חק לישראל - פרשת בהעלותך יום ראשון

רש״יבְּהַעֲלֹֽתְךָ֙. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא):
בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙. עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב (ספרי):
אֶל מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה. אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בַקָּנִים אֶלָּא בְּגוּף שֶׁל מְנוֹרָה (עי' מנחות צ"ח):
יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת. שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָׁה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי — הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן — וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ (עי' תנחומא):

רש״יוְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙. שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה בְּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְזֶה":
מִקְשָׁ֣ה. בטדי"ץ בְּלַעַז, לְשׁוֹן "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה'), עֶשֶׁת שֶׁל כִּכַּר זָהָב הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בְּקֻרְנָס, וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל, לְפַשֵּׁט אֵבָרֶיהָ כְּתִקְנָן, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵבָרִים אֵבָרִים עַ"יְ חִבּוּר (עי' ספרא):
עַד יְרֵכָ֥הּ. יְרֵכָהּ הִיא הַשִּׁדָּה שֶׁעַל הָרַגְלַיִם, חָלוּל, כְּדֶרֶךְ מְנוֹרוֹת כֶּסֶף שֶׁלִּפְנֵי הַשָּׂרִים:
עַד יְרֵכָ֥הּ עַד פִּרְחָ֖הּ. כְּלוֹמַר גּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה כֻּלָּהּ וְכָל הַתָּלוּי בָּהּ:
עַד יְרֵכָ֥הּ. שֶׁהוּא אֵבָר גָּדוֹל:
עַד פִּרְחָ֖הּ. שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה דַק שֶׁבָּהּ, הַכֹּל מִקְשָׁה; וְדֶרֶךְ "עַד" לְשַׁמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ "מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים ט"ו):
כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה וגו'. כַּתַּבְנִית אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ בָהָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ה) — וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְתַבְנִיתָם וְגוֹ' (ספרי):
כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת הַמְּנֹרָֽה. מִי שֶׁעֲשָׂאָהּ; וּמִ"אַ, עַל יְדֵי הַקָּבָּ"ה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ (תנחומא):

נביאים זכריה ב׳: י״ד-ג׳: ב׳

כתובים תהילים א׳: א׳-ו׳

רש״יאַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ. בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זֶמֶר נֶאֱמַר סֵפֶר זֶה, בְּנִצּוּחַ, בְּנִגּוּן, בְּמִזְמוֹר, בְּשִׁיר, בְּהַלֵּל, בִּתְפִלָּה, בִּבְרָכָה, בְּהוֹדָאָה, בְּאַשְׁרֵי, בְּהַלְלוּיָהּ, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁאֲמָרוּהוּ, אָדָם, מַלְכִּי צֶדֶק, אַבְרָהָם, מֹשֶׁה, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, אָסָף, וּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי קֹרַח, וַחֲלוּקִין עַל יְדוּתוּן (קהלת רבה ז,לט). יֵשׁ אוֹמְרִים: אָדָם הָיָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א טז: לח), וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין יְדוּתוּן שֶׁבְּסֵפֶר זֶה אֶלָּא עַל שֵׁם הַדָּתוֹת וְהַדִּינִים שֶׁל גְּזֵרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל:
אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ. (לישפלישמנ״ץ בלע״ז) אִשּׁוּרָיו שֶׁל אִישׁ וּתְהִלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ הֵם אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָלַךְ לֹא עָמָד, וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא עָמַד לֹא יָשָׁב:
כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁמּוֹשַׁב לֵצִים מְבִיאוֹ לִידֵי בִּטּוּל תּוֹרָה (עבודה זרה יח:):
כַּמּוֹץ. לְשׁוֹן קַשׁ, קוֹמְבְּלָ״א בְּלַעַ״ז:
כִּי יוֹדֵעַ ה׳ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים, וּלְפָנָיו הוּא לְהַכִּירָהּ תָּמִיד, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים שְׂנוּאָה בְּעֵינָיו וּמַעֲבִירָהּ מִלְּפָנָיו, עַל כֵּן לֹא תְהֵא הֲקָמַת רֶגֶל לָרְשָׁעִים לְיוֹם הַדִּין, וְלַחַטָּאִים לִיכָּתֵב בַּעֲדַת צַדִּיקִים:

משנה משנה שביעית ג׳

ברטנורהמֵאֵימָתַי מוֹצִיאִים זְבָלִים לְאַשְׁפּוֹת. דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי אֲדָמָה לְכַנֵּס הַזֶּבֶל לְמָקוֹם אֶחָד בַּשָּׂדֶה וְעוֹשֶׂה שָׁם אַשְׁפָּה גְדוֹלָה עַד שֶׁהוּא מְפַזְּרוֹ בַּשָּׂדֶה לְזַבְּלָהּ:
מִשֶׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. לַעֲבֹד אֶת הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וְקֹדֶם שֶׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה אָסוּר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מֵעוֹבְרֵי עֲבֵרָה הוּא וּלְזַבֵּל שָׂדֵהוּ הוּא מוֹצִיא. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, וְהִיא הִיא:
מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. מִשֶּׁיִּהְיֶה יָבֵשׁ הַזֶּבֶל שֶׁנּוֹתֵן מְתִיקָה לַפֵּרוֹת:
מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִתְיַבֵּשׁ מִתְעַבֶּה וְנַעֲשֶׂה קְשָׁרִים, וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶם לִהְיוֹת שָׁוִים. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק סְדָקִין שֶׁבַּבִּקְעָה כְּשֶׁהַמָּטָר יוֹרֵד מִתְמַלְּאִים מַיִם וְאֵינָם מִתְיַבְּשִׁים אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, וְנִקְרָאִים מָתוֹק עַל שֵׁם מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל (איוב כא):

עיקר תוספות יום טוב(א) בַּיְרוּשַׁלְמִי מַקְשֶׁה אֲפִלּוּ מִשֶּׁפָּסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה יְהֵא אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית עַיִן, שֶׁיֹּאמְרוּ לְתוֹךְ בֵּית הַשְּׁלָחִין הוּא מוֹצִיא, שֶׁאַף מִשֶּׁפָּסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה בִּשְׂדֵה הַבַּעַל רְגִילִים לְהוֹצִיאָם לְבֵית הַשְּׁלָחִין. וּמְשָׁנֵי יוֹדְעִים הֵם בְּנֵי עִירוֹ אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית הַשְּׁלָחִין אִם אֵין לוֹ, וְלֹא חָשׁוּ לְעוֹבְרִין וְשָׁבִין מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:
(ב) כְּלוֹמַר הַזֶּבֶל נִקְרָא מָתוֹק עַל שֵׁם שֶׁנּוֹתֵן כוּ', וּבֵין קֹדֶם שֶׁיִּיבַשׁ וּבֵין לְאַחַר שֶׁיִּיבַשׁ לְעוֹלָם נִקְרָא מָתוֹק. וְטַעֲמָא דְשַׁרְיוּתָא מִשּׁוּם דְּמִשֶּׁיִּיבַשׁ אֵין מְזַבְּלִים הָאָרֶץ לַעֲבוֹדָה וְנִכָּר שֶׁהוּא צוֹבְרוֹ לָאוֹצָר וְלֹא לְזַבְּלוֹ. וְעַיֵּן מִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק ט'‏ שֶׁמְּפָרֵשׁ הָרַ"ב בְּעִנְיָן אַחֵר:

ברטנורהמַשְׁפֵּלוֹת. קֻפּוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהֶם זְבָלִים, שֶׁכָּל מַשְׁפֵּל מַחֲזִיק לֶתֶךְ שֶׁהוּא מַשְּׂאוֹי שֶׁל חֲמוֹר, וְהַלֶּתֶךְ חֲצִי כּוֹר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְאִין:
מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת. נוֹתֵן בְּאַשְׁפָּה אַחַת מַשְׁפֵּלוֹת כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה:
וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפּוֹת. לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת בְּבֵית סְאָה, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּמְזַבֵּל אֶת הַשָּׂדֶה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל הָאַשְׁפּוֹת. מוֹסִיפִין, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ צִבּוּר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד לֹא מֵחֲזֵי כִּמְזַבֵּל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

ג. עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה. יָתֵר מִכָּאן, מַחֲצִיב, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. הָיָה לוֹ דָבָר מֻעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסָּלַע:

ברטנורהיָתֵר מִכָּאן. מִשָּׁלֹשׁ [אַשְׁפּוֹת] מֻתָּר. וְהַיְנוּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּרֵישָׁא, וְהַשְׁתָּא אָתָא לְאַשְׁמְעִינַן דְּשָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִלּוּ אֵין עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהּ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, דְּאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מְעַט זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה וְסַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא דְּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאִם מוֹסִיף הָאַשְׁפּוֹת נִרְאֶה כִּמְזַבֵּל, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא מֵחֲזֵי כִּמְזַבֵּל הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְפַזְּרוֹ:
עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה. שֶׁיַּעֲמִיק מְקוֹם הָאַשְׁפָּה אוֹ יַגְבִּיהַּ מִשְּׁאָר הַקַּרְקַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר דְּלִכְנֹס הַזֶּבֶל לְמָקוֹם אֶחָד הוּא עוֹשֶׂה וְלֹא לְזַבֵּל אֶת הַשָּׂדֶה:
עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר. אוֹתָם שָׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת שֶׁל שְׁלֹשִׁים מַשְׁפֵּלוֹת יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אַשְׁפָּה אַחַת וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה, דְּלֹא תֵימָא כִּי הֵיכִי דְאָסוּר יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת לְבֵית סְאָה הָכִי נַמִּי אָסוּר יוֹתֵר מִשִּׁעוּר שָׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד:
רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. בַּיְרוּשַׁלְמִי מוּכָח דִּבְיוֹתֵר מִכַּשִּׁעוּר בִּלְבָד אָסַר רַבִּי מֵאִיר. אֲבָל בְּכַשִּׁעוּר, הַשְׁתָּא בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת מֻתָּר, בְּמָקוֹם אֶחָד לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט. שֶׁאֵין לוֹ לְהוֹצִיא בְּפַעַם אַחַת כַּשִּׁעוּר הַמְפֹרָשׁ לְעֵיל, מוֹצִיא אוֹתוֹ מְעַט וּמוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. שֶׁמָּא לֹא יִהְיֶה לוֹ זֶבֶל יוֹתֵר וְנִרְאֶה כִּמְזַבֵּל שָׂדֵהוּ, עַד שֶׁיּוֹצִיא עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת כְּאַחַת:
אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ יַגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם מְשֻׁנֶּה מִשְּׁאָר הַשָּׂדֶה לֹא מֵחֲזֵי כִּמְזַבֵּל, וְכֵן אִם נְתָנוֹ עַל הַסֶּלַע שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיעָה:

עיקר תוספות יום טוב(ד) מַחֲצִיב. נֹסַח אַחֵר מֻתָּר. וְגַם גִּרְסַת מַחֲצִיב יֵשׁ לְפָרֵשׁ כֵּן, מִלְּשׁוֹן חֲצֻבָּה שֶׁהֵם רַגְלֵי הַקַּנְקַן, וְיֵשׁ קַנְקַנִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְבֵּה רַגְלַיִם. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
(ה) עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה. בְּפֶרֶק קַמָּא דְמוֹעֵד קָטָן פָּרֵיךְ וַהֲלֹא כְּשֶׁיַּעֲמִיק נִרְאֶה כְּעוֹדֵר. וּמְשָׁנֵי חַד אָמַר כְּגוֹן שֶׁהֶעֱמִיק קֹדֶם לָכֵן, וְחַד אָמַר זִבְלוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָא, דְמַאן דְּחָזֵי הַחֲפִירָה הָא חָזֵי לֵיהּ לַזֶּבֶל שֶׁבַּחֲפִירָה:
(ו) הַיְנוּ דִּכְשֶׁהָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו מִשֶּׁפָּסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְהָא דְקָתָנֵי עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין כוּ', הַיְנוּ שִׁעוּר כַּמָּה אַשְׁפּוֹת לְבֵית סְאָה וְכַמָּה מַשְׁפֵּלוֹת לְאַשְׁפָּה, אֲבָל בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁמּוֹצִיא אֵינוֹ מוֹצִיא עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת בְּפַעַם אַחַת, לְכָךְ אֲפִלּוּ אֵין לוֹ בְּבֵיתוֹ שִׁעוּר כָּזֶה אֲפִלּוּ הָכִי רַשַּׁאי לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מְעַט שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיוֹסִיף עָלָיו כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורההַמְדַיֵּר שָׂדֵהוּ. לְשׁוֹן דִּיר שֶׁל בְּהֵמוֹת, שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם פָּנוּי לְהַעֲמִיד בֶּהֱמוֹתָיו אֶלָּא שָׁם, וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְזַבֵּל שָׂדֵהוּ בְּעִנְיָן זֶה, וְדַעְתּוֹ לְהַכְנִיס הַזֶּבֶל לָאַשְׁפּוֹת אַחַר כָּךְ:
סַהַר. כְּמוֹ סַחַר, הֶקֵּף שֶׁל מְחִצָּה סְבִיב הַצֹּאן:
עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת. כְּשֶׁנִּתְמַלְּאָה הַסַּהַר זֶבֶל עוֹקֵר מִן הַסַּחַר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וְזוֹקְפָן לְצַד [אַחֵר] שֶׁל אֶמְצָעִית וּמְדַיֵּר שָׁם כְּמוֹ כֵן בֵּית סָאתַיִם, וְעוֹשֶׂה אַשְׁפּוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת לְבֵית סְאָה כִּדְאָמְרָן:
נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִים. סָאתַיִם מִצַּד זֶה שֶׁל מְחִצָּה אֶמְצָעִית וְסָאתַיִם מִצַּד אַחֵר. וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין דְּשָׁרֵי לְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה מִמֶּנָּה אַשְׁפּוֹת, אֲבָל טְפֵי לֹא, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לְדַיֵּר שָׂדֵהוּ מִתְכַּוֵּן:
מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמִתְכַּוֵּן לְזַבֵּל שָׂדֵהוּ אִם עוֹשֶׂה אֶת כֻּלָּהּ סַחַר:
כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין. שָׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת לְכָל בֵּית סְאָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(ז) וְחֵי"ת בְּהֵ"א מִתְחַלְּפִין שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִמּוֹצָא הַגָּרוֹן:
(ח) מְדַיֵּר. בַּיְרוּשַׁלְמִי מַקְשֶׁה מִמַּתְנִיתִין ב'‏ פֶּרֶק ד'‏ שָׂדֶה שֶׁנִּדַּיְרָה לֹא תִזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וּמְשָׁנֵי, מַתְנִיתִין בְּרוֹצֶה לְהַעֲמִיד צֹאן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. וּפֵרֵשׁ הָרַ"שׁ דִּלְהַעֲמָדָה בְּעַלְמָא עוֹשֶׂה הַסַּהַר, וְאַחַר כָּךְ מְאַסֵּף כָּל הַזֶּבֶל וְעוֹשֶׂה אַשְׁפַּתּוֹת כוּ':
(ט) בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין. הַיְנוּ שֶׁמַּתִּיר לַעֲשׂוֹת סַהַר מִכָּל צַד מִצְּדָדֵי הַסַּהַר הָרִאשׁוֹן. וְיִהְיֶה שְׁמוֹנַת סְאִין מִלְּבַד הַסַּהַר הָרִאשׁוֹן. הָרַ"מ:

ברטנורהמַחְצֵב. מָקוֹם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שֶׁחוֹצְבִין מִמֶּנּוּ אֲבָנִים לְבִנְיָן. אִם הָיָה מְכֻסֶּה עָפָר וְלֹא הָיָה נִרְאֶה אֵין פּוֹתְחִין אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ הוּא עוֹשֶׂה כְּדֵי לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ וְלֹא לְהוֹצִיא הָאֲבָנִים לְבִנְיָן:
עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ שָׁלֹשׁ מוּרְבִּיּוֹת. שֶׁיִּהְיוּ נִגְלִים וְנִרְאִים מֵאוֹתוֹ מַחֲצֵב קֹדֶם שְׁבִיעִית שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל אֲבָנִים, שֶׁכָּל שׁוּרָה מֵהֶם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת רֹחַב בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, שֶׁנִּמְצְאוּ שָׁם תֵּשַׁע אֲבָנִים שֶׁכָּל אֶבֶן הוּא אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ, וְכֵן בְּכָל שׁוּרָה וְשׁוּרָה, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים לְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת, וּבְהָכִי נִכָּר שֶׁלְּצֹרֶךְ אֲבָנִים לְבִנְיָן הוּא מוֹצִיאָם וְלֹא לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ:

ברטנורהשֶׁל מַשְּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם. שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אַחַת מֵהֶן מַשְּׂאוֹי שְׁנֵי בְנֵי אָדָם:
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. כֻּלָּן וַאֲפִלּוּ הַקְּטַנּוֹת שֶׁבָּהֶן, וְלֹא מִתְחֲזֵי כִּמְפַנֶּה הַגָּדֵר לַעֲשׂוֹת מְקוֹמוֹ שָׂדֶה:
פָּחוֹת מִכָּאן מְחַצֵּב. וְאֵינוֹ נוֹטְלוֹ כֻּלּוֹ אֶלָּא גוֹמְמוֹ וּמַנִּיחַ מִן הַסֶּלַע בָּאָרֶץ טֶפַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא רָאוּי לִזְרִיעָה:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. הַאי דְלֹא יִפְתַּח מַחְצֵב וְהַאי דְגוֹמְמוֹ:
מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה יִטֹּל. דְּלֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן שָׂדֶה כֵּיוָן דְּלָאו דִּידֵיהּ הוּא, וַאֲפִלּוּ בְּשֶׁלּוֹ נַמִּי לֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן שָׂדֶה אִם הִתְחִיל לִטֹּל מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית:

ברטנורהשֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה. וַאֲפִלּוּ לֹא זִעְזְעָתַן אֶלָּא שֶׁעֲתִידָה לְזַעְזְעָן הֲוֵי כְּאִלּוּ זִעְזְעָתַן:
הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ. כֻּלָּן אַגַּב אוֹתָם שְׁתַּיִם:
הַמְסַקֵּל שָׂדֵהוּ. שֶׁמְּסַלֵּק הָאֲבָנִים מִן הַשָּׂדֶה, לְשׁוֹן סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעיה סב):
וּמַנִּיחַ אֶת הַתַּחְתּוֹנוֹת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. דְּבִכְהַאי גַוְנָא לֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן שָׂדֶה:
גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת. גַּל שֶׁל אֲבָנִים קְטַנּוֹת:
אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ. לֹא מֵחֲזֵי כִּמְתַקֵּן כֵּיוָן דְּאֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לִזְרִיעָה:

ברטנורהאֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת. מַעֲלוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת, שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ בִּירִידָתָן לָקַחַת הַמַּיִם שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בָּעֵמֶק בְּאוֹתָן הַגֻּמּוֹת, דְּנִרְאֶה כִּמְתַקְּנָן לְהַשְׁקוֹת בָּהֶן שְׂדוֹתָיו בַּשְּׁבִיעִית:
לֹא יִסְמֹךְ בְּעָפָר. אִם בָּא לִהְיוֹת סוֹכֵר מְקוֹם יְצִיאַת הַמַּיִם בַּאֲבָנִים, לֹא יִתֵּן עָפָר וְטִיט בֵּין הָאֲבָנִים, מִשּׁוּם דְמֵחֲזֵי טְפֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן שְׂדוֹתָיו:
אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ. אֲבָנִים סְדוּרוֹת זוֹ עַל זוֹ כְּעֵין גָּדֵר בְּלֹא עָפָר וְטִיט:
כָּל אֶבֶן. שֶׁבְּשָׂדֵהוּ אֲפִלּוּ קְטַנָּה, אִם כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה הַגָּדֵר אוֹ הַבִּנְיָן יָכוֹל לִפְשֹׁט יָדוֹ וְלִטְּלָהּ וְלִבְנוֹת בָּהּ:
הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל. שֶׁהַגָּדֵר מוֹכַחַת עָלָיו דְּלִבְנוֹת גִּדְרוֹ הוּא נוֹטְלָהּ וְלֹא לְתַקֵּן הַשָּׂדֶה לִזְרִיעָה:

ברטנורהבָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. אֲפִלּוּ מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, דְּמֵידַע יְדִיעַ דִּלְבִנְיָן קָבָעֵי לְהוּ וְלֹא לְתַקֵּן אֶת הַשָּׂדֶה:
וְהַקַּבְּלָן. שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה בַּאֲרִיסוּת מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה שֶׁהוּא אָרִיס בָּהּ, אֲפִלּוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת, שֶׁאֵין [שָׂדֶה זוֹ חֲשׁוּבָה כְּשֶׁלּוֹ. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים וְהַקַּבְּלָן שֶׁדַּרְכּוֹ לִבְנוֹת בִּנְיָנִים בְּקִבּוֹלֶת, שֶׁאֵין] כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְקַבֵּץ אֲבָנִים, מֵבִיא [מִכָּל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ מִשָּׂדֶה] שֶׁלּוֹ:

ברטנורהלְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע. וְלֹא חַיְשִׁינַן דִּלְמָא מִמְלָּךְ וְזָרַע לֵיהּ, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִזְרֹעַ סָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל בֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ חַיְשִׁינַן דִּלְמָא מִמְלָּךְ וְזָרַע לֵיהּ, וְאָסוּר:
צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלוֹ מִשָּׁם וּמְתַקֵּן אֶת רְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁהָיָה:
כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְקַלְקְלִים רְשׁוּת הָרַבִּים כָּךְ לֹא יְתַקֵּן. כְּלוֹמַר לֹא מִבַּעְיָא לִצְבֹּר עֲפָרוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהוּא אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁיְּסִירֶנּוּ אַחַר כָּךְ, שֶׁהֲרֵי מְקַלְקֵל הוּא לְשָׁעָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְתַקֵּן אָסוּר, כְּגוֹן אִם הָיוּ אֲבָנִים אוֹ עָפָר מְפֻזָּרִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֹא יִצְבְּרֵם בְּמָקוֹם אֶחָד, אֶלָּא יְסַלְּקָם לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַיְנוּ דְקָאָמַר כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין רְשׁוּת הָרַבִּים לִצְבֹּר עֲפָרוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לְסַלְּקוֹ מִיָּד, כָּךְ לֹא יְתַקֵּן לִצְבֹּר אֲבָנִים אוֹ עָפָר הַמְפֻזָּרִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלָשׂוּם אוֹתָם בְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לְפִי שָׁעָה, אֶלָּא יְסַלְּקָם מִיָּד לְגַמְרֵי מִכָּל רְשׁוּת הָרַבִּים וְיוֹצִיאֵם לַיָּם אוֹ לַנָּהָר:
מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר. אַלִּיבָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא:
צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִים. שָׁלֹשׁ אַשְׁפּוֹת לְבֵית סְאָה:
וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, פְּלִיגֵי בָהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא. לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִלְבָד שֶׁיְּסַלְּקֶנּוּ אַחַר כָּךְ וִיתַקֵּן רְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁהָיָה, וּלְרַבִּי עֲקִיבָא אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ לְתַקֵּן אָסוּר, אֶלָּא צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

גמרא ברכות ל״ד א: ו׳-י״ג

אָמַר רַב הוּנָא טָעָה בְּשָׁלש רִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר לְרֹאשׁ. בְּאֶמְצָעִיּוֹת חוֹזֵר לְאַתָּה חוֹנֵן. בָּאַחֲרוֹנוֹת חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. וְרַב אָסֵי אָמַר אֶמְצָעִיּוֹת אֵין לָהֶם סֵדֶר. מָתִיב רַב שֵׁשַׁת מֵהֵיכָן הוּא חוֹזֵר מִתְּחִלַּת בְּרָכָה שֶׁטָעָה זֶה תִּיּוּבְתָא דְרַב הוּנָא אָמַר לָךְ רַב הוּנָא אֶמְצָעִיּוֹת כֻּלְּהוּ חָדָא בִּרְכְּתָא נִינְהוּ. אָמַר רַב יְהוּדָה לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו לֹא בְשָׁלשׁ רִאשׁוֹנּוֹת וְלֹא בְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת אֶלָּא בְאֶמְצָעִיּוֹת דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא רִאשׁוֹנוֹת דוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְסַדֵּר שְׁבַח לִפְנֵי רַבּוֹ. אֶמְצָעִיּוֹת דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ פְּרַס מֵרַבּוֹ. אַחֲרוֹנוֹת דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁקִבֵּל פְּרַס מֵרַבּוֹ וְנִפְטַר וְהוֹלֵךְ לוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֵׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁיָרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה בִּפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָיָה מַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדַּאי אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו רַבֵּינוּ כַּמָּה אַרְכָּן הוּא זֶה אָמַר לָהֶם כְּלוּם מַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִמּשֶה רַבֵּינוּ דִכְתִיב בֵּיהּ (דברים ט') אֶת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה וְגוֹ'. שׁוּב מַעֲשֵׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּיבָה בִּפְנֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָיָה מְקַצֵר יוֹתֵר מִדַּאי. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו כַּמָּה קַצְרָן הוּא זֶה. אָמַר לָהֶם כְּלוּם מְקַצֵר יוֹתֵר מִמּשֶה רַבֵּינוּ דִכְתִיב (במדבר י''ב) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַב חַסְדָּא. כָּל הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵירוֹ אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ וְלֹא קָמַדְכַּר שְׁמָהּ דְּמִרְיָם:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג במשנה נאמר כי הטועה בתפילתו, זה הבא במקומו מתחיל מתחילת אותה ברכה שבה אירעה הטעות. אולם דבר זה יש להבינו לא בדיוק כלשונו, שכך אמר רב הונא: טעה המתפלל בשלש ראשונות, ואפילו בשלישית — חוזר לראש (ראשית) התפילה, כי שלוש ברכות אלה הן יחידה אחת. כמו כן אם טעה באמצעיות — חוזר ל"אתה חונן" שהיא הראשונה בברכות אלו. ואם טעה באחת משלוש הברכות האחרונות — חוזר ל"עבודה" ("רצה") שהיא תחילתן.
ורב אסי חולק על רב הונא בנקודה אחת, שכן אמר: אמצעיות אין להן סדר, ולכן אם טעה באחת מהן יכול הוא להשלימה במקום בו נזכר.
מתיב [הקשה] רב ששת מן הברייתא. שנאמר בה: מהיכן הוא חוזר — מתחלת הברכה שטעה זה. ואם כן הוא תיובתא [קושיה חמורה] על רב הונא שאמר שאף בברכות האמצעיות חוזר לתחילתן.
חלוקה דומה של תפילת שמונה עשרה אמר רב יהודה: לעולם (הנכון והרצוי תמיד) הוא שאל ישאל אדם צרכיו בתפילתו לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות. שכן אמר ר' חנינא שבברכות ראשונות — דומה המתפלל לעבד שמסדר שבח לפני רבו (אדונו). בברכות האמצעיות — הריהו דומה לעבד שמבקש פרס (הספקת צרכיו) מרבו. ואילו בברכות האחרונות — הריהו דומה לעבד שכבר קבל פרס מרבו, והריהו עתה נפטר (נפרד) והולך לו.
ד ועוד בעניני התפילה תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה כשליח ציבור בפני ר' אליעזר, והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו בתלונה: כמה ארכן הוא זה! אמר להם: כלום מאריך תלמיד זה בתפילתו יותר ממשה רבינו בתפילתו, דכתיב ביה [שנאמר בו]: "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי"?! (דברים ט, כה), הרי שאין קיצבה לאריכות תפילה.
ושוב (ועוד) מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר' אליעזר, והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו בתרעומת: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר הוא בתפילתו יותר ממשה רבינו, דכתיב [שנאמר] בו, בתפילתו על רפואת מרים אחותו מצרעתה: "ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה" (במדבר יב, יג). שודאי לא קיצר תלמיד זה בתפילתו יותר ממילים ספורות אלו.
ואגב הזכרת פסוק זה, מביאים מה שאמר ר' יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים (המתפלל) על חבירו — אין צריך להזכיר שמו בתפילה, וראיה לדבר שכן נאמר בתפילתו של משה על מרים אחותו "אל נא רפא נא לה", ולא קמדכר [ואין הוא מזכיר] את שמה של מרים.

זוהר ספר הזהר, בהעלותך ב׳

רַבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים פט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יְיָ בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן. הָאי קְרָא אוּקְמוּהָ אֲבָל תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחוֹי לְאִתְדַבְּקָא בֵיהּ וּלְמֵיטַר פִּקּוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא לְמִזְכֵּי בְהוּ לְעַלְמָא דְאָתֵי וְקָרִיב לְהוּ בְשַׁעְתָּא דְנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם דְּהָא כְדֵין אַפִּיק לוֹן מֵרְשׁוּתָא אַחֲרָא וְסָלִיק לוֹן לְאִתְאַחֲדָא בִשְׁמֵיהּ וּכְדֵין אִקְרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָא דְּלָא יַתְבוּ תַּחוֹת רְשׁוּתָא וְסָלִיק לוֹן לְאַחֲדָא בִּשְׁמֵיהּ דְּסָלִיק עַל כֹּלָא דְשָׁלִיט עַל עִלָּאִין וְתַתָּאִין וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִילְהוֹן קָרָא לוֹן (שמות ד') בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל כְּגוֹוָנָא (דִקְדוּשָׁה) עִלָּאָה. (וְעַל דָּא) קָטַל (וְקָטַל) כָּל בְּכוֹר דִּלְעֵילָא וְתַתָּא וְשָׁרָא קְטִירִין וְאִסָרִין דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין בְּגִין לְאַפָּקָא לוֹן וְעָבַד לוֹן בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָּא וְעַל דָּא לָא בָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף אֶלָּא אִיהוּ. וְעוֹד דְהָא אִיהוּ יָדַע לְאַבְחָנָא וּלְמִנְדַּע כֹּלָּא וּלְמִשְׁרֵי אֲסִירִין וְלָאו אִינוּן בִּרְשׁוּתָא דִשְׁלִיחָא אַחֲרָא אֶלָּא בִידֵיהּ. תָּא חֲזֵי בְּהַהוּא לֵילְיָא דְבָעָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְקַטְלָא כָל אִינוּן בְּכוֹרֵי כְמָה דְאִתְמַר בְּשַׁעְתָּא דְרָמַשׁ לֵילְיָא אָתוּ מְזַמְּרִין לְזַמְּרָא קָמֵיהּ אָמַר לוֹן לָאו עִידָן הוּא דְהָא שִׁירָתָא אַחֲרָא מְזַמְּרִין בָּנַי בְּאַרְעָא בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְפְּלִיג לֵילְיָא אִתְעַר רוּחַ צָפוֹן וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כְדֵין עָבַד נוּקְמִין וְיִשְׂרָאֵל עַבְדִין שִׁירָתָא בְּקוֹל רָם (וְיִשְׂרָאֵל מְזַמְּרִין וְאָמְרִין הַלְּלָא בְקוֹל רָם) וּכְדֵין עְבַד לוֹן בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּלָא וּמַלְאָכִין עִלָּאִין וְכָל מַשִּׁרְיָין כֻּלְּהוּ הֲווּ צַיְיתִין לְהוֹן לְקַלֵּיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ רְשִׁימוּ לְבָתֵּיהוֹן מֵהַהוּא דָמָא מִדָּמָא דְפִסְחָא בִּתְלַת רְשִׁימִין (שם יב) עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת מַאי טַעְמָא הָא אוּקְמוּהָ בְּגִין דְאִיהוּ רְשִׁימָא קַדִּישָׁא וּמְחַבְּלָא כַד אִיהוּ נָפִיק וְחָמֵי הַהוּא דָמָא דְהָוָה רְשִׁים עַל הַהוּא פִּתְחָא חַיִיס עָלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל הָדָא הוּא דִכְתִיב וּפָסַח יְיָ עַל הַפֶּתַח וגו'

תרגום הזוהררַבִּי אַבָּא פָּתַח וְכוּ': (תהלים פ''ט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְּרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךְ יְהַלֵּכוּן. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלִמֵּד אוֹתָם דְּרָכָיו לְהִתְדַבֵּק בּוֹ, וְלִשְׁמוֹר מִצְווֹת הַתּוֹרָה לִזְכּוֹת בָּהֶן לָעוֹלָם הַבָּא. וְקֵרַב אוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, כִּי אָז הוֹצִיאָם מֵרְשׁוּת אַחֶרֶת, וְהֶעֱלָה אוֹתָם לְהִתְאַחֵד בִּשְׁמוֹ, אָז נִקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּל, שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ תַּחַת רְשׁוּת אַחֶרֶת, וְהֶעֱלָה אוֹתָם לְהִתְאָחֵד בִּשְׁמוֹ הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל, הַשּׁוֹלֵט עַל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתָם קָרָא אוֹתָם (שמות ד'), בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל, כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה, כְּמוֹ ז''א הַנִּקְרָא בְּכוֹר. וְהָרַג כָּל בְּכוֹר שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהִתִיר קְשָׁרִים וַאֲסוּרִים שֶׁל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁעָשׂוּ הַמִּצְרִיִּים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ יִשְׂרָאֵל לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, כְּדֵי לְהוֹצִיאָם, וְעָשָׂה אוֹתָם בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּל, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיאָם עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ. וְעוֹד, כִּי הוּא יָדַע לְהַבְחִין בֵּין בְּכוֹר וְשֶׁאֵינוֹ בְּכוֹר, וְלָדַעַת הַכֹּל, וְלִפְתּוֹחַ אֲסוּרִים, וְאֵינָם בִּרְשׁוּת שָׁלִיחַ אַחֵר אֶלָּא בְּיָדוֹ. בֹּא וּרְאֵה, בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲרוֹג כָּל אֵלּוּ הַבְּכוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֱחֶשִׁיךְ הַלַּיְלָה, בָּאוּ מְזַמְּרִים לְזַמֵּר לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַזְּמָן לוֹמָר שִׁירָה, כִּי שִׁירָה אַחֶרֶת מְזַמְּרִים בָּנַי בָּאָרֶץ. בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֱלָק הַלַּיְלָה, נִתְעוֹרְרָה רוּחַ צָפוֹן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אָז נְקָמוֹת לְיִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל מְזַמְּרִים שִׁירָה בְּקוֹל רָם, וְאָז עָשָׂה אוֹתָם בְּנֵי חוֹרִין מִכֹּל. וְהַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים וְכָל מַחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים כֻּלָּם, הָיוּ מַקְשִׁיבִים לְקוֹלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁנִּמּוֹלוּ, וְרָשְׁמוּ בָּתֵּיהֶם מֵאוֹתוֹ הַדָּם וּמִדָּם הַפֶּסַח בְּשָׁלֹשׁ רְשִׁימוֹת (שמות י''ב) עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁרָשְׁמוּ הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹשֶׁם קָדוֹשׁ. וְהַמְּחַבֵּל, כְּשֶׁיָּצָא וְרָאָה אוֹתוֹ הַדָּם שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל הַפֶּתַח, רִחֵם עַל יִשְׂרָאֵל. ז''שׁ וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳: י״ז-י״ח

א. סֵדֶר תְּפִלּוֹת כָּךְ הוּא בַּשַׁחַר מַשְׁכִּים אָדָם וּמְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ. וְקוֹרֵא הַזְּמִירוֹת וּמְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. וְקוֹרֵא אַחַר כָּךְ שְׁמַע וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וּמְדַלֵּג קְדוּשָׁה מִן הַבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדוּשָׁה. וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם גָּאַל יִשְׂרָאֵל מִיָּד יַעֲמוֹד כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מְעוֹמֵד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּכְשֶׁיַשְׁלִים יֵשֵׁב וְיִפּוֹל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וּמִתְחַנֵן מְעַט וְהוּא יוֹשֵׁב בְּדִבְרֵי תַחֲנוּנִים וְאַחַר כַּךְ יִקְרָא תְּהִלָּה לְדָוִד (מִיוֹשֵׁב) וּמִתְחַנֵּן כְּפִי כֹחוֹ וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו:

ב. וּבִתְפִלַּת הַמִּנְחָה מַתְחִיל לִקְרוֹא תְהִלָּה לְדָוִד מְיוֹשֵׁב וְאַחַר כַּךְ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה וּכְשֶׁמַּשְׁלִים נוֹפֵל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וּמִתְחַנֵּן כְּפִי כֹחוֹ וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו. וּבִתְפִלַּת הָעֶרֶב קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְסוֹמֵךְ גְּאוּלָה לִתְפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מְעוֹמֵד וּכְשֶׁיַשְׁלִים יֵשֵׁב מְעַט וְיִפָּטֵר. וְהַמִּתְחַנֵן אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל אֵינָה הֵפְסֵק בֵּין גְּאוּלָה לִתְפִלָּה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּבְרָכָה אַחַת אֲרוּכָּה:

מוסר ספר חסידים ע״ד-ע״ה

אַל תְּהִי בָז לְדִבּוּר אָחִיךָ כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה דְבָרִים שֶׁאֵין הַדַּעַת סוֹבְלָתָן וְנוֹחַ לָךְ לְהַשְׁפִּילוֹ מִגַּאֲוָתוֹ וּלְתוֹפְשׂוֹ בִדְבָרָיו אַל תָּחוּשׁ בָזֶה כִּי מַה תַרְוִיח בְּדָבָר וְאַל תְּקַנְטֵר שׁוּם אָדָם אֲפִלּוּ נָכְרִי כִּי כַּאֲשֶׁר אַתָּה תִשְׁכַּח יִהְיֶה אִתּוֹ לְזִכָּרוֹן כְּמַעֲשֵׂה רוֹעֶה הַחֲזִירִים: אַל תַּגְבִּיהַּ קוֹלְךָ לְהָשִׁיב עַזוּת אַךְ כָּל דְּבָרֶיךָ תְּדַבֵּר בַּעֲנָוָה וְכָבוֹד כִּי דִבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים. וְאַל תַּרְבֶּה דְבָרִים בְּטֵלִים. אִם עָמַדְתָּ בֵּין הָאֲנָשִׁים וְכָל שֶׁכֵּן בֵּין הַנָּשִׁים אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה. אִם בָּאוּ לֵצִים בִּמְקוֹם מוֹשָׁבָךְ פִּתְאוֹם וּמְדַבְּרִים דִּבְרֵי הֲבָאי אַל תּוֹכִיחֵם פֶּן יִשְׂנְאוּךָ לֵךְ מֵאֶצְלָם פֶּן תִּלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים כִּי הַלֵּיצָנוּת שְׁנִיָּה לְעֶרְוָה:

תורה במדבר ח׳: א׳-ו׳