חק לישראל - פרשת בלק יום חמישי

רש״יוַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩. וְהוּא לֹא רָאָה שֶׁנָּתַן הַקָּבָּ"ה רְשׁוּת לַבְּהֵמָה לִרְאוֹת יוֹתֵר מִן הָאָדָם, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת, תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה מַזִּיקִין:
וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ. אָמַר, רָשָׁע זֶה הִנִּיחַ כְּלִי אֻמָּנוּתוֹ, שֶׁכְּלִי זֵינָן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּחֶרֶב, וְהוּא בָא עֲלֵיהֶם בְּפִיו שֶׁהוּא אֻמָּנוּת שֶׁלָּהֶם, אַף אֲנִי אֶתְפֹּשׂ אֶת שֶׁלּוֹ וְאָבֹא עָלָיו בְּאֻמָּנוּתוֹ, וְכֵן סוֹפוֹ — "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶחָרֶב" (במדבר ל"א):
וַתִּלְחַץ: אֶת אֲחֵרִים — את רגל בלעם:
ויוסף מלאך ה' עבור. לַעֲבֹר עוֹד לְפָנָיו — לַהֲלֹךְ לִהְיוֹת לְפָנָיו בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּמוֹ "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית ל"ג); וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה יֵשׁ בְּתַנְחוּמָא: מָה רָאָה לַעֲמֹד בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת? סִימָנֵי אָבוֹת הֶרְאָהוּ:

נביאים מיכה ו׳: י״ג-ז׳: א׳

רש״יוְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ. הַמַּאֲכָל שֶׁתֹּאכַל אַכְנִיס בּוֹ מְאֵרָה בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם וְיִגְרוֹם לְךָ חֹלִי שֶׁתְּהֵא חוֹלֶה וְהוֹלֵךְ שָׁחוֹחַ, וְכֵן מְפָרֵשׁ אוֹתוֹ בְּסִפְרֵי מִנַּיִן אַף בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם תַּלְמוּד לוֹמַר וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ בְּפָרָשַׁת וְהָיָה עֵקֶב בְּמִדְרַשׁ תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ. וְאַף יוֹנָתָן תִּרְגֵּם כֵּן ״וִיהֵי לָךְ לְמַרְעָא מְתָא בִּמְעֵיךְ״.
וְתַסֵּג֙. אֶת אוֹיְבֶיךָ הַמּוֹלִיכִים בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ בַּשְּׁבִי וְלֹא תְפַלְּטֵם, וְאִם תְּפַלְּטֵם סוֹפָם לַחֶרֶב. וּמִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מְנַחֵם שָׁמַעְתִּי וְתַסֵּג לְתַאֲוַת תַּשְׁמִישׁ וְלֹא תַפְלִיט, לֹא יִהְיֶה לְךָ כֹּחַ לִפְלֹט שִׁכְבַת זֶרַע וְאִם תְּפַלְּטֵם סוֹפָהּ לַחֶרֶב אֶתֵּן אֶתְכֶם. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לָשׁוֹן הָרִאשׁוֹן.

כתובים תהילים ק״ז: כ״א-כ״ה

משנה משנה בכורות א׳

ברטנורההַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי. כְּשֶׁהוּא בִמְעֵי אִמּוֹ וּבְכוֹר הוּא. וּלְהָכִי נָקַט עֻבַּר חֲמוֹרוֹ, שֶׁאֵין לְךָ בְהֵמָה טְמֵאָה קְדוֹשָׁה בִּבְכוֹרָה אֶלָּא פֶּטֶר חֲמוֹר בִּלְבַד, וְאַיְדֵי דְזוּטְרָן מִלֵּיהּ דְּפֶטֶר חֲמוֹר, פָּסֵיק וְשָׁרֵי לֵיהּ. וְכָל הָנָךְ פִּרְקֵי אַחֲרִינֵי מַיְרֵי בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה:
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. לִמְכֹּר לְנָכְרִי בְּהֵמָה גַסָּה, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת:
וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. אֲפִלּוּ חֵלֶק הַנָּכְרִי מְסֻיָּם וְיָדוּעַ, כְּגוֹן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ שֶׁל בְּכוֹר, אוֹ שֶׁל אִמּוֹ. כָּל זְמַן שֶׁאִם יַחְתֹּךְ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ אֵבָר תִּשָּׁאֵר הַבְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם הֲרֵי זֶה שֻׁתְּפוּת נָכְרִי וּפָטוּר:
וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. שֶׁהַחֲמוֹרָה שֶׁל נָכְרִי וְיִשְׂרָאֵל מְקַבְּלָהּ וּמְטַפֵּל בָּהּ כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חוֹלְקִין בַּוְּלָדוֹת, אֲבָל גּוּף הַבְּהֵמָה שֶׁל נָכְרִי:
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. אוֹתוֹ עֻבָּר שֶׁקָּנָה מִן הַנָּכְרִי אוֹ שֶׁמָּכַר הוּא לַנָּכְרִי אֵינוֹ קָדוֹשׁ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לַנָּכְרִי חֵלֶק בּוֹ אוֹ בְאִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג) הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא בְנָכְרִי:
אִם פָּטְרוּ אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. הַלְוִיִּם לֹא פָּטְרוּ בְּהֶמְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דְּפֶטֶר בְּהֵמָה, בְּהֵמָה פָּטְרָה, כְּדִכְתִיב (שם) וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, הַלְוִיִּם הִפְקִיעוּ קְדֻשַּׁת בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כְּדִכְתִיב (שם) קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר כוּ', וְאִם הִפְקִיעָה קְדֻשַּׁת הַלְוִיִּם אֶת קְדֻשָּׁתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּין הוּא שֶׁתַּפְקִיעַ אֶת שֶׁל עַצְמָן, וּמֵאַחַר שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁהֻפְקְעָה קְדֻשַּׁת בְּכוֹרָה מֵעַצְמָן שֶׁל לְוִיִּם, לָמַדְנוּ שֶׁפִּטְרֵי חֲמוֹרֵיהֶן פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה, דִּכְתִיב (שם יח) אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּבְכוֹר אָדָם יֶשְׁנוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּבְכוֹר אָדָם אֵינוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. אֲבָל מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה לֹא נִפְטְרוּ כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, כְּדִלְקַמָּן:

עיקר תוספות יום טוב(א) הַלּוֹקֵחַ כוּ'. בַּגְּמָרָא עֲבִיד צְרִיכוּתָא כָּל הָנֵי לָמָּה לִי לְמִתְנֵי:
(ב) וּמִיהוּ אִיכָּא נַמִּי דִּינֵי דְמִתְנְיָא בִטְהוֹרָה וְאִיתַנְהוּ נַמִּי בִטְמֵאָה, כְּגוֹן הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל:
(ג) הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ הַמַּסְקָנָא שֶׁהוּא שֶׁמָּא יַשְׁאִיל אוֹ יַשְׂכִּיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) וְאִם תֹּאמַר הֵיכִי מַשְׁכַּחַת לַהּ שֶׁיַּחְתֹּךְ שׁוּם אֵבָר וְלֹא תִהְיֶה בַּעֲלַת מוּם כוּ'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַשְׁכַּחַת לַהּ כְּגוֹן שֶׁהָיָה יָתֵר כְּמִין אֶצְבַּע בְּיָדָיו אוֹ בְרַגְלָיו וְאֵין בּוֹ עֶצֶם, שֶׁאִם חֲתָכוֹ כָּשֵׁר. בֵּית יוֹסֵף:
(ה) בַּמִּדְבָּר. וּלְדוֹרוֹת מְנָלָן, אָמַר קְרָא [בְּמִדְבָּר ג] וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם, וְהָיוּ בַּהֲוָיָתָן יְהוּ. גְּמָרָא:
(ו) כֹּהֲנִים מְנָלָן, כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹהֲנִים לְוִיִּם, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק [יְחֶזְקֵאל מד]. גְּמָרָא:

ברטנורהפָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְמִין חֲמוֹר וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְמִין סוּס פָּטוּר. אִי תָנָא פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר וְלֹא תָנָא חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס, הֲוָה אֲמֵינָא פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר הוּא דְּפָטוּר מִשּׁוּם דְּלֹא דָמוּ אַהֲדָדֵי כְלָל, דְּהָא יֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם וְהָא אֵין לָהּ קַרְנַיִם, הָא פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת וְהָא פַּרְסוֹתֶיהָ קְלוּטוֹת. אֲבָל חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְמִין סוּס, אֵימָא חֲמוֹר אָדֹם הוּא וְלִחַיַּב. וְאִי תָנָא סֵיפָא וְלֹא תָנָא רֵישָׁא, הֲוָה אֲמֵינָא חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְמִין סוּס הוּא דְּפָטוּר מִשּׁוּם דְּסוּס לֹא קָדוֹשׁ בַּבְּכוֹרָה, אֲבָל פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר דְּתַרְוַיְהוּ קַדְּשֵׁי בַּבְּכוֹרָה אֵימָא לִיחַיַּב, צְרִיכֵי:
פֶּטֶר חֲמוֹר פֶּטֶר חֲמוֹר שְׁנֵי פְעָמִים. חַד בְּקַדֶּשׁ לִּי כָל בְּכוֹר, וְחַד בִּרְאֵה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי:
מַהוּ בַאֲכִילָה. כְּלוֹמַר בְּהֵמָה שֶׁאֵין הַיּוֹלֶדֶת דּוֹמָה לַנּוֹלָד, מַהוּ בַאֲכִילָה:
שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהַטָּמֵא טָמֵא. וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים וּצְרָעִין מֻתָּר, וְלֹא מִקְּרֵי יוֹצֵא מִן הַטָּמֵא, לְפִי שֶׁאֵין מְמַצּוֹת אוֹתוֹ מִבְּשָׂרָן אֶלָּא מַכְנִיסוֹת אוֹתוֹ לְגוּפָן, שֶׁאוֹכְלוֹת מִפִּרְחֵי הָאִילָנוֹת וּמֵהֶן נַעֲשֶׂה הַדְּבַשׁ. וַחֲלֵב הָאָדָם מֻתָּר כְּשֶׁפֵּרַשׁ, אֲבָל לִינֹק מִשְּׁדֵי הָאִשָּׁה אָסוּר. וְכָל שְׁאָר חָלָב שֶׁל בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה, הָוֵי יוֹצֵא מִן הַטָּמֵא וְאָסוּר:
דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר. אַף עַל גַּב דְּלֹא חָזִינַן לֵיהּ שֶׁבָּלַע, כֵּיוָן דְּרֹב דָּגִים מַשְׁרִיצִים בְּמִינָן, כְּמוֹ שֶׁבָּלַע בְּפָנֵינוּ דָּמֵי:

עיקר תוספות יום טוב(ז) סוּס. הָרֹא"שׁ גָּרַס כְּמִין פָּרָה, מִדְּגָרַס בְּסָמוּךְ וּמַה הֵם, וְלֹא וּמַהוּ. וְגַם מִדִּתְנַן לְקַמָּן וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין טְהוֹרָה. וּכְמִין סוּס בַּבְּרַיְתָא תָּנֵי לַהּ. וְגַם הַצְּרִיכוּתָא שֶׁכָּתַב הָרַ"ב אַבְּרַיְתָא נֶאֶמְרָה בַּסֻּגְיָא. וּמִיהוּ הָרַ"ב גָּרַס וּמַהוּ:
(ח) סְתָם סוּסִים אֲדֻמִּים הֵם. רַשִׁ"י:
(ט) טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא. וְהָא דְקָתָנֵי שֶׁהַיּוֹצֵא כוּ', סִימָנִים בְּעָלְמָא הוּא דְּלֹא תֵחָלֵף לְךָ גִּרְסָתְךָ, דְּלֹא תֵימָא זִיל בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ, וְהַאי טָהוֹר מְעַלְּיָא הוּא, וְהַאי טָמֵא מְעַלְּיָא הוּא, אֶלָּא זִיל בָּתַר אִמֵּיהּ. גְּמָרָא:
(י) נַפְקָא לָן בַּגְּמָרָא, הוּא טָמֵא, וְאֵין חֲלֵב מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם טָמֵא.וְאָמְרִינַן עֲלַהּ, כְּשֶׁפֵּרַשׁ. אֲבָל לֹא פֵרַשׁ, אָסוּר מִדְּרַבָּנָן. וְכָתַב הָרֹא"שׁ דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְכֵן בְּשַׂר אָדָם כֵּיוָן דְּאֵין דֶּרֶךְ לֶאֱכֹל בְּשַׂר אָדָם מִחַלַּף בִּבְהֵמָה טְמֵאָה:
(יא) פֵּרוּשׁ, דְּדָג טָמֵא מַשְׁרִיץ בְּגוּפוֹ עֻבָּרוֹ כִּשְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֶלָּא דְרֹב מַשְׁרִיץ בְּמִינוֹ, וְזֶה הִשְׁרִיץ מִין אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁבָּלַע כוּ':
(יב) אָסוּר כוּ'. תֵּימַהּ, דִּבְמַסֶּכֶת אֳהָלוֹת סוֹף פֶּרֶק י"א תְּנַן, בְּעוֹפוֹת וּבְדָגִים כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל לָאוּר וְתִשָּׂרֵף, אַלְמָא חֲשִׁיב עִכּוּל, וְהָכָא נַמִּי לִשְׁתְּרֵי. וְיֵשׁ לְחַלֵּק בֵּין אִסּוּר לְטֻמְאָה. עוֹד יֵשׁ לוֹמַר דְּיֵשׁ לְהַחְמִיר כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא דְּבָעֵי מֵעֵת לְעֵת, וְהָכָא בְלֹא שָׁהָה שָׁם כְּדֵי עִכּוּל. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהנוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. בְּפִדְיוֹן. דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ חַד מִנַּיְהוּ בְּכוֹר:
זָכָר וּנְקֵבָה. וְאֵין יָדוּעַ אִם יָצָא זָכָר תְּחִלָּה וְהוּא בְכוֹר, אוֹ נְקֵבָה יָצְאָה תְחִלָּה וְאֵין כָּאן דִּין בְּכוֹרָה:
מַפְרִישׁ טָלֶה. מִשּׁוּם סָפֵק, וּמַפְקִיעַ עָלָיו קְדֻשַּׁת הַפֶּטֶר חֲמוֹר:
וְהוּא לְעַצְמוֹ. שֶׁהוּא עַצְמוֹ יֹאכַל הַטָּלֶה וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן, דְּכֹהֵן הָוֵי מוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, וְעָלָיו הָרְאָיָה לְהָבִיא עֵדִים שֶׁהַזָּכָר יָצָא תְחִלָּה. וְאִסּוּרָא לֵיכָּא, דַּאֲפִלּוּ פֶּטֶר חֲמוֹר גָּמוּר שֶׁפְּדָאוֹ בְשֶׂה שׁוּב אֵין קְדֻשָּׁה לֹא בוֹ וְלֹא בְּפִדְיוֹנוֹ, אֶלָּא גָזֵל הוּא דְּאִיכָּא אִם אֵינוֹ נוֹתֵן טָלֶה לַכֹּהֵן, דְּמָמוֹנוֹ הוּא, וְהָכָא לֵיכָּא גָּזֵל דְּסָפֵק הוּא:
שְׁתֵּי חֲמוֹרוֹת וְיָלְדוּ וְכוּ'. זָכָר וּנְקֵבָה, נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן בִּשְׁבִיל הַזָּכָר. אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, דַּחֲדָא יָלְדָה זָכָר וַחֲדָא יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ אִי נַמִּי חֲדָא יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְאַחַת יָלְדָה נְקֵבָה, נוֹתְנִים טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן, דְּהָא חַד זָכָר אִיכָּא וַדַּאי בְּכוֹר, וְאַאִידָךְ דַּהֲוֵי סָפֵק דְּשֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצְאָה תְחִלָּה מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ:
שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. סָפֵק הֵן, דְּשֶׁמָּא כָּל חֲדָא יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, וְשֶׁמָּא הַנְּקֵבוֹת יָצְאוּ תְחִלָּה, הִלְכָּךְ אֵין לַכֹּהֵן כָּאן כְּלוּם, אֶלָּא מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם שְׁנֵי טְלָאִים לְאַפְקוֹעֵי לְאִסּוּרַיְהוּ וְהֵן לְעַצְמָן, כָּךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתַי. אֲבָל רַמְבַּ"ם סָבַר דְּאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם וַאֲפִלּוּ טָלֶה לְעַצְמוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא בְכָל חַד מֵהָנָךְ סְפֵקֵי טוּבָא כְּשֶׁיָּלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, שֶׁמָּא אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְהָאַחֶרֶת זָכָר, אוֹ שֶׁמָּא זוֹ יָלְדָה נְקֵבָה וְהָאַחֶרֶת זָכָר וְאַחֲרָיו נְקֵבָה, אוֹ נְקֵבָה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר. וְכֵן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בִּשְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, הִלְכָּךְ אֲפִלּוּ טָלֶה לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַפְרִישׁ. וּפֵרוּשׁ רַבּוֹתַי עִקָּר:

עיקר תוספות יום טוב(יג) דִּלְפֹטְרוֹ מִמִּצְוַת עֲרִיפָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִסָּפֵק. כְּמוֹ שֶׁאֵין נוֹתֵן לַכֹּהֵן מִסָּפֵק, כְּמוֹ כֵן אֵינוֹ עוֹרְפוֹ מִסָּפֵק. תּוֹסָפוֹת. וּבַגְּמָרָא מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה הִיא דִּסְבִירָא לֵיהּ פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָיָה וַאֲפִלּוּ מֵחַיִּים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) וְאַף עַל גַּב דִּלְגַבֵּי הַפְרָשַׁת טָלֶה אֶחָד הָוֵי לֵיהּ תְּרֵי סְפֵקֵי, שֶׁמָּא אַחַת יָלְדָה שְׁנֵי הַזְּכָרִים, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר אַחַת יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁמָּא יָצְאָה הַנְּקֵבָה תְחִלָּה, אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר בְּתַקַּנְתָּא לֵית לֵיהּ לְמִסְמַךְ אַסְּפֵיקֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) וְלֹא חַשׁ לְאַדְכּוֹרֵי תַנָּא דְמַתְנִיתִין, מִשּׁוּם דִּכְבָר אַשְׁמוֹעִינַן בְּבָבָא קַמַּיְתָא דְּבִמְקוֹם הַסָּפֵק מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ. וּבְבָבָא דְסֵיפָא דְאַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה דְּתָנָא זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ, וְלֹא תָנָא אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְאַסּוֹקֵי עֲלַהּ שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה. וְעוֹד כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
(טז) וְאַף עַל גַּב דִּבְזָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה לֹא מַמְעִיט מֵהַפְרָשַׁת טָלֶה אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא נַמִּי תְּרֵי סְפֵקֵי, תֵּרֵץ הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה דְּיֵשׁ לוֹמַר דְּשָׁאנֵי שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַעֲשֶׂה לִתֵּן טָלֶה אַחֵר לַכֹּהֵן אָמְרִינַן לֵיהּ דְּיַפְרִישׁ טָלֶה וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵי סְפֵקֵי הוּא. אֲבָל בִּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת כֵּיוָן דְּאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לִתֵּן שׁוּם טָלֶה לַכֹּהֵן, לֹא אָמְרִינַן שֶׁיַּפְרִישׁ טָלֶה לְעַצְמוֹ, מֵאַחַר דִּתְרֵי סְפֵקֵי הוּא:
(יז) גַּם הָרַאֲבַ"ד הִשִּׂיגוֹ שֶׁהַכֹּל נִכְנָס בְּסָפֵק אֶחָד שֶׁהוּא שֶׁמָּא הַזָּכָר יָצָא אַחַר הַנְּקֵבָה:

ברטנורהזָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ. דְּשֶׁמָּא אוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִכְּרָה יָלְדָה אֶת הַנְּקֵבָה:
שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה. כָּל שֶׂה בְּמַשְׁמַע, שֵׂה כְבָשִׂים אוֹ שֵׂה עִזִּים, שֶׂה זָכָר אוֹ שֶׂה נְקֵבָה וְכוּ':
נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וְהִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין וְהֵן שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ נִכְנָסִים לַדִּיר לַמָּקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִים שָׁם הַבְּהֵמוֹת לְהִתְעַשֵּׂר, וּמְעַשְּׂרָן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּעַשְּׂרִים שְׁאָר בְּהֵמוֹת. וְהוּא הַדִּין שֶׁאִם הָיָה לוֹ סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם [וְהִפְרִישׁ עֲלֵיהֶם שֶׂה אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם], שֶׁנִּכְנָס לַדִּיר עִם שְׁאָר כְּבָשָׂיו לְהִתְעַשֵּׂר:
וְאִם מֵת נֶהֱנִים בּוֹ. שֶׂה שֶׁהִפְרִישׁוֹ לְפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, אִם מֵת בְּיַד בְּעָלִים קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לְיַד כֹּהֵן, נֶהֱנֶה בוֹ הַכֹּהֵן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְיָדוֹ מֵחַיִּים, דְּמֵעִדָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ בִּרְשׁוּתָא דְכֹהֵן קָאֵי:

עיקר תוספות יום טוב(יח) שְׁנֵי זְכָרִים. וְנִתְעָרְבוּ. הָרַמְבַּ"ם:
(יט) שֶׁנֶּאֱמַר. אַרֵישָׁא קָאֵי, כְּלוֹמַר מְנָלָן דְּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמוֹר וְגוֹ'. רַשִׁ"י:
(כ) גָּדוֹל כוּ'. תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה, רִבָּה:
(כא) וּפוֹדֶה כוּ'. מִדִּכְתִיב וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְגוֹ', מַאי בְּהֵמָה תַּחַת בְּהֶמְתָּם, שְׁמַע מִנַּהּ חַד פּוֹטֵר טוּבָא. גְּמָרָא:
(כב) רַשִׁ"י. דִּבְעוֹדוֹ בְיַד יִשְׂרָאֵל אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, דְּאִם כֵּן לָמָּה נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים כְּשֶׁיָּלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים כְּדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְהָכָא בִסְפֵקוֹת מַיְרֵי, כְּמוֹ הַסֵּיפָא נִכְנָס לַדִּיר כוּ'. וְהַשְׁתָּא אֲפִלּוּ כְשֶׁהִיא עֲדַיִן בְּיַד יִשְׂרָאֵל:
(כג) הָכִי נָקַט בַּגְּמָרָא בְּהָיָה לוֹ עֲשָׂרָה כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלִרְבוּתָא נָקַט עֲשָׂרָה, אַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּן [פִּדְיוֹן] פֶּטֶר חֲמוֹר, כֻּלָּן נִכְנָסִים לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר:

ברטנורהוְלֹא בְחַיָּה. צְבִי וְאַיָּל:
וְלֹא בִשְׁחוּטָה. בְּשֶׂה שָׁחוּט:
וְלֹא בִטְרֵפָה. כְּגוֹן שֶׁנֶחְתְּכוּ רַגְלֶיהָ מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה:
כִּלְאַיִם. תַּיִשׁ הַבָּא עַל רָחֵל:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה. דְּבֵין רָחֵל בֵּין עֵז קְרוּיִין שֶׂה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
כּוֹי. בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, סָפֵק חַיָּה סָפֵק בְּהֵמָה:
נְתָנוֹ לַכֹּהֵן. הַפֶּטֶר חֲמוֹר עַצְמוֹ:
עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַחְתָּיו. וְהוּא לְעַצְמוֹ. וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפֶּטֶר חֲמוֹר. וּלְפִי שֶׁהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים לְעִנְיָן זֶה שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ שֶׂה תַּחְתָּיו, הִלְכָּךְ יִשְׂרָאֵל הַנּוֹתֵן פֶּטֶר חֲמוֹר לַכֹּהֵן אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁיִּפְדֶּנּוּ הַכֹּהֵן בְּפָנָיו:

ברטנורהכְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל פִּדְיוֹן הַבֵּן. דְּחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ:
כְּפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. דְּאִם אָבַד אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. דְּהַהִיא כֶּסֶף חַיְּבֵיהּ רַחֲמָנָא לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם וְהָא אֲזַל לֵיהּ. וְטַעֲמָא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁהִקִּישׁ הַכָּתוּב פֶּטֶר חֲמוֹר לִבְכוֹר אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְגוֹ'‏ וְכָל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֶת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֶת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה, לִפְדִיָּה הִקַּשְׁתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר:
שֶׁאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, כְּרַבָּנָן. וְכֵן הֲלָכָה:
מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר. לְאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ הַפִּדְיוֹן, וַעֲדַיִן לֹא נְתָנוֹ לַכֹּהֵן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִקָּבֵר. דְּהוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת הַטָּלֶה, כְּמַאן דְּלֹא אַפְרְשֵׁיהּ דָּמֵי:
וּמֻתָּר. יִשְׂרָאֵל בַּהֲנָאָתוֹ שֶׁל טָלֶה כְּמִי שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוֹ:
אֵין צָרִיךְ לְהִקָּבֵר. דְּמֵעִדָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ לַטָּלֶה קָם לֵיהּ בִּרְשׁוּת כֹּהֵן וְהֻפְקְעָה קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל פֶּטֶר חֲמוֹר. וְכֵן הֲלָכָה:

ברטנורהקוֹפִיץ. סַכִּין גָּדוֹל כְּמִין גַּרְזֶן קָטָן שֶׁהַקַּצָּבִים מְחַתְּכִים בּוֹ בָּשָׂר:
וְעוֹרְפוֹ. הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ רֹאשׁוֹ מִמוּל עָרְפּוֹ:
וְקוֹבְרוֹ. לְפִי שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה לְאַחַר עֲרִיפָה:
מִצְוַת יְעִידָה. בָּאָמָה הָעִבְרִיָּה:
בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִים לְשֵׁם מִצְוָה. וְהָיוּ אוֹמְרִים הַמְיַבֵּם לְשֵׁם נוֹי לְשֵׁם מָמוֹן הָוֵי פּוֹגֵעַ בָּעֶרְוָה שֶׁלֹּא בִמְקוֹם מִצְוָה. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, אֶלָּא הוֹאִיל וּפָקַע אִסּוּר אֵשֶׁת אָח מִנַּהּ כְּשֶׁמֵּת אָחִיו בְּלֹא בָנִים הֲרֵי הֻתְּרָה לוֹ לְגַמְרֵי וַאֲפִלּוּ יִבְּמָהּ לְשֵׁם נוֹי וּלְשֵׁם מָמוֹן:
מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן. הַמַּתְפִּיס בְּהֵמָה לְבֶדֶק הַבַּיִת, מִצְוַת פְּדִיָּתָהּ בָּאָדוֹן קֹדֶם לְכָל אָדָם, שֶׁהוּא מוֹסִיף אֶת הַחֹמֶשׁ:

גמרא בכורות י״ב ב: י״ח-י״ג א: ג׳

רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַיָּיבִים בְּאַחֲרִיוּתו.ֹ אָמַר רַב יוֹסֵף מָאי טַעְמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב (במדבר י''ח) אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה וְגוֹ' מָה בְּכוֹר אָדָם חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אִי מַה בְּכוֹר אָדָם מוּתָּר בַּהֲנָאָה אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתָּר. וְכִי תֵימָא הָכִי נָמֵּי וְהָתְנַן מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִקָבֵר. מָאי יִקָּבֵר לָאו דְּאָסוּר בַּהֲנָאָה. לֹא. יִקָּבֵר כִּבְכוֹר אָדָם. אֶלָּא אָדָם בְּכוֹר הוּא דְבָעֵי קְבוּרָה פָּשׁוּט לֹא בָעֵי קְבוּרָה. וְעוֹד תַּנְיָא מוֹדֶה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סָפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁמַּפְרִישׁ טְלֶה עָלָיו וְהוּא שֶׁלּוֹ. אֶלָּא אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה לִפְדִיָּיה הִקַּשְׁתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר. תְּנַן הָתָם הָעֵרָכִין בְּשַׁעְתָּן וּפִדְיוֹן הַבֵּן אַחַר שְׁלשִים יוֹם. פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לְאַלְתַּר. פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לְאַלְתַּר וּרְמִינְהִי אֵין בְּעֵרְכִין וּבְפִדְיוֹן הַבֵּן וּבִנְזִירוּת וּבְפֶטֶר חֲמוֹר פָּחוּת מִשְּׁלשִׁים יוֹם וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם. אָמַר רִבִּי נַחְמָן לוֹמַר שֶׁאִם פְּדָאוֹ פָּדוּי מִכְּלַל דִּבְנוֹ אִם פְּדָאוֹ אֵינוֹ פָדוּי וְהָא אִיתְמַר הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִים יוֹם רַב אָמַר בְּנוֹ פָדוּי לַאו אִיתְמַר עֲלָה אָמַר רָבָא דְּכוּלֵי עַלְמָא מֵעַכְשָׁיו אֵין בְּנוֹ פָדוּי רַב שֵׁשַׁת אָמַר לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו מָתִיב רָמֵי בַּר חָמָא מִצְוָתוֹ כָּל שְׁלשִים יוֹם מִכָּאן וְאֵילַךְ אוֹ פּוֹדֵהוּ אוֹ עוֹרְפוֹ מָאי לָאו מִצְוָה לִשְׁהוֹתוֹ כָּל שְׁלשִים יוֹם. לֹא מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ כָּל שְׁלשִׁים יוֹם אִי הָכִי מִכָּאן וָאִילַךְ אוֹ פוֹדֵהוּ אוֹ עוֹבֵר עָלָיו מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אָמַר רָבָא לֹא קַשְׁיָא הָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְמַקְשֵׁי הָא רַבָּנָן דְּלֹא מַקְשֵׁי:

רש״יגמ' חייב באחריותו - אם הפריש פדיונו ואבד:
מותר בהנאה - קודם פדיונו:
יקבר כבכור אדם - לא משום דאסור בהנאה אלא משום דאיתקש לבכור אדם וסתם בכור אדם ניתן לקבורה:
מודה ר"א - אע"ג דבודאי פטר חמור ס"ל דכל כמה דלא מטי פטר חמור ליד כהן לא מיפריק מודה הוא בספק שא"צ לתת פדיון לכהן אלא מפריש כו'. ומדמצריך לאפרושי טלה לאפקועי איסוריה מכלל דס"ל פטר חמור אסור בהנאה:
לפדייה הקשתיו - בכור בהמה טמאה לבכור אדם שיתחייב באחריות פדיונו ולא לדבר אחר להנאה:
הערכין בשעתן - שאם היה מבן חדש עד חמש שנים בשעת שאמר ערכי עלי והמתין שלא נתנו עד שיהא בן שש שיש לו ערך אחר כדכתיב בפרשת ערכין (ויקרא כז) אפי' הכי לא יהיב אלא כשעה שהעריך:
אחר שלשים - כדכתיב (במדבר י״ח: ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש וגו':
ופדיון פטר חמור לאלתר - בתמיה:
אין בערכין פחות מבן שלשים - אינו נערך כדכתיב בפרשה:
ובנזירות - סתם נזירות שלשים יום כדכתיב (במדבר ו׳: ה׳) קודש יהיה יהיה בגימטריא שלשים הוו:
ומוסיפין - שיש ערך לכל זמן שהוא עומד בו כדכתיב בפרשה וכן נזיר נודר בנזיר ארבעה וחמשה שנים ואם המתין מפדיון בנו ומפדיון פטר חמורו כמה שנים עדיין יכול לפדותו ואינו נותן יותר:
לומר שאם פדאו פדוי - הא דקתני לעיל פדיון פטר חמור לאלתר שאם פדאו לאלתר [פדוי] אבל עיקר מצות פדייה לא מקיים:
מכלל דבנו - מדאוקמת ליה בדיעבד וקתני הבן אחר שלשים מכלל דאם פדאו בתוך שלשים אינו פדוי:
והאיתמר - בפ' יש בכור לנחלה (לקמן בכורות דף מט.):
דכ"ע מעכשיו - היכא דאמר ליה מעכשיו יחול פדיון זה אינו פדוי כי פליגי היכא דאמר עכשיו אני נותן מעות והפדיון לא יחול עד לאחר שלשים יום:
רב ששת אמר - לעולם מצות פדיון לאלתר והאי דקתני אין בערכין ופטר חמור פחות משלשים שאינו עובר עליו עד שלשים יום מכאן ואילך עובר:
מאי לאו מצוה להשהותו - כרב נחמן וקשיא לרב ששת:
מצוה לפדותו - דמלאלתר עד שלשים הוי זמן פדייה ומכאן ואילך עובר:
אלא אמר רבא - לעולם מצוה לשהותו ואפי' הכי כרב נחמן לא מתריצנא ולא קשיא הא דקתני שלשים יום מצוה לשהותו:
רבי אליעזר הוא דמקיש - בכור בהמה טמאה לבכור אדם:
והא - דקתני לאלתר רבנן היא דמתניתין דלא מקשו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד גמרא בענין שה שהופרש לפדיון פטר חמור, ועדיין לא ניתן לכהן, שלדעת ר' אליעזר חייבים באחריותו, כפדיון הבן, אמר רב יוסף: מאי טעמא [מה הטעם, המקור] לדבריו של ר' אליעזר? דכתיב [שנאמר]: "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה" (במדבר יח, טו), ובכך הקישם הכתוב זה לזה: מה פדיון בכור אדם חייב באחריותו — אף פדיון בכור בהמה טמאה חייב גם כן באחריותו.
אמר ליה [לו] אביי: אי [אם] הוקשו זה לזה, יש לומר גם: מה בכור אדם מותר בהנאה, שהרי אין איסור ליהנות ממעשה ידיו של בכור שלא נפדה — אף בכור בהמה טמאה מותר בהנאה קודם שנפדה, ומותר לגוזזו ולעבוד בו! וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך גם כן], שלדעת ר' אליעזר פטר חמור מותר בהנאה, והתנן [והרי שנינו במשנה זו]: מת פטר חמור, ר' אליעזר אומר: יקבר, ולכאורה מאי [מה טעם] יקבר — לאו [האם לא] משום שהוא אסור בהנאה?
דחה רב יוסף: לא, יקבר כדין בכור אדם, שאם מת יש מצוה לקוברו, שהרי, כאמור, הוקש לו בכתוב. ותמהים: אלא, לפי הסבר זה, אדם בכור שמת הוא דבעי [שצריך] קבורה, פשוט (שאינו בכור) שמת לא בעי [צריך] קבורה?
ועוד, איך אתה יכול לומר שפטר חמור מותר בהנאה לדעת ר' אליעזר? והרי תניא [שנויה ברייתא]: מודה ר' אליעזר בישראל שיש לו ספק פטר חמור בתוך ביתו — שמפריש טלה עליו, והוא שלו. והרי אין צורך להפריש טלה אלא כדי להפקיע מפטר החמור את איסור ההנאה שבו!
אלא אמר רבא: אף שהקיש הכתוב פטר חמור לבכור אדם, וכדברי רב יוסף, אין זה אלא כדי לחייב באחריות פדיונו, אבל לא להתירו בהנאה, שכן אמר קרא [המקרא]: "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה" (במדבר יח, טו), והחזרה על לשון פדייה באה לומר: לפדייה הקשיתיו, ולא לדבר אחר.
ה תנן התם [שנינו שם] בברייתא: הערכין, כשנודר ערכו של פלוני להקדש, לפי הערכים הקצובים בתורה לכל גיל — בשעתן, כלומר, נותן את ערכו שבשעת הנדר, ואם נדר ערכו של תינוק פחות מבן חודש, שאין לו ערך — אינו חייב כלום, גם לאחר שלושים יום. ופדיון הבן — אחר שלשים יום צריך ליתנו לכהן, שנאמר: "ופדויו מבן חודש תפדה" (במדבר יח, טז). פדיון פטר חמור — לאלתר.
ותוהים: ופדיון פטר חמור לאלתר? ורמינהי [ומטילים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלשים יום,
ומוסיפין עד עולם!
אמר רב נחמן: מה ששנינו "פטר חמור לאלתר" בא לומר שאם פדאו לאלתר — פדוי, אף שלכתחילה מצוותו לאחר שלושים יום. ותוהים: מכלל הדברים אתה למד, שבנו, ששנינו לגביו באותה ברייתא: "אחר שלושים יום", אם פדאו בתוך הזמן אינו פדוי? והאיתמר [והרי נאמר]: הפודה את בנו בתוך שלשים יום ללידתו, רב אמר: בנו פדוי!
ודוחים: לאו איתמר עלה [האם לא נאמר עליה] מה שאמר רבא: דכולי עלמא [לדעת הכל] אם אומר בתוך שלושים יום שהוא פודה את בנו מעכשיו — אין בנו פדוי, ורק אם נותן את המעות על מנת שהפדיון יחול לאחר שלושים יום הרי זה פדוי, כשיגיע זמנו.
רב ששת אמר: מצות פטר חמור — לפדותו לאלתר, כברייתא הראשונה. ומה שנאמר בברייתא השניה שאין בפטר חמור פחות משלושים יום, בא לומר שעד אז אינו עובר עליו אם אינו פודה אותו, אבל לאחר שלושים יום — עובר עליו.
מתיב [מקשה] על כך רמי בר חמא ממה ששנינו בברייתא: מצותו של פטר חמור כל שלשים יום, מכאן ואילך — או פודהו או עורפו. מאי לאו [האם אין הכוונה] שמצוה להשהותו כל שלשים יום, ורק אז לפדותו? ודוחים: לא, מצוה לפדותו כל שלשים יום, אבל לאחר שלושים יום, אם לא פדאו — עובר עליו.
ומקשים: אי הכי [אם כך], "מכאן ואילך או פודהו או עובר עליו" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], ולא "או פודהו או עורפו"! אלא אמר רבא: לא קשיא [קשה] הסתירה שבין הברייתות, הא [זה] ששנינו שמצות פטר חמור לאחר שלושים יום — הרי זה לשיטת ר' אליעזר, דמקשי [שמקיש, משווה] פטר חמור לבכור אדם, שנאמר בו "מבן חודש תפדה" (במדבר יח, טז), הא [זה] ששנינו שמצוותו לאלתר — הרי זה לשיטת רבנן [חכמים], דלא מקשי [שאינם מקישים, משווים] אותם.

זוהר ספר הזהר, בלק כ״ח

פָּתַח וְאָמַר (דברים כ) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֶם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ כַּמָּה טָבִין אִינוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא דְהָא בְכָל מִלָּה וּמִלָּה אִית כַּמָּה עֵיטִין כַּמָּא טָבִין לִבְנֵי נָשָׁא כַמָּה מַרְגְלָאָן דְּקָא מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר וְלֵית לָךְ מִלָּה בְאוֹרַיְתָא דְלֵית בָּהּ כַמָּה בוּצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר הָאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ כְּפוּם מִדְרָשֵׁיהּ. וְאִית בֵּיהּ חָכְמְתָא עִלָּאָה לְאִזְדַּהֲרָא לְמָאן דְּאִצְטְרִיךְ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא תָדִיר. מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ מַה כְתִיב בֵּיהּ (תהלים א) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ. אֲמָאי דָא סָמִיךְ לְדָא. אֶלָּא מַאן דְּאִשְׁתַּדֵל בְּאוֹרַיְיתָא יוֹמָם וַלָילָה לֹא לִיהָוֵי כְּאַעָא יְבִישָׁא אֶלָּא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם. מַה אִילָן אִית בֵּיהּ שָׁרָשִׁין וְאִית בֵּיהּ קְלִיפִין וְאִית בֵּיהּ מוֹחָא וְאִית בֵּיהּ עַנְפִּין וְאִית בֵּיהּ טַרְפִּין וְאִית בֵּיהּ פַּרְחִין וְאִית בֵּיהּ אִיבָא שִׁבְעַת זִינִין אִלֵּין סַלְקִין לְשִׁבְעָה עָשָׂר לְשִׁבְעִין. אוּף מִלִּין דְאוֹרַיְתָא אִית בְּהוּא פְשָׁטֵי דִקְרָא. דְרָשָׁא. רֶמֶז דְקָא רָמִיז חָכְמְתָא. גִּימַטְרִיָאוֹת. רָזִין טְמִירִין. רָזִין סְתִימִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. פָּסוּל וְכָשֵׁר. טָמֵא וְטָהוֹר. אִסוּר וְהֵתֵר מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְׁטָאָן עַנְפִּין לְכָל סְטָר והָיָה כְּעֵץ וַדָּאי וְאִי לָאוּ לָאוֹ אִיהוּ חָכָם בְּחָכְמְתָא. תָּא חֲזֵי כַמָּה חֲבִיבִין אִינוּן דְמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דַאֲפִילוּ בְּזִמְנָא דְדִינָא תַלְיָא בְעַלְמָא וְאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבְּלָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא פָקִיד לֵיהּ עִלָּוַויְיהוּ עַל אִינוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא וְהָכִי אָמַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. כִּי תָצוּר אֶל עִיר בְּגִין חוֹבֵיהוֹן סַגִּיאִין דְחָטָאן לְקַמָּאי וְאִתְחְיָיבוּ בְדִינָא יָמִים רַבִּים. מָאי רַבִּים. (תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָתָר דָּא אִקְרֵי יָמִים רַבִּים אוּף הָכָא כִּי תָצוּר עַל עִיר יָמִים רַבִּים) תְּלָתָא יוֹמִין דָא בָתָר דָּא דְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְמָתָא מְנָלָן דְּיָמִים רַבִּים תְלָתָא יוֹמִין אִינוּן דִכְתִּיב (ויקרא טו) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וְכִי יָמִים רַבִּים אִינוּן אֶלָּא תְלָתָא יוֹמִין דָּא בָתָר דָא אִקְרֵי יָמִים רַבִּים. אוּף הָכָא כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים תְּלָתָא יוֹמִין דָּא בָתָר דָּא דְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דֶבֶר בְּמָתָא. תָא וּפָקִיד לָךְ עַל כָּל בְּנֵי בֵיתִי. לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ דָא תַּלְמִיד חָכָם דְדָא אִיהוּ בְמָתָא דְאִיהוּ אִילָנָא דְחַיֵּי אִילָנָא דְיָיהִיב אֵיבִין. דָבָר אַחֵר אֶת עֵצָהּ הַהוּא דְיָיהִיב עֵיטָא לְמָתָא לְאִשְׁתֵּזְבָא מִן דִינָא וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחָא דִיֵּהֲכוּן בָּהּ. וְעַל דָּא לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן לְנַדְחָא עָלֵיהּ דִינָא וְלָא לְאוֹשְׁטָא עָלֵיה חַרְבָּא מְלַהֲטָא. חַרְבָּא מְשַׁנָּנָא הַהִיא דְקַטְלָא לִשְׁאַר אִינְשֵׁי דְעַלְמָא. כִּי מִמֶּנּוּ תֹּאכֵל וְכִי הַהוּא מְחַבְּלָא אָכִיל מִנֵּיהּ. לָא. אֶלָּא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל הַהִיא טִנָּרָא תַּקִּיפָא הַהִיא דְכָל רוּחִין תַּקִּיפִין וְקַדִּישִׁין נַפְקִין מִנָּהּ דְלֵית הֲנָאָה וְתִיאוּבְתָּא לְרוּחַ קוּדְשָׁא בְהָאי עַלְמָא אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְהַהוּא זַכָּאָה כַּבְיָכוֹל אִיהוּ מְפַרְנֵס לָהּ וְיָהִיב לָהּ מְזוֹנָא בְהָאי עַלְמָא יַתִּיר מִכָּל קָרְבָּנִין דְּעַלְמָא:

תרגום הזוהרפָּתַח וְאָמַר, כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ וְגוֹ'. כַּמָּה טוֹבִים הֵם הָאָרְחוֹת וְהַשְּׁבִילִים שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר יֵשׁ כַּמָּה עֵצוֹת, וְכַמָּה טוֹבוֹת לִבְנֵי הָאָדָם, כַּמָּה מַרְגָלִיּוֹת הַמְּאִירוֹת לְכָל צַד. וְאֵין לְךְ דָּבָר בַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין בּוֹ כַּמָּה נֵרוֹת הַמְּאִירִים לְכָל צַד. מִקְרָא זֶה הוּא לְפִי פְּשׁוּטוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ לְפִי הַדְּרוּשׁ, וְיֵשׁ בּוֹ חָכְמָה עֶלְיוֹנָה, לְהַזְּהִיר לְמִי שֶׁצָרִיךְ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה תָּמִיד. מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מַה כָּתוּב בּוֹ, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ. שׁוֹאֵל, לָמָּה נִסְמָךְ, וְהָיָה כְּעֵץ, לָזֶה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא, מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, לֹא יִהְיֶה כְּעֵץ יָבֵשׁ, אֶלָּא כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. מָה אִילָן, יֵשׁ בּוֹ שָׁרָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ קְלִיפּוֹת, וְיֵשׁ בּוֹ מֹחַ, וְיֵשׁ בּוֹ עֲנָפִים, וְיֵשׁ בּוֹ עָלִים, וְיֵשׁ בּוֹ פְּרָחִים, וְיֵשׁ בּוֹ פֵּרוֹת, שִׁבְעָה מִינִים אֵלּוּ עוֹלִים לְשֶׁבַע פְּעָמִים עֶשֶׂר, שֶׁהֵם שִׁבְעִים. אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶם, פְּשָׁט הַכָּתוּב, דְּרוּשׁ, רֶמֶז הָרוֹמֵז עַל חָכְמָה, גִּימַטְרִיָּאוֹת, סוֹדוֹת נִסְתָּרִים, סוֹדוֹת סְתוּמִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, פָּסוּל וְכָשֵׁר, טָמֵא וְטָהוֹר, אִסּוּר וְהֶתֵּר. מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטִים עֲנָפִים לְכָל צַד. וְהָיָה כְּעֵץ וַדַּאי, וְאִם לֹא, אִם אֵין לוֹ כָּל אֵלּוּ הָעֲנָפִים, אֵינוֹ חָכָם בְּחָכְמָה. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם אוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמָן שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעוֹלָם, וְנִתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְהַשְּׁחִית, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ עַל אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וְכָךְ אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לַמַּשְׁחִית, כִּי תָצוּר אֶל עִיר, מִשּׁוּם עֲוֹנוֹתֵיהֶם הָרַבִּים שֶׁחָטְאוּ לְפָנַי, וְנִתְחַיְּבוּ בַּדִּין, יָמִים רַבִּים, מַהוּ רַבִּים. הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה שֶׁנּוֹדַעַת מַגֵּפָה בָּעִיר. מֵאַיִן לָנוּ שֶׁיָּמִים רַבִּים הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁכָּתוּב, וְאִשָּׁה כִּי יִזּוֹב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים. וְכִי יָמִים רַבִּים הֵם, אֶלָּא אִם רוֹאָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה נִקְרָא יָמִים רַבִּים. אַף כָּאן, כִּי תָּצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים, הֵם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה, שֶׁנּוֹדַעַת מַגֵּפָה בָּעִיר. וְאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל הַמַּשְׁחִית בֹּא וַאֲצַוֶּה לְךְ עַל בְּנֵי בֵּיתִי, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, זֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא בָּעִיר, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, עֵץ הַנּוֹתֵן פֵּרוֹת. פֵּרוּשׁ אַחֵר, אֶת עֵצָה, הַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁנּוֹתֵן עֵצָה לִבְנֵי הָעִיר לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין, וּמְלַמֵּד לָהֶם הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלְכוּ בָּהּ. וְעַל כֵּן לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדוֹחַ עָלָיו גַּרְזֶן, דְּהַיְנוּ לִנְדוֹחַ עָלָיו דִּין, וְלֹא לִשְׁלוֹף עָלָיו חֶרֶב לוֹהֶטֶת, חֶרֶב שְׁנוּנָה, אוֹתָהּ הַחֶרֶב הָהוֹרֶגֶת שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל. שׁוֹאֵל, וְכִי אוֹתוֹ מְחַבֵל אוֹכֵל מִן הַתַּלְמִיד חָכָם. וּמֵשִׁיב, לֹא, אֶלָּא כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל פֵּרוּשׁוֹ, אוֹתוֹ הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה, אוֹתָהּ שֶׁכָּל הָרוּחוֹת הַתַּקִּיפִים וְהַקְּדוֹשִׁים יוֹצְאִים מִמֶּנָּהּ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, הִיא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי אֵין הַנָּאָה וּתְשׁוּקָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא הַתּוֹרָה שֶׁל אוֹתוֹ הַצַדִּיק. כִּבְיָכוֹל הוּא מְפַרְנֵס אוֹתָהּ, וְנוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: ב׳-ג׳

א. כְּשֶׁבּוֹנִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּגֹבְהָה שֶׁל עִיר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא. וּמַגְבִּיהִין אוֹתָה עַד שֶׁתְּהֵא גָבוֹהַּ מִכָּל חֲצֵרוֹת הָעִיר שֶׁנֶּאֶמַר (עזרא ט) לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאֵין פּוֹתְחִין פִּתְחֵי הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּמִזְרַח שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה. וּבוֹנִין בּוֹ הֵיכָל שֶׁמַּנִיחִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וּבוֹנִין הֵיכָל זֶה בְּרוּחַ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּנֶגְדוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵיהֶם אֶל מוּל הַהֵיכָל כְּשֶׁיַּעֲמְדוּ לִתְפִלָּה:

ב. וּמַעֲמִידִין בִּימָה בְּאֶמְצַע הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מִי אֲשֶׁר אוֹמֵר לָעָם דִּבְרֵי כִּיבּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּם. וּכְשֶׁמַּעֲמִידִין הַתֵּיבָה שֶׁיֵּשׁ בָהּ סֵפֶר תּוֹרָה מַעֲמִידִין אוֹתָה בְּאֶמְצַע וַאֲחוֹרֵי הַתֵּיבָה כְּלַפֵּי הַהֵיכָל וּפָנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעָם:

מוסר ספר חסידים קכ״ג

שְׁנֵי הִרְהוּרִים יֵשׁ לוֹ לְאָדָם יוֹמָם וָלַיְלָה הִרְהוּרֵי אִשָּׁה וְהִרְהוּרֵי מָמוֹן וּבִשְּׁבִילָם הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ וְעוֹד הִרְהוּרִים אֲחֵרִים הַקִּנְאָה וְהַשִׂנְאָה וְהַגַּאֲוָה וְהַתַּאֲוָה וַהֲנָּאַת בָּנִים וְגִעֲגוּעַ בָּנִים וְנָשִׁים שְׂחוֹק חֲבֵרִים וְטִיּוּלִים וְחִידוּשֵׁי דְבָרִים בְּטֵלִים. וְכָל אֵלֶּה גוֹרְמִים לְבַטֵּל תּוֹרָה לְכַךְ נֶאֱמַר (דברים ו) בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ אֵצֶל הָעֲבוֹדָה וְהָאַהֲבָה. כְּלוֹמַר עֲבוֹד וֶאֱהוֹב אֶת הַמָּקוֹם. וּבְכָל מְאֹדֶךָ וּבְכָל נְכָסֶיךָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מְאֹדֶךָ בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךְ. גָבָה מִמְּךָ מָמוֹן אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סב) לְךָ ה' חָסֶד כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ אַל תִּקְרֵי מַעֲשֵׂהוּ אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂהוּ אִם בַּעַל בָּנִים הוּא גוֹבֶה בָנָיו. וְאִם הוּא עָשִׁיר גוֹבֶה אֶת עוֹשְׁרוֹ בְּחַיָּיו. וְזֶהוּ חֶסֶד גָּדוֹל שֶׁמְשַׁלֵּם לוֹ גְמוּלוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה חַיֵּי הֶבֶל כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לְעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר וּבְכָל מְאֹדֶךָ בְּכָל עִמְקֵי מַחְשְׁבוֹתֶיךָ כְּמוֹ (שם צב) מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ:

תורה במדבר כ״ב: כ״ג-כ״ז