חק לישראל - פרשת כי תבוא יום ראשון

רש״ימֵרֵאשִׁ֣ית. וְלֹא כָל רֵאשִׁית, שֶׁאֵין כָּל הַפֵּרוֹת חַיָּבִים בְּבִכּוּרִים אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִין בִּלְבַד, נֶאֱמַר כָּאן "אֶרֶץ" וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים ח') "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגוֹ'", מַה לְּהַלָּן מִשִׁבְעַת הַמִּינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן שִׁבְעַת מִינִין (ספרי; מנחות פ"ד):
מֵרֵאשִׁ֣ית. אָדָם יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כוֹרֵךְ עָלֶיהָ גְּמִי לְסִימָן וְאוֹמֵר "הֲרֵי זוֹ בִכּוּרִים" (ספרי; בכורים ג'):

רש״יוְעָנִ֨יתָ. לְשׁוֹן הֲרָמַת קוֹל (סוטה ל"ב):
אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י. מַזְכִּיר חַסְדֵי הַמָּקוֹם, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי — לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל כְּשֶׁרָדַף אַחַר יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת חָשַׁב לוֹ הַמָּקוֹם כְּאִלּוּ עָשָׂה, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם חוֹשֵׁב לָהֶם הַקָּבָּ"ה מַחֲשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה (עי' ספרי):
וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה. וְעוֹד אֲחֵרִים בָּאוּ עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, שֶׁאַחֲרֵי זֹאת יָרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם:
בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט. בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ (ספרי):

נביאים ישעיהו ס׳: א׳-ו׳

כתובים תהילים ח׳: ז׳-ט׳: ב׳

רש״יעַלמוּת לַבֵּן. יֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן עַל מֵת בְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם, וְלֹא יִתָּכֵן פִּתְרוֹנוֹ מִפְּנֵי אוֹמֵר לַבֵּן וְלֹא אָמַר הַבֵּן, וְאֵין לוֹ בַּמִּזְמוֹר עֵדוּת וְזִכָּרוֹן לְאַמֵּץ זֶה הַפִּתְרוֹן. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן נָבָל וְאַף זֶה לֹא יִתָּכֵן לַהֲפֹךְ אֶת הַשֵּׁם וְאֵין בַּמִּזְמוֹר זִכְרוֹנוֹ (ס״א אינו). וְרָאִיתִי בַּמְּסוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא תֵּבָה אַחַת שֶׁהֲרֵי חָבֵר לָהּ ״וְהוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְמוּת״ (תהלים מח: טו). פָּתְרוּ מְנַחֵם וְדוּנַשׁ מַה שֶּׁפֵּתְרוּ וְאֵינוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְרָאִיתִי בִּפְסִיקְתָּא שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בַּעֲמָלֵק גָּעַרְתָּ גוֹיִם שִׁמַּם מָחִיתָ. וְאוֹמֵר אֲנִי לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן שִׁיר זֶה לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּתְלַבֵּן יַלְדוּתָן וְשַׁחֲרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְתִגָּלֶה צִדְקָתָם וְתִקְרַב יְשׁוּעָתָם שֶׁיִּמָּחֶה עֲמָלֵק וְזַרְעוֹ, עֲלָמוֹת יַלְדוּת, לַבֵּן כְּמוֹ לְלַבֵּן. וּמְנַחֵם פָּתַר עַלְמוּת לַבֵּן, נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן לַמְשׁוֹרֵר נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וִיהִי לַבֵּן כְּמוֹ לְהָבִין וּלְבוֹנֵן, עַלְמוּת עַל שֵׁם כְּלִי שִׁיר שֶׁשְּׁמוֹ עֲלָמוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״עַל עֲלָמוֹת שִׁיר״ (תהלים מו: א). וְדוּנַשׁ פָּתַר לַבֵּן שֵׁם אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן שֶׁהָיָה נִלְחָם בְּדָוִד בַּיָּמִים הָהֵם, וּמַה שֶׁהוּא אוֹמֵר גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע הָרָשָׁע הַזֶּה הוּא לַבֵּן הַהוֹרֵג עַם נְקִיִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמָקוֹם אַחֵר אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן רַק בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִּשְׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֵינָן נִכְתָּבִים בַּמִּקְרָא רַק פַּעַם אַחַת:

משנה משנה תרומות ז׳

ברטנורההָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד. בְּלֹא הַתְרָאָה, דְּאִלּוּ אִתְרוּ בֵיהּ לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְאַף עַל גַּב דִּבְלֹא הַתְרָאָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת מִן הַתַּשְׁלוּמִין:
וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. דְּלֹא חִיְּבָה תּוֹרָה חֹמֶשׁ אֶלָּא לָאוֹכֵל תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה:
הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין. דְּתַשְׁלוּמִין דְּשׁוֹגֵג בִּלְבָד קָרִינְהוּ רַחֲמָנָא קֹדֶשׁ, כְּדִכְתִיב וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, אֲבָל תַּשְׁלוּמִין דְּמֵזִיד חֻלִּין הֵן, וְהוֹאִיל וְהֵן חֻלִּין אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל מוֹחֵל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּתַשְׁלוּמִין שֶׁל שׁוֹגֵג שֶׁאִם רָצָה לִמְחֹל אֵינוֹ מוֹחֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ:

ב. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְרוּמָה, מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה:

ברטנורהבַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל. וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן. כְּדִין גּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אֲבָל לֹא חֹמֶשׁ, דְּכֹהֶנֶת הִיא, וּכְתִיב (ויקרא כב) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, יָצְאָה זֹאת שֶׁאֵינָהּ זָרָה וְאֶפְשָׁר לָהּ שֶׁתָּשׁוּב לְבֵית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ וּתְהֵא מֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. אִם זָנְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (ויקרא כא) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת וְכוּ', כָּל שֶׁהִיא בַּת כֹּהֵן, לֹא שְׁנָא אֵשֶׁת כֹּהֵן וְלֹא שְׁנָא אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִים. כְּגוֹן חָלָל נָתִין וּמַמְזֵר, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי נִתְחַלְּלָה בְּבִיאָתוֹ וְאֵינָהּ רְאוּיָה עוֹד לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה וַהֲרֵי הִיא כְזָרָה:
וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק. דִּכְתִיב וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, מִי שֶׁרְאוּיָה לַחֲזֹר לְבֵית אָבִיהָ אִלְמָלֵא זְנוּת זֶה הִיא בִשְׂרֵפָה, יָצְתָה נִבְעֶלֶת לְפָסוּל לָהּ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲזֹר לְבֵית אָבִיהָ, שֶׁזּוֹ אֵינָהּ בִּשְׂרֵפָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ'. דְּלֹא הַוְיָא זָרָה עַד שֶׁתְּהֵא זָרָה מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְזוֹ הוֹאִיל וּכְבָר אָכְלָה בִּתְרוּמָה אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ:
וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כְּתִיב, מִכָּל מָקוֹם. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(ד) רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְחַיְּבָם, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם, אֲבָל וַדַּאי דִּבְנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ שֶׁאִם הָיָה לָהֶם שֶׁמְּחֻיָּבִים לְשַׁלֵּם. וּלְגַבֵּי קָטָן דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת אִם חַיָּב כְּשֶׁהִגְדִּיל. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) וְכֵן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּתְרוּמַת נָכְרִי, בְּמִשְׁנָה ט'‏ פֶּרֶק ג':
(ו) פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה. דִּכְתִיב וְאִישׁ כִּי יֹאכַל עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר אֲכִילָה. הָרַמְבַּ"ם:

ה. שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חֻלִּין, אָכַל אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטְרָהּ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:

ברטנורהלְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. וְשֶׁל חֻלִּין מֻתֶּרֶת. וְדַוְקָא בִּשְׁתֵּי קֻפּוֹת אַחַת שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, תָּלִינַן תְּרוּמָה לְתוֹךְ תְּרוּמָה נָפְלָה, שֶׁיֵּשׁ הֶתֵּר לִשְׁתֵּי הַקֻּפּוֹת. אֲבָל אַחַת חֻלִּין וְאַחַת טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, לֹא תָלִינַן שֶׁנָּפְלָה הַתְּרוּמָה לַטֶּבֶל כְּדֵי לְהַתִּיר הַחֻלִּין, מֵאַחַר שֶׁהַטֶּבֶל נִדְמַע וְנֶאֱסַר, דְּמַאי חָזֵית לֶאֱסֹר קֻפָּה זוֹ יוֹתֵר מִזּוֹ. וְכֵן טְמֵאָה וּטְהוֹרָה תָּלִינַן בַּטְּמֵאָה, אוֹ מְדֻמַּעַת וְשֶׁאֵינָהּ מְדֻמַּעַת תָּלִינַן בַּמְּדֻמַּעַת. כְּלָלָא דְמִלְּתָא, כָּל הֵיכָא דְּאַחַת אֵינָהּ מִתְקַלְקֶלֶת, תָּלִינַן בָּהּ:
אָכַל אַחַת מֵהֶן פָּטוּר. דְּשֶׁמָּא שֶׁל חֻלִּין אָכַל:
וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה. דְּסָפֵק חֻלִּין הִיא:
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. דְּכֵיוָן דְּלֹא יְדִיעַ הֲוָה לֵיהּ כִּמְדֻמָּע דְּפָטוּר מִן הַחַלָּה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּכָל הַנֵּי תְּלָתָא בָּבֵי דְמַתְנִיתִין:
אָכַל. אָדָם אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר:

עיקר תוספות יום טוב(ז) הֲרֵי כוּ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רַבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם, אֲבָל בִּתְרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה, עַד שֶׁיִּרְבּוּ חֻלִּין עַל הַתְּרוּמָה. הָרַמְבַּ"ם:
(ח) אָכַל כוּ'‏ פָּטוּר. וְדַוְקָא כְּשֶׁבָּא כָּל אֶחָד לִשְׁאֹל עַל עַצְמוֹ, וּבָזֶה אַחַר זֶה. וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁ הָרַ"ב פֶּרֶק ה'‏ דְּטָהֳרוֹת:

ברטנורהזָרַע אַחַת מֵהֶן פָּטוּר. שֶׁהַזּוֹרֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה בְּשׁוֹגֵג צָרִיךְ לְהַפֵּךְ אֶת הַקַּרְקַע, וְאִם לֹא הִפֵּךְ, הַגִּדּוּלִים תְּרוּמָה, וְהָכָא פָּטוּר, דִּכְחֻלִּין הֵם:
בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, מֻתָּר לְזָרִים, דְּאֵין זוֹ תְּרוּמָה וַדַּאי, וְחָשְׁבִינַן לַהּ כְּגִדּוּלֵי [מְדֻמָּע] דִּתְנַן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ט'‏ שֶׁהֵן חֻלִּין:
בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה. כְּגוֹן שׁוּם וּבְצָלִים, אָסוּר, וְאַף עַל גַּב דְּחָשְׁבִינַן לֵיהּ כִּמְדֻמָּע וְלֹא כִתְרוּמָה, בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה יֵשׁ לְהַחְמִיר טְפֵי:

עיקר תוספות יום טוב(ט) שֶׁהֵם כְּשֶׁמְּפַזְּרִים וְזוֹרְעִים אוֹתָם בָּאָרֶץ יִפָּסְדוּ הַזְּרָעִים וְיַחֲזֹר חוּטִין כְּמוֹ עוֹרָקִין (פֵּרוּשׁ גִּידִים. וְהַבֵּית דָּוִד הִשִּׂיג עַל פֵּרוּשׁ זֶה) בָּאָרֶץ. הָרַמְבַּ"ם:
(י) לְפִי שֶׁכְּשֶׁזּוֹרְעִין הַגַּרְעִינָה שֶׁל שׁוּם וּבְצָלִים יִצְמַח מַה שֶּׁיִּצְמַח וְתִשָּׁאֵר הַגַּרְעִינָה שְׁלֵמָה בָּאָרֶץ, לֹא תִפָּסֵד צוּרָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאָה לָעַיִן תָּמִיד. הָרַמְבַּ"ם:

גמרא ברכות ס״א א: כ״א-כ״ז

תָּנוּ רַבָּנָן: הַמְרַצֶה מָעוֹת לְאִשָּׁה מִיָדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהַסְתַּכֵּל בָּהּ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמשֶה רַבֵּנוּ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רַע לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. אָמַר רַב נַחְמָן: מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה דִּכְתִיב (שופטים יג) וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אֶלְקָנָה דִּכְתִיב (שמואל א) וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ. וְגַבֵּי אֱלִישָׁע דִּכְתִיב (מ''ב ד) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. הָכִי נָמֵי אַחֲרֶיהָ מַמָּשׁ אֶלָּא אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וְאַחֲרֵי עֲצָתָהּ. הָכָא נָמֵי אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וְאַחֲרֵי עֲצָתָהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: וּלְמַאי דְּקָאָמַר רַב נַחְמָן מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה. אֲפִלּוּ בֵּי רַב נָמֵי לָא קָרָא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וְלֹא לִפְנֵי הָאִישׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: אֲחוֹרֵי אֲרִי וְלֹא אֲחוֹרֵי אִשָּׁה. אֲחוֹרֵי אִשָּׁה וְלֹא אֲחוֹרֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֲחוֹרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא דָּרֵי מִידִי וְאִי דָּרֵי מִידִי לֵית לָן בָּהּ. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלִיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא וְאִי אִיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא לֵית לָן בָּהּ וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא רָכִיב חַמְרָא, אֲבָל רָכִיב חַמְרָא לֵית לָן בַּהּ וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא מָנַח תְּפִילֵי אֲבָל מָנַח תְּפִילֵי לֵית לָן בָּהּ. אָמַר רַב: יֵצֶר הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב וְיוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי מִפְתָּחֵי הַלֵּב שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י) זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר כְּמִין חִטָּה הוּא דּוֹמֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ:

רש״יוהא קחזינן דמזקא – שמזקת:
אוי לי מיוצרי – אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:
ולמאי דקאמר רב נחמן – שהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:
בשעה שהצבור מתפללים – דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:
ואי דרי מידי – אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:
ואי איכא פתחא אחרינא – אין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:
יביע – לשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:
חטאת – לשון חטה דריש ליה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץמתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, בהמה שלא כתיב [נאמר] בה "וייצר" בשני יו"דים האם לית [אין] לה יצרא [יצר]? והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא [והרי אנו רואים שהיא מזיקה ונושכת ובועטת]! אלא יש לדרוש את שני היו"דים כר' שמעון בן פזי, שאמר ר' שמעון בן פזי שהדבר מרמז על הקושי בחיי האדם "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי". שאם הולך הוא אחר אחד מהם — אוי לו מן השני.
אמר רב אשי: ולמאי דקאמר [ולפי מה שאמר] רב נחמן, לפי שיטתו כי מנוח עם הארץ היה, ויש לומר כי אפילו בי [בבית] הרב נמי [גם כן] לא קרא (למד מקרא), שאף הילדים הלומדים מקרא בלבד מוצאים דבר זה כתוב, שנאמר: "ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש" (בראשית כד, סא) — אחריו דווקא, ולא לפני האיש.
ובענין זה של הליכה שאינה ראויה אמר ר' יוחנן: מוטב לאדם שילך אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי עבודה זרה, שאז הוא נראה כמלווה עבודה זרה. אחורי עבודה זרה ולא אחורי בית הכנסת, בשעה שהצבור מתפללין שהוא נראה כפורש מכלל ישראל ואינו רוצה להשתתף עמו בתפילה.
את ההלכה האחרונה סייגו בכמה סייגים: ולא אמרן [אמרנו] כן אלא דלא דרי מידי [שאינו נושא עמו דבר], ואי דרי מידי [ואולם אם הוא נושא עמו דבר] — לית לן [אין לנו] בה איסור, שהכל מבינים מדוע אינו נכנס לבית הכנסת. וכן, לא אמרן [אמרנו] כן אלא באופן דליכא פתחא אחרינא [שאין פתח אחר, נוסף] בבית הכנסת, אבל אם איכא פתחא אחרינא [יש פתח אחר] — לית לן [אין לנו] בה כל חשש. ולא אמרן [אמרנו] כן, אלא דלא רכיב חמרא [כשאינו רוכב על החמור], אבל אם הוא רכיב חמרא [רוכב על החמור] — לית לן [אין לנו] בה כל חשש. ולא אמרן [אמרנו] כן, אלא באופן דלא מנח [שאינו מניח] תפילין, אבל אם הוא מנח [מניח] תפילין — לית לן [אין לנו] בה כל חשש.
ד אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר: "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח" (קהלת י, א). ושמואל אמר: יצר הרע כמין חטה הוא דומה, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז) שדרש "חטאת" כמו חיטה.

זוהר ספר הזהר, פנחס נ״ט

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֵימָא לָן מַר מִלִּין מַעֲלְיָתָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (מלכים ב' ד') וַיְהִי הַיּוֹם. בְּכָל אֲתַר דִּכְתִיב וַיְהִי אִיהוּ צַעַר. וַיְהִי בִּימֵי צַעַר וַדַּאי וַיְהִי הַיּוֹם יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ צַעַר וְדָא אִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ דִּינָא קַשְׁיָא עַל עָלְמָא. וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבוֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם יוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה. וּבְכָל אֲתַר וַיְהִי הַיּוֹם דָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה (איוב א') וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה בְּכָל זִמְנָא תְּרֵין יוֹמִין אִנּוּן מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּלֶהֱוֵי יִצְחָק כָּלִיל דִּינָא וְרַחֲמֵי תְּרֵין יוֹמִין וְלָא חָד דְּאִלְמָלֵא אִשְׁתַּכַּח יְחִידָאִי יַחֲרִיב עָלְמָא וְעָל דָּא כְּתִיב תְּרֵין זִמְנִין וַיְהִי הַיּוֹם וַיְהִי הַיּוֹם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים. אִלֵּין בֵּית דִּין רַבְרְבָא בְּנֵי הָאֱלֹהִים וַדַּאי בְּנוֹי דְּמַלְכָּא קְרִיבִין לְגַבֵּיהּ וְאִנּוּן שַׁבְעִין מְמַנָּן דְּסָחֲרִין תְּדִירָא לְמַלְכָּא וְאִנּוּן חָתְכִין דִּינָא עַל עָלְמָא. לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ. וְכִי עַל יְיָ קַיְּמֵי אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּאִלֵּין קַיְּמֵי עַל דִּינָא. דִּינָא קַדְּמָאָה דְּכֹלָּא בֵּיהּ מַאן הוּא דְּלָא יוֹקִיר לִשְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּדְלָא יוֹקִיר לְאוֹרַיְתָא וּלְעַבְדּוֹי. אוֹף הָכִי מַאן הוּא דְּלָא חַיִּשׁ עַל יְקָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּלָא יִתְחַלַּל בְּאַרְעָא מַאן הוּא דְּלָא חַיִּשׁ לִיקָרֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאן הוּא דְּלָא שַׁוִּי יְקָר לִשְׁמָא דָּא. וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. גַּם לְרַבּוֹת הַהוּא נוּקְבָא דִּילֵיהּ אוֹף הָכִי לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ דְּאִיהוּ חַיִּשׁ נַמִּי לִיקָרָא דִּשְׁמָא דָּא:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, יֹאמַר נָא אֲדוֹנִי דְּבָרִים יָפִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַיְהִי הַיּוֹם, בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב, וַיְהִי, הוּא לָשׁוֹן צַעַר. וַיְהִי בִּימֵי הוּא צַעַר. וַדַּאי, וַיְהִי הַיּוֹם, הוּא יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַעַר, וְזֶה הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִּין קָשֶׁה עַל הָעוֹלָם. וְכֵן, וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם, הָיָה בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּבְכָל מָקוֹם וַיְהִי הַיּוֹם, זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּלְפִיכָךְ, וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים הָיָה יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא תָּמִיד שְׁנֵי יָמִים, מַהוּ הַטַּעַם. הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּצְחָק יִהְיֶה כָּלוּל מִדִּין וְרַחֲמִים, שֶׁהֵם שְׁנֵי יָמִים, וְלֹא יִהְיֶה יִצְחָק אֶחָד, כִּי אִם הָיָה נִמְצָא אֶחָד, הָיָה מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן כָּתוּב בְּאִיּוֹב, שְׁנֵי פְּעָמִים, וַיְהִי הַיּוֹם, וַיְהִי הַיּוֹם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים: אֵלּוּ הֵם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, בְּנֵי הָאֱלֹקִים וַדַּאי, אֲשֶׁר בָּנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, קְרֵבִים לִפְנֵיהֶם. וְהֵם שִׁבְעִים מְמוּנִים הַמְּסַבְּבִים תָּמִיד אֶת הַמֶּלֶךְ, וְהֵם הַגּוֹזְרִים דִּין עַל הָעוֹלָם. לְהִתְיַצֵב עַל ה', שׁוֹאֵל, וְכִי עַל ה' עוֹמְדִים. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹמְדִים לָדוּן הָעוֹלָם, דִּין הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַכֹּל הוּא, מִי הוּא שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה וַעֲבָדָיו. אַף כָּךְ, מִי הוּא שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג עַל כְּבוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל בָּאָרֶץ. וּמִי הוּא שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג עַל כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא ז''א. מִי הוּא שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן כָּבוֹד לַשֵּׁם הַזֶּה. וַיָּבֹא גַּם הַשָׂטָן בְּתוֹכָם. גַּם, בָּא לְרַבּוֹת, הַנּוּקְבָא שֶׁל הַשָׂטָן, אַף כָּךְ, לְהִתְיַצֵב עַל ה', הַיְנוּ, שֶׁגַּם הַשָׂטָן דָּאַג לִכְבוֹד שֵׁם הַזֶּה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ד׳: ח׳-ט׳

א. הָיוּ שׁוֹתִין וְאָמְרוּ בּוֹאוּ וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ בּוֹאוּ וּנְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ הַיּוֹם נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹ יְקַדְּשׁוּ וְאִם רָצוּ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת קדֶם שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹ יְקַדְּשׁוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתּוּ. אֲבָל אִם אָמְרוּ בּוֹאוּ וְנַבְדִּיל אֵין צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:

ב. הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבָא לָהֶם מִין יַיִן אַחֵר כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שׁוֹתִין אָדֹם וְהֵבִיאוּ שָׁחוֹר אוֹ יָשָׁן וְהֵבִיאוּ חָדָשׁ אֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן פַּעַם שְׁנִיָּה, אֲבָל מְבָרְכִין בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:

מוסר ספר חסידים רכ״ה-רכ״ו

חָכָם אֶחָד צִוָּה לִבְנוֹ שֶׁלֹּא יֶהֱנֶה יוֹתֵר מִדַּאי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלָיו שְׁמוֹנָה יָמִים בְּלֹא תַּעֲנִיּוֹת וַאֲפִלּוּ עַל שׂוֹנְאוֹ יִתְפַּלֵּל שֶׁיַּעֲבוֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דַּע וְהָבֵן אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כָּאֵשׁ לִנְעֹרֶת. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְעוֹשֵׂי תְּשׁוּבָה עִם הַתַּעֲנִית. הֲרֵי יְהוּדִי אֶחָד רָאָה חֲלוֹם קָשֶׁה בְּלֵיל ט' בְּתִשְׁרֵי וְהִתְעַנָּה בְּט' בְּתִשְׁרֵי וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֲרֵי שְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה וְלֹא הוֹעִיל לוֹ. לְפִי שֶׁמַּרְאִין לוֹ חֲלוֹם קָשֶׁה שֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו כִּי הַתַּעֲנִית בִּמְקוֹם חַטָּאת. מַה קָרְבָּן אֵינוֹ מוֹעִיל בְּלֹא תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר: זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה. אַף תַּעֲנִית חֲלוֹם אֵינוֹ מוֹעִיל בְּלֹא תְּשׁוּבָה:

הצטרפו אלינו

עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.

השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!

לתרומה לעמותה

שמע בחצות תהילים ישראל שמות לרפואה מילוי משאלות עילוי נשמה

תורה דברים כ״ו: א׳-ו׳