פרשת יתרו יום שישי

רש״יוַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים. אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן; לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאִם עֲשָׂאָן אָדָם מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו אֵינוֹ מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, יָכוֹל אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן, תַּ"לֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – דַּיָּן לִפָּרַע (מכילתא):
אֵ֛ת כׇּל הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה. מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ עוֹד אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ? שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (שם):
לֵאמֹֽר. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹנִין עַל הֵן הֵן וְעַל לָאו לָאו (שם):
מבית עבדים. מִבֵּית פַּרְעֹה שֶׁהֱיִיתֶם עֲבָדִים לוֹ, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מִבֵּית עֲבָדִים שֶׁהָיוּ עֲבָדִים לַעֲבָדִים? תַּ"לֹ וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם (דברים ז'), אֱמֹר מֵעַתָּה עֲבָדִים לַמֶּלֶךְ הָיוּ וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים (מכילתא):
לא יהיה לך. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּ' לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ, אֵין לִי אֶלָּא שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, הֶעָשׂוּי כְּבָר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם? תַּ"לֹ לֹא יִהְיֶה לְךָ (שם):
נוֹצֵר חֶסֶד. שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה, לְשַׁלֵּם שָׂכָר עַד לְאַלְפַּיִם דּוֹר, נִמְצֵאת מִדָּה טוֹבָה יְתֵרָה עַל מִדַּת פֻּרְעָנִיּוֹת אַחַת עַל חָמֵשׁ מֵאוֹת, שֶׁזּוֹ לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, וְזוֹ לַאֲלָפִים (תוספתא סוטה ד, א):
אתה ובנך ובתך. אֵלּוּ קְטַנִּים; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא גְּדוֹלִים? אָמַרְתָּ, הֲרֵי כְּבָר מֻזְהָרִים הֵם, אֶלָּא לֹא בָא אֶלָּא לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל שְׁבִיתַת הַקְּטַנִּים; וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ (שבת קכ"א), קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עָלֶיךָ:
ברך, ויקדשהו. בֵּרְכוֹ בַמָּן – לְכָפְלוֹ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַמָּן – שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד בּוֹ (מכילתא):
לא תנאף. אֵין נִאוּף אֶלָּא בְאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר מוֹת יוּמַת הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאָפֶת (ויקרא כ'), וְאוֹמֵר הָאִשָּׁה הַמְנָאֶפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים (יחזקאל ט"ז):

רש״יאֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם. כְּדַאי הִיא הַהוֹצָאָה שֶׁתִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִי; דָּ"אַ, לְפִי שֶׁנִּגְלָה בַיָּם כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה וְנִגְלָה כָּאן כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, – שֶׁנֶּאֱמַר וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כ"ד), זוֹ הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ – הוֹאִיל וַאֲנִי מִשְׁתַּנֶּה בְמַרְאוֹת, אַל תֹּאמְרוּ שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת הֵן, אָנֹכִי הוּא אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מִמִּצְרַיִם וְעַל הַיָּם. דָּ"אַ לְפִי שֶׁהָיוּ שוֹמְעִין קוֹלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַקּוֹלֹת – קוֹלוֹת בָּאִין מֵאַרְבַּע רוּחוֹת וּמִן הַשָּׁמַיִם וּמִן הָאָרֶץ – אַל תֹּאמְרוּ רָשׁוּיוֹת הַרְבֵּה הֵן; וְלָמָה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד אֱלֹהֶיךָ? לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְמֹשֶׁה לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְזֶה שֶׁאָמַר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ – לֹא לָהֶם צִוִּיתָ לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֶלָּא לִי לְבַדִּי (שמות רבה):

רש״יאֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים. שֶׁאֵינָן אֱלוֹהוּת אֶלָּא אֲחֵרִים עֲשָׂאוּם אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים זוּלָתִי, שֶׁגְּנַאי כְּלַפֵּי מַעְלָה לִקְרֹאותָם אֱלוֹהוּת אֶצְלוֹ. דָּ"אַ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שֶׁהֵם אֲחֵרִים לְעוֹבְדֵיהֶם – צוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָן עוֹנִין אוֹתָם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ מֵעוֹלָם:

רש״יפֶ֣֙סֶל֙. עַל שֵׁם שֶׁנִּפְסָל:
וְכׇל תְּמוּנָ֔֡ה. תְּמוּנַת דָּבָר אשר בשמים:

רש״יאֵ֣ל קַנָּ֔א. מְקַנֵּא לִפָּרַע וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל מִדָּתוֹ לִמְחֹל עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים; כָּל לְשׁוֹן קַנָּא אנפרי"מנט בְּלַעַז – נוֹתֵן לֵב לִפָּרַע:
לְשֹׂנְאָֽ֑י. כְּתַרְגּוּמוֹ, כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם.

רש״ילַשָּׁ֑וְא. חִנָּם, לַהֶבֶל, וְאֵיזֶהוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא? נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ – עַל עַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב (שבועות כ"ט):

רש״יזָכ֛וֹר֩. זָכוֹר וְשָׁמוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ, וְכֵן מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת (שמות ל"א), וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים (במדבר כ"ח); וְכֵן לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ (דברים כ"ב); וְכֵן עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ (ויקרא י"ח), יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כ"ה); הוּא שֶׁנֶּאֱמַר אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי (תהילים ס"ב): זכור. לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ אָכוֹל וְשָׁתוֹ (ישעיהו כ"ב), הָלוֹךְ וּבָכֹה (שמואל ב ג'), וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת (מכילתא):

רש״יוְעָשִׂ֖֣יתָ כׇּֿל מְלַאכְתֶּֽךָ֒. כְּשֶׁתָּבֹא שַׁבָּת יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, שֶׁלֹּא תְהַרְהֵר אַחַר מְלָאכָה (שם):

רש״יוַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י. כִּבְיָכוֹל הִכְתִּיב בְּעַצְמוֹ מְנוּחָה, לְלַמֵּד הֵימֶנּוּ קַל וָחֹמֶר לָאָדָם שֶׁמְּלַאכְתּוֹ בְעָמָל וִיגִיעָה שֶׁיִּהְיֶה נָח בְּשַׁבָּת (מכילתא):

רש״ילְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ. אִם תְּכַבֵּד יַאֲרִיכוּן וְאִם לָאו יִקְצְרוּן, שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹטָרִיקוֹן הֵם נִדְרָשִׁים – מִכְּלַל הֵן לָאו וּמִכְּלַל לָאו הֵן (מכילתא):

רש״ילֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב. בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, לֹא תִּגְנֹבוּ (ויקרא י"ט), בְּגוֹנֵב מָמוֹן; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זֶה בְגוֹנֵב מָמוֹן וּלְהַלָּן בְּגוֹנֵב נְפָשׁוֹת? אָמַרְתָּ דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ – מַה לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף, מְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין, אַף לֹא תִגְנֹב דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין (סנהדרין פ"ו):

רש״יוְכׇל הָעָם֩ רֹאִ֨ים. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אֶחָד סוּמָא, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם אִלֵּם? תַּ"לֹ וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם חֵרֵשׁ? תַּ"לֹ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (מכילתא):
רֹאִ֨ים אֶת הַקּוֹלֹ֜ת. רוֹאִין אֶת הַנִּשְׁמָע, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר:
אֶת הַקּוֹלֹ֜ת. הַיּוֹצְאִין מִפִּי הַגְּבוּרָה:
וַיָּנֻ֔עוּ. אֵין נוּעַ אֶלָּא זִיעַ:
וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק. הָיוּ נִרְתָּעִין לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּאֹרֶךְ מַחֲנֵיהֶם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בָּאִין וּמְסַיְּעִין אוֹתָן לְהַחֲזִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ח) מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן (שבת פ"ח):

רש״יעַל פְּנֵיכֶ֖ם. כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי קַיָּם, שֶׁלֹּא תֹאמַר לֹא נִצְטַוּוּ עַל עֲ"זָ אֶלָּא אוֹתוֹ הַדּוֹר (מכילתא):
לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם. לְגַדֵּל אֶתְכֶם בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּצֵא לָכֶם שֵׁם בָּאֻמּוֹת שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיכֶם:
נַסּ֣וֹת. לְשׁוֹן הֲרָמָה וּגְדֻלָּה, כְּמוֹ הָרִימוּ נֵס (ישעיהו ס"ב), אָרִים נִסִּי (שם מ"ט), כַנֵּס עַל הַגִּבְעָה (שם ל') – שֶׁהוּא זָקוּף:
וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ. עַל יְדֵי שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹ יָראוּי וּמְאֻיָּם, תֵּדְעוּ כִּי אֵין זוּלָתוֹ וְתִירְאוּ מִפָּנָיו:

רש״ינִגַּ֣שׁ אֶל הָֽעֲרָפֶ֔ל. לִפְנִים מִשָּׁלֹשׁ מְחִצּוֹת: חֹשֶׁךְ, עָנָן, וַעֲרָפֶל; שֶׁנֶּאֱמַר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל (דברים ד'); עֲרָפֶל הוּא עַב הֶעָנָן שֶׁאָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן (שמות י"ט):

רש״יכֹּ֥ה תֹאמַ֖ר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה:
אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם. יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה לְמַה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ, שֶׁמַּה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ פְּעָמִים שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק מִלְּהַאֲמִין (מכילתא):
כִּ֚י מִן הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי (שמות י"ט), בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם – מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה (דברים ד'), כְּבוֹדוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאִשּׁוֹ וּגְבוּרָתוֹ עַל הָאָרֶץ; דָּ"אַ: הִרְכִּין שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְהִצִּיעָן עַל הָהָר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (תהילים י"ח):

רש״ילֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י. לֹא תַעֲשׂוּן דְּמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁים לְפָנַי בַּמָּרוֹם (מכילתא):
אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙. בָּא לְהַזְהִיר עַל הַכְּרוּבִים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לַעֲמֹד אִתִּי, שֶׁלֹּא יִהְיוּ שֶׁל כֶּסֶף, שֶׁאִם שִׁנִּיתֶם לַעֲשׂוֹתָם שֶׁל כֶּסֶף הֲרֵי הֵן לְפָנַי כֶּאֱלוֹהוּת:
וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב. בָּא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יוֹסִיף עַל שְׁנַיִם, שֶׁאִם עָשִׂיתָ אַרְבָּעָה הֲרֵי הֵן לְפָנַי כֵּאלֹהֵי זָהָב (מכילתא):
לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם. לֹא תֹאמַר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה כְרוּבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּבֵית עוֹלָמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם (שם):

רש״ימִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮. מְחֻבָּר בַּאֲדָמָה, שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ עַל גַּבֵּי עַמּוּדִים אוֹ עַל גַּבֵּי בָּסִיס; דָּ"אַ שֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת חֲלַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲדָמָה בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן (שם):
תַּעֲשֶׂה לִּי֒. שֶׁתְּהֵא תְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ לִשְׁמִי:
וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו. אֶצְלוֹ, כְּמוֹ וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה (במדבר ב'), אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עָלָיו מַמָּשׁ? תַּ"לֹ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים י"ב), וְאֵין שְׁחִיטָה בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ:
אֶת עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת שְׁלָמֶ֔יךָ. אֲשֶׁר מִצֹּאנְךָ וּמִבְּקָרֶךָ: (את צאנך ואת בקרך. פֵּרוּשׁ לְאֶת עוֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ:)
בְּכׇל הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת שְׁמִ֔י. אֲשֶׁר אֶתֵּן לְךָ רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁלִּי, שָׁם אבוא אליך וברכתיך – אַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עָלֶיךָ; מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִתַּן רְשׁוּת לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה בָאָה שָׁם, וְזֶהוּ בֵית הַבְּחִירָה, שָׁם נָתַן רְשׁוּת לַכֹּהֲנִים לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (סוטה ל"ח):

רש״יוְאִם מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִג', וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי אִם זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים לא תבנה אתהן גזית, שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה (דברים כ"ז) – וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה (שמות כ"ב), חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (דברים ט"ו) – וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכֵן וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב'), זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵין אִם הַלָּלוּ תְּלוּיִין אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הֵם מְשַׁמְּשִׁים:
גָּזִ֑ית. לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל:
כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ. הֲרֵי כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן פֶּן, שֶׁהוּא דִּילְמָא – פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ:
וַתְּחַֽלְלֶֽהָ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל חִלַּלְתָּ, שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, אֵין זֶה בַּדִּין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מכילתא). וְעוֹד שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל; וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה וְלֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת (שם):

רש״יוְלֹֽא תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת. כְּשֶׁאַתָּה בוֹנֶה כֶבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ לֹא תַעֲשֵׂהוּ מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת, אשקלו"נש בְּלַעַז, אֶלָּא חָלָק יְהֵא וּמְשֻׁפָּע:
אֲשֶׁ֛ר לֹֽא תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖. שֶׁעַל יְדֵי הַמַּעֲלוֹת אַתָּה צָרִיךְ לְהַרְחִיב פְּסִיעוֹתֶיךָ; וְאַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ גִּלּוּי עֶרְוָה מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד, מִכָּל מָקוֹם הַרְחָבַת הַפְּסִיעוֹת קָרוֹב לְגִלּוּי עֶרְוָה הוּא, וְאַתָּה נוֹהֵג בָּם מִנְהַג בִּזָּיוֹן; וַהֲרֵי דְּבָרִים קַ"וָ, וּמָה אֲבָנִים הַלָּלוּ שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לְהַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנָן, אָמְרָה תוֹרָה הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ לֹא תִנְהַג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן, חֲבֵרְךָ שֶׁהוּא בִדְמוּת יוֹצֶרְךָ, וּמַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:

רש״יבִּשְׁנַת מוֹת֙. כְּשֶׁנִּצְטָרַע (תנחומא צו יג):
וְשׁוּלָ֖יו. כְּמוֹ ״שׁוּלֵי הַמְּעִיל״ (שמות כח: לד), תַּחְתִּיתוֹ. רְאִיתִיו יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בַּשָּׁמַיִם, וְרַגְלָיו בַּהֵיכָל, הֲדוֹם מַרְגְּלוֹתָיו בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, לָדוּן עַל עֻזִּיָּה שֶׁבָּא לִטּוֹל כֶּתֶר כְּהֻנָּה:
שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל. בַּשָּׁמַיִם:
ל֔וֹ. לְשַׁמְּשׁוֹ, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״שַׁמְּשִׁין קַדִּישִׁין בְּרוֹמָא קֳדָמוֹהִי״:
בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו. שֶׁלֹּא יַבִּיט לְצַד הַשְּׁכִינָה:
וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו. לִצְנִיעוּת, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כָּל גּוּפוֹ לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. וּבְתַנְחוּמָא (תנחומא, אמור ח) רָאִיתִי: כִּסּוּי הָרַגְלַיִם לְפִי שֶׁהֵם ״כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל״ (יחזקאל א: ז), שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר לְיִשְׂרָאֵל עֲוֹן הָעֵגֶל:
וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף. וּבִתְרֵין מְשַׁמֵּשׁ:
וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל זֶה֙. נוֹטְלִין רְשׁוּת זֶה מִזֶּה, שֶׁלֹּא יַקְדִּים הָאֶחָד וְיַתְחִיל וְיִתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אֶלָּא אִם כֵּן פָּתְחוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד; וְזֶהוּ שֶׁיִּסַּד בְּיוֹצֵר אוֹר: ׳קְדוּשָׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים׳. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה הוּא; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, כְּתַרְגּוּמוֹ:
וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים. ״אֵילְוַת סִפֵּי״ (תרגום יונתן), הֵם מְזוּזוֹת הַפֶּתַח, שֶׁנִּמְדָּדִין בְּמִדּוֹת אַמּוֹת לְגֹבַהּ וּלְרֹחַב, וְהֵן מְזוּזוֹת הַהֵיכָל:
מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א. מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים, וְהוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה״ (זכריה יד: ה). בּוֹ בַּיּוֹם עָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל, רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ לוֹמַר: דִּינוֹ בִּשְׂרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ״ (במדבר טז: לה), וְזֶהוּ שֶׁקְּרָאָם שְׂרָפִים שֶׁבָּאוּ לְשָׂרְפוֹ. רָעֲשָׁה הָאָרֶץ לְבָלְעוֹ, כִּסְבוּרָה: דִּינוֹ לִבָּלַע כְּקֹרַח שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ (במדבר יז: ה), וְלֹא יִהְיֶה עוֹד אָדָם הַמְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה כְּקֹרַח בִּבְלִיעָה וְכַעֲדָתוֹ בִּשְׂרֵפָה, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה בַּסְּנֶה ״הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ״ (שמות ד: ו), וְהוֹצִיאָהּ מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג; אַף כָּאן צָרַעַת פָּרְחָה בְּמִצְחוֹ:
וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן. הָיָה נִמְלָא עָשָׁן:
כִֽי נִדְמֵ֗יתִי. הֲרֵינִי מֵת, שֶׁלֹּא הָיִיתִי כְּדַאי שֶׁאֶרְאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ בְּמָנוֹחַ ״מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ״ (שופטים יג: כב):
נִדְמֵ֗יתִי. כְּמוֹ ״כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן״ (צפניה א: יא):
טְמֵֽא שְׂפָתַ֙יִם֙. ״דִּמְגָעַל בְּחוֹבִין״ (תרגום יונתן):
רִצְפָּ֑ה. גַּחֶלֶת, וְכֵן ״עֻגַת רְצָפִים״ (מלכים א יט: ו) כְּמוֹ ׳עֻגַּת רְשָׁפִים׳. וְנֶאֱמַר בִּישַׁעְיָהוּ וּבְאֵלִיָּהוּ בְּצָדִ״י ׳רִצְפָּה׳, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ דִילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל: זֶה קְרָאָם ״עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם״, וְזֶה אָמַר ״כִּי עָזְבוּ בְרִיתֶךָ״ (מלכים א יט: י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ: רְצוֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דִילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי (שיר השירים רבה א: ט):
בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם. בִּצְבָת:
לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ. שֶׁבָּעֲזָרָה:
וַיַּגַּ֣ע עַל פִּ֔י וְגוֹ׳. וְסָר עֲוֺנֶךָ – זֶה לְיַסְּרֶךָ, לְכַפֵּר עֲוֺנְךָ שֶׁחֵרַפְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְגָדוֹל כֹּחוֹ, שֶׁהַמַּלְאָךְ יָרֵא לְקַחְתָּהּ כִּי אִם בְּמֶלְקָחַיִם, וְהִגִּיעָהּ עַל שִׂפְתֵי הַנָּבִיא וְלֹא הֻזַּק, בְּתַנְחוּמָא (תנחומא, וישלח ב). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ״ (יואל ב: יא) – אֵלּוּ מַלְאָכִים, וַעֲצוּמִים מֵהֶם ״עוֹשֵׂי דְבָרוֹ״ (שם) – הֵם הַנְּבִיאִים. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם וּבְיָדוֹ רִצְפָּה – ״וּבְפוּמֵיהּ מְמַלֵּל״. לְשׁוֹן ״רִצְפָּה״ דִּבּוּר הָרָצוּף בַּפֶּה וּבַלָּשׁוֹן. מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ – קִבֵּל הַדִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכִּסְאוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַּהֵיכָל:
אֶת מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח. לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל? שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסִילוּס, לְפִי שֶׁהָיָה כְּבַד לָשׁוֹן, וְהוּא נִתְנַבֵּא ״שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ״ (עמוס א: א), וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַדֵּין קְטִיעַ לִישְׁנָא וְכוּ׳, כִּדְאִיתָא בַּפְּסִיקְתָּא (פסיקתא דרב כהנא טז, ד):
שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ, וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם נוֹתְנִים לֵב לְהָבִין, וּרְאוּ נִסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם, וְאֵינְכֶם נוֹתְנִים לֵב לָדַעַת אוֹתִי:
הַשְׁמֵן֙ לֵב הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה. כְּמוֹ ״הַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ״ (שמות ח: יא), לְשׁוֹן הָלוֹךְ, לְשׁוֹן פָּעוֹל: לִבָּם הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהַשְׁמֵן (אנגריישנ״ט בְּלַעַ״ז), וְאָזְנָיו הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְהַכְבֵּד מִשְּׁמוֹעַ:
וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע. טָחִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מד: יח) ״כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם״, הַטּוֹחַ (ויקרא יד: מג) מְתַרְגְּמִינָן ״דְּאִתְשַׁע״:
פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו נָתְנוּ לִבָּם שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי נְבִיאִים, שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם דְּבָרָיו, וְיָבִינוּ בְּלִבָּם וְיָשׁוּבוּ אֵלַי, וְהִיא רְפוּאָתָם:
עַד מָתַי יַכְבִּידוּ אֶת לִבָּם וְלֹא יִשְׁמְעוּ?
וַיֹּ֕אמֶר. יָדַעְתִּי כִּי לֹא יָשִׁיבוּ עַד תָּבֹא פֻּרְעָנוּת עֲלֵיהֶם, וְיֵלְכוּ בַּגּוֹלָה, וְשָׁאוּ עָרֵיהֶם מֵאֵין יוֹשֵׁב.
שָׁאוּ… תִּשָּׁאֶה לְשׁוֹן גַּלְמוּד מֵאֵין יוֹשֵׁב.
וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה. שֶׁ״הָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם״ (ויקרא כו: מג), וְכָךְ הַלָּשׁוֹן: יִרְבּוּ מְקוֹמוֹת עֲזוּבִים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה. גַּם אוֹתָהּ הַשְּׁאֵרִית אָשִׁיב יָדִי עָלֶיהָ בְּצֵרוּף אַחַר צֵרוּף, וְהָיְתָה לְבָעֵר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:
כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן. אֲשֶׁר בְּעֵת זְמַן שַׁלֶּכֶת שֶׁלָּהֶן, מַשְׁלִיכִין עָלִין שֶׁלָּהֶן בִּימֵי הַסְּתָיו שִׁלּוּךְ אַחַר שִׁלּוּךְ, עַד שֶׁאֵין נוֹתָר בָּהּ זוּלָתִי הַמַּצֶּבֶת. אַף הֵם, זֶרַע הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִין בָּהּ, עוֹמְדִים בִּקְדוּשָׁתוֹ, הֵם יִהְיוּ לָהּ לְמַצֶּבֶת. דָּבָר אַחֵר: מַצַּבְתָּהּ – נְטִיעָתָהּ, לְכָךְ אֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם, נְטַעְתִּים זֶרַע קֹדֶשׁ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: שַׁעַר שַׁלֶּכֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֶזְרָא (דברי הימים א כו: טז), וְהָיוּ שָׁם אֵלָה וְאַלּוֹן נְטוּעִים:
וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָ֠ז. מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל הַכָּתוּב לוֹמַר וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁזְּכוּת אָבוֹת עָמְדָה לוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״וַוי, מִי הוּא זֶה שֶׁמָּלַךְ רָשָׁע זֶה?״ אָמַר לָהֶם: ״בֶּן יוֹתָם הוּא, בֶּן עֻזִּיָּהוּ הוּא, אֲבוֹתָיו הָיוּ צַדִּיקִים, לְפִיכָךְ אִי אֶפְשִׁי לִפְשׁוֹט יָדִי בּוֹ״. הֲדָא הוּא וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ מִפְּנֵי זְכוּת אֲבוֹתָיו (בראשית רבה סג, א):
וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙. לְפִי שֶׁרָשָׁע הָיָה, לֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ:
נָ֥חָה אֲרָ֖ם עַל אֶפְרָ֑יִם. נִתְחַבֵּר מֶלֶךְ אֲרָם עַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא עָלֶיךָ. ׳נָחָה׳ לְשׁוֹן נְקֵבָה, עַל שֶׁהַמַּלְכוּת נָחָה. פושי״ר בלע״ז, לְשׁוֹן ״וַיָּנַח בְּכָל גְּבוּל מִצְרָיִם״ (שמות י: יד):
וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙. לְפִי שֶׁכְּבָר נִלְחַם בּוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְיָכְלוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְּנֵהוּ ה׳ בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב כח: ה), אוֹמֵר ״וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ״, שְׁנֵיהֶם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב כח: ו):
כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי יַ֖עַר. קוֹל אִילָנֵי סְרָק יִשָּׁמַע יוֹתֵר מִכָּל אִילָנֵי פֵּירֵי, כִּדְאִיתָא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה טז:):
וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ. שְׁאֵרִית מְעַט שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי עַל יָדְךָ, וְהֵם כְּבָנֶךָ:
אֶל קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙. שָׁם תִּמְצָאֵהוּ. תְּעָלַת – פושי״ר בלע״ז:
בְּרֵכָה. כְּעֵין מִקְוֵה מַיִם שֶׁעוֹשִׂים לְדָגִים:
הָעֶלְיוֹנָ֔ה. בְּמוֹרַד הָהָר, וְיֵשׁ בְּרֵכָה אַחֶרֶת לְמַטָּה הֵימֶנָּה בְּתַחְתִּיתוֹ:
שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס. שָׂדֶה שֶׁהַכּוֹבְסִים שׁוֹטְחִים שָׁם בְּגָדִים לְנַגְּבָם, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין קד א): נִכְנַע אָחָז לִפְנֵי יְשַׁעְיָהוּ וְשָׂם עַל רֹאשׁוֹ אוֹכְלָא דְּקַצָּרֵי, כָּפָה עָלָיו כְּלִי, פֵּירוּשׁ כְּלִי מְנֻקָּב שֶׁל כּוֹבְסִים שֶׁמְּזַלְּפִין בּוֹ מַיִם עַל הַבְּגָדִים:
הִשָּׁמֵ֨ר. שֵׁב בְּשָׁלוֹם כְּיַיִן עַל שְׁמָרָיו:
זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים. יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּזְנָבוֹת אוּדִים שֶׁכָּבְתָה שַׁלְהֶבֶת שֶׁלָּהֶם. אוּדִים – טיצונ״ש בלע״ז:
וּנְקִיצֶ֔נָּה. נְעוֹרְרָהּ בְּמִלְחָמָה:
וְנַבְקִיעֶנָּה אֵלֵינוּ. נְשַׁוֶּה אוֹתָהּ עִמָּנוּ כְּבִקְעָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּנְשַׁוִּינוּן עִמָּנָא״, שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין עִם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בְּמֶלֶךְ אֶחָד:
אֵ֖ת בֶּן טָֽבְאַֽל. בֶּן הַטּוֹב אֵלֵינוּ, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ ״טוֹב אֵל״ אֲשֶׁר לֹא טוֹב בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם, וּבְגִימַטְרִיָּא שֶׁל אוֹתִיּוֹת אלב״ם: טָבְאַל הוּא רַמְלָא, ט״ר ב״ם א״ל, בֶּן טָבְאַל בֶּן רַמְלָא:
כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאָחָז רָשָׁע הוּא, בְּנוֹ הַנּוֹלָד לוֹ זֶה כַּמָּה שָׁנִים לִהְיוֹת לָנוּ תַּחְתָּיו לְמֶלֶךְ צַדִּיק יִהְיֶה, וְתִהְיֶה מִשְׂרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעֻלּוֹ עַל שִׁכְמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְשׁוֹמֵר מִצְווֹת וְיַטֶּה שֶׁכֶם לְמַשָּׂאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה. לְמִי יִקְרָא הַשֵּׁם? לַמֶּלֶךְ הַמַּרְבֶּה הַמִּשְׂרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עַצְמוֹ לִירָא מִפָּנָיו:
מִשְׂרָה. לְשׁוֹן שְׂרָרָה. זוֹ לִתְשׁוּבַת אֲחֵרִים, אַךְ יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאַף שַׂר שָׁלוֹם מִשְּׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּקְרִיאַת שֵׁם זֶה אֵינָהּ לְשֵׁם מַמָּשׁ אֶלָּא לְשֵׁם גְּדוּלָּה וּשְׂרָרָה, כְּמוֹ ״וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם״ (רות ד: יא), וּכְמוֹ ״וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם״ (שמואל ב ז: ט), אַף כָּאן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ וְיִתֵּן לוֹ שֵׁם וּמֶמְשָׁלָה:
וּלְשָׁלוֹם הַנִּתָּן לוֹ אֵין קֵץ, שֶׁהָיָה לוֹ שָׁלוֹם מִכָּל עֲבָרָיו. וְאֵין ׳קֵץ׳ זֶה לְשׁוֹן הֶפְסֵק עוֹלָמִית, אֶלָּא אֵין קֵץ לִסְבִיבָיו. עַל כִּסֵּא מַלְכוּת דָּוִד יִהְיֶה שָׁלוֹם זֶה, בְּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה שֶׁעָשָׂה חִזְקִיָּהוּ:
קִנְאַת ה׳ צְבָאוֹת. שֶׁקִּנֵּא לְצִיּוֹן עַל אֲשֶׁר יָעַץ עָלֶיהָ אֲרָם וּפֶקַח:

רש״יוַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מַפְלִיא עֵצָה וְאֵל גִּבּוֹר וַאֲבִי עַד, קָרָא שְׁמוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ שַׂר שָׁלוֹם (סנהדרין צד א), כִּי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְּיָמָיו (ישעיהו לט: ח):
וּלְשָׁל֣וֹם. וָי״ו זֶה תִּקּוּן הַמִּלָּה הוּא, הִרְבָּה מִשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וּמַה גְּמוּל יְשַׁלֵּם לוֹ? הִנֵּה לִשְׁלוֹמוֹ אֵין לוֹ קֵץ וְאֵין קִצְבָה:
מֵעַתָּה֙ וְעַד עוֹלָ֔ם. עוֹלָמוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, כָּל יָמָיו. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמְרָה חַנָּה עַל שְׁמוּאֵל ״וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם״ (שמואל א א: כב). וְלִתְשׁוּבַת אֲחֵרִים הָאוֹמְרִים שֶׁהוּא שֵׁם, יֵשׁ לַהֲשִׁיבָם: מַהוּ ״מֵעַתָּה״? וַהֲלֹא לֹא בָּא עַד לְסוֹף שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:
תַּעֲשֶׂה זֹּֽאת. וְלֹא אָחָז רָאוּי לְכָךְ, וְאַף זְכוּת אָבוֹת תַּמָּה. תּוֹסֶפֶת: וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״מִי שֶׁקִּצֵּץ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר יֵעָשֶׂה מָשִׁיחַ?״ מִיָּד סָתְמוּ הַכָּתוּב: