חק לישראל - פרשת וילך יום חמישי

ברטנורההֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר. תּוֹרַת דִּין הַשָּׂגַת יָד, שֶׁעָנִי נִדּוֹן בַּעֲרָכִין כְּפִי הֶשֵּׂג יָדוֹ, בָּתַר נוֹדֵר אָזְלִינַן, וְלֹא בָתַר נִדָּר, כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן:
וְהַשָּׁנִים בַּנִּדָּר. יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ עֵרֶךְ זָקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן, דְּלֹא אָזְלִינַן בָּתַר שָׁנִים דְּנוֹדֵר. וְתַנָּא דְּקָרֵי לְמַעֲרִיךְ נוֹדֵר, לִישְׁנָא דִּקְרָא נָקַט, דִּכְתִיב (ויקרא כז) עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן. וְאַיְדֵי דְאָמַר הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר אָמַר נַמִּי הַשָּׁנִים בַּנִּדָּר:
וְהָעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ. קְצַב הָעֵרֶךְ דְּזָכָר וּנְקֵבָה, בָּתַר נֶעֱרָךְ אָזֵיל, וְלֹא בָּתַר מַעֲרִיךְ, כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן דְּאִישׁ שֶׁאָמַר עֵרֶךְ אִשָּׁה פְלוֹנִית עָלָי נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה:
וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ. כְּדִמְפָרֵשׁ לְקַמָּן, שֶׁאִם הֶעֱרִיךְ עַצְמוֹ כְשֶׁהָיָה פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים דַּהֲוֵי עֵרֶךְ קָטָן, וְקֹדֶם נְתִינָתוֹ הָיָה בֶּן עֶשְׂרִים, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא כְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱרִיךְ:

ברטנורהאוֹמֵר אֲנִי אַף בַּעֲרָכִין כֵּן. אִלּוּ מִתְרְמֵי אַף בַּעֲרָכִין דּוּמְיָא דְקָרְבָּנוֹת, הָוֵי כְקָרְבָּנוֹת, דְּהָא דְאָמַרְתְּ דַּעֲרָכִין אֵינָן כְּקָרְבָּנוֹת, מִשּׁוּם דְּלֹא דָמוּ אַהֲדָדֵי, דְּמִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ עָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי לְפִי הֶשֵּׂג יָד, לְפִי שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּב כְּלוּם, וְלֹא דָמִי לִמְצֹרָע. וְזֶה שֶׁאָמַר עַל הֶעָשִׁיר, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְפִי מִדַּת שְׁנוֹתָיו שֶׁל עָשִׁיר שֶׁפְּחוּתִים אוֹ יְתֵרִים עַל שְׁנוֹתָיו שֶׁלּוֹ, הִלְכָּךְ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד. אֲבָל עָשִׁיר שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלָי דַּהֲוֵי חַיָּב עֵרֶךְ שָׁלֵם, דּוּמְיָא דִמְצֹרָע [עָשִׁיר], וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלָי, נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר:
הָכִי גָּרְסִינַן הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי מְשַׁלֵּם עֵרֶךְ עָשִׁיר. הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר קֹדֶם נְתִינָה, מְשַׁלֵּם עֵרֶךְ עָשִׁיר, אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר אָמַר רַחֲמָנָא, וַהֲרֵי יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. עָשִׁיר וְהֶעֱנִי נַמִּי תַּשִּׂיג יַד הַנּוֹדֵר כְּתִיב, וַהֲרֵי הָיְתָה מַשֶּׂגֶת בְּעֵת שֶׁנָּדַר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִלּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכְּךָ, עַד שֶׁיְּהֵא בְמָכוּתוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) עָנִי. וְאַף עַל גַּב דְּמַדִּירוֹ עָשִׁיר. גְּמָרָא:
(ב) עָשִׁיר. וְאַף עַל פִּי דְּמַדִּירוֹ עָנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) וְנִרְאֶה לִי דְּרוֹצֶה לוֹמַר קֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן, דְּהָא קְרָא דַאֲשֶׁר תַּשִּׂיג דְּיָלְפִינַן מִנֵּיהּ, יַעֲרִיכֶנּוּ כְתִיב בֵּיהּ. וְכֵן בַּבְּרַיְתָא לְקַמָּן גַּבֵּי דָמִים דְּתָנֵי שְׁעַת נְתִינָה, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַד שָׁעָה שֶׁהוּא בָּא לְבֵית דִּין. וּבַעֲרָכִין בִּיאָתוֹ לַכֹּהֵן בִּמְקוֹם בִּיאָתוֹ לְבֵית דִּין בְּדָמִים הוּא:
(ד) עָשִׁיר. שֶׁלּוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁיָּדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְיִשָּׁאֵר שְׁאָר הָעֵרֶךְ עָלָיו עַד שֶׁיַּעֲשִׁיר וְיַשְׁלִים הָעֵרֶךְ שֶׁעָלָיו. הָרַמְבַּ"ם:
(ה) וְרַבָּנָן דָּרְשֵׁי לֵיהּ בְּפֶרֶק ו'‏ מִשְׁנָה ג'‏ לִדְרָשָׁא אַחֲרִיתִי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם הָרַ"ב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהאֲפִלּוּ אָבִיו מֵת. בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב זֶה בְּקָרְבָּן הָיָה אָבִיו גּוֹסֵס וְנוֹטֶה לָמוּת, וּמֵת וְיָרַשׁ מִמֶּנּוּ רִבּוֹא קֹדֶם שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבַּן עָנִי, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּקָּרְבָּן:
סְפִינָתוֹ בַיָּם. לֹא שֶׁהָיְתָה סְפִינָתוֹ טְעוּנָה מִסְּחוֹרוֹת שֶׁלּוֹ בְּרִבּוֹא, דְּאִם כֵּן עָשִׁיר הוּא. אֶלָּא שֶׁהָיְתָה סְפִינָתוֹ מֻשְׂכֶּרֶת לַאֲחֵרִים בְּרִבּוֹא שָׂכָר, וְהוּא אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אוֹתָהּ סְפִינָה. וּמִשּׁוּם שְׂכָרָהּ לָאו עָשִׁיר הוּא, דְּאֵין שְׂכִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, וְנִמְצָא שֶׁעַכְשָׁיו עָנִי הוּא. וּמִשּׁוּם הַסְּפִינָה עַצְמָהּ לָאו עָשִׁיר הוּא, דְּהַאי תַּנָּא סָבַר כְּמַאן דְּאָמַר לְקַמָּן שֶׁאִם הָיָה הַמַּעֲרִיךְ חַמָּר נוֹתֵן לוֹ הַכֹּהֵן חֲמוֹרוֹ וְאֵינוֹ נוֹטְלוֹ לַהֶקְדֵּשׁ, וְאִם הָיָה אִכָּר מַנִּיחַ לוֹ צֶמֶד בְּקָרוֹ דְּהִיא פַּרְנָסָתוֹ, וְהָכִי נַמִּי מַנִּיחַ לוֹ סְפִינָתוֹ:

ד. שָׁנִים בַּנִּדָּר כֵּיצַד, יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן, נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן. וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד, נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד. וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ כֵּיצַד, אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה, נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ, נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ. וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ כֵּיצַד, הֶעֱרִיכוֹ פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. יוֹם שְׁלֹשִׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ. שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז), וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר, הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכֻלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים. מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה. הֵן. אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחֲמִיר, נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל. תַּלְמוּד לוֹמַר, שָׁנָה שָׁנָה, לִגְזֵרָה שָׁוָה. מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת שִׁשִּׁים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים, כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד:

ברטנורהיֶלֶד. מִבֶּן עֶשְׂרִים וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים, דַּהֲוֵי עֶרְכּוֹ חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים:
נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ. דִּכְתִיב (ויקרא כז) כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא כִּזְמַן הָעֵרֶךְ:
יוֹם שְׁלֹשִׁים כִּלְמַטָּה. אִם אָמַר עֵרֶךְ פְּלוֹנִי קָטָן עָלָי, וְאוֹתוֹ קָטָן הָיָה בְּאוֹתוֹ יוֹם בֶּן שְׁלֹשִׁים, הָוֵי כִלְמַטָּה וְלֹא אָמַר כְּלוּם. דְּאֵין עֵרֶךְ לְפָחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ. דְּהָכִי כְּתִיב [שָׁם] וְאִם מִבֶּן חֹדֶשׁ:
מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה. מַשְׁמַע שֶׁשָּׁלְמָה שְׁנַת שִׁשִּׁים וְאָז הוּא נִדּוֹן כְּשִׁשִּׁים, אֲבָל בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים נִדּוֹן כְּיֶלֶד:
הֵן אִם עָשִׂינוּ. בִּתְמִיהָה. כְּלוֹמַר, וְכִי כֵן הוּא, אִם עָשִׂינוּ [שְׁנַת] שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה לְהַחֲמִיר דְּעֵרֶךְ גָּדוֹל יֵשׁ לְפָחוּת מִבֶּן שִׁשִּׁים חֲמִשִּׁים סֶלַע, וּלְיוֹתֵר מִבֶּן שִׁשִּׁים אֵינוֹ אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר:
כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל. דְּעֵרֶך יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, גָּדוֹל הוּא מִפָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים. וְכֵן בְּבֶן חָמֵשׁ. כְּדִכְתִיבֵי בִקְרָאֵי:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לְעוֹלָם שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים וּשְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה, עַד שֶׁתִּשְׁלַם כָּל הַשָּׁנָה וְחֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד מִשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. דְּיָלֵיף גְּזֵרָה שָׁוָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִבְּכוֹר, נֶאֱמַר כָּאן מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְנֶאֱמַר בִּבְכוֹר אָדָם (במדבר יח) וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, מַה לְּהַלָּן חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, שֶׁאֵין בְּכוֹר נִפְדֶּה פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, אַף כָּאן עַד שֶׁיּוֹסִיף עַל שִׁשִּׁים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד. וּשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים יָלְפִינַן בִּגְזֵרָה שָׁוָה שָׁנָה שָׁנָה מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים, כִּדְיָלֵיף תַּנָּא קַמָּא לְעֵיל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר:

עיקר תוספות יום טוב(ו) תְּמִיהָה לִי, דְּהַאי קְרָא לָאו בְּעֵרֶךְ נְפָשׁוֹת כְּתִיב, אֶלָּא בְּעֵרֶךְ מַקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, וּבִשְׂדֵה אֲחֻזָּה אֵין דִּין הַשָּׂגַת יָד אֶלָּא גִרְעוֹן כֶּסֶף. וְנִרְאֶה לִי דְמִשּׁוּם דִּכְעֶרְכְּךָ יָקוּם כֻּלַּהּ מְיֻתָּר הוּא כוּ', וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן כוּ'‏ תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲרִיךְ נְפָשׁוֹת:
(ז) בֵּין כוּ'. כְּלוֹמַר הַשָּׁנִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם כִּלְמַטָּה הֵימֶנּוּ, בֵּין כוּ', שֶׁשְּׁנַת חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים לְהָקֵל, וּשְׁנַת שִׁשִּׁים לְהַחֲמִיר. אֲבָל לֹא קָאֵי עַל הַנִּלְמָדִים בִּלְבַד, דִּבְהוּ אֵין חֲלֻקָּה לְהַחֲמִיר:
(ח) בַּגְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְחִפַּשְׂנוּ אַחַר מִקְרָא זֶה וְלֹא מְצָאנוּהוּ, כִּי אִם וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה. וְשֶׁמָּא דָרֵישׁ הָכִי מִדִּכְתִיב מִבֶּן חֹדֶשׁ דְּמַשְׁמַע וָמַעְלָה, מִדְּלֹא כְתִיב בֶּן חֹדֶשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ט) וּבַגְּמָרָא, וְאֵימָא כִּי הָתָם, מַה הָתָם חַד יוֹמָא אַף הָכָא חַד יוֹמָא. אִם כֵּן גְּזֵרָה שָׁוָה מַאי אַהֲנֵי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, בְּלֹא גְזֵרָה שָׁוָה יְדַעְנָא דְחַד יוֹמָא בָעִינַן, דְּהָא וָמַעְלָה כְתִיב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא ערכין י״ח ב: ז׳-י״ט א: ב׳

תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּקָדָשִׁים שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה שְׁתֵּי שָׁנִים בִּשְׂדֵי אֲחוּזָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי וְכֵן שֶׁבְּבֵן וְשֶׁבְּבַת כֻּלָּן מֵעֵת לְעֵת. שָׁנָה הָאֲמוּרָה בַּקֳּדָשִׁים מְנָלָן אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר קְרָא (ויקרא יב) כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ שְׁנָתוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שֶׁל מִנְיַן עוֹלָם. שָׁנָה הָאֲמוּרָה בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה דִּכְתִיב (שם כה) עַד תּוֹם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ. מִמְכָּרוֹ שֶׁלּוֹ וְלֹא שָׁנָה לְמִנְיַן עוֹלָם. שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָה דִּכְתִיב: בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְּבוּאוֹת יִמְכָּר לָךְ. פְּעָמִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל שָׁלשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים. שֵׁשׁ שֶׁבְּעֶבֶד עִבְרִי דִּכְתִיב (שמות כא) שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִיעִית זִמְנִין דִּבַשְּׁבִיעִית נָמֵי יַעֲבֹד. וְשֶׁבְּבֵן וּשְבְבַּת כֻּלָּן מֵעֵת לְעֵת לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב גִּידֵל אָמַר רַב: לְעֵרְכִין רַב יוֹסֵף אָמַר: לְפִרְקִין וְיוֹצֵא דּוֹפֶן. אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף מִי פְלִיגִיתוּ אָמַר לֵהּ לֹא אֲנָא אָמְרִי חָדָא וְהוּא אָמַר חֲדָא הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ פְּלִיגִי מָאן דְּאָמַר לְעֵרְכִין לֹא אָמַר לְיוֹצֵא דּוֹפֶן. וְהָאָמַר רַב: הִלְכְתָא בְּכֹלָּהּ פִּירְקָא מֵעֵת לְעֵת וְאֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר לְעֵרְכִין מַאי טַעֲמָא לֹא אָמַר לְיוֹצֵא דּוֹפֶן דּוּמְיָא דְהַנָּךְ מַה הַנָּךְ דִּכְתִיבָא אַף הַנָּךְ דִּכְתִיבָא. וְאִידָךְ אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיבָא הַאי שֶׁבְּבֵן וְשֶׁבְּבַת, שֶׁבְּזָכָר וְשֶׁבִּנְקֵבָה מִיבָּעִי לֵהּ וּמַאי שְׁנָא נְקֵבָה דְּכִי מִיזְקְנָא קַיְמָא אַתִּילְתָּא וּמַאי שְׁנָא זָכָר דְּלָא קָאִי אַתִּילְתָּא. אָמַר חִזְקִיָּה: אַמְרֵי אִינְשֵׁי סָבָא בְּבֵיתָא פָּאחָא בְּבֵיתָא סַבְתָּא בְּבֵיתָא סִימָא בְּבֵיתָא:

רש״ישנה האמורה בקדשים - כגון (במדבר כ״ח: ג׳) כבשים בני שנה:
שתי שנים שבשדה אחוזה - (שהוא) שהמוכר שדה אחוזה אינו רשאי לגאול עד שתהא ב' שנים ביד הלוקח דכתיב (ויקרא כ״ה: ט״ו-ט״ז) במספר שני תבואות ימכר לך ומיעוט שנים שתים:
שני תבואות - כיון דכתיב שני שני תבואות במשמע תבואות ל"ל אלא מלמד שכל תבואה שימצא באותן ב' שנים יאכל ואפי' ג' כגון אם מכרו לו בניסן מליאה קמה ולא יגאלנה עד שתי שנים בניסן באותו יום ואם קדם וקצר הרי שאכל ג' תבואות וכשיפדנה מוכר יחשוב שנים מיום שמכרה עד היובל אם היו עשר שנים והוא מכרה בעשרה מנים נמצא שמכרה לכל שנה במנה שהרי ביובל היתה עתידה לחזור הלכך כשהוא פודה עכשיו נותן שמנה מנים לשמנה שנים הנותרים וזה אכל שלש תבואות שוות כמה מנים בשתי שנים ואילו הוה אזלינן בתר מנין עולם מתשרי הבאה בשנה האחרת הוה פריק ליה ולא הוה אכיל אלא שתי תבואות:
ושבבן ושבבת - שנים האמורים בבן ובבת ולקמן מפ' להו:
מעת לעת - אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי ניחשוב ליה שתא:
לערכין - דלא אזלינן בשנת חמש ועשרים וששים בתר מנין עולם:
לפרקין דיוצא דופן - במסכת נדה (דף מה:) בן י"ב שנה נדריו נבדקין בן י"ג נדריו קיימין בת אחת עשרה נדריה נבדקין בת שתים עשרה נדריה קיימין וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם וקאמר הכא דכולהו מעת לעת שנולדו:
האמר רב - התם במסכת נדה (דף מז:):
הלכתא בכולה פירקין - דיוצא דופן מעת לעת:
מ"ט לא אמר ליוצא דופן - הואיל וסבירא ליה נמי התם מעת לעת:
אמר לך אפי' הכי הכא לא קתני להו דומיא דהנך שנה דקדשים ודעבד עברי קתני דכתיבי באורייתא והנהו שנים דיוצא דופן כולהו דרבנן:
שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - כלישנא דקרא דכתיב בערכין (ויקרא כז) אם זכר אם נקבה ולא כתיב בן ובת אבל יוצא דופן כוליה בן ובת תנינן:
ומאי שנא - בערכין דנקבה כי מזקנא יותר על ששים קיימא אתילתא דערך ילדה שלשים שקל וערך זקנה עשרת שקלים:
ומאי שנא זכר - דכי עבר על ששים לא קאי אתילתא דבציר ערך זקן טפי מתילתא בערך ילד דילד חמשים שקלים וזקן ט"ו שקלים:
פאחא - שבר שאינו אלא למשא. ל"א פחחא גרסינן לשון ערום ועריה דמתרגמינן לערום פחיח בתרגום של נביאים (יחזקאל טז):
סימא - מטמון שיכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב תנו רבנן [שנו חכמים]: שנה האמורה בקדשים (קרבנות) כגון: "כבשים בני שנה" (במדבר כח, ג), שנה האמורה בבתי ערי חומה, שהמוכר ביתו יכול לגואלו רק בתוך שנה (ויקרא כה, כט), שתי שנים שנאמרו בשדה אחוזה (נחלת אבות), שהמוכרה אינו יכול לגאול אותה לפני שתי שנים (שם טו), ושש שנים שבעבד עברי (שמות כא, ב), וכן השנים שבבן ושבבת (כפי שיבואר בהמשך) כולן מחושבות מעת לעת (מיום ליום) עד לאותו תאריך ואותה שעה בשנה הבאה, ולא עד סוף אותה שנה למנין העולם.
ושואלים: שנה האמורה בקדשים, מנלן [מנין לנו] שהיא מעת לעת? אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא [המקרא]: "כבש בן שנתו" (ויקרא יב, ו), ולא "בן שנה", לדייק: שנתו שלו (של הכבש) ולא שנה של מנין עולם.
שנה האמורה בבתי ערי חומה — דכתיב [שנאמר]: "והיתה גאולתו עד תם שנת ממכרו" (שם כה, כט), שנה מזמן ממכרו שלו, כלומר, מיום שנמכר, ולא שנה למנין עולם.
שתי שנים שבשדה אחוזה הן מעת לעת — דכתיב [שנאמר]: "במספר שני תבואת ימכר לך" (שם טו), ולא "במספר שנים", ומכאן אתה למד שמספר השנים לחוד (ומיעוט שנים — שתיים) וכמות התבואות לחוד, וכך פעמים שאדם שקונה שדה אוכל ממנה שלש תבואות במשך שתי שנים, ודבר זה ייתכן רק אם קנאה מלאה תבואה בסוף השנה, וקצרה, ועמדה ברשותו עוד כשנתיים, והספיק לקצור תבואה פעמיים נוספות קודם שחזר הבעלים וקנאה ממנו. אבל אם מונים שנתיים למנין העולם — נשלמת השנה הראשונה בתשרי הקרוב, ועד תשרי השני אין אלא תבואה אחת נוספת.
שש שנים שבעבד עברי מעת לעת — דכתיב [שנאמר]: "שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חינם" (שמות כא, ב), וו' החיבור של "ובשביעית" מחבר אותה ל"שש שנים יעבוד", ללמדנו שמנין שש שנים הוא מעת לעת, וכך יוצא שזימנין [פעמים] שבשנה השביעית לשנות מנין העולם נמי יעבוד [גם כן הוא עובד].
שנינו בברייתא: ושבבן ושבבת כולן מעת לעת. ושואלים: למאי הילכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר? אמר רב גידל אמר רב: לערכין, כלומר, שמנין השנים לגיל הערכין נחשב מעת לעת לפי תאריך הלידה של הנערך או הנערכת, ולא למנין שנות העולם. רב יוסף אמר: לענין ההלכות של פרקין [פרק] של "יוצא דופן", הפרק החמישי של מסכת נדה, ששנינו בו הלכות הנוגעות לגילים שונים של בן ובת.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: מי פלגיתו [האם חלוקים אתם] אתה ורב גידל לענין הדין? אמר ליה [לו]: לא, אנא אמרי חדא [אני אמרתי דבר אחד], והוא אמר חדא [דבר אחד]. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר לומר], דאי סלקא דעתך פליגי [שאם עולה על דעתך שהם חלוקים], האם מאן דאמר [מי שאומר] שהכוונה היא לערכין לא אמר [אינו אומר] שמונים מעת לעת לענין ההלכות של פרק "יוצא דופן"? והאמר [והרי אמר] רב כשלימד פרק "יוצא דופן": הילכתא בכולה פירקא [הלכה בכל הפרק שלנו], שהשנים המנויות בו מחושבות מעת לעת.
ושואלים: ואלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שכוונת הברייתא לערכין, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר שהכוונה היא להלכות שבפרק "יוצא דופן"? ומשיבים: מפני שלדעתו יש לפרש את "שבבן ושבבת" דומיא דהנך [בדומה לאלה האחרים] שמוזכרים לבברייתא, שנה של קדשים, בתי ערי חומה וכו', מה הנך דכתיבא [מה אלה מתייחסים לשנה שכתובה בתורה], אף הנך [אלה] "ושבבן ושבבת" לענין הלכה דכתיבא [שכתובה] בתורה, והיא שנה הכתובה בערכין. אבל ההלכות שבפרק "יוצא דופן" אינן כתובות בתורה.
לשון "שבזכר ושבנקבה" מיבעי ליה [צריך היה לומר], שהרי זו לשון התורה בענין ערכין, ואילו פרק "יוצא דופן" משתמש בלשון "בן" ו"בת".
אגב שהוזכרה ההבחנה בין זכר לנקבה בדיני ערכין, שואלים: ומאי שנא [ומה שונה] דין הנקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא [שכאשר היא מזדקנת עומדת על שליש מערכה הקודם], שעד גיל ששים ערכה שלושים שקלים ומעל גיל ששים ערכה עשרה שקלים, ומאי שנא [ומה שונה] זכר דלא קאי אתילתא [שאינו עומד על שליש מערכו הקודם], אלא על פחות מכך, שעד גיל ששים ערכו חמישים שקלים ומעל גיל ששים ערכו חמישה עשר שקלים? אמר חזקיה, אמרי אינשי [אומרים האנשים], פתגם ידוע הוא: סבא בביתא פאחא בביתא [זקן בבית שבר בבית], שאינו אלא למשא, סבתא בביתא סימא בביתא [סבתא בבית אוצר בבית], מפני שעוזרת במלאכות הבית.

זוהר ספר הזהר, אמור מ׳

בְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטַּר כַּהֲנָא בְּעִטְּרִין עִלָּאִין וְהוּא קָאִים בֵּין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וּמְכַפֵּר עֲלֵיהּ וְעַל בֵּיתֵיהּ וְעַל כַּהֲנֵי וְעַל מַקְדְּשָׁא וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ. תָּאנָא בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל בְּדָמָא דְּפָר מְכַוֵּן בְּרֵישָׁא דִּמְהֵימָנוּתָא וְאַדֵּי בְּאֶצְבָּעֵיהּ כְּמָה דִּכְתִיב (ויקרא ט''ז) וְהִזָּה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת וְהֵיךְ עָבִיד בָּסִים בְּקַפְטָא (ס''א בְּקַטְפָא) דְּאֶצְבָּעָא וְאַדֵּי כְּמַצְלִיף בְּטִיצְפִּין דְּאֶצְבָּעָא לְסִטְרֵי קַפְתּוֹרָא (ס''א קַטְפוֹרָא) אַדֵּי וְאִתְכַּוָּן וְשָׁארֵי לְמַמְנֵי אַחַת. אַחַת וְאַחַת. אַחַת בִּלְחוֹדָאָה. אַחַת דְּכָלִיל כֹּלָּא. אַחַת שְׁבָחָא דְּכֹלָּא. אַחַת דְּכֹלָּא אַהֲדְרָן לְקִבְלָהּ. אַחַת רֵישָׁא דְּכֹלָּא. לְבָתַר אַחַת וְאַחַת דְּאִנּוּן שַׁרְיָן כַּחֲדָא בִּרְעוּתָא בְּאַחְוָתָא וְלָא מִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין בָּתַר דְּמָטָא לְהַאי וְאַחַת דְּהִיא אֵימָא דְּכֹלָּא. מִכָּאן שָׁרָא לְמִימְנֵי בְּזִוּוּגָא וּמַנֵּי וְאָמַר אַחַת וּשְׁתַּיִם. אַחַת וְשָׁלש. אַחַת וְאַרְבַּע. אַחַת וְחָמֵשׁ. אַחַת וָשֵׁשׁ. אַחַת וָשֶׁבַע. בְּגִין לְאַמְּשָׁכָא וּלְנַגְּדָא לְהַאי אַחַת דְּהִיא אֵימָא (יַמָא) עִלָּאָה בְּדַרְגִין יְדִיעָן לְכִתְרָא (ס''א לְנַהֲרָא) לְאִימָא תַּתָּאָה וּלְאַמְּשָׁכָא נַהֲרִין עֲמִיקִין מֵאַתְרַיְהוּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא יוֹמָא דָּא תְּרֵי נְהוֹרִין נַהֲרִין כַּחֲדָא אִימָא עִלָּאָה נַהֲרָא לְאִימָא תַּתָּאָה וְעַל דָּא כְּתִיב יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמָה דְּאִתְמַר:

תרגום הזוהרבַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר הַכֹּהֵן בַּעֲטָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְהוּא עוֹמֵד בֵּין הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וּמְכַפֵּר עָלָיו, וְעַל בֵּיתוֹ, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַכֹּהֵן עִם דַּם הַפָּר, הָיָה מְכַוֵּן בְּרֹאשׁ הָאֱמוּנָה, וּמַזֶּה בְּאֶצְבָּעוֹ, כְּדִכְתִיב וְהִזָּה אוֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. וְאֵיךְ עָשָׂה. טָבַל בַּדָּם בְּרֹאשׁ הָאֶצְבַּע, וּמַזֶּה כְּמַצְלִיף בַּטִּפּוֹת שֶׁבְּאֶצְבַּע לְצַד הַכַּפֹּרֶת, הִזָּה וְהִתְכַּוֵּן וְהִתְחִיל לִמְנוֹת, אַחַת, אַחַת וְאַחַת. אַחַת, בִּלְבַדָּהּ, דְּהַיְנוּ אַחַת הַכּוֹלֶלֶת הַכֹּל, אַחַת, שֶׁהִיא שֶׁבָח הַכֹּל, אַחַת שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים כְּנֶגְדָהּ, אַחַת, שֶׁהִיא רֹאשׁ הַכֹּל, וְאַחַר כָּךְ אַחַת וְאַחַת, שֶׁהֵם שׁוֹרִים בְּיַחַד בְּרָצוֹן, בְּאַחְוָה, וְאֵינָם נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה לְעוֹלָם. אַחַר שֶׁהִגִּיעַ אֶל וְאַחַת הַזּוֹ, שֶׁהִיא אִמָּא שֶׁל הַכֹּל, הוּא מַתְחִיל לִמְנוֹת מִכָּאן, בְּחִבּוּר, וְסוֹפֵר וְאוֹמֵר, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת וָשֶׁבַע, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהוֹבִיל אֶת אַחַת הַזּוֹ, שֶׁהִיא אִמָּא עֶלְיוֹנָה, בַּמַּדְרֵגוֹת הַיְדוּעוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אֶל הַכֶּתֶר שֶׁל אִמָּא הַתַּחְתּוֹנָה, וּלְהַמְשִׁיךְ נְהָרוֹת עֲמוּקִים מִמְּקוֹמָם, לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַזֶּה מְאִירִים שְׁנֵי אוֹרוֹת יַחַד, שֶׁהֵם אִמָּא עִלָּאָה הַמְּאִירָה לְאִמָּא תַּתָּאָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב יוֹם הַכִּפּוּרִים, לָשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ו׳: י״ב-י״ד

א. בְּכָל הַכֵּלִים נוֹטְלִין לְיָדַיִם וַאֲפִלּוּ כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמִים. כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ אֵין בּוֹ רְבִיעִית אֵין נוֹתְנִין מִמֶּנּוּ לְיָדַיִם:

ב. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִתֵּן לְיָדַיִם אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. אִם אֵין שָׁם אַחֵר מַנִּיחַ הַכְּלִי בֵּין בִּרְכָּיו וְצָק עַל יָדָיו אוֹ יַטֶּה הֶחָבִית עַל יָדָיו וְיִטֹּל אוֹ נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְצָק בְּזוֹ עַל זוֹ וְחוֹזֵר וְצָק בָּרִאשׁוֹנָה עַל הַשְּׁנִיָּה. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לְיָדַיִם:

ג. הַשֹּׁקֶת שֶׁדּוֹלֶה אָדָם בְּיָדוֹ אוֹ בַּגַּלְגַּל וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּה בְּאַמָּה וְהוֹלְכִין וּמַשְׁקִין הַיְרָקוֹת אוֹ הַבְּהֵמָה וְהִנִּיחַ יָדָיו בַשֹּׁקֶת וְעָבְרוּ הַמַּיִם וְשָׁטְפוּ עַל יָדָיו לֹא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן נוֹתֵן עַל יָדָיו. וְאִם הָיוּ יָדָיו קְרוֹבוֹת לִשְׁפִיכַת הַדְּלִי עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמַּיִם שֶׁשָּׁטְפוּ עַל יָדָיו מִכֹּחַ נְתִינַת הָאָדָם עָלְתָה לוֹ נְטִילָה:

מוסר שערי תשובה ג׳: קפ״ט-קצ״א

הֶחָנֵף אֲשֶׁר יְהַלֵּל רִשְׁעַת בְּנֵי אָדָם אִם בְּפָנָיו אִם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַצְדִּיקֶנּוּ עַל חֲמָסוֹ וְלֹא יְכַזֵּב עַל מִשְׁפָּטוֹ, אֲבָל יֹאמַר עָלָיו כִּי אִישׁ טוֹב הוּא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח) עוֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְּלוּ רָשָׁע כִּי לוּלֵא אֲשֶׁר עָזַב אֶת הַתּוֹרָה לֹא הִלֵּל הָעוֹבֵר עַל דְּבָרֶיהָ וּמֵפֵר מִצְוֹתֶיהָ וְגַם כִּי לֹא יְשַׁבַּח אֶת הָרָשָׁע זוּלָתִי בַּמֶּה שֶׁנִּמְצָא בּוֹ מִן הַטּוֹב וְיָלִיץ עָלָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ גַּם זוּ רָעָה חוֹלָה כִּי בְּהַזְכִּירוֹ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרָע לֹא יַזְכִּיר וְעַל כָּל פְּשָׁעָיו יְכַסֶּה צַדִּיק יֵחָשֵׁב אֵצֶל הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְּנוּ לוֹ יְקָר וְיָרִים יָדוֹ וְגָבַר. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְהוֹדִיעֲךָ הַמִּכְשׁוֹלוֹת וְהַשְּׁחִיתוּת הַנִּמְצָאוֹת בִּכְבוֹד הָרְשָׁעִים עַל כֵּן לֹא נָכוֹן לְהַזְכִּיר צִדְקָתָם בִּלְתִּי אִם יַזְכִּיר רִשְׁעָם וְכִסְלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם י) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. וְנֶאֱמַר (ישעיה נג) אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ וְלֹא יוֹעִילוּךָ. פֵּרוּשׁ לֹא יוֹעִילוּךָ מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים לְהַצִילְךָ מֵרָעָתְךָ בְּקוּמִי לַמִּשְׁפָּט בְּערְכֵי לְעֻמָּתָם רַב פְּשָׁעֶיךָ וּמַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעֶיךָ כִּי דִבְרֵי עֲוֹנוֹתֶיךָ גָּבְרוּ מֵהֶם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי מִי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּים מִזְּכֻיּוֹתָיו נִכְתָּב וְנֶחְתָּם לְמִיתָה וְהָרְשָׁעִים נִכָּרִים הֵם בְּשִׂיחָתָם וְהַנְהָגָתָם כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לָךְ בְּשַׁעֲרֵי יִרְאַת חֵטְא. וְהִנֵּה הַצַדִּיקִים יְתַעֲבוּ הָרָשָׁע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל. וַאֲשֶׁר בְּסוֹד הַצַדִּיקִים לֹא יִהְיֶה אִם תָּעֵב לֹא יְתַעֲבֶנּוּ גַּם קֹב לֹא יִקָּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא יְבָרְכֶנּוּ וְיִתָּכֵן כִּי יִקַּר מִקְרֶה הַמְשַׁבֵּחַ אֶת הָרָשָׁע מִדֶּרֶךְ פְּתָיוּת כִּי הַפְּתִי אוֹמֵר לְשַׁבֵּחַ טוֹב הוּא אִם הָיוֹ יִהְיֶה עַל דְּבַר אֱמֶת וְאִם תִּהְיֶה תְּמוּרָתוֹ וּמִבְּלִי הַדַּעַת שַׁבֵּחַ הוּא אֶת הַמֵּתִים, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל הָרְשָׁעִים רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ בַּחַיִּים וּמֵתִים קְרוּיִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט) וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְהַשְּׁגָגָה הַזֹּאת עוֹלָה זָדוֹן כִּי לֹא יֶאֱהַב הָעֶבֶד אֶל הָאָדוֹן אִם יֶאֱהַב מְשַׂנְּאָיו וִיקָרֵב רְחוֹקָיו יַקְפִּיד. וְנֶאֱמַר (משלי ג) וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ פֵּרוּשׁוֹ:

פרשת וילך יום חמישי

תורה דברים ל״א: כ״ב-כ״ו

נביאים ישעיהו נ״ו: ד׳-ח׳

כתובים תהילים ק״ט: כ״ד-כ״ח

משנה משנה ערכין ד׳

גמרא ערכין י״ח ב: ז׳-י״ט א: ב׳

זוהר ספר הזהר, אמור מ׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ו׳: י״ב-י״ד

מוסר שערי תשובה ג׳: קפ״ט-קצ״א