חק לישראל - פרשת חוקת יום ראשון

רש״ימִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בׇרְח֗וֹ. הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת דָּרְשׁוּ בְּנֵי אַגָּדָה בַּדָּבָר, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ברכות ז:): מִשֶּׁאָמַר לוֹ הַנָּבִיא ״הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ (שמואל ב יב: יא) הָיָה לִבּוֹ סוֹעֵר שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר יָקוּם עָלַי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עָלַי, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁבְּנוֹ הוּא שָׂמַח. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַל שֶׁרָאָה טַכְסִיסוֹ קַיֶּמֶת, שֶׁהָיוּ עֲבָדָיו וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, שֶׁהֵם סַנְהֶדְרִין, מַחֲזִיקִים אֲדָנוּתוֹ עֲלֵיהֶם; כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״קוּמוּ וְנִבְרְחָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם״ (שמואל ב טו: יד), מַה כְּתִיב שָׁם? ״כֹּל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ״ (שמואל ב טו: טו); וּכְשֶׁבָּא מַחֲנַיִם, ״וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי״ (שמואל ב יז: כז) יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ וְכִלְכְּלוּהוּ שָׁם:
אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי. עַל נַפְשִׁי:

משנה משנה שביעית ו׳

ברטנורהשָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַשְּׁבִיעִית. חֲלוּקוֹת לְעִנְיַן דִּין שְׁבִיעִית:
כָּל שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָבֶל. עֶזְרָא וְסִיעָתוֹ כְּשֶׁעָלוּ מִבָּבֶל:
לֹא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. שֶׁעֲבוֹדַת הָאָרֶץ הַהִיא אֲסוּרָה בַּשְּׁבִיעִית, וְאִם נֶעֶבְדָה וְגִדְּלָה אָסוּר לֶאֱכֹל מֵאוֹתָן גִּדּוּלִים. פֵּרוּשׁ אַחֵר וְעִקָּר, לֹא נֶאֱכָל לְאַחַר שְׁבִיעִית בְּלֹא בִעוּר, וְלֹא נֶעֱבָד בַּשְּׁבִיעִית:
מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אַמְנוֹם. כְּזִיב מָשׁוּךְ כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן לְצַד מִזְרָח, וּרְצוּעָה יוֹצֵאת מֵעַכּוֹ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּרִבּוּעָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית, וְאוֹתָהּ רְצוּעָה מְשׁוּכָה כְּלַפֵּי צָפוֹן וְהוֹלֶכֶת עַד כְּזִיב, וּרְצוּעָה אַחֶרֶת מְשׁוּכָה מֵעַכּוֹ כְּלַפֵּי מִזְרָח וּבָהּ הַנָּהָר הָאָמוּר כָּאן, וְאֵלּוּ הַשְּׁתֵּי רְצוּעוֹת כְּבָשׁוּם עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כְבָשׁוּם עוֹלֵי בָבֶל:
וְעַד אַמְנוֹם. הוּא הֹר הָהָר הַכָּתוּב בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי, תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר מְתַרְגְּמִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי טוּרֵי אַמְנוֹם, וְהוּא בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְצַד מַעֲרָב אֵצֶל הַיָּם הַגָּדוֹל, וְגַם זוֹ לֹא כָבְשׁוּ עוֹלֵי בָבֶל, הִלְכָּךְ נֶאֱכָל לְאַחַר הַבִּעוּר, וּלְאִידָךְ לִישְׁנָא אִם נֶעֱבָד בַּשְּׁבִיעִית נֶאֱכָל, דִּקְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וְלֹא נֶעֱבָד, דִּלְעִנְיַן עֲבוֹדָה הֶחְמִירוּ לֶאֱסֹר מִדְּרַבָּנָן:
מִנָּהָר וּמֵאַמְנוֹם וְלִפְנִים. כָּךְ כָּתוּב בְּכָל הַסְּפָרִים, וּטְפֵי הֲוָה נִיחָא אִי הֲוָה גָרְסִינַן וְלַחוּץ. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בְּדֹחַק מֵהַנָּהָר וְלִפְנִים מִתְּחִלַּת הַנָּהָר וְלִפְנִים לְצַד הַנָּהָר חוּצָה לָאָרֶץ, וְכֵן מִתְּחִלַּת טוּרֵי אַמְנוֹם וְלִפְנִים לְצַד הָהָר קְרוּיָה לִפְנִים:

ברטנורהסוּרְיָא. אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד, וְאֵינָהּ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָשָׁהּ קֹדֶם שֶׁכָּבַשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ, וּבִקְצַת דִּינִים עֲשָׂאוּהָ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִקְצָתָן כְּחוּצָה לָאָרֶץ:
עוֹשִׂים בְּתָלוּשׁ. אֲפִלּוּ אֵצֶל הַחֲשׁוּדִים, וְאִלּוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תְּנַן לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ:
אֲבָל לֹא בַמְחֻבָּר. כְּגוֹן מְסִיקָה קְצִירָה וּבְצִירָה, וְדַוְקָא בַּשָּׁמוּר, אֲבָל בַּמֻּפְקָר אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ מֻתָּר, דְּתַנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מִן הַשָּׁמוּר אִי אַתָּה בּוֹצֵר אֲבָל אַתָּה בּוֹצֵר מִן הַמֻּפְקָר. וְטַעֲמָא דְגָזוּר בְּסוּרְיָא בִּמְחֻבָּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מַנִּיחִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוֹלְכִים וּמִשְׁתַּקְּעִים בְּסוּרְיָא, וּבְתָלוּשׁ הִתִּירוּ, כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ הָעֲנִיִּים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קְצַת רֶוַח בְּסוּרְיָא שֶׁהִיא קְרוֹבָה לָהֶם, וְלֹא יִצְטָרְכוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ:
כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִדְּאוֹרַיְתָא, כְּגוֹן תָּלוּשׁ, אַף עַל גַּב דְּמִדְּרַבָּנָן אָסוּר בְּלֹא שִׁנּוּי, עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא כִּי אוֹרְחֵיהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת. אִי נַמִּי הָכִי קָאָמַר, כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ מֻתָּר בָּאָרֶץ בַּמֻּפְקָר עוֹשִׂים אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא אֲפִלּוּ בַּשָּׁמוּר, אֲבָל בִּמְחֻבָּר אָסוּר מִדְּרַבָּנָן בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ בַּמֻּפְקָר:

ברטנורהבְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים. בְּצָלִים שֶׁל שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, וְיָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצָמְחוּ, אִם הִשְׁחִירוּ הֶעָלִין בְּיָדוּעַ שֶׁגָּדְלוּ וְהוֹסִיפוּ, וַאֲתוּ גִּדּוּלֵי שְׁבִיעִית וּמְבַטְּלִים הָעִקָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְרֻבֶּה. אֲבָל אִם הוֹרִיקוּ הֶעָלִין אָז הוֹלְכִים וּכְמֵשִׁין וְלָאו מֵאַרְעָא קָא רָבוּ:
אִם יְכוֹלִין לִיתָּלֵשׁ בֶּעָלִין. דֶּרֶךְ בְּצָלִים כְּשֶׁנִּגְמָרִים יוֹצְאִין מֵעַצְמָן מִן הָאָרֶץ וְנוֹחִין לִתָּלֵשׁ, וְאִם הֶעָלִין חֲזָקִים וּכְשֶׁאוֹחֵז בָּהֶן יָכוֹל לִתְלֹשׁ הַבְּצָלִים מִן הָאָרֶץ, אָז וַדַּאי גָּדְלוּ בַשְּׁבִיעִית:
כְּנֶגֶד כֵּן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מֻתָּרִים. לָאו בִּבְצָלִים שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מַיְרֵי, דְּלֹא מְקִילִינַן בְּהוּ כֻּלֵּי הַאי שֶׁגִּדּוּלֵי הֶתֵּר כָּל שֶׁהוּ יַעֲלוּ אֶת הָאִסּוּר, אֶלָּא סֵיפָא נַמִּי מַיְרֵי בִּבְצָלִים שֶׁל שִׁשִּׁית שֶׁעֲקָרָן בַּשִּׁשִּׁית וְחָזַר וּנְטָעָן בַּשְּׁבִיעִית, וּלְאַחַר שֶׁגָּדְלוּ מְעַט בַּשְּׁבִיעִית עֲקָרָן וְחָזַר וּנְטָעָן בַּשְּׁמִינִית, וּמִתּוֹךְ שֶׁכְּבָר גָּדְלוּ בַּשִּׁשִּׁית לֹא הוֹסִיפוּ כִּי אִם מְעַט בַּשְּׁבִיעִית וְנֶאֶסְרוּ, וּכְשֶׁחָזְרוּ וְהוֹסִיפוּ מְעַט בַּשְּׁמִינִית חָזַר אוֹתוֹ הֶתֵּר וּבִטֵּל אִסּוּר הַמֻּעָט, שֶׁגַּם שֶׁל שִׁשִּׁית מְסַיֵּעַ לְבַטְּלוֹ אַחַר שֶׁסּוֹף גִּדּוּלוֹ הֶתֵּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנַנְיָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס:

ברטנורהמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה כַיּוֹצֵא בוֹ. מִמַּה שֶׁנִּזְרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית יֵשׁ גִּדּוּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה דְתָלִינַן בֵּיהּ. אִי נַמִּי מִפְּנֵי שֶׁרָבָה הַהֶתֵּר עַל הָאִסּוּר וְנִתְבַּטֵּל:
הַבַּכִּיר. מָקוֹם שֶׁמְּמַהֵר לְבַכֵּר פֵּרוֹתָיו יוֹתֵר מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת:
הֻתַּר הָאָפִיל. דְתָלִינַן שֶׁמִּמְּקוֹם הַבַּכִּיר הֱבִיאוּם:
מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיָּד. לְפִי שֶׁהָיוּ מְבִיאִים יָרָק מִחוּצָה לָאָרֶץ וְהָיָה רָבֶה עַל יָרָק שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי הַטַּעַם לְפִי שֶׁבִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים עוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בוֹ:

גמרא ברכות ל״ה ב: ו׳-י״ב

תָּנוּ רַבָּנָן (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ הִנָּהֵג בָּהֵן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה. וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה. וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה. וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ. תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' סא) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ'. וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם מְלַאכְתָּן נַעֲשִׂית עַל יְדֵי עַצְמָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא) וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשִׂית עַל יָדָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם כח) וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ וְגוֹמֵר אָמַר אַבַּיֵּי הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְעָלְתָה בְיָדָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן יוֹחָאי וְלֹא עָלְתָה בְיָדָן. אָמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנָן בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוּ בְּיוֹמֵי נִיסָן וּבְיוֹמֵי תִּשְׁרִי לֹא תִּתְחֲזוּ קַמָאי כִּי הֵיכִי דְלָא תִטְרְדוּ בִּמְזוֹנַיְיכוּ כֻּלֵּיהּ שַׁתָּא. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בַּר רִבִּי אֶלְעָאי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים עָשׂוּ תוֹרָתָן קֶבַע וּמְלַאכְתָּן עֲרָאי זוּ וְזוּ נִתְקַיְּימָה בְיָדָן דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּן קֶבַע וְתוֹרָתָן עֲרָאי זוּ וְזוּ לֹא נִתְקַיְּימָה בְיָדָן וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה בְּרִבִּי אֶלְעָאי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַכְנִיסִים פֵּירוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר. דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶם דֶּרֶךְ גַּגּוֹת דֶּרֶךְ חֲצֵרוֹת. דֶּרֶךְ קַרְפִּיפוֹת כְּדֵי לְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר דְאָמַר רִבִּי יַנַּאי אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (שם כו) בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ חָצֵר קוֹבַעַת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץתנו רבנן [שנו חכמים] זה שנאמר "ואספת דגנך" מה תלמוד לומר? מה בא כתוב זה ללמדנו? — לפי שנאמר ביהושע": "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), יכול המשמעות המעשית של דברים אלו ככתבן, שיעסוק אדם כל ימיו בתורה בלבד, תלמוד לומר: "ואספת דגנך" תירושך ויצהרך "— הנהג בהם מנהג דרך ארץ, שיש לנהוג כדרך העולם ולהקדיש זמן אף למלאכה, אלו דברי ר' ישמעאל.
ור' שמעון בן יוחאי אומר: אפשר יעשו אנשים כך ויהא אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח (כי רק כאשר הרוח נושבת אפשר לזרות תבואה ולהפרידה מן המוץ) ויהא עסוק תמיד, ותורה מה תהא עליה? אלא על האדם להקדיש עצמו לתורה, ולוותר על זמן העבודה בתחומים אחרים. שבזמן שישראל עושין את רצונו של מקום — מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכריכם וכרמיכם" (ישעיהו סא, ה), ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום בשלמות — מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: "ואספת דגנך" וגו'. ולא עוד אלא אם חוטאים שאף מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: "ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל "(דברים כח, מח).
על מחלוקת זו אמר אביי כסיכום: אף שיש מקום לשתי הדעות, בכל זאת היו הרבה שעשו כר' ישמעאל, שגם למדו תורה וגם עבדו לפרנסתם, ועלתה בידן, שעל אף שעסקו בדברים אחרים פרט לעיסוקם בתורה, נתקיים לימודם. והרבה שעשו כר' שמעון בן יוחאי, שרק למדו תורה ולא עסקו לפרנסתם בשום דבר אחר, ולא עלתה בידן לשמור על לימודם, ונזקקו לעזבו לגמרי.
וכן בדרך דומה אמר להו [להם] רבא לרבנן [לחכמים] שהיו באים לבית מדרשו: במטותא מינייכו [בבקשה מכם], ביומי [בימי] חודש ניסן וביומי [ובימי] חודש תשרי זמן העבודה החקלאית לא תתחזו קמאי, כי היכי [אל תראו לפני, אלא עסקו בעבודתכם, כדי] שלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [במזונותיכם כל השנה כולה].
כסיכום לאותם הדברים אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום (בשם) התנא ר' יהודה בר' אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, הנופלים מהם במעלתם; דורות הראשונים עשו את תורתן קבע ואת מלאכתן עראי (ארעי), ולמעשה זו וזו, התורה והמלאכה, נתקיימה בידן. ואילו דורות האחרונים שעשו את מלאכתן קבע ותורתן עראי, זו וזו לא נתקיימה בידן.
ג ומעין דברים אלה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משום [בשם] ר' יהודה בר' אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; בדורות הראשונים היו אנשים מכניסין את פירותיהן לחצר דרך טרקסמון [שער ראשי] כדי לחייבן במעשר, ואילו דורות אחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות, דרך חצרות דרך קרפיפות [חצרות גדורות] ולא דרך השער, כדי לפטרן מן המעשר, וכפי שאמר ר' ינאי: אין הטבל (תבואה שלא עושרה) מתחייב במעשר עד שיראה את פני הבית (פתח הכניסה והיציאה) ויוכנס לבית דרך שם, וכפי שנאמר בנוסח שאומרים בשעת וידוי המעשר: "בערתי הקדש מן הבית" (דברים כו, יג), הרי שחיוב מעשר חל על תבואה שלא החליטו עדיין למי תיאכל רק כשמכניסים את התבואה לבית עצמו.
ור' יוחנן אמר: אפילו ההכנסה לחצר קובעת להחשיב את הפירות כמוגמרים ולחייבם בשל כך במעשר, שנאמר בדיני מעשר: "ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו" (שם, שם, יב).

זוהר ספר הזהר, חקת ה׳

וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר. מִצְוָתָהּ בַּסְגַן וְאוּקְמוּהָ. מָאי טַעְמָא לֵיהּ וְלָא לְאַהֲרֹן אֶלָּא אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא וְעוֹד דְּאַהֲרֹן לָא אָתֵי מִסִטְרָא דְטָהוֹר אֶלָּא מִסִטְרָא דְקָדוֹשׁ וּבְגִין דְּדָא אַתְיָיא לְטַהֲרָה לָא אִתְיְהִיב לֵיהּ. כָּל מִלָּה דְהָאי פָרָה הִיא בְּשֶׁבַע שֶׁבַע כִּבּוּסִים וְכוּלִי וְהָא אִתְמַר. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהִיא שֶׁבַע שְׁנֵי שְׁמִטָּה וּבַת שֶׁבַע אִתְקְרֵי וְעַל דָּא כָל עוֹבָדוֹי בְשֶׁבַע. תָּא חֲזֵי כָל מָאי דְאִתְעֲבִיד מֵהָאי פָרָה בְגִין לְדַכְּאָה וְלֹא לְקַדְּשָׁא וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיְהִיב לַסְגַן הוּא לָא שָׁחִיט וְלֹא שָׂרִיף בְגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַח דִּינָא בְסִטְרוֹי וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן דְּאִיהוּ בְדַרְגָּא שְׁלִים יַתִּיר דְלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תַמָּן וּלְאִזְדַּמְּנָא תַמָּן. הָאי פָרָה כֵיוַן דְּאִתְעֲבִיד אֵפֶר בָעֵי לְמִשְׁדֵי בֵיה עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְהָא אִלֵּין אִתְמָרוּ. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר וְלֹא קָדוֹשׁ. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְמָקוֹם טָהוֹר דְּהָא טָהוֹר לָא אִקְרֵי אֶלָּא מִן סִטְרָא דִמְסָאֵב בְּקַדְמִיתָא רָזָא דְכֹלָא הָאי דִכְתִּיב לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא בְגִין דְּכָל דִּינִין תַּתָּאִין וְכָל אִינוּן דְּאָתוּ מִסִטְרָא דִמְסָאֲבָא כַד אִיהִי יַנְקָא מִסִטְרָא אַחֲרָא וְיָתִיבַת בְּדִינָא כְמָה דְּאִתְמַר (ישעיה ל''ד) מָלְאָה דָם הוֹדַשְׁנָה מֵחֶלֶב כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִתַעֲרֵי וּמִסְתַּלְּקֵי וְשָׁרָאָן בְּעַלְמָא כֵיוַן דְּעַבְדֵי הָאי עוֹבָדָא דִלְתַתָּא וְכָל הָאי דִינָא בְאָתָר דָּא דְהָאי פָרָה וְרָמָאָן עָלָהּ עֵץ אֶרֶז וְכוּלֵי. כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דִלְהוֹן וּבְכָל אָתָר דְשָׁרָאן אִתְבָּרוּ וְאִתְחֲלָשׁוּ וְעַרְקִין מִנֵּיהּ דְּהָאי חֵילָא דִילְהוֹן אַתְחֲזוּ כְגוֹוָנָא דָא לְגַבַּיְיהוּ כְדֵין לָא שָׁרָאָן בְּבַר נָשׁ וְאִתְדַכֵּי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי מֵי נִדָּה מַיָּיא לְדַכְּאָה כַד עַלְמָא שָׁאֲרֵי בְדִינָא וְסִטְרָא מִסְאֲבָא אִתְפְּשַׁט בְּעַלְמָא הָכָא אִתְכְּלִילָן כָּל זִינֵי מְסַאֲבוּ וְכָל זִינֵי דַכְיוּ וּבְגִין כַּךְ טוּמְאָה וְטַהֲרָה כְלָלָא עִלָּאָה דְאוֹרַיְיתָא וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא:

תרגום הזוהרוּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר: הוּא מִשּׁוּם שֶׁמִּצְוָתָהּ בִּסְגָן, וְלֹא בְּכֹהֵן גָּדוֹל. וְהֶעֱמִידוּהוּ, מַהוּ הַטַּעַם, לְאֶלְעָזָר וְלֹא לְאַהֲרֹן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אַהֲרֹן הוּא הַשּׁוֹשְׁבִין שֶׁל הַמַּלְכָּה. וְעַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לְמַעֲשֵׂה הַפָּרָה שֶׁהוּא דִּין. וְעוֹד, שֶׁאַהֲרֹן אֵינוֹ בָּא מִצַד טָהוֹר, אֶלָּא מִצַד קָדוֹשׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה בָּאָה לְטָהֳרָה, עַל כֵּן לֹא נִתְּנָה לוֹ. כָּל דָּבָר שֶׁבַּפָּרָה הַזּוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, הוּא בְּשֶׁבַע, שֶׁבַע כִּבּוּדִים וְכוּ' וּכְבָר לָמַדְנוּ. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא שֶׁבַע שְׁנֵי הַשְּׁמִיטָה, שֶׁכּוֹלֶלֶת שֶׁבַע סְפִירוֹת חג''ת נהי''מ וְנִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, וְעַל כֵּן כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּשֶׁבַע. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפָּרָה הַזּוֹ הוּא כְּדֵי לְטַהֵר, וְלֹא לְקַדֵּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְּנָה לִסְגָן הַכֹּהֲנִים שֶׁהוּא אֶלְעָזָר, הוּא אֵינוֹ שׁוֹחֵט וְאֵינוֹ שׂוֹרֵף, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא דִּין מִצִדּוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה שְׁלֵמָה יוֹתֵר מֵאֶלְעָזָר, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִמָּצֵא שָׁם וּלְהִזְדַּמֵּן שָׁם. פָּרָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵפֶר צְרִיכִים לְהַשְּׁלִיךְ בָּהּ, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלָעַת. וְאֵלּוּ כְּבָר לָמַדְנוּ. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר. וְלֹא קָדוֹשׁ. וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר. כִּי אֵינוֹ נִקְרָא טָהוֹר אֶלָּא מִצַד שֶׁהָיָה תְּחִלָּה טָמֵא. סוֹד הַכֹּל, זֶה שֶׁכָּתוּב, לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא. הוּא מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַדִּינִים הַתַּחְתּוֹנִים וְכָל אֵלּוּ הַבָּאִים מִצַד הַטּוּמְאָה, מְקַבְּלִים כֹּחָם מִן הַמַּלְכוּת, בָּעֵת שֶׁיּוֹנֶקֶת מִצַד הָאַחֵר, דְּהַיְנוּ מִצַד הַשְּׂמֹאל, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְיוֹשֶׁבֶת בַּדִּין. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מְלֵאָה דָּם הֻדַשְׁנָה מֵחֵלֶב. אָז כָּל הַדִּינִים שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, מִתְעוֹרְרִים וּמִתְעַלִּים וְשׁוֹרִים בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁעוֹשִׂים הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, שֶׁל שְׂרֵפַת הַפָּרָה, לְמַטָּה, וְכָל הַדִּין הַזֶּה נַעֲשֶׂה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בַּפָּרָה הַזּוֹ, וּמַשְׁלִיכִים עָלֶיהָ עֵץ אֶרֶז וְגוֹ', אָז נֶחֱלָשׁ הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶם, שֶׁל צַד הַטּוּמְאָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרִים הֵמָּה נִשְׁבִּים וְנֶחֱלָשִׁים, וּבוֹרְחִים מִשָּׁם, כִּי הַכֹּחַ הַזֶּה שֶׁלָּהֶם נִרְאֶה לָהֶם נִשְׁבָּר וּמְדוּכֶּה כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה בִּשְׂרֵפַת הַפָּרָה, וְאָז אֵינָם שׁוֹרִים בָּאָדָם, וְהוּא נִטְהָר. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים מֵי נִדָּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, מַיִם לְטַהֵר כְּשֶׁהָעוֹלָם שׁוֹרֶה בְּדִין וְצַד הַטּוּמְאָה נִתְפַּשֵּׁט בַּעוֹלָם, כְּמוֹ בְּטוּמְאַת נִדָּה. כָּאן נִכְלְלוּ כָּל מִינֵי טוּמְאָה וְכָל מִינֵי טָהֳרָה. וּמִשּׁוּם זֶה טוּמְאָה וְטָהֳרָה הֵן כְּלָל עֶלְיוֹן שֶׁל הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות פרה אדומה א׳: א׳-ג׳

א. מִצְוַת פָּרָה אֲדוּמָה שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים אוֹ בַּת אַרְבָּע. וְאִם הָיְתָה זְקֵנָה כְּשֵׁרָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָה שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר וְתִפָּסֵל וְאֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה וְלֹא עֶגְלָה. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא עֶגְלָה פּוֹסְקִין עָלֶיהָ דָמִים וְתִהְיֶה אֵצֶל בְּעָלֶיהָ עַד שֶׁתַּגְדִיל וְתֵעָשֶׂה פָּרָה. וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:

ב. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה תְּמִימָה תְּמִימַת אַדְמִימוּת לֹא תְמִימַת קוֹמָה אֶלָּא אִם הָיְתָה נַנֶּסֶת כְּשֵׁרָה כִּשְׁאַר הַקָּדָשִׁים. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת אוֹ שְׁחוֹרוֹת בְּתוֹךְ גוּמָא אֶחָת אוֹ בְתוֹךְ שְׁתֵּי כוֹסוֹת וְהֵן מוּנָחוֹת זוּ עַל זוּ פְסוּלָה:

ג. הָיוּ בָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִיקְרָן מַאֲדִים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר עִיקְרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַאֲדִים הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָר וְגוֹזֵז בְּמִסְפְּרַיִים אֶת רֹאשָׁן הַמַּשְׁחִיר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גִּיזָה בְּקָדָשִׁים שֶׁאֵין כַּוָּונָתוֹ לָגוֹז:

מוסר ספר חסידים צ״ו-צ״ח

אַל יִתֵּן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתְנִים חֲבֵרִים זֶה לָזֶה וְלֹא יַחֲזִיר שָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּחֲזִירִין שָׁלוֹם אֶלָּא שׁוֹחֶה לְפָנָיו בְּיִרְאָה וְכָבוֹד וְאוֹמֵר שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי וּמוֹרִי: מַעֲשֵׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁצִוָּה לִבְנוֹ שֶׁלֹּא יֶהְנֶה יוֹתֵר מִדַּאי מִן הָעוֹלָם וְשֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם בְלֹא תַעֲנִית וּכְשֶׁמֵּת הוֹצִיאוּהוּ מִקִּבְרוֹ וְהִכּוּהוּ וְנִצְטַעֲרוּ מְאֹד עַל הַדָּבָר וּבָא בַחֲלוֹם בַּלַיְלָה לְאֶחָד וְאָמַר לוֹ מִפְּנֵי כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סְפָרִים נִמְחָקִים קְרוּעִים עִם דַפֵי סְפָרִים לֹא הָיִיתִי קוֹשְׁרָם יַחַד וּמַצְנִיעָם: אֱהוֹב אֶת הַשֶּׁמָא וּשְׂנוֹא אֶת מַה בְּכָךְ. פִּירוּשׁ אֱהוֹב לוֹמַר שֶׁמָּא אִם אוֹמַר דָּבָר זֶה אוֹ אֶעֱשֶׂה אוֹ אֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת אוֹ לִרְאוֹת דָּבָר זֶה אוֹ אֶשְׁמַע דָּבָר זֶה נְעִימוֹת זְמִירוֹת אוֹ אֵלֵךְ לְטַיֵּיל שֶׁמָּא יָבֹא לִגְרוֹם לִי לִידֵי חֵטְא. וּשְׂנוֹא לוֹמַר כִּי מַה בְכַךְ לְסַפֵּר חִידוּשִׁים וְלִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי הֲבָאי בִּשְׁרִירוּת לִבִּי וְלֹא אָבֹא לִידֵי חֵטְא:

פרשת חוקת יום ראשון

תורה במדבר י״ט: א׳-ו׳

נביאים שופטים י״א: א׳-ו׳

כתובים תהילים ג׳: א׳-ו׳

משנה משנה שביעית ו׳

גמרא ברכות ל״ה ב: ו׳-י״ב

זוהר ספר הזהר, חקת ה׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות פרה אדומה א׳: א׳-ג׳

מוסר ספר חסידים צ״ו-צ״ח