חק לישראל - פרשת חוקת יום שלישי

עיקר תוספות יום טוב(א) הִתְקַבֵּל כוּ'‏ יַחֲזֹר. וְכִי מְטָא גִּטָּא לְיָדָהּ וְלֹא חָזַר מִגַּרְשָׁה. וְאַף עַל גַּב דְּבַעַל לָאו בַּר שַׁוְּיֵי שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָמְרִינַן דְּאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה, וְגָמַר וְנָתַן לְשֵׁם הוֹלָכָה, וְהִתְקַבֵּל וְהוֹלֵךְ לָהּ קָאָמַר. גְּמָרָא:
(ב) הִתְקַבֵּל. בַּגְּמָרָא דְקִדּוּשִׁין דַּף מ"א וְשִׁלְּחָהּ, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, קָרֵי בֵּיהּ וְשִׁלְּחָה בְּלֹא מַפִּיק ה"א:
(ג) לְפִיכָךְ כוּ'. כֵּיוָן דְּאָמְרָן אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר אֵין לוֹ תַּקָּנָה לַחֲזֹר אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר הַבַּעַל כוּ'. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) יַחֲזֹר. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, שֶׁאֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָּא מִדַּעַת הַמְּגָרֵשׁ, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיָדָהּ. רַשִׁ"י:

ברטנורהצְרִיכָה. לְהָבִיא לְפָנֵינוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים:
שְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ אָמָרָה. לוֹ לְקַבְּלוֹ:
וּשְׁנַיִם שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ קִבֵּל וְקָרָע. וּבִשְׁעַת הַשְּׁמָד שָׁנוּ, שֶׁגָּזְרוּ עַל הַמִּצְוֹת וְהָיוּ קוֹרְעִים הַגֵּט מִיָּד, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה:
וַאֲפִלּוּ הֵן כוּ'. שֶׁהַשְּׁנַיִם שֶׁאָמְרָה בִפְנֵיהֶם הֵם עַצְמָם רָאוּ כְּשֶׁקִּבְּלוּ:
אוֹ אַחַד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאַחַד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד. שְׁלִישִׁי, שֶׁנַּעֲשָׂה עֵד בְּזוֹ וּבְזוֹ, מִצְטָרֵף עִמָּהֶם:
הִיא וְאָבִיהָ. אוֹ הִיא אוֹ אָבִיהָ. הִיא יֵשׁ לָהּ יָד דְּהָא גְדוֹלָה הִיא. וְאָבִיהָ נַמִּי זַכַּאי לְקַבְּלוֹ:
אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וַאֲפִלּוּ בְּקַבָּלַת אָבִיהָ, דִּכְתִיב (דברים כד) וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, מִי שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, יָצְאָה זוֹ שֶׁמְּשַׁלְּחָהּ וְחוֹזֶרֶת:

עיקר תוספות יום טוב(ה) הִתְקַבֵּל. וְהוּא חָזַר וְאָמַר קִבַּלְתִּי. רַשִׁ"י:
(ו) כִּתֵּי כוּ'. וְלֹא הֲוָה כָּל כַּת מְעִידָה עַל חֲצִי דָבָר בִּלְבַד, וְרַחֲמָנָא אָמַר דָּבָר וְלֹא חֲצִי דָבָר, דְּכָל כַּת רָאֲתָה מַה שֶּׁיְּכוֹלָה לִרְאוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. תּוֹסָפוֹת:
(ז) קִבֵּל. כְּשֶׁאֵין מַכִּירִין חֲתִימַת הָעֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַגֵּט. אֲבָל אִם נִתְקַיְּמָה חֲתִימָתָן, אֵין צָרִיךְ שֶׁתָּבִיא עֵדֵי מְסִירָה בְפָנֵינוּ, רַק שֶׁיֹּאמַר הַשָּׁלִיחַ שֶׁקִּבְּלוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. טוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) וְאַכַּתִּי קַשְׁיָא לִי דִלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ מְעִידִין כֵּן. וְצָרִיךְ לוֹמַר מִשּׁוּם דְּאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ גְּזֵרָה וּמִשּׁוּם הָכִי נִקְרַע, צָרִיךְ שֶׁיָּעִידוּ עַל כָּךְ, דְּלָאו כֻּלֵּי עָלְמָא מַסְּקֵי אַדַּעְתַּיְהוּ דְּמִשּׁוּם הָכִי לֹא יְבִיאֶנּוּ בְּיָדוֹ, וְיֹאמְרוּ אִלּוּ הָיָה אֱמֶת הָיָה לוֹ לְהִסְתַּכֵּן וְלַהֲבִיאוֹ, וְיוֹצִיאוּ לַעַז:
(ט) אֲפִלּוּ הֵן כוּ'. סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא דְמִחְזֵי כְשִׁקְּרָא, שֶׁהָאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁנִּזְדַּמֵּן הַדָּבָר שֶׁאוֹתָן בְּעַצְמָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַשְּׁלִיחוּת רָאוּ הַקַּבָּלָה, דְּמִסְּתָמָא הַבַּעַל וְהָאִשָּׁה בִשְׁתֵּי עֲיָרוֹת הֵן כֵּיוָן שֶׁהִיא מְמַנָּה שָׁלִיחַ וְאֵינָהּ מְקַבַּלְתּוֹ מִיַּד הַבַּעַל. וּמִשּׁוּם הָכִי הֲדַר תָּנֵי וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, דְּסַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא דִנְהִי דְלִתְרֵי לֹא חָיְשִׁינַן דִּמְשַׁקְּרֵי, לְחַד מִיהָא חָיְשִׁינַן, קָא מַשְׁמַע לָן. הָרַ"ן:
(י) לִשְׁמֹר. יֵשׁ חִלּוּף גִּרְסָאוֹת בַּגְּמָרָא בְּיוֹדַעַת לִשְׁמֹר. רַשִׁ"י וְסִיעָתוֹ גּוֹרְסִין מִשֶּׁתַּגִּיעַ לְעוֹנַת הַפָּעוֹטוֹת. וּלְגִרְסַת הָרִי"ף וְסִיעָתוֹ מִשֶּׁתַּגִּיעַ לְמִדַּת צְרוֹר וְזוֹרַקְתּוֹ אֱגוֹז וְנוֹטַלְתּוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יד) מִיָּד. שֶׁמָּא קִבְּלוֹ כְּבָר. וְאַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אוֹקֵי אִשָּׁה בְחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִתְגָּרְשָׁה, חֻמְרָא הוּא שֶׁהֶחְמִירוּ חֲכָמִים, מִשּׁוּם דַּחֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, אַף עַל גַּב דְּאֵין בְּיַד הַשָּׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לוֹ הַבַּעַל גֵּט כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
(טו) וּבַגְּמָרָא פָרֵיךְ, וְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הֵיכִי הָוֵי גִּטָּא כְלָל, וְהָתְנַן בָּרֵישָׁא הִתְקַבֵּל כוּ'‏ וְקִבֵּל לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר פָּסוּל, וּמוֹקְמִינַן לַהּ בִּדְאָמְרָה לֵיהּ קַבֵּל גִּטָּא בְּמָתָא מַחֲסַיָּא וְזִמְנִין דְּמַשְׁכַּחַת לֵיהּ בְּבָבֶל, כֵּיוָן דַּהֲדַר אָמְרָה לָהּ הָכִי, מִכְּלָל דְּלֹא קָפְּדָה אִי מְקַבֵּל לֵיהּ בְּדוּכְתָּא אַחֲרִינָא, וְהָא דְקָבְעָה לֵיהּ עִקָּר בְּמָתָא מַחֲסַיָּא, הָכִי קָאָמְרָה לֵיהּ, מַשְׁקַל כָּל הֵיכָא דְמַשְׁכַּחַת לֵיהּ שְׁקוֹל לֵיהּ מִנֵּיהּ, גִּטָּא לֹא לֶהֱוֵי עַד דְּמַטֵּית לְמָתָא מַחֲסַיָּא. גְּמָרָא:
(טז) וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, פְּשִׁיטָא. וּמְשָׁנֵי לֹא צְרִיכָא דְאִיתֵיהּ לַבַּעַל בַּמִּזְרָח וְאָמְרָה לֵיהּ זִיל בַּמִּזְרָח וְקָאָזֵיל בַּמַּעֲרָב, מַהוּ דְּתֵימָא בַמַּעֲרָב הָא לֵיתֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן, דִּלְמָא בַּהֲדֵי דְּקָא אָזִיל מִפְגַע פָּגַע בֵּיהּ. עַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי רֵישׁ פֶּרֶק ח'‏ דִּתְרוּמוֹת בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי:

ברטנורהכִּתְבוּ אִגֶּרֶת וְכוּ'. שֶׁהַגֵּט קָרוּי אִגֶּרֶת, שֶׁכָּךְ כָּתוּב בּוֹ וְאִגֶּרֶת שְׁבוּקִין:
פִּטְרוּהָ לֹא אָמַר כְּלוּם. דִּלְמָא לְשׁוֹן פְּטוּר וְחוֹבָה קָאָמַר, לְהָקֵל מֵעָלֶיהָ חוֹבוֹת שֶׁחַיֶּבֶת:
פַּרְנְסוּהָ. לְשׁוֹן עֲשִׂיַּת צְרָכֶיהָ כְּמוֹ מוֹצִיאִים לַפַּרְנָסָה וְכוּ'. הִלְכָּךְ לֹא יָדְעִינַן אִי צָרְכֵי הַגֵּט הוּא, שֶׁלֹּא תְהֵא זְקוּקָה לְיָבָם, אִי צָרְכֵי מַלְבּוּשׁ וּכְסוּת הוּא:
כַּנִּמּוֹס. כַּחֹק. לֹא יָדְעִינַן אִי חֹק גֵּט אִי חֹק מָזוֹן וּכְסוּת. וְכֵן כָּרָאוּי:
הַיּוֹצֵא בְקוֹלָר. לֵהָרֵג בְּדִין הַמַּלְכוּת:
וְאָמַר כִּתְבוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר תְּנוּ:
יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. דְּאַגַּב פַּחְדֵּיהּ טָרֵיד וְלֹא פָרֵישׁ:
הַמְפָרֵשׁ. לַיָּם:
וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא. לַמִּדְבָּרִיּוֹת:
הַמְּסֻכָּן. חוֹלֶה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי:

ז. אָמַר לִשְׁנַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אוֹ לִשְׁלֹשָׁה, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ, אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֵל:

ברטנורהאָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי. אַף עַל גַּב דְּלֹא אָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ בְּעַצְמָן. וְלֹא יֹאמְרוּ לְסוֹפֵר אַחֵר שֶׁיִּכְתֹּב, וְלֹא לְעֵדִים לַחְתֹּם, דְּלָאו בֵּית דִּין שַׁוִּינְהוּ לְצַוּוֹת עַל אֲחֵרִים אֶלָּא עֵדִים שַׁוִּינְהוּ, וְהֵן הֵן שְׁלוּחָיו הֵן הֵן עֵדָיו. וְאִם אָמַר לִשְׁלֹשָׁה כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לֵעָשׂוֹת בֵּית דִּין, כֵּיוָן דִּבְהֶדְיָא אָמַר לְהוּ כִּתְבוּ, לָאו בֵּית דִּין שַׁוִּינְהוּ אֶלָּא עֵדִים:
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ. לְעֵדִים אֲחֵרִים, לִכְתֹּב וְלַחְתֹּם וְלִתֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין:
מִבֵּית הָאֲסוּרִים. מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים:
נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ. אָמַרְנוּ לְרַבִּי חֲנִינָא שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלִיחַ בַּהֲלָכָה זוֹ לְאָמְרָהּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ:
יִלְמְדוּ. אִם אֵינָם יוֹדְעִים לִכְתֹּב. יִלְמְדוּ לִכְתֹּב עַד שֶׁיִּכְתְּבוּהוּ הֵן בְּעַצְמָן:

גמרא גיטין ס״ד ב: ו׳-ס״ה א: ב׳

וְכָל שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן קְטַנָּה הַיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת. וְשֶׁאֵינָה יוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ אֵינָה מִתְגָרֶשֶׁת. וְאֵיזוּ הִיא קְטַנָה שֶׁיּוֹדַעַת לִשְׁמוֹר אֶת גִּיטָהּ כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת גִּיטָהּ וְדָבָר אַחֵר מָאי קָאָמַר אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָכִי קָאָמַר כָּל שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת דָּבָר אַחֵר מַחֲמַת גִּיטָהּ. מַתְקִיף לָהּ רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ הָא שׁוֹטָה בְעַלְמָא הִיא. אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בַר מָנוֹחַ מִשְׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְרֵיהּ דְּרַב אִיקָא כָּל שֶׁמַּבְחֶנֶת בֵּין גִּיטָהּ לְדָבָר אַחֵר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רִבִּי אָסֵי צְרוֹר וְזוֹרְקוֹ אֶגוֹז וְנוֹטְלוֹ זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים חֵפֶץ וּמַחֲזִירוֹ לְאַחַר שָׁעָה זוֹכֶה בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים. כִּי אַמְרִיתָּא קָמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי דָא וְדָא אַחַת הִיא מָאי דָא וְדָא אַחַת הִיא. אָמַר רַב חַסְדָא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה זוֹכֶה לְעַצְמוֹ וְאֵין זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. מָתִיב רַב חִינְנָא וַורְדָאן כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים. הָאי שִׁפְחָה הֵיכִי דָמֵי אִי דְאַתְיָא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת מַאי בַּעְיָא גַבֵּיהּ אֶלָּא לַאו דְּלָא אַתְיָא שְׁתֵּי שַׂעְרוֹת וְקָתָּנֵי זוֹכֶה לַאֲחֵרִים שַׁאנֵי שִׁיתּוּפֵי מְבוּאוֹת דְּרַבָּנָן. אָמַר רַב חַסְדָּא אִישְׁתִּיק וַורְדָאן מָאי הֲוָה לֵיה לְמֵימָר כָּל דְּתִקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן וְאִידַךְ כִּי אַמְרִינָן כָּל דְּתִּקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְּאוֹרַיְיתָא תִּקּוּן בְּמִילְתָא דְאִית לֵיהּ עִיקָר מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִילְתָא דְלֵית לָה עִיקָר מִן הַתּוֹרָה לֹא:

רש״יאינה מתגרשת - דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת הכי דרשינן לה ביבמות בפרק חרש שנשא (יבמות דף קיג:) הלכך אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת:
כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה - שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו וסבורה שהוא גיטה:
הא שוטה בעלמא היא - ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה דמדלא קתני שמשמרת שטר אחר מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה:
[צרור וזורקו] - קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו:
זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים - אם זיכה אדם לחברו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר:
חפץ ומחזירו לאחר שעה - כשתובעין אותו ממנו:
זוכה אף לאחרים - ומדרבנן:
דא ודא - שתי תקנות אלו דינן שוה:
מאי אחת היא - שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות:
וורדאן - מאנשי וורדניא מקום:
משתתפים במבוי - להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן:
את החבית - שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין:
מאי בעיא גביה - הרי היא יוצאת בסימנין:
אשתיק וורדאן - נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג שנינו במשנה שכל אשה שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: קטנה היודעת לשמור את גיטה — מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה — אינה מתגרשת. ואיזו היא קטנה שנחשבת כיודעת לשמור את גיטה? כל שמשמרת גיטה ודבר אחר.
ותוהים: מאי קאמר [מה אמר], מה משמעות הדבר שמשמרת את גיטה ודבר אחר? אמר ר' יוחנן, הכי קאמר [כך אמר]: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה, כגון שאבד לה גיטה עצמו, והיא שומרת דבר אחר משום שהיא סבורה שהוא הגט.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בר מנוח: הא [זו] שוטה בעלמא [סתם] היא, שמשמרת דבר אחר משום גיטה! אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה [משמו] של רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: הכוונה היא, כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר, ושומרת את גיטה ולא דבר אחר.
ובאותו ענין של תינוקות אמר רב יהודה אמר ר' אסי: תינוק שנותנים לו צרור (אבן) וזורקו משום שמבין כי הוא חסר ערך, אבל אם נותנים לו אגוז הריהו מכיר בו ונוטלו — הריהו זוכה בדברים לעצמו, אבל אין זוכה לאחרים שאינו יכול לזכות עבור אחרים. אבל אם הילד יש בו דעת עד כדי כך שנותנים לו חפץ ומחזירו לבעליו לאחר שעה, משום שמבין שהחפץ שייך לו — זוכה בדברים בין לעצמו ובין לאחרים.
כי אמריתה [כאשר אמרתי ] את הדבר הזה של ר' אסי קמיה [לפני] שמואל, אמר לי: דא ודא [זו וזו] אחת היא. ושואלים: מאי [מה] פירוש "דא ודא [זו וזו] אחת היא"? אמר רב חסדא: אחד זה ואחד זה — זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים, ואין מבחינים בדרגות הבנה שונות של הקטן.
מתיב [מקשה] רב חיננא וורדאן (מהעיר וורדוניא) ממה ששנינו: כיצד בני המבוי משתתפין במבוי כדי לאפשר להם לטלטל בתוכו בשבת? — מניח אדם אחד את החבית שמכילה יין או שמן שייעד אותה לצורך זה, ואומר: "הרי זו החבית שייכת לכל בני המבוי", ומזכה להם, לכל אחד ואחד את חלקו, על ידי בנו ובתו הגדולים שהם יכולים לזכות עבור אחרים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים.
ונברר: האי [אותה] שפחה הנזכרת כאן היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר בה]? אי דאתיא [אם שכבר הביאה] שתי שערות במקום הערווה, והרי הן סימן להיותה בוגרת, מאי בעיא גביה [מה היא עושה אצלו]? הרי אמה עבריה משתחררת מיד בסימנים אלו מן העבדות! אלא לאו [האם לא] מדובר כאן שלא אתיא [הביאה] עדיין שתי שערות, ועדיין קטנה היא, וקתני [ושנה] שהיא זוכה לאחרים, משמע שקטן יכול לזכות גם לאחרים!
אמר רב חסדא: אישתיק [שתק] וורדאן ולא ענה על כך. ושואלים: מאי הוה ליה למימר [מה היה לו לומר, לענות]? ומשיבים: היה יכול לענות: כל דבר דתקון רבנן [שתקנו חכמים] —
כעין דאורייתא תקון [של תורה תקנו] ולא יצרו הלכות שונות לגמרי.
ואידך [והאחר] ר' חיננא וורדאן מדוע שתק? סבור הוא כי אמרינן [כאשר אנו אומרים] כל דתקון רבנן [שתקנו חכמים] כעין דאורייתא תקון [של תורה תקנו] הרי זה דווקא במילתא דאית לה [בדבר שיש לו] עיקר מן התורה וחכמים הוסיפו בו תקנות, אבל מילתא דלית לה [דבר שאין לו] עיקר מן התורה כמו דין עירוב — לא התקינו בו שיהא כעין דין תורה.

זוהר ספר הזהר, חקת י׳

וַיַּעשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹמֵר. אֲמָאי לְעֵינֵי כָל הָעֵדָה אֶלָּא בְגִין דְּאַהֲרֹן הֲוָה רְחִימָא דְעַמָּא יַתִּיר מִכֹּלָא וְלָא ייֵמְרוּן דְהָא אִתְנְגִיד עַל יְדָא דְמֹשֶׁה וּמֹשֶׁה מָשִׁיךְ לְאַהֲרֹן בְּמִלִּין עַד דְסָלִיקוּ לְטוּרָא וְכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאן בְּשַׁעְתָּא דְּאַפְשִׁיט מֹשֶׁה לְבוּשׁוֹי דְאַהֲרֹן וְאַלְבִּישׁ לוֹן לְאֶלְעָזָר. מָאי טַעְמָא מֹשֶׁה אֶלָּא מֹשֶׁה אַלְבִּישִׁינוּן לְאַהֲרֹן כַּד סָלִיק לְכַהֲנָא (הָדָא הוּא דִכְתִּיב) וַיַּלְבֵּשׁ מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וּכְתִּיב וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל הַשְׁתָּא מֹשֶׁה אַעְדֵי מִנֵּיהּ מַה דְיָהַב לֵיהּ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ מַה דְיָהַב לֵיהּ וְתַרְוַיְיהוּ אַפְשִׁיטוּ לֵיהּ לְאַהֲרֹן מִכֹּלָא וּמֹשֶׁה אַעְדֵי לְבָר. וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְגוֹ. וְעַד דְּאַעְדֵּי מֹשֶׁה קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָא אַעְדֵּי זַכָּאָה חוּלָקָא דְמֹשֶׁה. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא בָעֵי בִיקָרֵיהוֹן אַתְקִין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַהֲרֹן עַרְסָא וּמְנַרְתָּא דְדַהֲבָא דְנָהֲרָא. וּמִדִּידֵיהּ נָטִיל מֵהַהוּא מְנַרְתָּא דְהָוָה דָּלִיק בְּכָל יוֹמָא תְרֵי זִמְנֵי וְאַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא וְנַחְתּוּ. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר פּוּם מְעַרְתָּא הֲוָה פְתִיחָא דְכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאָן לְאַהֲרֹן שְׁכִיב וּבוֹצִינָא דִמְנַרְתָּא דָלִיק קָמֵיהּ וְעַרְסֵיהּ נָפִיק וְעָיִיל וַעֲנָנָא חָד קָאִים עָלֵיהּ וּכְדֵין יַדְעוּ יִשְׂרָאֵל דְּהָא אַהֲרֹן מִית וְחָמוּ דְהָא אִסְתְּלָקוּ עֲנָנֵי כָבוֹד הָדָא הוּא דִכְתִּיב וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹמֵר. וְהָא אוּקְמוּהָ וְעַל דָּא בָכוּ לְאַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל גּוּבְרִין וְנָשִׁין וְטַף דְּהָא רְחִימָא מִכֻּלְהוּ הֲוָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר הֲנֵי תְלָתָא אָחִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין אֲמָאי לָא אִתְקְבָרוּ בְאָתָר חָד וְשַׁיְיפִין אִתְבְּדָרוּ חָד הָכָא וְחָד הָכָא וְחָד בְאָתָר אֲחַרָא. אֶלָּא אִית דְאַמְרֵי בְאַתַר דְבָעַן יִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּכְּנָא בֵיהּ מִית כָּל חַד וְחַד בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ וְאִשְׁתֵּזְבוּן אֲבָל כָּל חַד וְחַד מִית כַּדְקָא חָזֵי עָלַיְיהוּ. מִרְיָם בְּקָּדֶשׁ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם אַהֲרֹן לִסְטַר יְמִינָא מֹשֶׁה כִּדְקָא חָזֵי לֵיהּ אָחִיד הַהוּא טוּרָא לְטוּרָא דְאַהֲרֹן וְכָנִישׁ לִקְבוּרָתָא דְמִרְיָם לְגַבֵּי הַהוּא טוּרָא אָחִיד לִתְרֵי סִטְרֵי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי הַר הָעֲבָרִים דִתְרֵי סִטְרֵי טוּרָא דִמְעַבְרֵי וְאָחִיד לְסִטְרָא דָא וּלְסִטְרָא דָא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְצַדִּיקַיָּיא בְעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. וְאַף עַל גַּב דְאִינוּן בְּאַתַר אַחֲרָא בְעַלְמָא אַחֲרָא עִלָּאָה זְכוּתְהוֹן קַיְימָא בְעַלְמָא דָא לְדָרֵי דָרִין. וּבְשַׁעְתָּא דְיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין בְּתִיּוּבְתָּא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּגְזֵרָה אִתְגְּזַר עָלַיְיהוּ כְדֵין קָארֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא דְקַיְימֵי קָמֵיהּ לְעֵילָא וְאוֹדַע לוֹן וְאִינוּן מְבַטְּלֵי הַהִיא גְזֵרָה וְחָיִיס קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּיא דַעֲלַיְיהוּ כְתִיב (ישעיה נ''ח) וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהרוַיַּעַשׂ מֹשֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ': שׁוֹאֵל, לָמָּה לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וּמֵשִׁיב, מִשּׁוּם שֶׁאַהֲרֹן הָיָה אֲהוּבוֹ שֶׁל הָעָם יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלֹא יֹאמְרוּ שֶׁמֵּת עַל יְדֵי מֹשֶה. וּמֹשֶׁה מָשַׁךְ אֶת אַהֲרֹן בִּדְבָרִים, עַד שֶׁעָלוּ אֶל הָהָר, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹאִים בְּשָׁעָה שֶׁהִפְשִׁיט מֹשֶה לְבוּשֵׁי אַהֲרֹן וְהִלְבִּישָׁם לְאֶלְעָזָר. שׁוֹאֵל, מַהוּ הַטַּעַם שֶׁמֹּשֶה הִפְשִׁיט אֶת בְּגָדָיו. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מֹשֶה הִלְבִּישָׁם אֶת אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לִכְהוּנָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּלְבֵּשׁ מֹשֶה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו. וְכָתוּב, וַיַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל. עַל כֵּן עַתָּה, הֵסִיר מֹשֶׁה מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵסִיר מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, דְּהַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ. וּשְׁנֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ אֶת אַהֲרֹן מִכֹּל, וּמֹשֶה הֵסִיר מַה שֶּׁבַּחוּץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁבִּפְנִים. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא הֵסִיר מֹשֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הֵסִיר. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בִּכְבוֹדָם, כִּי הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן, מִטָּה וּמְנוֹרָה שֶׁל זָהָב הַמְּאִירָה, וּמִשֶּׁל עַצְמוֹ לָקְחָה, מֵהַמְּנוֹרָה הַהִיא שֶׁהָיָה מַדְלִיק שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם. וְאַחַר זֶה סָתַם פִּי הַמְּעָרָה וְיָרְדוּ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, פִּי הַמְּעָרָה הָיָה פָּתוּחַ, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹאִים אֶת אַהֲרֹן מֵת, וְנֵר הַמְּנוֹרָה דּוֹלֵק לְפָנָיו, וּמִטָּתוֹ יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מֵת, וְעָנָן אֶחָד עוֹמֵד עַל הַמִּטָּה. וְאָז יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל כִּי אַהֲרֹן מֵת. וְרָאוּ שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי כָּבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן וְגוֹ'. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ. וְעַל כֵּן בִּכּוּ אֶת אַהֲרֹן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל גְּבָרִים וְנָשִׁים וְטָף, כִּי אֲהוּבָם שֶׁל כֻּלָּם הָיָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אֵלּוּ שָׁלֹשׁ הָאַחִים הָעֶלְיוֹנִים, הַקְּדוֹשִׁים, לָמָּה לֹא נִקְבְּרוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהָאֵבָרִים נִתְפַּזְּרוּ, אֶחָד כָּאן וְאֶחָד כָּאן וְאֶחָד בְּמָקוֹם אַחֵר. אֶלָּא, יֵשׁ שֶׁאוֹמְרִים שֶׁבַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִסְתַּכֵּן שָׁם, מֵתוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל. וְנִצְלוּ. אֲבָל, הַפֵּרוּשׁ הוּא, כִּי כָּל אֶחָד מֵת כָּרָאוּי לוֹ. מִרְיָם מֵתָה בְּקָדֵשׁ. וְהָיְתָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. כִּי מִרְיָם הָיְתָה מֶרְכָּבָה לַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל דְּז''א הַמְּכוּנִים דָּרוֹם צָפוֹן. אַהֲרֹן, שֶׁהוּא מֶרְכָּבָה לַחֶסֶד, שֶׁמֵּת בְּהֹר הָהָר, הָיָה לְצַד יָמִין. מֹשֶׁה, שֶׁמֵּת בְּהַר הָעֲבָרִים, הָיָה בְּאֶמְצַע כָּרָאוּי לוֹ, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מֶרְכָּבָה לְקָו אֶמְצָעִי, שֶׁהוּא תּ''ת. אָחַז הָהָר הַזֶּה שֶׁל מֹשֶה, בָּהָר שֶׁל אַהֲרֹן, וְאָסַף קִבְרָהּ שֶׁל מִרְיָם לָהָר הַהוּא שֶׁל מֹשֶה, שֶׁהוּא אָחוּז מִשְּׁנֵי צְדָדִים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. כִּי קָו הָאֶמְצָעִי כּוֹלֵל יָמִין שְׂמֹאל. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַר הָעֲבָרִים. עַל שֵׁם הַמַּעֲבָר שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי צְדָדֵי הָהָר, הַמַּעֲבָרִים, וְהַמַּעֲבָר אָחוּז בְּצַד זֶה וּבְצַד זֶה, בְּיָמִין וּבִשְׂמֹאל. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעוֹלָם אַחֵר עֶלְיוֹן, זְכוּתָם עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְזֵרָה נִגְזָר עֲלֵיהֶם, אָז קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַדִּיקִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו לְמַעְלָה, וּמוֹדִיעַ לָהֶם, וְהֵם מְבַטְּלִים הַגְּזֵרָה הַהִיא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב, וְנִחֲךְ ה' תָּמִיד וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות פרה אדומה א׳: ז׳

א. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּקָדָשִׁים פּוֹסְלִין בְּפָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) אֵין בָּה מוּם. הָיְתָה יוֹצֵא דוֹפֶן אוֹ מְחִיר אוֹ אֶתְנָן אוֹ טְרֵיפָה אוֹ שֶׁנִּרְבְּעָה פְּסוּלָה שֶׁכָּל הַפּוֹסְלִין אֶת הַקָּדָּשִׁים לַמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל אֶת הַפָּרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוֹאִיל וְקְרָאָה הַכָתוּב חַטָאת. וּמוּתָּר לִיקַח אוֹתָהּ מִן הַנָּכְרִי וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא רָבְעָה הַנָּכְרִי שֶׁאֵינוֹ מַפְסִיד בְּהֶמְתּוֹ. יְתֵירָה פָּרָה עַל הַקָדָשִׁים שֶׁהָעֲבוֹדָה פּוֹסֶלֶת בָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה אוֹמֵר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּה אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעוֹל מַה עוֹל הָאָמוּר בְּעֶגְלָה עָשָׂה שְׁאַר עָבוֹדוֹת כְּעוֹל אַף עוֹל הָאָמוּר בְּפָרָה יִפְסוֹל בָּהּ שְׁאַר עֲבוֹדוֹת כְּעוֹל. אֶלָּא שֶׁהָעוֹל פּוֹסֵל בֵּין בְּשַׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בְּשַׁעַת עֲבוֹדָה וּשְׁאַר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלוֹת אֶלָּא בְּשָׁעַת עֲבוֹדָה. כֵּיצַד קָשַׁר עָלֶיהָ הָעוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ בּוֹ פְּסוּלָה. הִכְנִיסָה לָדוּשׁ אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. רָכַב עָלֶיהָ. נִשְׁעַן עָלֶיהָ. נִתְלָה בִזְנָבָהּ. וְעָבַר בָּהּ אֶת הַנָּהָר. קִפֵּל עָלֶיהָ אֶת הַמּוֹסֵרָה. נָתַן טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ. נָתַן עָלֶיהָ כְסוּת שֶׁל שַׂקִּים פְּסוּלָה. קְשָׁרָה בְּמוֹסֵרָה אִם הָיְתָה מוֹרֶדֶת וּצְרִיכָה שְׁמִירָה כְּשֵׁרָה וְאִם לָאו פְּסוּלָה. שֶׁכָּל קְשִׁירָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מָשׂוּי הוּא. עָשָׂה בָּהּ סַנְדָל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק. פִּירֵשׂ טַלֵּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִין כְּשֵׁרָה. זֶה הַכְּלַל כָּל שֶׁהוּא לְצָרְכָהּ כְּשֵׁרָה לְצוֹרֶךְ אַחֵר פְּסוּלָה. נַעֲשֵׂית בָּהּ מְלָאכָה מֵאֵלֶיהָ אוֹ שֶׁעָלָה עָלֶיהָ עוֹל מֵאֵלָיו. אִם לִרְצוֹנוֹ פְּסוּלָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ שֶׁאִם עֻבַּד בָּהּ לִרְצוֹנוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעֻבַּד בָּהּ. לְפִיכָךְ אִם שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף כְּשֵׁרָה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר פְּסוּלָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַמְּעוּבֶּרֶת פְּסוּלָה. הִכְנִיסָה לְרִבְקָה וְדָשָׁה מֵאֵלֶיהָ כְּשֵׁרָה. הִכְנִיסָה כְּדֵי שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ פְּסוּלָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה לִרְצוֹנוֹ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מוסר ספר חסידים ק״ב-ק״ד

אָסוּר לַהֲרוֹג כִּינָה עַל שֻׁלְחָן שֶׁאוֹכְלִים עָלָיו וְהַהוֹרֵג עָלָיו כְּאִלּוּ הוֹרֵג עַל הַמִּזְבֵּחַ כִּי הַשֻּׁלְחָן הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'. וּמִטַּעַם זֶה מְכַסִּים הַסַּכִּינִים בְּשַׁעַת בִּרְכַת הַמָּזוֹן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר כִּי חַרְבֶּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶיהָ. וְאָסוּר לִכְתּוֹב בְּסֵפֶר שֶׁל תּוֹרָה פְּלוֹנִי חַיָּיב לִי כָּךְ וְכָךְ. (תהלים נ) וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַדִּיקִים אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. לְפִי שֶׁכִּזְבָה שָׂרָה עַל יְדֵי יִצְחָק (בראשית יח) וּתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר וְגוֹמֵר לְפִיכָךְ בָּא סִיבַּת מִיתָתָהּ עַל יְדֵי יִצְחָק כְּשֶׁשָּׁמְעָה שְׁמוּעַת הָעֲקֵידָה פָּרְחָה רוּחָהּ וּמֵתָה עַל יְדֵי יִצְחָק: לְעוֹלָם יָנוּס אָדָם מִנִּיסוֹ כִּי שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס וְאִם עוֹשִׂין מְנַכִּין לוֹ מִזְּכִיּוֹתָיו. וְגָדוֹל זְכוּת יְפֵה תוֹאַר הַמִּתְגַבֵּר עַל יִצְרוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁאֵינוֹ יָפֶה. לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְקוּבָּל לְנָשִׁים: וְגָדוֹל זְכוּת עָנִי הַמַּחֲזִיר אֲבֵידָה לַבְעָלִים יוֹתֵר מֶעָשִׁיר וְקָשֶׁה עוֹנֶשׁ הֶעָשִׁיר שֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיר יוֹתֵר מֵעָנִי. וְהַכֹּל לְפִי הַטּוֹרַח הוּא הָשָׂכַר וְעַל פִּי הַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה. חָשַׁב לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים וְלֹא יָכוֹל שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מְזַכֶּה אוֹתָן וִירֵא אֱלֹהִים יֵּצֵא אֶת כֻּלָּם:

פרשת חוקת יום שלישי

תורה במדבר י״ט: י״א-ט״ו

נביאים שופטים י״א: י״א-ט״ו

כתובים תהילים ע״ג: ט״ז-כ׳

משנה משנה גיטין ו׳

גמרא גיטין ס״ד ב: ו׳-ס״ה א: ב׳

זוהר ספר הזהר, חקת י׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות פרה אדומה א׳: ז׳

מוסר ספר חסידים ק״ב-ק״ד