פרשת ויצא יום ראשון

ויצא · ראשון

תורה בראשית כ״ח: י׳-ט״ו

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
כח (י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃
וּנְפַק יַעֲקֹב מִבְּאֵרָא דְשָׁבַע וַאֲזַל לְחָרָן:
רש״יוַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב. עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָעוֹת בְּנוֹת כְּנַעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו הָלַךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל, הִפְסִיק הָעִנְיָן בְּפָרָשָׁתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּכְתִיב וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ וְגוֹ', וּמִשֶּׁגָּמַר חָזַר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן:
וַיֵּצֵ֥א. לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר יְצִיאָתוֹ? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רֹשֶׁם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר, הוּא הוֹדָהּ הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ; יָצָא מִשָּׁם, פָּנָה הוֹדָהּ פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ. וְכֵן וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם הָאָמוּר בְּנָעֳמִי וְרוּת (רות א'):
וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה. יָצָא לָלֶכֶת לְחָרָן:
וישם מראשותיו. עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת; הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ וְזֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ; מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּבָּ"ה אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו:
עולים וירדים. עוֹלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יוֹרְדִים? מַלְאָכִים שֶׁלִּוּוּהוּ בָּאָרֶץ אֵין יוֹצְאִים חוּצָה לָאָרֶץ, וְעָלוּ לָרָקִיעַ וְיָרְדוּ מַלְאֲכֵי חוּצָה לָאָרֶץ לְלַוּוֹתוֹ:
(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃
וַעֲרַע בְּאַתְרָא וּבָת תַּמָּן אֲרֵי עַל שִׁמְשָׁא וּנְסִיב מֵאַבְנֵי אַתְרָא וְשַׁוִּי אִסָּדוֹהִי וּשְׁכִיב בְּאַתְרָא הַהוּא:
רש״יוַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם. לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם – הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
וַיִּפְגַּ֨ע. כְּמוֹ וּפָגַע בִּירִיחוֹ וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת (יהושע ט"ז וי"ט) וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן תְּפִלָּה (ברכות כ"ו), כְּמוֹ וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיהו ז'), וְלָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב וְלֹא כָּתַב וַיִּתְפַּלֵּל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צ"א):
כִּי בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וַיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁמַע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם, שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם:
וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא. לְשׁוֹן מִעוּט; בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב אֲבָל י"ד שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה:
(יב) וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃
וַחֲלַם וְהָא סֻלְמָא נָעִיץ בְּאַרְעָא וְרֵישֵׁיהּ מָטֵי עַד צֵית שְׁמַיָּא וְהָא מַלְאָכַיָּא דַיְיָ סָלְקִין וְנָחֲתִין בֵּהּ:
(יג) וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃
וְהָא יְקָרָא דַיְיָ מְעַתַּד עִלָּווֹהִי וַאֲמַר אֲנָא יְיָ אֱלָהֵהּ דְּאַבְרָהָם אָבוּךְ וֵאֱלָהֵהּ דְּיִצְחָק אַרְעָא דִּי אַתְּ שָׁרֵי עֲלַהּ לָךְ אֶתְּנִנַּהּ וְלִבְנָךְ:
רש״ינִצָּ֣ב עָלָיו֮. לְשָׁמְרוֹ:
וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בַּמִּקְרָא שֶׁיִּחֵד הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶם לִכְתֹּב אֱלֹהֵי פְּלוֹנִי, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין (איוב ט"ו), כָּאן יִחֵד שְׁמוֹ עַל יִצְחָק, לְפִי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו וְכָלוּא בַבַּיִת, וַהֲרֵי הוּא כְמֵת וְיֵצֶר הָרָע פָּסַק מִמֶּנּוּ, תַּנְחוּמָא:
שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ. קִפֵּל הַקָּבָּ"ה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תַּחְתָּיו, רָמַז לוֹ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו כְּד' אַמּוֹת שֶׁזֶּה מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם (חולין שם):
(יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כׇּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃
וִיהוֹן בְּנָךְ סַגִּיאִין כְּעַפְרָא דְאַרְעָא וְתִתְקֵף לְמַעַרְבָא וּלְמָדִינְחָא וּלְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וְיִתְבָּרְכוּן בְּדִילָךְ כֹּל זַרְעֲיַת אַרְעָא וּבְדִיל בְּנָךְ:
רש״יוּפָרַצְתָּ֛. וְחָזַקְתָּ, כְּמוֹ וְכֵן יִפְרֹץ:
(טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזׇבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
וְהָא מֵימְרִי בְּסַעְדָּךְ וְאֶטְּרִנָּךְ בְּכָל אֲתַר דִּי תְהַךְ וַאֲתֵיבִנָּךְ לְאַרְעָא הָדָא אֲרֵי לָא אֶשְׁבְּקִנָּךְ עַד דִּי אֶעְבֵּיד יָת דְּמַלֵּלִית לָךְ:
רש״יאָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ. לְפִי שֶׁהָיָה יָרֵא מֵעֵשָׂו וּמִלָּבָן:
עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם עָשִׂ֔יתִי. אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כִּי (גיטין צ'):
דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ. לְצָרְכְּךָ וְעָלֶיךָ; מַה שֶּׁהִבְטַחְתִּי לְאַבְרָהָם עַל זַרְעוֹ, לְךָ הִבְטַחְתִּיו וְלֹא לְעֵשָׂו, שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לוֹ כִּי יִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע אֶלָּא כִּי בְיִצְחָק, וְלֹא כָּל יִצְחָק, וְכֵן כָּל לִי וּלְךָ וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר מְשַׁמְּשִׁים לְשוֹן עַל, וְזֶה יוֹכִיחַ, שֶׁהֲרֵי עִם יַעֲקֹב לֹא דִבֵּר קֹדֶם לָכֵן:

נביאים הושע י״א: ז׳-י״א · הושע י״ב: א׳

יא (ז) וְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשׁוּבָתִ֑י וְאֶל־עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם׃
וְעַמִי פְלִיגִין לְמֵיתַב לְאוֹרַיְחִי וּבִמְרוֹעָא קַשְׁיָא יִתְעַרְעוּן כַּחֲדָא לָא יְהָכוּן בְּקוֹמָא זְקוּפָה:
רש״יוְעַמִּ֥י תְלוּאִ֖ים לִמְשׁוּבָתִ֑י. כְּשֶׁהַנְּבִיאִים מְלַמְּדִים אוֹתָם לָשׁוּב אֵלַי, תְלוּאִים הֵם אִם לָשׁוּב אִם לֹא לָשׁוּב; בְּקֹשִׁי יְשׁוּבוּן אֵלַי:
וְאֶל עַל֙ יִקְרָאֻ֔הוּ יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם. וְאֶל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָלָיו יִקְרָאוּהוּ הַנְּבִיאִים יַחַד, לֹא יְרוֹמְמוּהוּ עַמִּי וְלֹא יֵאוֹת לַעֲשׂוֹתוֹ. וְיֵשׁ מְפָרֵשׁ ״וְאֶל עַל יִקְרָאֻהוּ״ – פְּגָעִים קָשִׁים יִפְגְּעוּם, וְ׳אֶל׳ כְּמוֹ ״יֵשׁ לְאֵל יָדִי״ (בראשית לא: כט), וְאֵין זֹאת, שֶׁהֲרֵי נָקוּד בְּפַתַּח, וְאִם הָיָה וְאֵל שֵׁם דָּבָר הָיָה נָקוּד בְּצֵירֵי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״בְּמַרְעָא קַשְׁיָא יִתְעָרְעוּן״, עָשָׂה אֶל (סא״א: עַל) לְשׁוֹן ׳קָשֶׁה׳, וְלִי נִרְאֶה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כַּהֹגֶן:
יַ֖חַד לֹ֥א יְרוֹמֵֽם. ״כַּחֲדָא לָא יְהַכּוּן בְּקוֹמָא זְקוּפָא״ (תרגום יונתן):
סְבָבוּנִי. כְּבָר בְכַחַשׁ וּבְמִרְמָה אֶפְרַיִם וּבֵית יִשְׂרָאֵל, מַלְכֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְכָל הָעָם, אֲבָל יְהוּדָה עוֹדֶנּוּ רָד עִם אֵל, מוֹשֵׁל עוֹד בְּיִרְאַת אֱלֹהִים. רָד כְּמוֹ (במדבר כד: יט) ״וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב״, עוֹד מַלְכֵיהֶם עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
(ח) אֵ֞יךְ אֶתֶּנְךָ֣ אֶפְרַ֗יִם אֲמַגֶּנְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚יךְ אֶתֶּנְךָ֣ כְאַדְמָ֔ה אֲשִֽׂימְךָ֖ כִּצְבֹאיִ֑ם נֶהְפַּ֤ךְ עָלַי֙ לִבִּ֔י יַ֖חַד נִכְמְר֥וּ נִֽחוּמָֽי׃
אֵיכְדֵין אֶמְסְרִינָךְ אֶפְרַיִם אֱשֵׁיצִינָךְ יִשְׂרָאֵל אֵיכְדֵין אֱבַדְרִינָךְ בְּאַדְמָה אֲשַׁוִינָךְ כִּצְבוֹיִים מִתְעָרַע מֵימַר קְיָמִי לְקִבְלִי כַּחֲדָא אִתְגוֹלְלוּ רַחֲמָי:
רש״יאֲמַגֶּנְךָ֙. אֶמְסָרְךָ בְּיַד אוֹיְבֶיךָ, כְּמוֹ ״אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ״ (בראשית יד: כ):
נִכְמְר֥וּ. נִתְחַמְּמוּ, לְשׁוֹן אֲרַמִּי, וְכֵן ״עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ״ (איכה ה: י):
(ט) לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר׃
לָא אֶעְבֵּיד תְּקוֹף רוּגְזִי וְלָא יָתוּב מֵימְרִי לְחַבָּלָא בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲרֵי אֱלָהָא אֲנָא מֵימְרִי לְעַלְמָא קַיָם וְלֵית עוֹבָדֵי כְּעוֹבָדֵי בִּסְרָא דְדָיְרִין עַל אַרְעָא כֵּן גְזָרִית בְּמֵימְרִי דְבֵינֵיכוֹן שְׁכִנְתִּי קַדִישָׁא וְלָא אֲחַלֵיף בְּקִרְוָא אוֹחֲרֵי עוֹד יְרוּשְׁלֵם:
רש״ילֹ֥א אָשׁ֖וּב. מִדִּבְרֵי הַטּוֹב אֲשֶׁר אָמַרְתִּי (ויקרא כו: מד) ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים״ לִהְיוֹת מַשְׁחִית אֶת אֶפְרָיִם:
כִּ֣י אֵ֤ל אָנֹכִי֙. הַמְקַיֵּם דְּבַר טוֹבָתִי, וְאֵין מִדָּתִי לְהִנָּחֵם עַל הַטּוֹב:
בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר. אַחֶרֶת, כְּבָר הִבְטַחְתִּי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתִי בְּקִרְבְּךָ בִּירוּשָׁלַיִם, וְלֹא אַשְׁרֶה אוֹתָהּ עוֹד עַל עִיר אַחֶרֶת. וְיֵשׁ מְפָרֵשׁ בְּעִיר לְשׁוֹן ׳שִׂנְאָה׳, כְּמוֹ (שמואל א כח: טז) ״וַיְהִי עָרֶךָ״:
(י) אַחֲרֵ֧י יְהֹוָ֛ה יֵלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי־ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם׃
בָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ יְהָכוּן מֵימְרֵיהּ כְּאַרְיָא דְמַכְלֵי אֲרֵי הוּא יֵכְלִי וְיִתְכַּנְשׁוּן גַלְוָתָא מִמַעַרְבָא:
רש״יכְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג. עוֹד יִשְׁאָג לָהֶם כְּאַרְיֵה שֶׁיֵּצְאוּ מִן הַגָּלֻיּוֹת וְיֵלְכוּ אַחֲרָיו:
וְיֶחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם. ״וְיִתְכַּנְּשׁוּן גָּלְוָותָא מִמַּעֲרָב״ (תרגום יונתן):
(יא) יֶחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}
כְּעוֹפָא דְאָתֵי בִגְלֵי כֵּן יֵיתוּן דִגְלוֹ לְאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּכְיוֹנָה דְיָתְבָא לְגוֹ שׁוֹכְבָא כֵּן יְתוּבוּן דְאִיטַלְטְלוּ לְאַרְעָא דְאַתּוּר וַאֲתִיבִינוּן בִּשְׁלָם לְבָתֵּיהוֹן וּמֵימְרִי יְהֵי בְסַעֲדְהוֹן אֲמַר יְיָ:
יב (א) סְבָבֻ֤נִֽי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם־אֵ֔ל וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן׃
אַסְגִיאוּ קָדָמַי כַּדְבִין דְבֵית אֶפְרַיִם וּבְנִכְלְהוֹן דְבֵית יִשְׂרָאֵל וּדְבֵית יְהוּדָה הֲווֹ מַתְקְפִין בְּפוּלְחָנָא עַד דִגְלָא עַמָא דֶאֱלָהָא מֵאַרְעֲהוֹן וְאִינוּן דַהֲווֹ פָלְחִין קָדָמַי בְּבֵית מַקְדָשָׁא מִתְקְרָן עַמָא קַדִישָׁא בְּכֵן הֲווֹ קַיָמִין:

כתובים משלי ו׳: י״ז-כ״ב

ו (יז) עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃
עַיְנַי רָמָתָא וְלִישָׁנָא דְשִׁקְרָא וִידֵי דְשָׁפְכָן דְמָא זַכַּי:
רש״יתַּנְחֶה אוֹתָךְ. כְּמוֹ תַּנְהִיגְךָ:
(יח) לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָֽה׃
לִבָּא דְחָשַׁל מַחְשְׁבָתָא רָעָתָא וְרַגְלֵי דְמִסְתַּרְהֲבָן לְמִרְהַט לְבִישְׁתָּא:
(יט) יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ {פ}
סַהֲדָא דְשִׁקְרָא דְמַלֵל כַּדָבוּתָא וּמַן דְרָמֵי תִגְרֵי בֵּין אַחֵי:
רש״ייָפִ֣יחַ. לְשׁוֹן דִּבּוּר הוּא, כִּי כָל דִּבּוּר בְּרוּחַ הַפֶּה הוּא:
(כ) נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
טוּר בְּרִי פּוּקְדָנָא דַאֲבוּךְ וְלָא תִטְעֵי מִנִימוֹסָא דְאִמָךְ:
(כא) קׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃
קְטוֹרִנוּן בְּלִבָּךְ תְּדִירָא וּכְרוּךְ אִנוּן בְּצַוְרָךְ:
רש״יעׇ֝נְדֵ֗ם. לְשׁוֹן קֶשֶׁר הוּא, כְּמוֹ ״אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי״ (איוב לא: לו):
(כב) בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃
בְּמֵיזְלָךְ תִּתְדַבֵּר עִמָךְ בְּמַדְמְכָךְ תִּתְנְטֵר עֲלָךְ וְתִתְעָר הִיא תֶהֱוֵי רָצְיָךְ:
רש״יבְּהִתְהַלֶּכְךָ֨. בְּחַיֶּיךָ:
בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ. בַּקֶּבֶר:
וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ. לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, לַעֲמֹד בַּדִּין:
הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ. תָּלִיץ בַּעֲדֶךָ (תנחומא, ויצא ב):

משנה משנה ברכות ז׳

א. שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם:
ברטנורהשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ. לְזַמֵּן. לְהִזְדַּמֵּן יַחַד לְבָרֵךְ בִּלְשׁוֹן רַבִּים נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:
דְּמַאי. פֵּרוֹת עַמֵּי הָאָרֶץ קְרוּיִם דְּמַאי, כְּלוֹמַר דָּא מַאי מְעֻשָּׂרִין הֵן אוֹ לֹא, לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים עַל הַמַּעַשְׂרוֹת וְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם אָכַל וְלֹא עִשֵּׂר מְבָרֵךְ עָלָיו וְלֹא הֲוֵי מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, דְּרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִים הֵם:
שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְדוֹלָה, כְּגוֹן בֶּן לֵוִי שֶׁהִקְדִּים אֶת הַכֹּהֵן וְלָקַח הַמַּעֲשֵׂר בַּשִּׁבֳּלִים קֹדֶם שֶׁנָּטַל הַכֹּהֵן תְּרוּמָה גְדוֹלָה, וְהַכֹּהֵן הָיָה לוֹ לִטֹּל תְּרוּמָה גְדוֹלָה תְּחִלָּה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ רֵאשִׁית, נִמְצָא תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁל כֹּהֵן בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֵׂר הַזֶּה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים שֶׁבּוֹ, לְבַד מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁעַל הַלֵּוִי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה מִמַּעַשְׂרוֹ. וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין דְּהָכָא דְפָטוּר הַלֵּוִי מִלְּהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְדוֹלָה דִּכְתִיב (במדבר יח) וַהֲרֵמּוֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה'‏ מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר, מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר אָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא תְּרוּמָה גְדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. כְּגוֹן שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ, שֶׁהַבְּעָלִים מוֹסִיפִים חֹמֶשׁ. וְקָמַשְׁמַע לָן תָּנָא דְּאֵין חֹמֶשׁ מְעַכֵּב:
וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת. דְּמַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן שֶׁהַשַּׁמָּשׁ אֵין לוֹ קְבִיעוּת אֶלָּא הוֹלֵךְ וּבָא אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, קָא מַשְׁמַע לָן. וּבְכָל הַנֵּי אַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּדָמוּ לְאִסּוּר אֵין כָּאן בְּרָכָה בַּעֲבֵרָה:
וְהַכּוּתִי. מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהֵבִיא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִכּוּתָא וּמִשְּׁאָר אֲרָצוֹת וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בְּעָרֵי שׁוֹמְרוֹן, וְנִתְגַּיְּרוּ מֵאֵימַת הָאֲרָיוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בָּהֶם כַּמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר מְלָכִים (ב יז), וְהָיוּ שׁוֹמְרִים תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְכָל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָהּ מְדַקְדְּקִים בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הָיוּ מַאֲמִינִים בָּהֶם בִּקְצָת הַמִּצְוֹת, עַד שֶׁבָּדְקוּ אַחֲרֵיהֶם וּמָצְאוּ לָהֶם דְּמוּת יוֹנָה בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ, וּמֵאָז עֲשָׂאוּם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים גְּמוּרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם, הִלְכָּךְ הָאִידְנָא אֵין מְזַמְּנִין עַל הַכּוּתִי:
אָכַל טֶבֶל. דָּגָן שֶׁלֹּא נִטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת קָרוּי טֶבֶל. וּפֵרוּשׁ טֶבֶל טַב לֹא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר טֶבֶל דְּאוֹרַיְתָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ טֶבֶל דְּרַבָּנָן כְּגוֹן דָּגָן שֶׁצָּמַח בְּעָצִיץ [שֶׁאֵינוֹ נָקוּב] שֶׁאֵינוֹ טֶבֶל אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו:
וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ. לָאו תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קָאָמַר דְּהַאי טֶבֶל גָּמוּר הוּא, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים לֵוִי אֶת הַכֹּהֵן בַּכְּרִי לְאַחַר שֶׁנִּתְמָרַח וְהֻקְבַּע לִתְרוּמָה מִן הַתּוֹרָה וְנָטַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן תְּחִלָּה, וְאֶחָד מֵחֲמִשִּׁים שֶׁבּוֹ הִיא רְאוּיָה לִתְרוּמָה גְדוֹלָה לַכֹּהֵן, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נָתַן מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְדוֹלָה זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וְאִם הָיָה מַקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים קֹדֶם שֶׁתִּתְמָרַח לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְדוֹלָה כִּדְכָתְבִינַן לְעֵיל:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּלָל דְּהָא מִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הִיא, אֶלָּא שֶׁנִּפְדּוּ וְלֹא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן, כְּגוֹן שֶׁפָּדָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּגְרוּטָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ בְמַטְבֵּעַ שֶׁאֵין עָלָיו צוּרָה, וְרַחֲמָנָא אָמַר (דברים יד) וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוּרָה. וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁחִלְּלוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְלֹא פְדָאוֹ בְּכֶסֶף, וְרַחֲמָנָא אָמַר וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף:
וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכְּזַיִת. מִשְׁנָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הִיא, אֶלָּא אַיְדִי דַהֲדָר לְרוּבָּא לְצֹרֶךְ הֲדָר נַמִּי לְהָא:
עיקר תוספות יום טוב(א) דִּכְתִיב (תְּהִלִּים לד) גַּדְּלוּ לַה'‏ אִתִּי. אִי נַמִּי (דְּבָרִים לב) כִּי שֵׁם ה'‏ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ. גְּמָרָא:
(ב) כְּלוֹמַר וּלְהָכִי מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וּמִשּׁוּם הָכִי חָזֵי לֵיהּ וְלֹא הֲוֵי אֲכִילָה בַּעֲבֵרָה, דְּאִי בָעֵי מַפְקִיר לְנִכְסֵיהּ וְחָזוּ לֵיהּ. גְּמָרָא:
(ג) וְאַף עַל גַּב דְּהַכָּתוּב צוֹוֵחַ (מְלָכִים ב יז) אֶת ה'‏ הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עוֹבְדִים, בְּאֹרֶךְ הַיָּמִים לָמְדוּ תּוֹרָה וְקִבְּלוּהָ עַל פְּשׁוּטָהּ. הָרַמְבַּ"ם:
(ד) דְּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא דּוּמְיָא דְהַיּוֹצֵא הַשָּׂדֶה. הָרִ"י:
(ה) וּכְתִיב גַּבֵּי לְוִיִּם מִכֹּל מַעַשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ תְּרוּמָה. כָּל צַד תְּרוּמָה שֶׁבּוֹ תָּרִימוּ. וְהָכָא אִידְגָן וְחָלָה עָלָיו רְשׁוּת כֹּהֵן דִּכְתִיב גַּבֵּיהּ רֵאשִׁית דְּגָנְךָ. גְּמָרָא. וּבְעוֹדוֹ בַשִּׁבֳּלִים דְּלֹא אִידְגָן לֹא חָלָה עָלָיו רְשׁוּת כֹּהֵן וּפָטוּר הַלֵּוִי כְּדִלְעֵיל, וּמִשּׁוּם הָכִי הָכָא דְּחָל עָלָיו כְּבָר חִיּוּב תְּרוּמָה גְדוֹלָה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְּלָה. אַף עַל גַּב דִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטְּלָה קָרֵי לֵיהּ לֹא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. וּלְעֵיל דְּלֹא חָל חִיּוּבָא, כְּשֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קָרֵי לֵיהּ נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אַף עַל גַּב דְּהַתְּרוּמָה גְדוֹלָה לֹא נִטְּלָה. הָרִ"י:
(ו) אֵין מְזַמְּנִין. אִיכָּא מֵרַבְוָתָא דְסָבְרֵי דְּדַוְקָא נָקִיט מְזַמְּנִים. דְּאִלּוּ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין מְבָרֵךְ דְּהָא נֶהֱנֶה. וְאִיכָּא דְסָבְרֵי דְּאַף בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵין מְבָרֵךְ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה':
ב. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין, עַד כַּזָּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד כַּבֵּיצָה:
ברטנורהוּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. דַּוְקָא קְטַנִּים שֶׁאֵין יוֹדְעִים לְמִי מְבָרְכִין, אֲבָל קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאִיכָּא מֵרַבְוָתָא דְאָמְרֵי דְּלֹא אָמְרוּ קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין מְזַמְּנִין עָלָיו אֶלָּא בְּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהוּא הַנִּקְרָא קָטָן פּוֹרֵח, אֲבָל בְּבָצִיר מֵהָכִי אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו, וַאֲפִלּוּ יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מַיְתֵי הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה דְּאֵין מְזַמְּנִין עַל הַקָּטָן כְּלָל עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיָבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְנָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן וַעֲבָדִים מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, אֲבָל נָשִׁים עִם עֲבָדִים לֹא מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא:
עַד כַּזָּיִת. וְכֵן הֲלָכָה, וְלֹא כְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר עַד כַּבֵּיצָה:
עיקר תוספות יום טוב(ז) נָשִׁים. וַאֲפִלּוּ עִם בַּעֲלֵיהֶן לֹא, מִשּׁוּם דְּאֵין חֶבְרָתָן נָאָה. הָרִ"י בְּשֵׁם רַשִׁ"י:
(ח) וַעֲבָדִים. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא, דַּעֲבָדִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵן, וַחֲשׁוּדִים עִם הָאֲנָשִׁים כָּל שֶׁכֵּן עִם הַנָּשִׁים. הָרִ"י:
(ט) עַד כַּזַּיִת. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, וְאָכַלְתָּ זוֹ אֲכִילָה, וְשָׂבָעְתָּ זוֹ שְׁתִיָּה, וַאֲכִילָה בְּכַזַּיִת. וְרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אֲכִילָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׂבִיעָה וְאֵיזֶה זוֹ כַּבֵּיצָה. וְאַף עַל גַּב דִּקְרָא בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּעָלְמָא בְּלֹא זִמּוּן, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאֵין הָכִי נַמִּי דְּהוּא הַדִּין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא זִמּוּן, וּרְבוּתָא אַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ עַל כַּזַּיִת מְזַמְּנִין:
ג. כֵּיצַד מְזַמְּנִין, בִּשְׁלשָׁה אוֹמֵר נְבָרֵךְ. בִּשְׁלשָׁה וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וָהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר, נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּאֶלֶף, אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. בְּרִבּוֹא, אוֹמֵר, נְבָרֵךְ לַייָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכָלְנוּ. בְּרִבּוֹא וְהוּא, אוֹמֵר בָּרְכוּ. כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכָלְנוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל (תהלים סח). אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרֻבִּין וְאֶחָד מֻעָטִין אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת יְיָ הַמְבֹרָךְ:
ברטנורהבִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. דְּהָא בְּלָאו דִּידֵיהּ אִיכָּא זִמּוּן, וְכֵן כֻּלָּם:
אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא. הַךְ רֵישָׁא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִשֶּׁהִגִּיעוּ לַעֲשָׂרָה אֵין חִלּוּק בֵּין רַבִּים לְמֻעָטִים, הָכָא נַמִּי אֵין חִלּוּק:
בְּמֵאָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה'‏ אֱלהֵינוּ. הַךְ סֵיפָא כֻּלָּהּ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דְּאָמַר לְפִי רֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים. וּפְסַק הֲלָכָה, מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה, וְאֵין עֲשָׂרָה בִּכְלָל, הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וְכֻלָּן עוֹנִים בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ. וַעֲשָׂרָה אוֹ מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וְכֻלָּן עוֹנִים בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת ה'‏ הַמְבֹרָךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
עיקר תוספות יום טוב(י) לֵאלֹהֵינוּ. הַתּוֹסָפוֹת וְהָרִ"י כָּתְבוּ דְּלֹא גָרְסִינַן בְּלָמֶ"ד, דִּבְשִׁיר וְהוֹדָאָה כְּתִיב שִׁירוּ לַה'‏ הוֹדוּ לַה', אֲבָל בִּבְרָכָה לֹא מָצִינוּ בְּלָמֶ"ד כְּדִכְתִיב בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ:
(יא) בְּמַקְהֵלוֹת. וְרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לֵיהּ בְּעֻבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם מִשְׁתָּעֵי קְרָא, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַהוּא מִמְּקוֹר נַפְקָא. גְּמָרָא:
(יב) בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּבְהָא מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. וְטַעֲמָא דְבֵית הַכְּנֶסֶת אֵלּוּ נִכְנָסִים וְאֵלּוּ יוֹצְאִין וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ דִּשְׁלִיחַ צִבּוּר. אֲבָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן הֵן קְבוּעִין וּמְעֹרָבִין וְאֵין יוֹצְאִין עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֵין לִטְעוֹת בְּמִנְיָנָא:
ד. שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין, עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים:
ברטנורהאֵינָן רַשָּׁאִים לֵחָלֵק. מִכֵּיוָן שֶׁחָלָה עֲלֵיהֶם חוֹבַת זִמּוּן:
וְכֵן אַרְבָּעָה וְכֵן חֲמִשָּׁה. אֵין הַשְּׁלֹשָׁה מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְהַיָּחִיד יֵחָלֵק מֵהֶן, דְּאִיהוּ נַמִּי אִקְבַּע בְּחוֹבַת זִמּוּן:
שִׁשָּׁה נֶחְלָקִים. כְּדֵי זִמּוּן לְכָאן וּכְדֵי זִמּוּן לְכָאן, עַד עֲשָׂרָה, אֲבָל עֲשָׂרָה אֵין נֶחְלָקִים, דְּאִתְחַיְּבוּ לְהוּ בְּזִמּוּן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים, וְאָז יֵחָלְקוּ לִשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת אִם יִרְצוּ:
עיקר תוספות יום טוב(יג) שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין. דְּהָא דְתָנֵי בִּשְׁלֹשָׁה וָהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ, לָאו מִשּׁוּם דַּעֲדִיפָא מִנְּבָרֵךְ, אֶלָּא רַשַּׁאי גַּם כֵּן לוֹמַר בָּרְכוּ. גְּמָרָא:
ה. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִים לְזִמּוּן. וְאִם לָאו, אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרְכִין:
ברטנורהוְאִם לָאו אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וּבִזְמַן שֶׁשַּׁמָּשׁ אֶחָד מְשַׁמֵּשׁ לִשְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוֹאִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הַשַּׁמָּשׁ מְצָרְפָן:
אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן. בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:
עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם. לְפִי שֶׁהָיָה יֵינָם חָזָק מְאֹד וְלֹא הָיָה רָאוּי לִשְׁתִיָּה בְּלֹא מַיִם, הִלְכָּךְ אַכַּתִּי לֹא אִישְׁתְּנֵי לְמַעַלְיוּתָא וְלֹא זָז מִבִּרְכָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וּמְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ כַּעֲנָבִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

גמרא ברכות מ״ט ב: י״ז-נ׳ א: ט׳

אָמַר שְׁמוּאֵל לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. תְּנַן בִּשְׁלשָׁה וְהוּא אוֹמֵר בָּרְכוּ. אֵימָא אַף בָּרְכוּ. וּמִכָּל מָקוֹם נְבָרֵךְ עָדִיף. דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַמְרֵי בֵּי רַב תְּנִינָא שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין עַד עֲשָׂרָה. אִי אֲמַרְתְּ בִּשְׁלָמָא נְבָרֵךְ עָדִיף מִשּׁוּם הָכִי נֶחֱלָקִין. אֶלָּא אִי אֲמַרְתְּ בָּרְכוּ עָדִיף אֲמָאי נֶחֱלָקִין אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ נְבָרֵךְ עָדִיף שְׁמַע מִינָהּ. תַּנְיָא נַמֵּי הָכִי בֵּין שֶׁאָמַר בָּרְכוּ בֵּין שֶׁאָמַר נְבָרֵךְ אֵין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כָּךְ. וְהַנַּקְדָּנִין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כָּךְ וּמִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אָדָם נִכָּר אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אִם לָאו. כֵּיצַד. רִבִּי אוֹמֵר וּבְטוּבוֹ הֲרֵי זֶה תַּלְמִיד חָכָם וּמִטּוּבוֹ הֲרֵי זֶה בּוּר. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב דִּימִי וְהָכְּתִיב (ש''ב ז') וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם. בִּשְׁאֵלָה שַׁאֲנֵי בִּשְׁאֵלָה נַמֵּי הָכְּתִיב (תהלים פ''א) הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ. הַהוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב. תַּנְיָא רִבִּי אוֹמֵר בְּטוּבוֹ חָיִינוּ הֲרֵי זֶה תַּלְמִיד חָכָם. חָיִּים. הֲרֵי זֶה בּוּר. נְהַרְבְּלָאֵי מַתְנֵי אִיפְּכָא וְלֵיתּ הִלְכְּתָא כִּנְהַרְבְּלָאֵי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ הֲרֵי זֶה תַּלְמִיד חָכָם לְמִי שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ הֲרֵי זֶה בּוּר. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי וְהָא אַמְרִינָן לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ אָמַר לֵיהּ הָתָם מוֹכְחָא מִלְתָא מָאן עָבִיד נִיסֵי קֵדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ הֲרֵי זֶה תַּלְמִיד חָכָם עַל הַמָזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ הֲרֵי זֶה בּוּר. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לָא אֲמָרָן אֶלָּא בִּשְׁלשָׁה דְּלֵיכָּא שֵׁם שָׁמַיִם. אֲבָל בַּעֲשָׂרָה דְאִיכָּא שֵׁם שָׁמַיִם מוּכְחָא מִלְתָא כְּדִתְנַן כְּעִנְיַן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ:
רש״יתנן בשלשה והוא אומר ברכו – אלמא הכי עדיף כלומר רבים אתם ואפילו איני עמכם:
אף ברכו – שפיר דמי ומיהו טוב לו להיות בכלל המברכים:
תנינא – סיעתא לשמואל:
ששה נחלקין – אם רצו ליחלק לשתי חבורות ולזמן אלו לעצמן ואלו לעצמן רשאין הן שהרי יש זימון כאן וכאן:
עד עשרה – כלומר וכן ז' וכן ח' לשתי חבורות וכן ט' לשתי חבורות או לשלשה עד עשרה אבל אם היו עשרה חלה עליהן הזכרת השם ואם יחלקו לא יהיה שם הזכרה אין נחלקין עד שיהיו שם עשרים:
ה"ג ואי אמרת ברכו עדיף אמאי ששה נחלקין – אם ירצו הא מעיקרא יכולין לומר ברכו והשתא תו לא אמרי:
אלא לאו ש"מ – אף ברכו קאמר מתני' וכיון דמתני' אף ברכו קאמר מסתברא היא שטוב לו לאדם להיות מן המברכים וסייעתא דשמואל וגירסא הכי איתא ששה עד עשרה ואי אמרת ברכו דוקא אמאי ששה נחלקין אלא לאו ש"מ אף ברכו ש"מ:
תנ"ה – דמתני' אף ברכו קאמר:
והנקדנין – דווקנין תופסין אותו על שהוציא עצמו מן הכלל:
ומטובו הרי זה בור – שממעט בתגמוליו של מקום דמשמע דבר מועט כדי חיים:
בשאלה שאני – שהשואל שואל כעני על פתח שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה:
הרחב פיך – לשאול כל תאותך:
חיים ה"ז בור – דהוציא עצמו מן הכלל:
מתני איפכא – חיים עדיף שכולל את כל באי עולם:
נברך שאכלנו משלו – משמע שהוא יחידי שהכל אוכלים משלו:
למי שאכלנו משלו – משמע מרובים הן זה זן את זה וזה זן את זה ולפי דבריו מברך את בעל הבית:
התם מוכחא מילתא – דבמעשה נסים ליכא למימר מרובין:
כדתנן על המזון שאכלנו – ולא קתני משלו:
פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץומקשים על כך תנן [שנינו ] במשנתנו: בשלשה והוא — אומר "ברכו", הרי שהמזמן מוציא את עצמו מן הכלל!
אף "ברכו", שמותר במקרה זה לומר גם "ברכו" ומכל מקום "נברך" עדיף, וראיה לדבר ממה שאמר רב אדא בר אהבה, שכך אמרי בי [אמרו חכמי בית המדרש] של רב, תנינא [שנינו]: ששה שאכלו יחד נחלקין לשתי קבוצות בברכה, משום שכל קבוצה יכולה לזמן לעצמה, עד עשרה, שעשרה מזמנים בהזכרת השם, ואסור להם להתחלק ולבטל זימון זה.
ומעתה נדון בדבר, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שלומר "נברך" עדיף — משום הכי [כך] שישה אנשים שאכלו כאחת הריהם נחלקין, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שלומר "ברכו" עדיף — אמאי [מדוע] נחלקין, והרי אי אפשר לומר אז "ברכו"! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שלומר "נברך", שבכך אין המזמן מוציא את עצמו מן הכלל, עדיף. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
א ובענין זה, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] בתוספתא: בין שאמר "ברכו" בין שאמר "נברך" — אין תופסין אותו על כך, כלומר, אין מקפידים בכך. ורק הנקדנין, כלומר, אנשים המדקדקים בדברים קטנים, תופסין אותו על כך. ובכלל אמרו כי מסגנון ברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו [לא]. כיצד? דוגמא לכך רבי אומר, שאם אמר בזימון "ובטובו" ("ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו") — הרי זה תלמיד חכם, ואם אמר "ומטובו" — הרי זה בור, שמביטוי זה נשמע שרק מקצת מטובו של ה' ניתן לו והריהו ככופר בחסד ה'.
על כך אמר ליה [לו] אביי לרב דימי בשאלה: והכתיב [והרי נאמר] בברכה נוסח מעין זה, שכך אמר אמר דוד המלך בתפילתו: "ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה ה' אלהים דברת ומברכתך יברך את בית עבדך לעולם" (שמואל ב ז, כט), והרי גם דוד אומר "מברכתך"! ומשיבים: בשאלה שאני [שונה] הדבר, שאין זה נאה שיתבע אדם את כל שפע הברכה. על כך שואלים: בשאלה נמי [גם כן] מצאנו מילוי כל שפע הברכה, שכן הכתיב [הרי נאמר]: "הרחב פיך ואמלאהו"! (תהלים פא, יא), ואם כן ככל שאדם מבקש יותר — ינתן לו יותר. ומשיבים: הפסוק ההוא, בדברי תורה כתיב [נאמר], שבדברי תורה מותר לו לאדם לבקש ביותר.
ועוד בנוסח הזימון, תניא [שנויה ברייתא], רבי אומר: האומר בזימון "בטובו חיינו" — הרי זה תלמיד חכם, ואילו האומר "בטובו חיים" — הרי זה בור, משום שהוא מוציא עצמו מן הכלל. נהרבלאי [חכמי העיר נהרבלא] מתני איפכא [שונים להיפך], שלדעתם "בטובו חיים" עדיף, מפני שהוא נוסח כללי יותר, בעוד ש"חיינו" הוא מצומצם ואישי. אך מסכמים: ולית הילכתא [ואין הלכה] כנהרבלאי.
מעין זה אמר ר' יוחנן: האומר בנוסח הזימון "נברך שאכלנו משלו" — הרי זה תלמיד חכם, ואילו זה האומר "למי שאכלנו משלו" — הרי זה בור, שנראה כאילו הוא מברך את בעל הסעודה.
על כך אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: והא אמרינן [והרי אנו אומרים] "למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה", והרי שמשתמשים בנוסח הברכה בביטוי "למי". אמר ליה [לו]: התם מוכחא מילתא [שם מוכח הדבר] שהכוונה לקדוש ברוך הוא, שהרי מאן עביד ניסי [מי עושה נסים] — קודשא בריך הוא [הקדוש ברוך הוא], אך לגבי המזון אין זה ברור שכוונת הדברים לקדוש ברוך הוא, ויכולים הם להיראות כהודאה לבעל הבית.
ועוד בנוסח הזימון, אמר ר' יוחנן: האומר בנוסח הזימון "ברוך שאכלנו משלו" — הרי זה תלמיד חכם. ואם אמר "על המזון שאכלנו" — הרי זה בור, שנראה שהוא מברך את בעל הבית על המזון, שאם לה' הוא מברך משום מה יזכיר רק מזון? (תוספות).
על כך אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: לא אמרן [אמרנו] הלכה זו אלא בשלשה, דליכא [שאין] בזימון הזכרת שם שמים, אבל בעשרה, דאיכא [שיש] בנוסח הזימון הזכרת שם שמים — מוכחא מילתא [מוכח הדבר] למי הוא מתכוון, כדתנן [כמו ששנינו במשנתנו]: כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו: "ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו".

זוהר ספר הזהר, ויצא י״ב

רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר (תהלים ס''ה) דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם הַאי קְרָא קַשְׁיָא דְּלָאו סוֹפֵיהּ רֵישֵׁיהּ וְלָאו רֵישֵׁיהּ סוֹפֵיהּ אֶלָּא דָּוִד בָּעָא עַל גַּרְמֵיהּ וּלְבָתַר בָּעְיָא עַל כֹּלָּא, דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִי, אָמַר דָּוִד אַנָּא יַדַּעְנָא בְּגַרְמֵי דְּחָבְנָא אֲבָל כַּמָּה חַיָּבִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דְּאִתְגַבָּרוּ חוֹבַיְהוּ עֲלַיְהוּ יַתִּיר מֶנִּי, הוֹאִיל וְכֵן, לִי וּלְהוֹן פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּחַיָּבִין סַגִּיאִין בְּעָלְמָא אִנּוּן סָלְקִין עַד הַהוּא אֲתַר דְּסִפְרֵי דְּחַיָּבַיָּא אִתְפַּתָּחוּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (דניאל ז') דִּינָא יָתִיב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ, וְהַהוּא סֵפֶר (דִּינָא עֲלָה קַיְּמָא) (נ''א לְעֵילָא מֵרֵישֵׁיהּ דְּדָוִד אִיהוּ) בְּגִנֵּי כָּךְ דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי וְעַל דָּא פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם, יַעֲקֹב כְּגַוְנָא דָּא בְּגִין כָּךְ לָא הֵימִין אִי תֵּימָא דְּלָא הֵימִין בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֶלָּא דְּלָא הֵימִין בֵּיהּ בְּגַרְמֵיהּ דִּילְמָא יָחוּב וְהַהוּא חוֹבָא יִמְנַע לֵיהּ דְּלָא יָתוּב בְּשָׁלֵם וְיִסְתַּלַּק נְטִירוּ מִנֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ לָא הֵימִין בְּגַרְמֵיהּ, וְהָיָה יְיָ לִי לֵאלֹקִים, אֲפִלּוּ רַחֲמֵי כַּד אִיתוּב בִּשְׁלָם אַשְׁוֵי לְקִבְלֵי לְדִינָא בְּגִין (ס''א דְּאַהָא) דַּאֲנָא פְּלָח קַמֵּיהּ תָּדִיר, אָמַר רַבִּי אֲחָא אָמַר יַעֲקֹב הַשְׁתָּא לָא אִצְטָרִיכְנָא לְדִינָא כַּד אִיתוּב לְבֵית אַבָּא אִתְכַּלִּילְנָא בְּדִינָא וְאִתְקַשַּׁר בֵּיהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לָאו הָכִי אֶלָּא אָמַר הַשְׁתָּא אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי דִּינָא אִצְטָרִיכְנָא לְנַטָּרָא לִי עַד דְּאִיתוּב בְּשָׁלֵם לְבֵית אַבָּא אֲבָל כֵּיוָן דְּאִיתוּב בְּשָׁלֵם אִתְכַּלִּילְנָא רַחֲמֵי בְּדִינָא וְאִתְקַשַּׁר בְּקִשּׁוּרָא מְהֵימָנָא לַאֲכְלָלָא כֹּלָּא בְּחָד:
תרגום הזוהר
רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר, דִבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. מִקְרָא זֶה קָשֶׁה, כִּי אֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ וְאֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ. שֶׁמַּתְחִיל בְּלָשׁוֹן יָחִיד וּמְסַיֵּם בְּלָשׁוֹן רַבִּים. אֶלָּא דָּוִד בִּקֵּשׁ תְּחִלָּה עַל עַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ עַל הַכֹּל. דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִּי. אָמַר דָּוִד אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁחָטָאתִי, אֲבָל כַּמָּה רְשָׁעִים הֵם בָּעוֹלָם שֶׁנִּתְגַבְּרוּ עֲלֵיהֶם חַטָּאִים עוֹד יוֹתֵר מִמֶּנִּי, הוֹאִיל וְכָךְ, אֲנִי מְפַחֵד וּמְבַקֵּשׁ לִי וְלָהֶם, פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְּכַפְּרֵם. וְהַטַּעַם שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי רִבּוּי הַחַטָּאִים שֶׁל רִשְׁעֵי עוֹלָם, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה רְשָׁעִים בָּעוֹלָם, הֵם עוֹלִים עַד אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁסִּפְרֵי רְשָׁעִים נִפְתָּחִים, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (דניאל ז') דִּינָא יָתִיב וְסַפְרִין פְּתִיחוּ. וְאָז, וְהַהוּא סֵפֶר עוֹמֵד עָלָיו. וְעַל כֵּן הָיָה דָּוִד מְפַחֵד וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה. וְאָמַר לִי וְלָהֶם אַתָּה תְּכַפְּרֵם. יַעֲקֹב כְּעֵין זֶה, הָיָה גַּם כֵּן מְפַחֵד, וּמִשּׁוּם זֶה לֹא הֶאֱמִין בְּהַבְטָחַת ה' שֶׁנִּתְּנָה לוֹ. וְאַל תֹּאמְרוּ שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בַּה', לֹא, אֶלָּא שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ, וּפָחַד, אוּלַי יֶחֱטָא, וּבְצֵרוּף הַחַטָּאִים שֶׁבָּעוֹלָם, יִגְרֹם הַחֵטְא שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם, וְהַשְּׁמִירָה תָּסוּר מִמֶּנּוּ וְעַל כֵּן לֹא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי אֲחָא, אָמַר יַעֲקֹב, עַתָּה אֵינִי צָרִיךְ לַדִּין. כְּשֶׁאָשׁוּב לְבֵית אָבִי, אֶתְכַּלֵּל אָז בַּדִּין, וְאֶתְקַשֵּׁר בּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵינוֹ כֵּן. אֶלָּא שֶׁאָמַר עַתָּה, אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, וְהַשֵּׁם אֱלֹקִים הוּא דִּין, כִּי עַתָּה דִּין אֲנִי צָרִיךְ, לִשְׁמוֹר אוֹתִי עַד שֶׁאָשׁוּב בְּשָׁלוֹם לְבֵית אָבִי, אֶלָּא אַחַר שֶׁאָשׁוּב בְּשָׁלוֹם, אֶתְכַּלֵּל מְרַחֲמִים בַּדִּין, וְאִתְקַשֵּׁר בְּקֶשֶׁר הַנֶּאֱמָן לְהַכְלִיל כָּל הַסְּפִירוֹת כְּאֶחָד.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳: ה׳-ח׳

א. לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָׂא אִשָּׁה שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמוֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי יִשָּׂא וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה.
ב. מֵאֵימָתַי אָבִיו חַיָּיב לְלַמְּדוֹ תוֹרָה מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט פְּסוּקִים עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע הַכֹּל לְפִי בּוּרְיוֹ וּמוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת:
ג. הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה לִיקַח מְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת שָׂכָר נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ. וְחַיָּיב לְלַמְּדוֹ בְּשָׂכָר עַד שֶׁיִּקְרָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כֻּלָּהּ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְלַמֵּד תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בִּשְׂכַר מֻתָּר לְלַמֵּד בִּשְׂכָר. אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אָסוּר לְלַמְּדָהּ בִּשְׂכַר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד') רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' וְגו' מַה אֲנִי בְּחִנָם לָמַדְתִּי אַף אַתֶּם לְמַדְתֶּם בְּחִנָּם מִמֶּנִי. וְכֵן כְּשֶׁתְּלַמְּדוּ לְדוֹרוֹת לַמְּדוּ בְחִנָם כְּמוֹ שֶׁלְּמַדְתֶּם מִמֶּנִּי. לֹא מָצָא מִי שֶׁיְּלַמְּדוֹ בְּחִנָּם יִלְמוֹד בִּשְׂכַר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ג) אֱמֶת קְנֵה. יָכוֹל יְלַמֵּד לַאֲחֵרִים בִּשְׂכַר תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וְאַל תִּמְכּוֹר הָא לָמַדְתָּ שֶׁאָסוּר לוֹ לְלַמֵּד בִּשְׂכַר אַף עַל פִּי שֶׁלִּמְּדוֹ רַבּוֹ בִּשְׂכָר:
ד. כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּיב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ אֲפִילוּ הָיָה עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְדָקָה וּמְחַזֵר עַל הַפְּתָחִים וַאֲפִילוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים חַיָּיב לִקְבּוֹעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א') וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה:

מוסר

ספר תפארת הקדש דף ג' ע"ב מרז"ל
כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִים עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י''א) וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ אֵין רָעָה אֶלָא גֵיהִנָּם. כָּל הַכּוֹעֵס אֲפִילוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י') רָשָׁע כְּגוֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ. וְגו'. כָּל הַכּוֹעֵס מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ז') כִּי כַעַס בְּלֵב כְּסִילִים יָנוּחַ וּכְתִיב (משלי י''ג) וּכְסִיל יִפְרוֹשׂ אִוֶלֶת כָּל הַכּוֹעֵס בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּים מִזָכִיּוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ''ט) אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן וּבַעַל חֵימָה רַב פָּשַׁע. כָּל הַכּוֹעֵס אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶקֶת אִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מְנָא לָן מִמּשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל''א) וַיִּקְצוֹף משֶׁה עַל פְקוּדֵי הֶחָיִל וְגוֹ' וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָבָא וְכוּ' אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה מִכְּלָל שֶׁמִּמשֶׁה נֶעְלָם. נְבוּאָה מֵאֶלִישָׁע דִכְתִיב (מ''ב ג') לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נוֹשֵׂא וְגו' וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְגוֹ' וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'. כָּל הַכּוֹעֵס אֲפִילוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְדוּלָה מִן הַשָׁמַיִם מוֹרִידִין אוֹתוֹ מְנָא לָן מֵאֱלִיאָב שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א י''ז) וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר לָמָה זֶה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹאן הָהֵנָה בַּמִּדְבָּר וּכְתִיב (אַחַר זֶה) בֶּאֱלִיאָב (שם ט''ז) אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ מִכְּלַל דַּהֲוָה רָחִים עַד הָאִידְנָא. כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ הִדְלִיק אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם. כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְזֶה לְשׁוֹן הַזּוֹהַר טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ אִיהוּ טָרִיף וְעָקַר נַפְשֵׁיהּ בְּגִין רוּגְזֵיהּ וְאַשְׁרֵי בְּגַוֵּיהּ אֵל זָר וְעַל דָּא (ישעי' ב') חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא עֲבוֹדָה זָרָה אִתְחַשַּׁב לֵיהּ לְבַר נַשׁ מָאן דְּאִשְׁתָּעִי בַּהֲדֵיהּ כְּמָאן דְּאִתְחַבַּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. מָאי טַעְמָא בְּגִין דַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ שַׁרְיָא בְּגַוֵּיהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְעָקַר קְדוּשָׁה עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ וְשַׁרְיָא בְּאַתְרֵיהּ עֲבוֹדָה זָרָה אֵל זָר מַה אֵל זָר כְּתִיב בֵּיהּ (ויקרא י''ט) אַל תִּפְנוּ אֶת הָאֱלִילִים כְּגַוְונָא דָא אָסוּר לְאִסְתַּכּוּלֵי בְּאַפֵּיהּ עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ:
הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים
הערוץ של הרב ביוטיוב