חק לישראל - פרשת שלח יום חמישי

רש״יוַיָּבֹ֣א עַד חֶבְרוֹן֒. כָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ שָׁם וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים א'), "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ", וּכְתִיב (שופטים א') "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן" (סוטה ל"ד):
שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה. אֶפְשַׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה בְּכָל טוּב עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְצֹעַן, וּבָא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן — לְפִיכָךְ הִקְצוּהָ לְקִבְרוֹת מֵתִים — וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת כְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית י"ג), וְצֹעַן הִיא הַמְעֻלָּה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם מוֹשַׁב הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו" (ישעיהו ל'), וְהָיְתָה חֶבְרוֹן טוֹבָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָה חֲלָקִים (סוטה ל"ד; כתובות קי"ב):

נביאים יהושע ב׳: כ״ב-ג׳: ב׳

כתובים תהילים ק״ז: ו׳-י׳

משנה משנה חולין י׳

ברטנורהכָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן. הֲרֵי הֵן כְּמַקְדִּישׁ עֵצִים וַאֲבָנִים לִדְמֵיהֶן, וְאֵין בָּהֶן קְדֻשַּׁת הַגּוּף:
וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה. אִם יָלְדוּ לְאַחַר שֶׁנִּפְדּוּ. אֲבָל קֹדֶם פִּדְיוֹן לֹא, דִּקְדֻשַּׁת דָּמִים מַדְחָה מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עַל קְדֻשָּׁה:
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. אֲבָל מַקְדִּישׁ תְּמִימִים וְנַעֲשׂוּ בַעֲלֵי מוּמִין וְנִפְדּוּ, וְלָדָן אָסוּר כְּדִלְקַמָּן. וּבֵין רֵישָׁא דְקָתָנֵי מֻתָּר וּבֵין סֵיפָא דְקָתָנֵי אָסוּר מַיְרֵי כְּגוֹן דְּאִיעַבַּר לִפְנֵי פִדְיוֹנוֹ וְאִתְיַלִּיד לְאַחַר פִּדְיוֹנוֹ. וַחֲלָבָן נַמִּי דְּמַקְדִּישׁ תְּמִימִים וְנִפְדּוּ נַפְקָא לָן דְּאָסוּר דִּכְתִיב בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁנִּפְדּוּ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, תִּזְבַּח וְלֹא גִיזָה, וְאָכַלְתָּ וְלֹא לִכְלָבֶיךָ, בָּשָׂר וְלֹא חָלָב:
וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה. אֲפִלּוּ קֹדֶם פִּדְיוֹנָן. טוֹב מֵעִקָּרָא עוֹשֶׂה תְמוּרָה וַאֲפִלּוּ נַעֲשָׂה רַע אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁוֹ, אֲבָל רַע מֵעִקָּרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה:
וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין אֶלָּא לַכְּלָבִים, וַאֲנַן קַיְמָא לָן דְּאֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים, הָנֵי כְּעֵצִים בְּעַלְמָא נִינְהוּ וְלֹא נָחִית לְהוּ קְדֻשַּׁת הַגּוּף:
חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר. דְּאַף עַל גַּב דְּקָדַם מוּמָן לְהֶקְדֵּשָׁן, חָלָה עֲלֵיהֶן קְדֻשָּׁה גְמוּרָה לְכָל דִּבְרֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁאֵין כְּשֵׁרִים לִקָּרֵב, דִּבְכוֹר בָּרֶחֶם תָּלָה רַחֲמָנָא, לֹא שְׁנָא תָּם וְלֹא שְׁנָא בַּעַל מוּם קַדִּישׁ, תָּם קָרֵב, וּבַעַל מוּם נֶאֱכָל לַכֹּהֵן בְּמוּמוֹ. וּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נַמִּי כְּתִיב בֵּיהּ (ויקרא כז) הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה'‏ לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע. טוֹב תָּם, רַע בַּעַל מוּם:
אוֹ מוּם עוֹבֵר. קוֹדֵם לְהֶקְדֵּשָׁן, דְּמוּם עוֹבֵר כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי:
פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה. דִּכְתִיב בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁנִּפְדּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל, מַה צְּבִי וְאַיָּל פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה, דְּהָא כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנֶךָ כְּתִיב (דברים טו), אַף פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁנִּפְדּוּ אֲפִלּוּ יָלְדוּ לְאַחַר שֶׁנִּפְדּוּ פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה:
וּמִן הַמַּתָּנוֹת. הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר. בִּדְאִיעַבַּר לִפְנֵי פִדְיוֹנוֹ וְאִתְיַלִּיד לְאַחַר פִּדְיוֹנוֹ מַיְרֵי, כְּדִפְרִישִׁית לְעֵיל. דְּאִי אִיעַבַּר וְאִתְיַלִּיד לְאַחַר פִּדְיוֹנוֹ, וְלַד צְבִי וְאַיָּל הוּא. וְאִי אִתְיַלִּיד לִפְנֵי פִדְיוֹנוֹ, אֲפִלּוּ קָדַם מוּמָן לְהֶקְדֵּשָׁן נַמִּי וְלָדָן אָסוּר:
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב. וְאַף עַל גַּב דְּאֵינָן רְאוּיִן לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד דְּהָא בַּעֲלֵי מוּמִין נִינְהוּ, וּתְנַן הָרָאוּי לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד חַיָּבִין עָלָיו בַּחוּץ וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפְנִים אֵין חַיָּבִים עָלָיו בַּחוּץ, מוֹקְמִינַן לָהּ לְמַתְנִיתִין בְּדֻקִּין שֶׁבָּעַיִן וְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר אִם עָלוּ לֹא יֵרְדּוּ, הִלְכָּךְ הוֹאִיל וּבִפְנִים לֹא יֵרְדּוּ, חַיָּבִין עֲלֵיהֶם בַּחוּץ אִם שְׁחָטָן קֹדֶם פִּדְיוֹנָן:
וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה. קֹדֶם פִּדְיוֹנָן. דִּכְתִיב (ויקרא כז) טוֹב בְּרַע אוֹ רַע בְּטוֹב:
וְאִם מֵתוּ. מֵעַצְמָן:
יִקָּבֵרוּ. דְּאֵין פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים:

עיקר תוספות יום טוב(ב) כָּל כוּ'. לָאו בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת אַיְרֵי, אֶלָּא בְּהִקְדִּישָׁן לַמִּזְבֵּחַ לִדְמֵיהֶן כוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹבֵר כְּשֶׁמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ, מִכָּל מָקוֹם אַשְׁמְעִינַן דִּינוֹ. תּוֹסָפוֹת:
(ג) רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא דִבְכוֹרוֹת גָּרְסִינַן נַמִּי וּמִן הַמַּתָּנוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) וְיוֹצְאִין כוּ'. לְאַחַר פִּדְיוֹנָן. כֵּיוָן דִּקְדֻשַּׁת דָּמִים לַמִּזְבֵּחַ נִינְהוּ דְּמִחַלְּפָא בִּקְדֻשַּׁת הַגּוּף לַמִּזְבֵּחַ, גָּזְרוּ בְּהוּ רַבָּנָן. אִי נַמִּי דְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת נַמִּי אֲסִירֵי בְּגִיזָה וַעֲבוֹדָה. גְּמָרָא. וְעוֹד קָאָמַר הָתָם דְּמִדְּרַבָּנָן הוּא בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת:
(ה) לְהִגָּזֵז. דְּאִלּוּ תְּמִימִים וְנִפְדּוּ, כְּתִיב תִּזְבַּח וְלֹא גִיזָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ו) פָּטוּר. אֲפִלּוּ קֹדֶם פִּדְיוֹן. וַאֲפִלּוּ הֲוֵי מוּמָן קַל כְּגוֹן דֻּקִּין שֶׁבָּעַיִן דִּלְגַבֵּי קָדָשִׁים מִחַיַּב הַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ כְּדִלְקַמָּן. הָכָא פָּטוּר מִשּׁוּם דְּלֹא חָלָה עֲלֵיהֶן מִתְּחִלָּה קְדֻשָּׁה. רַשִׁ"י:
(ז) וְאַשְׁמְעִינַן נַמִּי דְּלֹא בָעֵי הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. רַשִׁ"י:
(ח) הַמַּתָּנוֹת. בִּגְמָרָא דִבְכוֹרוֹת יָלֵיף לְהוּ:
(ט) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, אָסוּר בַּהֲנָאָה בְּלֹא פְדִיָּה, וּמִקְרָב לֹא קָרְבֵי, דְּמִכֹּחַ קְדֻשָּׁה דְחוּיָה אָתֵי, דְּאִמָּם לֹא הֻקְדְּשָׁה לַמִּזְבֵּחַ. אַךְ תְּמֵהַנִי דְּמִנֵּיהּ וּבֵיהּ הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ דְּאִי אִתְיַלַּד לִפְנֵי פִדְיוֹנוֹ מִקְדַּשׁ נַמִּי קַדִּישׁ, דְּהָכִי אִיתָא בַגְּמָרָא שָׁם. וּמַפִּיק לֵיהּ מִקְּרָא:
(י) עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי רֵישׁ פֶּרֶק ה':

ברטנורהבְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה. מַתְנִיתִין אַיְרֵי בִּבְכוֹר שֶׁבָּא לְיַד כֹּהֵן וְנָפַל בּוֹ מוּם בְּיַד כֹּהֵן וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ. דְּאִי בִּבְכוֹר בְּיַד יִשְׂרָאֵל קֹדֶם שֶׁנְּתָנוֹ לַכֹּהֵן, אַמַּאי פּוֹטְרִים אֶת כֻּלָּן מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה, לֵימָא לֵיהּ כֹּהֵן, אִי בְּכוֹר הוּא כֻּלַּהּ דִּידִי הוּא, אִי לֹא בְכוֹר הוּא הַב לִי מַתְּנְתָאֵי. אֲבָל כְּשֶׁכְּבָר בָּא לְיַד כֹּהֵן וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ וְנִתְעָרֵב בְּמֵאָה, פּוֹטְרִים אֶת כֻּלָּן מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה, דְּכָל חַד וְחַד יָכוֹל לִדְחוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלוֹמַר לַכֹּהֵן, שֶׁלִּי בְּכוֹר הוּא, שֶׁמְּכָרוֹ הַכֹּהֵן וּפָטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, דְּמִן הַבְּכוֹר אֵין נוֹתְנִים מַתָּנוֹת, שֶׁאֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עַל קְדֻשָּׁה:
אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּן פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא הַבְּכוֹר אֶחָד מֵהֶן, וְיָכוֹל לוֹמַר זֶה הוּא:
צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם. שֶׁיַּעֲשֶׂה בוֹ סִימָן. שֶׁיָּבִינוּ הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ לְכֹהֵן אוֹ לְנָכְרִי שֻׁתָּפוּת בָּהּ:
וְאִם אָמַר לוֹ. אִם אָמַר כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל פָּרָה זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת שֶׁבָּהּ:
פָּטוּר. יִשְׂרָאֵל מִן הַמַּתָּנוֹת:
אָמַר לוֹ. יִשְׂרָאֵל לַחֲבֵרוֹ טַבָּח, מְכֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה זוֹ:
וְהָיוּ בָהֶן מַתָּנוֹת. הַקֵּבָה, שֶׁהִיא אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת:
נוֹתְנָן. לוֹקֵחַ זֶה לַכֹּהֵן:
וְאֵין הַמּוֹכֵר מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. שֶׁהֲרֵי הָיָה יוֹדֵעַ הַלּוֹקֵחַ שֶׁמַּתָּנוֹת שָׁם, וְזֶה לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַקֵּבָה:
לָקַח הֵימֶנּוּ בְמִשְׁקָל. כָּךְ וְכָךְ הַלִּטְרָא, וְשָׁקַל לוֹ הַקֵּבָה. נוֹתְנָהּ לוֹ לוֹקֵחַ לַכֹּהֵן, שֶׁהֲרֵי הַגְּזֵלָה אֶצְלוֹ וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב, וְהַטַּבָּח יְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים, שֶׁהֲרֵי מָכַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם עָבַר הַשּׁוֹחֵט וְלֹא נָתַן מַתָּנוֹת מִן הַבְּהֵמָה, לֹא נֶאֱסַר הַבָּשָׂר בַּאֲכִילָה, אֲבָל מְנַדִּין אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁפָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, אִם הוּא טַבָּח שֶׁשּׁוֹחֵט וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, מַמְתִּינִין לוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מַתָּנוֹת וְנוֹתְנִין אוֹתָן לְכֹהֲנִים אֲחֵרִים. וְאִם קָבַע בֵּית מִטְבָּחַיִם, אֵין מַמְתִּינִים לוֹ אֶלָּא מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִיָּד, וְאִם לֹא רָצָה לִתֵּן מְנַדִּין אוֹתוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יא) פּוֹטְרִים. עַל כָּרְחֲךָ כְּשֶׁכֻּלָּן בַּעֲלֵי מוּמִין אַיְרֵי. דְּאֵין שׁוֹחֲטִין בְּכוֹר אֶלָּא אִם כֵּן נָפַל בּוֹ מוּם, וּמִדְּנִתְעָרֵב וְאֵין מַכִּירִין בּוֹ אִם כֵּן גַּם הָאֲחֵרִים בַּעֲלֵי מוּמִין הֵן. תּוֹסָפוֹת:
(יב) הַשּׁוֹחֵט כוּ'. וְלִתְנֵי הַכֹּהֵן וְהַנָּכְרִי פְּטוּרִין. אָמַר רָבָא, זֹאת אוֹמֶרֶת הַדִּין עִם הַטַּבָּח. כְּלוֹמַר דְּיָכוֹל הַכֹּהֵן לִתְבֹּעַ מַתְּנוֹתָיו מֵהַטַּבָּח. וְיָלְפִינַן לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) פָּטוּר כוּ'. דִּכְתִיב מֵאֵת הָעָם, וְלֹא מֵאֵת הַכֹּהֲנִים. גְּמָרָא. וְכָל שֶׁכֵּן דְּאֵין נָכְרִי בִּכְלַל הָעָם זוֹבְחֵי זֶבַח:
(יד) הַלּוֹקֵחַ. שֶׁהֲרֵי שֶׁל כֹּהֵן הֵן. וְדִכְוָתָהּ בְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה מִיחַיַּב הַלּוֹקֵחַ, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא שְׁחָטָהּ עֲלֵיהּ רַמְיָא לְמִתְבִינְהוּ. רַשִׁ"י:
(טו) דְּמִדְּרַבָּנָן גָּזְרוּ כְּשֶׁהוּא טַבָּח לִתֵּן מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה אֲפִלּוּ הַבְּהֵמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יַרְגִּילוּ טַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁתֵּף כֹּהֲנִים אֲחֵרִים עִמָּהֶם לִפָּטֵר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְעַד שָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת דְּאִיכָּא לְמֵימַר לְדִידֵיהּ שָׁחַט לֹא גָזְרוּ רַבָּנָן וְאוֹקְמוּהוּ עַל דְּבַר תּוֹרָה, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ גָּזְרוּ. וְכִי קָבַע אַמְּסַחְתָּא מִיָּד מוּכָח דְּלָאו דִּידֵיהּ שָׁחֵיט וּלְכָךְ גָּזְרוּ לְאַלְתָּר. תּוֹסָפוֹת:
(טז) יֵרָאֶה דְרָצָה לוֹמַר הַכֹּל לְפִי תֹאַר הָעִנְיָן, לִפְעָמִים שְׁתַּיִם וְלִפְעָמִים שָׁלֹשׁ, לְפִי רְאוֹת הַדַּיָּן דְּאִיכָּא פִּרְסוּמֵי דְּלָאו לְדִידֵיהּ שָׁחֵיט. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ בְּשֵׁם רִ"י, דְּנָקַט שְׁתַּיִם לְרַבִּי דְּאִית לֵיהּ בִּתְרֵי זִמְנֵי הֲוֵי חֲזָקָה, וְשָׁלֹשׁ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

ברטנורהמִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה. הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ:
עַד כַּף שֶׁל יָד. עֶצֶם רָחָב שֶׁל כָּתֵף שֶׁקּוֹרִין אספלדו"ן. וְהֵן שְׁנֵי עֲצָמוֹת, הָעֶצֶם הָאֶמְצָעִי דְּהַיְנוּ מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ עַד מְקוֹם שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּגָמָל נִכָּר, וְהָעֶצֶם הָעֶלְיוֹן הַמְחֻבָּר לַגּוּף. וְהַזְּרוֹעַ הַיְמִינִי בִּלְבָד הוּא שֶׁנּוֹתְנִים לַכֹּהֵן, דִּכְתִיב (דברים יח) וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ, הַמְיֻמָּן שֶׁבַּזְּרוֹעַ:
וְהוּא שֶׁל נָזִיר. כְּלוֹמַר, וְכֵן זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה הָאָמוּר בַּנָּזִיר, כָּךְ נִטֶּלֶת:
וּכְנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל שׁוֹק. הָאָמוּר בִּשְׁלָמִים נַמִּי הֲוֵי שְׁנֵי עֲצָמוֹת מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד בּוּקָא דְאַטְמָא, דְּהַיְנוּ כָּל הַיָּרֵךְ:
סֹבֶךְ שֶׁל רָגֶל. הַיְנוּ פֶּרֶק שֶׁבֵּין הַקּוּלִית וְעֶצֶם הָאֶמְצָעִי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
הַפֶּרֶק שֶׁל לְחִי. אֵצֶל הַצְּדָעִים. וְחוֹתֵךְ כְּלַפֵּי מַטָּה:
עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגָּרֶת. עַד שִׁיפּוּי כוֹבַע שֶׁהִיא פַּקְעִיתָהּ וּפִתְחָהּ שֶׁל קָנֶה, דְּהַיְנוּ לְחָיַיִם הַתַּחְתּוֹנוֹת עִם הַלָּשׁוֹן. פֵּרוּשׁ אַחֵר, פִּקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת טַבַּעַת הַגְּדוֹלָה שֶׁל קָנֶה שֶׁעֲשׂוּיָה עֲגֻלָּה כְּפִקָּה. וּפִקָּה הִיא עֲגֻלָּה כְּכַדּוּר וּבְתוֹכָהּ נֶקֶב שֶׁתּוֹחֲבוֹת הַנָּשִׁים בַּפֶּלֶךְ לְהַכְבִּידוֹ כְּשֶׁטֹּווֹת בּוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יז) פָּטוּר. וּרְמִינְהוּ דִתְנַן סוֹף פֶּרֶק ד'‏ דְּפֵאָה שֶׁסְּפֵק לֶקֶט לֶקֶט, הָכָא פָּרָה בְּחֶזְקַת פְּטוּרָה קַיְמָא, קָמָה בְּחֶזְקַת חִיּוּבָא קַיְמָא. וַהֲרֵי עִסָּה נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר כוּ'‏ סָפֵק חַיָּב, סְפֵק אִסּוּרָא לְחֻמְרָא וּסְפֵק מָמוֹנָא לְקֻלָּא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, חַלָּה סְפֵק אִסּוּרָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲוֹן מִיתָה, הִלְכָּךְ לֹא סָמְכִינַן אַחֲזָקָה, אֲבָל מַתָּנוֹת אֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה אֶלָּא דִּין מָמוֹן, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
(יח) כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר, שֶׁהָעֶצֶם הָעֶלְיוֹן הַמְחֻבָּר לַגּוּף הוּא בִכְלַל הַזְּרוֹעַ, וְהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵי עֲצָמוֹת, וְעַד דִּתְנַן הוּא עַד בִּכְלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) אֵיזֶהוּ כוּ'. וּבַגְּמָרָא. וְהַלְּחָיַיִם לְמַאי אֲתָא, לְהָבִיא צֶמֶר שֶׁבְּרֹאשׁ כְּבָשִׂים וְשֵׂעָר שֶׁבִּזְקַן תְּיָשִׁים. וְהַקֵּבָה לְמַאי אֲתָא, לְהָבִיא חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּבָה וְשֶׁבְּתוֹכָהּ:
(כ) וְאִם כֵּן לְרַבִּי יְהוּדָה אֵין בְּמַתְּנַת הַזְּרוֹעַ רַק עֶצֶם הָאֶמְצָעִי לְבַדּוֹ, וּבְהָא פָּלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא חולין קל״ג א: ה׳-ט״ז

הַשׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. אָמַר רָבָא בָּדַק לָן רַב יוֹסֵף הָאי כַּהֲנָא דְחָטִיף מַתַּנְתָא חִבּוּבֵי קָא מְחַבֵּב מִצְוָה אוֹ זִלְזוּלֵי קָא מְזַלְזֵל בְּמִצְוָה. וּפָשִׁיטְנָא לֵיהּ וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִטּוֹל מֵעַצְמוֹ. אָמַר אַבַּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה חָטִיפְנָא מַתַּנְתָא אֲמֵינָא חִבּוּבֵי קָא מְחַבִּיבְנָא מִצְוָה. כֵּיוַן דְשָׁמַעְנָא לְהָא וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ. מִיחֲטָף לָא חָטִיפְנָא מֵימַר אֲמָרֵי הֲבוּ לִי וְכֵיוַן דְשָׁמַעְנָא לְהָא דְתַנְיָא (ש''א ח') וַיַּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּנֵי שְׁמוּאֵל חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם מֵימַר נָמֵי לָא אֲמֵינָא וְאִי יָהֲבוּ לִי שָׁקִילְנָא כֵּיוַן דְּשָׁמַעְנָא לְהָא דְתַנְיָא הַצְנוּעִים מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם. וְהַגַּרְגְרָנִין חוֹלְקִין. מִשְׁקַל נָמֵי לָא שָׁקִילְנָא לְבַר מִמַּעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי לְאַחֲזוּקֵי נַפְשָׁאי בְּכַהֲנֵי. וְלִפְרוֹס יָדֵיהּ. אַנְסֵיה לֵיה עִידָנֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף הָאי כַּהֲנָא דְאִית לֵיהּ צוּרְבָא מֵרַבָּנָן בְּשִׁבְבוּתֵיהּ וּדְחִיקָא לֵיהּ מִילְתָא לִיזְכֵי לֵיהּ מַתַּנְתָא. וְאַף עַל גַּב דְלָא אָתֵי לִידֵיהּ בְּמַכִּירֵי כְּהוּנָה וּלְוִיָּה. רָבָא וְרַב סַפְרָא אִיקְלְעוּ לְבֵי מָר יוֹחָנָא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָא בַר אַדָא וַאֲמָרֵי לָהּ לְבֵי מָר יוֹחָנָא בְּרֵיהּ דְרַב חָנָא בַר בִּיזְנָא. עָבַד לְהוּ עֶגְלָא תִּלְתָא אָמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמְעֵיהּ זְכֵי לָן מַתַּנְתָא דְּבָעֵינָא לְמֵיכָל לִישְׁנָא בְּחַרְדְּלָא זָכִי לֵיהּ. רָבָא אָכַל. וְרַב סַפְרָא לָא אָכַל אַקְרוּיֵהּ לְרַב סַפְרָא בְּחֵלְמֵיהּ (משלי כ''ה) מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חוֹמֶץ עַל נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁירִים עַל לֵב רָע. אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר לֵיהּ דִּילְמָא מִשּׁוּם דַעֲבָרִי אַשְׁמַעְתָּא דְמָר אַקְרְיָין הָכִי אָמַר לֵיהּ כִּי אָמָרִי אֲנָא בְּאַחֵר שַׁמְעֵהּ בְּעַל כָּרְחֵיהּ מְזַכֵּי וְכִי אֲמָרִי אֲנָא לְמָאן דְלָא אֶפְשַׁר לֵיהּ. הָא אֶפְשַׁר לֵיהּ. וְאֶלָּא מָאי טַעְמָא אַקְרְיָין הָכִי כְּלַפֵּי רָבָא וְלִקְרְיָין לְרָבָא. רָבָא נָזוּף הֲוָה. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב דִּימִי וּפַשְׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמָאי כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ בְּשׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֵּאֱמַר (איוב כ') כָּל חשֶךְ טָמוּן לִצְפוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ וְאֵין שָׂרִיד אֶלָּא תַלְמִיד חָכָם שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ג') בַּשְׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֵא. אָמַר רִבִּי זֵירָא אָמַר רַב כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוֹלִיס שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''ו) כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד וּכְתִיב (שם י''ט) לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג:

רש״יבדק לן - מנסה אותנו אם נדע להשיב ורבא כהן היה:
דחטיף מתנתא - מתינוקות שנושאין אותם לכהנים:
מי אמרינן חבובי קא מחבב המצוה - ויפה הוא עושה:
ונתן - לכהן ולא שיטול הכהן מעצמו:
מימר אמרי הבו לי - הייתי שואלו בפה מלא שהייתי סבור שהוא חיבוב מצוה:
חלקם שאלו בפיהם - דמגני להו קרא לבני שמואל ויטו אחרי הבצע אמר רבי מאיר שלא היה עבירת גזל בידם אלא חלק לויה כגון מעשר ראשון היו שואלין בפיהם:
הצנועים מושכין את ידיהם - בחילוק לחם הפנים קאמר במס' יומא בטרף בקלפי (יומא דף לט.) משמת שמעון הצדיק נשתלחה מארה בלחם הפנים:
לאחזוקי נפשאי בכהני - שלא ישתכח הדבר שאני כהן:
ודחיקא ליה מלתא - לההוא צורבא מרבנן והכהן רוצה לההנותו יתן לו חלק מתנותיו לקבל זרוע ולחיים מבני העיר בשביל הכהן והוא יאכלם:
ואע"ג דלא אתי לידיה - דכהן יכול לזכות לו:
במכרי כהונה ולויה - בכהן שהיה ניכר בעיר ורוב בני אדם אוהבים אותו ונותנין לו המתנות ובאותו כהן אמרינן דיכול לזכות מעשרותיו לאחר אף על גב דלא אתי לידיה. מכרי לשון (מלכים ב יב) איש מאת מכרו:
אמר ליה רבא לשמעיה - לשמשו של בעה"ב והוא כהן ובעה"ב נותן לו מתנותיו:
זכי לי מתנתא - תן לי רשות ליקח מתנותיך לאוכלם מפני שהלשון עם הלחיים ניתן לכהנים ובעינן למיכל לישנא בחרדלא שהוא דבר חשוב וה"נ אמרינן בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו:) כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל. ואף על גב דרבא נמי כהן הוה דקיימא לן (ראש השנה דף יח.) דמבני עלי אתא ובבכורות (דף כז.) נמי אמרינן רבא הוה מבטל תרומת חוצה לארץ ברוב ואכיל לה בימי טומאתו מיהו מנפשיה לא מצי שקיל דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומימר נמי לא בעי למימר הבו לי דתניא חלקם שאלו בפיהם להכי שקלם בתורת זר על ידי נתינת כהן ואף על גב דלא מטא לידיה דשמעא סמך רבא אדרב יוסף דלעיל:
רב ספרא לא אכל - משום דלא מטא לידיה דשמעא:
מעדה בגד ביום קרה - בגד בלוי ונרקב כמו (ישעיהו סד) וכבגד עדים. בעת הקור אינו שוה כלום:
וכמו חומץ על נתר - שאינו אלא מפסידו. נתר הוא מין צריף אלו"ם בלע"ז:
כן שר בשירים על לב רע - כן האומר דברי תורה למי שאינו יודע להבין בהן:
משום דעברי אשמעתא דמר - שלא סמכתי על שמועתך שאמרת דמותר לצורבא מרבנן לקבלה אף על גב דלא אתו לידיה דכהן:
כי אמרי אנא באחר - היכא דמזכי ליה כהן אחר שאינו כפוף לו אבל שמעא דבעל הבית על כרחו מזכי ליה לאדם חשוב שהוא בא בביתו של בעל הבית. אי נמי אימר דאמרי אנא דיכול לזכות מתנתא לאחר אף על גב דלא אתו לידיה:
דלא אפשר ליה - כלומר לאיש שהוא עני ודחוק אבל רבא אפשר ליה ולא דחיקא ליה מילתא:
כיון דלא עבר רב ספרא אשמעתיה דרב יוסף מאי טעמא אקריוה בחלמיה:
כלפי רבא - כלומר על רבא שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף הקרוהו לרב ספרא כך:
נזוף הוה - אני שמעתי משום דהטיח כלפי מעלה במסכת תענית (דף כד:) דבעא מיטרא ללא צורך משום יקרא דאמיה דשבור מלכא ואמרינן התם דאיתחזי ליה אבוה בחלמיה וא"ל מי איכא דמיטרח קמי שמיא אשני דוכתיך אשני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני שנועדו מלאכי חבלה להורגו בלילה. ולי נראה נזוף משום האי מעשה:
ירע שריד באהלו - למי שירע שריד באהלו תלמיד רע:
תאכלהו אש לא נופח - אשו של גיהנם:
כזורק אבן למרקוליס - זו היא עבודתו כדאמרינן במסכת ע"ז (דף מט:):

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב ובענין הדרך בה הכהן נוטל את מתנותיו מידי הבעלים, אמר רבא: בדק (בחן) לן [אותנו התלמידים] רב יוסף בשאלה הבאה: האי כהנא דחטיף מתנתא [כהן זה שחוטף מתנות כהונה], האם בכך חבובי קא מחבב [לחבב הוא מחבב] את המצוה, או זלזולי קא מזלזל [לזלזל הוא מזלזל] במצוה? ופשטנא ליה [ופתרתי לו] את שאלתו מן האמור במתנות כהונה "ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה" (דברים יח, ג), שבאה הלשון "ונתן" להורות שהבעלים הוא שיתן, ולא שיטול הכהן מעצמו. ומכאן שהחוטף את מתנותיו, מזלזל במצוה ולא מחבבה.
ובענין זה אמר אביי, שכהן היה: מריש הוה חטיפנא מתנתא [בתחילה הייתי חוטף מתנות], שכן אמינא [אמרתי] לעצמי כי בכך חבובי קא מחביבנא [לחבב הריני מחבב] את המצוה. ואולם כיון דשמענא להא [ששמעתי את זו] דרשת הכתוב "ונתן" — ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא [לחטוף לא הייתי חוטף], אלא מימר אמרי הבו לי [הייתי אומר] לבעל הבהמה שיתן לי את מתנותיו. ואולם כיון דשמענא להא דתניא [ששמעתי את זו ששנינו בברייתא] על הכתוב בבני שמואל הנביא "ויטו אחרי הבצע" (שמואל א ח, ג) ובפירוש הכתוב ר' מאיר אומר: בני שמואל, את חלקם (מתנות לוי, כמעשר ראשון) שאלו בפיהם, שדרשו מהבעלים שיתנו להם את מתנותיהם. מאז מימר נמי לא אמינא [לומר לבעלים גם כן לא הייתי אומר], ואולם אי יהבו [היו נותנים] לי, שקילנא [הייתי לוקח] מהם.
ואולם כיון דשמענא להא דתניא [ששמעתי את זו ששנינו בברייתא] בכהנים שאכלו מלחם הפנים כי הכהנים הצנועים מושכין את ידיהם, ואילו אלה הגרגרנים חולקים, משקל נמי לא שקילנא [לקחת גם כן לא הייתי לוקח], אף שנותנים לי, לבר ממעלי יומא דכיפורי [חוץ מערב יום הכיפורים], שמצות היום באכילה, ומרובות מאד הן הבהמות הנשחטות בו לאכילה, ולכך ניתנות ביום זה מתנות כהונה לרוב — כדי לאחזוקי נפשאי בכהני [להחזיק עצמי, להעמידני בחזקת כהנים], שאילו לא הייתי מקבל ממתנות הכהונה, עלול היה הדבר להטיל ספק בכהונתי.
ג ועוד אמר רב יוסף בענין חלוקת מתנות כהונה: האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה מילתא [כהן זה שיש לו תלמיד חכם הגר בשכנותו ונצרך לו הדבר, כי עני הוא] — ליזכי ליה מתנתא [שיזכה לו בעל הבהמה את מתנותיו, מתנות הכהונה שעתידים לבוא לידו מאנשי העיר] לאותו תלמיד חכם עני, ויקחם העני לעצמו, ואף על גב דלא אתי לידיה [ואף על פי שלא באו מתנות הכהונה לידו של הכהן]. וניתן לעשות כן במכרי כהונה ולויה, באלה הרגילים ומוחזקים לתת את מתנותיהם לכהנים ולויים מסויימים. ובענין זה מסופר כי
רבא ורב ספרא איקלעו לבי [הזדמנו לבית] מר יוחנא בריה [בנו] של רב חנא בר אדא, ואמרי לה [ויש אומרים] שהזדמנו לבי [לבית] מר יוחנא בריה [בנו] של רב חנא בר ביזנא. עביד להו עגלא תילתא [עשה להם עגלה משולשת], אמר ליה [לו] רבא לשמעיה [לשמשו] של בעל הבית שהיה כהן, והיה בעל הבית רגיל לתת לו מתנותיו: זכי לן מתנתא [זכה לנו מתנות], דבעינא למיכל לישנא בחרדלא [שרוצה אני לאכול לשון בחרדל] והלשון עם הלחיים היא ממתנות הכהונה!
זכי ליה [זכה לו] השמש, ומסופר כי רבא אמנם אכל, ואילו רב ספרא לא אכל, ובעקבות מעשה זה אקריוה [הקריאו] לרב ספרא בחלמא [בחלום] את הכתוב "מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע" (משלי כה, כ), שיש במשמעו נזיפה ללומד תורה ("שר בשירים", וכדרך שיתבאר להלן) שאינו ראוי ("לב רע").
אתא לקמיה [בא רב ספרא לפני] רב יוסף, אמר ליה [לו]: דלמא [שמא] משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי [שעברתי על דברי אדוני שהורית כי אפשר לזכות מתנות כהונה לתלמיד חכם ואני לא נהגתי כן, הקריאו לי כך] להשמיעני נזיפה חמורה? אמר ליה [לו] רב יוסף לרב ספרא: אין זה כך, שכן נהגת כראוי, שהרי כי אמרי אנא [כאשר אמרתי אני] את הוראתי זו — היה זה דווקא בכהן המזכה את מתנותיו לאדם אחר מדעתו, ואולם שמעא [בשמש] המזכה את מתנותיו לאורח חשוב המתארח בבית אדונו — לא אמרתי שמותר לעשות כן, שהרי בעל כרחיה מזכי [בעל כרחו הוא מזכה], שחושש מאדונו. ומלבד זאת, כי אמרי אנא [כאשר אמרתי אני] את הוראתי זו — היה זה דווקא למאן דלא אפשר ליה [למי שאי אפשר לו] לאכול אלא בדרך זו, שתלמיד חכם עני הוא, ואולם הא [זה] המקרה שהיה אצלך עם רבא — הרי אפשר ליה [לו] לרבא לאכול בשר משלו בחרדל, שהרי אין הוא עני ונזקק. ולכך נהגת כראוי בכך שלא אכלת.
שאל רב ספרא את רב יוסף: ואלא אם כך הוא, מאי טעמא אקריין הכי [מה טעם הקריאו לי כך]? השיב לו רב יוסף: לא הקריאו כן כלפיך אלא כלפי רבא שאכל, ושלא כהוראתי. ושואלים: ולקריין [ושיקריאו] לרבא עצמו? ומשיבים: רבא נזוף הוה [היה] באותו זמן בשל מעשה זה, ולכך הקריאוהו לרב ספרא.
ד למעלה הובא שהוקרא לרב ספרא בחלום הפסוק "מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע", כרמז להנהגה הראויה באותו מעשה, ועל כך אמר ליה [לו] אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב [ופשוטו של מקרא זה במשלי במה הוא אמור]? אמר ליה [לו]: ברב השונה לתלמיד שאינו הגון. שבדומה לבגד בלוי שאינו ראוי עוד ללבישה ויש להסירו ("מעדה בגד") ביום קרה, שאין בו כל תועלת, ובדומה לחומץ הניתן על החומר הנקרא "נתר" שהחומץ מקלקלו לבלי תועלת, כן אין תועלת בללמד תורה ("שר בשירים") לתלמיד שאינו הגון, שאין בלבו לקיימה ("על לב רע").
שכן אמר רב יהודה, אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון — נופל בגיהנם, שכן נאמר "כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו" (איוב כ, כו), ואין "שריד" אלא תלמיד חכם, שכן נאמר "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג, ה).
ועוד בענין זה מדברי רב, שכך אמר ר' זירא, אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון — הריהו כזורק אבן למרקוליס, שכן נאמר "כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד" (משלי כו, ח), וכתיב [ונאמר] "לא נאוה לכסיל תענוג" (שם יט, י).

זוהר ספר הזהר, קרח א׳

וְתָאנָא יְסוֹדָא וְשָׁרְשָׁא בְמַלְכָא מִתְעַטְרִין כַּחֲדָא וְהָאי הִיא כִתְרָא וּפִתְחָא לְכָל שְׁאָר כִּתְרִין דִכְתִּיב (תהלים קיח) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. וּכְתִיב זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ וְעַל דָּא כְתִיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְיָ לְאַכְלָלָא בְהָאי כָּל שְׁאָר כִּתְרִין וְעַל דָּא אִינוּן סָהְדֵי סַהֲדוּתָא וְלָא קַיְימֵי בְדוּכְתַּיְיהוּ בְגִין דְאִיהִי מִצְוָה וְתָנֵינָן תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִזְרָקִין. וְאִי תֵימָא הָא לוּלָב וַעֲרָבָה וְכוּלֵי תַּשְׁמִישֵׁי קְדוּשָׁה אִינוּן אֲמָאי נִזְרָקִין. אֶלָּא תַשְׁמִישֵׁי קְדוּשָׁה בְגִין דִרְשִׁימִין בַּכְּתִיבָה דִשְׁמָא קַדִּישָׁא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִינוּן חוּטִין לְאַחְזָאָה הֵיךְ תַּלְיָין מִכָּאן וּמִכָּאן לְאַרְבַּע סִטְרֵי עַלְמָא מֵהָאי אָתָר וְאִיהִי שַׁלְטָא עַל כֹּלָא בְרָזָא דְלֵב דְּאִיהִי לִבָּא דְכָל הָאי עַלְמָא וְלִבָא דְּעִלָּאֵי וְתַלְיָיא בְלֵב עִלָּאָה וְכֹלָא הוּא בְלֵב דְנָפַק מֵחָכְמָה עִלָּאָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק שִׁעוּרָא דְהָאי (וְאוֹרְכָּא) דְהָאי אִתְמַר בְּאַתְוָן גְּלִיפָן דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אָמַר קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מָאן דְּבָעֵי לְמֵהַךְ בָּתַר דָּחַלְתִּי יְהַךְ בָּתַר לִבָּא דָא וּבָתַר עַיְינִין דְּקַיְימִין עֲלָה. מָאן אִינוּן עַיְינִין כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שם לד) עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים אֲבָל אַתֶּם לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. מָאי טַעְמָא בְגִין דְאַתֶם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מָאי טַעְמָא הָכָא יְצִיאַת מִצְרַיִם דִּכְתִּיב אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶלָּא בְּגִין דְּכַד נַפְקוּ מִמִּצְרַיִם בְּהָאי חוּלָקָא עָאלוּ וּבְהָאי קָטִיל קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָטוּלָא דְמִצְרַיִם וְעַל דָּא בְּאַתְרֵיהּ אִתְדְכַר וּבְאַתְרֵיהּ יִזְדְּהַר לְהוּ בְדָא. מָאי בְאַתְרֵיהּ בְּגִין דְהָאי מִצְוָה הִיא אָתָר דִּילָהּ. תָאנֵי רִבִּי יֵיסָא כְתִיב (מיכה ז) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. כִּימֵי כְּיוֹם מִבָעֵי לֵיהּ דְּהָא בְחָד זִמְנָא נַפְקוּ וְלָא אִתְעַכָּבוּ. אֶלָּא כְאִינוּן יוֹמִין עִלָּאִין דְאִתְבָּרְכָא בְהוּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כָּךְ זַמִּין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא וּכְדֵין כְּתִיב (ישעיה יב) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַיְיָ קִרְאוּ וְגוֹמֵר. זַמְּרוּ יְיָ כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ. מָאי מוּדַעַת זֹאת בְּגִין דְּהַשְׁתָּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא זֹאת בְּעִטּוּפָא דְמִצְוָה בְּהַהוּא זִמְנָא אִשְׁתְּמוֹדְעָא זֹאת. בְכַמָּה נִמּוּסִין דִּילָהּ דְּיַעְבֵיד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָתִין וְנִסִין בְּעַלְמָא כְּדֵין כְּתִיב (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

תרגום הזוהרוְלָמַדְנוּ, הַיְסוֹד, וְהַשֹּׁרֶשׁ, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, מִתְעַטְּרִים יַחַד בַּמַּלְכוּת. וְזוֹ, הַמַּלְכוּת, הִיא הַזִּכָּרוֹן וְהַפֶּתַח לְכָל שְׁאָר הַסְּפִירוֹת. שֶׁכָּתוּב (תהלים קי''ח) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. שֶׁהִיא מַלְכוּת הַנִּקְרֵאת צֶדֶק. וְכָתוּב אַחֲרָיו (שם) זֶה הַשַּׁעַר לַה', לִהְיוֹתָהּ הַשַּׁעַר לְכָל הַסְּפִירוֹת. וְעַל כֵּן כָּתוּב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', שֶׁהַכָּתוּב בָּא לִכְלוֹל בָּזֶה, בַּמַּלְכוּת, כָּל שְׁאָר הַסְּפִירוֹת, אֲשֶׁר בַּמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת מִצְוָה, נִקְרָאוֹת כָּל הַסְּפִירוֹת הַנִּכְלָלוֹת בָּהּ בַּשֵּׁם מִצְווֹת. וְעַל כֵּן לָמַדְנוּ, סַהֲדֵי סָהֲדוּתָא וְלֹא קַיְּמֵי בְּדוּכְתַּיְהוּ, שֶׁהַסְּפִירוֹת דְּז''א מֵעִידִים עֵדוּת, וְאֵינָם עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם בְּז''א, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מִצְווֹת, כִּי הַצִיצִית ה''ס הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת מִצְוָה, וְהַסְּפִירוֹת דְּז''א הַכְּלוּלוֹת בָּהּ נִקְרָאוֹת מִצְווֹת. וְעַל כֵּן הֵם שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָם, בְּז''א, אֶלָּא בַּמַּלְכוּת. וְלָמַדְנוּ, תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁל הַמַּלְכוּת, נִזְרָקִים. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי לוּלָב וַעֲרָבָה, אֲשֶׁר לוּלָב רוֹמֵז עַל יְסוֹד דְּז''א, וְהָעֲרָבוֹת לנו''ה דְּז''א, וְאִם כֵּן אֵינָם תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה, אֶלָּא תַּשְׁמִישֵׁי קְדוּשָׁה, דְּהַיְנוּ בְּז''א, וְלָמָּה הֵם נִזְרָקִים. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא תַּשְׁמִישֵׁי קְדוּשָׁה הַיְנוּ מִשּׁוּם שֶׁרְשׁוּמִים בִּכְתָב שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. אֲבָל לוּלָב וַעֲרָבָה, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹמְזִים עַל ז''א, מִכָּל מָקוֹם הֵם כְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה, וְנִזְרָקִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵלּוּ הַחוּטִים, דְּצִיצִית, הֵם לְהַרְאוֹת, אֵיךְ הֵם תְּלוּיִם מִכָּאן וּמִכָּאן לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם מִמָּקוֹם זֶה, וְהִיא, הַמַּלְכוּת, שׁוֹלֶטֶת עַל כֻּלָּם בְּסוֹד לֵב, שֶׁהִיא הַלֵּב שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֵב הָעֶלְיוֹנִים, דְּהַיְנוּ מג' עוֹלָמוֹת בּי''ע, וּתְלוּיָה בַּלֵּב הָעֶלְיוֹן דְּז''א, וְהַכֹּל הוּא בְּסוֹד הַ''לֵּב'' הַיּוֹצֵא מֵחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֵּב רוֹמֵז עַל ל''ב נְתִיבוֹת הַחָכְמָה הַמְּאִירִים בּוֹ אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַשִּׁעוּר שֶׁל זֶה וְהָאֹרֶךְ שֶׁל זֶה, שֶׁל הַצִיצִית, לָמַדְנוּ בְּאוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת אַחַר יִרְאָתִי, יֵלֶךְ אַחַר הַלֵּב הַזֶּה, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וְאַחֲרֵי הָעֵינַיִם הָעוֹמְדוֹת עָלָיו. מִי הֵן הָעֵינַיִם. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל''א) עֵינֵי הויה אֶל צַדִּיקִים, דְּהַיְנוּ עֵינֵי ז''א. אֲבָל אַתֶּם לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁאַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם. אָמַר רַבִּי חִיָּא, מַהוּ הַטַּעַם שֶׁנִּזְכְּרָה כָּאן יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם נִכְנְסוּ לַחֵלֶק הַזֶּה, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת. וּבָזֶה, בַּמַּלְכוּת, הָרַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרוּגֵי מִצְרַיִם. וְעַל כֵּן נִזְכֶּרֶת יְצִיאַת מִצְרַים בִּמְקוֹמוֹ, וּבִמְקוֹמוֹ הִזְהִיר לָהֶם בָּזֶה, שֶׁכָּתוּב אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וְגוֹ'. מַהוּ בִּמְקוֹמוֹ. הוּא מִשּׁוּם שֶׁמִּצְוָה זוֹ שֶׁל צִיצִית, הִיא הַמָּקוֹם שֶׁלָּהּ, שֶׁל הַמַּלְכוּת. לָמַד רַבִּי יֵיסָא, כָּתוּב (מיכה ז') כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. שׁוֹאֵל, כִּימֵי, כַּיּוֹם הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, שֶׁהֲרֵי בְּפַעַם אַחַת יָצְאוּ וְלֹא נִתְעַכְּבוּ. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הַפֵּרוּשׁ הוּא, כַּיָּמִים הָאֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים, חג''ת נה''י דז''א, שֶׁנִּתְבָּרְכָה בָּהֶם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כָּךְ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת, עַל יְדֵי יָמִים דְּז''א. וְאָז כָּתוּב (ישעיה י''ב) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ וְגוֹ' זַמְּרוּ ה' כִּי גֵּאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ. מַהוּ מוּדַעַת זֹאת. וּמֵשִׁיב, מִשּׁוּם שֶׁעַתָּה נוֹדַעַת זֹאת, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, בְּעִטּוּף הַטַּלִּית שֶׁל מִצְוָה, דְּהַיְנוּ בַּצִיצִית. בָּעֵת הַהִיא תִּהְיֶה נוֹדַעַת זֹאת בְּכַמָּה דְּרָכִים שֶׁלָּהּ, שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹת וְנִסִּים בָּעוֹלָם. אָז כָּתוּב (זכריה י''ד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט׳: ז׳-ח׳

א. מִי שֶׁאָמַר בְּתַחֲנוּנִים מִי שֶׁרִיחֵם עַל קֵן צִפּוֹר שֶׁלֹּא לִיקַח הָאֵם עַל הַבָּנִים אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁחוֹט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד יְרַחֵם עָלֵינוּ וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיַן זֶה מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוֹת אֵלּוּ גְזֵירַת הַכָּתוּב הֵן וְאֵינָן רַחֲמִים. שְׁאִילוּ הָיָה מִפְּנֵי רַחֲמִים. לֹא הָיָה מַתִּיר לָנוּ שְׁחִיטָה כָּל עִיקָר. וְכֵן לֹא יַרְבֶּה בְּכִנּוּיִם שֶׁל שֵׁם וְיֹאמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְהֶחָזָק וְהָאַמִּיץ וְהָעִזוּז שֶׁאֵין כֹּחַ בְּאָדָם לְהַגִיעַ לְסוֹף שְׁבָחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא אוֹמֵר מַה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

ב. בְּמִנְחָה אוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אֲשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ וְכוּלֵי תְּהִלָּה לְדָוִד וְכוּ' קוֹרֵא הוּא וְהָעָם מְיוֹשֶׁב וְעוֹמֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר וְאוֹמֵר קַדִישׁ וְהֵם עוֹמְדִים אַחֲרָיו וְעוֹנִין כְּדַרְכָּן וּמִתְפַּלְלִין כֻּלָּם בְּלַחַשׁ. וְאַחַר כַּךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בְּשַׁחֲרִית עַד שֶׁיַּשְׁלִים כָּל הַתְּפִלָּה. וְנוֹפְלִין עַל פְּנֵיהֶן וּמִתְחַנֵּן וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ הוּא וְהֵם וּמִתְחַנֵּן מְעַט מִיוֹשֶׁב כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בְּשַׁחֲרִית וְעוֹמֵד וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְכָל הָעָם עוֹנִין כְּדַרְכָּן וְנִפְטָרִים לְמַעֲשֵׂיהֶם:

מוסר ספר חסידים ע״ז-ע״ט

אַל תָּדִין אֶת חֲבֵירָךְ לְכַף חוֹבָה כִּי אָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב וְלֹא יָדַעְתָּ מַה בְּלִבּוֹ וּמַה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ וֶהֱוֵי דָן כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת. וּשְׁמוֹר עֵינֶיךָ מֵרְאוֹת בְּרָע וַעֲשֵׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחֲךָ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם שַׁעְבֵּד עַצְמְךְ לְקוֹנָךְ וְתַחְשׁוֹב בְּלִבָךְ שֶׁכָּל אָדָם שׁוֹמֵר עֲבָדָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּשְׁמָרְךָ רִבּוֹן הָעוֹלָמִים: אַל תָּבִיא עַצְמָךְ לִידֵי עֲבֵירָה קַלָּה כִּי הִיא תְבִיאֲךָ לִידֵי חֲמוּרָה. עָבַר עַל לֹא תִשְׂנָא סוֹף בָּא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שׂוֹנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ: הִשָּׁמֵר לָךְ אַל תֵּשֵׁב עִם אָדָם שֶׁלֹּא תִּלְמוֹד מִמֶּנּוּ טוֹבָה כִּי קָרוֹב שֶׁיִּלְמוֹד רָעָה. וְאוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ. וְעוֹד שֶׁתִּגְרוֹם שֶׁיַּחְשְׁדוּךָ בְּדָבָר רָע כִּי יֹאמְרוּ לֹא עַל חִנָּם הָלַךְ זֶה אֶצְלוֹ. וּבְךָ יִתְלוּ כָּל מַעֲשָׂיו הָרָעִים:

תורה במדבר י״ג: כ״ב-כ״ו