פרשת תצוה יום שלישי

תצוה · שלישי

תורה שמות כ״ח: ט׳-י״ג

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
כח (ט) וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְתִסַּב יָת תַּרְתֵּין אַבְנֵי בוּרְלָא וְתִגְלוֹף עֲלֵיהֶן שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃
שִׁתָּא מִשְּׁמָהָתְהוֹן עַל אַבְנָא חֲדָא וְיָת שְׁמָהַת שִׁתָּא דְאִשְׁתָּאָרוּ עַל אַבְנָא תִנְיֵתָא כְּתוּלְדָתְהוֹן:
רש״יכְּתוֹלְדֹתָֽם. כַּסֵּדֶר שֶׁנּוֹלְדוּ – רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, דָּן, נַפְתָלִי עַל הָאַחַת, וְעַל הַשְּׁנִיָּה גָּד, אָשֵׁר, יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, יוֹסֵף, בִּנְיָמִין מָלֵא, שֶׁכֵּן הוּא כָתוּב בִּמְקוֹם תּוֹלַדְתּוֹ, כ"ה אוֹתִיּוֹת בְּכָל אַחַת וְאַחַת:
(יא) מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶ֒בֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
עוֹבַד אֳמַן אֶבֶן טָבָא כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלֹּף דְּעִזְקָא תִּגְלוֹף יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָּא עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁקְּעָן מְרַמְּצָן דִּדְהַב תַּעְבֵּד יָתְהוֹן:
רש״ימַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶ֒בֶן֒. מַעֲשֵׂה אֻמָּן שֶׁל אֲבָנִים, חָרַשׁ זֶה דָּבוּק הוּא לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו וּלְפִיכָךְ הוּא נָקוּד פַּתָּח בְּסוֹפוֹ, וְכֵן חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו (ישעיהו מ"ד) – חָרָשׁ שֶׁל עֵצִים, וְכֵן חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד, (שם), כָּל אֵלֶּה דְּבוּקִים וּפְתוּחִים:
פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם. כְּתַרְגּוּמוֹ כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלֹף דְּעִזְקָא, חֲרוּצוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּתוֹכָן כְּמוֹ שֶׁחוֹרְצִין חוֹתְמֵי טַבָּעוֹת שֶׁהֵם לַחְתֹּם אִגְּרוֹת – כְּתָב נִכָּר וּמְפֹרָשׁ:
עַל שְׁמֹ֖ת. כְּמוֹ בִּשְׁמֹת:
מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת. מֻקָּפוֹת הָאֲבָנִים בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב, שֶׁעוֹשֶׂה מוֹשַׁב הָאֶבֶן בְּזָהָב כְּמִין גֻּמָּא לְמִדַּת הָאֶבֶן וּמְשַׁקְּעָהּ בַּמִּשְׁבֶּצֶת, נִמְצֵאת הַמִּשְׁבֶּצֶת סוֹבֶבֶת אֶת הָאֶבֶן סָבִיב וּמְחַבֵּר הַמִּשְׁבְּצוֹת בְּכִתְפוֹת הָאֵפוֹד:
(יב) וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃ {ס}
וּתְשַׁוִּי יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָא עַל כִּתְפֵּי אֵפוֹדָא אַבְנֵי דָכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטּוֹל אַהֲרֹן יָת שְׁמָהָתְהוֹן קֳדָם יְיָ עַל תְּרֵין כִּתְפּוֹהִי לְדָכְרָנָא:
רש״ילְזִכָּרֹֽן. שֶׁיְּהֵא רוֹאֶה הַקָּבָּ"ה אֶת הַשְּׁבָטִים כְּתוּבִים לְפָנָיו וְיִזְכֹּר צִדְקָתָם:
(יג) וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃
וְתַעְבֵּד מְרַמְּצָן דִּדְהָב:
רש״יוְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת. מִעוּט מִשְׁבְּצוֹת שְׁתַּיִם; וְלֹא פֵּרֵשׁ לְךָ עַתָּה בְּפָרָשָׁה זוֹ אֶלָּא מִקְּצָת צָרְכָּן, וּבְפָרָשַׁת הַחֹשֶׁן גּוֹמֵר לְךָ פֵּרוּשָׁן:

נביאים יחזקאל מ״ג: כ׳-כ״ד

מג (כ) וְלָקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל־אַרְבַּ֤ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה וְאֶֽל־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ׃
וְתִיסַב מִדְמֵיהּ וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע קַרְנָתֵיהּ וְעַל אַרְבַּע זִוְיַת מְסַמְתָא וְעַל תְּחוּמָה סְחוֹר סְחוֹר וּתְדַכֵּי יָתֵיהּ וּתְכַפֵּר עֲלוֹהִי:
רש״יעַל אַרְבַּע קַרְנוֹתָיו. שֶׁל מִזְבֵּחַ:
פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה. גַּג הַמִּזְבֵּחַ:
וְכִפַּרְתָּֽהוּ. תְּקַנַּח אוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ חוֹל שֶׁבּוֹ, לְהַכְנִיסוֹ בִּקְדֻשָּׁה, לִהְיוֹתוֹ רָאוּי לְכַפֵּר עָלָיו מִזֶּה וּלְהַלָּן:
(כא) וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃
וְתִסַב יַת תּוֹרָא דְחַטָאתָא וְיוֹקְדִינֵיהּ בַּאֲתַר דַחֲזִי לְבֵיתָא מִבָּרָא לְמַקְדְשָׁא:
רש״יבְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בַּאֲתַר דַּחֲזִי לְבֵיתָא״, כְּלוֹמַר: בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ; וְלָשׁוֹן בְּמִפְקַד הַבַּיִת – מָקוֹם שֶׁהַבַּיִת כָּלֶה, כְּמוֹ ״לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ (במדבר לא: מט). וְהוּא פַּר הַמִּלּוּאִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ בַּמִּשְׁכָּן (ויקרא ח: ב), וְנִשְׂרַף אוֹתוֹ פַּר וְלֹא נֶאֱכַל; וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּמְנָחוֹת (מה.): מִלּוּאִים הִקְרִיבוּ בִּימֵי עֶזְרָא כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְרִיבוּ בִּימֵי מֹשֶׁה:
(כב) וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃
וּבְיוֹמָא תִנְיָנָא תַקְרִיב צְפִיר בַּר עִזַי שְׁלִים לְחַטָאתָא וְתִדְכֵּי יַת מַדְבְּחָא כְּמָא דְדַכִּיאוּ בְּתוֹרָא:
רש״יתַּקְרִ֛יב שְׂעִיר עִזִּ֥ים. זֶה לֹא הָיָה בַּמִּשְׁכָּן; וּבַמִּלּוּאִים שֶׁל לֶעָתִיד לָבֹא – כָּךְ הֵם עַל פִּי הַדִּבּוּר:
(כג) בְּכַלּוֹתְךָ֖ מֵחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃
בְּשֵׁיצָיוּתָךְ מִלְדַכָּאָה תַּקְרִיב תּוֹר בַּר תּוֹרֵי שְׁלִים וּדְכַר מִן עָנָא שְׁלִים:
רש״ימֵחַטֵּ֑א. מִלְּטַהֵר:
(כד) וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַיהֹוָֽה׃
וְתִקְרְבִינוּן קֳדָם יְיָ וְיִתְּנוּן כַּהֲנַיָא עֲלֵיהוֹן מִילְחָא וְיִסְקוּן יַתְהוֹן עֲלָתָא קֳדָם יְיָ:

כתובים משלי י״ח: ד׳-ח׳

יח (ד) מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חׇכְמָֽה׃
מַיָא עֲמִיקֵי פּוּמֵיהּ דְגַבְרָא נַחֲלָא דְנָבֵיעַ מַבּוּעַ דְחָכְמְתָא:
רש״ידִּבְרֵ֣י פִי אִ֑ישׁ. כָּל אִישׁ שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן גִּבּוֹר גָּדוֹל בִּגְבוּרָה הוּא:
מְק֣וֹר חׇכְמָֽה. כְּנַחַל נוֹבֵעַ וּכְמַיִם עֲמֻקִּים:
(ה) שְׂאֵ֣ת פְּנֵֽי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט׃
לְמֵסַב אַפֵּי לְרַשִׁיעָא לָא שַׁפִּיר אַף לָא לְמִצְלֵי דִינָא לְצַדִיקָא:
רש״ישְׂאֵ֣ת פְּנֵֽי רָשָׁ֣ע לֹא ט֑וֹב. כַּאֲשֶׁר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא פז.): לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹשְׂאִים לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן לָעוֹלָם הַבָּא:
ט֑וֹב וְגוֹ׳. טוֹב לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּכְרִיעִין לָהֶם כַּף מֹאזְנַיִם לְחַיְּבָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן בְּחַיֵּיהֶן לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ – כְּמַשְׁמָעוֹ:
(ו) שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא׃
סִפְוָתֵיהּ דְסִכְלָא מַיְתָן לֵיהּ לְדִינָא וּפוּמֵיהּ מַסְטֵי לֵיהּ לְחַרְתָּא:
רש״ישִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אוּ בְרִ֑יב. כָּל דְּבָרָיו בָּאִים בִּלְשׁוֹן תִּגְרָה:
וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא. קוֹרֵא לְיִסּוּרִין לַהֲבִיאָם עָלָיו:
(ז) פִּֽי־כְ֭סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃
פּוּמֵיהּ דְסִכְלָא שַׁצְיָא הוּא לֵיהּ וְשִׂפְוָתֵיהּ פַּחָא אִנוּן לְנַפְשֵׁיהּ:
(ח) דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן׃
מִלוֹי דְשִׁגוּשָׁא מַרְכְנָן לֵיהּ וּמָחֲתָן לֵיהּ לְעוֹמֶק דִשְׁיוֹל:
רש״ידִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים. מַהֲלוּמוֹת:

משנה משנה כתובות ד׳

א. נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה, בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ, וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה, מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין:
ברטנורהנַעֲרָה. וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. וְהַצַּעַר נַמִּי לְאָבִיהָ בַּאֲנוּסָה:
מֵת הָאָב. מִשֶּׁעָמְדָה בַדִּין בְּנַעֲרוּתָהּ, בֵּין בָּגְרָה קֹדֶם מִיתָה בֵּין לֹא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין, דְּכֵיוָן דְּעָמְדָה בַדִּין זָכָה בָהֶן אָב:
לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹד בַּדִּין וְכוּ'. כֵּיוָן דְּלֹא עָמַד בַּדִּין לָאו מָמוֹן הוּא לְהוֹרִישׁוֹ לְבָנָיו:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדָה בַּדִּין לֹא הֲוֵי מָמוֹן דְּאָב לְהוֹרִישׁוֹ לְבָנָיו עַד דְּמָטֵי לִידֵיהּ, דִּכְתִיב (דברים כב) וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף, לֹא זִכְּתָה תּוֹרָה לָאָב אֶלָּא מִשְּׁעַת נְתִינָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. שֶׁעָשְׂתָה בְּחַיֵּי אָבִיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה, כְּגוֹן שְׂכַר פְּעֻלָּה:
וּמְצִיאָתָהּ. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, מְצִיאָתָהּ מִמַּאן גַּבְיָא. וּמְשָׁנֵי, הָכִי קָאָמַר, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ כִּמְצִיאָתָהּ, מַה מְּצִיאָתָהּ בְּחַיֵּי הָאָב לָאָב אַחַר מִיתַת הָאָב לְעַצְמָהּ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין הָאַחִים זוֹכִים בְּמַה שֶּׁמָּצְאָה הַבַּת לְאַחַר מִיתַת הָאָב, כָּךְ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ בְּחַיֵּי הָאָב לָאָב, וְזָכוּ בָהֶן הָאַחִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה שְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ. אֲבָל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלְּאַחַר מִיתַת הָאָב לְעַצְמָהּ, וְאֵין לָאַחִין זְכוּת בְּמַעֲשֵׂי יְדֵי הַבַּת שֶׁעוֹשָׂה לְאַחַר מִיתַת הָאָב:
עיקר תוספות יום טוב(א) בַּתְּפוּסָה. בַּגְּמָרָא, מַאי קָמַשְׁמַע לָן, תָּנִינַן הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים (וּמִידֵי הוּא טַעֲמָא דִּלְאָבִיהָ מִשּׁוּם דְּאִי בָּעֵי מָסַר לָהּ לִמְנֻוָּל כוּ'‏ מִמֵּילָא יָדְעִינַן נַמִּי דְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה לְאָבִיהָ מֵהַאי טַעֲמָא גּוּפֵיהּ דְּאִי בָּעֵי כוּ'‏ שֶׁנִּבְעֲלָה לוֹ בְּעַל כָּרְחָהּ וּמְצַעֲרָהּ). עָמְדָה בַדִּין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנָן, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַלָּשׁוֹן בַּתְּפוּסָה, לִישְׁנָא דִקְרָא, וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ. רַשִׁ"י:
(ב) דְּאֵין אָדָם מוֹרִישׁ לִבְנוֹ זְכוּת שֶׁזִּכְּתָה לוֹ תּוֹרָה בְּבִתּוֹ. וְיָלֵיף לָהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא:
(ג) שֶׁל עַצְמָהּ. תֵימַהּ, תֵּינַח קְנָס, אֶלָּא בֹּשֶׁת וּפְגָם דְּמָמוֹנָא הוּא, דְּאַחִין בָּעֵי לְמֶהֱוֵי. וְשֶׁמָּא מִקְּרָאֵי דִּלְעֵיל דְּנָפְקֵי בֹּשֶׁת וּפְגָם אִתְּקִישׁ אַהֲדָדֵי. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) דִּפְשִׁיטָא לָן דִּלְעַצְמָהּ, דְּהָא אֲפִלּוּ בְחַיֵּי הָאָב לֹא זָכָה בָהֶן אָב אֶלָּא אִם כֵּן סְמוּכָה עַל שֻׁלְחָנוֹ, מִשּׁוּם אֵיבָה, דְּאִי אָמַרְתְּ מְצִיאָתָהּ לְעַצְמָהּ לֹא יָהֵיב לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲבָל אַחִין עַל כָּרְחַיְהוּ מִתַּזְנָן מִנִּכְסֵי הָאָב:
(ה) וְטַעֲמָא יָלֵיף בַּגְּמָרָא מִקְּרָא:
ב. הַמְאָרֵס אֶת בִּתּוֹ, וְגֵרְשָׁהּ, אֵרְסָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלּוֹ. הִשִּׂיאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, הִשִּׂיאָהּ וְנִתְאַרְמְלָה, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב. אָמְרוּ לוֹ, מִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ, אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ:
ברטנורהכְּתֻבָּתָהּ שֶׁל אָב. כְּתֻבָּתָהּ שֶׁהִיא גוֹבָה מִשְּׁנֵי אֵרוּסִין הַלָּלוּ. וְקָסָבַר יֵשׁ כְּתֻבָּה לַאֲרוּסָה. וּבִימֵי נַעֲרוּת וְקַטְנוּת קָאָמַר:
כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּהּ. דְּמִשֶּׁהִשִּׂיאָהּ פָּקַע רְשׁוּתוֹ, וּבָתַר גּוֹבַיְנָא אָזְלִינַן, וְגוֹבַיְנָא בָּתַר הָכִי הוּא. וְלֹא אָזְלִינַן בָּתַר כְּתִיבָה לוֹמַר הוֹאִיל וְהָרִאשׁוֹנָה נִכְתְּבָה בְּעוֹדָהּ בִּרְשׁוּת הָאָב תֶּהֱוֵי דְּאָב:
הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָב. דְּקָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה בָּתַר כְּתִיבָה אָזְלִינַן, וְהוֹאִיל וּכְתֻבָּה רִאשׁוֹנָה נִכְתְּבָה לִפְנֵי הַנִּשּׂוּאִין בְּעוֹד שֶׁהַבַּת בִּרְשׁוּת הָאָב, הַוְיָא דְּאָב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עיקר תוספות יום טוב(ו) וְגֵרְשָׁהּ כוּ'. וְלֹא קָתָנֵי וְנִתְאַרְמְלָה בְּתַרְוַיְהוּ, דְּאַגַּב אוֹרְחֵיהּ דָּק בְּמִלְּתֵיהּ דְּלֹא לִינְקָט בְּדֶרֶךְ פֻּרְעָנוּת, וְסָתַם לָן כְּרַבִּי דְּאָמַר נִשֵּׂאת לְאֶחָד וּמֵת, לְשֵׁנִי וּמֵת, לִשְׁלִישִׁי לֹא תִנָּשֵׂא, דְּבִתְרֵי הֲוֵי חֲזָקָה לְמֶהֱוֵי קַטְלָנִית. וְלָאו דַּוְקָא נִשֵּׂאת, אֶלָּא הוּא הַדִּין נִתְאָרְסָה וְנִתְאַרְמְלָה שְׁתֵּי פְעָמִים. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) רַשִׁ"י. אִי נַמִּי בְּשֶׁכָּתַב לָהּ. הָרַ"ן:
ג. הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה בִתָּהּ עִמָּהּ, וְזִנְּתָה, הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב, וְלֹא מֵאָה סָלַע. הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. אֵין לָהּ לֹא פֶתַח בֵּית הָאָב וְלֹא מֵאָה סָלַע. הָיְתָה הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי הִיא כְבַת יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. יֶשׁ לָהּ אָב וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב, יֶשׁ לָהּ פֶּתַח בֵּית הָאָב וְאֵין לָהּ אָב, הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. לֹא נֶאֱמַר פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ, אֶלָּא לְמִצְוָה:
ברטנורהוְזִנְּתָה. מִן הָאֵרוּסִין וְהִיא נַעֲרָה:
הֲרֵי זוֹ בְּחֶנֶק. וַאֲפִלּוּ נִתְגַּיְּרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים דִּבְחֶזְקַת בְּתוּלָה הִיא. דְּכִי כְּתִיבָא סְקִילָה בְּנַעֲרָה מְאֹרָסָה בְּבַת יִשְׂרָאֵל כְּתִיב, דִּכְתִיב (דברים כב) כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:
וְלֹא מֵאָה סָלַע. אִם נִמְצָא הַבַּעַל שַׁקְרָן. דְּכֻלָּהּ פָּרָשָׁה בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיבָא:
וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה הֲרֵי זוֹ בִסְקִילָה. דְּאָמַר קְרָא (שם) וּסְקָלוּהָ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה, שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר וָמֵתָה אֶלָּא לְרַבּוֹת הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה. וּמִיהוּ לִקְנָס לֹא מְרַבִּינַן לָהּ, דִּלְמִיתָה נִתְרַבֵּית וְלֹא לִקְנָס:
יֶשׁ לָהּ אָב. בְּיִשְׂרְאֵלִית קָמַיְרֵי:
וְאֵין לָהּ פֶּתַח בֵּית אָב. כְּגוֹן שֶׁאֵין לָאָב בַּיִת:
עיקר תוספות יום טוב(ח) בִּתָּהּ. הָא דְּלֹא נָקַט שֶׁנִּתְגַּיְּרָה סְתָמָא, מִשּׁוּם דְּאַיְרֵי בְּפָחוֹת מִבַּת שָׁלֹשׁ דְּאֵין דַּרְכָּהּ לְהִתְגַּיֵּר אֶלָּא עִם אִמָּה כוּ'. וְעוֹד, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה. תּוֹסָפוֹת:
(ט) אֵין לָהּ כוּ'. אֵין צָרִיךְ לְהוֹצִיאָהּ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ. רַשִׁ"י:
(י) וְאֵימָא לְרַבּוֹת הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה, הַהִיא יִשְׂרְאֵלִית מַעַלְיָתָא הִיא. וְאֵימָא לְרַבּוֹת הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה, הָא כְּתִיב בְּיִשְׂרָאֵל. גְּמָרָא:
ד. הָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ בְקִדּוּשֶׁיהָ, בַּכֶּסֶף בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה, וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. וּמְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. נִשֵּׂאת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְחַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בְּפִרְקוֹנָהּ, וּבִקְבוּרָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁנֵי חֲלִילִים וּמְקוֹנָנֶת:
ברטנורההָאָב זַכַּאי בְבִתּוֹ. בְּקַטְנוּתָהּ וּבְנַעֲרוּתָהּ:
בְּקִדּוּשֶׁיהָ בַּכֶּסֶף. שֶׁכֶּסֶף קִדּוּשֶׁיהָ שֶׁלּוֹ, דִּכְתִיב בָּאָמָה הָעִבְרִיָּה (שמות כא) וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף, וְדָרְשִׁינַן, אֵין כֶּסֶף לְאָדוֹן זֶה, כְּלוֹמַר לָאָדוֹן שֶׁקְּנָאָהּ שֶׁיָּצְאָה מֵאִתּוֹ חִנָּם בְּסִימָנֵי נַעֲרוּת, אֲבָל יֵשׁ כֶּסֶף לְאָדוֹן אַחֵר, וּמַנּוּ, אָב, שֶׁכֶּסֶף קִדּוּשֶׁיהָ שֶׁלּוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה עַד שֶׁתִּבָּגֵר:
בַּשְּׁטָר וּבַבִּיאָה. שֶׁמְּקַבֵּל שְׁטַר קִדּוּשִׁין עָלֶיהָ וּמוֹסְרָהּ לְבִיאָה לְשֵׁם קִדּוּשִׁין לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, דִּכְתִיב וְהָיְתָה, אִתַּקּוּשׁ הֲוָיוֹת לַהֲדָדֵי, מַה כֶּסֶף שֶׁהוּא אֶחָד מִן הַהֲוָיוֹת, בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, אַף קִדּוּשֵׁי שְׁטָר וּבִיאָה בִּרְשׁוּת אָבִיהָ:
בִּמְצִיאָתָהּ. מִשּׁוּם אֵיבָה:
וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. דִּכְתִיב (שמות כא) וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, מַה אָמָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְרַבָּהּ, אַף בַּת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ:
וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. דִּכְתִיב (במדבר ל) בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
וּמְקַבֵּל גִּטָּהּ. דִּכְתִיב (דברים כד) וְיָצְאָה וְהָיְתָה, אִיתַּקַּשׁ יְצִיאָה לַהֲוָיָה, כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מְקַבֵּל קִדּוּשֶׁיהָ בְּקַטְנוּתָהּ וְנַעֲרוּתָהּ, כָּךְ מְקַבֵּל גִּטָּהּ:
וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. אִם נָפְלוּ לָהּ קַרְקָעוֹת מִבֵּית אֲבִי אִמָּהּ, אֵין אָבִיהָ אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בְּחַיֶּיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן מֵתָה וְהוּא יוֹרְשָׁהּ:
יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל. שֶׁהוּא זוֹכֶה בְּכָל הַשְּׁנוּיִים לְמַעְלָה שֶׁהָאָב זַכַּאי בְּבִתּוֹ, וְאוֹכֵל פֵּרוֹת הַנְּכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לָהּ בִּירֻשָּׁה מִשֶּׁנִּשֵּׂאת לוֹ:
וּבְפִרְקוֹנָהּ. אִם נִשְׁבֵּית חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ:
בִּקְבוּרָתָהּ. שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ קְבוּרָתָהּ תַּחַת יְרוּשָׁתָהּ שֶׁהוּא יוֹרְשָׁהּ אִם מֵתָה:
מִשְּׁנֵי חֲלִילִים. לְהֶסְפֵּד:
עיקר תוספות יום טוב(יא) וּלְעִנְיַן בִּיאָה אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת עַד שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּדִתְנַן פֶּרֶק ה'‏ דְּנִדָּה מִשְׁנָה ד'. וּלְעִנְיַן כֶּסֶף וּשְׁטָר, עַיֵּן מִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ג'‏ דְּקִדּוּשִׁין:
(יב) כְּשֶׁיּוֹצְאָה מֵרְשׁוּתוֹ, וּמַנּוּ, הָאָב, שֶׁאֵין אָדוֹן לְבַת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אָבִיהָ חוּץ מִזֶּה שֶׁנִּמְכְּרָה לוֹ. רַשִׁ"י:
(יג) וּבַבִּיאָה. יְרוּשַׁלְמִי, נִיחָא בַּכֶּסֶף וּבַשְּׁטָר דִּזְכוּת הוּא לוֹ כְּשֶׁמְּקַבֵּל הַכֶּסֶף לְעַצְמוֹ, וְכֵן הַשְּׁטָר לְעַצְמוֹ לָצוּר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ. בַּבִּיאָה מַאי זַכַּאי שַׁיָּךְ בֵּיהּ, תִּפָּתֵר שֶׁאָמַר לוֹ לִכְשֶׁתַּקְנֶה לִי בִּתְּךָ יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף זֶה:
(יד) גְּמָרָא. וּמַסִּיק דְּלִקְטַנָּה לֹא צְרִיכָא קְרָא, דְּהַשְׁתָּא זְבוּנֵי מְזַבֵּן לָהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִבַּעְיָא. כִּי אִצְטָרִיךְ קְרָא לְנַעֲרָה, דְּלֹא מָצֵי מְזַבֵּן לָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) גְּמָרָא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהָכִי קָאָמַר, בִּנְעוּרֶיהָ בִּרְשׁוּת אָבִיהָ הִיא. דְּכִי הֵנִיא אָבִיהָ אוֹתָהּ [בְּמִדְבָּר ל] הֲוָה אֲמִינָא דְּבִקְטַנָּה מִשְׁתָּעֵי:
(טז) אֶת גִּטָּהּ. וּזְכוּת יֶשׁ לוֹ בַּגֵּט כְּמוֹ בִשְׁטַר הַקִּדּוּשִׁין לָצוּר כוּ'. וְכָתַב רַשִׁ"י, מִן הָאֵרוּסִין. כְּדִתְנַן לְעֵיל מִשְׁנָה ב'. וַהֲוָה מָצֵי לְמִתְנֵי [בְּמַתְנִיתִין] דְּזַכַּאי בִּכְתֻבָּתָהּ, וְאוּלַי סְבִירָא לֵיהּ לְהַאי תַּנָּא דְּאֵין כְּתֻבָּה לַאֲרוּסָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יז) אֶלָּא עוֹשֶׂה לָהּ סְגֻלָּה. רַשִׁ"י:
(יח) שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת. טַעֲמָא, כִּי הֵיכִי דְּלִפְרְקָהּ. וְהָאָב אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת, דִּבְלָאו הָכִי פָּרֵיק לָהּ. גְּמָרָא. וּמִזֶּה כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. דְּתַנְיָא, שְׁאֵרָהּ, אֵלּוּ מְזוֹנוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עוֹנָתָהּ, זוֹ מְזוֹנוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיְּעַנְּךָ וַיַּרְעִיבֶךָ. וְשִׁיֵּר עוֹנָה וּכְסוּתָהּ. וּתְנָאֵי כְּתֻבָּה תָּנֵי לְהוּ לְקַמָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) בְּפִרְקוֹנָהּ. תִּקְנוּ תַּחַת פֵּרוֹת. גְּמָרָא:
(כא) לֹא יִפְחֹת. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דִּפְלוּגְתַּיְהוּ כְּגוֹן דְּאוֹרְחַיְהוּ דִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ לְהַסְפִּיד בַּחֲלִילִין וְלֹא אוֹרְחַיְהוּ דִבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר כִּי אָמְרִינַן עוֹלָה עִמּוֹ הָנֵי מִילֵי בַּחַיִּים, אֲבָל לְאַחַר מִיתָה לֹא. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתָה. וְאִפְסִיק הִלְכָתָא כְּרַבִּי יְהוּדָה:
ה. לְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין. מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל. הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, הֲרֵי הִיא בִרְשׁוּת הַבָּעַל:
ברטנורהלְעוֹלָם הִיא בִרְשׁוּת הָאָב. אִם בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן הִיא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, וַאֲפִלּוּ הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁקָּבְעוּ לַנִּשּׂוּאִין וְלֹא נִשֵּׂאת שֶׁהַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה:
עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. לְשֵׁם נִשּׂוּאִין, שֶׁתְּהֵא מְסוּרָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל:
מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב. שֶׁפָּגְעוּ שְׁלוּחֵי הָאָב בִּשְׁלוּחֵי הַבַּעַל וּמְסָרוּהָ לָהֶם:
עיקר תוספות יום טוב(כב) וְזַכַּאי בָהּ בְּכָל זְכוּת הָאָב בְּבִתּוֹ. רַשִׁ"י:
(כג) וְהַיְנוּ דְתָנֵי לְעוֹלָם. וּכְמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה, רֵישׁ פֶּרֶק ה'‏ מִשְׁנָה ג'. גְּמָרָא:
(כד) לַנִּשּׂוּאִין. הָכִי גָּרַס רַשִׁ"י. וּמְפָרֵשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. וְנֻסָּח אַחֵר גָּרַס בְּהֶדְיָא, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה. וּכְרַב דְּאָמַר אַסֵּיפָא מְסִירָתָהּ לַכֹּל חוּץ מִתְּרוּמָה, דְּהָא בְּרֵישָׁא תְּנַן עַד שֶׁתִּכָּנֵס כוּ'. וְכֵן נִרְאֵית גִּרְסַת הָרַ"ב כְּנֻסְחָא אַחֲרִינָא. וְאַף עַל פִּי כֵן מְפָרֵשׁ לָהּ כְּרַב אַסִי דְּאָמַר גַּם בְּסֵיפָא אַף לַתְּרוּמָה, וּמְסִירָתָהּ (הַיְנוּ) [זוֹ הִיא] כְּנִיסָתָהּ. וְנִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁיֵּשׁ טָעוּת סוֹפֵר בִּדְבָרָיו, וְשֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כְּגִרְסַת רַשִׁ"י וּפֵרוּשׁוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו. הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, מָה הַבָּנִים אֵינָן יוֹרְשִׁין אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הָאָב, אַף הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן:
ברטנורההָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ. בְּחַיָּיו. דְּאִלּוּ לְאַחַר מִיתָה נִזּוֹנוֹת הַבָּנוֹת מִנְּכָסָיו מִתְּנַאי כְּתֻבָּה. וּבִתּוֹ לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין בְּנוֹ, שֶׁאֵין הָאָב חַיָּב לָזוּן לֹא בָנָיו וְלֹא בְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, אֶלָּא אִם הוּא גַבְרָא דְאָמִיד, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא אִישׁ עָשִׁיר, בֵּית דִּין נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹפִין כָּל שְׁאָר בְּנֵי הָעִיר עַל הַצְּדָקָה וּמְפַרְנְסִים בָּהּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים, וְאִם אֵינוֹ גַבְרָא דְאָמִיד בֵּית דִּין מְחָרְפִים אוֹתוֹ וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ שֶׁאַכְזָרִיּוּת הִיא לוֹ אִם לֹא יְפַרְנֵס אֶת בָּנָיו, וְשֶׁהוּא פָּחוּת מִן הַחַיּוֹת הַמִּדְבָּרִיּוֹת שֶׁהֵם מְרַחֲמִין עַל בְּנֵיהֶם, אֲבָל אֵין יְכוֹלִין לְכוֹפוֹ עַל זֶה, בֵּין שֶׁהַבָּנִים זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת. וְדַוְקָא שֶׁהַבָּנִים קְטַנִּים, אֲבָל קְטַנֵּי קְטַנִּים וְהֵם הַפְּחוּתִים מִבְּנֵי שֵׁשׁ, בֵּית דִּין כּוֹפִין אֶת הָאָב וּמוֹצִיאִים מִיָּדוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ כְּדֵי לְפַרְנֵס בָּנָיו שֶׁהֵם קְטַנֵּי קְטַנִּים, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
בַּכֶּרֶם. עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּכֶרֶם:
הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. מִתְּנַאי כְּתֻבָּה, שֶׁהַבָּנִים זְכָרִים יִירְשׁוּ כְּתֻבַּת אִמָּן וְהַבָּנוֹת נְקֵבוֹת יִזּוֹנוּ מִנְּכָסָיו:
מָה הַבָּנִים. זְכָרִים:
אֵין יוֹרְשִׁין. כְּתֻבַּת אִמָּן אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן:
כָּךְ הַבָּנוֹת אֵינָן נִזּוֹנוֹת. מִנִּכְסֵי הָאָב מִכֹּחַ תְּנַאי כְּתֻבָּה אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן:
עיקר תוספות יום טוב(כה) וְאִם תֹּאמַר וְאִי אֵינוֹ אָמִיד מָה מוֹצִיאִים מִיָּדוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר כְּמוֹ בְחִיּוּב הָאִשָּׁה דַּאֲפִלּוּ לֵית לֵיהּ אֶלָּא מְזוֹנֵי דְחַד יוֹמָא חַיָּב לְמִיזְנָהּ מִנַּיְהוּ אוֹ לְמֵיכָל בַּהֲדָהּ בְּמַאי דְאָכִיל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּטּוּר סִימָן ע'. אֲבָל וַדַּאי אֵינוֹ חַיָּב לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ בְּפוֹעֵל לְפַרְנְסָם, אֲפִלּוּ לְמַאן דְּסָבַר דְּבָאִשָּׁה חַיָּב, הַיְנוּ טַעֲמָא דְּמִסֵּפֶר כְּתֻבָּה נִלְמַד, אֲנָא אַפְלַח:
(כו) וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קָרָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כֶּרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי [יְשַׁעְיָה ה]. הָרַמְבַּ"ם:
ז. לֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּתַב לָהּ, שָׂדֶה שָׁוֶה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז, וְלֹא כָתַב לָהּ, כָּל נְכָסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתֻבְּתִיךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
ברטנורהוְלֹא כָתַב לָהּ כָּל נִכְסִים כוּ'‏ חַיָּב. לִהְיוֹת כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לָהּ. וְלֹא יָכוֹל לְמֵימַר אֵין לִיךְ אֶלָּא שָׂדֶה הַכְּתוּבָה לִיךְ בִּכְתֻבְּתִיךְ:
עיקר תוספות יום טוב(כז) וְהִיא תִטְרֹף כָּל מַה שֶּׁיִּמְכֹּר אוֹ יִתֵּן. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח. לֹא כָתַב לָהּ, אִם תִּשְׁתַּבָּאִי אֶפְרְקִנָּךְ וְאוֹתְבִנָּךְ לִי לְאִנְתּוּ, וּבְכֹהֶנֶת, אֲהַדְרִנָּךְ לִמְדִינְתָּךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
ברטנורהוּבְכֹהֶנֶת. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַיְּמָהּ מִשֶּׁנִּשְׁבֵּית, שֶׁאֵשֶׁת כֹּהֵן אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ מִשֶּׁנֶּאֶנְסָה, כּוֹתֵב לָהּ אֶפְרְקִנָּךְ וַאֲהַדְרִנָּךְ לִמְדִינְתָּךְ. וְחַיָּב לָתֵת לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ צָרִיךְ לְגָרְשָׁהּ:
ט. נִשְׁבֵּית, חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ. וְאִם אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תִּפְדֶה אֶת עַצְמָהּ, אֵינוֹ רַשָּׁאי. לָקְתָה, חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ. אָמַר, הֲרֵי גִטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, תְּרַפֵּא אֶת עַצְמָהּ, רַשָּׁאי:
ברטנורהאֵינוֹ רַשָּׁאי. שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בְּפִרְקוֹנָהּ מִשֶּׁנִּשְׁבֵּית:
חַיָּב לְרַפֹּאתָהּ. שֶׁהָרְפוּאָה כִּמְזוֹנוֹת:
רַשָּׁאי. שֶׁאֵין חַיָּב לָזוּן גְּרוּשָׁתוֹ:
עיקר תוספות יום טוב(כח) וְקָשֶׁה לִי, אִם כֵּן פִּדְיוֹנָהּ נַמִּי כוּ', וַהֲרֵי אֲפִלּוּ מֵת קֹדֶם שֶׁנִּפְדֵּית אֵין הַיּוֹרְשִׁים חַיָּבִין לִפְדּוֹתָהּ כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָתָם כְּדִמְפָרֵשׁ בַּבְּרַיְתָא, שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָהּ וְאוֹתְבִנָּךְ לִי לְאִנְתּוּ, אֲבָל הָכָא אַף עַל פִּי שֶׁגֵּרְשָׁהּ יָכוֹל לְקַיֵּם בָּהּ וְאוֹתְבִנָּךְ לִי לְאִנְתּוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
י. לֹא כָתַב לָהּ, בְּנִין דִּכְרִין דְּיֶהֱווֹן לִיכִי מִנַּאי אִנּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן, חַיָּב שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
ברטנורהיָתֵר עַל חוּלְקֵיהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן. אִם תָּמוּתִי בְּחַיַּי וְאִירָשֵׁךְ, יִטְּלוּ בָנַיִךְ כְּתֻבָּתֵךְ אַחֲרֵי מוֹתִי כְּשֶׁיָּבֹאוּ לַחֲלֹק בִּנְכָסַי עִם בָּנִים שֶׁיִּהְיוּ לִי מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת. וְנַפְקָא מִנָּהּ, כְּגוֹן שֶׁכְּתֻבָּה שֶׁל זוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל אַחֶרֶת אוֹ שֶׁבְּנֵי הָאִשָּׁה אַחֶרֶת מְרֻבִּים מִבָּנֶיהָ שֶׁל זֹאת, וְטוֹב לָאֵלּוּ שֶׁיִּטְּלוּ כְּתֻבַּת אִמָּן וַאֲפִלּוּ הַכְּתֻבּוֹת שָׁווֹת. וְאֵין כְּתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין נִגְבֵּית אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִמְּקַרְקְעֵי, אֲבָל לֹא מִמְּטַלְטְלֵי. וְדַוְקָא כְּשֶׁהִנִּיחַ הָאָב שִׁעוּר שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת וְדִינָר יוֹתֵר, אָז יוֹרְשִׁין הַבָּנִים כְּתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין, הוֹאִיל וְנִשְׁאָר מָקוֹם לִירֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאַחַר שֶׁיִּטֹּל כָּל אֶחָד מֵהַבָּנִים כְּתֻבַּת אִמּוֹ נִשְׁאָר דִּינָר לַחֲלֹק וְלִירָשׁ בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן, אֲבָל אִם לֹא הִנִּיחַ הָאָב אֶלָּא כְשִׁעוּר שְׁתֵּי הַכְּתֻבּוֹת אוֹ פָּחוֹת מִזֶּה חוֹלְקִים הַנְּכָסִים בְּשָׁוֶה וְאֵין כְּתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין נוֹהֶגֶת בָּהֶם:
עיקר תוספות יום טוב(כט) חַיָּב כוּ'. טַעֲמָא בַגְּמָרָא, כְּדֵי שֶׁיִּקְפֹּץ אָדָם וְיִכְתֹּב לְבִתּוֹ כִּבְנוֹ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר [יִרְמְיָה כט] קְחוּ נָשִׁים וְגוֹ'‏ וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, בִּשְׁלָמָא בָּנִים בְּיָדֵיהּ קַיְּמָא כוּ'‏ אֶלָּא בָּנוֹת מִי קַיְּמִין בְּיָדֵיהּ, וְכִי דֶרֶךְ אִשָּׁה לְחַזֵּר אַחֲרֵי אִישׁ, אֶלָּא הָא קָמַשְׁמַע לָן דִּנְלַבְּשָׁהּ וּנְכַסָּהּ וְנֵיתֵיב לָהּ מִידֵי כִּי הֵיכִי דְקָפְצֵי עֲלָהּ וְנָסְבֵי לָהּ, וְאִי לֹא תִּקְּנוּ דְלֵירוֹת אֶלָּא הַנְּדוּנְיָא אֲבָל מָנֶה וּמָאתַיִם וְתוֹסֶפֶת לֹא לֵירוֹת, אַכַּתִּי מִמְּנַע אָב וְלֹא כָתַב, אַחֲרֵי שֶׁזֶּה מַקְפִּיד עַל שֶׁלּוֹ מִלְּהוֹרִישׁ לָהֶם [לִבְנֵי בִתִּי, אַף אֲנִי אֶמְשֹׁךְ יָדַי מִלְהַרְבּוֹת לוֹ] נְדוּנְיָא, הִלְכָּךְ הֻצְרְכוּ לְתַקֵּן לֵירַת כֶּסֶף כְּתֻבָּתָהּ. וְלֹא פְּלוּג רַבָּנָן בֵּין יָהֵיב הָאָב נְדוּנְיָא בֵּין לֹא יָהֵיב. וְלֹא תִקְּנוּ אֶלָּא בְּנִין דִּכְרִין. אֲבָל בַּת, אֲפִלּוּ בֵּין הַבָּנוֹת לֹא:
(ל) וּכְתֻבָּה עַצְמָהּ נִגְבֵּית מִמְּטַלְטְלֵי. וְטַעֲמָא, דִּכְתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין אֵינוֹ פָּשׁוּט בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת, לְפִיכָךְ הֶעֱמִידוּהָ עַל דִּין הַגְּמָרָא. הָרַמְבַּ"ם:
יא. בְּנָן נֻקְבִין דְּיֶהֶוְיָן לִיכִי מִנַּאי, יֶהֶוְיָן יָתְבָן בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָן מִנִּכְסַי עַד דְּתִנַּסְּבָן לְגֻבְרִין, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
ברטנורהעַד דְּתִנַּסְּבָן. עַד שֶׁיִּתְאָרְסוּ. וְאִם בָּגְרוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְאָרְסוּ אֵין לָהֶם מְזוֹנוֹת, דְּקַיְמָא לָן בּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת:
עיקר תוספות יום טוב(לא) בְּנָן נֻקְבִין. תַּרְגּוּם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת, בְּנִין וּבְנָן. וַאֲפִלּוּ הָכִי תְּנַן נֻקְבִין, אַף עַל גַּב דְּלֹא צְרִיכָא, אַיְדֵי דְתָנָא בְּנִין דִּכְרִין, דְּהָתָם צָרִיךְ לְמִתְנֵי דִּכְרִין, דִּבְנִין שֵׁם לְיוֹצְאֵי חֲלָצֵי הָאִישׁ בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּנִים אַתֶּם וְגוֹ':
(לב) וּמִתְּזָנָן כוּ'. אַחַר מוֹתוֹ. הָרַמְבַּ"ם. דְּאִי בְחַיָּיו, הָתְנַן בְּמִשְׁנָה ו'‏ הָאָב אֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בִּתּוֹ:
(לג) חַיָּב. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ לֹא כָתַב לָהּ. וְעַל לֹא כָתַב דִּלְעֵיל קָאֵי:
יב. אַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזָנָא מִנִּכְסַי, כָּל יְמֵי מִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ בְּבֵיתִי, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כּוֹתְבִין. אַנְשֵׁי גָלִיל הָיוּ כוֹתְבִין כְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם. אַנְשֵׁי יְהוּדָה הָיוּ כוֹתְבִין, עַד שֶׁיִּרְצוּ הַיּוֹרְשִׁים לִתֵּן לִיךְ כְּתֻבְּתִיךְ. לְפִיכָךְ אִם רָצוּ הַיּוֹרְשִׁין, נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּפוֹטְרִין אוֹתָהּ:
ברטנורהמִגַּד אַלְמְנוּתִיךְ. מֶשֶׁךְ אַלְמְנוּתִיךְ:
אַנְשֵׁי יְהוּדָה כוֹתְבִין כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי יְהוּדָה, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְשֶׁלֹּא תָבְעָה כְּתֻבָּתָהּ בְּבֵית דִּין נִזּוֹנִית מִשֶּׁל בַּעְלָהּ וְדָרָה בַּבַּיִת שֶׁהָיְתָה דָרָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּכָל הַכֵּלִים שֶׁהָיְתָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהֶן בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ:
עיקר תוספות יום טוב(לד) וְהַגִּרְסָא בְּדָלֶ"ת. וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף [בְּרֵאשִׁית לז], תַּרְגּוּמוֹ וּנְגִידוּ:
(לה) בְּבֵיתִי. יְתֵרָא הוּא. אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא, לְמִדְרָשׁ בְּבֵיתִי וְלֹא בְּבִיקָתִי (פֵּרוּשׁ בַּיִת צַר וְקָטָן), דִּיכוֹלִין הַיּוֹרְשִׁים לִדְחוֹתָהּ מֵהֶם כְּשֶׁאֵין לָאָב אֶלָּא בִּיקְתָא, וְלֹא קָאֵי דִּיּוּקָא דִבְבֵיתִי אַמְּזוֹנֵי, דִּלְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת מִיהָא יֵשׁ לָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק י"ב:

גמרא כתובות נ׳ א: ב׳-י״ד

אָמַר רִבִּי אִילָעָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ. תַּנְיָא נַמֵּי הָכִי הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וּמַעֲשֵׂה בְאֶחָד שֶׁבִּקֶּשׁ לְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ חֲבֵרוֹ וּמַנּוּ רִבִּי יִשְׁבָב וְאַמְרֵי לָהּ רִבִּי יִשְׁבָב וְלֹא הִנִּיחוֹ חֲבֵירוֹ וּמַנּוּ רִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵאֵי קְרָאָה (בראשית כ''ח) וְכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. וְהָא לֹא דָמֵי עִישׂוּרָא בַּתְרָא לְעִישׂוּרָא קַמָּא. אָמַר רַב אַשֵּׁי אֲעַשְּׂרֶנּוּ לְבַתְרָא כִּי קַמָּא. אָמַר רַב יִצְחָק בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְגַּלְגֵּל עִם בְּנוֹ עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מִכָּאן וְאֵילַךְ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. אֵינִי וְהָא אָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילָת בְּצִיר מִבַּר שִׁית לָא תְקַבֵיל. בַּר שִׁית קַבֵּיל וּסְפִי לֵיהּ כְּתוֹרָא. אִין, סְפִי לֵיהּ כְּתוֹרָא מִיהוּ אֵינוֹ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו עַד לְאַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְאִי בָּעִית אִימָא לֹא קַשְׁיָא הָא לְמִקְרָא הָא לְמִשְׁנָה. דְאָמַר אַבַּיֵּי אָמְרָה לִי אֵם בַּר שִׁית לְמִקְרָא בַּר עֶשֶׂר לְמִשְׁנָה בַּר תְּלֵיסָר לְתַעֲנִיתָא מֵעֵת לְעֵת וּבְתִינוֹקֶת בַּת תְּרֵיסָר. אָמַר רַב קְטִינָא כָּל הַמַּכְנִיס אֶת בְּנוֹ פָּחוּת מִבֶּן שֵׁשׁ רָץ אַחֲרָיו וְאֵינוֹ מַגִּיעוֹ אִיכָּא דְאַמְרֵי חֲבֵירָיו רָצִין אַחֲרָיו וְאֵין מַגִּיעִין אוֹתוֹ. וְתַרְוַויְהוּ אִיתְנְהוּ חָלִישׁ וְגָמִיר אִיבָּעִית אִימָא הָא דְכָחִישׁ הָא דְבָרִיא. (תהלים ק''ו) אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט עוֹשֵׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת. וְכִי אֶפְשַׁר לוֹ לְאָדָם לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּכָל עֵת דָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּיַבְנֶה וְאַמְרֵי לָהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר זֶה הַזָּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה הַמְגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַשִּׂיאָן. (שם קי''ב) הוֹן וָעוֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ. וְחַד אָמַר זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים. (שם קי''ח) וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֵּיוָן שֶׁבָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל דְּלֹא אָתוּ לִידֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כֵּיוָן שֶׁבָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל דַּיָּינֵי יִשְׂרָאֵל דְּלֹא אָתוּ לְאִנְצוּיֵי:
רש״יהמבזבז - לעניים:
מחומש - שבנכסיו שלא יצטרך לבריות:
עשר אעשרנו - שני עישורין הוו להו חומש:
והא לא דמי בתרא לקמא - דכי שקלת לקמא פשו להו ט' וכי הדרת מדלית מעשר דידהו לאו כי קמא הוא ואין כאן חומש בשניהם:
אעשרנו - מדלא כתיב עשר אעשר לך הכי קאמר אעשרנו כראשון כלומר מעשר שני יהא כראשון:
מגלגל עם בנו - אם מסרב מללמוד יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים:
יורד עמו לחייו - לרדותו ברצועה ובחוסר לחם:
רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות היה:
וספי ליה כי תורא - הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל:
לתעניתא מעת לעת - להתענות כל היום וחינוכא לשעות מקודם לכן שנתיים כדאמרינן ביומא (דף פב.):
ובתינוקת - שהיא ממהרת להביא כח שאינה מתשת כח בלימוד תורה ותרתי סרי דקאמר שנת שתים עשרה גופא קאמר דאי בת שתים עשרה ויום אחד דאורייתא היא שמביאה שתי שערות ובת עונשים ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי:
המכניס את בנו - ללמוד תורה:
רץ אחריו - להברותו ולהחיותו:
ואין מגיעו - מסוכן הוא למות מרוב חולשו:
חביריו רצין אחריו - להיות פקחין בתורה כמותו:
הא דכחיש - אל יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות:
דבריא - יכניסנו לפי שמתפקח:
זה הזן בניו ובנותיו קטנים - שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם:
הון ועושר בביתו - שאין הממון כלה ואעפ"כ צדקתו עומדת לעד:
זה הלומד תורה ומלמדה - מתקיימת בו הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד על שטרח ללמד לתלמידים:
זה הכותב כו' - הספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד:
לאינצויי - מי קרוב וקודם בנחלה:
פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא כיון שהוזכרו תקנות אושא, מביאים מהן עוד. אמר ר' אילעא, בעיר אושא התקינו תקנה שהמבזבז (המפזר) מנכסיו לצדקה — אל יבזבז יותר מחומש (חמישית). תניא נמי הכי [שנויה גם כן כך ברייתא]: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא על ידי כך יתרושש ויצטרך לבריות. ומעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש מנכסיו לצדקה ולא הניח לו חבירו. ומנו [ומי הוא חבירו זה] — ר' ישבב. ואמרי לה [ויש אומרים] שר' ישבב היה זה שרצה לבזבז, ולא הניחו חבירו, ומנו [ומי הוא חבירו זה] — ר' עקיבא.
אמר רב נחמן ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב אחא בר יעקב: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על שיעור זה לצדקה — "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב), והוא דורש: "עשר אעשרנו", שיעקב דיבר פעמיים על מעשר, ושני מעשרות יחד הם חומש.
ומקשים: והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא [והרי אינו דומה העישור האחרון לעישור הראשון] לפי שהמעשר השני שיעקב הזכיר הוא ממה שנשאר לאחר שנתן המעשר הראשון, ושני המעשרות יחד הם קצת פחות מחומש! אמר רב אשי צריך לפרש: "אעשרנו" לבתרא [לאחרון] כי קמא [כמו את הראשון], כלומר, אתן פעם נוספת מעשר כמו הראשון.
ב אמר רב יצחק, בעיר אושא התקינו תקנה נוספת: שיהא אדם מתגלגל (נוהג ברכות) עם בנו, גם אם אינו רוצה ללמוד עד גיל שתים עשרה שנה. מכאן ואילך, יורד עמו לחייו. כלומר, יכול לכפותו לכך בדרך קשה. ושואלים: איני [כן הוא]?! והא [והרי] אמר ליה [לו] רב לרב שמואל בר (בן) שילת שהיה מלמד תינוקות: בציר מבר שית [פחות מבן שש] — לא תקבל ללמוד אצלך. בר שית [בן שש] — קביל וספי ליה כתורא [קבל, והלעט אותו בלימוד התורה כמו שור] שאובסים אותו בעל כורחו, משמע שמכריחים ילד ללמוד אף לפני שיהיה בן שתים עשרה!
ומשיבים: אין זו סתירה; אין, ספי ליה כתורא [אכן, הוא צריך להלעיט אותו כשור] וללמד אותו הרבה, מיהו [מכל מקום] אינו יורד עמו לחייו אם אינו לומד עד לאחר שהוא בן שתים עשרה שנה. ואיבעית אימא לא קשיא [ואם תרצה אמור כי אין זה קשה] ואפשר לומר: הא [זה] שאמרנו שהוא מתחיל להלעיטו בדברי תורה כשור כבר כשהוא כבן שש, הוא למקרא, הא [זה] שהוא כופה אותו רק בגיל שתים עשרה הוא למשנה.
שאמר אביי, אמרה לי אם (אומנתי): בר שית [בן שש] — ללימוד מקרא, בר [בן] עשר — למשנה, אבל עדיין לא כופהו עד גיל שתים עשרה, בר תליסר [בן שלוש עשרה] — לתעניתא [לתענית] מעת לעת, כלומר, שעליו להתענות בתעניות יממה שלימה כשאר המבוגרים. ובתינוקת (בת) הגיל שחייבת להתענות — בת תריסר [שתים עשרה].
אמר רב קטינא: כל המכניס את בנו לבית הספר פחות מבן שש — רץ אחריו ואינו מגיעו, כלומר, הוא צריך לדאוג לו, לשלומו, זמן רב אחר כך, מפני שהילד נחלש מחמת הלימוד. איכא דאמרי [יש שאומרים]: חביריו רצין אחריו בלימוד ואין מגיעין אותו, שכיון שהוא מקדים אותם הרי הוא מצליח הרבה יותר בלימודו. ומעירים: ותרוייהו איתנהו [ושניהם ישנם בו]: חליש וגמיר [שהוא גם נחלש וגם לומד]. איבעית אימא [ואם תרצה אמור] אפשר להסביר את שתי הדעות באופן אחר: הא [זה] שאמרנו שבהכנסתו ללמוד בגיל צעיר הוא נחלש, הרי זה באופן דכחיש [שהילד הוא כחוש], ובשל כך הוא נחלש מאד. הא [וזה] שאמרנו שאפשר להכניסו מוקדם ללמוד בגיל צעיר והוא מצליח, הרי זה באופן שהוא בריא.
ד ועוד בקשר לתקנות אושא, נאמר: "אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת" (תהלים קו, ג), ויש להבין: וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? הלא לא תמיד מצויים עניים לפניו! לכן דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים, שכפי שאמרנו אין עליו חיוב גמור לפרנסם, ואם כך, כאשר מפרנס אותם נמצא שבכל עת הוא עושה צדקה. ר' שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום או יתומה בתוך ביתו ודואג להם ומשיאן, ונמצא שהוא עושה צדקה כל הזמן.
ועוד דרשו על הכתוב "הון ועשר בביתו וצדקתו עמדת לעד" (תהלים קיב, ג): איך ייתכן שישאר הון ועושר בביתו וגם שצדקתו עומדת לעד? רב הונא ורב חסדא נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: זה הלומד תורה ומלמדה, שאינו מאבד דבר משלו, אבל צדקתו עומדת לעד, שעשה צדקה בלמדו אחרים. וחד [ואחד מהם] אמר: זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים, שהספרים הם שלו, ואחרים נהנים מצדקתו.
ועוד דרשו על הכתוב "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (תהלים קכח, ו): אמר ר' יהושע בן לוי: כיון שיש בנים לבניך — נעשה אז שלום על ישראל. ומדוע — דלא אתי [שאינו בא] לידי חליצה ויבום, שהרי דין יבום או חליצה שייכים רק כאשר אין בנים (ילדים) לאחד הבנים, שנפטר בלי ילדים. ר' שמואל בר נחמני אמר: כיון שבנים לבניך — שלום על דייני ישראל, ומדוע — דלא אתי לאינצויי [שאינם באים הקרובים להתקוטט] עם הדיינים בענייני ירושה, שהרי הנחלה עוברת במישרין לבנים, ואין מקום לקטטה.

זוהר ספר הזהר, תצוה ו׳

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (ישעיה ב') חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. הָכָא פַקִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ וְאַזְהִיר לֵיה לְאִסְתַּמְּרָא מֵאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְאַסְטוּ אָרְחַיְיהוּ מֵאֹרַח טָב לְאֹרַח בִּישׁ וּמְסָאֲבֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּהַהוּא מִסְאֲבוּ אַחֲרָא. דְּהָא כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ עֲבַד לֵיה בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה וְנָפַח בֵּיהּ רוּחָא (נ''א נִשְׁמָתָא) קַדִּישָׁא דְכָלִיל בִּתְלַת כַּמָה דְאוֹקִימְנָא דְּאִית בֵּיהּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה וְעֵילָא מִכֹּלָּא נְשָׁמָה דְּאִיהִי חֵילָא עִלָּאָה לְמִנְדַּע וּלְמֵיטַר פִּקּוּדוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי הַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא אָעִיל לָה בְּפוּלְחָנָא אַחֲרָא הָאי אִיהוּ מַסְאִיב לָהּ וְנָפִיק מִפּוּלְחָנָא דְמָרֵיהּ. בְּגִין דִּתְלַת חֵילִין אִלֵּין כֻּלְּהוּ חָד נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפֵי כַּחֲדָא וַהֲווֹ חָד וכֹלָּא כְּגוֹוָנָא דְרָזָא עִלָּאָה (עַל דָּא נֶאֱמַר (משלי י''ג) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים וְגוֹמֵר) וְאִי חֲזֵינָן לְהָאי בַּר נָשׁ דַּהֲווֹ בֵּיהּ אִלֵּין דַּרְגִּין כֻּלְּהוּ. עַד לָא קַיְימָא בְּקִיּוּמֵיהּ לְמִנְדַּע מָאן אִיהוּ בְּמָאי אִתְיְדַע דְּלָא לְקָרְבָא בַר נָשׁ בַּהֲדֵיה אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיהּ (ס''א בַּר נָשׁ דְּאִית בֵּיהּ דַּרְגִין אִלֵּין כֻּלְּהוּ וְקַיְימָא בְּקִיּוּמֵיהּ דָּא אִיהוּ גְבָר שְׁלִים עַבְדָּא מְהֵימְנָא דְמָארֵיהּ וּבָעֵי לְאִשְׁתַּתְּפָא בֵּיהּ וּלְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ לְמֵילַף אוֹרְחוֹי מִנֵּיהּ. וּבְמָאי אִתְיְידַע בַּר נָשׁ לְמִנְדַּע מָאן אִיהוּ לְקָרְבָא בַהֲדֵיה אוֹ לְאִתְמָנְעָא מִנֵּיהּ). בְּרוּגְזֵיהּ מַמָּשׁ יְדַע לֵיהּ בַּר נָשׁ וְאִשְׁתְּמוֹדָע מָאן אִיהוּ אִי הַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא נָטַר בְּשַׁעְתָּא דְרוּגְזֵיהּ אָתֵי עָלֵיהּ וְלָא יֶעֱקַר לָהּ מֵאַתְרָהָא בְּגִין לְמִשְׁרֵי תְּחוֹתָהּ הַהוּא אֵל זָר דָּא אִיהוּ בַר נָשׁ כַּדְקָא יֵאוֹת. דָּא אִיהוּ עַבְדָּא דְמָארֵיהּ דָּא אִיהוּ גְּבַר שְׁלִים. וְאִי הַהוּא בַר נָשׁ לָא נָטִיר לָהּ וְאִיהוּ עָקַר קְדוּשָׁה דָּא עִלָּאָה מֵאַתְרֵיהּ לְמִשְׁרֵי בְּאַתְרָהָא סִטְרָא אַחֲרָא. וַדָּאי דָא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּמָרִיד בְּמָארֵיהּ וְאָסִיר לְקָרְבָא בַהֲדֵיה וּלְאִתְחַבְּרָא עִמֵּיהּ וְדָא אִיהוּ. טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ. אִיהוּ טָרִיף וְעָקַר נַפְשֵׁיהּ בְּגִין רוּגְזֵיהּ וְאַשְׁרֵי בְּגַוֵּיהּ אֵל זָר. וְעַל דָּא כְתִיב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא טָרִיף לָהּ וְסָאִיב לָהּ בְּגִין אַפּוֹ אֲשֶׁר נְשָׁמָה אַחְלַף בְּאַפּוֹ. כִּי בַּמָּה נֶחְשָׁב הוּא. עֲבוֹדָה זָרָה אִתְחֲשִׁיב הַהוּא בַר נָשׁ. וּמָאן דְּאִתְחַבַּר עִמֵּיהּ וּמָאן דְּאִשְׁתָּעֵי (ס''א דְּאִשְׁתְּתַף) בַּהֲדֵיהּ כְּמָאן דְּאִתְחַבַּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. מָאי טַעְמָא בְּגִין דַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ שָׁאֲרֵי בְגַוֵּיהּ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְעָקַר קְדוּשָׁה עִלָּאָה מֵאַתְרַהּ. וְשָׁאֲרֵי בְאַתְרָהּ עֲבוֹדָה זָרָה אֵל זָר. מַה אֵל זָר כְּתִיב בֵּיהּ (ויקרא י''כּ) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים כְּגוֹוָנָא דָא אָסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְאַנְפּוֹי. וְאִם תֹּאמַר הָא רוּגְזָא דְרַבָּנָן, רוּגְזָא דְרַבָּנָן טָב אִיהוּ לְכָל סִטְרִין דְּהָא תָנֵינָן דְּאוֹרַיְיתָא אֶשָׁא אִיהִי וְאוֹרַיְיתָּא קָא מַרְתְּחָא לֵיה דִּכְתִיב (ירמיה כ''ג) הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ:
תרגום הזוהררַבִּי יְהוּדָה פָּתַח חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ כִּי בַּמֶּה נֶחֱשָׁב הוּא. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ, אֲבָל מַהוּ חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם. וְכִי הִזְהִיר הַנָּבִיא לְהִמָּנַע מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְיִהְיוּ נִמְצָאִים בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ זֶה אֶל זֶה לְעוֹלָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הֶעֱמִידוּ הַכָּתוּב, בְּמִי שֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לָתֵת לוֹ שָׁלוֹם, מִטֶּרֶם שֶׁמְּבָרֵךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָל זֶה נֶאֱמַר חִדְלוּ וְגוֹ'. וַאֲנִי הֶעֱמַדְתִּי הַכָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם וְגוֹ', עִם כָּתוּב אַחֵר, שֶׁכָּתוּב, מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל טוֹב, כְּלוֹמָר, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר בֵּרַךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְּהִיר עַל זֶה חִדְלוּ לָכֶם וְגוֹ' אֲבָל מַהוּ חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. כָּאן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם וְהִזְהִירוֹ שֶׁיִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁהִטּוּ דַּרְכֵּיהֶם מִדֶּרֶךְ טוֹב לְדֶרֶךְ רָע וּמְטַמְּאִים עַצְמָם בְּטֻמְאָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא. כִּי כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, עָשָׂה אוֹתוֹ בְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה וְנָפַח בּוֹ רוּחַ קָדוֹשׁ הַכָּלוּל מִשְּׁלֹשָה כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה הִיא לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא כֹּחַ עֶלְיוֹן לָדַעַת וְלִשְׁמֹר מִצְוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם מַכְנִיס נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא בַּעֲבוֹדָה אַחֶרֶת, זֶה הוּא הַמְּטַמֵּא אוֹתָהּ, וְיוֹצֵא מֵעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ. מִשּׁוּם שֶׁשָּׁלֹש כֹּחוֹת אֵלּוּ כֻּלָּם אֶחָד, נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה מִשְׁתַּתְּפִים יַחַד וְהֵם אֶחָד כְּמוֹ בְּסוֹד הָעֶלְיוֹן. וְאִם רוֹאִים אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵלּוּ מַדְרֵגוֹת כֻּלָּן, שֶׁהֵן נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְעוֹד לֹא עָמַד עַל בּוּרְיוֹ לָדַעַת מִי הוּא, בַּמֶּה נוֹדַע אִם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אָדָם, אוֹ לְהִמָּנַע מִמֶּנּוּ. הִנֵּה בְּכַעֲסוֹ מַמָּשׁ אָדָם יוֹדֵעַ אוֹתוֹ, וְיַכִּירוּ מִי הוּא. אִם שׁוֹמֵר נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲקֹר אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ, וְיָבֹא לִשְׁרוֹת בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר, זֶה הוּא אָדָם כָּרָאוּי, זֶהוּ עֶבֶד לְרִבּוֹנוֹ, זֶה הוּא אָדָם הַשָּׁלֵם. וְאִם אָדָם הַהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר אוֹתָהּ, וְהוּא עוֹקֵר קְדֻשָּׁה זוֹ הָעֶלְיוֹנָה, מֵחֲמָת שֶׁבָּא לִידֵי כַּעַס, וּמַשְׁרֶה בִּמְקוֹמָהּ, סִטְרָא אַחֲרָא. וַדַּאי זֶה הוּא אָדָם שֶׁמָּרַד בַּאֲדוֹנוֹ, וְאָסוּר לִקְרָב אֵלָיו וּלְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ. וְזֶהוּ, טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְאַפּוֹ, שֶׁטּוֹרֵף וְעוֹקֵר נַפְשׁוֹ מֵחֲמַת כַּעֲסוֹ, וּמַשְׁרֶה בְּעַצְמוֹ אֵל זָר. וְעָלָיו כָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ, הַיְנוּ שֶׁטּוֹרֵף נְשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה הַהִיא וּמְטַמֵּא אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל אַפּוֹ, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁבָּא לִידֵי כַּעַס, אֲשֶׁר הֶחֱלִיף נִשְׁמָתוֹ בְּכַעֲסוֹ. כִּי בַּמָּה הוּא נֶחֱשָׁב, הַיְנוּ, שֶׁאָדָם הַהוּא נֶחֱשָׁב לְבָמָה שֶׁעוֹבְדִים עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה. וּמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמּוֹ, וּמִי שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ הוּא כְּמוֹ שֶׁמִּתְחַבֵּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ שׁוֹרֶה בְּתוֹכוֹ, דְּהַיְנוּ אֵל זָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָקַר קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מִמְּקוֹמָהּ וְהִשְׁרָה בִּמְקוֹמָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֵל זָר. מַה אֵל זָר כָּתוּב בּוֹ, אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים, כְּמוֹ זֶה, אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל הַכּוֹעֵס. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי רֹגֶז שֶׁל חֲכָמִים - רֹגֶז שֶׁל הַחֲכָמִים טוֹב הוּא לְכָל הַצְּדָדִים, שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אֵשׁ, וְהַתּוֹרָה הִיא מַרְתִּיחָה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב (ירמיה כג) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳: י״א-י״ב

א. הַיְתָה צוֹאָה בְּגוּמָא עוֹמֵד בְּסַנְדְּלוֹ עַל הַגּוּמָא וְקוֹרֵא וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה סַנְדְּלוֹ נוֹגֵעַ בָּהּ. הָיְתָה כְּנֶגְדּוֹ צוֹאָה מְעוּטָה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ טִפָּה רוֹקֵק עָלֶיהָ רוֹק עָבֶה עַד שֶׁתִּתְכַּסֶּה וְקוֹרֵא. הָיְתָה נְטִישַׁת צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אוֹ יָדָיו מְטוּנָפוֹת מִבֵּית הַכִּסֵּא וְלֹא הָיָה לָהּ רֵיחַ רַע כְּלַל מִפְּנֵי קוֹטְנָן אוֹ יְבֵשׁוּתָן מֻתָּר לִקְרוֹת לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן רֵיחַ רָע. אֲבָל אִם הָיְתָה בִּמְקוֹמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד הוֹאִיל וְנִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב אֲסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיְּקַנַּח יָפֶה יָפֶה מִפְּנֵי שֶׁהַצוֹאָה לַחָה הִיא וְיֵשׁ לָהּ רֵיחַ רַע וְכַמָּה גְאוֹנִים הוֹרוּ שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת אִם הָיוּ יָדָיו מְטוּנָפוֹת וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת:
ב. רֵיחַ רַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָר מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא אִם פָּסַק הָרֵיחַ. וְאִם לֹא פָסַק הָרֵיחַ מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁפָּסַק הָרֵיחַ וְקוֹרֵא וְשֶׁאֵין לָהּ עִיקָר כְּגוֹן מִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה מַרְחִיק עַד מָקוֹם שֶׁתִּכְלֶה הָרֵיחַ וְקוֹרֵא. גְּרַף שֶׁל רֵעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם כְּלוּם וְאֵין לָהֶם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״ב

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בְּמִי שֶׁבּוֹלֵם פִּיו בִּשְׁעַת מְרִיבָה וכו' שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ''ו) תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר עַל מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ וכו'. וְתָנוּ רַבָּנָן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָן מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שופטים ה') וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. וְאָמַר אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְעוֹלָם הֱוֵי עָלוּב לִבְנֵי אָדָם וְלִבְנֵי בֵיתֶךָ יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְאָמַר אַבָּא אֵלִיָּהוּ ז''ל לְעוֹלָם אֵין תּוֹרָה מִתְפָּרֶשֶׁת אֶלָּא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ קַפְּדָן. וְאַף אֲנִי אֵינִי נִגְלָה אֶלָּא לְמִי שֶׁאֵינוֹ קַפְּדָן. אַשְׁרֵי אָדָם מַכִּיר עֶרְכּוֹ וְיוֹם הַמִיתָה נֶגֶד עֵינָיו. וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְזוֹכֵר שֶׁנּוֹתֵן לוֹ חַיִּים לְעוֹבְדוֹ וְלַעֲסוֹק בְּתוֹרָתוֹ אִם כֵן וְכֵן הוּא עוֹשֶׂה וַדַּאי אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה וַה' עִמּוֹ:
הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים
הצטרפו אלינו

עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.

השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!

שמע בחצותתהילים ישראלשמות לרפואהמילוי משאלותעילוי נשמה
הערוץ של הרב ביוטיוב