חק לישראל - פרשת פקודי יום ראשון

רש״יאֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י. בְּפָרָשָׁה זוֹ נִמְנוּ כָל מִשְׁקְלֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, לַכֶּסֶף וְלַזָּהָב וְלַנְּחֹשֶׁת, וְנִמְנוּ כָל כֵּלָיו לְכָל עֲבוֹדָתוֹ:
הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן. שְׁנֵי פְעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תנחומא):
מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁוִּתֵּר לָהֶם הַקָּבָּ"ה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁהֲרֵי הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם:
עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו הִיא עֲבוֹדָה הַמְּסוּרָה לַלְוִיִם בַּמִּדְבָּר – לָשֵׂאת וּלְהוֹרִיד וּלְהָקִים, אִישׁ אִישׁ לְמַשָּׂאוֹ הַמֻּפְקָד עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּפָ' נָשֹׂא:
בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר. הוּא הָיָה פָּקִיד עֲלֵיהֶם לִמְסֹר לְכָל בֵּית אָב עֲבוֹדָה שֶׁעָלָיו:
ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה. אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, כִּי מֹשֶׁה צִוָּה לִבְצַלְאֵל לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה כֵּלִים וְאַחַר כָּךְ מִשְׁכָּן, אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל מִנְהַג עוֹלָם לַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מֵשִׂים כֵּלִים בְּתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי הקב"ה. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה בְּצֵל אֵל הָיִיתָ, כִּי בְּוַדַּאי כָּךְ צִוָּה לִי הקב"ה, וְכֵן עָשָׂה הַמִּשְׁכָּן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה הַכֵּלִים:

נביאים מלכים א ז׳: מ׳-מ״ה

כתובים משלי כ׳: י״ט-כ״ד

משנה משנה דמאי ו׳

ברטנורההַמְקַבֵּל שָׂדֶה. לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ כְּדֶרֶךְ הָאֲרִיסִין:
חוֹלֵק לִפְנֵיהֶם. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר חֵלֶק בַּעַל הַשָּׂדֶה, אֲבָל מַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם חֵלֶק שְׂכַר הַקַּרְקַע כְּשֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וְלֹא חִיְּבוּ חֲכָמִים לַמְּקַבֵּל שֶׁיְּעַשֵּׂר עַל חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה וְיִתֵּן לוֹ מַה שֶּׁפָּסַק עִמּוֹ כְּשֶׁהוּא מְעֻשָּׂר, מִפְּנֵי יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ מִלְּקַבֵּל הַשָּׂדוֹת בַּאֲרִיסוּת:
הַחוֹכֵר. מְקַבֵּל הַשָּׂדֶה בְּדָבָר קָצוּב, כָּךְ וְכָךְ כּוֹרִין לְשָׁנָה, בֵּין שֶׁהִיא עוֹשָׂה הַרְבֵּה בֵּין שֶׁהִיא עוֹשָׂה מְעַט:
תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל לֹא מְעַשֵּׂר, דְּכָל חוֹכֵר עַל מְנַת כֵּן יוֹרֵד לַשָּׂדֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֲכִירוּתוֹ מִפֵּרוֹת הַגְּדֵלִים בַּשָּׂדֶה בְּטִבְלָם, וּמִיהוּ מִשּׁוּם דְּאֵין לְהַשְׁהוֹת הַתְּרוּמָה, דְּאִי אֶפְשָׁר לַגֹּרֶן שֶׁתֵּעָקֵר אֶלָּא אִם כֵּן נִתְרְמָה, מִשּׁוּם הָכִי תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ, וּמִסְתַּבֵּר דִּמְנַכֶּה לוֹ הַתְּרוּמָה מֵחֲכִירוּתוֹ, דְּמַאי שְׁנָא תְּרוּמָה מִמַּעֲשֵׂר:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. אֵימָתַי סַגִּי לַחוֹכֵר שֶׁיִּתְרֹם לְבָד וְאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, כְּשֶׁנּוֹתֵן לוֹ חֲכִירוּתוֹ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין. אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אוֹ מִמִּין אַחֵר אַף מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה, כְּגוֹן שֶׁזָּרַע מִקְצַת הַשָּׂדֶה מִין אַחֵר כְּשִׁעוּר חֲכִירוּתוֹ, חַיָּב אַף לְעַשֵּׂר, דְּדָמִי לְפוֹרֵעַ חוֹבוֹ. אִי נַמִּי אֵין דַּעַת [הַמַּחְכִּיר] לְקַבֵּל פֵּרוֹת טְבוּלִים אֶלָּא כְּשֶׁפּוֹרֵעַ לוֹ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין:

עיקר תוספות יום טוב(א) אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר אֲבָל לִתְרֹם צָרִיךְ, דְּאִם כֵּן אֵין בֵּין מְקַבֵּל לְחוֹכֵר, אֶלָּא הֻשְׁאַל שֵׁם מַעֲשֵׂר לִכְלָל הַמַּתָּנוֹת:
(ב) לִפְנֵיהֶם. וְהַחֲלוּקָה יִהְיֶה בִּפְנֵי בַּעַל הַשָּׂדֶה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁמַּה שֶּׁנָּתַן לוֹ הוּא טֶבֶל. הָרַ"מ:
(ג) דְּאַדַּעְתָּא דְהָכִי יוֹרְדִים הַחוֹכְרִים וּמֵעִקָּרָא בְּשֶׁל רְשׁוּת הַמַּחְכִּיר גְּדֵלִים אֵין זֶה פּוֹרֵעַ, וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי לֹא הֲוֵי כְּמוֹכֵר טֶבֶל לְעַם הָאָרֶץ:
(ד) כָּתַב הָרַ"מ וְזֶה הָעִקָּר בְּיָדֵינוּ מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים ז) לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם, וּבָאָה הַקַּבָּלָה לֹא תִתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בַקַּרְקַע, וּלְפִיכָך נִדְחֹק אֹתָם שְׁלֹא יִשְׂכְּרוּ אֹתָהּ מִמֶנּוּ עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְמֹכְרָהּ:

ברטנורההַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. קְנָס קָנְסוּ חֲכָמִים לְחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁיְּהֵא מְעַשֵּׂר מַה שֶּׁנּוֹתֵן לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם יִשְׂרָאֵל חוֹכֵר שָׂדֶה מִמֶּנּוּ וְתִשָּׁאֵר בּוּרָה בְּיָדוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִצְטָרֵךְ לְמָכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּדָמִים מֻעָטִים. וּבִמְקַבֵּל בַּאֲרִיסוּת לֹא קָנְסוּ, שֶׁיּוֹתֵר חָפֵץ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּחֲכִירוּת מִבַּאֲרִיסוּת:
שָׂדֶה שֶׁל אֲבוֹתָיו. שֶׁגְּזָלָהּ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מֵאֲבוֹתָיו, וּקְנָסוּהוּ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְעַשֵּׂר כְּדֵי שֶׁיִּדְחַק עַצְמוֹ וְיִקְנֶנָּה מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו שֶׁהָיְתָה שֶׁל אֲבוֹתָיו לֹא יַנִּיחַ לְקַבְּלָהּ מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּיוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ, וּכְשֶׁיִּכְבַּד עָלָיו הַמַּעֲשֵׂר יִקְנֶנָּה. וּכְוָתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה קַיְמָא לָן, דְּלֹא פָּלֵיג תַּנָּא קַמָּא עָלֵיהּ:

ברטנורהלֹא יִמְכֹּר אָדָם זֵיתָיו. זֵיתִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִן הָאִילָן וְלֹא הֻכְשְׁרוּ לְקַבֵּל טֻמְאָה, כְּגוֹן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִזִּיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן שֶׁהִיא מַכְשִׁירָתָן לְקַבֵּל טֻמְאָה:
אֶלָּא לְחָבֵר. לְפָרוּשׁ הַמֻּחְזָק לְטָהֳרוֹת, וְלֹא יִמְכְּרֵם לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָבֵר, שֶׁלֹּא יִדְרֹךְ אוֹתָם בְּטֻמְאָה:
אַף לִמְעַשֵּׂר. אַף לְמִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶלָּא לְעַשֵּׂר אֲבָל לֹא קִבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת מֻחְזָק לְטָהֳרוֹת יָכוֹל לְמָכְרָם, דְּכֵיוָן דְּאַכָּתֵי לֹא הֻכְשְׁרוּ אֵמוּר שֶׁמָּא יֹאכְלֵם קֹדֶם שֶׁיַּזִּיעוּ. וְאַף עַל גַּב דְּרֹב זֵיתִים אֵין עוֹמְדִין לְאָכְלָן כָּךְ, בַּעֲלִילָה כָּל דְּהוּ דְּמָצִינַן לִתְלוֹת תָּלִינַן. וְרַמְבַּ"ם מוֹקֵי פְּלוּגְתַּיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי אָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל. וָתִיקִין הַמְדַקְדְּקִים בְּמִצְוֹת שֶׁהָיוּ בְּבֵית הִלֵּל:

ברטנורהאֶחָד מְעַשֵּׂר. נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
וְאֶחָד אֵינוֹ מְעַשֵּׂר. אֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
הַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ. מְתַקֵּן הַחֵצִי מִכָּל מַה שֶּׁגָּדֵל בַּכֶּרֶם שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ דְּהָכִי קָאָמַר, וְחֶלְקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁל זֶה שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא דְּמַאי הוּא. וּמִשּׁוּם דְּאֵין בְּרֵירָה חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא חֲצִי חֶלְקוֹ שֶׁל הַמְּעַשֵּׂר בְּיַד חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר וַחֲצִי חֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ, הִלְכָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר תִּקֵּן הַחֵצִי מִכָּל מַה שֶּׁגָּדֵל בַּכֶּרֶם חַיָּב לְתַקֵּן בְּתוֹרַת דְּמַאי חֲצִי חֵלֶק חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ:

ברטנורהטֹל אַתָּה חִטִּין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. הָכָא מַיְרֵי שֶׁחִלְּקוּ שָׂדֶה בְּקָמוֹתֶיהָ וַעֲנָבִים הַמְחֻבָּרִים בַּכֶּרֶם הִלְכָּךְ יֵשׁ בְּרֵירָה וְאָמְרִינַן זֶהוּ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ וְהַמְּעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וְדַיּוֹ. וּלְעֵיל אַיְרֵי שֶׁחִלְּקוּ בַּתָּלוּשׁ וְהָתָם אֵין בְּרֵירָה דְּכָל קֶלַח וָקֶלַח שֶׁל שֻׁתָּפִים הוּא וְצָרִיךְ לְעַשֵּׂר דְּמַאי עַל חֵלֶק חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ:
אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ טֹל אַתָּה חִטִּין וַאֲנִי שְׂעוֹרִים. דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכָא זֶהוּ חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ אֶלָּא הֲווֹ כְּמַחְלִיפִים זֶה לָזֶה, וְנִמְצָא זֶה הַמְּעַשֵּׂר מוֹכֵר חֶלְקוֹ לְמִי שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר:

ברטנורהסוּרְיָא. הֵם אֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד שֶׁלֹּא הָיוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּגוֹן אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, וּלְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְבְּשָׁה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ לֹא קָדְשׁוּ כִּקְדֻשַּׁת הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כִּבּוּשׁ שֶׁל רַבִּים, וּבְמִקְצַת דִּינִים הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְמִקְצַת דִּינִים הִיא כְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהַקּוֹנֶה פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַפְרִישׁ מֵהֶן דְּמַאי לְפִי שֶׁרֹב פֵּרוֹת הַנִּמְכָּרִים בְּסוּרְיָא מִחוּץ לָאָרֶץ הֵן בָּאִים, הִלְכָּךְ כִּי אָמַר מְעֻשָּׂרִין הֵן נֶאֱמָן מִגּוֹ דְּאִי בָעֵי אָמַר שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ הֵן וְהָיָה נֶאֱמָן כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא מִכְּזִיב וּלְהַלָּן נֶאֱמָן, הַשְׁתָּא נַמִּי כִּי אָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם וְעִשַּׂרְתִּים נֶאֱמָן:
שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר. כְּשֶׁאָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם וְחַיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר, הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר כְּשֶׁאָמַר עִשַּׂרְתִּים, וְכִי הֵיכִי דִּמְהֵמְנִינַן לֵיהּ בְּמַאי דְאָסַר כְּשֶׁאָמַר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם נְהַמְנֵיהּ נַמִּי בְּמַה שֶּׁהִתִּיר כְּשֶׁאָמַר עִשַּׂרְתִּים:
מִשֶּׁלִּי הֵן. מִן הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לִי כָּאן בְּסוּרְיָא, חַיָּבִים לְעַשֵּׂר, דִּבְפֵרוֹת שֶׁל סוּרְיָא גָּזְרוּ עַל הַדְּמַאי כְּשֶׁיָּדוּעַ שֶׁגָּדְלוּ שָׁם:
וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה. אֵין כָּאן הַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר, דְּכֵיוָן שֶׁיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדֶה מִסְּתָמָא מִשָּׂדֵהוּ הֵבִיא הַפֵּרוֹת, וְלֹא הָיָה נֶאֱמָן לוֹמַר מִחוּץ לָאָרֶץ הֵם בָּאִים, הִלְכָּךְ כִּי אָמַר עִשַּׂרְתִּים אֵינוֹ נֶאֱמָן דְּלֵיכָּא מִגּוֹ:

ברטנורהעַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי. כְּגוֹן שֶׁהָיָה הֶחָבֵר הוֹלֵךְ לַשּׁוּק לִקְנוֹת יָרָק לְעַצְמוֹ וְאָמַר לוֹ עַם הָאָרֶץ קַח לִי גַּם כֵּן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְלָקַח חָבֵר שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת סְתָם וְלֹא פֵּרֵשׁ זוֹ לִי וְזוֹ לְעַם הָאָרֶץ, פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר אוֹתָהּ שֶׁנּוֹתֵן לְעַם הָאָרֶץ, דְּיֵשׁ בְּרֵירָה כְּשֶׁנּוֹתְנָהּ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁזּוֹ הִיא אוֹתָהּ שֶׁלָּקַח מִתְּחִלָּה לְצָרְכּוֹ וְאֵין חָבֵר מַחֲלִיפָהּ בְּשֶׁלּוֹ. פֵּרוּשׁ אַחֵר מִן הַיְרוּשַׁלְמִי, עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, וְהַמּוֹכֵר חָבֵר הוּא וְיוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַלּוֹקֵחַ בִּשְׁבִיל עַם הָאָרֶץ הוּא לוֹקֵחַ, וְלֹא לָקַח הֶחָבֵר לְעַצְמוֹ כְּלוּם, פְּטוּרָה הָאֲגֻדָּה הַזֹּאת מִמַּעֲשֵׂר דְּמַאי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמּוֹכֵר חָבֵר וְיוֹדֵעַ שֶׁלְּצֹרֶךְ עַם הָאָרֶץ הוּא קוֹנֶה אֵינוֹ מוֹכֵר לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עִשֵּׂר, דְּהָכִי אָמְרִינַן לְעֵיל פֶּרֶק ב'‏ שֶׁאָסוּר לִמְכֹּר לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן עִשֵּׂר תְּחִלָּה. אֲבָל אִם קָנָה הֶחָבֵר אַחַת לְעַצְמוֹ וְאַחַת לְעַם הָאָרֶץ וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר דְּשֶׁמָּא מַה שֶּׁמָּכַר לוֹ לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מְעֻשָּׂר, שֶׁהַמּוֹכֵר לְחָבֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר וְהַקּוֹנֶה עָלָיו מֻטָּל לְעַשֵּׂר כִּדְאָמְרָן לְעֵיל פֶּרֶק ב':
וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. וַאֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה אַחַת שֶׁלּוֹ בְּמֵאָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ:
גְּלֻסְקָן. כִּכַּר לֶחֶם יָפֶה:

גמרא ברכות כ׳ א: ד׳-ט׳

אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי מָאי שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּמִתְרַחִישׁ לְהוּ נִיסָא וּמָאי שְׁנָא אֲנַן דְּלָא מִתְרַחִישׁ לָן נִיסָא אִי מִשּׁוּם תַּנּוּיֵי בִּשְׁנֵי דְרַב יְהוּדָה כּוּלֵי תַּנּוּיֵי בִּנְזִיקִין הֲוָה וַאֲנַן קָא מַתְנֵינָן שִׁיתָּא סִדְרֵי וְכִי הֲוָה מָטֵי רַב יְהוּדָה בְּעוֹקָצִין הָאִשָּׁה שֶׁכּוֹבֶשֶׁת יָרָק בִּקְדֵרָה וְאַמְרֵי לָהּ זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן טְהוֹרִים אָמַר הֲוַיּוֹת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא חֲזֵינָא הָכָא וַאֲנַן קָא מַתְנֵינָן בְּעוּקְצִין תְּלֵיסָר מְתִיבְתָא וְאִילוּ רַב יְהוּדָה כִּי הֲוָה שָׁלִיף חַד מְסָאנֵיהּ אָתֵי מִטְרָא וַאֲנַן קָמְצַעֲרֵינָן נַפְשִׁין וּמְצַוָּח קָא צָוְחֵינָן וְלֵית דְּמַשְׁגַּח לָן. אָמַר לֵיהּ קַמָּאֵי הֲווּ קָא מַסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְדוּשַׁת הַשֵּׁם אֲנַן לָא מַסְרֵינָן נַפְשִׁין אַקְדוּשַׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה חַזְיָיה לְהַהִיא נָכְרִית דַּהֲוַת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא סָבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא קָם קַרְעֵיהּ מִינָהּ אִגְלָאי מִלְתָא דְנָכְרִית הִיא שַׁיְימוּהָ בְּאַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי. אָמַר לָהּ מַה שְׁמָךְ אָמְרָה לֵיהּ מָתוּן אָמַר לָהּ מָתוּן מָתוּן אַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי שַׁוְיָה. רַב גִּידֵל הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה קָא אָזִיל וְיָתִיב אֲשַׁעֲרֵי דִטְבִילָה אָמַר לְהוּ הָכִי טְבָלָא וְהָכִי טְבָלָא אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן לָא קָא מִסְתַּפֵּי מָר מִיֵּצֶר הָרָע אָמַר לְהוּ דַמְיָין בְּאַפָּאי כִּי קָאקֵי חִיוָרֵי. רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה קָאָזִיל וְיָתִיב אֲשַׁעֲרֵי דִטְבִילָה אֲמַר כִּי סַלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאַתְיָין מִטְּבִילָה מִסְתַּכְּלָן בִּי וְנֶהֱוֵי לְהוּ זַרְעָא דְשַׁפִּירֵי כַּוָּתִי. אָמְרוּ לֵיה רַבָּנָן לָא קָא מִסְתַּפֵּי מָר מֵעֵינָא בִּישָׁא. אָמַר לְהוּ אֲנָא מִזַּרְעָא דְיוֹסֵף קָאֲתֵינָא דְלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִישָׁא דִּכְתִיב (בראשית מ''ט) בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אַל תִּקְרֵי עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עָיִן. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא וְיִדְגּוּ לָרוֹב בֶקֶרֶב הָאָרֶץ מַה דָגִים שֶׁבְּיַם מַיִם מְכַסִּין עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם וְאִי בָּעִית אֵימָא עַיִן שֶׁלֹא רָצְתָה לָזוֹן מִמַּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בּוֹ:

רש״יבנזיקין הוה – לא היו גדולים בכל גמרא של ד' סדרים אלא בתלתא בבי שלנו והאי מילתא נקט הכא משום דמיירי שמוסרין נפשם על קדושת השם ועד השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת השם לפשוט כלאים בשוק:
האשה שכובשת ירק או זיתים שכבשן בטרפיהן – משנה היא במס' עוקצין:
טהורים – שמוסקין זיתים עם העלין כדי לאחזן בהן דהוו להו עלין יד לזיתים להביא להם טומאה כדאמרינן בהעור והרוטב (דף קיח.) שהיד מביא טומאה על האוכל ואם כבשן בטרפיהן בחומץ בטלה תורת יד מן העלין לפי שהכבישה מרקבתן ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן:
הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא – כלומר טעם המשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי מתקשין בהן בכל הגמ':
בתליסר מתיבתא – בי"ג פנים יש בינינו משנה וברייתא של ששה סדרים ומסכת עוקצין גם היא בי"ג פנים כגון משנת רבי ור' חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל והכי אמרינן במסכת נדרים (דף מא.) רבי מתני הלכתא בי"ג פנים:
כרבלתא – שם לבוש חשוב כמו פטשיהון וכרבלתהון (דניאל ג):
מתון מתון – לשון מאתן:
ד' מאות – ב' פעמים ב' מאות כלומר השם גרם לי. לשון אחר מתון מתון לשון המתנה אם המתנתי הייתי משתכר ד' מאות זוז:
כי קאקי חיורי – אווזים לבנים:
ר' יוחנן – אדם יפה תואר היה דאמרי' בהשוכר את הפועלים (דף פד.) שופריה דר' אבהו מעין שופריה וכו':
עולי עין – מסולקין מן העין שאינה שולטת בהן:
שלא רצתה לזון – ליהנות מאשת אדוניו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא בהקשר למצוה שלא לחוש אם צריך לוותר על כבוד אדם מפני כבוד המקום. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: מאי שנא [במה שונים] ראשונים דאתרחיש להו ניסא [שהתרחשו להם נסים], ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא [ובמה שונים אנו שאין מתרחשים לנו נסים]? אי [אם] משום תנויי [לימוד], הרי בשני [בשנותיו] של רב יהודה כולי תנויי [כל לימודם] בסדר נזיקין הוה [היה], ואנן קא מתנינן שיתא סדרי [ואנחנו שונים את כל ששת הסדרים]. ועוד, וכי הוה מטי [וכאשר היה מגיע] רב יהודה במסכת עוקצין הדנה בשאלה באיזו מדה עוקציהם (קצותיהם של פירות וירקות שונים) מצטרפים עם הירק עצמו בקבלת טומאה, להלכה על האשה שכובשת ירק בקדרה, ואמרי לה [ויש אומרים] שכאשר היה מגיע להלכה שזיתים שכבשן בטרפיהן (עליהם) טהורים, שהעלים אינם נחשבים עוד כמכשירים להרים את הירק, היה מתקשה בדבר ואמר: הויות [את מחלוקות] רב ושמואל קא חזינא הכא [אני רואה כאן], שהיו הדברים קשים עליו בהבנת המחלוקת בין רבותיו הגדולים. ואילו אנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא [אנחנו שונים בעוקצין בשלוש עשרה פנים, שלוש עשרה נוסחאות], ואילו לגבי נסים — רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה, אתי מטרא [כאשר היה שולף את נעלו האחת בשעת התענית על המטר מיד היה יורד הגשם], ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן, ולית דמשגח בן [ואנחנו מצערים את עצמנו וצווחים, ואין שמשגיח בנו].
אמר ליה [לו] אביי לרב פפא: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו [הראשונים היו מוסרים את נפשם] על קדושת השם, ואילו אנן לא מסרינן נפשין [אנחנו איננו מוסרים את נפשנו] על קדושת השם. שכן נהגו הראשונים, כי הא [כמו מעשה זה] שרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא [ראה כותית אחת שהיתה לבושה כרבלתא, בגד שעטנז, בשוק]. ומכיון שסבר [חשב] שבת ישראל היא, קם קרעיה מינה [עמד וקרע אותו, את הבגד, ממנה]. אגלאי מילתא [נתגלה הדבר] שכותית היא ונתבע לדין על הבושה שבייש אותה. שיימוה [העריכו אותה] בושה בארבע מאה זוזי. אמר לה רב אדא לבסוף: מה שמך? אמרה ליה [לו]: מתון. אמר לה בשימוש בדמיון המילים, מתון — מאתון [מאתיים] ארבע מאות זוזי שויא [זוזים היא שווה].
ב ועוד סופר מענין הראשונים שהיו משפילים עצמם מתוך רצון להוסיף לכבוד שמים. שרב גידל הוה [היה] רגיל דהוה קא אזיל ויתיב [שהיה הולך ויושב] על שערי טבילה של הנשים. אמר להו [להן]: הכי טבילו והכי טבילו [כך תטבלו וכך תטבלו]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] : וכי לא קא מסתפי מר [מתיירא אדוני] מיצר הרע? אמר להו [להם]: דמיין באפאי כי קאקי חיורי [דומות הן בעיני כאווזים לבנים].
ובדומה לכך מסופר שר' יוחנן הוה [היה] רגיל דהוה קא אזיל ויתיב [שהיה הולך ויושב] על שערי טבילה. אמר כהסבר לכך: כי סלקן [כאשר עולות] בנות ישראל ואתיין [ובאות] מטבילה, מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי [יסתכלו בי, ויהיו להן ילדים יפים כמותי], שהיה ר' יוחנן מפורסם ביופיו המיוחד. אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים]: וכי לא קא מסתפי מר מעינא בישא [אין אדוני מתיירא מעין הרע]? אמר להו [להם]: אנא מזרעא [אני מזרעו] של יוסף קא אתינא [אני בא], דלא שלטה ביה עינא בישא [שאין שולטת בו עין רעה], דכתיב [שכתוב] "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" (בראשית מט, כב), ואמר ר' אבהו כדרשה: אל תקרי [תקרא] "עלי עין", אלא "עולי עין" — שהם מעולים ומסולקים משליטתה של העין.
ר' יוסי בר' חנינא הביא ראיה אחרת מברכת יעקב לאפרים ומנשה: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" (שם מח, טז), מה דגים שבים המים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, כך אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם.
ואי בעית אימא [ויש אומרים]: עין של יוסף שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו (אשת פוטיפר) — שכרו שאין עין הרע שולטת בו.

זוהר ספר הזהר, פקודי ח׳

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וְגוֹמֵר רִבִּי יֵיסָא אָמַר כֵּיוַן דְּעַבְדוּ כָּל חַכִימַיָּא יַת מַשְׁכְּנָא אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱדַר חוּשְׁבְּנָא מִכָּל אִינוּן עֲבִידָן דְּאִתְעֲבִידוּ בֵיהּ. מָאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל חוּשְׁבַּן וְחוּשְׁבַּן כַּד הֲוָה אִתְעֲבֵיד חוּשְׁבְּנָא הָכִי אִתְקְיָים הַהוּא עֲבִידָא וְאִתְקְיָים בְּאַתְרֵיהּ. וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ כְמָה דְאִתְרְעוּ בְמָה דִנְדִיבוּ בְקַדְמִיתָא הָכִי נָמֵי אִתְרְעוּ בְּהַהוּא חוּשְׁבְּנָא. וּכְדֵין אִתְקְיָים כָּל עֲבִידָא בְהַהִיא רְעוּתָא וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ הָכָא חוּשְׁבָּנָא בְּגִין דְּבְהָאי אִתְקְיָים עֲבִידָא אֵלֶּה כְתִיב וְלָא כְתִיב וְאֵלֶּה. אֶלָּא דָא אִיהוּ חוּשְׁבָּנָא דְפָסִיל כָּל חוּשְׁבָּנִין דְּעַלְמָא וְדָא אִתְקְיָים יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ דִבְהָאי אִתְקְיָים מַשְׁכְּנָא וְלָא בְאַחֲרָא. פָּתַח וְאָמַר (ישעיה ל''ג) וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּךָ חֹסֶן יְשׁוּעוֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ הָאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל הָא תָנֵינָן כָּל בַּר נָשׁ דְּאִתְעַסָק בְּאוֹרַיְיתָא בְהָאי עַלְמָא וְזָכֵי לְמִקְבַּע עִתִּין לָהּ אִצְטְרִיךְ בֶּאֱמוּנָה דִרְעוּתָא דִילֵיהּ יִתְכַּוֵּין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְכַּוֵּין לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּגִין דֶּאֱמוּנָה לְהָכִי אִתְכְּוַון חֹסֶן יְשׁוּעוֹת לְאַכְלָלָא רַחֲמֵי בְדִינָא. חָכְמַת וָדַעַת דִּתְרֵין אִלֵּין שָׁרָאן דָּא עַל דָּא. דָּא טָמִיר וְגָנִיז לְאַשְׁרָאָה דָּא עַל דָּא. יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ. אוֹצָרוֹ דְּכָל אִלֵּין בְּגִין דְּהָאי יִרְאַת יְיָ נָקִיט כָּל אִינוּן נַחֲלִין וְאִיהִי אִתְעֲבִידַת אוֹצָר לְכֻלְּהוּ וְכַד נַפְקִין מִינָהּ כָּל אִינוּן גְּנִיזִין כֻלְּהוּ אַפִּיק לוֹן בְּחוּשְׁבָּנָא מְנָלָן. דִּכְתִיב (שיר השירים ז') עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. בְּחֶשְׁבּוֹן וַדָּאי עָבִיד וְאַפִּיק אִינוּן בְּרֵכוֹת מַיִם וְאַשְׁגַּח (נ''א וְאַשְׁקֵי לְכֹלָּא) לְאַפָּקָא כֹלָא בְּחוּשְׁבָּנָא. וְעַל דָּא אִקְרֵי אֱמוּנָה. וּבְכֹלָא אִקְרֵי אֱמוּנָה וְהָא אוֹקִימְנָא וּמַה אִי הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַחְזָאָה מְהֵימְנוּתָא לִשְׁאַר מִלֵּי דְעַלְמָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְעַל דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אוֹדַע לְהוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא דִילְהוֹן בְּכָל מַה דְעַבְדוּ וְכֹלָּא אִתְמַר:

תרגום הזוהראֵלֶּה פְקוּדֵי וְגוֹ' עַל פִּי מֹשֶה וְגוֹ': רַבִּי יֵיסָא אָמַר, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַחֲכָמִים עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן מִכָּל אֵלֶּה הַמְּלָאכוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁכָּל חֶשְׁבּוֹן וְחֶשְׁבּוֹן, כְּשֶׁהָיָה נַעֲשֶׂה הַחֶשְׁבּוֹן כָּךְ הָיְתָה מִתְקַיֶּמֶת הָעֲבוֹדָה הַהִיא וְהָיָה מִתְקַיֵּם בִּמְקוֹמוֹ. וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לִרְצוֹנָם בַּמֶּה שֶׁהִתְנַדְּבוּ, כָּךְ הָיָה רְצוֹנָם בַּחֶשְׁבּוֹן הַהוּא, וְאָז נִתְקַיְּמָה כָּל הָעֲבוֹדָה עַל יְדֵי רָצוֹן הַהוּא. וְעַל כֵּן צָרִיךְ כָּאן בַּמִּשְׁכָּן חֶשְׁבּוֹן, מִשּׁוּם שֶׁבְּחֶשְׁבּוֹן נִתְקַיְּמָה הָעֲבוֹדָה, וְעַל כֵּן אֵלֶּה כָּתוּב, דְּהַיְנוּ אֵלֶּה פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא כָּתוּב, וְאֵלֶּה, אֶלָּא זֶה הוּא חֶשְׁבּוֹן הַפּוֹסֵל כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, מִתְקַיֵּם יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וּבָזֶה מִתְקַיֵּם הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא בְּאַחֵר. פָּתַח וְאָמַר וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךְ חֹסֶן יְשׁוּעוֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים. אֲבָל הֲרֵי לָמַדְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזָכָה לִקְבֹּעַ לָהּ עִתִּים, צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהָרָצוֹן שֶׁלּוֹ יִתְכַּוֵּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא ז''א, וְשֶׁיִּתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת שֵׁם, שֶׁתִּזְדַוֵּג עִם שָׁמַיִם, שֶׁהוּא ז''א. מִשּׁוּם שֶׁהָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ, לְהִתְחַבֵּר עִם ז''א. וסו''ה, אֱמוּנַת עִתֶּיךְ, שַׁעְתֶּיךְ, הַיְנוּ הָעִתִּים לַתּוֹרָה שֶׁהוּא ז''א, וֶאֱמוּנָה הִיא הַמַּלְכוּת, שֶׁיִּתְחַבְּרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד. חֹסֶן יְשׁוּעוֹת, הוּא לִכְלוֹל חֶסֶד בַּדִּין, חָכְמַת וָדָעַת, כִּי שְׁנֵי אֵלּוּ שׁוֹרִים זֶה עַל זֶה. כִּי הַחָכְמָה מְסוּתֶרֶת, וּגְנוּזָה וּצְרִיכִים לְהַשְּׁרוֹתָם זֶה עַל זֶה. יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ וְכוּ': אוֹצָרוֹ שֶׁל כָּל אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת. מִשּׁוּם שֶׁיִּרְאַת ה' הַזּוֹ, לוֹקַחַת כָּל אֵלּוּ הַנְּחָלִים וְהִיא נַעֲשֵׂית אוֹצָר לְכֻלָּם. וּכְשֶׁיּוֹצְאוֹת מִמֶּנָּהּ כָּל אֵלֶּה הַצְפוּנוֹת כֻּלָּן, הִיא מוֹצִיאָה אוֹתָן בְּחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן לָנוּ. שֶׁכָּתוּב עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. כִּי וַדַּאי עוֹשֶׂה בְּחֶשְׁבּוֹן וּמוֹצִיאָה אֵלֶּה בְּרֵכוֹת מַיִם, וּמַשְׁגִּיחַ לְהוֹצִיא הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת אֱמוּנָה, וּבִשְׁבִיל הַכֹּל הִיא (דפו''י דף רכ''ג ע''א) נִקְרֵאת אֱמוּנָה. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. וּמַה אִם כָּאן צָרִיךְ לִרְאוֹת אֱמוּנָה, בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וְעַל כֵּן הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל סוֹד הָאֱמוּנָה שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּשְׁכָּן, בְּכָל מַה שֶּׁעָשׂוּ. וְהַכֹּל כְּבָר נִתְבָּאֵר:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ב׳: ז׳-ט׳

א. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל בְּכָל תְּפִלָּה מֵחֲמֵשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת וְאֶמְצָעִית מֵעֵין הַיּוֹם וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְאִם חַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חוֹתֵם בְּכָל תְּפִלָּה מֵהֶן מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים:

ב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּיוֹם צוֹם שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֲבָל בְּיוֹם צוֹם שֶׁל שְׁנַת הַיּוֹבֵל מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין תֵּשַׁע בְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהֵן אוֹתָן הַבְּרָכוֹת עַצְמָן לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר וְאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָן אֶלָּא בִזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג:

ג. בְּכָל תְּפִלָּה מֵהַתְּפִלּוֹת פּוֹתֵחַ קוֹדֶם לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִיד תְּהִלָּתֶךָ וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אוֹמֵר יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וגו' וְאַחַר כַּךְ צוֹעֵד לַאֲחוֹרָיו:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ה׳: ג׳-ד׳

לָשׁוֹן הָרָע אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁקָּשֶׁה מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגִילוּי עֲרָיוֹת שֶׁהֵן הַחֲמוּרוֹת מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כּוֹפֵר בְּעִיקָר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים י''ב) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. רְכִילוּת הוֹרֵג שְׁלֹשָה וְשָׁקוּל כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְאֵינוֹ נִכְנָס בְּגַן עֵדֶן כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם ט''ו) ה' מִי יָגוּר בְּאָהֱלֶךָ וגו' לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ וְהִנֵּה דוֹאֵג אֲדוֹמִי אַבִּיר הָרוֹעִים רֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין מִפְּנֵי הָרְכִילוּת נִטְרָד מִן הָעוֹלָם הַבָּא וְנִכְרַת בַּחֲצִי יָמָיו וְגָרָם הֲרִיגַת נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וּמִיתַת שָׁאוּל וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ:

תורה שמות ל״ח: כ״א-כ״ו