פרשת כי תצא יום רביעי

כי תצא · רביעי

תורה דברים כ״ב: ב׳-ז׳

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
כב (ב) וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃
וְאִם לָא קָרֵב אֲחוּךְ לְוָתָךְ וְלָא יְדַעַתְּ לֵיהּ וְתַכְנְשִׁנֵּיהּ לְגוֹ בֵיתָךְ וִיהֵי עִמָּךְ עַד דְּיִתְבַּע אֲחוּךְ יָתֵיהּ וְתָתֵיבִנֵּיהּ לֵיהּ:
רש״יעַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּתְּנֵהוּ לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֵׁהוּ? אֶלָּא דָּרְשֵׁהוּ שֶׁלֹּא יְהֵא רַמַּאי (בבא מציעא כ"ז; עי' ספרי):
וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ. שֶׁתְּהֵא בוֹ הֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא יֹאכַל בְּבֵיתְךָ כְּדֵי דָּמָיו וְתִתְבָּעֵם מִמֶּנּוּ. מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל יִמָּכֵר (בבא מציעא כ"ח):
(ג) וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכׇל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃ {ס}
וְכֵן תַּעְבֵּד לַחֲמָרֵיהּ וְכֵן תַּעְבֵּד לִכְסוּתֵיהּ וְכֵן תַּעְבֵּד לְכָל אֲבֵדַת אֲחוּךְ דִּי תֵיבַד מִנֵּיהּ וְתַשְׁכְּחִנַּהּ לֵית לָךְ רְשׁוּ לְאִתְכַּסָּאָה:
רש״ילֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם. לִכְבֹּשׁ עֵינְךָ כְּאִלּוּ אֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתוֹ:
(ד) לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ {ס}
לָא תֶחֱזֵי יָת חֲמָרָא דְאָחוּךְ אוֹ תוֹרֵיהּ רָמָן בְּאָרְחָא וְתִתְכְּבֵשׁ מִנְּהוֹן אֲקָמָא תְקִים עִמֵּיהּ:
רש״יהָקֵ֥ם תָּקִ֖ים. זוֹ טְעִינָה – לְהַטְעִין מַשּׂאוֹי שֶׁנָּפַל מֵעָלָיו:
עִמּֽוֹ. עִם בְּעָלָיו, אֲבָל אִם הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר לוֹ הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה אִם רָצִיתָ לִטְעֹן טְעֹן, פָּטוּר (שם ל"ב):
(ה) לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כׇּל־עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה׃ {פ}
לָא יְהֵי תִקּוּן זֵין דִּגְבַר עַל אִתְּתָא וְלָא יְתַקֵּן גְּבַר בְּתִקּוּנֵי אִתְּתָא אֲרֵי מְרָחָק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ כָּל עָבֵד אִלֵּין:
רש״ילֹא יִהְיֶ֤ה כְלִי גֶ֙בֶר֙ עַל אִשָּׁ֔ה. שֶׁתְּהֵא דּוֹמָה לְאִישׁ, כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ בֵּין הָאֲנָשִׁים, שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא לְשֵׁם נִאוּף (עי' ספרי):
וְלֹא יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה. לֵילֵךְ לֵישֵׁב בֵּין הַנָּשִׁים. דָּ"אַ — שֶׁלֹּא יַשִּׁיר שְׂעַר הָעֶרְוָה וְשֵׂעָר שֶׁל בֵּית הַשֶּׁחִי (נזיר נ"ט):
כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת. לֹא אָסְרָה תוֹרָה אֶלָּא לְבוּשׁ הַמֵּבִיא לִידֵי תוֹעֵבָה (עי' ספרי):
(ו) כִּ֣י יִקָּרֵ֣א *(בספרי תימן קַן בקו״ף גדולה)קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃
אֲרֵי יְעָרַע קִנָּא דְצִפְּרָא קֳדָמָךְ בְּאָרְחָא בְּכָל אִילָן אוֹ עַל אַרְעָא אֶפְרֹחִין אוֹ בֵיעִין וְאִמָא רְבֵעָא עַל אֶפְרֹחִין אוֹ עַל בֵּיעִין לָא תִסַּב אִמָּא עַל בְּנַיָּא:
רש״יכִּ֣י יִקָּרֵ֣א. פְּרָט לִמְזֻמָּן (חולין קל"ט):
לֹא תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם. בְּעוֹדָהּ עַל בָּנֶיהָ:
(ז) שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ {ס}
שַׁלָּחָא תְשַׁלַּח יָת אִמָּא וְיָת בְּנַיָּא תִּסַּב לָךְ בְּדִיל דְּיֵיטַב לָךְ וְתוֹרִיךְ יוֹמִין:
רש״ילְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וגו'. אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס אָמְרָה תוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", קַל וָחֹמֶר לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת (שם קמ"ב):

נביאים שמואל א י״ז: ט״ז-כ״א

יז (טז) וַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃ {פ}
וְקָרֵיב פְּלִשְׁתָּאָה וּמַקְדִים וּמַחֲשִׁיךְ וְאִתְעַתַּד אַרְבְּעִין יוֹמִין:
רש״יהַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה מב ב): כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע:
חֲרִיצֵי הֶחָלָב. (תרגום:) ״גוּבְנִין דְּחַלְבָּא״:
(יז) וַיֹּ֨אמֶר יִשַׁ֜י לְדָוִ֣ד בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א לְאַחֶ֙יךָ֙ אֵיפַ֤ת הַקָּלִיא֙ הַזֶּ֔ה וַעֲשָׂרָ֥ה לֶ֖חֶם הַזֶּ֑ה וְהָרֵ֥ץ הַֽמַּחֲנֶ֖ה לְאַחֶֽיךָ׃
וַאֲמַר יִשַׁי לְדָוִד בְּרֵיהּ סַב כְּעַן לַאֲחָיִךְ מְכִילְתָא דְקָלְיָא הָדֵין וְעַסְרָא טוּלְמִין דְלַחְמָא הָדֵין וְאוֹבִיל לְמַשְׁרִיתָא לַאֲחָיךְ:
(יח) וְ֠אֵ֠ת עֲשֶׂ֜רֶת חֲרִצֵ֤י הֶחָלָב֙ הָאֵ֔לֶּה תָּבִ֖יא לְשַׂר־הָאָ֑לֶף וְאֶת־אַחֶ֙יךָ֙ תִּפְקֹ֣ד לְשָׁל֔וֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָ֖ם תִּקָּֽח׃
וְיַת עֲסַר גוּבְנִין דַחֲלָבָא הָאִלֵין תּוֹבֵיל לְרַב אַלְפָא וְיַת אַחָיךְ תַּסְעַר לִשְׁלָם וְיַת טִיבֵיהוֹן תַּיְתֵי:
רש״ילְשַׂר הָאָ֑לֶף. אֲנִי אוֹמֵר: לְשַׂר שֶׁל אוֹתוֹ אֶלֶף שֶׁאֶחָיו (ספרים אחרים שֶׁאֲנִי) מִמֶּנּוּ, שֶׁלְּכָל הַשְּׁבָטִים הָיוּ שָׂרֵי אֲלָפִים לְפִי אַלְפֵיהֶם, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי: לְשַׂר הָאָלֶף זֶה יְהוֹנָתָן, שֶׁאָמַר עָלָיו (שמואל א יג: ב): וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין:
וְאֶת עֲרֻבָּתָ֖ם תִּקָּֽח. וְאֶת עֲרוּבַת הַצָּלָתָם וּשְׁלוֹמָם, תִּקַּח בְּאָזְנֶיךָ וּבִלְבָבְךָ, וְתַגֵּד לִי וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְיַת טִיבֵיהוֹן תַּיְתִי״:
עֲרֻבָּתָ֖ם. לְשׁוֹן הַצָּלָה, כְּמוֹ ״עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב״ (תהלים קיט: קכב), גרנטי״ש בלע״ז וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבת נו א): גֵּט כְּרִיתוּת יִקַּח מֵאִתָּם וְיָבִיא לִנְשׁוֹתֵיהֶם, לְהַפְרִיד עֵרוּב שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ:
(יט) וְשָׁא֤וּל וְהֵ֙מָּה֙ וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק הָאֵלָ֑ה נִלְחָמִ֖ים עִם־פְּלִשְׁתִּֽים׃ {ס}
וְשָׁאוּל וְאִינוּן וְכָל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל בְּמֵישַׁר בּוּטְמָא מְגִיחִין קְרָבָא עִם פְּלִשְׁתָּאֵי:
(כ) וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד בַּבֹּ֗קֶר וַיִּטֹּ֤שׁ אֶת־הַצֹּאן֙ עַל־שֹׁמֵ֔ר וַיִּשָּׂ֣א וַיֵּ֔לֶךְ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יִשָׁ֑י וַיָּבֹא֙ הַמַּעְגָּ֔לָה וְהַחַ֗יִל הַיֹּצֵא֙ אֶל־הַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וְהֵרֵ֖עוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃
וְאַקְדֵם דָוִד בְּצַפְרָא וּשְׁבַק יַת עָנָא עַל נָטְרָא וּנְסִיב וַאֲזַל כְּמָה דְפַּקְדֵיהּ יִשַׁי וְאָתָא לְכַרְכּוּמָא וּמַשִׁרְיַת עָבְדֵי קְרָבָא נְפָקוּ לְסִידְרָא וְיַבִּיבוּ בִּקְרָבָא:
רש״יהַמַּעְגָּ֔לָה. סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה עוֹשִׂים מַעְגָּל, וְהַיּוֹצֵא חוּץ, לְפָנִים אוֹ לְאָחוֹר, מִתְחַיֵּב. לְפָנִים, שֶׁמָּא יָרוּצוּ עָלָיו בְּנֵי מַעַרְכוֹת הָאוֹיְבִים, לְאָחוֹר, מְבַקֵּשׁ הוּא לָנוּס:
(כא) וַתַּעֲרֹ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלִשְׁתִּ֔ים מַעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את מַעֲרָכָֽה׃
וְסַדָרוּ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתָּאֵי סִדְרָא לִקֳדָמוּת סִדְרָא:
רש״יוַתַּעֲרֹ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙. מַעֲרֶכֶת יִשְׂרָאֵל:

כתובים תהילים צ״ה: ב׳-ז׳

צה (ב) נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃
נְקַדֵם אַפּוֹי בְּתוֹדָתָא בְּתוּשְׁבָּחַיָא נְיַבֵּב קֳדָמוֹי:
רש״יוְתוֹעֲפוֹת. לְשׁוֹן גֹּבַהּ, כְּעוֹף הַמְּעוֹפֵף:
(ג) כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהֹוָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כׇּל־אֱלֹהִֽים׃
אֲרוּם אֱלָהָא רַבָּא יְיָ וּמַלְכָּא רַבָּא עַל כָּל אֱלָהָא:
(ד) אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ וְתוֹעֲפֹ֖ת הָרִ֣ים לֽוֹ׃
דִי בִידֵיהּ תָּלְיָן פִּשְׁפּוּשִׁין דְאַרְעָא וְתוּקְפֵי רוּם טוּרַיָא דִי לֵיהּ:
(ה) אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃
דִי לֵיהּ יַמָא וְהוּא עֲבַד יָתֵיהּ וְיַבֶּשְׁתָּא אַיְדוֹ בְרִיאוּ:
(ו) בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְהֹוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ׃
אֱתוּן נִסְגוֹד וְנִגְחַן נַחֲמוֹט קֳדָם יְיָ דַעֲבִיד יָתָנָא:
רש״ינִ֝בְרְכָ֗ה. לְשׁוֹן ״וַיַּבְרֵךְ אֶת הַגְּמַלִּים״ (בראשית כד: יא):
(ז) כִּ֘י ה֤וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַאֲנַ֤חְנוּ עַ֣ם מַ֭רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֝יּ֗וֹם אִֽם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ׃
אֲרוּם הוּא אֱלָהָנָא וַאֲנַחְנָא עַמֵיהּ וְעָאָן רַעֲיַת אַיְדֵיהּ יוֹמָא דֵין אִם בְּמֵימְרֵיהּ תְּקַבְּלוּן:
רש״יהַ֝יּ֗וֹם. בָּעוֹלָם הַזֶּה אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ:

משנה משנה שבועות ה׳

א. שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב. וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:
ברטנורהשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. אַיְדֵי דְתָנָא בִשְׁבוּעַת הָעֵדוּת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, תָּנָא נַמִּי הָכָא לְכֻלְּהוּ:
בִּקְרוֹבִים. שֶׁבַּעַל הַפִּקָּדוֹן קָרוֹב לָזֶה שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ:
בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין. אִם מִפִּי עַצְמוֹ נִשְׁבַּע, שֶׁהוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו אוֹ שֶׁעָנָה אָמֵן אַחַר הַשְּׁבוּעָה וְאַחַר כָּךְ הוֹדָה, חַיָּב קָרְבָּן. דִּכְתִיב (ויקרא ה) וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ, כָּל דְּהוּ:
וּמִפִּי אֲחֵרִים. וְלֹא עָנָה אָמֵן. כְּגוֹן מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עָלֶיךָ שֶׁתַּחֲזִיר לִי פִקְדוֹנִי, וְאָמַר אֵין לְךָ בְיָדִי כְלוּם, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בְּבֵית דִּין:
וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה. דְּלֹא כְתִיב בָּהּ וְנֶעְלַם. זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, שֶׁזָּכוּר עַל הַפִּקָּדוֹן וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּתְחַיֵּב עַל כְּפִירָתוֹ קָרְבָּן:
וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן. שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ קָרְבָּן, אֲבָל זָכוּר הוּא שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ:
בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. הַקָּנוּי בִּשְׁנֵי סְלָעִים. דְּהָכִי כְתִיב גַּבֵּי אֵיל אָשָׁם (ויקרא ה), בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים:
עיקר תוספות יום טוב(א) וּכְלוֹמַר דְּאִלּוּ לֹא הוֹדָה, מִי מְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ב) רַשִׁ"י. וּפֵרֵשׁ הָרַשַׁ"ל דְּבָא לוֹמַר דְּמִפִּי עַצְמוֹ חַיָּב אַף בְּלֹא טַעֲנַת הַתּוֹבֵעַ. וְכִדְאִיתָא בַגְּמָרָא דַּף ל"ב:
(ג) עַד כוּ'. מִשּׁוּם דְּמִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת גָּמְרִינַן לַהּ, וּסְבִירָא לֵיהּ דּוּן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, וְהָתָם בְּבֵית דִּין. רַשִׁ"י:
(ד) כֵּיוָן כוּ'. דִּסְבִירָא לְהוּ דּוּן מִנַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ. רַשִׁ"י:
(ה) רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע, הָא שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר בִּשְׁבוּעָה זוֹ יוֹדְעִים הֵם, וְכִדְפֵרְשׁוּ לְעִנְיַן שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וְסָמְכוּ אַדִּלְעֵיל. וְכֵן מַה שֶּׁכָּתַב אֲבָל זָכוּר כוּ', הוּא הַדִּין הָתָם, וְסָמַךְ אַדְּהָכָא:
(ו) דְּבִכְרֵתוֹת יָלְפִינַן לַהּ אַכָּל הָאֲשָׁמוֹת. תּוֹסָפוֹת וְהָרַ"ן:
ב. שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד. אָמַר לוֹ, תֶּן לִי פִקְדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְיָדִי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, הֲרֵי זֶה חַיָּב. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים, בֵּין בִּפְנֵי בֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְכָפַר, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:
ברטנורהמִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת. אַחַר כְּפִירָה. נִמְצָא שֶׁבְּכָל שְׁבוּעָה הוּא כוֹפֵר מָמוֹן:
עיקר תוספות יום טוב(ז) אָמַר לוֹ תֵּן כוּ'. לָאו דַּוְקָא שֶׁאָמַר לוֹ כוּ'‏ כִּדְיָלְפִינַן מִוְּכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ כוּ'. וּמִכָּל מָקוֹם בַּעֲמִיתוֹ בָעִינַן, דְּאַף עַל גַּב דְּהַכְחָשָׁה כָל דְּהוּ אֲפִלּוּ בְלֹא תְּבִיעָה סַגִּי, מִכָּל מָקוֹם הַשְּׁבוּעָה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא בִּפְנֵי עֲמִיתוֹ, אִי נַמִּי לִפְנֵי הַמֻּרְשֶׁה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) מַשְׁבִּיעֲךָ. לָאו שֶׁהַתּוֹרָה חִיְּבַתּוּ בִשְׁבוּעָה וּלְכָךְ מַשְׁבִּיעוֹ, שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁיִּתְחַיֵּב הַשּׁוֹמֵר שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא כְשֶׁהוֹדָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵר וְרוֹצֶה לִפְטֹר עַצְמוֹ מֵחִיּוּב הַתַּשְׁלוּמִין, אֲבָל לֹא בְכוֹפֵר שֶׁהוּא שׁוֹמֵר. אֶלָּא אִם הִשְׁבִּיעוֹ וְהַלָּה נִשְׁבַּע קָאָמְרִינַן:
(ט) אָמֵן. לְרַבָּנָן דִּסְבִירָא לְהוּ מִפִּי אֲחֵרִים נַמִּי חַיָּב אֲפִלּוּ חוּץ לְבֵית דִּין, הֲוָה מָצֵי לְפָרוֹשֵׁי מִפִּי אֲחֵרִים, אֶלָּא אַיְדֵי דִלְעֵיל, תָּנֵי נַמִּי הָכָא בִכְהַאי גַּוְנָא:
ג. הָיוּ חֲמִשָּׁה תוֹבְעִין אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ פִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. תֶּן לִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. תֶּן לִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִים, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְכֻסֶּמֶת, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:
ברטנורהשְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. אֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ בִשְׁבוּעָה. וְהַשְׁתָּא קַיְמָא שְׁבוּעָה אַכֻּלְּהוּ. וְאֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלֹא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְכֻסֶּמֶת. דְּסָבַר רַבִּי מֵאִיר הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ חִטָּה, מִין חִטָּה קָאָמַר. וְכֵן שְׂעֹרָה, וְכֵן כֻּסֶּמֶת, דִּכְתִיב (שמות ט) וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וְהָוֵי כְאִלּוּ טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, גַּרְגִּיר אֶחָד שֶׁל חִטָּה וְשֶׁל שְׂעֹרָה וְשֶׁל כֻּסֶּמֶת קָאָמַר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
עיקר תוספות יום טוב(י) הָיוּ כוּ'. בְּסִפְרָא נִשְׁנָה נַמִּי לְעִנְיַן עֵדוּת. וְכֵן הוּא נַמִּי בָרַמְבַּ"ם:
(יא) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כוּ', רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כוּ'. מִסְתַּבְּרָא דִפְלִיגֵי נַמִּי אַסֵּיפָא. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ד. אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִתִּיתִי. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ:
ברטנורהאֲבָל מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם. הִלְכָּךְ מָמוֹנָא כָפַר. וּפְלֻגְתָּא דְרַבָּנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כִּי אָמַר לֵיהּ אָנַסְתָּ אוֹ פִתִּיתָ אֶת בִּתִּי, קְנָסָא קָתָבַע מִנֵּיהּ שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְלֹא קָא תָבַע מִנֵּיהּ בֹּשֶׁת וּפְגָם שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִים, דְּלֹא שָׁבֵיק אֱינַשׁ מִידֵי דְקִיץ וְתָבַע מִידֵי דְּלֹא קִיץ, הִלְכָּךְ קְנָסָא כָפַר לֵיהּ וּפָטוּר. וְרַבָּנָן סָבְרֵי בֹּשֶׁת וּפְגָם קָא תָבַע לֵיהּ, דְּלֹא שָׁבֵיק אֱינִישׁ מִידֵי דְכִי מוֹדֵי בֵיהּ לֹא מִפְטַר וְתָבַע מִידֵי דְכִי מוֹדֵי בֵיהּ מִפְטַר, הִלְכָּךְ כִּי כָפַר לֵיהּ, מָמוֹנָא כָפַר לֵיהּ וְחַיָּב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
עיקר תוספות יום טוב(יב) וּפְגָם. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב בֹּשֶׁת וּפְגָם וְצַעַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ה. גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. אָמַר לוֹ, חָבַלְתָּ בִי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְךָ חַבּוּרָה, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ, הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִמִּיתִי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, חַיָּב. וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, פָּטוּר:
ברטנורההֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי. קְנָסָא הוּא, דִּמְשַׁלֵּם שְׁלֹשִׁים סְלָעִים אֲפִלּוּ אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא דִינָר:
אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי. קְנָסָא הוּא שֶׁיּוֹצִיא עַבְדּוֹ לְחֵרוּת בִּשְׁבִיל אֶחָד מֵאֵבָרָיו:
עיקר תוספות יום טוב(יג) גָּנַבְתָּ כוּ'. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כֶּפֶל בְּהוֹדָאָה, מְשַׁלֵּם הוּא אֶת הַקֶּרֶן בְּהוֹדָאָתוֹ. הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא הִתְבָּאֵר בַּגְּמָרָא לְמַאי צְרִיכֵי לְכָל הָנֵי בָבוֹת:

גמרא שבועות ל״ח ב: ג׳-ו׳

אִנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי וְכוּלִי. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הוֹאִיל וְעִקָּר קְנָס הוּא תּוֹבֵעַ. אָמַר רָבָא: מָשָׁל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ תֵּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. אָמַר לוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי חִטִּין וְאִשְׁתְּכַח דְּחִטִּין הוּא דְּלֵית לֵהּ הָא שְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין אִית לֵהּ דְּפָטוּר דְּכִי אִשְׁתַּבַּע אַחִטִּין אַקּוּשְׁטָא מִשְׁתַּבַּע. אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי: מִי דָּמִי הָתָם בְּחִטִּין קָא כָּפַר לֵהּ בִּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין לָא קָא כָּפַר לֵהּ הָכָא בְּכֹלָּא מִלְּתָא הוּא דְּקָא כָּפַר לֵהּ. הָא לָא דַּמְיָא אֶלָּא לְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ תֵּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדָךְ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָהּ בְּיָדִי כְּלָל וְאִשְׁתְּכַח דְּחִטִּין הוּא דְּלֵית לֵהּ הָא שְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין אִית לֵהּ דִּמְחַיָּב. אֶלָּא כִּי אָתָא רָבִין אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לְדִבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן: קְנָס הוּא תּוֹבֵעַ וְלֹא בֹּשֶׁת וּפְגָם לְדִבְרֵי חֲכָמִים אַף בּשֶת וּפְגָם הוּא תּוֹבֵעַ. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי. אָמַר רַב פַּפָּא: רִבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לָא שָׁבִיק אֱנָשׁ מִידִי דְּקָיִץ וְתָבַע מִידִי דְּלָא קַיִץ. וְרַבָּנָן סַבְרֵי לָא שָׁבִיק מִידִי דְּכֵי מוֹדֶה בֵּהּ לָא מִפְטָר וְתָבַע מִידִי דְּכִי מוֹדֶה בֵּהּ מִיפְטָר:
רש״יועיקר קנס הוא תובע - עיקר תביעתו על הקנס היא ואע"ג דבושת ופגם נמי בכלל כפירה נינהו לא מיחייב עלייהו כדמפרש ואזיל:
הכא בכולה מילתא כפר ליה - דהא לא אנסתי קאמר והבושת ופגם בכלל כפירה:
הא לא דמיא - קשיא דאביי הוא דקמסיק למילתיה:
פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא שנינו במשנה: הטוען "אנסת ופתית את בתי", והנתבע מכחיש ונשבע לשקר, שר' שמעון פוטר משום שהוא קנס, שאם היה מודה בו לא היה מתחייב על פי עצמו. וחכמים מחייבים משום שיש בזה גם תביעת בושת ופגם, שהן תביעות ממון שיכול להתחייב על פי עצמו. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון? הואיל ועיקר התביעה קנס הוא תובע, ושאר הדברים רק נספחים להם.
אמר רבא: משל של ר' שמעון, להסביר את דבריו, למה הדבר דומה? לאדם שאמר לחבירו: "תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך", אמר לו: "שבועה שאין לך בידי חטין", ואשתכח [ונמצא] שחטין הוא דלית ליה [שאין לו], הא [אבל] שעורין וכוסמין אית ליה [יש לו] — שהוא פטור משבועת הפקדון, לפי דכי אשתבע [שכאשר נשבע] על החטין, אקושטא משתבע [באמת נשבע].
אמר ליה [לו] אביי לרבא: מי דמי [האם דומים הדברים]? התם [שם], בדוגמה שהבאת, בחטין קא כפר ליה [הוא כופר לו], בשעורין וכוסמין לא קא כפר ליה [אינו כופר לו] כלל, הכא בכולה מילתא הוא דקא כפר ליה [אבל כאן בכל הדבר הוא כופר לו], שהרי אמר שלא אנס ולא פיתה כלל! הא לא דמיא [זה אינו דומה] אלא לאומר לחבירו: "תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך", ואמר לו: "שבועה שאין לך בידי כלל", ואשתכח [ונמצא] שחטין הוא דלית ליה [שאין לו], הא [אבל] שעורין וכוסמין אית ליה [יש לו] — דמיחייב [שבמקרה זה הריהו חייב] משום שבועת הפקדון! ואם כן לא זהו ההסבר לדברי ר' שמעון.
אלא כמו שכי אתא [כאשר בא] רבין אמר בשם ר' יוחנן: לדברי ר' שמעון — קנס הוא תובע כשהוא טוען שאנס או פיתה את בתו, ולא בושת ופגם, שאינו תובע אותם באמירה זו, ולכן פטור הנשבע, שהרי כפר בטענה של קנס. לדברי חכמים — אף בושת ופגם הוא תובע, ומשום כך חייב. במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? אמר רב פפא, ר' שמעון סבר [סבור]: לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ [אין אדם מניח דבר שקצוב כמו הקנס ותובע דבר שאינו קצוב] כמו בושת ופגם שצריך אומדן. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר [אין אדם מניח דבר שאם מודה בו הנתבע אינו נפטר], כבושת ופגם, ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר [ותובע רק דבר שאם מודה בו נפטר] כמו הקנס.

זוהר ספר הזהר, אמור א׳

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא וְאָמַר (ויקרא י''ט) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם. הָא בְּכַמָּה אֲתַר אוּקְמוּהָ חֲבְרַיָּא וְכָל הַנֵּי קְרָאֵי אַבַּתְרֵיהּ. וְכָל חַד וְחַד בְּאִתְגַלְיָא אֲבָל הַאי קְרָא אִית לְאִתְעָרָא בֵּיהּ דִּכְתִיב (שם) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם וְגוֹמֵר. מִפְּנֵי שֵׂיבָה. שֵׂיבָה דְּאוֹרַיְתָא סְתָם. תָּקוּם דְּבָעֵי בַּר נַשׁ לְמֵיקָם בְּקִיּוּמָא (מִכָּאן דְּבָעִי בַּר נַשׁ לְמֵיקָם) מִקַּמֵּי סֵפֶר תּוֹרָה וְהָכִי רַב הַמְנוּנָא (ס''א יֵיסָא) סָבָא כַּד הֲוָה חָמֵי סֵפֶר תּוֹרָה הֲוָה קָם מִקַּמֵּיהּ וְאָמַר מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם (כַּד הֲוָה חוּמָשׁ דְּאוֹרַיְתָא הֲוָה קָם מִקַּמֵּיהּ) (ס''א עָבִיד לֵיהּ הִדּוּרָא) (וַהֲוָה אָמַר וְהָדַרְתָּ פְנֵי זָקֵן) כְּגַוְנָא דָּא בָּעֵי בַּר נַשׁ לְמֵיקָם בְּקִיּוּמֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּתַלְמִיד חָכָם בְּגִין דְּאִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא (נ''א בְּדִיּוּקָנָא) קַדִּישָׁא עִלָּאָה וְרֶמֶז לְכַהֲנָא עִלָּאָה (ס''א וְהָכָא רָמִיז לְעַתִּיק קַדִּישָׁא עִלָּאָה) דִּכְתִיב וְהָדַרְתָּ פְנֵי זָקֵן דְּאִיהוּ בְּעָלְמָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִכָּאן רֶמֶז לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְרֶמֶז לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְתוּ תָּנֵינָן. הַאי קְרָא לִדְרָשָׁא הוּא דְּאָתָא מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם כְּמָה דְּאִתְעָרוּ בֵּיהּ חֲבְרַיָּא מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם אַזְהַר לֵיהּ לְבַר נַשׁ עַד לָא יִסְתַּלַּק בְּסִיבוּתָא דְּיֵקִים בְּקִיּוּמָא טָבָא בְּעָלְמָא בְּגִין דְּדֵין הוּא הִדּוּרָא לֵיהּ אֲבָל לְסוֹף יוֹמוֹי לֵית שְׁבָחָא לֵיהּ לְבַר נַשׁ כָּל כָּךְ דְּאִיהוּ סִיב וְלָא יָכִיל לְמֶהֱוֵי בִּישׁ אֶלָּא שְׁבָחָא דִּילֵיהּ כַּד אִיהוּ בְּתוּקְפֵּיהּ וְאִיהוּ טָב וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַח וְאָמַר (משלי כ) גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וְגוֹ'. כְּגַוְנָא דָּא כְּתִיב (קהלת יב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וַדַּאי (הָכִי הוּא) אָרְחָא דָּא מְתַקְּנָא קַמָּן וְהַאי אוֹרְחָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. פָּתַח וְאָמַר (תהלים א) כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד מַאי כִּי יוֹדֵעַ יְיָ אֶלָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹדֵעַ וְאַשְׁגַּח בְּאָרְחָא דְּצַדִּיקַיָּא לְהוֹטָרָא לְהוּ וּלְאַגָּנָא לְהוּ וְהוּא אָזִיל קַמַּיְהוּ לְנַטָּרָא לְהוּ וּבְגִין כָּךְ מַאן דְּנָפִיק לְאָרְחָא בָּעֵי דְּלֶהֱוֵי הַהִיא אָרְחָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיִשְׁתַּתַּף לֵיהּ בַּהֲדַיְהוּ וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב כִּי יוֹדֵעַ יְיָ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד הִיא מִגַּרְמָהּ בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא אִשְׁתְּמוֹדָע לֵיהּ לְהַהוּא אָרְחָא דִּלְהוֹן וְלָא אָזִיל בַּהֲדַיְהוּ. כְּתִיב דֶּרֶךְ וּכְתִיב אֹרַח מַה בֵּין הַאי לְהַאי אֶלָּא דֶּרֶךְ דִּשְׁאָר קַרְסוּלֵי בְּנֵי נְשָׁא אָזְלוּ בָּהּ. אֹרַח דְּאִיהוּ אִתְפַּתַּח מִן זִמְנָא זְעִירָא (דָּא אֹרַח כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב לד) וְאֹרַח לְחַבְרָהּ עִם פּוֹעֲלֵי אָוֶן) וְעַל אָרְחָא דָּא כְּתִיב (משלי ד) וְאוֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נוֹגַהּ הוֹלֵךְ וְאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
תרגום הזוהררַבִּי יוֹסֵי פָּתַח הַמִּקְרָא וְאָמַר, לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם. זֶה, הֶעֱמִידוּ הַחֲבֵרִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְכָל אֵלּוּ הַכְּתוּבִים שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד פֵּרְשׁוֹ עַל פִּי נִגְלֶה. אֲבָל בְּמִקְרָא זֶה יֵשׁ לְהָעִיר בּוֹ. שֶׁכָּתוּב, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם וְגוֹ'. מִפְּנֵי שֵׂיבָה, הַיְנוּ מִפְּנֵי שֵׂיבָה אוֹרַיְתָא סְתָם תָקוּם. מִכָּאן שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָקוּם מִפְּנֵי סֵפֶר תּוֹרָה. וְכָךְ עָשָׂה רַב הַמְּנוּנָא סָבָא, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה, הָיָה קָם מִפָּנֶיהָ, וְאָמַר, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם. כְּעֵין זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לָקוּם מְלֹא קוֹמָתוֹ לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִמְצָא בַּצוּרָה הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהוּא, רוֹמֵז לְכֹהֵן הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּתוּב, וְהָדַרְתָּ פְנֵי זָקֵן, שֶׁהוּא בָּעוֹלָם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִכָּאן רֶמֶז לְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּלְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְעוֹד לָמַדְנוּ. מִקְרָא זֶה, מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם, הוּא לִדְרֹש, כְּמוֹ שֶׁהֵעִירוּ בּוֹ הַחֲבֵרִים. מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָקוּם, הַתּוֹרָה מַזְהִירָה לָאָדָם, שֶׁלִּפְנֵי בִּיאָתוֹ לְשֵׂיבָה יָקוּם בְּקִיּוּם טוֹב בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה הָדָר לוֹ, אֲבָל אִם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּסוֹף יָמָיו, אֵין שֶׁבָר לָאָדָם כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא זָקֵן וְאֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת רָע. אֶלָּא שְׁבָחוֹ הוּא, כְּשֶׁהוּא בְּכֹחוֹ וְהוּא טוֹב. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צָוַח וְאָמַר, גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר וְגוֹ'. כְּעֵין זֶה כָּתוּב, וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶיךְ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וַדַּאי דֶּרֶךְ הַזֶּה מְתוּקָן לְפָנֵינוּ, וְזֶהוּ דֶּרֶךְ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פָּתַח וְאָמַר כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. שׁוֹאֵל, מַהוּ כִּי יוֹדֵעַ ה'. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ וּמַשְׁגִּיחַ בְּדֶרֶךְ הַצַדִּיקִים לְהֵטִיב לָהֶם וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם, וְהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם לְשָׁמְרָם. וּמִשּׁוּם זֶה מִי שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, צָרִיךְ שֶׁהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ תִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׁתַּתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד, שֶׁתֹּאבַד מֵאֵלֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נוֹדָע לַדֶּרֶךְ הַהִיא שֶׁלָּהֶם, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ עִמָּהֶם. שׁוֹאֵל, פַּעַם כָּתוּב דֶּרֶךְ וּפַעַם כָּתוּב אֹרַח, מַה בֵּין זֶה לָזֶה, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא דֶּרֶךְ, הוּא, שֶׁכָּל קַרְסוּלֵי בְּנֵי אָדָם הוֹלְכִים בּוֹ. אֹרַח, הוּא שֶׁנִּפְתָּח מִזְּמָן קָצָר, וְעוֹד לֹא הָלְכוּ בּוֹ הַרְבֵּה. וְעַל אֹרַח זֶה כָּתוּב וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְאוֹר עַד נָכוֹן הַיּוֹם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ד׳: ג׳-ה׳

א. הָיָה אוֹכֵל בְּבַיִת זֶה וּפָסַק סְעֻדָּתוֹ וְהָלַךְ לְבַיִת אַחֵר אוֹ שֶׁהָיָה אוֹכֵל וּקְרָאָהוּ חֲבֵרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְיָצָא לוֹ לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְחָזַר, הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹמוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ עַל מַה שֶּׁאָכַל וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה הַמּוֹצִיא וְאַחַר כֵּן יִגְמֹר סְעֻדָּתוֹ:
ב. חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל וְיָצְאוּ לִקְרַאת חָתָן אוֹ לִקְרַאת כַּלָּה, אִם הִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן וְגוֹמְרִין סְעֻדָּתָן וְאֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. וְאִם לֹא הִנִיחוּ שָׁם אָדָם כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין צְרִיכִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין צְרִיכִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה:
ג. וְכֵן אִם הָיוּ מְסֻבִּין בִּשְׁתִיָּה אוֹ לֶאֱכֹל פֵּרוֹת שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ הֲרֵי פָּסַק אֲכִילָתוֹ וּלְפִיכָךְ מְבָרֵךְ לְמַפְרֵעַ עַל מַה שֶּׁאָכַל וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שְׁנִיָּה לְכַתְּחִלָּה עַל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְהַמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּבַיִת אֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אֲבָל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:

מוסר ספר חסידים רכ״א

וּבַגּוֹיִים לֹא יִתְחַשָּׁב (במדבר כג) כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'. כֵּיצַד שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל אִם בָּאִים חֲיָלוֹת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ עַל בִּגְדֵיהֶם סִימָן מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ עַצְמָם כְּאִלּוּ הֵם מְשָׁרְתֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ עַל בָּתֵּיהֶם סִימָן מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁלֹּא יְגַלְּחוּ בְּגֹבַהּ הָרֹאשׁ שֶׁיִּהְיוּ הַנָּכְרִים סְבוּרִים שֶׁהֵם נָכְרִים וְאִם נָכְרִים עוֹבְרִים וּפוֹגְעִים בָּהֵן יְהוּדִים וְהַנָּכְרִים הוֹלְכִים בְּבֵית תִּפְלָּתָם לֹא יֵלְכוּ עִמָּהֶם הַיְּהוּדִים שֶׁיִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁהֵם נָכְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מד) אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִפְרוֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר הֲלֹא אֱלֹהִים יַחְקָר זֹאת. וּכְתִיב (מ''ב י) וַיָּבֹא יֵהוּא וִיהוֹנָתָן בֶּן רֵכָב בֵּית הַבַּעַל וַיֹּאמְרוּ לְעוֹבְדֵי הַבַּעַל חִפְּשׂוּ וּרְאוּ פֶּן יֵשׁ פֹּה עִמָּכֶם מֵעַבְדֵי ה' כִּי אִם עוֹבְדֵי הַבַּעַל לְבַדָּם כִּי הָיוּ יְרֵאִים פֶּן יִהְיֶה מֵעַבְדֵי ה' עִמָּהֶם מִיִּרְאַת הַמֶּלֶךְ:
הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים
הערוץ של הרב ביוטיוב