חק לישראל - פרשת תצוה יום ראשון

רש״יוְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה. זך. בְּלִי שְׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִמְנָחוֹת מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוּ':
כָּתִ֖ית. הַזֵּיתִים כּוֹתֵשׁ בַּמַּכְתֶּשֶׁת וְאֵינוֹ טוֹחֲנָן בָּרֵחַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ שְׁמָרִים, וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה מַכְנִיסָן לָרֵחַיִם וְטוֹחֲנָן; וְהַשֶּׁמֶן הַשֵּׁנִי פָּסוּל לַמְּנוֹרָה וְכָשֵׁר לִמְנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר – וְלֹא כָתִית לַמְּנָחוֹת (מנחות פ"ו):
להעלות נר תמיד. מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א):
תָּמִֽיד. כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֹלַת תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם; וְכֵן בְּמִנְחַת חֲבִתִּין נֶאֱמַר תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב, אֲבָל תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא:
מעיל. הוּא כְּמִין חָלוּק, וְכֵן הַכֻּתֹּנֶת, אֶלָּא שֶׁהַכֻּתֹּנֶת סָמוּךְ לִבְשָׂרוֹ וּמְעִיל קָרוּי חָלוּק הָעֶלְיוֹן:

רש״יחֹ֤שֶׁן. תַּכְשִׁיט כְּנֶגֶד הַלֵּב:
וְאֵפוֹד֙. לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בַּבָּרַיְתָא פֵּרוּשׁ תַּבְנִיתוֹ, וְלִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא חֲגוֹרָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּב אִישׁ, כְּמִין סִינָר שֶׁקּוֹרִין פורצי"נט בְּלַעַז, שֶׁחוֹגְרוֹת הַשָּׂרוֹת כְּשֶׁרוֹכְבוֹת עַל הַסּוּסִים, כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה הִיא; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲגוֹרָה לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וְאַחַ"כַּ וַיַּחְגֹּר אוֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא, לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵשֶׁב הוּא הֶחָגוֹר וְהָאֵפוֹד שֵׁם תַּכְשִׁיט לְבַדּוֹ; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל שֵׁם שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת שֶׁבּוֹ הוּא קָרוּי אֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד שֵׁם לְבַד וְהַכְּתֵפוֹת שֵׁם לְבַד וְהַחֵשֶׁב שֵׁם לְבַד, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל שֵׁם הַסִּינָר שֶׁל מַטָּה קָרוּי אֵפוֹד – עַל שֵׁם שֶׁאוֹפְדוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ בוֹ – כְּמוֹ שֶׁנֶּ' וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ, וְהַחֵשֶׁב הוּא חָגוּר שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְהַכְּתֵפוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי שֶׁיֵּשׁ רְאָיָה שֶׁהוּא מִין לְבוּשׁ, שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד (שמואל ב ו') – כַּרְדּוּט דְּבוּץ, וְתִרְגֵּם כְּמוֹ כֵן מְעִילִים כַּרְדּוּטִין, בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלוֹת מְעִילִים (שם י"ג):
תַּשְׁבֵּ֖ץ. עֲשׂוּיִין מִשְׁבְּצוֹת לְנוֹי, וְהַמִּשְׁבְּצוֹת הֵם כְּמִין גֻּמּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב לְמוֹשַׁב קְבִיעַת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, וּבְלַעַז קוֹרְאִין אוֹתוֹ קשטו"נש:
מִצְנֶ֣פֶת. כְּמִין כִּפַּת כּוֹבַע, שֶׁקּוֹרִין קופ"יא בְּלַעַז, שֶׁהֲרֵי בְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לָהֶם מִגְבָּעוֹת וּמְתַרְגְּמִינָן כּוֹבָעִין:
וְאַבְנֵ֑ט. הִיא חֲגוֹרָה עַל הַכֻּתֹּנֶת וְהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה עַל הַמְּעִיל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר לְבִישָׁתָן וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד:

נביאים יחזקאל מ״ג: י׳-ט״ו

רש״יוְאִֽם נִכְלְמ֞וּ. שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ וְיִכְבְּשׁוּ פְנֵיהֶם מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָז הוֹדַע אוֹתָם אֶת מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם:
צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת. וּגְבוּל הַבִּנְיָן, הֵיאַךְ הוּא מִלְּפָנָיו וְעַד אַחֲרָיו סְדוּרִים לְאַרְבַּע רוּחוֹתָיו:
וּתְכוּנָת֡וֹ. חֶשְׁבּוֹן תָּאָיו וְלִשְׁכּוֹתָיו:
וְֽכׇל צוּרֹתָ֡ו. כְּרוּבִים וְתִימוֹרִים וְאֵילִים וְאֵילַמִּים, מָצָאתִי:
כׇּל צוּרָת֛וֹ. בַּתְרָא. לֹא פֹּרַשׁ:
וְיִשְׁמְר֞וּ. יִלְמְדוּ עִנְיְנֵי הַמִּדּוֹת מִפִּיךָ, שֶׁיֵּדְעוּ לַעֲשׂוֹתָם לְעֵת קֵץ. מָצָאתִי, רְאוּיָה הָיְתָה בִּיאָה שְׁנִיָּה שֶׁל עֶזְרָא כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לָבֹא בִּזְרוֹעַ וּבְנֵס, כִּדְדַרְשִׁינַן ״עַד יַעֲבֹר״ (שמות טו: טז), וּבִנְיָן זֶה מֵאָז הָיָה רָאוּי לָהֶם כְּשֶׁעָלוּ מִן הַגּוֹלָה לִגְאֻלַּת עוֹלָם, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא שֶׁלֹּא הָיְתָה תְּשׁוּבָתָם הוֹגֶנֶת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲטֹא, וְיָצְאוּ בִּרְשׁוּת כּוֹרֶשׁ וּבָנוּ לְעַצְמָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָכְרִיּוֹת (עזרא ט: א-ב):

רש״יוְאֵ֨לֶּה מִדּ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙. שֶׁמְּפָרֵשׁ לְמַטָּה: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב:
בָּאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח. בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה, שֶׁהִיא אַמָּה וָטֹפַח בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה:
וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה. אֲבָל הַיְסוֹד שֶׁלּוֹ נִמְדָּד בָּאַמָּה שֶׁל חוֹל, שֶׁהִיא בַּת חֲמִשָּׁה; חֵיק לְשׁוֹן חִיקּוּי וּקְבִיעוּת, וְהוּא הַיְסוֹד; הָאַמָּה אַמַּת חוֹל, וְלֹא אַמָּה וָטֹפַח, שֶׁהִיא אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה; וְכֵן שָׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת (מנחות צז.-צז:), שֶׁהַיְסוֹד וְהַסּוֹבֵב וְהַקְּרָנוֹת נִמְדָּדִין בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה:
וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה. זֶה הַיְסוֹד:
וְאַמָּה רֹ֗חַב. זֶה הַסּוֹבֵב:
וּגְבוּלָ֨הּ אֶל שְׂפָתָ֤הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ד. אֵלּוּ הַקְּרָנוֹת; זֶרֶת אֶחָד מֵאֶמְצָעִיתוֹ מוֹדְדוֹ זֶרֶת לְכָל רוּחַ, הֲרֵי אַמָּה עַל אַמָּה:
וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ. וּבְאַמָּה זוֹ הָיָה נִמְדָּד גַּב מִזְבַּח הַזָּהָב ״אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ״ (שמות לז: כה), כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּעֵירוּבִין, וּבִמְנָחוֹת (דף צז:) מְפֹרָשׁ יוֹתֵר לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן: חֵיק הָאַמָּה בְּגוֹבְהָהּ עָלָה אַמָּה וְאַמָּה רֹחַב, כָּנְסָה כְּנִיסַת הַסּוֹבֵב אַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה, אֲבָל עֲלִיָּתוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה אֵינוֹ בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה:
וּגְבוּלָ֨הּ אֶל שְׂפָתָ֤הּ. הַקְּרָנוֹת, בֵּין לְרָחְבָּן בֵּין לְגָבְהָן, בְּאַמָּה בַּת חֲמִשָּׁה:

רש״יוּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ. מִן הַיְסוֹד, מִקַּרְקַע הָאָרֶץ:
עַד הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙. עַד גַּב מַלְבֵּן הָרִאשׁוֹן:
שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת. וְלֹא הָיָה כֵן בְּבֵית עוֹלָמִים, שֶׁשָּׁם שָׁנִינוּ (זבחים נד.): מֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, וְגָבְהוֹ אַמָּה; וְכָאן גָּבְהוֹ שְׁתַּיִם:
וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת. כְּשֶׁהִנִּיחַ מַלְבֵּן הַשֵּׁנִי עָלָיו, הָיָה מַלְבֵּן הַשֵּׁנִי שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים (זבחים נד.), נִמְצָאת כְּנִיסָה לוֹ סָבִיב סָבִיב רֹחַב אַמָּה וְהוּא הַיְסוֹד, הֲרֵי עָלָה שְׁתַּיִם וְכָנַס אַמָּה וְהוּא הַיְסוֹד; וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם עֲזָרָה: ״מְסַתְּמְתָא״, לְשׁוֹן רִצְפָּה, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת הַמַּלְבֵּן חֲלוּקֵי אֲבָנִים מִזֶּפֶת וְסִיד וְקוּנְיָא וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ וּמַחְלִיקוֹ לְמַעְלָה (זבחים נד.), וַהֲרֵי הוּא כְּמִין רִצְפָּה:
וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה. הוּא כְּנִיסַת הַסּוֹבֵב, עָלָה אַרְבָּעָה וְכָנַס אַמָּה, זֶהוּ סוֹבֵב. וְהַתַּחְתּוֹן קוֹרֵא קְטַנָּה לְפִי שֶׁאֵין גָּבְהוֹ אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְהָעֶלְיוֹן גָּבְהוֹ אַרְבַּע:

כתובים משלי י״ז: כ״ב-כ״ז

רש״יגַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא ט֑וֹב. לֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאָרֶץ, כִּי לֹא טוֹב בְּעֵינָיו לַעֲנוֹשׁ כֻּלָּם:
לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל יֹֽשֶׁר. לְהַכּוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיוּ נְדִיבִים עֲלֵי יֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל״ (מלכים א יט: יח):
נְדִיבִ֣ים עַל יֹֽשֶׁר. דֻּגְמַת הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר ״וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם״ (ישעיהו לב: ח), נִמְצָא ״נָדִיב״ עַל ״נְדִיבוֹת״:

משנה משנה דמאי ג׳

ברטנורהמַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמָאי. אֲפִלּוּ הֵן חֲבֵרִים. וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָן, וְהָרוֹצֶה לְעַשְּׂרָן יְעַשְּׂרָן:
וְאֶת הָאַכְסַנְיָא. חַיִל שֶׁל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמֻטָּל עַל בְּנֵי הַמָּקוֹם לְפַרְנְסָם, מַאֲכִילִין אוֹתָם דְּמַאי, בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת, אֲבָל לָנוּ שָׁם בַּלַּיְלָה חַיָּבִין לְתַקֵּן:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. עֲנִיִּים הָיוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, דְּכֵיוָן דְּחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן נִמְצָא פּוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ בִּדְמַאי:
וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. וְנוֹתְנִין לוֹ בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי מַעַשְׂרוֹתָיו, וְנִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִים מְתֻקָּן. וּבֵית שַׁמַּאי לְטַעֲמַיְהוּ דְּאָמְרֵי אֵין מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמָאי:
וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן. שֶׁלֹּא הֻתַּר הַדְּמַאי לָעֲנִיִּים אֶלָּא כְּשֶׁאוֹכְלִין אֲכִילָה אַחַת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל הַפֵּרוֹת שֶׁיָּבֹאוּ לְיָדָם חַיָּבִים הֵם לְעַשְּׂרָן דְּמַאי. דַּיְקָא נַמִּי דְּקָתָנֵי מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי וְלֹא תָנֵי הָעֲנִיִּים אוֹכְלִין דְּמַאי. כָּךְ כָּתַב הָרַמְבַּ"ם:

עיקר תוספות יום טוב(א) אִיכָּא דְמוֹקֵי הָכִי בַּיְרוּשַׁלְמִי. וְעַיֵּן בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְעֵרוּבִין:
(ב) מֵימְרָא אָמַר רַב הוּנָא תָּנָא בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין מַאֲכִילִין וְכוּ':
(ג) וּבְחִבּוּר הָרַמְבַּ"ם נִרְאֶה שֶׁחָזַר בּוֹ וְאֵין לְחַלֵּק בֵּין אֲכִילָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת לַאֲכִילָה בְּבֵיתוֹ. וְכֵן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב מוֹכִיחַ מֵהַגְּמָרָא (דְּכָל שֶׁכֵּן) מִדְּאָמְרִינַן מִגּוֹ דְּאִי בָעֵי מַפְקִיר לְנִכְסֵיהּ וַהֲרֵי בְּבֵיתוֹ אוֹכֵל, אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ דְּאֵין לְחַלֵּק:

ברטנורהלַחֲזֹם. לִכְרֹת וּלְחַתֵּךְ. וְאֵין לוֹ דּוֹמֶה בַּמִּשְׁנָה:
לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ. שֶׁלֹּא יִכְבַּד עָלָיו:
לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. שֶׁמָּא יִמְצָאֵם עַם הָאָרֶץ וְיֹאכַל אוֹתָם כְּשֶׁאֵינָם מְתֻקָּנִים, וְנִמְצָא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל. וְהַנֵּי מִילֵי בְּיָרָק הַנֶּאֱגַד, דְּאִי בְּשֶׁלֹּא נֶאֱגַד אַכַּתִּי לֹא אִתְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר:
הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק. וְנָטַל אֲגֻדּוֹת יָרָק בְּיָדוֹ שֶׁשּׁוּמָתָן יְדוּעָה כָּךְ וְכָךְ אֲגֻדּוֹת בִּפְרוּטָה, וּלְאַחַר שֶׁנְּטָלָן נִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לְהַחֲזִירָן לַמּוֹכֵר:
לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְיִתֵּן לוֹ דְּמֵי הַמַּעֲשֵׂר שֶׁהוּא מַפְרִישׁ, דִּמְכִי אַגְבְּהִינְהוּ נַעֲשׂוּ שֶׁלּוֹ וְנִתְחַיֵּב עֲלֵיהֶן לְעַשְּׂרָן:
שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר אֶלָּא מִנְיָן. הַאי מְעֻשָּׂר הֲוֵי פֵּרוּשָׁא מְחֻסָּר, כְּלוֹמַר כְּבָר קָנָה אוֹתָם בְּהַגְבָּהָה וְלֹא הָיָה מְחֻסָּר אֶלָּא לִמְנוֹתָן, שֶׁכְּבָר הָיָה יָדוּעַ כָּךְ וְכָךְ אֲגֻדּוֹת בִּפְרוּטָה:
הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ. וְלֹא נְטָלָם בְּיָדוֹ וְלֹא הִגְבִּיהָם:
טֹעַן אַחֵר. מַשְּׂאוֹי אַחֵר שֶׁל יְרָקוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(ד) מְסַיֵּם הָרַ"שׁ דִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְמַעַשְׂרוֹת יָרָק הַנֶּאֱגָד מִשֶּׁיֵּאָגֵד. וְקֹדֶם לָכֵן כִּי מַשְׁלִיךְ הֲרֵי מַפְקִירוֹ וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
(ה) וְנִמְלַךְ. חָזַר בַּעֲצָתוֹ, תַּרְגּוּם אִיעָצְךָ אַמְלְכִינָךְ:
(ו) וּלְטַעֲמֵיהּ אָזֵיל שֶׁפָּסַק כְּמַאן דְּאָמַר פֶּרֶק קַמָּא דְקִדּוּשִׁין שֶׁכָּל שֶׁדַּרְכּוֹ בְּהַגְבָּהָה אֵינוֹ נִקְנֶה אֶלָּא בְּהַגְבָּהָה. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. בַּיְרוּשַׁלְמִי וְלֹא נִמְצָא עוֹשֶׂה תַּקָּלָה לַבָּאִין אַחֲרָיו, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּסְבְּרוּ הַכֹּל דְּמַאי וְיַפְרִישׁוּ מַה שֶּׁתִּקֵּן זֶה שֶׁהוּא פָּטוּר עַל הַשְּׁאָר שֶׁהוּא חַיָּב וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה אוֹתָן צִבּוּר לְפָנָיו וְיִקְבְּעֵם לְתוֹךְ פֵּרוֹתָיו:

ברטנורהלֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. דְּאָסוּר לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ. וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בָּהֶן:
שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמָאי. כְּגוֹן בְּמִדָּה דַקָּה דְּאָמְרִינַן בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל:
לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמָאי. בְּדַקָּה, אֲבָל שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּגַסָּה כֵּיוָן שֶׁרַשַּׁאי לְמָכְרוֹ בְּגַסָּה:
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ וַדַּאי אֲפִלּוּ בְּדַקָּה, וּבִלְבָד שֶׁיּוֹדִיעוֹ. וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁבִּדְמַאי אָסוּר בְּדַקָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(ח) בַּדֶּרֶךְ. וְנִקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר:
(ט) לְהַצְנִיע. לִשְׁמֹר וְלִגְנֹז כְּמוֹ וְהַצְנֵעַ לֶכֶת:
(י) עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֹאכְלֵם בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, דְּהָא בְּהֻקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר עָסְקִינַן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי. אֶלָּא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן אָסוּר:
(יא) שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ. כִּי הוּא מֻתָּר לוֹ לִשְׁלֹחַ טֶבֶל וּלְהוֹדִיעַ לְמִי שֶׁיִּשְׁלְחֶנּוּ שֶׁהוּא טֶבֶל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ רַבִּי יוֹסֵי שֶׁמָּא אִם נַתִּיר לוֹ יִשְׁלַח לוֹ וְלֹא יוֹדִיעֶנּוּ. הָרַ"מ. וּמִזֶּה מוּבָן הַטַּעַם שֶׁמּוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁבִּדְמַאי אָסוּר, דְּמִשּׁוּם דְּקִיל יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יוֹדִיעֶנּוּ:

ברטנורהלְטוֹחֵן כּוּתִי. לְכוּתִי שֶׁטּוֹחֵן הַתְּבוּאָה:
הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן. דְּלֹא חֲשִׁידֵי שֶׁמָּא הֶחְלִיפוּ אֵלּוּ הַמְתֻקָּנִים בַּאֲחֵרִים שֶׁאֵינָן מְתֻקָּנִין:
לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים דְּמָאי. דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים חָשׁוּד לְהַחְלִיף. וּלְבָתַר דְּאַשְׁכְּחוּ יוֹנָה בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים לַכּוּתִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים אוֹתָהּ, כּוּתִי הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים:
אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּפֵרוֹתָיו. וּפֵרוֹת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְרֵישָׁא מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהוֹלִיךְ קֻפּוֹת רַבּוֹת שֶׁל חִטִּים וּלְהַנִּיחָן אֵצֶל הַטּוֹחֵן חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִתְחַלְּפָה קֻפָּה זוֹ בְּקֻפּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן דְּמַאי, אֲבָל פֵּרוֹת לֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁמָּא הֶחְלִיפָן בְּפֵרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁמָּא הֶחְלִיפָן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּפֵרוֹתָיו, לְפִיכָךְ הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר דְּאַף בְּפֵרוֹת חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִתְחַלְּפוּ בְּבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּפֵרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַחֵר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל זֶה הִפְקִיד פֵּרוֹתָיו בְּיַד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים כָּךְ יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר מִן הַחֲשׁוּדִים עַל הַמַּעַשְׂרוֹת הִפְקִיד גַּם כֵּן בְּיָדוֹ וְנִתְחַלְּפוּ אֵלּוּ בָאֵלּוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

ברטנורהפֻּנְדָּקִית. שׁוֹמֶרֶת הַפֻּנְדָּק וְהוֹלְכֵי דְרָכִים מִתְאַכְסְנִים אֶצְלָהּ:
מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ. דְּאֵין חָבֵר מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה. דְּאַף עַל גַּב דְּעַם הָאָרֶץ אֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחְלִיף כִּדְאָמְרָן לְעֵיל, הַפֻּנְדָּקִית חֲשׁוּדָה לְהַחְלִיף שֶׁהִיא מִתְכַּוֶּנֶת לְטוֹבָה וְנוֹתֶנֶת מִשֶּׁלָּהּ שֶׁהוּא יוֹתֵר יָפֶה לֶחָבֵר, וְאוֹמֶרֶת בְּלִבָּהּ רָאוּי שֶׁאַאֲכִיל מִשֶּׁלִּי שֶׁהוּא חַם וְיָפֶה לֶחָבֵר וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ הַקַּר וְהַגָּרוּעַ:
אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִים. כְּלוֹמַר אֵין אַחְרָיוּת הָרַמָּאִים עָלֵינוּ לְשָׁמְרָם שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְעַשֵּׂר מַה שֶּׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאִם תִּקָּחֶנּוּ הַפֻּנְדָּקִית לְעַצְמָהּ וְתֹאכְלֶנּוּ כְּשֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן אֵין לֶחָבֵר מִזֶּה כְּלוּם, וְאֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל בִּלְבָד. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר דְּלִגְזֹל הִיא מִתְכַּוֶּנֶת, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְצָרִיךְ עִיּוּן דִּלְעֵיל בְּטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנֶּחְשַׁד לְהַחְלִיף בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל נַמִּי הֲוֵי לָן לְמֵיחַשׁ כָּזֶה. וְאֶפְשָׁר כֵּיוָן שֶׁיַּד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּאֶמְצַע וְהֶחָבֵר אֵינוֹ מוֹצִיא מִיָּדוֹ לְיַד יִשְׂרָאֵל לֹא הֲוֵי בִּכְלָל כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) וּבְהָא פְּלִיגֵי, דְּרַבָּנָן סָבְרֵי דִּלְטוֹבָה מִתְכַּוֶּנֶת. אֲבָל אִי יָדְעִינַן דְּלִגְזֹל מְכַוֶּנֶת מוֹדוּ רַבָּנָן:
(טו) אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. וְגַבֵּי פֻּנְדָּקִית לֹא תָנֵי הַמִּתְקַלְקֵל, לְפִי שֶׁאַכְסְנַאי תָּמִיד סוֹמֵךְ עַל הַפֻּנְדָּקִית, לְפִיכָךְ חוֹשֶׁשֶׁת בְּיוֹתֵר. רַשִׁ"י:

ברטנורההַמִּתְקַלְקֵל. פַּת אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְקַלְקֵל:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ דְּקָמַיְתָא נַמִּי מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא. וְהָכִי קָאָמַר מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְהַחְלִיף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וְכוּ':
בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית. בְּנוֹתֵן לָהּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית:
שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית. דַּחֲמִירָא לְהוּ שְׁבִיעִית וַאֲפִלּוּ אִם יִתְקַלְקֵל לֹא תַחְלִיפֶנּוּ בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

גמרא ברכות י״ב א: כ״ג-י״ב ב: ה׳

אָמַר רַבָּה בַר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר אֱמֶת וְיַצִיב שַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה עַרְבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ''ב) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת וְאָמַר רַבָּה בַר חִינְנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם אָמַר שְׁמוּאֵל מָאי טַעְמָא דְרַב דִּכְתִיב (שם קמ''ו) ה' זוֹקֵף כְּפוּפִים. מְתִיבֵי (מלאכי ב') וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא מִי כְתִיב בִּשְׁמִי מִפְּנֵי שְׁמִי כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב. בַּר אוּרְיָאן תָּא וְאִימָא לָךְ מִילְתָא מְעַלְיָיתָא דַאָמַר אֲבוּךְ דְהָכִי אָמַר אֲבוּךְ כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם. רַב שֵׁשַׁת כִּי כָּרַע כָּרַע כְּחִזְרָא. כִּי קָא זָקִיף זָקִיף כְּחִוְיָא. וְאָמַר רַבָּה בַּר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אָדָם מִתְפַּלֵּל הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. חוּץ מֵעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפֻּרִים שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. וְרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֲפִלּוּ אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ יָצָא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה') וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה אֵימָתַי וַיִּגְבָּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפֻּרִים וְקָאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. מָאי הֲוָה עֲלָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף הָאֵל הַקָּדוֹשׁ וּמֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. רַבָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט וְהִלְכְתָא כְּרַבָּה:

רש״יכל מי – שלא אמר ברכת אמת ויציב כמו שתקנוה וכן אמת ואמונה בערבית לא יצא:
שנא' להגיד בבקר חסדך – וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו היא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו כל אלה הנסים התדירים תמיד:
כשהוא כורע – באבות ובהודאה כורע בברוך וזוקף את עצמו כשהוא מזכיר את השם על שם ה' זוקף כפופים (תהילים קמ״ו: ח׳):
נחת – לשון הכנעה:
כחיזרא – שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת:
זקיף כחיויא – בנחת ראשו תחלה ואח"כ גופו שלא תראה כריעתו עליו כמשוי:
כחויא – כנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחלה ונזקף מעט מעט:
המלך הקדוש – לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם:
המלך המשפט – כמו מלך המשפט. כמו נושאי הארון הברית (יהושע ג׳: י״ד) כמו ארון הברית. וכן המסגרות המכונות (מלכים ב ט״ז: י״ז) שהוא כמו מסגרות המכונות. וכן העמק הפגרים (ירמיהו ל״א: מ׳) כמו עמק הפגרים:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג מכאן שבים לדון בבירור נוסחן של ברכות קריאת שמע. אמר רבה בר חיננא סבא משמיה [משמו] של רב: כל שלא אמר בפתיחת הברכה שלאחר קריאת שמע "אמת ויציב" בשחרית, ו"אמת ואמונה" בערבית — לא יצא ידי חובתו (המאירי), ורמז לשינוי זה ממה שנאמר: "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ג), שבבוקר יש להזכיר את חסד ה', ובלילה להדגיש את צד האמונה.
ועוד הביאו דברים שאמר רבה בר חיננא סבא משמיה [משמו] של רב: המתפלל, כשהוא כורע בברכות שצריך לכרוע בהן כורע בשעה שהוא אומר "ברוך", וכשהוא זוקף מכריעתו מיד אחר כך — זוקף בשעה שהוא מזכיר שם ה'.
אמר שמואל שהיה חבירו של רב והאריך ימים אחריו, רמז לדברי רב אלה: מאי טעמא [מה הטעם] של רב שבשעה שמזכיר שם ה' יזקוף — דכתיב [שנאמר] : "ה' זוקף כפופים" (תהלים קמו, ח), שבהזכרת שם ה' קם הוא מכפיפתו להזכיר כי ה' תמיד זוקף כפופים.
מתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בשבחו של כהן: "מפני שמי נחת הוא" (מלאכי ב, ה), ומכאן שעל האדם להיות נכנע (נחת) לפני שם ה', ולא לזקוף.
ומשיבים על כך: מי כתיב [האם נאמר] "בשמי"? אלא "מפני שמי" כתיב [נאמר], והכוונה שלפני שהוא מזכיר את השם — אז הוא ניחת ונכנע, כשכורע ב"ברוך".
מסופר: אמר ליה [לו] שמואל לחייא בר רב: בר אוריין [בן תורה], תא ואימא [בוא ואומר] לך מלתא מעלייתא [דבר מעולה] שאמר אבוך [אביך]. הכי [כך] אמר אבוך [אביך]: כשהוא כורע — כורע ב"ברוך", כשהוא זוקף — זוקף בשם.
ומענין הכריעות מסופר: רב ששת, כי [כאשר] כרע — כרע כחיזרא [כמקל] בבת אחת ובלא להשתהות. כי קא זקיף [כאשר היה זוקף] — זקיף כחיויא [זקף כנחש] המגביה את עצמו מעט מעט, להראות שאימת ה' עליו, בכריעתו ובזקיפתו (הבונה).
א ועוד אמר רבה בר חיננא סבא משמיה [משמו] של רב בענין נוסח הברכות: כל השנה כולה אדם מתפלל וחותם בברכה השלישית של שמונה עשרה בנוסח "האל הקדוש", וכשהוא חותם את הברכה על השבת המשפט לישראל הוא חותם "מלך אוהב צדקה ומשפט", חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים (הם המכונים "עשרת ימי תשובה", הכוללים את שני ימי ראש השנה ויום הכיפורים ושבעת הימים שביניהם), שבהם מדגישים את מלכות ה', שאז מתפלל וחותם "המלך הקדוש", וכן "המלך המשפט", כלומר, המלך המגלה את עצמו במשפט.
ולעומת זאת ר' אלעזר אמר שאין להקפיד ואפילו אם אמר "האל הקדוש" באותם עשרה ימים — יצא ידי חובתו. וראיה לדבר ממה שנאמר: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה" (ישעיה ה, טז), ומפרש: אימתי שייך לומר "ויגבה ה' צבאות במשפט", שהוא מתגלה במשפט — אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר [ואמר] שם בלשון "האל הקדוש", הרי שביטוי זה דיו להדגיש את רוממות ה', ואין צורך לשנות.
ואף בכך נחלקו הדעות: אמר רב יוסף בדומה לשיטת ר' אלעזר: אין לשנות מן הנוסח הקבוע "האל הקדוש" ו"מלך אוהב צדקה ומשפט"". רבה אמר כדעת רב: "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט". ומסכמים: והלכתא [והלכה] כרבה.

זוהר ספר הזהר, תצוה א׳

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מָאי שְׁנָא הָכָא וּבְכָל אֲתַר דִּכְתִיב וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ל') וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא כֹלָּא בְרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ לְאַכְלָלָא שְׁכִינְתָּא בַהֲדֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק נְהוֹרָא עִלָּאָה וּנְהוֹרָא תַתָּאָה כָלִיל כַּחֲדָא אִקְרֵי וְאַתָּה. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה ט') וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְעַל דָּא לָא כְתִיב וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ. וְצִוִּיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּהַהוּא זִמְנָא שַׁרְיָיא שִׁמְשָׁא בְסִיהֲרָא וְאִשְׁתַּתַּף כֹּלָּא כַּחֲדָא לְשַׁרְיָא עַל אוּמָנוּתָא דְעוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מֵהָכָא (שמות ל''ו) אֲשֶׁר נָתַן יְיָ חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מֵהַכָא וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. אֲשֶׁר מִלֵּאתִים מִבָּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו לְהַהוּא לִבָּא. מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֶר (ישעיה י''ח) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ רוּחַ חָכְמָה וְגוֹמֵר וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה דְשַׁרְיָיא שִׁמְשָׁא בְסִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא דְכֹלָּא וְעַל דָּא אִתְרְשִׁים כֹּלָּא בְכָל אֲתַר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אִי הָכִי הַנֵּי וְאַתָּה וְאַתָּה הֵיךְ מִתְיַישְּׁבָן בַּקְּרָאֵי. אָמַר לֵיהּ כֻּלְּהוּ מִתְיַישְּׁבָן נִינְהוּ. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ לְיַחֲדָא בַהֲדֵיהּ וּלְקָרְבָא בַהֲדֵיהּ רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא כִדְקָא יָאוֹת וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ לָא אַתְיָין לְמֶעְבַּד עֲבִידְתָּא עַד דְּרוּחַ קוּדְשָׁא מְמַלְּלָא בְגַוַּיְיהוּ וְלָחַשׁ לוֹן בִּלְחִישׁוּ וּכְדֵין עַבְדֵי עֲבִידְתָּא:

תרגום הזוהרוְאַתָּה תְּצַוֶּה וְגוֹ' וְאַתָּה הַקְּרֵב וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִיָּא, מַה הַשִּׁנּוּי שֶׁבְּכָאן מִבְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךְ. וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. וְאַתָּה תְצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה קַח לְךְ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר. אֶלָּא הַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן, כְּדֵי לִכְלל עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה. כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת אַתָּה, וּכְשֶׁכָּתוּב וְאַתָּה הַיְנוּ לִכְלל עִמּוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אוֹר הָעֶלְיוֹן, וְאוֹר הַתַּחְתּוֹן, כְּלוּלִים יַחַד כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וְעַל כֵּן לֹא כָּתוּב, וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךְ. וְצִוִּיתָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְדִבַּרְתָּ אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. מִשּׁוּם שֶׁבָּעֵת הַהוּא הָיָה שׁוֹרֶה הַשֶּׁמֶשׁ, בַּלְּבָנָה, וְנִשְׁתַּתֵּף הַכֹּל כְּאֶחָד, לִשְׁרוֹת עַל אוּמָנוּתָהּ שֶׁל הַמְּלָאכָה. וְעַל כֵּן כָּתוּב בָּהֶם וְאַתָּה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן נִשְׁמַע שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה שׁוֹרֶה עַל הָאוּמָנוּת שֶׁל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מִזֶּה שֶׁכָּתוּב, וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה. שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמָר אֲשֶׁר מִלֵּאתִים, לָשׁוֹן רַבִּים, אִם הוּא סוֹבֵב עַל חַכְמֵי לֵב, אֶלָּא אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו סוֹבֵב עַל לֵב הַהוּא, שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּקְרֵאת לֵב. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וְגוֹ'. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, לְלַמֵּד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹרֶה בַּלְּבָנָה, הַנּוּקְבָא הַנִּקְרֵאת לֵב, בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל, וְעַל כֵּן נִתְרַשֵּׁם הַכֹּל, בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם וְאַתָּה, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כֵּן, אֵלּוּ, וְאַתָּה וְאַתָּה, אֵיךְ הֵם מִתְיַשְּׁבִים בְּהֶמְשֵׁךְ הַמִּקְרָאוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן כֻּלָּם הֵם מִתְיַשְּׁבִים, וְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךְ, וְאַתָּה לְיַחֵד בּוֹ וּלְקָרֵב אֵלָיו סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְאַתָּה כָּרָאוּי. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה, וְאַתָּה תְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם לֹא בָּאוּ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר בָּהֶם, וְלָחַשׁ לָהֶם בַּחֲשָׁאי אֵיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאָז עָשׂוּ הַמְּלָאכָה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳: ו׳-ח׳

א. צוֹאַת הָאָדָם וְצוֹאַת כְּלָבִים וַחֲזִירִים בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן עוֹרוֹת וְכָל צוֹאָה שֶׁרֵיחָהּ רַע כְּגוֹן אֵלּוּ אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן. וְכֵן כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם שֶׁל אָדָם אֲבָל מֵי רַגְלַיִם שֶׁל בְּהֵמָה קוֹרִין כְּנֶגְדָּן. קָטָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת דָּגָן בִּכְדֵי שֶׁיֹּאכַל הַגָּדוֹל כִּשְׁלשָׁה בֵּיצֵי דָגָן אֵין מַרְחִיקִין לֹא מִצוֹאָתוֹ וְלֹא מִמֵּי רַגְלָיו:

ב. הָיְתָה צוֹאָה יְבֵשָׁה כַּחֶרֶס אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה יוֹתֵר מֵחֶרֶס עַד שֶׁאִם זוֹרְקָה תִתְפַּרֵק הֲרֵי הִיא כְּעָפַר וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בְּקַרְקַע אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הֲרֵי אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן וְאִם לָאו מֻתָּר:

ג. כַּמָּה יַרְחִיק אָדָם מִצוֹאָה וּמִמֵּי רַגְלַיִם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהֵם מִלַּאֲחוֹרָיו אוֹ מִצִדָּיו. אֲבָל אִם הָיוּ כְּנֶגֶד פָּנָיו מַרְחִיק מֵהֶן עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״ב

הַקַּפְדָנוּת הוּא עָנָף מִן הַגַאֲוָה וּמִן הַכַּעַס וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָאן דְקַפִּיד קַפְּדִין לֵיהּ. וְאֵין מוֹחֲלִין לוֹ עֲוֹנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעוֹלָם יְבַקֵשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יִכְעוֹס בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת (איכה ג') יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ וכו' (שם) יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. וְכֵן כְּתִיב (ישעיה נ') גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וגו' כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וגו' וְאָמְרוּ בְּחוּפַּת אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁלשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר וּמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד עַל מִדּוֹתָיו:

תורה שמות כ״ז: כ׳-כ״ח: ד׳