חק לישראל - פרשת קדושים יום שישי

רש״יאֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת דֹּ֣דָת֔וֹ. הַמִּקְרָא הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל כָּרֵת הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא בְעֹנֶשׁ הֲלִיכַת עֲרִירִי:
עֲרִירִ֥ים. כְּתַרְגּוּמוֹ, בְּלָא וְלָד, וְדוֹמֶה לוֹ וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי (בראשית ט"ו); יֵשׁ לוֹ בָנִים, קוֹבְרָן, אֵין לוֹ בָנִים, מֵת בְּלֹא בָנִים, לְכָךְ שִׁנָּה בִשְׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵלּוּ — עֲרִירִים "יָמֻתוּ", עֲרִירִים "יִהְיוּ", ערירים ימתו. אִם יִהְיוּ לוֹ בִשְׁעַת עֲבֵרָה לֹא יִהְיוּ לוֹ כְּשֶׁיָּמוּת, לְפִי שֶׁקּוֹבְרָן בְּחַיָּיו, ערירים יהיו. אִם אֵין לוֹ בִּשְׁעַת עֲבֵרָה, יִהְיֶה כָל יָמָיו כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו (ספרא; יבמות נ"ה):

רש״יוָאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי. אִם אַתֶּם מֻבְדָּלִים מֵהֶם הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, וְאִם לָאו הֲרֵי אַתֶּם שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וַחֲבֵרָיו; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם נַפְשִׁי קָצָה בִּבְשַׂר חֲזִיר, אִי אֶפְשִׁי לִלְבֹּשׁ כִּלְאַיִם, אֲבָל יֹאמַר אֶפְשִׁי וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי? תַּ"ל וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, שֶׁתְּהֵא הַבְדָּלַתְכֶם מֵהֶם לִשְׁמִי — פּוֹרֵשׁ מִן הָעֲבֵרָה וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמָיִם (ספרא):

הפטרה לספרדים יחזקאל כ׳: ב׳-י״ד

כ (ב) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ג) בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֞ר אֶת־זִקְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הֲלִדְרֹ֥שׁ אֹתִ֖י אַתֶּ֣ם בָּאִ֑ים חַי־אָ֙נִי֙ אִם־אִדָּרֵ֣שׁ לָכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ (ד) הֲתִשְׁפֹּ֣ט אֹתָ֔ם הֲתִשְׁפּ֖וֹט בֶּן־אָדָ֑ם אֶת־תּוֹעֲבֹ֥ת אֲבוֹתָ֖ם הוֹדִיעֵֽם׃ (ה) וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ בְּיוֹם֙ בׇּחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל וָאֶשָּׂ֣א יָדִ֗י לְזֶ֙רַע֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וָאִוָּדַ֥ע לָהֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֨א יָדִ֤י לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ (ו) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃ (ז) וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ח) וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ט) וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (י) וָאוֹצִיאֵ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֲבִאֵ֖ם אֶל־הַמִּדְבָּֽר׃ (יא) וָאֶתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־חֻקּוֹתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י הוֹדַ֣עְתִּי אוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אוֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֥י בָּהֶֽם׃ (יב) וְגַ֤ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת בֵּינִ֖י וּבֵינֵיהֶ֑ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃ (יג) וַיַּמְרוּ־בִ֨י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל בַּמִּדְבָּ֗ר בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא־הָלָ֜כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלְּל֣וּ מְאֹ֑ד וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֨ךְ חֲמָתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם בַּמִּדְבָּ֖ר לְכַלּוֹתָֽם׃ (יד) וָאֶעֱשֶׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵאתִ֖ים לְעֵינֵיהֶֽם׃

רש״יאִם אִדָּרֵ֣שׁ לָכֶ֔ם. בְּבַקָּשַׁתְכֶם; וּבְסוֹף הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא אוֹמֵר ״אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל״ (יחזקאל לו: לז)! זוֹ אַחַת מִן הַמְּקוֹמוֹת הַמְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹזֵר בּוֹ עַל הָרָעָה, וְעַל כַּיּוֹצֵא בָזֶה ״הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה״ (במדבר כג: יט); מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (וירא יג):
הֲתִשְׁפֹּט אוֹתָם. לְשׁוֹן וִכּוּחַ:
בְּיוֹם֙ בׇּחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה שִׂנְאָה זוֹ כְּבוּשָׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם קָרוֹב לִתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, מִשֶּׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם עַד יְחֶזְקֵאל, וְהָיְתָה אַהֲבָתוֹ מְחַפָּה עֲלֵיהֶם; וְעַל יְדֵי שֶׁהָיוּ עַתָּה מַרְבִּים לִפְשֹׁעַ – נִתְעוֹרְרָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְגוֹ׳״ (משלי י: יב):
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם. אַהֲרֹן נִיבָּא לָהֶם נְבוּאָה זוֹ, קוֹדֶם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֹשֶׁה בַּסְּנֶה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לְעֵלִי (שמואל א ב: כז) ״הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם וְגוֹ׳״ (תנחומא שמות כז):
וַיַּמְרוּ בִ֗י. הֵם הָרְשָׁעִים, רוּבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ (שמות יג: יח) – אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת (מכילתא בא יב):
לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל. שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי; מֵאַחַר שֶׁנּוֹדַעְתִּי לָהֶם וְהִבְטַחְתִּים לְהוֹצִיאָם וְהִכִּירוּ מִצְרַיִם שֶׁהֵם עַמִּי, אִלּוּ הָיִיתִי מַשְׁחִיתָם הָיוּ אוֹמְרִים אוֹיְבֵיהֶם: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹצִיאָם (במדבר יד: טז):
לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת. אוֹת גָּדוֹל הוּא לָהֶם, שֶׁנָּתַתִּי אֶת יוֹם מְנוּחָתִי לָהֶם לִמְנוּחָה; הֲרֵי הֶיכֵּר גָּדוֹל שֶׁקִּדַּשְׁתִּים לִי:
בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא הָלָ֜כוּ. נִסּוּ אוֹתִי בָּעֵגֶל (שמות לב) וּבִרְפִידִים (שמות יז: א-ז) מִלְּקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה (מכילתא בשלח מסכתא דעמלק א), וְהוֹתִירוּ מִן הַמָּן (שמות טז: כ):
וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלְּלוּ. יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט מָן (שמות טז: כז):

הפטרה לאשכנזים יחזקאל כ״ב: א׳-ט״ז

כב (א) וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ב) וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ׃ (ג) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ לָב֣וֹא עִתָּ֑הּ וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים עָלֶ֖יהָ לְטׇמְאָֽה׃ (ד) בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃ (ה) הַקְּרֹב֛וֹת וְהָרְחֹק֥וֹת מִמֵּ֖ךְ יִתְקַלְּסוּ־בָ֑ךְ טְמֵאַ֣ת הַשֵּׁ֔ם רַבַּ֖ת הַמְּהוּמָֽה׃ (ו) הִנֵּה֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֥ישׁ לִזְרֹע֖וֹ הָ֣יוּ בָ֑ךְ לְמַ֖עַן שְׁפׇךְ־דָּֽם׃ (ז) אָ֤ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ לַגֵּ֛ר עָשׂ֥וּ בַעֹ֖שֶׁק בְּתוֹכֵ֑ךְ יָת֥וֹם וְאַלְמָנָ֖ה ה֥וֹנוּ בָֽךְ׃ (ח) קׇדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלָּֽלְתְּ׃ (ט) אַנְשֵׁ֥י רָכִ֛יל הָ֥יוּ בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם וְאֶל־הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ בְתוֹכֵֽךְ׃ (י) עֶרְוַת־אָ֖ב גִּלָּה־בָ֑ךְ טְמֵאַ֥ת הַנִּדָּ֖ה עִנּוּ־בָֽךְ׃ (יא) וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֗הוּ עָשָׂה֙ תּוֹעֵבָ֔ה וְאִ֥ישׁ אֶת־כַּלָּת֖וֹ טִמֵּ֣א בְזִמָּ֑ה וְאִ֛ישׁ אֶת־אֲחֹת֥וֹ בַת־אָבִ֖יו עִנָּה־בָֽךְ׃ (יב) שֹׁ֥חַד לָֽקְחוּ־בָ֖ךְ לְמַ֣עַן שְׁפׇךְ־דָּ֑ם נֶ֧שֶׁךְ וְתַרְבִּ֣ית לָקַ֗חַתְּ וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק וְאֹתִ֣י שָׁכַ֔חַתְּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃ (יג) וְהִנֵּה֙ הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י אֶל־בִּצְעֵ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית וְעַ֨ל־דָּמֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בְּתוֹכֵֽךְ׃ (יד) הֲיַעֲמֹ֤ד לִבֵּךְ֙ אִם־תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדַ֔יִךְ לַיָּמִ֕ים אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה אוֹתָ֑ךְ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃ (טו) וַהֲפִיצוֹתִ֤י אוֹתָךְ֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֖יךְ בָּאֲרָצ֑וֹת וַהֲתִמֹּתִ֥י טֻמְאָתֵ֖ךְ מִמֵּֽךְ׃ (טז) וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ לְעֵינֵ֣י גוֹיִ֑ם וְיָדַ֖עַתְּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

רש״יוַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלַי לֵאמֹר. הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים. יְרוּשָׁלַיִם:
וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ. מֵפִיק הֵ״א וְהוֹדַעְתָּהּ, אוֹתָהּ:
עִיר שׁוֹפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וְזֶהוּ פֵּירוּשׁוֹ: עִיר שׁוֹפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ, אָמַר ה׳ אֱלֹהִים, לָבוֹא עִתָּהּ:
וְעָשְׂתָ֧ה גִלּוּלִ֛ים. כְּמוֹ וַאֲשֶׁר עָשְׂתָה גִלּוּלִים וְגוֹ׳:
עַד שְׁנוֹתָ֑יִךְ. גְּזֵרַת ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״ (דברים ד: כה) בְּגִימַטְרִיָּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה:
וְקַלָּסָ֖ה. דִּבָּה; שֶׁהַכֹּל נִדְבָּרִים בָּךְ; פַּרְלְרִי״ץ בְּלַעַ״ז:
יִתְקַלְּסוּ בָ֑ךְ. וּמָה הִיא הַקַּלָּסוּת? טְמֵאַת הַשֵּׁם. זוֹ הִיא שֶׁטִּמֵּאת אֶת שְׁמָהּ; שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים ״עַם קָדוֹשׁ״, ״בָּנִים״ לְיוֹצְרָם (דברים יד: א-ב), וְגָרְמוּ עַצְמָם לְהִקָּרְאוֹת ״עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם״ (ישעיהו ו: ה):
אִישׁ לִזְרוֹעוֹ. כָּל דְּאַלִּים גָּבַר (בבא בתרא לד:):
אָ֤ב וָאֵם֙ הֵקַ֣לּוּ בָ֔ךְ. כָּל הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא יט-כ), שֶׁהוּזְהֲרוּ עֲלֵיהֶם, נִמְנוּ כָאן:
קׇדָשַׁ֖י בָּזִ֑ית. וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי ״לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ״ (ויקרא יט: ה):
וְאֶל הֶֽהָרִים֙ אָ֣כְלוּ בָ֔ךְ. ״וּבְטוּרַיָּא פְּלָחוּ בֵּיךְ לְטָעֲוָותָא״ (תרגום יונתן):
זִמָּ֖ה עָשׂ֥וּ. עֵצוֹת שֶׁל רְשָׁעָה:
וַתְּבַצְּעִ֤י רֵעַ֙יִךְ֙ בַּעֹ֔שֶׁק. הֶעֱשַׁרְתְּ אֶת אוֹהֲבַיִךְ בָּעֹשֶׁק שֶׁעָשַׁקְתְּ מִן הָעֲנִיִּים. לָשׁוֹן אַחֵר: וַתְּבַצְּעִי – לְשׁוֹן גֶּזֶל, כְּמוֹ ״וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה׳״ (תהלים י: ג); וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: וַתִּגְזְלִי לְרֵעַיִךְ בְּעֹשֶׁק:
הִכֵּ֣יתִי כַפִּ֔י. צָעַקְתִּי וַוי וְקִינָה:
אֶל בִּצְעֵיךְ. כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁהַגָּזֵל קָשֶׁה מִן הַכֹּל, שֶׁעָלָיו נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין (קהלת רבה ג: יב):
אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָךְ. פּוֹעֵל לָךְ כְּפָעֳלֵךְ:
וְהַתִּמּוֹתִי. וְכִלִּיתִי:
וְנִחַ֥לְתְּ בָּ֖ךְ. תִּתְחַלְחֲלִי בְּעַצְמֵךְ עַל מַה שֶּׁעָשִׂית:

משנה משנה אהלות ד׳

א. מִגְדָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ טְהוֹרִים. טֻמְאָה בְעָבְיוֹ, כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת, טֻמְאָה בְתוֹכוֹ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס. כֵּלִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הָאָרֶץ, שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל, שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. וְאִם לָאו, טְהוֹרִין. טֻמְאָה שָׁם, הַבַּיִת טָמֵא:

ברטנורהמִגְדָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר. מִגְדַּל עֵץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ דְפָנוֹת וְהַדְּפָנוֹת עַצְמָן יֵשׁ חָלָל בְּעָבְיָן כְּגוֹן חוֹרִין הַמְפֻלָּשִׁין פְּתוּחִים לִפְנִים וְלַחוּץ אֶלָּא שֶׁאֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, וּרְגִילִים לְהַצְנִיעַ שָׁם מְחָטִין וְצִנּוֹרִיּוֹת וְכֵלִים קְטַנִּים:
שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּאֲוִיר. תַּחַת אֲוִיר הַשָּׁמַיִם, כְּגוֹן דְּקָאֵי בֶחָצֵר:
טֻמְאָה בְתוֹכוֹ. בַּחֲלַל הַמִּגְדָּל עַצְמוֹ:
כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ. בָּעֳבִי חֲלַל הַדְּפָנוֹת:
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. מֵחֶצְיוֹ שֶׁל עֳבִי מִגְדָּל וְלִפְנִים כִּלְפָנִים, מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה בַּמִּגְדָּל וְכֵלִים בְּעָבְיוֹ, בֵּין שֶׁהַטֻּמְאָה בְּעָבְיוֹ וְכֵלִים בַּמִּגְדָּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
טֻמְאָה בְתוֹכוֹ. בְּתוֹךְ הַמִּגְדָּל:
הַבַּיִת טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹתָיו מְגוּפוֹת. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת מִשָּׁם לַבַּיִת:
טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַמִּגְדָּל טָהוֹר. וְהוּא שֶׁדַּלְתוֹתָיו מְגוּפוֹת. דְּאִי פְּתוּחוֹת, לֹא גָּרַע מֵחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים. וְטַעֲמָא דְמַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַמִּגְדָּל טָהוֹר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַטֻּמְאָה שֶׁבַּבַּיִת לְהַכְנִיסָהּ בַּמִּגְדָּל:
אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח. בֵּין שׁוּלֵי הַמִּגְדָּל לָאָרֶץ אוֹ בֵּין דֹּפֶן הַמִּגְדָּל לַכֹּתֶל אוֹ בֵּין גַּג הַמִּגְדָּל לְתִקְרַת הַבַּיִת:
טְמֵאִים. מֵחֲמַת טֻמְאָה שֶׁבַּבַּיִת. אֲבָל אֵין שָׁם טֶפַח הָוֵי מִגְדָּל כְּלָבוּד וְאֵין טֻמְאַת הַבַּיִת נִכְנֶסֶת שָׁם:
טֻמְאָה שָׁם הַבַּיִת טָמֵא. אִם הָיְתָה טֻמְאָה בֵּין שׁוּלֵי הַמִּגְדָּל לְקַרְקַע הַבַּיִת, אוֹ בֵּין גַּג הַמִּגְדָּל לְגַג הַבַּיִת, אוֹ בֵּין דָּפְנוֹת הַמִּגְדָּל לְכָתְלֵי הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֵין הַמִּגְדָּל מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה שֶׁתַּחְתָּיו בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁלֹּא תְטַמֵּא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת:

עיקר תוספות יום טוב(א) טְהוֹרִים. דְּשָׁדִינַן לְעָבְיוֹ בָּתַר הָאֲוִיר לְקֻלָּא, וְלֹא בָתַר הַמִּגְדָּל לְחֻמְרָא. אֲבָל עוֹמֵד בַּבַּיִת, טְמֵאִים מִמַּה נַּפְשָׁךְ. וְסֵיפָא טֻמְאָה בְתוֹכוֹ הַבַּיִת טָמֵא, מַיְרֵי בֵּין בְּתוֹךְ חֲלָלוֹ בֵּין בְּתוֹךְ עָבְיוֹ, שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת. מַהֲרַ"ם:
(ב) דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּכֹתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר דִּלְקַמָּן בְּפֶרֶק ו'‏ מִשְׁנָה ג'‏ דְּנִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. וְרַבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי לֵיהּ לְכֹתֶל שֶׁבֵּין חָצֵר לַבַּיִת, וְרַבָּנָן לֹא מְדַמּוּ. וְעַיֵּן שָׁם. וַאֲפִלּוּ הָכִי מוֹדוּ הָתָם מִשּׁוּם דְּהַבַּיִת וְהֶחָצֵר חֲשׁוּבִין הֵן וְהַמְחִצָּה לְצֹרֶךְ שְׁנֵיהֶם, אֲבָל מְחִצַּת הַמִּגְדָּל לֹא נַעֲשָׂה בִּשְׁבִיל הֶחָצֵר וְהַבַּיִת, לְהָכִי לֹא שָׁדִינַן לֵיהּ בְּסֵיפָא בָּתַר בַּיִת לְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּעָבְיוֹ כִּי אִיכָּא טֻמְאָה בַּבַּיִת, דְּקָתָנֵי מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר, וּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ שֶׁבְּעָבְיוֹ. וּבָתַר מִגְדָּל נַמִּי לֹא שָׁדִינַן לֵיהּ, דְּמִגְדָּל לָא חֲשִׁיב מִשּׁוּם דְּמִטַּלְטֵל. וּבְתוֹךְ הָאֲוִיר דְּנָקַט, מִשּׁוּם רְבוּתָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּכָל שֶׁכֵּן בַּבַּיִת דְּשָׁדִינַן בָּתַר בַּיִת דַּחֲשִׁיב טְפֵי מֵחָצֵר. מַהֲרַ"מ:
(ג) טָהוֹר. וּבְפֶרֶק י'‏ דְּכֵלִים דַּחֲשִׁיב כְּלֵי עֵץ הַבָּאִים בְּמִדָּה דְּבָעֵי צָמִיד פָּתִיל, הָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁמְּכֻסֶּה בִכְלִי, אֲבָל כְּשֶׁדַּלְתוֹתָיו מְגוּפוֹת אוֹ מְכֻסֶּה בְנֶסֶר לֹא בָּעֵי צָמִיד פָּתִיל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שָׁוֶה. שֶׁבֵּינוֹ לָאָרֶץ וּלְבֵין הַקּוֹרוֹת אַף שֶׁאֵין פּוֹתֵחַ טֶפַח רַק בְּאֶחָד מֵהֶן, אִם יֵשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת עַד כְּנֶגֶד הַמִּגְדָּל לְתַחְתָּיו, דְּאָדָם וְכֵלִים אֵינָן נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְהַפְסִיק וּלְטַהֵר. וְכֵן כְּשֶׁיֵּשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח תַּחְתָּיו וְהַכֵּלִים לְמַעְלָה, בּוֹקַעַת לְמַעְלָה. אֲבָל שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל אִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּינוֹ לָאָרֶץ וְלַקּוֹרוֹת, טְהוֹרִין:
(ה) טְהוֹרִין. וְקָשֶׁה, אַמַּאי טְהוֹרִים כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו, לֶהֱוֵי כְבִיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת. יֵשׁ לוֹמַר, שָׁאנֵי בִּיב שֶׁהוּא קָבוּעַ וּמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, לְכָךְ בָּטֵל לְגַבֵּי הַבַּיִת. מַהֲרַ"מ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ו) דְּאֹהֶל בְּתוֹךְ אֹהֶל וְהַטֻּמְאָה תַחַת אֹהֶל הַפְּנִימִי, אֹהֶל הַחִיצוֹן טָמֵא, דְּצָמִיד פָּתִיל וְאֹהָלִים מַצִּילִים עַל הַטְּהוֹרִים מִלִּטַּמֵּא וְאֵין מַצִּילִים עַל הַטְּמֵאִין מִלְּטַמֵּא. הָרַמְבַּ"ם. וְדַוְקָא כְשֶׁהָאֹהֶל כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ אֹהֶל. אֲבָל כְּשֶׁפִּי הָאֹהֶל חוּצָה, אֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת בָּאֹהֶל הַשֵּׁנִי:

ברטנורהתֵּבַת הַמִּגְדָּל. רְגִילִים לַעֲשׂוֹת תֵּבוֹת קְטַנּוֹת בְּתוֹךְ מִגְדָּל שֶׁל עֵץ, כְּדֵי לְהַצְנִיעַ בָּהֶם כֵּלִים וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִים:
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁיֵּשׁ בַּחֲלָלָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, דְּלֹא הַוְיָא טֻמְאָה טְמוּנָה:
וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ. בְּחוֹר פִּתְחָהּ אֵין בּוֹ טֶפַח:
טֻמְאָה בְתוֹכָהּ הַבַּיִת טָמֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁפִּתְחָהּ קָטָן. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת, עַל כָּרְחָךְ סוֹפָהּ לָצֵאת דֶּרֶךְ פֶּתַח זֶה, לְפִיכָךְ מְטַמֵּא מִיָּד דֶּרֶךְ יְצִיאָתָהּ:
מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. הוֹאִיל וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:
וְאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס. שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַכְנִיס לָהּ מֵת:
וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. דְּשֶׁמָּא אֵין סוֹפוֹ לָצֵאת דֶּרֶךְ פֶּתַח זֶה שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁעוּר טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ לַחֲצָאִים אוֹ לְשָׂרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(ז) מְטַהֵר. וְנִרְאֶה דְמוֹדֶה בְהָא דְפֶרֶק ז'‏ מִשְׁנָה ג'‏ הַמֵּת בַּבַּיִת כוּ', דְּהָתָם בְּמֵת שָׁלֵם דְּאֵין דֶּרֶךְ לְשָׂרְפוֹ וּלְנַתְּחוֹ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. תּוֹסָפוֹת. וְנִרְאֶה דְכָל זֶה בִּדְלָתוֹת נְעוּלִים. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח פָּתוּחַ, מוֹדֶה אֲפִלּוּ בְכַזַּיִת, וּכְדִתְנַן פֶּרֶק ג'‏ מִשְׁנָה ו'‏ וּבְפֶרֶק י"ג. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורההָיָה. הַמִּגְדָּל עוֹמֵד כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁפֶּתַח הַתֵּבָה לַחוּץ:
טֻמְאָה בְתוֹכָהּ הַבַּיִת טָהוֹר. דְּמִשּׁוּם מַאי אִיכָּא לְטַמּוֹיֵהּ, הָא טֻמְאָה לֵיכָּא, דְּיֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְלָאו טְמוּנָה הִיא, וּמִשּׁוּם יְצִיאָה שֶׁל טֻמְאָה נַמִּי לֹא מִטַּמְּיָא, דְּהָא אֵין יְצִיאָתָהּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת:
טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס שָׁם:
מוּכְנִי. גַּלְגַּל הֶעָשׂוּי לַמִּגְדָּל לְהוֹלִיכוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם:
מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו. מְרֻחֶקֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמִּגְדָּל לְצַד הַבַּיִת. שֶׁהַמִּגְדָּל עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח וְהַמּוּכְנִי מְשׁוּכָה מֵאַחֲרָיו לְצַד הַבַּיִת בִּפְנִים, וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹךְ הַמּוּכְנִי כְּנֶגֶד קוֹרוֹת הַבַּיִת. אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו:
הַבַּיִת טָהוֹר. דְּנֶחֱשָׁב מוּכְנִי כַּמִּגְדָּל, וַהֲרֵי הַמִּגְדָּל עוֹמֵד בַּפֶּתַח וְנִפְתָּח לַחוּץ. וּשְׁלֹשָׁה אֶצְבָּעוֹת דְּנָקַט, לְמַעוֹטֵי אִם הָיְתָה מְשׁוּכָה טְפֵי מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, דְּלֹא הֲוֵי כַמִּגְדָּל, דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהַרְחִיק הַמּוּכְנִי מִן הַמִּגְדָּל כֻּלֵּי הַאי:
בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח. דַּחֲלַל הַמּוּכְנִי שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, שֶׁלֹּא תְהֵא טֻמְאָה רְצוּצָה דְבוֹקַעַת וְעוֹלָה:
וְאֵינָהּ יוֹצְאָה. שֶׁאֵין הַמּוּכְנִי נִשְׁמֶטֶת לְגַמְרֵי מִן הַמִּגְדָּל:
וְהַמִּגְדָּל בָּא בְמִדָּה. שֶׁמַּחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ. שֶׁכְּשֶׁהוּא בְמִדָּה זוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. אֲבָל בְּפָחוֹת מִמִּדָּה זוֹ, הָוֵי כִשְׁאָר כֵּלִים הַמְקַבְּלִים טֻמְאָה, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְכָל מִגְדָּל דִּתְנִינַן בְּפִרְקִין, בְּמִגְדָּל הַבָּא בְמִדָּה מַיְרֵי:

עיקר תוספות יום טוב(ח) פָּתַח בְּמִגְדָּל וְסִיֵּם בְּתֵבָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁרְצוֹנוֹ לוֹמַר תֵּבַת הַמִּגְדָּל. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה צָרִיךְ לְדַחוֹקֵי בְהָכִי. וְנִרְאֶה דְהָכִי נַמִּי אַשְׁמְעִינַן לְעִנְיַן מִקָּח וּמִמְכָּר:
(ט) טָמֵא. פֵּרוּשׁ, שֶׁהַמִּגְדָּל מְמַלֵּא כָּל הַפֶּתַח וְאֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח מִכָּל צַד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִין, נִמְצָא שֶׁאֵין מָקוֹם לָצֵאת, הִלְכָּךְ הַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת וְיוֹצֵאת דֶּרֶךְ דָּפְנֵי הַמִּגְדָּל, מִידִי דַהֲוֵי אַפִּתְחֵי בַיִת בִּזְמַן שֶׁהֵם נְעוּלִים. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא נדה כ׳ ב: ה׳-ו׳

עוּלָא אִקְלַע לְפוּמְבְּדִיתָא אַיְיתוּ לְקָמֵיהּ דָּמָא וְלָא חָזָא. אָמַר וּמַה רִבִּי אֶלְעָזָר דְמָרָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל הֲוָה כִּי מִקְלַע לְאַתְרָא דְרַב יְהוּדָה לָא חָזֵי דָמָא אֲנָא אֱחֶזֵי. וַאֲמַאי קָרוּ לֵיהּ מָרָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְהַהִיא אִתְּתָא דְאַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְרִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה יָתִיב רִבִּי אָמֵי קָמֵיהּ אַרְחֵיהּ אָמַר לָהּ הַאי דַם חִימוּד הוּא בָּתַר דְּנַפְקָא אִטְפַל לָהּ רִבִּי אָמֵי אָמְרָה לֵיהּ בַּעְלִי הֲוָה בַדֶּרֶךְ וְחִמַּדְתִּיו קָרֵי עָלֵיהּ (תהלים כה) סוֹד ה' לִירֵאָיו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץומסופר, עולא אקלע [הזדמן] לעיר פומבדיתא שבבבל מקום מגורי רב יהודה. אייתו לקמיה דמא [הביאו לפניו דם] לבדיקה, ולא חזא [ולא ראה]. שאמר לעצמו: ומה ר' אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה [שאדונה של ארץ ישראל היה], כי מקלע לאתרא [כאשר הזדמן למקום] בו גר ר' יהודה — לא חזי דמא [לא ראה דמים], אנא [אני] — אחזי [אראה]?!
ומסבירים: אמאי קרו ליה [מדוע קראו לו, לר' אלעזר] "מרא דארעא דישראל" [אדונה של ארץ ישראל]? — שכך היה מעשה דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה [שאשה אחת שהביאה דם לפני] ר' אלעזר לבדיקה. הוה יתיב [היה יושב] ר' אמי קמיה [לפניו]. ראה ר' אמי שארחיה [הריחו] ר' אלעזר לדם זה, ואמר לה לאשה השואלת אותו: האי [זה] דם חימוד הוא שנתאותה לבעלה וראתה דם מחמת התאווה ולא דם נדה. ומסופר כי בתר דנפקה, אטפל לה [אחר שיצאה מלפני ר' אלעזר, הצטרף אליה] ר' אמי, ושאל כיצד ראתה אכן דם זה. אמרה ליה [לו]: בעלי היה בדרך וחמדתיו. קרי עליה [היה ר' אמי קורא עליו, על ר' אלעזר] את הכתוב: "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה, יד), שהקדוש ברוך הוא מגלה ליראיו דברים נסתרים.

זוהר ספר הזהר, תרומה י״ד

רָזָא דְשַׁבָּת אִיהוּ שַׁבָּת דְאִתְאֲחָדַת בְּרָזָא דְאֶחָ''ד לְמִשְׁרֵי עֲלָהּ רָזָא דְאֶחָ''ד צְלוֹתָא דְמַעֲלֵי שַׁבַּתָּא דְהָא אִתְאֲחָדַת כּוּרְסַיָא יַקִירָא קַדִּישָׁא בְרָזָא דְאֶחָ''ד וְאִתְתַּקָנַת לְמֵשְׁרֵי עֲלָהּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. כַּד עֲיֵיל שַׁבַּתָּא אִיהִי אִתְיַחֲדַת וְאִתְפָּרָשַׁת מִסִטְרָא אַחֲרָא וְכָל דִּינִין מִתְעַבְּרִין מִינָהּ וְאִיהִי אִשְׁתָּאָרַת בְּיִחוּדָא דִנְהִירוּ קַדִּישָׁא וְאִתְעֲטָרַת בְּכַמָּה עִטְּרִין לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְכָל שׁוּלְטָנֵי רוּגְזִין וּמָארֵי דְדִינָא כֻלְּהוּ עַרְקִין (דָּבָר אַחֵר וְאִתְעַבָּרוּ מִינָהּ) וְלֵית שׁוּלְטָנוּ אַחֲרָא בְּכֻלְּהוּ עַלְמִין וְאַנְפָּהָא נְהִירִין בִּנְהִירוּ עִלָּאָה וְאִתְעַטְּרַת לְתַתָּא בְּעַמָּא קַדִּישָׁא וְכֻלְּהוּ מִתְעַטְּרִין בְּנִשְׁמָתִין חַדְתִּין. כְּדֵין שִׁירוּתָא דִצְלוֹתָא לְבָרְכָא לָהּ בְּחֶדְוָה בִּנְהִירוּ דְאַנְפִּין וְלוֹמַר בָּרְכוּ אֶת יְהוָֹה הַמְּבוֹרָךְ. אֶת יְהוָֹה דַיְיקָא בְּגִין לְמִפְתַּח לְגַּבָּהּ בִּבְרָכָה:

תרגום הזוהר

רָזָא דְּשַׁבָּת אִיהִי שַׁבָּת וְכוּ': וְזֶה הוּא הַסוֹד שֶׁל שַׁבָּת, הִיא, הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת שַׁבָּת בָּעֵת שֶׁנִתְיַחֲדָה בְּסוֹד אֶחָד, שֶׁיִּשְׁרֶה עָלֶיהָ שֶׁהוּא סוֹד אֶחָד. וְזֶה סוֹד הַתְּפִלָּה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת, כִּי אָז נִתְיַחֵד כִּסֵּא הַכָּבוֹד הַקָּדוֹשׁ, בְּסוֹד אֶחָד, וְנִתְתַּקֶּנֶת שֶׁיִּשְׁרֶה עָלֶיהָ מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן. כַּאֲשֶׁר נִכְנָס הַשַּׁבָּת, הִיא מִתְיַחֶדֶת וּמִתְפָּרֶדֶת מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכָל הַדִּינִים נֶעֱבָרִים מִמֶּנָּהּ, וְהִיא נִשְׁאֶרֶת בְּיִחוּד הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְעַטֶּרֶת בְּכַמָּה עֲטָרוֹת לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְכָל מֶמְשָׁלוֹת הָרֹגֶז וּבַעֲלֵי הַדִּין בּוֹרְחִים כֻּלָּם, וְאֵין מֶמְשָׁלָה אַחֶרֶת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, חוּץ מִמֶּנָּהּ. וּפָנֶיהָ, מְאִירִים בְּאוֹר הָעֶלְיוֹן וּמִתְעַטֶּרֶת בָּעָם הַקָּדוֹשׁ לְמַטָּה, שֶׁכֻּלָּם מִתְעַטְּרִים מִמֶּנָּהּ בִּנְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת. אָז תְּחִלַּת הַתְּפִלָּה לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה, בְּהֶאָרַת הַפָּנִים, וְלוֹמָר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ, אֶת בְּדִיּוּק, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת אֶת, כְּדֵי לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה אֵלֶיהָ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות שבת ח׳: ד׳-ו׳

א. כָּל זֶרַע שֶׁקְּצִירָתוֹ מְצַמַחַת אוֹתוֹ וּמְגַדְּלַתּוֹ כְּגוֹן אַסְפַּסְתָּא וְסִלְקָא הַקּוֹצְרוֹ בִּשְׁגָגָה חַיָּיב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אַחַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא קוֹצֵר וְאַחַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹטֵעַ. וְכֵן הַזּוֹמֵר וְהוּא צָרִיךְ לָעֵצִים חַיָּיב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ. גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁל עָפָר שֶׁעָלוּ בָּהּ עֲשָׂבִים הִגְבִּיהָהּ מֵעַל הָאָרֶץ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת חַיָּיב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ. הָיְתָה עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת וְהִנִּיחָהּ עַל הָאָרֶץ חַיָּיב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. תְּאֵנִים שֶׁיָּבְשׁוּ בְּאִבֵּיהֶן וְכֵן אִילָן שֶׁיָּבְשׁוּ פֵּירוֹתָיו בּוֹ הַתּוֹלֵשׁ מֵהֶן בְּשַׁבָּת חַיָּיב אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כַּעֲקוּרִין לְעִנְיַן טֻמְאָה:

ב. הַתּוֹלֵשׁ עוּלְשִׁין הַמְזָרֵד זְרָדִין אִם לַאֲכִילָה שִׁיעוּרוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת. וְאִם לַבְּהֵמָה שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא פִּי גְּדִי וְאִם לְהַסָּקָה שִׁיעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵׁל בֵּיצָה. הַמְעַמֵר אוֹכְלִין אִם לַאֲכִילָה שִׁיעוּרוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת. וְאִם עִמֵּר לַבְּהֵמָה שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא פִי גְּדִי וְאִם לְהַסָּקָה שִׁיעוּרוֹ כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה וּבֵיצָה הָאֲמוּרָה בְכָל מָקוֹם הִיא בֵיצָה בֵּינוֹנִית שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה הִיא כְּדֵי לְבַשֵׁל כַּגְּרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה וּגְרוֹגֶרֶת אֶחָד מִשְׁלשָׁה בְּבֵיצָה וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע:

ג. הַמְקַבֵּץ דְבֵילָה וְעָשָׂה מִמֶּנָּה עֲגֻלָּה אוֹ שֶׁנִקֵּב תְּאֵנִים וְהִכְנִיס הַחֶבֶל בָּהֵן עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גוּף אֶחָד הֲרֵי זֶה תּוֹלְדַת מְעַמֵּר וְחַיָּיב וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מוסר שערי תשובה א׳: מ״ח-מ״ט

צָרִיךְ לִהְיוֹת חַטָּאתוֹ נֶגְדוֹ תָמִיד כִּי רָאוּי לְנֶפֶשׁ הַחוֹטֵאת לִזְכּוֹר עָנְיָהּ תָּמִיד וְאַל תֶּשִׁי אוֹתָם לְקֵץ יָמִים וּמִלְּבָבוֹ לֹא יַחְטְפוּ עַד בֹּא חֲלִיפָתוֹ כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ''א) כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָאתִי נֶגְדִי תָמִיד. וְצָרִיךְ עֲזִיבַת חֵטְא בְּהִזְדַמֵּן וְהוּא בְּתוֹקֶף תַּאֲוָתוֹ. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵיזֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲשֶׁר תְּשׁוּבָתוֹ מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד כַּאֲשֶׁר נִבְחָן וְיָצָא נָקִי בְּאוֹתוֹ פֶרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הִזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ וְהוּא בְּתוֹקֶף יִצְרוֹ וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָטָא וְכָבַשׁ יִצְרוֹ וְנִמְלַט בְּעוֹז יִרְאַת ה' בִּגְאוֹן פַּחְדוֹ. וּמִי שֶׁלֹּא הִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ כְּעִנְיַן הַזֶּה יוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כָּכָה כָּל הַיָּמִים וְכַאֲשֶׁר יַחֲלִיף כֹּחַ הַיִּרְאָה וְכְבּוֹשׁ בְּכֹחַ הַזֶּה אֶת יִצְרוֹ וּמָשַׁךְ מִמֶּנוּ בְּעוֹצֶם הַתַּאֲוָה הֲלֹא בּוֹחֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנוֹצֵר נַפְשׁוֹ הוּא יֵדַע כִּי אִם יָבֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְיַגִּיעַ לְיָדוֹ כְּעִנְיַן הָרִאשׁוֹן יַצִיל אֶת נַפְשׁוֹ מִיַּד יִצְרוֹ. וְהִנֵּה הוּא לִפְנֵי ה' בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה מִן הַתְּשׁוּבָה וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם (משלי ט''ז) בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכוּפָּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע פִּירוּשׁ וּבְיִרְאַת ה' לָסוּר מִן הָרָע אִם יִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ וּמִלַּת סוּר מָקוֹר וְיָעִיד עַל הַפִּירוּשׁ הַזֶּה מַה שֶׁלֹּא אָמַר וְסוּר. וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב (תהלים ל''ד) יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע (איוב א) עִנְיָנוֹ שֶׁיָּסוּר מִן הָרָע בְּהִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ כִּי לֹא יֹאמְרוּ אֱמוֹר סוּר מִן הַמַּעֲשֶׂה בִּלְתִּי לַאֲשֶׁר יִקְרַב לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרָשׁ יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּגוֹן שֶׁבָּא דְבַר עֲבֵירָה לְיָדוֹ וְנִיצוּל מִמֶּנָּה:

תורה ויקרא כ׳: ט״ז-כ״ב · ויקרא כ׳: כ״ג-כ״ז