חק לישראל - פרשת בלק יום שלישי

עיקר תוספות יום טוב(א) וְהָא רוּחָא קֻרְדְּיָקוֹס שְׁמָהּ. גְּמָרָא:
(ב) כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ אָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ. תּוֹסָפוֹת:
(ג) נִשְׁתַּתֵּק. לָאו אַשֶּׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס קָאֵי. אֶלָּא אָדָם שֶׁנַּעֲשָׂה אִלֵּם מֵחֲמַת חֹלִי. רַשִׁ"י:
(ד) וַיֵּט שָׁמָיִם (שְׁמוּאֵל ב כב). מְתַרְגְמִינַן וְאַרְכִּין שְׁמַיָּא. רַשִׁ"י. וּבַתּוֹרָה הַטִּי נָא כַדֵּךְ [בְּרֵאשִׁית כד] מְתַרְגֵּם אַרְכִּינִי. הָרַמְבַּ"ם:
(ה) לָאו. שֶׁרוֹמֵז עַל תְּשׁוּבַת לָאו, הַרְכָּנָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַרְכִּין עַל לָאו, וְעַל הֵן הַרְכָּנַת הֵן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(ו) כְּתֹבוּ. מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא, דְּכֻלָּהּ רַבִּי יוֹסֵי (דְּסוֹף פִּרְקִין דִּלְעֵיל) הִיא (דְּעַל כָּרְחֲךָ שֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה, דְּאִלּוּ לִשְׁנָיִם אֲפִלּוּ רַבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רַשִׁ"י). וּדְאָמַר כְּתֹבוּ לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין תְּנוּ נַמִּי פָּסוּל כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא עַד שֶׁיֹּאמַר כוּ', וְאוֹרְחָא דְתַנָּא לְמִתְנֵי וּלְאוֹסוּפֵי כוּ', וְלֹא מִבַּעְיָא קָאָמַר, לֹא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְלָא אָמַר תְּנוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָמַר תְּנוּ לֹא. וְלֹא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְלָא אָמַר לְבֵי תְלָתָא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָמַר לְבֵי תְלָתָא לֹא:

ברטנורהזֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי. לֹא אָמַר כְּלוּם. דְּמַשְׁמַע לִכְשֶׁאָמוּת, וְאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה:
מֵחֹלִי זֶה. מַשְׁמַע מֵחֹלִי זֶה וָאֵילָךְ, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת מִתּוֹךְ הַחֹלִי נִמְצָא שֶׁאֵין הַגֵּט חָל אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה:
מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה גֵּט וְאֵינוֹ גֵט. מְסָפְקָא לָן אִי תְנָאָה הָוֵי מֵהַיּוֹם אִם אָמוּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי וְנִמְצָא שֶׁהוּא גֵּט מִשְּׁעַת נְתִינָתוֹ. אִי חֲזָרָה הָוֵי שֶׁחָזַר בּוֹ מִמַּאי דְּאָמַר מֵהַיּוֹם, וְאָמַר לְאַחַר מִיתָה יְהֵא גֵט, וְאֵינוֹ כְּלוּם כֵּיוָן דְּלֹא אָמַר מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי:
חוֹלֶצֶת. שֶׁמָּא אֵינוֹ גֵט:
וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שֶׁמָּא גֵט הוּא וְהַוְיָא לַהּ גְּרוּשַׁת אָחִיו וְקָיְמָא עֲלֵיהּ בְּאִסּוּר כָּרֵת:

עיקר תוספות יום טוב(ז) אִם מַתִּי כוּ'. בָּרִיא שֶׁאָמַר אִם מַתִּי. חוֹלֶה שֶׁאָמַר אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה. הָרַמְבַּ"ם:
(ח) שֶׁכֵּן הַדִּין בְּכָל הַתְּנָאִים, שֶׁהָאוֹמֵר הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם אֶעֱשֶׂה דָבָר פְּלוֹנִי אִם לֹא אֶעֱשֶׂה, אֵין הַגֵּט חָל אֶלָּא מֵאוֹתוֹ זְמַן וָאֵילָךְ, כְּדִתְנַן לְקַמָּן מִשְׁנָה ח', הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ גֵּט. הָרַ"ן וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ט) לְאַחַר מִיתָה. לֹא הֲוָה זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם מַתִּי כוּ', נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לְאַחַר מִיתָה וְלֹא אָמַר כְּלוּם:
(י) לֹא כוּ'. וּדְלֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי דְמִשְׁנָה ז'‏ פֶּרֶק ח'‏ דְּבָבָא בַתְרָא, דְּאָמַר זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר מֵהַיּוֹם כְּמַאן דְּאָמַר דָּמֵי. גְּמָרָא. דִּבְגִטִּין לֹא חָיְשִׁינַן לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה:
(יא) מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי. דְּאִי מַתִּי שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע. מַשְׁמַע כְּמֵעַכְשָׁיו, וּמַשְׁמַע כִּלְאַחַר מִיתָה. אָמַר לָהּ מֵהַיּוֹם, כְּמַאן דְּאָמַר לָהּ מֵעַכְשָׁיו דָּמֵי, לֹא אָמַר לָהּ מֵהַיּוֹם כְּמַאן דְּאָמַר לָהּ לְאַחַר מִיתָה דָּמֵי. גְּמָרָא:

ברטנורהלֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ. זֶה שֶׁנָּתַן גֵּט וְאָמַר לָהּ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, לֹא תִתְיַחֵד עִמּוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ וּתְהֵא צְרִיכָה גֵט שֵׁנִי, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בָּעַל לְשֵׁם קִדּוּשִׁין:
מַה הִיא בְאוֹתָן הַיָּמִים. לָאו אַרֵישָׁא קָאֵי בְּאוֹמֵר מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי, דְּהַהִיא וַדַּאי לְכִי מָיֵית אִגַּלַּאי מִלְּתָא דַּהֲוֵי גֵט מִשְּׁעַת נְתִינָה, וְהַבָּא עָלֶיהָ פָטוּר. אֶלָּא בְּאוֹמֵר לָהּ בִּמְסִירַת הַגֵּט הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ וְהִתְגָּרְשִׁי בוֹ מֵעֵת שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם אִם מַתִּי, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר סָמוּךְ לַמִּיתָה הוּא דַהֲוֵי גֵּט וּמִקָּמֵי הָכִי אֵשֶׁת אִישׁ הִיא. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר מִכִּי יָהֵיב לָהּ גִּטָּא כָּל שַׁעְתָּא מְסָפְקָא לָן דִּלְמָא זוֹ הִיא שָׁעָה הַסְּמוּכָה לַמִּיתָה וְהָוֵי גֵט סָפֵק, וְאַף עַל גַּב דְּחַי טְפֵי, אֵין בְּרֵרָה, הִלְכָּךְ סְפֵקָא הִיא וְהַבָּא עָלֶיהָ בְּאָשָׁם תָּלוּי:

עיקר תוספות יום טוב(יב) כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסְפוֹת דְּלִישְׁנָא דְּמַה הִיא שֶׁהֻזְכַּר כוּ'‏ מַשְׁמַע דְּקָאֵי אַמַּאי דִלְעֵיל מִנֵּיהּ. לְפִיכָךְ פֵּרְשׁוּ דְּקָאֵי אַמֵּהַיּוֹם אִם מַתִּי. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר שֶׁדַּעְתּוֹ לְאַחֵר הַגֵּט כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל רַק שֶׁיָּחוּל מֵחַיִּים שָׁעָה אַחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, וּלְפִיכָךְ הִיא כְאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ. וּלְדִידֵיהּ בָּרֵישָׁא דְלָא תִּתְיַחֵד כוּ'‏ לֹא הָוֵי טַעֲמָא מִשּׁוּם חֲשָׁשָׁא דְקִדּוּשִׁין, דְּהָא עֲדַיִן אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, אֶלָּא טַעֲמָא מִשּׁוּם גֵּט יָשָׁן. וְרַבִּי יוֹסֵי מְסָפְקָא לֵיהּ אִי מֵהַיּוֹם מַמָּשׁ קָאָמַר וַהֲרֵי הִיא כִפְנוּיָה, אוֹ מֵעֵת שֶׁאֲנִי בָּעוֹלָם וְהַוְיָא אֵשֶׁת אִישׁ עַד שָׁעָה אֶחַת סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ. וְלֹא הָוֵי טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאֵין בְּרֵרָה, דְּאִי מִשּׁוּם דְּאֵין בְּרֵרָה, לֹא הָיָה לָחוּל הַגֵּרוּשִׁין כְּלָל, אַף עַל גַּב דְּהֻבְרַר הַדָּבָר לְבַסּוֹף, כֵּיוָן דְּאֵין בְּרֵרָה:
(יג) מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת. וְלֹא תְּנַן סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת דִּכְשֶׁאָמְרוּ בְּלָשׁוֹן מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת, בַּעְלָהּ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא:

ברטנורההֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת וְתִתֵּן. מְגֹרֶשֶׁת מֵעַכְשָׁיו מִשְּׁעַת קַבָּלַת הַגֵּט, וְחַיֶּבֶת לִתֵּן מַה שֶּׁהִתְנָה עִמָּהּ. וְאִם אָבַד הַגֵּט אוֹ נִקְרַע קֹדֶם שֶׁתִּתֵּן, אֵינָהּ צְרִיכָה גֵט אַחֵר, דְּכָל הָאוֹמֵר עַל מְנָת כְּאוֹמֵר מֵעַכְשָׁיו:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַעֲשֶׂה בְצַיְּדָן. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דַּחֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, אִם אָמַר לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ, דַּוְקָא קָאָמַר לָהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן הַבַּעַל אֶלָּא לְהַרְוָחָה דִּידֵיהּ, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי בְּצַיְּדָן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ וְכוּ'‏ וְאָמְרוּ חֲכָמִים תִּתֵּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

ו. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי, כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ, שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי זֶה גֵט. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים, מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה, אֵינוֹ גֵט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּזֶה גֵט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵט:

ברטנורהעַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא, עַל מְנָת שֶׁתֵּנִיקִי אֶת בְּנִי. בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּכָל סְתָם שֶׁלֹּא קָבַע זְמַן כַּמָּה תְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו אוֹ כַּמָּה תֵנִיק אֶת בְּנוֹ, כִּמְפָרֵשׁ יוֹם אֶחָד דָּמֵי, וְנִתְקַיֵּם הַתְּנַאי אִם תְּשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו אוֹ תֵנִיק אֶת בְּנוֹ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד:
כַּמָּה הִיא מֵנִיקָתוֹ. כְּלוֹמַר כַּמָּה הוּא זְמַן הַיְּנִיקָה, שֶׁאִם הֵנִיקָתוֹ יוֹם אֶחָד בְּזֶה הַזְּמַן, נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי:
שְׁתֵּי שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אֲבָל אִם הֵנִיקָה אוֹתוֹ אַחַר שֶׁשָּׁלְמוּ שְׁתֵּי שָׁנִים לְרַבָּנָן וּשְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ לְרַבִּי יְהוּדָה, אֵין זוֹ יְנִיקָה, וְלֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מֵת הַבֵּן. וְלֹא הֵנִיקָתוֹ כְּלָל:
אוֹ מֵת הָאָב. וְלֹא שִׁמְּשַׁתּוֹ:
הֲרֵי זֶה גֵט. דְּלָאו לְצִעוּרַהּ אִיכַּוֵּן בִּתְנָאוֹ, אֶלָּא לְהַרְוָחָה דִּידֵיהּ, וְהָא לֹא אִצְטְרִיךְ, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיָּמוּת אָבִיו אוֹ בְנוֹ לֹא הָיָה מַתְנֶה:
שֶׁלֹּא בְהַקְפָּדָה. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא לֹא הִכְעִיסָתוֹ, וְאֵין הָעַכָּבָה מִמֶּנָּה, אֵינוֹ גֵט. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְהַקְפָּדָה:
כָּזֶה גֵט. הוֹאִיל וְלֹא הִקְפִּידָתוֹ וְאֵין הָעַכָּבָה מִמֶּנָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

ז. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל, הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֶס וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה, וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר, בָּטֵל תְּנָאוֹ. הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ, הֲרֵי זֶה גֵט:

ברטנורההִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֶס. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא מִשְׁנָה זוֹ, כְּגוֹן דְּאַתְנֵי שְׁנֵי תְנָאִים, אִי מָטִינָא לַגָּלִיל, לְאַלְתַּר לֵהֱוֵי גִּטָּא. וְאִי לֹא מָטִינָא לַגָּלִיל, אִי מִשְׁתָּהִינַן תְּלָתִין יוֹמִין וְלֹא אָתִינָא לֵהֱוֵי גִּטָּא, וְאִי לֹא, לֹא לֵיהֱוֵי גִּטָּא. וְהָלַךְ וְהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֶס שֶׁהוּא סוֹף אֶרֶץ יְהוּדָה וְחָזַר קֹדֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם, בָּטֵל הַגֵּט. דְּלֹא לַגָּלִיל מְטָא, וְלֹא אִישְׁתַּהֵי תְּלָתִין יוֹמִין:
וְכֵן אִם הָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי. שֶׁהוּא בִקְצֵה גְבוּל הַגָּלִיל:
וְכֵן אִם הָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ. שֶׁהוּא בִקְצֵה גְבוּל שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחָזַר בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, בָּטֵל הַגֵּט, שֶׁהֲרֵי לֹא הָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְגַם לֹא נִשְׁתַּהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם:
וְהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא וְכוּ'. לְאַחַר מִכָּאן כְּשֶׁיִּשְׁתַּהֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹבֵר מִנֶּגֶד פָּנֶיהָ, יְהֵא גֵט. וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וּמֵעִקָּרָא הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, נָחוּשׁ שֶׁמָּא פִּיֵּס קְטָטָה שֶׁבֵּינֵיהֶם וּבָטֵל גִּטָּא, דְּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא פִיֵּס. וְכִי מְקַיֵּם תְּנָאֵיהּ וְשָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם עוֹבֵר מִנֶּגֶד פָּנֶיהָ, הָוֵי גִּטָּא. וּבַגְּמָרָא מוֹקֵי לָהּ בָּאוֹמֵר בִּשְׁעַת הַתְּנַאי עַל מְנָת כֵּן אֲנִי מוֹסֵר לָהּ הַגֵּט, שֶׁתְּהֵא נֶאֱמֶנֶת עָלַי כְמֵאָה עֵדִים כָּל זְמַן שֶׁתֹּאמַר שֶׁלֹּא בָּאתִי וְנִתְיַחַדְתִּי וּפִיַּסְתִּי. וְכֵן הֲלָכָה. שֶׁאִם לֹא אָמַר כֵּן בִּשְׁעַת הַתְּנַאי, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יָבֹא בַּעַל וִיעַרְעֵר וַיֹּאמַר פִּיַּסְתִּי:

עיקר תוספות יום טוב(יז) וְהָכִי מַשְׁמַע מַתְנִיתִין, הֲרֵי זֶה גִטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מִיּוֹם שֶׁאֵצֵא מִכָּאן, וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיְּהוּדָה לַגָּלִיל, וְתָלָה הַגֵּט גַּם בְּבִיאָתוֹ לַגָּלִיל. הָרַ"ן:
(יח) בָּטֵל תְּנָאוֹ. וְאֵין כָּאן עוֹד תְּנַאי לְקַיְּמוֹ כוּ'. וַאֲפִלּוּ קִיְּמוֹ לְאַחַר זְמַן, הֲרֵי לֹא הִתְנָה אֶלָּא עַל מַהֲלָךְ רִאשׁוֹן. רַשִׁ"י:
(יט) דְּעַכּוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא, אַף עַל גַּב דִּלְעִנְיַן מֵבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם עַכּוֹ כְּחוּצָה לָאָרֶץ לְתַנָּא קַמָּא דְמִשְׁנָה ב'‏ דְּפֶרֶק קַמָּא:
(כ) וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, כְּשֶׁיִּחֲדָה עִמּוֹ וּבָעַל הֲוָה לֵיהּ גֵּט יָשָׁן. עַד כָּאן. כְּלוֹמַר וּתְנַן בְּמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק דִּלְקַמָּן דְּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין לְגָרֵשׁ בּוֹ. וְהָכָא תְנַן הֲרֵי זֶה גֵט דִּמְגָרְשִׁים בּוֹ לְכַתְּחִלָּה. הָרַ"ן. לְפִי שֶׁמְּחַשֵּׁב קִיּוּם הַתְּנַאי לִנְתִינַת הַגֵּט כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמִלְּשׁוֹן רַשִׁ"י (וְכֵן כָּתַב הָרַ"ב) וִיעַרְעֵר, מַשְׁמַע שֶׁחֲשָׁשָׁא זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיּוֹצִיא לַעַז, וְכֵיוָן שֶׁהֶאֱמִינָהּ לֹא יוֹצִיא לַעַז, דִּכְסִיפָא לֵיהּ מִלְּתָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(כא) מֵעַכְשָׁיו. אַף עַל גַּב דִּכְבָר תְּנַן לַהּ לְעֵיל מִשְׁנָה ג', סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא נְהִי דְאִם מַתִּי לְאַחַר מִיתָה מַשְׁמַע, הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְתָלָה בְמִיתָה, דְּכֵיוָן דְּלֹא מְגָרֵשׁ לָהּ אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְלָא תִפֹּל קָמֵי יָבָם אַף הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיָּחוּל גִּטָּהּ אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, דְסָבוּר הוּא דְיֵשׁ גֵּט לְאַחַר מִיתָה, אֲבָל הָכָא דְתָלָה בְאִם לֹא בָּאתִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמִינָא דְמֵעַכְשָׁיו מַשְׁמַע. קָא מַשְׁמַע לָן כוּ'. הָרַ"ן:
(כב) הֲרֵי זֶה גֵט. וּבַגְּמָרָא אִיכָּא דְמַתְנֵי אַמַּתְנִיתִין דְּהָכָא נַמִּי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּאֲמִינָהּ אִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא בָא, וְאִיכָּא דְלָא מַתְנֵי הָכִי אַמַּתְנִיתִין, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא רָאִינוּ שֶׁבָּא לָעִיר מִשֶּׁיָּצָא לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בָא. וְהָרַ"ב שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ מַשְׁמַע שֶׁסּוֹבֵר דְּאֵין צָרִיךְ. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. עוֹד אִבַּעְיָא לְהוּ אִם מֻתֶּרֶת מִיָּד שֶׁמֵּת, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי לֹא יָבֹא עוֹד וְיֵשׁ כָּאן קִיּוּם תְּנַאי, אוֹ דִּלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ דְּאִתְקַיֵּם תְּנָאָה, וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִגְזַר אַטּוּ לֹא מֵת. וְלֹא אִפְשִׁיטֵי, וּפָסְקוּ לְחֻמְרָא:

ט. אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, כָּתְבוּ גֵט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָּתְבוּ בְתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֵינוֹ גֵט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּזֶה גֵּט. כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמֵת, אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה, הֲרֵי זֶה גֵט. וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט, אֵינוֹ גֵט. וְאִם אֵין יָדוּעַ, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת:

עיקר תוספות יום טוב(כג) אֵינוֹ גֵּט. דְּלֹא תֵימָא שֶׁלֹּא הִקְפִּיד אֶלָּא עַל הַנְּתִינָה. אֶלָּא אַף עַל הַכְּתִיבָה הִקְפִּיד. הָרַ"ן:
(כד) כָּזֶה גֵט. מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אִם לֹא בָּאתִי כִּתְבוּ וּתְנוּ, וְאָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ אִם לֹא בָּאתִי, הָכִי קָאָמַר, כִּתְבוּ מֵעַכְשָׁיו וּתְנוּ אִם לֹא בָּאתִי. וְרַבָּנָן, לֹא שְׁנָא הָכִי וְלֹא שְׁנָא הָכִי. גְּמָרָא:
(כה) אֵינוֹ גֵט. אִם מֵת אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אַחַר שֶׁנִּכְתַּב הַגֵּט קֹדֶם שֶׁיִּתְּנוּהוּ לָהּ. הָרַמְבַּ"ם:
(כו) זוֹ הִיא כוּ'. כְּלוֹמַר גַּם זוֹ הִיא בִכְלַל שֶׁאָמְרוּ מְגֹרֶשֶׁת כוּ':
(כז) מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרָשֶׁת. וְלֹא מוֹקְמִינַן לֵיהּ בְּחֶזְקַת חַי וְנֵימָא דִלְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֵת, אֶלָּא כֵיוָן דְּהַשְׁתָּא מֵת מִקַּמֵּי הָכִי מְסָפְקִינַן לֵיהּ דִּלְמָא בְתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֵת. הָרַ"ן:

גמרא גיטין ל״ו א: י״א-ל״ו ב: ז׳

תְּנַן הָתָם פְּרוֹזְבּוֹל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזַּקֵן כְּשֶׁרָאָה אֶת הָעָם שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעָבְרוּ עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים טו) הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַעַל וְגוֹ' עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹזְבּוֹל וְזֶה הוּא גוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוֹל מוֹסְרַנִי לָכֶם דַיָּינִים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁאֶגְבֶנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה וְהַדַּיָּנִים חוֹתְמִים לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים. וּמִי אִיכָּא מִידִי דְמִדְאוֹרַיְיתָא מְשַׁמְּטָה שְׁבִיעִית וְהִתְקִין הִלֵּל דְּלֹא מְשַׁמְּטָה אָמַר אַבַּיֵּי בִּשְׁבִיעִית בִּזְמַן הַזֶּה וְרִבִּי הִיא. דְּתַנְיָא רִבִּי אוֹמֵר (שם) וְזֶה דְבַר הַשְׁמִיטָה שָׁמוֹט בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַחַת שְׁמִיטַת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִיטַת כְּסָפִים בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים בִּזְמַן שֶׁאִי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקָע אִי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים וּתְקִינוּ רַבָּנָן דִתְשַׁמֵּט זֵכֶר לִשְׁבִיעִית רָאָה הִלֵּל שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹזְבּוּל וּמִי אִיכָּא מִידִי דְמִדְּאוֹרַיְיתָא לֹא מְשַׁמְּטָא שְׁבִיעִית וְתִקְּנוּ רַבָּנָן דִתְּשַׁמֵּט. אָמַר אַבַּיֵּי שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הוּא. רָבָא אָמַר הֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר. דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק מְנַיִּן שֶׁהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא י') כָּל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא לְשְׁלשָׁה יָמִים בַּעֲצַת הַשָׂרִים וְהַסְּגָנִים יָחֳרָם הוּא וְכָל רְכוּשׁוֹ. אִיבַּעְיָא לְהוּ כִּי הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹזְבּוֹל לְדָרֵיהּ הוּא דְתָקִין אוֹ דִילְמָא לְדָרֵי עַלְמָא נָמֵי תָקִין לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לְבַטּוּלֵיהּ אִי אֲמַרְתְּ לְדָרֵיה הוּא דְתָקִין מְבַטְּלִינָן לֵיהּ אֶלָּא אִי אֲמַרְתְּ לְדָרֵי עַלְמָא נָמֵי תָקִין הָא אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן מָאי. תָּא שְׁמַע דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לֹא כַּתְבִינָן פְּרוֹזְבוֹל אֶלָּא אִי בְּבֵי דִינָא דְסוּרָא. אִי בְּבֵי דִינָא דִנְהַרְדָּעָא. וְאִי סַלְקָא דַעְתָּךְ לְדָרֵי עַלְמָא נָמֵי תָקִין בִּשְׁאַר בֵּי דִינָא נָמֵי לִכְתְּבוּ:

רש״יאינו משמט - מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט חובו בשביעית:
מוסרני לכם - את שטרותי שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה:
בזמן שאי אתה משמט קרקע - כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ:
אי אתה משמט כספים - ואף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן בהיקישא דלא נהגא:
ואמור רבנן דתשמט - בזמן הזה:
זכר לשביעית - שלא תשתכח תורת שביעית:
ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית - בזמן הזה כרבי:
ואמור רבנן דתשמט - ונמצא הלוה גזלן על פיהם:
שב ואל תעשה - והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר ליה בידים וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף צ:) דלא עקירה בידים היא:
רבא אמר - לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר:
יחרם כל רכושו - באנשי כנסת הגדולה כתיב:
לבטולי' - להושיב ב"ד אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט:
לא כתבינן פרוסבול - דלא אלים לאפקועי ממונא:
אלא בי דינא דסורא - רב:
בי דינא דנהרדעא - שמואל דכי אמרה שמואל להך מילתא וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי והיינו דמשני דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב שנינו במשנה שהלל התקין פרוסבול. תנן התם [שנינו במשנה שם]: פרוסבול אינו משמט, החוב אינו נשמט על ידו בשנת השמיטה. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה סמוך לשנת השמיטה, שחששו שהלווה לא יפרע את חובו, וכסף ההלוואה לא ישוב למלווה, ועברו על מה שכתוב בתורה "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו" (דברים טו, ט), עמד והתקין פרוסבול, שאפשר יהיה לגבות את החוב גם בשמיטה, ועל ידי כך המשיכו אנשים להלוות.
וזה הוא גופו של פרוסבול, כלומר, זהו עיקרו של שטר זה: מוסרני לכם פלוני ופלוני דיינין שבמקום פלוני את חובותי, שכל חוב שיש לי אצל פלוני הואיל ונמסר לבית דין, שאגבנו כל זמן שארצה. והדיינים חותמים למטה, או העדים ודי בכך.
דתניא [שכן שנינו בברייתא], רבי אומר: נאמר בפרשת שמיטת כספים: "וזה דבר השמטה שמוט" (דברים טו, ב), בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. וכיון ששתי השמיטות הוקשו זו לזו, נלמד: בזמן שאתה משמט קרקע כשהיובל נוהג — אתה משמט כספים, בזמן שאי (שאין) אתה משמט קרקע, כגון בזמן הזה שבטל היובל — אי (אין) אתה משמט גם כספים,
ותקינו רבנן [ותיקנו חכמים] שבכל זאת תשמט שביעית בזמן הזה, זכר לשביעית מן התורה. ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול. ולפי זה לא ביטל דין תורה, אלא עשה תקנה לתקנת חכמים.
ועל הסבר זה, לפיו תיקנו חכמים שמיטת כספים בזמן הזה, למרות שמן התורה אינה משמטת, תוהים: ומי איכא מידי [והאם יש דבר] דמדאורייתא [שמן התורה] לא משמטא [משמטת] שביעית, ותקינו רבנן [ותיקנו חכמים] שתשמט? ונמצא שאנשים אינם מחזירים את חובותיהם שחייבים לפורעם, והריהם בכך כגוזלים את המלווים להם!
אמר אביי: אין זה גזל ממש, כי שב ואל תעשה הוא, שכן הלווה אינו עושה מעשה ועוקר על ידו את מצוות התורה, אלא רק נמנע מלהשיב את חובו, ובכגון זה יכולים חכמים לתקן. רבא אמר: יכולים חכמים לתקן תקנה כזו משום שהפקר בית דין היה הפקר, שאמר ר' יצחק: מנין שהפקר בית דין היה הפקר? — שנאמר: "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה" (עזרא י, ח).
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה], מה זה משנה אם כך או כך? ומסבירים: יש בכך הבדל אם רוצים לבטוליה [לבטל אותו], את הפרוסבול, שכן אי אמרת [אם אומר אתה] כי לדריה [לדורו] בלבד הוא דתקין [שתיקן] — מבטלינן ליה [מבטלים אנו אותו] אם נרצה, אלא אי אמרת לדרי עלמא נמי תקין [אם אומר אתה שלדורות עולם גם כן תיקן], הא [הרי] אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין, ומשום כך אין אנו יכולים לבטל את דברי הלל ובית דינו. ואם כן מאי [מה] הדין בזה?
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], פתרון לשאלה ממה שאמר שמואל: לא כתבינן [אין אנו כותבים] פרוסבול אלא אי בבי דינא [או בבית דין] של סורא אי בבי דינא [או בבית הדין] של נהרדעא שהן מקומות התורה הגדולים, אבל לא בכל בית דין אחר. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי לדרי עלמא נמי תקין [לדורות עולם גם כן תיקן], אם כן בשאר בי דינא נמי לכתבו [בתי דין גם כן שיכתבו]!

זוהר ספר הזהר, בלק ט״ו

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (ישעיה ג) מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ וְגוֹמֵר. מָאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ הָאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא בִצְלוֹתָא וְהָכִי הוּא מָאן דְרָגִיל לְמֵיתֵי לְבֵי כְנִישְׁתָּא לְצַלָּאָה וְיוֹמָא חָדָא לָא אָתֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שָׁאִיל עָלֵיהּ וְאָמַר מִי בָכֶם יְרֵא יְיָ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. מָאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ בְּמָאן. אֵי תֵימָא בִנְבִיאָה אוֹ גְבַר אַחֲרָא מָאן יְהַב נְבִיאָה אוֹ גְבַר אַחֲרָא לִצְלוֹתָא. דִבְגִין דְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל נְבִיאָה אוֹ דִגְבַר בְּעַלְמָא. אֶלָּא הַהוּא דְצַלֵּי צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא אִיהוּ שׁוֹמֵעַ בְהַהוּא קוֹל דְקָרֵי לֵיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּמִשְׁתְּבַח בֵּיהּ וְאָמַר דְאִיהוּ עַבְדּוֹ וַדָּאי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל בְּמָאי קוֹל בְּהַהוּא דְאִקְרֵי עַבְדּוֹ שְׁבָחָא עִלָּאָה אִיהוּ דְנָפַק עָלֵיהּ קוֹל דְּאִיהוּ עַבְדּוֹ. וְתוּ דְקַלָּא אִשְׁתְּמַע בְּכָל אִינוּן רְקִיעִין דְּאִיהוּ עַבְדָּא דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְדָא אִיהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. וְכִי בְּגִין דְּלָא אָתָא לְצַלּוּיֵי הָלַךְ חֲשֵׁכִים. אֶלָּא אוּקְמוּהָ. אֲבָל עַד לָא יִתְכַּנְשׁוּן יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת לְצַלָּאָה סִטְרָא אַחֲרָא קַיְימָא וְסָגִיר כָּל נְהוֹרִין עִלָּאִין דְּלָא יִתְפַּשְּׁטוּן וְיִפְקוּן עַל עַלְמִין. וּתְלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא אַזְלֵי סְטָר אַחֲרָא דְכַר וְנוּקְבָא וּמִשַׁטְּטִין בְּעַלְמָא וְהַהוּא עִידָן אַתְקַן לִצְלוֹתָא בְגִין דְּלָא הֲוֵי תַמָּן קִטְרוּגָא כְּלַל. וּכְדֵין אִיהוּ עִידָן לִצְלוֹתָא בְגִין דְּאִינוּן אַזְלֵי לִמְשַׁטְּטָא בְטוּרֵי חַשׁוּךְ וְהַר נִשְׁפֶּה כְדֵין פְּתִיחִין כַּוֵּי נְהוֹרִין עִלָּאִין וְנַפְקֵי וְשַׁרְיָאן עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת בְּרֵישֵׁיהוֹן דְּאִינוּן דְצַלָּאן צְלוֹתִין וּמִתְפַּלְּגָן נְהוֹרִין עַל רֵישַׁיְיהוּ וְקֻדְשָׁא בְרִיּךְ הוּא שָׁאִיל עַל הַהוּא דְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן וְאָמַר חֲבָל עַל פְּלָנַיָּא דְהָוָה רָגִיל הָכָא וְהַשְׁתָּא דְהָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאִתְעַבָּר מִקָמֵי נְהוֹרִין וְהָלַךְ לְשַׁטְּטָא בְטוּרַיָּא בְעַלְמָא וְנָפַק מֵהַהוּא נֹגַהּ נְהוֹרָא דְנָהִיר וְלֵית בֵּיהּ חוּלָקָא אֵין נֹגַהּ לוֹ כְמָא דְאִתְפְּלִיג וְשַׁרְיָיא עַל אַחֲרָנִין דְּתַמָּן כַּמָה טָבִין אִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ (אֵין נֹגַהּ לוֹ הַשְׁתָּא דְהָלַךְ חֲשֵׁכִים). וְאִלּוּ הֲוָה תַמָּן יִבְטַח בְשֵׁם יְיָ בִכְלָלָא דְעֶבֶד קַדְמָאָה. וְיִשָּׁעֵן בֵאלֹהָיו בְּרָזָא דְעֶבֶד תִּנְיָינָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלְעָזָר בְּרִי וַדָּאי רוּחַ נְבוּאָה שַׁרְיָיא עֲלָךְ:

תרגום הזוהרפָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר, מִי בָּכֶם יְרֵא ה' שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשְׁעָן בֶּאֱלֹקָיו. שׁוֹאֵל, מַהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים בִּתְפִלָּה. וְכָךְ הוּא. דְּהַיְנוּ מִי שֶׁרָגִיל לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, וְיוֹם אֶחָד לֹא בָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל עָלָיו וְאוֹמֵר, מִי בָּכֶם יְרֵא ה' שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. אֲבָל, מַהוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, בְּמִי. אִם תֹּאמַר שֶׁעַבְדּוֹ, הַיְנוּ בְּנָבִיא, אוֹ אִישׁ אַחֵר, מִי נָתַן נָבִיא אוֹ אִישׁ אַחֵר לַתְּפִלָּה. וְכִי מִשּׁוּם שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, הוּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל נָבִיא אוֹ אִישׁ אַחֵר בָּעוֹלָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אוֹתוֹ הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם הוּא שׁוֹמֵעַ בַּקּוֹל הַהוּא שֶׁקוֹרֵא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ וְאוֹמֵר, שֶׁהוּא עַבְדּוֹ וַדַּאי. וְהַיְנוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל, בְּאֵיזֶה קוֹל, בַּקּוֹל הַהוּא שֶׁנִּקְרָא עַבְדּוֹ כִּי שֶׁבָח עֶלְיוֹן הוּא, שֶׁיָּצָא עָלָיו קוֹל שֶׁהוּא עַבְדּוֹ. וְעוֹד, שֶׁקּוֹל נִשְׁמָע בְּכָל אֵלּוּ הָרְקִיעִים, שֶׁהוּא עֶבֶד הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְזֶה הוּא, שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ. שׁוֹאֵל, וְכִי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בָּא לְהִתְפַּלֵּל, הוּא הָלַךְ חֲשֵׁכִים. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל מִטֶּרֶם שֶׁמִּתְאַסְּפִים יִשְׂרָאֵל לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לְהִתְפַּלֵּל, עוֹמֵד סִטְרָא אַחֲרָא וְסוֹגֵר כָּל אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁטוּ וְיֵצְאוּ עַל הָעוֹלָם, וְשָׁלֹש פְּעָמִים בַּיּוֹם הוֹלֶכֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא זָכָר וּנְקֵבָה, וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם. וְהָעֵת הַהִיא נִתְתַּקְּנָה לִתְפִלָּה מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם קִטְרוּג כְּלָל. וְאָז הוּא הַזְּמָן לִתְפִלָּה, כִּי מִשּׁוּם שֶׁהֵם, הַסִּטְרָא אַחֲרָא, הוֹלְכִים לְשׁוֹטֵט בְּהָרֵי חֹשֶךְ וְהָר נִשְׁפָּה, פְּתוּחִים אָז הַחֲלוֹנוֹת שֶׁל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְיוֹצְאִים וְשׁוֹרִים עַל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת בְּרֹאשָׁם שֶׁל אֵלּוּ הַמִּתְפַּלְּלִים תְּפִלּוֹת וּמִתְפַּשְּׁטִים הָאוֹרוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל עַל אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא שָׁם, וְאוֹמֵר חֲבָל עַל פְּלוֹנִי, שֶׁהָיָה רָגִיל כָּאן, וְעַתָּה הָלַךְ חֲשֵׁכִים, שֶׁנֶּעֱבָר מִן הָאוֹרוֹת, וְהָלַךְ לְשׁוֹטֵט בֶּהָרִים בָּעוֹלָם, כִּי הוּא נִמְצָא תַּחַת שְׁלִיטָת הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁבְּהָרֵי חֹשֶׁךְ, וְיָצָא מֵהַנֹּגַהּ הַהוּא שֶׁהוּא אוֹר הַמֵּאִיר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאֵין לוֹ בּוֹ חֵלֶק. וְזֶ''שׁ אֵין נֹגַהּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט וְשׁוֹרֶה עַל אֲחֵרִים אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כַּמָּה טוֹב נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. וְאִלּוּ הָיָה שָׁם, יִבְטַח בְּשֵׁם ה' דְּהַיְנוּ בִּכְלָל עֶבֶד הָאֶחָד, שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְיִשָׁעֵן בֵּאלֹקָיו, בְּסוֹד עֶבֶד הַשֵּׁנִי, שֶׁלְֹּאַחַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, וַדַּאי רוּחַ נְבוּאָה שׁוֹרֶה עָלֶיךְ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: י״ד-ט״ו

א. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּחַנֻכָּה וּבְפוּרִים וַעֲנֵנוּ בִּתְפִלַּת תַּעֲנִית אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְאִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁיַּעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו אוֹמֵר עֲנֵנוּ כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה פּוֹדֶה וּמַצִיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְכוּלֵי:

ב. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת וְכֵן בְּיוֹם טוֹב. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵיהֶן עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל חוֹל. מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִיל בַשְּׁנִיָּיה. וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן. אוֹ לֹא הִבְדִּיל בְּאַחַת מֵהֶן יָצָא אֲבָל אִם לֹא הִבְדִיל בָּרִאשׁוֹנָה וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּיה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִקְּדִימָה לִתְפִלַּת עַרְבִית. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי תְפִלּוֹת אֲפִלּוּ שַׁחֲרִית וּמוּסַף לֹא יִתְפַּלֵּל זוּ אַחַר זוּ אֶלָּא יִשְׁהֶא בֵּין תְּפִלָּה לִתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו:

מוסר ספר חסידים קי״ז-קי״ח

יִשְׂרָאֵל שֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא נָכְרִי צָרִיךְ לוֹמַר יְהוּדִי אֲנִי. מְנָלָן מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתַי בָּאָרֶץ הוֹאִיל וְלֹא זָכִיתִי לִכָּנֵס. כְּמוֹ עַצְמוֹת יוֹסֵף אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּמוֹדֶה בְּאַרְעֵיהּ יִקָּבֵר בְּאַרְעֵיהּ יוֹסֵף עַל שֶׁאָמַר כִּי גָנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים זָכוּ עַצְמוֹתָיו לִיקָבֵר בְּאָרֶץ. אֲבָל אַתָּה שֶׁשָּׁתַקְתָּ כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ אִישׁ מִצְרִי הִצִילָנוּ מִיַּד הָרוֹעִים וְלֹא אָמַרְתָּ אִישׁ עִבְרִי אָנֹכִי לָכֵן לֹא יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתֶיךָ לָאָרֶץ: הַנּוֹתֵן יַיִן לְמִי שֶׁעֶסְקוֹ בְנָשִׁים הֲרֵי זֶה מְסַיֵּיעַ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ אֶת הָאָדָם לִידֵי עֲבֵירָה אֲבָל הַנּוֹתֵן יַיִן לְמִי שֶׁמִּצְטָעֵר וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמוֹד וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּונָה מִפְּנֵי צַעֲרוֹ וּכְשֶׁמַּשְׁקֵהוּ אָז מִתְיַשֶּׁבֶת דַּעְתּוֹ עָלָיו וְשָׂמַח עַל זֶה נֶאֱמַר (שופטים ט) הַמְּשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים:

פרשת בלק יום שלישי

תורה במדבר כ״ב: י״ב-ט״ז

נביאים מיכה ו׳: ב׳-ו׳

כתובים תהילים ע״ג: כ״א-כ״ה

משנה משנה גיטין ז׳

גמרא גיטין ל״ו א: י״א-ל״ו ב: ז׳

זוהר ספר הזהר, בלק ט״ו

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: י״ד-ט״ו

מוסר ספר חסידים קי״ז-קי״ח