חק לישראל - פרשת תצוה יום חמישי

רש״יעַל הַחֹ֛שֶׁן. בִּשְׁבִיל הַחֹשֶׁן, לְקָבְעָם בְּטַבְּעוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה בָעִנְיָן:
שַֽׁרְשֹׁ֥ת. לְשׁוֹן שָׁרְשֵׁי אִילָן, הַמְאַחֲזִין לָאִילָן לְהֵאָחֵז וּלְהִתָּקַע בָּאָרֶץ, אַף אֵלּוּ יִהְיוּ מְאַחֲזִין לַחֹשֶׁן שֶׁבָּהֶם יִהְיֶה תָלוּי בָּאֵפוֹד, וְהֵן שְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה בְּעִנְיַן הַמִּשְׁבְּצוֹת; וְאַף שַׁרְשְׁרוֹת פָּתַר מְנַחֵם בֶּן סָרוּק לְשׁוֹן שָׁרָשִׁים, וְאָמַר שֶׁהָרֵי"שׁ יְתֵרָה כְּמוֹ מ"ם שֶׁבְּשִׁלְשׁוֹם וּמ"ם שֶׁבְּרֵיקָם, וְאֵינִי רוֹאֶה אֶת דְּבָרָיו, אֶלָּא שַׁרְשֶׁרֶת בִּלְשׁוֹן עִבְרִית כְּשַׁלְשֶׁלֶת בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה:
גַּבְלֻ֖ת. הוּא מִגְבָּלוֹת הָאָמוּר לְמַעְלָה, שֶׁתִּתְקָעֵם בַּטַּבָּעוֹת שֶׁיִּהְיוּ בִּגְבוּל הַחֹשֶׁן, וְכָל גְּבוּל לְשׁוֹן קָצֶה, אשומי"יל בְּלַעַז:
מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת. מַעֲשֵׂה קְלִיעָה:
עַל הַחֹ֛שֶׁן. לְצֹרֶךְ הַחֹשֶׁן – כְּדֵי לְקָבְעָם בּוֹ: וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָן עָלָיו, שֶׁאִם כֵּן מַה הוּא שֶׁחוֹזֵר וְאוֹמֵר וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת וַהֲלֹא כְבָר נְתוּנִין בּוֹ? הָיָה לוֹ לִכְתֹּב בִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא וְעָשִׂיתָ עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב, וְאַף בְּשַׁרְשְׁרוֹת צָרִיךְ אַתָּה לִפְתֹּר כֵּן:

נביאים יחזקאל מ״ד: ד׳-ח׳

כתובים משלי י״ח: ט״ו-י״ט

משנה משנה מנחות ו׳

ברטנורהאֵלּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת. מִנְחַת סֹלֶת נִקְמֶצֶת עִסָּה, וּמִנְחַת מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת וְחַלּוֹת וּרְקִיקִים דְּהַיְנוּ מַאֲפֶה, פּוֹתְתָן לְאַחַר אֲפִיָּתָן. וּבְמִנְחַת סֹלֶת כְּתִיבָה קְמִיצָה בְּהֶדְיָא, וּבְאִינָךְ כְּתִיב אַזְכָּרָה, וְאַזְכָּרָה הַיְנוּ קֹמֶץ:
מִנְחַת גּוֹיִם אוֹ נָשִׁים. שֶׁהִתְנַדְּבוּ אַחַת מֵאֵלּוּ:
מִנְחַת הָעֹמֶר. אַזְכָּרָה כְּתִיב בָּהּ:
מִנְחַת חוֹטֵא וּקְנָאוֹת. כְּתִיב בְּהוּ קְמִיצָה:
מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת. אַף עַל גַּב דְּמִנְחַת כֹּהֵן נִשְׂרֶפֶת כֻּלָּהּ כְּדִכְתִיב (ויקרא ו) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה, מִכָּל מָקוֹם בַּעְיָא קְמִיצָה:
וְהַקֹּמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשִּׁירַיִם קְרֵבִין לְעַצְמָן. אֲבָל לְתַנָּא קַמָּא אֵין מִנְחַת כֹּהֵן נִקְמֶצֶת אֶלָּא נִקְטֶרֶת כְּמוֹת שֶׁהִיא, דְּסָבַר כָּל מִנְחָה שֶׁשְּׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִים נִקְמֶצֶת, וְשֶׁאֵין שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִים אֵינָהּ נִקְמֶצֶת. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:

ברטנורהבָּזֶה יָפֶה כֹחַ הַמִּזְבֵּחַ. לֹא הֲוֵי צָרִיךְ לְמִתְנֵי, דְּהָא חָזִינַן דְּבָזֶה יָפֶה כֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ וּמִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הִיא. אֶלָּא לַאֲתוֹיֵי הַמִּתְנַדֵּב יַיִן לַמִּזְבֵּחַ בְּלֹא קָרְבָּן, דְּלֹא תֵימָא מְזַלְּפוֹ עַל הָאִשִּׁים עַל הָאֵשׁ וְהוּא נִשְׂרָף וְכָלֶה וְאֵין כֹּחַ מִזְבֵּחַ יָפֶה בָּזֶה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, אֶלָּא מְנַסְּכוֹ כִּשְׁאָר נְסָכִים וְיוֹרֵד לַשִּׁיתִין דְּהַיְנוּ כְּמִין שְׁנֵי נְקָבִים שֶׁהָיוּ בַּמִּזְבֵּחַ וְיוֹרְדִים לְמַטָּה עַד הַיְסוֹד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ הַמִּזְבֵּחַ יָפֶה:
וּבָזֶה יָפֶה כֹחַ הַכֹּהֲנִים. לַאֲתוֹיֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת אִם הֱבִיאוּם בִּפְנֵי עַצְמָן בְּלֹא כְּבָשִׂים, דְּלֹא תֵּימָא לִשְׂרֵפָה עוֹמְדוֹת וְלֹא לַאֲכִילָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָרְבוּ כְּבָשִׂים שֶׁמַּתִּירִים אוֹתָם, קָמַשְׁמַע לָן דְּבָזֶה יָפֶה כֹּחַ כֹּהֲנִים לְעוֹלָם, דְּלַאֲכִילָה עוֹמְדוֹת וְלֹא לִשְׂרֵפָה:

עיקר תוספות יום טוב(ב) נְסָכִים כוּ'. גְּמָרָא, וְתוּ לֵיכָּא, וְהָאִיכָּא עוֹלָה, עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. וְהָא אִיכָּא עוֹלַת הָעוֹף, אִיכָּא מוּרְאָה וְנוֹצָה. וְהָאִיכָּא נְסָכִים, לַשִּׁיתִין אָזְלֵי:
(ג) דִּבְרֵי תֵּימַהּ. דִּכְלוּם כֹּחַ מִזְבֵּחַ יָפֶה אֶלָּא בָּאֵשׁ, דְּכָל הָנָךְ דִתְנִינַן כֻּלָּם כָּלִיל לָאִשִּׁים. וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא שֶׁהֵבֵאתִי בְּסָמוּךְ. וּבַגְּמָרָא אִיתָא, לַאֲפוֹקֵי מִדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לָאִשִּׁים, קָא מַשְׁמַע לָן דַּוְקָא אֵלּוּ לַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל יַיִן לַשִּׁיתִין. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) כְּלוֹמַר עַד הַתְּהוֹם. וּבַגְּמָרָא, שִׁיתִין מְחוֹלָלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם:
(ה) שְׁתֵּי הַלֶּחֶם כוּ'. וְתוּ לֵיכָּא, וְהָאִיכָּא חַטַּאת הָעוֹף, אִיכָּא דָּמָהּ. וְהָאִיכָּא לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע, אִיכָּא מַתְּנוֹתָיו. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא כְּבָשִׂים בַּהֲדֵי שְׁתֵּי לֶחֶם, וּבְזִיכֵי לְבוֹנָה בַּהֲדֵי לֶחֶם הַפָּנִים, מִגּוּפוֹ מִיהָא לֵיכָּא לַמִּזְבֵּחַ:
(ו) וּסְתָמָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא מִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ד':

ברטנורההַנַּעֲשׂוֹת בִּכְלִי. כְּגוֹן מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת וּמַחֲבַת שֶׁהֵן נַעֲשׂוֹת בִּכְלִי:
טְעוּנוֹת שָׁלֹשׁ מַתְּנוֹת שֶׁמֶן. לְמַעוֹטֵי מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה יְצִיקָה:
וּמַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן. תְּחִלָּה נוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן סֹלֶת עָלָיו, דִּכְתִיב בְּמִנְחַת מַרְחֶשֶׁת (ויקרא ב) סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה, כְּלוֹמַר תִּנָּתֵן, אַלְמָא דִּטְעוּנָה מַתַּן שֶׁמֶן קוֹדֵם לַעֲשִׂיָּתָהּ, וּבְמִנְחַת מַחֲבַת כְּתִיב בְּלִילָה וִיצִיקָה וְלֹא כְּתִיב בָּהּ מַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי תְּחִלָּה, וּבַמַּרְחֶשֶׁת כְּתִיב מַתַּן שֶׁמֶן וְלֹא כְּתִיב בָּהּ יְצִיקָה וּבְלִילָה. וְגָמְרִינַן הַךְ מֵהַךְ, נֶאֱמַר קָרְבָּנְךָ בַּמַרְחֶשֶׁת וְנֶאֱמַר קָרְבָּנְךָ בַּמַּחֲבַת. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נוֹתֵן שֶׁמֶן תְּחִלָּה בִּכְלִי שָׁרֵת, וְנוֹתֵן עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת, [וְחוֹזֵר] וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שֶׁמֶן וּבוֹלְלָן, הֲרֵי מַתַּן שֶׁמֶן בַּכְּלִי וּבְלִילָה, וְלָשָׁהּ בְּמַיִם וְאוֹפָהּ בַּתַּנּוּר וּפוֹתְתָהּ וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שֶׁמֶן אַחַר פְּתִיתָה, וְזוֹ הִיא יְצִיקָה, הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן. וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר אֶת הַקֹּמֶץ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים:
וְהַחַלּוֹת בּוֹלְלָן דִּבְרֵי רַבִּי. הַשְׁתָּא מַיְרֵי בְּמִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר שֶׁהִיא בָּאָה חַלּוֹת אוֹ רְקִיקִים, וּכְתִיב בָּהּ (שם) סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן. רַבִּי סָבַר חַלּוֹת בְּלוּלוֹת כְּתִיב, שֶׁבּוֹלְלָן כְּשֶׁהֵן חַלּוֹת. וְרַבָּנָן סָבְרֵי סֹלֶת בְּלוּלָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁנִּבְלֶלֶת כְּשֶׁהִיא סֹלֶת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַחַלּוֹת טְעוּנוֹת בְּלִילָה וְהָרְקִיקִים מְשׁוּחִים. דִּכְתִיב חַלּוֹת בְּלוּלוֹת, וְלֹא רְקִיקִים בְּלוּלִים. רְקִיקִים מְשׁוּחִים, וְלֹא חַלּוֹת מְשׁוּחוֹת:
כֵּיצַד מוֹשְׁחָן כְּמִין כִי. יְוָנִית, שֶׁהִיא כְּמִין ט'‏ שֶׁלָּנוּ, כְּהַפְרָשַׁת גּוּדָל [שֶׁל שְׂמֹאל] מִן הָאֶצְבַּע [כָּזֶה c ]:

עיקר תוספות יום טוב(ז) שֶׁאֵין כָּל מַעֲשֶׂיהָ בִּכְלִי, שֶׁהֲרֵי נֶאֱפֵית בַּתַּנּוּר. רַשִׁ"י. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּקָסָבַר אֵין הַתַּנּוּר מְקַדֵּשׁ:
(ח) יָלֵיף לַהּ בַּבְּרַיְתָא, דְּגַבֵּי יְצִיקָה כְּתִיבָא תְּרֵי מִעוּטֵי, עָלֶיהָ וְהִיא, וְאֵין דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שְׁנֵי מִעוּטִים אֶלָּא מִנְחַת מַאֲפֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי מִינִים כוּ'. וּמַשְׁמַע דְּמִנְחַת עֹמֶר נַמִּי נִתְרַבָּה לִיצִיקָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ט) וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן שֶׁמֶן, דִּבְלוּלָה בַּשֶּׁמֶן כְּתִיב:
(י) וְאַף עַל גַּב דִּבְמַתְנִיתִין תָּנֵי יְצִיקָה בְּרֵישָׁא, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה. וְהָכִי מַשְׁמַע מַתְנִיתִין, בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה יְצִיקָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַבְּלִילָה נַעֲשָׂה כְּבָר, וְקֹדֶם בְּלִילָה תְּהֵא נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּכְּלִי קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָהּ. רַשִׁ"י. וְרַבֵּנוּ גּוּר אַרְיֵה כָּתַב דִּלְפִי שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶן בַּכְּלִי וְלֹא בְּגוּף הַמִּנְחָה, לְכָךְ שְׁנָאָהּ בָּאַחֲרוֹנָה:
(יא) הָרַמְבַּ"ם. וּמִשּׁוּם רְקִיקִים הוּא שֶׁפֵּרְשׁוּ כֵּן, דְּלֵיתְנְהוּ בִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת. אֲבָל הוּא הַדִּין בְּכָל חַלּוֹת דִּמְנָחוֹת, דְּשָׁיְכָא פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּנָן. וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י, חַלּוֹת שֶׁל מִנְחַת מַאֲפֶה וְשֶׁל מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת בּוֹלְלָן בַּשֶּׁמֶן לְאַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ חַלּוֹת לְאַחַר אֲפִיָּה. וְכָתַב עוֹד, מִנְחַת הַסֹּלֶת לֹא הָיָה בָּהּ חַלּוֹת, דִּבְעוֹדָהּ סֹלֶת נִקְמֶצֶת:
(יב) הַחַלּוֹת כוּ'. הַחַלּוֹת שֶׁבְּמִנְחַת מַאֲפֶה טְעוּנוֹת בְּלִילָה, לְרַבָּנָן סֹלֶת וּלְרַבִּי חַלּוֹת. רַשִׁ"י:
(יג) כִי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י, שֶׁבִּלְשׁוֹנֵנוּ קוֹרִין לְכַ"ף שֶׁלָּהֶן כִי:
(יד) רַשִׁ"י. וּבְפֵרוּשׁ חֻמָּשׁ צִיֵּר גִּימֶ"ל. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כְּמִין נוּ"ן אוֹ כְּמִין כָ"ף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהכָּל הַמְּנָחוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּכְלִי. הָכָא לָאו לְמַעוֹטֵי מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר אֲתָא, דִּכְתִיב (ויקרא ב) פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְגוֹ'‏ מִנְחָה, לְרַבּוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת לִפְתִיתָה. אֶלָּא לְמַעוֹטֵי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁאֵין טְעוּנִים פְּתִיתָה:
כּוֹפֵל אַחַת לִשְׁנַיִם. דִּכְתִיב פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים. פָּתוֹת הַיְנוּ שְׁנַיִם, דְּכֵיוָן דְּנִשְׁבַּר הַיְנוּ שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, פִּתִּים מְרַבִּינַן שֶׁתְּהֵא הַחֲתִיכָה לִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת דְּהַיְנוּ אַרְבַּע. יָכוֹל יַעֲשֶׂנָּה פֵּרוּרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתָהּ פִּתִּים, וְלֹא פְּתִיתֶיהָ לִפְתִיתִים. וְכֻלָּן פְּתִיתִין כַּזֵּיתִים, דְּסֵיפָא דְּמַתְנִיתִין לָאו רַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר לֵיהּ אֶלָּא דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא, דִּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה פְּתִיתִין כַּזֵּיתִים כּוֹפֵל כָּל זַיִת לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה:
מְכַפְּלָהּ. לֹא הָיָה מְכַפְּלָהּ לְאַרְבָּעָה, אֶלָּא לִשְׁנַיִם. דְּלֹא כְּתִיב בָּהּ אֶלָּא מִנְחַת פִּתִּים וְלֹא פָּתוֹת:

ברטנורהשִׁיפָה. שֶׁמְּשַׁפְשֵׁף הַחִטָּה בֵּין יָדוֹ לַכְּלִי כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לְהָשִׁיר קְלִפָּתָהּ:
בְּעִיטָה. שֶׁבּוֹעֵט בָּעֳבִי אֶגְרוֹפוֹ אוֹ בָּעֳבִי פַּס יָדוֹ. וְהָיָה שָׁף אַחַת וּבוֹעֵט שְׁתַּיִם, שָׁף שְׁתַּיִם וּבוֹעֵט שָׁלֹשׁ, וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה כַּסֵּדֶר הַזֶּה עַד שֶׁגּוֹמֵר חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטוֹת לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁיפוֹת:
הָכִי גָּרְסִינַן רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּבָּצֵק. כְּלוֹמַר, שִׁיפָה וּבְעִיטָה בַּבָּצֵק וְלֹא בַּחִטִּין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
עֶשֶׂר עֶשֶׂר חַלּוֹת. וּמִנְחַת סֹלֶת נַמִּי אַף עַל גַּב דְּקֹדֶם אֲפִיָּה נִקְמֶצֶת, אֲפִלּוּ הָכִי עֶשֶׂר חַלּוֹת הִיא בָּאָה:
לֶחֶם הַפָּנִים. בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת:
וַחֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל. נֶאֱמַר בְּלֶחֶם הַפָּנִים חָק עוֹלָם וְנֶאֱמַר בַּחֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל חָק עוֹלָם, מַה לְּהַלָּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, אַף כָּאן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, וּמַקְרִיבִין מֵהֶן שֵׁשׁ חַלּוֹת בַּבֹּקֶר וְשֵׁשׁ חַלּוֹת בָּעֶרֶב:
חוּץ מֵחַלּוֹת תּוֹדָה שֶׁהֵן בָּאוֹת עֶשֶׂר. כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר טַעֲמָא לְקַמָּן בְּאִידָךְ פִּרְקִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

ברטנורההָעֹמֶר הָיָה בָא עִשָּׂרוֹן מִשָּׁלֹשׁ סְאִין. מִנְחַת הָעֹמֶר שֶׁמְּבִיאִין מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח הָיוּ קוֹצְרִין שָׁלֹשׁ סְאִין דְּהַיְנוּ אֵיפָה שְׂעֹרִים, וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ, וּמְנִיפִין אוֹתוֹ בְּנָפָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים עַד שֶׁמַּעֲמִידִים סָלְתּוֹ עַל עִשָּׂרוֹן שֶׁהִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה. וְטַעֲמָא דְּבָעֵי עִשָּׂרוֹן שֶׁל עֹמֶר שָׁלֹשׁ סְאִים שֶׁל שְׂעֹרִים, כֵּיוָן דְּמִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה הוּא וְשֶׁל שְׂעֹרִים יֵשׁ בָּהֶן סֻבִּין הַרְבֵּה וְסֹלֶת מֻעָט וְלֹא אָתֵי עֶשְׂרוֹנוֹ מֻבְחָר אֶלָּא מִשָּׁלֹשׁ סְאִין:
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים מִשָּׁלֹשׁ סְאִין. כֵּיוָן דְּמֵחִטִּים קָאָתוּ, אַף עַל גַּב דְּמִתְּבוּאָה חֲדָשָׁה אָתְיָין, דְּבַעֲצֶרֶת תְּבוּאָה שֶׁל חִטִּין חֲדָשָׁה הִיא, אֲפִלּוּ הָכִי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים מֻבְחָרִים אָתוּ מִשָּׁלֹשׁ סְאִין:
לֶחֶם הַפָּנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנִים. דְּהָכִי כְּתִיב (ויקרא כד) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת:
מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סְאִים. כֵּיוָן דְּמֵחִטִּין אָתוּ וּמִתְּבוּאָה יְשָׁנָה, נָפֵיק עִשָּׂרוֹן מֻבְחָר מִסְּאָה:

עיקר תוספות יום טוב(כא) וּמְסַיֵּם בַּבְּרַיְתָא, וְזוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, עֶלְיוֹנָה קוֹלֶטֶת סֻבִּין, תַּחְתּוֹנָה קוֹלֶטֶת סֹלֶת. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כָּל אֶחָד עָבָה מֵחֲבֶרְתָּהּ, עֶלְיוֹנָה רִאשׁוֹנָה קוֹלֶטֶת סֻבִּין, שֶׁהִיא הָיְתָה גַּסָּה שֶׁבְּכֻלָּן וְלֹא הָיְתָה קוֹלֶטֶת כִּי אִם סֻבִּין, וְהָיוּ הַקֶּמַח וְהַסֹּלֶת לְעֵבֶר הַנָּפָה. וְשׁוּב הָיָה נוֹתֵן הַקֶּמַח וְהַסֹּלֶת בַּתַּחְתּוֹנָה בְּדַקָּה הֵימֶנָּה, וְהִיא הָיְתָה קוֹלֶטֶת הַקֳּרָטִין סֹלֶת, וְהַקֶּמַח הוֹלֵךְ לְעֵבֶר הַנָּפָה. וְשׁוּב הָיָה חוֹזֵר וְנוֹתֵן הַסֹּלֶת בְּדַקָּה הֵימֶנָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּיֵּר מִן הַקֶּמַח וּמִן הַסֻּבִּין בַּסֹּלֶת כְּלָל, שֶׁתִּהְיֶה הַסֹּלֶת בְּרוּרָה:
(כב) הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר גַּם כֵּן שֶׁאִם לֹא נִפָּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם כוּ'. אֲבָל דַּעַת רַשִׁ"י, דִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְאִם כֵּן אֶפְשָׁר דִּמְעַכְּבֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כג) וְלָקַחְתָּ כוּ'. שֶׁתְּהֵא מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ, שֶׁתְּהֵא סֹלֶת בְּרוּרָה בִּשְׁעַת אֲפִיָּה. רַשִׁ"י:

גמרא מנחות ס״ח א: י״ג-ס״ח ב: י׳

רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאַמְרֵי תַּרְוַוְיהוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים עוֹמֶר מַתִּיר. בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָשׁ קַיָּים הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר מָאי טַעְמָא תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבֵי כְּתִיב (ויקרא כ''ג) עַד הֲביאֲכֶם. וּכְתִיב (שם) עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָא כֵיצַד. כַּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים כַּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לַקִּישׁ דְּאַמְרֵי תַרְוַויְיהוּ אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר. וְהָכְּתִיב (שם) עַד הֲבִיאֲכֶם. לְמִצְוָה. מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר הֻתַּר הֶחָדָשׁ מִיָּד. לְמִצְוָה. הָעוֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ. לְמִצְוָה. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֵף כֻּלּוֹ אָסוּר מָאי טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אֶשְׁתַּקַּד מִי לֹא אָכַלְנוּ בְּהֵאִיר מִזְרָח הַשַׁתָּא נַמֵּי נִיכוֹל וְלֹא יַדְעֵי דְאֶשְׁתַּקַד לֹא הֲוָה עוֹמֶר. הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר וְהַשְׁתָּא דְאִיכָּא עוֹמֶר עוֹמֶר מַתִּיר וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ לְמִצְוָה מִשּׁוּם מִצְוָה לֵיקוֹם וְלִיגְזוֹר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּשִׁיטַת רִבִּי יְהוּדָה אֲמָרָהּ. דְּאָמַר מִן הַתּוֹרָה אָסוּר. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד עִצוּמוֹ שֶׁל יוֹם וְקָסָבַר עַד וְעַד בִּכְלַל. רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְרַב יְהוֹשֻׁעַ אֲכַלֵּי חָדָשׁ בְּאוּרְתָּא דְּשִׁיתְּסַר נָגְהֵי שִׁיבְסַר קָסַבְרֵי חָדָשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּרַבָּנָן וְלִסְפֵיקָא לֹא חַיְישִׁינַן. וְרַבָּנָן דְּבֵי רַב אַשֵּׁי אֲכַלֵּי בְצַפְרָא דְשִׁיבְסַר קָסַבְרֵי חָדָשׁ בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּאוֹרַיְיתָא. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִדְּרַבָּנָן קָאָמַר וְכִי תִקֵּן לְיוֹם הֶנֵף וְלִסְפֵיקָא לֹא תִקֵּן. אָמַר רָבִינָא אָמְרָה לִי אֵם אֲבוּךְ לָא הֲוָה אַכִיל חָדָשׁ אֶלָא בְּאוּרְתָּא דְשִׁיבְסַר נָגְהֵי תְּמַנִּיסַר דְּסָבַר לָה כְּרִבִּי יְהוּדָה וְחַיִּישׁ לִסְפֵיקָא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא משנה משקרב העומר ביום ט"ז בניסן — הותר לאכילה יבול התבואה החדש מיד. ואלו המצויים במקומות הרחוקים מירושלים, שאינם יודעים אם כבר קרב העומר — מותרין באכילת החדש מזמן חצות היום בירושלים ולהלן (והלאה). כך היה בזמן שבית המקדש היה קיים. ואולם משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף (הנפת) העומר, הוא יום ט"ז בניסן, כולו אסור, ויאכלו מהתבואה החדשה רק למחרתו.
משחרב בית המקדש, עמד והתקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף (הנפת העומר) כולו אסור באכילת התבואה החדשה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — אם יתרגלו אנשים לאכול מן החדש ביום ט"ז בניסן ("יום הנף") כבר כשהאיר היום, הרי אנו מצפים כי במהרה יחזור ויבנה בית המקדש, ויש לחשוש שיאמרו אשתקד (בשנה שעברה) מי [האם] לא אכלנו מן החדש כבר בהאיר המזרח ביום ט"ז בניסן? השתא נמי ניכול [עכשיו גם כן נאכל] משעה זו.
ולא ידעי [ואינם יודעים] שאשתקד לא הוה [לא היה] הנף העומר, ולכן האיר מזרח הוא שהיה המתיר, ואולם השתא דאיכא [עכשיו שנבנה בית המקדש ויש] הנף העומר — הנף העומר הוא המתיר, ואין לאכול מן החדש לפני כן. ולכך גזר רבן יוחנן בן זכאי איסור אכילת החדש בכל היום כולו. ויש לשאול: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שכוונת הכתוב "עד הביאכם" (ויקרא כג, יד), שאף בזמן שבית המקדש היה קיים, ההמתנה מלאכול מן החדש לפני ההנפה היא למצוה בלבד, הרי זה תמוה: וכי משום החשש שיבואו אנשים ויבטלו מצוה כשיבנה המקדש, ליקום וליגזור [יעמוד ויגזור] רבן יוחנן איסור אכילה בימינו על כל היום כולו?
— עד עיצומו (עצמו) של היום (כל היום כולו). וקסבר [וסבור הוא] רבן יוחנן בן זכאי ששימוש המלה "עד" הנזכרת בכתוב הריהו: עד אותו היום, ואף עד הוא בכלל, שכל יום זה אף הוא בכלל איסור אכילה.
א בעקבות הדברים בזמן בו מותרת אכילת החדש בארץ ישראל, מביאים כיצד נהגו חכמים בזמן אכילת החדש בחוץ לארץ (בבבל). רב פפא וכן רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אכלי [היו אוכלים] מן החדש כבר באורתא דשיתסר נגהי שבסר [בלילה, בסוף היום של ששה עשר בניסן, אור לשבעה עשר בניסן]. וטעמם: קסברי [סבורים הם] כי איסור אכילת החדש בחוצה לארץ אינו מן התורה, אלא רק מדרבנן [דברי סופרים], וכמו כן הריהם סבורים כי לספיקא [לספק] שמא אין זה יום ט"ז בניסן אלא ט"ו בניסן האסור באכילת החדש (משום הספק אם החודש שעבר, חודש אדר, היה מלא או חסר) לא חיישינן [אין אנו חוששים]. ומשום כך, לאחר שעבר יום ט"ז בניסן, יכלו לאכול כבר מן החדש.
ואילו רבנן דבי [החכמים שבבית מדרשו] של רב אשי אכלו מן התבואה החדשה רק בצפרא דשבסר [בבוקר של שבעה עשר בניסן], וטעמם: קסברי [סבורים הם] כי החדש בחוצה לארץ אסור באכילה מדאורייתא [מן התורה], ולכך בחוץ לארץ יש לחשוש אף לספק אם היום הוא ט"ז בניסן או ט"ו בניסן, ומשום כך אין לאכול בליל ט"ז בניסן.
ואולם הריהם סבורים כי רבן יוחנן בן זכאי שאסר את יום ט"ו כולו מדרבנן קאמר [מדברי סופרים הוא אמר כן], אבל מן התורה מותרת אכילת החדש בזמן שאין בית המקדש קיים החל משהאיר המזרח, וכן סבורים הם: כי תקין [כאשר תיקן] רבן יוחנן בן זכאי איסור זה — הרי זה דווקא ביום הנף עצמו (ביום ט"ו בניסן), אבל לענין איסורו של יום ט"ז בניסן משום ספיקא [ספק] (שמא הוא יום הנף, יום ט"ו בניסן), בזה לא תקין [לא תיקן] רבן יוחנן. ומשום כך, לא אכלו עד בוקר יום י"ז (מפני שספק היום נוגע לדין תורה, שאולי הוא יום ט"ו בניסן האסור מן התורה), ואולם לאחר שכבר האיר פני מזרח של יום י"ז בניסן, שאין ספק היום נוגע אלא לאיסור מדרבנן (תקנת רבן יוחנן בן זכאי) — הריהו מותר באכילה.
ובענין זה אמר רבינא, כך אמרה לי אם (אימי): אבוך לא הוה אכיל [אביך לא היה אוכל] מן החדש אלא באורתא דשבסר נגהי תמניסר [בלילה של יום שבעה עשר בניסן, אור ליום שמונה עשר בניסן], וטעם הדבר: משום דסבר לה [שסבור היה] שהלכה כר' יהודה האומר שבזמן שאין בית המקדש קיים כל יום ט"ז בניסן אסור מן התורה באכילת החדש, ומשום כך חייש לספיקא [חושש לספק] היום, שמא יום ט"ז בניסן הריהו למעשה ט"ו בניסן, ולכך לא אכל מן החדש אלא לאחר יום ט"ז בניסן.

זוהר ספר הזהר, תצוה ט׳

תְּרֵין נַהֲמֵי אַכְלוּ יִשְׂרָאֵל חַד כַּד נַפְקוּ מִמִּצְרַיִם אָכְלוּ מַצָה לֶחֶם עוֹנִי וְחַד בְּמַדְבְּרָא לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם (חַד בַּפֶּסַח וְחַד בַּשָּׁבוּעוֹת) דִּכְתִיב (שם ט''ז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וְעַל דָא קָרְבָּנָא דְיוֹמָא דָּא נַהֲמָא אִיהוּ. וְעַל נָהֲמָא אִתְקְרִיבוּ כָּל שְׁאַר קָרְבְּנִין. דְּנַהֲמָא אִיהוּ עִיקָר דִּכְתִיב (ויקרא כ''ג) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעָה כְבָשִׂים וְגוֹמֵר וּכְתִיב (שם) מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹמֵר דְּדָא אִיהוּ נַהֲמָא דְאַחְכִּימוּ בֵיהּ יִשְׂרָאֵל חָכְמְתָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא וְעָאלוּ בְאָרְחָאָה. הַשְׁתָּא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא בַפֶּסַח נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִנָהֲמָא דְאִתְקְרֵי חָמֵץ כְּתִיב (שמות י''ג) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וּכְתִיב (שם י''ב) כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת מָאי טַעְמָא בְּגִין יְקָרָא דְהַהוּא נָהֲמָא דְאִתְקְרֵי מַצָה. הַשְׁתָּא דְזָכוּ יִשְׂרָאֵל לְנַהֲמָא עִלָּאָה יַתִּיר לָא יָאוּת הֲוָה לְאִתְבַטְּלָא חָמֵץ וְלָא יִתְחֲזֵי כְלָל. וַאֲמָאי קָרְבְּנָא דָא חָמֵץ הֲוָה דִּכְתִיב סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה וְתוּ דְּהַשְׁתָּא בְיוֹמָא דָא אִתְבְּטַל יֵצֶר הָרָע וְאוֹרַיְיתָא דְאִתְקְרֵי חֵירוּ אִשְׁתְּכַחַת אֶלָּא לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי וְחָלַשׁ. יוֹמָא חָד הֲוָה תָאִיב לְמֵיכַל. אָמְרוּ יֵיכוּל בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא מֵיכְלָא דְאַסְוָותָא דָא וְעַד דְּיֵיכוּל לֵיהּ לָא יִשְׁתְּכַח מֵיכְלָא וּמְזוֹנָא אַחֲרָא בְּבֵיתָא עַבְדוּ הָכִי. כֵּיוַן דְּאָכַל הַהוּא אַסְוָותָא אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה יֵיכוּל כָּל מַה דְּאִיהוּ תָאִיב וְלָא יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ כָּךְ כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לָא הֲווֹ יַדְעֵי עִיקָרָא וְרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִטְעֲמוּן יִשְׂרָאֵל אַסְוָותָא וְעַד דְּיֵיכְלוּן אַסְוָותָא דָא לָא יִתְחֲזֵי לְהוֹן מֵיכְלָא אַחֲרָא. כֵּיוַן דְּאָכְלוּ מַצָה דְאִיהִי אַסְוָותָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא. אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכָּאן וּלְהָלְאָה יִתְחֲזֵי לוֹן חֲמֵץ וְיֵיכְלוּן לֵיהּ דְּהָא לָא יָכִיל לְנַזְקָא לוֹן. וְכָל שֶׁכֵּן דִּבְיוֹמָא דְשָׁבוּעוֹת אִזְדְּמַן נָהֲמָא עִלָּאָה דְאִיהוּ אַסְוָותָא דְכֹלָּא. וְעַל דָּא מְקָרְבִין חָמֵץ לְאִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא וּמְקָרְבִין תְּרֵין נָהֲמִין אַחֲרָנִין כַּחֲדָא וְחָמֵץ אִתּוֹקְדָא בְנוּרָא דְמַדְבְּחָא וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה וּלְנַזְקָא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּבְגִינֵי כָךְ יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִתְדְּבָקוּ בֵיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַסְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא בְּיוֹמָא דָא:

תרגום הזוהרשְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל, אֶחָד, כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם אָכְלוּ מַצָה לֶחֶם עֹנִי שֶׁהוּא לֶחֶם מִן הַמַּלְכוּת. וְאֶחָד, בַּמִּדְבָּר, שֶׁאָכְלוּ לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁכָּתוּב, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. וְעַל כֵּן הַקָּרְבָּן שֶׁל יוֹם הַזֶּה שֶׁל חַג הַשָּׁבוּעוֹת, הוּא לֶחֶם, וְעַל הַלֶּחֶם נִקְרָב כָּל שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, הַלֶּחֶם הוּא עִקָּר, שֶׁכָּתוּב, וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ' מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ'. שֶׁזֶה הוּא לֶחֶם שֶׁהֱחְכִּימוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה, וּבָאוּ בִּדְרָכֶיהָ. עַתָּה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, בַּפֶּסַח יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַלֶּחֶם שֶׁנִּקְרָא חָמֵץ, שֶׁכָּתוּב, וְלֹא יֵרָאֶה לְךְ חָמֵץ. וְכָתוּב כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת. מַהוּ הַטַּעַם יָצְאוּ מֵחָמֵץ, הוּא מִשּׁוּם הַכָּבוֹד שֶׁל לֶחֶם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא מַצָה. וְשׁוֹאֵל, עַתָּה שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְלֶחֶם עֶלְיוֹן יוֹתֵר, לְלֶחֶם דְּז''א, לֹא יָפֶה הָיָה שֶׁיִּתְבַּטֵּל הֶחָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה כְּלָל. וְלָמָּה קָרְבָּן זֶה שֶׁל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים הָיָה חָמֵץ, שֶׁכָּתוּב, סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה. עוֹד, הֲרֵי בַּיּוֹם הַזֶּה נִתְבַּטֵּל הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהוּא נִקְרָא חָמֵץ, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא חֵרוּת נִמְצֵאת וְלָמָּה הֵבִיאוּ חָמֵץ. אֶלָּא בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד, וְנֶחֱלָה, יוֹם אֶחָד הָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לֶאֱכֹל. אָמְרוּ, יֹאכַל בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ רְפוּאָה זוֹ וְטֶרֶם שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ לֹא יִמָּצֵא שׁוּם מַאֲכָל וּמָזוֹן אַחֵר בַּבַּיִת. עָשׂוּ כָּךְ. כֵּיוָן שֶׁאָכַל הָרְפוּאָה הַהוּא אָמַר, מִכָּאן וָהָלְאָה יֹאכַל כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה, וְלֹא יוּכָל לְהַזִּיק לוֹ. כָּךְ, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים הָעִקָּר וְהַסּוֹד שֶׁל הָאֱמוּנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִטְעֲמוּ יִשְׂרָאֵל רְפוּאָה וְכָל עוֹד שֶׁיֹּאכְלוּ רְפוּאָה זוֹ לֹא יֵרָאֶה לָהֶם מַאֲכָל אַחֵר, דְּהַיְנוּ חָמֵץ כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ מַצָה, שֶׁהִיא רְפוּאָה לָבֹא וְלָדַעַת בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכָּאן וָהָלְאָה, רָאוּי לָהֶם חָמֵץ, וְיֹאכְלוּ אוֹתוֹ, כִּי אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְהַזִּיק לָהֶם. וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹם הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁנִּמְצָא לֶחֶם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא רְפוּאָה לְגַמְרֵי. וְעַל כֵּן מַקְרִיבִים חָמֵץ, שֶׁיִּשָּׂרֵף עַל הַמִּזְבֵּחַ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִים עַל הַמִּזְבֵּחַ, וּמַקְרִיבִים שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֲחֵרִים, עַל יְדֵי תְּנוּפָה עִמָּהֶם יַחַד, וְהֶחָמֵץ שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרַע נִשְׂרָף בְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, עַל יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט וּלְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם זֶה יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים מִתְדַבְּקִים בּוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיּוֹם הַזֶּה בִּרְפוּאָה שֶׁל הַתּוֹרָה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳: ט״ז-י״ז

א. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיַּרְחִיק כַּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד הָעֶרְוָה עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. אֲפִלּוּ נָכְרִי אוֹ קָטָן לֹא יִקְרָא כְּנֶגֶד עֶרְוָתָן וַאֲפִלּוּ מְחִיצָה שֶׁל זְכוּכִית מַפְסֶקֶת שֶׁהוֹאִיל וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ אָסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. וְכָל גּוּף הָאִשָּׁה עֶרְוָה לְפִיכָךְ לֹא יִסְתַּכֵּל בְּגוּף הָאִשָּׁה כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ וְאִם הָיָה מְגוּלֶה טֶפַח מְגוּפָהּ לֹא יִקְרָא כְּנֶגְדָּהּ:

ב. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא אָסוּר כְּנֶגֶד עֶרְוַת אֲחֵרִים כַּךְ הוּא אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד עֶרְוָתוֹ. לֹא יִקְרָא כְּשֶׁהוּא עָרוּם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ. הָיְתָה חֲגוֹרָה שֶׁל בֶּגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק עַל מָתְנָיו אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאַר גּוֹפוֹ עָרוּם מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֲקְיבוֹ נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ. הָיָה יָשֵׁן בְּטַלִּיתוֹ וְהָיָה עָרוּם חוֹצֵץ בְּטַלִּיתוֹ מִתַּחַת לִבּוֹ וְקוֹרֵא. אֲבָל לֹא יָחוֹץ צַוָּארוֹ וְיִקְרָא מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה וְנִמְצָא כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֵא בְּלֹא חֲגוֹרָה:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״ד-ט״ו

כְּתִיב (דברים כ''ח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְגוֹ'. כִּי הָעֲבוֹדָה אִם הוּא בְּעִצָבוֹן דּוֹמֶה לְעֶבֶד הָעוֹבֵד לְרַבּוֹ בְּפָנִים עֲצֵבוֹת וְזוֹעֲפוֹת. וּכְתִיב (משלי י') בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִיף עֶצֶב עִמָּהּ כִּי הָעִצָבוֹן הוּא נִמְשָׁךְ מִזּוּהֲמַת סמא''ל וְנָחָשׁ שֶׁהִטִּילוּ בְּאָדָם וְחַוָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאָדָם (בראשית ג') בְּעִצָבוֹן תֹּאכְלֶנָּה וּכְתִיב (שם) בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. וְעַל יְדֵי כֵּן הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיה מִסְתַּלְקִין מֵעָלָיו. וְהָרְאָיָה מִיַּעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבְּאָבוֹת שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁפִּירֵשׁ יוֹסֵף מִמֶּנּוּ וּכְשֶׁשָׂמַח בִּבְשׂוֹרָתוֹ כְּתִיב (שם מ''ה) וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקּדֶשׁ:

תורה שמות כ״ח: כ׳-כ״ד