חק לישראל - פרשת וזאת הברכה יום חמישי

רש״ידָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה. אַף הוּא הָיָה סָמוּךְ לַסְּפָר, לְפִיכָךְ מוֹשְׁלוֹ בַּאֲרָיוֹת (שם):
יְזַנֵּ֖ק מִן הַבָּשָֽׁן. כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁהָיָה הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מֵחֶלְקוֹ מִמְּעָרַת פַּמְיָאס, וְהִיא לֶשֶׁם שֶׁהִיא בְחֶלְקוֹ שֶׁל דָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ט) "וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן", וְזִנּוּקוֹ וְקִלּוּחוֹ מִן הַבָּשָׁן. דָּ"אַ — מַה זִּנּוּק זֶה יוֹצֵא מִמָּקוֹם אֶחָד וְנֶחֱלָק לִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, כָּךְ שִׁבְטוֹ שֶׁל דָּן נָטְלוּ חֵלֶק בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, תְּחִלָּה נָטְלוּ בִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית — עֶקְרוֹן וּסְבִיבוֹתֶיהָ — וְלֹא סָפְקוּ לָהֶם, וּבָאוּ וְנִלְחֲמוּ עִם לֶשֶׁם שֶׁהִיא פַּמְיָאס, וְהִיא בִּצְפוֹנִית מִזְרָחִית — שֶׁהֲרֵי הַיַּרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס וְהִיא בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָא מֵהַצָּפוֹן לַדָּרוֹם, וְכָלֶה בִקְצֵה יָם הַמֶּלַח שֶׁהוּא בְּמִזְרַח יְהוּדָה שֶׁנָּטַל בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם וְגוֹ'" — יָצָא גְבוּלָם מִכָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ שֶׁהִתְחִילוּ לִנְחֹל בּוֹ (ספרי):

נביאים יהושע א׳: ז׳-י״א

רש״ירַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד בְּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר: לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה.
תַּשְׂכִּיל תַּצְלִיחַ.
סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה הָיָה לְפָנָיו.
וְהָגִיתָ בּוֹ וְהִתְבּוֹנַנְתָּ בּוֹ, כָּל הִגָּיוֹן שֶׁבַּתּוֹרָה בַּלֵּב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים יט טו): וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, (ישעיהו לג יח): לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה.
הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ בְּמִלְחָמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת. וְהֵיכָן צִוָּהוּ בִּימֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא כג): וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְגוֹ'.
וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ בְּיּוֹם שֶׁתַּמּוּ יְמֵי בְּכִי אֵבֶל משֶׁה.
הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה כָּל דָּבָר הַצָּרִיךְ לַדֶּרֶךְ וּכְלֵי זֵינָם לַמִּלְחָמָה אָמַר לָהֶם לְתַקֵּן, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, הֲרֵי הָיוּ מִסְתַּפְּקִים בַּמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם עַד ט"ז בְּנִיסָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (לקמן ה יב): וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת (מִפִּי רַבִּי).
בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים בְּסוֹף שְׁלשֶׁת יָמִים, בְּעוֹד שֶׁתִּהְיוּ כָּאן שְׁלשֶׁת יָמִים וְאַחַר תַּעֲבֹרוּ.

כתובים תהילים ק״י: ג׳-ז׳

רש״יעַמְּךָ נְדָבוֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ. כְּשֶׁתֶּאֱסֹף חַיִל לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, יִתְנַדְּבוּ עַמְּךָ וְאוֹהֲבֶיךָ לָצֵאת עִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (בראשית יד: יד) ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ״ וְלֹא יוֹתֵר, וְעָנֵר וְאֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הִתְנַדְּבוּ מֵאֲלֵיהֶם לָצֵאת לָלֶכֶת אַחֲרָיו בְּעֶזְרָתוֹ:
בְּֽהַדְרֵי קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר. זֹאת תִּהְיֶה לְךָ בִּזְכוּת הַדְרַת קְדֻשָּׁה שֶׁהָיָה בְּךָ מִבֶּטֶן אִמֶּךָ, שֶׁהִכִּיר בּוֹרְאוֹ בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים (נדרים לב.):
מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר. מִשֶּׁנָּפַלְתָּ מִן הָרֶחֶם, כְּמוֹ מְשִׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב (ביצה לה:), וְאִיכָּא דְּתָנֵי מַשְׁחִירִין:
לְךָ טַל יַלְדוּתֶיךָ. לְךָ יֵחָשֵׁב יַלְדוּתֶיךָ. דַּרְכֵי יֹשֶׁר שֶׁהִנְהַגְתָּ בָּהֶם בְּיַלְדוּתֶיךָ יִהְיֶה לְךָ לְנֹעַם, כַּטַּל זֶה שֶׁהוּא נָעִים וְנוֹחַ:
נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם. לְפִי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ עַל הָאוּכְלוֹסִין שֶׁהָרַג, נֶאֱמַר לוֹ (בראשית טו: א) ״אַל תִּירָא אַבְרָם וְגוֹ׳״. לֹא יִנָּחֵם עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר דִּבֵּר עָלֶיךָ:
(א) נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי. עַל עִסְקֵי אֲדוֹנִי שָׁאוּל, כְּשֶׁהָיִיתִי נִרְדָּף מִפָּנָיו:
שֵׁב לִימִינִי. הִתְעַכֵּב וְהַמְתֵּן לִישׁוּעָתִי:
(ב) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן. מַעֲשִׂים טוֹבִים הַמְצֻיָּנִין בְּיָדְךָ. דָּבָר אַחֵר: עוֹד תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן, וְשָׁם יְשֻׁלַּח לְךָ מַטֵּה עֹז, וְאָז תִּרְדֶּה בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיךָ:
(ג) עַמְּךָ נְדָבוֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ. עַם יִשְׂרָאֵל יִתְנַדְּבוּ לְעֶזְרָתְךָ בְּיוֹם שֶׁתַּעֲשֶׂה חַיִל, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ (דברי הימים א יב: כא) שֶׁהָיוּ נִקְבָּצִים עָלָיו מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט ״בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה וְגוֹמֵר״ ״וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִד וְגוֹמֵר״ (שם;ט):
בְּֽהַדְרֵי קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר. בִּשְׁבִיל הַדְרַת קְדֻשָּׁה שֶׁהָיֳה בְךָ מִנְּעוּרֶיךָ:
לְךָ טַל יַלְדוּתֶךָ. יַלְדוּת טוֹבָה וּפֶרֶק נָאֶה שֶׁהָיָה בְּךָ, תִּהְיֶה לְךָ כַּטַּל שֶׁהוּא נָעִים וְעָרֵב, וְתַעֲשֶׂה לְךָ פֵּרוֹת לְהַצְלִיחֲךָ:
(ד) נִשְׁבַּע ה׳ וְגוֹ׳. שֶׁהַמַּלְכוּת תְּהֵא שֶׁלְּךָ עוֹלָמִית:
(ה) אֲדֹנִי. יִהְיֶה תָּמִיד עַל יְמִינְךָ לְהוֹשִׁיעֲךָ:
אֲשֶׁר מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים. שֶׁנִּלְחֲמוּ עִם אַבְרָהָם (בראשית יד: טו) וְעִם יְהוֹשֻׁעַ (יהושע י-יב) וְעִם בָּרָק (שופטים ד-ה):
(ו) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. וְעוֹד בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ בִּנְךָ יָדִין בְּאוּכְלוּסֵי סַנְחֵרִיב קִבּוּץ פְּגָרִים מֵתִים, וְיִמְחַץ בְּסַנְחֵרִיב שֶׁהוּא רֹאשָׁהּ שֶׁל נִינְוֵה וְאַשּׁוּר שֶׁהִיא אֶרֶץ רַבָּה, אֲשֶׁר מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ הָיָה שׁוֹתֶה, שֶׁנִּתְפָּאֵר שֶׁשָּׁתוּ אוּכְלוּסָיו מִימֵי הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לז: כה) ״אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם וְאַחֲרִיב וְגוֹ׳״:
(ז) עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ. הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ וּמִתְפָּאֵר בְּגָדְלוֹ:

משנה משנה ערכין ו׳

ברטנורהשׁוּם הַיְתוֹמִים. בֵּית דִּין הַיּוֹרְדִים לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לְמָכְרָן לְהַגְבּוֹת לְבַעַל חוֹב, שָׁמִין אֶת הַקַּרְקַע וּמַכְרִיזִין שְׁלֹשִׁים יוֹם רְצוּפִים זֶה אַחַר זֶה, כָּל הָרוֹצֶה לִקַּח יָבֹא וְיִקַּח. וְאִי בָעוּ, מַכְרִיזִין שִׁשִּׁים יוֹם כָּל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, וְהָכִי עָדִיף טְפֵי. וְאַף עַל גַּב דְּכִי חָשַׁבְתְּ כָּל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי שֶׁבְּשִׁשִּׁים יוֹם מִתְּחִלַּת יוֹם שֵׁנִי שֶׁל הַכְרָזָה רִאשׁוֹנָה לֹא מַשְׁכַּחַת לְהוּ אֶלָּא תַמְנֵי סְרֵי יוֹמֵי, מִכָּל מָקוֹם הָכִי עָדִיף, כֵּיוָן דְּמָשְׁכָא מִלְּתָא טוּבָא יָדְעֵי וְשָׁמְעֵי:
וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ. הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה מִקְנָה, שֶׁהִיא נִפְדֵּית בְּדָמִים כְּמוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה:
בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. בִּשְׁעַת הוֹצָאַת פּוֹעֲלִים וּבִשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִים. דְּאִי אִיכָּא דְבָעֵי לְמִזְבַּן אָמַר לְהוּ לַפּוֹעֲלִים בִּשְׁעַת יְצִיאָתָן רְאוּ לִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית אִם הִיא יָפָה, וּבִשְׁעַת הַכְנָסַת פּוֹעֲלִים כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ הַהַכְרָזָה נִזְכָּר וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹאֲלָן. וּכְשֶׁהֵן מַכְרִיזִין, אוֹמְרִים, שָׂדֶה פְּלוֹנִית שֶׁכָּךְ וְכָךְ סִימָנֶיהָ, וְכָךְ וְכָךְ מְצָרֶיהָ, כָּךְ הִיא עוֹשָׂה תְּבוּאָה וְכָךְ שָׁמְאוּהָ בֵּית דִּין. וְאִם מוֹכְרִים אוֹתָהּ לִכְתֻבַּת אִשָּׁה, אוֹמְרִים, הַלּוֹקֵחַ יִקַּח עַל מְנָת שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת לִכְתֻבַּת אִשָּׁה. וְאִם מוֹכְרִים אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל בַּעַל חוֹב, אוֹמְרִים, עַל מְנָת שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת לְבַעַל חוֹב. מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לוֹקֵחַ דְּנִיחָא לֵיהּ לִקַּח כְּדֵי לִפְרֹעַ לְאִשָּׁה דְנַסְבָּא פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא, וְאִיכָּא דְנִיחָא לֵיהּ טְפֵי לִפְרַע לְבַעַל חוֹב שֶׁנּוֹטֵל זוּזִים חֲסֵרִים וּשְׁבוּרִים, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ סוֹחֲרִים לְהַקְפִּיד בְּכָךְ. אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִים לְנִכְסֵי יְתוֹמִים לְמָכְרָן, וְהָכָא תְנַן שׁוּם הַיְתוֹמִים וְכוּ'‏ דְּמַשְׁמַע שֶׁבֵּית דִּין מוֹכְרִים נִכְסֵי יְתוֹמִים, הָא אָמְרִינַן דְּעַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּלְבַד בֵּית דִּין נִזְקָקִים לִמְכֹּר בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים, עַל בַּעַל חוֹב נָכְרִי שֶׁהָיָה אֲבִיהֶם חַיָּב לוֹ וְהָיְתָה רִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן, וְעַל כְּתֻבַּת אִשָּׁה מִשּׁוּם דְּאִיכָּא רַוְחָא לַיְתוֹמִים כְּשֶׁתִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ, דְּכָל זְמַן שֶׁלֹּא גָּבְתָה כְּתֻבָּתָהּ יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מִן הַיְתוֹמִים, גָּבְתָה כְּתֻבָּתָהּ שׁוּב אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְעַל חוֹב שֶׁהוֹדָה אֲבִיהֶן בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי אֶצְלוֹ מָנֶה, אוֹ שֶׁנִּדּוּהוּ בֵּית דִּין עַל חוֹב זֶה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא הִגִּיעַ עֲדַיִן זְמַן פְּרִיעַת הַחוֹב כְּשֶׁמֵּת, דְּלָא עֲבִיד אֱינַשׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִמְנֵיהּ. וּכְשֶׁבֵּית דִּין נִזְקָקִים לְנִכְסֵי יְתוֹמִים עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מַעֲמִידִים לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמוֹכְרִים בְּהַכְרָזָה, כְּדִתְנַן בְּמַתְנִיתִין. וְהָנֵי מִלֵּי בְקַרְקָעוֹת. אֲבָל בְּמִטַּלְטְלִין, הַשְׁתָּא דְקַיְמָא לָן מִטַּלְטְלֵי דְיַתְמֵי מִשְׁתַּעְבְּדֵי לְבַעַל חוֹב, הֲרֵי בַּעַל חוֹב נִשְׁבָּע וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מִן הַמִּטַּלְטְלִין וְאֵין צְרִיכִין הַכְרָזָה, שֶׁאֵין מַכְרִיזִים לֹא עַל הָעֲבָדִים וְלֹא עַל הַשְּׁטָרוֹת וְלֹא עַל הַמִּטַּלְטְלִין:
יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה. עַל דַּעַת רַבִּים, נֶדֶר שֶׁאֵין לוֹ הַתָּרָה, שֶׁלֹּא יַחֲזִירֶנָּה לְעוֹלָם. דְּשֶׁמָּא בְעָרְמָה מְגָרֵשׁ לָהּ כְּדֵי שֶׁתִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ:
קְנוּנְיָא. עָרְמָה:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. לֹא פְלִיגֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָכָא אִם אָדָם עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ אִי לֹא, דְּבִשְׁכִיב מֵרַע תַּרְוַיְהוּ מוֹדוּ דִבְוַדַּאי לְעוֹלָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ, דְּאֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ. וּבְבָרִיא תַּרְוַיְהוּ מוֹדוּ דְּעוֹשֶׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ. כִּי פְלִיגֵי, בִּשְׁאֵלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֵין נִשְׁאָלִין עַל הַהֶקְדֵּשׁ, אֲפִלּוּ אוֹמֵר לוֹ לֶחָכָם לֹא לְדַעַת כֵּן נָדַרְתִּי וְהֶקְדֵּשׁ טָעוּת הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין חָכָם מַתִּיר נִדְרוֹ, דְּסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ, וּלְפִי שֶׁהַמַּקְדִּישׁ הַזֶּה אֵינוֹ מוֹצֵא חָכָם שֶׁיַּתִּירֶנּוּ לְכָךְ עוֹשֶׂה קְנוּנְיָא זוֹ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר נִשְׁאָלִין עַל הַהֶקְדֵּשׁ, וְכִי אָמַר לֹא לְדַעַת כֵּן נָדַרְתִּי וְטָעִיתִי, מַתִּירִין לוֹ, דְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁבְּטָעוּת לֹא הָוֵי הֶקְדֵּשׁ. הִלְכָּךְ אֵין צָרִיךְ לִדּוֹר הֲנָאָה, דְּאִי מִשּׁוּם קְנוּנְיָא עֲבִיד, הֲוָה מִתְּשִׁיל עַל נִדְרֵיהּ וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְגָרְשָׁהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ. וְאֵין לַבַּעַל נְכָסִים, וְצָרִיךְ הֶעָרֵב לִפְרֹעַ כְּתֻבָּתָהּ. לֹא יִפְרַע הֶעָרֵב הַכְּתֻבָּה עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הַבַּעַל תְּחִלָּה שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא דַעְתּוֹ לְהַחְזִירָהּ וְלֶאֱכֹל כְּתֻבָּתָהּ לְאַחַר שֶׁתִּגְבֶּה מִן הֶעָרֵב. וּפְסַק הַהֲלָכָה בְּדִין הֶעָרֵב בִּכְתֻבָּה מְפֹרָשׁ בְּסוֹף בָּבָא בַּתְרָא:

עיקר תוספות יום טוב(א) שִׁשִּׁים יוֹם. רְצוּפִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. הָרַמְבַּ"ם.:
(ב) וּמַשְׁכַּחַת לַהּ נַמִּי בְּשׁוֹר הַמּוּעָד כְּדִמְפֹרָשׁ בְּמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק קַמָּא דְּבָבָא קַמָּא. וְעַיֵּן שָׁם:
(ג) וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁרִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן לֹא יַכְרִיזוּ, דְּשֶׁמָּא יַפְסִידוּ בְהַאֲרָכַת הַזְּמַן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיַּרְוִיחוּ. וְכִי תֵימָא כְגוֹן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִין יִשְׂרָאֵל, אִי הָכִי רִבִּית נַמִּי לֹא לִשְׁקוֹל. תֵּרְצוּ בַּגְּמָרָא שֶׁקִּבֵּל לְזוֹ וְלֹא קִבֵּל לְזוֹ. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְזוֹ לְהַמְתִּין יְמֵי הַהַכְרָזָה וּבְלֹא רִבִּית, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו שֶׁאִם לֹא יִרְצוּ לְהַגְבּוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה לוֹ חוֹבוֹ רִבִּית:
(ד) וְאִם תֹּאמַר בְּסוֹף פֶּרֶק ד'‏ דִּכְתֻבּוֹת פָּסַק דְּלֹא הִפְסִידָה אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁתָּבְעָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁתָּבְעָה הֲרֵי הִפְסִידָה וְתוּ לֹא נִזְקַק לָהּ. תֵּרְצוּ בַגְּמָרָא, כֵּיוָן דְּאִיזְקַקְנוּ לָהּ מֵעִקָּרָא בִּתְחִלַּת תְּבִיעַת כְּתֻבָּתָהּ לְהַפְסִידָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ, מִזְדַּקְּקִינַן לַהּ לְבַסּוֹף לְהַגְבּוֹתָהּ כְּתֻבָּתָהּ. וְכָתַב הָרַ"ן, כְּלוֹמַר שֶׁאִם אֵין אָנוּ נִזְקָקִים הֲרֵי הִיא נִמְנַעַת מִתְּחִלָּה לָבֹא, וְנִמְצֵאת מַפְסִדְתָּם מְזוֹנוֹת:
(ה) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּתְמִיהָה טוּבָא, דְּמַה מָּקוֹם לִשְׁבוּעָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הוֹדָאַת הָאָב אוֹ מֵחֲמַת חֲזָקָה מַגְבִּין, מַה צָּרִיךְ לִשְׁבוּעָה. וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ כָתַב, שֶׁכָּל אֵלּוּ גוֹבִין בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְלֹא חִלֵּק בֵּין מְקַרְקְעֵי לְמִטַּלְטְלִין. וְכֵן פָּסַק הַטּוּר:
(ו) עֲבָדִים שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ וְיִבְרְחוּ. מִטַּלְטְלִין וּשְׁטָרוֹת, שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כְּשֶׁנֶּאֱסָפִין לִרְאוֹתָם כְּדֵי לְלָקְחָם:
(ז) וְהֵן הֵן דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל דְּרֵישׁ פֶּרֶק ה'‏ דְּנָזִיר. גְּמָרָא:
(ח) יַדִּיר כוּ'. תֵּימַהּ, וְכִי מַה הוּא עוֹשֶׂה וַהֲלֹא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתִּגְבֶּה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְאַדְּרַבָּה לָאִשָּׁה הֲוָה לָן לְקוֹנְסָהּ שֶׁגּוֹבָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וְיֵשׁ לוֹמַר כֵּיוָן דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עָשָׂה קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ אוֹ עַל הֶעָרֵב שֶׁהִכְנִיס בַּעֲרֵבוּת כוּ', לְדִידָהּ לֹא קָנְסוּהָ רַבָּנָן, וְלוֹ רָאוּי לִדּוֹר כְּדֵי לֵידַע אִם כַּוָּנָתוֹ לְהַעֲרִים וְלֹא תוֹעִיל לוֹ כַוָּנָתוֹ שֶׁהִדִּירוּהוּ. תּוֹסָפוֹת:
(ט) אַף. אֲבָל הָרַ"ב לֹא גָּרַס לֵיהּ, וּלְכָךְ פָּסַק כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּאֲתָא כְבֵית הִלֵּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהֶאֱרִיךְ:

עיקר תוספות יום טוב(י) וְטַעֲמָא דִבְדָבָר מֻעָט סַגִּי, מִשּׁוּם דְּאֵין אוֹנָאָה לְהֶקְדֵּשׁוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) כֵּיוָן דְּאֵינָן קְדֻשַּׁת הַגּוּף אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים, אֵינוֹ מַפְקִיעַ מִידֵי שִׁעְבּוּד:
(יב) לִתֵּן כוּ'. אַחַר שֶׁיִּשָּׁבְעוּ, כְּדִין הַבָּא לִפָּרַע מִמְּשֻׁעְבָּדִים. הָרַמְבַּ"ם. וְהוּא גְמָרָא בִשְׁבוּעוֹת דַּף מ"ב, דְּחָיְשִׁינַן לִקְנוּנְיָא אַף בְּהֶקְדֵּשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) מוֹסִיף. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, בַּעַל חוֹב יוֹסִיף לְהַלְווֹתוֹ דִינָר וּפוֹדֶה הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, מַשְׁמַע לְפֵרוּשׁוֹ שֶׁהַבַּעַל חוֹב עַצְמוֹ פּוֹדֶה. וְאֵין לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה מַשְׁמַע כֵּן, דְּקָתָנֵי עַל מְנָת לִתֵּן כוּ'. לָכֵן נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, שֶׁהַלֹּוֶה יוֹסִיף לִלְווֹת עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ כְּדֵי לִתֵּן כוּ'. וְלִי נִרְאֶה דְגַם רַשִׁ"י הָכִי קָאָמַר, הַלֹּוֶה פּוֹדֶה כוּ', וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בָרֵישָׁא הַבַּעַל פּוֹדֶה, וְהָא דְכָתַב בַּעַל חוֹב, מִשּׁוּם דְּלֹא שְׁכִיחַ שֶׁיַּלְוֵהוּ אַחֵר שֶׁהֲרֵי כָּל נְכָסָיו הִקְדִּישׁ וְאֵין לוֹ עוֹד, וּלְכָךְ מְפָרֵשׁ דְּמוֹסִיף בְּבַעַל חוֹב אַף עַל גַּב דְּפוֹדֶה הַלֹּוֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) אֲבָל פִּי שְׁנַיִם קוֹנֶה. וּמִכָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּיֵּעַ לַסְּבָרָא שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק י"א דִּכְתֻבּוֹת, דְּדַוְקָא בְיָתֵר מִפַּלְגָּא יֵשׁ אוֹנָאָה:

ברטנורהאֵין לוֹ בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. שֶׁאֵין אֵלּוּ נְכָסִים שֶׁלּוֹ:
שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן. לְשֵׁם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו:
וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים. רְבוּתָא אַשְׁמוֹעִינַן דְּאַף עַל גַּב דַּעֲדַיִן לֹא נָעֲלוּ אוֹתָן הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן מִשְּׁעַת לְקִיחָה:
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לְשֶׁבַח. כְּסוּת יָפָה שֶׁלָּהֶן מְשַׁבְּחָם וּמַעֲלֶה אֶת דְּמֵיהֶן. כְּגוֹן גַּבֵּי נִכְסֵי יְתוֹמִים שֶׁאִם תִּלָּקַח לְעֶבֶד כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר הוּא מַשְׁבִּיחַ מָנֶה עַל דָּמִים שֶׁשָּׁוֶה עַכְשָׁיו:
לָאִטְלִיס. לְיוֹם הַשּׁוּק:
לַכְּרָךְ. שֶׁדֶּרֶךְ סוֹחֲרִים לָבֹא שָׁם וְקוֹנִים הַמַּרְגָּלִיּוֹת בְּיֹקֶר:
אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ. בְּמַרְגָּלִית:
וּשְׁעָתוֹ. בְּעֶבֶד, דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה. קֹדֶשׁ לַה', מַשְׁמַע כָּל דָּבָר שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לַה'‏ כְּגוֹן סְתָם הֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁהֵן לְבֶדֶק הַבַּיִת, כֻּלָּן יִהְיוּ נוֹתְנִים בַּיּוֹם הַהוּא מִיָּד, שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אוֹתָן. וְטַעֲמָא כָּתַב הָרַמְבַּ"ם דְּזִמְנִין דְּאָתוּ לְאַשְׁהוֹיִנְהוּ כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ וְאָתוּ לִידֵי פְּסֵידָא, וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי אֵין מִשְׂתַּכְּרִים בְּשֶׁל הֶקְדֵּשׁ:

עיקר תוספות יום טוב(יט) בַּצֶּבַע. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְלֹא בְגָדִים שֶׁצְּבָעָן. וְיֵרָאֶה דִבְגָדִים צְבוּעִים קְרוּיִים צֶבַע בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לְבָשׁוּם עֲדַיִן. רַשִׁ"י:
(כא) מְקוֹמוֹ כוּ'. שֶׁהַמַּעֲרִיךְ עַצְמוֹ וּמָךְ הוּא נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד וּלְפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ נוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ, וְהָיָה לוֹ עֶבֶד כוּ', אֵין אוֹמְרִים רוֹאִין כְּאִלּוּ לוֹקְחִין לוֹ כְּסוּת כוּ'‏ וְכָךְ יִתֵּן זֶה לַהֶקְדֵּשׁ, אֶלָּא לְפִי שְׁעָתוֹ שָׁמִין אוֹתוֹ. וְכֵן פָּרָה וְכֵן מַרְגָּלִית בַּכְּפָר, אֵין שָׁמִין אוֹתָן אֶלָּא לְפִי מְקוֹמָן כוּ'‏ לְפִי מַה שֶּׁשָּׁוְיָן כָּאן שָׁמִין. וְזֶה מַשְׁהֶא אוֹתָהּ וְיִמְכְּרֶנָּה כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה. וּלְפִי דָמִים שֶׁשָּׁמְאוּהָ יִתֵּן, שֶׁהֲרֵי בִזְמַן שֶׁהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן לֹא הֲוָה לֵיהּ יוֹתֵר. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כב) וּשְׁעָתוֹ. הָכָא מַיְרֵי בְמִטַּלְטְלִין דְּאֵין מַכְרִיזִין עָלָיהֶן שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ. אֲבָל בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּמַצְרִיךְ הַכְרָזָה שִׁשִּׁים יוֹם, מַיְרֵי בְקַרְקָעוֹת. תּוֹסָפוֹת:
(כג) אֶלָּא אִם כֵּן רָצָה שֶׁיְּהֵא הֶפְסֵד שֶׁלּוֹ וְשָׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ, מֻתָּר:

גמרא ערכין כ״ג א: י״א-כ״ג ב: ז׳

וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּלֵי. משֶה בַּר עַצְרֵי עֲרָבָא דְּכַלָתֵיהּ הֲוָה וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הֲוָה וּדְחִיקָא לֵהּ מִלְּתָא. אָמַר אַבַּיֵי לֵיכָּא דְּנַסְבֵהּ עֵצָה לְרַב הוּנָא דְּלִיגְרַשׁ לִדְבִיתְהוּ וְתִתְבַּע כְּתֻבָּתָהּ מֵאֲבוּהָ וְלִיהַדְרָא מִיהַדְרִי. אָמַר לֵהּ רָבָא: וְהָאֲנָן יָדוּר הֲנָאָה תְּנַן וְאַבַּיֵי אָטוּ כָּל דִּמְגָרֵשׁ בְּבֵי דִינָא מְגָרֵשׁ לְסוֹף אִיגְלָאי מִלְּתָא דְּכֹהֵן הֲוָה. אָמַר אַבַּיֵי: בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא. וּמִי אָמַר אַבַּיֵי הָכִי וְהָאָמַר אַבַּיֵי אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם. זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכֹּר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרֵהּ שַׁאנֵי וְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן שַׁאנֵי וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּעָרֵב דִּכְתֻבָּה לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד קַבְּלָן הֲוָה הָנִיחָא לְמָאן דְּאָמַר קַבְּלָן אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵהּ נְכָסִים לְלוֶֹה מִשְׁתַּעְבֵּד אֶלָא לְמַאן דְּאָמַר אִית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבֵּד לֵית לֵיהּ לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד מַאי אִיכָּא לְמֵימָר אִי בָּעִית אִימָא רַב הוּנָא הֲוָה לֵהּ וְאִישְׁתַּדּוּף. וְאִי בָּעִית אִימָא אַבָּא לְגַבֵּי בְּרֵהּ שַׁעְבְּדָא מְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁהּ דְּאִתְּמַר עָרֵב דִּכְתֻבָּה דִּבְרֵי הַכֹּל לָא מִשְׁתַּעְבֵּד קַבְּלָן דְּבַעַל חוֹב. דִּבְרֵי הַכֹּל מִשְׁתַּעְבֵּד עָרֵב דְּבַעַל חוֹב וְקַבְּלָן דִּכְתֻבָּה פְּלִיגִי אִיכָּא לְמָאן דְּאָמַר אִית לֵהּ נִכְסֵי לְלוֶֹה מִשְׁתַּעְבֵּד לֵית לֵהּ לָא מִשְׁתַּעְבֵּד. וְאִיכָּא לְמָאן דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵהּ מִשְׁתַּעְבֵּד. וְהִלְכְתָא בְּכֻלְּהוּ אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵהּ נָמֵי מִשְׁתַּעְבֵּד לְבַד מֵעָרֵב דִּכְתֻבָּה דְּאַף עַל גַּב דְּאִית לֵהּ לָא מִשְׁתַּעְבֵּד מַאי טַעֲמָא. מִצְוָה קָעָבִיד וְלָא מִידֵי חַסְרֵהּ. הַהוּא גַּבְרָא דְּזַבְנִינְהוּ לְנִכְסֵיהּ וְקָא גָּרְשָׁה לִדְבִיתְהוּ שָׁלְחָה רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְקָמֵיהּ דְּרַב פַּפָּא עָרֵב תְּנָן הֶקְדֵּשׁ תְּנָן לוֹקֵחַ מַהוּ אָמַר לֵהּ תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא נִיחֲשִׁיב וְנֵיזִיל. נְהַרְדְּעֵי אֲמְרֵי דִּתְנָן תְּנָן דְּלָא תְּנָן לָא תְּנָן. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָיא מַאי טַעֲמָא דִּנְהַרְדְּעֵי, בִּשְׁלָמָא הֶקְדֵּשׁ מִשּׁוּם רֶוַח דְּהֶקְדֵּשׁ עָרֵב נָמִי מִצְוָה הוּא דְּעָבַד וְלָאו מִידֵי חַסְרֵהּ אֶלָּא לוֹקֵחַ מִכְּדֵי מִידַע יָדַע דְּכָל חַד וְחַד אִיכָּא עָלֵהּ כְּתוּבָה אֲמַאי נֵיזִיל וְנִיזְבוּן אִיהוּ הוּא דְּאַפְסִיד אֲנַפְשֵׁיהּ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג שנינו במשנתנו, וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה — ידירנה הנאה, שמא יעשה קינוניא על נכסים של הערב, שאם אין לבעל במה לפרוע — תיטול אשתו מנכסי הערב בכתובתה, ויחזיר הבעל את אשתו. ומספרים, משה בר עצרי ערבא דכלתיה הוה [ערב של כלתו היה] לפרעון הכתובה שהתחייב לה בנו, ורב הונא בריה [בנו] של משה בר עצרי צורבא מרבנן הוה [תלמיד חכם היה], ודחיקא ליה מילתא [והיה דחוק לו הדבר] כלומר, היה עני מאד. אמר אביי: ליכא דנסבי [האם אין מי שישיא] עצה לרב הונא, דליגרש לדביתהו [שיגרש את אשתו] ותיתבע האשה את כתובתה מאבוה [מאביו] שהיה ערב לתשלום הכתובה, ולהדרה מיהדרי [ושיחזור וישאנה], וייהנו מהכסף שתקבל מאביו?
אמר ליה [לו] רבא: והאנן [והרי אנו] ידור הנאה תנן [שנינו] במשנתנו, ואם כן לא יוכל לחזור ולשאת את אשתו! ושואלים: ואביי מה סבור? ומשיבים: אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש [וכי כל מי שמגרש את אשתו בבית דין מגרש]? יגרשנה שלא בבית דין, וכך לא יכריחו אותו לידור הנאה ממנה, ויוכל להחזירה. ומספרים: לסוף איגלאי מלתא דכהן הוה [לבסוף התגלה הדבר שכהן היה] אותו רב הונא, ואם היה מגרש את אשתו לא יכול היה להחזירה. אמר אביי, הוא שאומרים: בתר עניא אזלא עניותא [אחרי העני הולכת העניות] כלומר, קשה לעני לצאת מעניותו.
ושואלים: ומי [והאם] יתכן שאמר אביי הכי [כך] ונתן עצה זו? והאמר [והרי אמר] אביי עצמו: איזהו רשע ערום שדיברו עליו חכמים? זה המשיא (הנותן) לאדם אחר עצה למכור בנכסים שקיבל מחבירו כדי שיעברו אחרי מותו לפלוני, כדעת רבן שמעון בן גמליאל, הסבור שהמכירה מועילה, ואותו פלוני לא יכול להוציאם מהקונה. הרי שלדעת אביי, הנותן עצה לעשות בנכסים דבר שהוא נגד כוונת הנותן נקרא "רשע ערום", וכיצד ייתכן שהציע להוציא ממון מן הערב לא לשם המטרה שהתחייב לה?
ומשיבים: כאשר אדם ערב לבריה [לבנו] שאני [שונה הדבר], שהוא מוחל על כך, שהרי ממילא סופו ליורשו, וכן כאשר נעשה הדבר לטובת צורבא מרבנן [תלמיד חכם] שאני [שונה הדין], שראוי לסייע לו בעצה כזו, כדי שיוכל לשבת ולעסוק בתורה.
ומקשים: ותיפוק ליה [ושתצא לו] שאין תועלת בעצה זו, מפני שערב של כתובה באמת לא משתעבד לתשלום הכתובה (כפי שיבואר להלן)!
ומשיבים: לא סתם ערב, אלא ערב קבלן הוה [היה], שקיבל על עצמו את תשלום החוב, והוא אכן משתעבד. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר]: ערב קבלן, אף על גב דלית ליה [אף על פי שאין לו] נכסים ללוה בשעת ההלוואה — בכל זאת משתעבד, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: אית ליה [אם יש לו] נכסים ללווה — משתעבד ערב זה, לית ליה [אם אין לו] נכסים — לא גומר הערב בלבו ומשתעבד, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? כיצד ניתן היה לגבות ממשה בר עצרי? והרי לא היו כלל נכסים לרב הונא בנו!
ומתרצים, איבעית אימא [אם תרצה אמור]: רב הונא הוה ליה ואישתדוף [היו לו נכסים בשעה שקיבל אביו את הערבות על עצמו, והשתדפו] ופחת ערכם. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: אבא לגביה בריה שעבדה משעבד נפשיה [האב לגבי בנו משעבד עצמו], למרות שאין לבנו נכסים.
דאיתמר [שנאמר] בענין זה: מי שהוא ערב לכתובה — דברי הכל לא גומר בלבו להיות משתעבד, מי שהוא ערב קבלן לבעל חוב — דברי הכל משתעבד, אבל במי שהוא ערב סתם לבעל חוב, וכן במי שהוא ערב קבלן לכתובה — פליגי [נחלקו] חכמים, איכא למאן דאמר [יש מי שאומר]: אית ליה נכסי [אם יש לו נכסים] ללוה או לבעל — משתעבד, לית ליה [אם אין לו] נכסים ללווה או לבעל — לא משתעבד; ואיכא למאן דאמר [ויש מי שאומר]: אף על גב דלית ליה [אף על פי שאין לו] נכסים ללווה או לבעל — משתעבד הערב.
ומסכמים: והלכתא בכולהו [והלכה היא בכולם, בכל המקרים]: אף על גב דלית ליה [אף על פי שאין לו] למתחייב נכסים משל עצמו — נמי [גם כן] משתעבד הערב, לבר [חוץ] מערב סתם לכתובה, דאף על גב דאית ליה [שאף על פי שיש לו] לבעל באותה שעה נכסים — לא גומר הערב בלבו להיות משתעבד, מאי טעמא [ומה טעם הדבר]? מצוה קעביד [הוא עושה] שעזר לה להחליט להינשא, ולכך נתכוון, ולא להשתעבד. וכן לא מידי חסריה [לא חיסר דבר] מהאשה שישתעבד בגללו, שהרי לא הלוותה כסף לבעל על סמך הערבות.
א ושבים לעיקר דין משנתנו, שהבא לגרש את אשתו, אם הקדיש נכסיו, או שהיה אדם אחר ערב לכתובתה, והיא באה לגבות כתובתה מן ההקדש או מן הערב לכתובה — צריך לידור הנאה ממנה, מחשש לקינוניא. מסופר: ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וקא גרשה לדביתהו [מעשה באיש אחד שמכר את נכסיו ואחר כך גירש את אשתו], ולא היה לבעל במה לפרוע את כתובתה, ובאה האשה לגבות את כתובתה מן הלקוחות, שקנו נכסים מן הבעל לאחר שנשאה. שלחה [שלח שאלה זו] רב יוסף בריה [בנו] של רבא לקמיה [לפני] רב פפא: כשהכתובה עומדת לגבייה מן הערב תנן [שנינו במשנה] שהבעל נודר הנאה מגרושתו, כדי למנוע אפשרות לקינוניא, וכן כשהיא עומדת לגבייה מן ההקדש תנן [שנינו] שכך הדין, אבל כשהכתובה עומדת להיגבות מלוקח מהו הדין? אמר ליה [לו]: תנא כי רוכלא ניחשיב וניזיל [וכי התנא כרוכל המציע את מרכולתו ילך וימנה] את כל האפשרויות? בוודאי שגם בגבייה מלקוחות צריך הבעל לידור הנאה מאשתו, מחשש לקינוניא.
נהרדעי אמרי [חכמי נהרדעא אומרים]: דתנן תנן [מה ששנינו במשנה שנינו], דלא תנן לא תנן [מה שלא שנינו לא שנינו], ולדעתם, כשהכתובה נגבית מלקוחות אין הבעל צריך לידור הנאה. אמר רב משרשיא: מאי טעמא דנהרדעי [מה טעמם של חכמי נהרדעא]? בשלמא [נניח] הקדש — משום ריוח של הקדש הצריכו לידור הנאה, וכן לגבי ערב לכתובה נמי [גם כן] הצריכו לידור הנאה — מפני שמצוה הוא דעבד [שעשה], שסייע בידם להחליט להינשא, ולאו מידי חסריה [ולא קיבל ממנה דבר], ולמרות זאת השתעבד (באותם מקרים שאמרו חכמים שהוא משתעבד), ויש מקום להדיר את הבעל, כדי שלא יימנעו אנשים מלעשות מצוה.
אלא לוקח (קונה) השדה מן הבעל, מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה [הואיל וידוע הדבר שכל אחד ואחד שנשוי יש עליו כתובה], אמאי ניזיל וניזבון [מדוע שילך ויקנה] שדה כשיש עליה חשש של שיעבוד לכתובה? איהו הוא דאפסיד אנפשיה [הוא שהפסיד לעצמו], ואין מקום לגזור על הבעל שלא יוכל להחזיר את אשתו לעולם רק משום חשש טובת הלוקח.

זוהר ספר הזהר, תצוה י״ז

כְּתִיב (ויקרא כג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי דָּא אִיהוּ אִילָנָא דְּאִקְּרֵי עֵץ פְּרִי וְאִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ פְּרִי עֵץ הָדָר כְּמָה דְּאָמַר (תהלים צו) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו מַאי טַעֲמָא אִקְּרֵי הָדָר וּמַאן אִיהוּ הָדָר אֶלָּא דָּא צַדִּיק אַמַּאי אִקְּרֵי הָדָר וְהָא אֲתַר טְמִירָא אִיהוּ דְּלֵית לֵיהּ גִּלּוּיָא וּצְרִיכָא לְאִתְכַּסְיָא תָּדִיר וְלֵית הָדָר אֶלָּא מַאן דְּאִתְגַלְיָא וְאִתְחֲזֵי אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ דַּרְגָא טְמִירָא הִדּוּרָא אִיהוּ דְּכָל גּוּפָא וְלָא אִשְׁתַּכַּח הִדּוּרָא לְגוּפָא אֶלָּא בֵּיהּ מַאי טַעֲמָא מָאן דְּלֵית עִמֵּיהּ הַאי דַּרְגָא לֵית בֵּיהּ הִדּוּרָא לְמֵיעָל בְּבַר נַשׁ. קָלָא לָאו עִמֵּיהּ. בְּדִבּוּרָא וְהִדּוּרָא (ס''א וְדִבּוּרָא) דְּקָלָא אִתְפְּסָת מִנֵּיהּ דִּיקְנָא וְהִדּוּרָא דְּדִיקְנָא לָאו עִמֵּיהּ וְאַף עַל גַּב דְּאִתְכַּסְיָא הַהוּא דַּרְגָא כָּל הִדּוּרָא דְּגוּפָא בֵּיהּ תַּלְיָא. וְאִתְכַּסִי וְאִתְגַלְיָא. וּבְגִין כָּךְ עֵץ הָדָר אִיהוּ עֵץ דְּכָל הִדּוּרָא דְּגוּפָא בֵּיהּ תַּלְיָא. וְדָא אִיהוּ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. כַּפּוֹת תְּמָרִים הָכָא אִתְכְּלִילָת אִתְּתָא בְּבַעֲלָהּ בְּלָא פֵּרוּדָא כַּפּוֹת תְּמָרִים כַּחֲדָא וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת תְּלָתָא וְעָלִין דִּילֵיהּ דָּא בְּסִטְרָא דָּא וְדָא בְּסִטְרָא דָּא וְחַד דְּשַׁלִּיט עֲלַיְהוּ. וְעַרְבֵי נַחַל תְּרֵין דְּלֵית לְהוּ רֵיחָא וְטַעֲמָא כְּשׁוֹקִין בִּבְנֵי נְשָׁא וּבְגִין כָּךְ לוּלָב נָטִיל כֻּלְּהוּ כְּחוּטָא דְּשִׁדְרָה קְיָמָא דְּגוּפָא וּמַה דְּנָפִיק לְבָר טֶפַח הָכִי הוּא בְּגִין לַאֲשְׁלָמָא וּלְאַפָּקָא כֹּלָּא וּלְשַׁמָּשָׁא כִּדְקָא חֲזִי וּבְגִין כָּךְ בְּהַנֵּי זִינִין בָּעֵי בַּר נַשׁ לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (מע''ב) וְתוּ כֻּלְּהוּ אִקְּרוּן סוּכּוֹת בִּשְׁלִימוּ וְכַד אִיהוּ חָסַר כְּתִיב סֻכֹּת דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה דְּבָעָא בְּהַנֵּי שַׁבְעָה יוֹמִין קַדִּישִׁין לְמֵיזָן לִשְׁאָר מְמַנָּן רַבְרְבָן דְּעַמִּין בְּעוֹד דְּאִיהִי נָטְלָת חֶדְוָה בְּבַעֲלָהּ וְלָא יְקַטְּרְגוּן חֶדְוָתָא וּבְגִין דְּיִתְעַרְבְּבוּן (נ''א דְּיִתְעַדְּנוּן) בְּהַהוּא מָזוֹנָא קָרְבָּנִין דִּלְהוֹן סַגִּיאִין יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין בְּגִין דְּיִתְעַסְקוּן בְּהוּ וְלָא יִתְעָרְבוּן לְבָתַר בְּחֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל וּמָאן חֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל דָּא יוֹמָא תְּמִינָאָה דַּעֲצֶרֶת וְתָא חֲזֵי בְּעוֹד דְּאִנּוּן שְׁאָר מְמַנָּן חֲדָאָן וְאָכְלִין בְּהַהוּא מָזוֹנָא דִּמְתַקְּנֵי לוֹן יִשְׂרָאֵל אִנּוּן מְתַקְּנֵי כֻּרְסַיָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתַּתָּא וּלְסַלְּקָא לְעֵילָא בְּאִנּוּן זִינִין וּבְחֶדְוָה וּבְהִלּוּלָא וּלְאַקָּפָא מַדְבְּחָא כְּדֵין אִיהִי סַלְקָא וְנָטְלָא בִּרְכָאָן וְחֶדְוָה בְּבַעֲלָהּ וּשְׁאָר חֵיוָן רַבְרְבָן מְמַנָּן דְּעַמִּין אָכְלָן וּמְדַקָּן וְרַפְסָן וְאִתְּזָנוּ. וְאִיהִי נָקְטָא נַפְשָׁאן דְּעִנּוּגִין לְעֵילָא כְּמָה דְּאִתְמָר כֵּיוָן דְּנָחֲתָא וְהָא נָקְטָא כָּל בִּרְכָאן וְכָל קִדּוּשִׁין וְכָל עִנּוּגִין וְיִשְׂרָאֵל כָּל הַנֵּי שַׁבְעָה יוֹמִין הֲווּ מָשְׁכִין לָהּ בְּאִנּוּן עוֹבָדִין דְּקָא עָבְדִין וּמְקָרְבִין בַּהֲדָהּ כְּדֵין נָחֲתָא לְקָרְבָא בִּבְנָהָא וּלְמֶחֱדֵי לוֹן יוֹמָא חַד וְהַהוּא יוֹמָא אִיהוּ יוֹמָא תְּמִינָאָה בְּגִין דְּכָל שַׁבְעָה יוֹמִין אָחֳרָנִין בַּהֲדָהּ וְעַל דָּא אִיהוּ תְּמִינָאָה וּתְמַנְיָא יוֹמִין כַּחֲדָא בְּגִין כָּךְ אִקְּרֵי עֲצֶרֶת. כְּנִישִׁין. כְּנִישִׁין כֻּלְּהוּ בְּהַאי יוֹמָא וְאִקְּרֵי שְׁמִינִי וְלֵית שְׁמִינִי אֶלָּא מִגּוֹ שִׁבְעָה:

תרגום הזוהרכָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר. פְּרִי זֶה, הוּא אִילָן הַנִּקְרָא עֵץ פְּרִי, שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פֵּירוֹת. עֵץ הָדָר, הוּא כְּדִכְתִיב הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁנִּקְרָא הָדָר, וּמִי הוּא הָדָר. אֶלָּא הוּא צַדִּיק, הַנִּקְרָא הָדָר. וַהֲרֵי הוּא מָקוֹם מְכוּסֶה שֶׁאֵין לוֹ גִּלּוּי וְצָרִיךְ לְהִתְכַּסּוֹת תָּמִיד, וְאֵין הָדָר אֶלָּא מִי שֶׁמִּתְגַלֶּה וְנִרְאֶה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַדְרֵגָה מְכוּסָה הוּא הִדּוּרוֹ שֶׁל כָּל הַגּוּף, וְלֹא נִמְצָא הִדּוּר לַגּוּף אֶלָּא בּוֹ. מַהוּ הַטַּעַם הוּא כִּי מִי שֶׁאֵין לוֹ הַמַּדְרֵגָה הַהִיא, אֵין בּוֹ הִדּוּר לָבֹא בֵּין אֲנָשִׁים, הַקּוֹל אֵין עִמּוֹ בְּדִבּוּרוֹ, כִּי הִדּוּרוֹ שֶׁל הַקּוֹל נִפְסָק מִמֶּנּוּ, זָקֵן וְהָדָר זָקֵן אֵין לוֹ. הֲרֵי, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּדְרֵגָה הַהִיא נִתְכַּסְּתָה, עִם כָּל זֶה, כָּל הִדּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּף בָּהּ תְּלוּיָה, וּמִתְכַּסָּה, וּמִתְגַלֶּה בְּהִדּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּף. וְעַל כֵּן הוּא עֵץ הָדָר, דְּהַיְנוּ עֵץ שֶׁכָּל הִדּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּף בּוֹ תָּלוּי, וְזֶה הוּא עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. הַנְּקָרֵאת כַּפּוֹת תְּמָרִים כָּאן נִכְלְלָה אִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ בְּלִי פֵּרוּד. כַּפּוֹת תְּמָרִים יַחַד. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת: הֵם שְׁלֹשָׁה, וְהֶעָלִים שֶׁלּוֹ זֶה בְּצַד זה, וְזֶה בְּצַד זה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע הַשּׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, וְעַרְבֵי נַחַל, הֵם שְׁנַיִם, שֶׁאֵין לָהֶם רֵיחַ וָטַעַם, הֵם כִּבְחִינָת שׁוֹקַיִם בִּבְנֵי אָדָם. לוּלָב, לוֹקֵחַ וְכוֹלֵל כֻּלָּם, בַּדּוֹמֶה לְחוּט הַשִּׁדְרָה הַנִּמְצָא בַּגּוּף. וּמַה שֶּׁיּוֹצֵא לַחוּץ טֶפָח כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, כְּדֵי לְהַשְּׁלִים וּלְהוֹצִיא כָּל הַמַּדְרֵגוֹת וּלְשַׁמֵּשׁ כָּרָאוּי. וְלָכֵן, בְּאֵלוּ הַמִּינִים צָרִיךְ הָאָדָם לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעוֹד, כֻּלָּם נִקְרָאִים סֻכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת עִם ו', וְהַכָּתוּב, סֻכֹּת חָסֵר, הוּא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁצָרִיךְ בַּיָּמִים אֵלּוּ הַקְּדוֹשִׁים לָזוּן שְׁאָר הַמְּמוּנִים שָׂרֵי הָעוֹלָם, בְּעוֹד שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת שִׂמְחָה בְּבַעֲלָהּ ולֹא יְקַטְרְגוּ בְּעֵת הַשִּׂמְחָה, וּכְדֵי שֶׁיִּתְעַרְבְּבוּ בַּמָּזוֹן הַהוּא. וְהַקָּרְבָּנוֹת שֶׁלָּהֶם מְרוּבִּים יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַיָּמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם, וְלֹא יִתְעָרְבוּ אַחַר כָּךְ בְּשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, וּמַהִי שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ יוֹם שְׁמִינִי הָעֲצֶרֶת. וּבֹא וּרְאֵה, בְּעוֹד שֶׁאֵלּוּ שְׁאָר הַמְּמוּנִים שְׂמֵחִים וְאוֹכְלִים הַמָּזוֹן הַהוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְתַקְּנִים בִּשְׁבִילָם, הֵם מְתַקְּנִים כִּסֵּא אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַטָּה, וּלְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ לְמַעְלָה, בְּאֵלּוּ אַרְבָּעָה הַמִּינִים, וּבְשִׂמְחַת הֶחָג, וּבַאֲמִירַת הַלֵּל, וּבְהַקָּפַת הַמִּזְבֵּחַ. אָז הִיא, עוֹלָה וּמְקַבֶּלֶת בְּרָכָה וְשִׂמְחָה בְּבַעֲלָהּ. וּשְׁאָר הַחַיּוֹת, שֶׁהֵם שִׁבְעִים הַשָּׂרִים הַמְּמוּנִים עַל הָעַמִּים, אוֹכְלִים וְלוֹעֲסִים הָדֵק, וְהַנִּשְׁאָר מֵאֲכִילָתָם דָּרְכוּ בְּרַגְלֵיהֶם, וְנִזּוֹנוּ, וְהִיא, לוֹקַחַת הַנְּפָשׁוֹת וּמַעֲלָה אוֹתָן לְתַעֲנוּג הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָה וְהִיא אוֹחֶזֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַקְּדוּשׁוֹת וְכָל הַתַּעֲנוּגִים, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִמְשִׁיכוּ לָהּ בְּכָל אֵלּוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשׂוּ וְהִקְרִיבוּ לָהּ, אָז יָרְדָה לְהִתְקָרֵב לְבָנֶיהָ, וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתָם יוֹם אֶחָד. וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הָאֲחֵרִים עִמָּהּ, וְעַל כֵּן הִיא שְׁמִינִית, וְהִיא שְׁמוֹנֶה יָמִים יַחַד וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרֵאת עֲצֶרֶת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ קִבּוּץ, שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מִתְקַבְּצִים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי הַהוּא. וְנִקְרֵאת שְׁמִינִי, וְאֵין שְׁמִינִי אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁבְעָה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ז׳: י״ד-ט״ו

מוסר שערי תשובה ג׳: רכ״ט-ר״ל

נִבְלוּת הַפֶּה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו אֲפִלּוּ נִגְזַר עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה נֶהְפַּךְ עָלָיו לְרָעָה. וְאָמַר (ישעיה ט) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו וְגוֹ'. וְכָל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו כֶּבֶד עָוֹן וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח כִּי עָזַב וְהִנִּיחַ הַבּוּשָׁה וְהַצְנִיעוּת שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת הַיְדוּעוֹת לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ וְהָלַךְ עַל שְׁבִילֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁהִיא מִדַּת הַנְּבָלִים הָרָעִים. וְהַשֵּׁנִית כִּי חִלַּל אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן וְגוֹמֵר וְזֶה נָהַג עַל דֶּרֶךְ הַסְּכָלִים הַנִּמְאָסִים הַמַּרְחִיקִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה אַף נָעִים וְעָלָה בָּאֳשָׁם וַתַּעַל צַחֲנָתָם וְכָל חָכָם וְנָבוֹן שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֵם וְתַעֵב תְּתַעֲבֵם וְהִנֵּה הוּא מְחַלֵּל כְּלֵי הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר הוּא יָקָר מִכָּל כְּלֵי חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ) וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דַּעַת. וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר נִבְלוּת הַפֶּה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל כִּי לֹא יַאֲטֵם אָזְנוֹ וְלֹא יִבָּדֵל מִתּוֹךְ דּוֹבְרֵי נְבָלָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר (שם כג) שׁוּחָה עֲמוּקָה פִי זָרוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז) וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה. כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיְתָה בְּהֵמָה הַטְּמֵאָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה אַךְ לֹא הָיְתָה טְהוֹרָה לְקָרְבָּן עַל כֵּן נֶחְשָׁב לָשׁוֹן מְגֻנֶּה אִם יְגַנֶּה אָדָם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְמַאֲכַל אָדָם. וְהִנֵּה חַיָּב הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר מְגֻנֶּה גַּם כִּי יְבִיאֶנּוּ הַנָּחֲתוֹ לָשׁוֹן מְגֻנֶּה לְהַאֲרִיךְ דְּבָרָיו וּלְהַרְחִיב מַאֲמָרָיו. וְזֶה כְּמוֹ גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִנִּבְלוּת הַפֶּה שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְגַם גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִסִּפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּנְתִינַת דֹּפִי בַּבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַרְחָקַת הַדִּבּוּר בִּגְנוּת שֶׁאֲפִלּוּ בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אָמַר לִפְנֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִגִּיעַ לְחֶלְקִי מִלֶּחֶם הַפָּנִים כְּשִׁעוּר זְנַב הַלְּטָאָה וּבָדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי חַיָּב אָדָם לִבְחֹר בִּדְבָרָיו לְשׁוֹן כָּבוֹד וּלְהַנִּיחַ לָשׁוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁל כָּבוֹד גַּם כִּי אֵינֶנּוּ מְגֻנֶּה בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בְּשִׂיחַת עִסְקֵי הָעוֹלָם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ דְּבָרָיו בַּעֲבוּר זֶה בְּדַבְּרוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה כִּי חַיָּב הָאָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה וְעִנְיָן לְשׁוֹן כָּבוֹד הוּא דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר וְהַשִּׂיחָה אֲשֶׁר דָּרְכוּ בָּהּ נְקִיֵּי הַדַּעַת וּמְדַבְּרֵי צַחוּת וְהֵם שׁוֹקְלִים וּמַכִּירִים אֵי זֶה לְשׁוֹן כָּבוֹד וְאֵי זֶה תְּמוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב פו) וַתִּבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים. וְנֶאֱמַר (שם לג) וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. וְנֶאֱמַר (משלי י) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק:

תורה דברים ל״ג: כ״ב-כ״ו