חק לישראל - פרשת כי תבוא יום שני

ברטנורהאֵין צָדִין דָּגִים. אַף עַל גַּב דִּשְׁחִיטָה וַאֲפִיָּה וּבִשּׁוּל מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הֵן וְהֻתְּרוּ לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב, צִידָה דָּמְיָא לִקְצִירָה, וּקְצִירָה לֹא הֻתְּרָה בְּיוֹם טוֹב. בֵּיבָרִין שֶׁל דָּגִים, הֵן בְּרֵכוֹת שֶׁל מַיִם שֶׁדָּגִים מִתְגַּדְּלִים שָׁם. בֵּיבָרִים שֶׁל חַיָּה, קַרְפִּיפוֹת מֻקָּפִין גָּדֵר סָבִיב וּמְבִיאִים שָׁם חַיּוֹת וְיוֹלְדוֹת וּמִתְגַּדְּלוֹת שָׁם:
וְאֵין נוֹתְנִין. לִפְנֵי הַדָּגִים מְזוֹנוֹת, דְּאֶפְשָׁר לָהֶם בְּלֹא מְזוֹנוֹת וְאֵין מְזוֹנוֹתָן עָלֶיךָ:
אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף. הַמּוּכָנִים מֵאֶתְמוֹל:
מִן הַבֵּיבָרִין. הַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין מְחֻסָּרִים צִידָה. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָאו לְאַפְלוּגֵי אַתַּנָּא קַמָּא אָתָא, אֶלָּא לִפְרוּשֵׁי:
כָּל הַמְּחֻסָּר צִידָה. שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לְתָפְסוֹ. וְכָל דְּרָהֵיט בַּתְרֵיהּ וּמָטֵי לֵיהּ בְּחַד שְׁחִיָּה לֹא הָוֵי מְחֻסַּר צִידָה, וְאִי לֹא, הָוֵי מְחֻסַּר צִידָה:

ברטנורהוּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד. חִסּוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, סָפֵק מוּכָן אָסוּר וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר, וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, אֶלָּא פֵּרוֹת וְדָגִים שֶׁהוּבְאוּ בְּיוֹם טוֹב, סָפֵק נִלְקְטוּ הַיּוֹם סָפֵק מֵאֶתְמוֹל, סָפֵק נִצּוֹדוּ הַיּוֹם סָפֵק מֵאֶתְמוֹל, אֲסוּרִים. וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאִם צוּרָתָן מוֹכַחַת עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן פֵּרוֹת דִּכְמוּשִׁין שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁנִּלְקְטוּ הַיּוֹם, וְכֵן דָּגִים שֶׁהֱבִיאוּם מִמָּקוֹם רָחוֹק שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁנִּצּוֹדוּ הַיּוֹם, מֻתָּרִין. וְדָבָר מוּכָן שֶׁבָּא מִחוּץ לַתְּחוּם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר לְאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ וּלְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ, וּמֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר. וּפֵרוֹת אוֹ דָּגִים שֶׁנִּתְלְשׁוּ אוֹ נִצּוֹדוּ בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן מֻתָּרִין לָעֶרֶב בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֵׁנִי בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, חוּץ מִשְּׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהֵם אֲסוּרִים עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֵׁנִי בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּפֵרוּשׁ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְלְשׁוּ הַפֵּרוֹת מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְלְשׁוּ וְיָבִיאוּ אוֹתָם מִן הַמָּקוֹם שֶׁהֱבִיאוּם. וְעִיר שֶׁדַּלְתוֹתֶיהָ נְעוּלוֹת בַּלַּיְלָה צָרִיךְ שֶׁיַּמְתִּין לַבֹּקֶר בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ:
אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ג) מִשּׁוּם דְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ מִין בִּמְחֻבָּר, דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לִלְקוֹט אוֹתוֹ בְּיוֹמוֹ וְלֹא מִבָּעֶרֶב. הָרַ"ן:
(ד) לְפִי שֶׁלְּקִיטָה דּוֹמָה לִקְצִירָה וְאַף לְקִיטַת פֵּרוֹת הַנִּפְסָדִים כְּתוּתִים וַעֲנָבִים אָסְרוּ, לְפִי שֶׁהָלְכוּ אַחַר רֻבָּהּ שֶׁל לְקִיטָה. הָרַ"ן. וּבְכָאן לֹא הִתְנָה הָרַ"ב שֶׁיְּהֵא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדִלְקַמָּן בִּתְחוּם, מִשּׁוּם דְּכָל שֶׁבִּמְחֻבָּר יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מֻקְצֶה, וּמִשּׁוּם הָכִי אֲפִלּוּ תְּלָשָׁן לְעַצְמוֹ אֲסוּרִים. וְכֵן כָּל שֶׁשַּׁיָּךְ בּוֹ אִסּוּר מֻקְצֶה אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּיוֹם טוֹב מִמְּלַאכְתּוֹ שֶׁל נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָהּ לְעַצְמוֹ (וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפֶרֶק ט"ז דְּשַׁבָּת. וְכֶבֶשׁ יֵשׁ לוֹמַר דַּעֲשָׂאוֹ מִדָּבָר מוּכָן) וּלְכָךְ לֹא הִצְרִיךְ הָרַ"ב כָּאן לְהַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) בְּוַדַּאי בָּא מִחוּץ לַתְּחוּם מַיְרֵי, וְאִסּוּר זֶה פֵּרֵשׁ הָרֹא"שׁ בַּאֲכִילָה, אֲבָל בְּטִלְטוּל שָׁרֵי, דְּכֵיוָן דְּשָׁרֵי לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר בַּאֲכִילָה אֵין לוֹ דִין מֻקְצֶה לֶאֱסֹר בְּטִלְטוּל:

ברטנורהבְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר. בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְחָכָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מִבְּעוֹד יוֹם לְהַתִּירוֹ, וְנָפַל לְבוֹר בְּיוֹם טוֹב וְיָרֵא שֶׁמָּא יָמוּת שָׁם:
יֵרֵד מֻמְחֶה. שֶׁבָּקִי לְהַבְחִין בֵּין מוּם קָבוּעַ לְמוּם עוֹבֵר:
וְיִרְאֶה. מוּם שֶׁהָיָה בּוֹ אֶתְמוֹל, אִם מוּם קָבוּעַ הוּא:
יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט. דְּמִשּׁוּם מֻקְצֶה לֵיכָּא, דְּמֵאֶתְמוֹל דַּעְתֵּיהּ עִילָּוֵיהּ:
וְאִם לָאו לֹא יִשְׁחֹט. הָכִי קָאָמַר, וְאִם לָאו, דְּאוֹתוֹ מוּם שֶׁהָיָה בּוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא הָיָה קָבוּעַ אֶלָּא הַיּוֹם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם קָבוּעַ, אֲפִלּוּ עָבַר וְהֶעֱלָהוּ לֹא יִשְׁחֹט. וְלֹא אָמְרִינַן מֵאֶתְמוֹל הֲוָה דַּעְתֵּיהּ עִילָּוֵיהּ וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַכְשָׁיו מוּם קָבוּעַ נִשְׁחָטֵיהּ, דְּהוֹאִיל וְהַמּוּם שֶׁל אֶתְמוֹל לֹא הָיָה קָבוּעַ, מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר הֲוָה:
אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. לָאו מִשּׁוּם מֻקְצֶה אָסַר לֵיהּ, דְּהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֻקְצֶה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁמַּתִּירוֹ בְּיוֹם טוֹב הֲוָה לֵיהּ כִּמְתַקְּנוֹ, וְנִרְאֶה כְּדָן דִּין, דְּגָזוּר בֵּיהּ מִשּׁוּם שְׁבוּת. וְהָכִי קָאָמַר, אֵין הַתָּרָתוֹ הֶתֵּר, וְאֵינוֹ מוּכָן לִהְיוֹת כָּשֵׁר:

ברטנורהבְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה. בְּבֶהֱמַת קָדָשִׁים מַיְרֵי, כִּדְקָתָנֵי עֲלֵיהּ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמֵאת. וּבֶהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁמֵּתָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וּטְעוּנָה קְבוּרָה, הִלְכָּךְ לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. אֲבָל בֶּהֱמַת חֻלִּין מְחַתְּכִין אוֹתָהּ לִפְנֵי הַכְּלָבִים. וְהָנֵי מִלֵּי שֶׁהָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵאֶתְמוֹל, דְּדַעְתֵּיהּ עִילָּוָהּ, אֲבָל לֹא הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵאֶתְמוֹל אַף בֶּהֱמַת חֻלִּין לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ:
הַחַלָּה שֶׁנִּטְמֵאת. אֵינָהּ רְאוּיָה לְכֹהֵן בְּיוֹם טוֹב, אַף לַהַסָּקָה אוֹ לְתִתָּהּ לְכַלְבּוֹ, דְּאֵין מְבַעֲרִין קָדָשִׁים מִן הָעוֹלָם בְּיוֹם טוֹב, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֲכִילַת בְּהֵמָה, דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאֵין קָדָשִׁים טְמֵאִים מִתְבַּעֲרִים מִן הָעוֹלָם בְּיוֹם טוֹב:

ח. אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:

ברטנורהאֲבָל לֹא בַמִּדָּה. בִּכְלִי הַמְּיֻחָד לְמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד וּמוֹכֵר בּוֹ. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְיֻחָד לְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לְמִדָּה, שֶׁכְּשֶׁיִּשָּׁבֵר זֶה שֶׁהוּא מוֹדֵד בּוֹ יַעֲמֹד זֶה תַּחְתָּיו, מֻתָּר לְמַלְאוֹתוֹ:
אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יִחֲדוֹ לְכָךְ, לֹא יְמַלְּאֶנּוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לְפִי שֶׁאֵין מוֹדְדִין בְּיוֹם טוֹב:
אַף בְּחֹל הַמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן. מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָיוּ רַבִּים בָּאִים לִשְׁאֹל הֵימֶנּוּ בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵין טְרוּדִין בִּמְלָאכָה, וְהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו בַּלַּיְלָה שֶׁאֵינוֹ זְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא פָּנוּי בַּיּוֹם:
מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. כְּשֶׁהָיָה מוֹכֵר שֶׁמֶן הָיוּ לוֹ מִדּוֹת הַרְבֵּה, וּמְבִיאִין הַלָּקוֹחוֹת כְּלֵיהֶן וּמוֹדֵד לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּמִדָּה לְעַצְמוֹ, וּמִתְמַצּוֹת וְהוֹלְכוֹת לְתוֹךְ כְּלֵיהֶן כָּל הַלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ הַשֶּׁמֶן הַמֻּדְבָּק בְּשׁוּלֵי הַמִּדָּה וּבְדָפְנוֹתֶיהָ וְנִמְצָא גּוֹזֵל אֶת הַלָּקוֹחוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(טו) דְּהוֹאִיל וְאֵינוֹ מְיֻחָד לֹא קָא עָבֵיד כִּדְעַבְדִין בְּחֹל שֶׁדֶּרֶךְ לָקוֹחוֹת לוֹמַר תֵּן לִי לֹג וְאֵין דַּרְכָּן לוֹמַר כְּלִי זֶה מַלֵּא לִי בְּדֶרֶךְ מֵקַּח אֶלָּא בְּדֶרֶךְ הַלְוָאָה אוֹ מַתָּנָה. וְאַף עַל גַּב דִּמְיֻחָד לְמִדָּה מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִשְׁנָה ו'‏ דְּאָסְרִי לִשְׁקֹל בַּכְּלִי מִשּׁוּם דְּקָא עֲבִיד עוֹבָדִין דְּחֹל דִּפְעָמִים שֶׁאֵין הַלִּיטְרָא לְפָנָיו וְכֵיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ מִשְׁקַל כֵּלָיו שׁוֹקֵל בּוֹ. גְּמָרָא:
(טז) הוֹאִיל וְעוֹמֵד לְמִדָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִשְׁנָה ו'‏ דְּמַתִּיר לִשְׁקֹל כְּנֶגֶד כְּלִי לְפִי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לִשְׁקֹל בּוֹ. גְּמָרָא:
(יז) וּלְמַאן דְּגָרַס מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת הָכִי פֵּרוּשׁוֹ, מִשּׁוּם בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל בָּאֵי מוֹעֵד לֹא יִהְיֶה פָּנוּי לִשְׁהוֹת וּלְבָרֵר מִדּוֹתָיו שֶׁלֹּא יַרְתִּיחוּ, לְפִיכָךְ מְמַלְּאָן בַּלַּיְלָה. וְטַעְמָא שֶׁרָצָה שֶׁלֹּא יַרְתִּיחוּ, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הָרְתִיחוֹת שֶׁמַּעֲלֶה הַיַּיִן נִמְצָא שֶׁאֵין הַמִּדָּה מָלֵא:
(יח) חֶנְוָנִי כוּ'. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁרָגִיל אֶצְלוֹ מַאֲמִינוֹ וְנוֹתְנוֹ לוֹ בְּלֹא פִסּוּק דָּמִים. רַשִׁ"י:
(יט) מוֹנֶה. הִלְכָּךְ לֹא מוּכָח דְּמִשּׁוּם דָּמִים הוּא דְּמִדְּכַּר לֵיהּ מִנְיָן, אֶלָּא שֶׁכָּךְ צָרִיךְ. הָרַ"ן:

גמרא ביצה כ״ה א: י״ב-כ״ה ב: ח׳

אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא. הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ בְּעוֹלָה וְהוּא הַדִּין לְקַצָבִים. מִכָּאן לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר קדֶם הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן אוֹרַח אַרְעָא קָא מַשְׁמַע לָן כִּדְתַנְיָא לֹא יֹאכַל אָדָם שׁוּם וּבָצָל מֵרֹאשׁוֹ אֶלָּא מֵעָלָיו וְאִם אָכַל הֲרֵי זֶה רַעְבְתָן כַּיּוֹצֵא בּוֹ. לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם כּוֹסוֹ בְּבַת אֶחָת וְאִם שָׁתָה הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן. תָּנוּ רַבָּנָן: הַשּׁוֹתֶה כּוֹסוֹ בְּבַת אֶחָת הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן שְׁנַיִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שְׁלשָה מִגַּסֵּי הָרוּחַ. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: חֲצוּבָה מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּרַשִּׁיעַיָּא. נְטִיעָה מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּקַצָבִין וּדְבוֹעֲלֵי נִדּוֹת. תּוּרְמוּסָא מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּשׂנְאֵיהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י) וַיּוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֶת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶת אֱלֹהֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא עֲבָדוּהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ כְּתוֹרְמוֹס הַזֶּה שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּקִנּוּחַ סְעֻדָּה לֹא עֲשָׂאוּנִי בָּנַי. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין. תָּנָא דְּבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם דַּת אֵשׁ אִיכָּא דַּאֲמָרֵי דָּתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלִין לַעֲמֹד מִפְּנֵיהֶם וְהַיְינוּ דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁלשָׁה עַזִּין הֵן: יִשְׂרָאֵל בְּאֻמּוֹת, כֶּלֶב בְּחַיּוֹת, תַּרְנְגוֹל בְּעוֹפוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עֵז בִּבְהֵמָה דַּקָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צְלָף בְּאִילָנוֹת:

רש״יגמ' הפשט ונתוח - פי' הכתוב בעולה שהיא אכילת גבוה וה"ה יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט:
אורח ארעא - ולא משום איסור טרפה:
כדתניא - מצינו אף תנאים שמלמדים הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן:
בצל - ציבול"ה:
מעליו - מצד העלין:
חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא - עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל ונוטעין אותו בין גבולי שדות ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ מקטע רגלי הרשעים ליום הדין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו:
נטיעה מקטע רגליהן דקצביא - נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול:
תורמוס - מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה:
מקטע רגליהון דשונאי ישראל - דכתיבי שבעה ע"ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו את ה' התורמוס הזה לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים הוא חוזר למוטב והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן:
מאי ולא עבדוהו - לשון קבלה הוא שהוא קובל עליהם הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם:
שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם:
מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו והרבה מקראות חסרים כזה:
דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש שהם עזים כאש:
עזים - קשים להנצח אנדרי"ש בלע"ז:
צלף באילנות - לא ידעתי מהו עזות שלו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג גמרא אמר רמי בר אבא: מצוות הפשט ונתוח כתובה בתורה בעולה, והוא הדין לקצבים, כלומר, מכאן יש לקצבים ללמוד שצריכים להפשיט את העור ולנתח תחילה את הבהמה לנתחיה, ומכאן למדה תורה דרך ארץ: שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח.
אורח ארעא קא משמע לן [דרך ארץ השמיע לנו], ולא שיש צד איסור בדבר, אלא למדנו מה מנהג דרך ארץ הראוי.
א כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] שלימדונו חכמים מנהגי דרך ארץ, שאין בהם צד איסור והיתר. שאמרו: לא יאכל אדם שום ובצל מצד ראשו (שורשיו) אלא מצד עליו. ואם אכל מצד ראשו — הרי זה נראה רעבתן. כיוצא בו: לא ישתה אדם כוסו של יין בבת אחת, ואם שתה — הרי זה גרגרן (זללן, סובא). תנו רבנן [שנו חכמים] בענין זה: השותה כוסו בבת אחת — הרי זה גרגרן, שותה כוסו בשנים (בשתי גמיעות) — הרי זה מנהג דרך ארץ, שותה בשלשה (בשלוש גמיעות) — הרי זה מגסי הרוח, שמראה בעצמו עידון ופינוק יותר מדי.
ואגב כך מביאים עוד ממה שאמר רמי בר אבא: חצובא [החצב] ששורשיו יורדים לעומק — מקטע רגליהון דרשיעיא [מקצץ רגליהם של הרשעים] ביום הדין העתיד להיות, כי היו נוטעים חצב בגבולות השדות, שמטבע שורשיו לחדור לעומק הקרקע, אבל אינם מתפשטים לצדדים, ועל מסיג הגבול היה ללמוד מהם.
הנטיעה — מקטע רגליהון דקצביא ובועלי נדות [קוצצת רגליהם של הקצבים ושל בועלי נדות], כי בכל נטיעה צריך להמתין שלוש שנים עד שיהיו פירותיה ראויים לאכילה, ומכאן מוסר לקצבים שממהרים לאכול קודם הפשטת העור, ובועלי נדות שאינם ממתינים עד שתטהר האשה.
ואילו תורמוסא [התורמוס] שהוא מין קיטנית מר מאד ואינו ראוי למאכל אלא לאחר תהליך ממושך בו הוא מתבשל שבע פעמים ולבסוף אוכלים אותו כפרפראות, הוא מקטע רגליהון דשנאיהון [מקצץ רגליהם של השונאים] של ישראל, כלומר, בלשון נקיה — ישראל. שנאמר: "ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" (שופטים י, ו).
ממשמע שנאמר "ויעזבו את ה'" איני יודע שלא עבדוהו?! ומה תלמוד לומר בתוספת המילים "ולא עבדוהו" — אמר ר' אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו כתורמוס הזה, שעל אף שאינו ראוי לאכילה כפי שהוא, וכדי להכשירו לאכילה שולקין (מבשלים אותו במים) שבע פעמים להפיג את מרירותו, וכתוצאה מכך לבסוף הוא נעשה מתוק עד שאוכלין אותו בקנוח סעודה, לא עשאוני בני. שעבדו את כל שבעת סוגי העבודה זרה המוזכרים בפסוק ואף לאחר שהטריחוני להענישם על כל אחת מהן, לא חזרו מדרכם הרעה ועדיין הם בכלל "ולא עבדוהו", שעדיין עומדים הם במריים.
על צד אחר באופיים של ישראל הנובע מאותם מקורות תנא משמיה [שנה החכם משמו] של ר' מאיר: מפני מה נתנה תורה לישראל — מפני שהן עזין (חצופים ומעיזי פנים) והעיסוק בתורה יתיש אותם ויכניע את ליבם. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל על הנאמר: "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב). אמר הקדוש ברוך הוא: לפי אופיים וטבעם ראויים הללו, ישראל, שתנתן להם דת אש — אמונה קשה ולוהטת. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: דתיהם (מנהגם וטבעם) של אלו ישראל — אש הם. שאלמלא לא נתנה תורה לישראל שהעיסוק בה וקיומה מרסנים אותם אין כל אומה ולשון יכולים לעמוד בפניהם.
והיינו (וזה הוא) שאמר ר' שמעון בן לקיש: שלשה עזין הן: ישראל בין האומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. ויש אומרים: אף עז בבהמה דקה. ויש אומרים: אף צלף באילנות.

זוהר ספר הזהר, אמור ל״ח

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ מִן כָּל אוֹמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאִתְרַעֵי בְּהוּ וּמֵאֲתָר רְחִיקָא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע כד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. לְאַחֲזָאָה דְּהָא מֵאֲתַר רְחִיקָא אִתְרַעֵי בְּהוּ וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ וּכְתִיב (שם) וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹמֵר הַנֵּי קְרָאֵי אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ וְכִי כָּל יִשְׂרָאֵל לָא הֲווּ יָדְעֵי דָּא וְכָל שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא אוֹרַיְתָא כֹּלָּא סָתִים וְגַלְיָא כְּמָה דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא סָתִים וְגַלְיָא בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא כֹּלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא הִיא וְעַל דָּא אִיהִי סָתִים וְגַלְיָא אִי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשֻׁעַ הֲווּ יָדְעֵי אַמַּאי כְּתִיב כֹּה אָמַר יְיָ אֶלָּא וַדַּאי סְתִימָא דְּמִלָּה טִיבוּ סַגִּי עֲבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְרַעֵי בְּהוּ בְּאַבְהָתָא וְעָבִיד לוֹן רְתִיכָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה לִיקָרֵיהּ וְאַפִּיק לוֹן מִגּוֹ נַהֲרָא עִלָּאָה יַקִּירָא קַדִּישָׁא בּוֹצִינָא דְּכָל בּוּצִינִין בְּגִין דְּיִתְעַטַּר בְּהוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב כֹּה אָמַר יְיָ בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם הַנָּהָר הַהוּא נָהָר דְּאִשְׁתְּמוֹדָע וְאִתְיַדַּע מֵעוֹלָם מַאי קָא בָּעֵי הָכָא אֶלָּא לְאַחֲזָאָה חָכְמָתָא מֵעֵבֶר הַנָּהָר מֵעוֹלָם אֶלָּא הַהוּא נָהָר עוֹלָם אִקְּרֵי וְעַל דָּא בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם לְאַחֲזָאָה טִיבוּ וּקְשׁוֹט דַּעֲבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר מַאי קָא מַיְרִי. אֶלָּא אַבְרָהָם לָא אִתְדַבַּק בֵּיהּ בְּהַהוּא נָהָר כְּמוֹ יִצְחָק דְּאִתְדַבַּק בֵּיהּ בְּסִטְרָא לְאִתְתַּקָּפָא. תָּא חֲזֵי הַאי נָהָר אַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהוּ דִּינָא דִּינִין נָפְקֵי מִסִטְרֵיהּ וְאִתְתַּקָּפוּ בֵּיהּ וְכַד יִצְחָק אִתְתַּקַּף (כְּדִינוֹי) בִּבְנוֹי כְּדֵין עִלָּאִין וְתַתָּאִין מִתְכַּנְּפֵי לְדִינָא וְכֻרְסַיָּא דְּדִינָא אִתְתַּקַּן וּמַלְכָּא קַדִּישָׁא יָתִיב עַל כֻּרְסַיָּא דְּדִינָא וְדָאִין עָלְמָא כְּדֵין תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּיָדְעִין לְסַלָּקָא כֻּרְסַיָּא דְּדִינָא וּלְתַקָּנָא כֻּרְסַיָּא דְּרַחֲמֵי וּבַמֶּה בְּשׁוֹפָר:

תרגום הזוהרבַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֵרַב אוֹתָם מִכָּל אוּמוֹת הָעוֹלָם וּבָחַר בָּהֶם. וּמִמָּקוֹם רָחוֹק קֵרַב אוֹתָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, לְהַרְאוֹת כִּי מִמָּקוֹם רָחוֹק רָצָה בָּהֶם, וְקֵרְבָם אֵלָיו. וְכָתוּב, וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹ'. מִקְרָאוֹת אֵלוּ יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם. וְכִי כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יוֹדְעִים זֶה, וְכָל שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ, וְלָמָּה הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר כֹּה אָמַר ה' וְגוֹ'. אֶלָּא הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ סְתוּמָה וּגְלוּיָה כְּמוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא סָתוּם וְגָלוּי, שֶׁכָּתוּב בְּהַוָּיָ''ה וְנִקְרָא בַּאֲדֹנָי. מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, וְעַל כֵּן הִיא סְתוּמָה וּגְלוּיָה. וְשָׁאַלְנוּ, אִם יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשֻׁעַ הָיוּ יוֹדְעִים זֶה לָמָּה כָּתוּב, כֹּה אָמַר ה'. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי הַסּוֹד שֶׁל הַדָּבָר הוּא, כִּי חֶסֶד גָּדוֹל עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּחַר בָּאָבוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָם מֶרְכָּבָה עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה לִכְבוֹדוֹ, וְהוֹצִיאָם מִנָּהָר הָעֶלְיוֹן הַיָּקָר וְהַקָּדוֹשׁ, הַמָּאוֹר שֶׁל כָּל הַמְּאוֹרוֹת. כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטֵּר בָּהֶם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. הַנָּהָר, הַיְנוּ נָהָר הַהוּא הַיָּדוּעַ וְהַנּוֹדָע. הַכָּתוּב אוֹמֵר מֵעוֹלָם, שׁוֹאֵל, מַה הוּא רוֹצֶה בָּזֶה כָּאן. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא לְהַרְאוֹת חָכְמָה שֶׁמֵּעֵבֶר הַנָּהָר, הַיְנוּ מֵעוֹלָם, כִּי נָהָר הַהוּא נִקְרָא עוֹלָם. וְעַל כֵּן אוֹמֵר, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, לְהַרְאוֹת חֶסֶד וֶאֱמֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּזֶה, וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר. שׁוֹאֵל, מַה מְּלַמְדֵנוּ הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁאוֹמֵר וָאֶקַח אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְאֵינוֹ אוֹמֵר וָאֶקַח אֶת יִצְחָק. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אַבְרָהָם, לֹא נִתְדַבֵּק בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר, כְּמוֹ יִצְחָק, שֶׁנִּתְדַבֵּק בּוֹ בְּצִדּוֹ לְהִתְחַזֵּק. בֹּא וּרְאֵה, נָהָר הַזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ דִּין, דִּינִין יוֹצְאִים מֵהַצַד שֶׁלּוֹ. וְהַדִּינִים מִתְחַזְּקִים בּוֹ, וּכְשֶׁיִּצְחָק מִתְחַזֵּק מִשָּׁם בְּדִינָיו, אָז הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים מִתְאַסְּפִים לַדִּין, וְנִתְתַּקֵּן כִּסֵּא הַדִּין, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין וְדָן אֶת הָעוֹלָם. אָז, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים לְהַעֲבִיר כִּסֵּא הַדִּין, וּלְתַקֵּן כִּסֵּא הָרַחֲמִים, וּבַמֶּה עוֹשִׂים זֶה בַּשּׁוֹפָר.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ד׳: י׳-י״ב

א. אֵין מְבָרְכִין עַל אוֹכֵל מִן הָאוֹכָלִין וְלֹא עַל מַשְׁקֶה מִן כָּל הַמַּשְׁקִין עַד שֶׁיָּבֹא לְפָנָיו וְאִם בֵּרֵךְ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לְפָנָיו צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. נָטַל אֹכֶל וּבֵרֵךְ עָלָיו וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנִשְׂרַף אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר נוֹטֵל אַחֵר וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְצָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. עַל בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. עוֹמֵד אָדָם עַל אַמַּת הַמַּיִם וּמְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהָיוּ לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה אֵינָם הַמַּיִם שֶׁשָּׁתָה מִפְּנֵי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן תְּחִלָּה:

ב. דְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה וְהֵן מֵחֲמַת הַסְּעֻדָּה אֵינָן צְרִיכִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם אֶלָּא בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא שֶׁבַּתְּחִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁבְּסוֹף פּוֹטֶרֶת הַכֹּל שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לִסְעֻדָּה. וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מֵחֲמַת הַסְּעֻדָּה שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם. וּדְבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעֻדָּה בֵּין מֵחֲמַת הַסְּעֻדָּה בֵּין שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעֻדָּה טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן:

ג. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים וּבִסְעֻדַּת הַקָּזַת הַדָּם וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצָא מִן הַמֶּרְחָץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ סְעֻדָּתוֹ עַל הַיַּיִן אִם בֵּרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה לְאַחַר הַמָּזוֹן קדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲבָל בִּשְׁאָר הַיָּמִים צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה עַל הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי שֶׁיַּעֲנוּ אָמֵן וְאֵינוֹ פּוֹטֵר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן:

מוסר ספר חסידים רכ״ח-רכ״ט

מַה שֶּׁכָּתוּב וְנִסְלַח לוֹ כְּשֶׁהֵבִיא קָרְבָּן עַל הַמֵּזִיד בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת וּבִשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וּבַאֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה זֶהוּ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל הַשְּׁגָגוֹת מְבִיאִין קָרְבָּן וְאִם אֵין מְבִיאִין קָרְבָּן נֶעֱנָשִׁים עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְכָךְ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁגָּזַר שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיף מָעוֹת וְשָׁגָה אֶחָד וְהֶחֱלִיף וְשָׁמַע הַמֶּלֶךְ הֲיוּכַל לוֹמַר שָׁגִיתִי הֲיִרְצֵהוּ אוֹ הֲיִשָּׂא פָּנִים לִפְטֹר גַּם עַתָּה בַּדָּבָר הַזֶּה, כֵּן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְתִּי לוֹמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא: הַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת תַּעֲנִית חֲלוֹם וּלְמָחָר רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ פּוּרִים אוֹ חֲנֻכָּה לֹא יִתְעַנֶּה אֶלָּא אַחַר כָּךְ יִתְעַנֶּה יוֹם אֶחָד עַל שֶׁהִתְעַנָּה בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם הִתְעַנָה בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל חֲלוֹם וּבְיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן לְמָחָר יִתְעַנֶּה. מִי שֶׁיִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת תַּעֲנִית חֲלוֹם לֹא יִתְפַּלֵּל עֲנֵנוּ כִּי לֹא יוּכַל לוֹמַר בְּיוֹם צוֹם תַּעֲנִיתוֹ וּבְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנַחְנוּ, כִּי לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר כֵּן בְּשַׁבָּת. כְּשֶׁחָל בְּשִׁשִּׁי יוֹם תַּעֲנִית שֶׁקּוֹרִין בּוֹ וַיְחַל. (אָז טוֹב יֵלְכוּ מִבְּעוֹד יוֹם לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיֹאכְלוּ מִבְּעוֹד יוֹם לְכָךְ טוֹב אָז שֶׁלֹּא לְאַחֵר וְלֹא לְהַשְׁלִים):

פרשת כי תבוא יום שני

תורה דברים כ״ו: ז׳-י׳

נביאים ישעיהו ס׳: ז׳-י׳

כתובים תהילים מ״ה: י״ג-ט״ז

משנה משנה ביצה ג׳

גמרא ביצה כ״ה א: י״ב-כ״ה ב: ח׳

זוהר ספר הזהר, אמור ל״ח

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ד׳: י׳-י״ב

מוסר ספר חסידים רכ״ח-רכ״ט