חק לישראל - פרשת האזינו יום חמישי

רש״ימְזֵ֥י רָעָ֛ב. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "נְפִיחֵי כָפָן", וְאֵין לִי עֵד מוֹכִיחַ עָלָיו, וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן מִטּוּלוּשָׂא שָׁמַעְתִּי שְׂעִירֵי רָעָב — אָדָם כָּחוּשׁ מְגַדֵּל שֵׂעָר עַל בְּשָׂרוֹ:
מְזֵ֥י. לְשׁוֹן אֲרַמִּי שֵׂעָר — מִזַיָּא, "דַּהֲוָה מְהַפֵּךְ בְּמִזַיָּא" (מגילה י"ח):
וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף. הַשֵּׁדִים נִלְחֲמוּ בָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף" (איוב ה'), וְהֵם שֵׁדִים:
וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י. וּכְרִיתוּת שֵׁד שֶׁשְּׁמוֹ מְרִירִי, קטב כְּרִיתָה, כְּמוֹ "אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל" (הושע י"ג):
וְשֶׁן בְּהֵמֹת֙. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהָיוּ הָרְחֵלִים נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין (ספרי):
חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר. אֶרֶס נְחָשִׁים הַמְהַלְּכִים עַל גְּחוֹנָם עַל הֶעָפָר כַּמַּיִם הַזּוֹחֲלִים עַל הָאָרֶץ; זְחִילָה לְשׁוֹן מְרוּצַת הַמַּיִם עַל הֶעָפָר וְכֵן כָּל מְרוּצַת דָּבָר הַמְשַׁפְשֵׁף עַל הֶעָפָר וְהוֹלֵךְ:

רש״יאָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑ם. אָמַרְתִּי בְלִבִּי אַפְאֶה אוֹתָם, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ אפאיהם אֲשִׁיתֵם פֵּאָה, לְהַשְׁלִיכָם מֵעָלַי הֶפְקֵר, וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ בְעֶזְרָא (נחמיה ט') "וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה" — לְהֶפְקֵר, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים אוֹתוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ "יָחוּל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן", וְלֹא יִתָּכֵן, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב אֲאַפְאֵיהֶם, אַחַת לְשִׁמּוּשׁ וְאַחַת לִיסוֹד, כְּמוֹ "אֲאַזֶּרְךָ" (ישעיהו מ"ה), "אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי" (איוב ט"ו), וְהָאָלֶ"ף הַתִּיכוֹנָה אֵינָהּ רְאוּיָה בוֹ כְלָל. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם אַחַר לְשׁוֹן הַבָּרַיְתָא הַשְּׁנוּיָה בְסִפְרֵי הַחוֹלֶקֶת תֵּבָה זוֹ לְשָׁלוֹשׁ תֵּבוֹת, אָמַרְתִּי אַף אֵי הֵם — אָמַרְתִּי בְאַפִּי אֶתְּנֵם כְּאִלּוּ אֵינָם שֶׁיֹּאמְרוּ רוֹאֵיהֶם עֲלֵיהֶם אַיֵּה הֵם:

נביאים שמואל ב כ״ב: כ״ב-כ״ו

כתובים תהילים ק״ט: כ״ט-ק״י: ב׳

משנה משנה ערכין ה׳

ברטנורההָאוֹמֵר מִשְׁקָלִי עָלָי כוּ', אִם כֶּסֶף כֶּסֶף. אִם פֵּרֵשׁ כֶּסֶף נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ כֶּסֶף, וְאִם פֵּרֵשׁ זָהָב, נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ זָהָב. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּאִם לֹא פֵּרֵשׁ אֶלָּא אָמַר סְתָם מִשְׁקָלִי עָלָי, פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בְּכָל דְּהוּ, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה דָבָר שֶׁכְּמוֹתוֹ רָגִיל לִהְיוֹת נִשְׁקָל בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַאֲפִלּוּ זֶפֶת וַאֲפִלּוּ בְּצָלִים וּרְגִילִים אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְמָכְרָם בְּמִשְׁקָל, וְאָמַר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַהוּא מִשְׁקָלִי עָלָי סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ זֶפֶת אוֹ בְצָלִים וְנִפְטָר:
וּמַעֲשֶׂה בְאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּמַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מְחַסְרָא וְהָכִי קָתָנֵי, וְאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא, אַף עַל גַּב דְּלֹא פֵרֵשׁ אָמְדִינַן לֵיהּ לְפִי כְבוֹדוֹ, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי בְּאִמָּהּ שֶׁל יִרְמַטְיָה, אִשָּׁה שֶׁשְּׁמָהּ כָּךְ, שֶׁאָמְרָה מִשְׁקַל בִּתִּי עָלָי וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם, וּשְׁקָלוּהָ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב, לְפִי שֶׁהָיְתָה אֲמוּדָה בְעֹשֶׁר:
מִשְׁקַל יָדִי עָלָי. הֵיאַךְ הוּא שׁוֹקֵל יָדוֹ, דְּאִם רוֹצֶה מַכְבִּיד וְאִם רוֹצֶה מֵקֵל:
וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפְּקוֹ. קוד"ו בְּלַעַ"ז. מִשּׁוּם דְּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיוּ קוֹרִין יָד לַזְּרוֹעַ עַד הַמַּרְפֵּק. וּכְשֶׁמַּכְנִיס הַיָּד לְתוֹךְ חָבִית מְלֵאָה מַיִם יִשָּׁפְכוּ מִן הַמַּיִם שֶׁבֶּחָבִית כְּפִי מְקוֹם הַיָּד שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹכָהּ עַד הַמַּרְפֵּק, וְחוֹזֵר וּמַכְנִיס בֶּחָבִית בָּשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת שֶׁל חֲמוֹר, שֶׁמִּשְׁקָל בְּשַׂר חֲמוֹר כְּמִשְׁקַל בְּשַׂר אָדָם, וִיהֵא בְּאוֹתוֹ בָשָׂר גִּידִין וַעֲצָמוֹת כְּפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיָּד, שֶׁאֵין מִשְׁקַל עֲצָמוֹת וְגִידִין שָׁוֶה לְמִשְׁקַל בָּשָׂר, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתַּחְזֹר וְתִתְמַלֵּא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה, דְּהַשְׁתָּא אִיכָּא נֶפַח כְּשִׁעוּר יָדוֹ, וְשׁוֹקֵל הַבָּשָׂר וְהָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים הָהֵם וְהוּא מִשְׁקַל יָדוֹ:
הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּן בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר. שֶׁמָּא יֵשׁ בִּבְשַׂר חֲמוֹר שֶׁנּוֹתֵן לְתוֹךְ הֶחָבִית יוֹתֵר גִּידִים וַעֲצָמוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ בַּיָּד, אוֹ פָּחוֹת, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַמִּשְׁקָל מְכֻוָּן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(א) וְנִקְרָא בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז עלינבוגי"ן:
(ב) וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר [יְחֶזְקֵאל כג] אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. בַּגְּמָרָא:
(ג) פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ, שֶׁבַּתְּחִלָּה אוֹמְדִין לִקַּח כְּשִׁעוּר הַיָּד כוּ', וּמְמַלְּאִין בּוֹ הֶחָבִית דְּשֶׁמָּא לֹא כִוְּנוּ הָאֹמֶד וְיִצְטָרֵךְ לְהוֹסִיף אוֹ לִגְרֹעַ, וּלְפִיכָךְ שׁוֹקְלִין אַחַר כָּךְ כְּשֶׁכְּבָר נִתְמַלֵּא הֶחָבִית מִמַּה שֶּׁהָיָה חָסֵר עַל יְדֵי הַיָּד, שֶׁעַכְשָׁיו אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּקַחְנוּ הַשִּׁעוּר בְּשָׁוֶה. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם, שֶׁיִּטֹּל כוּ'‏ וְיִתֵּן לְתוֹךְ הֶחָבִית כוּ'‏ וְאַחַר כָּךְ שׁוֹקֵל. וְיִתָּכֵן שֶׁמְּפָרֵשׁ וְשׁוֹקֵל דְּמַתְנִיתִין מִלְּשׁוֹן שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ שֶׁעִנְיָנוֹ נְטִילָה. אֲבָל הַמִּשְׁקָל לֹא תְנֵינָא לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין אֶלָּא דְמִמֵּילָא הָכִי עָבְדִינַן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוְכַמָּה הוּא שָׁוֶה בְלֹא יָד. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, שֶׁאֵין שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה יָפֶה כְשֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ וְכַמָּה הָיָה שָׁוֶה כְּשֶׁשְּׁתֵּי יָדָיו שְׁלֵמוֹת. שֶׁמִּי שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ, כְּשֶׁבָּאִים לְשׁוּמוֹ כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה תְחִלָּה אֵין שָׁמִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּזוֹל, לְפִי שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ מְזֻלְזָל, וְזֶה הָאוֹמֵר דְּמֵי יָדִי עָלָי הֲרֵי לֹא נִקְטְעָה יָדוֹ. לְכָךְ מְפָרֵשׁ, כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְלֹא יָד, כְּגוֹן אִם מְכָרוֹ רַבּוֹ כֻלּוֹ חוּץ מִיָּדוֹ, שֶׁיָּדוֹ אַחַת מֻכְתֶּבֶת לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן, וְשָׁמִין כַּמָּה הוּא יָפֶה כְּשֶׁרַבּוֹ מוֹכֵר כֻּלּוֹ וְלֹא שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ לְעַצְמוֹ כְּלוּם. וְכַמָּה שָׁוֶה פָּחוֹת אִם שִׁיֵּר רַבּוֹ יָדוֹ אַחַת שֶׁלֹּא מְכָרָהּ, דְּהַשְׁתָּא אֵינוֹ מְזֻלְזָל, וְכָךְ הוּא נוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ:
זֶה חֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבָּעֲרָכִין. דְּאִלּוּ אָמַר בָּעֲרָכִים עֵרֶךְ יָדִי וְרַגְלִי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר בְּדָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בוֹ:
עֶרְכִּי עָלָי וָמֵת יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים. דְּעֵרֶךְ דָּבָר קָצוּב הוּא. וְדַוְקָא כְשֶׁעָמַד בַּדִּין קֹדֶם שֶׁמֵּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּעֵרֶךְ אֶלָּא אַחַר שֶׁיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן, כְּדִכְתִיב (ויקרא כז) וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן. אֲבָל דָּמַי עָלָי דְּאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶׁיְּשׁוּמוּהוּ בְּבֵית דִּין וַהֲרֵי לֹא בָּא לִידֵי כָּךְ שֶׁהֲרֵי מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד בַּדִּין הוּא מְחֻסָּר אֻמְדָּנָא וְלֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים:
נוֹתֵן עֵרֶךְ כֻּלּוֹ. דְּעֵרֶךְ נְפָשׁוֹת כְּתִיב:
זֶה הַכְּלָל. לַאֲתוֹיֵי שְׁאָר אֵבָרִים שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בָהֶם:

עיקר תוספות יום טוב(ד) הָרַמְבַּ"ם. וְקָשֶׁה לִי, דְּהַךְ קְרָא לֹא כְתִיב אֶלָּא בְּאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ, וְאִם כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ מָךְ לֹא בָעֵי הַעֲמָדָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן כְּלָל. וּבַגְּמָרָא, יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁים, שְׁמַע מִנַּהּ מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים כוּ'. הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, וְחִיְּבוּהוּ קֹדֶם מוֹתוֹ דַּהֲוָה לֵיהּ כְּמִלְוָה בִּשְׁטָר, וְכָתַב הָרַאֲבַ"ד, עֲמִידָה בַדִּין שֶׁהֻזְכְּרָה בַּגְּמָרָא לֹא בָאוּ לָהּ מִדֶּרֶךְ הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, שֶׁהֲרֵי רָאוּי הָיָה לָזֶה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר כוּ', אֲבָל הֻזְכְּרָה לְחִיּוּב הַיּוֹרְשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִלְוָה עַל פֶּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) שֶׁאֵין כוּ'. [נִרְאֶה לִי דְּטַעֲמָא לְפִי שֶׁהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה, וּמִשּׁוּם הָכִי אֵין אוֹמְרִים כָּךְ בִּבְהֵמָה]. וְהָא דְּתַנְיָא בְּבָבָא קַמָּא וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ דְמֵי נִזָּק [פֵּרוּשׁ שֶׁשָּׁמִין אוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה מֵחַיִּים. תּוֹסָפוֹת], הָתָם הוּא טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּמִשַּׁעְתָּא דְאַזִּיק רָמֵי עָלֵיהּ לְשִׁלּוּמֵי כִשְׁעַת הַהֶזֵּק, וְהַהִיא שַׁעְתֵּיהּ דְּאַזְּקֵיהּ חַי הוּא, אֲבָל דָּמַי עָלָי שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר אֶלָּא מַה שֶּׁיְּשׁוּמוּהוּ בֵית דִּין, וַהֲרֵי לֹא בָא לִידֵי כָךְ שֶׁהֲרֵי מֵת, לֹא יִתְּנוּ הַיּוֹרְשִׁין. רַשִׁ"י:
(ו) לֹא כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף דַּהֲוָה לֵיהּ לִכְתֹּב בְּעֵרֶךְ וּכְתִיב בְּעֶרְכְּךָ, עֵרֶךְ כֻּלּוֹ הוּא נוֹתֵן וְלֹא עֵרֶךְ אֵבָרִים. וְקֻשְׁיַת רַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ לָמָּה הֻכְפַּל כַּמָּה זִמְנֵי בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. גִּזְבָּר נִכְנָס לְבֵיתָם וְנוֹטֵל בְּעַל כָּרְחָם:
חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. כֵּיוָן דִּלְכַפָּרָה אָתוּ לֹא מַשְׁהֵי לְהוּ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן. וְחַטַּאת נָזִיר, הוֹאִיל וְלָאו לְכַפָּרָה אָתְיָא וְאֵינָהּ מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק הַדָּם שֶׁל אֶחָד מִן הַקָּרְבָּנוֹת הֻתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטָּמֵא לַמֵּתִים, זִמְנִין דְּפָשַׁע וּמַשְׁהֵי לַהּ, הִלְכָּךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עַל חַטָּאתוֹ:
חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. אַף עַל גַּב דְּעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲשֵׂה וְעַל לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה, הוֹאִיל וְלָאו חוֹבָה הִיא לָא חֲשִׁיב לַהּ כַּפָּרָה וְאָתֵי לְשִׁהוּיֵי, הִלְכָּךְ מְמַשְׁכְּנִים אוֹתָן. וְיֵשׁ מֵחַיָּבֵי עוֹלוֹת שֶׁאֵין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתָן, כְּגוֹן עוֹלַת מְצֹרָע, לְפִי שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת טָהֳרָתוֹ, לֹא אָתֵי לְשִׁהוּיֵהּ:
כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. הֵיכָא דְּבֵית דִּין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי:
וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר בְּגִטֵּי נָשִׁים. כָּל מִי שֶׁדִּינוֹ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ, וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ, בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי, וְנוֹתֵן הַגֵּט וְהוּא כָּשֵׁר:

עיקר תוספות יום טוב(יד) חַיָּבֵי כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ, חַיָּבֵי עֲרָכִין וְדָמִים:
(טו) [וְלֹא כָתַב] וּמִלְּהִטָּמֵא לַמֵּתִים, אַף עַל גַּב שֶׁגַּם בָּזֶה אֵינוֹ מִתְעַכֵּב וְכִדְמַסִּיק. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב לִשְׁנֵיהֶן. וְכֵן הוּא בַגְּמָרָא. אֲבָל הָרַ"ב יִשֵּׁב בָּזֶה קֻשְׁיָה גְדוֹלָה, דְּיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, אַמַּאי לֹא קָאָמַר נַמִּי וַאֲשַׁם נָזִיר טָמֵא כְשֶׁמְּגַלֵּחַ, שֶׁאֵין אֲשָׁמוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּמְנוֹת נְזִירוּת טָהֳרָה כַּחֲכָמִים דְּפֶרֶק ג'‏ דְּנָזִיר כוּ', אֶלָּא דְדַוְקָא מַה שֶּׁאֵין מְעַכְּבוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן אָתֵי לְשִׁהוּיֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִלּוּ לֹא הֻתַּר בִּשְׁתִיַּת יַיִן אַף עַל גַּב שֶׁהֻתַּר לְהִטָּמֵא לַמֵּתִים לֹא אָתֵי לְשִׁהוּיֵי. וְהָכִי נַמִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא, מַה שֶּׁאֵין מְעַכְּבוֹ מִלִּמְנוֹת, מִשּׁוּם הָכִי לֹא אָמְרִינַן דְּאָתֵי לְשִׁהוּיֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טז) לִרְצוֹנוֹ. וְנֶאֱמַר גַּם כֵּן יַקְרִיב, דְּמַשְׁמַע בְּעַל כָּרְחוֹ. הָא כֵיצַד, כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. גְּמָרָא:
(יז) שֶׁיֹּאמַר. וְלֹא קָתָנֵי עַד שֶׁיִּתֵּן, דַּיֵּק מִנַּהּ בַּגְּמָרָא דְלָא סַגִּי בִנְתִינָה, דְּדִלְמָא מָסַר מוֹדָעָא, וּבִנְתִינָה בְעָלְמָא אֵין זֶה בִּטּוּל, הִלְכָּךְ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. [כְּלוֹמַר דְּלִבָּטֵל לַמּוֹדָעָא]:

גמרא ערכין ט״ו ב: י״ח-ט״ז א: ד׳

תָּנָא דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֶאל: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כְּתִיב הָכָא (תהילים יב) לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. וּכְתִיב בַּעֲבוֹדָה זָרָה (שמות לב) אָנָא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדוֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת כְּתִיב (בראשית לט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּתִיב (שם ד) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. גְּדוֹלוֹת אִימָא תַּרְתֵּי הֵי מִינַיְיהוּ מַפְקָת בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי לָשׁוֹן תְּלִיתָאִי קָטִיל תָּלִיתָאִי הוֹרֵג לִמְסַפְּרוֹ וְלִמְקַבְּלוֹ וּלְאָמְרוֹ. אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב (משלי יח) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. וְכִי יֵשׁ יָד לְלָשׁוֹן אֶלָא לוֹמַר לָךְ מַה יָּד מְמִיתָה אַף לָשׁוֹן מְמִיתָה אִי מַה יָּד אֵין מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ אַף לָשׁוֹן אֵינָהּ מְמִיתָה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר (ירמיה ט) חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם. אִי מַה חֵץ שָׁחוּט עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה אַף לָשׁוֹן עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה תַּלְמוּד לוֹמַר (תהילים עג) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנוֹ. לָמָּה לִי הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּקָטִיל כַּחֵץ. וְכִי מֵאַחַר דִּכְתִיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן. לָמָּה לִי לְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא דְּבָעֵי חַיִּים בְּלִישָׁנֵהּ דְּבָעֵי מִיתָה בְּלִישָׁנֵהּ. הֵיכִי דָּמֵי לִישְׁנָא בִּישָׁא רָבָא אָמַר כְּגוֹן דְּאָמַר אִיכָּא נוּרָא בֵּי פְּלַנְיָא אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי מַאי קָא עָבִיד גִּלּוּיֵי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא דְּמַפִּיק כְּלִישְׁנָא בִּישָׁא דְּאָמַר הֵיכָא מִשְׁתַּכְּחָא נוּרָא אֶלָּא בֵּי פְּלַנְיָא. אָמַר רָבָא: כָּל מִלְּתָא דְּמִיתְאַמְרָה בְּאַפֵּי מָרָה לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא. אָמַר לֵהּ: כָּל שֶׁכֵּן חוּצְפָּא וְלִישְׁנָא בִּישָׁא אָמַר לֵהּ אֲנָא כְּרִבִּי יוֹסֵי סְבִירָא לִי דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָּבָר וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרָי. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל מִלְּתָא דְּמִיתְאַמְּרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא מַאי טַעֲמָא חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵהּ וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵהּ כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר מַאי כְּתִיב (משלי כז) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. כְּגוֹן דְּמִיקְלַע לְאוּשְׁפִּיזָא וְטָרְחוּ קָמֵיהּ שַׁפִּיר לְמָחָר נָפִיק יָתִיב בְּשׁוּקָא וְאָמַר רַחֲמָנָא נִיבָרְכֵיהּ לִפְלַנְיָא דְּהָכִי טָרַח קַמָּאי וְשַׁמְעֵי אִינְשֵׁי וְאָזְלִין וְאַנְסִין לֵהּ. תָּנֵי רַב דִּימִי אָחוּהָ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ אִיכָּא דְאַמְרֵי רַב דִּימִי אַחוּהָ דְרַב סַפְרָא חָלַשׁ עָאל רַב סַפְרָא לְשִׁיּוּלִי בֵּיהּ אָמַר לְהוּ תֵּיתִי לִי דְקַיְימִית כָּל דְאָמוּר רַבָּנָן אָמְרוּ לֵיהּ הָא מִי קַיַימְתְּ לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָא לִידֵי גְנוּתוֹ אָמַר לְהוּ לֹא שְׁמִיעָה לִי דְאִי הֲוָה שְׁמִיעָה לִי קַיֵימְתָּא:

רש״ילישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד:
לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:
דבעי מיית בלישניה - יעסוק בדברי שטות ונבלה:
דבעי חיי בלישניה - יעסוק בתורה:
נורא בי פלניא - דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי אש בביתו לבשל תבשילין:
גלויי מילתא בעלמא הוא - הואיל ואינו אומרה בלשון הרע אלא מגלה לאותן שמבקשין אור לכו לבית פלוני:
דמיתאמרא באפי מרה - שהמרגל אומרה בפני האומר עליו:
וחזרתי לאחורי - לראות מי יעמוד אחורי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיבא. ל"א שאם באו הבעלים ואמרו למה אמרת כן לא חזרתי בי לאמר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי:
דמיתאמרא באפי תלתא - שהבעלים אמרוה בפני ג' המגלה אותה אינו לשון הרע שזה גילה תחלה דעתו שאם מגלה אותו אינו חושש דמידע ידע דסופה להגלות דחברך חברא אית ליה וזה מגלה לחבירו וזה לחבירו עד שיודע:
מברך רעהו בקול גדול וגו' קללה תחשב לו - אותה ברכה קללה היא לו לחבירו:
ושמעין אינשי - אלמים שהוא עשיר ואזלי ואנסי ליה לממוניה. ל"א אנסי ליה שמתאכסנין אצלו אורחין עד שמכלין ממונו:
בא לידי רעתו - שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי הוא עצמו אומר חוץ ממדה רעה זו שבו או אחרים שומעין שזה משבחו ואומרים הלא מדת כך וכך בידו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: כל המספר לשון הרע מגדיל עו‍נות כנגד שלש עבירות חמורות, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ומנין? כתיב הכא [נאמר כאן]: "לשון מדברת גדלות" שם יב, ד), וכתיב [ונאמר] בעבודה זרה, בחטא העגל: "אנא חטא העם הזה חטאה גדלה" (שמות לב, לא), ו
במערבא אמרי [בארץ ישראל היו אומרים]: לשון תליתאי [שלישי], כלומר, לשון הרע, קטיל תליתאי [הורג שלושה], הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו, כלומר, לזה שאומרים עליו.
אמר ר' חמא בר' חנינא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח, כא), וכי יש יד ללשון? אלא לומר לך: מה יד ממיתה — אף לשון ממיתה. ויכול אתה לומר: אי [אם כן] אמור: מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה, עד היכן שידו של אדם מגיעה — אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה? תלמוד לומר: "חץ שחוט לשונם", כחץ שיורים בקשת.
אי [אם כן] תאמר: מה חץ מגיע עד ארבעים ועד חמישים אמה, אף לשון ממיתה עד ארבעים וחמשים אמה? תלמוד לומר: "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ", עד קצה העולם.
ושואלים: וכי מאחר דכתיב [שנאמר] כבר "שתו בשמים פיהם", שלשון הרע פוגעת למרחוק, "חץ שחוט לשונם" למה לי לומר? ומשיבים: הא קמשמע לן [דבר זה משמיע לנו], דקטיל [שהלשון הורג] כשם שחץ הורג.
ושואלים: וכי מאחר דכתיב [שנאמר] "חץ שחוט לשונם", "מות וחיים ביד לשון" למה לי לומר? ומשיבים: דבר זה נצרך להשמיע כמו שאמר רבא, שאמר רבא: דבעי [מי שרוצה] חיים — בלישניה [בלשונו], כלומר, ישתמש בה לדיבורים טובים ודברי תורה, דבעי [מי שרוצה] מיתה — ישתמש בלישניה [בלשונו], לדברי נבלה ולשון הרע.
ד ושואלים: היכי דמי לישנא בישא [איך היא לשון הרע], כלומר, עד היכן מגיע איסור לשון הרע? מה נכלל בו? רבא אמר: כגון שאמר "איכא נורא בי פלניא" [יש אש בבית פלוני], ורוצה לרמז בזה שתמיד מבשלים ואוכלים שם. אמר ליה [לו] אביי: מאי קא עביד [מה הוא עושה רע]? גלויי מילתא בעלמא [גילוי דברים בלבד] הוא מה שדיבר! אלא מתי יש בכך איסור — דמפיק בלישנא בישא [שמוציא את דבריו בלשון הרע], דאמר [שאומר]: היכא משתכח נורא אלא בי פלניא [איפה מצויה אש אם לא בביתו של פלוני], שמבשלים שם כל היום.
אמר רבה: כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה [כל דבר שנאמר בפני בעליו], כלומר, בפני מי שנאמר עליו — לית בה משום לישנא בישא [אין בו משום לשון הרע]. אמר ליה [לו] אביי: כל שכן שהוא חמור יותר, שהרי יש בזה גם חוצפא וגם לישנא בישא [לשון הרע]! אמר ליה [לו] רבה לאביי: אנא [אני] כדעת ר' יוסי סבירא לי [סבור אני], שאמר ר' יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי לראות מי שומע אותי, מפני שהייתי מוכן לומר את הדבר גם בפניו, ודבר זה אינו מוגדר כלשון הרע. אמר
רבה בר רב הונא: כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא [כל דבר שנאמר מתחילה בפני שלושה אין בו משום לשון הרע] אם חוזרים ואומרים אותו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כי חברך חברא אית ליה [חברך, חבר יש לו], וחברא דחברך חברא אית ליה [וחבר של חברך, חבר יש לו], וכל אחד מהם מספר לחברו, וכשנאמר הדבר בפני שלושה יש להניח שסופו להתפרסם.
ועוד בעניינים של דיבורים טובים ורעים, מסופר: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תחשב לו" (משלי כז, יד)? כגון דמיקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר [שאדם מזדמן אצל מי שמארח אותו, וטורחים לפניו יפה], למחר נפיק יתיב בשוקא ואמר [הוא יוצא ויושב בשוק ואומר]: רחמנא ניברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי [הקב"ה יברך את פלוני שכך טרח לפני]! ושמעין אינשי ואזלין ואנסין ליה [ושומעים אנשים והולכים ומכריחים אותו] לארח אותם, ומכלים את ממונו, ונמצא שעל ידי דבורי הברכה שלו הביא קללה למארחו.
ועוד בענין זה, תני [שנה] רב דימי אחוה [אחיו] של רב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו בפני אחרים, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
איכא דאמרי [יש שאומרים] ששמועה זו נאמרה באופן אחר: רב דימי אחוה [אחיו] של רב ספרא חלש [חלה], על [נכנס] רב ספרא לשיולי ביה [לשאול בו] בשלומו, אמר להו [להם] רב דימי לנוכחים שם: תיתי לי דקיימי כל דאמר רבנן [תבוא לי ברכה, תעמוד לי זכותי על שקיימתי כל מה שאמרו חכמים לעשות]. אמר ליה [לו] רב ספרא לרב דימי: הא מי מקיימת [דבר זה האם קיימת] — לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו? אמר להו [להם] רב דימי לנוכחים: לא שמיעא לי [לא שמעתי אותה] את האמירה הזו, ואי הוה שמיעא לי קיימתה [ואם הייתי שומע אותה הייתי מקיים אותה].

זוהר ספר הזהר, האזינו י׳

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ויקרא כו) וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ' זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְּאַף עַל גַּב דְּאַרְגִּיזוּ קַמֵּי מָארֵיהוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי לְשַׁבְקָא לוֹן. וּבְכָל אֲתַר דְּגָלוּ בֵּינֵי עַמְּמַיָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ' רַבִּי אַבָּא אָמַר וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם. תָּא חֲזֵי כַּמָּה חֲבִיבוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאַף עַל גַּב דְּגָרְמִין לְמִגְלֵי בֵּינֵי עַמְּמַיָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְעֲדִיאָת מִנְּהוֹן לְעָלְמִין דְּלָא תֵּימָא דְּאִנּוּן בִּלְחוֹדַיְהוּ בְּגָלוּתָא מִשְׁתַּכְּחִין אֶלָּא וְאַף גַּם זֹאת עִמְּהוֹן מִשְׁתַּכְּחָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ' לְמַלְכָּא דְּאַרְגִּיז עַל בְּרֵיהּ וְגָזַר עֲלֵיהּ עוֹנָשָׁא לְאִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ וּלְמֵיזָל לְאַרְעָא רְחִיקָא שָׁמְעָה מַטְּרוֹנִיתָא וְאָמְרָה הוֹאִיל וּבְרִי אָזִיל לְאַרְעָא רְחִיקָא וְשָׁדֵי לֵיהּ מַלְכָּא מֵהֵיכָלֵיהּ אֲנָא לָא אֶשְׁבּוֹק לֵיהּ אוֹ תַּרְוַנָּא כַּחֲדָא נֵיתוּב לְהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא אוֹ תַּרְוַנָּא כַּחֲדָא נֵתִיב בְּאַרְעָא אָחֳרָא לְזִמְנִין פָּקִיד מַלְכָּא עַל מַטְּרוֹנִיתָא לָא אַשְׁכַּחָהּ. דַּהֲוָת אָזְלַת עִם בְּרֵיהּ אָמַר הוֹאִיל וּמַטְּרוֹנִיתָא תַּמָּן תַּרְוַיְהוּ יְתוּבוּן. וּבְזִמְנָא דְּפָקִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַטְּרוּנִיתָא פָּקִיד לָהּ בְּקַדְּמִיתָא וּבְגִנַּהּ פָּקִיד לִבְנוֹי הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ו) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' מַאן גָּרִים דַּאֲנָא שַׁמַּעְנָא עָקַתְהוֹן כִּבְיָכוֹל מַטְּרוֹנִיתָא דִּדְכַרְנָא לָהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי וּכְתִיב (שם ב) וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ וְכַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהַדֵּר לְיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא מַה כְּתִיב (דברים ל) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ דָּא מַטְּרוֹנִיתָא וְעוֹד כְּתִיב (תהלים פה) רָצִיתָ ה' אַרְצְךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב:

תרגום הזוהררַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִכְעִיסוּ לִפְנֵי אֲדוֹנָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲזֹב אוֹתָם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ בֵּין הָעַמִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא עִמָּהֶם בַּגָּלוּת. זֶה שֶׁאָמַר, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. רַבִּי אַבָּא אָמַר: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה הִיא אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּרְמוּ לִהְיוֹת בַּגָּלוּת בֵּין הָעַמִּים, הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ סָרָה מֵהֶם לְעוֹלָם. וְאַל תֹּאמַר, שֶׁהֵם בִּלְבַדָּם נִמְצָאִים בַּגָּלוּת, אֶלָּא, וְאַף גַּם זֹאת, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת זֹאת, נִמְצֵאת עִמָּהֶם. זֶה שֶׁאָמַר, אַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'. לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְגָזַר עָלָיו עֹנֶשׁ שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְיֵלֶךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, שָׁמְעָה הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה, כֵּיוָן שֶׁבְּנִי הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְהַמֶּלֶךְ הִשְׁלִיכוֹ מֵהֵיכָלוֹ, אֲנִי לֹא אֶעֱזְבֶנּוּ, אוֹ שְׁנֵינוּ יַחַד נַחֲזוֹר לְהֵיכָל הַמֶּלֶךְ, אוֹ שְׁנֵינוּ יַחַד נֵשֶׁב בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת. לְיָמִים, פָּקַד הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּלְכָּה, וְלֹא מְצָאָהּ, כִּי הָלְכָה עִם בְּנוֹ. אָמַר, כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכָּה שָׁם, שְׁנֵיהֶם יָשׁוּבוּ. כָּךְ הוּא בִּזְמָן שֶׁיִּפְקוֹד הַקָבָּ''ה אֶת הַשְּׁכִינָה, יִפְקֹד אוֹתָהּ תְּחִלָּה, וּבִשְׁבִילָהּ יִפְקֹד לְבָנָיו. זֶה שֶׁאָמַר, וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. מִי גָּרַם שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי נַאֲקָתָם, כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה גָּרְמָה, שֶׁזָּכַרְתִּי אוֹתָהּ. זֶה שֶׁאָמַר וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי. דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת בְּרִית. וְכָתוּב, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ. וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת, מַה כָּתוּב, וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךְ אֶת שְׁבוּתְךְ וְרִחֲמֶךְ, זוֹ הִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר, וְשָׁב וְגוֹ' אֶת שְׁבוּתְךְ. וְעוֹד כָּתוּב, רָצִיתָ ה' אַרְצֶךְ שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב. דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת אֶרֶץ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ז׳: ג׳-ד׳

א. אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לִבְצֹעַ עַד שֶׁיָּבִיאוּ מֶלַח אוֹ לִיפְתָּן לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכֹל פַּת חֲרֵבָה. וְאֵינוֹ בּוֹצֵעַ לֹא פְּרוּסָה קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּצַר עַיִן וְלֹא פְּרוּסָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּרַעְבְתָן. וּבְשַׁבָּת יֵשׁ לוֹ לִבְצֹעַ פְּרוּסָה גְּדוֹלָה. וְאֵינוֹ בּוֹצֵעַ אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל יָפֶה יָפֶה:

ב. מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִבְצֹעַ מִכִּכָּר שְׁלֵמָה. אִם הָיְתָה שָׁם שְׁלֵמָה שֶׁל שְׂעוֹרִים וּפְרוּסָה שֶׁל חִטִּים מַנִּיחַ שְׁלֵמָה בְּתוֹךְ פְּרוּסָה וּבוֹצֵעַ מִשְּׁתֵּיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּבְצַע מֵחִטִּים וּמִשְּׁלֵמָה. בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים חַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת נוֹטֵל שְׁתֵּיהֶן בְּיָדוֹ וּבוֹצֵעַ אַחַת מֵהֶן:

מוסר שערי תשובה ג׳: קצ״ז-קצ״ח

אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים לָשׁוֹן הָרָע אוֹ יִשְׁמַע כָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה אוֹ יֵשֵׁב בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים בּוֹזִים תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְיָדוּעַ כִּי הֵם סָרָבִים וְסַלּוֹנִים וְאִם יוֹכִיחֵם אַל יַקְשִׁיבוּ אֶל דְּבָרָיו. עַל כֵּן יָשִׂים יָד עַל פֶּה גַּם זֶה יֵעָנֵשׁ כִּי לֹא יַעֲנֶה כְּסִילִים כְּאִוַּלְתָּם פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ כִּי הוּא כְּמוֹהֶם וְכִי הוֹדָה עַל דִּבְרֵיהֶם אַף כִּי יִתְחַיֵּב לַעֲנוֹת וְלִגְעֹר בָּהֶם לָתֶת גֹּדֶל לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת אֲשֶׁר בִּזּוּ לָעֲגוּ לָהֶם וּלְקַנֵּא לִכְבוֹד נָקִי וְצַדִּיק אֲשֶׁר יָשִׂיחוּ בּוֹ וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתְחַיֵּב הָאָדָם לַעֲזֹב בַּעֲבוּרָם חֶבְרַת הָרָשָׁע כִּי יֵעָנֵשׁ בִּשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וְיַלְאֶה לַעֲנוֹתָם זֶה הַדָּבָר מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כד) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי חָמָס וְאַל תִּתְאַו לִהְיוֹת אִתָּם כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה. רוֹצֶה לוֹמַר כִּי תִּשָּׂא עָוֹן בְּחַטָּאתָם כִּי תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם הָרָעִים תָּמִיד וּתְהִי כְּמַחֲרִישׁ:

תורה דברים ל״ב: כ״ב-כ״ו