חק לישראל - פרשת חוקת יום שני

רש״יוְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה. לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ, אֶחָד נָתַן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נָתַן בַּחֵיל (ספרי; פרה פ"ג), זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה חוּץ לָעֲזָרָה, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לִטָּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנָּה, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
לְמֵ֥י נִדָּ֖ה. לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג'), "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב'), לְשׁוֹן זְרִיקָה:
חַטָּ֥את הִֽוא. לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, לוֹמַר שֶׁהִיא כְּקָדָשִׁים לֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (עי' ספרי; מנחות נ"א):

נביאים שופטים י״א: ז׳-י׳

כתובים תהילים מ״ג: א׳-ד׳

משנה משנה פסחים ה׳

ברטנורהתָּמִיד נִשְׁחָט. תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם נִשְׁחָט כָּל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּשְׁמֹנֶה וּמֶחֱצָה. דִּזְמַן שְׁחִיטַת הַתָּמִיד מִכִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהוּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה שֶׁחַמָּה נוֹטָה לַמַּעֲרָב, שֶׁחֲצִי שֵׁשׁ וַחֲצִי שֶׁבַע הִיא עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וְאֵין צֵל נוֹטֶה אֶלָּא צֵל כָּל אָדָם תַּחְתָּיו. וּמְאַחֲרִין שְׁחִיטָתוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת אַחַר זְמַנּוֹ מִפְּנֵי נְדָרִים וּנְדָבוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקְרִיבָם אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, כְּדִכְתִיב (ויקרא ו) וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, עַל עוֹלַת הַבֹּקֶר הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן, שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר מְאֻחָר לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וַאֲפִלּוּ בְשַׁבָּת שֶׁאֵין קְרֵבִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת, מְאַחֲרִים זְמַן שְׁחִיטַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מִשּׁוּם סְרַךְ נְדָרִים וּנְדָבוֹת דְּחֹל. וּבְעֶרֶב פֶּסַח שֶׁהַפֶּסַח קָרֵב אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, מַקְדְּמִינַן לֵיהּ שָׁעָה אַחַת וְעָבְדִינַן לֵיהּ בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה:
חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. דְּאִיכָּא נַמִּי צְלִיַּת הַפֶּסַח דְּלֹא דָחְיָא שַׁבָּת וְצָרִיךְ לִצְלוֹתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מַקְדְּמִינַן לֵיהּ וּמוֹתְבִינַן לֵיהּ אַדִּינֵיהּ, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה:
וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה. גְּמַר הַקְרָבָתוֹ בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, שֶׁשּׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת בַּעֲשִׂיָּתוֹ:

ברטנורהשֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. כְּגוֹן שֶׁשְּׁחָטוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים, אוֹ קִבֵּל הַדָּם בַּמִּזְרָק, אוֹ הוֹלִיךְ הַדָּם לַמִּזְבֵּחַ, אוֹ זָרַק הַדָּם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. שֶׁבְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הַלָּלוּ הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת הַזֶּבַח:
אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט לִשְׁמוֹ וְקִבֵּל הַדָּם שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ:
אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. הַךְ סֵיפָא אַשְׁמְעִינַן דִּמְחַשְּׁבִים מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, שֶׁאִם חָשַׁב בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה זוֹ עַל חֲבֶרְתָּהּ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּמַחֲשָׁבָה פְסוּלָה, כְּגוֹן דְּאָמַר הֲרֵינִי שׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ עַל מְנָת לִזְרֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, נִפְסָל הַזֶּבַח מִיָּד, וַאֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה הַשְּׁנִיָּה בְּמַחֲשָׁבָה פְסוּלָה כְּמוֹ שֶׁחָשַׁב. וְהָכִי מַשְׁמָעוּתָא דְמַתְנִיתִין, אוֹ שֶׁחָשַׁב בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה לִזְרֹק הַדָּם שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְשָׁחַט לִשְׁמוֹ, פָּסוּל. וּפֶסַח דְּפָסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נָפְקָא לָן מִקְּרָא, דִּכְתִיב (שמות יב) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַזֶּבַח לְשֵׁם פֶּסַח, וְהוּא מַשְׁמַע לְעַכֵּב:

עיקר תוספות יום טוב(ד) רְצוֹנוֹ לוֹמַר הַדִּבּוּר שֶׁחוֹשֵׁב וְאוֹמֵר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב בְּסָמוּךְ כְּגוֹן דְּאָמַר כוּ'. וְכֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת סוֹף פֶּרֶק ג'‏ דְּבָבָא מְצִיעָא:
(ה) לִדְבָרָיו סוּגְיָא דְמַתְנִיתִין דְּתָנָא וְהָדַר מְפָרֵשׁ דְּהָא דְתָנָא רֵישָׁא שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כוּ', מְפָרֵשׁ לַהּ דְּלֹא שְׁנָא לָן אִם הִקְדִּים לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אִי נַמִּי רֵישָׁא שֶׁשְּׁחָטוֹ בִסְתָם וְקִבֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וַהֲוָה אֲמֵינָא כִּי מְפָרֵשׁ לִשְׁמוֹ לֹא עָקַר לֵיהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ דְּבַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת, קָא מַשְׁמַע לָן אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּהַשְׁתָּא כְשֶׁהִקְדִּים לִשְׁמוֹ אָמַרְתְּ דַּאֲתָא שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ דְבַתְרֵיהּ וּפַסְלֵיהּ, כְּשֶׁהִקְדִּים שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁנִּפְסָל וְעוֹמֵד הוּא מִבַּעְיָא, דְּמֵהֵיכָא תֵּיְתֵי לָן שֶׁיַּחְזֹר וְיֻכְשַׁר. וְנִיחָא לֵיהּ דְּהַךְ סֵיפָא אַשְׁמְעִינַן דִּמְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה כוּ', וְהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ כֵּן אַף עַל גַּב דְּלִישְׁנָא דְּהַךְ סֵיפָא אִפְּכָא הוּא, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ, מִכָּל מָקוֹם אַף מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה נַמִּי לֹא אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן כְּשֶׁהִקְדִּים שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, הִלְכָּךְ מְפָרֵשׁ לַהּ הָכִי, וּמִבָּבָא יְתֵירָא הוּא דְדָיֵיק דִּלְהָכִי אֲתָא, כָּךְ נִרְאִין דְּבָרָיו. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, וְעַיֵּן עוֹד:

ברטנורהשְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. חוֹלֶה וְזָקֵן וְקָטָן שֶׁאֵין יְכוֹלִין לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בָּשָׂר, וְאֵין בּוֹ מְנוּיִין אֲחֵרִים אֶלָּא הֵן, פָּסוּל, דִּלְפִי אָכְלוֹ כְּתִיב (שם), הָרָאוּי לֶאֱכֹל:
שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו. נִמְנוּ עָלָיו חֲבוּרָה זוֹ וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם חֲבוּרָה אַחֶרֶת:
לַעֲרֵלִים. לְיִשְׂרְאֵלִים שֶׁמֵּתוּ אֲחֵיהֶם מֵחֲמַת מִילָה, וְהָנֵי פְּסוּלִים לֶאֱכֹל פֶּסַח, דִּכְתִיב (שם) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. וּטְמֵאִים נַמִּי אֲסוּרִין בְּקָדָשִׁים, וּבְכָרֵת הֵן עַל אֲכִילָתָן:
לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. וְלֹא דָמִי לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ דְּפָסוּל, דְּהָתָם פְּסוּלוֹ בְגוּפוֹ, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁפּוֹסַלְתּוֹ הָיְתָה בְגוּפוֹ שֶׁל קָרְבָּן, אֲבָל לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הַפּוֹסֶלֶת בְּגוּפוֹ שֶׁל קָרְבָּן אֶלָּא בְדָבָר שֶׁהוּא חוּץ מִמֶּנּוּ:
מְמָרֵס בְּדָמוֹ. שֶׁלֹּא יִקְרַשׁ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִזְרִיקָה:
וְאִם זָרַק קֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. דְּאַף עַל גַּב דְּפֶסַח מְאֻחָר לַתָּמִיד, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ בָּעֶרֶב וּבֵין הָעַרְבַּיִם, לֹא מִפְסַל בְּהָכִי:

ברטנורההַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. כְּלוֹמַר וּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה הָיָה חָמֵץ בִּרְשׁוּת הַשּׁוֹחֵט אוֹ אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה הֶחָמֵץ בָּעֲזָרָה:
עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. דְּלֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי (שמות לד). וְאֵין הַזֶּבַח נִפְסָל:
אַף הַתָּמִיד. שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם דְּעַרְבֵי פְסָחִים שֶׁשְּׁחָטוֹ עַל חָמֵץ, שֶׁהָיָה חָמֵץ בִּרְשׁוּת הַשּׁוֹחֵט אוֹ הַמַּקְרִיב, עוֹבֵר בְּלָאו, דְּדָרֵישׁ זִבְחִי, הַמְיֻחָד לִי, וְהוּא הַתָּמִיד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. שֶׁשְּׁחָטוֹ עַל חָמֵץ, לִשְׁמוֹ חַיָּב, מִשּׁוּם לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ, דְּפֶסַח כָּשֵׁר הוּא וּשְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא וּשְׁמָהּ שְׁחִיטָה:
שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. דְּפָסוּל הוּא, וּשְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא וְלָאו שְׁמָהּ שְׁחִיטָה:
וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים. שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בְאַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת עַל הֶחָמֵץ:
בֵּין לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פָּטוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּשֵׁרִים הֵן, כְּדִתְנַן כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרִים וְכוּ', אַף עַל פִּי כֵן פָּטוּר, דִּכְתִיב זִבְחִי זִבְחִי שְׁתֵּי פְעָמִים, לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי (שם כג), וּלְמַאי הִלְכְתָא פַּלְגִינְהוּ רַחֲמָנָא וְלֹא כְתַב זְבָחַי בְּחַד קְרָא וְהַכֹּל בְּמַשְׁמָע בֵּין פֶּסַח בֵּין שְׁאָר זְבָחִים, לוֹמַר לְךָ בִּזְמַן דְּאִיכָּא זֶבַח, דְּהַיְנוּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר דְּאִיכָּא פֶסַח, לֹא מִחַיַּב אַשְּׁאָר זְבָחִים, וּבִזְמַן דְּלֵיכָּא זֶבַח, כְּגוֹן בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, מִחַיַּב אַשְּׁאָר זְבָחִים אִם שְׁחָטָן עַל חָמֵץ:
וּבַמּוֹעֵד. בְּתוֹךְ הַפֶּסַח, אִם לִשְׁמוֹ שְׁחָטוֹ לַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ:
פָּטוּר. מִלֹּא תִשְׁחַט, דְּפֶסַח שֶׁלֹּא בִזְמַנּוֹ לִשְׁמוֹ פָּסוּל, וְהַוְיָא לַהּ שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה:
חַיָּב. דִּלְהָכִי קָאֵי, וְהַוְיָא לַהּ שְׁחִיטָה רְאוּיָה, וְחַיָּב מִשּׁוּם לֹא תִשְׁחַט, בַּהֲדֵי לָאו דְּלֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא:
וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים. שֶׁנִּזְבְּחוּ בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד עַל חָמֵץ:
בֵּין לִשְׁמָן בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן חַיָּב. דִּקְרָא אַשְּׁאָר זְבָחִים נַמִּי אַזְהַר:
חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. דִּפְסוּלָה הִיא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב בִּשְׁחִיטָתָהּ חַטָּאת הִיא, הִיא וְלֹא הַנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(ח) דְּאָמַר קְרָא לֹא תִשְׁחַט, וְלֹא יָלִין, לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ הָנָךְ דְּעָבַר עֲלֵיהּ מִשּׁוּם לֹא יָלִין. גְּמָרָא:
(ט) מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּאַף עַל גַּב דִּכְתִיב עַל חָמֵץ לֹא בָעִינַן עַל בְּסָמוּךְ:
(י) בַּיְרוּשַׁלְמִי מְפָרֵשׁ דְּזֶבַח קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא:
(יא) רְצוֹנוֹ לוֹמַר זוֹרֵק הַדָּם אוֹ מַקְטִיר הָאֵמוּרִין, דִּזְרִיקַת דָּם פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּאִתְרַבְּיָא בַמְּכִילְתָא מִדַּם זִבְחִי, וּמַקְטִיר יָלְפִינַן בַּגְּמָרָא מִדְּסַמְכֵיהּ לֹא תִשְׁחַט לְלֹא יָלִין חֵלֶב, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶן בְּאַזְהָרַת הֲלָנָה יֶשְׁנוֹ נַמִּי בְּאַזְהָרַת חָמֵץ, וּלְכֻלֵּי עָלְמָא יָלְפִינַן הָכִי, וַהֲוָה לֵיהּ לְהָרַ"ב לְפָרֵשׁ כֵּן בְּדִבְרֵי תַנָּא קַמָּא:
(יב) בַּגְּמָרָא. וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּהָכִי יָלֵיף, זֶבַח זִבְחִי, כְּלוֹמַר זֶבַח הַיְנוּ פֶסַח, וּכְתִיב נַמִּי בְיוּ"ד, לְהָבִיא הַתָּמִיד, דְּהָא רַבִּי יְהוּדָה אַף הַתָּמִיד קָאָמַר, שְׁמַע מִנַּהּ דִּלְהוֹסִיף בָּא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) כָּל הַזְּבָחִים. גְּמָרָא, דִּכְתִיב זִבְחִי זִבְחִי תְּרֵי זִמְנֵי, קָרֵי בֵיהּ זֶבַח זְבָחַיי, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שְׁקוֹל י'‏ דְּחַד מִנַּיְהוּ וּשְׁדֵי אַאִידָךְ וְקָרֵי בֵיהּ זֶבַח דְּהַיְנוּ פֶסַח, וְקָרֵי בֵיהּ זְבָחַיי לִשְׁאָר זְבָחִים:
(יד) כִּדְפֵּרֵשׁ בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא דִזְבָחִים דְּקָיְמָא לָן פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שְׁלָמִים הָוֵי וְכָל דִּינוֹ כִשְׁלָמִים. וְקָשֶׁה דַּאֲפִלּוּ לִשְׁמוֹ יְהֵא חַיָּב, דְּהָא שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן דְּהַיְנוּ לְשֵׁם פֶּסַח חַיָּב. וּמוֹקֵי בַגְּמָרָא דְּהָכָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים טְמֵאֵי מֵת וְנִדְחִין לְפֶסַח שֵׁנִי, דִסְתָמֵיהּ לְשֵׁם פֶּסַח קָאֵי:
(טו) רַשִׁ"י. אֲבָל בָּרֵישָׁא לֹא פֵרֵשׁ כֵּן, מִשּׁוּם דְּלֹא יֵרָאֶה אֵינוֹ בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, דְּכָל שִׁבְעָה כְּתִיב גַּבֵּי לֹא יֵרָאֶה. הָרַב הַמַּגִּיד:

ברטנורההַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת. [בֵּין שֶׁהַצִּבּוּר מְרֻבִּים], בֵּין שֶׁהַצִּבּוּר מֻעָטִים וִיכוֹלִים כֻּלָּן לִשְׁחֹט בְּבַת אַחַת, מִצְוָה לֵחָלֵק לְשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ:
שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל. קָהָל, וְעֵדָה, וְיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת:
בָּזִיכֵי. כַּפּוֹת גְּדוֹלוֹת לְקַבֵּל בָּהֶם הַדָּם:
שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף. דְּהָכִי שַׁפִּיר טְפֵי:
וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִים שׁוּלַיִם. רְחָבִים הָיוּ מִלְמַעְלָה וְתַחְתֵּיהֶם חַדִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לֵישֵׁב עַל הַקַּרְקַע:
שֶׁמָּא יַנִּיחוּם. הַכֹּהֲנִים לֵישֵׁב עַל הַקַּרְקַע עַד שֶׁיְּקַבֵּל דָּם אַחֵר, מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְרֻבִּים, וְיִשְׁכְּחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי לִזָּרֵק:

ברטנורהשָׁחַט יִשְׂרָאֵל. אִם יִרְצֶה, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְשֵׁרָה בְזָר בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת:
נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ. שֶׁהֲרֵי כְּשׁוּרָה הֵן עוֹמְדִים:
וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דִּבְרֹב עַם הַדְרַת מֶלֶךְ:
וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא. מִיַּד הַנּוֹתֵן, תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. אֲבָל אִפְּכָא, מַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן בְּרֵישָׁא לֹא, דְּמִכִּי מוֹשִׁיט לֵיהּ הַאי מִיָּד בָּעֵי לְקַבּוֹלֵי, דְּאֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת:
זְרִיקָה אַחַת. בַּבָּזֵךְ עַצְמוֹ, וְלֹא מַתָּנָה בְאֶצְבַּע, שֶׁאֵין לְךָ קָרְבָּן שֶׁטָּעוּן אֶצְבַּע אֶלָּא חַטָּאת לְבַדָּהּ דִּכְתִיב (ויקרא ד) בְּאֶצְבָּעוֹ:
כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. בָּרוּחוֹת שֶׁבַּמִּזְבֵּחַ שֶׁהַיְסוֹד תַּחְתֵּיהֶן, וְזוֹרֵק לִזְקִיפָתוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ וְהוּא נוֹפֵל לַיְסוֹד. וּלְפִי שֶׁאֵין הַיְסוֹד מַקִּיף כָּל הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא אֶת הַצָּפוֹן וְאֶת הַמַּעֲרָב, וְאוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר נֶגֶד הַיְסוֹד:

עיקר תוספות יום טוב(כא) אֶלָּא כוּ'. הָכִי קָאָמַר כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִים אֶת הָעֲזָרָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. דְּאִלּוּ לִרְצוֹן חֲכָמִים לֹא הָיוּ מְדִיחִים וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת כְּמוֹ בְחֹל. הָרַמְבַּ"ם:
(כב) שֶׁלֹּא כוּ'. מַסִּיק בַּגְּמָרָא דְּלֵית בֵּיהּ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת מִשּׁוּם אַשְׁווֹיֵי גֻמּוֹת (שֶׁבֵּין רֹבֶד לְרֹבֶד. תּוֹסָפוֹת. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ מִשּׁוּם גְּזֵרָה דְּאַשְׁווֹיֵי גֻמּוֹת) וַאֲפִלּוּ הָכִי שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. דִּשְׁבוּת צְרִיכָה הִתִּירוּ, שְׁבוּת שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לֹא הִתִּירוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כג) וּמְפָרֵשׁ טַעֲמָא בַגְּמָרָא, שֶׁאִם יִשָּׁפֵךְ דָּמוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן לְאַחַר שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי, דְּכֹהֲנִים זְרִיזִין הֵם וּבְוַדַּאי עָבְדֵי קַבָּלָה בִּכְלִי שָׁרֵת, וְאַגַּב זְרִיזוּתַיְהוּ מִשְׁתְּפִיךְ, נִמְצָא זֶה מַכְשִׁירוֹ. וְאִי מִשּׁוּם דַּם הַתַּמְצִית שֶׁמְּעֹרָב בּוֹ, הָא קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם:

גמרא פסחים ס״ד ב: ב׳-י״א

הַפֶּסַח נִשְׁחַט אָמַר רִבִּי יִצְחָק אֵין הַפֶּסַח נִשְׁחַט אֶלָּא בְשָׁלשׁ כִתּוֹת שֶׁל שְׁלשִים שְׁלשִׁים בְּנֵי אָדָם. מָאי טַעְמָא קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל מְסַפְּקָא לָן אִי בְּבַת אָחָת אִי בָּזֶה אַחַר זֶה הִילְכָּךְ בַּעֵינָן שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל שְׁלשִׁים שְׁלשִים בְּנֵי אָדָם. דְּאִי בְּבַת אָחָת הָא אִיכָּא. וְאִי בָזֶה אַחַר זֶה הָא אִיכָּא הִילְכָּךְ בְּחַמְשִׁין נָמֵי סַגְיָיא דְעַיְילֵי תְלָתִין וְעַבְדֵי. עַיְילֵי עֲשָׂרָה וְנַפְקֵי עֲשָׂרָה עַיְילֵי עֲשָׂרָה וְנַפְקֵי עֲשָׂרָה. נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְכוּלֵי. אִיתְמַר אַבַּיֵּי אָמַר נִנְעֲלוּ תְּנַן. רָבָא אָמַר נוֹעֲלִין תְּנַן. מָאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמִסְמַךְ אַנִּיסָא. אַבַּיֵּי אָמַר נִנְעֲלוּ תְּנַן כַּמָּה דְעַיְילוּ מָעֲלוּ וְסַמְכִינָן אַנִּיסָא. רָבָא אָמַר נוֹעֲלִין תְּנַן וְלֹא סַמְכִינָן אַנִּיסָא וְהָא דִתְנַן אָמַר רִבִּי יְהוּדָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל נִתְנַדֶּה שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. אַבַּיֵּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. וְרָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אַבַּיֵּי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ אֵין בַּעֲזָרָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּנְעֶלֶת עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. אֵין בָּעֲזָרָה בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹעֲלִין אוֹתָהּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל. תָּנוּ רַבָּנָן מֵעוֹלָם לֹא נִתְמַעָךְ אָדָם בָּעֲזָרָה חוּץ מִפֶּסַח אֶחָד שֶׁהָיָה בִּימֵי הִלֵּל שֶׁנִּתְמַעָךְ בּוֹ זָקֵן אֶחָד וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ פֶּסַח מְעוּכִין. תָּנוּ רַבָּנָן פַּעַם אַחַת בִּיקֵשׁ אַגְרִיפַס הַמֶּלֶךְ לִתֵּן עֵינָיו בְּאוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן גָדוֹל תֵּן עֵינֶיךָ בִּפְּסָחִים. נָטַל כּוּלְיָא מִכָּל אַחַת וְנִמְצְאוּ שָׁם שִׁשִׁים רִבּוֹא זוּגֵי כְלָיוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. חוּץ מִטָּמֵא וְשֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ רְחוֹקָה. וְאֵין לָךְ כָּל פֶּסַח וּפֶסַח שֶׁלֹּא נִמְנוּ עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם. וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ פֶסַח מְעוּבִין. נָטַל כּוּלְיָא הָא בָעֵי אַקְטוּרָא. דְּהָדַר מַקְטִיר לְהוּ. וְהָכְּתִיב (ויקרא ג') וְהִקְטִירוֹ שֶׁלֹּא יְעַרֵב חֲלָבָיו שֶׁל זֶה בָּזֶה. דְּהָדַר מַקְטִיר לְהוּ חָדָא חָדָא. וְהָתַּנְיָא וְהִקְטִירָם שֶׁיְּהֵא כֻּלּוֹ כְּאֶחָד אֶלָא תְּפִיסָה בְּעַלְמָא דְּשָׁקִיל מִינַיְיהוּ עַד דְּיַהֲבָן לֵיהּ מִידִי אַחֲרִינָא:

רש״יגמ' שלשים בכל כת וכת - קהל עשרה ועדה עשרה וישראל עשרה:
מספקא ליה - דילמא בבת אחת צוה לשוחטו ויהיו בה שלשים:
או בזה אחר זה - שלש כתות של עשרה עשרה הלכך שלש כתות בעינן דילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים:
בנ' סגי עיילי שלשים - ברישא ושוחטים פסחיהן ונפקי עשרה מינייהו ועיילי י' חדשים דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי שלש כתות קאמר הא איכא:
ננעלין תנן - מאליהן ומעשה נסים:
סמכינן אניסא - וכל זמן שאין ננעלין מאליהן מניחין אותם ליכנס ולא חיישינן דלמא עיילי כולהו ואין כאן שלש כיתות:
חס ושלום כו' - במסכת עדיות תנן ארבעה דברים העיד עקביא בן מהללאל כו' וקתני התם הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה דומין לה היו אותן שהשקוה ונידוהו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת כו' כשהיתה ננעלת על כל אדם בערבי פסחים שהקהל גדול ורב אין בהם אחד בחכמה וביראת חטא כעקביא:
פסח מעוכין - על שם שנתמעך:
פסח מעובין - עב על שם שהעם רב:
והקטירו - משמע לבדן שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר:
שיהא כולו כאחד - כל האימורין של קרבן:
תפיסה בעלמא - תופס כוליא ומראה לשליח והוא נותן פול או אבן כנגדה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא גמרא אמר ר' יצחק: אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם בכל אחת. מאי טעמא [מה טעמו של דבר]? נאמר "קהל" ו"עדה" ו"ישראל", והמספר הקטן ביותר שחל עליו כל אחד ממושגים אלה הוא עשרה אנשים, ומספקא לן [מסופק לנו] אי [אם] בבת אחת כל אלה אי [אם] בזה אחר זה,
הלכך (לכן) בעינן [צריכים אנו] כדי לצאת ידי שתי הסברות שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם. דאי [שאם] תאמר שצריכים שיהיו כולם בבת אחת — הא איכא [הרי יש], ואי [ואם] בזה אחר זה — הא איכא [הרי יש], הלכך (לכן) בשעת הדחק שאין אנשים מצויים בחמשין נמי סגיא [בחמישים גם כן מספיק] ואין צריך דווקא לתשעים בני אדם. וכיצד? דעיילי תלתין ועבדי [שנכנסים שלושים ועושים את המוטל עליהם], עיילי [נכנסים] עשרה אחרים ונפקי [ויוצאים] עשרה והרי הם נחשבים לכת שניה, ועיילי [ונכנסים] שוב עשרה אחרים ונפקי [ויוצאים] עשרה והם כת שלישית, ונמצא הפסח נשחט בשלוש כתות של שלושים אף שכולם יחד רק חמישים איש.
ב שנינו במשנה שנכנסה כת ראשונה ונעלו את העזרה. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדיוק הלשון. אביי אמר: ננעלו דלתות העזרה מאליהן בנס תנן [שנינו]. רבא אמר: נועלים תנן [שנינו], כלומר: דואגים לנעול את הדלתות בזמנן.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לענין למסמך אניסא [לסמוך על הנס]. אביי אמר: ננעלו תנן [שנינו], כמה דעיילו — מעלו, וסמכינן אניסא [שנכנסים — נכנסים, וסומכים על הנס] שיינעלו הדלתות מעצמן, כדי שלא יכנסו יותר מדי ויגיעו לידי סכנה (ר"ח). ורבא אמר: נועלין תנן [שנינו], ולא סמכינן אניסא [ואין סומכים על הנס] שלא יכנסו יותר מדי.
והא דתנן [וזו ששנינו במשנה אחרת] שהזכירו שנידו את עקביא בן מהללאל על שאמר דברים קשים על שמעיה ואבטליון, אמר ר' יהודה: חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה, שאין עזרה ננעלת על כל אדם מישראל כשבאים כל ישראל בשעת הרגל, ובכל זאת לא היה שם אדם שמלא בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אלא אדם אחר הוא שנתנדה. את הלשון "שאין עזרה ננעלת" אביי מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו] ורבא מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו] אביי מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו]: אין בעזרה בשעה שננעלה על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא. רבא מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו]: אין בעזרה בשעה שנועלים אותה על כל ישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל.
ולעצם הענין מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: מעולם לא נתמעך אדם בעזרה על אף ריבוי הקהל, חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראים אותו פסח "פסח מעוכין".
תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל לדעת מה מניינם. אמר ליה [לו] לכהן גדול: תן עיניך בפסחים שימנה את מספר פסחיהם ויקבל מושג ידוע ממספר התושבים. נטל כוליה [כליה] מכל אחד שאת הכליות מקריבים על המזבח ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות שהם כפלים כיוצאי מצרים. ומעירים שמנין זה אינו מנין כל ישראל כי הרי זה חוץ ממי שהיה טמא וחוץ ממי שהיה בדרך רחוקה שלא באו להקריב. ועוד, שהרי לא נמנו האנשים אלא הפסחים, ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם. ופסח זה היו קוראין אותו "פסח מעובין" משום שהיה מרובה מאוד באוכלוסין.
על סיפור זה תוהים: כיצד נטל כוליא [כליה]? הא בעי אקטורה [הרי צריך להקטירה] על המזבח? ומשיבים: דהדר מקטיר להו [שחוזר ומקטיר אותם]. ומקשים: והרי נאמר "והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'" (ויקרא ג, יא), ללמדנו שלא יערב חלביו של קרבן זה בזה, אלא כל אחד לעצמו!
ומשיבים: דהדר מקטיר להו חדא חדא [שאחר כך היה מקטיר אותם אחד אחד] ולא בתערובת. ומקשים עוד: והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת] על הכתוב "והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחוח כל חלב לה'" (ויקרא ג, טז), משמע שיהא כולו (כל האימורים מן הקרבן) קרב כאחד! אלא יש לפרש שנטל את הכליות לספור אותן רק תפיסה בעלמא [בלבד], דשקיל מינייהו עד דיהבין ליה מידי אחרינא [שנטל מהם מכל אחד עד שהיו נותנין לו דבר אחר] לסימן, ואותם החפצים נמנו אחר כך.

זוהר ספר הזהר, חקת ט׳

תָּא חֲזֵי זַכָּאָן לְאִתְקַשְּׁרָא בִצְרוֹרָא דְחַיֵּי אִינוּן זַכָּאָן לְמֵחֶמֵי בִיקָרָא עִלָּאָה דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא כְמָה דְאַתּ אָמַר (תהלים כז) לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְאִינוּן מָדוֹרֵיהוֹן יַתִּיר וְעִלָּאָה מִכָּל אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין וְכָל דַּרְגִּין דִילְהוֹן דְּהָא הַהוּא אַתְרָא (ס''א חֶדְוָה) עִלָּאָה לָא זָכָּאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֵחֱמֵי לֵיהּ הָדָא הוּא דִכְתִּיב (ישעיה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹמֵר. וְאִינוּן דְלָא זַכָּאָן כָּל כַּךְ בְּאִינוּן דוּכְתֵּי. אִית לוֹן לְתַתָּא כְפוּם אָרְחַיְיהוּ. וְאִלֵּין לָא זַכָּאָן לְסַלְקָא לְהַהוּא אָתָר וּלְמֵחֱמֵי כְמָה דְחֶמָאן אִינוּן דִּלְעֵילָא וְאִלֵּין קַיְימֵי בְקִיּוּמָא דְעֵדֶן תַּתָּאָה וְלָא יַתִּיר וְאִי תֵימָא מָאן עֵדֶן תַּתָּאָה אֶלָּא דָא עֵדֶן דְּאִקְרֵי חָכְמָ''ה תַתָּאָה וְדָא קַיְימָא עַל גַּן דִּבְאַרְעָא וְאַשְׁגָּחוּתָא דְהָאי עֵדֶן עָלֵיהּ (וְלָא יַתִּיר) וְאִלֵּין קַיְימֵי בְהָאי גַּן. וְאִתְהֲנוּן מֵעֵדֶן דָּא. מָאי בֵין עֵדֶן תַּתָּאָה לְעִלָּאָה כְיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ עֵדֶן תַתָּאָה אִקְרֵי עֶדְנָא נוּקְבָא. עֵדֶן עִלָּאָה אִקְרֵי עֵדֶן דְכַר עָלֵיהּ כְּתִיב עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. הָאי עֵדֶן תַּתָּאָה אִקְרֵי גַן לְעֵדֶן דִּלְעֵילָא וְהָאי גַן אִקְרֵי עֵדֶן לְגָן דִּלְתַתָּא. וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְגַן תַּתָּאָה אִתְהֲנָן מֵהָאי עֵדֶן דְעָלַיְיהוּ בְכָל שַׁבָּת וְשַׁבָת וּבְכָל יַרְחָא וְיַרְחָא הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שם ס''ו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְשַׁבַּתּוֹ. וְעַל אִלֵּין אָמַר שְׁלֹמֹה מִן הַחָיִים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה דְהָא אִלֵּין בְדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִנַּיְיהוּ. מָאן אִינוּן שֶׁכְּבַר מֵתוּ וְקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא תְרֵי זִמְנֵי וְאִלֵּין אִקְרוּן כֶּסֶף מְזוּקָק דְעָאל לְנוּרָא זִמְנִין וּתְרֵין וְנָפִיק מִנֵּיהּ זוֹהֲמָא וְאִתְבְּרַר וְאִתְנְקֵי. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֶדֶן לֹא הָיָה הַהוּא רוּחָא דְקָאִים לְעֵילָא וְאִתְעַכָּב לְנַחְתָּא לְתַתָּא דְהָא קָאִים בְקִיּוּמֵיהּ וְלֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא וְאִית לֵיהּ מְזוֹנָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא עִלָּאָה דִלְעֵילָא לְעֵילָא טָב מִכֻּלְּהוּ מָאן דְלָא אִתְפְּרַשׁ וְלָא אִתְגַּלְיָיא וְכָל מִלּוֹי בִּסְתִּימָא אִינוּן דָּא הוּא זַכָּאָה חֲסִידָא דְנָטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְקִיֵּים לוֹן וְאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי דָא אִתְאֲחִיד אִתְהֲנֵי בְדַרְגָּא עִלָּאָה עַל כָּל שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא וְכֻלְּהוּ אִתְאַחֲדָן (ס''א אִתּוֹקְדָן) מֵחֻפָּה דְהָאי:

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה, צַדִּיקִים הַזּוֹכִים לְהִתְקַשֵּׁר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, שֶׁהוּא יְסוֹד דְּז''א, הֵם זוֹכִים לִרְאוֹת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְהֵם, הַמָּדוֹר שֶׁלָּהֶם הוּא יוֹתֵר עֶלְיוֹן מִכָּל הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים וְכָל מַדְרְגוֹתֵיהֶם, כִּי מָקוֹם עֶלְיוֹן הַהוּא אֵין הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים זוֹכִים לִרְאוֹתוֹ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךְ וְגוֹ', שׁה''ס עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָם זוֹכִים לַעֲלוֹת כָּל כָּךְ כְּמוֹ אֵלּוּ, מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם לְמַטָּה כְּפִי דַּרְכֵּיהֶם, וְאֵלּוּ אֵינָם זוֹכִים לַמָּקוֹם הַהוּא, וְלִרְאוֹת כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים אוֹתָם שֶׁלְּמַעְלָה, אֶלָּא אֵלּוּ עוֹמְדִים בְּמָקוֹם שֶׁל עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן, וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם תֹּאמַר מַהוּ עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן. אֶלָּא זֶה הוּא עֵדֶן שֶׁנִּקְרָא חָכְמָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וְהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּן שֶׁבָּאָרֶץ וְהָהַשְׁגָּחָה שֶׁל עֵדֶן הַזֶּה עָלָיו, עַל הַגָּן. וְאֵלּוּ הַצַדִּיקִים, עוֹמְדִים בְּגַן עֵדֶן זֶה שֶׁבָּאָרֶץ, וְנֶהֱנִים מֵעֵדֶן הַזֶּה, שֶׁהִיא חָכְמָה תַּתָּאָה. מַה בֵּין עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן לְעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, הוּא כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶךְ. עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן נִקְרָא עֶדְנָה, שֶׁהִיא נְקֵבָה, עֵדֶן הָעֶלְיוֹן נִקְרָא עֵדֶן, שֶׁהוּא זָכָר, עָלָיו כָּתוּב, עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךְ. עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן זֶה נִקְרָא גָּן כְּלַפֵּי עֵדֶן שֶׁלְּמַעְלָה, וְגָן הַזֶּה נִקְרָא עֵדֶן כְּלַפֵּי הַגָּן שֶׁלְּמַטָּה. וְאֵלּוּ הַנִּמְצָאִים בַּגָּן שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהוּא גַּן עֵדֶן הָאָרֶץ, נֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ הָעֵדֶן שֶׁעֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא חָכְמָה תַּתָּאָה, בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְגוֹ'. וְעַל אֵלּוּ אָמַר שְׁלֹמֹה, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה, כִּי אֵלּוּ הֵם בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר מֵהֶם. מִי הֵם אֵלּוּ. הַיְנוּ אֵלּוּ שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְקִבְּלוּ עוֹנְשָׁם שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְאֵלּוּ נִקְרָאִים כֶּסֶף מְזוּקָק, שֶׁנִּכְנָס לַתַּנּוּר פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְיָצָא מִמֶּנּוּ הַזּוּהֲמָא, וְנִתְבָּרֵר וְנַעֲשֶׂה נָקִי. וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֵדֶן לֹא הָיָה, הַיְנוּ הָרוּחַ הַהוּא הָעוֹמֵד לְמַעְלָה וּמִתְעַכֵּב מִלָּרֶדֶת לְמַטָּה, שֶׁזֶּה עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, שֶׁעוֹד לֹא חָטָא, וְאֵין לוֹ לְקַבֵּל עוֹנֶשׁ, וְיֵשׁ לוֹ מָזוֹן מֵהַמָּזוֹן הַהוּא הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה לְמַעְלָה. טוֹב מִכֻּלָּם, הוּא מִי שֶׁבָּא לָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִפְרָד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵינוֹ בַּגָּלוּי, וְכָל דְּבָרָיו הֵם בְּצִנְעָה. זֶה הוּא זַכָּאי חָסִיד שֶׁשָּׁמַר מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְקִיֵּם אוֹתָן וְעָסַק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, זֶה מִתְאָחֵד וְנֶהֱנֶה בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, וְכֻלָּם נִשְׂרָפִים מֵהִסְתַּכְּלוּת בְּחוּפָּה שֶׁל זֶה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות פרה אדומה א׳: ד׳-ו׳

מוסר ספר חסידים צ״ט-ק״א

לֹא תַחְמוֹד אֵשֶׁת כָּתוּב בְּלֹא וָי''ו לֹא תַחְמֹד אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לְיַפּוֹת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשַׁר בְּעֵינֵי אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וְיַכְנִיס אַהֲבָתוֹ וְיוֹפְיוֹ בְלִבָּהּ. לֹא תִהְיֶה חוֹמֵד לְאֶשֶׁת רֵעֶךָ. וְעוֹד קְרִי לֹא תַחְמֹד אַזְהָרָה שֶׁלֹּא יְשַׁבֵּחַ אִשָּׁה יָפָה בִּפְנֵי חֲבֵירוֹ שֶׁמָּא יִגְרוֹר אַחֲרֶיהָ. וְהָיָה בְךָ חֵטְא כְּלוֹמָר לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֲךָ לַאֲחֵרִים וְלֹא תֶהֱנֶה מִזִיו פְּנוּיָה כָּל שֶׁכֵּן מֵאֵשֶׁת אִישׁ כְּדֵי שֶׁתֶּהֱנֶה מִזִּיו שְׁכִינָה: אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ שֶׁלֹּא בְּכַוָּונָה תִּשְׂמַח וְתִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא שֶׁאִינָה אוֹתָהּ לְיָדְךְ לַעֲשׂוֹת: לֹא יְשַׂרְטֵט אָדָם קוּנְטְרִיס אָדָם עַל הַסֵּפֶר מִפְּנֵי שֶׁהַסֵּפֶר יֵשׁ לוֹ קְדוּשָׁה וְלָזֶה אֵין בָּה קְדוּשָׁה וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִסְרוֹק עָלָיו רֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ בְּחָלָק שֶׁבּוֹ:

תורה במדבר י״ט: ז׳-י׳