חק לישראל - פרשת תצוה יום שני

רש״יוְעָשׂ֖וּ אֶת הָאֵפֹ֑ד. אִם בָּאתִי לְפָרֵשׁ מַעֲשֵׂה הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת, הֲרֵי פֵּרוּשָׁן פְּרָקִים, וְיִשְׁגֶה הַקּוֹרֵא בְּצֵרוּפָן, לְכָךְ אֲנִי כוֹתֵב מַעֲשֵׂיהֶם כְּמוֹת שֶׁהוּא, לְמַעַן יָרוּץ הַקּוֹרֵא בוֹ, וְאַחַר כָּךְ אֲפָרֵשׁ עַל סֵדֶר הַמִּקְרָאוֹת. הָאֵפוֹד עָשׂוּי כְּמִין סִינָר שֶׁל נָשִׁים רוֹכְבוֹת סוּסִים, וְחוֹגֵר אוֹתוֹ מֵאֲחוֹרָיו כְּנֶגֶד לִבּוֹ לְמַטָּה מֵאֲצִילָיו, רָחְבּוֹ כְּמִדַּת רֹחַב גַּבּוֹ שֶׁל אָדָם וְיוֹתֵר, וּמַגִּיעַ עַד עֲקֵבָיו, וְהַחֵשֶׁב מְחֻבָּר בְּרֹאשׁוֹ עַל פְּנֵי רָחְבּוֹ מַעֲשֵׂה אוֹרֵג, וּמַאֲרִיךְ לְכָאן וּלְכָאן כְּדֵי לְהַקִּיף וְלַחְגֹּר בּוֹ, וְהַכְּתֵפוֹת מְחֻבָּרוֹת בַּחֵשֶׁב, אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּהֵן, לִשְׁנֵי קְצוֹת רָחְבּוֹ שֶׁל סִינָר, וּכְשֶׁזּוֹקְפָן עוֹמְדוֹת לוֹ עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו, וְהֵן כְּמִין שְׁתֵּי רְצוּעוֹת עֲשׂוּיוֹת מִמִּין הָאֵפוֹד, אֲרֻכּוֹת כְּדֵי שִׁעוּר לְזָקְפָן אֵצֶל צַוָּארוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִקְפָּלוֹת לְפָנָיו לְמַטָּה מִכְּתֵפָיו מְעַט, וְאַבְנֵי הַשֹּׁהַם קְבוּעוֹת בָּהֶם, אַחַת עַל כֶּתֶף יָמִין וְאַחַת עַל כֶּתֶף שְׂמֹאל, וְהַמִּשְׁבְּצוֹת נְתוּנוֹת בְּרָאשֵׁיהֶם לִפְנֵי כְּתֵפָיו, וּשְׁתֵּי עֲבוֹתוֹת הַזָּהָב תְּחוּבוֹת בִּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁבַּחֹשֶׁן, בִּשְׁנֵי קְצוֹת רָחְבּוֹ הָעֶלְיוֹן, אַחַת לְיָמִין וְאַחַת לִשְׂמֹאל, וּשְׁנֵי רָאשֵׁי הַשַּׁרְשֶׁרֶת תְּקוּעִין בַּמִּשְׁבֶּצֶת לַיָּמִין וְכֵן שְׁנֵי רָאשֵׁי הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַשְּׂמָאלִית תְּקוּעִין בַּמִּשְׁבֶּצֶת שֶׁבְּכָתֵף שְׂמֹאל, נִמְצָא הַחֹשֶׁן תָּלוּי בְּמִשְׁבְּצוֹת הָאֵפוֹד עַל לִבּוֹ מִלְּפָנָיו, וְעוֹד שְׁתֵּי טַבָּעוֹת בִּשְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן בְּתַחְתִּיתוֹ, וּכְנֶגְדָּם שְׁתֵּי טַבָּעוֹת בִּשְׁתֵּי כִּתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה, בְּרֹאשׁוֹ הַתַּחְתּוֹן הַמְּחֻבָּר בַּחֵשֶׁב; טַבְּעוֹת הַחֹשֶׁן אֶל מוּל טַבְּעוֹת הָאֵפוֹד שׁוֹכְבִים זֶה עַל זֶה, וּמְרַכְּסָן בִּפְתִיל תְּכֵלֶת תָּחוּב בְּטַבְּעוֹת הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן, שֶׁיְּהֵא תַּחְתִּית הַחֹשֶׁן דָּבוּק לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יְהֵא נָד וְנִבְדָּל, הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר:
זָ֠הָ֠ב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָ֖ר. חֲמֵשֶׁת מִינִים הַלָּלוּ שְׁזוּרִין בְּכָל חוּט וָחוּט; הָיוּ מְרַדְּדִין אֶת הַזָּהָב כְּמִין טַסִּין דַּקִּין וְקוֹצְצִין פְּתִילִים מֵהֶם, וְטוֹוִין אוֹתוֹ חוּט שֶׁל זָהָב עִם שִׁשָּׁה חוּטִין שֶׁל תְּכֵלֶת, וְחוּט שֶׁל זָהָב עִם שִׁשָּׁה חוּטִין שֶׁל אַרְגָּמָן, וְכֵן בְּתוֹלַעַת שָׁנִי וְכֵן בַּשֵּׁשׁ – שֶׁכָּל הַמִּינִין חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה וְחוּט שֶׁל זָהָב עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד – וְאַחַר כָּךְ שׁוֹזֵר אֶת כֻּלָּם כְּאֶחָד, נִמְצָא חוּטָן כָּפוּל כ"ח, וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, וְלָמֵד מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת – אֶת פְּתִילֵי הַזָּהָב – בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וְגוֹ', לָמַדְנוּ שֶׁחוּט שֶׁל זָהָב שָׁזוּר עִם כָּל מִין וָמִין:
מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי שֶׁהוּא אֲרִיגַת שְׁתֵּי קִירוֹת, שֶׁאֵין צוּרוֹת שְׁנֵי עֲבָרֶיהָ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ:

רש״ישְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת וגו'. הַסִּינָר מִלְּמַטָּה וְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד הִיא הַחֲגוֹרָה, וּצְמוּדָה לוֹ מִלְמַעְלָה דֻּגְמַת סִינַר הַנָּשִׁים, וּמִגַּבּוֹ שֶׁל כֹּהֵן הָיוּ מְחֻבָּרוֹת בַּחֵשֶׁב שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת כְּמִין שְׁתֵּי רְצוּעוֹת רְחָבוֹת, אַחַת כְּנֶגֶד כָּל כָּתֵף וְכָתֵף, וְזוֹקְפָן עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹתָיו עַד שֶׁנִּקְפָּלוֹת לְפָנָיו כְּנֶגֶד הֶחָזֶה, וְעַ"יְ חִבּוּרָן לְטַבְּעוֹת הַחֹשֶׁן נֶאֱחָזִין מִלְּפָנָיו כְּנֶגֶד לִבּוֹ שֶׁאֵין נוֹפְלוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן, וְהָיוּ זְקוּפוֹת וְהוֹלְכוֹת כְּנֶגֶד כְּתֵפָיו וּשְׁתֵּי אַבְנֵי הַשֹׁהַם קְבוּעוֹת בָּהֶן אַחַת בְּכָל אַחַת:
אֶל שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו. אֶל רָחְבּוֹ שֶׁל אֵפוֹד, שֶׁלֹּא הָיָה רָחְבּוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד גַּבּוֹ שֶׁל כֹּהֵן וְגָבְהוֹ עַד כְּנֶגֶד הָאֲצִילִים, שֶׁקּוֹרִין קודי"ש בְּלַעַז, שֶׁנֶּ' לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע (יחזקאל מ"ד) – אֵין חוֹגְרִין בִּמְקוֹם זֵיעָה, לֹא לְמַעְלָה מֵאֲצִילֵיהֶם וְלֹא לְמַטָּה מִמָּתְנֵיהֶם אֶלָּא כְּנֶגֶד אֲצִילֵיהֶם:
וְחֻבָּֽר. הָאֵפוֹד עִם אוֹתָן שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד יְחַבֵּר אוֹתָם בְּמַחַט לְמַטָּה בַּחֵשֶׁב, וְלֹא יֶאֶרְגֵם עִמּוֹ אֶלָּא אוֹרְגָם לְבַד וְאַחַר כָּךְ מְחַבְּרָם:

רש״יוְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙. וְחָגוֹר שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מְאַפְּדוֹ וּמְתַקְּנֵהוּ לַכֹּהֵן וּמְקַשְּׁטוֹ:
אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו. לְמַעְלָה בִּשְׂפַת הַסִּינָר, הִיא הַחֲגוֹרָה:
כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ. כַּאֲרִיגַת הַסִּינָר מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וּמֵחֲמֵשֶׁת מִינִים, כָּךְ אֲרִיגַת הַחֵשֶׁב מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וּמֵחֲמֵשֶׁת מִינִין:
מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה. עִמּוֹ יִהְיֶה אָרוּג וְלֹא יַאַרְגֶנּוּ לְבַד וִיחַבְּרֶנּוּ:

נביאים יחזקאל מ״ג: ט״ז-י״ט

רש״יוְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ. מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה הָיָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע (מדות ג: א), וְזֶהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה:
אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו. שֶׁמֵּאֶמְצָעִיתוֹ הוּא מוֹדֵד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְכָל רוּחַ, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּזְבָחִים (נט:). וְכֵן שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (ג: א): הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַיְסוֹד, נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים. עָלָה חָמֵשׁ וְכָנַס אַמָּה, זֶה הַסּוֹבֵב, נִמְצָא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. מְקוֹם הַקְּרָנוֹת אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה, נִמְצָא עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ עַל עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. מְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַמָּה מִזֶּה וְאַמָּה מִזֶּה, נִמְצָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה:

רש״יוְהָעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ. גַּג הַמִּזְבֵּחַ עִם מְקוֹם הַקְּרָנוֹת וְעִם מְקוֹם רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה, וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה הָאֲמוּרִים כָּאן – מֵאֶמְצָעִיתוֹ מוֹדֵד, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ: אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ:
וְהַגְּבוּל֩ סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: ״וְגַדְנְפָא״, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ עַל הַקְּרָנוֹת (זבחים סב:):
חֲצִ֣י הָאַמָּ֗ה. מֵאֶמְצָעִיתוֹ מוֹדֵד; נִמְצָא אַמָּה עַל אַמָּה:
וְהַחֵֽיק לָ֤הּ אַמָּה֙. זוֹ כְּנִיסַת הַיְסוֹד:
וּמַעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים. וְכֶבֶשׁ שֶׁעוֹלִים בּוֹ הָיָה בַּדָּרוֹם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָעוֹלֶה בּוֹ פּוֹנֶה לַמִּזְרָח; שֶׁכָּל הַפְּנִיּוֹת הָיוּ דֶּרֶךְ יָמִין; וּכְשֶׁאַתָּה נוֹתֵן הַכֶּבֶשׁ בַּדָּרוֹם, הָעוֹלֶה בּוֹ וּפוֹנֶה דֶּרֶךְ יָמִין פּוֹנֶה לַמִּזְרָח:

רש״יהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם. אֲשֶׁר מִשֵּׁבֶט לֵוִי:
מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק. לְפִי שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁשִּׁמֵּשׁ רִאשׁוֹן בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי שְׁלֹמֹה (מלכים א ב: כז, לה), נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ:

כתובים משלי י״ז: כ״ח-י״ח: ג׳

רש״ילְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד. מִי שֶׁהוּא נִפְרָד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, לְתַאֲוַת לִבּוֹ וְיִצְרוֹ הָרַע הוּא רוֹדֵף, וְסוֹף בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. בֵּין חֲכָמִים תִּגָּלֶה חֶרְפָּתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (נזיר כג:) בְּלוֹט שֶׁנִּפְרַד מֵאַבְרָהָם עַל תַּאֲוַת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ (בראשית יג: יא). כָּל הַמִּקְרָא הַזֶּה עַל שֵׁם נִיאוּף נֶאֱמַר, וְסוֹפוֹ נִתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת: ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ (דברים כג: ד):

רש״יכִּ֝֗י אִֽם בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ. כִּי אִם בְּגִלּוּי לִבּוֹ, הוּא חָפֵץ לְגַלּוֹת מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ:

רש״יוְֽעִם קָל֥וֹן. תָּבוֹא חֶרְפָּה – מִי שֶׁבּוֹחֵר בְּקָלוֹן וְנִאוּף, חֶרְפָּה הִיא לוֹ:

משנה משנה שבת כ׳

ברטנורהרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְּשַׁמֶּרֶת. שֶׁמְּסַנְּנִים בָּהּ שִׁמְרֵי יַיִן, וּמוֹתֵחַ אֶת פִּיהָ לְכָל צַד בְּעִגּוּל וְנַעֲשֶׂה כְּאֹהֶל עַל חֲלַל הַכְּלִי. וְאַף עַל גַּב דְּעָבֵיד אֹהֶל, שָׁרֵי בְּיוֹם טוֹב, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָן בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל בְּשַׁבָּת [תּוֹלֶה] לְכַתְּחִלָּה לֹא, אֲבָל אִם תְּלוּיָה הִיא נוֹתְנִין לְתוֹכָהּ שְׁמָרִים וּמְסַנְּנִין, דְּאֵין דֶּרֶךְ בּוֹרֵר בְּכָךְ:
אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְּשַׁמֶּרֶת. דְּעָבֵיד אֹהֶל עֲרַאי וּמֵחֲזֵי כְּמַעֲשֵׂה חֹל:
וְאֵין נוֹתְנִים לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת. דַּהֲוָה תּוֹלָדַת בּוֹרֵר אוֹ מְרַקֵּד. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

ברטנורהנוֹתְנִים מַיִם. בְּשַׁבָּת עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים הַנְּתוּנִים בַּמְשַׁמֶּרֶת מִבְּעוֹד יוֹם. כְּדֵי שֶׁיִּצַּלּוּ שֶׁיִּהְיוּ הַשְּׁמָרִים צְלוּלִים וְיָזוֹב כָּל יֵינָם. פֵּרוּשׁ אַחֵר עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בֶּחָבִית, וְקוֹלְטִין הַמַּיִם טַעַם הַיַּיִן, וּמוֹצִיאִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת וְשׁוֹתִים אוֹתָן, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בּוֹרֵר:
אֶת הַיַּיִן. מִפְּנֵי הַקְּמָחִים לְבָנִים שֶׁמִּתְהַוִּים בּוֹ:
בְּסוּדָרִין. הַמְיֻחָדִין לְכָךְ. וְלֵיכָּא לְמִגְזַר דִּלְמָא סָחִיט לְהוּ, הוֹאִיל וַעֲשׂוּיִין לִמְלָאכָה זוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ בַּסּוּדָר כְּמִין גֻּמָּא בְּפִי הַכְּלִי כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד הַיַּיִן בַּמִּדְרוֹן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל:
וּבִכְפִיפָה מִצְרִית. סַל הֶעָשׂוּי מִצּוּרֵי הַדֶּקֶל. וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַכְּפִיפָה גְּבוֹהָה מִקַּרְקָעִית הַכְּלִי הַתַּחְתּוֹן טֶפַח, שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי:
וְנוֹתְנִים בֵּיצָה בִמְסַנֶּנֶת. שֶׁנָּתְנוּ בָּהּ חַרְדָּל לְהִסְתַּנֵּן, שֶׁרְגִילִין לִתֵּן בֵּיצָה טְרוּפָה בַּדְּבָרִים הָעֲכוּרִין וְהֵם מִתְלַבְּנִים וּמִזְדַּכְּכִים עַל יָדָהּ:
לָגִין. גָּדוֹל מִכּוֹס וְקָטָן מֵחָבִית:
הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִים. אִם יֵשׁ לוֹ אוֹרְחִין מְרֻבִּין עוֹשֶׂה הַרְבֵּה, בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּיוֹם טוֹב בֵּין בַּמּוֹעֵד. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא שֶׁעוֹשִׂין יֵנוּמוּלִין בְּשַׁבָּת כְּפִי מַה שֶּׁהֵן רוֹצִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) לְפִי זֶה לְשׁוֹן שֶׁיִּצַּלּוּ מִלְּשׁוֹן צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת. וּבְדִבְרֵיהֶם, צָלַלְתָּ בְּמַיִם אַדִּירִים (בָּבָא קַמָּא צא.), כְּלוֹמַר שֶׁהַיַּיִן יִהְיֶה נִנְעָר וְיִפֹּל וְיִמְשֹׁךְ לְתוֹךְ הַמַּיִם:
(ב) רַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב הָרַ"ן דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ בִּמְסַנֵּן בְּסוּדָרִין נַמִּי נֵימָא הָכִי, אֶלָּא וַדַּאי מִשּׁוּם שִׁנּוּי הוּא, וְהָתָם כֵּיוָן דְּאִיכָּא שִׁנּוּי אַחֲרִינָא דְּלֹא עָבֵיד גֻּמָּא שַׁפִּיר דָּמִי. וְלִי נִרְאֶה דְּאֵין הָכִי נַמִּי דִּסְבִירָא לְהוּ לְרַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם שֶׁהָיוּ הַסּוּדָרִים מְתוּחִים וּנְתוּנִים עַל גַּבֵּי הַכְּלִי מִבְּעוֹד יוֹם, וְתֵדַע דְּבִכְפִיפָה עַל כָּרְחֲךָ בְּהָכִי מַיְרֵי כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְעַיֵּן שָׁם:

ברטנורהחִלְתִּית. כָּךְ שְׁמָהּ בַּעֲרָבִי, וְהִיא חַמָּה וְנוֹהֲגִין לְאָכְלָהּ בַּמְּקוֹמוֹת הַקָּרִים, וְאֵין שׁוֹרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת, דְּמֵחֲזֵי כְּמַעֲשֵׂה חֹל:
אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מֵצִיף עֲלֵיהֶם מַיִם בִּכְלִי לִבְרֹר פְּסָלְתָּן, שֶׁהַפְּסֹלֶת צָף לְמַעְלָה:
וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן. בַּיָּד לְהַשִּׁיר פְּסָלְתָּן, דַּהֲוָה לֵיהּ בּוֹרֵר:
אֲבָל נוֹתֵן בְּתוֹךְ הַכְּבָרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּסָלְתָּן נוֹפֵל לִפְעָמִים דֶּרֶךְ נִקְבֵי הַכְּבָרָה וְנִמְצָא מִתְבָּרֵר מֵאֵלָיו:
הַתֶּבֶן. שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים מִן הַקַּשׁ שֶׁמְּחַתְּכִין אוֹתָן בַּמּוֹרִיגִים וְנַעֲשָׂה כָּל זְנַב הַשִּׁבָּלִין תֶּבֶן:
מֹץ. הוּא מִזְּקַן הַשִּׁבֹּלֶת הָעֶלְיוֹן, וְאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וְכוֹבְרִים אוֹתוֹ בִּכְבָרָה שֶׁיִּפֹּל הַמֹּץ:

ברטנורהגּוֹרְפִין. בְּשַׁבָּת אֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹר שֶׁמְּפַטְּמִים אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב הָעַפְרוּרִית שֶׁבָּאֵבוּס בַּתֶּבֶן וּבַשְּׂעוֹרִים שֶׁנּוֹתְנִים לְפָנָיו וְיָקוּץ בְּמַאֲכָלוֹ, וּמְסַלְּקִין תֶּבֶן שֶׁלְּפָנָיו לִצְדָדִים כְּשֶׁהוּא רַב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְרְסֶנּוּ בְּרַגְלָיו וְיִתְלַכְלֵךְ בִּרְעִי:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. אַתַּרְוַיְהוּ קָאֵי, אֶחָד גְּרִיפַת הָאֵבוּס וְאֶחָד תֶּבֶן שֶׁלְּפָנָיו לֹא יְסַלְּקֶנּוּ לִצְדָדִים. וְלֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי דּוֹסָא וַחֲכָמִים אֶלָּא בְּאֵבוּס שֶׁל כְּלִי, אֲבָל בְּאֵבוּס שֶׁל קַרְקַע הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין גּוֹרְפִים, דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת. וְרַבָּנָן גָּזְרוּ אֵבוּס שֶׁל כְּלִי אַטּוּ אֵבוּס שֶׁל קַרְקַע. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
נוֹטְלִים מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִים לִפְנֵי זוֹ. וְלֹא אָמְרִינַן טִלְטוּל דְּלֹא חָזֵי הֲוֵי, אֶלָּא וַדַּאי חָזֵי, דְּאֵין בְּהֵמָה קָצָה בְּמַאֲכַל הַנִּטָּל מִלִּפְנֵי חֲבֶרְתָהּ. וְדַוְקָא מִלִּפְנֵי הַחֲמוֹר וְנוֹתְנִין לִפְנֵי הַשּׁוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל לֹא מִלִּפְנֵי הַשּׁוֹר וְנוֹתְנִים לִפְנֵי הַחֲמוֹר, שֶׁמַּאֲכַל הַשּׁוֹר מָאוּס בָּרִירִין הַיּוֹצְאִים מִפִּיו וְאֵין הַחֲמוֹר אוֹכֵל מִמֶּנּוּ:

ברטנורההַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה. סְתָמָא לְהַסָּקָה וּמֻקְצֶה הוּא, וּבָא לִשְׁכַּב עָלָיו וּמְנַעְנְעוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רַךְ וְצָף לִשְׁכַּב עָלָיו:
לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ. דְּמֻקְצֶה הוּא, אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ בִּכְתֵפָיו, דְּטִלְטוּל מִן הַצַּד הוּא וְלָאו שְׁמֵיהּ טִלְטוּל:
אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין. דְּגַלֵּי דַּעְתֵּיהּ דְּאַקְצְיֵהּ לִשְׁכִיבָה, מֵעַתָּה תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו:
מַכְבֵּשׁ. שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁמְּשִׂימִין בֵּינֵיהֶן הַבְּגָדִים לְאַחַר כְּבִיסָתָן וּמְהַדְּקִין הַלּוּחַ הָעֶלְיוֹן עַל הַבְּגָדִים הַמֻּנָּחִין בַּלּוּחַ הַתַּחְתּוֹן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא קִפּוּלָן נָאֶה:
מַתִּירִין. דְּהַיְנוּ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת לִטֹּל אֶת הַבְּגָדִים, אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁים דְּהַיְנוּ צֹרֶךְ חֹל:
וְשֶׁל כּוֹבְסִים לֹא יִגַּע בּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי לְתַקֵּן בְּגָדִים וּמִהַדַּק טְפֵי, וְהַתָּרָתוֹ דּוֹמָה לִסְתִירָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

גמרא שבת ק״מ ב: ד׳-י״ז

אָמַר רַב קְטִינָא הָעוֹמֶד בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה כְּאִלּוּ עוֹמֵד בִּכְרֵיסָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב דְּלֹא נְפִישָׁא לֵיהּ רִיפְתָא לֹא לֵיכוֹל יַרְקָא מִשּׁוּם דְגָרִיר. וְאָמַר רַב חַסְדָּא אֲנָא לֹא בַעֲנִיּוּתִי אַכְלִי יַרְקָא וְלֹא בַעֲתִירוּתִי אַכְלִי יַרְקָא. בַּעֲנִיּוּתִי מִשּׁוּם דְגָרִיר. בַּעֲתִירוּתִי דַאֲמֵינָא הֵיכָא דְעַיֵּיל יַרְקָא לֵיעוֹל בִּשְׂרָא וְכַוְורֵי. וְאָמַר רַב חַסְדָּא הַאי מָאן דְאֶפְשַׁר לֵיהּ לְמֵיכַל נַהֲמָא דְשַׂעֲרֵי וְאָכִיל דְּחִיטֵי קָעָבַר מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית. וְאָמַר רַב פַּפָּא הַאי מָאן דְּאֶפְשַׁר לְמִשְׁתֵּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא עָבַד מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית. וְלָאו מִילְתָא הִיא בַּל תַּשְׁחִית דְּגוּפָא עָדִיף. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב דְזַבִּין אוּמְצָא לִיזְבִין אוּנְקָא דְאִית בֵּיהּ תְּלָתָא מִינֵי בִשְׂרָא. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב לֹא לֵיתֵיב אֲצִפְתָּא חַדְתָּא דִּמְכַלְיָא מָאנֵיהּ. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּר בֵּי רַב לֹא יְשַׁדֵּר מָאנֵיהּ לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ לְחַוָּרֵיהּ לֵיהּ דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא דִּילְמָא חָזֵי בֵיהּ מִידִי וְאָתֵי לְמִגְנְיֵא. אָמַר לְהוּ רַב חַסְדָּא לִבְנָתֵיהּ תֵּיהֵוָין צְנִיעֲתָן בְּאַפֵּי גַבְרַיְיכוּ לָא תֵיכְלוּן נַהֲמָא בְּאַפֵּי גַבְרַיְיכוּ. לָא תֵיכְלוּן יַרְקָא בְּלֵילְיָא. לָא תֵיכְלוּן תַּמְרֵי בְּלֵילְיָא וְלָא תִשְׁתּוּן שִׁיכְרָא בְּלֵילְיָא. וְלָא תְפַנּוּן הֵיכָא דִמְפַנֵּי גַבְרַיְיכוּ. וְכִי קָא קָארֵי אֵינִישׁ אַבָּבָא לָא תֵימְרוּן מַנּוֹ אֶלָּא מַנִּי:

רש״יבאמצע מטה - שאיש ואשתו רגילין בה לישן:
כאילו עומד כו' - דמהרהר:
לא ליכול ירקא - ירק חי כרישין צירפו"ל ושחליים:
משום דגריר ליבא - ומאכילו לחם הרבה ואין לו:
אונקא - צואר:
תלתא מיני בשרא - יטעום בו ג' מיני מטעמים שמן וכחוש וגיד הצואר:
אציפתא חדתא - מחצלת חדשה של גמי לח ולחלוחית הגמי מבלה הבגדים:
לאושפיזא - לפונדקית שלו לא ישלח חלוקו ללבן:
דילמא חזיא בהו - קרי ומגניא עליה:
לא תיכלון ירקא בלילה - מפני ריח הפה:
שיכרא ותמרי - משלשלין ומביאין לידי הפחה:
היכא דמפני גברייכו - בגילוי בפניהם בשדות ואפילו שלא בפניהם שמכיר מקומו ומקומכם ונמאסת' לו בזוכרו:
לא תימרון מנו - מי הוא לשון זכר לא תרגילו לשונכם לדבר עם זכרים:
אלא מני - מי היא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר רב קטינא: העומד באמצע המטה על נסר אחד עלול הוא לשברו, והריהו כאילו עומד בכריסה של אשה שודאי יזיק לה, ואף כאן ודאי יגרום לשבירת המיטה (גאונים), ולכן אם עושה זאת בשבת — מותר. ומעירים: ולאו מילתא היא [ואין זה דבר שמתקבל להלכה].
אמר רב חסדא: בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא [בן בית הרב שאין לו פת מרובה] — לא ליכול ירקא [יאכל ירק], משום דגריר [[שהוא גורר ומעורר] את התיאבון. ואמר רב חסדא: אנא [אני] לא בעניותי אכלי ירקא [אכלתי ירק], ולא בעתירותי אכלי ירקא [בעשירותי אכלתי ירק]. בעניותי לא אכלתי — משום דגריר [שהוא גורר ומעורר] את התיאבון. בעתירותי [בעשירותי] לא אכלתי — דאמינא [שאמרתי]: היכא דעייל ירקא, ליעול בשרא וכוורי [היכן שנכנס ירק, שיכנסו בשר ודגים].
ועוד אמר רב חסדא: האי מאן [מי] שאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי [לו לאכול לחם שעורים ואוכל לחם של חיטים] — קעבר [הריהו עובר] משום "בל תשחית", שהוא כמבזבז ללא צורך. ואמר רב פפא: האי מאן [מי] שאפשר לו למישתי שיכרא ושתי חמרא [לשתות שכר ושותה יין] — עובר משום "בל תשחית". ואולם מעירים על דברים אלה: לאו מילתא היא [אין זה דבר נכון] כי "בל תשחית" דגופא [של הגוף] עדיף, וטוב לאדם שישמור על גופו במזון טוב מאשר ישמור על ממונו.
ועוד אמר רב חסדא: בר בי רב דזבין אומצא [בן בית הרב הקונה בשר] — ליזבין אונקא, דאית ביה תלתא מיני בישרא [שיקנה מן הצואר, שיש בו שלושה מיני בשר].
ועוד אמר רב חסדא: בר בי רב לא ליתיב אציפתא חדתא, דמכליא מאניה [בן בית הרב אל ישב על מחצלת חדשה, לפי שהיא מכלה את בגדיו ברטיבותה].
ועוד אמר רב חסדא: בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזיה לחווריה ליה [בן בית הרב אל ישלח בגדיו למאכסנו לכבס לו], דלאו אורח ארעא, דילמא חזי ביה מידי, ואתי למגניא [שאין זה דרך ארץ, שמא יראה בו דבר כגון קרי, ויבוא להתגנות בפני מארחו].
וכן לא תיכלון ירקא בליליא [אל תאכלו ירק בלילה], לפי שהירק גורם לריח הפה, לא תיכלון תמרי בליליא [אל תאכלו תמרים בלילה], ולא תשתון שיכרא בליליא [ואל תשתו שכר בלילה], שכל אלה משלשלים, ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו [ואל תפנו לצרכיכן במקום שנפנים בעליכן] שלא תמאסו עליהם.
וכי קא קארי אבבא איניש [ וכאשר קורא על הפתח אדם] הרוצה להיכנס לא תימרון אל תאמרון "מנו" ["מי הוא"], אלא "מני" ["מיהי"] בלשון נקבה, שיראו שאין להן עסק עם גברים אחרים.

זוהר ספר הזהר, תצוה ד׳

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לָא שִׁמֵּשׁ מֹשֶׁה (נ''א שִׁמְשָׁא) בְסִיהֲרָא עַד דְּאִתְכְלִיל בְּכָל סִטְרִין בְּרָזָא דְו' כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, תָּא חָזֵי מַה כְּתִיב מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי. לְכַהֵן לִי לָא כְתִיב. אֶלָּא לְכַהֲנוֹ לִי לְשִׁמּוּשָׁא דִילֵיהּ לְשִׁמּוּשָׁא דְאָת דָּא לְשִׁמּוּשָׁא דִילֵיהּ וַדָּאי. לִי דָא אָת ה' לְאַעֲלָא וּלְשַׁמְּשָׁא ו' בְּה' לְמֶהֱוֵי כֹלָּא חָד. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּעָאלוּ וְנַפְקוּ וְיַדְעֵי בְּרָזֵי דְאָרְחֵי דְאוֹרַיְתָא לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲמָאי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כֹלָּא לָא אִתְקְרִיב לְמֶהֱוֵי חָד כִּדְקָא יָאוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְּהָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל קַיְימִין לְתַתָּא לְאַפְתְּחָא אָרְחִין וּלְאַנְהָרָא שְׁבִילִין וּלְאַדְלָקָא בוּצִינִין וּלְקָרְבָא כֹלָּא מִתַּתָּא לְעֵילָא לְמֶהֱוֵי כֹלָּא חָד וּבְגִינֵי כָךְ כְּתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיָי וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כֹּלָּא אִיהוּ קְרִיבָה לְמָאן דְּיָדַע לְיַחֲדָא יְחוּדָא וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ דְּהָא בְּזִמְנָא דְאִשְׁתְּכַח קָרְבָּנָא כִּדְקָא יָאוּת כְּדֵין אִתְקְרִיב כֹּלָּא כַחֲדָא וּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין אִשְׁתְּכַח בְּעַלְמָא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא וְאִתְכַּפְיָיא וְאִתְכַּסְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא וְשָׁלִיט סִטְרָא דִקְדוּשָׁה בִּנְהִירוּ וְחִידוּ. וְכַד קָרְבְּנָא לָא אִשְׁתְּכַח כִּדְקָא יָאוּת אוֹ יִחוּדָא לָא הֲוֵי כִדְקָא יָאוּת כְּדֵין אַנְפִּין עֲצִיבִין וּנְהִירוּ לָא אִשְׁתְּכַח וְאִתְכַּסְיָיא סִיהֲרָא וְשַׁלְטָא סִטְרָא אַחֲרָא בְּעַלְמָא. (נ''א דְּלָא אִתְחֲרָב בֵּי מַקְדְּשָׁא אֶלָּא) בְגִין דְּלָא אִית מָאן דְיָדַע לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא נַסֵי לְאִיּוֹב וְלָא אָתָא עִמֵּיהּ בְּנִסְיוֹנָא דִשְׁאַר צַדִּיקַיָיא דְּהָא לָא כְתִיב בֵּיהּ וְהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אִיּוֹב כְּמָה דִכְתִיב בְּאַבְרָהָם וְהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אַבְרָהָם דְּאִיהוּ בִּידֵיהּ אַקְרִיב לִבְרֵיהּ יְחִידָאֵי לְגַבֵּיהּ. וְאִיּוֹב לָא יָהַב לֵיהּ וְלָא מָסַר לֵיהּ כְּלוּם וְלָא אִתְמַר לֵיהּ. אֲבָל אִתְמְסַר בִּידָא דִמְקַטְרְגָא בְדִינָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִיהוּ אִתְעַר לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְגַבֵּיהּ מַה דְּאִיהוּ לָא בָעָא דְּהָא בְכָל זִמְנָא אָתֵי הַהוּא מְקַטְרְגָא לְאַתְעֲרָא עַל בְּנֵי נָשָׁא. וְהָכָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַתְעַר לְגַבֵּיהּ דִּכְתִיב (איוב א') הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. אֲבָל רָזָא עֲמִיקָא אִיהוּ:

תרגום הזוהרוְאַתָּה הַקְּרֵב אֵלֶיךְ וְכוּ'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא שִׁמֵּשׁ מֹשֶה, שֶׁהוּא הַשֶּׁמֶשׁ, בַּלְּבָנָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, עַד שֶׁנִּכְלָל בְּכָל הַצְדָדִים בְּסוֹד אוֹת ו', כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי. לְכַהֵן לִי לֹא כָּתוּב, אֶלָּא לְכַהֲנוֹ לִי, עִם ו' יְתֵרָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְשִׁמּוּשׁ שֶׁלּוֹ, לְשִׁמּוּשׁ שֶׁל אוֹת הַו' הַזּוֹ, לְשִׁמּוּשׁ שֶׁלּוֹ וַדַּאי, וְדוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה כָּתוּב, לְכַהֵן ו', אֶל, לִי שֶׁהוּא אוֹת ה', לְהַכְנִיס וּלְשַׁמֵּשׁ הַו' בְּה' שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּכְנְסוּ בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְיָצְאוּ, וְיוֹדְעִים בְּסוֹדוֹת דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה, לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹאֵל, לָמָּה מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הַכֹּל אֵינוֹ נִקְרָא אֶחָד לִהְיוֹת אֶחָד כָּרָאוּי, אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְמַטָּה לִפְתֹּחַ דְּרָכִים וּלְהָאִיר שְׁבִילִים וּלְהַדְּלִיק הַנֵּרוֹת, וּלְקָרֵב הַכֹּל מִמַּטָּה לְמַעְלָה, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' וְגוֹ'. וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךְ וְגוֹ', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַכֹּל הוּא נִקְרָב עַל יְדֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד הַיִּחוּד וְלַעֲבֹד לַאֲדוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּזְמָן שֶׁנִּמְצָא הַקָּרְבָּן כָּרָאוּי, אָז נִתְקָרֵב הַכֹּל יַחַד, וְהֶאָרַת הַפָּנִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִמְצָא בָּעוֹלָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא נִכְנָע וְנִסְתָּר, וְצַד הַקְּדֻשָּׁה שׁוֹלֵט בְּאוֹרָה וְשִׂמְחָה. וּכְשֶׁהַקָּרְבָּן לֹא נִמְצָא כָּרָאוּי, אוֹ הַיִּחוּד לֹא הָיָה כָּרָאוּי, אָז הַפָּנִים עֲצוּבוֹת וְאוֹר אֵינוֹ נִמְצָא, וְהַלְּבָנָה, נִסְתֶּרֶת, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְיַחֵד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִסָּה אֶת אִיּוֹב, וְלֹא בָּא עִמּוֹ בְּנִסָּיוֹן, כְּנִסָּיוֹן שְׁאָר הַצַדִּיקִים, שֶׁהֲרֵי לֹא כָּתוּב בּוֹ, וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אִיּוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם, וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא בְּיָדוֹ הִקְרִיב בֶּן יְחִידוֹ אֵלָיו, וְאִיּוֹב לֹא נָתַן לוֹ, וְלֹא מָסַר לוֹ כְּלוּם, וְלֹא נֶאֱמָר לוֹ שֶׁיִּתֵּן, אֲבָל נִמְסָר בְּיַד הַמְּקַטְרֵג בְּדִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עוֹרֵר עָלָיו אֶת הַמְּקַטְרֵג, מַה שֶּׁהוּא לֹא בִּקֵּשׁ. כִּי תָּמִיד בָּא הַמְּקַטְרֵג לְהִתְעוֹרֵר עַל בְּנֵי אָדָם, וְכָאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹרֵר אֶת הַמְּקַטְרֵג עָלָיו, שֶׁכָּתוּב, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. אֲבָל סוֹד עָמֹק הוּא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳: ט׳-י׳

א. אִם הָיָה מָקוֹם גָּבוֹהַּ מֵהֶן (מִצוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם) עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ מֵהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים יוֹשֵׁב בְּצַד הַמָּקוֹם וְקוֹרֵא שֶׁהֲרֵי נִפְסַק בֵּינֵיהֶן וְהוּא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ רֵיחַ רָע. וְכֵן אִם כָּפָה כְּלִי עַל הַצוֹאָה אוֹ עַל מֵימֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עִמּוֹ בַּבַּית הֲרֵי אֵלּוּ כִּקְבוּרִין וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן:

ב. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַצוֹאָה מְחִיצָה שֶׁל זְכוּכִית אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ מֵאַחֲרֵי הַזְּכוּכִית מֻתָּר לִקְרוֹת בְּצִדָּהּ. נָתַן רְבִיעִית מַיִם לְתוֹךְ מֵי רַגְלַיִם שֶׁל פַּעַם אַחַת מֻתָּר לִקְרוֹת עִמָּהֶן בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״א

שָׁאַל רִבִּי עֲקִיבָא לְרִבִּי נְחוּנְיָא הַגָּדוֹל בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים. אָמַר לוֹ מִיָּמַי לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת וְלֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב הוּנָא בַּר יְהוֹשֻׁעַ חָלַשׁ וכו' וְאָמְרוּ לוֹ מָאי חָזִיתָ אָמַר לְהוּ הָכִי אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוֹאִיל וְלֹא מוֹקֵי בְמִלְתָא לָא תְקִימוּ בַּהֲדֵיהּ שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז') נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע וכו'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב נַחְמָן חָפַר תֵּל אֶחָד וְהָיָה רַב אַחָא בַּר יֹאשִׁיָה קָבוּר שָׁם וְרָאָהוּ קַיָּים בְּעַצְמוֹתָיו אָמַר לֵיהּ מָאי הָאי אָמַר לֵיהּ מִיָּמַי לֹא עָמַדְתִּי עַל מִדּוֹתַי וְלֹא תָּפַסְתִּי בְּלִבִּי קִנְאַת חֲבֵירַי וכו' שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י''ד) וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַעֲשֵׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁיָרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְלֹא נֶעֱנֶה וכו' וְיָרַד רִבִּי עֲקִיבָא וְנֶעֱנֶה וְיָצְאתַ בַּת קוֹל וְאָמְרָה מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו:

תורה שמות כ״ח: ה׳-ח׳