חק לישראל - פרשת תצוה יום רביעי

רש״ישַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב. שַׁלְשְׁלָאוֹת:
מִגְבָּלֹ֛ת. לְסוֹף גְּבוּל הַחֹשֶׁן תַּעֲשֶׂה אוֹתָם:
מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת. מַעֲשֵׂה קְלִיעַת חוּטִין, וְלֹא מַעֲשֵׂה נְקָבִים וּכְפָלִים כְּאוֹתָן שֶׁעוֹשִׂין לְבוֹרוֹת, אֶלָּא כְּאוֹתָן שֶׁעוֹשִׂין לְעַרְדַּסְקָאוֹת שֶׁקּוֹרִין אנשנשוי"רש בְּלַעַז:
וְנָתַתָּ֛ה אֶת שַׁרְשְׁרֹ֥ת. שֶׁל עֲבוֹתוֹת הָעֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂה עֲבוֹת עַל מִשְׁבְּצוֹת הַלָּלוּ; וְלֹא זֶה הוּא מְקוֹם צַוָּאַת עֲשִׂיָּתָן שֶׁל שַׁרְשְׁרוֹת, וְלֹא צַוָּאַת קְבִיעָתָן, אֵין תַּעֲשֶׂה הָאָמוּר כָּאן לְשׁוֹן צִוּוּי, וְאֵין וְנָתַתָּה הָאָמוּר כָּאן לְשׁוֹן צִוּוּי, אֶלָּא לְשׁוֹן עָתִיד, כִּי בְּפָרָשַׁת הַחֹשֶׁן חוֹזֵר וּמְצַוֶּה עַל עֲשִׂיָּתָן וְעַל קְבִיעָתָן, וְלֹא נִכְתַּב כָּאן אֶלָּא לְהוֹדִיעַ מִקְּצַת צֹרֶךְ הַמִּשְׁבְצוֹת שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת עִם הָאֵפוֹד, וְכָתַב לְךָ זֹאת לוֹמַר לְךָ הַמִּשְׁבְּצוֹת הַלָּלוּ יִזָּקְקוּ לְךָ, לִכְשֶׁתַּעֲשֶׂה שַׁרְשְׁרוֹת מִגְבָּלוֹת עַל הַחֹשֶׁן, תִּתְּנֵם עַל הַמִּשְׁבְּצוֹת הַלָּלוּ:

רש״יחֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙. שֶׁמְּכַפֵּר עַל קִלְקוּל הַדִּין. דָּ"אַ, מִשְׁפָּט שֶׁמְּבָרֵר דְּבָרָיו וְהַבְטָחָתוֹ אֱמֶת, דריש"נטנט בְּלַעַז; שֶׁהַמִּשְׁפָּט מְשַׁמֵּשׁ שָׁלֹשׁ לְשׁוֹנוֹת, דִּבְרֵי טַעֲנוֹת הַבַּעֲלֵי דִּינִים וּגְמַר הַדִּין וְעֹנֶשׁ הַדִּין, אִם עֹנֶשׁ מִיתָה, אִם עֹנֶשׁ מַכּוֹת, אִם עֹנֶשׁ מָמוֹן, וְזֶה מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן בֵּרוּר דְּבָרִים, שֶׁמְּפָרֵשׁ וּמְבָרֵר דְּבָרָיו:
כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד. מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וּמֵחֲמֵשֶׁת מִינִין:

נביאים יחזקאל מ״ג: כ״ה-מ״ד: ג׳

רש״יאֶֽת הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא וְגוֹ׳. אֶת הַנָּשִׂיא אֲנִי נוֹתֵן רְשׁוּת, נָשִׂיא הוּא וְחָשׁוּב, וְאֵין דַּרְכּוֹ לֵישֵׁב וְלֶאֱכוֹל עִם שְׁאָר הַכֹּהֲנִים בַּלְּשָׁכוֹת:
מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא. כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְתוֹךְ הֶחָצֵר הַפְּנִימִית כְּדֵי לִיכָּנֵס לְשַׁעַר קָטָן זֶה לֶאֱכוֹל בּוֹ, דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר הָעֲזָרָה שֶׁבְּמִזְרָח יִכָּנֵס לְתוֹךְ הָעֲזָרָה, וּבוֹ בַּדֶּרֶךְ יָשׁוּב כְּשֶׁיָּשׁוּב יֵצֵא בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנַס. וּלְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה (יחזקאל מו: ט) בְּעִנְיָן ״וּבְבֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה׳ בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ וְגוֹ׳״, שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת הָעֲזָרָה קַפַּנְדַּרְיָא – לְפִי שֶׁאוֹתָהּ בִּיאָה לִרְאִיַּת פָּנִים וְצָרִיךְ לְהֵרָאוֹת יָפֶה, הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן בְּבִיאוֹת שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה קַפַּנְדַּרְיָא (ברכות ט,ה), לְפִי שֶׁאֵין בִּיאָה זוֹ לִרְאִיַּת פָּנִים כְּמוֹ שֶׁל רְגָלִים; וְכֵן הֵעִיד עוֹד לְמַטָּה בָּעִנְיָן פְּעָמִים רַבּוֹת:
מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֙עַר֙ יָב֔וֹא. דֶּרֶךְ אוּלָם שַׁעַר מִזְרָחִי יִכָּנֵס לָעֲזָרָה, וְיָבוֹא עַד אוֹתוֹ פִּשְׁפָּשׁ לֶאֱכׇל בּוֹ לַחְמוֹ:
וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא. שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לְקַפַּנְדַּרְיָא כִּשְׁאָר שְׁעָרִים, וְכָל הַיּוֹם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת אֲכִילַת הַנָּשִׂיא יִהְיֶה סָגוּר:

כתובים משלי י״ח: ט׳-י״ד

משנה משנה בבא מציעא י׳

ברטנורההַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם. הַבַּיִת שֶׁל אֶחָד, וַעֲלִיָּה שֶׁל אַחֵר:
שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים. לְפִי שֶׁאֵין נִכָּר אֵילוּ אֲבָנִים שֶׁל עֶלְיוֹן וְאֵילוּ אֲבָנִים שֶׁל תַּחְתּוֹן:
וְרוֹאִים אֵילוּ אֲבָנִים הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר. שֶׁאִם נֶחְבַּט הַבַּיִת מִיְּסוֹדוֹ וְנָפַל תַּחְתָּיו, יֵשׁ לָדַעַת שֶׁהַתַּחְתּוֹנוֹת נִשְׁבְּרוּ. וְאִם עֶלְיוֹנוֹ שֶׁל כֹּתֶל נָפַל לְהַלָּן מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, הָעֶלְיוֹנוֹת נִשְׁבְּרוּ, שֶׁנָּפְלוּ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת, שֶׁנָּפְלוּ מִמָּקוֹם נָמוּךְ. וְרֵישָׁא דְּתָנָא שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים, מַיְרֵי שֶׁנָּפַל הַכֹּתֶל בַּלַּיְלָה וּפִנּוּ אֶת הָאֲבָנִים מִיָּד, וְלֵיכָּא לְמֵיקָם אִי בַּחֲבָסָה נָפַל וְתַתָּאָה אִתְּבוּר, אִי בַּחֲבָטָה נָפַל וְעִלִּיתָא אִתְּבוּר:
מִקְצָת אֲבָנָיו. וְהֵן שְׁלֵמוֹת:
נוֹטְלָן. וּכְגוֹן שֶׁהַלָּה טוֹעֵן בִּקְצָת מֵהֶן שֶׁהוּא אֱמֶת, וּבִקְצָת אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹדֶה בְמִקְצָת הֲוָה לֵיהּ מְחֻיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וְכָל הַמְּחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם אָמַר עַל כֻּלָּן אֵינִי יוֹדֵעַ, יִשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְחוֹלֵק עִם חֲבֵרוֹ בְּשָׁוֶה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וְאוֹתָם שֶׁפִּנּוּ אָזְלוּ לְעָלְמָא, דְּלֹא מָצִינוּ לְשַׁיְלִינְהוּ. גְּמָרָא. וַאֲפִלּוּ הֵן בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶם לֹא הֲוָה אִידָךָ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, דְּלֹא חַשְׁבִינַן לֵיהּ מֻחְזָק, דְּשֻׁתָּפִין לֹא קַפְּדִי אַהֲדָדֵי לְמִקְנֵי רְשׁוּתָא דִּידֵיהּ, הִלְכָּךְ בִּרְשׁוּתָא דְּהַאי נַמִּי יַתְבֵי, דְּהָא לֹא קָפֵיד עֲלֵיהּ מִלְּאוֹשְׁלֵיהּ דּוּכְתָּא. בַּגְּמָרָא:
(ב) וּבֶעָפָר. שֶׁכֵּן הָיָה דֶּרֶךְ בִּנְיָנֵיהֶם לְחַבֵּר הָאֲבָנִים בְּעָפָר כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר [וַיִּקְרָא יד] וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבַּיִת:
(ג) לְהִשְׁתַּבֵּר. אִם יֵשׁ אֲבָנִים שְׁבוּרוֹת. שֶׁאַבְנֵיהֶם שֶׁל לְבֵנִים הָיוּ. רַשִׁ"י:
(ד) לְדַעַת הַסּוֹבְרִים דְּהֵיכָא דְּלֹא הֲוָה לֵיהּ לְמֵידָע אֵין אוֹמְרִים מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם, פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהָכָא רְגִילוּת הוּא שֶׁכָּל אֶחָד מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) וְעוֹלוֹת כוּ'. לְפִי חֶשְׁבּוֹן שְׁלֵמִים, דְּהַלָּה נוֹטֵל שְׁלֵמִים כְּנֶגְדָּן, דְּמִדְּהָנֵי יָדַע טְפֵי לֹא יָדַע, תּוּ לֵית לֵיהּ. וּמַהֲנֵי לֵיהּ לְהָא שֶׁנּוֹטֵל אֵלּוּ שֶׁמַּכִּירָן, כְּגוֹן שֶׁהֵם גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַלְּבֵנִים. גְּמָרָא:

ברטנורההַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה. הַמַּשְׂכִּיר לַחֲבֵרוֹ עֲלִיָּה שֶׁעַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ וְאָמַר לוֹ עֲלִיָּה זוֹ שֶׁעַל גַּבֵּי בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ, וְנִפְחֲתָה הָעֲלִיָּה אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, דְּהַשְׁתָּא אִם בָּא זֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֲלִיָּה צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ חֶצְיוֹ לְמַעְלָה וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה:
וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְתַקֵּן. הָעֲלִיָּה:
הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה יוֹרֵד וְדָר לְמַטָּה. לְגַמְרֵי. דְּהָא שִׁעְבֵּד בֵּיתָא לָעֲלִיָּה. וְלֹא כָּפִינַן לֵיהּ לָדוּר חֶצְיוֹ לְמַעְלָה וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה:
מַעֲזִיבָה. טִיחַ שֶׁל טִיט שֶׁנּוֹתְנִים עַל הַתִּקְרָה. רַבִּי יוֹסֵי סָבַר מַעֲזִיבָה אַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת הִיא, וְאַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת עַל הָעֶלְיוֹן לְאַשְׁווֹיֵי. וְרַבָּנָן סָבְרֵי מַעֲזִיבָה אַחְזוֹקֵי תִּקְרָה הִיא, וְאַחְזוֹקֵי תִּקְרָה תַּחְתּוֹן בָּעֵי לְאַחְזוֹקֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(ו) מוֹקֵי לָהּ הָכִי דִּבְאַחִין שֶׁחָלְקוּ אֵין עַל הַתַּחְתּוֹן לִבְנוֹת תִּקְרָה. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) נִפְחֲתָה כוּ'. תִּקְרַת הַבַּיִת שֶׁבְּנֵי עֲלִיָּה דּוֹרְסִים עָלֶיהָ. שֶׁבָּאתָה הַתַּקָּלָה מֵחֲמַת תִּקְרַת הַבַּיִת, וְזֶה שִׁעְבֵּד לוֹ הַבַּיִת כְּשֶׁאָמַר לֵיהּ שֶׁעַל גַּבֵּי בַּיִת זֶה. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁנִּתְקַלְקְלָה עֲלִיָּתוֹ מֵחֲמַת בַּיִת, אוֹ יְתַקֵּן אוֹ יָדוּר עִמּוֹ בַּבַּיִת. אֲבָל אִם נָפְלוּ כָּתְלֵי הָעֲלִיָּה אֵינוֹ חַיָּב לְתַקֵּן, וְלֹא יָדוּר עִמּוֹ בַּבַּיִת, שֶׁאֵין זֶה הַקִּלְקוּל מֵחֲמַת הַבַּיִת. מַגִּיד:
(ח) דְּאִי לָאו דְּשִׁעְבְּדוֹ לָמָּה לֵיהּ לְמֵימַר שֶׁעַל גַּבֵּי בַּיִת זֶה, וְהָא קָא חָזֵי לֵיהּ לַעֲלִיָּה, דַּעֲלִיָּה זוֹ קָאָמַר לֵיהּ. רַשִׁ"י:

ג. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אֶלָּא בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:

ברטנורההַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם. בַּיִת שֶׁל זֶה וַעֲלִיָּה שֶׁל זֶה:
אָמַר בַּעַל עֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת. הַחוֹמָה וְהַתִּקְרָה הַתַּחְתּוֹנָה הַמּוּטָלִין עָלָיו לִבְנוֹת:
בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת. וְתִקְרָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁעָלָיו, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ יְצִיאוֹתָיו, וְאַחַר כָּךְ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ וּבוֹנֵה עֲלִיָּתוֹ:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שָׁל חֲבֵרוֹ. אִם כֵּן הוּא, בַּעַל הָעֲלִיָּה זוֹ כְּשֶׁזֶּה מַחֲזִיר לוֹ יְצִיאוֹתָיו נִמְצָא שֶׁדָּר כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה אֵינוֹ חָסֵר דְּהָא בְּלָאו הָכִי לֹא הָוֵי בָּנֵי לָהּ, מִכָּל מָקוֹם זֶה נֶהֱנֶה, שֶׁאִלּוּלֵי בַּיִת זֶה לֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם לָדוּר שָׁם. וְקָסָבַר זֶה נֶהֱנֶה וְזֶה אֵינוֹ חָסֵר, חַיָּב:
אֶלָּא בּוֹנֶה אֶת הַכֹּל, וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה. לְמַעְלָה וְכָל הַצָּרִיךְ לָהּ:
וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת. הַתַּחְתּוֹן, דַּהֲוֵי לֵיהּ זֶה לֹא נֶהֱנֶה, שֶׁהֲרֵי עֲלִיָּתוֹ מוּכֶנֶת לוֹ לָדוּר בָּהּ, וְזֶה לֹא חָסֵר, דְּהָא לָא הֲוָה בָּנֵי לַהּ וְלָא חַזְיָא לֵיהּ:

עיקר תוספות יום טוב(ט) אָמַר כוּ'. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה הוּא צָרִיךְ לִבְנוֹת הַבַּיִת, יִכְפּוּהוּ לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת כוּ'. תֵּרֵץ בַּיְרוּשַׁלְמִי, בְּשֶׁאֵינוֹ, כְּלוֹמַר כְּשֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, דְּבִכְהַאי גַוְנָא אִי אֶפְשָׁר לִכְפּוֹתוֹ, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו שֶׁלֹּא בְפָנָיו. וְדַעַת הָרַשְׁבָּ"א דְּאֵין כּוֹפִין אֲפִלּוּ בְּיֶשְׁנוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבְּדוּ נִכְסֵי בַּעַל הַבַּיִת לִכְשֶׁנָּכוֹף אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) וְלֹא דָּמֵי לְמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי (אוֹת ו), דְּוַדַּאי כְּשֶׁנָּפְלוּ לְגַמְרֵי מֻטָּל עַל הַתַּחְתּוֹן, דְּאֵין בַּיִת בְּלֹא תִקְרָה. אֲבָל הָתָם מִסְּתָמָא אַדַּעְתָּא דְּהָכִי נִכְנְסוּ תְּחִלָּה, שֶׁכָּל אֶחָד יְתַקֵּן הַצָּרִיךְ לוֹ, וַהֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתִּקְרָה כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ גַּג עַל גַּבָּיו. סְמַ"ע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) וְקָשֶׁה, דְּהָא נֶהֱנֶה הוּא שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲלוֹת. וְנִרְאֶה דְגָרַס וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה וְיוֹשֵׁב בְּתוֹכָהּ, פֵּרוּשׁ בַּעֲלִיָּה, וְלֹא יָנִיחַ לְבַעַל הַבַּיִת לִכְנוֹס בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ יְצִיאוֹתָיו. תּוֹסָפוֹת:
(יב) וְאִם תֹּאמַר אַמַּאי אֵינוֹ חָסֵר, וְהַלֹּא מַשְׁחִיר לוֹ כְּתָלָיו בְּעָשָׁן כְּשֶׁדָּר שָׁם. לְפִיכָךְ כָּתַב הָרַשְׁבָּ"א זַ"ל דְּמֵהָא שָׁמְעִינַן דְּכָל שֶׁזֶּה אֵינוֹ נֶהֱנֶה אַף עַל גַּב דְּאִידָךְ חָסֵר, פָּטוּר, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּמוֹנְעוֹ לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁהוּא פָטוּר. וְעוֹד רְאָיָה מִמִּשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ט'‏ דְּדַוְקָא מִשּׁוּם דְּכָךְ כּוֹתֵב לוֹ. עַיֵּן שָׁם:

ברטנורהבֵּית הַבַּד. בַּיִת לַעֲצֹר זֵיתִים:
וְגִנָּה אַחַת עַל גַּבָּיו. וּבֵית הַבַּד שֶׁל אֶחָד וְגִנָּה שֶׁל אַחֵר:
וְנִפְחַת. בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים וְאֵינוֹ רָאוּי לִזְרֹעַ כְּבַתְּחִלָּה:
כִּפִּין. תִּקְרָה עֲשׂוּיָה בְּעִגּוּל כְּמִין קֶשֶׁת, וְעָלֶיהָ יִתֵּן בַּעַל הַגִּנָּה עָפָר וְיִזְרַע:
פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. דְּמַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד, אָנוּס הוּא:
נָתְנוּ לוֹ זְמַן. בֵּית דִּין, שְׁלֹשִׁים יוֹם לִסְתֹּר וְלָקֹץ:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י, בְּשֻׁתָּפִין. וְכָתַב הָרֹא"שׁ דְּהָכָא עַל הַתַּחְתּוֹן לְתַקֵּן הַתִּקְרָה, לְפִי שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בֵּית הַבַּד שֶׁלּוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּבַיִת שֶׁל שֻׁתָּפִין שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַתִּקְרָה, כִּי דַּי לוֹ בַּגַּג. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) וְזוֹרֵעַ כוּ'. וּמַשְׁמַע דִּלְגַמְרֵי יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה כְּשִׁעוּר כָּל גִּנָּתוֹ (דְּאֵין זוֹרְעִין לַחֲצָאִין), וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל שְׁאָר בֵּית הַבַּד מְחֻפֶּה בְּקֵרוּי, אֶפְשָׁר לִזְרֹעַ זְרָעִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִים לַגְּשָׁמִים כְּעֵין חַזֶּרֶת. בֵּית יוֹסֵף:
(טו) וְעַל שֵׁם שֶׁהִיא כְּפוּפָה בְּעִגּוּל נִקְרֵאת כִּפִּין. לְשׁוֹן הֲלָכֹף כְּאַגְמוֹן [יְשַׁעְיָה נח]:
(טז) וְאִם כֵּן מַיְרֵי דַּוְקָא שֶׁבְּנָאוֹ כָּרָאוּי, אֲבָל שֶׁלֹּא כָּרָאוּי חַיָּב כוּ'.וְכִי תְּנַן פָּטוּר אֲפִלּוּ אַנְּזָקִין דִּלְאַחַר נְפִילָה בְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שָׁהוּת לְסַלְּקָם, אִי נַמִּי בְּהִפְקִיר נְזָקָיו דְּהוֹאִיל דִּלְאַחַר נְפִילַת אֹנֶס הוּא פָטוּר, וְכֵן חַיָּב דְּסֵיפָא נַמִּי בְּכָל עִנְיָן הוּא. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּבִשְׁעַת נְפִילָה דּוֹמֶה לְאֵשׁ. וְהָרֹא"שׁ כָּתַב דְּגַם בִּשְׁעַת נְפִילָה דּוֹמֶה לַבּוֹר:

ה. מִי שֶׁהָיָה כֹתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ, וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ, וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי, וְאָמַר לוֹ טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרֶךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו וְאָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָרְךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זֶבֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין לוֹבְנִים לְבֵנִים. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְבֵנִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים יוֹם:

ברטנורהוְנָפַל. לְתוֹךְ גִּנַּת חֲבֵרוֹ:
הִגִּיעוּךָ. זְכֵה בָהֶן וּפַנֵּה אוֹתָן לְעַצְמְךָ:
אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אִם אֵין זֶה רוֹצֶה אֵין קוֹנֶה אוֹתָן, וְחַיָּב הַלָּה לְפַנּוֹתָן:
בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ. לִלְקֹט לוֹ מִשֶּׁלּוֹ אוֹ מִשֶּׁל הֶפְקֵר:
אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אַף עַל גַּב דִּבְכָל דּוּכְתָּא אִית לָן שָׁוֶה כֶסֶף כְּכֶסֶף, גַּבֵּי שָׂכִיר אֵינוֹ כֵן, דְּלֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר כְּתִיב, אַמַּאי דְּאַתְנֵי בַּהֲדֵיהּ מַשְׁמַע:
הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. כְּשֶׁזֶּה מוֹצִיאוֹ מִן הָרֶפֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים יְהֵא מוּכָן הַנּוֹשְׂאוֹ לְזַבֵּל, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַשְׁהוֹתוֹ שָׁם:
גוֹבְלִין טִיט. לָתֵת מִיָּד בַּבִּנְיָן:
וְהַבּוֹנֶה בוֹנֶה. מְקַבְּלָן מִיַּד הַמֵּבִיא וּבוֹנֶה:
מְתַקֵּן. מְזַמֵּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאֵינוֹ חַיָּב בִּנְזָקִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(יז) אֵין כוּ'. אַף עַל גַּב דְּמַפְקִיר נְזָקָיו לְאַחַר נְפִילַת אֹנֶס פָּטוּר כְּדִלְעֵיל, הָכָא אִשְׁתַּמּוֹטֵי קָא מִשְׁתַּמִּיט וְאֵינוֹ מַפְקִירוֹ, כְּדִלְקַמָּן. תּוֹסָפוֹת:
(יח) הֵילָךְ כוּ'. מִכְּלָל דְּפַנִּינְהוּ. הָא לֹא פַנִּינְהוּ לֹא אָמְרִינַן קָנְתָה לוֹ חֲצֵרוֹ כִּדְאָמַר בְּמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק קַמָּא, דְּלֹא מְכַוֵּן לְאַקְנוֹיֵי לֵיהּ אֶלָּא אִשְׁתַּמּוֹטֵי דְּקָא מִשְׁתַּמִּיט לֵיהּ. גְּמָרָא:
(יט) בְּתֶבֶן כוּ'. אֲבָל מִידֵי דַּאֲכִילָה כְּגוֹן חִטִּין וּשְׂעֹרִין, שׁוֹמְעִין לוֹ. מָרְדְּכַי:
(כ) שְׂכָרְךָ כוּ'. וְלֹא תְּנַן הָכָא וִיצִיאוֹתֶיךָ, דְּהָכָא מִיָּד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו קָנְתָה לוֹ רְשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַטּוּר סִימָן של"ו. וְכָתַב הַסְּמַ"ע כוּ'‏ וְלִי נִרְאֶה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא בַּל תָּלִין, וְאִי אֶפְשָׁר דְּלֹא גָּמַר וּמַקְנֵי, קָרוֹב הוּא לַעֲבֹר עָלָיו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כא) שׁוֹרִין. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁשּׁוֹרִין אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים צָבוּר בְּמָקוֹם אֶחָד. רַשִׁ"י:
(כב) לְבֵנִים. לְפִי שֶׁמַּשְׁהֶה אוֹתָן לְיַבְּשָׁן כוּ'. רַשִׁ"י:

ו. שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַיִם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שֶׁל עֶלְיוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלְּאוֹת אֶת גִּנָּתוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל זֶה, רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹּל, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן:

ברטנורהשְׁתֵּי גִנּוֹת. שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ. הָאַחַת קַרְקָעִיתָהּ גָּבוֹהַּ, וְשֶׁאֶצְלָהּ קַרְקָעִיתָהּ נָמוּךְ:
וְהַיָּרָק בֵּינְתַּיִם. בִּזְקִיפַת הַגֹּבַהּ, שֶׁזּוֹ גָּבוֹהַּ מִזּוֹ:
שֶׁל עֶלְיוֹן. שֶׁהֲרֵי עֲפָרוֹ הוּא וּמִשֶּׁלּוֹ הוּא יוֹנֵק:
שֶׁל תַּחְתּוֹן. שֶׁעַל אֲוִירוֹ הִיא מֻנַּחַת:
מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶם יְכוֹלִים לִמְחוֹת. שֶׁלֹּא יְהֵא יֶרֶק זֶה כָאן. עֶלְיוֹן לִטֹּל עֲפָרוֹ, וְתַחְתּוֹן לַמַּלְאוֹת גִּנָּתוֹ:
רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי. מִמְּקוֹם שֶׁהוּא יוֹנֵק וְגָדֵל. וְלוֹ יִנָּתֵן:
כָּל שֶׁעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט יָדוֹ וְלִטֹּל הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. כִּדְקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר. הוֹאִיל וּמֵעֲפָרוֹ הוּא חַי:
וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן. דְּעֶלְיוֹן גּוּפֵיהּ אַפְקוֹרֵי מַפְקִיר לֵיהּ לְגַבֵּי דְּתַחְתּוֹן. שֶׁגְּנַאי הוּא לוֹ לִטֹּל רְשׁוּת לִכָּנֵס לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּלְלָקְחוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

גמרא בבא מציעא ק״ז ב: ד׳-י״א

אָמַר רִבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִנִּים פַּחִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ב) צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר זוּ צוֹאָה דְאָמַר מֹר צוֹאַת הַחוֹטֶם וְצוֹאַת הָאוֹזֶן רֻבָּן קָשֶׁה וּמִיעוּטָן יָפֶה. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר זוּ מָרָה. תַּנְיָא נַמֵּי הָכִי מַחֲלָה זוּ מָרָה. וְלָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ מַחֲלָה שֶׁהִיא מַחֲלָה כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר מַחֲלָה שֶׁשְּׁמוֹנִים וּשְׁלשָה חֲלָאִים תְּלוּיִם בְּמָרָה וְכֻלָּן פַּת שַׁחֲרִית בְּמֶלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מְבַטְּלָתָן. תָּנוּ רַבָּנָן שְׁלשָה עָשָׂר דְּבָרִים נֶאֱמְרוּ בְּפַת שַׁחֲרִית מַצֶלֶת מִן הַחַמָּה וּמִן הַצִנָּה. וּמִן הַזִּיקִין. וּמִן הַמַּזִּיקִין. וּמַחְכִּימַת פֶּתִי. וְזוֹכֶה בַּדִּין לִלְמוֹד תּוֹרָה וּלְלַמֵּד. וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים. וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ. וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הַבַל. וְנִזְקַק לְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאִשָּׁה אַחֶרֶת. וְהוֹרֶגֶת כִּנָּה שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה. אָמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָרִי. מְנָא הָא מִילְתָא דְאַמְרֵי אֵינָשֵׁי שִׁתִּין רְהוּטֵי רָהוּט וְלָא מָטוּ לְגַבְרָא דְמִצַפְרָא כָּרַךְ. וְאַמְרֵי רַבָּנָן הַשְׁכֵּם וֶאֱכוֹל בְּקַיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחוֹרֶף מִפְּנֵי הַצִינָה אָמַר לֵיהּ דִּכְתִיב (ישעיה מ''ט) לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ לֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כֵּיוָן דְּלֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ. אָמַר לֵיהּ אַתְּ אֲמַרְתְּ לִי מֵהַתָם. וַאֲנָא אֲמֵינָא לָךְ מֵהָכָא (שמות כ''ג) וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ. וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם זוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֵת מֵימֶיךָ זוּ פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מִכָּאן וְאֵילָךְ (שם) וַהֲסִירוֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:

רש״יצינים פחים - קור הנופח ולאו היינו רוח דקאמר שמואל דשמואל זיקא בלא צינה נמי מזקת:
זו מרה - שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות:
וכולן פת במלח מבטלתן - כדיליף לקמן מקראי:
וקיתון של מים - למי שאין לו יין:
וזיקין - היינו רוח דאמר שמואל:
מחכימת פתי - שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי:
וזוכה בדין - אם יש לו דין עם חבירו דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין להטעים:
ללמוד וללמד - מחמת ישוב הדעת:
ודבריו נשמעין - לבריות שיש לו לב להטעימן:
הבל - זיעה וזוהם:
נזקק לאשתו - אם בעל הרהורים הוא ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו ובצאתו לשוק ורואה נשים אינו מתאוה להן:
כינה שבבני מעיין - תולעים:
מוציא את הקנאה ואת התגר - שכשאין לבו טוב עליו הוא נוח לכעוס:
ואמרו רבנן השכם ואכול - בערבי פסחים (קיב א) בדברים שצוה רבי לבניו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץר' חנינא אמר: "כל חולי" זו צינה, שאמר ר' חנינא: הכל, כל המאורעות, באים על אדם בידי שמים, חוץ מצנים פחים, כלומר, מדברים הבאים על ידי צינה שיכול אדם להזהר ולהתרחק מהם, ואינם בידי שמים. שנאמר: "צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם" (משלי כב, ה).
ר' יוסי בר' חנינא אמר: "כל חולי" זו צואה. שאמר מר [החכם]: צואת החוטם, כלומר, אותם לכלוכים המצויים באף, וצואת האוזן — רובן אם יוצאים הרבה הרי זה קשה ומזיק, ומיעוטן יפה.
ר' אלעזר אמר: "כל חולי" זו מרה. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה כך בברייתא גם כן]: "מחלה" זו מרה, ולמה נקרא שמה של מרה "מחלה" — שהיא מחלה כל גופו של אדם. דבר אחר: קוראים למרה "מחלה" — משום ששמונים ושלשה חלאים כמנין "מחלה" תלוין במרה. ומעירים: וכולן, אכילת פת שחרית במלח ושתיית קיתון (כוס גדולה) של מים — מבטלתן, שאוכל פשוט בסעודת שחרית מרפא את הגוף.
ב ואגב כך מביאים את מה ששנינו בברייתא. תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה עשר דברים של שבח נאמרו בארוחת פת שחרית: מצלת את האוכלה מן החמה, ומן הצנה, ומן הזיקין (הרוחות), ומן המזיקין, ומחכימת פתי, ואותו אדם זוכה בדין, וזוכה ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו,
ואין בשרו מעלה הבל (זיעה יתירה), והוא נזקק לאשתו בשעה הראויה, ואינו מתאוה לאשה אחרת, ואף הורגת כינה שבבני מעים. כל כך מועילה ארוחה זו. ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה. שכיון שבריאותו שלמה, אינו נוטה להתרגז ולריב עם הבריות.
דרך אגב מספרים שאמר ליה [לו] רבה לרבא בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מנין אותם דברים שאומרים אנשים כפתגם מקובל]: שיתין רהיטי רהוט [שישים רצים רצו] ולא מטו לגברא דמצפרא כרך [הגיעו, השיגו, לאדם שאכל בבוקר]. וכן אמרו רבנן [חכמים]: השכם ואכול, בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה שיתחזק הגוף לשאת באלה.
שאמר ליה [לו]: מקרא הוא, דכתיב [שנאמר] "לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש" (ישעיה מט, י), מדוע לא יכם שרב ושמש — כיון שלא ירעבו ולא יצמאו אלא השכימו ואכלו.
אמר ליה [לו] רבא: את אמרת [אתה אומר] לי משום מהתם [משם] ואנא אמינא [ואני אומר] לך מהכא [מכאן], מפסוק אחר, שנאמר "ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כג, כה), וכך הוא מפרש: "ועבדתם את ה' אלהיכם" — זו קריאת שמע ותפלה, עבודת ה' שבכל יום. "וברך את לחמך ואת מימך" — זו פת במלח וקיתון של מים שאוכל בשחרית לאחר התפילה, מכאן ואילך מתקיים המשך הפסוק "והסרתי מחלה מקרבך" (שם).

זוהר ספר הזהר, תצוה ז׳

רוּגְזֵיהּ דְרַבָּנָן בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא רוּגְזֵיה דְּרַבָּנָן לְמֵיהַב יְקָרָא לְאוֹרַיְיתָא וְכֹלָּא לְפוּלְחָנָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוֵי לְכָךְ נֶאֱמַר כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. אֲבָל אִי בְּמִלִּין אַחֲרָנִין לָאו פּוּלְחָנָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָאי בְּגִין דִּבְכָל חֲטָאִים דְּקָא עָבִיד בַּר נַשׁ לָאו אִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כְהָאי וְאָסִיר לְקָרְבָא בַהֲדֵיהּ דְּהָאי. וְאִי תֵימָא הָא לְשַׁעְתָּא הֲוָה דְעָבַר וְהַדַר אַהְדָּר. לָאו הָכִי דְּכִיוָן דְּאֶעְקַר קְדוּשָׁה דְנַפְשֵׁיהּ מִנֵּיהּ וּמֵאַתְרֵיהּ וְהַהוּא אֵל זָר מַקְפַּח הַהוּא אָתָר אִתְתְּקַף בֵּיהּ וְלָא שְׁבִיק לֵיהּ בַּר כַּד אִתְדַּכֵּי בַּר נַשׁ מִכָּל וְכָל וְעָקַר לֵיהּ לְעָלְמִין וּלְבָתַר אִשְׁתַּדֵּל לְאִתְקַדְּשָׁא וּלְאַמְשְׁכָא קְדוּשָׁה עַלֵיהּ. כְּדֵין וּלְוָאי דְיִתְקַדֵּשׁ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי אִתְקַדֵּשׁ מַמָּשׁ. (ס''א אֲמָאי וְהָא אִתְדַּכֵּי וְאִתְקַדָּשׁ) אָמַר לֵיהּ תָּא חָזֵי בְשַׁעְתָּא דְאִיהוּ עָקַר קְדוּשָׁה דְנַפְשֵׁיהּ וְשַׁרְיָיא בְּאַתְרֵיהּ הַהוּא אֵל זָר דְּאִקְרֵי טָמֵא אִסְתְּאָב בַּר נָשׁ וְסָאִיב לְמָאן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ וְהַהִיא קְדוּשָׁה עַרְקַת מִנֵּיהּ וְכֵיוָן דְּעַרְקַת מִנֵּיהּ זִמְנָא חַדָא כַמָּה דְיַעְבִיד בַּר נַשׁ עוֹד לָא תֵיתוּב לְאַתְרָהָא. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי כַּמָּה מִסְאֲבִין אִינוּן דְּמִתְדָּכְאן. אָמַר לֵיה שָׁאנֵי מִסְאֲבוּ אַחֲרָא דְּלָא יָכִיל לְמֶעְבַּד יַתִּיר. אֲבָל דָּא שַׁנְיָיא מִכֹּלָּא דְּכָל גּוּפָא סָאִיב מִגַּו וּמִבַּר וְנַפְשָׁא וְכֹלָּא מַסְאִיב. וּשְׁאַר מְסָאֲבוּ דְּעַלְמָא לָאו אִיהוּ אֶלָא גוּפָא לְבַר בִּלְחוֹדוֹי וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ דְּאַחְלַף קְדוּשָׁה דְמָארֵיהּ בְּגִין אַפּוֹ דְדָא אִיהוּ מִסְאֲבוּ דְמַסְאִיב כֹּלָּא. כִּי בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. בַּמֶּה עֲבוֹדָה זָרָה וַדָּאי נֶחְשָׁב אִיהוּ. תָּא חָזֵי הָא אִיהוּ רוּגְזָא דְאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה סִטְרָא אַחֲרָא כְּמָה דְאַמְרָן דְּבָעֵי בַּר נַשׁ לְאִסְתַּמְרָא מִנֵּיהּ וּלְאִתְפָּרְשָׁא מֵעֲלוֹי וְעַל דָּא כְתִיב (שמות כ''ו) אֱלֹהֵי מַסֵכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָךְ. לָךְ בְּגִין לְאַבְאֲשָׁא גַרְמָךְ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר. תִּשְׁמֹר דָּא סִטְרָא דִקְדוּשָׁה דְּבָעֵי בַּר נַשׁ לְנַטְּרָא לֵיהּ וְלָא יֶחְלָף לֵיהּ בְּגִין סִטְרָא אַחֲרָא:

תרגום הזוהרכַּעס חֲכָמִים הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. כַּעַס חֲכָמִים הוּא לָתֵת כָּבוֹד לַתּוֹרָה. וְהַכֹּל לַעֲבוֹדַת ה' הוּא. לְכָךְ נֶאֱמַר, כִּי ה' אֱלֹקֶיךְ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. אֲבָל אִם הַכַּעַס הוּא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְלֹא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֵין זֶה עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל הַחַטָּאִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם אֵינָם עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַכּוֹעֵס, אָסוּר לִקְרָב אֶלָיו. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי לְשָׁעָה הוּא עָבַר וְכָעַס, וְאַחַר כָּךְ חָזַר בִּתְשׁוּבָה. אֵינוֹ כֵּן, כִּי כֵּיוָן שֶׁעָקַר קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וּמִמְּקוֹמָהּ, וְאוֹתוֹ אֵל זָר, עָשַׁק מָקוֹם הַהוּא, הוּא מִתְחַזֵּק בּוֹ וְאֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתוֹ. חוּץ כְּשֶׁנִּטְהָר הָאָדָם מִכֹּל וָכֹל, וְעָקַר מִתּוֹכוֹ אֶת אֵל זָר לְעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְהַמְּשִׁיךְ קְדֻשָּׁה עָלָיו, אָז הַלְּוַאי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הוּא מִתְקַדֵּשׁ מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ, בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹקֵר קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹרֶה בִּמְקוֹמָהּ אֵל זָר הַהוּא הַנִּקְרָא טָמֵא, נִטְמָא הָאָדָם, וּמְטַמֵּא אֶת מִי שֶׁקָּרֵב אֵלָיו, וּקְדֻשָּׁה הַהִיא נֶעֱקְרָה מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּעֱקְרָה מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחַת, כַּמָה שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם, לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִמְקוֹמָהּ. אָמַר לוֹ אִם כֵּן, כַּמָּה טְמֵאִים הֵם שֶׁמִּטַּהֲרִים. אָמַר לוֹ מְשׁוּנֶה הוּא טֻמְאָה אַחֶרֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִלְּטַמֵּא אוֹתוֹ בַּחוּץ. אֲבָל זֶה הַכּוֹעֵס מְשׁוּנֶה מִכֹּל, שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא מִפְּנִים וּמִחוּץ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהַכֹּל מְטַמֵּא. וּשְׁאָר טֻמְאוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא הַגּוּף מִבַּחוּץ בִּלְבָד. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהֱחֶלִיף קְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ בִּשְׁבִיל כַּעֲסוֹ. שֶׁזֶּה הוּא טֻמְאָה שֶׁמְּטַמֵּא לַכֹּל. כִּי בַּמֶּה נֶחֱשָׁב הוּא, בָּמָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וַדַּאי נֶחֱשָׁב הוּא. בֹּא וּרְאֵה, הַכַּעַס הַזֶּה שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, סִטְרָא אַחֲרָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁצָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִפָּרֵד מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן כָּתוּב, אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לְךְ. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא לְהָרַע לְעַצְמְךְ, וְכָתוּב אַחֲרָיו, אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר. תִּשְׁמֹר, הַיְנוּ צַד הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ וְלֹא יַחֲלִיף אוֹתָהּ בַּסִּטְרָא אַחֲרָא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳: י״ג-ט״ו

א. צוֹאָה עוֹבֶרֶת כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ וּפִי חֲזִיר כְּצוֹאָה עוֹבֶרֶת דָּמֵי. וְאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן עַד שֶׁיַּעַבְרוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת:

ב. הָיָה קוֹרֵא וְהִגִּיעַ לִמְקוֹם הַטִינוֹפֶת לֹא יַנִּיחַ יָדוֹ עַל פִּיו וְיִקְרָא אֶלָּא יַפְסִיק עַד שֶׁיַּעֲבוֹר מֵאוֹתוֹ מָקוֹם. וְכֵן הַקּוֹרֵא שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה יִפְסוֹק עַד שֶׁתִּכְלֶה בָאשָׁהּ וְחוֹזֵר לִקְרִיאָתוֹ. וְכֵן בְּדִבְרֵי תוֹרָה יָצְתָה רוּחַ מֵחֲבֵירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע אֵינוֹ פוֹסֵק לְדִבְרֵי תוֹרָה:

ג. הָיָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּבַיִת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה אוֹ מֵימֵי רַגְלַיִם אוֹ אֵין שָׁם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקְרוֹת. הָיָה קוֹרֵא בְּאַשְׁפָּה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם יֵשׁ שָׁם צוֹאָה אוֹ אֵין שָׁם לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיִּבְדּוֹק. שֶׁחֶזְקַת הָאַשְׁפָּה שֶׁהוּא מְקוֹם הַטִּינוֹפֶת. אֲבָל סָפֵק מֵי רַגְלָיִם אֲפִלּוּ בְאַשְׁפָּה מֻתָּר לִקְרוֹת:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״ג-י״ד

הַעצְבוּת גּוֹרֶמֶת מְנִיעַת הָעֲבוֹדָה וְקִיּוּם הַמִּצְוֹת וּבִטּוּל עֵסֶק הַתּוֹרָה וְכַוָּונַת הַתְּפִלָה וּמְבַטֵּל מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לַעֲבוֹד אֶת ה'. וְהִיא שַׁעַר הַתְחָלַת גִּירוּי הַסָּתַת הַיֵּצֶר הָרָע. אֲפִלּוּ אִם הוּא צַדִּיק. בְּהַרְאוֹתוֹ כִּי אֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת בַּעֲבוֹדָה בִּהְיוֹת יִסּוּרִין עָלָיו וכוּ'. וְגַם כִּי בָא עָלָיו בְּדֶרֶךְ חֲסִידוּת. בֶּאֱמוֹר לוֹ אֵיךְ יַעֲלֶה בְּדַעְתָּךְ גּוּשׁ עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה לְהִתְקָרֵב בִּקְדּוּשַׁת מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ''ד) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת וְגוֹ' וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ל''ה) וְאִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ וְגוֹ'. גַּם גּוֹרֶמֶת סִלּוּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעָלָיו. וְהַהֶפֶךְ בִּהְיוֹתוֹ עוֹבֵד יִתְבָּרַךְ בְּשִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ק') עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה כִּי הַשִּׂמְחָה מוֹסִיפָה חֵשֶׁק רַב וְאַהֲבָה לְהִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ:

תורה שמות כ״ח: י״ד-י״ט