חק לישראל - פרשת שמיני יום חמישי

רש״יוַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ וגו'. לָמָּה נִכְנְסוּ? מָצָאתִי בְּפָרָשַׁת מִלּוּאִים, בְּבָרַיְתָא הַנּוֹסֶפֶת עַל תּוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁלָּנוּ, לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן? לְלַמְּדוֹ עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, אוֹ לֹא נִכְנַס אֶלָּא לְדָבָר אַחֵר? הֲרֵינִי דָן, יְרִידָה וּבִיאָה טְעוּנָה בְרָכָה, מַה יְּרִידָה מֵעֵין עֲבוֹדָה אַף בִּיאָה מֵעֵין עֲבוֹדָה, הָא לָמַדְתָּ לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן לְלַמְּדוֹ עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת; דָּ"אַ כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן שֶׁקָּרְבוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְנַעֲשׂוּ כָל הַמַּעֲשִׂים וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁכָּעַס הַקָּבָּ"ה עָלַי וּבִשְׁבִילִי לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה אָחִי, כָּךְ עָשִֹיתָ לִי שֶׁנִּכְנַסְתִּי וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי? מִיַּד נִכְנַס מֹשֶׁה עִמּוֹ וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים וְיָרְדָה שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל (ספרא):
וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת הָעָ֑ם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:

נביאים שמואל ב ו׳: כ״ב-ז׳: ג׳

כתובים משלי כ״ג: כ״ח-ל״ב

רש״יאַף הִ֭יא כְּחֶ֣תֶף. פִּתְאוֹם:
וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִיף. מְרַבָּה בְּיִשְׂרָאֵל בּוֹגְדִים לַה׳, וְעַל הָאֲפִיקוֹרְסִין מְדַבֵּר:
לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ. לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדְיָנִים עִם הַבְּרִיּוֹת וְשִׂיחָה יְתֵרָה, לוֹ אוֹי וַאֲבוֹי, כִּי בְּרֹב דְּבָרִים רֹב פֶּשַׁע (משלי י: יט):
לְמִי חַכְלִילוּת עֵינָיִם. מֵרוֹב יַיִן מַאֲדִימִים עֵינָיו, וּגְנַאי הוּא (תנחומא, שמיני ה):
כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. הַמַּרְבֶּה שִׁכְרוּת, כָּל עֲבֵרוֹת דּוֹמוֹת לוֹ לְמִישׁוֹר, כָּל הַדְּרָכִים יְשָׁרִים בְּעֵינָיו:
יַפְרִישׁ. לְשׁוֹן עֲקִיצָה, פויינ״ט בְּלַעַ״ז, ״בְּמַלְמַד הַבָּקָר״ (שופטים ג: לא) תַּרְגּוּם: ״בְּפָרַשׁ תּוֹרֵי״ (תרגום יונתן), וּבַגְּמָרָא (בבא מציעא פ.): דְּנָקִיט פַּרְשָׁא, אגוילו״ן בְּלַעַ״ז. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: מַפְרִישׁוֹ מִן הַחַיִּים:

משנה משנה מנחות י״ב

ברטנורההַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים. עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי. אֵינָן קְדוֹשִׁים קְדֻשַּׁת הַגּוּף, אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים, שֶׁצָּרִיךְ לִפְדּוֹתָן וְהַדָּמִים קְדוֹשִׁים. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּטְמְאוּ יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן אִם לֹא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי, אֲבָל לֹא נִטְמְאוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בַּכְּלִי אֵין פּוֹדִים אוֹתָן:
הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת. שֶׁנִּטְמְאוּ: אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן. שֶׁלֹּא נֶאֱמַר פִּדְיוֹן בִּקְדֻשַּׁת הַגּוּף אֶלָּא בִּבְהֵמָה בַּעֲלַת מוּם, דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה, אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה', וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ וְכוּ'. וּבְבַעֲלֵי מוּמִים שֶׁנִּפְדּוּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דְּאִי בִּבְהֵמָה טְמֵאָה מַמָּשׁ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (שם) וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְּעֶרְכְּךָ, הֲרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲמוּרָה. וְאַשְׁמוֹעִינַן בְּמַתְנִיתִין דְּאַף עַל גַּב דְּאַשְׁכְּחַן בְּקָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְנָפַל בֵּיהּ מוּמָא דְּמִפְרִיק, הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת דְּקַדְּשֵׁי קְדֻשַּׁת הַגּוּף וְנִטְמְאוּ לֹא מִפְרְקֵי:

עיקר תוספות יום טוב(א) שֶׁכָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי הַמִּזְבֵּחַ לְעוֹלָם. גְּמָרָא:
(ב) אֵין כוּ'. דְּמִכְּלִי שָׁרֵת לֹא אַשְׁכְּחַן דָּבָר דְּמִפָּרַק. גְּמָרָא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י וַאֲפִלּוּ בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ פִּדְיוֹן, לְאַחַר שֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטָהּ, לֹא אַשְׁכְּחַן בָּהּ פִּדְיוֹן:
(ג) הָעוֹפוֹת. כְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן לְמוּמָן מַיְרֵי. אֲבָל קָדַם מוּמָן לְהֶקְדֵּשָׁן נִפְדִּין. תּוֹסָפוֹת. וְאֶפְשָׁר דִּלְעִנְיַן טֻמְאָה נַמִּי נִשְׁנוּ, וּלְאַחַר מְלִיקָה. כְּגוֹן עוֹלָה שֶׁאֵינָהּ בָּאָה לִכְלִי שָׁרֵת כְּלָל וְלֹא הֲוָה כִּבְהֵמָה שְׁחוּטָה דִּלְעֵיל, וּלְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן:
(ד) וְהָעֵצִים כוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא קְדֻשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ אֶלָּא מַכְשִׁירֵי קָרְבָּן הֵם, אֲפִלּוּ הָכִי הוֹאִיל וּמְנָחוֹת וּנְסָכִים טְהוֹרִים אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, הָנֵי אַף עַל גַּב דְּנִטְמְאוּ כִּטְהוֹרִים דַּמְיָן. עֵצִים וּלְבוֹנָה לָאו בְּנֵי אֲשְׁווּיֵי אֹכְלָא נִינְהוּ אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ מְשַׁוֵּי לְהוּ אֹכֶל, דְּעֵצִים כַּמָּה דְּלֹא מְשַׁפֵּי לְהוּ לִגְזִירִין לֹא מִתְכַּשְּׁרֵי. לְבוֹנָה נַמִּי כְּמָה דְּלֹא קָדְשָׁה בִּכְלִי שָׁרֵת לֹא מִתְכַּשְּׁרָה. וּכְלֵי שָׁרֵת נַמִּי הוֹאִיל וְאִית לְהוּ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) וּתְמֵהַנִי, דְּהָא אָמְרִינַן דְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן לָאו קְדֻשַּׁת הַגּוּף הֵן. וְהָרַמְבַּ"ם לֹא פֵּרֵשׁ כְּלוּם בָּזֶה, וְנִיחָא דַּהֲוֵי כְּמַשְׁמָעָהּ שֶׁכָּל שֶׁאֵין בְּהֵמָה אֵין בּוֹ פִּדְיוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ב. הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת, וְהֵבִיא בְמַרְחֶשֶׁת, בְּמַרְחֶשֶׁת וְהֵבִיא בְמַחֲבַת, מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. זוֹ לְהָבִיא בְמַחֲבַת, וְהֵבִיא בְמַרְחֶשֶׁת, בְּמַרְחֶשֶׁת, וְהֵבִיא בְמַחֲבַת, הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה. הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד, וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, בִּשְׁנֵי כֵלִים, וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא. אֵלּוּ לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד, וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, בִּשְׁנֵי כֵלִים וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, הֲרֵי אֵלּוּ פְסוּלִין. הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, אָמְרוּ לוֹ בִּכְלִי אֶחָד נָדָרְתָּ, הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד, כְּשֵׁרִים, וּבִשְׁנֵי כֵלִים, פְּסוּלִין. הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִשְׁנֵי כֵלִים, וְהֵבִיא בִכְלִי אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ, בִּשְׁנֵי כֵלִים נָדָרְתָּ, הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵלִים, כְּשֵׁרִים. נְתָנוֹ בִכְלִי אֶחָד, כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרָבוּ:

ברטנורהמַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא. דְּאָמְרִינַן לֹא לְשֵׁם נִדְרוֹ הֱבִיאָהּ, אֶלָּא נְדָבָה אַחֶרֶת הִיא זוֹ:
זוֹ לְהָבִיא בְמַחֲבַת. שֶׁהָיְתָה עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מֻנַּחַת לְפָנָיו, וְאָמַר, זוֹ לְהָבִיא בַּמַּחֲבַת וְכוּ':
הֲרֵי זוֹ פְסוּלָה. דִּקְבָעָהּ לַכְּלִי שֶׁהִזְכִּיר בָּהּ וְאֵין יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ לִכְלִי אַחֵר:
אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד. אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְפָנָיו:
הֲרֵי אֵלּוּ פְסוּלִים. דְּהֵיכָא דְּנָדַר בִּכְלִי אֶחָד וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה שְׁנֵי קֳמָצִים, וְהוּא לֹא נָדַר אֶלָּא קֹמֶץ אֶחָד. וְעוֹד, שֶׁמִּנְחָה חֲסֵרָה הִיא בְּכָל כְּלִי וּכְלִי. וְהֵיכָא דְּנָדַר בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד הַוְיָא מִנְחָה יְתֵרָה וּמִעֵט בַּקֳּמָצִין, שֶׁהוּא בֵּרֵר לָהּ שְׁנֵי קֳמָצִין וְלֹא קָמַץ אֶלָּא אֶחָד:
אָמְרוּ לוֹ בִּכְלִי אֶחָד נָדָרְתָּ. וְלֹא חָשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְהִקְרִיבָהּ בִּשְׁנֵי כֵּלִים, פְּסוּלִים, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד. מִשּׁוּם דְּהַשְׁתָּא לֵיכָּא לְמֵימַר לְשׁוּם נְדָבָה אַחֶרֶת אַיְתֵי לַהּ, דְּכֵיוָן דְּאָמְרֵי לֵיהּ בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לְהוּ אֲנָא מִשּׁוּם נֶדֶר אַחֲרִינָא מַיְתִינָא לַהּ:
כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרָבוּ. דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק הַקּוֹמֵץ, אִם יָכוֹל לִקְמֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּשֵׁרוֹת, וְאִם לָאו פְּסוּלוֹת. וְהָא דְּקָתָנֵי לְעֵיל אֵלּוּ לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד פְּסוּלוֹת, מַיְרֵי כְּגוֹן דְּלֹא יָכוֹל לִקְמֹץ מִכָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(ו) שְׁנֵי כוּ'. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הַךְ קַמַּיְתָא, מִשּׁוּם דְּאָמַר בְּמַחֲבַת וְקָא מַיְתֵי בְּמַרְחֶשֶׁת (מִשּׁוּם הָכִי לֹא יָצָא) אֲבָל הָכָא דְּאִידִי וְאִידִי (כְּלִי שֶׁנָּדַר וְשֶׁהֵבִיא) בְּמַחֲבַת וְאִידִי וְאִידִי בְּמַרְחֶשֶׁת אֵימָא יְדֵי נִדְרוֹ נַמִּי יָצָא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הַךְ מִשּׁוּם דְּקָא פָּלֵיג לְהוּ, אֲבָל הָתָם דְּלֹא פָּלֵיג לְהוּ אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. גְּמָרָא:
(ז) אָמְרוּ לוֹ כוּ'. יֵרָאֶה לִי דְּהוּא הַדִּין נַמִּי בְּרֵישָׁא אָמְרוּ לוֹ בְּמַחֲבַת נָדַרְתָּ. אֶלָּא דִּבְמַאי דְּסָלֵיק אַשְׁמוֹעִינַן. וְהוּא הַדִּין לְרֵישָׁא:

ברטנורההֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעֹרִים יָבִיא מִן הַחִטִּים. שֶׁאֵין מִנְחַת נְדָבָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַחִטִּים. וּכְגוֹן שֶׁאָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מְבִיאִים מִנְחָה מִן הַשְּׂעֹרִים לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר אֶלָּא מִן הַחִטִּים. אֲבָל אִם אָמַר לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר כְּלוּם, אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם:
יָבִיא סֹלֶת. דִּכְתִיב (ויקרא ב) סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס, וְהוֹאִיל וּגְמַר דְּבָרָיו שֶׁלֹּא כְּדִין הַמִּנְחָה, אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(ח) וּמִיהוּ בְּרֵישׁ פֶּרֶק ב'‏ דְּנָזִיר בְּאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגָרוֹת, סָבְרֵי בֵּית הִלֵּל דְּלֹא הָוֵי נָזִיר, שֶׁלֹּא נָדַר כְּדֶרֶךְ הַנּוֹדְרִים, דְּדַוְקָא גַּבֵּי מִנְחָה מֵבִיא מִן הַחִטִּים, מִשּׁוּם דִּשְׂעֹרִין שָׁיְכָא גַּבֵּי מִנְחָה כִּדְאַשְׁכְּחַן מִנְחַת הָעֹמֶר וּמִנְחַת קְנָאוֹת דְּבָאוֹת שְׂעֹרִין, וּלְמִנְחָה מְעַלְּיָא אִכַּוֵּין. אֲבָל גְּרוֹגֶרֶת לֹא שָׁיְכֵי לִנְזִירוּת, וּמֵעִקָּרָא כִּי אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְזִירוּת כְּלָל. תּוֹסָפוֹת וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ד. מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, וּמֵבִיא בִכְלִי אֶחָד. אִם אָמַר הֲרֵי עָלַי שִׁשִּׁים וְאֶחָד, מֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד וְאֶחָד בִּכְלִי אֶחָד, שֶׁכֵּן צִבּוּר מֵבִיא בְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שִׁשִּׁים וְאֶחָד. דַּיּוֹ לַיָּחִיד שֶׁיְּהֵא פָחוֹת מִן הַצִּבּוּר אֶחָד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲלֹא אֵלּוּ לַפָּרִים, וְאֵלּוּ לַכְּבָשִׂים, וְאֵינָם נִבְלָלִים זֶה עִם זֶה. אֶלָּא, עַד שִׁשִּׁים יְכוֹלִים לְהִבָּלֵל. אָמְרוּ לוֹ, שִׁשִּׁים נִבְלָלִים, שִׁשִּׁים וְאֶחָד אֵין נִבְלָלִים. אָמַר לָהֶן, כָּל מִדּוֹת חֲכָמִים כֵּן. בְּאַרְבָּעִים סְאָה הוּא טוֹבֵל, בְּאַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֻרְטוֹב אֵינוֹ יָכוֹל לִטְבֹּל בָּהֶן. אֵין מִתְנַדְּבִים לֹג, שְׁנַיִם, וַחֲמִשָּׁה, אֲבָל מִתְנַדְּבִים שְׁלשָׁה וְאַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה, וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמָעְלָה:

ברטנורהשֶׁכֵּן צִבּוּר מְבִיאִים וְכוּ'. שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים לַפָּר לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים הֵם תִּשְׁעָה וּשְׁלֹשִׁים עֶשְׂרוֹנִים, וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים הֵם אַרְבָּעָה עָשָׂר עֶשְׂרוֹנִים, וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאַיִל לִשְׁנֵי הָאֵילִים הֵם אַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנִים, הֲרֵי חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה, וְלִשְׁנֵי תְמִידִים שְׁנַיִם, וְלִשְׁנֵי כִבְשֵׂי מוּסַף שַׁבָּת שְׁנַיִם, הֲרֵי שִׁשִּׁים וְאֶחָד. וְאָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי כָּל אוֹתָן שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם בִּכְלִי אֶחָד הָיוּ, וַהֲלֹא אֵלּוּ לַפָּרִים וְאֵלּוּ לָאֵילִים וְלַכְּבָשִׂים, וְאִי מְעָרֵב לְהוּ מִפְּסִיל, שֶׁמִּנְחַת פָּרִים בְּלִילָתָן עָבָה, שְׁנֵי לֻגִּים לְעִשָּׂרוֹן, חֲצִי הַהִין לִשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים, וּמִנְחַת כְּבָשִׂים בְּלִילָתָן רַכָּה, רְבִיעִית הַהִין לְעִשָּׂרוֹן דְּהַיְנוּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּים, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְנִמְצֵאת זוֹ חֲסֵרָה וְזוֹ יְתֵרָה. אֶלָּא מִפְּנֵי מָה אֵין מֵבִיא יָחִיד שִׁשִּׁים וְאֶחָד עֶשְׂרוֹנִים בִּכְלִי אֶחָד, דְּעַד שִׁשִּׁים יָכוֹל לְהִבָּלֵל בְּלֹג אֶחָד. וְהַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּאָמַר בְּפֶרֶק שְׁתֵּי מִדּוֹת אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים אֵין לָהּ אֶלָּא לֹג. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְלְלָה כֻּלָּהּ, כֵּיוָן שֶׁרְאוּיָה לְהִבָּלֵל אֵין הַבְּלִילָה מְעַכֶּבֶת, דְּהָכִי קַיְמָא לָן דְּכָל הָרָאוּי לְבִילָה אֵין בִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ, וְכָל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָה בִּילָה מְעַכֶּבֶת בּוֹ:
וְשִׁשִּׁים וְאֶחָד אֵין נִבְלָלִים. בִּתְמִיָּה:
קֻרְטוֹב. רְבִיעִית שֶׁל רְבִיעִית הַלֹּג:
אֵין מִתְנַדְּבִים לֹג. יַיִן לַנְּסָכִים. שֶׁלֹּא מָצִינוּ מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל לֹג אֶחָד וְלֹא שֶׁל שְׁנַיִם וְלֹא שֶׁל חֲמִשָּׁה:
אֲבָל מִתְנַדְּבִים שְׁלֹשָׁה. לֻגִּים, דַּחֲזוּ לְכֶבֶשׂ: וְאַרְבָּעָה. דַּחֲזוּ לְאַיִל: וְשִׁשָּׁה. לֻגִּים, שֶׁהוּא חֲצִי הַהִין, דַּחֲזוּ לְפַר: וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמַעְלָה. מִתְנַדְּבִים, דְּשִׁבְעָה חֲזוּ שְׁלֹשָׁה מִנַּיְהוּ לְכֶבֶשׂ וְאַרְבָּעָה לְאַיִל, וּשְׁמֹנָה חֲזוּ לִשְׁנֵי אֵילִים, וְתִשְׁעָה חֲזוּ לְכֶבֶשׂ וּפַר, עֲשָׂרָה חֲזוּ לְאַיִל וּפַר, אַחַד עָשָׂר חֲזוּ לִשְׁנֵי אֵילִים וּלְכֶבֶשׂ. וְכֵן לְעוֹלָם:

עיקר תוספות יום טוב(ט) וְקַשְׁיָא דְּאִם כֵּן מִשְׁנָה זוֹ כֻּלָּהּ נִדְחֵית מֵהַהֲלָכָה. דְּדִבְרֵי תַּנָּא קַמָּא נִדָּחִין מִפְּנֵי הַקֻּשְׁיָא הָאֲמִתִּית שֶׁהִקְשָׁה עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן נַמִּי נִדָּחִין מִפְּנֵי דִּלְעֵיל פָּסְקוּ הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב דְּלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כוּ'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁוֹ כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁזָּכַרְנוּ בְּפֶרֶק ג'‏ מִמַּסֶּכֶת זוֹ שֶׁבְּלִילָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת עַל מְנָת שֶׁתְּהֵא הַמִּנְחָה מֻעֶטֶת עַד כְּדֵי שֶׁאִם רָצָה לִבְלֹל אוֹתָהּ שֶׁיּוּכָל לִבְלֹל, אֲבָל הָיְתָה מְרֻבָּה עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְלֹל אוֹתָהּ בְּבַת אַחַת אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא בְּלִילָה. עַד כָּאן. וְנִרְאִין דְּבָרָיו דַּאֲפִלּוּ לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דִּלְכָל עִשָּׂרוֹן מֵבִיא לֹג אֲפִלּוּ הָכִי כָּל שֶׁהָעֶשְׂרוֹנוֹת יוֹתֵר עַל שִׁשִּׁים מִתּוֹךְ שֶׁהַסֹּלֶת רַב הוּא אִי אֶפְשָׁר לְהִבָּלֵל יָפֶה אֲפִלּוּ יִהְיֶה לוֹ לֻגִּים כְּמִסְפַּר הָעֶשְׂרוֹנוֹת. וְהַשְׁתָּא מִשְׁנָתֵנוּ הֲלָכָה הִיא וּמִטַּעֲמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
(י) וְאִם כֵּן הוּא אֶחָד מִשִׁשָּׁה עָשָׂר בַּלֹּג. וְקָשֶׁה, דִּבְפֶרֶק ג'‏ וּפֶרֶק ז'‏ דְּמִקְוָאוֹת פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא חֵלֶק מִשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה בַּלֹּג, וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא דְּבָבָא בָּתְרָא דַּף צ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) שְׁנַיִם וַחֲמִשָּׁה. תֵּימַהּ, דְּכִי הֵיכִי דְּאָמְרִינַן גַּבֵּי מְנָחוֹת בְּמִשְׁנָה ג'‏ דְּאִם אוֹמֵר חֲצִי עִשָּׂרוֹן יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה יָבִיא שְׁנַיִם, הָכָא נַמִּי נֵימָא כִּי אָמַר לֹג אוֹ שְׁנַיִם יָבִיא שְׁלֹשָׁה, וְכִי אָמַר חֲמִשָּׁה יָבִיא שִׁשָּׁה. וְשֶׁמָּא יֵשׁ לוֹמַר כוּ'. תּוֹסָפוֹת. וְלִי נִרְאֶה דְּכֵיוָן דְּנִדְבַת יַיִן לָאו בְּהֶדְיָא כְּתִיבָא אֶלָּא מִיִּתּוּרָא דְּאֶזְרָח כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, לֹא נוּכַל לְחַיְּבוֹ עַד דְּפָרִישׁ. וְלוּלֵא דְּמִסְתְּפִינָא הָיִיתִי אוֹמֵר דְּאִין הָכִי נַמִּי דְּחַיָּב לְהַשְׁלִים. וּמַתְנִיתִין לְגוּפֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן בְּאֵיזוֹ מִן הָעִנְיָנִים מְנַדְּבִין יַיִן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יב) אוֹ כְּדֵי נִסְכֵּי שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים:
(יג) אוֹ שְׁנֵי כְּבָשִׂים וְאַיִל:
(יד) וּמַשְׁמַע דְּכָךְ הוּא מֵבִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ה. מִתְנַדְּבִים יַיִן, וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, מַה מָּצִינוּ בַיַּיִן שֶׁבָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה, אַף הַשֶּׁמֶן בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַיַּיִן שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן שֶׁאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עִשָּׂרוֹן אֶחָד, אֲבָל מִתְנַדְּבִים עוֹלָה וּשְׁלָמִים. וּבָעוֹף, אֲפִלּוּ פְרִידָה אֶחָת:

ברטנורהמִתְנַדְּבִין שָׁמֶן. וְקֻמְצוֹ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ וְשִׁירַיִם נֶאֱכָלִים:
שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. עִם חוֹבָתוֹ הוּא קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה עִם הַמִּנְחָה, אֵינוֹ מְעַכֵּב הַמִּנְחָה:
תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן כוּ'. דְּכֵיוָן דְּלֹא אַשְׁכְּחַן בֵּיהּ דְּלֵיתֵי בִּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, הַשְׁתָּא נַמִּי לֹא לֵיתֵי:
אֲפִלּוּ פְרִידָה אֶחָת. תּוֹר אֶחָד, אוֹ בֶּן יוֹנָה אֶחָד, מִתְנַדְּבִים בֵּין שְׁנַיִם. וַהֲלָכָה שֶׁמִּתְנַדְּבִים יַיִן וְשֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמָן. וּמִתְנַדְּבִים מִנְחַת נְסָכִים בֵּין נִסְכֵּי פַּר בֵּין נִסְכֵּי אַיִל וְכֶבֶשׂ. וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת בָּאִים בִּנְדָבָה בְּשֻׁתָּפוּת, חוּץ מִן הַמִּנְחָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ נֶפֶשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ב) וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה:

עיקר תוספות יום טוב(טו) הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל סוֹף פֶּרֶק י'‏ דִּזְבָחִים וְיָלֵיף לֵיהּ מִקְּרָא (וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים יָלְפִינַן נַמִּי דְּמִתְנַדְּבִין יַיִן). וּמִיהוּ וַדַּאי דְלִקְמְצֵיהּ בְּפַס יָדוֹ כְּדֶרֶךְ קְמִיצַת הַמִּנְחָה אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא שֶׁמַּפְרִישׁ בִּכְלִי שִׁעוּר קֹמֶץ שֶׁהוּא כִּשְׁנֵי זֵיתִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טז) דְּהָא בְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ג'‏ לֹא תְּנַן דְּיַיִן מְעַכֵּב הַמִּנְחָה. אֲבָל קָשֶׁה, מַאי בָּעֵי לְהָכִי, תֵּפּוּק לֵיהּ מִמַּשְׁמָעוּתָן שֶׁל הַדְּבָרִים שֶׁהַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ מַמָּשׁ קָרֵב, וְכִדְפֵרֵשׁ בַּשֶּׁמֶן דְּלֹא אַשְׁכְּחַן דְּלֵיתֵי בִּכְלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י, אֵינוֹ מְעֹרָב בַּמִּנְחָה:

גמרא מנחות ק״י א: ו׳-י״ג

בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי, (מלאכי א) בְּכָל מָקוֹם סַלְקָא דַעְתָּךְ, אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן, אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ מַקְטִירִין וּמַגִּישִׁין לִשְׁמִי. וּמִנְחָה טְהוֹרָה, זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה, נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה. (תהלים קל''ד) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' הָעוֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת. מַאי בַּלֵּילוֹת, אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עוֹסְקִין בַּעֲבוֹדָה. (דה''ב י''ב) לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב, זֶה מִזְבֵּחַ בָּנוּי וּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִבְנָה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם. אָמַר רֵישׁ לַקִּישׁ, מַאי דִּכְתִיב (ויקרא ז') זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם. כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה מִנְחָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם. אָמַר רָבָא, הַאי לָעוֹלָה לַמִּנְחָה עוֹלָה וּמִנְחָה מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא אָמַר רָבָא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא חַטָּאת וְלֹא מִנְחָה וְלֹא אָשָׁם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב (שם ו') זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם, כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם:

רש״יזה הלומד תורה בטהרה - עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:
לעולם זאת על ישראל - מקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:
מאי דכתיב זאת התורה - ולא כתיב בה חוקה:
עולה ומנחה מיבעי ליה - דליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה כו':
אין צריך לא עולה וכו' - דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו:
בתורת חטאת - כגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד עוד נאמר בפסוק שהובא למעלה "ו בכל מקום מקטר מגש לשמי", ותוהים: וכי כפשוטו של מקרא שיהא מותר להקריב קרבנות בכל מקום סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, שמעלה אני עליהן כאילו בעיסוקם זה הם מקטירין קרבן ומגישין לשמי.
ועוד: מה שנאמר בכתוב הזה "ומנחה טהורה" — זה הלומד תורה בטהרה, כיצד? זה הנושא אשה ואחר כך לומד תורה, שאינו מוטרד מהרהורי עבירה.
ה ובדומה לדרשה שנאמרה למעלה בשבחם של תלמידי חכמים העוסקים בתורה שנחשבים הם כמקריבים קרבנות לפני ה', מביאים עוד בענין זה. נאמר "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העמדים בבית ה' בלילות" (תהלים קלד, א). ושואלים: מאי [מה, עניינם] של אלה העומדים בבית ה' בלילות ומברכים את ה', וכי איזו עבודה יש בלילות בבית המקדש? אמר ר' יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, שמעלה עליהן הכתוב כאילו באותה שעה הריהם עסוקים בעבודה בבית המקדש.
ו ועוד נדרש כיוצא בזה. נאמר בדברי שלמה לחירם מלך צור: "הנה אני בונה בית לשם ה' אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת סמים ומערכת תמיד ועולות לבוקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלהינו לעולם זאת על ישראל" (דברי הימים ב ב, ג). ודבריו שאמר שבמקדש שיבנה יוקרבו כל אלה לעולם צריכים הסבר, שהרי חרב המקדש ושוב אין קרבנות! אמר רב גידל, אמר רב: כוונת דברי שזה המזבח הריהו בנוי וקיים לעולם בשמים, אף שחרב בית המקדש בארץ, ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. ואילו
ר' יוחנן אמר בפירוש כוונת הדברים, כי אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה במקדש, שמעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם, והריהם עובדים בו.
ז ובדומה לזה אמר ריש לקיש, מאי דכתיב [מה פירוש זה שנאמר] "זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני" (ויקרא ז, לז—לח)? — לומר שכל העוסק בתורה — כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת, ואשם.
אמר רבא בשאלה על דרשה זו: והרי האי [זה] הכתוב אומר "לעלה למנחה", ואילו לדרשה האומרת שהלומד תורה נחשב לו כמקריב הן עולה והן מנחה, מעתה "עלה ומנחה" מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אלא אמר רבא שכך יש לדרוש כתוב זה: כל העוסק בתורה — אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם.
ובדומה לכך אמר ר' יצחק: מאי דכתיב [מה פירוש זה שנאמר] בתחילת פרשת החטאת "זאת תורת החטאת" (שם ו, יח), וכן בתחילת פרשת האשם "זאת תורת האשם" (שם ז, א)? לומר: כל העוסק בתורת חטאת — כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם — כאילו הקריב אשם.

זוהר ספר הזהר, שמיני ט״ו: קי״א-קי״ז

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר (קהלת ו') כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגוֹמֵר. אִסְתַּכַּלְנָא בְמִלֵּי דִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּחָכְמָה עִלָּאָה. כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ. הָאי קְרָא בְשַׁעְתָּא דְדַיְינִין לֵיהּ לְבַר נַשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא כְּתִיב כָּל הַהוּא דִינָא וְכָל מָאן דְּסָבִיל בְּהַהוּא עָלְמָא וְנַקְמִין מִנֵּיהּ נִקְמָתָא דְעָלְמָא לְפִיהוּ. בְּגִין פִּיהוּ דְלָא נָטִיר לֵיהּ וְסָאִיב לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ וְלָא אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא דְחַיֵּי בְסִטְרָא דִימִינָא. וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא לָא תִשְׁתְּלִים דִּינָהָא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עַלְמִין. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָּלֵא לָא תִשְׁתְּלִים לְסַלְקָא לְאַתְרָהָא לְעָלְמִין בְּגִין דְּהָא אִסְתְּאָבַת וְאִתְדְּבָקַת בְּסִטְרָא אַחֲרָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר כָּל מָאן דְּאִסְתְּאַב בְּהוּ כְאִילוּ פָלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה דְאִיהוּ תוֹעֲבַת יְיָ. וּכְתִיב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מָאן דְּפָלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה נָפִיק מִסִטְרָא דְחַיֵּי נָפִיק מֵרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא וְעָיֵיל בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא. אוּף מָאן דְּאִסְתְּאַב בְּהַנֵּי מֵיכְלֵי נָפַק מִסִטְרָא דְחַיֵּי וְנָפִיק מֵרְשׁוּ קַדִּישָׁא וְעָיֵיל בִּרְשׁוּתָא אַחֲרָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאִסְתְּאַב בְּהָאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי וְעַל דָּא וְנִטְמֵתֶם בָּם כְּתִיב בְּלָא א'. וּכְתִיב וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמוֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם לְטַמֵּא. מָאי לְטַמֵּא. לְטַמֵּא לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְּהָא אִינוּן מְסָאֲבִין וּמִסִטְרָא דִמְסָאֲבָא קָא אַתְיָין. וְכָל חַד אִתְדְּבַק בְּאַתְרֵיהּ. רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב קָמֵי דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבוֹי. אָמַר לֵיהּ הָא דְתָנֵינָן זַמִּין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְדַכָּאָה לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמַה אָמַר לֵיהּ כְּמָה דִכְתִיב (יחזקאל ל''ו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹמֵר כֵּיוַן דְּאִתְדַּכְּאָן מִתְקַדְּשָׁן. וְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קֹדֶשׁ אִקְרוּן דִּכְתִיב (ירמיה ב') קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְיָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה וּכְתִיב (שמות כ''ב) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָאָמַר עֲלַיְיהוּ וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ בְּגִין דִּכְתִיב וּבוֹ תִדְבָּק. וּכְתִיב (תהלים קמ''ז) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ:

תרגום הזוהררַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'. הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְכֻלָּם אֲחוּזִים בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה, וְהַכָּתוּב, כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, הִנֵּה מִקְרָא הַזֶּה, בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים לָאָדָם בָּעוֹלָם הַהוּא, כָּתוּב, שֶׁכָּל דִּין הַהוּא וְכָל מַה שֶּׁסּוֹבֵל בָּעוֹלָם הַהוּא, שֶׁנּוֹקְמִים מִמֶּנּוּ נִקְמַת הָעוֹלָם, כָּל זֶה הוּא, לְפִיהוּ, מִשּׁוּם פִּיהוּ שֶׁלֹּא שָׁמַר אוֹתוֹ, וְטִמֵּא אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא נִתְדַבֵּק בְּצַד הַחַיִּים בְּצַד יָמִין. וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, שֶׁלֹּא יֵשֶׁלָם הַדִּין שֶׁלָּהּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. פֵּרוּשׁ אַחֵר. לֹא תִמָּלֵא, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה נִשְׁלֶמֶת לְעוֹלָם לַעֲלוֹת לִמְקוֹמָהּ, מִשּׁוּם שֶׁנִּטְמֵאת וְנִתְדַבֶּקֶת בְּצַד הָאַחֵר. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁנִּטְמָא בָּהֶם, הוּא, כְּאִלּוּ עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא תּוֹעֲבַת ה'. וְכָתוּב, לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה יוֹצֵא מִצַד הַחַיִּים, יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת, כֵּן מִי שֶׁנִּטְמָא בְּאֵלוּ הַמַּאֲכָלוֹת, יוֹצֵא מִצַד הַחַיִּים, וְיוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּטְמָא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעַל כֵּן וְנִטְמֵתֶם בָּם, כָּתוּב בְּלִי א'. וְכָתוּב, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמוֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא מַהוּ לְטַמֵּא. הוּא, לְטַמֵּא בָּהֶם הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. כִּי הֵם טְמֵאִים, וּבָאִים מִצַד הַטּוּמְאָה, וְכָל אֶחָד מִתְדַבֵּק בִּמְקוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אָבִיו. אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, בַּמֶּה יְטַהֵר אוֹתָם. אָמַר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְגוֹ'. וְכֵיוָן שֶׁנִּטְהָרִים הֵם מִתְקַדְּשִׁים, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְדַבְּקִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָאִים קֹדֶשׁ. שֶׁכָּתוּב, קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתָהּ. וְכָתוּב, וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עֲלֵיהֶם, וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'. מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב וּבוֹ תִדְבָּק, וְכָתוּב, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְּלוּיָהּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ג׳: ד׳-ה׳

א. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהַסְיָא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ קָרְבָּן כְּלָל. אֲפִילוּ הָעוֹלָה שֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתָהּ מִן הַנָּכְרִי אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָהּ מִן הַמּוּמָר הַזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א) אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מִכֶּם וְלֹא כֻּלְכֶם לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּמָר. אֲבָל אִם הָיָה מוּמָר לִשְׁאַר עֲבֵירוֹת מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּדֵי שֶׁיַּחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה. הָיָה מוּמָר לַעֲבֵירָה וְהוּא מְפוּרְסָם וְיָדוּעַ לַעֲשׂוֹתָהּ וְהוּרְגַל בָּהּ בֵּין לְהַכְעִיס בֵּין לְתֵיאֲבוֹן אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ קָרְבָּן לְאוֹתָהּ עֲבֵירָה. כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁהָיָה רָגִיל לֶאֱכוֹל חֵלֶב בֵּין לְהַכְעִיס בֵּין לְתֵיאֲבוֹן וְשָׁגַג וְאָכַל חֵלֶב וְהֵבִיא חַטָּאת אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ:

ב. עוֹלוֹת הַנָּכְרִים אֵין מְבִיאִין עִמָּהֶן נְסָכִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו) כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה. אֲבָל נִסְכֵּיהֶם קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם וְאֵינָן טְעוּנוֹת סְמִיכָה שֶׁאֵין סְמִיכָה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל בַּאֲנָשִׁים לֹא בְנָשִׁים:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ח׳: י׳-י״ב

(על הָעֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת) אִם לֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה וּמֵת נִדּוֹן בְּגֵהִינָם וּלְבַסּוֹף מִשָּׁם מְצַפְצְפִין וְעוֹלִין וְיֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה וּתְחִיַּית הַמֵּתִים וְעוֹלָם הַבָּא. לְמַעְלָה מִזֶה פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן קַרְקַפְתָּא דְלָא מָנַח תְּפִילִין מֵעוֹלָם שֶׁנִּתְעֲצַל מִלְּהַנִּיחָן וְהָיָה יָכוֹל לְהַנִּיחָן כִּי אִם הָיָה לְהַכְעִיס נִקְרָא מִין אוֹ לְפָחוּת מוּמָר. וְזֶה אִם מֵת וְלֹא שָׁב נָדוֹן בְּגֵיהִנָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַחַר כָּךְ גּוּפוֹ כָּלֶה וְנִשְׁמָתוֹ נִשְׂרֶפֶת וְנַעֲשִׂית אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא. לְמַעְלָה מִזֶה הֵן אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כְּלָל וְגֵיהִנָּם כָּלָה וְהֵם אֵינָם כָּלִים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלֹא עָשׂוּ תְשׁוּבָה וּמֵתוּ כְּדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי אַבִּיר הָרוֹעִים. וְאֵלּוּ הֵן הַמִּינִים וְהֵם תַּלְמִידִים הַמְּהַפְּכִים דִּבְרֵי תוֹרָה לְמִינוּת וְכֵן הַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדֶה בְּכָל הַמִּצְוֹת וְהוּחְזַק בַּעֲבוֹדָתָם תָּמִיד וְהַמּוּמָרִים וְכֵן הֶחָשׁוּד עַל אוֹתָהּ עֲבֵירָה וְלַעֲשׂוֹת עֲבֵירוֹת לְהַכְעִיס וַאֲפִילוּ לְתֵיאֲבוֹן וְהַפּוֹרֵק עוֹל שֶׁהוא הַכּוֹפֵר בְּעִיקָר וְאוֹמֵר שֶׁאֵין שֵׁם אֱלוֹהַּ:

תורה ויקרא ט׳: כ״ב-י׳: ב׳