חק לישראל - פרשת בהעלותך יום רביעי

רש״יוְגֻלָּ֣הּ עַל רֹאשָׁ֗הּ. כְּמוֹ (יהושע טו: יט) גֻּלּוֹת עִלִּית, לְשׁוֹן מַעְיָן, כְּמִין סֵפֶל גָּדוֹל עָגוֹל:
וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙. כְּמִין בָּזִיכִין שֶׁנּוֹתְנִין הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילָה לְתוֹכָהּ:
שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת. לְכָל נֵר וָנֵר בָּאִין שִׁבְעָה צִנּוֹרוֹת קְטַנִּים, שֶׁהַשֶּׁמֶן זָב מִן הַגֻּלָּה דֶּרֶךְ אוֹתָן מוּצָקוֹת לְכָל נֵר וָנֵר:
אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלָהּ וְגוֹ׳. וְכָאן לֹא פֵּרַשׁ עַל שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת זָהָב הָאֲמוּרוֹת לְמַטָּה בַּפָּרָשָׁה, וְהֵם כְּמִין עֲרֵבוֹת וַעֲדָשִׁים שֶׁל בֵּית הַבַּד, שֶׁהֵם עוֹמְדִים אֵצֶל הַזֵּיתִים, וְהַזֵּיתִים נֶחְבָּטִים מֵאֲלֵיהֶם לְתוֹךְ הַצַּנְתְּרוֹת וּמִתְחַמְּמוֹת שָׁם כְּבַמַּעֲטָן וְנֶעֱצָרִים שָׁם בְּבֵית הַבַּד, וְהַשֶּׁמֶן נוֹפֵל לְתוֹךְ הַצַּנְתְּרוֹת וּמֵהַצַּנְתְּרוֹת לְתוֹךְ הַגֻּלָּה, וּמֵהַגֻּלָּה אֶל הַמּוּצָקוֹת, וּמֵהַמּוּצָקוֹת אֶל הַנֵּרוֹת. וְהַמּוּצָקוֹת וְהַנֵּרוֹת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע הָיוּ, רֶמֶז לָאוֹר שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא, אוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יָמִים (ישעיה ל: כו), אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע עַל אוֹר שֶׁל יוֹם בְּרֵאשִׁית:
זֶה דְּבַר ה׳ אֶל זְרֻבָּבֶל. זֶה סִימָן לְךָ לְהַבְטִיחַ אֶת זְרֻבָּבֶל, כְּשֵׁם שֶׁהַזֵּיתִים וְהַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִגְמָר מֵאֵלָיו לְכָל דְּבָרָיו, כָּךְ לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ שֶׁבָּכֶם תַּעֲשׂוּ אֶת בִּנְיַן בֵּיתִי:
תְּשׁוּאוֹת חֵן חֵן. יִהְיֶה לָהּ לְאוֹתָהּ הָאֶבֶן שֶׁהַכֹּל יֹאמְרוּ מַה נָּאֶה בִּנְיָן זֶה הֶעָשׂוּי עַל יְדֵי אֶבֶן הַמִּשְׁקֹלֶת הַזֹּאת, תְּשׁוּאוֹת חֵן כְּמוֹ תְּשׁוּאוֹת נוֹי כְּמוֹ ״תְּשׁוּאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה״ (ישעיהו כב: ב), ״קוֹל שָׁאוֹן״ (ישעיהו סו: ו) כֻּלָּם לְשׁוֹן הַשְׁמָעַת קוֹל הֵם:

כתובים תהילים צ׳: א׳-ו׳

רש״יכִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ. אֶלֶף שָׁנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם הֵם כְּיוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹד מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ, כִּי יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְעַט מִן הַלַּיְלָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵם אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר הַכָּתוּב שֶׁיְּהֵא יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים, אֲבָל כְּשֶׁיָּצָא מְעַט מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ אָז יוֹמוֹ שָׁלֵם וַהֲוֵי אֶלֶף שָׁנִים, וּלְכָךְ מֵת אָדָם הָרִאשׁוֹן תּוֹךְ אֶלֶף, שֶׁאִם הָיָה חַי אֶלֶף הָיָה יוֹתֵר מִיּוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְשֶׁמָּא שִׁעוּר אוֹתָהּ אַשְׁמוּרָה הוּא כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִמִּיתַת אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד אֶלֶף שָׁנִים, וַאֲנַן לֹא יָדְעִינָן כַּמָּה הֲוֵי אוֹתָהּ אַשְׁמוּרָה כִּי אִם מִסְּבָרָא (מצאתי). כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁעָלְתָה תְשׁוּבָה בְּדַעְתְּךָ מִתְּחִלָּה יָפֶה דַּנְתָּ וּבָרָאתָ אוֹתָהּ, וּרְאוּיִין הָיוּ הַשָּׁנִים לְכָךְ לְפִי (שֶׁלֹּא) הָיוּ יְמֵי בְּנֵי אָדָם רַבִּים שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ אֶלָּא כְּיוֹם הוֹלֵךְ שֶׁעָבַר וְחָלַף וּמְעַט מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ב: יז) ״כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת״ וְחָיָה תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, נִמְצְאוּ אֶלֶף שָׁנִים עוֹלִים לְיוֹם שָׁלֵם וּמְעַט מִן הַלַּיְלָה עִמּוֹ:
כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַֽעֲבֹ֑ר. שֶׁכְּבָר עָבַר:

רש״יזְ֭רַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִהְי֑וּ. עַכְשָׁיו חֲטַפְתָּם לְאוֹתָם הַשָּׁנִים וַהֲבֵאתָם לְיָמִים מוּעָטִים, שֶׁאֵינָם אֶלָּא כְּשֵׁנַת תְּנוּמָה; שֶׁשְּׁנֵי הַדּוֹרוֹת שִׁבְעִים שָׁנָה הֵם, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הָעִנְיָן: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְהֵם חֲשׁוּבִים שֵׁנָה אַחַת; כְּעִנְיָן (תהלים קכו: א) ״בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״, וְעַל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל גָּלוּת בָּבֶל נֶאֱמַר:
זְ֭רַמְתָּם. לְשׁוֹן שְׁטִיפָה, כְּמוֹ ״זֶרֶם מַיִם״ (חבקוק ג: י):
בַּ֝בֹּ֗קֶר כֶּחָצִ֥יר יַחֲלֹֽף. הַנּוֹלָד בַּלַּיְלָה מֵת בַּבֹּקֶר, לְסוֹף הַשֵּׁנָה; וְאִם

משנה משנה סנהדרין ו׳

א. נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל. אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב הַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבֹא וִילַמֵּד עָלָיו:

ברטנורהנִגְמַר הַדִּין. חוּץ לְבֵית דִּין. רָחוֹק מִבֵּית דִּין. שֶׁמָּא בְעוֹד שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְבֵית הַסְּקִילָה, יִמְצְאוּ לוֹ זְכוּת וְיִפָּטֵר:
וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ. לְהָנִיף. וְהוּא סִימָן לְהַחֲזִירוֹ:
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. וְאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה בִלְבָד מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, דִּלְמָא מֵחֲמַת בִּיעֲתוּתָא נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו וְאוּלַי תִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיִזְכֹּר טַעֲנוֹתָיו, יוֹתֵר עַל כָּךְ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיְּעַיְּנוּ אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שֶׁאָז מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים:
וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשָׁעָה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. דִּלְמָא אִיכָּא דְמֵזִים לְהוּ:

עיקר תוספות יום טוב(א) נִגְמַר. לְחוֹבָה. וְאַיְדֵי דִסְקִילָה רֵישָׁא דְכֻלְּהוּ אַרְבַּע מִיתוֹת הִיא, מְפָרֵשׁ מִלֵּי דִידָהּ בְּרֵישָׁא. רַשִׁ"י:
(ב) כְּמוֹ שִׁשָּׁה מִילִין, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֵין בֵּית דִּין שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה לִפְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) רָחוֹק כוּ'. מִתְרַחֵק מִזֶּה שֶׁהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ מְלֹא עֵינָיו, וּבִלְבָד שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ אִם יָנִיף בַּסּוּדָרִין. רַשִׁ"י:
(ד) וּמַעֲמִידוֹ. עַד שֶׁיַּחְקְרוּ בֵית דִּין אִם יְהֵא טַעַם בִּדְבָרָיו שֶׁל זֶה. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) אַרְבַּע וְחָמֵשׁ. הָרַמְבַּ"ם כָּתַב אֲפִלּוּ כַמָּה פְעָמִים. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק י"ח דְּשַׁבָּת כָּתַב גַּם כֵּן הָרַ"ב דְּלָאו דַּוְקָא:
(ו) מַמָּשׁ. קְצָת רְאָיָה הַדּוֹמָה לִזְכוּת. רַשִׁ"י:
(ז) הָכִי אָמַר אַבַּיֵי בַגְּמָרָא. וְלִישְׁנָא דְרַבִּי יוֹסֵי דְּרֵישׁ פֶּרֶק ה'‏ נָסֵיב. אֲבָל וַדַּאי כְשֶׁמַּזְכִּיר בְּיוֹם פְּלוֹנִי מַזְכִּירוֹ בְסִגְנוֹן שֶׁיְּהֵא נִכָּר מִתּוֹכוֹ בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, שָׁנָה וְשָׁבוּעַ. וְאַף רַבָּנָן מוֹדוּ דְסַגִּי בְהָכִי, דְּלֹא שַׁיָּךְ טַעֲמָא דִכְדֵי שֶׁתִּטָּרֵף כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ב. הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ' וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְגוֹ' (יהושע ז). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן:

ד. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם, וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמֹנִים נָשִׁים תָּלָה, וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מָה זֶה תָלוּי, מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

ברטנורההָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. וּמַפִּילוֹ מִשָּׁם לָאָרֶץ:
הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. שֶׁכְּשֶׁהוּא מֻשְׁכָּב פְּרַקְדָּן מְגֻנֶּה יוֹתֵר:
הַמְגַדֵּף. מְבָרֵךְ אֶת ה':
וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. נַמִּי מְגַדֵּף הוּא. דִּכְתִיב (במדבר טו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה וְגוֹ'‏ אֶת ה'‏ הוּא מְגַדֵּף, וְאוֹתָהּ פָּרָשָׁה בַּעֲבוֹדָה זָרָה מְדַבֶּרֶת:
וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. בְּבֵית דִּין אֶחָד. מִשּׁוּם דְּלֹא מָצֵי לְאַפּוֹכֵי בִזְכוּתַיְהוּ דְכָל חַד וְחַד. אֶלָּא תְלִיָּתָן שֶׁל נָשִׁים הַלָּלוּ הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה וְאֵין לְמֵדִים מִמֶּנָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מְשַׁקְּעִין. נוֹעֲצִים:
וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה. כְּמִין יָתֵד הָיָה יוֹצֵא מִן הַקּוֹרָה סָמוּךְ לְרֹאשָׁהּ:
וּמַקִּיף. סוֹמֵךְ זוֹ אֵצֶל זוֹ. כְּמוֹ לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף [עֵרוּבִין דַּף לב]:
וְתוֹלִין אוֹתוֹ. בְּיָדָיו:
הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל. לֹא הָיְתָה נְעוּצָה בָאָרֶץ אֶלָּא רֹאשָׁהּ אֶחָד עַל הָאָרֶץ וְרֹאשָׁהּ אֶחָד מֻטֶּה וְנִסְמָךְ עַל הַכֹּתֶל. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יוֹסֵי, לְפִי שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ, וְאָמְרָה תוֹרָה כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא קְבוּרָה, יָצָא זֶה שֶׁמְּחֻסָּר חֲפִירָה תְּלִישָׁה וּקְבוּרָה. וְרַבָּנָן, חֲפִירָה לָאו כְּלוּם הִיא, וְלֹא מִעֲטָה תוֹרָה אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָעֵץ בִּמְחֻבָּר מֵעִקָּרוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(יג) שְׁתֵּי קוֹמוֹת. תָּנָא וְקוֹמָה שֶׁלּוֹ, הֲרֵי כָאן שָׁלֹשׁ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) דּוֹחֲפוֹ כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) עַל לִבּוֹ. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא נֶהְפָּךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ:
(טז) פֵּרֵשׁ בֶּעָרוּךְ, אַפּוֹי בְּקִידָה:
(יז) וְנוֹתְנָהּ. נְתִינָה זוֹ לָאו דַּוְקָא, דִּסְקִילָה מַשְׁמַע עַל יְדֵי הַשְׁלָכָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) בָּרִאשֹׁנָה. לְפִי שֶׁאוֹתוֹ הַדָּבָר אֶצְלָם אֱמֶת שֶׁהִשִּׂיגוּהוּ בְחוּשֵׁיהֶם, וְהוּא אֶצְלֵנוּ סִפּוּר דְּבָרִים, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶלָּא מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ מֵהֶם, וּלְפִיכָךְ צִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיוּ הָעֵדִים מְמֻנִּים עַל הָעִנְיָן. וְזֶהוּ עִנְיָן נִרְאֶה. הָרַמְבַּ"ם:
(יט) כָּל הַנִּסְקָלִין. וְאֵין הָאִשָּׁה כוּ'. בַּגְּמָרָא פְלִיגֵי בִדְרָשָׁא דִקְרָאֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) שָׁעָה הֻצְרְכָה לְכָךְ. שֶׁהָיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בִּכְשָׁפִים, וְעָשָׂה סְיָג לְשָׁעָה וּתְלָאָן לְפִרְסוּמָא לְמִלְּתָא. וְדָן אֶת כֻּלָּן בְּיוֹם אֶחָד מִפְּנֵי קְרוֹבֵיהֶן, שֶׁלֹּא יִתְקַשְּׁרוּ לְהַצִּילָן. רַשִׁ"י:
(כא) מִקָּבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ יְתֵרָא נָפְקָא לָן. רַשִׁ"י:
(כב) כְּלוֹמַר שֶׁמְּחֻסַּר קְצִיצָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כג) מִתְחַלֵּל. שֶׁמַּזְכִּירִין שֶׁזֶּה בֵרְכוֹ. רַשִׁ"י. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בַגְּמָרָא שֶׁמַּשְׁהִין אוֹתוֹ עַד סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וְגוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ וּמְמִיתִין אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ תּוֹלִין אוֹתוֹ, אֶחָד קוֹשֵׁר וְאֶחָד מַתִּיר כוּ':

ה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל, קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁתֵּי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אַחַת לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאַחַת לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין:

ברטנורהבִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר. שֶׁפֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלָיו בַּעֲוֹנוֹ:
מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת. בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן שְׁכִינָה קוֹבֶלֶת וּמְנוֹדֶדֶת עָלָיו:
קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי. רֹאשִׁי כָבֵד עָלַי וּזְרוֹעִי כָבֵד עָלַי. כְּאָדָם שֶׁהוּא עָיֵף:
קַלַּנִי. אֵינִי קַל מֵרֹאשִׁי:
וְלֹא זֶה בִלְבַד. עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה אִם הֱלִינוֹ:
לֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. לְפִי שֶׁאֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק:
שְׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין. לְפִי שֶׁאֵין קוֹבְרִים מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה חֲמוּרָה אֵצֶל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה קַלָּה. וְהִלְכָתָא גְמִירָא לַהּ שְׁנַיִם וְלֹא אַרְבָּעָה:

עיקר תוספות יום טוב(כד) כִּבְיָכוֹל. נֶאֱמַר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאָדָם שֶׁיָּכוֹל לְהֵאָמֵר בּוֹ כֵן. רַשִׁ"י. וְנִמְצָא כ"ב מְשַׁמְּשִׁים בְּיַחַד בִּתְחִלַּת הַתֵּבָה [יְשַׁעְיָה א] וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה. תִּשְׁבִּי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כה) וּמִדִּכְתִיב קִלְלַת מַפִּיק לֵיהּ רַבִּי מֵאִיר, וּכְמַאן דְּאָמַר קִיל לֵית. וּפָרֵיךְ הַאי כָּבֵד עָלַי כוּ'‏ מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּלוֹמַר וּלְמַאי מְכַנֶּה וְאוֹמֵר אֵינִי קַל. וּמַסִּיק אֶלָּא כְמוֹ דְּאָמַר קִיל לִי עָלְמָא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֲנִי מְכַנֶּה וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַזְכִּיר כְּבֵדוּת בְּעַצְמִי. גְּמָרָא:
(כו) עוֹבֵר. מֵרִבּוּיָא דְתִקְבְּרֶנּוּ. גְּמָרָא:
(כז) בַּגְּמָרָא מוֹכְחֵי לֵיהּ מִקְּרָא:

עיקר תוספות יום טוב(כח) רַשִׁ"י. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בִּזְיוֹן הָעִכּוּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כט) פֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא פֵרוּשׁ רַשִׁ"י בַמִּשְׁנָה. וּפֵרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא מֵהָרַמְבַּ"ם לְפִי הַמַּסְקָנָא, שֶׁהַכַּפָּרָה נִגְמֶרֶת בְּצַעֲרָא דְחִבּוּט הַקֶּבֶר פּוּרְתָּא. וּבֵין לְהַסָּלְקָא דַּעְתָּא וּבֵין לְהַמַּסְקָנָא אֲבֵלוּת הַלִּקּוּט יֵשׁ לוֹ. אֶלָּא דִּלְהַסָּלְקָא דַעְתָּךְ עַד שְׁעַת הַלִּקּוּט שֶׁהוּא בָתַר הָעִכּוּל אֵין מִתְאַבְּלִין כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בִזְיוֹנָן כַּפָּרָה (וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְכַּפְּרוּ), וְאֵין כָּאן דִּחוּי כְּלָל שׁוּם אֲבֵלוּת. וּלְהַמַּסְקָנָא טַעַם דְּשֶׁתְּהֵא בִזְיוֹנָן (אוֹ שֶׁאֵין רָאוּי כוּ') אֵין מַסְפִּיק אֶלָּא עַד הַתְחָלַת הָעִכּוּל דְּכֵיוָן שֶׁאָז נִגְמְרָה כַפָּרָתָן רָאוּי לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן, וְהֻצְרַךְ לְטַעַם דְּהוֹאִיל וְאִדְּחֵי. וּלְפִי זֶה מַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב וְכֵן הָרַמְבַּ"ם עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל לָאו דַּוְקָא הוּא, אֶלָּא כְלוֹמַר עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהִתְעַכֵּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ל) אוֹנְנִין. דְּאֵין זֶה כָבוֹד לֶהָרוּג וְאֵין כַּפָּרָתוֹ נִמְנַעַת בְּכָךְ, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַלֵּב. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא סנהדרין מ״ג ב: א׳-מ״ד ב: ז׳

אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַזוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה עָלָיו מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא דִּכְתִיב (תהלים נ') זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ. מִנְחָה שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַעְתּוֹ שְׁפָלָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (שם נ''א) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. (דמ''ד) (איוב ל''ו) הֲיַעֲרוֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בַצָר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִקְדִים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לְצָרָה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה אֵין לוֹ צָרִים מִלְמַעְלָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְמַעְלָה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא אגב הפסוק האחרון שנזכר, מביאים את מה שאמר ר' יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו לאחר שהסיתו לחטוא, ושב בתשובה, ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים, העולם הזה והעולם הבא, דכתיב [שנאמר]: "זבח תודה יכבדנני" (תהלים נ, כג) ושתי הנו"ן מכוונים כנגד שני עולמות.
ועוד אמר ר' יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים אם אדם מקריב עולה — שכר עולה בידו, אם מקריב מנחה — שכר מנחה בידו, ולא עוד. אבל מי שדעתו שפלה, שהוא עניו בעיני עצמו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא, יט), "זבחי" לשון רבים. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (תהלים נא, יט).
על מה שנאמר "היערך שועך לא בצר" (איוב לו, יט), אמר ר' אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא לא הקדים אברהם אבינו תפלה לצרה שהיתה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל (בלשון נקיה, כלומר, מעם ישראל) שריד ופליט, שהיתה זו מפלה שאין אחריה לכאורה תקומה. ריש לקיש אמר: פירושו של פסוק זה הוא כך: כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה — אין לו צרים מלמעלה. ר' יוחנן אמר, כך יש לומר: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו, ואל יהו לו צרים מלמעלה.

זוהר ספר הזהר, בהעלותך י״ב

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאָמַר דְּהָא אוֹרַיְתָא אָתָא לְאַחֲזָאָה סִפּוּרִין בְּעַלְמָא וּמִלִּין דֶּהְדְיוֹטֵי. דְאִי הָכִי אֲפִילוּ בְזִמְנָא דָא אֲנָן יַכְלִין לְמֶעְבַּד אוֹרַיְיתָא בְמִלִּין דְהֶדְיוֹטֵי וּבִשְׁבָחָא יַתִּיר מִכֻּלְהוּ אִי לְאַחֲזָאָה מִלָּהּ דְעַלְמָא אֲפִילוּ אִינוּן קַפְסִירֵי דְעַלְמָא אִית בֵּינַיְיהוּ מִלִּין עִלָּאִין יַתִּיר. אִי הֲכִי נֵזִיל אֲבַתְרַיְיהוּ וְנַעְבֵּיד מִנַיְיהוּ אוֹרַיְיתָא כְהָאי גּוֹוָנָא. אֶלָּא כָל מִלִּין דְאוֹרַיְיתָא מִלִּין עִילָאִין אִינוּן וְרָזִין עִילָאִין. תָּא חֲזֵי עַלְמָא עִלָּאָה וְעַלְמָא תַתָּאָה בְחַד מַתְקְלָא אִתְקָלוּ. יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מַלְאֲכֵי עִילָאֵי לְעֵילָא מַלְאֲכֵי עִלָאֵי כְּתִיב בְּהוּ (תהילים קד) עוֹשֶׂה מַלְאֲכָיו רוּחוּת (הָאי בְאָתָר עִלָּאָה) בְשַׁעְתָּא דְנַחְתִּין לְתַתָּא (אַף עַל גַב דְנַחְתִּין) מִתְלַבְּשֵׁי בִלְבוּשָׁא דְהָאי עַלְמָא וְאִי לָאו מִתְלַבְּשֵׁי בִּלְבוּשָׁא כְגוּוָנָא דְהָאי עַלְמָא לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בְּהָאי עַלְמָא וְלָא סְבִּיל לוֹן עַלְמָא. וְאִי בְּמַלְאֲכֵי כַּךְ אוֹרַיְיתָא דְבָרָא לְהוּ וּבָרָא עַלְמִין כֻּלְּהוּ וְקַיְימִין בְגִינָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כֵיוַן דְּנַחְתַּת לְהָאי עַלְמָא אִי לָאו דְמִתְלַבְּשָׁא בְהָנֵי לְבוּשִׁין דְּהָאי עַלְמָא לָא יְכִיל עַלְמָא לְמִסְבַּל. וְעַל דָּא הָאי סִפּוּר דְאוֹרַיְיתָא לְבוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא אִיהוּ מָאן דְחָשִׁיב דְּהַהוּא לְבוּשָׁא אִיהוּ אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ וְלָא מִלָּה אַחֲרָא תִיפַח רוּחֵיהּ. וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְעַלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין כַּךְ אָמַר דָּוִד (שם קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא. תָּא חֲזֵי אִית לְבוּשָׁא דְאִתְחֲזֵי לְכֹלָא וְאִינוּן טִפְּשִׁין כַּד חָמָאן לְבַר נַשׁ בִּלְבוּשָׁא דְאִתְחֲזֵי לוֹן שַׁפִּירָא לָא מִסְתַּכְּלִין יַתִּיר חֲשִׁיבוּ דְּהַהוּא לְבוּשָׁא גוּפָא. חֲשִׁיבוּתָא דְגוּפָא נִשְׁמָתָא. כְּהָאי גוֹוָנָא אוֹרַיְיתָא אִית לָהּ גוּפָא וְאִינוּן פְּקוּדֵי אוֹרַיְיתָא דְאִקְרוּן גּוּפֵי תּוֹרָה הָאי גוּפָא מִתְלַבְּשָׁא בִלְבוּשִׁין דְּאִינוּן סִפּוּרִין דְּהָאי עַלְמָא. טִפְשִׁין דְּעַלְמָא לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּהַהוּא לְבוּשָׁא דְּאִיהוּ סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא וְלָא יַדְעֵי יַתִּיר וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְמָה דְּאִיהוּ תְחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. אִינוּן דְּיַדְעִין יַתִּיר לָא מִסְתַּכְּלָן בִּלְבוּשָׁא אֶלָּא בְגוּפָא דְּאִיהוּ תְּחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. חַכִּימִין עַבְדֵּי דְמַלְכָּא עִלָּאָה אִינוּן דְּקַיְימוּ בְטוּרָא דְסִינַי לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְנִשְׁמָתָא דְאִיהִי עִקָּרָא דְכֹלָא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ (וּלְעַלְמָא) וּלְזִמְנָא דְאָתֵי זְמִינִין לְאִסְתָּכְּלָא בְנִשְׁמָתָא דְנִשְׁמָתָא דְאוֹרַיְיתָא:

תרגום הזוהררַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אוֹי לְאוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁאוֹמֵר, כִּי הַתּוֹרָה בָּאָה לְסַפֵּר סִפּוּרִים בְּפַשְּׁטוּת, וְדִבְרֵי הֶדְיוֹט שֶׁל עֵשָׂו וְלָבָן וְכַדוֹמֶה, כִּי אִם כֵּן, אֲפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה מִדִּבְרֵי הֶדְיוֹט, וְעוֹד יוֹתֵר יָפִים מֵהֶם, וְאִם הַתּוֹרָה בָּאָה לְהַרְאוֹת דִּבְרֵי הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים מְעוּלִים יוֹתֵר. אִם כֵּן נֵלֶךְ אַחֲרֵיהֶם וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם תּוֹרָה, כְּאוֹתוֹ הָאוֹפֶן. אֶלָּא שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים, וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. בֹּא וּרְאֵה, הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, בְּמִשְׁקָל אֶחָד נִשְׁקְּלוּ. יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה כְּנֶגֶד מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה. הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים כָּתוּב בָּהֶם (תהלים ק''ד) עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹרְדִים לְמַטָּה מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם לֹא הָיוּ מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ כְּעֵין הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָעוֹלָם לֹא הָיָה סוֹבֵל אוֹתָם. וְאִם בְּמַלְאָכִים כָּךְ, הַתּוֹרָה שֶׁבָּרְאָה אֶת הַמַּלְאָכִים וְאֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהֵם מִתְקַיְּמִים בִּשְׁבִילָהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה, אִם לֹא הָיְתָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּאֵלּוּ הַלְּבוּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵם הַסִּפּוּרִים וְדִבְרֵי הָהֶדְיוֹט, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבּוֹל. וְעַל כֵּן הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא לְבוּשָׁהּ שֶׁל הַתּוֹרָה. מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ הוּא תּוֹרָה מַמָּשׁ וְאֵין בּוֹ דָּבָר אַחֵר, תִּפַּח רוּחוֹ וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. מִשּׁוּם זֶה אָמַר דָּוִד (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ, דְּהַיְנוּ לְהַבִּיט מַה שֶּׁמִּתַּחַת לְבוּשָׁהּ שֶׁל הַתּוֹרָה. בֹּא וּרְאֵה, יֵשׁ לְבוּשׁ הַנִּרְאֶה לַכֹּל, וְאֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם לָבוּשׁ יָפֶה, שֶׁנִּרְאֶה לָהֶם הָדוּר לְבוּשׁוֹ, אֵין מִסְתַּכְּלִים יוֹתֵר, וְדָנִים אוֹתוֹ עַל פִּי לְבוּשׁוֹ הֶהָדוּר. וְחוֹשְׁבִים אֶת הַלְּבוּשׁ כְּגוּף הָאָדָם, וְחוֹשְׁבִים גּוּף הָאָדָם כְּמוֹ נִשְׁמָתוֹ. כְּעֵין זֶה הִיא הַתּוֹרָה, יֵשׁ לָהּ גּוּף וְהוּא מִצְווֹת הַתּוֹרָה הַנִּקְרָאוֹת גּוּפֵי תּוֹרָה. הַגּוּף הַזֶּה מִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁים, שֶׁהֵם סִפּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. הַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בַּלְּבוּשׁ הַהוּא, שֶׁהוּא סִפּוּר הַתּוֹרָה וְאֵינָם יוֹדְעִים יוֹתֵר, וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ תַּחַת הַלְּבוּשׁ הַהוּא. אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים יוֹתֵר, אֵינָם מִסְתַּכְּלִים בַּלְּבוּשׁ, אֶלָּא בַּגּוּף שֶׁהוּא תַּחַת הַלְּבוּשׁ הַהוּא הַחֲכָמִים, עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, אוֹתָם שֶׁעָמְדוּ בְּהַר סִינַי, אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בַּנְּשָׁמָה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא עִקָּר הַכֹּל, תּוֹרָה מַמָּשׁ. וּלְעָתִיד לָבֹא, עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁבַּתּוֹרָה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳: ו׳-ח׳

א. כָּל דְּבַר קְדוּשָׁה לֹא יְהֵא אֶלָּא בְּתוֹךְ הָעֵדָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אִם הִתְחִילוּ בָהֶם בַעֲשָׂרָה וְהָלְכוּ מִקְצָתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשָּׁאִין יִגְמְרוּ הַשְּׁאָר:

ב. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלָּם בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד. חָצֵר קְטָנָה שֶׁנִפְרְצָה בְּמִלּוּאָה לֶחָצֵר גְּדוֹלָה וְהָיוּ תִשְׁעָה בַּגְדוֹלָה וְיָחִיד בַּקְּטַנָה מִצְטָרְפִין תִּשְׁעָה בַּקְטַנָה וְיָחִיד בַּגְּדוֹלָה אֵין מִצְטָרְפִין. צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָה יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן. צִבּוּר בַּקְּטָנָה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן שֶׁהֲרֵי הוּא מוּפְלָג מֵהֶם וְאֵינוֹ עִמָּהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּגְדוֹלָה פָּסִין מִכָּאן וּמִכָּאן וַהֲרֵי הִיא כְּמוֹ מוּפְלֶגֶת מִן הַקְּטַנָה וְאֵין הַקְּטַנָה מוּפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּקֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ:

ג. וְכֵן אִם הָיְתָה צוֹאָה בַּגְּדוֹלָה אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּקְּטַנָּה. הָיְתָה צוֹאָה בַּקְטַנָּה מוּתָּר לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּגְּדוֹלָה אִם לֹא הָיָה שָׁם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוּפְלֶגֶת מִמֶּנָּהּ:

מוסר שערי תשובה ב׳: ב׳

אִם לֹא יָדַע וְלֹא יִתְבוֹנָן כִּי הַתְּלָאוֹת מְצָאוּהוּ מִפְּנֵי חֲטָאָיו אַךְ יֹאמַר כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַפְּלִשְׁתִּים (ש''א ו) כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֵה הוּא הָיָה לָנוּ בְּזֹאת יְהִי קֶצֶף עָלָיו מִלִּפְנֵי ה' וְיִגְדַל עָוֹן זֶה מֵחַטָאֹת אַחֵרוֹת דִּבְתוֹכָחוֹת תְּחִלָּה כְּתִיב (ויקרא כז) וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם וְכָתוּב אַחֲרֵי כֵן עַל הַכַּת הַזּוֹ (שם) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קָרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמוֹעַ לִי וְגוֹ' כִּי כָל כַּת הָאַחֲרוֹנָה בְּפָרָשָׁה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֵי כֵן כָּתוּב (שם) וְאִם בְאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְאַחֲרֵי כֵן כָּתוּב וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וּפֵירוּשׁ וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְקֶרִי כִי תֹאמְרוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ וְאִם אֵין הָאִישׁ מַכִּיר מַעַבָדָיו וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ כִּי יֵשׁ בְיָדוֹ עָוֹן אֲשֶׁר חָטָא עָלָיו לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְחַפֵּשׂ דְרָכָיו כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עֵינָיו וְנוֹאֲלוּ וְנִשְׂאוּ רַעֲיוֹנָיו וְלֹא הֵפֵרוּ דְרָכָיו וְלֹא יָדְעוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעוֹתָיו וְיֹאמַר לֹא חָטָאתִי חַטָאתוֹ כָּבְדָה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי:

פרשת בהעלותך יום רביעי

תורה במדבר ח׳: ט״ז-כ״א