חק לישראל - פרשת מקץ יום ראשון

ברטנורהאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. מִדְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן יֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, דְּהָא תְּנַן בְּסֵיפָא אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים:
הַפֵּאָה. שֶׁאָדָם חַיָּב לְהַנִּיחַ בְּסוֹף שָׂדֵהוּ לַעֲנִיִּים, כְּדִכְתִיב (ויקרא כג) לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ:
וְהַבִּכּוּרִים. דִּכְתִיב (שמות כג) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה'‏ אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא נָתְנָה תּוֹרָה בָּהֶם שִׁעוּר:
וְהָרֵאָיוֹן. שֶׁחַיָּב אָדָם לְהֵרָאוֹת בָּעֲזָרָה בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, דִּכְתִיב (שם) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ, וְזֹאת הָרְאִיָּה אֵין לָהּ שִׁעוּר, דְּכָל אֵימַת דְּבָעֵי עַיֵּל וּמִתְחָזֵי וְנָפֵיק. פֵּרוּשׁ אַחֵר עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁחַיָּב לְהָבִיא כְּדִכְתִיב (שם) וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אֵין לָהּ שִׁעוּר מִדְּאוֹרַיְתָא דִּכְתִיב (דברים טז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר, הָעוֹלָה מָעָה כֶּסֶף וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף:
וּגְמִילוּת חֲסָדִים. דִּבְגוּפוֹ, כְּגוֹן בִּקּוּר חוֹלִים וְלִקְבֹּר מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אֲבָל גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּבְמָמוֹנוֹ, כְּגוֹן פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם וּלְהַלְבִּישׁ עֲרוּמִים וּלְהַאֲכִיל אֶת הָרְעֵבִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן יֵשׁ לָהֶן שִׁעוּר, שֶׁיִּתֵּן בְּכָל פַּעַם שֶׁתָּבֹא מִצְוָה כָּזוֹ לְיָדוֹ חֲמִשִּׁית מִן הָרֶוַח שֶׁבִּנְכָסָיו, וְתוּ לֹא מִחַיֵּב, דְּהָכִי אָמְרִינַן הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ. הִלְכָּךְ מִבָּעֵי לֵיהּ לְאִינָשׁ לְאַפְרוּשֵׁי חֲמִשִּׁית הָרֶוַח בְּכָל עֵת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מָצוּי כָּל זְמַן שֶׁיָּבֹא גְּמִילוּת חֶסֶד לְיָדוֹ שֶׁיְּקַיְּמֶנּוּ, וּבְהָכִי נָפֵיק יְדֵי חוֹבָתוֹ:
וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵין לָהּ שִׁעוּר דִּכְתִיב (יהושע א) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה:
וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

עיקר תוספות יום טוב(א) אֵלּוּ דְבָרִים. הָא דְלֹא תְנַן תְּרוּמָה עִמָּהֶן כֵּיוָן דְּאִיכָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׁעוּר לֹא נָקַט אַף סְתָם תְּרוּמָה. יְרוּשַׁלְמִי. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהִיא חֲלוּקָה מִן הַשְּׁאָר כְּדִמְפָרֵשׁ אַחַר כָּךְ בְּפֵאָה בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ פֵּאָה עוֹשֶׂה, בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל כִּרְיוֹ תְּרוּמָה אֵינוֹ עוֹשֶׂה. (וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא תָנֵי רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּהוֹסָפָתָן מִצְוָה כְּדִמְשָׁנֵי בַּיְרוּשַׁלְמִי אַאֵינָךְ שֶׁלֹּא נִשְׁנוּ עַיֵּן שָׁם, וּתְרוּמָה גְדוֹלָה אַדְּרַבָּא מַאֲכִיל טֶבֶל לַכֹּהֵן שֶׁמּוֹסִיף אַחַר שֶׁנָּתַן כַּשִּׁעוּר. הָרַ"שׁ. וְצָרִיךְ עִיּוּן הָא פֵּאָה נַמִּי דִּכְוָתָהּ, עַיֵּן לְהַלָּן מִשְׁנָה ג'‏ וְצָרִיךְ עִיּוּן). תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ב) הַפֵּאָה. וְעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּהוֹסָפָתוֹ. מִיהוּ הֵיכָא דְנָתַן פֵּאָה כְּדִינוֹ בְּסוֹף שָׂדֵהוּ חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת מַה שֶּׁהוֹסִיף:
(ג) וְאַף מִדְּרַבָּנָן אֵין לָהֶן שִׁעוּר:
(ד) תַּקָּנַת אוּשָׁא הוּא, בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת דַּף נ'. וְהַשְׁתָּא מִדְּאוֹרַיְתָא אֵין שִׁעוּר לִגְמִילוּת חֲסָדִים בְּמָמוֹנוֹ:
(ה) שֶׁאָדָם אוֹכֵל. כָּתַב הָרַ"מ כִּי הַמִּצְוֹת כֻּלָּם נֶחֱלָקִים בִּתְחִלָּה עַל שְׁנֵי חֲלָקִים. הָאֶחָד, בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּגוֹן צִיצִית וּתְפִילִין כוּ'. וְהַשֵּׁנִי, מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּתוֹעֶלֶת בְּנֵי אָדָם קְצָתָם עִם קְצָתָם כְּגוֹן הָאַזְהָרָה עַל הַגְּנֵבָה וּכְגוֹן הַצִּוּוּי בְּאַהֲבַת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת שֶׁבַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן יִגְמְלֵהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת שֶׁבַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי תֵּחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה לָעוֹלָם הַבָּא וְיִמְצָא טוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּעֲבוּר שֶׁנָּהַג מִנְהַג הַטּוֹב בֵּין בְּנֵי אָדָם כוּ', וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ נִכְנָסוֹת בִּגְמִילוּת חֲסָדִים:
(ו) וְהַקֶּרֶן. וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְרֹאשׁוֹ תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי אָשָׁם קֶרֶן. עָרוּךְ. וְהָרַמְבַּ"ן כָּתַב שֶׁבַּעֲבוּר שֶׁהַכֹּחַ בַּקַּרְנַיִם יִקָּרֵא גוּף הַדָּבָר קַרְנוֹ:
(ז) כִּבּוּד אָב וָאֵם. כְּתִיב לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, חַד בָּעוֹלָם הַזֶּה וְחַד בָּעוֹלָם הַבָּא. בִּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּתִיב רוֹדֵף צְדָקָה וָחֶסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד. בַּהֲבָאַת שָׁלוֹם כְּתִיב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ כוּ'‏ אַתְיָא רְדִיפָה מִגְּמִילוּת חֲסָדִים. בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּתִיב כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ:
(ח) וְתַלְמוּד תּוֹרָה כוּ'. כִּי בְּתַלְמוּד תּוֹרָה יִזְכֶּה הָאָדָם בְּכָל זֶה, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. הָרַ"מ:

ברטנורהאֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים. מִדְּרַבָּנָן:
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר. מִדְּאוֹרַיְתָא כִּדְאֲמָרָן:
הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה. אִם שָׂדֵהוּ גְדוֹלָה וַעֲנִיִּים מֻעָטִים נוֹתֵן וּמוֹסִיף עַל שִׁשִּׁים לְפִי גֹדֶל שָׂדֵהוּ, וְאִם שָׂדֵהוּ קְטַנָּה וַעֲנִיִּים מְרֻבִּים מוֹסִיף עַל שִׁשִּׁים לְפִי רֹב הָעֲנִיִּים:
וּלְפִי הָעֲנָוָה. אִית דְּגָרְסֵי עֲנָוָה בְּוָי"ו, כְּלוֹמַר לְפִי רֹב עַנְוָתוֹ יַרְבֶּה לָעֲנִיִּים, לְשׁוֹן וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי (תהלים יח). וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן עֲנִיָּה, כְּלוֹמַר מַה שֶּׁתַּעֲנֶה הָאָרֶץ. וְאִית דְּגָרְסֵי עֲנָבָה בְּבֵי"ת, וּפֵרְשׁוּ גֹדֶל הַגַּרְגְּרִים וְקָטְנָן, שֶׁאִם הָיוּ הַשִּׁבֳּלִים שֶׁל שָׂדֶה בְּמָקוֹם אֶחָד מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת וּבְמָקוֹם אַחֵר צְנוּמוֹת דַּקּוֹת לֹא יַנִּיחַ הַפֵּאָה כֻּלָּהּ מִן הָרָעוֹת אֶלָּא יְשַׁעֵר שִׁשִּׁים לָרַע וְלַיָּפֶה:

ברטנורהמִתְּחִלַּת הַשָּׂדֶה וּמֵאֶמְצָעָהּ. וְאֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ פֵּאָה בְּסוֹף הַשָּׂדֶה, דִּכְתִיב (ויקרא יט) לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, אָמְרָה תּוֹרָה תֵּן פֵּאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֲדַיִן קָמָה לִקְצֹר:
וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן בַּסּוֹף כַּשִּׁעוּר. אַף עַל גַּב דְּרָבִי קְרָא בַּתְחִלָּה וּבָאֶמְצַע שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת פֵּאָה לְמַה שֶּׁנָּתַן, מִכָּל מָקוֹם לֹא מִפְטַר אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֵן בְּסוֹף הַשָּׂדֶה תַּשְׁלוּם שִׁעוּר אֶחָד מִשִּׁשִּׁים עִם מַה שֶּׁנָּתַן בָּאֶמְצַע וּבַתְּחִלָּה. כֵּן מוּכָח בַּיְרוּשַׁלְמִי. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן בַּסּוֹף כְּשִׁעוּר פֵּאָה הַצְּרִיכָה לְכָל הַשָּׂדֶה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ בְּסוֹף הַשָּׂדֶה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים חוּץ מִמַּה שֶּׁהִנִּיחַ בַּתְּחִלָּה וּבָאֶמְצַע:
אִם שִׁיֵּר קֶלַח אֶחָד. בְּסוֹף הַשָּׂדֶה וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ לְפֵאָה סוֹמֵךְ עָלָיו, וְכָל מַה שֶּׁהִנִּיחַ בָּאֶמְצַע וּבַתְּחִלָּה תּוֹרַת פֵּאָה עָלֶיהָ:
וְאִם לָאו. שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֲפִלּוּ קֶלַח אֶחָד בְּסוֹף הַשָּׂדֶה לְפֵאָה, הֲרֵי מַה שֶּׁהִנִּיחַ בָּאֶמְצַע וּבַתְּחִלָּה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה פֵּאָה אֶלָּא דִּין הֶפְקֵר יֵשׁ לָהּ. וּפָלֵיג אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דְּמִכָּל מָקוֹם הִיא חֲשׁוּבָה פֵּאָה אֶלָּא דְּלֹא מִפְטַר בַּעַל הַשָּׂדֶה בְּהָכִי. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(י) נוֹתְנִין כוּ'. וְלֹא אָמְרִינַן דִּפְאַת שָׂדְךָ מַשְׁמַע דַּוְקָא בַּסּוֹף כִּדְמַשְׁמַע לְשׁוֹן פֵּאָה, וְאִם נָתַן מִתְּחִלָּה וּמֵאֶמְצַע לֹא תִקְדַּשׁ בְּדִין פֵּאָה וּלְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר. הָרַ"שׁ:
(יא) וְהַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב הִקְשָׁה עַל זֶה, וּמְחֻוָּר פֵּרוּשׁ הָרַ"שׁ אִם שִׁיֵּר קֶלַח אֶחָד כוּ', כְּשֶׁנָּתַן שִׁעוּר פֵּאָה וּמְבַקֵּשׁ לְהוֹסִיף אַיְרֵי דְּיָכוֹל לְהוֹסִיף עַל הַמְחֻבָּר וְיֵשׁ לוֹ תּוֹרַת פֵּאָה לִפְטֹר מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְאִם לָאו, כְּלוֹמַר שֶׁכְּבָר תְּלָשׁוֹ, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא מִשּׁוּם הֶפְקֵר, דְּכָל מַה שֶּׁמּוֹסִיף מִן הַתָּלוּשׁ אֵין לוֹ תּוֹרַת פֵּאָה וְאֵינוֹ נִפְטָר מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיַּפְקִיר. וְעַיֵּן עוֹד:
(יב) וְנַפְקָא מִנַּהּ דְהֶפְקֵר בֵּין לַעֲנִיִּים בֵּין לַעֲשִׁירִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן פֵּאָה דְּלַעֲנִיִּים כוּ'. אֲבָל לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר פֵּאָה נַמִּי פָּטוּר כְּדִתְנַן בְּסוֹף פִּרְקִין. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהכָּל דָּבָר שֶׁהוּא אֹכֶל. לְמִעוּטֵי סְפִיחֵי סִטִּים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֹכֶל עַל יְדֵי הַדְּחַק לָאו אֹכֶל מִקְרוּ וְאֵין חַיָּבִין בַּפֵּאָה, דִּכְתִיב (ויקרא יט) וּבְקֻצְרְכֶם, וְאֵין קְצִירָה אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה:
וְנִשְׁמָר. לְמִעוּטֵי הֶפְקֵר שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּפֵּאָה, דִּכְתִיב (שם) לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אוֹתָם, פְּרָט לְהֶפְקֵר שֶׁכְּבָר נֶעֱזַב:
וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. לְמִעוּטֵי כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם שֹׁרֶשׁ בָּאָרֶץ וְגִדּוּלֵיהֶם מִן הָאֲוִיר, שֶׁאֵין חַיָּבִין בַּפֵּאָה דִּכְתִיב (שם) קְצִיר אַרְצְכֶם:
וּלְקִיטָתוֹ כְּאֶחָד. לְמִעוּטֵי תְּאֵנָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ מִן הָאִילָנוֹת שֶׁנִּלְקָטִים הַפֵּרוֹת שֶׁמִּתְבַּשְּׁלִים בָּהֶם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב (שם) קְצִיר, מַשְׁמַע דָּבָר הַנִּקְצָר הַרְבֵּה בְּיַחַד:
וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם. לְמִעוּטֵי יָרָק שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶלָּא מִתְעַפֵּשׁ מִיָּד, דִּכְתִיב (שם כג) פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְאֵין הַיָּרָק נִקְצָר:
וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת. תְּבוּאָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶמֶת שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן קִטְנִיּוֹת פּוֹלִין וַאֲפוּנִים וַעֲדָשִׁים וְדוֹמֵיהֶן:
בַּכְּלָל הַזֶּה. לְהִתְחַיֵּב בַּפֵּאָה כְּשֶׁיִּשְׁלְמוּ בָהֶם כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְנָקַט סְפִיחֵי וְלֹא סִטִּיס עַצְמוֹ דִּפְשִׁיטָא דְּלֹא חָזֵי כְּלָל. הָרַ"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) פֵּרוּשׁ בְּאִילָן אֶחָד בְּעַצְמוֹ, וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"מ, יֵשׁ בְּאִילָן זֶה מַה שֶּׁנִּגְמַר בּוֹ הַיּוֹם וְיֵשׁ בּוֹ מַה שֶּׁנִּגְמַר לְאַחַר כַּמָּה יָמִים:
(טו) לְשׁוֹן הָרַ"שׁ, דִּסְתָם קָצִיר מִתְבַּשֵּׁל בְּיַחַד:
(טז) רֹב יָרָק קָאָמַר, דְּיֵשׁ יָרָק חַיָּב בְּפֵאָה כְּגוֹן שׁוּמִים וּבְצָלִים כְּדִלְקַמָּן פֶּרֶק ג'‏ מִשְׁנָה ג'‏ הַנְהוּ מַכְנִיסָן לְקִיּוּם. הָרַ"שׁ:
(יז) וּפֵרוּשׁוֹ דָּחוּק. וְהָרַ"שׁ כָּתַב עַל פִּי תּוֹרַת כֹּהֲנִים, וּסְתָם קָצִיר מַכְנִיסָן לְקִיּוּם, יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלְּקִיטָתוֹ כְּאֶחָד אֵינוֹ מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם:
(יח) וְהַתְּבוּאָה. בַּיְרוּשַׁלְמִי דָּרְשִׁינַן וּבְקֻצְרְכֶם אֵין לִי אֶלָּא תְּבוּאָה קִטְנִיּוֹת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אַרְצְכֶם:
(יט) וְדִבְרֵי תֵימַהּ הֵם דַּהֲרֵי וַדַּאי שֶׁנִּשְׁלְמוּ בָהֶם כוּ'. וּלְשׁוֹן הָרַ"מ בְּחִבּוּרוֹ כָּל הַדּוֹמֶה לְקָצִיר בְּחָמֵשׁ דְּרָכִים אֵלּוּ הוּא שֶׁחַיָּב בַּפֵּאָה כְּגוֹן הַתְּבוּאָה כוּ', וְאוּלַי מִשּׁוּם נִשְׁמָר כָּתַב כֵּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהלְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּאָה. מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ פֵּאָה בַּשָּׂדֶה בַּמְחֻבָּר חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִן הַתָּלוּשׁ, וְהַפֵּאָה שֶׁמַּפְרִישׁ מִן הַתָּלוּשׁ וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים פְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּרִי וְצִבּוּר שֶׁל תְּבוּאָה, אֲבָל אִם בָּא לְהַפְרִישׁ פֵּאָה אַחַר הַמֵּרוּחַ צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ הַתְּרוּמָה וְהַמַּעַשְׂרוֹת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל הַפֵּאָה, שֶׁאֵין פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא הַפֵּאָה שֶׁנִּטְּלָה קֹדֶם הַמֵּרוּחַ:
וְנוֹתֵן מִשּׁוּם הֶפְקֵר וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. (משום הפקר) הַמַּפְקִיר תְּבוּאָתוֹ וּבָא אַחֵר וְזָכָה בָהּ, אֵין הַזּוֹכֶה בָהּ חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת דִּכְתִיב (דברים יד) וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, יָצָא הֶפְקֵר שֶׁיָּדְךָ וְיָדוֹ שָׁוִין, אֲבָל הַמַּפְקִיר תְּבוּאָתוֹ לְאַחַר הַמֵּרוּחַ אֵין הַהֶפְקֵר הַהוּא פּוֹטֵר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ מֻתָּר לֶאֱכֹל אֲכִילַת עֲרַאי קֹדֶם מֵרוּחַ, אֲבָל הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת אֲפִלּוּ אֲכִילַת קֶבַע:
נוֹטֵל מִן הַגֹּרֶן וְזוֹרֵעַ וְכוּ'. דְּמִן הַתּוֹרָה הַזּוֹרֵעַ פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר אֲפִלּוּ לְאַחַר מֵרוּחַ דִּכְתִיב (שם) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְאָכַלְתָּ, וְזוֹרֵעַ לֹא קָרִינַן בֵּיהּ וְאָכַלְתָּ, מִיהוּ מִדְּרַבָּנָן חַיָּב. סְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּקֹדֶם מֵרוּחַ פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַגֹּרֶן. שֶׁקָּנוּ תְּבוּאָה מִן הַגֹּרֶן, וְקָנְסוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ חַיָּבִים לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְלָתֵת אוֹתָם לְכֹהֲנִים וּלְוִיִּם אֲחֵרִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ קוֹפְצִים לִקְנוֹת תְּבוּאָה אוֹ יַיִן לַגִּתּוֹת וְלַגְּרָנוֹת. וְאִם קָנוּ קֹדֶם מֵרוּחַ, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻקְבְּעָה תְּבוּאָה זוֹ לְמַעֲשֵׂר, הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם:
הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה. הַמַּקְדִּישׁ גָּרְנוֹ וּפְדָאוֹ מִיַּד הַגִּזְבָּר, וְהוּא גָּדִישׁ אוֹ קָמָה שֶׁלֹּא הֻקְבַּע לְמַעֲשֵׂר כְּשֶׁהָיָה בְּיַד הַהֶקְדֵּשׁ, חַיָּב הַפּוֹדֶה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ הַמַּעַשְׂרוֹת. אֲבָל אִם נִתְמַרֵחַ הַגֹּרֶן בְּיַד הַגִּזְבָּר הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיֻּקְבַּע לְמַעֲשֵׂר דְּהַיְנוּ בִּזְמַן הַמֵּרוּחַ הָיְתָה בְּיַד הֶקְדֵּשׁ, אֵין הַפּוֹדֶה חַיָּב לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹת, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ פָּטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(כא) וּבְפֶרֶק ד'‏ מִשְׁנָה ח'‏ פֵּרֵשׁ כְּשֶׁהוּא מַשְׁוֶה פְּנֵי הַכְּרִי בְרַחַת. פֵּרוּשׁ מְרִיחָה מְרִיקָה, וְהוּשְׁאֲלָה זֹאת הַמִּלָּה בְּעִנְיַן הַשְׁלָמַת צָרְכֵי הַזֶּרַע עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בּוֹ אֶלָּא שֶׁיּוֹלִיכוֹ אֶל בֵּית הָאוֹצָר. הָרַ"מ. וְהוּא דּוֹמֶה כְּמוֹ הַמְמָרֵק לְכֵלִים רֵישׁ פֶּרֶק י'‏ דְּמִקְוָאוֹת (וְעַיֵּן שָׁם בָּרַ"מ) (וְעַיֵּן יוֹמָא פֶּרֶק ג'‏ מִשְׁנָה ד'), שֶׁעוֹשִׂין כְּשֶׁנִּשְׁלַם הַכְּלִי:
(כב) נִרְאֶה לִי דְסָמַךְ אַמָּה שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי פֵּאָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל הַפֵּאָה, הוֹרָה לָנוּ שֶׁהַמִּצְוָה הִיא שֶׁיַּפְרִישׁ כוּ', וְכִדְדָרְשִׁינַן מִשְׁנָה י"א פֶּרֶק ה'‏ דְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הָא אִם הִקְדִּים כוּ'. אִי נַמִּי פֶּן לֹא יַפְרִישׁוּ הָעֲנִיִּים וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדוֹ יִהְיֶה. וְהָכִי נַמִּי בְּהֶפְקֵר דִּכְוָתָהּ בְּפֵאָה וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתוּב מִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק ג'‏ דִּדְמַאי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כג) וְיִקְנוּ טְבָלִים כְּדֵי לְהַפְקִיעַ מַתְּנוֹת אֲחֵיהֶם. הָרַ"מ:
(כד) וְאַשְׁמְעִינַן הַמַּקְדִּישׁ דְּאַף עַל גַּב דְּמִתְחִלָּה הָיְתָה גַם כֵּן הַתְּבוּאָה שֶׁלּוֹ, הֲוָה אֲמֵינָא דְכִי הָדָר וּפְדָאָהּ אַף עַל גַּב דִּלְאַחַר מֵרוּחַ הוּא שַׁפִּיר קָרִינַן בֵּיהּ תְּבוּאַת זַרְעֲךָ, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא ברכות ה׳ א: ד׳-ח׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פֵיוֹת בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ''ט) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. מָאי מַשְׁמַע אָמַר מַר זוּטְרָא וְאִי תֵימָא רַב אָשִׁי מֵרֵישָׁא דְעִנְיָנָא דִּכְתִיב (שם) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ מַזִּיקִין בְּדִילִין הֵימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה') וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף וְאֵין עוּף אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ג) הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ. וְאֵין רֶשֶׁף אֶלָּא מַזִּיקִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ב) מְזֵי רָעָב וּלְחוּמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יְסוּרִין בְּדִילִין הֵימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף וְאֵין עוּף אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ. וְאֵין רֶשֶׁף אֶלָּא יִסּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר מְזֵי רָעָב וּלְחוּמֵי רֶשֶׁף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן הָא אֲפִילוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט''ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ. אֶלָּא כָּל שֶׁאֶפְשַׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכוּעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל''ט) נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד') כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ. אָמַר רִבִּי זֵירָא וְאִי תֵימָא רִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵירוֹ מוֹכֵר עָצֵב וְלוֹקֵחַ שָׂמֵחַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן נָתַן לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְשָׂמֵחַ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזוֹבוּ:

רש״יכאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו – להרוג את המזיקין:
מאי משמע – דבקריאת שמע:
ובני רשף יגביהו עוף – העוף מסלקם ממך:
התעיף עיניך בו – אם תכפל וסגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך:
קטב מרירי – זה שם שד הצהרים במסכת פסחים (דף קיא:):
ולחומי רשף – כתיב בין רעב למזיקין נדרש לפניו ולאחריו יסורין ומזיקין:
אפילו תינוקות של בית רבן יודעים – שהתורה מגינה שלמדין מספר חומש אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי וגו'. ואפילו הקטנים שלא הגיעו לספר איוב כבר למדו:
החשיתי מטוב – מן התורה:
וכאבי נעכר – מכה עכורה:
המוכר עצב – שפירש הימנו דבר חשוב כזה ומתוך דוחקו מכרו:
ושמח – שהרי הקב"ה מזהירם מלעזוב אותה ומשבחה לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג ומכאן שבים לדון בקריאת שמע על המטה. אמר ר' יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו, כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו לשמור עליו מכל רע. וראיה לדבר, שנאמר: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (תהלים קמט, ו), ושואלים: מאי משמע [מה משמעות] יש בפסוק המורה שבקריאת שמע עניינו? אמר מר זוטרא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב אשי: מרישא דענינא [מראש הענין], דכתיב [שנאמר] בפסוק הקודם: "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם" (תהלים קמט, ו), והרננה לה' שעל המשכב היא קריאת שמע שעל המטה. וכתיב בתריה [ונאמר מייד אחריו]: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם".
ובשינוי מה, אמר ר' יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו — מזיקין בדילין הימנו. ורמז לדבר ממה שנאמר: "אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה, ז), ומבאר את חלקו הסתום של הפסוק: ואין משמעות הלשון "עוף" אלא תורה, כי התורה קשה להבנה וקלה לשיכחה כדבר המתעופף, שאי אפשר להחזיק בו כיאות, וכפי שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים" (משלי כג, ה). ואין משמעות הלשון "רשף" אלא מזיקין, וכפי שנאמר: "מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר " (דברים לב, כד), הרי שה"רשף" נמנה עם ה"קטב מרירי" (המבואר בדברי חז"ל ככינוי למזיק).
ד על פסוק סתום זה אמר ר' שמעון בן לקיש לדרוש: כל העוסק בתורה — יסורין בדילין הימנו, שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף". ואין "עוף" אלא תורה, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו", ואין "רשף" אלא יסורין, שנאמר: "מזי רעב ולחמי רשף", ש"לחומי רשף" מושווה עם "מזי רעב", כיסורים שונים. ומכאן שעל ידי לימוד התורה ("עוף") יכול הוא להרחיק ("יגביהו") את היסורים ("בני רשף").
אמר ליה [לו] ר' יוחנן: הא [רעיון זה] אפילו תינוקות של בית רבן הלומדים רק את חומשי התורה ולא יותר, גם הם יודעין אותו, שכן נאמר במפורש: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות טו, כו). אלא יש לדרוש כך: כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק — הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שלא זו בלבד שאין ה' מגן עליו, אלא שבאים עליו יסורין מכאיבים ומבישים, שנאמר: "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר" (תהלים לט, ג), ואין משמעות לשון "טוב" אלא תורה, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו" (משלי ד, ב), ולכן, כך יש לפרש את הפסוק: אם "החשיתי מטוב", כלומר, שתקתי מלעסוק בתורה — כעונש לכך בא "כאבי נעכר".
ובקשר לפסוק "כי לקח טוב נתתי לכם", אמר ר' זירא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם מוכר חפץ לחבירו, מוכר — עצב, ולוקח (קונה) — שמח, כי אדם המוכר חפץ מחפציו הפרטיים מצטער על שהוציא את הדבר מרשותו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, נתן להם תורה לישראל — ושמח בנתינתו, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו". ו"לקח טוב" מתפרש כ"מקח טוב", שאף שכאילו "מכר" הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל, שמח הוא במכירה, ומשבח אותה בעיני קוניה (ריא"ף).

זוהר ספר הזהר, מקץ ד׳

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְּרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וְגוֹ' רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר (תהלים קמ''ז) רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, כַּמָּה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּא בְּגִין דְּצַדִּיקַיָּא אִנּוּן עָבְדִין (שְׁלָמָא וְעָבְדֵי) שְׁלָמָא לְעֵילָא וְעָבְדֵי שְׁלָמָא לְתַתָּא וְאָעֲלִין כַּלָּה בְּבַעֲלָהּ, וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוּ בְּאִנוּן דְּדָחֲלִין לֵיהּ וְעָבְדִין רְעוּתֵיהּ, לַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ מַאן אִנּוּן מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ הֲוֵי אֵימָא אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא בְּלֵילְיָא וְאִשְׁתַּתָּפוּ בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא, וְכַד אָתֵי צַפְרָא אִנּוּן מְחַכָּאָן לְחַסְדּוֹ וְהָא אוֹקְמוּהָ, בְּזִמְנָא דְּבַר נַשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא בְּלֵילְיָא חוּטָא דְּחֶסֶד אִתְמַשִּׁיךְ עֲלֵיהּ בִּימָמָא כְּדִכְתִיב (שם מ''ב) יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, מַאי טַעֲמָא יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ מִשּׁוּם דְּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וּבְגִין כָּךְ רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו כְּתִיב וְלֹא בִּירֵאָיו כְּמַאן דְּרָעֵי בִּרְעוּתֵיהּ לְאָחֳרָא וְאִתְרַעֵי לֵיהּ לְאִתְפַּיָּסָא בַּהֲדֵיהּ וּבְגִין כָּךְ רוֹצֶה יְיָ את יְרֵאָיו וְלֹא בִּירֵאָיו, כְּגַוְנָא דָּא יוֹסֵף הַוָּה עָצִיב בַּעֲצִיבוּ דְּרוּחָא בַּעֲצִיבוּ דְּלִבָּא דַּהֲוָה אָסִיר תַּמָּן כֵּיוָן דְּשָׁדַר פַּרְעֹה בְּגִנֵּיהּ מַה כְּתִיב וַיְּרִיצוּהוּ אִתְפַּיְּסוּ לֵיהּ וְאַהֲדְרוּ לֵיהּ מִלִּין דְּחֶדְוָה מִלִּין לְמֶחֱדֵי לִבָּא בְּגִין דַּהֲוָה עָצִיב מִן בִּירָא, תָּא חֲזֵי בְּקַדְּמִיתָא נָפַל בְּבִירָא אִסְתַּלַּק לְבָתַר, רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר עַד לָא אֵירַע לְיוֹסֵף הַהוּא עוֹבָדָא לָא אִקְּרֵי צַדִּיק כֵּיוָן דְּנָטַר הַהוּא בְּרִית קַיָּמָא אִקְּרֵי צַדִּיק וְהַהוּא דַּרְגָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא אִתְעַטַּר בַּהֲדֵיהּ וּמַאי דַּהֲוָה (עָבִיד) בַּבּוֹר בְּקַדְּמִיתָא אִסְתַּלַּק בַּהֲדֵיהּ וּכְתִיב וַיְּרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר אִסְתַּלַּק מִן דָּא וְאִתְעַטַּר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים, וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף לִקְרֹא לְיוֹסֵף מִבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּכְתִיב (שם ק''ה) עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ אִמְרַת יְיָ צְרָפָתְהוּ, עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף כְּתִיב הָכָא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וּכְתִיב הָתָם וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה:

תרגום הזוהרוַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קמ''ז) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו וְגוֹ'. כַּמָּה חָפֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּצַדִּיקִים, מִשּׁוּם שֶׁהַצַדִּיקִים עוֹשִׂים שָׁלוֹם לְמַעְלָה, וְעוֹשִׂים שָׁלוֹם לְמַטָּה, וּמֵבִיאִים אֶת הַכַּלָּה לְבַעֲלָהּ, וּמִשּׁוּם זֶה, חָפֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֵלּוּ הַמִּתְיָרְאִים אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. לַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, מִי הֵם הַמְּיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר, אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה וּמִשְׁתַּתְּפִים עִם הַשְּׁכִינָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר הֵם מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. הֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁבִּזְמָן שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁכָּתוּב, (שם מ''ב) יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. מַה הַטַּעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וְעַל כֵּן, רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו כָּתוּב, וְלֹא כָּתוּב בִּירֵאָיו, לֹא לְבָד שֶׁחָפֵץ בָּהֶם עַצְמָם, אֶלָּא, כְּמִי שֶׁפּוֹנֶה אֶת רְצוֹנוֹ לְאַחֵר, וְחָפֵץ לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ. וְעַל כֵּן, אוֹמֵר הַכָּתוּב, רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, כְּלוֹמָר שֶׁמְּרַצֶה וּמְפַיֵּס אוֹתָם, וְלֹא כָּתוּב בִּירֵאָיו. כְּעֵין זֶה, יוֹסֵף, הָיָה עָצֵב בַּעֲצָבַת רוּחַ וּבַעֲצָבַת לֵב, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָסוּר שָׁמָּה. כֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח פַּרְעֹה אַחֲרָיו, מַה כָּתוּב, וַיְּרִיצוּהוּ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁפִּיֵּס אוֹתוֹ, וְהֵשִׁיבוֹ לוֹ דִּבְרֵי שִׂמְחָה, דְּבָרִים הַמְּשַׂמְחִים אֶת הַלֵּב, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עָצֵב מִן יְשִׁיבָתוֹ בַּבּוֹר. בֹּא וּרְאֵה, בַּתְּחִלָּה נָפַל בַּבּוֹר, וּמִן הַבּוֹר עָלָה אַחַר כָּךְ לִגְדֻלָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִטֶּרֶם שֶׁקָּרָה לְיוֹסֵף אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה לֹא נִקְרָא צַדִּיק, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַר בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁלֹּא נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, נִקְרָא צַדִּיק, וְאוֹתָהּ מַדְרֵגָה דִּבְרִית קֹדֶשׁ, נִתְעַטֵּר עִמּוֹ, וּמַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה נָתוּן בַּבּוֹר, נִתְעַלֶּה עִמּוֹ, וְכָתוּב, וַיְּרִיצוּהוּ מִן הַבּוֹר, שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִזּוֹ, מִן הַקְּלִפָּה, וְנִתְעַטֵּר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף. הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר לִקְרֹא לְיוֹסֵף וְלֹא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, אֶלָּא וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף זֶהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁקְּרָאוֹ לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבּוֹר, שֶׁכָּתוּב, (שם ק''ה) עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ אִמְרַת יְיָ צְרָפָתְהוּ. עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ. כָּתוּב כָּאן וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וְכָתוּב שָׁם וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה. מַה שָּׁם קְרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף כָּאן קְרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ו׳: י״א-י״ד

א. עָוֹן גָּדוֹל הוּא לְבַזּוֹת אֶת הַחֲכָמִים אוֹ לִשְׂנֹאתָן לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (דה''ב ל''ב) וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמְתַעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו כְּלוֹמַר בּוֹזִים מְלַמְּדֵי דְבָרָיו וְכֵן זֶה שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה אִם בְּחוּקוֹתַי תִּמְאָסוּ מְלַמְּדֵי חוּקוֹתַי תִּמְאָסוּ וְכָל הַמְּבַזֶה הַתַּלְמִיד חָכָם אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל כִּי דְבַר ה' בָּזָה:

ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּבַזֶּה אֶת הַחֲכָמִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁבִּזָּהוּ אֲפִילוּ בִּדְבָרִים חַיָּיב נִדּוּי וּמְנַדִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין בָּרַבִּים וְקוֹנְסִין אוֹתוֹ לִיטְרָא זָהָב בְּכָל מָקוֹם וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לְחָכָם וְהַמְּבַזֶּה אֶת הֶחָכָם בִּדְבָרִים אֲפִילוּ לְאַחַר מִיתָה מְנַדִּין אוֹתוֹ בֵּית דִּין וְהֵם מַתִּירִין אוֹתוֹ כְּשֶׁיַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה אֲבָל אִם הָיָה הֶחָכָם חַי אֵין מַתִּירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶה זֶה שֶׁנִּדּוּהוּ בִשְׁבִילוֹ וְכֵן הֶחָכָם עַצְמוֹ מְנַדֶּה לִכְבוֹדוֹ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁהִפְקִיר בּוֹ וְאֵין צָרִיךְ לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה וְאֵין מַתִּירִין לוֹ עַד שֶׁיְּרַצֶה אֶת הֶחָכָם וְאִם מֵת הֶחָכָם בָּאִין שְׁלשָׁה וּמַתִּירִין לוֹ וְאִם רָצָה הֶחָכָם לִמְחוֹל וְלֹא נִדָּהוּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:

ג. הָרַב שֶׁנִּדָּה לִכְבוֹדוֹ כָּל תַּלְמִידָיו חַיָּיבִין לִנְהוֹג נִדּוּי בַּמְנוּדֶה אֲבָל תַּלְמִיד שֶׁנִּדָּה לִכְבוֹד עַצְמוֹ אֵין הָרַב חַיָּב לִנְהוֹג בּוֹ נִדּוּי אֲבָל כָּל הָעָם חַיָּיבִין לִנְהוֹג בּוֹ נִדּוּי. וְכֵן מְנוּדֶה לְנָשִׂיא מְנוּדֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל. מְנוּדֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְנוּדֶה לְנָשִׂיא. מְנוּדֶה לְעִירוֹ מְנוּדֶה לְעִיר אַחֶרֶת. מְנוּדֶה לְעִיר אַחֶרֶת אֵינוֹ מְנוּדֶה לְעִירוֹ:

ד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְמִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שֶׁבִּזָּה תַּלְמִיד חָכָם אֲבָל מִי שֶׁנִּדּוּהוּ עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן נִדּוּי אֲפִלּוּ נִדָּהוּ קָטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חַיָּיב הַנָּשִׂיא וְכָל יִשְׂרָאֵל לִנְהוֹג בּוֹ נִדּוּי עַד שֶׁיַּחֲזוֹר בִּתְשׁובָה מִדָּבָר שֶׁנִּדּוּהוּ בִּשְׁבִילוֹ וְיַתִּירוּ לוֹ:

מוסר

ספר חרדים דף ס"ח ע"א

אוֹר ה' מֵאִיר פָּנֶיךָ וְאַתָּה חַי וּבְהִסָּתְרוֹ מִיַּד אָדָם גָּוַע וְאֵיךְ תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מֵהַבִּיט אֵלָיו תָּדִיר בְּעוֹד הוּא מַבִּיט בְּךָ וּמְחַיֶּיךָ אֵין עַז פָּנִים גָּדוֹל מִזֶּה לָכֵן הִתְבַּיֵּישׁ מִפָּנָיו וְהִכָּנֵעַ. יֵשׁ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה בְּאַרְבַּע כְּלֵי זָהָב הַלָּשׁוֹן וְהַלֵּב וְהָאֹזֶן וְהָעַיִן דְהָא צָרִיךְ אָדָם לִסְתּוֹם עֵינָיו בִּתְפִלַּת לַחַשׁ וּלְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ אֲפִילוּ בִתְפִלָּה דִבְלַחַשׁ לָכֵן יִזָהֵר שֱׁלֹּא יְחַסֵּר וְלֹא יִפְגּוֹם אֶחָד מֵהֶן כְּלָל בְּשׁוּם זְמַן וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה. אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם עָצֵב מִצַד עֲוֹנוֹתָיו צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה דִּכְתִיב (דברים כ''ח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְזֶה בִּכְלַל כָּל עֲבוֹדַת ה' קַל וָחוֹמֶר בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁנִקְרֵאת עֲבוֹדָה שֶׁבְּלֵב. כַּמָּה רָאוּי לְאָדָם לִהְיוֹת קָדוֹשׁ בִּרְמַ''ח אֵבָרָיו וְלִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ אַחֲרֵי שֶׁהוּא הֵיכָל לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ כְּדִכְתִיב (הושע י''א) בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ כְּתִיב (ירמיה ז') הֵיכַל ה' הֵמָּה וּכְתִיב (ויקרא י''ט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי וְגוֹ' כְּלוֹמַר וַאֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכְכֶם דִּכְתִיב (שם כ''ו) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם. אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ דְּהָא כְתִיב בָּהּ טוֹטָפוֹת מִכָּאן אָנוּ לְמֵידִין כַּיּוֹצֵא בָזֶה כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלִי כַוָּנָה מֵעִיד שֶׁקֶר דְּהָא כְתִיב בָּהּ בְּכָל לְבָבְךָ וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וְאִם מְהַרְהֵר בְּקִנְיָינֵי הָעוֹלָם הוּא מְשַׁקֵּר. וּבְכָל מְאֹדֶךָ שֶׁמַּחֲשִׁיב מָמוֹנוֹ מֵעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵין תּוֹעֶלֶת בְּאוֹתוֹ הִרְהוּר דַּעֲלֵיהּ אִתְמַר (ירמיה ב') אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים:

פרשת מקץ יום ראשון

תורה בראשית מ״א: א׳-ו׳

נביאים מלכים א ג׳: ט״ו-כ׳

כתובים משלי ח׳: ל״ג-ט׳: ב׳

משנה משנה פאה א׳

גמרא ברכות ה׳ א: ד׳-ח׳

זוהר ספר הזהר, מקץ ד׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ו׳: י״א-י״ד

מוסר