חק לישראל - פרשת במדבר יום ראשון

רש״יוְֽ֠הָיָ֠ה מִסְפַּ֤ר. מָה עִנְיַן פֻּרְעָנוּת וְנֶחָמָה סְמוּכִין בְּדִבּוּר אֶחָד? וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בִּפְסָחִים (פסחים פז,ב): הִרְגִּישׁ הוֹשֵׁעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא עַל שֶׁאָמַר ״הַחֲלִיפֵם״, עָמַד וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. וּבְסִפְרֵי דְּבֵי רַב פָּרָשַׁת ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים״ (במדבר כה: א) שָׁנִינוּ: רַבִּי אוֹמֵר, יֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ וּרְחוֹקוֹת זוֹ מִזּוֹ כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב – ״כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי״ וְ״הָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם״. מָה עִנְיָן זֶה אֵצֶל זֶה? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ, שָׁלַח אַחַר הַסּוֹפֵר לָבוֹא וְלִכְתֹּב לָהּ גֵּט. עַד שֶׁלֹּא בָּא הַסּוֹפֵר, נִתְרַצָּה הַמֶּלֶךְ לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: ״אֶפְשָׁר יֵצֵא סוֹפֵר זֶה מִכָּאן חָלוּק?״ כְּלוֹמַר לִבּוֹ חָלוּק וְתוֹהֶה לוֹמַר ״לָמָּה שָׁלַח אַחֲרַי?״ אָמַר לוֹ: ״בֹּא וּכְתֹב לָהּ שֶׁאֲנִי כּוֹפֵל לָהּ כְּתֻבָּתָהּ״. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כָּךְ הִיא סְמִיכָתוֹ: ״כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם״ – אֶרְאֶה עַצְמִי כְּאִלּוּ אֵינִי לָכֶם, וְתִגְלוּ לְבֵין הָאֻמּוֹת, וְאַף שָׁם תִּרְבּוּ וְתִצְמְחוּ, וְשָׁם תָּשׁוּבוּ אֶל לְבַבְכֶם לָשׁוּב אֵלַי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה (דברים ל: א): ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ וְגוֹ׳ וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְגוֹ׳״ (דברים ל: ג). אַף כָּאן: ״וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּיו וְגוֹ׳״ (הושע ב: ב):
וַהֲמִיתִיהָ. ״וְאֶקְטְלִינַּהּ״:

כתובים משלי ל׳: ח׳-י״ג

משנה משנה שביעית א׳

ברטנורהעַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁים בִּשְׂדֵה הָאִילָן. לְקַמָּן מְפָרֵשׁ אֵיזֶהוּ שְׂדֵה אִילָן:
עֶרֶב שְׁבִיעִית. שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מִשָּׁנָה שִׁשִּׁית עַל הַשְּׁבִיעִית בְּאִסּוּר עֲבוֹדַת הָאָרֶץ, וּלְקַמָּן יָלְפִינַן לַהּ מִקְּרָאֵי:
כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. כְּלוֹמַר שֶׁהַחֲרִישָׁה יָפָה לַפְּרִי, הֲוֵי מְתַקֵּן הַקַּרְקַע לְצֹרֶךְ הַפְּרִי שֶׁל שִׁשִּׁית וְלֹא לְצֹרֶךְ שְׁבִיעִית:
עַד הָעֲצֶרֶת. דְּעַד הָעֲצֶרֶת יָפֶה לַפְּרִי וְתוּ לֹא, וּמִן הָעֲצֶרֶת וְאֵילָךְ נִרְאֶה כִּמְתַקֵּן לְצֹרֶךְ שְׁבִיעִית. וּבִשְׂדֵה לָבָן שֶׁאֵין בּוֹ אִילָן עַד הַפֶּסַח. וּמִשְׁנָה זוֹ הִיא מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ הֲלָכָה, דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל שְׁנֵי פְרָקִים הַלָּלוּ שֶׁהֵם פֶּסַח בִּשְׂדֵה לָבָן וַעֲצֶרֶת בִּשְׂדֵה אִילָן וְהִתִּירוּם, וּמֻתָּר לַחֲרֹשׁ עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁבִיעִית:

ברטנורהלְבֵית סְאָה. קַרְקַע שֶׁהִיא חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה:
כִּכַּר דְּבֵלָה. הַתְּאֵנִים הַיְבֵשִׁים עֲשׂוּיִין בְּמַעֲגֵּלָה כְּעֵין כִּכַּר לֶחֶם קְרוּיִם כִּכַּר דְּבֵלָה:
בָּאִיטַלְקִי. בְּמָנֶה שֶׁל אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן, וּלְפִי שֶׁהָיָה כָּךְ בִּימֵי מֹשֶׁה מְשַׁעֲרִים בּוֹ, וְהַמָּנֶה מֵאָה דִינָרִים וְהַדִּינָר שֵׁשׁ מָעוֹת וּמִשְׁקַל כָּל מָעָה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת:
פָּחוֹת מִכָּאן. מִכִּכָּר שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה אֵין חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה, אֶלָּא תַּחַת הָאִילָן לְבָד וְחוּצָה לוֹ:
כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ. הַמְּלַקֵּט תְּאֵנִים קָרוּי אוֹרֶה כְּמוֹ גּוֹדֵר בִּתְמָרִים וּבוֹצֵר בַּעֲנָבִים. וְסַלּוֹ, הַסַּל שֶׁנּוֹתֵן בּוֹ מַה שֶּׁהוּא לוֹקֵט. וּשְׁאָר הַשָּׂדֶה חָשׁוּב שְׂדֵה הַלָּבָן וְאֵין חוֹרְשִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא עַד הַפֶּסַח:

ברטנורהשֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת. אַרֵישָׁא קָאֵי דִּתְנַן אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא לְצָרְכָּן. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין חוֹרְשִׁין כָּל הַבֵּית סְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות כ) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְלֹא לִשְׁמִטָּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא כה) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, תְּנֵהוּ עִנְיָן לֶאֱסֹר שְׁנֵי פְרָקִים שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, מִפֶּסַח לִשְׂדֵה לָבָן, וּמֵעֲצֶרֶת לִשְׂדֵה אִילָן. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, בֶּחָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר וְאֵיזֶה זֶה חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנָס לַשְּׁבִיעִית, תִּשְׁבֹּת. וּבַקָּצִיר שֶׁחֲרִישׁוֹ אָסוּר וְאֵיזֶה זֶה קָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, נַמִּי תִּשְׁבֹּת, שֶׁסְּפִיחִים שֶׁגָּדְלוּ בַּשְּׁבִיעִית אוֹ שֶׁעָבַר וְזָרַע בַּשְּׁבִיעִית אָסוּר לְקָצְרָם בַּשְּׁמִינִית:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. לְעוֹלָם בְּשַׁבָּת מִשְׁתָּעֵי קְרָא כְּפַשְׁטֵיהּ, וַאֲתָא לְאַשְׁמְעִינַן מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, שֶׁאֵין לְךָ חָרִישׁ שֶׁל מִצְוָה, אַף קָצִיר דְּאָמַר רַחֲמָנָא תִּשְׁבֹּת בְּקָצִיר שֶׁל רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר שֶׁהוּא מִצְוָה דְּבָעִינַן קְצִירָה לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:

גמרא ברכות ל״ב ב: כ״ו-ל״ג א: ב׳

אֲפִלוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְכו' אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲבָל לְמַלְכֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם פּוֹסֵק. מְתִיבִי הַמִּתְפַּלֵּל וְרָאָה אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ רָאָה קָרוֹן בָּא כְּנֶגְדּוֹ לֹא יְהֵא מַפְסִיק אֶלָּא מְקַצֵר וְעוֹלֶה לָא קַשְׁיָא הָא דְאֶפְשַׁר לְקַצֵר וְאִם לָאו פּוֹסֵק. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֵׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ בָּא שַׂר אֶחָד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּים תְּפִלָּתוֹ לְאַחַר שֶׁסִּיֵים תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ רֵיקָא וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרָתְכֶם (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמוֹר נַפְשְׁךָ וּכְתִיב וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם לָמָה לֹא הֶחֱזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם אִם הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשְׁךָ בְּסַיִיף מִי הָיָה תּוֹבֵעַ אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲפַיְיסְךְ בִּדְבָרִים אָמַר לֵיהּ אִילוּ הָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבָא חֲבֵירָךְ וְנָתָן לְךָ שָׁלוֹם הָיִּיתָ מַחֲזִיר לוֹ אָמַר לוֹ לַאו וְאִם הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ מַה הָיוּ עוֹשִׂים לְךָ אָמַר לֵיהּ הָיוּ חוֹתְכִים אֶת רֹאשִׁי בְּסַיִּיף אָמַר לוֹ וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר וּמַה אַתָּה שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהַיּוֹם כַּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר כַּךְ. אֲנִי שֶׁהָיִּיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיַּד נִתְפַּיֵּיס אוֹתוֹ שַׂר וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץו עוד שנינו במשנה שאפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, שאסור לאדם להפסיק מתפילתו.
ועל כך אמר רב יוסף כי יש לסייג כלל זה, שכן לא שנו דברים אלו במשנתנו אלא למלכי ישראל בלבד, שיבינו משום מה אותו אדם איננו פונה לכבדם, אבל למלכי אומות העולם — פוסק מתפילתו מחמת הסכנה.
על דברי רב יוסף אלה מיתיבי [מקשים]: והרי שנינו כי המתפלל וראה אנס (אדם קשה שהכל מפחדים מפניו) בא כנגדו, או קרון בא כנגדו, והוא בדרכו — לא יהא מפסיק את תפילתו, אלא הריהו מקצר ועולה בה!
ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך. בא הגמון אחד ונתן לו שלום, ולא הפסיק אותו חסיד מתפילתו ולא החזיר לו שלום. המתין לו אותו הגמון לחסיד זה עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו, אמר לו אותו הגמון: ריקא [ריק, קל דעת], שנהגת כך, שהרי יכולתי להמיתך על כך, וסיכנת עצמך, והלא כתוב בתורתכם "רק השמר לך ושמר נפשך", וכתיב [ונאמר] עוד בתורה "ונשמרתם מאד לנפשתיכם". ומשום מה לא חששת מן הסכנה, שכשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי?!
אמר לו אותו חסיד: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, ובא חברך ונתן לך שלום — האם היית
מחזיר לו שלום?! אמר לו ההגמון: לאו [לא]. חזר ושאל אותו חסיד: ואם היית מחזיר לו שלום, מה היו עושים לך? אמר לו ההגמון: היו חותכים את ראשי בסייף. אמר לו: והלא דברים קל וחומר, ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שאין יראתו מרובה, שהרי היום הוא כאן ומחר הוא בקבר — בכל זאת, מפני יראתו כך היית נוהג. אני שהייתי עומד בעת תפילתי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים — על אחת כמה וכמה שאין להפסיק ולהשיב שלום לאדם באותה עת.

זוהר ספר הזהר, במדבר א׳

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים קט''ז) יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹמֵר. יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ אִלֵּין גּוּבְרִין דַּהֲווּ עָאלִין בְּחוּשְׁבְּנָא דְמַדְבְּרָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן וְאוֹסִיף עָלַיְיהוּ בְכָל זִמְנָא. תָּא חָזֵי הָאי מָאן דְּאָמַר שְׁבָחָא דְחַבְרֵיהּ דִבְנוֹי אוֹ דְמָמוֹנֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ וּלְאוֹדָאָה עָלֵיהּ בִּרְכָּאָן. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה דִכְתִיב (דברים א) וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב. לְבָתָר מַה כְתִיב. יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וְגוֹמֵר. תְּרֵין בִּרְכָאָן הֲווֹ חָד יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹמֵר. הָא חָד לְבָתָר וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. לְאוֹדָאָה עָלַיְיהוּ בִּרְכָאָן עַל בִּרְכָאָן. וְאִי אִיהוּ מָנֵי שְׁבָחָא דְחַבְרֵיהּ וְלָא אוֹדֵי עָלֵיהּ בִּרְכָּאָן. הוּא נִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא מִלְּעֵילָא וְאִי אִיהוּ מְבָרֵךְ לֵיהּ הוּא מִתְבָּרֵךְ מִלְּעֵילָא. וּבִרְכָתָא בָּעֵי לְבָרְכָא לָהּ בְעֵינָא טָבָא וְלָא בְעֵינָא בִישָׁא. וּבְכֹלָא בָעֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְחִימוּתָא דְלִבָּא. וּמַה מָאן דִמְבָרֵךְ לְחַבְרֵיהּ בָּעֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דִיְּבָרֵךְ לֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא מָאן דִמְבָרֵךְ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְבָעֵי עֵינָא טָבָא וְלִבָּא טָבָא וּרְחִמוּתָא דְלִבָּא. בְּגִין כַּךְ (שם ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל לְבָבְךָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי הָא אוּקְמוּהָ לֵית בִּרְכָתָא דִלְעֵילָא שַׁרְיָיא עַל מִלָּה דְאִתְמְנֵי. וְאִי תֵימָא יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אִתְמְנוּן. אֶלָּא כֻפְרָא נַטְלֵי מִנַּיְיהוּ וְהָא אוּקְמוּהָ וְחוּשְׁבָּנָא לָא הֲוֵי עַד דְיִתְכְּנִישׁ כָּל הַהוּא כוּפְרָא וְסָלִיק לְחוּשְׁבָּנָא וּבְקַדְמִיתָא מְבָרְכָן לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וּלְבָתָר מָנָאן הַהוּא כוּפְרָא וּלְבָתָר מְהַדְרִין וּמְבָרְכִין לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. אִשְׁתְּכָחוּ דְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין בְקַדְמִיתָא וּבְסוֹפָא וְלָא סָלִיק בְּהוּ מוֹתָנָא. מוֹתָנָא אֲמָאי סָלִיק בְּמִנְיָינָא. אֶלָּא בְגִין דְּבִרְכָתָא לָא שַׁרְיָיא בְמִנְיָינָא. כֵיוַן דְּיִסְתְּלַק בִּרְכָתָא סִטְרָא אַחֲרָא שָׁאֲרֵי עֲלוֹי וְיָכִיל לְאִתְזְקָא בְגִין דָּא בְמִנְיָינָא נַטְלִין כוּפְרָא וּפִדְיוֹנָא לְסַלְקָא עָלֵיהּ מִנַּיְיהוּ (ס''א עָלֵיהּ מוֹתָנָא) יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אִלֵּין נָשִׁין דְּלָא סַלְקִין בְּמִנְיָינָא. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן דְּאִינוּן מְבָרְכִין לְעַמָּא בְעֵינָא טָבָא וּבְלִבָּא טָבָא וּבִרְחִימוּתָא דְלִבָּא. אֶת בֵּית אַהֲרֹן הָכִי נָמֵי נָשִׁין דְּאִתְבָּרְכָן בְּבִרְכָתָא דִילְהוֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ אִלֵּין אִינוּן לֵיוָאֵי וְכֻלְּהוּ מִתְבָּרְכָן בְּגִין דְּדַחֲלִין לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. הַקְּטַנִים עִם הַגְּדוֹלִים אַף עַל גַּב דְלָא עָאלִין בְמִנְיָינָא. תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכַח מִנְיָינָא בְהוּ בְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְבָּרְכָן בֵּיהּ בְּהָאי מִנְיָינָא. דְּהָאי מִנְיָינָא לְאִתְבָּרְכָא הָוָה וּלְאַשְׁלָמָא שְׁלֵימוּתָא דְעַלְמִין הָוָה וּבְאָתָר דְבִרְכָאן נַפְקִין אִתְמְנוּן דִּכְתִיב בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דְאִיהוּ זִיוָא דְבִרְכָּאן דְעָלְמָא דְמִנֵּיהּ נָפִיק זִיוָא לְעַלְמָא וְעַל דָּא אִקְרֵי חֹדֶשׁ זִי''ו דְּזִיוָא דְכֹלָא נָפִיק מִנֵּיהּ וְעַל דָא כְתִיב (תהלים קל''ד) יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִיּוֹן וְכֹלָא חָד מִלָּה וּכְתִיב (שם קל''ג) כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהררַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהלים קט''ו) ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית וְגוֹ'. ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, אֵלּוּ הַגְּבָרִים שֶׁהָיוּ עוֹלִים בְּחֶשְׁבּוֹן בַּמִּדְבָּר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם. בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁאוֹמֵר שִׁבְחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, עַל בָּנָיו אוֹ עַל כַּסְפּוֹ, צָרִיךְ לְבָרְכוֹ, וּלְהוֹדוֹת עַל הַבְּרָכוֹת. מֵאַיִן לָנוּ, מִמֹּשֶה, שֶׁכָּתוּב, (דברים א') וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב, אַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב, ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. ב' בְּרָכוֹת הָיוּ, אַחַת, ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם וְגוֹ', הֲרֵי אַחַת. אַחַר כָּךְ, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. לְהוֹדוֹת עֲלֵיהֶן, וּבְרָכוֹת עַל בְּרָכוֹת. וְאִם הוּא מוֹנֶה שְׁבָחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ מוֹדֶה עַל הַבְּרָכוֹת, הוּא נִתְפָּס תְּחִלָּה מִלְּמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזָּק מֵחֲמָתוֹ. וְאִם הוּא מְבָרֵךְ אוֹתוֹ, הוּא עַצְמוֹ מִתְבָּרֵךְ מִלְּמַעְלָה. וְצָרִיךְ לְבָרְכוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וְלֹא בְּעַיִן רָעָה. וּבְכָל דָּבָר רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַהֲבַת הַלֵּב בְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ. וּמַה, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת חֲבֵרוֹ, רוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבָרְכוֹ בְּעַיִן טוֹבָה וּבְלֵב טוֹב, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָרִיךְ עַיִן טוֹבָה וְלֵב טוֹב וְאַהֲבַת הַלֵּב. מִשּׁוּם זֶה, כָּתוּב (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ שֶׁאֵין הַבְּרָכָה שֶׁלְמַעְלָה שׁוֹרֶה עַל דָּבָר שֶׁנִּמְנֶה. וְאִם תֹּאמַר, יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נִמְנוּ. אֶלָּא כּוֹפֶר לָקְחוּ אִתָּם, וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וְהַחֶשְׁבּוֹן לֹא הָיָה עַד שֶׁנֶּאֱסָף כָּל אוֹתוֹ הַכּוֹפֶר, וְעָלָה לְחֶשְׁבּוֹן. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ מָנוּ אוֹתוֹ הַכּוֹפֶר, וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ וּבֵרְכוּ אֶת יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְבָּרְכוּ בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף, וְלֹא הָיָה בָּהֶם מָוֶת. שׁוֹאֵל, לָמָּה עוֹלֶה הַמָּוֶת עַל יְדֵי הַמִּנְיָן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַבְּרָכָה אֵינָהּ שׁוֹרָה בְּמִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַבְּרָכָה, שׁוֹרֶה עָלָיו הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיָכוֹל לְהִנָּזֵק. מִשּׁוּם זֶה בְּמִנְיָן לוֹקְחִים כּוֹפֶר וּפִדְיוֹן, לְהַעֲבִיר מֵעָלָיו הַמָּוֶת. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל: אֵלֶּה הֵן הַנְּקֵבוֹת הַנִּקְרָאוֹת בָּיִת, שֶׁלֹּא עָלוּ בְּחֶשְׁבּוֹן. כִּי הַנְּקֵבוֹת לֹא נִמְנוּ בַּמִּדְבָּר. יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, שֶׁהֵם הַכֹּהֲנִים, וּמְבָרְכִים אֶת הָעָם בְּעַיִן טוֹבָה, וּבְלֵב טוֹב, וּבְאַהֲבַת הַלֵּב. אֶת בֵּית אַהֲרֹן, לָמָּה אוֹמֵר בֵּית. הוּא מְרַמֵּז גַּם כֵּן לַנָּשִׁים, שֶׁמִּתְבָּרְכוֹת בְּבִרְכָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' וְכוּ': אֵלּוּ הֵם הַלְּוִיִּם, שֶׁכֻּלָּם מִתְבָּרְכִים מִשּׁוּם שֶׁיְּרֵאִים מֵה'. הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּטַנִּים לֹא נִכְנְסוּ בְּחֶשְׁבּוֹן, כִּי לֹא נִמְנוּ אֶלָּא מֵעֶשְׂרִים לְמַעְלָה, יִתְבָּרְכוּ יַחַד עִם הַגְּדוֹלִים. תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכָח וְכוּ': בֹּא וּרְאֵה לֹא נִמְצָא מִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִמֶּנּוּ, כַּמִּנְיָן הַזֶּה, שֶׁנִּמְנוּ בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, כִּי הַמִּנְיָן הַזֶּה לְהִתְבָּרֵךְ הָיָה וּלְהַשְּׁלִים שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת הָיָה. וּבְמָקוֹם שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת נִמְנוּ, שֶׁכָּתוּב בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, שֶׁהוּא זִיו, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא הַזִּיו לָעוֹלָם. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בַּשֵּׁם זִיו, כִּי זִיו הַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ. וְעַל כֵּן כָּתוּב, יְבָרֶכְךְ ה' מִצִיּוֹן, (תהלים קלד) וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד הוּא. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קל''ג) כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ו׳: א׳-ג׳

א. אָסוּר לְאָדָם לַעֲבוֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשָׂאוֹי. אוֹ שֶׁהָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁנֵי פְתָחִים בִּשְׁנֵי רוּחוֹת שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר שֶׁמַּא יֵלֵךְ וְיִכְּנֵס מִפֶּתַח הָאֶחָד. וְכֵן אִם הָיָה בְּעִיר שְׁתֵּי בָּתֵי כְּנֵסִיּוֹת יֹאמַר הָרוֹאֶה שֶׁמָא יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָרָגִיל בּוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מוּתָּר לוֹ לַעֲבוֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶחָד מִכֹּל אֵלּוּ שֶׁהַתְּפִלִּין מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר מִצְוֹת וְאֵינוֹ מִמְּבַטְּלֵי תְּפִלָּה:

ב. הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִבּוּר לֹא יַאֲרִיךְ אֶת תְּפִלָּתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אֲבָל בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְאִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִלּוּ כְּסֵדֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר וְכֵן אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה מוֹסִיף:

ג. כֵּיצַד הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַת חוֹלִים כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ הָיָה צָרִיךְ לְפַרְנָסָה מוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים. עַל דֶרֶךְ זוּ בְּכָל אַחַת מֵהֶן וְאִם רָצָה לִשְׁאוֹל כָּל צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל. אֲבָל לֹא יִשְׁאַל לֹא בְּשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בְּשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת:

מוסר ספר הזהר, מקץ י״א: קס״ה-י״ב: ר״ח

וַיִרְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף (בראשית מ''ג). אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוֹי לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה אוֹי לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבֹא לְבַקֵּשׁ מֵהֶם דִּין עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְיָקוּמוּ הַגוּף וְהַנֶּפֶשׁ לָתֵת חֶשְׁבּוֹן מִכָּל מַעֲשֵׂיהֶם עַד אֲשֶׁר לֹא תִפָּרֵד הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא יוֹם הַדִין שֶׁהַסְּפָרִים פְּתוּחִים וּבַעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִים וְאוֹתוֹ הַיּוֹם קָם הַנָּחָשׁ לִנְשׁוֹךְ אוֹתוֹ וְכָל הָאֵיבָרִים חֲרֵדִים וְרוֹעֲשִׁים וְהַנֶּפֶשׁ נִפְרֶדֶת מֵהַגּוּף וְהוֹלֶכֶת לָשׁוּט וְאֵינָה יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ תֵלֵךְ וּלְאֵיזֶה מָקוֹם מַעֲלִים אוֹתָהּ אוֹי עַל הַיוֹם הַהוּא יוֹם רוֹגֶז וְרָעַשׁ לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִּיז עַל יֵצֶר הָרָע וְלִזְכּוֹר יוֹם הַדִּין שֶׁיָקוּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַנִּיחִים הַגּוּף תַּחַת הָאָרֶץ לְהִתְרַקֵּב וְהַנֶּפֶשׁ נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וְשָׁנִינוּ לְעוֹלָם יַרְגִיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרָע לְהַכְנִיעַ יֵצֶר הַרָע וּלְהִתְגַּבֵּר בַּתּוֹרָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם תָּדִיר:

פרשת במדבר יום ראשון

תורה במדבר א׳: א׳-ו׳