פרשת האזינו יום שישי

האזינו · שישי

תורה

כבר השלמנו את כל קריאת התורה של הפרשה בלימוד של ליל שישי, ולכן אין היום קריאה בתורה.

משנה משנה נגעים ט׳

א. הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, בִּשְׁנֵי סִימָנִים, בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן. אֵיזֶה הוּא הַשְּׁחִין. לָקָה בְעֵץ אוֹ בְאֶבֶן אוֹ בְגֶפֶת אוֹ בְמֵי טְבֶרְיָא, כֹּל שֶׁאֵינוֹ מֵחֲמַת הָאֵשׁ, זֶה הוּא שְׁחִין. אֵיזוֹ הִיא מִכְוָה. נִכְוָה בְגַחֶלֶת אוֹ בְרֶמֶץ, כֹּל שֶׁהוּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ, זוֹ הִיא מִכְוָה:
ברטנורההַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד. אִם נוֹלַד בִּמְקוֹמָן בַּהֶרֶת, מַסְגִּירָן שָׁבוּעַ אֶחָד, וּלְסוֹף שָׁבוּעַ אִם יֵשׁ בּוֹ שֵׂעָר לָבָן אוֹ פִשְׂיוֹן, מַחְלִיטוֹ. וְאִם לָאו, פּוֹטְרוֹ. אֲבָל בְּמִחְיָה אֵין מִטַּמְּאִין, דְּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בָּעִינַן, וְאֵין זֶה בָּשָׂר חַי, כֵּיוָן דִּמְקוֹמוֹ שְׁחִין וּמִכְוָה:
בְּגֶפֶת. פְּסֹלֶת שֶׁל זֵיתִים, וְהוּא חַם מֵחֲמַת עַצְמוֹ. וְכֵן חַמֵּי טְבֶרְיָא מֵחֲמַת מְקוֹרָן הֵן חַמִּים וְלֹא מֵחֲמַת הָאוּר:
כֹּל שֶׁאֵינוֹ מֵחֲמַת הָאֵשׁ זֶהוּ שְׁחִין. לַאֲתוֹיֵי אֲבָר מֵעִקָּרוֹ:
רֶמֶץ. אֵפֶר כִּירָה, וְחַם מֵחֲמַת הָאוּר:
כֹּל שֶׁהוּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ. לַאֲתוֹיֵי חַמֵּי הָאוּר:
עיקר תוספות יום טוב(א) מִטַּמְּאִין כוּ'. וְהַלָּשׁוֹן קְצָת קָשֶׁה, דְּבִשְׁאָר נְגָעִים בָּעֵי עוֹד הֶסְגֵּר, וּבְזוֹ מִטַּהֲרִים בְּשָׁבוּעַ אֶחָד. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּהָכִי נַמִּי קָאָמַר דְּטָמֵא בְשֵׂעָר וּבְפִשְׂיוֹן דַּוְקָא, וּבְלָאו הָכִי אַף עַל גַּב דְּלֹא כָהָה טָהוֹר. תּוֹסָפוֹת:
(ב) שְׁחִין כוּ'. לְשׁוֹן חֲמִימוּת [דְּעַל יְדֵי הַהַכָּאָה מִתְחַמֵּם הַבָּשָׂר]. חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר [יְשַׁעְיָה מד], מְתַרְגֵּם שַׁחֵינִית. רַשִׁ"י:
ב. הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה, וְאֵין פּוֹשִׂין לְעוֹר הַבָּשָׂר, וְלֹא עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן. הָיוּ מוֹרְדִין, טְהוֹרִין. עָשׂוּ קְרוּם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, זוֹ הִיא צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. חָזְרוּ וְחָיוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹמָן צַלֶּקֶת, נִדּוֹנִין כְּעוֹר הַבָּשָׂר:
ברטנורהאֵין מִצְטָרְפִין. חֲצִי גְרִיס שְׁחִין וַחֲצִי גְרִיס מִכְוָה, אֵין מִצְטָרְפִין לְכַגְּרִיס:
וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה. דְּאִם שְׁחִין וּמִכְוָה זֶה אֵצֶל זֶה, וּבְאֶחָד מֵהֶן בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס, וְהִסְגִּירָהּ, וּבְסוֹף שָׁבוּעַ פָּשְׂתָה לַחֲבֵרוֹ אוֹ לְעוֹר הַבָּשָׂר, אֵין מַחְלִיטוֹ. וְכֵן אִם הַבַּהֶרֶת בְּעוֹר הַבָּשָׂר וּפָשְׂתָה לַשְּׁחִין אוֹ לַמִּכְוָה, לֹא חָשׁוּב פִּשְׂיוֹן:
הָיוּ מוֹרְדִין. שֶׁלֹּא נִתְרַפְּאוּ יָפֶה וְלֹא נִקְרַם הָעוֹר וַעֲדַיִן מוֹצִיאִין לֵחָה, אֵין מְטַמְּאִין בַּנְּגָעִים, דִּכְתִיב [וַיִּקְרָא יג] שְׁחִין וְנִרְפָּא, וּבְמִכְוָה כְתִיב [שָׁם] וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה:
אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה מְקוֹמוֹ צַלֶּקֶת. שֶׁנִּכָּר שֶׁהָיָה שָׁם שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְאֵין שָׁוֶה לִשְׁאָר עוֹר בָּשָׂר, אַף עַל פִּי כֵן נִדּוֹן כְּעוֹר הַבָּשָׂר, מֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה קְרוּם חָזָק:
עיקר תוספות יום טוב(ג) אֵין כוּ'. מִדְּחִלְּקָן הַכָּתוּב בִּשְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת אַף שֶׁמִּשְׁפָּטָן שָׁוֶה. גְּמָרָא:
(ד) בַּתּוֹרָה. שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר צָרֶבֶת הַשְּׁחִין וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, עִנְיָנוֹ שֶׁאֵינוֹ נֶגַע טָמֵא כֵּיוָן שֶׁלֹּא פָשָׂה, אֲבָל הִיא צָרֶבֶת כְּשֶׁהָיָה וְאִלּוּ פָשָׂה אוֹ בָּא בְשֵׂעָר הָיָה טָמֵא. הָרַמְבַּ"ם:
ג. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁעָלְתָה לְתוֹךְ יָדוֹ בַּהֶרֶת כַּסֶּלַע וּמְקוֹמָהּ צָרֶבֶת שְׁחִין. אָמַר לָהֶם, יַסְגִּיר. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה, לְגַדֵּל שֵׂעָר לָבָן אֵינָהּ רְאוּיָה, וּלְפִשְׂיוֹן אֵינָהּ פּוֹשָׂה, וּלְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. אָמַר לָהֶן, שֶׁמָּא תִכְנֹס וְתִפְשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. אָמַר לָהֶן, לֹא שָׁמַעְתִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ. אָמַר לוֹ, אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵין. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ, חָכָם גָּדוֹל אַתָּה שֶׁקִּיַּמְתָּ דִּבְרֵי חֲכָמִים:
ברטנורהאָמְרוּ לוֹ לָמָּה. יַסְגִּיר הָא אִי אֶפְשָׁר לְהִוָּלֵד לוֹ סִימַן טֻמְאָה:
לְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. דְּהָא תְנַן בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן, וְלֹא בְמִחְיָה:
שֶׁמָּא תִכְנֹס. כַּגְּרִיס, וּכְשֶׁיִּרְאֶנָּה הַכֹּהֵן בְּסוֹף שָׁבוּעַ יִפְטֹר אוֹתוֹ, וּלְאַחַר הַפְּטוּר תַּחֲזֹר וְתִפְשֶׂה בְתוֹךְ הַשְּׁחִין שֶׁמְּקוֹמוֹ כַּסֶּלַע, וְיַחְלִיט:
אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. כְּלוֹמַר, וְאִם הָיָה מְקוֹם הַצָּרֶבֶת כַּגְּרִיס בִּלְבַד וְהַבַּהֶרֶת בְּתוֹכָהּ, לָמָּה יַסְגִּיר, וַהֲלֹא אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר כָּאן שֶׁמָּא תִכְנֹס וְתִפְשֶׂה:
אָמַר לָהֶן לֹא שָׁמַעְתִּי. כְּלוֹמַר גַּם זֶה יַסְגִּיר, אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי בוֹ טַעַם:
אֲלַמֵּד בּוֹ. תַּרְשֵׁנִי שֶׁאֲלַמֵּד בְּדִין זֶה דָּבָר:
אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים הֵן. אִם תִּמְצָא טַעַם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ שֶׁטָּעוּן הֶסְגֵּר, אֱמֹר, אֲבָל לְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הֶסְגֵּר לֹא תֹאמַר, שֶׁאֵינִי מַנִּיחַ מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְשׁוֹמֵעַ מִמְּךָ:
שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. שֶׁשְּׁחִין פּוֹשֶׂה לִשְׁחִין. וְכֵן הֲלָכָה:
עיקר תוספות יום טוב(ה) הָרַמְבַּ"ם. וְקָשֶׁה, הָא עֲדַיִן לֹא אָמַר לָהֶם בָּזֶה שֶׁיַּסְגִּיר. וְכֵן קָשֶׁה, דְּעַל לֹא שָׁמַעְתִּי מְפָרֵשׁ הָרַ"ב גַּם זֶה יַסְגִּיר, וְהוּא לְשׁוֹן הָרַ"שׁ, וַהֲרֵי כְּבָר יָדְעוּ שֶׁיַּסְגִּיר. וּלְדַעַת הָרַ"שׁ יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁהַשְּׁאֵלָה הָיְתָה אִם יַסְגִּיר אִם לָאו, וְאָמַר לָהֶם לֹא שָׁמַעְתִּי וְיַסְגִּיר. וְהָרַ"ב עִרְבֵּב שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים:
(ו) לֹא שָׁמַעְתִּי. וְלֹא אָמַר לֹא יָדַעְתִּי, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מֵרַבּוֹתָיו. מַהֲרַ"ם:

גמרא נדה ל״א ב: י״ב-ט״ז

תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נִדָּה לְשִׁבְעָה. מִפְּנֵי שֶׁרָגִיל בָּהּ וְקָץ בָּהּ. אָמְרָה תּוֹרָה: תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ לְחֻפָּה. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל רִבִּי דּוּסְתָּאי בְּרִבִּי יַנַּאי: מִפְּנֵי מָה אִישׁ מְחַזֵּר עַל אִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְחַזְּרְת עַל אִישׁ. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבַד לוֹ אֲבֵדָה מִי מְחַזֵּר עַל מִי. בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתוֹ. וּמִפְּנֵי מָה אִישׁ פָּנָיו לְמַטָּה וְאִשָּׁה פָּנֶיהָ לְמַעְלָה כְּלַפֵּי הָאִישׁ. זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרְאָה. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מְקַבֵּל פִּיּוּס וְאֵין אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת פִּיּוּס. זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרְאָה. מִפְּנֵי מָה אִשָּׁה קוֹלָהּ עָרֵב וְאֵין אִישׁ קוֹלוֹ עָרֵב. זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת שֶׁנֶּאֱמַר (שה''ש ב) כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה:
רש״ימפני מה מילה לשמונה - ולא לשבעה:
שלא יהיו הכל שמחין - שאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש:
נדה שבעה - לאו ביולדת קאי:
מפני שאדם רגיל באשתו - כל שעה שירצה:
קץ בה - מאוסה עליו. אמרה תורה כל שעה שתראה תהא טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו:
מחזר על האשה - אדם פנוי מבקש ומחזר עד שנושא:
מקבל פיוס - נוח לרצות:
זה ממקום שנברא - אדמה. עפר תיחוח נוח ליבטל אבל בשר ועצמות קשין:
עצם - כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע:
פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץועוד שאלו התלמידים את ר' שמעון בן יוחאי: מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה ימים, ולא לפני כן? והשיב להם: כדי שלא יהו כולם שמחים בשמחת ברית המילה, ואילו אביו ואמו יהיו עצבים, שהרי עדיין אסורים הם בתשמיש.
תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה שהנדה טמאה לשבעה ימים ואסורה על בעלה? — מפני שאם לא כן היה הדבר, והיתה אשתו מותרת לו תדיר, רגיל היה בה בעלה, ומשום כך היה בסופו של דבר קץ (מואס) בה. לכך אמרה תורה: תהא האשה הנדה טמאה שבעה ימים, ואסורה אז על בעלה, כדי שתהא חביבה על בעלה לכשתיטהר מטומאתה כשעת כניסתה לחופה.
ד שאלו תלמידיו את ר' דוסתאי בר' ינאי: מפני מה דרך העולם הוא שהאיש הוא המחזר על אשה לנושאה, ואין האשה מחזרת על האיש? השיב להם: משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי? — בעל אבידה מחזיר על אבידתו, ואף האיש מחזר אחר הצלע שנלקחה ממנו.
ועוד שאלוהו: מפני מה האיש מקבל פיוס (קל לרצותו מכעסו), ואין אשה מקבלת פיוס? השיב להם: מפני שזה (האיש) מטבעו הריהו כטבע המקום שנברא ממנו, היא האדמה שנוחה היא להיעבד. ואילו זו (האשה) מטבעה הריהי כטבע המקום שנבראת ממנו, הצלע, שקשה היא להיעבד כך.
ועוד שאלוהו: מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב? השיב להם: מפני שזה (האיש) מטבעו הריהו כטבע המקום שנברא ממנו, היא האדמה שאין היא משמעת קול בשעה שמכים אותה. ואילו זו (האשה) מטבעה הריהי כטבע המקום שנבראת ממנו, היא הצלע, שמשמיעה קול רם כאשר מקישים בה. וראיה לדבר, שכן נאמר בשבחיה של הרעיה: "ענה דודי ואמר לי כי קולך ערב ומראיך נאוה" (שיר השירים ב, יד).

זוהר ספר הזהר, ויקהל י״ח

כַּד נָפַק שַׁבַּתָּא צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל דִּלְתַתָּא לְאִתְעַכָּבָא דְּהָא יוֹמָא רַבָּא עִלָּאָה אִיהוּ (וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְעַכָּבָא עֲלֵיהּ) וּבְהַאי יוֹמָא אוּשְׁפִּיזָא רַבָּא וְיַקִּירָא קָא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ בְּגִין כָּךְ בָּעִי לְאִתְעַכָּבָא לְאִתְחַזָּאָה דְּלָא דָּחֲקִין בְּאוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא. כְּדֵין פָּתְחֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמְרֵי וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְכוּ' דְּתִקּוּנָא שַׁפִּירָא אִיהוּ בְּהַאי לֵילְיָא כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְהַדַּר לְאַתְרֵיהּ מַה דְּלָא חָזֵי כַּד עַיִל שַׁבַּתָּא דְּדִינָא אִסְתַּלַּק וְלָא אִשְׁתַּכַּח. בְּשַׁעְתָּא דְּפָתְחֵי יִשְׂרָאֵל וִיהִי נֹעַם וּקְדֻשְׁתָּא דְּסִדְרָא כָּל אִנּוּן חַיָּבִין דְּגֵיהִנָּם פָּתְחִין וַאֲמָרִין זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל עַמָּא קַדִּישָׁא. זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּנָטְרֵי פִּקּוֹדֵי אוֹרַיְתָא. וַוי לוֹן לְחַיָּבַיָּא דְּלָא זָכוּ לְמִיטָר אוֹרַיְתָא כְּדֵין דּוּמָ''ה קָדִים וְכָרוֹזָא אִתְעָר וְאָמַר (תהלים ט') יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים. וְכָל אִנּוּן חֲבִילֵי טְהִירִין טָרְדֵי לוֹן בְּגֵיהִנָּם וְלֵית מָאן דִּמְרַחֵם עֲלֵיהוֹן. זַכָּאִין אִנּוּן כָּל נָטְרֵי שַׁבַּתָּא בְּהַאי עָלְמָא דְּקָא מְעַנְּגֵי לְהַהוּא עֹנֶג דְּשַׁרְיָא מִלְּעֵילָא כִּדְקָאֲמָרָן:
תרגום הזוהרכְּשֶׁיָּצָא הַשַּׁבָּת צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַטָּה לְהִתְעַכֵּב, דְּהַיְנוּ לְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, כִּי יוֹם גָּדוֹל עֶלְיוֹן הוּא, וּבַיּוֹם הַזֶּה אוֹרֵחַ גָּדוֹל וְיָקָר שׁוֹרֶה עָלָיו, שֶׁהוּא נְשָׁמָה הַיְתֵרָה, מִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ לְהִתְעַכֵּב וּלְהַרְאוֹת שֶׁאֵין דּוֹחֲקִים הָאוֹרֵחַ הַקָּדוֹשׁ לְהוֹצִיאוֹ. אָז פּוֹתְחִים יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ'. שֶׁהוּא תִּקּוּן יָפֶה בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁהַדִּין חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה נִרְאֶה בְּבִיאַת הַשַּׁבָּת, שֶׁהַדִּין הָיָה אָז מִסְתַּלֵּק וְלֹא נִמְצָא. בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִים יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם, וּקְדֻשָּׁא דְּסִדְרָא, דְּהַיְנוּ וְאַתָּה קָדוֹשׁ וְכוּ', כָּל אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם, פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, אַשְׁרֵיכֶם צַדִּיקִים הַשּׁוֹמְרִים מִצְוֹת הַתּוֹרָה. אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא זָכוּ לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה. אָז מַקְדִּים דּוּמָה, וְכָרוֹז מִתְעוֹרֵר, יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹקִים. וְכָל אֵלּוּ גְּדוּדִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְעַנִּים אוֹתָם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵין מִי שֶׁיְרַחֵם עֲלֵיהֶם, אַשְׁרֵיהֶם כָּל שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְעַנְּגִים עֹנֶג הַהוּא הַשּׁוֹרֶה מִלְּמַעְלָה, דְּהַיְנוּ רוּחַ הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות שבת י׳: י״ט-כ״א

א. הַצַד דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ מִינוֹ לָצוּד אוֹתוֹ חַיָּב, כְּגוֹן חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים. וְהוּא שֶׁיָּצוּד אוֹתָן לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צֵדָה. כֵּיצַדִ כְּגוֹן שֶׁרָדַף אַחֲרֵי צְבִי עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת אוֹ לְגִנָּה אוֹ לְחָצֵר וְנָעַל בְּפָנָיו, אוֹ שֶׁהִפְרִיחַ אֶת הָעוֹף עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לַמִּגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁשָׁלָה דָּגִים מִן הַיָּם בְּתוֹךְ סֵפֶל שֶׁל מַיִם הֲרֵי זֶה חַיָּב. אֲבָל אִם הִפְרִיחַ צִפּוֹר לְבַיִת וְנָעַל לְפָנָיו אוֹ שֶׁהִבְרִיחַ דָּג וַעֲקָרוֹ מִן הַיָּם לִבְרֵכָה שֶׁל מַיִם אוֹ שֶׁרָדַף אַחַר צְבִי עַד שֶׁנִּכְנַס לִטְרַקְלִין רָחָב וְנָעַל בְּפָנָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאֵין זוּ צֵדָה גְּמוּרָה שֶׁאִם יָבוֹא לְקַחְתּוֹ צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרָיו וְלָצוּד אוֹתוֹ מִשָּׁם, לְפִיכָךְ הַצָד אֲרִי אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ:
ב. כָּל מָקוֹם שֶׁאִם יָרוּץ בּוֹ יַגִּיעַ לְחַיָּה בִּשְׂחִיָּה אַחַת אוֹ שֶׁהָיוּ הַכְּתָלִים קְרוֹבִים זֶה לָזֶה עַד שֶׁיִּפֹּל צֵל שְׁנֵיהֶם לָאֶמְצַע כְּאֶחָד הֲרֵי זֶה מָקוֹם קָטָן. וְאִם הִבְרִיחַ הַצְבִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְתוֹכוֹ חַיָּב. וּמָקוֹם שֶׁהוּא גָּדוֹל מִזֶּה הַמַּבְרִיחַ חַיָּה וְעוֹף לְתוֹכוֹ פָּטוּר:
ג. אֶחָד שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה וְאֶחָד שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָם צֵדָה הַצָד אֶחָד מִכֻּלָּן בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב, הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לָצוּד וְצָד שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ הַצָד אֶת הַיָּשֵׁן וְאֶת הַסּוֹמֵא חַיָּב:

מוסר שערי תשובה ג׳: קצ״ט

הַמְכַבֵּד אֶת הָרְשָׁעִים מִדֶּרֶךְ שָׁלוֹם, אָמְנָם לֹא יְדַבֵּר טוֹב עַל הָרָשָׁע וְלֹא יִתְנַהֵג בִּכְבוֹדוֹ עַל דֶּרֶךְ אֲשֶׁר יְחַשְּׁבוּ בְּנֵי אָדָם כִּי יְכַבְּדֶנּוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו נִכְבָּד כִּי לֹא יַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד זוּלָתִי כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם אֶת הָעֲשִׁירִים מִדֶּרֶךְ סִלְסוּל וּלְתִקְוַת הַתּוֹעֶלֶת בַּעֲבוּר כִּי צָלְחָה דַּרְכָּם וְלֹא מִפְּנֵי חֵן עֶרְכָּם וְאַף גַּם זֹאת יֵשׁ חֵטְא וְאַשְׁמָה בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי אִם הֻתַּר לְכַבֵּד הָעֲשִׁירִים לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מ) רְאֵה כָּל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדוֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם. אַךְ הַחֵלֶק הַזֶּה מוּתָר מִדְּאָגָה מִדָּבָר פֶּן יַזִּיק הָרָשָׁע וְיִגְרֹם הֶפְסֵד בִּזְמַן שֶׁיַּד הָרָשָׁע תַּקִּיפָה וּשְׁעָתוֹ חֲצוּפָה וְאֵין בְּיָדֵינוּ לְהַכְנִיעוֹ וּבְחָלְיוֹ לְהַנִיעוֹ, עַל כֵּן הֻתַּר לְכַבְּדוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם אַנְשֵׁי זְרוֹעַ רָמָה מִפַּחַד וְאֵימָה בְּקִימָה וְהִדּוּר וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, אַךְ לֹא יְשַׁבְּחֶנּוּ וְלֹא יְדַבֵּר טוֹב עָלָיו לִבְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מֻתָּר לְהַחֲנִיף אֶת הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה:
הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים
הערוץ של הרב ביוטיוב