חק לישראל - פרשת בהעלותך יום שלישי

רש״יאִם בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙. וְגַם אֲנִי זֹאת אֶעֱשֶׂה לְךָ:
אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת בֵּיתִ֔י. תִּשְׁפּוֹט וְתִהְיֶה פָּקִיד עַל בֵּית מִקְדָּשִׁי:
וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״וּבַאֲחָיוּת מֵיתַיָּא אֲחַיֵּינָךְ וְאֶתֵּן לָךְ רַגְלִין דִּמְהַלְּכִין בֵּין שְׂרָפַיָּא הָאִלֵּין״. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ: מְבַשְּׂרוֹ עַל בָּנָיו שֶׁיִּזְכּוּ לֶעָתִיד:
הָעוֹמְדִים. שְׂרָפִים וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵין לָהֶם יְשִׁיבָה (שמות רבה כה):
כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן. יְסוֹד הַבַּיִת אֲשֶׁר יְסַדְתֶּם בִּימֵי כּוֹרֶשׁ וּבָטְלוּ עַל יְדֵיכֶם, וְאוֹתוֹ הַיְּסוֹד וְעֹבִי הַחוֹמָה הָיָה מְעַט בְּעֵינֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא (עזרא ג: יב) וּבִנְבוּאַת חַגַּי (חגי ב: ג):

רש״יעַל אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם. סוֹפוֹ לְהַרְחִיב עַל אֶחָד שִׁבְעָה, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״עַל אַבְנָא חֲדָא שִׁבְעָה עֵינִין חַזְיָן לָהּ״, וּלְשׁוֹן עֵינָיִם לְשׁוֹן מַרְאוֹת. וְלִי נִרְאֶה: שִׁבְעָה עֵינַיִם עַל שֵׁם עֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּעֵינָיו וּבְלִבּוֹ לְהוֹסִיף עָלָיו עַל אֶחָד שִׁבְעָה, לְפִי שֶׁדֻּגְמָתוֹ בִּנְבוּאָה זוֹ ״וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה׳ הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים וְגוֹ׳״ (זכריה ד: י). אֶלָּא לִמֵּד, שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד הַבַּיִת בְּבִנְיָנוֹ:
הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ. מַתִּיר קִשּׁוּרֶיהָ, מֵפִיר עֲצַת הָאוֹיְבִים אֲשֶׁר כָּתְבוּ שִׂטְנָה לְבַטֵּל הַמְּלָאכָה (עזרא ד: ו):
וּמַשְׁתִּ֛י. וַהֲסִירוֹתִי:
בְּי֥וֹם אֶחָֽד. לֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה יוֹם. [תוספת: בְּיוֹם אֲשֶׁר הִתְחִילוּ לְהוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן יָמִישׁ עֲוֺן הָאָרֶץ וְתִהְיֶה בְּרָכָה בְּפֵירוֹתָיו, כִּי עַכְשָׁיו מְאֵירָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּנְבוּאַת חַגַּי (חגי ב: טז)]:

כתובים תהילים ע״ג: א׳-ה׳

משנה משנה גיטין ג׳

א. כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִשָּׁה, פָּסוּל. כֵּיצַד. הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְשָׁמַע קוֹל סוֹפְרִים מַקְרִין, אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת פְּלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וְאָמַר, זֶה שְּׁמִי וְזֶה שֵּׁם אִשְׁתִּי, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ, מְצָאוֹ בֶן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ, שְׁמִי כִשְׁמֶךָ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְשֵׁם אִשְׁתֶּךָ, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וּשְׁמוֹתֵיהֶן שָׁווֹת, כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַגְּדוֹלָה, לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה. יָתֵר מִכֵּן, אָמַר לַלַּבְלָר, כְּתֹב לְאֵיזוֹ שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ:

ברטנורהכָּל גֵּט. קוֹל סוֹפְרִים מַקְרִין. הַגְּדוֹלִים מַקְרִין לְתַלְמִידֵיהֶם, כְּשֶׁיָּבֹא גֵּט לְפָנֶיךָ כָּתְבֵהוּ כָּךְ. וְהִזְכִּירוּ שֵׁם אֱינַשׁ בְּעָלְמָא:
יָתֵר מִכֵּן. וְלֹא זֶה בִּלְבַד שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין אֶלָּא לְהִתְלַמֵּד, אֶלָּא אַף זֶה שֶׁנִּכְתַּב לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִים וְנִמְלַךְ, פָּסוּל:
יָתֵר מִכֵּן הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים כוּ'. וְלֹא זֶה בִּלְבַד שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין שֶׁל אָדָם זֶה, פָּסוּל, אֶלָּא אַף זֶה שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּכְתַּב לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין דְּהַאי גַּבְרָא, פָּסוּל, כֵּיוָן שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין שֶׁל זוֹ:
גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לָאו דַוְקָא:
יָתֵר מִכֵּן אָמַר לַלַּבְלָר וְכוּ'. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא אָמְרִינַן הֻבְרַר הַדָּבָר לְמַפְרֵעַ דְּבִשְׁעַת כְּתִיבָה נַמִּי דַּעְתֵּיהּ אַהָא וְאִיכָּא גֵּרוּשִׁין דִּידֵיהּ וְדִידָהּ:

ברטנורההַכּוֹתֵב טָפְסֵי גִטִּין. סוֹפֵר שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ מְזֻמָּנִין אֶצְלוֹ, שֶׁפְּעָמִים אָדָם בָּא לְשָׂכְרוֹ וְהוּא טָרוּד בִּשְׁטָרוֹת אֲחֵרִים:
צָרִיךְ שֶׁיָּנִיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הָאִשָּׁה וּמְקוֹם הַזְּמַן. וּבַגְּמָרָא מוֹסִיף אַף מְקוֹם הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם:
מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. הִתִּירוּ לִכְתֹּב טָפְסֵי גִּטִּין וּשְׁטָרוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַסּוֹפֵר שֶׁיִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁיֵּר תּוֹרֵף לְכָתְבוֹ לִשְׁמָהּ. וְגָזְרִינַן תּוֹרֵף שְׁאָר שְׁטָרוֹת אַטּוּ תּוֹרֵף דְּגִטִּין:
רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל בְּכֻלָּן. דְּגָזַר טֹפֶס אַטּוּ תּוֹרֵף, וּשְׁאָר שְׁטָרוֹת אַטּוּ גִּטִּין:
חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ. וְגָזְרִינַן טֹפֶס אַטּוּ תּוֹרֵף. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר:

עיקר תוספות יום טוב(ג) מְקוֹם כוּ'. וּמַשְׁמַע שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ דְּלֹא. הַגָּהוֹת אָשְׁרִי:
(ד) שֶׁגַּם זֶה עִקָּרוֹ שֶׁל גֵּט. וּמַתְנִיתִין רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָרְתֵי, הִלְכָּךְ וְכָתַב לָהּ לָאו אַחֲתִימָה קָאֵי, דַּחֲתִימַת הָעֵדִים אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, וְכִי כְתִיב לָהּ לִשְׁמָהּ אַעִקַּר כְּרִיתוּת קָאֵי, דְּהַיְנוּ כָּל הָנֵי דְּאָמְרָן:
(ה) חוּץ כוּ'. קָשְׁיָא דְרַבִּי אֶלְעָזָר אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּרֵישָׁא דְמַתְנִיתִין אוֹקְמִינַן כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְשָׁרֵי לִכְתֹּב לְטָפְסֵי גִּטִּין וּבִלְבַד שֶׁיַּנִּיחַ. תְּרֵי תַנָּאֵי אַלִּיבָּא דְרַבִּי אֶלְעָזָר. גְּמָרָא:
(ו) וְלֹא קָשֶׁה מִמִּשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק דִּלְעֵיל דְּשָׁרִינַן בְּחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה לִכְתֹּב טֹפֶס וְלֹא גָזְרִינַן אַטּוּ תּוֹרֵף, דְּחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן לֹא שְׁכִיחַ כְּלָל לֹא גָזְרוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁמֵּבִיא פְּלוּגְתַּת הַפּוֹסְקִים בְּגִטֵּי נָשִׁים אִי פָּסוּל אֲפִלּוּ דִיעֲבַד:

ברטנורהלְאַלְתַּר. מִיָּד. כָּשֵׁר:
וְאִם לָאו פָּסוּל. וְדַוְקָא שֶׁאָבַד בְּמָקוֹם שֶׁהַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת, דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעוֹבְרִים וְשָׁבִים נָפַל. אֲבָל אִם אָבַד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת, אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה כָּשֵׁר. וַאֲפִלּוּ אָבַד בְּמָקוֹם שֶׁהַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת, אִם יֵשׁ לָעֵדִים בּוֹ סִימָן מֻבְהָק, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ נֶקֶב יֵשׁ בּוֹ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִית, אוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ מֵעוֹלָם לֹא חָתַמְנוּ בְּגֵט בְּאֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת אֶלָּא בָזֶה בִּלְבַד, כָּשֵׁר, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה:
בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא. אַמְתָּחוֹת שֶׁרְגִילִין לָתֵת בָּהֶם שְׁטָרוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶן סִימָן שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ:
אִם מַכִּירוֹ כָּשֵׁר. מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשָׁהּ הִיא. וְהָכִי קָאָמַר, מְצָאוֹ בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ לַגֵּט, אוֹ שֶׁמַּכִּירוֹ לַגֵּט אַף עַל פִּי שֶׁמְּצָאוֹ בְּכָל מָקוֹם, כָּשֵׁר:
נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מֵת וּבָטֵל שְׁלִיחוּתוֹ, דְּאָמְרִינַן הַעֲמֵד דָּבָר עַל חֶזְקָתוֹ. אֲבָל אִם נוֹדַע שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ, הַגֵּט בָּטֵל, דְּאֵין גֵּט לְאַחַר מִיתָה:
מַקְרִיבִין אוֹתָהּ. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מֵתוּ בְּעָלֶיהָ, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ לְמִיתָה עוֹמֶדֶת:

עיקר תוספות יום טוב(ז) וּבַגְּמָרָא פְלִיגֵי, אִיכָּא מַאן דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עוֹמֵד וְרוֹאֶה שֶׁלֹּא עָבַר אָדָם שָׁם, וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא שָׁהָה אָדָם שָׁם עַד שְׁעַת מְצִיאַת הַגֵּט:
(ח) לְהָרֹא"שׁ פָּסוּל וַאֲפִלּוּ לֹא הֻחְזְקוּ שְׁנַיִם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִים, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא רָאָה שֶׁלֹּא עָבַר אָדָם שָׁם. וּלְהָרַמְבַּ"ם אֲפִלּוּ עָבַר, כָּשֵׁר, דְּהִלְכָתָא כְּמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא שָׁהָה כוּ', אֶלָּא אִם כֵּן הֻחְזְקוּ גַּם כֵּן, דְּאָז בְּעָבַר הֲוָה תַרְתֵּי לְרֵיעוּתָא. וּמוּבָן גַּם כֵּן בְּאֵין הַשַּׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ט) פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהַשָּׁלִיחַ נַמִּי נֶאֱמָן בְּסִימָן מֻבְהָק. אֶלָּא דִבְעֵדִים אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּהוּ כְּבָר מְהֵימְנוּ, וְשָׁלִיחַ לֹא מְהֵימָן אֶלָּא שֶׁאָמַר כֵּן קֹדֶם שֶׁרָאָהוּ:
(י) מַשְׁמַע שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁלֹּא חָתְמוּ אֶלָּא עַל אֶחָד, אֲבָל אֵין מַכִּירִין מִי הוּא אוֹתוֹ יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן, וּכְשֶׁהָעֵדִים אוֹמְרִים כֵּן וְהוּא אוֹמֵר שֶׁעַל שֶׁלּוֹ חָתְמוּ, נֶאֱמָן, דְּלֹא חָשְׁדִינַן לֵיהּ שֶׁיְּשַׁקֵּר בְּמֵזִיד לוֹמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ לְקַלְקְלָהּ. אֲבָל כְּשֶׁאֵין הָעֵדִים אוֹמְרִים כְּלוּם חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן אַחֵר, אוֹ יוֹדֵעַ וְאֵין נִרְאֶה לוֹ לָחוּשׁ, שֶׁגַּם הוּא אִבֵּד גֵּט, וּלְכָךְ אוֹמֵר שֶׁהוּא מַכִּיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר. תּוֹסָפוֹת:
(יא) וְאִם תֹּאמַר וְנֵחוּשׁ לִשְׁאֵלָה, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּקִים לֵיהּ בְּנַפְשֵׁיהּ שֶׁלֹּא הִשְׁאִילָם לְשׁוּם אָדָם. אִי נַמִּי בְּיוֹדֵעַ שֶׁבַּחֲפִיסָה אָבְדוּ, וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מַכִּיר הַחֲפִיסָה בִטְבִיעוּת עַיִן:
(יב) בִּטְבִיעוּת עֵינָא. וּבַחֲפִיסָה וּדְלֻסְקְמָא נַמִּי טְבִיעוּת עַיִן כְּמוֹ סִימָן. אֶלָּא דְאִיכָּא בֵּין סִימָן לִטְבִיעוּת עַיִן, דִּטְבִיעוּת עַיִן אֵין מוֹעִיל לְהַכְשִׁירוֹ אֶלָּא כְשֶׁמְּצָאוֹ אוֹתוֹ בְעַצְמוֹ שֶׁאָבַד לוֹ, וְלֹא כְּשֶׁמְּצָאוּהוּ אֲחֵרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) אוֹ חוֹלֶה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן גּוֹסֵס, דְּרֹב גּוֹסְסִים לַמִּיתָה. גְּמָרָא:
(יד) בְּחֶזְקַת כוּ'. מִדְּאוֹרַיְתָא נָפְקָא לָן, בְּחֻלִּין דַּף י', הַעֲמֵד דָּבָר עַל חֶזְקָתוֹ. רַשִׁ"י:
(טו) בַּת יִשְׂרָאֵל. צְרִיכָא, דְאִי אַשְׁמְעִינַן גֵּט, מִשּׁוּם דְּלֹא אֶפְשָׁר (לְמֵיחַשׁ לְמִיתָה, דְּאִי חָיְישַׁת אֵין לְךָ שׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וְהֵן עֲגוּנוֹת). אֲבָל תְּרוּמָה דְאֶפְשָׁר (לִהְיוֹת נִזּוֹנוֹת בְּחֻלִּין) אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. גְּמָרָא:
(טז) הַשּׁוֹלֵחַ. צְרִיכָא, דְאִי אַשְׁמְעִינַן תְּרוּמָה, זִמְנִין דְּלֹא אֶפְשָׁר (שֶׁהִיא עֲנִיָּה וְתִטֹּל בַּגְּרָנוֹת). אֲבָל חַטָּאת מִסְּפֵקָא לֹא לֵיעוּל חֻלִּין לָעֲזָרָה, צְרִיכָא. גְּמָרָא:
(יז) מַקְרִיבִין. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּדַוְקָא בְּקָרְבַּן נָשִׁים, אִי נַמִּי חַטַּאת הָעוֹף, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים סְמִיכָה. דְּאִי לָאו הָכִי לְכַתְּחִלָּה אֵין לַעֲשׂוֹת בְּלֹא סְמִיכָה, דְּהָא מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ לֹא כִּפֵּר:

עיקר תוספות יום טוב(יח) וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע דְּאִלּוּ אָבְדָה דִבְסֵיפָא הַיְנוּ שֶׁטָּבְעָה. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל פִּי כֵן נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי חַיִּים דְּשֶׁמָּא יָצָא, (כִּדְאִיתָא בִּיבָמוֹת פט"ז מ"ד) דִּסְתָם יָם מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הוּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם:
(יט) לֵהָרֵג. בַּגְּמָרָא אִיכָּא תְּרֵי לִישְׁנֵי, לְחַד לִישָׁנָא דַוְקָא בְּבֵית דִּין נָכְרִים, אֲבָל בְּבֵית דִּין יִשְׂרָאֵל אֵין נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי חַיִּים (וְהוּא דַעַת הָרַמְבַּ"ם). וּלְאִידָךְ לִישָׁנָא דַוְקָא בְּבֵית דִּין יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי חַיִּים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) בַּת יִשְׂרָאֵל כוּ'. וְכָל שֶׁכֵּן לְאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ. וְאִם הָיָה גֵט אֶחָד מֵהֶם בְּיַד הַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ נוֹתְנוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְאִם נוֹתְנוֹ לָהּ הֲרֵי זוֹ סְפֵק מְגֹרֶשֶׁת. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהלִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן. כְּשֶׁיַּפְרִישׁ הַתְּרוּמָה יִמְכְּרֶנָּהּ וִיעַכֵּב הַדָּמִים לְעַצְמוֹ בִּשְׁבִיל חוֹבוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַכֹּהֵן. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשַׂר עָנִי יְעַכֵּב וְיֹאכַל בִּשְׁבִיל הַחוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַלֵּוִי וְעַל הֶעָנִי, אֶלָּא שֶׁמַּפְרִישׁ מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן. וְאִם הוּא רָגִיל לִתֵּן תְּרוּמוֹתָיו וּמַעַשְׂרוֹתָיו לָזֶה הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעָנִי שֶׁהִלְוָה לָהֶן, אֵין צָרִיךְ לְזַכּוֹת לָהֶם מַעַשְׂרוֹתָיו וּתְרוּמוֹתָיו עַל יַד אַחֵר, אֶלָּא לוֹקְחָן לְעַצְמוֹ מִיַּד אַחַר שֶׁיַּפְרִישֵׁם. אֲבָל אִם רָגִיל לִתֵּן תְּרוּמוֹתָיו וּמַעַשְׂרוֹתָיו לַאֲחֵרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכְּבָן בְּחוֹבוֹ עַד שֶׁיְּזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי אַחֵר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר וְיִטְּלֵם בְּחוֹבוֹ:
צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁים. שֶׁיָּרְשׁוּ מֵהֶם קַרְקַע מְשֻׁעְבֶּדֶת לְבַעַל חוֹב, צָרִיךְ לִטֹּל מֵהֶם רְשׁוּת אִם רוֹצִים לִפְרֹעַ חוֹב זֶה מִתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הַלָּלוּ, דְּשֶׁמָּא רוֹצִים הֵם לִקַּח מַתְּנוֹתֵיהֶן וְלִפְרֹעַ חוֹב מוֹרִישָׁם מִמָּקוֹם אַחֵר:

עיקר תוספות יום טוב(כד) כֵּיוָן דְּמִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הוּא דִלְדִידְהוּ יָהֵיב לְהוּ אַסָּחֵי לְהוּ שְׁאָר כֹּהֲנִים דַּעְתַּיְהוּ וְהָוֵי כְּמַאן דְּמָטוּ לִידַיְהוּ דְּהָנֵי. רַשִׁ"י וְהָרַ"ן. וּבַהַגָּהוֹת אָשְׁרִי יָהֵיב טַעֲמָא מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְמַתָּנָה מֻעֶטֶת וְאָסוּר לַחֲזֹר בּוֹ:
(כה) וַאֲפִלּוּ לֹא יָרַשׁ אֶלָּא מְלֹא מַחַט, מִשּׁוּם דְּגוֹבֶה וְחוֹזֵר וְגוֹבֶה. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כו) בֵּית דִּין. עַל מְנָת שֶׁיַּפְרִישׁ עַל מָעוֹת אֵלּוּ מֵחֶלְקָם. הָרַמְבַּ"ם:
(כז) אֵינוֹ צָרִיךְ כוּ'. דְּהָיָה כֹּחַ בְּיַד בֵּית דִּין לְהָטִיל חוֹב זֶה עַל הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיָּה, לְפִי שֶׁתַּקָּנָתָם הוּא שֶׁיִּמְצְאוּ מָעוֹת לַהַלְוָאָה. רַשִׁ"י. אֲבָל עַל הֶעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר לֹא עָבְדוּ תַּקַּנְתָּא, דְּלָא שְׁכִיחַ:

ברטנורההַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן כוּ'. סוֹמֵךְ עַל אֵלּוּ וְאוֹכֵל טְבָלִים אֲחֵרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְאוֹמֵר, הֲרֵי תְרוּמָתָן בְּאוֹתָן פֵּרוֹת שֶׁהִקְצֵיתִי לְכָךְ:
וְאִם אָבְדוּ. הָלַךְ לְבָדְקָן וּמְצָאָן שֶׁאָבְדוּ:
הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ. לְאוֹתָן טְבָלִים שֶׁתִּקֵּן בְּהַבְטָחָתָן שֶׁל אֵלּוּ. וְאִם לֹא אֲכָלָן צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מֵהֶם, שֶׁמָּא כְּשֶׁאָמַר הֲרֵי תְרוּמָתָן בַּפֵּרוֹת שֶׁהִקְצֵיתִי כְּבָר הָיוּ אֲבוּדִין:
מֵעֵת לְעֵת. שֶׁל בְּדִיקָה. כְּשֶׁבְּדָקָן וּמְצָאָן אֲבוּדִין חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מֵאֶתְמוֹל בָּעֵת הַזֹּאת אָבְדוּ, וְאִם עֲשָׂאָן מַעֲשֵׂר תּוֹךְ מֵעֵת לְעֵת עַל פֵּרוֹת אֲחֵרִים צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם מִסָּפֵק. וּטְפֵי מֵהָכִי לֹא אַחְמוּר רַבָּנָן לְמֵיחַשׁ, אֶלָּא סוֹמְכִין אַחֲזָקָה:
בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן. שֶׁהִנִּיחוֹ לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלָיו, צָרִיךְ לְבָדְקוֹ שֶׁמָּא הֶחְמִיץ, וְאֵין תּוֹרְמִין מִן הַחֹמֶץ עַל הַיַּיִן:
בְּקָדִים שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג. כְּשֶׁמְּנַשֶּׁבֶת רוּחַ קָדִים בְּמוֹצָאֵי הֶחָג:
וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַיִם. כְּשֶׁהֵן כְּפוֹל הַלָּבָן נִקְרָאִים בֹּסֶר. וּכְשֶׁהַלַּחְלוּחִית נִכְנֶסֶת וּגְדֵלָה בְּתוֹכוֹ שֶׁיָּכוֹל לַעֲצֹר מֵהֶן כָּל שֶׁהוּא, הַיְנוּ כְּנִיסַת מַיִם. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הָיוּ כּוֹתְשִׁים הָעֲנָבִים כְּשֶׁהֵן בֹּסֶר וְנוֹתְנִים לְתוֹכוֹ מַיִם וְעוֹשִׂים חֹמֶץ לְטַבֵּל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(כח) מַפְרִישׁ כוּ'. בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אַיְרֵי, דְּשָׁרֵי שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כט) וּמַשְׁמַע דְּאִלּוּ כְּבָר אֲכָלָן אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַפְרִישׁ, וְתָלִינַן שֶׁעַכְשָׁיו נֶאֶבְדוּ הוֹאִיל וּכְבָר נֶאֶכְלוּ, וְלֵיכָּא אֶלָּא חִיּוּב הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. וְהָרַמְבַּ"ם לֹא חִלֵּק. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ל) בְּקָדִים כוּ'. בַּגְּמָרָא תָנָא בַּתְּקוּפָה, כְּלוֹמַר שֶׁמּוֹצָאֵי הַחַג הִיא בִתְקוּפַת תִּשְׁרֵי, דְּאִלּוּ נִמְשְׁכָה תְקוּפַת תַּמּוּז עַד כָּאן לֹא. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) סְמָדַר. כְּתֹם פֶּרַח, וַעֲנָבָיו נִרְאִין בָּאֶשְׁכּוֹל כְּסִדְרָן. רַשִׁ"י:
(לב) וּרְאָיָה לָזֶה מִדִּתְנַן הַבֹּסֶר מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם:

גמרא גיטין ל״א ב: ו׳-ל״ב א: א׳

רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים וְכוּ'. תָּנָא בְּקִדּוּם שֶׁל מוֹצָאֵי הַחַג שֶׁל תְּקוּפָה. תַּנְיָא רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָה פְרָקִים מוֹכְרִין אֶת הַתְּבוּאָה. לִפְנֵי הַזֶּרַע וּבִשְׁעַת הַזֶּרַע וּבִפְרוֹס הַפֶּסַח. וּבִשְׁלשָה פְרָקִים מוֹכְרִין אֶת הַיַּיִן. בִּפְרוֹס הַפֶּסַח וּבִפְרוֹס עֲצֶרֶת וּבִפְרוֹס הַחַג וְשֶׁמֶן מֵעֲצֶרֶת וְאֵילָךְ. לְמָאי הִלְכְתָא אָמַר רָבָא וְאִיתֵימָא רַב פַּפָּא לְשׁוּתְפִין. מִכָּאן וְאֵילָךְ מָאי. אָמַר רָבָא כָּל יוֹמָא פִירְקֵיהּ הוּא. (יונה ד') וַיְהִי כִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן ה' אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית. מָאי חֲרִישִׁית אָמַר רָבָא בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. וְהַיְינוּ דִכְתִיב (איוב ל''ו) אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם. אָמַר רַב תַּחֲלִיפָא בַּר רַב חַסְדָּא אָמַר רַב חַסְדָּא אֵימָתַי בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא הֲווּ יַתְבֵי. חָלִיף וְאָזִיל גְנִיבָא עֲלַיְיהוּ. אָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ נֵיקוּם מִקָּמֵיהּ דְּבַר אוּרְיָין הוּא. אָמַר לֵיהּ אִידָךְ מִקָּמֵיהּ פַּלְגָאָה נִיקּוּם. אַדְהָכִי אָתָא אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ. אָמַר לְהוּ בְּמָאי עַסְקִיתוּ. אָמְרוּ לֵיהּ בְּרוּחוֹת. אָמַר לְהוּ הָכִי אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב אַרְבָּעָה רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם. וְרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת עִם כֻּלָּן. שֶׁאִלְמָלֵּא כֵּן אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת. וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשֶׁה מִכֻּלָּן. וְאִלְמָלֵא בֶּן נֵץ מַעֲמִידָהּ מַחֲרֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִפָּנֶיהָ. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל''ט) הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן. אָמַר רָבָא הָכִי אָמַר רַב אִשָּׁה מַפֶּלֶת בּוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילוּ מַרְגָּלִית שֶׁבְּיַם מַרְקֶבֶת בּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה מַסְרֶחֶת בּוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וּשְׁלָשְׁתָּן מִקְּרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ (הושע י''ג) כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא יָבֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבַּר עוֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְגוֹ'. יֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ זוּ מְקוֹרָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ זֶה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה. וְהוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה זוּ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם. מָאי כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא אָמַר רָבָא אֲפִילוּ שׁוּפְתָא בְּקוּפִינָא דְמָרָא רַפְיָא. רַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילוּ סִיכְתָא בְּדוֹפְנָא רַפְיָא. רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב אָמַר אֲפִילוּ קַנְיָא בְּכוּפְתָא רַפְיָא:

רש״ישל תקופה - אם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא:
לשותפין - שאין הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין עליו כלום:
פירקיה - זמנו למכור:
היינו דכתיב - בתמיה:
ותך השמש - הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה ולכך שינה בלשונו:
משתקת כל הרוחות מפניה - כשהיא מנשבת בשעת החום היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה חרישית:
כשמשקיט ארץ מדרום - כשצינת רוח דרומית שוקטת ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית משתיקתה שבשעה שמנשבת רוח מזרחית משתקת כל הרוחות:
פלגאה - בעל מריבה שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדאמרי' בפ"ק (לעיל גיטין דף ז.) בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם:
רוח צפונית - נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות:
בן נץ - מלאך העשוי כנץ:
מעמידה - בכנפיו:
יאבר - לשון אברתו יגדיל כנף:
גלייה - רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו:
שדיא נשיב - השידה מנשבת:
שכבת זרע - תוך שלשה ימים:
מקורה של אשה - עובר שבמעיה:
שופתא - בית יד:
קופינא - חור שבראש המרא שקורין פושוי"ר (מכוש) ועל שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה בין אחים שמדובקין:
סיכתא בדפנא - יתד שבדופן:
רפיא - שמתייבש מחמת החום ורפה:
קניא בכופתא - קנה הארוג בכפיפה:
רפיא - כמו יפריא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא שנינו במשנה, ר' יהודה אומר: בשלשה פרקים בודקים את היין: בקידום של מוצאי החג וכו'. תנא [שנה] החכם: בקידום (בזמן של רוח קדים) של מוצאי החג של תקופה. שחג הסוכות חל באותה שנה כבר בתוך תקופת תשרי (אחד מארבעת חלקי שנת השמש), אבל אם נמשכה תקופת תמוז (שלא כרגיל) עד החג — לא.
תניא [שנויה ברייתא]: ר' יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה: לפני זמן הזרע, לפני זמן הזריעה, ובשעת הזרע, בעונת הזריעה, ובפרוס הפסח, סמוך קצת לפסח. ובשלשה פרקים מוכרין את היין: בפרוס הפסח, ובפרוס עצרת, ובפרוס החג. ושמן מוכרים — מעצרת ואילך. ושואלים: למאי הלכתא [למה לאיזו הלכה] נאמרו הדברים הללו? ימכרו מתי שירצו! אמר רבא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב פפא: לגבי שותפין נאמרה הלכה זו, ששותף רשאי למכור שלא מדעת חבירו רק בפרקים הללו שהם זמני המכירה הקבועים, אבל אם רוצה למכור בזמן אחר, צריך להימלך בשותפו. מכאן ואילך, לאחר הזמנים האלה, מאי [מה] הדין? אמר רבא: כל יומא פירקיה [יום זמנו] הוא למכור.
אמר ליה [לו] רבה: אי הכי [אם כך], היינו דכתיב [וכי זהו מה שנאמר] שם: "ותך השמש על ראש יונה ויתעלף" (יונה, ד,ח)? והרי מכאן נראה שלא היתה זו רוח חזקה, ודווקא משום כך היה חם כל כך! אלא אמר רבה: בשעה שמנשבת, משתקת את כל הרוחות מפניה, ולכן נקראת "חרישית" — משום ששאר הרוחות כאילו מחרישות מפניה, וכיון שרק היא לבדה מנשבת נהיה חם מאד. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: "אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום" (איוב לז, יז). אמר ר' תחליפא בר רב חסדא אמר רב חסדא בפירוש הפסוק: אימתי בגדיך חמים, כלומר, מתי גדול החום — בשעה שהשקיט ארץ מדרום. שבשעה שמנשבת רוח דרומית זו הריהי משתקת כל הרוחות מפניה.
מסופר: רב הונא ורב חסדא הוו יתבי [היו יושבים]. חליף ואזיל [חלף ועבר] החכם גניבא עלייהו [על פניהם], אמר חד לחבריה [אחד מהם לחבירו]: ניקום מקמיה, דבר אוריין [נעמוד מלפניו, שבן תורה] הוא. אמר ליה [לו] אידך [האחר]: מקמי פלגאה ניקום [מלפני בעל מחלוקת זה נעמוד]? אדהכי אתא איהו לגבייהו [בינתיים בא הוא אליהם], אמר להו [להם]: במאי עסקיתו [במה עסקתם] כאשר ישבתם יחד? אמרו ליה [לו]: ברוחות עסקנו.
אמר להו [להם]: הכי [כך] אמר רב חנן בר רבא אמר רב: ארבע רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן, אם לא היתה מנשבת, אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. ורוח דרומית היא הרוח הקשה מכולן, ואלמלא המלאך הקרוי בן נץ שהוא מעמידה שלא תנשב ביותר, היתה מחרבת את כל העולם כולו מפניה, שנאמר: "המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן" (איוב לט, כו).
כדחזא [כאשר ראה] שרב נחמן בר יעקב הוה [הוא] אזיל לגביה [הלך גם הוא אליו], גלי לדרעיה [גילה רב נחמן בר יעקב את זרועו], אמר: הרוח הקרוייה "שדיא" נשיב [נושבת] עכשיו! אמר רבא, הכי [כך] אמר רב: אשה מפלת בו (בגללו), ושמואל אמר: אפילו מרגלית שבים מרקבת בו, ר' יוחנן אמר: אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו.
על כך אמר רב נחמן בר יצחק שהיה שם: ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר: "כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעיינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה" (הושע יג, טו). וכך הוא מסביר: "יבוש מקורו" — זו מקורה (רחמה) של אשה, והוא הסמך לדברי החכם שאמר שאשה מפלת בו. "ויחרב מעינו" — זה שכבת זרע שבמעי אשה. "הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה" — זו מרגלית שבים.
שופתא בקופינא דמרא רפיא [הקת בחור המעדר מתרופפת] שמפרש לשון "יפריא", שמפריד בין דברים צמודים ("אחים"). רב יוסף אמר כעין זה: אפילו סיכתא בדפנא רפיא [יתד התקועה בדופן, מתרופפת]. רב אחא בר יעקב אמר: אפילו קניא בכופתא רפיא [קנה הקלוע בתוך סל, מתרופף].

זוהר ספר הזהר, בהעלותך י׳

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הָאי פָרַשְׁתָּא הָא אִתְמַר עוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא וְתִקּוּנָהָא וְכָל מַה דְבָהּ. אֲמָאי הָכָא זִמְנָא אַחֲרָא אֶלָּא כֵיוַן דִנְשִׂיאִים קְרִיבוּ (לְעֵילָא) קוּרְבָּנָא דְמַדְבְּחָא וְכָל תִּקּוּנָא דְאִתְחֲזֵי אָתָא קְרָא וְאִשְׁתָּעֵי עוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא דְּהִיא תִּקּוּנָא עַל יְדָא דְאַהֲרֹן דְּהָא לְעֵילָא מְנַרְתָּא וְכָל בּוּצִינִין (תִּקּוּנִין) דִילָהּ עַל יְדָא דְאַהֲרֹן נַהֲרִין כֹּלָא. תָּא חֲזֵי מַדְבְּחָא תְרֵיסַר נְשִׂיאִין הֲווֹ לְחַנְּכָא לֵיהּ וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ תְרֵיסָר אִינוּן שְׁבָטִין לְאַרְבָּעָא סִטְרִין אַרְבָּעָה דְגָלִים וְכֻלְּהוּ תְרֵיסָר. וְכֹלָא כְגוֹוָנָא דִלְעֵילָא מְנַרְתָּא אִתְמָנוּ, בְּשִׁבְעָה בּוּצִינִין לְאַדְלָקָא עַל יָדָא דְכַהָנָא וְכֹלָא כְּגְוָונָא דִּלְעֵילָא וּמְנַרְתָּא עַל אָת קַיָּימָא וּבְנִיסָא אִתְעֲבִידְתָּא וְהָא אוּקְמוּהָ בְעוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא וּמַדְבְּחָא פְנִימָאָה וּמְנַרְתָּא קַיְימֵי כַחֲדָא לְחֶדְוָותָא דְכֹלָא דִכְתִיב שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וְאוֹקִימְנָא דִתְרֵי מַדְבְּחָן הֲווֹ. חָד פְּנִימָאָה דְכֹלָא וְהָאי קַיְימָא לְחֶדְוָותָא. וְחָד לְבַר לְקָרְבָּא קָרְבְּנִין וּמֵהָאי פְנִימָאָה נָפִיק לְהָאי דִּלְבַר וּמַאן דְּחַמֵי וְיִסְתְּכַל יִנְדַּע חָכְמְתָא עִלָּאָה רָזָא דְמִלָּה אֲדֹנָי יְהֹוָה וְעַל דָּא לָא אִתְקְרַב קְטַרְתָּא אֶלָּא בְשַׁעְתָּא דְשֶׁמֶן אִשְׁתְּכַח. אַשְׁכַּחְנָא בְסִפְרָא דִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא קְטֹרֶת הוּא לְחֶדְוָה וּלְסַלְּקָא מוֹתָנָא. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּדִינָא מֵהָאי דִּלְבַר אִשְׁתְּכַח וְחֶדְוָותָא וְחִדּוּ וְקִשּׁוּרָא דִנְהִירוּ מֵהַהוּא פְנִימָאָה דְכָל חִידוּ בֵיהּ קַיְימָא. וְכַד הָאי אִתְעַר כָּל דִּינָא אִסְתַּלַק מֵהָאי וְלָא יְכִיל לְמֶעְבַּד דִינָא וּבְגִין כַּךְ קְטֹרֶת קַיְימָא לְבַטְלָה מוֹתָנָא וְעַל דָּא קְטֹרֶת קְשִׁירוּ הוּא דְכֹלָא וְדָא אִתְקְרִיב בְּהַהוּא פְּנִימָאָה. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה מ''ט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ':

תרגום הזוהררַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, פָּרָשָׁה זוֹ, כְּבָר נֶאֱמַר מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה וְכָל תִּקּוּנֶיהָ וְכָל מַה שֶּׁבָּהּ, לָמָּה נֶאֱמַר כָּאן פַּעַם שְׁנִיָּה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהַנְּשִׂיאִים הִקְרִיבוּ קָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל הַתִּקּוּן הָרָאוּי לוֹ, בָּא הַכָּתוּב וְסִפֵּר מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה שֶׁהוּא תִּקּוּן עַל יְדֵי אַהֲרֹן, כִּי לְמַעְלָה, הַמְּנוֹרָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וְכָל הַנֵּרוֹת שֶׁלָּהּ שֶׁהֵם הַסְּפִירוֹת, הַכֹּל מֵאִיר עַל יְדֵי אַהֲרֹן. בֹּא וּרְאֵה, הַמִּזְבֵּחַ, שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים הָיוּ, לְחַנְּכוֹ וּלְתַקְּנוֹ. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר הֵם הַשְּׁבָטִים, לְאַרְבַּע רוּחוֹת אַרְבַּע דְּגָלִים, שֶׁבְּכָל דֶּגֶל שָׁלֹשׁ שְׁבָטִים, וְכֻלָּם יַחַד הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר. וְהַכֹּל כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה. כִּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת וְהִיא מְקַבֶּלֶת מִשְּׁנֵים עָשָׂר צֵרוּפֵי הַוָיָה שֶׁבְּז''א שׁה''ס חו''ב תו''מ שֶׁבְּכָל אֶחָד שָׁלֹשׁ קַוִּין, וְהֵם שְׁנֵים עָשָׂר. הַמְּנוֹרָה, בְּשִׁבְעָה נֵרוֹת, נִתְמַנְּתָה לְהַדְלִיקָם עַל יְדֵי הַכֹּהֵן. וְהַכֹּל כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, כְּנֶגֶד ז''א הַמֵּאִיר לְחג''ת נהי''מ דְּמַלְכוּת. וְהַמְּנוֹרָה עַל אוֹת עוֹמֶדֶת וּבְנֵס נַעֲשֵׂית, שֶׁהָיְתָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה. וְהַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, עוֹמְדִים יַחַד לְשִׂמְחַת הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב (משלי כ''ז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. שֶׁשֶּׁמֶן הוּא הַמְּנוֹרָה, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת הַמְּקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה. וּקְטֹרֶת הוּא הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וְהֶעֱמַדְנוּ כִּי שְׁתֵּי מִזְבְּחוֹת הָיוּ. אֶחָד פְּנִימִי מֵהַכֹּל, שֶׁהוּא מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, וְזֶה עוֹמֵד לְשִׂמְחָה, וְהוּא כְּנֶגֶד בִּינָה. וְאֶחָד בַּחוּץ, דְּהַיְנוּ מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, הָעוֹמֵד לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מַלְכוּת. וּמִמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַבִּינָה, יוֹצֵא שֶׁפַע לָזֶה שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וּמִי שֶׁרוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל יוֹדֵעַ הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁסּוֹד הַדָּבָר אדנ''י הוי''ה. כִּי מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הִיא הַוָּיָ''ה, בִּינָה. וְהַחִיצוֹן אדנ''י, מַלְכוּת. וְעַל כֵּן לֹא נִקְרָב קְטֹרֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא שֶׁמֶן. מָצָאתִי בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁהַקְּטֹרֶת הִיא לְשִׂמְחָה וּלְהַעֲבִיר הַמָּוֶת. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין נִמְצָא מֵהַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וְהַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה וְקֶשֶׁר הָאוֹר הֵם מֵהַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁכָּל שִׂמְחָה עוֹמֶדֶת בּוֹ, שֶׁהוּא בִּינָה. וּכְשֶׁזֶּה נִתְעוֹרֵר, דְּהַיְנוּ הַפְּנִימִי, כָּל דִּין מִסְתַּלֵּק מִן הַחִיצוֹן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דִּין. וּמִשּׁוּם זֶה קְטֹרֶת שׁה''ס הַפְּנִימִי, עוֹמֶדֶת לְבַטֵּל הַמָּוֶת. כִּי כְּשֶׁהַפְּנִימִי, שׁה''ס בִּינָה, מִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת, אֵין הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן קְטֹרֶת הוּא קֶשֶׁר הַכֹּל, וְהוּא נִקְרָב בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁכָּל שִׂמְחָה נִמְצֵאת בּוֹ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה מ''ט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאֵר:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳: ד׳-ה׳

א. כֵּיצַד הִיא תְּפִלַּת הַצִבּוּר יִהְיֶה אֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְהַכֹּל שׁוֹמְעִים. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חוֹרִין וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אֶחָד מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מִקְצָתָן שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ וְיָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן מַשְׁלִימִין לָהֶם לָעֲשָׂרָה וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רוֹב הָעֲשָׂרָה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ. וְכֵן אֵין אוֹמְרִים קְדוּשָׁה וְלֹא קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְלֹא מַפְטִירִין בִּנְבִיאִים אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה:

ב. וְכֵן לֹא יִהְיֶה אֶחָד מְבָרֵךְ בִּרְכַּת שְׁמַע וְהַכֹּל שׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן אֶלָּא בַעֲשָׂרָה וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא פוֹרֵס עַל שְׁמַע. וְאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ אֶלָּא בַעֲשָׂרָה וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת יְדֵיהֶם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה וְהַכֹּהֲנִים מִן הַמִּנְיָן שֶׁכָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם הַנִּקְרָאִים עֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת וְגוֹ'. וְהָיוּ עֲשָׂרָה שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

מוסר שערי תשובה ב׳: ב׳

כַּאֲשֶׁר תִּמְצָאֵנוּ אֶת הָאִישׁ צָרוֹת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר אֵין זֶה כִּי אִם דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אֲשֶׁר עָשׂוּ אֵלֶּה לוֹ וַחֲטָאָיו עוֹלְלוּ לְנַפְשׁוֹ וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וְתִרְאֶה בְּמִנְהַג בָּשָׂר וָדָם כִּי יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּבְעֵת צָרָתוֹ יִתְחָרֵט וְיִכָּנַע אֵלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ תִּהְיֶה הַחֲרָטָה הַזֹּאת גְּרוּעָה בְעֵינֵי חֲבֵירוֹ כְּעִנְיַן שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים יא) מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם. וּמֵחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ הַצָרָה וּתְהִי לְרָצוֹן לְפָנָיו וְיֶאֱהַב נְדָבָה אֶת הַחוֹטֵא בְּשׁוּבוֹ עָדָיו בְּיוֹם תּוֹכֵחָה וּמִקֶּרֶב צָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶיךָ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְגוֹ' אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה וְנֶאֱמַר (משלי ג') כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וְאִם לֹא יָשׁוּב הָאִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה בְּיוֹם רָעָה וְהוֹכַח בְּמַכְאוֹב וְלֹא שָׁב עַד הַמּוֹכִיחוֹ יִגְדַּל עֲוֹנוֹ וְיִכְפַּל עָנְשׁוֹ. הֲלֹא תִרְאֶה אִם הַמֶּלֶךְ מְיַסֵּר אֶת אֲשֶׁר חָטָא לוֹ וְלֹא יִוָּסֵר יַקְשֶׁה מוּסָרוֹ וְיַכְבִּיד עוּלוֹ מְאֹד וּכְתִיב (ויקרא כו) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם וְנֶאֱמַר (איוב לו) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם:

פרשת בהעלותך יום שלישי

תורה במדבר ח׳: י״א-ט״ו