חק לישראל - פרשת בלק יום ראשון

רש״יאֶל זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן. וַהֲלֹא מֵעוֹלָם הָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב" (בראשית ל"ו), שֶׁבָּאוּ מִדְיָן עַל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? אֶלָּא מִיִּרְאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם; וּמָה רָאָה מוֹאָב לִטֹּל עֵצָה מִמִּדְיָן? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְמִנְהַג הָעוֹלָם, אָמְרוּ מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נִשְׁאַל מֵהֶם מַה מִּדָּתוֹ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו, אָמְרוּ, אַף אָנוּ נָבֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו (תנחומא):
כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר. כָּל מַה שֶּׁהַשּׁוֹר מְלַחֵךְ אֵין בּוֹ בְרָכָה (שם):
בָּעֵ֥ת הַהִֽוא. לֹא הָיָה רָאוּי לְמַלְכוּת, מִנְּסִיכֵי מִדְיָן הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת סִיחוֹן מִנּוּהוּ עֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ שָׁעָה (שם):

רש״יפְּ֠ת֠וֹרָה. כְּשֻׁלְחָנִי זֶה שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ מָעוֹת, כָּךְ כָּל הַמְּלָכִים מְרִיצִין לוֹ אִגְּרוֹתֵיהֶם, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כָּךְ שֵׁם הַמָּקוֹם (שם):
אֶ֥רֶץ בְּנֵי עַמּ֖וֹ. שֶׁל בָּלָק, מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ, עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ; וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּבָּ"ה שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר, אִלּו הָיוּ לָנוּ נְבִיאִים, חָזַרְנוּ לְמוּטָב, הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים וְהֵם פָּרְצוּ גֶדֶר הָעוֹלָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת:
לִקְרֹא ל֑וֹ. הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה:
עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙. וְאִם תֹּאמַר מַה מַּזִּיקְךָ?
הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ. סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם:
וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי. חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי כְּמוֹ (תהילים קי"ח) כִּי אֲמִילַם (תנחומא):

נביאים מיכה ה׳: ו׳-י״א

כתובים תהילים ג׳: ז׳-ד׳: ג׳

רש״יבְּנֵ֥י אִ֡ישׁ. בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הַקְּרוּיִים אִישׁ, בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר (בראשית כ: ז) ״הָשֵׁב אֶת אֵשֶׁת הָאִישׁ״, בְּיִצְחָק נֶאֱמַר (בראשית כד: סה) ״מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה״, בְּיַעֲקֹב נֶאֱמַר (בראשית כה: כז) ״אִישׁ תָּם״:
עַד מֶ֬ה כְבוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּה. עַד מָתַי אַתֶּם מְבַזִּים אוֹתִי? הֲרְאִיתֶם אֶת בֶּן יִשַׁי (שמואל א כב: ט), ״מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי״ (שמואל א כה: י), ״בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי״ (שמואל א כב: ח), ״כִּי בוֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי״ (שמואל א כ: ל), אֵין לִי שֵׁם?
תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב. תִּרְדְּפוּ לִמְצוֹא כְּזָבִים, כְּגוֹן הַזִּיפִים שֶׁמַּלְשִׁינִים עָלַי, וְלִי הָיוּ מַרְאִים שָׁלוֹם, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם דִּילָטוֹרִין שֶׁהָיוּ בִּימֵי שָׁאוּל: ״הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה״ (שמואל א כג: יט), וְכֵן הַרְבֵּה:

משנה משנה שביעית ז׳

ברטנורהכְּלָל גָּדוֹל. וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית. אִם מְכָרָן וְקִבֵּל הַדָּמִים שֶׁלָּהֶם, יֵשׁ בִּדְמֵיהֶן קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
יֶשׁ לוֹ בִּעוּר. כְּשֶׁכָּלָה לַחַיָּה חַיָּב לְבַעֵר:
עֲלֵה לוּף שׁוֹטֶה. אִצְטָרִיךְ לְמִתְנֵי לוּף שׁוֹטֶה מִשּׁוּם דִּתְנַן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּעֻקְּצִים עֲלֵה לוּף שׁוֹטֶה אֵין מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הָכִי נַמִּי לֹא לֵחוֹל עֲלַיְהוּ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית, קָמַשְׁמַע לָן:
הַדַּנְדַּנָּה. בַּעֲרָבִי נענ"ע וּבְלַעַ"ז מינטו"א:
הָעֻלְשִׁין. תְּרֵי גַוְנֵי עֻלְשִׁין הֵן, עֻלְשֵׁי גִנָּה וְעֻלְשֵׁי שָׂדֶה, וּבִשְׁאָר שָׁנִים דִּשְׁכִיחֵי עֻלְשֵׁי גִנָּה, עֻלְשֵׁי שָׂדֶה לֹא חֲשִׁיבֵי אֹכֶל וְאֵין מִטַּמֵּא טֻמְאַת אָכֳלִים, וְהָכָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּבַשְּׁבִיעִית דְּאֵין עֻלְשֵׁי גִנָּה מְצוּיִין, עֻלְשֵׁי שָׂדֶה חֲשִׁיבֵי וּמִטַּמְּאִין טֻמְאַת אָכֳלִים וּשְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהֶן:
וּכְרֵשִׁין. נַמִּי תְּרֵי גַוְנֵי נִינְהוּ, כְּרֵשֵׁי גִנָּה וּכְרֵשֵׁי שָׂדֶה, וּכְרֵשֵׁי שָׂדֶה אִצְטָרִיךְ לְאַשְׁמוּעִינַן:
הָרְגִילָה. הֵם חֲלוֹגְלוֹגוֹת וּבְלַעַ"ז בירדולגי"ש:
וְנֵץ הֶחָלָב. פְּרָחִים לְבָנִים כְּחָלָב. פֵּרוּשׁ אַחֵר עֵשֶׂב הוּא כְּשֶׁנֶּחְתָּךְ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ חָלָב:
הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. מִינֵי קוֹצִים הֵן:
אִסְטִיס. הוּא שֶׁצּוֹבְעִין בּוֹ כְּמִין תְּכֵלֶת, וְקוֹרִים לוֹ בַּעֲרָבִי ני"ל, וְקוֹצְרִים אוֹתוֹ וְהוּא צוֹמֵחַ וְדוֹמֶה לְסָפִיחַ, לְכָךְ קוֹרֵהוּ הַתַּנָּא סְפִיחֵי אִסְטִיס:
וְקוֹצָה. מִין מִמִּינֵי הַצְּבָעִים, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא אלעצפו"ר בַּעֲרָבִי:
יֶשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית. קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהֶן שֶׁלֹּא לְהַפְסִידָם וְשֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה:
וְיֶשׁ לָהֶם בִּעוּר. כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר צָרִיךְ לְבַעֲרָם, וּלְקַמָּן בִּפְנִים מְפֹרָשִׁים דִּינֵי הַבִּעוּר:

עיקר תוספות יום טוב(א) כְּלָל גָּדוֹל. לְהָכִי תָּנֵי גָּדוֹל וְלֹא כְּלָל אָמְרוּ כְּדִתְנָן בְּמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק קַמָּא דְפֵאָה וּבְמַעַשְׂרוֹת פֶּרֶק קַמָּא, מִשּׁוּם דְּגָדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל שְׁבִיעִית יוֹתֵר מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר, דְּאִלּוּ שְׁבִיעִית אִיתָא בֵּין בְּמַאֲכַל אָדָם בֵּין בְּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמַעֲשֵׂר וּפֵאָה בְּמַאֲכַל אָדָם אִיתָא בְּמַאֲכַל בְּהֵמָה לֵיתָא. גְּמָרָא שַׁבָּת פֶּרֶק ז':
(ב) וְדַרְדָּרִים. הָרַ"מ כָּתַב הָרַכִּים. וְאַף עַל גַּב דִּלְעִנְיַן מְלוּגְמָא דְּרֵישׁ פֶּרֶק ח'‏ כְּתָבוֹ, נִרְאֶה דְאַף לְכָאן מְפָרֵשׁ כֵּן:
(ג) וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים. בַּגְּמָרָא בְּבָבָא קַמָּא דַּף ק"א אָמַר קְרָא לְאָכְלָה, בְּמִי שֶׁהֲנָאָתוֹ וּבִעוּרוֹ שָׁוִין, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁבִּשְׁעַת הֲנָאָתוֹ כָּלֶה מִן הָעוֹלָם. וּמִינֵי צְבָעִים נַמִּי בִּשְׁעַת רְתִיחַת הַיּוֹרָה כָּלֶה הַשֹּׁרֶשׁ וְקוֹלֵט הַצֶּבַע, נִמְצָא דַּהֲנָאָתָן וּבִעוּרָן שָׁוֶה:

ברטנורהעִקָּר. שֹׁרֶשׁ:
וְהַחַלְבִצִין. הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל נֵץ חָלָב הָאָמוּר לְמַעְלָה:
הַבֻּכְרִיָּה. קוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי כנג"ר:
הַפּוּאָה. בַּעֲרָבִי פו"א וּבְלַעַ"ז זרויי"א:
הָרִכְפָּה. שָׁרָשִׁים שֶׁתַּחַת הַקַּרְקַע, וְשׁוֹלְקִין אוֹתָן וְשׁוֹתִין מֵימֵיהֶן, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹלָעִים בְּבִטְנוֹ יְמִיתֵם:
אֵין לָהֶם בִּעוּר. לְפִי שֶׁמִּתְקַיְּמִים בָּאָרֶץ וְלֹא כָלֶה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה לְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ לְבַעֲרוֹ מִן הַבַּיִת:
דְּמֵיהֶם מִתְבַּעֲרִים עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָכִי קָאָמַר דְּמֵיהֶם צָרִיךְ שֶׁיִּתְבַּעֲרוּ מִן הָעוֹלָם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁמִינִית. וְהוּא הַדִּין דַּהֲוֵי מָצֵי לְמִתְנֵי מִתְבַּעֲרִים אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאִם יֶשְׁנָן לְאוֹתָן דָּמִים בָּעוֹלָם אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁמִינִית חַיָּב לְבַעֲרָם בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
קַל וָחֹמֶר לִדְמֵיהֶן. וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר מַחְמִיר אֲנִי בִּדְמֵיהֶן יוֹתֵר מִבָּהֶן עַצְמָן, דִּפְרִי עַצְמוֹ מִנְכָּר וְלֹא אָתֵי לְמֵעֲבֵד בֵּיהּ סְחוֹרָה, אֲבָל דָּמִים לֹא מִנְכְּרֵי וְאָתֵי לְמֵעֲבֵד בֵּיהּ סְחוֹרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

ברטנורהוְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ. פֶּרַח שֶׁעַל הַפִּטְמָא:
וּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים. כָּל הַנֵּי צוֹבְעִים בָּהֶן:
וְהַגַּלְעִינִים. גַּרְעִינֵי פֵרוֹת, כְּגוֹן הַגַּרְעִינִים שֶׁבַּזֵּיתִים שֶׁמּוֹצִיאִים מֵהֶן שֶׁמֶן, וְגַרְעִינֵי תְמָרִים שֶׁרְאוּיִן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה:
צוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ. דִּכְתִיב לָכֶם, לְכָל צָרְכֵיכֶם:
לֹא בִבְכוֹרוֹת וְלֹא בִתְרוּמוֹת. דִּלְמָא מַשְׁהֵי לְהוּ לְגַבֵּיהּ וְאָתֵי בְהוּ לִידֵי תַקָּלָה. וְדַוְקָא בִּבְכוֹר חַי גָּזְרוּ, אֲבָל שָׁחוּט שָׁרֵי לְמָכְרוֹ אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנּוּ בְאִטְלִיז:
לֹא בִנְבֵלוֹת וְלֹא בִטְרֵפוֹת. דְּמֵאַחַר דְּכָתַב רַחֲמָנָא טְמֵאִים הֵם, מַה צָּרִיךְ לוֹמַר תּוּ וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם, אֶלָּא אֶחָד לְאִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד לְאִסּוּר הֲנָאָה. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי חֲמוֹר הֲרֵי גָמָל וְסוּס וָפֶרֶד, שָׁאנֵי הַנֵּי דְּלִמְלַאכְתָּן הֵן גְּדֵלִים, וְלֹא אָסְרוּ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה אֶלָּא בְדָבָר הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, אֲבָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶם אֵין אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה אֶלָּא סְתַם יֵינָן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶם אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה:
וְלֹא יְהֵא לוֹקֵחַ. כְּלוֹמַר לוֹקֵט וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק, דְּנִרְאֶה כִּסְחוֹרָה. אֲבָל כְּשֶׁבְּנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְקָטָן לְמָכְרָן לֹא מֵחֲזֵי כִּסְחוֹרָה:
לָקַח לְעַצְמוֹ. לָקַט לְעַצְמוֹ לֶאֱכֹל וְהוֹתִיר, מֻתָּר לְמָכְרָן אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ה) שְׁבִיעִית. וּלְעִנְיַן בִּעוּר כָּתַב הָרַ"מ בְּפֶרֶק ז'‏ דְּאֵין לָהֶם בִּעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן, וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה יָהִיב טַעֲמָא דְּלַהֲסָקָה קַיְמֵי, וּמְפָרֵשׁ בְּכָל גַּרְעִינֵי פֵרוֹת, וְכֵיוָן דְּעִקַּר הַפְּרִי רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם חָלָה קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית עֲלֵיהֶם. אֲבָל לְפִי פֵּרוּשׁ הָרַ"ב דַּוְקָא בַּהֲנֵי דִרְאוּיִים לִבְהֵמָה אוֹ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שֶׁמֶן נִרְאֶה דְּתַנָּא נָקַט שְׁבִיעִית, וְהוּא הַדִּין בִּעוּר:
(ו) מִלָּשׁוֹן וְלֹא אָסְרוּ מַשְׁמַע דְּרַבָּנָן הוּא דְּאָסְרֵי, וְקָשֶׁה דַּהֲרֵי מִמִּקְרָא הוּא נִדְרָשׁ. וְנִרְאֶה לִי דְּאַף עַל גַּב דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה מִדִּכְתִיב יִהְיוּ, אֲפִלּוּ הָכִי מִדִּכְתִיב נַמִּי לָכֶם לוֹמַר שֶׁלָּכֶם יִהְיוּ, נִשְׁאַר הָאִסּוּר וְהַהֶתֵּר מָסוּר לַחֲכָמִים לְפָרֵשׁ לָנוּ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ אָסוּר וּבְאֵיזֶה דֶרֶךְ מֻתָּר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) יַרְקוֹת שָׂדֶה. לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי (פֶּרֶק ה'‏ מִשְׁנָה ד') דְּכָל הַסְּפִיחִים אֲסוּרִים, הָכָא בִּירָקוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָן דְּאֵין לַחֲשֹׁד שֶׁנִּזְרְעוּ בַּשְּׁבִיעִית, מֻתָּרִין. וּלְהָכִי תְּנָן יַרְקוֹת שָׂדֶה, מַשְׁמַע הַגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם בַּשָּׂדֶה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:

ברטנורהלָקַח בְּכוֹר. בַּעַל מוּם, דְּמֻתָּר לְזָרִים:
מֻתָּר לְמָכְרוֹ. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִמְכְּרֶנּוּ אֶלָּא בַדָּמִים שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יִשְׂתַּכֵּר בּוֹ:
מֻתָּרִין לְמָכְרָן. דְּהָא כְּתִיב גַּבֵּי נְבֵלָה (דברים יד) אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, הָא לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא לְקַיְּמָן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה, אֲבָל בְּנִזְדַּמֵּן מֻתָּר:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִי שֶׁנִּתְמַנָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צַיָּד אֶלָּא שֶׁמָּצָא עוֹפוֹת טְמֵאִים, כְּמוֹ כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר (דברים כב). וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא דְּאָמַר צַיָּדֵי דַּוְקָא:
נִתְמַנָּה. נִזְדַּמֵּן, לְשׁוֹן וַיְמַן הַמֶּלֶךְ (דניאל א):
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. לְמִי שֶׁאֵינוֹ צַיָּד, וַאֲפִלּוּ אֵין אֻמָּנוּתוֹ בְּכָךְ, וְטַעֲמַיְהוּ דְרַבָּנָן לְפִי שֶׁהַצַּיָּדִים שֶׁצְּרִיכִים לִתֵּן מַס לַמֶּלֶךְ מֵאֻמָּנוּתָם הִתִּירוּ לָהֶם לִמְכֹּר חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים טְמֵאִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִפְרֹעַ לַמֶּלֶךְ הַמַּס שֶׁעֲלֵיהֶם, אֲבָל שְׁאָר כָּל אָדָם לֹא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(ח) הֲוָה לֵיהּ לְמִנְקָט קְרָא דְּלָכֶם דְּמַיְתֵי בַּגְּמָרָא כְּדִלְעֵיל אֶלָּא דְנָקַט פָּסוּק מְרֻוָּח דִּמְפֹרָשׁ כָּתוּב דִּמְכִירָה מֻתֶּרֶת:
(ט) וּלְמַאי דְכָתְבִינַן דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אָסוּר אֶלָּא שֶׁמָּסוּר בְּיַד חֲכָמִים, אִיכָּא לְמֵימַר דְּמִשּׁוּם מַס נַמִּי כֹּחַ בְּיָדָם לוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה לֹא אָסְרָה בְּכִי הָא, אִי נַמִּי מִשּׁוּם חַיֵּי נֶפֶשׁ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. חֲכָמִים הַיְנוּ תַּנָּא קַמָּא, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּצַיָּד כְּשֶׁמְּכַוֵּן לָצוּד טְמֵאִים אִיכָּא בֵּינַיְהוּ, דְּלַחֲכָמִים שָׁרֵי הוֹאִיל וּמֵחֲמַת אֻמָּנוּתוֹ נִתְחַיֵּב מַס רַשַּׁאי לְכַוֵּן לָצוּד הַטְּמֵאִים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִפְרֹעַ הַמַּס, וּלְתַנָּא קַמָּא אַף עַל פִּי דְּצַיָּד הוּא לֹא הִתִּירוּ לוֹ אֶלָּא בְּנִזְדַּמֵּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוֶרֶד. שׁוֹשָׁן:
וְהַכֹּפֶר. הוּא שֶׁקּוֹרִים לוֹ בַּעֲרָבִי אלחנ"א. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא בֹּשֶׂם שֶׁקּוֹרִין גרופול"י:
וְהַקְּטָף. אִילַן אֲפַרְסְמוֹן:
לֹטֶם. תַּרְגּוּם לוֹט וַלְטוֹס. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא צינוב"ר בַּעֲרָבִי, פניולי"ש בְּלַעַ"ז:
יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. וְהוּא הַדִּין דְּיֵשׁ לָהֶן בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּמִּשְׁנָה:
מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶרִי. וְדִינָן כְּעֵצִים דְּאֵין לָהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית מִשּׁוּם דַּהֲנָאָתָן אַחַר בִּעוּרָן, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה לְאָכְלָה, דּוּמְיָא דַאֲכִילָה, שֶׁהֲנָאָתָן וּבִעוּרָן שָׁוֶה, יָצְאוּ עֵצִים דַּהֲנָאָתָן אַחַר בִּעוּרָן. וְתַנָּא קַמָּא סֵבֶר דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

ברטנורהוֶרֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן יָשָׁן. וֶרֶד שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שִׁשִּׁית, יִלְקֹט אֶת הַוֶּרֶד קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר וְהַכֹּל מֻתָּר. אֲבָל וֶרֶד שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל שְׁמִינִית וּכְבָר הִגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר שֶׁל הַוֶּרֶד, חַיָּב לְבַעֵר אֶת הַכֹּל, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא דִשְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם:
וְחָרוּבִין חֲדָשִׁים וְכוּ'. הָכָא מַיְרֵי בְּבָא לִשְׁתּוֹת הַיַּיִן אַחַר זְמַן הַבִּעוּר, דִּבְכָל עִנְיָן חַיָּב לְבַעֵר. וְאִם לֹא נִשְׁתַּהוּ הֶחָרוּבִים בַּיַּיִן עַד זְמַן הַבִּעוּר יִלְקֹט הֶחָרוּבִין וְהַיַּיִן מֻתָּר כְּמוֹ בְּוֶרֶד, וְהָכִי תַּנְיָא בְּהֶדְיָא בַּתּוֹסֶפְתָּא:
זֶה הַכְּלָל וְכוּ'. בְּכָל אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה מַיְרֵי, דִּבְכֻלָּן בְּמִינוֹ בְּמַשֶּׁהוּ וּמִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. וְאֵינָהּ הֲלָכָה:
הַשְּׁבִיעִית אוֹסֶרֶת בְּכָל שֶׁהוּא בְּמִינָהּ. לְאַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל קֹדֶם הַבִּעוּר אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית שֶׁיְּהֵא אָסוּר לְהַפְסִידָהּ וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם, בֵּין בְּמִינָהּ בֵּין שֶׁלֹּא בְמִינָהּ:
וְשֶׁלֹּא בְמִינָהּ. אֲפִלּוּ לְאַחַר הַבִּעוּר בְּנוֹתֵן טַעַם:

עיקר תוספות יום טוב(טו) הָכִי מַשְׁמַע בַּיְרוּשַׁלְמִי. וְהַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב הֶאֱרִיךְ לְהַפְלִיא וּמַסִּיק וְנִרְאֶה כְּפֵרוּשׁ הָרַ"מ שֶׁמְּפָרֵשׁ וֶרֶד חָדָשׁ בְּשֶׁמֶן יָשָׁן וֶרֶד דִּשְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן דְּשִׁשִּׁית יִלָּקֵט, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כֹּחַ הַוְּרָדִין וְטַעֲמָם בַּשֶּׁמֶן שֶׁהַשֶּׁמֶן יָשָׁן וְהַוֶּרֶד חָדָשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן יַנִּיחֵהוּ זְמַן רַב. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ וֶרֶד דִּשְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן דִּשְׁמִינִית, וְזֶה יִכָּנֵס בּוֹ כֹּחַ הַוֶּרֶד וְטַעֲמוֹ מִיָּד, וּמִפְּנֵי זֶה חַיָּב לְבַעֵר הַשֶּׁמֶן. וּפֵרֵשׁ הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה כִּי הַוֶּרֶד הַיָּשָׁן נוֹתֵן כֹּחַ וְטַעַם יוֹתֵר מַהֵר מִן הֶחָדָשׁ, וְהַשֶּׁמֶן הֶחָדָשׁ נֹחַ לִקְלֹט טַעַם יוֹתֵר מֵהַיָּשָׁן:
(טז) וְתָמוּהַּ דִּבְמִשְׁנָתֵנוּ מַשְׁמַע דִּבְּעִנְיָן אֶחָד שְׁנָאָן לְוֶרֶד וְחָרוּבִין אֶלָּא שֶׁדִּינָם נִשְׁתַּנָּה כוּ'. וְהָרַ"מ מְפָרֵשׁ דְּחָרוּבִין בְּיַיִן יִכְנוֹס בּוֹ טַעַם הֶחָרוּבִין מִיָּד, וּמִפְּנֵי זֶה עַל שְׁנֵי הַדְּרָכִים חַיָּב לְבַעֵר:
(יז) רְצוֹנוֹ לוֹמַר זֶה הַכְּלָל לַאֲתוֹיֵי כָּל אִסּוּרִים:
(יח) כָּל שֶׁהוּא. תֵּימַהּ לְמַאי הָדָר תָּנֵי לֵיהּ, וַהֲרֵי זֶה הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ שֶׁל שְׁבִיעִית בָּא, כִּדְתָנֵי חַיָּב לְבַעֵר. וְנִרְאֶה לִי דִּלְעִנְיַן גִּדּוּלִין הוּא, שֶׁאִם לָקַח בָּצָל שִׁשִּׁית וּנְטָעָהּ בַּשְּׁבִיעִית וְהוֹסִיפָה כָּל שֶׁהוּא, אוֹתוֹ כָּל שֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת הָעִקָּר וּמִחַיֵּב כֻּלּוֹ בְּבִעוּר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, וְעַיֵּן שָׁם:

גמרא ברכות ל״ט ב: ג׳-י״א

אִתְמָר הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם פְּתִיתִין וּשְׁלֵמִים אָמַר רַב הוּנָא מְבָרֵךְ עַל הַפְּתִיתִים וּפוֹטֵר אֶת הַשְּׁלֵמִים. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁלֵימָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר אֲבָל פְּרוּסָה שֶׁל חִטִּין וּשְׁלֵימָה מִן הַשְּׂעוֹרִין דִּבְרֵי הַכֹּל מְבָרֵךְ עַל הַפְּרוּסָה שֶׁל חִטִּין וּפוֹטֵר אֶת הַשְּׁלֵימָה שֶׁל שְׂעוֹרִין. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְיָרֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶן וּמַנּוּ מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא דְּמַר בְּרֵיה דְרָבִינָא מַנִּיחַ פְּרוּסָה בְּתוֹךְ הַשְּׁלֵימָה וּבוֹצֵעַ תָּנֵי תַּנָא קָמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַנִיחַ הַפְּרוּסָה בְּתוֹךְ הַשְּׁלֵימָה וּבוֹצֵעַ וּמְבָרֵךְ. אָמַר לֵיהּ מַה שְׁמָךְ אָמַר לֵיהּ שַׁלְמָן. אָמַר לֵיהּ שָׁלוֹם אַתָּה וְשָׁלוֹם מִשְׁנָתָךְ שֶׁשַּׂמְתָּ שָׁלוֹם בֵּין הַתַּלְמִידִים. אָמַר רַב פָּפָּא הַכֹּל מוֹדִים בְּפֶסַח שֶׁמַּנִּיחַ פְּרוּסָה בְּתוֹךְ שְׁלֵימָה וּבוֹצֵעַ. מָאי טַעְמָא (דברים ט''ז) לֶחֶם עוֹנִי כְתִיב. אָמַר רִבִּי אַבָּא וּבְשַׁבָּת חַיָּיב לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת מָאי טַעְמָא (שמות ט''ז) לֶחֶם מִשְׁנֶה כְתִיב. אָמַר רַב אַשֵׁי חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב כַּהֲנָא דְנָקִיט תַּרְתֵּי וּבָצַע חָדָא. רִבִּי זֵירָא הֲוָה בָצַע אַכּוּלָה שֵׁירוּתָא. אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לְרַב אַשֵׁי וְהָא קָא מִתְחֲזֵי כְּרַעֲבְתָנוּתָא אָמַר כֵּיוַן דְּכָל יוֹמָא לָא קָא עָבִיד הָכִי וְהָאִידְנָא קָעָבִיד לָא מִתְחֲזֵי כְּרַעְבְתָנוּתָא רַב אָמֵי וְרַב אָסֵי כִּי הֲוָה מִתְרַמֵי לְהוּ רִיפְתָּא דְעֵרוּבָא מְבָרְכִין עָלֵיהּ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. אַמְרֵי הוֹאִיל וְאִתְעֲבִיד בֵּיהּ מִצְוָה חָדָא נַעֲבֵיד בֵּיהּ מִצְוָה אַחֲרִיתִי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בענין בעיות הברכה על פת שלמה או פרוסה: אם הביאו לפניהם, לפני המסובין פתיתין ושלמין, פרוסות לחם וככרות לחם שלמים, אמר רב הונא: מברך על הפתיתין ופוטר בברכה זו אף את השלמין. ור' יוחנן אמר: לברך על השלמה הרי זה מצוה מן המובחר. אבל אם היתה פת פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין, דברי הכל שמברך על הפרוסה של חטין, שאף שהיא פרוסה, מכל מקום היא מעולה ובכך הוא פוטר את השלמה של שעורין.
ולגבי עצם המחלוקת בין ר' יוחנן ורב הונא אמר רב נחמן בר יצחק: וירא שמים יוצא ידי שניהם, ומנו [ומיהו] ירא שמים זה? — מר בריה [בנו] של רבינא, שכן מסופר במר בריה [בנו] של רבינא שמנהגו שהיה מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע על שתיהן.
וכן מסופר שתני תנא קמיה [שנה חוזר המשניות לפני] רב נחמן בר יצחק: מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע ומברך. אמר ליה [לו] רב נחמן: מה שמך? אמר ליה [לו]: שלמן. אמר ליה [לו] רב נחמן במשחק מילים: שלום אתה ושלמה משנתך, ששמת שלום בין התלמידים שעל ידי ברייתא זו מתיישבות הדעות החולקות.
פתרון זה, מחוזק במקרה מיוחד, שאמר רב פפא: הכל מודים בפסח, באכילת מצה לשם מצוה, שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ביחס למצה לשון — "לחם עני" (דברים טז, ג) כתיב [נאמר] במקרא, ודרכם של עניים לאכול לחמם בפרוסות ויש חשיבות, איפוא, אף במצה הפרוסה.
ב ואגב דיני בציעת הפת, ובפרט בחג, מביאים דבר הלכה שאמר ר' אבא: ובשבת חייב אדם לבצוע בסעודה על שתי ככרות. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — בפרשת המן בפסוק המדבר מענין הלקיטה ביום שישי לצורך שבת, לשון "לחם משנה" (שמות טז, כב) כתיב [נאמר], וכזכר לכך גם סעודות השבת הן על לחם משנה.
על דרך הבציעה אמר רב אשי: חזינא ליה [ראיתי אותו] את רב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא [שהיה מחזיק שתי ככרות ובוצע אחת]. ר' זירא הוה בצע [היה בוצע] בסעודת שבת אכולא שירותא [לכל הסעודה], שהיה חותך מתחילה פרוסה גדולה אחת וממנה היה אוכל כל הסעודה. על כך אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: והא קא מתחזי כרעבתנותא [והרי זה נראה כרעבתנות] כאשר אדם פורס פרוסה גדולה כל כך לאכול ממנה. אמר ליה [לו] רב אשי: כיון שכל יומא [יום] הוא לא קעביד הכי [עושה כן], והאידנא קא עביד [ועכשיו הוא עושה] לא מתחזי כרעבתנותא [נראה זה כרעבתנות] אלא כחיבוב מצות סעודת שבת.
ובענין אכילת שבת מסופר: רב אמי ורב אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא [כאשר היה מזדמן להם לחם, שעשו בו עירוב] היו מברכין עליה [עליו] "המוציא לחם מן הארץ" בסעודת השבת. אמרי [אמרו] את טעמם: הואיל ואתעביד ביה [ונעשתה בו] מצוה חדא [אחת], נעביד ביה [נעשה בו] מצוה אחריתי [אחרת].

זוהר ספר הזהר, בלק ט״ו

וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים ק''ב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף וְגוֹמֵר. תְּלַת אִינוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ תְּפִלָּה וְאוּקְמוּהָ מִלָּה דָּא חָד הֲוָה מֹשֶׁה וְחָד הֲוָה דָוִד וְחָד עָנִי דְאִתְכְּלִילוּ בְהוּ וְאִתְחֲבָר בְּהוּ וְאִי תֵימָא הָא כְתִיב (חבקוק ג) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא הָא אַרְבַּע אִינוּן. אֶלָּא חֲבַקּוּק לָאוּ בְגִין תְּפִלָּה הֲוָה וְאַף עַל גַּב דִּכְתִּיב בֵּיהּ תְפִלָּה תוּשְׁבַחְתָּא וְהוֹדָאָה אִיהוּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַל דְּאַחְיָא לֵיהּ וְעָבַד עִמֵּיהּ נִסִין וּגְבוּרָן דְהָא בְרֵיהּ דְשׁוּנַמִּית הֲוָה. אֲבָל תְּלָתָא אִינוּן דְאִקְרוּן תְּפִלָּה. (תהלים צ) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים תְּפִלָּה דָא דְלֵית כְּגִינֵיהּ בְּבַר נַשׁ אַחֲרָא תְּפִלָּה לְדָוִד. תְּפִלָּה דָא אִיהוּ תְפִלָּה דָא דְלֵית כְּגִינֵיהּ בְּמַלְכָּא אַחֲרָא. תְּפִלָּה לֶעָנִי. תְפִלָּה דָא קָדִים לִתְפִלָּה דְמֹשֶׁה. וְקָדִים לַתְּפִלָּה דְדָוִד וְקָדִים לְכָל שְׁאָר צְלוֹתִין דְעַלְמָא. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּעָנִי אִיהוּ תְבִיר לִבָא. וּכְתִיב (שם לד) קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹמֵר וּמִסְכְּנָא עָבִיד תָּדִיר קְטָטָה בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָצִית וְשָׁמַע מִלּוֹי. כֵיוַן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ פָּתַח כָּל כַּוֵּי רְקִיעִין וְכָל שְׁאָר צְלוֹתִין דְּקָא סַלְקִין לְעֵילָא דָחֵי לוֹן הַהוּא מִסְכְּנָא תְבִיר לִבָּא דִכְתִיב תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף. כִּי יִתְעַטֵּף מִבְעֵי לֵיהּ. מָאי כִּי יַעֲטוֹף. אֶלָּא אִיהוּ עָבִיד עִטּוּפָא לְכָל צְלוֹתִין דְעַלְמָא וְלָא עָאלִין עַד דִצְלוֹתָא דִילֵיהּ עָאלַת. וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָמַר יִתְעַטְּפוּן כָּל צְלוֹתִין וּצְלוֹתָא דָא תִיעוּל לְגַבַּאי. לָא בָעֵינָא הָכָא בֵי דִינָא דִידוּנוּן בֵינָנָא קָמָאי לִיהֱווֹ תַרְעוּמִין דִּילֵיהּ וַאֲנָא וְהוּא בִלְחוֹדָנָא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִתְיַיחֵד בִּלְחוֹדוֹי בְאִינוּן תוּרְעֲמִין בְּהַהוּא צְלוֹתָא דִכְתִיב וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. לִפְנֵי יְיָ וַדָּאי. כָל חֵילֵי שְׁמַיָּא שָׁאֲלִין אִלֵּין לְאִלֵּין. קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא בְמָאי אִתְעֲסָק בְמָאי אִשְׁתְּדַל. אַמְרִין אִתְיַחֲדָא בְתִיאוּבְתָּא בְמָאנִין דִּילֵיהּ כֻּלְּהוּ לָא יַדְעוּ מַה אִתְעֲבִיד מֵהַהוּא צְלוֹתָא דְמִסְכְּנָא וּמִכָּל אִינוּן תוּרְעָמִין דִּילֵיהּ דְּלֵית תִיאוּבְתָּא לְמִסְכְּנָא אֶלָּא כַד שָׁפִיךְ דִּמְעוֹי בְתוּרְעָמוּ קָמֵי מַלְכָא קַדִּישָׁא וְלֵית תִּיאוּבְתָּא בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אֶלָּא כַד מְקַבֵּל לוֹן וְאוּשְׁדוּ קָמֵיהּ וְדָאי אִיהִי צְלוֹתָא דְעָבִיד עִטּוּפָא לְכָל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא. מֹשֶׁה צַלֵּי צְלוֹתֵיהּ וְאִתְעַכָּב כַּמָּה יוֹמִין בְהָאי תְפִלָּה. דָּוִד חָמָא דְכָל כַּוִין וְכָל תַּרְעֵי שְׁמַיָא כֻלְּהוּ זַמִינִין לְאַפְתְּחָא לְמִסְכְּנָא וְלֵית בְּכָל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָצִית מִיַּד כִּצְלוֹתָא דְמִסְכְּנָא כֵיוַן דְּחָמָא הָאי עָבַד גַּרְמֵיהּ עַנְיָא וּמִסְכְּנָא פָשַׁט לְבוּשָׁא דְמַלְכוּתָא וְיָתִיב בְּאַרְעָא כְּמִסְכְּנָא אָמַר תְפִלָּה דִכְתִּיב תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה יְיָ אָזְנְךָ עֲנֵנִי. וְאִי תֵימָא אֲמָאי. בְּגִין כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. אָמַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דָוִד וְלָאוּ מַלְכָּא אַנְתְּ וּשְׁלִיטָא עַל מַלְכִין תַּקִּיפִין וְאַתְּ עָבִיד גַּרְמָךְ עָנִי וְאֶבְיוֹן. מִיַּד אַהְדָר צְלוֹתֵיהּ בְּגוֹוָנָא אַחֲרָא וְשָׁבַק מִלָּה דְאֶבְיוֹן דְּעָנִי וְאָמַר שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אֲנִי. וְעִם כָּל דָא כֹלָא הֲוָה בֵיה בְּדָוִד אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ:

תרגום הזוהרוְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי וְכוּ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח, תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם תְּפִלָּה, וְהֶעֱמִידוּהוּ דָּבָר זֶה. אֶחָד הוּא מֹשֶה, אֶחָד הוּא דָּוִד, וְאֶחָד הוּא עָנִי, שֶׁנִּכְלָל בָּהֶם וְנִתְחַבֵּר בָּהֶם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב, תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא, הֲרֵי אַרְבָּעָה הֵם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא חֲבַקּוּק, לֹא מִשּׁוּם תְּפִלָּה הוּא אָמַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תְּפִלָּה, שֶׁבָח וְהוֹדָאָה הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל שֶׁהֱחֶיָה אוֹתוֹ, וְעָשָׂה עִמּוֹ נִסִּים וּגְבוּרוֹת. כִּי בְּנָהּ שֶׁל שׁוּנַמִּית הָיָה, שֶׁהֱחֶיָה אוֹתוֹ אֱלִישָׁע. אֲבָל שְׁלֹשָה הֵם הַנִּקְרָאִים תְּפִלָּה, תְּפִלָּה לְמֹשֶה אִישׁ הָאֱלֹקִים, תְּפִלָּה זוֹ שֶׁאֵין כָּמוֹהָ בְּאָדָם אַחֵר. תְּפִלָּה לְדָוִד, תְּפִלָּה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ בְּמֶלֶךְ אַחֵר. תְּפִלָּה לֶעָנִי, תְּפִלָּה הִיא. מְאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָה מִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן, הֱוֵי אוֹמֵר, תְּפִלָּה שֶׁל עָנִי. תְּפִלָּה זוֹ קוֹדֶמֶת לִתְפִלָּה שֶׁל מֹשֶה, וְקוֹדֶמֶת לִתְפִלָּה שֶׁל דָּוִד. וְקוֹדֶמֶת מִכָּל שְׁאָר תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם. שׁוֹאֵל מַהוּ הַטַעַם, וּמֵשִׁיב, מִשּׁוּם שֶׁעָנִי הוּא שָׁבוּר הַלֵּב, וְכָתוּב, קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. וְהֶעָנִי עוֹשֶׂה תָּמִיד רִיב עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו. כֵּיוָן שֶׁהֶעָנִי הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, פּוֹתֵחַ כָּל חֲלוֹנוֹת הָרָקִיעַ וְכָל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת הָעוֹלוֹת לְמַעְלָה דּוֹחֶה אוֹתָם אוֹתוֹ הֶעָנִי, שָׁבוּר הַלֵּב. שֶׁכָּתוּב, תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטוֹף. וְהָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, כִּי יִתְעַטֵּף, מַהוּ כִּי יַעֲטוֹף. אֶלָּא, הַפֵּרוּשׁ הוּא, הוּא עוֹשֶׂה אִיחוּר, שֶׁמְּאַחֵר כָּל תְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁאֵינָן נִכְנָסוֹת עַד שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ נִכְנֶסֶת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, תִּתְאֲחֵרְנָה כָּל הַתְּפִלּוֹת וּתְפִלָּה זוֹ תַּעֲלֶה אֵלָי, אֵינִי צָרִיךְ כָּאן בֵּית דִּין שֶׁיָּדוּנוּ בֵּינֵינוּ, לְפָנַי תִּהְיֶינָה הַתַּרְעוֹמוֹת שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי וְהוּא נִהְיֶה בִּלְבַדֵּנוּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְיַחֵד בִּלְבַדּוֹ בְּאֵלּוּ הַתַּרְעוֹמוֹת, בַּתְּפִלָּה הַהִיא, שֶׁכָּתוּב, וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפּוֹךְ שִׂיחוֹ. לִפְנֵי ה', וַדַּאי. כָּל צְבָאוֹת הַשָּׁמַיִם שׁוֹאֲלִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, בַּמֶּה עוֹסֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּמֶּה מִשְׁתַּדֵּל. אוֹמְרִים לָהֶם, הוּא מִתְיַחֵד בִּתְשׁוּקָה בַּכֵּלִים שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּנִשְׁבְּרֵי לֵב. כֻּלָּם אֵינָם יוֹדְעִים מַה נַּעֲשֶׂה מִתְּפִלַּת הֶעָנִי, וּמִכָּל אֵלּוּ הַתַּרְעוֹמוֹת שֶׁלּוֹ, כִּי אֵין תְּשׁוּקָה לֶעָנִי אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת בְּתַּרְעוֹמוֹת לִפְנֵי הַמֶלֶךְ הַקָדוֹשׁ. וְאֵין תְּשׁוּקָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל אוֹתָם, וְנִשְׁפָּכִים לְפָנָיו. וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁעוֹשָׂה אִיחוּר וְעִכּוּב לְכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. מֹשֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ וְנִתְעַכֵּב כַּמָּה יָמִים בַּתְּפִלָּה הַזּוֹ, מֵחֲמַת תְּפִלַּת הֶעָנִי. דָּוִד רָאָה שֶׁכָּל הַחֲלוֹנוֹת וְכָל שַׁעֲרֵי הַשָׁמַיִם כֻּלָּם מוּכָנִים לְהִפָּתַח לִתְפִלַּת הֶעָנִי, וְאֵין בְּכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב לָהּ מִיָּד, כִּתְפִלַּת הֶעָנִי. כֵּיוָן שֶׁרָאָה זֶה, עָשָׂה עַצְמוֹ עָנִי וְאֶבְיוֹן, פָּשַׁט לְבוּשׁ הַמַּלְכוּת וְיָשַׁב עַל הָאָרֶץ כָּאֶבְיוֹן, וְאָמַר תְּפִלָּה, שֶׁכָּתוּב, תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה' אָזְנְךְ עֲנֵנִי. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה, מִשּׁוּם כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲנִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דָּוִד, וְכִי אֵינְךְ מֶלֶךְ וְשַׁלִּיט עַל מְלָכִים גִּבּוֹרִים, וְאַתָּה עוֹשֶׂה עַצְמְךְ עָנִי וְאֶבְיוֹן. מִיָּד הֶחֱזִיר תְּפִלָּתוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר, וְעָזַב הַמִּלִּים אֶבְיוֹן וְעָנִי, וְאָמַר, שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי. וְעִם כָּל זֶה, הַכֹּל הָיָה בְּדָוִד, הֵן עָנִי וְהֵן חָסִיד. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, יָפֶה אָמַרְתָּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: ח׳-י״א

א. מִי שֶׁטָּעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וְלֹא מוֹרִיד הַטַּל חוֹזֵר לְרֹאשׁ וְאִם הִזְכִּיר הַטַּל אֵינוֹ חוֹזֵר. וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה וְאָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם חוֹזֵר לְרֹאשׁ וְאִם לֹא הִזְכִּיר טַל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ שֶׁאֵין הַטַּל נֶעְצַר וְאֵין צָרִיךְ בַּקָּשָׁה:

ב. מִי שֶׁשָּׁכַח שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים אִם נִזְכָּר קוֹדֶם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְאִם נִזְכָּר אַחַר שֶׁבֵּירָךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה:

ג. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבוֹא אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה וּמַזְכִּיר. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְאִם הָיָה רָגִיל לוֹמַר תַחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ קוֹדֶם שֶׁיַּעֲקוֹר רַגְלָיו חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה:

ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה שֶׁל רָאשֵׁי חָדָשִׁים אֲבָל עַרְבִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִם לֹא הִזְכִּיר אֵינוֹ חוֹזֵר:

מוסר ספר חסידים קי״ב-קי״ד

אִם חָטָּא חַבֵירְךָ וְהִתְרִיתָ בּוֹ פְּלוֹנִי אַל תַּעֲשֶׂה כֵּן יוֹתֵר וְחָזַר וַעֲשָׂאוֹ כִּי לֹא יִשְׁמַע אֵלֶיךָ וְעָבַר עֲבֵירָה תַּכְרִיז עָלָיו בָּרַבִּים הִתְרֵיתִי בוֹ וְהוּא לֹא שָׁמַע לְהַתְרָאָתִי: וְאִם יְרַנְּנוּ הָעוֹלָם עַל צַדִיק פְּלוֹנִי אֶחָד שֶׁבָּא לוֹ מִקְרֶה אֶחָד רָע. תֹּאמַר לוֹ בַעֲוֹן הַדּוֹר נִתְפַּשׂ שֶׁהַצַדִּיקִים נִתְפָּשִׂים בַּעֲוֹן הַדּוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה) רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם: הַמְּשַׁנֶּה מִנְהַג רִאשׁוֹנִים כְּמוֹ פְּיוּטִים וְקְרוֹבֵץ שֶׁהִנְהִיגוּ לוֹמַר קְרוֹבֵץ הַקַּלִיר וְאוֹמֵר קְרוֹבֵץ אֲחֵרוֹת עוֹבֵר מִשּׁוּם (משלי כב) אַל תַּסִּיג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ. לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךְ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים:

תורה במדבר כ״ב: ב׳-ז׳