חק לישראל - פרשת תולדות יום ראשון

רש״יואלה תולדות יצחק. יַעֲקֹב וְעֵשָׂו הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה:
אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת יִצְחָֽק. עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב הַכָּתוּב יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם הֻזְקַק לוֹמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק; לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא נִתְעַבְּרָה הֵימֶנּוּ; מֶה עָשָׂה הַקָּבָּ"ה? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּאן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי עֵדוּת יֵשׁ שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן. וְכִי עֲדַיִן לֹא נִכְתַּב שֶׁהִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן וּמִפַּדַּן אֲרָם? אֶלָּא לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ, שֶׁהָיְתָה בַּת רָשָׁע וַאֲחוֹת רָשָׁע וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם:
ויתרוצצו. עַ"כָּ הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, שֶׁסָּתַם מַה הִיא רְצִיצָה זוֹ וְכָתַב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן רִיצָה; כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תּוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, עוֹבֶרֶת עַל פֶּתַח עֲבוֹדַת אֱלִילִים, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. דָּבָר אַחֵר מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
ותלך לדרוש. לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם:
לדרוש את ה'. שֶׁיַּגִּיד לָהּ מַה תְּהֵא בְּסוֹפָהּ:
ויאמר ה' לה. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ; לְשֵׁם נֶאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְהוּא אָמַר לָהּ (בראשית רבה):
שני גוים בבטנך. גיים כְּתִיב; אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת לֹא בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה י"א):

רש״יבֶּן אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְבַּשֵּׂר שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה, וְיִצְחָק הָיָה בֶּן ל"ז שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי בּוֹ בַּפֶּרֶק מֵתָה שָׂרָה, וּמִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד הָעֲקֵדָה שֶׁמֵּתָה שָׂרָה, ל"ז שָׁנָה הָיוּ – כִּי בַּת צ' הָיְתָה כְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, וּבַת קכ"ז כְּשֶׁמֵּתָה – שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה וְגוֹ' הֲרֵי לְיִצְחָק ל"ז שָׁנִים, וּבוֹ בַפֶּרֶק נוֹלְדָה רִבְקָה; הִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְבִיאָה ג' שָׁנִים וּנְשָׂאָהּ:
מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם. עַל שֵׁם שֶׁשְּׁנֵי אֲרָם הָיוּ, אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה, קוֹרֵא אוֹתוֹ פַּדָּן, לְשׁוֹן צֶמֶד בָּקָר, תַּרְגּוּם פַּדָּן תּוֹרִין; וְיֵשׁ פּוֹתְרִין פַּדַּן אֲרָם כְּמוֹ שְׂדֵה אֲרָם, שֶׁבִּלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל קוֹרִין לְשָׂדֶה פַדַּן:

רש״יוַיֶּעְתַּ֨ר. הִרְבָּה וְהִפְצִיר בִּתְפִלָּה:
וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙. נִתְפַּצֵּר וְנִתְפַּיֵּס וְנִתְפַּתָּה לוֹ. וְאוֹמֵר אֲנִי, כָּל לְשׁוֹן עֶתֶר לְשׁוֹן הַפְצָרָה וְרִבּוּי הוּא, וְכֵן וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת (יחז' ח') – מַרְבִּית עֲלִיַּת הֶעָשָׁן, וְכֵן וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם (שם ל"ה), וְכֵן וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא (משלי כ"ז) – דּוֹמוֹת לִמְרֻבּוֹת וְהִנָּם לְמַשָּׂא; אנקרי"שרא בלע"ז:
לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ. זֶה עוֹמֵד בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֵּל וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּזָוִית זוֹ וּמִתְפַּלֶּלֶת:
וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙. לוֹ וְלֹא לָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמָה תְפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע, לְפִיכָךְ לוֹ וְלֹא לָהּ (יבמות ס"ד):

נביאים מלאכי א׳: א׳-ו׳

רש״ימַשָּׂא דְבַר ה׳. פורפור״ט בְּלַעַ״ז, דָּבָר הַנִּמְסָר לְמַלְאָכִי לָשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי. כְּבָר הָיָה מָסוּר בְּיָדוֹ זֶה יָמִים רַבִּים. מִכָּאן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרַיְתָא דִּמְכִילְתָּא, שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים עָמְדוּ עַל הַר סִינַי, וְשָׁם נִמְסְרוּ לָהֶם הַנְּבוּאוֹת. וְכֵן (ישעיהו מח: טז) אוֹמֵר: ״מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי, וְעַתָּה ה׳ אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי״.
יִגְדַּל ה׳ מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל. יַרְאֶה גְּדֻלָּתוֹ מֵעַל לִגְבוּלֵנוּ לְהוֹדִיעַ כִּי אֲנַחְנוּ עַמּוֹ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״יִסְגֵּא יְקָרָא דַה׳, וְאַפְתֵּי יָת תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל״.
אָמַר ה׳ צְבָאוֹת לָכֶם. אַתֶּם הַכֹּהֲנִים הַבּוֹזִים אֶת שְׁמִי.

כתובים משלי ה׳: י״ד-י״ט

רש״יכִּ֭מְעַט הָיִ֣יתִי בְכׇל רָ֑ע. כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין גֵּיהִנֹּם, (כְּלוֹמַר: בִּשְׁבִיל דָּבָר מוּעָט הָיִיתִי עַכְשָׁיו בְּכָל רָע, שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי לְקוֹל מוֹרַי; שֶׁאִלּוּ שָׁמַעְתִּי לָהֶם, לֹא יֶאֱרַע בִּי כָּךְ רבי יוסף קרא):
בּוֹרֶךָ. מַיִם מְכֻנָּסִים:
וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ. מַיִם חַיִּים. כְּלוֹמַר: תְּחִלָּה כְּמַיִם מְכֻנָּסִים, וּלְבַסּוֹף נוֹבְעִין הֵם וְהוֹלְכִין:
יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה. סוֹף שֶׁתִּקְנֶה תַּלְמִידִים, וְתוֹרֶה הוֹרָאוֹת בָּרַבִּים, וְיֵצֵא לְךָ שֵׁם:
בָּרְחוֹבוֹת. עִיר תְּפוּצֶינָה פַּלְגֵי מֵימֶיךָ:
יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ. הִיא הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתָּ מִנְּעוּרֶיךָ:

משנה משנה ברכות ו׳

ברטנורהכֵּיצַד מְבָרְכִין. חוּץ מִן הַיַּיִן. שֶׁמִּתּוֹךְ חֲשִׁיבוּתוֹ קָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ. וְכֵן הַפַּת:
בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל פְּרִי הָאֲדָמָה דֶּשֶׁא, וּזְרָעִים כְּגוֹן קִטְנִיּוֹת, וְרַבִּי יְהוּדָה בָּעֵי הֶכֵּר בְּרָכָה לְכָל מִין וָמִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְהָא דִתְנַן עַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, הַנֵּי מִילֵי יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן חַיִּין וַאֲכָלָן חַיִּין אוֹ שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן מְבֻשָּׁלִים וַאֲכָלָן מְבֻשָּׁלִים, אֲבָל אוֹתָן שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן חַיִּין וַאֲכָלָן מְבֻשָּׁלִים אוֹ שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן מְבֻשָּׁלִים וַאֲכָלָן חַיִּין אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן אֶלָּא שֶׁהַכֹּל. וִירָקוֹת שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָם בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) כֵּיצַד מְבָרְכִין. דִּסְבָרָא שֶׁמְּבָרְכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה. תּוֹסָפוֹת. וְהָרִ"י כָּתַב דְּקָאֵי אַדִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא לַחְתֹּם וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם לָזֶה הֻצְרַךְ לִגְמֹר וּלְפָרֵשׁ כָּל דִּינֵי קְרִיאַת שְׁמַע [וּבִרְכוֹתֶיהָ וְהַתְּפִלָּה]:
(ב) בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. וְהִנִּיחַ תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר מִשְׁתַּתֵּף בְּכָל הַבְּרָכוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה'‏ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָרַמְבַּ"ם:
(ג) דִּכְתִיב וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תְּהִלִּים קד), וְעוֹד אִי שָׁתֵי פּוּרְתָּא סָעִיד נַמִּי. וּבְפַת, דִּכְתִיב וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. גְּמָרָא:

ברטנורהבֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן וְכוּ'. כָּל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלֵי פֵּירָא אִיתֵיהּ לֶעָנָף, וְאוֹתוֹ הֶעָנָף עַצְמוֹ חוֹזֵר וּמוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת, מִקְרֵי אִילָן, וּמְבָרְכִין עַל פֵּרוֹתָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלַת לֵיהּ לַפְּרִי לֹא יִשָּׁאֵר עָנָף שֶׁיַּחֲזֹר וְיוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת אֵין מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה:
וְעַל כֻּלָּן אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל יָצָא. וַאֲפִלּוּ עַל הַפַּת וְעַל הַיַּיִן. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה אֵין לֶאֱכֹל שׁוּם פְּרִי אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחִלָּה שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ:

ברטנורהפָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. הַנֵּי מִילֵי בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁרְגִילִים לִקְבֹּעַ עַל הַיַּיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן, וּכְשֶׁבֵּרַךְ עַל הַיַּיִן לִפְנֵי הַמָּזוֹן אַדַּעְתָּא דְּהָכִי בֵּרַךְ, אֲבָל בִּשְׁאָר יָמִים שֶׁאֵין רְגִילִים לִקְבֹּעַ עַצְמָן עַל הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן אֵין הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פּוֹטֵר הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. וְכָל לְאַחַר הַמָּזוֹן דִתְנַן בְּמַתְנִיתִין הַיְנוּ לְאַחַר שֶׁסִּלְּקוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת קֹדֶם שֶׁיְּבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן:
פַּרְפֶּרֶת. כָּל דָּבָר שֶׁמְּלַפְּתִים בּוֹ אֶת הַפַּת כְּגוֹן בָּשָׂר וּבֵיצִים וְדָגִים קְרוּיִם פַּרְפֶּרֶת. וּפְעָמִים שֶׁהָיוּ מְבִיאִים פַּרְפְּרָאוֹת קֹדֶם סְעֻדָּה לְהַמְשִׁיךְ הָאֲכִילָה, וְחוֹזְרִים וּמְבִיאִים פַּרְפְּרָאוֹת אֲחֵרוֹת לְאַחַר הַסְּעֻדָּה אַחַר שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת:
מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ כַּרְמֶל וְקֶמַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּמַיִם כְּגוֹן הַלְּבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי פַּרְפֶּרֶת דְּמַתְנִיתִין פַּת הַצְּנוּמָה בִּקְעָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַרְאֵה לֶחֶם דִּמְבָרְכִים עֲלַהּ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. וְהַשְׁתָּא נִיחָא דְאִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָטַר אֶת הַפַּת אַף עַל גַּב דְּהִיא נַמִּי מִין פַּת, אֲבָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה פָּטַר. וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי כְּשֵׁם שֶׁאִם בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָטַר אֶת הַפַּת כָּךְ לֹא פָטַר מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי:

ברטנורההָיוּ יוֹשְׁבִים. בְּלֹא הֲסֵבָה, וְסִימָן הוּא שֶׁלֹּא נִתְוַעֲדוּ לֶאֱכֹל יַחַד. שֶׁרְגִילִים הָיוּ כְּשֶׁמִּתְוַעֲדִים חֲבוּרוֹת אֲנָשִׁים לֶאֱכֹל שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים עַל הַמִּטּוֹת וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בַּהֲסֵבַת שְׂמֹאל:
כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם קְבַע סְעֻדָּה בְּלֹא הֲסֵבָה. וּמִיהוּ אִם אָמְרוּ נֵיזִיל נֵיכוֹל נַהֲמָא בְּדוּכְתָּא פְּלָן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסֵבּוּ כְּהֵסֵבּוּ דָּמִי, וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם, וּמִצְטָרְפִין נַמִּי לְזִמּוּן:
בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הוֹאִיל וְאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי וְאֵין לֵב הַמְּסֻבִּים פּוֹנֶה אֶל הַמְבָרֵךְ אֶלָּא לִבְלֹעַ מַה שֶּׁבְּפִיהֶם. אִי נַמִּי חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא יֵחָנֵק כְּשֶׁבָּא לַעֲנוֹת אָמֵן:
וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר. הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הוּא מְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים. וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא דְעָדִיף מִנֵּיהּ אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּאַתְחִיל בַּחֲדָא עָבֵיד לְאִידָךְ:
לְאַחַר הַסְּעֻדָּה. לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, דְּהַשְׁתָּא לָאו מִצָּרְכֵי הַסְּעֻדָּה הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בִּבְרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת גּוֹמְרָן:
מֻגְמָר. רְגִילִין הָיוּ לְהָבִיא אַחַר הַסְּעֻדָּה עֲצֵי בְשָׂמִים בְּמַחְתָּה עַל הָאֵשׁ לְרֵיחַ טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(ט) מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה. נִרְאֶה לִי לְדַקְדֵּק מִמִּלַּת בַּתְּחִלָּה לַאֲפוּקֵי אִם אוֹכֵל הַטָּפֵל בִּתְחִלָּה שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁיִּסְמֹךְ עַל הַבְּרָכָה שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ שֶׁיֹּאכַל אַחַר כָּךְ, שֶׁאִם כֵּן נִמְצָא שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַטָּפֵל כְּשֶׁלֹּא בֵּרַךְ עֲדַיִן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְעַיֵּן שָׁם:
(י) טְפֵלָה לוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּשׁ דְּפַת פּוֹטֵר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דִּפְעָמִים דְּפַת טָפֵל. תּוֹסָפוֹת:
(יא) דַּוְקָא בְּכִי הָא וְלֹא בְּעִנְיָן אַחֵר, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר פֵּרוֹת הֲוֵי עִקָּר וּמָלִיחַ טָפֵל וּלְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת וְלִפְטוֹר כֻּלְּהוּ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי שֶׁלֹּא אָכַל הַפֵּרוֹת בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. אִי נַמִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל הַפֵּרוֹת לֹא הָיָה שָׁם עֲדַיִן מָלִיחַ וּפַת דְּלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיַּחֲלֹשׁ לִבּוֹ מֵחֲמַת מְתִיקוּת:

ברטנורהמְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. דְּכָל שֶׁהוּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל דִּוְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ לָאו אַלֶּחֶם בִּלְבָד קָאֵי אֶלָּא אַכָּל שִׁבְעַת הַמִּינִין הַמֻּזְכָּרִים לְעֵיל בַּפָּרָשָׁה. וּבְהַאי קְרָא שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רְמִיזֵי, וּבֵרַכְתָּ זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן, עַל הָאָרֶץ זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, הַטּוֹבָה זוֹ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ג) הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּרָכָה אַחַת. מֵעֵין שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, אִם עֲנָבִים תְּאֵנִים רִמּוֹנִים זֵיתִים וּתְמָרִים אָכַל, מְבָרֵךְ עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וְכוּ', וְחוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. וּבְרָכָה זוֹ עַצְמָהּ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן אֶלָּא שֶׁפּוֹתֵחַ בָּהּ עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל כָּל דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָגָן, בִּמְקוֹם עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ, אוֹמֵר עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְחוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה:
אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק. שֶׁל יָרָק, וְהוּא מְזוֹנוֹ, שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו לְמָזוֹן, מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, דִּוְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אַכָּל מַאי דְאָכַל קָאֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֶלָּא אַלֶּחֶם, וְעַל שִׁבְעַת הַמִּינִין בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וְעַל כָּל שְׁאָר דְּבָרִים בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן. פֵּרוּשׁ חֶסְרוֹנָן כְּמוֹ לֶחֶם וּמַיִם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם בְּלֹא הֵם, עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, כְּלוֹמַר עַל כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם שֶׁגַּם אִם לֹא נִבְרְאוּ יְכוֹלִין הַבְּרִיּוֹת לְהִתְקַיֵּם, וְלֹא נִבְרְאוּ כִּי אִם לְתַעֲנוּג וּלְתוֹסֶפֶת טוֹבָה. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּבְרָכָה זוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים הַוְיָא בְּרָכָה אֲרֻכָּה וּפוֹתַחַת בְּבָרוּךְ וְחוֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ, כִּדְאִיתָא בַּיְרוּשַׁלְמִי שֶׁחוֹתְמִים בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה'‏ חֵי הָעוֹלָמִים:
הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ. דַּוְקָא, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל. אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִבְלֹעַ מַאֲכָל שֶׁנִּתְחַב לוֹ בִּגְרוֹנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אֵינוֹ מְבָרֵךְ:
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת. מְבָרֵךְ לִפְנֵי שְׁתִיַּת הַמַּיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן, אֶלָּא לִפְנֵיהֶם מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל וּלְאַחֲרֵיהֶם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

גמרא ברכות ל״ה א: כ״א-ל״ה ב: ח׳

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ נֶהֱנֶה מִקָּדְשֵׁי שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כד) לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. רִבִּי לֵוִי רָמֵי כְּתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּכְתִיב (שם קטו) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא קַשְׁיָא כַּאן קוֹדֶם בְּרָכָה כַּאן לְאַחַר בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַר פַּפָּא כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ גוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאוֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית וְאֵין אָבִיו אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב) הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָנֶךָ וְאֵין אִמּוֹ אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. מָאי חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַר פַּפָּא חָבֵר הוּא לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁהִשְׁחִית אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רִבִּי חֲנִינָא בַר פַּפָּא רָמֵי כְּתִיב (הושע ב) וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְגוֹ'. וּכְתִיב (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְגוֹ. לֹא קַשְׁיָא כַּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. כַּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. תָּנוּ רַבָּנָן וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ נְהוֹג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֶפְשַׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה קוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ תּוֹרָה מַה תְהֵא עָלֶיהָ. אֶלָּא בִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' סא) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹמֵר. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי עַצְמָן. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשִׂית עַל יָדָן. שֶׁנֶּאֱמַר (שם כח) וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ. אָמַר אַבַּיֵּי הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְעָלְתָה בְּיָדָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץומעין זה אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים. וראיה לכך ממה שנאמר: "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" (תהלים כד, א). אותו רעיון מבטא ר' לוי בדרך אחרת. שר' לוי רמי [השליך, הקשה ממקור אחד על משנהו]: כתיב [נאמר] במקום אחד: "לה' הארץ ומלואה", ומצד אחר כתיב [נאמר] במקור אחר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (שם קטו, טז), והרי זו סתירה בין הנאמר בשני הכתובים למי היא הארץ! והוא עצמו מתרץ: לא קשיא [אינו קשה] כאן בפסוק שנאמר שהעולם לה' הרי זה קודם ברכה
ואילו כאן שנאמר שהארץ לבני אדם, הרי זה לאחר ברכה.
א אמר ר' חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה — כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. שנאמר: "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית" (משלי כח, כד). ואין משמעות לשון "אביו" אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" (דברים לב, ו). ואין משמעות לשון "אמו" אלא כנסת ישראל, שנאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" (משלי א, ח). שבגלל הזכרת התורה מפי האם מבינים כי "אמך" היא אומתך — כנסת ישראל.
מאי [מה פירוש] המשך הכתוב "חבר הוא לאיש משחית"? אמר ר' חנינא בר פפא: אדם כזה חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים, היה חוטא ומחטיא את הרבים. ואדם כזה אף הוא בכלל זה.
ב בקשר לדברים האחרונים מביאים את מה שר' חנינא בר פפא רמי [השליך, הקשה ממקור אחד על משנהו]: מצד אחד כתיב [נאמר] "ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו" (הושע ב, יא), ומצד אחר כתיב [נאמר] בכתוב כהבטחה "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" (דברים יא, יד), והרי זו סתירה בין הנאמר בשני הכתובים למי הוא הדגן!
ומתרץ: לא קשיא [אין זה קשה], כאן כשמבטיח ה' לישראל שיאספו את דגנם הרי זה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום (הקדוש ברוך הוא), ואילו כאן שמשמע מהכתוב שהדגן של הקדוש ברוך הוא, הרי זה בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז הוא נוטל מהם את הדגן ומראה להם שהוא שלו.
תנו רבנן [שנו חכמים] זה שנאמר "ואספת דגנך" מה תלמוד לומר? מה בא כתוב זה ללמדנו? — לפי שנאמר ביהושע": "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), יכול המשמעות המעשית של דברים אלו ככתבן, שיעסוק אדם כל ימיו בתורה בלבד, תלמוד לומר: "ואספת דגנך" תירושך ויצהרך "— הנהג בהם מנהג דרך ארץ, שיש לנהוג כדרך העולם ולהקדיש זמן אף למלאכה, אלו דברי ר' ישמעאל.
ור' שמעון בן יוחאי אומר: אפשר יעשו אנשים כך ויהא אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח (כי רק כאשר הרוח נושבת אפשר לזרות תבואה ולהפרידה מן המוץ) ויהא עסוק תמיד, ותורה מה תהא עליה? אלא על האדם להקדיש עצמו לתורה, ולוותר על זמן העבודה בתחומים אחרים. שבזמן שישראל עושין את רצונו של מקום — מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכריכם וכרמיכם" (ישעיהו סא, ה), ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום בשלמות — מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: "ואספת דגנך" וגו'. ולא עוד אלא אם חוטאים שאף מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: "ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל "(דברים כח, מח).
על מחלוקת זו אמר אביי כסיכום: אף שיש מקום לשתי הדעות, בכל זאת היו הרבה שעשו כר' ישמעאל, שגם למדו תורה וגם עבדו לפרנסתם, ועלתה בידן, שעל אף שעסקו בדברים אחרים פרט לעיסוקם בתורה, נתקיים לימודם. והרבה שעשו כר' שמעון בן יוחאי, שרק למדו תורה ולא עסקו לפרנסתם בשום דבר אחר, ולא עלתה בידן לשמור על לימודם, ונזקקו לעזבו לגמרי.

זוהר ספר הזהר, תולדות א׳

וְאֵלֶה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק וְגוֹ', פָּתַח רַבִּי חִיָּא וְאָמַר (תהלים ק''ו) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, תָּא חֲזֵי כַּד בָּעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסָלִיק בִּרְעוּתָא קַמֵּיהּ לְמִבְרֵי עָלְמָא הַוָּה מִסְתַּכַּל בְּאוֹרַיְתָא וּבָרָא לֵיהּ וּבְכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא דִּבְרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא הַוָּה מִסְתַּכַּל בְּאוֹרַיְתָא וּבְרָא לֵיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ח') וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעְשׁוּעִים יוֹם יוֹם אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוֹמָן, כַּד בָּעָא לְמִבְרֵי אָדָם אָמְרָה תּוֹרָה קַמֵּיהּ אִי בַּר נַשׁ יִתְבְּרִי וּלְבָתַר יֶחֱטֵי וְאַנְתְּ תֵּידוּן לֵיהּ אַמַּאי יְהוֹן עוֹבָדֵי יָדָךְ לְמַגְּנָא דְּהָא לָא יֵיכוּל לְמִסְבָּל דִּינָךְ אָמַר לָהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָא אַתְקִּינָת תְּשׁוּבָה עַד לָא בָּרָאתִי עָלְמָא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמָא בְּשַׁעְתָּא דְּעָבַד לֵיהּ וּבָרָא לָאָדָם אָמַר לֵיהּ עָלְמָא עָלְמָא, אַנְתְּ וְנִמּוּסָךְ לָא קַיָּמִין אֶלָּא עַל אוֹרַיְתָא, וּבְגִין כָּךְ בָּרָאתִי לֵיהּ לָאָדָם בָּךְ, בְּגִין דְּיִתְעַסַק בָּהּ, וְאִי לָאו הָא אַנָּא אַהֲדַר לָךְ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְכֹלָּא בְּגִנֵּיהּ דְּאָדָם קַיְּמָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה מ''ה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עֲלֵיהּ בָּרָאתִי, וְאוֹרַיְתָא קַיְּמָא וּמַכְרְזָא קַמַּיְהוּ דִּבְנָי נְשָׁא בְּגִין דְּיִתְעַסְקוּ וְיִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ וְלֵית מָאן דְּיַרְכִין אוּדְנֵיהּ, תָּא חֲזֵי כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא אִיהוּ קַיִּים עָלְמָא וְקַיִּים כָּל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא עַל תִּקּוּנֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת וְלֵית לָךְ כָּל שַׁיְּפָא וְשַׁיְּפָא דְּקַיְּמָא בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ דְּלָא הֲוֵי לְקִבְלֵיהּ בְּרִיָּה בְּעָלְמָא דְּהָא כְּמָה דְּבַר נַשׁ אִיהוּ מִתְפַּלַּג שַׁיְּפִין וְכֻלְּהוּ קַיְּמִין דַּרְגִין עַל דַּרְגִין מִתְתַּקְּנִין אִלֵּין עַל אִלֵּין וְכֻלְּהוּ חַד גּוּפָא הָכִי נַמֵּי עָלְמָא כָּל אִנּוּן בְּרִיָּן כֻּלְּהוּ שַׁיְּפִין שַׁיְּפִין וְקַיְּמִין אִלֵּין עַל אִלֵּין וְכַד מִתְתַּקְּנָן כֻּלְּהוּ הָא (חַד) גּוּפָא מַמָּשׁ, וְכֹלָּא כְּגַוְנָא דְּאוֹרַיְתָא דְּהָא אוֹרַיְתָא כֹּלָּא שַׁיְּפִין וּפִרְקִין וְקַיְּמִין אִלֵּין אִלֵּין וְכַד מִתְתַּקְּנָן כֻּלְּהוּ אִתְעֲבִידוּ חַד גּוּפָא, כֵּיוָן דְּאִסְתַּכַּל דָּוִד בְּעוֹבָדָא דָּא פָּתַח וְאָמַר (תהלים ק''ד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ בְּאוֹרַיְתָא אִנּוּן כָּל רָזִין עִלָּאִין חֲתִימִין דְּלָא יָכְלִין לְאִתְדַבָּקָא בְּאוֹרַיְתָא כָּל אִנּוּן מִלִּין עִלָּאִין דְּאִתְגַלְיָן וְלָא אִתְגַלְיָן בְּאוֹרַיְתָא אִנּוּן כָּל מִלִּין דִּלְעֵילָא וּלְתַתָּא כָּל מִלִּין דְּעָלְמָא דֵּין וְכָל מִלִּין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּאוֹרַיְתָא אִנּוּן וְלֵית מָאן דְּיַשְׁגַּח וְיָדַע לוֹן וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב (תהלים ק''ו) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ:

תרגום הזוהרוְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק וְגוֹ': פָּתַח רַבִּי חִיָּא וְאָמַר, מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָלָה בְּרָצוֹן לְפָנָיו, לִבְרֹא הָעוֹלָם, הָיָה מִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אוֹתוֹ. וּבְכָל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, הָיָה מִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבְרָאָהּ, וְזֶה שֶׁכָּתוּב (משלי ח') וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעְשׁוּעִים יוֹם יוֹם. אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן. דְּהַיְנוּ שֶׁהָיְתָה כְּלֵי אוּמָנֻתוֹ. כְּשֶׁרָצָה לִבְרֹא אֶת הָאָדָם, אָמְרָה הַתּוֹרָה לְפָנָיו, אִם יִהְיֶה נִבְרָא הָאָדָם וְאַחַר כָּךְ יֵחֱטָא, וְאַתָּה תָּדוּן אוֹתוֹ, לָמָּה יִהְיוּ מַעֲשֵׂה יָדֶיךְ לַשָּׁוְא, הֲרֵי לֹא יוּכַל לִסְבֹּל אֶת דִּינְךְ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי בָּרָאתִי תְּשׁוּבָה מִטֶּרֶם שֶׁבָּרָאתִי הָעוֹלָם, וְאִם יֶחֱטָא, יוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְאֶמְחוֹל לוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁבָרָא אוֹתוֹ, וּבָרָא אֶת הָאָדָם, אָמַר לוֹ: עוֹלָם עוֹלָם, אַתָּה וְטִבְעֲךְ אֵינָם עוֹמְדִים אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה, וּמִשּׁוּם זֶה בָּרָאתִי בְּךְ אָדָם כְּדֵי שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאִם לֹא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הֲרֵי אֲנִי מַחֲזִירְךְ לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. וְהַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הָאָדָם וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ''ה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָּרָאתִי. וְהַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת וּמַכְרֶזֶת לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, כְּדֵי שֶׁיַּעֲסְקוּ וְיִשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה, וְאֵין מִי שֶׁיַּטֶּה אָזְנָיו. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הוּא מְקַיֵּם הָעוֹלָם וּמְקַיֵּם כָּל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה שֶׁבָּעוֹלָם עַל תִּקּוּנוֹ כָּרָאוּי. וְאֵין לְךְ אֵבֶר הַנִּמְצָא בָּאָדָם שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּנֶגְדוֹ בִּרְיָה בָּעוֹלָם. כִּי כְּמוֹ שֶׁגּוּף הָאָדָם מִתְחַלֵּק לְאֵבָרִים, וְכֻלָּם עוֹמְדִים מַדְרֵגוֹת עַל מַדְרֵגוֹת הַמִּתְתַּקְּנוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְכֻלָּן הֵן גּוּף אֶחָד. כֵּן הָעוֹלָם, כָּל אֵלּוּ הַבְרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּן, הֵן אֵבָרִים אֵבָרִים. וְעוֹמְדִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְכַאֲשֶׁר כֻּלָּן תִּתְתַּקַּנָּה יִהְיוּ לְגוּף אֶחָד מַמָּשׁ, וְהַכֹּל כְּעֵין הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא אֵבָרִים וּפְרָקִים, וְעוֹמְדִים אֵלוּ עַל אֵלוּ, וְכַאֲשֶׁר יִתְתַקְנוּ כֻּלָם, יֵעָשׁוּ לְגוּף אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁנִסְתַכֵּל דָּוִד בַּעֲשִׁיָה הַזוֹ, פָּתַח וְאָמַר (תהלים ק''ד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׁיךְ ה' כֻּלָם בְּחָכְמָה עָשִׁיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךְ. בַּתוֹרָה הֵם, כָּל סוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים הַחֲתוּמִים שֶׁאֵין הַיְכוֹלֶת לַהֲשִׁיגָם, בַּתוֹרָה הֵם, כָּל דְּבָרִים הָעֶלְיוֹנִים הַמְגוּלִים וְאֵינָם מְגוּלִים בַּתוֹרָה הֵם, כָּל הַדְבָרִים שֶׁלְמַעְלָה שֶׁבְעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְשֶׁל מַטָה, כָּל הַדְבָרִים שֶׁבָעוֹלָם הַזֶּה וְכָל הַדְבָרִים שֶׁבָעוֹלָם הַבָּא הֵם בַּתוֹרָה. וְאֵין מִי שֶׁיִסְתַכֵּל וְיֵדַע אוֹתָם, וּמִשׁוּם זֶה כָּתוּב, (תהלים ק''ו) מִי יְמַלֵל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָתוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות יסודי התורה ו׳: ג׳-ה׳

א. כָּל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מִלְּפָנָיו מוּתָּר לְמוֹחֲקוֹ כְּגוֹן לָמֶּ''ד מִלַּה' וּב' מִבָּאֱלֹהִים וְכַיּוֹצֵא בָהֵן אֵינָן בִּקְדוּשַׁת הַשֵּׁם. וְכָל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מֵאַחֲרָיו כְּגוֹן ך' שֶׁל אֱלֹהֶיךָ וכ''ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם אֵינָם נִמְחָקִים וַהֲרֵי הֵם כִּשְׁאַר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ וְאָסוּר לְמוֹחֲקָם. הַמּוֹחֵק אֵלּוּ הָאוֹתִיוֹת הַנִטְפָּלוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

ב. כָּתַב אל''ף למ''ד מֵאֱלֹהִים יו''ד ה''א מה' אֵינוֹ נִמְחָק וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר י''ה שֶׁהוּא שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַשֵּׁם מִקְּצַת שֵׁם הַמְּפוֹרָשׁ הוּא. אֲבָל הַכּוֹתֵב שִׁי''ן דל''ת מִשַׁדַּי צד''י בי''ת מִצְבָאוֹת הֲרֵי זֶה נִמְחָק.

ג. שְׁאָר הַכִּנּוּיִין שֶׁמְּשַׁבְּחִין בָּהֵן אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּגוֹן חַנּוּן וְרַחוּם הַגָדוֹל וְהַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הַנֶּאֱמָן קַנָּא וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָהֵן הֲרֵי הֵן כִּשְׁאַר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וּמוּתָּר לְמוֹחֲקָן:

מוסר

ספר צידה לדרך דף רי"א ע"ב

בֹּא וּרְאֵה קוֹשִׁי עוֹרֶף הַיֵּצֶר הָרָע כִּי הִזְהִירָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי נְבִיאָיו וַחֲכָמָיו וִירֵאָיו וְלֹא קִבַּלְנוּ דִבְרֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יְקָבֵּל אָדָם צַוָּואַת רוֹפֵא עַל חוֹלְיוֹ שֶׁיִּמְנָעֵהוּ עַל דָּבָר הֲלֹא תִרְאֶה כַּמָּה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם. כִּי הָרוֹפֵא מַרְפֵּא וּמַזְהִיר עַל גּוּף שֶׁסּוֹפוֹ עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְהַנָּבִיא עַל הַנְּשָׁמָה הַנִּשְׁאֶרֶת וְאִם תִּזְכֶּה תֶּהֱנֶה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וַהֲלֹא יָבִין הַנִּלְבָב לַאֲנָשִׁים שֶׁחָלְפוּ וְעָבְרוּ אֵיךְ קָנוּ וּבָנוּ וְעָמְדוּ וְכִיְּרוּ וְצִיְּרוּ וְהִגְבִּיהוּ בֵּיתָם וְהִנְחִיל ה' אַרְצָם וְקִנְיָינָם וְהוֹנָם וּרְכוּשָׁם לְאוֹיְבֵיהֶם הֲלֹא תִרְאֶה אֵיךְ קִבְּצוּ מַה שֶׁלֹּא אָכְלוּ וּבָנוּ מַה שֶׁלֹּא שָׁכְנוּ. וְהִתְאַוּוּ מַה שֶׁלֹּא הִשִׂיגוּ בָּנָה אַרְמוֹן וְרֹאשׁוֹ בַשָׁמַיִּם וּמְקוֹמוֹ הַמְיוּחָד לוֹ בִּתְהוֹמוֹת רַבָּה וְהוּא קִבְרוֹ. הֲיֵשׁ בָּעוֹלָם שְׁטוּת גָּדוֹל מִזֶּה לַעֲשׂוֹת דִּירַת קְבַע בָּעוֹלָם שֶׁנּוֹסֵעַ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָשׁוּב אֵלָיו וְיַחֲרִיב עוֹלָם שֶׁהוֹלֵךְ לַעֲמוֹד שָׁם עַד עוֹלְמֵי עַד. וְאִם מִתּוֹךְ אַהֲבַת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה בְּזֶה תֹּאבַד הָעוֹלָם הַבָּא הֲלֹא תַבִּיט לַמְּלָכִים וְלַסְּגָנִים שֶׁעָבְרוּ וַעֲבָדוּם וְכִבְּדוּם גְּדוֹלִים אֵין זִכְרוֹן לָהֶם וְלֹא לְעוֹבְדֵיהֶם וְלִמְכַבְּדִים וּמְגַדְלִים אוֹתָם. הֲלֹא אֵין זִכְרוֹן עִם אָדָם זוּלָתִי לַטוֹבִים וְלַנְּדִיבִים וּלְעוֹבְדֵי הָאֵל הַמְּשֻׁבָּחִים לַטוֹב מַעֲשֵׂיהֶם אוֹ מְגָנִים לָרָעִים בְתַכְלִית הָרֶשַׁע לְרוֹעַ מַעֲשֵׂיהֶם לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי מ) זֵכֶר צַדִיק לִבְרָכָה:

תורה בראשית כ״ה: י״ט-כ״ד