חק לישראל - פרשת מטות יום חמישי

רש״יאֹ֠תָ֠ם וְאֶת פִּ֨ינְחָ֜ס. מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּבָּ"ה מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּ"אַ — שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') — מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):
וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ. זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן — שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):
בְּיָדֽוֹ. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן (במדבר כ"א) "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (ספרי):

רש״יחֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן. וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻלָּם בָּעֵצָה וְהֻשְׁווּ כֻלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (שם); בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ, וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וּמַשִּׂיאָן עֵצָה רָעָה — אָמַר לָהֶם אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם, וְעַכְשָׁיו בְּי"ב אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? — נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי):
בֶּחָֽרֶב. הוּא בָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹצְחִים אֶלָּא בְּפִיהֶם וְעַל יְדֵי תְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם לְקַלְּלָם בְּפִיו, אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בַּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):

נביאים יהושע י״ד: ג׳-ז׳

כתובים תהילים ק״ז: ל״א-ל״ה

משנה משנה בכורות ג׳

א. הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִכְּרָה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עֵז בַּת שְׁנָתָהּ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלשׁ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ בַּוָּלָד בִּלְבַד בְּהֵמָה נִפְטֶרֶת, הָיָה כִדְבָרֶיךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, סִימַן הַוָּלָד בִּבְהֵמָה דַקָּה, טִנוּף. וּבְגַסָּה, שִׁלְיָא. וּבְאִשָּׁה, שְׁפִיר וְשִׁלְיָא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיָדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֹל שֶׁלֹּא בִכְּרָה, הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן. אִם סָפֵק, יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:

ברטנורההַלּוֹקֵחַ. עֵז בַּת שְׁנָתָהּ. שֶׁיָּלְדָה בְתוֹךְ שְׁנָתָהּ:
וַדַּאי. אוֹתוֹ הַוָּלָד לַכֹּהֵן, דְּקֹדֶם לָכֵן לֹא יָלְדָה:
סָפֵק. יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. וְאִם סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר הוּא, מַפְרִישׁ טָלֶה וְהוּא שֶׁלּוֹ:
טִנּוּף. אֲבַעְבּוּעוֹת שֶׁל דָּם שֶׁפּוֹלֶטֶת הַבְּהֵמָה. וּמַרְאִים אוֹתָן לְרוֹעֶה חָכָם וּמַכִּיר בָּהֶן אִם הֵן מֵחֲמַת הֵרָיוֹן שֶׁהִפִּילָה וְשֶׁמָּא טִנְּפָה בְתוֹךְ שְׁנָתָהּ דַּהֲוֵי סְפֵק וָלָד וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה, הִלְכָּךְ אֲפִלּוּ עֵז בַּת שְׁנָתָהּ סָפֵק הוּא:
שִׁלְיָא. כְּמִין כִּסּוּי עַל הָעֻבָּר שֶׁהָעֻבָּר מֻנָּח בָּהּ:
שָׁפִיר. לְמַעְלָה מִן הַשִּׁלְיָא קְרוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּם נִקְרָשׁ וְהוּא קָרוּי שָׁפִיר. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ, חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צוּרַת אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִיכָךְ נִקְרֵאת שָׁפִיר, לְפִי שֶׁעֲשׂוּיָה כִשְׁפוֹפֶרֶת:
שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם. שֶׁהִפִּילָה חֲתִיכָה דָם:
הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר. לְהוֹדִיעַ שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהָרוֹאֶה שֶׁקּוֹבְרִים אוֹתָהּ יוֹדֵעַ שֶׁהַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ קָדוֹשׁ בַּבְּכוֹרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא וּכְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:

עיקר תוספות יום טוב(א) סָפֵק. וּבַגְּמָרָא, אַמַּאי סָפֵק, הָלֵךְ אַחַר רֹב בְּהֵמוֹת, וְרֹב בְּהֵמוֹת מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן, וְהָא וַדַּאי מֵילָד אוֹלִיד. וּמַסִּיק רָבִינָא, כִּי אָזְלִינַן בָּתַר רֻבָּא, בְּרֻבָּא דְלָא תָלֵי בְמַעֲשֶׂה, אֲבָל רֻבָּא דְתָלֵי בְמַעֲשֶׂה כְגוֹן עִבּוּר הַבְּהֵמָה דְּתָלֵי בְּהַרְבָּעָה וְאִיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא לֹא עָלָה עָלֶיהָ זָכָר, לֹא:
(ב) דְּמִשּׁוּם עַצְמָהּ אֵין בָּהּ קְדֻשָּׁה, דִּסְמוֹךְ מִעוּטָא דְּנִדְמֶה לְמֶחֱצָה דִנְקֵבוֹת כוּ'. אֶלָּא הָכָא הַיְנוּ טַעֲמָא דְקוֹבְרָהּ, כְּדֵי לְפַרְסֵם לְפִי שֶׁאֵין הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁתְּהֵא חֲרָרָה פּוֹטֶרֶת. אֲבָל שִׁלְיָא אֵינָהּ צְרִיכָה פִּרְסוּם, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. הָרַ"ן:
(ג) וְנִפְטְרָה. שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהַוָּלָד בְּתוֹכָהּ וְרִבָּה עָלָיו הַדָּם וְהִפְסִידוֹ וּבָטַל. הָרַמְבַּ"ם:

עיקר תוספות יום טוב(ה) וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ח'‏ דִּשְׁקָלִים מוּכָח דְּאֵין רְגִילִין לִשְׁחֹט בְּקוֹפִיץ, נָקַט הָכָא קוֹפִיץ, מִשּׁוּם דְּבָעֵי עֲשִׂיַּת מָקוֹם גָּדוֹל טְפֵי מִסַּכִּין כוּ'‏ לְפִי שֶׁאֵין קוֹפִיץ נוֹחַ לַחְתֹּךְ בְּלֹא עֲשִׂיַּת מָקוֹם. וּלְהָכָא נַמִּי נָקַט בְּכוֹר, דְּאִלּוּ שְׁאָר קָדָשִׁים נִשְׁחָטִים בָּעֲזָרָה וְיֵשׁ שָׁם סַכִּינִים מְזֻמָּנִים כוּ'. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ו) וְאִיכָּא לְמֵידַק אַמַּאי תְּנַן שֵׂעָר, דְּהָא בַצֹּאן צֶמֶר מִקְּרֵי, וְהָכִי תְנַן בְּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן, צֶמֶר הַמְדֻלְדָּל. וְנִרְאֶה לִי דְמִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא תָגֹז שַׁיָּךְ נַמִּי בִּבְכוֹר שׁוֹר, וְכִדְאִיתָא בַגְּמָרָא כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְקָשֶׁה, אִם כֵּן לָמָּה חָזַר וְתָנֵי בַמִּשְׁנָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֵׂעָר. אֶלָּא נִרְאֶה לִי דְקָא מַשְׁמַע לָן רְבוּתָא אֲפִלּוּ שֵׂעָר שֶׁאֵינוֹ מְסֻבָּךְ כְּמוֹ צֶמֶר אֲפִלּוּ הָכִי שָׁרֵי. וְכֵן לְקַמָּן אַשְׁמוֹעִינַן רְבוּתָא אַף עַל גַּב דְּשֵׂעָר אֵין דֶּרֶךְ לִפֹּל מֵעַצְמוֹ כְּמוֹ צֶמֶר, גַּם אֵין דָּמָיו יְקָרִים, אֲפִלּוּ הָכִי גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יַשְׁהֶה כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל שְׂעָרוֹ. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
(ז) שֶׁלֹּא כוּ'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ גְּזִיזָה עֲבִיד בַּקָּדָשִׁים. אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ מְסֻבָּךְ עִם הַצֶּמֶר מִכָּאן וּמִכָּאן. רַשִׁ"י:
(ח) הַתּוֹלֵשׁ. הָכִי גָרְסִינַן. וְהַיְנוּ דִצְרִיכֵי הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב לְפָרֵשׁ וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר. הַצֶּמֶר בַּהֲנָאָה לַכֹּהֵן:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. דְּאִי שָׁרֵית לֵיהּ צֶמֶר הַנּוֹשֶׁרֶת מֵחַיִּים אָתֵי לְאַשְׁהוֹיֵי לַבְּכוֹר כְּדֵי שֶׁתַּשִּׁיר צִמְרוֹ כָּל שָׁעָה, וְאָתֵי בָהּ לִידֵי תַקָּלָה שֶׁיִּגְזֹז וְיַעֲבֹד בּוֹ, וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אֲסִירֵי בְגִזָּה וַעֲבוֹדָה דִּכְתִיב תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר, תִּזְבַּח וְלֹא גִזָּה:
לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא. כְּלוֹמַר לֹא בָזֶה עֲקַבְיָא מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, דְּבִשְׁחָטוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל שָׁרֵי, דְּמִגּוֹ דִמְהַנְּיָא שְׁחִיטָה לַצֶּמֶר הַמְחֻבָּר בּוֹ לְהַתִּירוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה מְהַנְּיָא נַמִּי לְתָלוּשׁ וּמֻנָּח בַּחַלּוֹן. וְלֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְמֵת, דְּאוֹתוֹ צֶמֶר הַמְחֻבָּר בּוֹ טָעוּן קְבוּרָה, עֲקַבְיָא מַתִּיר לַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא בַּחַיִּים, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶנּוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁנּוֹשֵׁר מִמֶּנּוּ כָּל שָׁעָה וְאָתֵי לְמֶעֱבַד בֵּיהּ גִּזָּה וַעֲבוֹדָה. וּפְסַק הַהֲלָכָה, דַּאֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁחִיטָה צֶמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ בַּחַיִּים אָסוּר:
צֶמֶר הַמְדֻבְלָל. שֶׁלֹּא נִתְלַשׁ לְגַמְרֵי אֲבָל מְחֻבָּר הוּא עִם הַצֶּמֶר וְאֵינוֹ נוֹפֵל:
אֶת שֶׁנִּרְאֶה עִם הַגִּזָּה. כְּשֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ וְגוֹזְזוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה, וִיהֵא הַצֶּמֶר הַמְדֻבְלָל נִבְלָל עִם שְׁאָר הַגִּזָּה וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְמֻפְרָשׁ מִמֶּנָּה, מֻתָּר כִּשְׁאָר הַגִּזָּה:
וְשֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּזָּה. שֶׁיָּצָא חוּץ יוֹתֵר מִדַּאי וְנִכָּר לַכֹּל (שמדבלל) [שֶׁמֻּבְדָּל] מִן הַגִּזָּה:
אָסוּר. כְּמִי שֶׁנָּשַׁר לְגַמְרֵי קֹדֶם שְׁחִיטָה. וּסְתָמָא כְרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דַּעֲקַבְיָא דְהִלְכָתָא כְוָתַיְהוּ:

גמרא בכורות כ״ד א: ד׳-י״ב

תַּנְיָא הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵנִיקָה מִן הַנָּכְרִי הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר דָבָר בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַנִּכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַּלַּיְלָה וְרָאָה כְּעֶשֶׂר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַבְכִּירוֹת וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת יוֹלְדוֹת. לְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא זְכָרִים תְּלוּיִין בְּשֶׁאֵין מַבְכִּירוֹת וּנְקֵבוֹת תְּלוּיוֹת בִּמַבְכִּירוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָה שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ. אִיבָּעְיָא לְהוּ דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ דְקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְאֵינָהּ מְרַחֶמֶת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלֶדֶת הָא אִיכָּא דְאוֹלִיד חַיְישִׁינָן לְרַחוּמֵי אוֹ דִילְמָא דִידָהּ מְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ לָא מְרַחֲמָא. לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לְמִילְקָא עֲלָה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אִם אֲמַרְתְּ דִּידָהּ מְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ לָא מְרַחֲמָא לָקֵי וְאִי אֲמַרְתְּ דְּלָא דִידָה נָמֵי מְרַחֲמָא לָא לָקֵי. מָאי. תָּא שְׁמַע רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה מִי קָתָּנֵי הוּא הָיָה קָתָּנֵי הָכִי קָאָמַר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָהּ וָּלָד מֵעִיקָרָא. תָּא שְׁמַע נִכְנַּס בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמְּבַכִּירוֹת מֵנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מֵנִיקוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ אוֹ שֶׁמָּא בְנָה שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ אֲמָאי לֵיחוֹשׁ דִּילְמָא רְחוּמִי רָחִים בִּמְקוֹם דִּידָהּ לָא שְׁבָקָה דִידָהּ וּמְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ. תָּא שְׁמַע דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ וְכוּ' מָאי לָאו רֵישָׁא דוּמְיָא דְסֵיפָא מַה סֵיפָא וַדַאי דִידָהּ אַף רֵישָׁא וַדַּאי דִידָהּ מִידִי אִירְיָא הָאי כִּדְאִיתָא וְהָאי כִּדְאִיתָא וּמָאי וְכֵן אֲפִיטוּרָא דִבְכוֹרָה:

רש״ימרחמת - אוהבת בן חבירתה:
ומצא זכרים - שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא תלויות במבכירות דהשתא אין כאן לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן:
אין חוששין - להחמיר ולספקן בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות:
שאינה מרחמת - וולד בהמה אחרת:
אא"כ יולדת - אם היה לה וולד מתחלה להאי ודאי א"נ לא הוי האי וולד דידה פטורה מן הבכורה דהא הוה לה אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי:
למאי נפקא מינה - הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הוה לה אחרינא:
למילקי עליה - דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו:
לא לקי - דדלמא לאו דידה הוא:
אין חוששין כו' - אלמא בודאי דילה מחזיק ליה דלא מרחמא אלא דידה:
מי קתני - אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא:
היה קתני - והכי קאמר ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמא בן חברתה אלא א"כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הואי:
הדבר בחזקתו וכן - כלומר דקתני סיפא וכך היה רשב"ג אומר הנכנס כו' מאי לאו מדסיפא דקתני וכן כו':
ודאי דידה - דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקתני הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזקינן לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי:
הא כדאיתא - וסיפא ודאי רישא ספק:
ומאי וכן - הואיל ולא דמו:
ומשני לפטורא - להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דא"נ לא דידה הוא יהא יולדת אחרינא ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו ספק:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא בדיון הקודם הוזכרה מחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים שבברייתא. ואומרים: מאי [מה] ברייתא זו שרמזנו לה? דתניא [ששנויה ברייתא]: הלוקח (הקונה) בהמה מניקה מן הגוי — הולד הבא אחריו בכור מספק, שמא זה שהניקה לא היה ולד שלה, מפני שבהמה מרחמת על ולד ומניקה אותו אף על פי שאינה יולדת (שלא ילדה). רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו, חזקה שבהמה זו שמניקה כבר ילדה, ואם כן הבא אחריו אינו בכור.
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר או כחמש עשרה בהמות, מהן מבכירות שעדיין לא ילדו, ומהן שאינן מבכירות שכבר ילדו ולד קודם לכן, ומצאן שכולן יולדות, למחר השכים ומצא שהזכרים שנולדו תלויות בשאין מבכירות, כלומר, הולכים אחריהן ויונקים מהן, ונקבות תלויות במבכירות — אינו חושש שמא בנה של זו המבכירה, שהוא בכור, בא לו אצל זו שאינה מבכירה, אלא זכר היונק משאינה מבכירה בודאי אינו בכור.
איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה ללומדים: "דבר בחזקתו" דקאמר [שאומר] רבן שמעון בן גמליאל, מה משמעו? האם הכוונה היא שאינה מרחמת ומניקה ולד שאינה שלה אלא אם כן יולדת, כלומר, אלא אם כבר ילדה ולד משלה, הא היכא דאוליד [אבל במקום שכבר ילדה] — חיישינן לרחומי [חוששים אנו שהיא מרחמת] על ולד שאינו שלה. או דלמא [שמא] כוונתו באופן מוחלט: דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא ליה [על ולד שלה — מרחמת, על ולד שאינו שלה — אינה מרחמת עליו]?
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא ממנה משאלה זו]? מהי ההשלכה ההלכתית שלה? והרי בין לדרך זו ובין לדרך זו בוודאי כבר ילדה, ונפטרה מן הבכורה! ומשיבים: למלקא עלה [ללקות עליה] משום איסור "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב, כח), אם שחט אותה ואת היונק ממנה באותו יום. אי אמרת [אם אתה אומר] כי באופן מוחלט, דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא [על ולד שלה מרחמת, על שאינו שלה אינה מרחמת] — הרי הוא לקי [לוקה] מפני שהוא בודאי בנה. ואי אמרת דלא דידה נמי מרחמא [ואם אתה אומר שהיולדת, על ולד שאינו שלה גם כן מרחמת] — לא לקי [אינו לוקה], שמא אינו בנה.
אם כן, מאי [מה הפתרון]? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנתנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן הגוי — אינו חושש שמא בנה של אחרת היה. הרי דעתו מפורשת, שכל בהמה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה, גם אם כבר ילדה! ודוחים: מי קתני [האם הוא שונה] "אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא"? הלוא "אינו חושש שמא בנה של אחרת היה" קתני [הוא שונה], ויש לפרש כי הכי קאמר [כך הוא אומר]: אינו חושש שמא זה בנה של אחרת, אלא אם כן היה לה ולד מעיקרא [מתחילה]. ואם כן אין להוכיח מכאן.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בהמשך משנתנו: נכנס בתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות, ואת שאינן מבכירות מניקות — אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו. ואם בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה, אמאי [מדוע] אינו חושש?
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בברייתא, שהלוקח בהמה מניקה מן הגוי אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא, משום שדבר בחזקתו כו'. ולאחר מכן הובא דין נוסף בשמו, בלשון "וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר", שמבכירות ושאינן מבכירות שילדו יחד, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ולהיפך. מאי לאו רישא דומיא דסיפא [האם אין הכוונה שהדין שאמר בתחילה דומה לדין שבסוף]? מה סיפא ודאי דידה [מה בסוף, הולד שהיא מניקה הוא ודאי שלה], שהרי הוא משתמש בלשון "אינו חושש", לפי שאינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה — אף רישא ודאי דידה [אף בתחילה, הריהו ודאי שלה], למרות שייתכן שכבר ילדה. ומכאן שהוא מניח שגם זו שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה!
ודוחים: מידי איריא [כלום שייכים הדברים]? יש לומר כי האי כדאיתא, והאי כדאיתא [זה כמו שהוא, וזה כמו שהוא], במקום שולדה נמצא — ודאי שאינה מניקה ולד שאינו שלה, אבל במקום שאין לפנינו אלא ולד אחד שיונק ממנה — הרי זה רק ספק, שמא איננו בנה. ושואלים: ואם אין שני המקרים זהים, מאי [מהו] שנאמר לפני הדין השני "וכן", המלמד שדין אחד הוא? ומשיבים: דבר זה נאמר אפטורה דבכורה [על הפטור של בכורה], בו עוסקת ברייתא זו, שהואיל ובהמה זו מניקה — בוודאי כבר ילדה.

זוהר ספר הזהר, תולדות א׳

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר (ישעיה מב) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא יְיָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי מֵזִמְנָא דְאִתְחֲרֵב בֵּי מַקְדְשָׁא בִּרְכָאן לָא שַׁרְיָין בְּעַלְמָא וְאִתְמַנְעוּ כַּבְיָכוֹל אִתְמַנְעוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא וְכָל אִינוּן שְׁאָר דַּרְגִין תַּתָּאִין מִתְתַּקְפֵי וְאַזְלֵי וְשַׁלְטֵי עָלָיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּאִינוּן גָּרְמוּ בְּחוֹבַיְיהוּ. הַאי קְרָא לָא אִתְיַישְׁבָן מִלֵּיהּ דִכְתִיב (שם) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב כֵּיוָן דְאָמַר (שם) מִי נָתָן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מַהוּ חָטָאנוּ לוֹ מַאי חָטְאוּ לוֹ מִבְּעֵי לֵיהּ וְאִי אָמַר חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ וְלֹא אָבִינוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְאִתְחָרֵב מַקְדְשָׁא וְאִתּוֹקַד הֵיכָלָא וְעַמָּא אִתְגְלֵי בָּעֵי שְׁכִינְתָּא לְאִתְעַקְרָא מִדּוּכְתָּהּ וּלְמֵיהַךְ עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא אָמְרָה אֵיהַךְ בְּקַדְמֵיתָא לְמֶחְמֵי בֵּיתָאי וְהֵיכְלָאי וְאֶפְקוֹד עַל דּוּכְתֵּי דְכַהֲנֵי וְלֵיוָאֵי דַהֲווֹ פַּלְחִין בְּבֵיתָאי אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִסְתַּכְּלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָא וַחֲמָאַת דְּבַעֲלָהּ אִסְתַּלַּק מִנָּהּ לְעֵילָא לְעֵילָא נַחְתַת לְתַתָּא עָאֲלַת בְּבֵיתָא וְאִסְתַּכָּלַת בְּכָל אִינוּן דוּכְתֵּי וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְעֵילָא לְעֵילָא וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְתַתָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹמֵר וְאוּקְמוּהָ. כֵּיוָן דְּעָאֲלַת בְּגָלוּתָא אִסְתַּכָּלַת בְּעַמָּא וַחֲמָאת דְדַחֲקֵי לוֹן וְרַמְסֵי לוֹן בְּגָלוּתָא בֵּין רַגְלַיְיהוּ דִשְׁאָר עַמִּין כְּדֵין אֲמָרַת מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְגוֹמֵר. וְאִנּוּן אַמְרִין הֲלֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְהִיא אֲמָרַת וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. וּבְשַׁעְתָּא דְזָמִין קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִפְקַד עַל עַמֵּיהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תֵּיתוּב מִן גָּלוּתָא בְּקַדְּמֵיתָא (אָמַר לֵיהּ קוּדשָׁא בְרִיךְ הוּא) תֵּהַךְ לְבֵיתָא בְּגִין דְבֵית הַמִּקְדָשׁ יִתְבְנֵי בְּקַדְמִיתָא וְיֵימָא לָהּ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קוּמִי מֵעַפְרָא. הִיא תָּבַת וַאֲמָרַת לְאָן אֲתַר אֵיהַךְ בֵּיתָאי חָרַב הֵיכָלִי אִתּוֹקַד בְּנוּרָא עַד דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יִבְנֵי בֵּי מַקְדְשָׁא בְּקַדְמֵיתָא וִיתַקֵין הֵיכָלָא וְיִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֶם וּלְבָתַר יוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב בּוֹנֵה יְרוּשְׁלָיִם יְיָ וְגוֹמֵר בּוֹנֵה יְרוּשְׁלָיִם בְּקַדְּמֵיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס וְיֵימָא לָהּ הִתְנַעֲרֵי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹמֵר. וְיִתְכְּנִישׁ גָּלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַםִ יְיָ בְּקַדְמֵיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס וּכְדֵין הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם דָא תְּחִיַּית הַמֵּתִים. וּכְתִיב וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ וְגוֹמֵר בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

תרגום הזוהררַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, מִזְּמָן שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין בְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בָּעוֹלָם וְנֶעֶצְרוּ. כִּבְיָכוֹל שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּמַעְלָה, מֵהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמִלְּמַטָּה, מֵהַתַּחְתּוֹנִים. וְכָל אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מִתְגַבְּרוֹת וְהוֹלְכוֹת, וְשׁוֹלְטוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּרְמוּ זֹאת בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְעִנְיָן חִסָּרוֹן הַבְּרָכוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים אֵינָם רְאוּיִם לְקַבֵּל מֵהֶם, וְכָל הַשֶּׁפַע שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַשְׁפִּיעַ לַתַּחְתּוֹנִים נִמְנָע מֵהֶם, כִּי אֵין לָהֶם לְמִי לְהַשְׁפִּיעַ. מִקְרָא זֶה, דְּבָרָיו אֵינָם מְיוּשָׁבִים. כִּי כָּתוּב, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, מָה הוּא שֶׁאוֹמֵר חָטָאנוּ לוֹ, חָטְאוּ לוֹ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר. דְּהַיְנוּ לָשׁוֹן נִסְתָּר וְלֹא כִּמְדַבְּרִים בַּעֲדָם. וְאִם כְּבָר אוֹמֵר, חָטָאנוּ לוֹ, דְּהַיְנוּ מְדַבְּרִים בַּעֲדָם, מָה הוּא שֶׁאוֹמֵר שׁוּב וְלֹא אָבוּ דְּהַיְנוּ שׁוּב לָשׁוֹן נִסְתָּר, וְלֹא אָבִינוּ הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, שֶׁהוּא כִּמְדַבְּרִים בַּעֲדָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֶרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִשְׂרָף הָהֵיכָל, וְהָעָם הָלַךְ לַגָּלוּת, רָצְתָה הַשְּׁכִינָה לַעֲקוֹר מִמְּקוֹמָהּ וְלָלֶכֶת לַגָּלוּת עִמָּהֶם. אָמְרָה הַשְּׁכִינָה, אֵלֶךְ תְּחִלָּה לִרְאוֹת אֶת בֵּיתִי וְהֵיכָלִי, וְאֶפְקוֹד אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים בְּבֵיתִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִסְתַּכְּלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הִיא הַשְּׁכִינָה, לְמַעְלָה, וְרָאֲתָה שֶׁבַּעֲלָהּ, ז''א, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּהּ וְעָלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. יָרְדָה לְמַטָּה וְנִכְנְסָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִסְתַּכְּלָה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, וּבָכְתָה, וְנִשְׁמַע הַקּוֹל לְמַעְלָה לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, וְנִשְׁמַע הַקּוֹל לְמַטָּה בָּאָרֶץ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ' וּבֵאֲרוּהוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לַגָּלוּת, הִסְתַּכְּלָה בָּעָם, וְרָאֲתָה, אֵיךְ שֶׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם וְרוֹמְסִים אוֹתָם בֵּין רַגְלֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, בַּגָּלוּת, אָז אָמְרָה, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְגוֹ'. וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ, הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וּמְיוּשָׁב בָּזֶה מַה שֶׁכָּתוּב כִּמְדַבֵּר בַּעֲדוֹ. וְהַשְּׁכִינָה אָמְרָה, וְלֹא אָבוּ בִּדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. וּמְיוּשָׁב בָּזֶה, מַה שֶּׁשּׁוּב אוֹמֵר הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן נִסְתָּר. וּבַשָּׁעָה שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְקוֹד אֶת עַמּוֹ, לְהוֹצִיאָם מֵהַגָּלוּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, תָּשׁוּב תְּחִלָּה מֵהַגָּלוּת, וְתֵלֶךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מִטַּעַם שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִבָּנֶה תְּחִלָּה לְקִבּוּץ הַגָּלוּיוֹת, שֶׁשָּׁם הַשְּׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וְעַל כֵּן גַּם הַשְּׁכִינָה מַקְדִּימָה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת. וְיֹאמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קוּמִי מֵעָפָר. וְהַשְּׁכִינָה מֵשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת, לְאֵיזֶה מָקוֹם אֵלֶךְ, הֲרֵי בֵּיתִי חָרַב, הֵיכָלִי נִשְׂרָף בָּאֵשׁ. עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא יִבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תְּחִלָּה, וִיתַקֵּן הָהֵיכָל, וְיִבְנֶה אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, וְאַחַר זֶה יָקִים אֶת הַשְּׁכִינָה מֵעָפָר. וְזֶ''שׁ, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה' וְגוֹ', מִתְּחִלָּה בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם, וְאַחַר כָּךְ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, וְיֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ'. וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּץ גָּלוּיוֹת יִשְׂרָאֵל. וְזֶ''שׁ מִתְּחִלָּה, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה', וְאַחַר כָּךְ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. וְאָז, הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם, שֶׁזּוֹהִי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְכָתוּב, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקָּי תֵּלֵכוּ וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: ה׳-ו׳

א. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַקּוֹרִין פּוֹתֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה וּמַבִּיט לְמָקוֹם שֶׁהוּא קוֹרֵא בּוֹ. וְאַחַר כַּךְ אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכָל הָעָם עוֹנִין בָּרוּךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תוֹרָתוֹ תוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

ב. אֵין הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה רַשָּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר קָרָא וְטָעָה אֲפִי' בִדְקְדוּק אוֹת אַחַת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֶנָה בְדִקְדוּק וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בְּתוֹרָה אֶלָא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וּמְבָרֵךְ בַּסוֹף:

מוסר ספר חסידים קנ״ג

רַגְזָן לֹא עָלָה בְיָדוֹ כִּי אִם רַגְזָנוּתוּ וְגוֹרֵם לְהוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים שֶׁלֹּא כַהוֹגֵן אַף כְּלַפֵּי מַעְלָה וַעֲזִיבַת הַכַּעַס מְבִיאָתוֹ לִכָּנֵס בְּדֶרֶךְ הָעֲנָוָה. צֵא וּלְמַד מֵהִלֵּל שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוֹ אָדָם עָנָיו מֵעוֹלָם עַנְוְתָנוּתוֹ גָּרַם לְהַכְנִיס שְׁלֹשָה גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְאַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֶּן יַאֲכִילוּהוּ עֲבָדָיו דָּבָר אָסוּר כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה הַמַּאֲכָל מְתוּקָן אוֹ כַּמָּה עִנְיָנִים מִיִּרְאָתוֹ יֵלְכוּ וְיִקְנוּ דְבַר אִיסוּר וְזֶה לֹא יֵדַע וְכָל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ סוֹף בָּא לִידֵי שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת גִּילוּי עֲרָיוֹת וְחִילוּל שַׁבָּת וּשְׁפִיכַת דָמִים תֵּשַׁמֵּשׁ אִשְׁתּוֹ נִדָּה מִיִּרְאָתוֹ תְּבַשֵּׁל לוֹ תָבְשִׁיל בְּשַׁבָּת אוֹ אִם הָיָה רָגִיל בַּנֵר בַּחֶדֶר מִשְׁכָּבוֹ לְהַדְלִיק אוֹתָה שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכְחָה לְשׂוּמָהּ שָׁם תַּדְלִיק מִפְּנֵי אֵימָתוֹ בְשַׁבָּת אוֹ תִבְרַח אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶחָד מִבָּנָיו בַּלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָה וְיִפְּלוּ בְּאַחַר הַפְּחָתִים הֲרֵי זֶה שְׁפִיכוּת דָמִים:

תורה במדבר ל״א: ו׳-י׳