חק לישראל - פרשת בהר יום שישי

רש״ילֹֽא יִרְדֶּ֥נּֽוּ בְּפֶ֖רֶךְ לְעֵינֶֽיךָ. כְּלוֹמַר וְאַתָּה רוֹאֶה (ספרא):
אני ה' אלהיכם. כָּל הַמְשַׁעְבְּדָן מִלְּמַטָּה כְּאִלּוּ מְשַׁעְבְּדוֹ מִלְמַעְלָה (ספרא):
לא תעשו לכם אלילים. כְּנֶגֶד זֶה הַנִּמְכָּר לְגוֹי, שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, הוֹאִיל וְרַבִּי עוֹבֵד עָ"זָ, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, הוֹאִיל וְרַבִּי מְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ; וְאַף הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ עַל הַסֵּדֶר: בַּתְּחִלָּה הִזְהִיר עַל הַשְּׁבִיעִית, וְאִם חָמַד מָמוֹן וְנֶחְשַׁד עַל הַשְּׁבִיעִית, סוֹפוֹ לִמְכֹּר מִטַּלְטְלָיו, לְכָךְ סָמַךְ לָהּ וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר — (מַה כְּתִיב בֵּיהּ? אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ — דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד) — לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף מוֹכֵר אֲחֻזָּתוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף מוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף לֹוֶה בְרִבִּית — כָּל אֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת קָשׁוֹת מִן הָרִאשׁוֹנוֹת — לֹא חָזַר בּוֹ, סוֹף מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ, לֹא חָזַר בּוֹ, לֹא דַיּוֹ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ לְגוֹי:
אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר:

(נד) וְאִם־לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל בְּאֵ֑לֶּה וְיָצָא֙ בִּשְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֔ל ה֖וּא וּבָנָ֥יו עִמּֽוֹ׃

(נה) כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

כו (א) לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

(ב) אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {פ}

הפטרה ירמיהו ל״ב: ו׳-כ״ז

לב (ו) וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ז) הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת׃ (ח) וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַ֠י חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהֹוָה֮ אֶל־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר־בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה־לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה הֽוּא׃ (ט) וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן־דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקְלָה־לּוֹ֙ אֶת־הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף׃ (י) וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹאזְנָֽיִם׃ (יא) וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃ (יב) וָאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃ (יג) וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־בָּר֔וּךְ לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יד) כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵ֩פֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ {ס} (טו) כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ {פ} (טז) וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר׃ (יז) אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כׇּל־דָּבָֽר׃ (יח) עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (יט) גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר־עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל־כׇּל־דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃ (כ) אֲשֶׁר־שַׂ֠מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (כא) וַתֹּצֵ֛א אֶת־עַמְּךָ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְאֶזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל׃ (כב) וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (כג) וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא־שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ (ובתרותך) [וּבְתוֹרָתְךָ֣] לֹא־הָלָ֔כוּ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (כד) הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלׇכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה׃ (כה) וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃ {ס} (כו) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃ (כז) הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֱלֹהֵ֖י כׇּל־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כׇּל־דָּבָֽר׃

רש״יוַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ וגו׳. לֹא לְצִדְקִיָּהוּ אָמַר כֵּן, אֶלָּא פֵּירֵשׁ הַכָּתוּב לָמָּה כְּלָאוֹ, וְחוֹזֵר לְדִבּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן לְפָרֵשׁ מַה הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ:
בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ. עַל פִּי הַדִּבּוּר:
אֶת סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה. שְׁטַר הַמְּכִירָה:
אֶת הֶֽחָת֛וּם וְגוֹ׳. עִם חֲתִימָתוֹ, כְּשֶׁהוּא חָתוּם כְּדָת וְחֹק:
וְאֶת הַגָּלֽוּי. שֶׁהוּחְזַק בְּבֵית דִּין עַל פִּי עֵדָיו, וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ הַדַּיָּנִין אַשְׁרְתָּא דְדַיָּנֵי, הוּא קִיּוּם הַשְּׁטָרוֹת (כתובות כא:), לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר גָּלוּי וּמְפֻרְסָם, פֶּן יָמוּתוּ הָעֵדִים. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְעִנְיַן גֵּט פָּשׁוּט וּמְקֻשָּׁר בְּבָבָא בַּתְרָא (קס.-קס:):
לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דּוֹדִי. וְעַד עַכְשָׁו קְרָאוֹ בֶּן דּוֹדִי, שֶׁמָּא שְׁנַיִם הָיוּ, וְאִם אֵין זֹאת לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ. וְיֵשׁ נוֹטִים לוֹמַר דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ הָיָה חֲנַמְאֵל לְיִרְמְיָה, כְּגוֹן רְאוּבֵן נָשָׂא אֶת בַּת שִׁמְעוֹן אָחִיו וְיָלְדָה לוֹ נְמוּאֵל, וּכְבָר הוֹלִיד שִׁמְעוֹן יָמִין, הֲרֵי יָמִין דּוֹדוֹ לִנְמוּאֵל, שֶׁבֶּן אֲחִי אִמּוֹ הוּא וְגַם בֶּן דּוֹדוֹ, שֶׁהוּא בֶּן שִׁמְעוֹן אֲחִי אָבִיו שֶׁל נְמוּאֵל. וְאֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל הַמִּקְרָא אָח הָאֵם קָרוּי דּוֹד:
כֹּה אָמַר֩ וְגוֹ׳. אַל תֹּאמַר: לְחִנָּם אֲנִי מַצְנִיעָם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל גּוֹלִים:
כִּי כֹה אָמַר ה׳. סוֹפָן לִקְנוֹת בָּתִּים:
לֹֽא יִפָּלֵ֥א. לֹא יִכָּחֵד; וְיוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁסּוֹפֵנוּ לִגְלוֹת, וְלָמָּה אָמַרְתָּ לִי לִקְנוֹת שָׂדֶה?
וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל חֵ֥יק. הַדּוֹר הַזֶּה, הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּדֶרֶךְ הָרָעָה:
הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר. וְלֹא אָמַר וְהַנּוֹרָא, אָמַר: עוֹבְדֵי אֱלִילִים מְרַקְּדִין בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא סט:):
וּבָאָדָ֑ם. בִּשְׁאָר אֲנָשִׁים. דָּבָר אַחֵר: אוֹתוֹת שֶׁהָיוּ שְׁקוּלִין לְיִשְׂרָאֵל וּלְמִצְרַיִם, כֵּיצַד? ״וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר הַלַּיְלָה״ (שמות יד: כ) – אוֹתוֹ מַזָּל שֶׁשִּׁמֵּשׁ חֹשֶׁךְ לְמִצְרַיִם, שִׁמֵּשׁ אוֹר לְיִשְׂרָאֵל; מִדְרַשׁ אַגָּדָה:
וַתַּקְרֵא אוֹתָם. הִקְרֵיתָ אוֹתָם; לְשׁוֹן ״מִקְרֶה״ (שמואל א ו: ט):
וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ. רָעָה עָלֶיהָ, הָיָה וּבָא:
וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה. וְלָמָּה לִי שָׂדֶה?
הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א. וְכִי הָעֲתִידוֹת עֲלוּמוֹת מִמֶּנִּי?

משנה משנה אהלות ו׳

ברטנורהאָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂין אֹהָלִים לְטַמֵּא. אֹהֶל שֶׁנִּסְמָךְ עַל יְדֵי אָדָם אוֹ עַל יְדֵי כֵּלִים נֶחְשָׁב אֹהֶל לְטַמֵּא כֵלִים שֶׁתַּחְתָּיו אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, כְּאִלּוּ נְתוּנִים בְּאֹהֶל הַמֵּת:
אֲבָל לֹא לְטַהֵר. דְּאֵין נֶחְשָׁבִים אֹהֶל לַחוֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה:
נִדְבָּךְ. אֶבֶן גְּדוֹלָה וּרְחָבָה. לְשׁוֹן נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל:
כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִין. שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ וּכְמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, דְּאֵין עָשׂוּי אֹהֶל לְטַהֵר:
כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. דִּלְטַמֵּא נַעֲשִׂים אֹהָלִים:
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. בְּתַרְוַיְהוּ. דְּסָבַר נַעֲשֶׂה אֹהֶל לְטַהֵר וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים. אִם הָיָה הַנִּדְבָּךְ נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים, אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִים טֻמְאָה:
עַל אַרְבָּעָה אֲבָנִים. שֶׁאֵינָן כֵּלִים, נֶחְשָׁב אֹהֶל לַחוֹץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה:
דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. חוּץ מֵאָדָם:

עיקר תוספות יום טוב(א) נוֹשְׂאִים כוּ'. כֻּלַּהּ מַתְנִיתִין מַיְרֵי בְנוֹשְׂאִים בָּאֲוִיר וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָרַ"שׁ:
(ב) טְמֵאִים. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה. הָרַמְבַּ"ם. דְּכֵיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ אֹהֶל הָוֵי כְמַאן דְּמָלֵי טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי מְטַמֵּא לְכָל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, וַהֲרֵי כָל מַה שֶּׁעָלָיו הוּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה:
(ג) טְמֵאִים. דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ חוֹצֵץ וְהַטֻּמְאָה יוֹרֶדֶת שׁוּב נַעֲשֶׂה אֹהֶל עָלֶיהָ לְטַמֵּא כָּל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו:
(ד) מְטַהֵר. הַיְנוּ בְנָתוּן עַל מוֹט שֶׁאֵינוֹ כָעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ, שֶׁלֹּא הֻזְקְקוּ הַנּוֹשְׂאִים לַטֻּמְאָה. הָרַ"שׁ. וּמִסְתַּבְּרָא דְפָלֵיג נַמִּי בְנָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים. וּמַהֲרַ"מ כָּתַב דִּבְאַרְבָּעָה כֵלִים אֲפִלּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה, וּבְאַרְבָּעָה אֲבָנִים רַבָּנָן מוֹדוּ דְחוֹצֵץ, אֶלָּא בָאָדָם פְּלִיגֵי. רַבָּנָן סָבְרֵי כֵּיוָן דִּמְקַבֵּל טֻמְאָה הָוֵי כְּמוֹ כְלִי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְדַמֶּה לֵיהּ לִבְהֵמָה כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים:
(ה) כְּלֵי גְלָלִים כוּ'. שֶׁאֵינָם בָּאִים בְּמִדָּה. דְּאִי לָאו הָכִי אֵינָן כְּכֵלִים אֶלָּא כְאֹהָלִים וְחוֹצְצִים. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהאַחַד מֵהֶן. מֵאוֹתָם הַמְלַוִּים אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ וְלֹא מִנּוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה. וְהוּא הַדִּין אִם הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת אָדָם אַחֵר, אֶלָּא אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט:
הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִכָּנֵס הַטֻּמְאָה לַבַּיִת בְּשָׁעָה שֶׁיַּעַבְרוּ דֶרֶךְ אַכְסַדְרָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת, דְּיֵשׁ תִּקְרָה עַל גַּבָּהּ:
אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמֹד. בְּלֹא סְמִיכַת מַפְתֵּחַ, הֲוָה לֵיהּ מַפְתֵּחַ כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ וְהַדֶּלֶת חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה:
וְאִם לָאו טָמֵא. דְּכָל דָּבָר הַנִּסְמָךְ בְּכֵלִים אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, כְּדַאֲמַרַן דְּאֵין אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַהֵר. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְתֶבֶן, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דִגְרוֹגָרוֹת, וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְטִיחַ, מִשּׁוּם דַּעֲמִידָתָן עַל יְדֵי כֵלִים שֶׁהֵם חָבִית וְקֻפָּה וְקַנְקַנִּים:
שֶׁהֵן נְתוּנִים בְּחַלּוֹן. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֶפַח עַל טֶפַח שֶׁמֵּבִיא אֶת הַטֻּמְאָה מִבַּיִת לְבַיִת:
אִם יְכוֹלִים הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בְּעַצְמָן. בְּלֹא חָבִית וְקֻפָּה:
טְהוֹרִים. שֶׁהַכֵּלִים כְּמוֹ שֶׁאֵינָן, וְהַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן מַצִּילִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הַגְּרוֹגָרוֹת שֶׁהִסְרִיחוּ וְאֵינָן רְאוּיוֹת לַאֲכִילָה, וְכֵן הַתֶּבֶן מֻסְרָח וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילַת בְּהֵמָה וּמְבַטֵּל לְהוּ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן, וּמִשּׁוּם הָכִי חַיְצֵי, דְּכָל הֵיכָא דְאֵין הַתֶּבֶן וְהַגְּרוֹגָרוֹת סוֹתְמִים הַכֹּל, כְּגוֹן הָכָא דְאִיכָּא מְקוֹם קֻפָּה וְחָבִית, אִי לֹא מְבַטֵּל לְהוּ לֹא חַיְצֵי:
וְאִם לָאו טְמֵאִין. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא הֶחָבִית אִם הִיא שֶׁל חֶרֶס פִּיהָ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ מַצֶּלֶת, שֶׁכָּל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה אֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. אֲבָל אִם גַּב הֶחָבִית כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה, חוֹצֶצֶת בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה מִגַּבּוֹ:
בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְקַנְקַנִּים. וּפִיהֶן כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה, דְּעַכְשָׁיו אֵין מַצִּילִים:
וְטָח בְּטִיחַ. בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ:
אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ טָהוֹר. שֶׁהַטִּיחַ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה:

ברטנורהכֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר. שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אֲוִיר הָעוֹלָם, וְצִדּוֹ הָאַחֵר מְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, כְּגוֹן כֹּתֶל שֶׁמַּפְסִיק בֵּין בַּיִת לֶחָצֵר אוֹ בֵין בַּיִת לַגִּנָּה:
וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ. שֶׁנִּסְדַּק הַכֹּתֶל וְיֵשׁ טֻמְאָה בַּחֲלָלוֹ בְּתוֹךְ הַסֶּדֶק:
מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים. אִם הַטֻּמְאָה מִן הַחֲצִי שֶׁל כֹּתֶל לְצַד הַבַּיִת:
הַבַּיִת טָמֵא. כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, דְּהַהוּא פַלְגָּא בָּתַר בַּיִת שָׁדִינַן לֵיהּ. וְהָעוֹמֵד בַּכֹּתֶל לְמַעְלָה אֲפִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה:
טָהוֹר. דְּלָאו כְּטֻמְאָה רְצוּצָה חֲשִׁיבָה, וְאֵינָהּ בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, דְּהָא חָשְׁבִינַן לַהּ כְּמֻנַּחַת בָּאֹהֶל:
מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. לְצַד הָאֲוִיר, לֹא שָׁדִינַן לֵיהּ בָּתַר בַּיִת, וּלְפִיכָךְ הָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה טָמֵא כֵּיוָן דְּלָאו כְּמֻנַּחַת בָּאֹהֶל הִיא הֲרֵי הִיא טֻמְאָה רְצוּצָה וּבוֹקַעַת וְעוֹלָה:
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. שֶׁהַטֻּמְאָה בְּאֶמְצַע:
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. דִּלְגַמְרֵי שָׁדִינַן לֵיהּ בָּתַר בַּיִת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת. אֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת הַטֻּמְאָה בַּחֲצִי שֶׁל צַד הָאֲוִיר הֲרֵי הִיא כְאִלּוּ מֻנַּחַת בְּתוֹךְ הַבַּיִת:

ד. כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה, טָמֵא. וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין. טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן וְכֵלִים בַּכֹּתֶל, מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין. מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּן, הַבַּיִת טָמֵא וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָן, הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. טֻמְאָה בְאַחַד מֵהֶן וְכֵלִים בַּמַּעֲזִיבָה, מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין. מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמַּעֲזִיבָה לָעֲלִיָּה:

ברטנורהטֻמְאָה בֵין הַקּוֹרוֹת. בֵּין קוֹרוֹת הַתִּקְרָה שֶׁהַנְּסָרִים עֲלֵיהֶן וְהַמַּעֲזִיבָה עַל גַּבָּן. וּמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר כָּל מַעֲזִיבָה לָעֲלִיָּה. וְהַשְׁתָּא קָאָמַר שֶׁאִם הָיְתָה טֻמְאָה בַּקּוֹרוֹת שֶׁתַּחַת הַמַּעֲזִיבָה וּמְחִצָּה שֶׁהִיא דַקָּה כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם חוֹצֶצֶת בֵּין הַטֻּמְאָה לַבַּיִת, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה נִרְאֵית בַּבַּיִת: אִם יֶשׁ בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה פּוֹתֵחַ טֶפַח. הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ חֲלַל טֶפַח בִּמְקוֹם הַטֻּמְאָה:
הַכֹּל טָמֵא. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה:
רוֹאִים אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם. וְאֵין יוֹצְאָה הַטֻּמְאָה לַבַּיִת אֶלָּא בּוֹקַעַת וְעוֹלָה:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח:

עיקר תוספות יום טוב(טו) דְּאִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב כְּרַבָּנָן, דְּהַשְׁתָּא בְמַעֲזִיבָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּה הַבַּיִת טָמֵא, כָּל שֶׁכֵּן בֵּין הַקּוֹרוֹת. הָרַ"שׁ. וְעַל כָּל פָּנִים גַּם לְרַבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְחַלֵּק בֵּין קוֹרוֹת לְמַעֲזִיבָה, דְּלֹא אָמְרִינַן בְּמַעֲזִיבָה רְצוּצָה כֵּיוָן דַּעֲשׂוּיָה לִסָּתֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טז) דִּיֵּק מִלְּשׁוֹן הַכֹּל, וְלֹא קָתָנֵי בַיִת, מִכְּלָל דְּאַתַּרְוַיְהוּ שָׁדִינַן לַהּ. הָרַ"שׁ:
(יז) כְּנֶפֶשׁ אֲטוּמָה דְּפֶרֶק ז', דְּמִן הַצְּדָדִים טָהוֹר, אֶלָּא דְבוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהָכָא נַמִּי חֲדָא מִתַּרְתֵּי נָקַט. וְאֵין לוֹמַר כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת נִמְצָא הַבַּיִת מַאֲהִיל וּמְמַלֵּא כָל הַבַּיִת, דְּהָא הָאֹהֶל חוֹצֵץ לְטַהֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) וְקָשֶׁה, דְּמַתְנִיתִין הֲוָה לַהּ לְפָרֵשׁ כֵּן בְּהֶדְיָא. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, בִּמְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) טָמֵא. וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. הָרַ"שׁ:

ברטנורהבַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל. הַמְּעָרוֹת שֶׁתַּחַת הַקַּרְקַע כְּשֶׁחוֹפְרִים כּוּךְ לְמֵת מִצַּד זֶה וְכוּךְ לְמֵת מִצַּד הַשֵּׁנִי נִמְצָא הַכֹּתֶל עָשׂוּי מֵאֵלָיו, מִשּׁוּם הָכִי קָרֵי לֵיהּ בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל, שֶׁעַל יְדֵי הַחֲפִירָה נַעֲשָׂה הַכֹּתֶל, אֲבָל בִּנְיָן שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע, הַכֹּתֶל גּוֹרֵם לַבַּיִת שֶׁיִּהְיֶה בַּיִת, וּמִשּׁוּם הָכִי קָרֵי לֵיהּ [לְעֵיל מִשְׁנָה ג'] כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת:
טֻמְאָה בַבָּתִּים. בַּכּוּכִין וּבַמְּחִלּוֹת:
וַעֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם טְהוֹרִין. דְּמַפְסִיק לַטֻּמְאָה, וְאֵין דִּינָם כְּדִין כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים:
טֻמְאָה תַחַת הָעַמּוּד. אִם יֵשׁ עַמּוּד בְּתוֹךְ הַכּוּךְ אוֹ בְתוֹךְ הַמְּעָרָה וְטֻמְאָה תַחְתָּיו וְהִיא רוֹצֶצֶת שֶׁאֵין בָּהּ טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח:
טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. וְכָל שֶׁכְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה טָמֵא כְדִין כָּל טֻמְאָה מְכֻסָּה, וּמִן הַצְּדָדִים טָהוֹר, וְהוּא הַדִּין לְעַמּוּד שֶׁבַּבַּיִת:

ברטנורהפֶּרַח. דָּבָר בּוֹלֵט וְרָחָב שֶׁיּוֹצֵא בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד אוֹ בְאֶמְצָעוֹ:
כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח טְהוֹרִים. הָכָא אַיְרֵי בְעַמּוּד הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּגִנָּה וְטֻמְאָה תַחְתָּיו, וְהַפֶּרַח בּוֹלֵט מִן הָעַמּוּד טֶפַח לַחוּץ וּמַאֲהִיל עַל הַכֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו:
טְהוֹרִים. דְּטֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, וְכָל שֶׁבַּצְּדָדִים טָהוֹר:
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא. דְּפֶרַח כָּעַמּוּד, וּכְשֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת חוֹזֶרֶת עַל הַכֵּלִים שֶׁהַפֶּרַח מַאֲהִיל עֲלֵיהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח. כְּגוֹן שֶׁהַפֶּרַח מַאֲהִיל עַל הַטֻּמְאָה וְעַל הַכֵּלִים:
פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁבּוֹלֵט הַפֶּרַח חוּץ לָעַמּוּד טֶפַח:
פַּרְדַּסְקִים. עַמּוּדִים חֲלוּלִים נְתוּנִים בְּכֹתֶל הַבַּיִת וּבָהֶן חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת וְיֵשׁ לָהֶן דְּלָתוֹת, וְטֻמְאָה תַּחַת אוֹתָן עַמּוּדִים:
נִפְתַּח אַחַד מֵהֶן הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא. שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת בְּתוֹכוֹ וְיוֹצְאָה לַבַּיִת. וַאֲפִלּוּ הַטֻּמְאָה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל וְלַחוּץ דְּאֵינוֹ נִדּוֹן כַּבַּיִת. אֲפִלּוּ הָכִי הַבַּיִת טָמֵא:
וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הֵן אֹטֶם. כְּלוֹמַר אִם הַדֶּלֶת נָעוּל וְלֹא נִפְתָּח רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ אֵין שָׁם חָלָל כְּלָל, וְאִם טֻמְאָה תַחְתֵּיהֶן נִדּוֹן הַכֹּתֶל מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, כְּכָל הָנֵי דִּתְנַן לְעֵיל מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא מֵחֶצְיוֹ וּלְחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר:

עיקר תוספות יום טוב(כב) וְקָשֶׁה, דְּהָא לְעֵיל בְּעַמּוּד הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ כּוּךְ וּמְעָרָה אָמְרִינַן דְּבוֹקַעַת וְעוֹלָה, וּפְשִׁיטָא דְהֵם מְקֹרִים. וְעוֹד שֶׁהָרַ"ב כָּתַב לְעֵיל דְּהוּא הַדִּין לְעַמּוּד שֶׁבַּבַּיִת:
(כג) מְטַמֵּא. אַף דִּבְכַמָּה דוּכְתֵּי מַשְׁמַע דְּטֻמְאָה תַחַת הַכְּלִי וּרְצוּצָה אֵינָהּ בּוֹקַעַת אֶלָּא כְנֶגֶד הַטֻּמְאָה, נִרְאֶה לִי דְהָכָא מַיְרֵי שֶׁהַטֻּמְאָה מְמַלְּאָה כָּל תַּחַת הָעַמּוּד, וְהַפֶּרַח בָּטֵל לְגַבֵּי עַמּוּד לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַהֲרַ"ם:
(כד) טְהוֹרִין. שֶׁאֵין מְקוֹם הַפֶּרַח שֶׁאֵין שָׁם טֻמְאָה בָּטֵל לִקְצָתוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבָּטֵל לְגַבֵּי עַמּוּד. מַהֲרַ"ם:
(כה) וְלֹא דָמֵי לְדִלְעֵיל מִשְׁנָה ה'‏ טֻמְאָה בֵּין הַקּוֹרוֹת כוּ'‏ כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם וּבוֹקַעַת כוּ'‏ וְלֹא אָמְרִינַן הַכֹּל טָמֵא שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעֲלִיָּה אוֹ הַבַּיִת לְאַחַר שֶׁבּוֹקַעַת, דְּשָׁאנֵי הָכָא דְכֹתֶל בַּיִת בָּתַר בַּיִת שָׁדִינַן לֵיהּ וְלָא חֲשִׁיבָה רְצוּצָה לְגַבֵּי בַּיִת, כְּדִלְעֵיל מִשְׁנָה ג', עַיֵּן שָׁם. וְדַוְקָא נִפְתַּח, אֲבָל לֹא נִפְתַּח לֹא שַׁיָּךְ בְּטֻמְאָה רְצוּצָה לוֹמַר סוֹף טֻמְאָה לָצֵאת דֶּרֶךְ הַבַּיִת כוּ'. מַהֲרַ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כו) וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. כֵּיוָן דְּבַיִת גּוּפֵיהּ לֹא מִטַּמֵּא מִגּוּפֵיהּ אֶלָּא מִכֹּחַ פַּרְדַּסְקִים שֶׁאֶצְלוֹ, דַּי לָנוּ אִם נְטַמֵּא הַבַּיִת וְלֹא הַכֹּתֶל. מַהֲרַ"ם:

גמרא נדה כ׳ ב: י״א-י״ט

יַלְתָא אַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָא וְטַמֵּי לָהּ. הָדַר אַיְיתָא לְקָמֵיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְדַכֵּי לָהּ. וְהֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָתַּנְיָא חָכָם שֶׁטִּמֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשָּׁאי לְטַהֵר. אָסַר אֵין חֲבֵירוֹ רַשָּׁאי לְהַתִּיר. מֵעִקָרָא טִמּוּיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לָהּ כֵּיוַן דְּאָמְרָה לֵיהּ דִּכָל יוֹמָא הֲוָה מְדַכֵּי לִי כִּי הַאי גַּוְונָא וְהָאִידְנָא הֲוָא הוּא דְחָשׁ בְּעֵינֵיהּ דַּכֵּי לָהּ. וּמִי מְהֵימְנֵי אִין וְהָתַּנְיָא נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו. אִיבַּעְיָא לְהוּ כָּזֶה טִיהַר אִישׁ פְּלוֹנִי חָכָם מַהוּ. תָּא שְׁמַע נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו. שַׁאנִי הָתָם דְּלֵיתֵיהּ לְקַמָּן. תָּא שְׁמַע דְּיַלְתָא אַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָא וְטַמֵּי לָהּ לְקָמֵיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיה דְּרַב יְהוּדָה וְדַכֵּי לָהּ. וְהֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָתַּנְיָא חָכָם שֶׁטִּמֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשָׁאי לְטַהֵר וכו'. וְאַמְרִינָן טְמוּיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לָה. כֵּיוַן דְּאָמְרָה לֵיה דְּכָל יוֹמָא מְדַכֵּי לָה כִּי הַאי גּוֹוָנָא וְהָאִידְנָא הוּא דְחָשׁ בְּעֵינֵיה הָדַר דַּכֵּי לָה אַלְמָא מְהֵימְנָא לֵיה. רַב יִצְחָק בַּר יְהוּדָה אַגְמְרֵיה סָמַךְ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץושואלים על כך: והיכי עביד הכי [וכיצד עשה רב יצחק בנו של רב יהודה כך]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: חכם שטימא דבר שבא לפניו לדין — שוב אין חברו רשאי לטהר אותו דבר. ובדומה לכך, אם החכם הראשון אסר — שוב אין חבירו רשאי להתיר!
ומשיבים: מעיקרא טמויי הוה מטמי לה [בתחילה אכן אף רב יצחק בנו של רב יהודה טימא אותה], ואולם כיון שאמרה ליה [לו] ילתא לרב יצחק בנו של רב יהודה שכל יומא [יום] בכל פעם שהביאה לרבה בר בר חנה דם לבדיקה, הוא הוה מדכי [היה מטהר] לי בדם כי האי גונא [כעין זה], ורק האידנא [בזמן זה] הוא טימא אותה, משום דחש בעיניה [שחושש, סובל בעיניו]. ומששמע כך רב יצחק בנו של רב יהודה, דכי לה [טיהר אותה].
ושואלים: ומי מהימני [והאם נאמנים] אנשים לטעון כן? ומשיבים: אין [כן]. ומביאים ראיה לדבר, והתניא [והרי שנויה כך ברייתא]: נאמנת אשה לומר "כזה (כמראה זה) ראיתי ואבדתיו לעד הבדיקה".
ובענין זה של נאמנות אשה לטעון כך, איבעיא להו [נשאלה להם, לבני בית המדרש] שאלה זו: במקרה שאשה אומרת לחבירתה המראה לה דם "מראה כזה טיהר איש פלוני חכם", האם נאמנת היא בכך, או לא?
ומביאים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: נאמנת אשה לומר "כזה ראיתי ואבדתיו" והרי שאשה בקיאה ונאמנת במראה דם! ודוחים את הראיה: אין זו ראיה, שהרי שאני התם [שונה שם] — דליתיה לקמה [שאינו לפניה] ולכן הקלו בה.
ומביאים עוד, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שמסופר שילתא אייתא דמא לקמיה [הביאה דם לפני] רבה בר בר חנה לבדיקה, וטמי לה [וטימא אותה]. חזרה והביאה אותו הדם לקמיה [לפני] רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודה — ודכי לה [וטיהר אותה]. ויש לשאול: היכי עביד הכי [כיצד עשה כך רב יצחק בנו של רב יהודה] והתניא [והרי שנויה ברייתא]: חכם שטימא — אין חבירו רשאי לטהר, וככל שדנו בדבר למעלה,
ואמרינן [ואמרנו] בהסבר לדבר כי בתחילה אכן רב יצחק בנו של רב יהודה טמויי [לטמא] הוה מטמי לה [היה מטמא אותה], ואולם כיון שאמרה ליה [לו] שכל יומא [יום], בכל פעם שהיתה מביאה לרבה בר בר חנה דם לראייה, מדכי לה כי האי גונא [מטהר אותה בדם כעין זה], ורק האידנא [הפעם] הוא שטימא אותה משום שחש בעיניה [בעיניו] — הדר דכי לה [חזר רב יצחק בנו של רב יהודה וטיהר אותה], ויש להסיק איפוא: אלמא [מכאן] שמהימנא לה [נאמנת היא] האשה בכך!

זוהר ספר הזהר, תרומה ט״ז

רַב הַמְנוּנָא סָבָא כַּד הֲוָה סְלִיק מִנַּהֲרָא בְמַעֲלֵי שַׁבַּתָּא הֲוָה יָתִיב רִגְעָא חָדָא וְזָקִיף עֵינוֹי וַהֲוָה חָדֵי וַהֲוָה אָמַר דַהֲוָה יָתִיב לְמֶחֱמֵי חֶדְוָה דְמַלְאֲכֵי עִלָּאי. אִלֵּין סַלְקִין וְאִלֵּין נַחֲתִין וּבְכָל מַעֲלֵי שַׁבַּתָּא יָתִיב בַּר נָשׁ בָּעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָדַע בְּרָזִין דְּמָארֵיהּ. כַּד נָהִיר יְמָמָא בְיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא סְלִיקוּ דְחֶדְוָה סָלִיק בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּנַיְיחָא בְחֶדְוָה כְּדֵין הַשָׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ מָאן שָׁמָיִם. אִלֵּין שָׁמַיִם דִּשְׁמָא עִלָּאָה אִתְחֲזֵי בְהוּ דִּשְׁמָא קַדִישָׁא אִתְרֲשִׁים בְּהוּ. מְסַפְּרִים. מָאי מְסַפְּרִים. אִי תֵימָא כְּמָאן דְּמִשְׁתָּעֵי סִפּוּר דְּבָרִים. לָאו הָכִי. אֶלָּא דְנַהֲרִין וּנְצִיצִין בִּנְצִיצוּ דִנְהוֹרָא עִלָּאָה וְסַלְקִין בִּשְׁמָא דְכָלִיל בִּנְהִירוּ דִשְׁלִימוּ עִלָּאָה. וּמָאן אִיהוּ סִפּוּר דְּנַצְצֵי בִנְהִירוּ דִשְׁלִימוּ דְסֵפֶר עִלָּאָה וּבְגִין כַּךְ סַלְקִין בִּשְׁמָא שְׁלִים וְנַהֲרִין בִּנְהִירוּ שְׁלִים וְנִצְצֵי בִנְצִיצוּ שְׁלִים. אִינְהוּ מְנַצְצֵי וְנַהֲרֵי בְּגַרְמַיְיהוּ מִגּוֹ נְהִירוּ דִנְצִיצוּ דְסֵפֶר עִלָּאָה וְנַצְצֵי וְנַהֲרֵי לְכָל סְטַר וּסְטָר (נ''א לְכָל כָּבוֹד וְכָבוֹד) דְּמִתְדַבְּקָן בֵּיהּ. דְּהָא מִנַּיְיהוּ מֵהַהוּא סְפִירוּ וּנְהִירוּ נָהִיר כָּל עִזְקָא וְעִזְקָא וְנָצִיץ בִּנְצִיצוּ. בְּגִין דִּבְהָאי יוֹמָא מִתְעַטְרָן שָׁמַיִם וְסַלְקִין בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין:

תרגום הזוהררַב הַמְּנוּנָא סָבָא כְּשֶׁעָלָה מִן הַנָּהָר בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, הָיָה יוֹשֵׁב רֶגַע אֶחָד, וְנָשָׂא עֵינָיו, וְהָיָה שָׂמֵחַ. וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לִרְאוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁל מַלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵלּוּ עוֹלִים וְאֵלּוּ יוֹרְדִים. וּבְכָל עֵת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, יוֹשֵׁב הָאָדָם בְּעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּסוֹדוֹת אֲדוֹנוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, עֲלִיַּת הַשִּׂמְחָה עוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּנַחַת בְּחֶדְוָה. אָז, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. מִי הוּא שָׁמַיִם. הֵם שָׁמַיִם אֵלּוּ, שֶׁשֵּׁם הָעֶלְיוֹן נִרְאֶה בָּהֶם, וְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ נִרְשָׁם בָּהֶם. מְסַפְּרִים, שׁוֹאֵל, מַהוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל מְסַפְּרִים. אִם תֹּאמַר, כְּמִי שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּר דְּבָרִים, אֵינוֹ כֵּן. אֶלָּא שֶׁמֵּאִירִים וּמְנוֹצְצִים בְּהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל אוֹר הָעֶלְיוֹן, וְעוֹלִים בַּשֵּׁם, הַכָּלוּל בְּהֶאָרַת הַשְּׁלֵמוּת הָעֶלְיוֹנָה. שׁוֹאֵל, מַה הוּא סִפּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים. וּמֵשִׁיב, שֶׁמִּתְנוֹצְצִים בְּהֶאָרַת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל סֵפֶר הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה, עוֹלִים בַּשֵּׁם שָׁלֵם, שֶׁהוּא הַוָּיָה, וּמְאִירִים בְּאוֹר שָׁלֵם, וּמִתְנוֹצְצִים בְּהִתְנוֹצְצוּת שְׁלֵמָה, הֵם מִתְנוֹצְצִים וּמְאִירִים בְּעַצְמָם מִתּוֹךְ הָאוֹר שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת סֵפֶר הָעֶלְיוֹן, וּמִתְנוֹצְצִים וּמְאִירִים לְכָל צַד וְצַד שֶׁמִּתְדַבְּקִים בּוֹ, כִּי מֵהֶם, מִסַפִּירִיוּת הַהוּא וּמִן הָאוֹר מֵאִיר כָּל טַבַּעַת וְטַבַּעַת וּמִתְנוֹצֵץ בְּהִתְנוֹצְצוּת, מִשּׁוּם שֶׁבַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטְּרִים הַשָּׁמַיִם, וְעוֹלִים בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הַוָּיָה, יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַיָּמִים.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות שבת ח׳: י׳-י״ב

א. הַסוֹחֵט אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמַשְׁקִין שֶׁסָּחַט כַּגְּרוֹגֶרֶת. וְאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. וּמוּתָּר לִסְחוֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הָאוֹכֶל שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לְאוֹכֶל אוֹכֶל הוּא וְנִמְצָא כִּי מְפָרֵק אוֹכֶל מֵאוֹכֶל אֲבָל אִם סָחַט לַכֶּלִי שֶׁאֵין בּוֹ אוֹכֶל הֲרֵי זֶה דוֹרֵךְ וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאוֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּחֲלוֹב לְתוֹךְ הַכֶּלִי:

ב. הַזּוֹרֶה אוֹ הַבּוֹרֵר כַּגְּרוֹגֶרֶת חַיָּיב. וְהַמְּחַבֵּץ הֲרֵי הוּא תּוֹלְדָת בּוֹרֵר. וְכֵן הַבּוֹרֵר שְׁמָרִים מִתּוֹךְ הַמַּשְׁקִין הֲרֵי זֶה תּוֹלָדַת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלְדָת מְרַקֵּד וְחַיָּיב שֶׁהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמְּרַקֵד דּוֹמִין עִנְיָנֵיהֶם זֶה לָזֶה. וּמִפְּנֵי מַה מָנוּ אוֹתָן בִּשְׁלשָׁה מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיָה בְּמִשְׁכָּן מוֹנִין אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

ג. הַבּוֹרֵר אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אוֹכְלִין וּבֵרֵר מִּין מִמִּין אַחֵר בְּנָפָה וּבִכְבָרָה חַיָּיב. בְּקָנוֹן אוֹ בְתַמְחוּי פָּטוּר. וְאִם בֵּירַר בְּיָדוֹ לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר מוּתָּר:

מוסר ספר חסידים ל״ה

נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע כַּאֲשֶׁר תּוֹכִיחַ חֲבֵירְךָ מִי שֶׁדְּבָרָיו יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ יְהֵא דְבָרָיו עָלָיו. מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִדְּבָרָיו יִהְיוּ דְבָרָיו לוֹ. פֵּירוּשׁ מִי שֶׁדְּבָרָיו וְתוֹכְחוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָכָם וּמַשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו וְאֵין שִׂכְלוֹ מַכְרִיחוֹ לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו הַטּוֹבִים וְהָיוּ דְבָרָיו עָלָיו לְקָלוֹן שֶׁאוֹמְרִים הַשּׁוֹמְעִים לְכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר מוֹכִיחַ אוֹתָנוּ הוּא נֶעְדָּר מִמֶּנָּה. וְהוּא נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְאֵינוֹ נָאֶה מְקַיֵּים. אֲבָל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִדְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף לְהוֹכִיחַ לִבְנֵי אָדָם כִּי אִם כְּפִי הָשֵּׂכֶל וְהַמוּסָר וְהַמַּעֲלוֹת טוֹבוֹת אֲשֶׁר בּוֹ יִהְיוּ דְבָרָיו לוֹ. כְּלוֹמַר דְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁמּוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם יִהְיוּ לוֹ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שֶׁאוֹמְרִים הַשּׁוֹמְעִים כָּל הַשֵּׂכֶל הַזֶה וְהַמּוּסָר אֲשֶׁר הוּא דוֹבֵר הַכֹּל בּוֹ לְלַמְּדָךְ שֶׁטּוֹב הַשְׁתִיקָה מִלְּהוֹסִיף בְּדִבּוּר כִּי תוֹסֶפֶת הַשְּׁתִיקָה לִכְבוֹדוֹ וּלְתִפְאַרְתּוֹ וְתוֹסֶפֶת הַדִּבּוּר לְקָלוֹן וּלְחֶרְפָּה. עַל כֵּן הַמְּעַיֵין בְּסֵפֶר הַחֲסִידוּת וְהַחָכְמָה יִתְכַּוֵין לַעֲשׂוֹת כְּפִי מַה שֶׁיַּשְׂכִּיל וְאַל יִתְכָּוֵין לְהַשְׂכִּיל כְּדֵי לָדַעַת סֵפֶר כִּי סִיפּוּר הַחָכְמָה אֵינָהּ תּוֹעֶלֶת לִמְסַפֵּר אוֹתָהּ שֶׁדְּבָרָיו יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ. כְּלוֹמַר שֶׁמְּדַבֵּר אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁרָאוּי לוֹ לְפִי חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר שְׁלּמֹה (משלי י''ז) לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יָתֶר אָז יִהְיוּ דְבָרָיו מוֹשְׁלִים עָלָיו וְנִלְכַּד הוּא בְּיָדָם. וּמִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִדְּבָרָיו שֶׁחָכְמָתוֹ גְּדוֹלָה וִיתֵרָה עַל דְּבָרָיו מִדָּה טוֹבָה שֶׁמֵּרוֹב שִׂכְלוֹ מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיאָם כִּי אִם לְפִי דַעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ אָז יִהְיוּ דְבָרָיו נִשְׁמָעִים לוֹ כְּלוֹמַר הֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ כְּמוֹ (שה''ש ב) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ: