חק לישראל - פרשת בהעלותך יום שני

רש״יכְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג עַל אֲפִֽיקֵי מָ֑יִם. לְשׁוֹן עָרֹג נוֹפֵל עַל קוֹל הָאַיָּל, כַּאֲשֶׁר יִפֹּל לְשׁוֹן נַהַם לָאֲרִי וְשָׁקוֹק לַדֹּב וּגְעָה לַשְּׁוָרִים, וְצִפְצוּף לָעוֹפוֹת. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ : הָאַיָּלָה הַזֹּאת חֲסִידָה שֶׁבַּחַיּוֹת, וּכְשֶׁהַחַיּוֹת צְמֵאוֹת לַמַּיִם הֵם מִתְכַּנְּסוֹת אֵלֶיהָ שֶׁתִּתְלֶה עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם, וּמָה הִיא עוֹשָׂה? חוֹפֶרֶת גּוּמָא וּמַכְנֶסֶת קַרְנֶיהָ לְתוֹכָהּ וְגוֹעָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלֶיהָ וְהַתְּהוֹם מַעֲלָה לָהּ מַיִם:
כְּאַיָּ֗ל תַּעֲרֹ֥ג. כְּאַיֶּלֶת תַּעֲרוֹג לֹא נֶאֱמַר וְכְאַיָּל יַעֲרוֹג לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כְּאַיָּל תַּעֲרֹג. דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּזָכָר וּבִנְקֵבָה: הַזָּכָר עוֹרֵג עַל עֵסֶק הַמַּיִם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, הַנְּקֵבָה כְּשֶׁהִיא כּוֹרַעַת לֵילֵד וְהִיא צוֹעֶקֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלֶיהָ. וּמְנַחֵם חִבֵּר תַּעֲרֹג עִם ״לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם״ (שיר השירים ה: יג), אָכֵן לֹא יִתָּכְנוּ דְּבָרָיו. גַּם דּוֹנַשׁ פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן קוֹל שֶׁל אַיָּל (ס״א אינו):

משנה משנה פסחים ב׳

ברטנורהכָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל. מִדְּלֹא קָאָמַר כָּל שָׁעָה שֶׁאוֹכֵל מַאֲכִיל, וְנָקַט לַהּ בִּתְרֵי לִישָׁנֵי, מַשְׁמַע דְּאַתְּרֵי גַבְרֵי קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, כָּל שָׁעָה שֶׁמֻּתָּר לַכֹּהֵן לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל חֻלִּין לִבְהֶמְתּוֹ. וּמַתְנִיתִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא, שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חֻלִּין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע וּתְרוּמָה כָּל חָמֵשׁ. וְלֵית הִלְכְתָא כְוָתֵיהּ, אֶלָּא בֵּין בִּתְרוּמָה בֵּין בְּחֻלִּין אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:
מַאֲכִיל לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת. צְרִיכֵי, דְּאִי תָנָא בְהֵמָה, הֲוָה אֲמֵינָא בְּהֵמָה דְּאִי מְשַׁיְּרָא חֲזִי לַהּ וּמְבַעֵר לֵיהּ אִין, אֲבָל חַיָּה כְּגוֹן נְמִיָּה וְחָתוּל וְחֻלְדָּה דְּאוֹרְחַהּ לְהַצְנִיעַ אֵימָא לֹא. וְאִי תָנָא חַיָּה, הֲוָה אֲמֵינָא חַיָּה דְּאִי מְשַׁיְּרָא מַצְנְעָא לֵיהּ וְלֹא עָבַר עֲלֵיהּ עַל בַּל יֵרָאֶה אֵימָא אִין, אֲבָל בְּהֵמָה זִמְנִין דִּמְשַׁיְּרָא וְלָאו אַדַּעְתֵּיהּ לְבַעֲרוֹ וְעָבַר עֲלֵיהּ עַל בַּל יֵרָאֶה אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן. וְעוֹפוֹת, אַיְדֵי דְתָנָא בְּהֵמָה וְחַיָּה, תָּנָא נַמִּי עוֹפוֹת:
וּמוֹכְרוֹ לַנָּכְרִי. לַאֲפוֹקֵי מִבֵּית שַׁמַּאי דְּאָמְרֵי לֹא יִמְכֹּר אָדָם חֲמֵצוֹ לְנָכְרִי אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח, דְּקָסָבְרֵי מְצֻוֶּה אֲנִי לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם:
וּמֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. בַּהֲנָאַת אֶפְרוֹ. כְּגוֹן אִם חֲרָכוֹ בָאוּר קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ מֻתָּר לֵהָנוֹת בְּאֶפְרוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן אִסּוּרוֹ:
עָבַר זְמַנּוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אָסוּר בַּהֲנָאָתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה מֵאִסּוּרֵי הֲנָאָה שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו, וַאֲפִלּוּ בְּחָמֵץ נֻקְשֶׁה, כְּגוֹן דָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁבְּפֶסַח עַצְמוֹ אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מִשֶּׁהִגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו:
וְלֹא יַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר וְכִירָיִם. לְרַבִּי יְהוּדָה אִצְטְרִיךְ, דְּאָמַר אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה, מַהוּ דְתֵימָא בַּהֲדֵי דְּקָא שָׂרֵיף לֵיהּ לִתְהֲנֵי מִנֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא, דַּאֲפִלּוּ כְדֶרֶךְ בִּעוּרוֹ אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ מִכִּי מְטָא זְמַן אִסּוּרֵיהּ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין בִּעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה. דְּיָלֵיף מִנּוֹתָר דְּאָסוּר בַּהֲנָאָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת כְּחָמֵץ, וּמִצְוָתוֹ בִשְׂרֵפָה וְלֹא בְדָבָר אַחֵר. וְרַבָּנָן לֹא יָלְפֵי מִנּוֹתָר, דְּחֵלֶב שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל יוֹכִיחַ, שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְאֵינוֹ טָעוּן שְׂרֵפָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) שֶׁמֻּתָּר. לְדִיּוּקָא אִצְטְרִיךְ, דְּתִדּוֹק הָא מִשָּׁעָה שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר לֶאֱכֹל אֵינוֹ מֻתָּר לְהַאֲכִיל. רַשִׁ"י:
(ב) וּבַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ הֵיכִי שָׁרֵי לְהַאֲכִיל, דְּהָתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ג'‏ וּמַה שֶּׁמְּשַׁיֵּר יַנִּיחֶנּוּ בְצִנְעָא, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁמָּא תִטֹּל חֻלְדָּה כוּ', וְעַיֵּן תֵּרוּצָם. וְהָרֹא"שׁ תֵּרַץ דְּהַפֵּרוּשׁ הַנָּכוֹן הוּא וּמַאֲכִיל כוּ'‏ וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעְלִים עֵינָיו מֵהֶם עַד שֶׁיֹּאכְלוּ וִיבַעֵר הַמְשֻׁיָּר, וּמַתְנִיתִין הֶתֵּר הֲנָאָה אָתֵי לְאַשְׁמְעִינַן כוּ'. וְהָכִי פֵרוּשׁוֹ, דְּאִי תָנָא בְהֵמָה דְּאִי מְשַׁיְּרָא קָא חֲזִי לֵיהּ, דְּאַף אִם מֵחֲמַת טִרְדָּא יַעְלִים עֵינָיו יַחְזֹר וִיבַעֵר כוּ':
(ג) אִם לֹא בִטְּלוֹ, וְהוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמֵימַר דִּלְמָא אָכֵיל מִנֵּיהּ. תּוֹסָפוֹת:
(ד) פֵּרוּשׁ מִשֶּׁמַּתְחֶלֶת כוּ':
(ה) כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ הָיָה בְשָׁעָה שֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה מִן הַתּוֹרָה:
(ו) וְאַף עַל גַּב דְּאָתֵי אִסּוּר הֲנָאַת חָמֵץ דְּרַבָּנָן דְּשֵׁשׁ וּמַפְקַע קִדּוּשֵׁי תוֹרָה וְשָׁרֵי אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא, כָּל הַמְקַדֵּשׁ אַדַּעְתָּא דְרַבָּנָן מְקַדֵּשׁ. רַשִׁ"י:
(ז) מַטִּיל לַיָּם. פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ יָם הַמֶּלַח, דִּבְיָם הַמֶּלַח אֵין סְפִינָה עוֹבֶרֶת וְאֵין צָרִיךְ פֵּרוּר, וְהָכִי קָאָמַר מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ מְפָרֵר וּמַטִּיל לַיָּם, כְּרַבָּה בַגְּמָרָא:

ברטנורהנָכְרִי שֶׁהִלְוָה לְיִשְׂרָאֵל. מָעוֹת עַל חֲמֵצוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח, וְאָמַר לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל אִם לֹא הֵבֵאתִי לְךָ מָעוֹת עַד יוֹם פְּלוֹנִי קְנֵה מֵעַכְשָׁיו. וּכְגוֹן שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ בְּבֵיתוֹ וְשָׁהָה אֵצֶל הַנָּכְרִי כָּל יְמֵי הַפֶּסַח.
לְאַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָתוֹ. דְּכֵיוָן דִּמְטָא זִמְנֵיהּ וְלֹא פַרְעֵיהּ לֹא הָוֵי מְחֻסַּר גּוֹבַיְנָא, דְּבִרְשׁוּתוֹ שֶׁל נָכְרִי הָיָה, אִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּמִשָּׁעָה שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ הֲוָה דִידֵיהּ:
וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה לַנָּכְרִי כוּ'. אִגַּלַּאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲוָה:
הֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ, שֶׁמָּא יְפַקַּח הַגַּל בַּמּוֹעֵד וְנִמְצָא עוֹבֵר עָלָיו:
כָּל שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. וְכַמָּה הִיא חֲפִישַׂת הַכֶּלֶב, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:

עיקר תוספות יום טוב(ח) דְּאַף עַל גַּב דְּהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ קַיְּמָא לָן נָכְרִי מֵיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ קוֹנֵה מַשְׁכּוֹן, וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעַכְשָׁיו, וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא הִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ לֹא גָרַע מֵחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל וְהָאַחֲרָיוּת עַל יִשְׂרָאֵל, דְּקָיְמָא לָן דְּחַיָּב לְבַעֲרוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב עַד יוֹם פְּלוֹנִי, דַּעַת הָרַמְבַּ"ם דִּקְבִיעוּת זְמַן דַּוְקָא קֹדֶם הַפֶּסַח הוּא, וְאַחַר הַפֶּסַח דִּתְנַן, אַזְּמַן הַהֶתֵּר קָאֵי וְלֹא אַזְּמַן פֵּרָעוֹן. וְדַעַת הָרַאֲבַ"ד וְהַטּוּר דַּאֲפִלּוּ לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁקָּבַע עַד אַחַר הַפֶּסַח, וְהַיְנוּ דִתְנַן אַחַר הַפֶּסַח, קָאֵי אַזְּמַן פֵּרָעוֹן. וְהָרַ"ב שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ מַשְׁמַע שֶׁדַּעְתּוֹ כְהָרַאֲבַ"ד:
(ט) וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה. כָּתַב הָרֹא"שׁ דְּמַיְרֵי נַמִּי שֶׁהִרְהִינוֹ אֶצְלוֹ וְאָמַר לֵיהּ מֵעַכְשָׁיו, דְּאִי לָאו הָכִי יִשְׂרָאֵל מִנָּכְרִי לֹא קָנֵי מַשְׁכּוֹן. וּמַיְרֵי שֶׁאֵין אַחֲרָיוּת הַמַּשְׁכּוֹן עָלָיו, דְּאִם אַחֲרָיוּת מַשְׁכּוֹן עָלָיו שֶׁלּוֹ הוּא וְעוֹבֵר:
(י) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא בָא לַחֲלֹק אֲבָל בֵּאֵר דִּין הַמַּפֹּלֶת אֵיךְ הוּא. הָרַמְבַּ"ם:
(יא) פֵּרוּשׁוֹ כַּמָּה יְהֵא מְכֻסֶּה וְלֹא נָחוּשׁ בּוֹ לְחִפּוּשׂ. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:

ברטנורהבְּשׁוֹגֵג. שֶׁשָּׁגַג בַּתְּרוּמָה, אֲפִלּוּ הֵזִיד בֶּחָמֵץ:
מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּחָמֵץ בְּפֶסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה וְלֹא שָׁוֶה מִידֵי, מִשּׁוּם דִּבְאוֹכֵל תְּרוּמָה בְשׁוֹגֵג כְּתִיב (ויקרא כב) וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם לוֹ מָעוֹת אֶלָּא פֵרוֹת וְהַתַּשְׁלוּמִים נַעֲשִׂים תְּרוּמָה, הִלְכָּךְ לָאו בָּתַר דָּמִים אָזְלִינַן:
בְּמֵזִיד. שֶׁהֵזִיד בַּתְּרוּמָה, אֲפִלּוּ שָׁגַג בֶּחָמֵץ, פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין:
וּמִדְּמֵי עֵצִים. אִם תְּרוּמָה טְמֵאָה הִיא אֵין מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְהַסִּיק תַּחַת תַּבְשִׁילוֹ, מִשּׁוּם דְּמֵזִיד בִּתְרוּמָה אֵינוֹ אֶלָּא כִּשְׁאָר גַּזְלָן דְּעָלְמָא, וּמָעוֹת מְשַׁלֵּם לְפִי דָּמִים וְלֹא לְפִי מִדָּה, וְחָמֵץ בְּפֶסַח לָאו בַּר דָּמִים הוּא שֶׁהֲרֵי אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְאַף לְהֶסֵּק לֹא חֲזִי, וְלֹא מִידֵי אַפְסְדֵיהּ:

ברטנורהיְדֵי חוֹבָתוֹ. מִשּׁוּם חוֹבַת מַצָּה בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא מְחֻיָּב לֶאֱכֹל מַצָּה דִּכְתִיב (שמות יב) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:
בְּחִטִּים, בִּשְׂעוֹרִים וְכוּ'. אֲבָל אֹרֶז וְדֹחַן וּשְׁאָר מִינִים לֹא, דִּכְתִיב (דברים טז) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת, דְּבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִמּוּץ אָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, יָצְאוּ אֹרֶז וְדֹחַן וּשְׁאָר מִינִים שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ אֶלָּא לִידֵי סִרְחוֹן:
וּבִדְמַאי וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. כָּל הָנֵי לְמַאי אִצְטְרִיכוּ מְפֹרָשִׁים בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק מְפַנִּין (פי"ח מ"א):
וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. דְּמַהוּ דְתֵימָא מַצָּה הַשָּׁוָה וּרְאוּיָה לְכָל אָדָם בָּעִינַן, וְחַלָּה וּתְרוּמָה אֵינָן רְאוּיִין לְזָרִים, קָא מַשְׁמַע לָן:
חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַצָּה גְמוּרָה, דִּכְתִיב (שמות יב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מִשְׁתַּמְּרוֹת לְשֵׁם מַצָּה אֶלָּא לְשֵׁם זֶבַח:
לִמְכֹּר בַּשּׁוּק יוֹצֵא בָהֶם. דְּכָל לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אָמַר אִי מִזְדַּבְנָא מִזְדַּבְנָא, וְאִי לֹא, אָכֵילְנָא לַהּ אֲנָא לְמַצָּה שֶׁל מִצְוָה:

עיקר תוספות יום טוב(טז) יְדֵי חוֹבָתוֹ. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם דַּאֲכִילַת מָרוֹר מִצְוַת עֲשֵׂה בִּזְמַן שֶׁהַכֶּבֶשׂ נֶאֱכָל, כְּדִכְתִיב עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. וּמִיהוּ מִדִּבְרֵיהֶם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה:
(יז) וּדְבַר תֵּימַהּ הוּא, דְּבַגְּמָרָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה תְּמַכְתָּא שְׁמֵיהּ, וְעַל חַרְחֲבִינָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אַצְוָתָא דְדִקְלָא, וְאִם אִיתָא דְתַמְכָא הוּא מֵעִנְיַן הַדֶּקֶל הֲוָה לֵיהּ לְרַבָּה בַּר חָנָה נַמִּי לְפָתְרוֹ עַל שֵׁם מַה שֶּׁהוּא בַדֶּקֶל. וְאָנוּ רְגִילִין לְפָתְרוֹ לְתַמְכָא שֶׁהִיא מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז קְרֵי"ן, וְכֵן הוּא בְדִבְרֵי הָאַחֲרוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) וּבִדְמַאי. אֲבָל בְּטֶבֶל לֹא. וְאַף עַל גַּב דְּמַעְשַׂר יָרָק דְּרַבָּנָן, הֲוָה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַעֲבֵרָה. רַשִׁ"י:

ברטנורהבַּחֲרֹסֶת. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וּמַיִם וְעָשׂוּי לְטַבֵּל בּוֹ בָּשָׂר:
וְאִם נָתַן. לְתוֹךְ הַחַרְדָּל:
יֹאכַל מִיָּד. שֶׁהַחַרְדָּל חַד וְאֵינוֹ מְמַהֵר לְהַחְמִיץ כְּמוֹ הַחֲרֹסֶת. אֲבָל בַּחֲרֹסֶת מוֹדֶה תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָסוּר:
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אַף אִם נָתַן לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, דְּסָבַר חַרְדָּל לְאַלְתַּר מַחְמִיץ כְּמוֹ הַחֲרֹסֶת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת. דִּכְתִיב (שמות יב) וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל, מִכָּל מָקוֹם:
אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין. לְאַחַר צְלִיָּתוֹ, וְלֹא אָמְרִינַן דִּמְבַטֵּל טַעֲמוֹ. אִי נַמִּי אֲפִלּוּ קֹדֶם צְלִיָּתוֹ שָׁרֵי לָסוּךְ הַפֶּסַח בְּמֵי פֵרוֹת, דְּהָכִי תְנַן בְּכֵיצַד צוֹלִין (לקמן פ"ז מ"ג), סָכוֹ בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ:
מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם. שֶׁמְּצַנֵּן בָּהֶן יָדָיו בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַטֵּף אֶת הַמַּצָּה:
יִשָּׁפְכוּ. בִּמְקוֹם מִדְרוֹן, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ מְכֻנָּסִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיצוּ:

גמרא פסחים ל׳ ב: ה׳-י״א

אָמַר לֵיהּ רְבִינָא לְרַב אָשֵׁי הָנֵי סַכִּינֵי בְּפִסְחָא הֵיכִי עַבְדִינָן לְהוּ. אָמַר לֵיהּ לְדִידִי חֲדַתָּא קָא עָבִידְנָא. אָמַר לֵיהּ תֵּינַח מָר דְאֶפְשַׁר לֵיהּ דְלָא אֶפְשַׁר לֵיהּ מָאי. אָמַר לֵיהּ אֲנָא כְּעֵין חֲדַתָּא קָאֲמֵינָא קַתַּיְיהוּ בְטִינָא וּפַרְזִלַיְיהוּ בְנוּרָא וְהַדַר מְעַיַּילְנָא לְקַתַּיְיהוּ בְּרוֹתְחִין וְהִלְכְתָא אִידִי וְאִידִי בְּרוֹתְחִין וּבִכְלִי רִאשׁוֹן. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עֵץ פָּרוּר מַגְעִילוֹ בְּרוֹתְחִין וּבִכְלִי רִאשׁוֹן קָסָבַר כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ. בָּעוּ מִינֵיהּ מֵאֲמֵימָר הָנֵי מָאנֵי דְקוּנְיָא מַהוּ לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְהוּ בְּפִסְחָא יְרוֹקָא לֹא תִּיבָעֵי לָךְ דְוַדַּאי אֲסִירֵי כִּי תִּיבְעֵי לָךְ אוּכְמֵי וְחִיוָורֵי מָאי. וְהֵיכָא דְאִית בְּהוּ קַרְטוּפְנֵי לָא תִּיבָעֵי לָךְ דְּוַדַּאי אֲסִירֵי כִּי תִּיבְעֵי לָךְ דְּשִׁיעֵי מָאי אָמַר לֵיהּ חֲזִינָא לְהוּ דְמִידַיְיתֵי אַלְמָא בַּלְעֵי וַאֲסִירֵי וְהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלֵי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דוֹפְיוֹ לְעוֹלָם. וּמָאי שְׁנָא לְעִנְיַן יַיִן נֶסֶךְ דְדָרִישׁ מְרֵימָר מָאנֵי דְקוּנְיָא בֵּין אוּכְמֵי בֵּין חִיוָרֵי וּבֵין יְרוּקֵי שָׁרֵי וְכִי תֵימָא יַיִן נֶסֶך דְּרַבָּנָן חָמֵץ דְּאוֹרַיְיתָא כָּל דְּתִקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְּאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן. אָמַר לֵיהּ זֶה תַשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי חַמִּין וְזֶה תַשְׁמִישׁוֹ עַל יְדֵי צוֹנֶן. אָמַר רָבָא בַר אַבָּא אָמַר רַב חִיָּיא בַר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְהוּ חָמֵץ בְּצוֹנֶן מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן מַצָה חוּץ מִן בֵּית שְׂאוֹר הוֹאִיל שֶׁחִימוּצוֹ קָשֶׁה. אָמַר רַב אָשֵׁי וּבֵית חֲרוֹסֶת כְּבֵית שְׂאוֹר שֶׁחִימוּצוֹ קָשֶׁה דָמֵי. אָמַר רָבָא הָנֵי אֲגָנֶי דִמְחוּזָא הוֹאִיל וּתְדִירֵי לְמֵילַשׁ בְּהוּ חֲמִירָא כְּבֵית שְׂאוֹר שֶׁחִימוּצוֹ קָשֶׁה דָמֵי פְּשִׁיטָא מַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן דִּרְוִיחָא שָׁלִיט בְּהוּ אַוִּירָא וְלֹא בַּלְעֵי קָא מַשְׁמַע לָּן:

רש״ימאחר דאיתותב רבא בר אהילאי - ושמעינן דהיסק מועיל לכלי חרס קדירות בפסח אמאי ישברו יסיקם ויתלבנו:
א"ל - רב מוקים ליה לההוא דקתני עד שיוסק דמשמע הא הוסק שרי בתנור של מתכת אבל של חרס התורה העידה עליו שאינו יוצא מידי דופיו לעולם:
לדידי חדתא עבדא - לצורכי עושין סכינים חדשים:
למר אפשר ליה - שהרי עשיר אתה:
קתייהו בטינא - להגן עליהם שלא ישרפם האור:
והלכתא - לא צריך לאותבינהו בנורא אלא פרזלייהו כי קתייהו נמי סגי להו בהגעל' ברותחין:
קונייא - פלומי"ר בלע"ז ושל חרס הוא וטוח באבר:
ירוקי - עשויין מקרקע שחופרים ממנה צריף אלו"ם בלע"ז והוא עז ובולע לעולם:
ה"ג ירוקי לא תיבעי לך דודאי אסירי דמצרפי ובלעי - דמצרפי צריף:
קרטופני - בקעים:
כי תיבעי לך דשיעי - שהן חלקים:
חמץ - תשמישו ע"י חמין כל השנה אבל יין נסך לא נשתמש בו אלא צונן:
בית חרוסת - כלי שנותנין בו חומץ וכל דבר שיש לו קיהוי ורגילין ליתן בו קמח ועשוי לטבל בו בשר כל ימות השנה והקמח מתחמץ מחמת הקיהוי ולשון חרוסת קיהוי אייגירו"ש בלע"ז:
בית שאור - כלי שהאשה שורה ומנחת בו את השאור ונותנתו בעיסה ופעמים שהוא שוהה שם בלילה:
אגני - עריבות מיי"ץ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: וכי מאחר דאיתותב [שהושבו] הושארו בקושיה דברי רבא בר אהילאי, אמאי קאמר [מדוע אמר] רב: קדירות בפסח ישברו? הרי יש להן תקנה כמו לתנורים על ידי הסקתן על האש עד שיתבער החמץ שבהן! אמר ליה [לו]: יש להבדיל; התם [שם] מדובר בתנור של מתכת הראוי להכשר לאחר הסקה, הכא [כאן] בקדירה של חרס שאין די לה בהסקה מאחר והחרס בולע יותר מאשר המתכת.
א אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: הני סכיני בפסחא היכי עבדינן להו [סכינים אלו בפסח איך עושים להן] כיצד מכשירים אותן לצורך הפסח? אמר ליה [לו]: לדידי חדתא קא עבדינן [בשבילי חדשות עושים] אמר ליה [לו]: תינח מר [נניח, אדוני] שאפשר ליה [לו] מפני עשירותו לקנות סכינים חדשות, ואולם מי שלא אפשר ליה מאי [מה] יעשה? אמר ליה [לו]: אנא [אני], כעין חדתא קאמינא [חדשות אמרתי] שלא התכוונתי שיש לקנות חדשות, אלא לנקותן היטב כעין חידוש הסכין, וכוונתי שיעשו כך: קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא [מכניס את קתות הסכינים העשויות עץ בתוך הטיט שלא ישרפו, וברזלן, ללבן, באש] והדר מעיילנא לקתייהו ברותחין [ואחר כך אני חוזר ומכניס את קתות הסכינים במים רותחים] להגעלה, וכך נפלט כל החמץ שייתכן שהיה בסכין. ופוסקים: הלכתא [הלכה] אידי ואידי [זה וזה] גם להב הסכין וגם קתו דיים בהגעלה במים רותחין ובכלי ראשון כלומר, באותו כלי בו הורתחו המים ולא רותחים שנשפכו מכלי לכלי.
בעו מיניה [שאלו אותו] את אמימר: הני מאני דקוניא [אותם כלי חרס מצופים], מהו לאשתמושי בהו בפסחא [להשתמש בהם בפסח]? ומפרטים: הכלים ירוקא [הירוקים] ודאי לא תיבעי [תישאל] לך שאלה — שודאי הם אסירי [אסורים] שציפויים אינו מונע מהם לספוג. כי תיבעי [כאשר תישאל] לך הרי זה בכלים אוכמי וחיורי, מאי [שחורים ולבנים, מה הדין]? ועוד: והיכא דאית בהו קרטופני [ובמקום שיש בהם בקיעים], בודאי לא תיבעי [תישאל] לך השאלה, שודאי הם אסירי [אסורים], שהחמץ נבלע בבקיעים אלה. כי תיבעי [כאשר תישאל] לך השאלה הרי זה באלה דשיעי, מאי [שהם חלקים, מה הדין]?
ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] שלענין יין נסך דדריש מרימר בענין זה: מאני דקוניא [כלי חרס מצופים] בין אוכמא בין חיורי ובין ירוקי, שרי [בין שהוא שחור ובין שהוא לבן ובין שהוא ירוק מותר] אם השתמשו בו ביין של גוים, וכי תימא [ואם תאמר] לחלק באופן זה, איסור יין נסך הוא רק איסור מדרבנן [מדברי סופרים] ואילו חמץ אסור מן התורה. והרי כלל בידינו: כל דתקון רבנן [כל שתקנו חכמים] — כעין דאורייתא תקון [הכתוב בתורה תקנו] שכיון שגזרו איסור בדבר אין הם עושים בו גזירות ותקנות שונות מאיסורים של תורה. אמר ליה [לו]: טעם ההבדל הוא כי זה, בקדירות החמץ בפסח תשמישו על ידי חמין ונבלע היטב. וזה היין, תשמישו על ידי צונן ואינו נבלע כל כך.
ועוד בענין כלי חמץ בפסח אמר רבא בר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן שלא חממו כלל את הכלי — משתמש בהן מצה שהחמץ לא נבלע שם ואינו נפלט במצה, חוץ מן בית שאור מקום שהיו מניחים בו בקביעות את השאור שבו מחמיצים הואיל שחימוצו קשה יש לשער שטעם החמץ נבלע בדפנות הכלי אפילו בצונן. אמר רב אשי: ובית חרוסת מקום שבו מניחים את התבלינים החריפים המכילים קמח כדי לתבל את המאכל — כבית שאור שחימוצו קשה דמי [נחשב].
אמר רבא: הני אגני [אותן קדירות] שבעיר מחוזא הואיל ותדירי למילש בהו חמירא [ומצוי ללוש בהם חמץ] ומשהו בהו חמירא [ומשהים בהן חמץ] כבית שאור שחימוצו קשה דמי [נחשב] ואסורות בפסח. ותוהים: פשיטא [פשוט, הדבר] הלוא הוא ממש כבית שאור, ומה חידש רבא? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כיון שהכלים הללו רויחא, שליט בהו אוירא ולא בלעי [מרווחים, שולט בהם האויר, ואינם בולעים] כל כך כבית שאור שהוא קטן ומלא בשאור, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין לחלק.

זוהר ספר הזהר, בהעלותך ו׳

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח כְּתִיב בָּנֹה בָנִיתִי בֵית זְבוּל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. בֵּית זְבוּל. וַדָּאי כַּד אִתְפְּקָדוּ בִידָהָא כָּל גִּנְזֵי מַלְכָּא. וְשַׁלְטָא בְהוּ כְּדֵין אִקְרֵי בֵית זְבוּל וְרָקִיעַ חָד אִית דְּאִקְרֵי בֵּית זְבוּל. דְּהָא דָא אַשְׁכַּח לְקַבְלָא בִּרְכָאָן וּלְסַדְרָא כֹלָא וְהָאי אִיקְרֵי בֵּית זְבוּל. תָּא חֲזֵי כְתִיב (דברים לג) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ מְלַמֵּד דְּאִשְׁתְּתָפוּ כַחֲדָא דָא נָפִיק וְאַגַּח קְרָבָא וְדָא יָתִיב וְלָעֵי בְאוֹרַיְתָא וְדָא יָהֵיב חוּלָקָא לְדָא. בְּחוּלָקֵיהּ דִּזְבוּלֻן יַמָּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְקְרֵי יָם כִּנֶרֶת וְהָכִי אִתְחֲזֵי דְּהָא תְכֵלֶת נָפִיק מִתַּמָּן וְאוּקְמוּהָ דְּהָא לְתַתָּא כְגוֹוָנָא דִלְעֵילָא יָם כִּנֶּרֶת לְעֵילָא יָם כִּנֶּרֶת לְתַתָּא. תְּכֵלֶת לְעֵילָא תְּכֵלֶת לְתַתָּא וְכֹלָא בְאָתָר חָד. וְעַל דָא יָרִית זְבוּלֻן לְמֵיפַק לְאַגָּחָא קְרָבָא. וּמְנָלָן דְּהָכִי הוּא דִּכְתִיב (שם) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק זִבְחֵי צֶדֶק וַדָּאי מָאי טַעְמָא כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ. וְיִשָׂשׂכָר חוּלָקֵיהּ בְּאוֹרַיְתָא וְיָהִיב לִזְבוּלֻן חוּלָקָא דְאוֹרַיְתָא וַדָּאי וְעַל דָּא אִשְׁתְּתָפוּ כַחֲדָא לְאִתְבָּרְכָא זְבוּלֻן מִיִּשָׂשׂכָר דְבִרְכָתָא דְאוֹרַיְתָא הִיא בִרְכָתָא דְכֹלָא. רִבִּי אַבָּא אָמַר אַחֲסָנַת דְאוֹרַיְתָא וַדָּאי הָכִי הוּא וְדַרְגָּא דָא שְׁתִיתָאָה יָהִיב אֲגַר (חַד שְׁתִיתָאָה יָהִיב אֲגָר) אוֹרִית וְאַחֲסִין לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אַחֲסִין חִוָּורָא לִתְכֶלְתָא וְעַל דָּא תָנֵינָן מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן דְּיִשְׁתְּמוֹדְעָן גֵּוָונֵי דְּהָא כְדֵין אִקְרֵי בֹקֶ''ר חִוָּורָא אָתֵי לְעַלְמָא וּתְכֶלְתָּא אִתְעֲבָר. וְעַל דָּא כָּל קְרָבִין דְּמַלְכָּא וְכָל זַיְינֵי מַלְכָּא בִידָהָא אִתְמְנָן וְהָא אוֹקִימְנָא:

תרגום הזוהררַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְכוּ': כָּתוּב (מלכים א' ח') בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךְ עוֹלָמִים. בֵּית זְבוּל, בֵּית זְבוּל וַדַּאי, כִּי כְּשֶׁנִּפְקְּדוּ בִּידֵי הַמַּלְכוּת כָּל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא ז''א, וְהִיא שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אָז נִקְרֵאת בֵּית זְבוּל. וְרָקִיעַ אֶחָד יֵשׁ שֶׁנִּקְרָא זְבוּל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹמֵד לְקַבֵּל בְּרָכוֹת וּלְסַדֵּר הַכֹּל. וְזוֹ, הַמַּלְכוּת כְּשֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל הַכֹּל נִקְרֵאת גַּם כֵּן בֵּית זְבוּל. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (דברים ל''ג) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךְ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶךְ, מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ יַחַד, זֶה יָצָא וְעָשָׂה מִלְחָמָה, וְזֶה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְזֶה נוֹתֵן חֵלֶק לָזֶה, מִשֶּׁלּוֹ. וְזֶה נוֹתֵן חֵלֶק לָזֶה, מִתּוֹרָתוֹ. כִּי יִשָּׂשׂכָר הַ''ס תּ''ת, וּזְבוּלֻן ה''ס מַלְכוּת. בְּחֶלְקוֹ שֶׁל זְבוּלֻן הוּא הַיָּם. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת יָם כִּנֶּרֶת, וְכָךְ רָאוּי לְהִקָּרֵא, מִשּׁוּם שֶׁהַתְּכֵלֶת יוֹצֵא מִשָּׁם, שֶׁתְּכֵלֶת ה''ס מַלְכוּת וְכִנֶּרֶת הִיא מַלְכוּת. וְהֶעֱמִידוּהוּ, כִּי לְמַטָּה הוּא כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, יָם כִּנֶּרֶת לְמַעְלָה שֶׁהוּא מַלְכוּת, יָם כִּנֶּרֶת לְמַטָּה, תְּכֵלֶת לְמַעְלָה, שֶׁהִיא מַלְכוּת, תְּכֵלֶת לְמַטָּה. וְהַכֹּל הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וְעַל כֵּן יָרַשׁ זְבוּלוּן לָצֵאת לַעֲרוֹךְ מִלְחָמָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת. וּמֵאַיִן לָנוּ שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (דברים ל''ג) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק. זִבְחֵי צֶדֶק וַדַּאי, דְּהַיְנוּ שֶׁל מַלְכוּת הַנִּקְרֵאת צֶדֶק. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, דְּהַיְנוּ הַשֶּׁפַע עַל יְדֵי מִלְחָמוֹת. וְיִשָּׂשׂכָר חֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה. וְנוֹתֵן לִזְבוּלוּן חֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה וַדַּאי, וְעַל כֵּן נִשְׁתַּתְּפוּ יַחְדָיו, שֶׁיִּתְבָּרֵךְ זְבוּלוּן מִיִּשָּׂשׂכָר. כִּי הַבְּרָכָה שֶׁבַּתּוֹרָה הִיא בִּרְכַּת הַכֹּל. רַבִּי אַבָּא, אָמַר הַנַּחֲלָה שֶׁל הַתּוֹרָה וַדַּאי כָּךְ הִיא, וּמַדְרֵגָה זוֹ הִיא הַשִּׁשִּׁית, דְּהַיְנוּ יְסוֹד, שֶׁנּוֹתֵן שָׂכָר הַתּוֹרָה וּמַנְחִילָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׁרָאֵל, וּמַנְחִיל לָבָן שֶׁהוּא חֶסֶד, לִתְכֵלֶת שֶׁהוּא דִּין. וְעַל כֵּן לָמַדְנוּ, מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן, לִקְרִיאַת שְׁמַע (ברכות ט') דְּהַיְנוּ שֶׁהַגְּוַנִּים יִהְיוּ נִכָּרִים, אָז נִקְרָא בֹּקֶר, וְהַלָּבָן בָּא לָעוֹלָם, וְהַתְּכֵלֶת, שֶׁהוּא דִּין, נֶעֱבָר מִן הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְכָל כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁל הַמֶּלֶךְ נִתְמַנּוּ בִּידֵי הַמַּלְכוּת, שֶׁאָז נִקְרֵאת בֵּית זְבוּל. וְכֵן זְבוּלוּן, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳: א׳-ג׳

א. תְּפִלַת הַצִבּוּר נִשְׁמַעַת תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ הָיוּ בָהֶן חוֹטְאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם הַצִבּוּר. וְלֹא יִתְפַּלֵּל יָחִיד כָּל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִבּוּר. וּלְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם וְיַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת. שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת בְּכָל עֵת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בּוֹ עִם הַצִבּוּר נִקְרָא שָׁכֵן רָע:

ב. וּמִצְוָה לָרוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו) נֵדְעָה נִרְדְפָה לָדַעַת אֶת ה'. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָה. אֶלָּא יֵלֵךְ מְעַט מְעַט. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִכָּנֵס שִׁיעוּר שְׁנֵי פְתָחִים וְאַחַר כַּךְ יִתְפַּלֵּל לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח') לִשְׁמוֹר מְזוּזוֹת פְּתָחָי:

ג. בֵּית הַמִּדְרָשׁ גָּדוֹל מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם בְּעָרֵיהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הַרְבֵּה לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין שָׁם בַּתּוֹרָה. וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלַּת הַצִבּוּר:

מוסר ספר חסידים ע״ו

אַל תַּעֲנִישׁ יִשְׂרָאֵל. וְאַל תְּקַלְלוֹ אַךְ הִתְפַּלֵּל עָלָיו שֶׁיַּשְׁלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבּוֹ וְיַחֲזִירֵהוּ לְמוּטָב. וְאַל תִּמְסוֹר עָלָיו דִּין לֵאמֹר הַצוּר יְנַקְּמֶנוּ מִיָּדוֹ. וְיָשִׁיב לָעוֹשֶׂה הָרָע כְּרָעָתוֹ. כִּי כָל הַמּוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ בָּאָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָזֶה תַּעֲשֶׂה דִּין רָאוּי הוּא שֶׁתַּעֲנִישׁוֹ עַל כָּךְ וְכָךְ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אַל תְּקַלֵּל שׁוּם אָדָם כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת הַקְּלָלוֹת חוֹזְרוֹת וְחָלוֹת כֻּלָּן עַל רֹאשׁוֹ וְעַל זַרְעוֹ. שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל דָּוִד אֶת יוֹאָב נִתְקַיְּימוּ בְּזַרְעוֹ. אַל תִּשְׂנָא אֶת חֲבֵירָךְ מִפְּנֵי אַהֲבַת חֲבֵירָךְ הַשּׁוֹנֵא אוֹתוֹ. כִּי אֵין לִשְׂנוֹא אֶלָּא מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאוֹ. וְעוֹד פְּעָמִים שֶׁיִּתְפַּיְּיסוּ שְׁנֵיהֶם וְהוּא לֹא יִתְפַּיֵּיס עִמָּךְ כִּי שִׂנְאָתָךְ הָיְתָה חִנָּם. וְאַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה:

פרשת בהעלותך יום שני

תורה במדבר ח׳: ז׳-י׳

נביאים זכריה ג׳: ג׳-ו׳

כתובים תהילים מ״ב: א׳-ד׳

משנה משנה פסחים ב׳

גמרא פסחים ל׳ ב: ה׳-י״א

זוהר ספר הזהר, בהעלותך ו׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳: א׳-ג׳

מוסר ספר חסידים ע״ו