חק לישראל - פרשת במדבר יום חמישי

רש״יזַרְזִ֣יר מׇתְנַ֣יִם אוֹ תָ֑יִשׁ. לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, וּלְפִי הַמַּשְׁמָע הִיא חַיָּה תְּשׁוּשָׁה מָתְנַיִם:
וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם. לֹא יָדַעְתִּי מַה הוּא לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרִין חָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל אַרְבַּע דְּבָרִים כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, לְפִי שֶׁנִּתְאַמְּצָה מֶמְשַׁלְתָּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּעָוֹן שֶׁעָבְרוּ עַל חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, הִזְכִּירָם חֲמִשָּׁה פְּעָמִים:
זַרְזִ֣יר מׇתְנַ֣יִם. זוֹ מָדַי וּפָרַס, שֶׁזֵּרְזוּ מָתְנֵיהֶם וְהָרְגוּ לְבֵלְשַׁצַּר וְנָטְלוּ מַלְכוּת בָּבֶל (דניאל ה: ל):
אוֹ תָ֑יִשׁ. זֶה יָוָן שֶׁנִּקְרָא תַּיִשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר״ הוּא ״מֶלֶךְ יָוָן״ (דניאל ח: כא):
וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ. זוֹ אֻמַּת אֲרָם, שֶׁאָמַר ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״ (ישעיה מז: ח), אֵין נִצָּב לְעֻמָּתוֹ, אַלְקוּם – אֵין עוֹמֵד עִמּוֹ:

רש״יכִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב. כִּי כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא חֶמְאָה עַל יְדֵי מִיץ חָלָב וְדָם עַל יְדֵי מִיץ הַחוֹטֶם יוֹתֵר מִדַּי, כֵּן יֵצֵא רִיב עַל יְדֵי מִיץ אַפַּיִם שֶׁל כַּעַס. מִיץ סְחִיטָה פרימדור״א בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וַיִּמֶץ טַל וְגוֹ׳״ (שופטים ו: לח). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (ברכות סג:): אִם נִבַּלְתָּ עַצְמְךָ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, לִדְרוֹשׁ וְלִשְׁאוֹל סְפֵקוֹתֶיךָ לְרַבְּךָ, וַאֲפִלּוּ נִרְאֵיתָ לוֹ כְּשׁוֹטֶה בְּלֹא לֵב, סוֹפְךָ שֶׁתְּהֵא מְנֻשָּׂא; וְאִם זַמּוֹתָ – אִם שַׂמְתָּ זְמָם עַל פִּיךָ וְחָסַמְתָּ אוֹתוֹ וְלֹא שָׁאַלְתָּ לוֹ הַכֹּל, סוֹפְךָ כְּשֶׁיִּשְׁאָלְךָ דְּבַר הֲלָכָה, תִּתֵּן יָד לַפֶּה וְתֵאָלֵם, שֶׁלֹּא תֵדַע לַעֲנוֹת כְּלוּם בּוֹ. כַּאֲשֶׁר מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, כֵּן מִיץ אַפַּיִם. שֶׁרַבְּךָ כּוֹעֵס בְּךָ שֶׁלֹּא הֲבִינוֹתָ מַהֵר, וְאַתָּה מִתְנַבֵּל עָלֶיהָ – סוֹף יוֹצִיא מִפִּיךָ אַחַר זְמַן הֲלָכוֹת רַבּוֹת וְהוֹרָאוֹת:

משנה משנה חולין ז׳

ברטנורהגִּיד הַנָּשֶׁה. וּבְמֻקְדָּשִׁים. אֲפִלּוּ עוֹלָה שֶׁכֻּלָּהּ כָּלִיל, מוֹצִיא אֶת הַגִּיד וּמַשְׁלִיכוֹ עַל הָאֵפֶר הַצָּבוּר בַּמִּזְבֵּחַ הַקָּרוּי תַּפּוּחַ, וְאֵינוֹ מַקְרִיבוֹ עִם הַבָּשָׂר:
שֶׁאֵין לוֹ כָף. אֵין לוֹ כַּף יָרֵךְ דּוֹמָה לְשֶׁל אָדָם שֶׁהוּא עָגֹל, אֶלָּא הַבָּשָׂר שֶׁעַל הַקּוּלִית שֶׁל עוֹף בָּרֹחַב הוּא. וְאִם נִמְצָא עוֹף שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּף עָגֹל, גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁלּוֹ אָסוּר:
וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל. בֶּן תִּשְׁעָה חַי הַנִּמְצָא בִּבְהֵמָה:
וְחֶלְבּוֹ. שֶׁל שָׁלִיל מֻתָּר. פֵּרוּשׁ אַחֵר וְחֶלְבּוֹ, שֶׁל גִּיד. כְּלוֹמַר שֻׁמָּנוֹ שֶׁל גִּיד מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ בוֹ אִסּוּר:
וְאֵין הַטַּבָּחִים נֶאֱמָנִים. לוֹמַר נְטַלְנוּהוּ. מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח הוּא לָהֶם לְחַטֵּט אַחֲרָיו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

עיקר תוספות יום טוב(א) גִּיד. הוּא הַפְּנִימִי. רַשִׁ"י:
(ב) בָּאָרֶץ כוּ'. כֻּלְּהוּ תְּנַנְהוּ מִשּׁוּם דְּאִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים. הָרַ"ן:
(ג) מִשּׁוּם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל. וּלְעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְנִסְכֵּיהֶם כְּתִיב, וְדָרְשִׁינַן מִן הַמֻּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. גְּמָרָא:
(ד) מִשּׁוּם הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת הַיָּרֵךְ כְּשֶׁהִיא מְפֹרַעַת. הִלְכָּךְ מַעֲלֵהוּ כְּמוֹת שֶׁהִיא שְׁלֵמָה וְאַחַר כָּךְ חוֹלְצוֹ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. גְּמָרָא:
(ה) דְּבָעֵי רַבִּי יִרְמְיָה אִי בָּתַר דִּידֵיהּ אָזְלִינַן אִי בָּתַר מִינֵיהּ, וְקָאֵי בְּתֵיקוּ. וּמִבַּעְיָא לֵיהּ נַמִּי בִּבְהֵמָה וְלֹא עָגֹל, וְקָאֵי נַמִּי בְּתֵיקוּ:
(ו) רַבִּי מֵאִיר לְטַעֲמֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּאֵינוֹ נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ד'‏ מִשְׁנָה ה', הִלְכָּךְ חָשׁוּב בְּהֵמָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחֶלְבּוֹ וְגִידוֹ אֲסוּרִים. וְרַבִּי יְהוּדָה לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר נִתָּר בִּשְׁחִיטַת אִמּוֹ, הִלְכָּךְ קָרִינַן בֵּיהּ בְּהֵמָה בַּבְּהֵמָה תֹּאכֵלוּ. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. דִּלְרַבִּי מֵאִיר כִּי הֵיכִי דְאוֹסֵר בְּגִיד אוֹסֵר נַמִּי בְּחֵלֶב. דְּבַחֲדָא שַׁיְּטָא שַׁיְּטֵי. וְהַיְנוּ דְּבַפֵּרוּשׁ הָאַחֵר כָּתַב הָרַ"ב לְדִבְרֵי הַכֹּל. אֲבָל בַּגְּמָרָא לֵיתָא רַק אוֹקִימְתָּא דִלְדִבְרֵי הַכֹּל וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) הַחֵלֶב. חֵלֶב מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ. הָכִי קָאָמַר [רַבִּי מֵאִיר] אֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כוּ'. גְּמָרָא. וּבִסְתָם חֵלֶב אַיְרֵי, דִּבְחֶלְבּוֹ שֶׁל גִּיד שָׁרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְגַמְרֵי. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהכְּבָשָׂר בְּלָפֶת. רוֹאִין כְּאִלּוּ הַיָּרֵךְ לְפָתוֹת וְהַגִּיד בָּשָׂר, וְאִלּוּ הָיָה נוֹתֵן טַעַם בָּשָׂר כְּשִׁעוּר הַגִּיד, בִּלְפָתוֹת [כְּשִׁעוּר] הַיָּרֵךְ, אָסוּר. דְּשִׁעוּרִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וּגְמִירֵי דִּבְהָכִי מְשַׁעֲרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאִלּוּ הָיָה כְּרוּב אוֹ קַפְלוֹט הָיָה צָרִיךְ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. וְהָא מַתְנִיתִין אִדַּחְיָא לַהּ וְאֵינָה הֲלָכָה. דְּקַיְמָא לָן אֵין בַּגִּידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, דְּבֵין נִתְבַּשֵּׁל וּבֵין נִמְלַח וּבֵין נִצְלָה, מַשְׁלִיכוֹ וּמֻתָּר. וְדַוְקָא בּוֹ, אֲבָל שֻׁמָּנוֹ יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם לֹא נִטַּל שֻׁמָּנוֹ אוֹסֵר. וְנוֹתֵן טַעַם הָאָמוּר בְּמִין בְּמִינוֹ שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַבְחִינוֹ, מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים:

ברטנורהגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים. שֶׁל הֶתֵּר:
בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ. מַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ וְאֵין כָּאן אֶלָּא פְּלִיטָתוֹ:
בְּנוֹתֵן טַעַם. אִם יֵשׁ בַּגִּיד שֶׁל אִסּוּר בְּנוֹתֵן טַעַם בְּכָל אֵלּוּ, כֻּלָּן אֲסוּרִים:
וְאִם לָאו. שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ: כֻּלָּן אֲסוּרִים. דִּבְכָל אֶחָד יֵשׁ לוֹמַר זֶה הוּא, וְלֹא בָּטִיל בְּרֻבָּא, דְּכִבְרִיָּה הוּא חָשׁוּב וּבְרִיָּה לֹא בְטֵלָה:
בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן. לַחֲתִיכוֹת הָאִסּוּר, מְשַׁעֲרִינַן בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִי אֵין בָּהֶן כְּדֵי לָתֵת טַעַם בְּשֶׁל הֶתֵּר הֲרֵי הַשְּׁאָר מֻתָּרוֹת:
וְאִם אֵין מַכִּירָן. כָּל הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרוֹת. דְּכָל אַחַת יֵשׁ לָחוּשׁ וְלוֹמַר שֶׁמָּא זוֹ הִיא. וְאֵינָהּ בְּטֵלָה בְרֹב, הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים:
וְהָרֹטֶב מֻתָּר. אִם אֵין בֲּחַתִיכוֹת הָאִסּוּר כְּדֵי לָתֵת טַעַם בָּרֹטֶב וּבַקִּפָּה וּבַחֲתִיכוֹת. וַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בְּאִסּוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּהֶתֵּר, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ דְּאִיכָּא לְמֵיקָם אַטַּעֲמָא, אִם תְּרוּמָה הִיא שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחֻלִּין, יִטְעֲמֶנָּה כֹּהֵן, וְאִם דְּבַר אִסּוּר הוּא, יִטְעֲמֶנּוּ נַחְתּוֹם נָכְרִי, אִם אוֹמֵר שֶׁאֵין בַּתַּעֲרֹבֶת טַעַם הַתְּרוּמָה אוֹ טַעַם הָאִסּוּר, הַכֹּל מֻתָּר. וְהֵימְנוּהוּ רַבָּנָן לְנַחְתּוֹם נָכְרִי, כֵּיוָן דִּמְלַאכְתּוֹ הוּא לֹא מְשַׁקֵּר, שֶׁלֹּא יַפְסִיד אֻמָּנוּתוֹ. וְאִם נִתְעָרֵב מִין בְּמִינוֹ דְּלֵיכָּא לְמֵיקָם אַטַּעֲמָא, אוֹ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ וְאֵין כָּאן כֹּהֵן אוֹ נָכְרִי שֶׁנּוּכַל לִסְמֹךְ עָלָיו, אִם הָאִסּוּר הוּא מֵחֵלֶב וָדָם נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וּבְהֵמָה וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְמֵאִין וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, מְשַׁעֲרִים אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים, אִם יֵשׁ שִׁשִּׁים שֶׁל הֶתֵּר כְּנֶגֶד הָאִסּוּר הַכֹּל מֻתָּר, וְאִם לָאו, הַכֹּל אָסוּר. וְכֵן שֻׁמָּן שֶׁל גִּיד הַנָּשֶׁה, מְשַׁעֲרִים אוֹתוֹ כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים שֶׁל הֶתֵּר. אֲבָל כְּחָל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם בָּשָׂר מְשַׁעֲרִים אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים, וּכְחָל מִן הַמִּנְיָן, מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּבֵיצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶפְרוֹחַ שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עִם שְׁאָר בֵּיצִים שֶׁל הֶתֵּר, צְרִיכָא שִׁשִּׁים וְאַחַת כְּנֶגְדָּהּ. וְאִם הָאִסּוּר הוּא תְּרוּמָה וְחַלָּה וּבִכּוּרִים, אִם הוּא מִין בְּמִינוֹ אוֹ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְאֵין שָׁם כֹּהֵן [אוֹ נָכְרִי] שֶׁיִּטְעַם, מְשַׁעֲרִינַן אוֹתוֹ בְּמֵאָה שֶׁל חֻלִּין. וְאִם עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, מְשַׁעֲרִים אוֹתָן בְּמָאתַיִם. וְכָל הַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ מְשַׁעֲרִים בְּכָל מַה שֶּׁבַּקְדֵרָה, בָּרֹטֶב וּבַחֲתִיכוֹת וּבַתְּבָלִין וּבַקִּפָּה, וְהוּא הַדַּק דַּק שֶׁבְּשׁוּלֵי הַקְּדֵרָה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא בָא לְפָנֵינוּ מְשַׁעֲרִינַן לֵיהּ, וְלֹא מְשַׁעֲרִין בְּמַאי דְבָלַע קְדֵרָה מִן הַהֶתֵּר, לְפִי שֶׁאַף מִן הָאִסּוּר נִבְלַע וְנִתְמַעֵט מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה, דְּאַטּוּ דְהֶתֵּרָא בָּלַע דְּאִסּוּרָא לֹא בָלַע:

ברטנורהוְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. שֶׁאִם אָכַל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל טְמֵאָה, לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ בַּגִּידִים בְּנוֹתֵן טַעַם, לוֹקֶה מִשּׁוּם טְמֵאָה וְלֹא מִשּׁוּם גִּיד. וּלְמַאן דְּאָמַר אֵין בַּגִּידִים בְּנוֹתֵן טַעַם, פָּטוּר מִכְּלוּם, דְּבִטְהוֹרָה עֵץ הוּא וְהַתּוֹרָה חִיְּבָה עָלָיו, אֲבָל בִּטְמֵאָה אֵינוֹ נוֹהֵג:
מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר. וַעֲדַיִן טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן עַד מַתַּן תּוֹרָה:
אָמְרוּ לוֹ. פָּסוּק זֶה שֶׁהִזְהִיר עָלָיו בְּסִינַי נֶאֱמַר, וְעַד סִינַי לֹא הֻזְהֲרוּ:
אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ. לְאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר בְּסִינַי, כְּשֶׁבָּא לְסַדֵּר מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה כָּתַב הַמִּקְרָא הַזֶּה עַל הַמַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן הֻזְהֲרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי כֵּן שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ גִּיד הַנָּשֶׁה [לֵידַע מֵאֵיזֶה טַעַם נֶאֱסַר לָהֶם]. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

גמרא חולין צ״א א: י״ט-צ״א ב: ז׳

אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָה נִקְרָא שְׁמוֹ גִיד הַנָּשֶׁה שֶׁנָּשָּׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא) נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ט') דָּבָר שָׁלַח ה' בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל. דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב זֶה גִיד הַנָּשֶׁה וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפָּשַׁט אִיסוּרוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (בראשית מג) וּטְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן פְּרַע לָהֶן בֵּית הַשְּׁחִיטָה וְהָכֵן טוֹל גִיד הַנָּשֶׁה בִּפְנֵיהֶם כְּמָאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ. (שם לב) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּיֵיר עַל פָּכִין קְטַנִּים מִכָּאן לַצַדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם וְכָל כַּךְ לָמָה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. (שם) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַלַּיְלָה. רִבִּי אַבָּא בַר כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (רות ג) הִנֵּה הוּא זוֹרֶה אֶת גּוֹרֶן הַשְׂעוֹרִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מֵהָכָא (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְגוֹמֵר. וְרַבָּנָן אַמְרֵי מֵהָכָא (שם לז) לֶךָ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם וְגוֹמֵר. רַב אָמַר מֵהָכָא (שם לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאִיטְלִיז שֶׁל אִימְאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכָל הָעוֹלָם זָרְחָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַעֲבוּרוֹ דִּכְתִיב (שם כח) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב (שם) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מָטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהִיב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיַּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כַּדְצָלֵי בָּעֵי לְמֶהֱדַר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיַּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ:

רש״ינשה ממקומו - קפץ:
נשתה גבורתם - קפצה גבורתם:
היו לנשים - חלשים כנשים:
דבר הנשלח ביעקב נפל בישראל - בכל ישראל:
ופרע להן בית השחיטה - שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם:
כמאן דאמר - במתניתין (לקמן חולין דף ק:) גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח:
שנשתייר על פכים קטנים - דכל כלים החשובים ומקנה כבר העבירן את נחל יבק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכין קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו:
מדקאמר עד עלות השחר שמע מינה לא ניתנה רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה:
מכאן לתלמיד חכם כו' - שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק:
הנה הוא זורה - ווני"ר בלע"ז. דכתיב ויהי בשכבו וגו' אמרה לה דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכוב שגנאי הוא לתלמידי חכמים לצאת בלילה וישכב בגורן:
איטליז - שוק שמוכרין בו בשר:
אימאום - שם מקום:
שמש הבאה בעבורו - שקעה בעבורו קודם זמנה. ומפרש ואזיל למה שקעה:
כתיב וילך חרנה - דמשמע דמטא לחרן והדר כתיב ויפגע במקום דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן:
שהתפללו בו אבותי - האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב (בראשית כד) לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים (דף פח.) אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה' ולא כיצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית:
קפצה - לשון (דברים ט״ו: ז׳) לא תקפוץ את ידך. נתקצרה ונתקמצה לו:
ויפגע במקום - כאדם הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן ליה נמי לשון תפלה כדכתיב (רות א) אל תפגעי בי:
מיד בא השמש - כדכתיב וילן שם כי בא השמש למה ליה למיכתב כי בא השמש אלא ללמדנו ששקעה קודם זמנה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב ומתוך שהובאו שתי מדרשותיו של ר' יהושע בן לוי בענין גיד הנשה, מביאים עוד מדבריו בענין זה. אמר ר' יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה (יצא) ממקומו ועלה, וכן הוא אומר: "נשתה גבורתם היו לנשים" (ירמיהו נא, ל).
ועוד מדרשות חכמים בענין גיד הנשה, אמר ר' יוסי בר' חנינא מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל" (ישעיהו ט, ל)? "דבר שלח ביעקב" — זה איסור גיד הנשה, "ונפל בישראל" — שפשט איסורו בכל ישראל. ועוד
אמר ר' יוסי בר' חנינא בענין איסור גיד הנשה: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בתיאור פגישת יוסף ואחיו "הבא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים" (בראשית מג, טז)? "וטבוח טבח" — פרע (גלה) להן את בית השחיטה, שידעו שהבהמה נשחטה כראוי, "והכן" — טול את גיד הנשה בפניהם. ואומרים: הרי זה כמאן דאמר [כשיטת מי שאומר] שגיד הנשה נאסר לבני נח, שנאסר לבני יעקב עוד לפני מתן תורה, אף שהיו אז בגדר של בני נח.
ג מתוך שהובאו למעלה פירושי מקראות שבענין מאבקו של יעקב במלאך, מביאים עוד פירושי מקראות בענין זה. נאמר "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (שם כד), ובטעם הדבר שנשאר יעקב לבדו, אחר שהעביר כבר את כל משפחתו את מעבר נחל יבוק, אמר ר' אלעזר: שנשתייר בצד הזה של הנחל על פכין קטנים שלא העבירום לצד השני של הנחל, מכאן למדנו לעניינם של הצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, עד שהסתכן יעקב בגופו בשל ממונו. וכל כך למה? לפי שהצדיקים אין פושטין ידיהן בגזל לכן קשה עליהם השגת הממון והם דואגים לו. עוד נאמר באותו כתוב
"ויאבק איש עמו עד עלות השחר" — אמר ר' יצחק: מכאן למדנו לעניינו של תלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה, שהרי יעקב יצא יחידי בלילה, וניזוק. ר' אבא בר כהנא אמר מהכא [מכאן, ממקרא זה] יש ראיה לכך:
שכן אמרה נעמי לרות אודות בועז "הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה... עד כלותו לאכול ולשתות. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם" (רות ג, ב—ד). הרי שלא הלך בועז לביתו אחר שזרה את גורנו, מפני שאין ראוי לתלמיד חכם לצאת יחידי בלילה.
א מתוך שהובאה דרשת הכתוב "ויזרח לו השמש", מביאים עוד בדרשת כתוב זה. אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע בעת שהיו באיטליז (מקום מכירת בשר) של היישוב אימאום, שהלכו חכמים אלה ליקח (לקנות) בהמה לבשרה, לצורך משתה (חתונה) של בנו של רבן גמליאל. ושאלתי היתה, כתיב [נאמר] "ויזרח לו השמש", וכי השמש לו ליעקב לבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה!
אמר ר' יצחק בהסבר הדברים: שמש זו הבאה (ששקעה) בעבר בעבורו של יעקב, זרחה הפעם במיוחד בעבורו, דכתיב [שכן נאמר]: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (שם כח, י), הרי שהלך לחרן והגיע לשם, ואולם בהמשך הפסוק כתיב [נאמר] "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש", והיה זה בבית אל, ולא בחרן. ומעתה כיצד יתפרשו הכתובים הסותרים? ויש לפרש שאכן הגיע יעקב לחרן, ואולם כי מטא [כאשר הגיע] לחרן אמר: אפשר עברתי בדרכי לחרן על פני המקום שבו התפללו אבותי, אברהם ויצחק, ואני לא התפללתי בו? כד יהיב דעתיה למיהדר [כאשר נתן דעתו לחזור] לשם להתפלל קפצה ליה ארעא [קפצה לו הארץ], ומיד "ויפגע במקום".
כד צלי, בעי למיהדר [כאשר סיים שם להתפלל, רצה לחזור לחרן], אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני, ויפטר משם בלא לינה? מיד, "בא השמש" ששקעה השמש קודם זמנה. והיא השמש ששקעה ליעקב קודם זמנה, שבה וזרחה ליעקב קודם זמנה.

זוהר ספר הזהר, נשא א׳

תָּא חֲזֵי כֵיוָן דְּבַר נָשׁ עָבִיד צְלוֹתָא כְגוֹוָנָא דָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלוּלָא וְקָשִׁיר קִשׁוּרָא דְיִיחוּדָא אִשְׁתְּכָח דְּעַל יְדֵיהּ מִתְבָּרְכָן עִלָאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחְזָאָה גַרְמֵיהּ בָּתָר דְסִיֵּים צְלוֹתָא דַעֲמִידָה כְּאִילוּ אִתְפְּטַר מִן עַלְמָא דְהָא אִתְפְּרָשׁ מִן אִילָנָא דְחַיֵּי וְכָנִישׁ רַגְלוֹי לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא דְאַהְדָּר לֵיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. דְהָא אוֹדֵי חֶטְאוֹי וְצַלִּי עָלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְאִתְכַּנְּשָׁא לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא וּלְמִנְפַּל וְלֵימָא לְגַבֵּיהּ אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא. בְקַדְמִיתָא יָהִיבְנָא לָךְ בְּפִקְדוֹנָא הַשְׁתָּא דְקַשִּׁירְנָא יִיחוּדָא וְעָבִידְנָא עוֹבָדָא וּמִלּוּלָא כַדְקָא יֵאוֹת וְאוֹדֵינָא עַל חֲטָאַי הָא נַפְשִׁי מָסִירְנָא לָךְ וַדַּאי. וְיֶחֱזֵי בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ כְּאִילוּ פָּטִיר מִן עַלְמָא דְנַפְשֵׁיהּ מָסִיר לְהָאי אָתָר דְּמוֹתָא בְּגִין כָּךְ לֹא אִית בֵּיהּ וא''ו דוא''ו אִילָנָא דְּחַיֵי הוּא. וְהַאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּרָזָא דְמִלָּה (ס''א מָאי קָמַשְׁמַע לָן רָזָא דְמִלָּה) דְאִית חוֹבִין דְּלָא מִתְכַּפְּרָן עַד דְּאִתְפְּטַר בַּר נָשׁ מֵעַלְמָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כ''ב) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן וְהָאי יָהִיב גַּרְמֵיה וַדָּאי לְמוֹתָא וּמָסִיר נַפְשֵׁיהּ לְהָאי אָתָר לָאו בְּפִקְדוֹנָא כְמָה בְלֵילְיָא אֶלָּא כְמָאן דְּאִתְפְּטַר מִן עַלְמָא וַדָּאי. וְתִקּוּנָא דָא בָעֵי בְכַוָונָה דְלִבָּא וּכְדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עָלוֹי וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַר נָשׁ דְיָדַע לְמִפְתֵּי לֵיהּ וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ בִּרְעוּתָא וּבְכַוָּנָה דְלִבָּא. וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאָתֵי לְמִפְתֵּי לְמָארֵיהּ בְּלִבָּא רְחִיקָא וְלָא בִרְעוּתָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ע''ח) וַיְפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר (שם כ''ה) אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא וְלָאו כָל מִלּוֹי אֶלָּא בְּלִבָּא רְחִיקָא הָא גָרַם עָלֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי בְזִמְנָא דְהָאי אִילָנָא אַתְעַר בְּעַלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא בְעֵי בַר נָשׁ לְאַדְבְּקָא נַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיה בְּמָארֵיהּ וְלָא יֵיתֵי לְגַבֵּיהּ בִּרְעוּתָא כְדִיבָא בְּגִין דִּכְתִיב (שם ק''א) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מָאי לֹא יִכּוֹן אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְהוּא אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְהָאי וְלִבֵּיהּ רְחִיקָא מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַלָא נָפִיק וְאָמַר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. (אֲמָאי) הָאי בָעֵי לְאִתַּתְקְנָא גַּרְמֵיהּ לֹא יִכּוֹן לָא בָעֵינָא דְיִתְתְּקַן. כָּל שֶׁכֵּן אִי אָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא וְלָא מְיַחֵד לֵיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עָלַיְיהוּ כְתִיב (ישעיה ס''ו) וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדי וְגוֹמֵר וּכְתִיב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹמֵר. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי אָמַר אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעַלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלֵּין אִלֵּין דַיי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. זַכָּאָה חוּלָקָנָא וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִתְדַבְּקִין בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִכְתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹמֵר. (ישעיה ס') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹמֵר. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ כָּאֹפֶן הַזֶּה בְּמַעֲשֵׂה וּבְדִבּוּר, וְקָשַׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, נִמְצָא שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים עַל יָדוֹ. אָז, אַחַר שֶׁגָּמַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי נִפְרָד מִן עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא ז''א, שׁה''ס תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, וְאָסַף רַגְלָיו שֶׁל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ נַפְשׁוֹ בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. כִּי כְּבָר הִתְוַדָּה עַל חַטָּאָיו וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, עַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱסָף אֶל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, וְלִפּוֹל עַל פָּנָיו, וְיֹאמַר אֵלָיו, אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִישׁוֹן, נָתַתִּי לְךְ הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן. עַתָּה, שֶׁקָּשַׁרְתִּי הַיִּחוּד, וְעָשִׂיתִי הַמַּעֲשֶׂה וְהַדִּבּוּר כָּרָאוּי וְהִתְוַדֵּיתִי עַל חַטָּאַי, הֲרֵי נַפְשִׁי מְסוּרָה לְךְ וַדַּאי. כְּלוֹמָר שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו מְסִירוּת נֶפֶשׁ. וְיִרְאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, כִּי מָסַר נַפְשׁוֹ לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁל הַמָּוֶת. מִשּׁוּם זֶה אֵין ו' בְּסֵדֶר א''ב שֶׁל אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, כִּי ו' הוּא עֵץ הַחַיִּים, דְּהַיְנוּ ז''א שׁה''ס ו' דְּהַוָּיָה, וְזֶה, שֶׁמָּסַר לוֹ נַפְשׁוֹ, הוּא אִילָן הַמָּוֶת, דְּהַיְנוּ מַלְכוּת. וְזֶה שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ, כִּי סוֹד הַדָּבָר הוּא, שֶׁיֵּשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מִתְכַּפְּרִים עַד שֶׁהָאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ב) אִם יְכוּפַּר לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה עַד תְּמוּתוּן. וְעַל כֵּן נוֹתֵן זֶה אֶת עַצְמוֹ וַדַּאי לְמִיתָה וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, לַמַּלְכוּת, לֹא בְּפִקָּדוֹן כְּמוֹ בַּלַּיְלָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מִן הָעוֹלָם וַדַּאי. וְתִקּוּנָא דָּא בָּעִי וְכוּ': וְתִקּוּן זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹת וְלַעֲבוֹד אֲדוֹנוֹ בְּרָצוֹן וְכַוָּנַת הַלֵּב. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּא לְפַתּוֹת רִבּוֹנוֹ בְּלֵב רָחוֹק וְלֹא בְּרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע''ח) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר, (תהלים כ''ה) אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, וְכָל דְּבָרָיו אֵינָם אֶלָּא בְּלֵב רָחוֹק. וְזֶה גּוֹרֵם לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם לִפְנֵי זְמַנּוֹ, בִּזְמָן שֶׁהָאִילָן הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַדְבִּיק נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ בַּאֲדוֹנוֹ, וְלֹא יָבֹא אֵלָיו בְּרָצוֹן שֶׁקֶר, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (תהלים ק''א), דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מַהוּ לֹא יִכּוֹן. וּמֵשִׁיב, שֶׁאֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמְּתַקֵּן עַצְמוֹ לָזֶה, לִמְסִירַת נֶפֶשׁ בִּנְפִילַת אַפַּיִם, וְלִבּוֹ רָחוֹק מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹצֵא קוֹל וְאוֹמֵר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. זֶה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, לֹא יִכּוֹן, אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּתְתַּקֵּן. כָּל שֶׁכֵּן אִם בָּא לְיַחֵד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ מְיַחֲדוֹ כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה ס''ו), וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְגוֹ'. וְכָתוּב (תהלים ק''מ), אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ. אָמַר, אִם לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיִּי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מִתְדַבְּקִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (דברים ד'), וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ' (ישעיה ס'), וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳: א׳-ג׳

א. כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ תִּקְּנוּ בְרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָתּוֹ לִישָׁן בַּלַּיְלָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וְהַמַּשְׁקִיעַ שֵׁינַת תַּרְדֵּמָה וְהַמֵּאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּצִילֵנִי מִיֵּצֶר רָע וּמִפֶּגָע רָע וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָתִי שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ:

ב. וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְיָשֵׁן וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ קוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן וְאִם אֲנָסַתּוֹ שֵׁינָה קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן:

ג. בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָתוֹ כָּךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנַּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה אַתָּה בְרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּה וְאַתָּה נְפַחְתָּה בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָה בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִיטְלָהּ מִמֶּנִי וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָה בִּי לְעָתִיד לָבֹא כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

מוסר ספר חסידים נ״ו

כְּתִיב (ישעי' נח) וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָבִיא בַּיִת גָּדוֹל הַקְבָּלַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי וְגוֹמֵר אַל נָא תַעֲבוֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאַכְנִיס אוֹרְחִים לְבֵיתִי וְאֵין הָאָדָם חַיָּיב לְהַאֲכִילָם בָּשָׂר וּלְהַשְׁקוֹתָם יַיִן אֶלָּא כְּפִי הַיְכוֹלֶת שֶׁבְּיָדוֹ אֶת לַחְמוֹ וּמֵימָיו יִתֵּן לָהֶם בְּשִׂמְחָה כִּי טוֹב אֲרוּחַת יָרָק וְשִׂמְחַת פָּנִים מִשּׁוֹר אֵבוּס וּפָנִים זוֹעֲפִים וּלְעֵת הָאוֹכֶל יְדַבֵּר עִמּוֹ אֲדוֹנִי אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ אוֹ מֵימֶיךָ כִּי הַצוּר יוֹדֵעַ כִּי בְרָצוֹן וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ בָשָׂר בְּחַיֵּי נַפְשִׁי שֶׁאֵין לִי מַה שֶׁאֶתֵּן לָךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' נח) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וּבַבֹּקֶר בְּעֵת לֶכְתּוֹ יִתֵּן לוֹ מְעַט לֶחֶם כִּי לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן יְהוֹנָתָן פַּת לְדָוִד בְּלֶכְתּוֹ מִמֶּנוּ נִתְגַלְגַּל הַדָּבָר וְנֶהֱרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְנֶעֱנְשׁוּ שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח) עַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהַכְנִיס אוֹרְחִים כַּךְ מִצְוָה לְלַוּוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל פַּת לְעוֹבְרֵי דְרָכִים שֶׁהֲרֵי מִיכָה שֶׁעָשָׂה הַפֶּסֶל וְהֶעֶמִידוֹ אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיוּ מִתְעַרְבִים עֲשַׁן הַפֶּסֶל וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנִּיחוּ לוֹ לְפִי שֶׁהָיְתָה פִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים:

פרשת במדבר יום חמישי

תורה במדבר א׳: כ״ב-כ״ו

נביאים הושע ב׳: כ״ב-ג׳: א׳

כתובים משלי ל׳: כ״ט-ל״ג

משנה משנה חולין ז׳

גמרא חולין צ״א א: י״ט-צ״א ב: ז׳

זוהר ספר הזהר, נשא א׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳: א׳-ג׳

מוסר ספר חסידים נ״ו