חק לישראל - פרשת בלק יום שני

ברטנורהאֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, דְּנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּפֶּסַח (במדבר ט) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וְנֶאֱמַר מוֹעֲדוֹ בַּתָּמִיד (שם כח) תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ, מַה מּוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּתָּמִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) עַל עוֹלַת הַתָּמִיד, אַף מוֹעֲדוֹ הָאָמוּר בַּפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:
שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ. אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן בַּלַּיְלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ז) בְּיוֹם צַוֹּתוֹ לְהַקְרִיב, בַּיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה:
מִחוּי. קִנּוּחַ, כְּמוֹ אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ (משלי ל). מִחוּי קְרָבָיו דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא יַסְרִיחוּ:
צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין. דְּאֶפְשָׁר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:
הַרְכָּבָתוֹ. עַל כְּתֵפוֹ לַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לָעֲזָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ, אֵין דּוֹחֶה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל. וְכֵן הֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ שֶׁל קָרְבָּן פֶּסַח לְהָסִיר מוּמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אִסּוּר שְׁבוּת, שֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ, אֵינָן דּוֹחִים. וְהָא דִתְנַן בְּשִׁלְהֵי עֵרוּבִין חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, הַהִיא בִּיבֵשָׁה דְּמִפְרָךְ פַּרְכָא, וּמַתְנִיתִין דְּהָכָא בְּלַחָה. וְאַף עַל פִּי דִּכְשֶׁחוֹתְכָהּ בְּשִׁנָּיו אוֹ בְיָדוֹ כִּלְאַחַר יָד הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר בְּלַחָה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבְּדַהּ מֵאֶתְמוֹל:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דּוֹחִין. דְּסָבַר מַכְשִׁירֵי מִצְוָה דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת:

עיקר תוספות יום טוב(א) וּזְרִיקַת דָּמוֹ. תָּנָא אַגַּב שְׁחִיטָתוֹ. תּוֹסָפוֹת. דְּהָא זְרִיקָה מִשּׁוּם מַאי תְּהֵא אֲסוּרָה. וְכָתְבוּ עוֹד דְּלֹא אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי וְהֶפְשֵׁטוֹ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי בִכְלַל הֶקְטֵר חֲלָבָיו, דְּאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הֶפְשֵׁט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ב) וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. בַּגְּמָרָא תַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבָה מִצְוָה בִשְׁעָתָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵבָרִים וּפְדָרִים כָּל הַלַּיְלָה וְאֵין מַמְתִּינִין עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. עַד כָּאן. וְטַעֲמָא דְמַקְדִּימִין, שֶׁהֲרֵי דָחֲתָה שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת כִּדְאִיתָא בִמְנָחוֹת דַּף ע"ב. וְהַיְנוּ טַעֲמָא שֶׁהֻצְרַךְ הָרַ"ב לְפָרֵשׁ גַּבֵּי שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כוּ', דְּאִי לָאו הַהוּא קְרָא לֹא דָחִינַן לַשַּׁבָּת כְּלָל:
(ג) מַשְׁמַע דִּירוּשָׁלַיִם רְשׁוּת הָרַבִּים הִיא. וּבְמִשְׁנָה ט'‏ פֶּרֶק י'‏ דְּעֵרוּבִין פֵּרֵשׁ הָרַ"ב דִּירוּשָׁלַיִם כַּרְמְלִית הִיא. פֵּרְשׁוּ בַתּוֹסָפוֹת דְּהָכָא לְאַחַר שֶׁנִּפְרְצוּ בָהּ פְּרָצוֹת:
(ד) אָתְיָא כְבֶן בְּתֵירָה דִלְעֵיל פֶּרֶק ד'‏ מִשְׁנָה ג':
(ה) רֵישׁ פֶּרֶק י"ט דְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה סְבִירָא לֵיהּ דְּשָׁרֵי כִּדְאִיתָא הָתָם:

ב. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא דִין הוּא, מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ, שֶׁהִתִּירוּ בוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, וְאָסוּר בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ, מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה. הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר, הַזָּאָה תוֹכִיחַ, שֶׁהִיא מִצְוָה וְהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל אֵלּוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִצְוָה וְהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן, וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֵינוֹ דִּין שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אוֹ חִלּוּף, מָה אִם הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עֲקִיבָא, עָקַרְתָּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמֹעֲדוֹ (במדבר ט), בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ, רַבִּי, הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ כַּמּוֹעֵד לַשְּׁחִיטָה. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:

ברטנורהשְׁחִיטָה שֶׁהִיא. אֲסוּרָה בְחֻלִּין בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם אִסּוּר מְלָאכָה גְמוּרָה, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת בַּפֶּסַח:
אֵלּוּ שֶׁהֵם מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ. בִּתְמִיהָה:
יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ. שֶׁהִתִּירוּ בוֹ שְׁחִיטָה וּבִשּׁוּל שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, וּמֻתָּרִין לְהֶדְיוֹט, וְאָסְרוּ בוֹ לְהָבִיא דָבָר מִחוּץ לַתְּחוּם וּלְאָכְלוֹ, הוֹאִיל וְהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ מֵאֶתְמוֹל, וְאַף עַל גַּב דִּתְחוּמִים מִדְּרַבָּנָן:
מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה. אֲכִילַת הֶדְיוֹט רְשׁוּת הִיא, וְצֹרֶךְ גָּבוֹהַּ מִצְוָה הִיא, וְאִם הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים אִסּוּר שְׁבוּת שֶׁלָּהֶן בִּמְקוֹם רְשׁוּת, יַעֲמִידוּהוּ אַף בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר כָּל שִׂמְחַת יוֹם טוֹב מִצְוָה הִיא, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ דּוֹחָה שְׁבוּת:
הַזָּאָה תוֹכִיחַ שֶׁהִיא מִצְוָה. בִּטְמֵא מֵת שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבַּת עֶרֶב הַפֶּסַח, שֶׁאִם לֹא יַזֶּה לֹא יַעֲשֶׂה פִסְחוֹ, וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ דוֹחֶה, דְּהָכִי קִים לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּלֹא דַּחְיָא. וְהַזָּאָה שְׁבוּת הִיא, דְּמֵחֲזֵי כְּמָאן דִּמְתַקֵּן גַּבְרָא:
וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן. וְגַם עַל הַהַזָּאָה אֲנִי חוֹלֵק וְאוֹמַר שֶׁתִּדְחֶה וְלֹא יְעַכְּבֵהוּ מִפֶּסַח, מִקַּל וָחֹמֶר זֶה בְּעַצְמוֹ:
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹ חִלּוּף. אוֹ אֲנִי אַחֲלִיף אֶת הַדִּין. דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דְּהַזָּאָה מְעַכְּבָא, וְיָלְפִינַן בְּקַל וָחֹמֶר מִנַּהּ לִשְׁחִיטָה [שֶׁתְּעַכֵּב]:
בְּמֹעֲדוֹ. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר ט):
הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ. שֶׁיְּהֵא לָהֶם זְמַן קָבוּעַ, כְּמוֹ שֶׁקֶּבַע לַשְּׁחִיטָה, הִלְכָּךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָבַע לָהֶם זְמַן וּמָצֵי לְמֶעֱבַד מֵאֶתְמוֹל, לֹא דַחְיָא, וְהַזָּאָה נַמִּי לָאו מִגּוּפֵיהּ דְּפֶסַח הִיא, וְלֹא כְתִיב בֵּיהּ בְּמוֹעֲדוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

עיקר תוספות יום טוב(ו) רְשׁוּת לְמִצְוָה. מַשְׁמַע דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה דְּבִרְשׁוּת הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק כ'‏ דְּשַׁבָּת סְבִירָא לֵיהּ דְּנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת. וּבַתּוֹסָפוֹת תֵּרְצוּ דְּלֹא שָׁרֵי אֶלָּא דַוְקָא בִמְשַׁמֶּרֶת, דְּלֹא הָוֵי מְלָאכָה כֻּלֵּי הַאי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) וּמַשְׁמַע שֶׁאִם יַזֶּה וְיִטְבֹּל יַעֲשֶׂה פִסְחוֹ. וּלְקַמָּן בְּפֶרֶק ח'‏ מִשְׁנָה ה'‏ חָזַר בּוֹ הָרַ"ב, עַיֵּן שָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) סִיּוּמָא דִקְרָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ בְמֹעֲדוֹ. וּבְסִפְרֵי דְּמִבְּמוֹעֲדוֹ קַמָּא יָלֵיף בִּגְזֵרָה שָׁוָה מִתָּמִיד דְּדָחֵי שַׁבָּת, וּמִבָּתְרָא יָלֵיף דְּדוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה, לְכָךְ נִרְאֶה דְּלֹא גָרְסִינַן בֵּין הָעַרְבַּיִם בַּמִּשְׁנָה:

ה. הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְשַׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין, חַיָּב. וְאִם רְאוּיִין הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מֻתָּר לִשְׁמוֹ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ, חַיָּב, זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָן, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח, שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר אָסוּר, תֹּאמַר בַּזְּבָחִים, שֶׁשִּׁנָּן לְדָבָר הַמֻּתָּר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֵמוּרֵי צִבּוּר יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן מֻתָּרִין לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן, חַיָּב. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְאֵמוּרֵי צִבּוּר שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָּה, תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵמוּרֵי צִבּוּר, פָּטוּר:

ברטנורההַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָבוּר כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לִשְׁמוֹ כָּךְ מֻתָּר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ:
חַיָּב חַטָּאת. שֶׁחִלֵּל שַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג:
אִם אֵינָן רְאוּיִין. לְפֶסַח, כְּגוֹן עֵגֶל אוֹ אַיִל בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ נְקֵבָה, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת אִם נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ שַׁבָּת אוֹ סָבוּר שֶׁמֻּתָּר לִשְׁחֹט זְבָחִים אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בְּשַׁבָּת, דְּהַאי לָאו טוֹעֶה בִדְבַר מִצְוָה, דְּהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁאֵין זֶה כָּשֵׁר לְפֶסַח:
וְאִם רְאוּיִין הֵן. כְּגוֹן שֶׂה בֶּן שָׁנָה שֶׁל שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא טָרוּד וּבָהוּל לִשְׁחֹט פִּסְחוֹ טָעָה בְדָבָר זֶה וְלֹא נִזְכַּר שֶׁהִקְדִּישׁוֹ לְזֶבַח אַחֵר:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. דְּקָסָבַר טָעָה בִדְבַר מִצְוָה וְעָשָׂה מִצְוָה כָּל דְּהוּא פָּטוּר מֵחִיּוּב חַטָּאת שֶׁבָּהּ, וְזֶה עָשָׂה מִצְוָה שֶׁהִקְרִיב קָרְבָּן, דְּכָל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים, וְאַף הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח מַכְשִׁיר לְהוּ רַבִּי יְהוּדָה בְּפֶרֶק תָּמִיד נִשְׁחָט:
מָה אִם הַפֶּסַח. שֶׁמֻּתָּר לְשָׁחְטוֹ בְשַׁבָּת לִשְׁמוֹ, שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ אוֹדֵית מִיהָא דְּחַיָּב חַטָּאת כִּדְקָתָנֵי לְעֵיל:
שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר הָאָסוּר. שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם קָרְבָּנוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֲסוּרִים לְשָׁחְטָן בְּשַׁבָּת:
שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר הַמֻּתָּר. שֶׁשּׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם דָּבָר הַמֻּתָּר לְשָׁחְטוֹ בְּשַׁבָּת:
אֵמוּרֵי צִבּוּר. קָרְבָּנוֹת הָאֲמוּרִים בְּצִבּוּר בְּשַׁבָּת כְּגוֹן תְּמִידִים וּמוּסָפִים יוֹכִיחוּ, שֶׁמֻּתָּרִים לְשָׁחְטָן לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט שְׁאָר זְבָחִים לִשְׁמָן בְּשַׁבָּת חַיָּב:
שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קִצְבָּה. שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֲחֵרִים עֲסוּקִין בִּשְׁחִיטָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנִּשְׁחַט הַתָּמִיד יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין צָרִיךְ לִשְׁחֹט עוֹד, הִלְכָּךְ אֵין זֶה טוֹעֶה אֶלָּא שׁוֹגֵג, דְּלֹא הָיָה לוֹ לִטְעוֹת בַּדָּבָר:
תֹּאמַר בַּפֶסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה. דְּהַכֹּל צְרִיכִין לְכָךְ, וַהֲרֵי הוּא רוֹאֶה אֲחֵרִים הַרְבֵּה עֲסוּקִים בְּכָךְ וְטָרוּד הוּא לְהִתְעַסֵּק בַּמִּצְוָה, וַאֲפִלּוּ שָׁחַט הוּא פֶסַח כְּבָר וּמָצָא זֶבַח זֶה עוֹמֵד בָּעֲזָרָה וּכְסָבוּר שֶׁהוּא פֶסַח וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם מִי שֶׁהוּא, טוֹעֶה בִדְבַר מִצְוָה הוּא:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת זְבָחִים אֲחֵרִים כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה לְשֵׁם אֵמוּרֵי צִבּוּר פָּטוּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

גמרא פסחים ס״ח ב: ז׳-ס״ט א: א׳

אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמַה אִם שְׁחִיטָה וְכוּלֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שִׂמְחַת יוֹם טוֹב נָמֵי מִצְוָה הִיא. דְּתַנְיָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין לוֹ לְאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חָלְקֵהוּ חֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָה וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים יז) עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר כט) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אוֹ כֻּלּוֹ לַה' אוֹ כֻּלּוֹ לָכֶם. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חָלְקֵהוּ. חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם. אָמַר רִבִּי אֱלְעָזָר הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲצֶרֶת. דְּבַּעֵינָן נָמֵי לָכֶם. מָאי טַעְמָא יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בוֹ תוֹרָה הוּא. אָמַר רַבָּה הַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁבָּת דְּבַעֵינָן נָמֵי לָכֶם. מָאי טַעְמָא (ישעי' נח) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עוֹנֶג. אָמַר רַב יוֹסֵף הַכֹּל מוֹדִים בְּפוּרִים דְבַעֵינָן נָמֵי לָכֶם מָאי טַעְמָא יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְּתִיב בֵּיהּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כֻּלֵּיהּ שַׁתָּא הֲוָה יָתִיב בְּתַעֲנִיתָא לְבַר מֵעֲצַרְתָּא וּפוּרְיָא וּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי. עֲצֶרֶת יוֹם שֶׁנִתְּנָה בוֹ תוֹרָה. פּוּרְיָא (אסתר ט) יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְתִיב. מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי דְּתָנָא חִיָּיא בַר רַב מִדִּפְתִּי (ויקרא כג) וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וְכִי בְּתִשְׁעָה הֵם מִתְעַנִּין וַהֲלֹא בַעֲשִׂירִי מִתְעַנִּין אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּתִשְׁעָה בוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי. רַב יוֹסֵף בְּיוֹמָא דַעֲצַרְתָּא עַבְדֵי לֵיהּ עֶגְלָא תִלְתָא. אָמַר אִי לָאו הָאי יוֹמָא דְקָא גָרִים כַּמָּה יוֹסֵף אִיכָּא בְשׁוּקָא. רַב שֵׁשַׁת כָּל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדֵּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ וְתָלִי וְקָאִי בְּעִיבְרָא דְדַשָּׁא וְאָמַר חַדָאי נַפְשָׁאִי. חַדָאי נַפְשָׁאִי. לָךְ קָרָאי. לָךְ תָּנָאי. אֵינִי וְהָא אָמַר רִבִּי אֱלְעָזָר אִלְמָלֵא תוֹרָה לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי מְעִיקָרָא כִּי עָבִיד אֵינִישׁ אַדַעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ קָא עָבִיד. אָמַר רַב אָשֵׁי וּלְמָאי דְקָאמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי יוֹם טוֹב רְשׁוּת אִית לֵיה פִירְכָא וּמַה יוֹם טוֹב שֶׁהִתִּיר בּוֹ מְלָאכָה שֶׁל רְשׁוּת לֹא הִתִּיר שְׁבוּת שֶׁעִמָּהּ שַׁבָּת שֶׁלֹּא הִתִּיר בָּהּ אֶלָּא מְלָאכָה שֶׁל מִצְוָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תַתִּיר שְׁבוּת שֶׁעִמָּהּ. וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁבוּת דְּמִצְוָה עָדִיף לֵיהּ:

רש״ידבעינן נמי לכם - שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו:
כל האוכל ושותה כו' - בפ' בתרא דיומא מוקמינן להא דרשא אליבא דמאן דאמר אין אדם מוזהר על תוספת עינוי להתחיל ולהתענות מבעוד יום ואפילו למאן דאית ליה מוסיפין מחול על קודש מקרא אחרינא נפקא ליה מבחריש ובקציר תשבות הילכך כי אתא האי בתשעה להכי אתא והכי קאמר מה שאתם עושים בתשעה דהיינו אכילה ושתיה אני קורא עינוי:
תילתא - שלישי לבטן ומובחר הוא:
עבדי לי - היה מצוה לאנשי ביתו להכין לו סעודה:
אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם:
ותלי - נשען:
חדאי נפשאי - שמחי נפשי:
לך קראי לך תנאי - בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי:
איני - וכי אין הנאה בתלמוד תורה אלא ללומדיה לבדם:
אם לא בריתי - של יומם ולילה דהיינו תלמוד תורה שכתוב בו (יהושע א׳: ח׳) והגית בו יומם ולילה:
אית ליה פירכא - למילתיה דאמר מלאכת מצוה דוחה כל שכן שבות דמצוה שפיר מהדר ליה ר' יהושע יום טוב יוכיח מקל וחומר ומה שמחת יום טוב שהיא רשות והתרת' בו משום מלאכה לא התרתה בו משום שבות שבת שלא התרתה בה אלא מלאכ' מצוה כגון שחיטת קרבנות צבור אינו דין שלא תתיר שבות אפי' של מצוה:
ורבי אליעזר - אמר לך האי לאו קל וחומר הוא דשבות מצוה עדיפא משבות דרשות הלכך יום טוב דשמחתו רשות גזרו על שבות שלה אבל שבת דדחיית מלאכה שבו משום מצוה היא לא גזרו חכמים בה על השבות לדחות את המצוה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג בתוך הויכוח של ר' אליעזר ור' יהושע במשנה אמר ר' אליעזר ומה אם שחיטה וכו' שאין להוכיח מיום טוב לקרבן פסח, משום שאין להוכיח מדבר של רשות כהכנת אוכל ליום טוב לדבר מצוה (קרבן). ומעירים: כי ר' יהושע החולק על כך הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר כי שמחת יום טוב נמי [גם כן] מצוה היא, ולכן כל מה ששייך לעונג יום טוב הוא צורך מצוה, כמוהו כהקרבת הקרבנות.
דתניא [שהרי שנינו בברייתא] שנחלקו שני תנאים אלה במצוה זו. ר' אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא שיבחר או אוכל ושותה או יושב ושונה כל היום כולו, אבל אין מצוה מסויימת לאכול ביום טוב. ואילו ר' יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, שהוא סבור כי אכילה ושתיה הן מחובת היום.
ואמר ר' יוחנן: בביאור דבריהם: ושניהם מקרא אחד דרשו כלומר, שניהם תירצו בצורות שונות אותה בעיה עצמה, כתוב אחד אומר: "עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה" (דברים טז, ח), משמע שהוא יום המקודש לעבודת ה', וכתוב אחד אומר: "עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" (במדבר כט, לה), שהוא עצרת שמחה לקהל ישראל. ר' אליעזר סבר כי את שני הכתובים יש להבין כברירה: או כולו לה' או כולו לכם. ור' יהושע סבר שאפשר לקיים את שני המקראות, חלקהו את היום חציו לה' וחציו לכם.
עב"ם סימן. אמר ר' אלעזר: הכל מודים בעצרת (בחג השבועות) דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שתהיה "לכם", שמצוה לאכול ולשתות ולשמוח בו. מאי טעמא [מה טעם הדבר] — יום שניתנה בו תורה הוא וצריך להראות שמחה על שניתנה תורה לישראל. אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שתהיה "לכם", מאי טעמא [מה טעם הדבר] — שכן נאמר: "וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד" (ישעיה נח, יג). אמר רב יוסף: הכל מודים בפורים דבעינן נמי [שצריכים גם כן] שיהיה "לכם". מאי טעמא [מה טעם הדבר] — שכן נאמר: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב).
מסופר: מר בריה [בנו] של רבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא [כל השנה היה יושב בתענית], שלא היה אוכל כל היום אלא מעט בערב, לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי [חוץ מעצרת, שבועות, ופורים וערב יום הכיפורים]. וטעמו: עצרת — יום שניתנה בו תורה ומצוה להראות שהוא שמח בה, פוריא [פורים] — "ימי משתה ושמחה" כתיב [נאמר] בהם, מעלי יומא דכיפורי [ערב יום הכיפורים] על פי דרשתו של חייא בר רב מדפתי, שתמה על הכתוב "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כג, לב), וכי בתשעה בתשרי הם מתענין? והלא בעשירי בו מתענין! אלא לומר לך ברמז: כל האוכל ושותה בתשעה בו — מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה גם יום תשיעי וגם יום עשירי.
מסופר: רב יוסף ביומא דעצרתא [ביום השבועות] אמר: עבדי לי עגלא תלתא [עשו לי עגל משולש, מובחר] אמר: אי [אם] לא האי יומא דקא גרים [יום זה של חג עצרת, מתן תורה שגרם שיש תורה] — כמה יוסף איכא בשוקא [יש בשוק] ורק משום חשיבות לימוד התורה נעשיתי ראש לישראל, וחייב אני לשמוח במיוחד ביום זה.
סיפור דומה במקצת מסופר על רב ששת; כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה [שלושים יום היה חוזר על תלמודו] שלמד באותם ימים, ותלי וקאי בעיברא דדשא [והיה עומד ונשען על בריח הדלת] ואמר: חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי [שמחי נפשי, שמחי נפשי, בשבילך קראתי במקרא, בשבילך שניתי]. ושואלים: איני [וכי כן הוא] שלימוד התורה הוא רק לתועלת נשמתו של הלומד עצמו? והא [והרי] אמר ר' אלעזר: אלמלא תורה ולימודה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), שהתורה, שהיא ברית נצחית שלימודה קיים גם ביום וגם בלילה, היא הצדקת קיומו של העולם! ומשיבים: באמת כן הדבר, אלא מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה קא עביד [מתחילה כאשר עושה אדם מצוה זו, למען עצמו הוא עושה] ובתוך כך באה תועלת לכל העולם.
אמר רב אשי: ולמאי דקאמר [ולמה שאמר] ר' אליעזר נמי [גם כן] כלומר, אפילו על פי שיטתו, שסבר ששמחת יום טוב רשות היא, אית ליה פירכא [יש לו שבירה] יש מקום לשבור את דבריו כך: ומה יום טוב שהתיר בו מלאכה גמורה (שחיטה, בישול ואפיה) שהיא של רשות גמורה לשיטת ר' אליעזר, בכל זאת לא התיר שבות שעמה, ואין אומרים שמשום שהתירו דבר של רשות התירו הכל, קל וחומר שבת שלא התיר בה אלא מלאכה של מצוה אינו דין שלא תתיר שבות שעמה ואף שבות של מצוה לא תהא מותרת, בניגוד לשיטת ר' אליעזר!
ור' אליעזר דוחה פירכה זו, כי לדעתו שבות של מצוה עדיף ליה [עדיפה לו בעיניו], שאין ללמוד קל וחומר משבות של רשות שנאסרה ביום טוב לענין שבות שבעשיית מצוה, שמפני חשיבות המצוה יתכן שהתירו שבות זו, אף שלא התירו שבות של רשות.

זוהר ספר הזהר, בלק ט״ו

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֲרִימִית יְדִי בְצַלוּ לְקָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא דְהָא תָנֵינָן אָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאָרָמָא יְדוֹי לְעֵילָא בַר בְּצַלוּ וּבְבִרְכָאן וְתַחֲנוּנִים לְמָרֵיהּ דִכְתִּיב (בראשית י''ד) הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן וּמִתַּרְגְּמִינָן אֲרִימִית יְדַי בְּצַלוּ דְהָא אֶצְבְּעָאן דִּידִין מִלִין עִלָאִין אִית בְּהוּ. וְהַשְׁתָּא אֲנָא הָכִי עֲבִידְנָא וַאֲמֵינָא דְכָל מָאן דְּאִלֵין אַרְבָּע יִסְדַּר קָמֵי מָארֵיהּ וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ בִּרְעוּתָא בְתִיקוּנָא דָא כַדְקָא יֵאוֹת בְּתִקּוּנָא דָא לָא תֶהְדַר צְלוֹתֵיהּ בְּרֵיקָנַיָּא. בְּקַדְמֵיתָא עֶבֶד לְסַדְּרָא שְׁבָחָא קָמֵי מָארֵיהּ וּלְזַמְּרָא קָמֵיהּ. וְדָא בְּתוּשְׁבְּחָן דְּקָמֵי צְלוֹתָא וּלְבָתַר עֶבֶד לְבָתַר דְצַלֵי צְלוֹתָא דַעֲמִידָה אִיהוּ עַבְדָּא דְסִדֵּר צְלוֹתָא דְמָארֵיהּ. וּלְבָתַר עֶבֶד לְבָתַר דְּצַלֵי כָל צְלוֹתֵיהּ וְאָזִיל לֵיהּ. וְעַל דָא דָוִד תְּלַת זִמְנִין עָבַד גַרְמֵיהּ בִּצְלוֹתָא דָא עֶבֶד דִּכְתִּיב הוֹשַׁע עַבְדְךָ אַתָּה אֱלֹהַי שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ וּכְתִּיב (תהלים פ''ו) תְּנָה עֻזְךָ לְעַבְדֶּךָ. הָא תְלַת זִמְנִין אִצְטְרִיךְ לְשַׁוָּאָה גַרְמֵיהּ עֶבֶד לְבָתָר לְשַׁוָּאָה גַרְמֵיה גּוֹ אִינוּן דְּמָסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ עַל קְדּוּשַׁת שְׁמֵיהּ וְהָיִינוּ בְיִחוּדָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּכָל מָאן דְּשַׁוֵּי הָכִי רְעוּתֵיהּ בְּהָאי קְרָא אִתְחֲשִׁיב לֵיהּ כְּאִלוּ מָסַר נַפְשֵׁיהּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ לְבָתָר לְשַׁוָּאָה גַרְמֵיהּ עָנִי בְזִמְנָא דְעָאל וְדָפִיק דָּשִׁין דְּרוֹמֵי מְרוֹמִים כַּד אָמַר אֱמֶת וְיַצִיב וְסָמִיךְ גְּאוּלָה לִתְּפִלָה לְמֵהֱוֵי בִצְלוֹתָא דַעֲמִידָה תְבִיר לִבָא עַנְיָא וּמִסְכְּנָא. וּלְשַׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ לְאִתְכַּלְלָא גוֹ מִסְכְּנֵי בִתְבִירוּ דְלִבָא בִמְאִיכוּ דְנַפְשָׁא. לְבָתָר לְשַׁוָּאָה גַרְמֵיהּ גוֹ חֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְפִלָּה לְפָרְשָׁא חֶטְאוֹ דְהָכִי אִצְטְרִיךְ יָחִיד בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה בְגִין לְאִתְדַבְּקָא בִימִינָא דִפְשׁוּטָה לְקַבְּלָא לְאִינוּן דְתָבִין וּכְדֵין אִקְרֵי חָסִיד הָא אַרְבָּע אִלֵין כַּדְקָא יָאוּת. מָאן כָּלִיל לְכָל הָנֵי הַהוּא דְקָא אִצְטְרִיךְ לְכַלְלָא לוֹן וְהָאי אִיהוּ עֶבֶד דְּאַכְלִיל לְכָל שְׁאַר. תְּלַת עַבְדִּין אִינוּן בִּתְלַת דּוּכְתִּין וְכֻלְּהוּ חָד וְעָלַיְיהוּ כְתִיב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וְגוֹמֵר. בֵּין עֶבֶד לְעֶבֶד אִינוּן אַחֲרָנִין בֵּין עֶבֶד קַדְמָאָה לְעֶבֶד תִּנְיָינָא אִית לֵיהּ לְמִמְסָר נַפְשֵׁיהּ עַל יִחוּדָא דִקְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ וּלְשַׁוָּאָה גַרְמֵיהּ עָנִי וּמִסְכְּנָא בִצְלוֹתָא דַעֲמִידָה וּלְשַׁוָּאָה גַרְמֵיהּ גוֹ חֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עֶבֶד תְלִיתָאָה בָתָר דְּסִיֵים וְסִדֵּר כֹּלָא. תְּנָן בְּהַהִיא שָׁעְתָּא דְסִדֵּר בַּר נָשׁ כָּל הָנֵי סִדּוּרִין אַרְבָּע בִּרְעוּ דְלִבָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא נִיחָא קָמֵיהּ וּפָרִישׁ יְמִינֵיהּ עָלֵיהּ בְּהַהוּא עֶבֶד תְלִיתָאָה וְקָרָא עָלֵיהּ וְאָמַר לֵיהּ עַבְדִּי אַתָּה דִכְתִּיב (ישעיה מ''ט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאַר. וַדָּאי צְלוֹתָא דְהָאי בַר נָשׁ לָא יֶהְדָר בְּרֵיקָנַיָּא לְעַלְמִין. אָתָא רִבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲרִימוֹתִי יָדִי בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. כִּי לָמַדְנוּ, אָסוּר לָאָדָם לְהָרִים יָדָיו לְמַעְלָה חוּץ מִבַּתְּפִלָּה וּבִבְרָכוֹת וּבְתַחֲנוּנִים לַאֲדוֹנוֹ. שֶׁכָּתוּב, הֲרִימוֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, וּמְתָרְגֵם, אֲרִימִית יָדִי בְּצִלּוֹ, דְּהַיְנוּ בִּתְפִלָּה. כִּי אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם יֵשׁ בָּהֶם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים. וְעַתָּה אֲנִי עוֹשֶׂה כָּךְ, שֶׁאֲנִי מֵרִים יָדִי בִּתְפִלָּה. וַאֲנִי אוֹמֵר, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּסַדֵּר אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, עֲנִיִּים חֲסִידִים עֲבָדִים וּבַעֲלֵי קִדּוּשׁ הַשֵׁם, לְפִי אֲדוֹנוֹ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ בְּחֵפֶץ לֵב בַּתִּקּוּן הַזֶּה כָּרָאוּי, הִנֵּה בַּתִּקּוּן הַזֶה, לֹא תַּחֲזוֹר תְּפִלָּתוֹ רֵיקָם. בַּתְּחִלָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ עֶבֶד, דְּהַיְנוּ לְסַדֵּר שְׁבָחִים לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וּלְזַמֵּר לְפָנָיו. וְזֶהוּ בַּתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ עֶבֶד, לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה הָעֲמִידָה, הוּא עֶבֶד הַמְּסַדֵּר תְּפִלָּה לַאֲדוֹנוֹ. וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ עֶבֶד, אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּל תְּפִלָּתוֹ וְהָלַךְ לוֹ. וְעַל כֵּן דָּוִד עָשָׂה עַצְמוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּתְפִלָּה זוֹ עֶבֶד. שֶׁכָּתוּב, הוֹשַׁע עַבְדְּךְ אַתָּה אֱלֹקָי, שַׂמַּח נֶפֶשׁ עָבְדֶךְ, וְכָתוּב תְּנָה עֻזְךְ לְעַבְדֶּךְ, הֲרֵי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁצְרִיכִים לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ עֶבֶד, דְּהַיְנוּ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְאַחַר תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְאַחַר כָּל הַתְּפִלָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ לָשִׂים עַצְמוֹ תּוֹךְ אֵלּוּ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וְהַיְנוּ בְּיִחוּד שֶׁל שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. שֶׁכָּל מִי שֶׁמֵּשִׂים רְצוֹנוֹ כָּךְ בַּמִּקְרָא הַזֶּה, נֶחֱשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ מָסַר נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ. צָרִיךְ לָשִׂים עַצְמוֹ עָנִי, כִּי בַּזְּמָן שֶׁנִּכְנְסוּ וְדוֹפֵק עַל פְּתָחִים שֶׁל רוּם מְרוֹמִים, כְּשֶׁאוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִיב, וְסוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, יִהְיֶה בִּתְפִלַּת עֲמִידָה, בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שְׁבוּר לֵב עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְיָשִׂים רְצוֹנוֹ לְהִתְכַּלֵּל בְּתוֹךְ הָאֶבְיוֹנִים בִּשְׁבִירַת הַלֵּב, וּבְשִׁפְלוּת נֶפֶשׁ. אַחַר כָּךְ, צָרִיךְ לָשִׂים עַצְמוֹ תּוֹךְ חֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, לְפָרֵשׁ חַטָּאָיו, כִּי כָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת יָחִיד בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, כְּדֵי לְהִתְדַבֵּק בַּיָּמִין, שֶׁהוּא חֶסֶד, הַפְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, וְאָז נִקְרָא חָסִיד. הֲרֵי אַרְבָּעָה אֵלּוּ כָּרָאוּי. שׁוֹאֵל, מִי כּוֹלֵל אֶת כָּל אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל. וּמֵשִׁיב, הוּא מִי שֶׁצָרִיךְ לִכְלוֹל אוֹתָם, וְזֶהוּ הוּא, עֶבֶד, הַכּוֹלֵל אֶת כָּל הַשְּׁאָר, שֶׁהֵם, קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, עָנִי, חָסִיד. שָׁלֹשׁ עֲבָדִים הֵם בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת, וְכֻלָּם אֶחָד, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב, הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם וְגוֹ'. בֵּין עֶבֶד לְעֶבֶד נִמְצָאִים אֵלּוּ הָאֲחֵרִים, דְּהַיְנוּ בֵּין עֶבֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה, לָעֶבֶד הָאַחֲרוֹן, שֶׁלְֹּאַחַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, יֵשׁ לוֹ לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ עָנִי וְאֶבְיוֹן בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה וְלָשִׂים עַצְמוֹ תּוֹךְ הַחֲסִידִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עֶבֶד הַשְּׁלִישִׁי הוּא אַחַר שֶׁגָּמַר וְסִדֵּר אֶת הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לְאַחַר כָּל הַתְּפִלָּה. לָמַדְנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁסִּדֵּר הָאָדָם כָּל אֵלּוּ אַרְבָּעַת הַסְּדָרִים בְּרָצוֹן הַלֵּב, הוּא לְרָצוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּפוֹרֵשׂ יְמִינוֹ עָלָיו בָּעֶבֶד הַהוּא הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁלְֹּאַחַר כָּל הַתְּפִלָּה, וְקוֹרֵא עָלָיו וְאוֹמֵר לוֹ, עַבְדִּי אַתָּה. שֶׁכָּתוּב, וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאֵר וַדַּאי הוּא, שֶׁתְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הַזֶּה לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם לְעוֹלָם. בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: י״ב-י״ג

א. כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאִם שָׁכַח שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי טוֹרַח צִבּוּר שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ:

ב. עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים טָעָה וְחָתַם בָּהֶם בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית הָאֵל הַקָּדוֹשׁ חוֹזֵר לְרֹאשׁ טָעָה וְחָתַם בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה וְחוֹתֵם בָּהּ הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ עַל הַסֵּדֶר וְאִם לֹא נִזְכַּר אֶלָּא עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁלִיחַ צִבּוּר:

מוסר ספר חסידים קט״ו-קט״ז

כְּשֶׁרָבָּה דְיוֹ עַל אוֹת לֹא יִכְתּוֹב אֶת ה' מִמֶּנּוּ וְכֵן אִם רָבָּה עַל שֵׁם לֹא יִכְתּוֹב מִמֶּנּוּ אוֹת אַחֶרֶת: (דברים יא) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לְאַהֲבָה אֶת הַנִּכְנַס תַּחַת כַנְפֵי הַשְּׁכִינָה לְקַיֵּים אֶת כָּל הַמִּצְוָה וְהַתּוֹרָה וּבִשְׁלֹשִים וְשִּׁשָּׁה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה עַל אַהֲבָתוֹ וְשֶׁלֹּא לְהוֹנּוֹתָם בֵּין אוֹנָאַת מָמוֹן בֵין אוֹנָאַת דְּבָרִים וּגְדוֹלָה אַהֲבָתָן וַחֲבִיבָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם יוֹתֵר מֵאַהֲבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מָשָׁל לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם אֶחָד אוֹהֵב אֶת הַמֶּלֶךְ וְהָאֶחָד הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ מִי גָּדוֹל אוֹתוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ נִמְצָא יִשְׂרָאֵל אוֹהֲבִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הַגֵּר שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְאוֹהֵב גֵר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה עַל כֵּן מִצְוָה עָלֵינוּ לֶאֱהוֹב מִי שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹהֵב לְפִיכָךְ כָּתוּב וַאַהֲבְתֶּם אֶת הַגֵּר:

פרשת בלק יום שני

תורה במדבר כ״ב: ח׳-י״א

נביאים מיכה ה׳: י״ב-ו׳: א׳

כתובים תהילים מ״ג: ה׳-מ״ד: ג׳

משנה משנה פסחים ו׳

גמרא פסחים ס״ח ב: ז׳-ס״ט א: א׳

זוהר ספר הזהר, בלק ט״ו

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: י״ב-י״ג

מוסר ספר חסידים קט״ו-קט״ז