חק לישראל - פרשת כי תצא יום חמישי

רש״יכִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ. אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, סוֹפְךָ לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ, וּתְקַיֵּם מִצְוַת מַעֲקֶה, שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וְתַגִּיעַ לְכֶרֶם וְשָׂדֶה וְלִבְגָדִים נָאִים, לְכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ (תנחומא):
מַעֲקֶ֖ה. גָּדֵר סָבִיב לַגַּג, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "תְּיָקָא", כְּגוֹן תִּיק שֶׁמְּשַׁמֵּר מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ:
כִּֽי יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל. רָאוּי זֶה לִפֹּל, וְאַעַ"פִּ כֵן לֹא תִתְגַּלְגֵּל מִיתָתוֹ עַל יָדְךָ, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב (ספרי):
לא תחרש בשור ובחמור. הוּא הַדִּין לְכָל שְׁנֵי מִינִים שֶׁבָּעוֹלָם (בבא קמא נ"ד), הוּא הַדִּין לְהַנְהִיגָם יַחַד קְשׁוּרִים זוּגִים בְּהוֹלָכַת שׁוּם מַשָּׂא (כלאים פ"ח מ"ב):

נביאים שמואל א י״ז: כ״ב-כ״ו

כתובים תהילים ק״ט: ט׳-י״ג

רש״ייְנַקֵּ֣שׁ נ֭וֹשֶׁה לְכׇל אֲשֶׁר ל֑וֹ. אָדָם הַטּוֹרֵחַ מְחַזֵּר וְלָהוּט לַעֲשׂוֹת דָּבָר, נוֹפֵל בּוֹ לָשׁוֹן מִתְנַקֵּשׁ, כְּלוֹמַר: מֻטְרָף וּמִתְלַבֵּט, כְּמוֹ ״וְאַרְכֻּבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן״ (דניאל ה: ו), וְכֵן ״פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ (דברים יב: ל). אַף כָּאן יִהְיֶה הַנּוֹשֶׁה בְּעֵשָׂו אֶת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה: כג). לָשׁוֹן אַחֵר: יִהְיֶה הַנּוֹשֶׁה נוֹגֵעַ וְנִקְרָב לְכָל אֲשֶׁר לוֹ, יְנַקֵּשׁ שייטאצופי״ץ בְּלַעַ״ז. יְהִי מִשְׁפַּט הַנּוֹשֶׁה נוֹקֵשׁ וְנִשְׁעָן עַל כָּל מָמוֹנוֹ, וְזֶהוּ יַעֲקֹב הַנּוֹשֶׁה בְּעֵשָׂו אֶת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה: כג) מָצָאתִי:

משנה משנה ערכין א׳

ברטנורההַכֹּל מַעֲרִיכִין. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שֶׁהוּא מַעֲרִיךְ. וְהוּא מֻפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ. וּמֻפְלָא אִקְּרֵי לֵיהּ לְפִי שֶׁבּוֹדְקִים אוֹתוֹ אִם יוֹדֵעַ לְהַפְלוֹת וּלְפָרֵשׁ לְשֵׁם מִי נָדַר וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישׁ. אַף עַל גַּב דְּאִישׁ כִּי יַפְלִיא כְתִיב (ויקרא כז), כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ לְפִרְקוֹ קָרוּי אִישׁ לְעִנְיָן זֶה. וְהַכֹּל דְּקָאֵי נַמִּי עַל נֶעֱרָכִים, לַאֲתוֹיֵי מְנֻוָּל וּמֻכֶּה שְׁחִין, שֶׁאֵין שָׁוִין דָּמִים, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ כְּתִיב (שם), כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְדָמִים יֶשְׁנוֹ בַעֲרָכִין, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בְדָמִים אֵינוֹ בַעֲרָכִין, קָמַשְׁמַע לָן. וְהַכֹּל דְּקָאֵי עַל נוֹדְרִים, מִשּׁוּם נִדָּרִים נָקַט לֵיהּ. וְנִדָּרִים גּוּפֵיהּ אִצְטְרִיךְ, לַאֲתוֹיֵי פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ שֶׁהוּא נִדָּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ:
מַעֲרִיכִין. אִם אָמַר עַל אֶחָד, עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי כְּפִי שָׁנָיו כְּמוֹ שֶׁקָּצוּב בְּפָרָשַׁת עֲרָכִין, שֶׁהָעֵרֶךְ נוֹתֵן לְפִי שָׁנִים שֶׁל נֶעֱרָכִין:
וְנֶעֱרָכִין. אִם אָמַר אַחֵר עָלָיו עֵרֶךְ פְּלוֹנִי זֶה עָלָי, אוֹ אָמַר הוּא עַצְמוֹ עֶרְכִּי עָלָי:
נוֹדְרִים. אָמַר דְּמֵי פְּלוֹנִי עָלָי, צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן כְּמוֹ שֶׁהוּא יָפֶה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק:
כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם. כֹּהֲנִים אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַשְׁמְעִינַן דְּנֶעֱרָכִין, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב (שם) וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אוֹתוֹ הַכֹּהֵן, יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא כֹהֵן לִפְנֵי כֹהֵן, הִלְכָּךְ כֹּהֵן לֵיתֵיהּ בַּעֲרָכִין, דְּאִי עָנִי הוּא לֹא קָרֵינָא בֵּיהּ וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן, קָמַשְׁמַע לָן דְּכֹהֲנִים אִיתַנְהוּ בְתוֹרַת עֲרָכִין. וְאַיְדֵי דִתְנַן כֹּהֲנִים, תְּנַן לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים:
נָשִׁים וַעֲבָדִים. וְהָאִשָּׁה מְשַׁלֶּמֶת כְּשֶׁתִּתְאַלְמֵן אוֹ תִּתְגָּרֵשׁ, וְהָעֶבֶד כְּשֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר:
טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹדְרִים וְנִדָּרִים. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהֶם דָּמִים:
וּמַעֲרִיכִין. אֶת אֲחֵרִים, אִם אָמְרוּ עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלָי, נוֹתְנִים עֵרֶךְ אוֹתוֹ פְּלוֹנִי:
אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין. אִם אָמַר עֶרְכִּי עָלָי, אוֹ אָמַר אַחֵר עָלֵיהֶם עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם. דְּזָכָר וּנְקֵבָה אֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת עֲרָכִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה זָכָר וַדָּאִי אוֹ נְקֵבָה וַדָּאִית:
פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ נִדָּר. אִם אָמַר דָּמָיו עָלָי. שֶׁהֲרֵי שָׁוֶה דָּמִים כָּל שֶׁהֵן:
אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ. שֶׁלֹּא נֶאֱמַר עֵרֶךְ בַּפָּרָשָׁה אֶלָּא מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וְנִרְאֶה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְיוֹם אֶחָד. וְכֵן הוּא בַּתּוֹסָפוֹת. וּכְדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק ה'‏ דְּנִדָּה. וְהָתָם בַּגְּמָרָא דָרְשִׁינַן לַהּ בְּמֻפְלָא הַסָּמוּךְ לְאִישׁ:
(ב) נְפָשׁוֹת כָּל דְּהוּ. גְּמָרָא:
(ג) וְתָנֵי וַהֲדַר מְפָרֵשׁ. גְּמָרָא. וְהוּא הַדִּין נַמִּי דְּמָצֵי לְמִנְקַט טֻמְטוּם כוּ'‏ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְנָכְרִי, אֶלָּא חֲדָא מִתַּרְתֵּי וּתְלַת נָקַט כוּ'. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן עוֹד:
(ד) מַעֲרִיכִין כוּ'. וְהָעֲרָכִין כֻּלָּן וְהַדָּמִים, הַכֹּל סְתָמָן לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְיִפְּלוּ הַכֹּל לַלִּשְׁכָּה שֶׁהָיְתָה בַמִּקְדָּשׁ מוּכֶנֶת לְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. הָרַמְבַּ"ם:
(ה) הַאי קְרָא בְּמַעֲרִיךְ כְּתִיב, וּלְפִיכָךְ הָיָה נִרְאֶה לִי לְהַגִּיהַּ לְאַשְׁמְעִינַן דְּמַעֲרִיכִין. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלִישְׁנָא דְמִשְׁנָה ג'‏ דִּלְקַמָּן נָקַט. וְעַיֵּן שָׁם:
(ו) אִי נַמִּי כְגוֹן שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם עַל מְנָת שֶׁאֵין לָרַב אוֹ לַבַּעַל רְשׁוּת בָּהֶן. תּוֹסָפוֹת:
(ז) וַעֲבָדִים. אַף עַל גַּב דְּגַבֵּי מִצְוֹת יֵשׁ לוֹ דִּין אִשָּׁה, לְפִי עֶרֶךְ זָכָר הוּא נֶעֱרָךְ, דְּלֹא אִשְׁתְּמִיט תַּנָּא דְלֵימָא אִם הָיָה נֶעֱרָךְ כְּאִשָּׁה. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורההַנָּכְרִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נֶעֱרָךְ. תְּרֵי קְרָאֵי כְתִיבֵי בְּפָרָשַׁת עֲרָכִין, חַד רִבּוּי וְחַד מִעוּט. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִעֵט אֶת הַנָּכְרִים. אִישׁ כִּי יַפְלִיא, רִבָּה כָל אִישׁ וַאֲפִלּוּ נָכְרִי בְּמַשְׁמַע. רַבִּי מֵאִיר סָבַר נָכְרִי נֶעֱרָךְ וְלֹא מַעֲרִיךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב בַּנֶּעֱרָכִים יוֹתֵר מִבַּמַּעֲרִיכִים, שֶׁהֲרֵי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן נֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא מַעֲרִיכִין, הִלְכָּךְ שְׁדֵי מִעוּטָא לַמַּעֲרִיךְ וְרִבּוּיָא לַנֶּעֱרָךְ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נָכְרִי מַעֲרִיךְ וְלֹא נֶעֱרָךְ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מַעֲרִיכִים וְלֹא נֶעֱרָכִים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. הִלְכָּךְ נָכְרִי שֶׁאָמַר עֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל פְּלוֹנִי עָלָי, חַיָּב לִתֵּן כְּפִי שָׁנָיו הָעֵרֶךְ הַקָּצוּב בַּפָּרָשָׁה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר עֵרֶךְ נָכְרִי פְּלוֹנִי עָלָי, אוֹ נָכְרִי שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי, לֹא אָמַר כְּלוּם:

עיקר תוספות יום טוב(ח) וְאַף עַל גַּב דְּאִישׁ בְּמַעֲרִיךְ כְּתִיב, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לַמַּעֲרִיךְ תְּנֵהוּ עִנְיָן לַנֶּעֱרָךְ. תּוֹסָפוֹת:
(ט) וּתְמֵהַנִי דִּבְמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק קַמָּא דִּשְׁקָלִים תְּנַן סְתָמָא, וְאֵין מְקַבְּלִין מִנָּכְרִי לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁכֵּן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹקֵינוּ [עֶזְרָא ד]. וּבַגְּמָרָא דְּהָכָא אָמְרִינַן דְּהִלְכָתָא כְרַבִּי מֵאִיר מִסְתַּבְּרָא דִּכְתִיב לֹא לָכֶם וְלָנוּ. וּבְנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם מָצָאתִי, וַהֲלָכָה כְרַבִּי מֵאִיר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) שֶׁנּוֹדְרִין. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְצָרִיךְ עִיּוּן דְּהָא לְרַבִּי מֵאִיר אֵין נָכְרִים מִתְנַדְּבִים לְבֶדֶק הַבַּיִת כוּ'. וְשֶׁמָּא הָדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהָא דְאָמַר דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר מִקְּרָא דְלֹא לָכֶם וְגוֹ'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם כָּתַב, נָכְרִי שֶׁאָמַר דָּמַי כוּ'‏ נוֹתֵן כְּפִי נִדְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹפֵל לַלִּשְׁכָּה, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין [מִן הַנָּכְרִי נְדָבָה אוֹ נֶדֶר] לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת אוֹ בֶּדֶק יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא לָכֶם וְגוֹ'. וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהֶן, יִבָּדֵק הַנָּכְרִי עַל דַּעַת מִי נָדַר, אִם נָדַר עַל דַּעַת יִשְׂרָאֵל יוֹצִיאוּהוּ [בֵּית דִּין] בַּמֶּה שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶן חוּץ מִבֶּדֶק הַבַּיִת וִירוּשָׁלַיִם, וְאִם אָמַר לַשָּׁמַיִם נָדַרְתִּי, יִגָּנְזוּ:

ברטנורההַגּוֹסֵס. לֹא נִדָּר, דְּלָאו בַּר דָּמִים הוּא, דִּלְמִיתָה הוּא עוֹמֵד:
וְלֹא נֶעֱרָךְ. דִּכְתִיב וְהֶעֱמִידוֹ וְהֶעֱרִיכוֹ, וְהַאי לָאו בַּר הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה הוּא:
וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג. שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל יוֹצֵא לֵהָרֵג עַל פִּי הַמַּלְכוּת, לֹא שְׁנָא מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שְׁנָא מַלְכוּת שֶׁל נָכְרִים, דִּבְרֵי הַכֹּל מַעֲרִיךְ וְנֶעֱרָךְ:
לֹא נִדָּר. דְּלָאו בַּר דָּמִים הוּא:
וְלֹא נֶעֱרָךְ. דִּכְתִיב (ויקרא כז) כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה. וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא דְּאָמַר נֶעֱרָךְ, מוֹקֵי לְהַאי קְרָא דְּכָל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם לִדְרָשָׁא אַחֲרִיתִי:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כוּ'. רַבִּי יוֹסֵי וְתַנָּא קַמָּא לֹא פְלִיגֵי בְנוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ. כִּי פְלִיגֵי בְאִם הִזִּיק. תַּנָּא קַמָּא סָבַר, אִם הִזִּיק פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּזִּיק חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין מִן הַתּוֹרָה, מִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה לָאו כִּכְתוּבָה בִשְׁטָר דָּמְיָא, אֶלָּא כְמִלְוָה עַל פֶּה, וּמִלְוָה עַל פֶּה אֵינוֹ גוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר, מִלְוָה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה כְּמִלְוָה הַכְּתוּבָה בִשְׁטָר דָּמְיָא, וְגוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים. וַהֲלָכָה כְתַנָּא קַמָּא. אֲבָל לְאַחַר שֶׁתִּקְּנוּ דְמִלְוָה עַל פֶּה גוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים, בֵּית דִּין גּוֹבִין מִמָּמוֹנוֹ וּמְשַׁלְּמִים מַה שֶּׁהִזִּיק:

עיקר תוספות יום טוב(יא) הַגּוֹסֵס. יָדוּעַ. וְהוּא שֶׁקּוֹל גְּרוֹנוֹ נִשְׁמָע בִּשְׁעַת הַמִּיתָה. הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה לִי, שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן מְגִיסָה בִקְדֵרָה, שֶׁהַלֵּחָה מִתְהַפֵּךְ בִּגְרוֹנוֹ, כְּמוֹ הַמֵּגִיס בִּקְדֵרָה שֶׁמְּהַפֵּךְ מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יב) וְצָרִיךְ עִיּוּן מְנָלָן לוֹמַר מִקְּרָא גַּבֵּי מַעֲרִיךְ שֶׁלֹּא יְהֵא נֶעֱרָךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) אַף עַל גַּב דְּאָמַר בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק ו'‏ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב עַל סוּס וְסוּדָרִין בְּיָדוֹ, מָצְאוּ לוֹ זְכוּת הָיָה הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין, מִכָּל מָקוֹם לֹא שְׁכִיחַ. תּוֹסָפוֹת:
(יד) דְּהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג עַל פִּי בֵּית דִּין הוּא עִנְיָן שֶׁאֵינוֹ תָלוּי בִּרְצוֹנֵנוּ אֶלָּא הַתּוֹרָה מְמִיתָה אוֹתוֹ, אֲבָל הַמֶּלֶךְ לִפְעָמִים מִתְמַלֵּא רַחֲמִים וּמוֹחֵל. הָרַמְבַּ"ם:
(טו) מִי שֶׁהוּא רָאוּי לֵחָרֵם וְלֵהָרֵג אֵינוֹ בִכְלַל פִּדְיוֹן. רַשִׁ"י:
(טז) אֲבָל בְּגוֹסֵס מוֹדֶה רַבִּי חֲנִינָא. רַשִׁ"י:
(יז) וּבְאִם הִקְדִּישׁ לֹא פְלִיגֵי שֶׁמִּיָּד שֶׁהִקְדִּישׁ חָל הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא דָמְיָא לְמִלְוָה. אֲבָל יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת אַמַּאי לֹא פְלִיגֵי בְּאִם נָדַר וְהֶעֱרִיךְ. וְשֶׁמָּא בְּנוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ יָחוּל מִיָּד. תּוֹסָפוֹת:
(יח) תְּמֵהַנִי מַאי תַּקָּנָה אִיכָּא, הָא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ח'‏ דִּבְכוֹרוֹת דְּמִלְוָה עַל פֶּה גוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁים, וְאִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אֲבָל הָאִידְנָא קַיְמָא לָן הֲלָכָה כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהאֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. דְּמַהוּ דְתֵימָא וְלָדוֹת מָמוֹנָא דְבַעַל הֵן כְּדִכְתִיב (שמות כא) כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְלֹא נַפְסְדִּינְהוּ מִנֵּיהּ, קָמַשְׁמַע לָן דִּכְתִיב (דברים כב) וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם, גַּם לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד:
יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר. מְקוֹם מוֹשַׁב הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת קָרוּי מַשְׁבֵּר:
מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד. דְּכֵיוָן דְּנֶעֱקַר לָצֵאת, גּוּפָא אַחֲרִינָא הוּא וְאֵינוֹ כְגוּף אִמּוֹ:
נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. לָאו שְׂעָרָהּ מַמָּשׁ קָאָמַר, אֶלָּא פֵּאָה שֶׁהָיְתָה לָהּ מִשְּׂעַר אִשָּׁה אַחֶרֶת קְשׁוּרָה לִשְׂעָרָהּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁאָמְרָה תְנוּ אוֹתָהּ לְבִתִּי אוֹ לִפְלוֹנִית, דְּכֵיוָן דְּאָמְרָה תְנוּ גַּלְיָא דַעְתָּהּ דְּלֹא נִיחָא לַהּ דְּתֶהֱוֵי כְגוּפָה לְאִתְּסוֹרֵי, וְכִנְטוּלָה מֵחַיִּים דָּמְיָא. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר אָסוּר, שֶׁנּוֹיֵי הַמֵּת אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה:
בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה אֲסוּרָה בַהֲנָאָה. אֲפִלּוּ שְׂעָרָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(יט) יָשְׁבָה כוּ'. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, קֹדֶם שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ. וְלֵיתָא, דְּאַיּוֹצֵא לֵהָרֵג קָאֵי, וְכָל הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג לְאַחַר גְּמַר דִּין. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְרֵישָׁא דְאֵין מַמְתִּינִין מִשּׁוּם עִנּוּי הַדִּין, דְּלֵיכָּא עִנּוּי הַדִּין אֶלָּא לְאַחַר גְּמַר דִּין. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י מֵת אָסוּר בַּהֲנָאָה, דִּכְתִיב וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם [בְּמִדְבָּר כ], וְגָמַר שָׁם שָׁם מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה. וְכֵיוָן שֶׁהַמֵּת אָסוּר בַּהֲנָאָה, כָּל נוֹיָיו מִתַּסְרֵי נַמִּי בַהֲנָאָה. וְהָא דִתְנַן שֶׁנֶּהֶרְגָה, רְבוּתָא קָא מַשְׁמַע לָן דִּגְמַר דִּינָהּ אוֹסַרְתָּהּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כא) אֲסוּרָה כוּ'. כִּדְקַיְמָא לָן וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יָצָא פְלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו וְאֵין לוֹ בָהֶן הֲנָיָה שֶׁל כְּלוּם. רַשִׁ"י:
(כב) וְתֵימַהּ, מַאי אֲפִלּוּ, דְּהָא בְאִשָּׁה נַמִּי שְׂעָרָהּ מִתְּסַר. וְהָרַמְבַּ"ם לֹא סִיֵּם אֲפִלּוּ שְׂעָרָהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא ערכין ו׳ א: ט״ז-ו׳ ב: ז׳

תָּנוּ רַבָּנָן: סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה עַד שֶׁלֹּא בָּאתָה לְיַד גַּבַּאי מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. מִשֶּׁבָּאתָה לְיַד גַּבַּאי אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֵינִי וְהָא רִבִּי יַנַּאי יַזִּיף וּפָרַע שַׁאֲנֵי רִבִּי יַנַּאי דְּנִיחָא לְהוּ לַעֲנִיִּים דְּכַמָּה דְּמַשְׁהֵי מַעֲשֵׂה וּמַיְיתִי לְהוּ. תָּנוּ רַבָּנָן: יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ סָבַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְמֵימָר לֹא שְׁנָא לִדְבַר הָרְשׁוּת וְלֹא שְׁנָא לִדְבַר מִצְוָה. אָמַר לֵהּ רַב אָמֵי: הָכִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִדְּאָמַר רִבִּי אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: נָכְרִי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ מִשֶּׁנִּשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. לְמַאי, אִלֵימָא לִדְבַר הָרְשׁוּת מַאי אִירְיָא נָכְרִי אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה וְטַעֲמָא דְּנָכְרִי הוּא דְּפָעֵי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּלֹא פָעֵי שַׁפִּיר דָּמֵי. שַׁעְזְרַק טַיְיעָא אִינְדַב שְׁרַגָּא לְבֵית כְּנִישְׁתָּא דְּרַב יְהוּדָה. שַׁנְיֵיהּ רְחָבָא. וְאִיקְפַּד רָבָא. אִיכָּא דַּאֲמָרֵי שַׁנְיֵיהּ רָבָא וְאִיקְפַּד רְחָבָא. וְאִיכָּא דַּאֲמָרֵי שְׁנַיְיוּהָ חַזְנֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא וְאִיקְפַּד רְחָבָא וְאִיקְפַּד רָבָא. מָאן דְּשַׁנְיֵיהּ סָבַר דְּלֹא שְׁכִיחַ וּמָאן דְּאִיקְפַּד סָבַר זִמְנִין דְּמִקְרֵי וְאָתֵי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד ועוד בענינים אלו, תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר "סלע זו לצדקה", עד שלא באתה (באה) ליד גבאי הצדקה — מותר לשנותה, להשתמש בה כדי לתת אחרת תמורתה, משבאתה ליד גבאי — אסור לשנותה.
ושואלים: איני [האמנם]? והא [והרי] ר' ינאי, שהיה גבאי צדקה, יזיף ופרע [היה לווה ממעות צדקה שבאו לידו ופורע]! ומשיבים: שאני [שונה דינו של] ר' ינאי, דניחא להו [שנוח להם] לעניים בכך, מפני דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו [שככל שהיה משהה את קופת הצדקה בלא מעות, כך היה כופה את הציבור ומביא להם] מעות נוספות.
ועוד בעניינים אלו תנו רבנן [שנו חכמים]: ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת — אסור לשנותה, להשתמש בה לצורך דבר אחר. סבר [סבור היה] ר' חייא בר אבא למימר [לומר]: לא שנא [לא שונה הדין] לדבר הרשות ולא שנא [ולא שונה הדין] לדבר מצוה, אסור לשנותה. אמר ליה [לו] רב אמי, הכי [כך] אמר ר' יוחנן: לא שנו שאסור לשנותה, אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה — מותר לשנותה.
ודין זה נלמד ממה שאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: גוי שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת, עד שלא נשתקע (נשתכח) שם בעליה, שאנשים זוכרים שהוא תרם אותה — אסור לשנותה, משנשתקע שם בעליה — מותר לשנותה.
ויש לברר: למאי [למה נאסר לשנותה] קודם שנשתקע שם הבעלים? אילימא [אם תאמר] לדבר הרשות, מאי איריא [מדוע מדובר דווקא] על גוי? אפילו אם ישראל התנדב מנורה, נמי [גם כן] אסור לשנותה לדבר רשות!
אלא מדובר בשינוי לדבר מצוה, שהוא אסור קודם שנשתקע שם הבעלים, רק אם המתנדב הוא גוי, אבל לא ישראל. וטעמא [וטעם הדבר], מפני שגוי הוא דפעי [שצועק] היכן המנורה שנדבתי, ומוחה על כך. אבל ישראל דלא פעי [שאינו צועק] כשמשנים את נדבתו לצורך מצוה אחרת, שפיר דמי [יפה, נכון הדבר].
מסופר, שעזרק טייעא [סוחר ערבי] אינדב שרגא לבי כנישתא [התנדב נר לבית הכנסת] של רב יהודה, שנייה [שינה אותו] רחבא לדבר אחר, קודם שנשתקע שמו של שעזרק ממנה, ואיקפד [והקפיד] רבא על שלא המתינו. איכא דאמרי [יש שאומרים] להיפך: שנייה [שינה אותו] רבא, ואיקפד [והקפיד] רחבא. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: שנייה חזני דפומבדיתא [שינו אותה גבאי פומבדיתא], ואיקפד [והקפיד] רחבא ואיקפד [והקפיד גם] רבה.
ומסבירים: מאן דשנייה סבר [מי ששינה היה סבור] שמותר הדבר, מפני דלא שכיח [שעזרק אינו מצוי בעיר], ואין לחשוש לכך שימחה. ומאן דאיקפד סבר [ומי שהקפיד היה סבור]: זמנין דמקרי ואתי [פעמים קורה שהוא בא לשם] ויש לחשוש לכך.

זוהר ספר הזהר, נשא ד׳: כ״ב-נ״ט

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הֲווּ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה (נ''א יִצְחָק) נֵימָא מִלִּין דְּאוֹרַיְתָא וְנֵיזִיל. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה (יִצְחָק) וְאָמַר (שמות כא) כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹמֵר. מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹמֵר וּמַה עַל דָּא כָּךְ מַאן דְּגָרִים לַאֲבְאָשָׁא עָלְמָא בְּחוֹבוֹי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אֶלָּא תַּוַּהְנָא דְּאַף עַל גַּב דְּאַבְאִישׁ עָלְמָא אַמַּאי אִית לֵיהּ תְּשׁוּבָה כְּמָה דִּכְתִיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹמֵר וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב. אֶלָּא וַדַּאי דָּא מְהַנְיָא לְהוּ בְּגִין דְּעָבִיד תְּשׁוּבָה כִּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ מַמָּשׁ דְּהָא מַה דְּפָגִים לְעֵילָא אַתְקִּין לֵיהּ וּבַמֶּה בִּתְשׁוּבָה דִּכְתִיב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹמֵר וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב תְּשׁוּבָה אַתְקִּין כֹּלָא אַתְקִּין לְעֵילָא אַתְקִּין לְתַתָּא אַתְקִּין לְגַרְמֵיהּ אַתְקִּין לְכָל עָלְמָא. פָּתַח רַבִּי יִצְחָק (יְהוּדָה) אַבַּתְרֵיהּ וְאָמַר (דברים ד) בַּצַר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹמֵר בַּצַר לְךָ מִכָּאן דִּתְשׁוּבָה מַעֲלְיָא מִכֹּלָּא עַד לָא יִשְׁרֵי דִּינָא בְּעָלְמָא דְּבָתַר דְּשָׁרֵי דִּינָא תַּקִּיף חֵילֵיהּ מַאן יַעֲבַר לֵיהּ מֵעָלְמָא וִיסַלַּק לֵיהּ. דְּהָא כֵּיוָן דְּשָׁארֵי דִּינָא לָא יִסְתַּלַּק עַד דְּיִשְׁתְּלִים בָּתַר דְּאִשְׁתְּלִים וְעָבַד תְּשׁוּבָה אַתְקִּין עָלְמִין כֻּלְּהוּ. מַשְׁמַע דִּכְתִיב וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וּכְתִיב וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים מַאי אִכָּא הָכָא אֶלָּא לַאֲכְלָלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא וְאִשְׁתַּכְּחַת בְּעָאקוּ דִּלְהוֹן וְלָא שָׁבְקָת לוֹן לְעָלְמִין וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַף עַל גַּב דְּשָׁארֵי דִּינָא בְּעָלְמָא בָּעֵי דִּיהַדְּרוּן יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְאוֹטָבָא לְהוּ בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וְלֵית לָךְ מַאן דְּקָאִים קַמֵּי תְּשׁוּבָה. תָּא חֲזֵי אֲפִלּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה אִקְּרֵי וְאִי תֵּימָא (תְּשׁוּבָה) עִלָּעָא. (ס''א מַעֲלְיָא) (ג''א עִלָּאָה) בְּכָל אֲתַר לָא שְׁכִיחַ אֶלָּא דָּא אִקְּרֵי תְּשׁוּבָה כַּד אַהֲדַר רַחֲמֵי לְקַבְּלָהָא וְאִי תָּבָת עַל כָּל אִנּוּן אוֹכְלוּסִין וְיַנְּקָא לוֹן וּתְשׁוּבָה מַעֲלְיָא כַּד אִתְמְסָר נַפְשָׁא לְגַבָּהּ וְנָטִיל לָהּ בְּזִמְנָא דְּאִיהִי בִּתְשׁוּבָה כְּדֵין כֹּלָּא אִתְתַּקַּן לְעֵילָא וְתַתָּא וְאִתְתַּקַּן הוּא וְכָל עָלְמָא. חַיָּבָא חַד בְּעָלְמָא קִלְקוּלָא דְּכַמָּה אָחֳרָנִין בְּגִנֵּיהּ וַוי לְחַיָּבָא וַוי לִשְׁבִיבֵיהּ תָּא חֲזֵי יוֹנָה בְּגִין דְּלָא בָּעָא לְמֵיהָךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ כַּמָּה בְּנֵי נְשָׁא הֲווּ אִתְאֲבִידוּ בְּגִנֵּיהּ בְּיַמָּא עַד דְּכֻלְּהוּ אַהֲדְרוּ עֲלוֹי וְדָאִינוּ לֵיהּ בְּדִינָא בְּיַמָּא וּכְדֵין אִשְׁתְּזִיבוּ כֻּלְּהוּ וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עֲלֵיהּ לְבָתַר וְשָׁזִיב כַּמָּה אָכְלוּסִין בְּעָלְמָא. אֵימָתַי כַּד אַהֲדַר לְמָאֵריהּ מִגּוֹ עַקְתֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יונה ג) קָרָאתִי מִצָרָה לִי אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵנִי. וּכְתִיב (תהלים קי''ח) מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהררַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלֹד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נֹאמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה וְנֵלֶךְ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, כִּי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִי יִכְרֶה אִישׁ בּוֹר וְגוֹ', מַה כָּתוּב אַחֲרָיו בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם וְגוֹ', וּמַה עַל זֶה כָּךְ, מִי שֶׁגָּרַם לְהָרַע לָעוֹלָם בַּחַטָּאָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא תָּמֵהַ אֲנִי, כֵּיוָן שֶׁהֵרַע לָעוֹלָם, לָמָּה מוֹעִיל לוֹ הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתָם וְהֵשִׁיב. אֶלָּא וַדַּאי זֶה מוֹעִיל לָהֶם מִשּׁוּם כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כִּבְיָכוֹל הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מַמָּשׁ. כִּי תְּשׁוּבָה מְשִׁיבָה ה' אֶל הַו', כִּי מַה שֶּׁפָּגַם לְמַעְלָה תִּקֵּן אוֹתוֹ, וּבַמֶּה בִּתְשׁוּבָה. שֶׁכָּתוּב, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְהֵשִׁיב וְגוֹ'. וּתְשׁוּבָה מְתַקֶּנֶת הַכֹּל, מְתַקֶּנֶת לְמַעְלָה וּמְתַקֶּנֶת לְמַטָּה מְתַקֶּנֶת אֶת עַצְמוֹ, וּמְתַקֶּנֶת לְכָל הָעוֹלָם. פָּתַח רַבִּי יִצְחָק, וְאָמַר, בַּצַר לְךְ וּמְצָאוּךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ', בַּצַר לְךְ מִכָּאן שֶׁתְּשׁוּבָה טוֹבָה מִכֹּל, בְּטֶרֶם שֶׁיִּשְׁרֶה הַדִּין בָּעוֹלָם. כִּי אַחַר שֶׁכְּבָר שָׁרָה הַדִּין, נִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, מִי יַעֲבִירוֹ מִן הָעוֹלָם וִיסַלְּקוֹ. כִּי כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁרָה הַדִּין אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁיֻּשְׁלָם. אַחַר שֶׁנִּשְׁלָם הַדִּין, וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָמוֹת. זֶה מַשְׁמָע, מִשֶּׁכָּתוּב, וּמְצָאוּךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְכָתוּב, וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹקֶיךְ וְגוֹ', כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹקֶיךְ. בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מַה עִנְיָן לְכָאן. שֶׁהוּא לִכְלוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרֵאת אַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת, וְנִמְצֵאת עִמָּהֶם בַּצָרָה, וְאֵינָהּ עוֹזֶבֶת לְעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁרָה דִּין בָּעוֹלָם, רוֹצֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה לְהֵטִיב לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין לְךְ דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי תְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה, אֲפִלּוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מַלְכוּת, נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה. וְאִם תֹּאמַר, תְּשׁוּבָה עֶלְיוֹנָה, הִיא אֵינָהּ מְצוּיָה בְּכָל מָקוֹם. אֶלָּא זוֹ, הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, כְּשֶׁחָזְרוּ הָרַחֲמִים, כְּנֶגְדָהּ, וְהוּא שָׁבָה לְהַנִּיק כָּל אֵלּוּ הָהֲמוֹנִים שֶׁלָּהּ. וּתְשׁוּבָה הֲכִי טוֹבָה הִיא, כְּשֶׁהַחוֹטֵא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ אֵלֶיהָ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָהּ בַּזְּמָן שֶׁהוּא בִּתְשׁוּבָה, אָז מִתְתַּקֵּן הַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהוּא נִתְתַּקֵּן וְכָל הָעוֹלָם. רָשָׁע אֶחָד בָּעוֹלָם, כַּמָּה אֲחֵרִים נִזּוֹקִים בִּשְׁבִילוֹ. אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ. בֹּא וּרְאֵה, יוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָצָה לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת אֲדוֹנוֹ, כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הָיוּ נֶאֱבָדִים בִּשְׁבִילוֹ בַּיָּם עַד שֶׁכֻּלָּם חָזְרוּ עָלָיו וְדָנוּ אוֹתוֹ בַּדִּין לְהַשְּׁלִיכוֹ לַיָּם. וְאָז נִצְלוּ כֻּלָּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עָלָיו אַחַר כָּךְ, וְהִצִיל כַּמָּה הֲמוֹנִים בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, מָתַי הָיָה זֶה. הוּא כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה לַאֲדוֹנוֹ מִתּוֹךְ צָרָתוֹ. זֶה שֶׁכָּתוּב, קָרָאתִי מִצָרָה לִי אֶל יְיָ וַיַּעֲנֵנִי. וְכָתוּב, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ, וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ד׳: ה׳-ז׳

מוסר ספר חסידים רכ״ב-רכ״ג

יֵשׁ שֶׁנֶּהֱרָג עַל קִדּוּשׁ ה' וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁאֵינָם נֶהֱרָגִים עַל קִדּוּשׁ ה' אֶלָּא מֵתִים בִּידֵי שָׁמַיִם עַל מִטּוֹתֵיהֶם וְאִלּוּ הָיָה בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה הָיוּ נֶהֱרָגִים וְלֹא יַפְסִידוּ אֶלָּא שֶׁפּוֹחֲתִים לָהֶם מִן הַשְּׂכַר טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי כֵּן כְּדֵי שֶׁיִּחְיוּ וְיוֹלִידוּ בָנִים וְאוֹתָן הַנֶּהֱרָגִים עוֹדְפִים עֲלֵיהֶם שָׂכָר כְּנֶגֶד חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא קִבְּלוּ וְעוֹלֶה מִדַּת הַדִּין לִטְעֹן כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים אִם הָיָה מְבִיאָן לִידֵי מַחֲשָׁבָה וְנִסָּיוֹן שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד וּלְקַבֵּל פֻּרְעָנוּת כְּנֶגֶד הַנִּסָּיוֹן שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲמֹד. וִיכוֹלִים לוֹמַר הַצַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לָךְ אִם הָיִינוּ בָּאִים לִידֵי נִסָּיוֹן הָיִינוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד וְלֹא הָיִינוּ חוֹטְאִים. הַרְבֵּה יְהוּדִים נֶהֱרָגִים בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה. וְהַרְבֵּה גָּמְרוּ לֵהָרֵג וְנִצוֹלוּ וְרָאָה יְהוּדִי אֶחָד שְׁמוֹ רִבִּי שַׁבְּתַי בַּחֲלוֹם הָרוּג אֶחָד שְׁמוֹ רִבִּי שַׁבְּתָאי אָמַר רִבִּי שַׁבְּתַאי הֶהָרוּג כָּל אוֹתָם שֶׁגָּמְרוּ בְּלִבָּם לֵהָרֵג עַל קִדּוּשׁ ה' חֶלְקָם עִמָּנוּ בְּגַן עֵדֶן: רָשָׁע אֶחָד הָיָה קָבוּר בֵּין הַהֲרוּגִים בָּאוּ בַּחֲלוֹם לְאָדָם חָשׁוּב חַי שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ מִבֵּינֵיהֶם שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר:

תורה דברים כ״ב: ח׳-י״ב