חק לישראל - פרשת שמיני יום ראשון

ברטנורהכָּל סְאָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ רֹבַע. הַקַּב דְּהַיְנוּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לִסְאָה, שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין:
יְמַעֵט. אוֹתוֹ מִין אַחֵר הַמְעֹרָב בּוֹ עַד שֶׁיִּפְחַת הָרֹבַע וְיִתְבַּטֵּל בְּתוֹךְ הַסְּאָה, וּמֻתָּר לִזְרֹעַ וְלֹא מִתְּסַר מִשּׁוּם זוֹרֵעַ כִּלְאַיִם:
יָבוֹר. מִכֵּיוָן שֶׁהֻזְקַק לְמַעֵט יָסִיר הַכֹּל, מִשּׁוּם דְּמֵחֲזֵי כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל לִבְרֹר אִם לֹא הָיָה בּוֹרֵר אֶת כֻּלּוֹ. אֲבָל תְּחִלָּתוֹ פָּחוֹת מֵרֹבַע שָׁרֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
בֵּין מִמִּין אֶחָד. בֵּין שֶׁאוֹתוֹ רֹבַע מִמִּין אֶחָד בֵּין מִמִּינִין הַרְבֵּה צָרִיךְ לְמַעֵט:
לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִמִּין אֶחָד. דְּאֵין שְׁנֵי מִינִין מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר רֹבַע:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם לַסְּאָה. אִיכָּא בֵּין חֲכָמִים לְתַנָּא קַמָּא כְּגוֹן סְאָה שְׂעוֹרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹבַע שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְכֻסְּמִין, לְתַנָּא קַמָּא צָרִיךְ לְמַעֵט, לַחֲכָמִים אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט, דְּאֵין שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל מִצְטָרֵף לְכֻסְּמִין כֵּיוָן דְּלֹא הֲווּ כִּלְאַיִם בִּסְאָה שֶׁל שְׂעוֹרִים. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

ברטנורהבַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים תְּבוּאָה בִתְבוּאָה. תְּבוּאָה בְּמִין תְּבוּאָה אוֹ בְקִטְנִית הוּא דְאָמְרָן בְּרֹבַע לִסְאָה יְמַעֵט, אֲבָל זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִתְבוּאָה אוֹ בְקִטְנִית:
אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל. מֵהֶן לְבֵית סְאָה חִטִּין, כְּלוֹמַר כְּשִׁעוּר הַזֶּרַע שֶׁזּוֹרְעִים מֵהֶן לְמָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִין בּוֹ סְאָה שֶׁל חִטִּין. וְשִׁעוּר הַמָּקוֹם שֶׁזּוֹרְעִים בּוֹ סְאָה שֶׁל חִטִּין הוּא חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְאֵין זוֹרְעִים בּוֹ מִזֵּרְעוֹנֵי גִנָּה אֶלָּא קַב וָחֵצִי לְפִי שֶׁהֵן דַּקִּין וּבְקַב וָחֵצִי מֵהֶן יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לִזְרֹעַ מָקוֹם שֶׁזּוֹרְעִים בּוֹ סְאָה שֶׁל חִטִּין. נִמְצָא לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה שֶׁאִם נִתְעָרֵב בִּסְאָה אַחַת שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל קִטְנִית אוֹ שֶׁל זֵרְעוֹנִים אֶחָד מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים שֶׁל קַב וָחֵצִי מִזֵּרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁשָּׁה עָשָׂר בְּקַב חַיָּב לְמַעֵט. הִלְכָּךְ אִם נִתְעָרֵב בִּסְאָה תְבוּאָה כַּבֵּיצָה וָחֵצִי זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁהוּא אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּקַב וַחֲצִי קַב, יְמַעֵט:
כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר. דְּזֵרְעוֹנִים דַּקִּים אוֹסְרִים בְּשִׁעוּר מֻעָט בְּאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל מֵהֶן לְבֵית סְאָה, כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל דְּזֵרְעוֹנִים גַּסִּים שֶׁצָּרִיךְ מֵהֶן הַרְבֵּה לִזְרֹעַ בְּבֵית סְאָה אֵינָן אוֹסְרִין בִּסְאָה חִטִּין אֶלָּא אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל מֵהֶן לְבֵית סְאָה, כְּגוֹן זֶרַע פִּשְׁתָּן שֶׁצָּרִיךְ שָׁלֹשׁ סְאִים לְבֵית סְאָה חִטִּים אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט עַד שֶׁיִּתְעָרֵב מֵהֶן שָׁלֹשׁ רְבִיעִים בִּסְאָה, וְהַיְנוּ דְקָתָנֵי הַפִּשְׁתָּן בַּתְּבוּאָה מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל מֵהֶן לְבֵית סְאָה, וְכֵיוָן דְּנוֹפֵל מֵהֶן שְׁלֹשָׁה סְאִין לְבֵית סְאָה, דְּהָכִי אָמְרִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי, נִמְצָא שֶׁאֵין צָרִיךְ לְמַעֵט עַד שֶׁיִּתְעָרֵב מֵהֶן שָׁלֹשׁ רְבִיעִים שֶׁל קַב בִּסְאָה, וְכֵן הֲלָכָה:

ברטנורהקַנְבּוֹס אוֹ לוּף. שֶׁמִּינִים הַלָּלוּ אֵין הַתְלָעָה וַחֲרִישָׁה מוֹעֶלֶת בָּהֶן, לְפִי שֶׁמִּתְקַיְּמִים בָּאָרֶץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאֵינָן מַתְלִיעִין:
אִסְטִיס. צִבְעוֹ דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, קוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי ני"ל וּבְלַעַ"ז אנדיק"ו, וּרְגִילִים שֶׁכּוֹרְתִים אוֹתוֹ וְחוֹזֵר וְצוֹמֵחַ, וּמַה שֶּׁצּוֹמֵחַ פַּעַם שְׁנִיָּה נִקְרָא סָפִיחַ. אִי נַמִּי מַה שֶּׁצּוֹמֵחַ מִן הַזֶּרַע הַנּוֹפֵל בִּשְׁעַת קְצִירָה קָרוּי סָפִיחַ:
מְקוֹם הַגְּרָנוֹת. שֶׁדָּשִׁים בּוֹ תְּבוּאָה וְקִטְנִית:
תִּלְתָּן. בַּעֲרָבִי חולב"א וּבְלַעַ"ז פינגריק"ו:
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. דִּבְלָאו הָכִי סוֹפוֹ לְעָקְרָם, לְפִי שֶׁאִסְטִיס קָשֶׁה לַתְּבוּאָה וְהָעֲשָׂבִים קָשִׁים לַתִּלְתָּן כְּשֶׁנִּזְרַע לְמַאֲכַל אָדָם, וּמְקוֹם הַגְּרָנוֹת נַמִּי קָשִׁים לוֹ הַזְּרָעִים שֶׁמַּחְלִידִים אֶת הַקַּרְקַע וּמַלְקִים אוֹתָהּ וְלֹא חֲזִי תּוּ לִמְקוֹם דִּישָׁה:
וְאִם נִכֵּשׁ אוֹ כִסַּח. דְּהַשְׁתָּא גַּלֵּי דַעְתֵּיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ בְּאוֹתָם הַנִּשְׁאָרִים שֶׁהֲרֵי עוֹקֵר הַכֹּל חוּץ מִזֶּה, אוֹמְרִים לוֹ עֲקֹר אֶת הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם:
נִכֵּשׁ. שֶׁעָקַר הַצְּמָחִים בְּיָדָיו עִם הַשֹּׁרֶשׁ:
כִּסַּח. שֶׁחָתַךְ הֶעָלִים וְהַשֹּׁרֶשׁ נִשְׁאַר בָּאָרֶץ, תַּרְגּוּם לֹא תִזְמֹר לֹא תְכַסַּח:

ברטנורהתּוֹר. הוּא שֵׁם תַּכְשִׁיט שֶׁל אִשָּׁה שֶׁצּוּרָתוֹ מְשֻׁלֶּשֶׁת, כְּלוֹמַר בַּעַל שָׁלֹשׁ זָוִיּוֹת, לְשׁוֹן תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ (שיר השירים א), וְעַל שְׁמוֹ קוֹרִין קֶרֶן זָוִית הַמְחֻדֶּדֶת רֹאשׁ תּוֹר. וְאִם קֶרֶן זָוִית שֶׁל שָׂדֶה שֶׁהִיא זְרוּעָה חִטִּים נִכְנֶסֶת בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל שְׂעוֹרִים מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ וְנִכָּר שֶׁלֹּא נִזְרְעוּ בְּעִרְבּוּבְיָא:
מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. מֻתָּר לִסְמֹךְ אֵצֶל שְׂדֵה חִטִּין שֶׁלּוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁל שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְאֵין נִרְאֶה כְּכִלְאַיִם בְּשָׂדֵהוּ מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כְּסוֹף שְׂדֵה חֲבֵרוֹ:
מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן. שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא זְרָעוּהוּ שָׁם אֶלָּא כְּדֵי לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אִם טוֹבָה לִזְרֹעַ בָּהּ פִּשְׁתָּן אִם לָאו, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי לִזְרֹעַ תֶּלֶם אֶחָד שֶׁל פִּשְׁתָּן, שֶׁאֵין לוֹ בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת. אֲבָל שֶׁל מִין אַחֵר דְּאָדָם עָשׂוּי לִזְרֹעַ מִמֶּנּוּ תֶּלֶם אֶחָד בִּלְבָד, אֲפִלּוּ לֹא זְרָעוֹ אֶלָּא לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אָסוּר, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְצָרְכּוֹ זְרָעוֹ כְּדֵי לֵהָנוֹת בּוֹ:
אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין. אָסוּר לִסְמֹךְ תֶּלֶם אֶחָד, שֶׁהָרוֹאֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּלִבְדֹּק שָׂדֵהוּ הוּא עוֹשֶׂה:
מֻתָּר לִבְדֹּק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן. שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן לְקַיֵּם הַפִּשְׁתָּן אֶלָּא לִבְדֹּק שָׂדֵהוּ אִם הִיא יָפָה לְפִשְׁתָּן. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:

ברטנורהחָרִיעַ. כַּרְכּוֹם יְעָרִי, וְקוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי אלקורטו"ם. וּשְׁנֵי מִינִים הַלָּלוּ דְּהַיְנוּ חַרְדָּל וְחָרִיעַ הֵן מַזִּיקִין לַתְּבוּאָה, וְאִם לֹא שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה זְרָעָם וְרוֹצֶה בְקִיּוּמָם לֹא הָיָה מַנִּיחַ לְאָדָם אַחֵר שֶׁיִּזְרַע אֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ הַמִּינִים סָמוּךְ לַתְּבוּאָה שֶׁלּוֹ, הִלְכָּךְ נִרְאֶה כִּמְקַיֵּם כִּלְאַיִם בַּשָּׂדֶה:
אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת. שֶׁאֵינָן מַזִּיקִין לַיְרָקוֹת וְהָרוֹאֶה אוֹמֵר שֶׁל אָדָם אַחֵר הֵם וּבַעַל הַיְרָקוֹת אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן אִם הֵם סְמוּכִים לַיְרָקוֹת שֶׁלּוֹ לְפִי שֶׁאֵינָן מַזִּיקִין לָהֶן:
וְסוֹמֵךְ לְבוּר. אִם יֵשׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל תְּבוּאָה מְקוֹם בּוּר שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ וְזָרוּעַ בֵּית רֹבַע אוֹ יוֹתֵר, סוֹמֵךְ שָׁם זֶרַע אַחֵר, וְכֵן סוֹמֵךְ אֵצֶל נִיר וְהוּא מָקוֹם חָרוּשׁ:
וּלְגָפָה. גֶּדֶר אֲבָנִים סְדוּרוֹת כְּעֵין חוֹמָה בְּלֹא טִיט:
וּלְדֶרֶךְ. אִם דֶּרֶךְ הַיָּחִיד מַפְסֶקֶת בֵּין שְׁתֵּי שָׂדוֹת, מֻתָּר לִזְרֹעַ מִין אֶחָד בְּזוֹ וּמִין אֶחָד בְּזוֹ:
מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. שֶׁאֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו זֶרַע מֻתָּר לִסְמֹךְ מִבַּחוּץ זֶרַע אֶחָד, דִּכְגָדֵר דָּמֵי:
וּלְסֶלַע. לֹא אִצְטָרִיךְ לְמִתְנְיֵהּ, דְּאֵין לְךָ מְחִצָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, אֶלָּא לְאַשְׁמוּעִינַן דַּאֲפִלּוּ סֶלַע בָּעִינַן אַרְבָּעָה רֹחַב, דִּבְפָחוֹת מִכָּאן אֵין שְׁמָהּ מְחִצָּה לְהַפְסִיק:

ברטנורהקָרַחַת. מָקוֹם פָּנוּי שֶׁאֵינוֹ זָרוּעַ כְּשֶׁהוּא מְרֻבָּע קָרוּי קָרַחַת, כְּמוֹ בְּקָרַחְתּוֹ (ויקרא יג) דְּהַיְנוּ שֶׁנִּמְרַט הַשֵּׂעָר וְהַמָּקוֹם חָלָק:
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה. וּבְכָל קָרְחָה זוֹרֵעַ מִין אֶחָד. וּבֵית סְאָה הוּא חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּכְשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת נִמְצֵאת כָּל קָרְחָה עֶשֶׂר אַמּוֹת וּשְׁנֵי טְפָחִים וּמֶחֱצָה אֹרֶךְ עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב. כֵּיצַד, אִם תַּעֲשֶׂה מֵחֲמִשִּׁים עַל חֲמִשִּׁים עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ קָרָחוֹת תִּהְיֶה כָּל קָרְחָה עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר, קַח אַחַת מֵהֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת וּתְחַלְּקֶנָּה לְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְצוּעוֹת, נִמְצָא כָּל רְצוּעָה שְׁנֵי טְפָחִים וּמֶחֱצָה רֹחַב עַל אֹרֶךְ עֶשֶׂר, שֶׁכָּל אַמָּה הִיא בַת שִׁשָּׁה טְפָחִים, הֲרֵי שִׁשִּׁים טְפָחִים לְעֶשֶׂר אַמּוֹת, תֵּן כָּל רְצוּעָה מֵאֵלּוּ לְרֹאשׁ כָּל קָרְחָה, נִמְצֵאת כָּל קָרְחָה עֶשֶׂר אַמּוֹת וּשְׁנֵי טְפָחִים וּמֶחֱצָה אֹרֶךְ עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב:
מִקָּרַחַת לְבֵית רֹבַע. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בִּסְאָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רְבִיעִית שֶׁל קַב, תֵּן אוֹתָם לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָחוֹת, הֲרֵי לְכָל קָרְחָה בֵּית רֹבַע:
כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. וְלֹא מַצְרִיךְ רַבִּי מֵאִיר הַרְחָקָה כְּלָל דְּכֵיוָן דִּמְרֻבָּעוֹת הֵן נִרְאוֹת מֻפְרָשׁוֹת וּמֻבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ:
הָיְתָה. בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה קָרַחַת אַחַת שֶׁל בֵּית רֹבַע אוֹ שְׁתֵּי קָרָחוֹת:
זוֹרְעָם חַרְדָּל. דְּאֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׂדֵה חַרְדָּל בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה, אֲבָל שְׁלֹשָׁה קָרָחוֹת נִרְאוֹת כִּשְׂדֵה חַרְדָּל בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה, לְפִי שֶׁאֵין רְגִילוּת לִזְרֹעַ מִן הַחַרְדָּל שָׂדֶה גְדוֹלָה. וּשְׁאָר מִינִים אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה קָרָחוֹת אֵינָן נִרְאִין כְּשָׂדֶה, כֵּיוָן שֶׁרְגִילִין לִזְרֹעַ מֵהֶן הַרְבֵּה בְּיַחַד:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּשַׁע קָרָחוֹת מֻתָּרוֹת. אַרֵישָׁא קָמְהַדֵּר, דְּקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר דְּזוֹרֵעַ כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים לִסְמֹךְ מִין אֵצֶל מִין אַחֵר, אֶלָּא עוֹשֶׂה לְבֵית סְאָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ קָרָחוֹת דְּהַיְנוּ חָמֵשׁ שׁוּרוֹת, וְכָל שׁוּרָה מֵחָמֵשׁ קָרָחוֹת, וְזוֹרֵעַ קָרְחָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחַ שְׁנִיָּה שֶׁאֶצְלָהּ בּוּרָה, וְזוֹרֵעַ שְׁלִישִׁית וּמַנִּיחַ רְבִיעִית בּוּרָה, וְזוֹרֵעַ חֲמִשִּׁית וּמַנִּיחַ שׁוּרָה שְׁנִיָּה כֻּלָּהּ בּוּרָה וְזוֹרֵעַ מִשּׁוּרָה שְׁלִישִׁית קָרְחָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁלִישִׁית וַחֲמִשִּׁית וּמַנִּיחַ שׁוּרָה רְבִיעִית כֻּלָּהּ בּוּרָה וְזוֹרֵעַ מִשּׁוּרָה חֲמִשִּׁית קָרְחָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁלִישִׁית וַחֲמִשִּׁית, הֲרֵי תֵּשַׁע קָרָחוֹת זְרוּעוֹת לְבֵית סְאָה:
עֶשֶׂר אֲסוּרוֹת. שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַפְסִיק בֵּין כָּל קָרַחַת וְקָרַחַת כְּשִׁעוּר קָרַחַת, דְּהַיְנוּ בֵּית רֹבַע בְּקֵרוּב. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
בֵּית כּוֹר. שְׁלֹשִׁים סְאִים. וְטַעֲמָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב לֹא אִתְפָּרֵשׁ:

עיקר תוספות יום טוב(יח) דְּאִלּוּ אָרֹךְ הַיְנוּ מֵשָׁר:
(יט) וְעַל שֵׁם שֶׁמִּתְּחִלָּה קֹדֶם הַזְּרִיעָה חֻלַּק הַשָּׂדֶה לַחֲלָקִים קוֹרֵא קָרַחַת בֵּין הַנִּשְׁאָרִים בִּלְתִּי זְרוּעִים וּבֵין הַנִּזְרָעִים:
(כ) חַרְדָּל. וּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל דְּלֹא כְרַבִּי מֵאִיר:
(כא) אֲבָל בְּפָחוֹת מִכֵּן לֹא. וְהַיְנוּ לְעִנְיַן כִּלְאַיִם, אֲבָל לְעִנְיַן פֵּאָה הֲוֵי כָּל עֲרוּגָה כְּשָׂדֶה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּדִלְעֵיל בְּמַסֶּכֶת פֵּאָה פֶּרֶק ג'‏ מִשְׁנָה ד':
(כב) עֶשֶׂר אֲסוּרוֹת. תֵּימַהּ אַמַּאי לֹא יִהְיוּ אֲפִלּוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מֻתָּרוֹת, וְהַיְנוּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִשִּׁית מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וּשְׁנִיָּה וּרְבִיעִית מֵהַשְּׁנִיָּה, וְרִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִשִּׁית מֵהַשְּׁלִישִׁית וְכוּ'. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בַּאֲרִיכוּת:
(כג) לָאו בְּדַוְקָא קָאָמַר שֶׁהַשּׁוּרוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת אֵין צָרִיךְ לְחַלְּקָם:

ברטנורהכָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ בֵּית רֹבַע. כְּגוֹן נְקָעִים מְלֵאִים מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִזְרִיעָה עוֹלִים לְמִדַּת בֵּית רֹבַע לֵחָשֵׁב הֶרְחֵק בֵּין מִין וָמִין:
אֲכִילַת הַגֶּפֶן. מַה שֶּׁהַגֶּפֶן תּוֹפֶסֶת וְאוֹכֶלֶת סְבִיבוֹתֶיהָ, דְּהַיְנוּ כְּדֵי עֲבוֹדָתָהּ, עוֹלֶה לְמִדַּת בֵּית רֹבַע לְהַשְׁלִים עֶשֶׂר אַמּוֹת וּשְׁנֵי טְפָחִים וּמֶחֱצָה אֹרֶךְ עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת רֹחַב, דְּאָמְרִינַן לְעֵיל שֶׁהוּא שִׁעוּר בֵּית רֹבַע שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין מִין לְמִין. וְכֵן הַקֶּבֶר נַמִּי עוֹלֶה. וְכֵן הַסֶּלַע, וּבְסֶלַע שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה מַיְרֵי, דְּאִי גָּבוֹהַ עֲשָׂרָה הֲוֵי מְחִצָּה וּמַפְסִיק בִּפְנֵי עַצְמוֹ:
תְּבוּאָה בִתְבוּאָה בֵּית רֹבַע. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּין וְרוֹצֶה לִזְרֹעַ בָּהּ שְׂעוֹרִים, צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּית רֹבַע, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיוּ חִטִּין מַקִּיפִים אֶת הַשְּׂעֹרִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, דְּהָתָם לֹא מְהַנְיָא הַרְחָקָה עַד שֶׁיְּהֵא פָּתוּחַ מֵרוּחַ אַחַת:
יָרָק בִּתְבוּאָה בֵּית רֹבַע. וְדַוְקָא בִּמְרֻבָּע הוּא דְּבָעִינַן הָכִי, אֲבָל אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת שׁוּרָה שֶׁל יָרָק בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל תְּבוּאָה, עוֹשֶׂה אֹרֶךְ שׁוּרָה שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה עַל רֹחַב שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁהֶחְמִירוּ בִּמְרֻבָּע טְפֵי מִבְּשׁוּרָה, וְהָכִי אָמְרִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָרָק בִּתְבוּאָה שִׁשָּׁה טְפָחִים. דְּסָבַר לֹא מַחְמְרִינַן בִּמְרֻבָּע טְפֵי מִבְּשׁוּרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

עיקר תוספות יום טוב(כד) רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּסֶלַע שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה אַף עַל גַּב דְּרָחָב אַרְבָּעָה דְּאִי רָחָב אַרְבָּעָה וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה כוּ':
(כה) אֲכִילַת הַגֶּפֶן. יְרוּשַׁלְמִי, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֲכִילַת הַגֶּפֶן, הָא גֶּפֶן עַצְמָהּ לֹא, לָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא אָסוּרָה בַּהֲנָיָה. וַהֲרֵי הַקֶּבֶר אָסוּר בַּהֲנָיָה, קֶבֶר אֵין אִסּוּרוֹ נִכָּר. וַעֲבוֹדַת הַגֶּפֶן אֵין אִסּוּרָהּ בַּהֲנָיָה, אֶלָּא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר אֵין עֲבוֹדָה לְגֶפֶן יְחִידִי. וְהָא דְקָרֵי לֵיהּ אֲכִילָה לְפִי שֶׁנִּרְאֵית נֶאֱכֶלֶת סְבִיבוֹתָיו, שֶׁאָסוּר לְזָרְעָהּ:
(כו) וְאִם כֵּן לֹא פָּלֵיג אֶלָּא אַרֹחַב אֲבָל בָּאֹרֶךְ סְבִירָא לֵיהּ נַמִּי עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אַשְׁכְּחָן בְּסוֹף פֶּרֶק ג'‏ דִּתְנַן שִׁשָּׁה טְפָחִים רֹחַב וְלֹא תְנַן לָאֹרֶךְ בְּכַמָּה וּפֵרְשָׁהּ בַּתּוֹסֶפְתָּא עֶשֶׂר אַמּוֹת וּמֶחֱצָה:

גמרא ברכות כ״ד א: ט״ו-כ״ד ב: ה׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק טֶפַח בָּאִשָּׁה עֶרְוָה. לְמַאי, אִילֵימָא לְאִסְתַּכּוּלֵי בָּהּ, וְהָא אָמַר רַב שֵׁשַׁת, לָמָּה מָנָה הַכָּתוּב תַּכְשִׁיטִין שֶׁבַּחוּץ עִם תַּכְשִׁיטִין שֶׁבִּפְנִים, לוֹמַר לְךָ, כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה כְּאִלּוּ מִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתּוֹרֶף, אֶלָּא בְאִשְׁתּוֹ וְלִקְרִיַּת שְׁמַע. אָמַר רַב חִסְדָּא, שׁוֹק בָּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' מ''ז) גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת, וּכְתִיב (שם) תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ וְגַם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ. אָמַר שְׁמוּאֵל, קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שה''ש ב') כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. אָמַר רַב שֵׁשַׁת, שֵׂעָר בָּאִשָּׁה עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שַׂעֲרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים. אָמַר רַב חֲנִינָא, אֲנִי רָאִיתִי אֶת רִבִּי שֶׁתָּלָה תְּפִלָּיו. מְתִיבִי, הַתּוֹלֶה תְּפִלָּיו יִתְלוּ לוֹ חַיָּיו. דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת אָמְרוּ (דברים כ''ה) וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ מִנֶּגֶד, זֶה הַתּוֹלֶה תְּפִלָּיו, לָא קַשְׁיָא הָא בָּרְצוּעָה הָא בַּקְּצִיצָה. וְאִי בָּעִית אֵימָא, לָא שְׁנָא רְצוּעָה וְלָא שְׁנָא קְצִיצָה אָסוּר, וְכִי תָּלָה רִבִּי בְּכִסְּתָא תָּלָה. אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא, מַהוּ דְּתֵימָא תִּבָּעִי הַנָּחָה כְּסֵפֶר תּוֹרָה, קָא מַשְׁמַע לָן. וְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא אֲנִי רָאִיתִי אֶת רִבִּי שֶׁגִּיהֵק וּפִיהֵק וְנִתְעַטֵּשׁ וְרָק וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה מִתְעַטֵּף, וּכְשֶׁהוּא מְפַהֵק הָיָה מַנִּיחַ יָדוֹ עַל סַנְטְרוֹ. מְתִיבִי, הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר. מְגַהֵק וּמְפַהֵק הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ סִימָן רַע לוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים נִיכַּר שֶׁהוּא מְכוּעָר. הַרָק בִּתְפִלָּתוֹ כְּאִלּוּ רָק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בִּשְׁלָמָא מְגַהֵק וּמְפַהֵק לֹא קַשְׁיָא, כָּאן לְאוֹנְסוֹ כַּאן לִרְצוֹנוֹ, אֶלָּא מִתְעַטֵּשׁ אַמִתְעַטֵּשׁ קַשְׁיָא, מִתְעַטֵּשׁ אַמִתְעַטֵּשׁ נַמֵּי לֹא קַשְׁיָא, כָּאן מִלְּמַעְלָה כָּאן מִלְּמַטָּה, דְּאָמַר רִבִּי זֵירָא, הָא מִלְּתָא אִבַּעְיָא לִי בֵּי רַב הַמְנוּנָא, וּתְקִילָא לִי כִּי כּוּלֵי תַלְמוּדַאי, הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ סִימָן יָפֶה לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַטָּה, כַּךְ עוֹשִׂין לוֹ נַחַת רוּחַ מִלְּמַעְלָה:

רש״ילאסתכולי בה – אם אשת איש היא:
תכשיטין שבפנים – כומז דפוס של בית הרחם שהיו עושין לבנותיהן ונוקבין כותלי בית הרחם כדרך שנוקבין את האזנים ותוחבין אותו כדי שלא יזדקקו להן זכרים:
עם תכשיטין שבחוץ – אצעדה וצמיד הן הביאו אותן על כפרת הרהור עבירה שנסתכלו בבנות מדין:
שוק – באשת איש:
ערוה – להסתכל וכן באשתו לק"ש:
גלי שוק – וכתיב בתריה תגל ערותך:
קולך ערב – מדמשבח לה קרא בגוה שמע מינה תאוה היא:
התולה תפיליו – ביתד יתלו חייו:
ברצועה – והקציצה למטה גנאי הוא להם אבל תולה הוא אותם בקציצה ותהא הקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה:
בכיסתא תלה – בתוך תיקן היו ותלה התיק:
שגיהק – ריט"ייר בלע"ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל:
פיהק – באליי"ר בלע"ז חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה:
ונתעטש – שטרנוד"ר בלע"ז ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים:
ורק – ע"ג קרקע:
וממשמש בבגדו – להעביר הכינה העוקצתו:
אבל לא היה מתעטף – אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק:
על סנטרו – מנטו"ן בלע"ז שלא תראה פתיחת פיו:
הרי זה מקטני אמנה – כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגביה הרבה:
הרי זה מנביאי השקר – דכתיב ויקראו בקול גדול (מלכים א י״ח: כ״ח):
המגהק והמפהק הרי זה מגסי הרוח וי"א ניכר שהוא מכוער גרסינן:
אלא עטוש אעטוש קשיא – דאין עטוש אלא לאונסו:
למטה – מפיח בקול:
ותקילא לי כי כולי תלמודאי – שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש:
כשם שעושים לו נחת רוח – שהעטוש נחת רוח לאדם:
כך עושים לו נחת רוח מלמעלה – מן השמים למלאת שאלתו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד אמר ר' יצחק: טפח מגולה באשה הרי הוא בכלל ערוה. על כך שואלים: למאי [למה] לאיזו הלכה נאמר דבר זה? אילימא לאסתכולי [אם לומר שלענין הסתכלות] בה, שאסור להסתכל בטפח מגולה באשה, והא [והרי] כבר אמר רב ששת: למה מנה הכתוב "אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז" (במדבר לא, נ) תכשיטין שבחוץ כמו צמיד עם תכשיטין שבפנים שהם במקום ערווה כגון כומז — לומר לך שכל המסתכל באצבע קטנה של אשה, הריהו כאילו מסתכל במקום התורף (הערווה), שאם כוונתו לאיסור אין הבדל באיזה מקום הוא מסתכל.
מעין זה אמר רב חסדא: אף שוק מגולה באשה נחשב לערוה, שנאמר: "גלי שוק עברי נהרות" (ישעיהו מז, ב), וכתיב [ונאמר] על כך: "תגל ערותך וגם תראה חרפתך" (שם, ג). ואמר שמואל עוד בנושא זה: קול שיר באשה — ערוה, והוא לומד זאת מן השבח שנאמר אודות קול אשה בכתוב, שנאמר: "כי קולך ערב ומראך נאוה" (שיר השירים ב, יד). וכן אמר רב ששת בענין: אף שער באשה ערוה, שכן אף הוא זוכה לשבח בכתוב, שנאמר: "שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד" (שם ד, א).
ה ומעתה חוזרים לדון בענין תפילין. אמר ר' חנינא: אני ראיתי את רבי (רבינו יהודה הנשיא) שתלה תפיליו. על כך מיתיבי [הקשו]: והרי שנינו בברייתא שהתולה תפיליו על דבר יתלו לו חייו!
על כך עונים: לא קשיא [אין זו קושיה] הא [זה] שדיברו בגנותו הוא שתולה אדם את התפילין הרי זה כשתולה אותם ברצועה ובתי התפילין (קציצה) תלויים בדרך בזיון למטה, שזה בוודאי אסור. ואילו הא [זה] שסופר שרבי תלה תפיליו ובוודאי שהותר הדבר, הרי זה באופן שתולה אותם בקציצה.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור תירוץ אחר]: לא שנא [שונה] הדין ברצועה ולא שנא [שונה] בקציצה, בזה ובזה — אסור. וכי [וכאשר] תלה רבי את התפילין — בכיסתא [בכיס, בנרתיק] תלה.
על כך שואלים: אי הכי מאי למימרא [אם כן, מה יש לומר], מהו החידוש בכך? ומשיבים: מהו דתימא [הייתי אומר] תיבעי [שיצטרכו] הנחה על גבי דבר מסוים כדרך שנוהגים בספר תורה — על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין צורך בכך.
ו מאחר שסיפר ר' חנינא אודות רבי, מובא כאן מה שסיפר ואמר ר' חנינא עוד על רבי: אני ראיתי בשעת תפלה את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק (ירק)
והיה ממשמש בבגדו, אבל לא היה מתעטף בטליתו שנפלה באמצע התפילה. וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו שלא ייראה פיו הפתוח.
על כך מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: המשמיע קולו בתפלתו (בשמונה— עשרה) הרי זה מקטני אמנה, שנראה שאינו מאמין שה' שומע תפילתו גם בשקט. והמגביה קולו בתפלתו הרי זה נחשב מנביאי השקר שאף הם דרכם בצווחה בקריאתם.
ולענייננו, המגהק ומפהק בתפילה — הרי זה מגסי הרוח. המתעטש בתפלתו — סימן רע לו. ויש אומרים: ניכר שהוא מכוער. ועוד, כל הרק (היורק) בתפלתו — כאילו רק בפני המלך. ואם כן איך עשה רבי כל אלו בתפלתו?
את הדברים האלה מיישבים: בשלמא [נניח] בענין מגהק ומפהק לא קשיא [אין זה קשה], שכן אפשר לומר: כאן לאונסו התירו, וכאן שראו בכך משום גסות הרוח, הרי זה כשהוא עושה זאת לרצונו. ואולם מתעטש על מתעטש קשיא [קשה]!
ומשיבים: מתעטש על מתעטש נמי לא קשיא [גם כן אינו קשה], כאן שמתעטש מלמעלה מותר, כאן שסימן רע הוא לו הרי זה כמתעטש מלמטה (בנפיחה). וכעין שאמר רב זירא: הא מילתא [דבר זה] אבלעא [נבלע, נלמד בדרך אגב] לי בי [בבית מדרשו] של רב המנונא ותקילא [ושקול] הוא לי כי כולי תלמודאי [ככל תלמודי]: המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, כי כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה, שכן לאחר העיטוש הגירוי נפסק, רמז הוא לו שכך עושים לו נחת רוח מלמעלה. ומכיון שהיה ר' זירא רגיל להתעטש, נהנה ביותר לשמוע דבר זה.

זוהר ספר הזהר, שמיני ב׳

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹמֵר רִבִּי יִצְחָק פָּתַח (איוב ל''ח) בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא חֶדְוָותָא דְכֹלָּא חֶדְוָותָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאַטְיָילוּתָא דִילֵיהּ דִּכְתִיב (משלי ח') וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם וְאוֹרַיְיתָא כֹלָּא חָד שְׁמָא קַדִּישָׁא אִיהִי דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא דִּכְתִיב (שם) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן. וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי בַר נַשׁ הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א') וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם. אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹרַיְיתָא בָעֵינָא לְמִבְרֵי אָדָם אָמְרָה קָמֵיהּ הָאי בַּר נַשׁ זַמִּין לְמֵחֱטֵי וּלְאַרְגְּזָא קָמָךְ אִי לָא תַאֲרִיךְ רוּגְזָךְ עֲלֵיהּ הֵיךְ יְקוּם בְּעָלְמָא אָמַר לָהּ אֲנָא וְאַתְּ נוֹקִים לֵיהּ בְּעָלְמָא דְּהָא לָאו לְמַגָּנָא אֶתְקָרֵינָא אֶרֶךְ אַפַּיִם. (ס''א דְּהָא כָל זִמְנָא דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא מִתְקַיְּימֵי בְעָלְמָא) רִבִּי חִיָּיא אָמַר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אוּקְמוּהוּ לֵיהּ לְבַר נַשׁ בְּעָלְמָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מֵהָכָא (קהלת ב') אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ עָשׂוּהוּ וַדָּאי. וְדָא הוּא צֶלֶם וּדְמוּת. צֶלֶם בִּדְכוּרָא דְּמוּת בְּנוּקְבָא וְעַל דָּא שֵׁירוּתָא דְאוֹרַיְיתָא ב' וְאוּקְמוּהָ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר מִפְּנֵי מַה ב' פְּתִיחָא וּסְתִימָא. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ אָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בְאוֹרַיְיתָא הֲרֵי הִיא פְתִיחָא לְקַבְּלָא לֵיהּ וּלְאִשְׁתַּתְּפָא בַהֲדֵיהּ. וּבְשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ סָתִים עֵינוֹי מִינָהּ וְיֵהַךְ לְאָרְחָא אַחֲרָא הֲרֵי הִיא סְתִימָא מִסִטְרָא אַחֲרָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר אִם יוֹם תַּעְזְבֵנִי יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ וְלָא יִשְׁכַּח פִּתְחָא עַד דְּיֵתוּב לְאִתְחַבְּרָא בָהּ בְּאוֹרַיְיתָא אַנְפִּין בְּאַנְפִּין וְלָא יִתְנְשֵׁי מִינָהּ. וְעַל דָּא אוֹרַיְיתָא פַתְחָא קָמֵי בְנֵי נְשָׁא וְאַכְרְזָא וְקָרֵי לְהוֹן (משלי ח') אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְגוֹמֵר וּכְתִיב (שם א') בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר תְּרֵין תְּרֵין גַּגִּין וְחָד דְּאָחִיד לוֹן מָאי קָא מַיְירִי. אֶלָּא חָד לִשְׁמַיָּא וְחָד לְאַרְעָא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָחִיד וְקַבִּיל לוֹן. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר תְּלַת נְהוֹרִין (ס''א צְדָדִין אִלֵּין) אִינוּן עִלָּאִין קַדִּישִׁין דַּאֲחִידָן כַּחֲדָא וְאִינוּן כְּלָלָא דְאוֹרַיְיתָא וְאִלֵּין פַּתְחִין פִּתְחָא לְכֹלָּא. פַּתְחִין פִּתְחָא לִמְהֵימְנוּתָא וְאִלֵּין בֵּיתָא דְכֹלָּא. וְעַל דָּא בַיִת אִקְרוּ דְאִלֵּין אִינוּן בֵּיתָא וּבְגִין כָּךְ שִׁירוּתָא דְאוֹרַיְיתָא ב' דְּהָא הִיא אוֹרַיְיתָא הֲוֵי וְאַסְוָותָא דְעָלְמָא וּבְגִין כָּךְ מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא כְּאִילוּ אִשְׁתַּדַּל בֵּיהּ בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְהָא אִתְּמַר דְּאוֹרַיְיתָא כֹּלָּא חָד שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה אִיהִי וּבְגִין דְּאִיהִי שְׁמָא קַדִּישָׁא פַתְחָא בְּבֵ''ית דְאִיהִי כְלָלָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא בִתְלַת קִשְׁרֵי מְהֵימְנוּתָא. תָּא חֲזֵי כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא מִתְדַבְּקִין בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּמִתְעַטְּרֵי בְעִטְרֵי דְאוֹרַייְיתָא וְאִתְרְחִימוּ לְעֵילָא וְתַתָּא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אוֹשִׁיט לוֹן יְמִינֵיהּ (ס''א וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַרְשִׁים לוֹן) כָּל שֶׁכֵּן אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא נַמֵּי בְלֵילְיָא וְהָא אוּקְמוּהָ דְאִינוּן מִשְׁתַּתְּפֵי בִשְׁכִינְתָּא (נ''א בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל) וְאִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא. וְכַד אָתֵי צַפְרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מְעַטֵּר לְהוּ בְחַד חוּטָא דְחֶסֶד לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְכָל אִינוּן כּוֹכְבֵי צַפְרָא בְּשַׁעְתָּא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְכָל אִינוּן דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא אָתָאן לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא כֻלְּהוּ מְזַמְּרֵי כַחֲדָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים מָאי וַיָּרִיעוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה כד) רוֹעָה הִתְרוֹעֲעָה הָאָרֶץ דְּאִינוּן דִּינִין מִתְתַּבְּרִין וְאַתְבָּרוּ כֻלְּהוּ מִקָּמֵי בֹּקֶר כַּד אַתְעַר בֹּקֶר בְּעָלְמָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְעַל דָּא וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים:

תרגום הזוהרוַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹ': רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָל בְּנֵי אֱלֹקִים. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַכֹּל, שִׂמְחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָקוֹם טִיּוּל שֶׁלּוֹ. שֶׁכָּתוּב, וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. וְכָל הַתּוֹרָה הִיא שֵׁם אֶחָד קָדוֹשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבַתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם. שֶׁכָּתוּב, וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן, אֶלָּא אוֹמָן, שֶׁהָיְתָה כְּלִי אוּמָנוּת שֶׁלּוֹ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. וּבַתּוֹרָה נִבְרָא הָאָדָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם. שֶׁכָּתוּב לָשׁוֹן רַבִּים אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל הַתּוֹרָה, רוֹצֶה אֲנִי לִבְרֹא אָדָם. אָמְרָה לְפָנָיו, אָדָם הַזֶּה עָתִיד לַחֲטוֹא וּלְהַרְגִּיז אוֹתְךְ. אִם לֹא תַּאֲרִיךְ אַפְּךְ עָלָיו, אֵיךְ יִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ, אֲנִי וְאַתְּ נַעֲמִיד אוֹתוֹ בָּעוֹלָם. כִּי לֹא לְחִנָם אֲנִי נִקְרָא אֶרֶךְ אַפַּיִם. רַבִּי חִיָּא אָמַר, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֶעֱמִידוּ אֶת הָאָדָם בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, שֶׁכָּתוּב, לָשׁוֹן רַבִּים. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, זֶה נִשְׁמָע מִכָּאן, אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ. עָשׂוּהוּ וַדַּאי, דְּהַיְנוּ לָשׁוֹן רַבִּים, וְזֶה הוּא צֶלֶם וּדְמוּת צֶלֶם בִּדְכָר, דְּמוּת בְּנוּקְבָא, וְעַל כֵּן הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִיא ב', וְהֶעֱמִידוּהָ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, מִפְּנֵי מַה הַב' פְּתוּחָה מִצַד אֶחָד וּסְתוּמָה מִצַד אֶחָד. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם בָּא לְהִתְחַבֵּר בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הִיא פְּתוּחָה לְקַבְּלוֹ וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם סוֹגֵר אֶת עֵינָיו מִמֶּנָּהּ, וְהוֹלֵךְ לְדֶרֶךְ אַחֵר, הֲרֵי הִיא סְתוּמָה מִצַד הָאַחֵר, כְּמוֹ הַב', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אִם יוֹם תַּעֲזְבֵנִי יוֹמַיִם אֶעֱזְבְךָּ וְלֹא יִמְצָא פֶּתַח עַד שֶׁיָּשׁוּב וְיִתְחַבֵּר בַּתּוֹרָה פָּנִים בְּפָנִים, וְלֹא יָמוּשׁ מִמֶּנָּהּ. וְעַל כֵּן הַתּוֹרָה פּוֹתַחַת לִקְרֹא בְּנֵי אָדָם וּמַכְרֶזֶת וְקוֹרֵאת אוֹתָם, אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְגוֹ'. וְכָתוּב, בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹּאמֵר. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ב' הִיא צוּרָת שְׁנֵי גַּגּוֹת, וְקַו אֶחָד הַמְּחַבְּרָם. מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת. אֶלָּא גַּג אֶחָד לְמַעְלָה לַשָּׁמַיִם, גַּג אֶחָד לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָחוּז בָּהֶם וּמְקַבֵּל אוֹתָם. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, שָׁלֹשׁ אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים הֵם, דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ קַוִּין, הָאֲחוּזִים יַחַד, וְהֵם כְּלָל הַתּוֹרָה, וְהֵם פּוֹתְחִים פְּתָחִים לַכֹּל, פּוֹתְחִים פְּתָחִים וּמַשְׁפִּיעִים אֶל הָאֱמוּנָה, וְהֵם בַּיִת לַכֹּל. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים בֵּית, כִּי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ קַוִּין שֶׁבַּב', הֵם בַּיִת. וּמִשּׁוּם זֶה הַתְחָלַת הַתּוֹרָה הִיא ב', כִּי הִיא הַתּוֹרָה, וְהִיא רְפוּאַת הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה, מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְהִנֵּה לָמַדְנוּ, שֶׁהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, הִיא שֵׁם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן אֶחָד, וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא שֵׁם קָדוֹשׁ, הִיא מַתְחִילָה בְּב', שֶׁהִיא כְּלָל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ קְשָׁרִים הַמַּשְׁפִּיעִים עַל הָאֱמוּנָה. בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מִתְדַבְּקִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִתְעַטְּרִים בַּעֲטָרוֹת הַתּוֹרָה, וַאֲהוּבִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשִׁיט לָהֶם יְמִינוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אוֹתָם שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה גַּם בַּלַּיְלָה, שֶׁהֱעֶמִידוּ, שֶׁהֵם מִשְׁתַּתְּפִים בַּשְּׁכִינָה וּמִתְחַבְּרִים יַחַד. וּכְשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעַטֵּר אוֹתָם בְּחוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד, שֶׁיִּהְיוּ נוֹדָעִים בֵּין הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין הַתַּחְתּוֹנִים. וְכָל אֵלּוּ כֹּכְבֵי בֹּקֶר, בְּשָׁעָה שֶׁכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בָּאִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם מְזַמְּרִים בְּיַחַד. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר וַיָּרִיעוּ כָל בְּנֵי אֱלֹקִים. מַהוּ וַיָּרִיעוּ. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, רוֹעָה הִתְרוֹעְעָה הָאָרֶץ. דְּהַיְנוּ לָשׁוֹן שְׁבִירָה, כִּי אֵלּוּ הַדִּינִים, הַנִּקְרָאִים בְּנֵי אֱלֹקִים, נִשְׁבָּרִים, וְכֻלָּם נִשְׁבָּרִים לִפְנֵי הַבֹּקֶר, בָּעֵת שֶׁמִּתְעוֹרֵר הַבֹּקֶר בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. וְעַל כֵּן וַיָּרִיעוּ כָל בְּנֵי אֱלֹקִים.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ב׳: ט׳-י״א

מוסר שערי קדושה, חלק ב ז׳: י׳-י״ב

מַשָׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה כְּבָר נִתְבָּאַר בְּשַׁעַר ה' בְּעִנְיָן הָרְמִיָּה עַיֵן שָׁם. גַּם יָדַעְתָּ כִּי תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר שֶׁנִּפְטַר הוּא נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה. צְדָקָה נִתְבָּאֵר בִּישַׁעְיָה (נח) הֲלֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וְגוֹמֵר אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי וּכְתִיב (דברים טו) כִּי בִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר וּכְתִיב (משלי כא) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וּצְדָקָה תַּצִיל מִמָּוֶת וּכְתִיב (תהלים קיב) וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה אוֹתָהּ כִּשְׁאַר מִצְוֹת וְגוֹרֶמֶת חַיִּים לְאָדָם כְּמַעֲשֵׂה דְבִנְיָמִין הַצַדִּיק הַנִּזְכַּר לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כְּבוֹד שַׁבָּת נוֹדַע כִּי שַׁבָּת שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה וּכְמוֹ שֶׁנִתְבָּאֵר בְּשַׁעַר הַזֶּה בִּתְחִלָּתוֹ בְעִנְיַן שַׁבָּת עַיֵּן שָׁם. וּכְתִיב (ישעי' נח) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת וְגוֹמֵר וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג וְגוֹמֵר וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳוֹתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹמֵר וּמַעֲשֵׂה בְּיוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבֵּי דְזָכָה לִיקַח כָּל הָעוֹשֶׁר הַמּוּפְלָג שֶׁל אוֹתוֹ כּוּתִי. וּמַעֲשֵׂה בְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹכֵל עַל שֻׁלְחָן זָהָב מַשּׂוּי שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנֵי אָדָם וְעָלָיו כָּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית וְכוּ' אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי בַּמֶּה זָכִיתָ לְכָל הָעוֹשֶׁר הַזֶּה וְאָמַר קַצָב הָיִיתִי וְאִם הָיִיתִי שּׁוֹחֵט בְּהֵמָה נָאָה הָיִיתִי אוֹמֵר זוֹ לְשַׁבָּת וְכוּ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲשִׁירִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ בַּמֶּה הֵן זוֹכִין מִפְּנֵי שֶׁמְּעַנְּגִין אֶת הַשַׁבָּת:

פרשת שמיני יום ראשון

תורה ויקרא ט׳: א׳-ו׳

נביאים שמואל ב ו׳: א׳-ו׳

כתובים משלי כ״ג: ז׳-י״ב

משנה משנה כלאים ב׳

גמרא ברכות כ״ד א: ט״ו-כ״ד ב: ה׳

זוהר ספר הזהר, שמיני ב׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ב׳: ט׳-י״א

מוסר שערי קדושה, חלק ב ז׳: י׳-י״ב