פרשת ויגש יום ראשון

תרגום הזוהררַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי נִפְגְּשׁוּ בִּכְפָר חָנָן, בְּעוֹד שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָלוֹנָם, בָּא אָדָם אֶחָד, וּמַשָּׂא חֲמוֹר אֶחָד לְפָנָיו, וְנִכְנָס לַבַּיִת. בְּתוֹךְ כָּךְ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסֵי, הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה נָם כַּסּוּס וּשְׁנָתוֹ מוּעֶטֶת. וְאִם כֵּן, אֵיךְ הָיָה קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, הֲרֵי שִׁיעוּר הַזֶּה, שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת שֶׁל שְׁנַת הַסּוּס, מְעָט הוּא, וְלֹא הָיָה מֵקִיץ אֲפִלּוּ בִּשְׁלִישׁ לַיְלָה. אָמַר לֵיהּ בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לַיְלָה הָיָה יוֹשֵׁב עִם כָּל גְּדוֹלֵי בֵּיתוֹ וְדָן דִּינִים, וְעָסַק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ הָיָה יָשֵׁן אֶת שְׁנָתוֹ עַד חֲצוֹת לַיְלָה, וְקָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, וְהִתְעוֹרֵר וְעָסַק בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. בְּתוֹךְ זֶה אָמַר אוֹתוֹ אָדָם, וְכִי כָּךְ הוּא דָּבָר זֶה שֶׁאֲמַרְתֶּם, סוֹד הַדָּבָר הוּא כָּאן, כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה שׁוֹמֵר עַצְמוֹ כָּל יָמָיו שֶׁלֹּא יִטְעֹם טַעַם מִיתָה, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁנָה הוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּמִּיתָה, וְדָוִד, מִשּׁוּם מְקוֹמוֹ, שֶׁהוּא חַי, לֹא יָשַׁן אֶלָּא שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת חָסֵר אֶחָד הוּא חַי, מִשָּׁם וּלְהָלְאָה, טוֹעֵם הָאָדָם טַעַם הַמָּוֶת, וְשׁוֹלֵט עָלָיו הַצַד שֶׁל רוּחַ הַטּוּמְאָה. וְזֶה שֶׁהָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִטְעַם טַעַם הַמָּוֶת, וְלֹא יִשְׁלוֹט עָלָיו הַצַד שֶׁל רוּחַ הָאַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁשִּׁים נְשִׁימוֹת חָסֵר אַחַת, הוּא סוֹד, שֶׁהַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת הֵן שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְסוֹדָם שֶׁל אֵלּוּ, הוּא, שֶׁהַחַיִּים תְּלוּיִם בָּהֶם, וּמִכָּאן וּלְמַטָּה הוּא סוֹד הַמָּוֶת. וְעַל כֵּן הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְשַׁעֵר הַשִּׁעוּר שֶׁל הַלַּיְלָה, עַד חֲצוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם בַּחַיִּים, וְלֹא יִשְׁלוֹט עָלָיו טַעַם הַמָּוֶת. וּכְשֶׁנֶּחֱצָה הַלַּיְלָה הָיָה דָּוִד מִתְקַיֵּם בִּמְקוֹמוֹ, כִּי כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר חֲצוֹת לַיְלָה, וְכֶתֶר הַקָּדוֹשׁ נִתְעוֹרֵר, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִמְצָא אֶת דָּוִד מִתְקַשֵּׁר בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּמָקוֹם הַמָּוֶת. מִשּׁוּם כְּשֶׁנֶּחֱצָה הַלַּיְלָה, וּקְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה נִתְעוֹרֵר, וְאָדָם הַיָּשֵׁן בְּמִטָּתוֹ אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר, לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, הֲרֵי הוּא מִתְקַשֵּׁר בְּסוֹד הַמָּוֶת, וּמִתְדַבֵּק בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל כֵּן הָיָה קָם תָּמִיד דָּוִד הַמֶּלֶךְ בַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְהַשְׁגִּיחַ בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ חַי אֵצֶל חַי, וְלֹא נָם בִּשְׁנָתוֹ עַד לִטְעֹם טַעַם הַמָּוֶת, וּמִשּׁוּם זֶה הָיָה נָם כַּסּוּס שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת וְלֹא בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים אַחַת. בָּאוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ מַה שִּׁמְךְ. אָמַר לָהֶם חִזְקִיָּהוּ, אָמְרוּ לוֹ יִתְיַשֵּׁר כֹּחֲךְ וְיִתְחַזֵּק בְּתוֹרָתֶךְ.