תורה שמות ל׳: י״ז-כ׳
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
ל (יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר
(יח) וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרׇחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם׃
וְתַעְבֵּד כִּיּוֹרָא דִנְחָשָׁא וּבְסִיסֵיהּ נְחָשָׁא לְקִדּוּשׁ וְתִתֵּן יָתֵיהּ בֵּין מַשְׁכַּן זִמְנָא וּבֵין מַדְבְּחָא וְתִתֵּן תַּמָּן מַיָּא:
רש״י כִּיּ֥וֹר. כְּמִין דּוּד גְּדוֹלָה וְלָהּ דַּדִּים הַמְּרִיקִים בְּפִיהֶם מַיִם:וְכַנּ֥וֹ. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּסִיסֵהּ, מוֹשָׁב מְתֻקָּן לַכִּיּוֹר:לְרׇחְצָ֑ה. מוּסָב עַל הַכִּיּוֹר:וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ. מִזְבַּח הָעוֹלָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁהוּא לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וְהָיָה הַכִּיּוֹר מָשׁוּךְ קִמְעָא, וְעוֹמֵד כְּנֶגֶד אֲוִיר שֶׁבֵּין הַמִּזְבֵּחַ וְהַמִּשְׁכָּן, וְאֵינוֹ מַפְסִיק כְּלָל בֵּינְתַיִם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ'), – כְּלוֹמַר מִזְבֵּחַ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵין כִּיּוֹר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, הָא כֵיצַד? מָשׁוּךְ קִמְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם; כָּךְ שְׁנוּיָה בִזְבָחִים:
(יט) וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃
וִיקַדְּשׁוּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מִנֵּיהּ יָת יְדֵיהוֹן וְיָת רַגְלֵיהוֹן:
רש״י אֶת יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת רַגְלֵיהֶֽם. בְּבַת אַחַת הָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו; וְכָךְ שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף י"ט); כֵּיצַד קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם? מַנִּיחַ יָדוֹ הַיְמָנִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמְקַדֵּשׁ:
(כ) בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽה׃
בְּמֵיעַלְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא יְקַדְּשׁוּן מַיָּא וְלָא יְמוּתוּן אוֹ בְמִקְרָבְהוֹן לְמַדְבְּחָא לְשַׁמָּשָׁא לְאַסָּקָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ:
רש״י בְּבֹאָ֞ם אֶל אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד. לְהַקְטִיר שַׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם קְטֹרֶת, אוֹ לְהַזּוֹת מִדַּם פַּר כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וּשְׂעִירֵי עֲ"זָ:וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ. הָא אִם לֹא יִרְחֲצוּ יָמוּתוּ, שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹת, וּמִכְלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן:אֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙. הַחִיצוֹן, שֶׁאֵין כָּאן בִּיאַת אֹהֶל מוֹעֵד אֶלָּא בֶּחָצֵר:
נביאים מלכים א י״ח: כ״ו-כ״ט
יח (כו) וַ֠יִּקְח֠וּ אֶת־הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־הַ֠בַּ֠עַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־הַצׇּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
וּנְסִיבוּ יַת תּוֹרָא דִיהַב לְהוֹן וַעֲבַדוּ וּקְרוֹ בְּשׁוּם בַּעֲלָא מִצַפְרָא וְעַד עִדָן טִיהֲרָא לְמֵימַר בַּעֲלָא עֲנֵינָא וְלֵית קַל וְלֵית דַעֲנֵי וְאִשְׁתַּטוּ עַל אֱגוֹרָא דַעֲבָד:
רש״י אֲשֶׁר נָתַ֣ן לָהֶם֮. שֶׁהָיָה נִשְׁמַט מֵהֶם, שֶׁלֹּא יִקָּרֵב לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּבָרַח לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו שֶׁל אֵלִיָּהוּ, אָמַר לוֹ: לֵךְ, בִּשְׁנֵיכֶם יִתְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם.וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וְאִשְׁתַּטּוּ, הָיוּ מְרַקְּדִין כְּמִשְׁפָּטָן עַל מִזְבְּחוֹתָם.וַֽיְפַסְּח֔וּ. כְּמוֹ וַיִּפְסְעוּ.
(כז) וַיְהִ֨י בַֽצׇּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־גָּדוֹל֙ כִּֽי־אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי־שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִי־דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃
וַהֲוָה בְּעִדָן טִיהֲרָא וְחַיָךְ בְּהוֹן אֵלִיָהוּ וַאֲמַר קְרוֹ בְקַל רַב אֲרֵי אַתּוּן אָמְרִין דַחֲלָא הוּא דִלְמָא שׁוּעִי לֵיהּ אוֹ אִשְׁתְּדָפָא אִשְׁתְּדִיף אוֹ אוֹרַח הֲוַת לֵיהּ אוֹ דִלְמָא דְמוּךְ הוּא וְיִתְעַר:
רש״י כִּֽי אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא. (תַּרְגּוּם:) אֲרֵי אַתּוּן אָמְרִין דַּחֲלָא הוּא.כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִי שִׂ֛יג ל֖וֹ. שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹ דָּבָר עִם יוֹעֲצָיו עַכְשָׁיו, אוֹ מַשִּׂיג וְרוֹדֵף הוּא עַכְשָׁיו בַּמִּלְחָמָה.וְכִי דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ. לְבֵית הַכִּסֵּא.
(כח) וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפׇךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃
וּקְרוֹ בְּקַל רַב וְאִתְחַמָמוּ כְּנִימוּסֵיהוֹן בְּסַיְפִין וּבְרוֹמְחִין עַד דְאִשְׁתַּפִיךְ דְמָא עֲלֵיהוֹן:
רש״י וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙. לְשׁוֹן שְׂרִיטָה בִּכְלִי, וְכֵן הָיָה נִימוּסֵיהֶן.
(כט) וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצׇּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ק֥וֹל וְאֵין־עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃
וַהֲוָה כְּמֶעְבַּר טִיהֲרָא וְאִשְׁתַּטִיאוּ עַד לְמִיסַק מִנְחָתָא וְלֵית קַל וְלֵית דְעָנֵי וְלֵית דְמַצִית:
רש״י וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ. (תַּרְגּוּם:) וְאִשְׁתַּטִּיאוּ.
כתובים משלי י״ט: ב׳-ה׳
יט (ב) גַּ֤ם בְּלֹא־דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא־ט֑וֹב וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא׃
מַן דְלָא יָדִיעַ נַפְשֵׁיהּ לָא שַׁפִּיר לֵיהּ וּדְקָלִיל בְּרַגְלוֹי לְבִישְׁתָּא חָטְיָא הוּא:
רש״י גַּ֤ם בְּלֹא דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא ט֑וֹב. אֵין טוֹב לָאָדָם שֶׁהוּא בְּלֹא תּוֹרָה:וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא. הַחוֹטֵא רוֹפֵס וְדָשׁ הָעֲווֹנוֹת בַּעֲקֵבָיו, וְאוֹמֵר: קַל הוּא זֶה, אֶעֱבוֹר עָלָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (עירובין ק:): גַּם בְּלֹא דַעַת, בְּכוֹפֶה אֶת אִשְׁתּוֹ לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּעַל כָּרְחָהּ:וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא. זֶה הַבּוֹעֵל וְשׁוֹנֶה. דָּבָר אַחֵר: זֶה הַמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת (שבת צה.):הוֹן יוֹסִיף רֵעִים רַבִּים. אוֹהֲבִים רַבִּים. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ בְּמִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה:
(ג) אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל־יְ֝הֹוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ׃
שַׁטְיוּתָא דְבַר נָשָׁא מְטַלְטְלָא אָרְחָתֵיהּ וְעַל אֱלָהָא מִתְרְעֵם לִבֵּיהּ:
רש״י אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ. בַּעֲוֹנוֹ בָּא לוֹ הָרָע, כִּי בְּאִוַּלְתּוֹ תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעָבַר עֲבֵירוֹת וְנִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וּבְבוֹא לוֹ הַצָּרָה זוֹעֵף לִבּוֹ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְמַהֵר אַחַר מִדַּת הַדִּין, כְּגוֹן אֲחֵי יוֹסֵף שֶׁאָמְרוּ ״מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ״ (בראשית מב: כח):
(ד) ה֗וֹן יֹ֭סִיף רֵעִ֣ים רַבִּ֑ים וְ֝דָ֗ל מֵרֵעֵ֥הוּ יִפָּרֵֽד׃
מַזָלָא מוֹסִיף חַבְרֵי סַגִיעֵי וּמִסְכְּנָא פָרֵישׁ חַבְרֵיהּ מִנֵיהּ:
(ה) עֵ֣ד שְׁ֭קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים לֹ֣א יִמָּלֵֽט׃
סַהֲדָא דְשִׁקְרָא לָא נִזְדְכֵי וּדְמַוְעֵי כַדְבוּתָא לָא נִתְמְלֵט:
משנה משנה שבת כ״א
א. נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, וְכַלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה:
ברטנורה נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ. בֶּחָצֵר וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ וְלֹא אָמְרִינַן דִּמְטַלְטֵל לָאֶבֶן:כַּלְכַּלָּה. סַל:וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוֹת בַּסַּל , שֶׁאִם אֵין בּוֹ פֵּרוֹת נַעֲשֶׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְצָרִיךְ נַמִּי שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכוֹ פֵּרוֹת שֶׁאִם יַשְׁלִיכֵם בָּאָרֶץ יִמָּאֲסוּ, כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אֲבָל אִם הָיוּ בּוֹ פֵּרוֹת כְּגוֹן אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים, מְנַעֵר אֶת הַפֵּרוֹת וְהֵם נוֹפְלִים . וּפֵרוֹת הַנִּמְאָסִים נַמִּי כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים, אִם אֶפְשָׁר לְסַלְּקָם לְצִדֵּי הַכַּלְכַּלָּה וּלְנַעֵר הָאֶבֶן לְבַדָּהּ וּלְהַשְׁלִיכָהּ, אָסוּר לְטַלְטְלָהּ עִם הָאֶבֶן. וּמַתְנִיתִין אָיְרֵי כְּגוֹן שֶׁנִּפְחַת מִצִּדֵּי הַכַּלְכַּלָּה אוֹ שׁוּלֶיהָ וְהָאֶבֶן דֹּפֶן לָהּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכַּלְכַּלָּה בְּלֹא הָאֶבֶן:תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. אַגַּב הַטְּהוֹרָה וְאַגַּב הַחֻלִּין. אֲבָל טְמֵאָה בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ לָאו בַּת טִלְטוּל הִיא:אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה. סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה בְּמֵאָה סְאִים שֶׁל חֻלִּין, מֻתָּר לְהַעֲלוֹתָהּ לִסְאָה שֶׁל תְּרוּמָה מֵהֶן בְּשַׁבָּת וְיִהְיוּ כֻּלָּן חֻלִּין וּמֻתָּרִין לְזָרִים, וְלֹא אָמְרִינַן מְתַקֵּן הוּא, דִּתְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה בַּחֻלִּין חָשְׁבִינַן לַהּ כְּאִלּוּ מֻנַּחַת לְבַדָּהּ וְאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, וּכְשֶׁעוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה הַתְּרוּמָה עַצְמָהּ שֶׁנָּפְלָה עוֹלָה , הִלְכָּךְ לָאו מְתַקֵּן הוּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עיקר תוספות יום טוב (א) וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ. מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא בְּתִינוֹק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעֲגוּעִין עַל אָבִיו. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁאִם לֹא יִטְּלֶנּוּ יֶחֱלֶה, וְלֹא הֶעֱמִידוּ טִלְטוּל שֶׁלֹּא בַּיָּדַיִם בִּמְקוֹם סַכָּנָה, וְאַף עַל גַּב דְּלָאו סַכָּנַת נֶפֶשׁ גְּמוּרָה הִיא אֶלָּא סַכָּנַת חֹלִי. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת אַמַּאי לֹא אָמְרִינַן דְּנִישְׁדְּיֵהּ לָאֶבֶן כוּ', וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִם יַשְׁלִיכוֹ יִצְעַק וְיִבְכֶּה. וְאִם תֹּאמָר תִּבָּטֵל הָאֶבֶן אַגַּב הַתִּינוֹק כְּדִלְקַמָּן אַגַּב פֵּרוֹת, וְאַמַּאי בָּעִינַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִים, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאֵינוֹ צָרִיךְ כָּל כָּךְ טִלְטוּל הַתִּינוֹק: (ב) מַשְׁמַע דַּאֲפִלּוּ בְּמֵנִיחָהּ מִדַּעַת שָׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וּלְדָבָר הַמֻּתָּר. בֵּית יוֹסֵף: (ג) כְּלוֹמַר הַפֵּרוֹת וְהָאֶבֶן. גְּמָרָא. וְלִשְׁדִּינְהוּ לַפְּרִי וְנִישְׁדֵּי לָאֶבֶן וְלִינְקְטִינְהוּ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י יְלַקְּטֵם מֵעַל הָאָרֶץ בְּיָדָיו וְיַחְזִירֵם לַכַּלְכַּלָּה וִיטַלְטְלֵם: (ד) נִמְשַׁךְ לְפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם שֶׁהִצְרִיךְ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה תְּנָאִים בְּיַחַד. וּדְבָרָיו תְּמוּהִים הֵן, דְּמִכֵּיוָן שֶׁהָאֶבֶן נַעֲשָׂה דֹּפֶן לַכַּלְכַּלָּה מַה צָּרִיךְ עוֹד לִתְנַאי אַחֵר, וְהָכִי אִיתָא בַּגְּמָרָא. וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ חָזַר בּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (ה) וּמְטַלְטְלִין כוּ'. מוֹקִים לַהּ נַמִּי בַּגְּמָרָא בְּפֵרוֹת דִּמְטַנְּפוּ, דְּלֹא אֶפְשָׁר לִישְׁדִּינְהוּ וּלְמִשְׁקָל. וְהָנֵי מִלֵּי לְצֹרֶךְ גּוּפָן, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַתְּרוּמָה טְהוֹרָה וְלֹא לִמְקוֹם הַכַּלְכַּלָּה הִלְכָּךְ כָּל הֵיכָא דְּמָצֵי לְמִשְׁקַל לַתְּרוּמָה לֹא שָׁרֵי לֵיהּ טְפֵי, אֲבָל אִם הוּא צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכַּלְכַּלָּה מְטַלְטֵל אוֹתָהּ. וְהָא דְּמוֹקֵי נַמִּי בַּגְּמָרָא בִּדְצָרִיךְ לְגוּפוֹ דְּדַוְקָא כְּשֶׁהַטְּהוֹרָה לְמַטָּה אֲבָל כְּשֶׁהִיא לְמַעְלָה שָׁקֵיל לַהּ וְשָׁבֵיק לַטְּמֵאָה, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמַיְרֵי כְּשֶׁמֻּנָּחִים הַטְּהוֹרָה וְהַטְּמֵאָה כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ בְּסַלִּים קְטַנִּים, וְאוֹתָם סַלִּים מֻנָּחִים בְּתוֹךְ כְּלִי אַחֵר גָּדוֹל, אֲבָל בְּמֻנָּחִים זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ בְּלֹא שׁוּם כְּלִי אֵין חִלּוּק, כִּי הֵיכָא דִּבְרֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין בָּאֶבֶן שֶׁבַּכַּלְכַּלָּה הַמְּלֵאָה פֵּרוֹת לֹא מְחַלְּקִים בַּגְּמָרָא בֵּין הָאֶבֶן לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (ו) כְּלוֹמַר אִיהוּ סְבִירָא לֵיהּ הָכִי:
ב. הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת, מַגְבִּיהַּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה:
ברטנורה מַטָּהּ עַל צִדָּהּ. מַטֶּה הֶחָבִית עַל צִדָּהּ אִם צָרִיךְ לִטֹּל מִן הַיַּיִן, וְהָאֶבֶן נוֹפֶלֶת, וְלֹא יִטֹּל אוֹתָהּ בַּיָּדַיִם:הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת. וּמִתְיָרֵא שֶׁלֹּא תִּפֹּל הָאֶבֶן עַל הֶחָבִיּוֹת וְתִשְׁבְּרֵם, מַגְבִּיהָהּ לְחָבִית כֻּלָּהּ וּמְסַלְּקָהּ מִבֵּין הֶחָבִיּוֹת, וְשָׁם מַטֶּה אוֹתָהּ עַל צִדָּהּ:נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לַכַּר וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכַּר, אֲבָל אִם צָרִיךְ לִמְקוֹמוֹ מַגְבִּיהַּ הַכַּר עִם הַמָּעוֹת שֶׁעָלָיו. וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁכַח הַמָּעוֹת עַל הַכַּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל הֵנִיחָן שָׁם בְּמִתְכַּוֵּן נַעֲשָׂה הַכַּר בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְלֹא לְנַעֵר הַמָּעוֹת שֶׁעָלָיו:לַשְׁלֶשֶׁת. דָּבָר שֶׁל טִנּוּף כְּגוֹן רֹק אוֹ רְעִי אוֹ צוֹאָה:מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ מַיִם, דִּסְתָם כַּר שֶׁל בֶּגֶד הוּא, וּבֶגֶד שְׁרִיָּתוֹ בַּמַּיִם זֶהוּ כִּבּוּסוֹ:הָיְתָה. עַל כַּר:שֶׁל עוֹר. דְּלָאו בַּר כִּבּוּס הוּא:נוֹתֵן עָלֶיהָ מַיִם. עַד שֶׁתִּכְלֶה וְתֵלֵךְ הַלַּשְׁלֶשֶׁת. אֲבָל כִּבּוּס מַמָּשׁ לֹא, דְּהוֹאִיל וּסְתָם כָּרִים וּכְסָתוֹת רַכִּים נִינְהוּ שַׁיָּךְ בְּהוּ כִּבּוּס בְּעוֹרוֹת רַכִּים, וּמִיהוּ שְׁרִיָּתָן לֹא זֶהוּ כִּבּוּסָן:
עיקר תוספות יום טוב (ז) וְהוּא הַדִּין לְעֵיל בְּבָבָא דְּהָאֶבֶן. וְכֵן אִיתָא בַּטּוּר סוֹף סִימָן ש"ט: (ח) מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת לֹא תִּקְשֵׁי תַּרְתֵּי מַתְנִיתִין לָמָּה לִי, דַּהֲוֵי אֲמֵינָא אֶבֶן וַדַּאי שָׁרֵי בְּשָׁכַח, שֶׁנִּרְאֶה טְפֵי כְּכִסּוּי הֶחָבִית, אֲבָל מָעוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַכַּר אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת הֲוָה אֲמֵינָא דְּאָסוּר:
ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
ברטנורה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. בַּגְּמָרָא קָאָמַר שֶׁאֵין אָנוּ סוֹמְכִים עַל מִשְׁנָתֵנוּ כְּמוֹת שֶׁהִיא שְׁנוּיָה, אֶלָּא מֻחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה, שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִין מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין, וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָא שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תּוֹרַת כְּלִי אֲבָל לֹא יְטַלְטֵל הָעֲצָמוֹת וְהַקְּלִפִּין בַּיָּדַיִם, דְּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּמִיהוּ לֹא שָׁרוּ בֵּית הִלֵּל אֶלָּא בַּעֲצָמוֹת וּקְלִפִּין דְּחָזוּ לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אַף עַל גַּב דְּלֹא חָזוּ לְמַאֲכַל אָדָם, אֲבָל אִי לֹא חָזוּ אַף לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מוֹדוּ בֵּית הִלֵּל דַּאֲסוּרִים לְטַלְטֵל, דְּבִכְהַאי גַּוְנָא אֲפִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה:מַעֲבִירִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְטַעְמָא כְּדִמְפָרֵשׁ בְּסָמוּךְ, שֶׁהֵן רְאוּיִין לְמַאֲכַל בְּהֵמָה:וְשֵׂעָר שֶׁל פּוֹלִין. שַׁרְבִיטִים שֶׁהַקִּטְנִית גָּדֵל בָּהֶן:עוֹר בֵּית אֲחִיזָה. בֵּית אֲחִיזָה שֶׁל עוֹר שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בּוֹ:אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. שֶׁכְּשֶׁאוֹחֲזוֹ נִסְחָט בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וַהֲוֵי פְּסִיק רֵישֵׁיהּ וְלֹא יָמוּת, דְּמוֹדֶה בֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן:בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה בֵּין אֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, נִטָּל בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא נָגוּב:וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. דְּאֵינוֹ לֹא כְּלִי עֵץ וְלֹא בֶּגֶד וְלֹא שַׂק וְלֹא מַתֶּכֶת:
גמרא שבת קמ״ב ב: י״ב-קמ״ג א: ב׳
מָעוֹת שֶׁעַל הַכָּר וכו'. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַשֵּׁי אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשׁוֹכֵחַ אֲבָל בְּמַנִּיחַ נַעֲשֶׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ אֲבָל לְצוֹרֶךְ מְקוֹמוֹ מְטַלְטְלוֹ וְעוֹדָן עָלָיו. אָמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא שָׁכַח אַרְנְקִי בֶּחָצֵר מַנִּיחַ עָלֶיהָ כִּכָּר אוֹ תִינוֹק וּמְטַלְטְלָהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק שָׁכַח לְבֵינָה בֶּחָצֵר מַנִּיחַ עָלֶיהָ כִּכָּר אוֹ תִינוֹק וּמְטַלְטְלָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּר שִׁילָא אָמַר רִבִּי אַסֵּי פַּעַם אַחַת שָׁכְחוּ דִסְקַיָּא מְלֵיאָה מָעוֹת בִּסְרַטְיָא וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר לָהֶם הַנִּיחוּ עָלֶיהָ כִּכָּר אוֹ תִינוֹק וְטַלְטְלוּהָ. אָמַר מַר זוּטְרָא הִלְכְתָא כְּכָל הַנֵּי שְׁמַעְתְּתָא בְּשׁוֹכֵחַ. רַב אַשֵׁי אָמַר אֲפִלּוּ שָׁכַח נַמֵּי לֹא. וְלֹא אָמְרוּ כִּכָר אוֹ תִינוֹק אֶלָּא לְמֵת בִּלְבָד. אַבַּיֵי מָנַח כַּפָּא אֲכִיפֵי. רָבָא מָנַח סַכִּינָא אֲבַר יוֹנָה וּמְטַלְטְלָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף כַּמָּה חֲרִיפָא שְׁמַעְתְּתָא דְּדַרְדְּקֵי אִימוּר דְּאָמוּר רַבָּנָן בְּשׁוֹכֵחַ לְכַתְּחִלָּה מִי אָמוּר. אָמַר אַבַּיֵּי אִי לָאו דְאָדָם חָשׁוּב אֲנָא כַּפָּא אֲכִיפֵי לָמָה לִי הָא חָזוּ לְמִזְגָא עֲלַיְיהוּ אָמַר רָבָא אֲנָא אִי לָאו דְאָדָם חָשׁוּב אֲנָא סַכִּינָא אֲבַר יוֹנָה לָמָה לִי הָא חָזוּ לֵיהּ לְאוּמְצָא. טַעְמָא דְחָזֵי לְאוּמְצָא הָא לֹא חָזֵי לְאוּמְצָא לֹא לְמֵימְרָא דְרָבָא כְּרִבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיה וְהָאָמַר רָבָא לְשַׁמְעֵיהּ טְוֵי לִי בַּר אַוָּוזָא וּשָׁדֵי מֵיעֵיהּ לְשׁוּנְרָא. הָתָם כֵּיוָן דְּמִסְרַח דַעְתֵּיהּ עִילָוֵֹיהּ מֵאֶתְמוֹל. הָכִי נַמֵּי מִסְתַּבְרָא דְרָבָא כְּרִבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ. דְּדָרַשׁ רָבָא אִשָּׁה לֹא תִּכָּנֵס לְבֵית הָעֵצִים לִיטוֹל מֵהֶם אוּד. וְאוּד שֶׁנִּשְׁבַּר אָסוּר לְהַסִּיקוֹ בְּיוֹם טוֹב לְפִי שֶׁמַּסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. שְׁמַע מִינָהּ:
רש״י גמ' לא שנו - מטה על צדה דחבית: אלא בשכח - ששכח האבן עליה בין השמשות ולא מדעת: נעשה חבית בסיס לדבר האסור - ואסור להטותה שאף החבית מוקצה: רבן שמעון - אליבא דבית הלל: בורר אוכל ואוכל - המאכל יטול והפסולת ישאר בכלי: בורר כדרכו - נוטל פסולת ומניח אוכל אם ירצה: דסקיא מלאה מעות - גרסינן: בסרטיא - רה"ר: הניחו עליה ככר או תינוק - דלישתרי לטלטלה אגבייהו תוך ד' אמות וטלטלוה פחות פחות מד' אמות או במחיצה של בני אדם כדאמרי' בעירובין (דף מג:): אביי מנח כפא אכיפי - מניח תרווד על העומרים לטלטלן אגב תרווד: אבר יונה - חי [בלא] מליח: חריפא שמעתתא דדרדקי - סבורים הם שהם חריפים: אימר דאמור רבנן - בארנקי ודסקיא מניח עליה ככר או תינוק בשכחה ובמקום התורפה ומשום הפסד ממון: אמר אביי - אנא שפיר מטלטלנא כיפי ואפילו בלא תרווד: אי לאו דאדם חשוב אנא - ואנא מחמיר על עצמי שלא ילמדו ממני להקל באסורין: כפא אכיפי למה לי - בלאו כפא נמי שרי לטלטלינהו דהא חזו למיזגא עלייהו: לאומצא - לאוכלו חי בשבת שיש בני אדם שדעתן יפה ואוכלים בשר חי וקרו לה אומצא: הא לא חזי לאומצא לא - ואע"ג דחזו לשונרא דאמרינן מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים: כר' יהודה - במסכת ביצה (דף ו:): טווי לי בר אווזא - ביום טוב: ושדי מיעיה לשונרא - אלמא מטלטל להו משום שונרא ואע"ג דהאידנא לא חזי לאדם דלאו אורח ארעא למיכלא ביום טוב ומיהו מאתמול לאדם הוו קיימי: התם כיון דמסרח - מעייא אי מצנע ליה עד אורתא: מאתמול דעתיה עליה - לשונרא ובין השמשות נמי מוכן לבהמה הוה: אוד - פורגו"ן דסתם עצים להסקה ניתנו ולא לטלטול כלי: ואוד שנשבר - ביו"ט: בשברי כלים - שנשברו היום דהוו להו נולד: ש"מ - דכרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה:
פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץ ב גמרא אמר רב הונא שכך אמר רב: לא שנו הלכה זו באבן אלא בשוכח את האבן על החבית, אבל במניח מדעתו — נעשה החבית בסיס לדבר האסור, ואף היא בעצמה אסורה בטלטול כל השבת.אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: שיטת רבן שמעון בן גמליאל היא. דתנן [ש כן שנינו במשנה]: הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים: בורר אוכל (הראוי לאכילה) ואוכל אותו מיד ומשאיר את הפסולת. ובית הלל אומרים: בורר כדרכו, ואף יכול להשליך את הפסולת ולהשאיר את האוכל בחיקו ובתמחוי (כלי גדול).ד שנינו במשנתנו: מעות שעל הכר — מנער את הכר והן נופלות. ובענין זה אמר ר' אושעיא: שכח בערב שבת ארנקי (ארנק) של כסף בחצר ובשבת נזכר בו ורוצה להכניסו לבית — מניח עליה ככר לחם או תינוק ומטלטלה, שנעשה הארנק כבסיס לדברים שמותר לטלטלם. וכן אמר רב יצחק: אם שכח לבינה בחצר — מניח עליה ככר או תינוק, ומטלטלה. אמר ר' יהודה בר שילא שכך אמר ר' אסי: פעם אחת שכחו דסקיא (שק כפול) מלאה מעות בסרטיא [ברחוב], ובאו ושאלו את ר' יוחנן, ואמר להן: הניחו עליה ככר או תינוק, וטלטלוה. ומסופר: אביי מנח כפא אכיפי [היה מניח כף על עומרים של תבואה] כדי לטלטלם בשבת אגב הכף. רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטלה [היה מניח סכין על בן יונה שחוט ומטלטלו]. אמר רב יוסף בלגלוג: כמה חריפא שמעתתא דדרדקי [חריפה ההלכה של התינוקות, התלמידים]! אימר דאמור רבנן [אמור שאמרו חכמים] היתר זה דווקא בשוכח, ואולם לעשות כך מלכתחילה מי אמור [האם אמרו]?! אמר אביי והסביר את עצמו: אי לאו [אם לא] שאדם חשוב אנא [אני], כפא אכיפי [כף על העומרים] למה לי? הא חזו למיזגא עלייהו [הרי ראויים הם להישען עליהם] ויכול הייתי לטלטל את העומרים גם בלא נתינת הכף! אלא כיון שהחמרתי על עצמי עשיתי עוד פעולה נוספת שלא ילמדו ממנו להתיר. וכן אמר רבא: אנא [אני], אי לאו [אם לא] שאדם חשוב אנא [אני] — סכינא אבר יונה [סכין על בן יונה] למה לי? הא חזי [הרי ראוי] לי לאומצא [ל אוכלו כבשר חי]. ומקשים: טעמא [הטעם] דווקא — דחזי לאומצא [שראוי מכל מקום לאכילה כשהוא חי], הא לא חזי לאומצא [הרי אם אינו ראוי ל אכילה כשהוא חי] — לא. למימרא [האם לומר] שרבא כר' יהודה שאין מטלטלים בשבת מאכל שנועד מתחילה לאדם כשהוא ראוי עתה לאכילת בעלי חיים בלבד?והאמר [והרי אמר] רבא לשמעיה [לשמשו] ביום טוב: טווי לי בר אווזא, ושדי מיעיה לשונרא [צלה לי ברווז וזרוק את מעיו לחתול], ונמצא שהתיר לטלטל את מעי הברווז לצורך החתול, ובאותו אופן היה צריך להתיר טלטול בן יונה לא משום אומצא, אלא משום שהוא ראוי לאכילת כלב. אלא יש לומר כי התם [שם] כיון דמסרח [שמסריחים] המעיים אם משהה אותם, ואם כן דעתיה עילויה [דעתו עליהם] כבר מאתמול, מבעוד יום ליעדם לחתול. ומוסיפים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר שרבא כר' יהודה סבירא ליה [סבור הוא], שכן דרש רבא: אשה לא תכנס ביום טוב לבית (מחסן) העצים ליטול מהן אוד (קרש לחתות בו את האש). ואוד שנשבר — אסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין ביום טוב בכלים שהם מותרים בטלטול, ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו בו ביום, שהם אסורים משום מוקצה. שמע מינה [למד ממנה] שקיבל רבא את שיטת ר' יהודה בדיני מוקצה.
זוהר ספר הזהר, כי תשא ו׳
פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר (ישעיה מ''א) הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ וְגוֹמֵר. זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְיִשְׂרָאֵל כָּל אִינוּן טָבָאן דְּקָאמַר עַל יְדֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט וְיִשְׂרָאֵל סַבְּלוּ עֲלֵיהוֹן כַּמָּה בִישִׁין בְּגָלוּתֵיהוֹן. וְאִלְמָלֵא כָל אִינוּן טָבָאן דְּקָא מְחַכָּאן וְחָמָאן כְּתִיבִין בְּאוֹרַיְיתָא לָא הֲווֹ יָכְלִין לְמֵיקָם וּלְמִסְבַּל גָלוּתָא אֲבָל אַזְלִין לְבֵי מִדְרָשׁוֹת פַּתְחִין סִפְרִין וְחָמָאן כָּל אִינוּן טָבָאן דְּקָא מְחַכָּן וְחָמָאן כְּתִיבִין בְּאוֹרַיְיתָא דְּאַבְטַח לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ וּמִתְנַחֲמִין בְּגָלוּתְהוֹן. וּשְׁאַר עַמָּן מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין לוֹן וְאַמְרֵי אָן הוּא אֱלָהֲכוֹן אָן אִינוּן טָבָאן דְּאָתוּן אַמְרִין דִּזְמִינִין לְכוֹן וְכִי כָל עַמִּין דְּעַלְמָא יִכְסְפוּן מִנַּיְיכוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם ס''ו) שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂוֹנְאֵיכֶם וְגוֹמֵר. מָאי הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ. אִינוּן דְּסַבְלוּ כַמָּה בִישִׁין כַּמָּה שְׁמוּעוֹת שַׁמְעֵי אִלֵּין עַל אִלֵּין אִלֵּין בָתָר אִלֵּין וְחָרִידוּ עֲלֵיהוֹן כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ל') כִּי וְגוֹמֵר קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם וְגוֹמֵר. אִינוּן חֲרֵדִים תָּדִיר אֶל דְּבָרוֹ כַּד אִתְעֲבִיד דִּינָא. אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂוֹנְאֵיכֶם אִלֵּין אִינוּן אֲחוּכוֹן בְּנֵי עֵשָׂו. מְנַדֵּיכֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד') סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. דְּלֵית עַמָּא דְּקָא מְבָזִין לוֹן בְאַנְפֵּי וּמְרַקְּקִין בְּאַנְפַּיְיהוּ לְיִשְׂרָאֵל כִּבְנֵי אֱדוֹם וְאַמְרֵי דְכֻלְּהוּ מִסְאֲבִין כַּנִּדָה וְדָא אִיהוּ מְנַדֵּיכֶם. לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְיָ אֲנָן דְּאָמְרִין בְּנוֹי דְאֵל חַי. דִּי בַן יִתְיְיקַר שְׁמֵיהּ. אֲנָן שַׁלְטָנִין עַל עַלְמָא בְּגִין הַהוּא דְאִקְרֵי גָּדוֹל. (בראשית כ''ז) עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל. וּבִשְׁמָא דָא אִקְרֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּדוֹל (תהלים קמ''ה) גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד. אֲנָן בְּנֵי הַגָּדוֹל וְאִיהוּ גָּדוֹל וַדָּאי לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְיָ אֲבָל אָתוּן זְעִירִין מִכֹּלָּא יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן כְּתִיב אָן הוּא אֱלָהֲכוֹן אָן הוּא אִינוּן טָבָאן דְּיִכְסְפוּן כָּל עַמְּמַיָּא מֵחֶדְוָה דִילְכוֹן, מָאן יִתֵּן וְנִרְאֶה בְּשִׂמְחַתְכֶם כְּמָה דְאָתוּן אַמְרִין וְהֵם יֵבוֹשׁוּ (רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֵר וְהֵם יֵבוֹשׁוּ) כְּמָאן דְּתָלֵי קִלְלְתָא בְאַחֲרָא בְּגִין דְּאָתוּן אַמְרִין דִּכְדֵּין יְבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ וּבְגִין דָּא רוּחַ קוּדְשָׁא הֲוָה אָמַר מִלָּה הָכִי וְעַל דָּא הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ. מָאי כָּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ דְּאִתְקָפוּ נְחִירֵהוֹן בְּרוּגְזָא עֲלָךְ בְּגָלוּתָא דָא. בְּהַהוּא זִמְנָא יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מִכָּל טָבִין דִּיֶּחֱמוּן לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל:
תרגום הזוהר פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ וְגוֹ'. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל כָּל הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁאָמַר עַל יְדֵי נְבִיאֵי הָאֱמֶת, וְיִשְׂרָאֵל סָבְלוּ עֲלֵיהֶם הַרְבֵּה רָע בַּגָּלוּת. וְלוּלֵא כָּל הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁמְּחַכִּים וְרוֹאִים כָּתוּב בַּתּוֹרָה, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד וְלִסְבֹּל הַגָּלוּת. אֲבָל הוֹלְכִים לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת פּוֹתְחִים סְפָרִים וְרוֹאִים כָּל הַטּוֹב הַזֶּה הַמְּקוּוֶה, וְרוֹאִים כָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחַ לָהֶם, וְהֵם מִתְנַחֲמִים בַּגָּלוּת. וּשְׁאָר הָעַמִּים מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים אוֹתָם, וְאָמַר אַיֵּה הוּא אֱלֹקֵיכֶם, אַיֵּה הוּא הַטּוֹב שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת לָכֶם, וְכִי כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם יֵבֹשוּ מִכֶּם. זֶה שֶׁנֶאֱמַר שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂוֹנְאֵיכֶם וְגוֹ'. מַהוּ הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ. אֵלּוּ הֵם שֶׁסָּבְלוּ הַרְבֵּה רָעוֹת, כַּמָּה שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ וְאֵלּוּ אַחַר אֵלּוּ שָׁמְעוּ וְחָרְדוּ עֲלֵיהֶם. כְּדִכְתִיב כִּי וְגוֹ' קוֹל חֲרָדָה שָׁמַעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם וְגוֹ'. אֵלּוּ חֲרֵדִים תָּמִיד עַל דְּבָרוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין. אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂוֹנְאֵיכֶם, אֵלּוּ הֵם אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו. מְנַדֵּיכֶם, כְּדִכְתִיב, סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. שֶׁאֵין עָם, שֶׁיִּבְזוּ בִּפְנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיִרְקְּקוּ בִּפְנֵיהֶם, כִּבְנֵי אֱדוֹם. וְאוֹמְרִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכֻּלָּם טְמֵאִים כַּנִּדָּה, וְזֶהוּ מְנַדֵּיכֶם. לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה', שֶׁאוֹמְרִים, אָנוּ בְּנֵי אֵל חָי, וּבָנוּ יִתְכַּבֵּד שְׁמוֹ, אָנוּ שׁוֹלְטִים עַל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַנִּקְרָא גָּדוֹל, שֶׁכָּתוּב, עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל. וּבְשֵׁם זֶה גָּדוֹל נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב, גָּדוֹל ה' וּמְהוּלָל מְאֹד. אָנוּ בְּנוֹ הַגָּדוֹל, וְהוּא גָּדוֹל, וַדַּאי עָלֵינוּ נֶאֱמַר, לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה'. וְאוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל אַתֶּם קְטַנִּים מִכֹּל, שֶׁכָּתוּב, יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן, אַיֵּה הוּא אֱלֹקֵיכֶם, אַיֵּה הוּא הַטּוֹב, שֶׁכָּל הָעַמִּים יֵבֹשוּ מִשִׂמְחָה שֶׁלָּכֶם, מִי יִתֵּן וְנִרְאֶה בְּשִׂמְחַתְכֶם כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים. וְהֵם יֵבוֹשׁוּ, הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר, וְאַתֶּם תֵּבוֹשׁוּ, אֶלָּא כְּמִי שֶׁתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים, כִּי הֵם אָמְרוּ, שֶׁאָז יֵבֹשוּ וְיִכָּלְמוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ וְהֵם יֵבוֹשׁוּ, כְּמִי שֶׁתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים. וּמִשׁוּם זֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיָה אוֹמֵר מִלָּה זוֹ כָּךְ, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הֵם יֵבֹשוּ, וְעַל זֶה, נֶאֱמַר, הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ. מַהוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ. הַיְנוּ שֶׁהִתְּקִיפוּ נְחִירֵי אַפָּם בְּכַעַס עָלֶיךְ, בַּגָּלוּת הַזֶּה. כִּי בַּזְּמָן הַהוּא, לְעָתִיד, יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מִכָּל הַטּוֹב שֶׁיִּרְאוּ בְּיִשְׂרָאֵל.
הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ד׳: א׳-ב׳
א. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטָנִים לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת. מִי שֶׁהָיָה לִבּוֹ טָרוּד וְנֶחְפָּז לִדְבַר מִצְוָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת וּמִקְּרִיאַת שְׁמַע. לְפִיכָךְ חָתָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה פָּטוּר מִקְרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא בְּתוּלִים וְאִם שָׁהָה עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְלֹא בָּעַל חַיָּיב לִקְרוֹת מִמּוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאֵילָךְ שֶׁהֲרֵי נִתְקַרְרָה דַעְתּוֹ וְלִבּוֹ גַס בָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָעַל:
ב. אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּעוּלָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה חַיָּיב לִקְרוֹת הוֹאִיל וְאֵין לוֹ דָבָר שֶׁמְּשַׁבֵּשׁ דַּעְתּוֹ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״ח
הַקִּנְאָה הִיא גְרָמָא לָבֹא לִידֵי שִׂנְאָה וְגַם הִיא יוֹתֵר קָשָׁה כִּי מוֹרֵד עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָה הִשְׁפִּיעַ טוֹבָה לַחֲבֵירוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. צֵא וּלְמַד כִּי כָּל הָרִאשׁוֹנִים לֹא נֶעֱנְשׁוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַקִּנְאָה כִּי הִנֵּה קַיִן הַמְדַבֵּר פֶּה אֶל פֶּה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִטְרַד מִן הָעוֹלָם הוּא וְזַרְעֲיוֹתָיו עַל שֶׁקִּנֵּא לִתְאוּמָתוֹ שֶׁל הֶבֶל וְעַל יְדֵי כֵן עָבַר כָּל אוֹתָן הָעֲבֵירוֹת. וַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לֹא גָלוּ לְמִצְרַיִם אֶלָּא בְּעָוֹן וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְסוֹף סוֹף נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת. וְיָרָבְעָם שֶׁכָּל חַכְמֵי דוֹרוֹ לְפָנָיו כְּעִשְׂבֵּי הַשָּׂדֶה נִטְרַד מִן הָעוֹלָם בְּקִנְאָתוֹ מִמַּלְכֵי בֵּית דָּוִד. גַּם שָׁאוּל בְּחִיר ה' כְּבֶן שָׁנָה שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא וְלֹא הָיָה בְּמַלְכוּתוֹ שׁוּם דּוֹפִי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. נִטְרַד מִמַּלְכוּתוֹ וְנֶהֱרַג הוּא וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו וְנֶהֱרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְגָלוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וְנֶחֱרַב מִשְׁכַּן שִׁילֹה וְהַכֹּל עַל שֶׁקִּנֵּא לְדָוִד בְּעִנְיַן גָּלְיָת סָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְנָחָה עָלָיו רוּחַ עִוְעִים. ה' יַצִילֵנוּ מִכָּל מִדּוֹת רָעוֹת וִיזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ תָּדִיר כֵּן יְהִי רָצוֹן:
הצטרפו אלינו
עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.
השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!
לתרומה לעמותה
המקורות מתוך ספריא. ביאור שטיינזלץ, מהדורת William Davidson, ברישיון Creative Commons לשימוש לא מסחרי (CC BY-NC ). עמותת אורות האמונה - בני משה