חק לישראל - פרשת נצבים יום ראשון

רש״יאַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים. מְלַמֵּד שֶׁכִּנְּסָם מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה בְּיוֹם מוֹתוֹ לְהַכְנִיסָם בַּבְּרִית:
רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם. רָאשֵׁיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם:
זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם. הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ כל איש ישראל:
למען הקים אתך היום לו לעם. כָּל כָּךְ הוּא נִכְנָס לִטְרֹחַ לְמַעַן קַיֵּם אוֹתְךָ לְפָנָיו לְעָם:
הַיּוֹם֙. כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא קַיָּם וְהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְכָךְ עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם, וְהַקְּלָלוֹת וְהַיִּסּוּרִין מְקַיְּמִין אֶתְכֶם וּמַצִּיבִין אֶתְכֶם לְפָנָיו; וְאַף הַפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה מִזּוֹ פִּיּוּסִין הֵם, אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה; דָּבָר אַחֵר — אתם נצבים, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִפַּרְנָס לְפַרְנָס — מִמֹּשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ — לְפִיכָךְ עָשָׂה אוֹתָם מַצֵּבָה כְּדֵי לְזָרְזָם; וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כ"ד) וְכֵן שְׁמוּאֵל (שמואל א י"ב) "הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם", כְּשֶׁיָּצְאוּ מִיָּדוֹ וְנִכְנְסוּ לְיָדוֹ שֶׁל שָׁאוּל (עי' תנחומא):

רש״יוְה֤וּא יִֽהְיֶה לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים. לְפִי שֶׁדִּבֵּר לְךְ וְנִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיף אֶת זַרְעָם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, לְכָךְ הוּא אוֹסֵר אֶתְכֶם בַּשְּׁבוּעוֹת הַלָּלוּ שֶׁלֹּא תַקְנִיטוּהוּ, אַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִבָּדֵל מִכֶּם. עַד כָּאן פֵּרַשְׁתִּי פְּשׁוּטָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים לַקְּלָלוֹת? לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם חוּץ מִמ"ט שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הוֹרִיקוּ פְנֵיהֶם וְאָמְרוּ מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּאֵלּוּ? הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיְּסָם — אתם נצבים היום, הַרְבֵּה הִכְעַסְתֶּם לַמָּקוֹם וְלֹא עָשָׂה אִתְּכֶם כְּלָיָה וַהֲרֵי אַתֶּם קַיָּמִים לְפָנָיו:

נביאים ישעיהו ס״א: י׳-ס״ב: ד׳

כתובים תהילים ט׳: ג׳-ח׳

רש״יהָאוֹיֵב תַּמּוּ. כִּי חֳרָבוֹת הַשִּׂנְאָה לָנֶצַח הֵם עָלָיו כְּחֶרֶב חַדָּה. דָּבָר אַחֵר: חֳרָבוֹת לָנֶצַח – אוֹתוֹ אוֹיֵב שֶׁחֳרָבוֹת שִׂנְאָתוֹ הָיְתָה עָלֵינוּ לָנֶצַח, וְזֶהוּ עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְעֶבְרָתוֹ שָׁמְרָה נֶצַח״ (עמוס א: יא). לָשׁוֹן אַחֵר: חֳרָבוֹת – לְשׁוֹן חֻרְבָּן, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח, וְכֵן נֶאֱמַר ״שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תָשֻׁבְנָה״ (יחזקאל לה: ט):
וַה׳ לְעוֹלָם יֵשֵׁב וְגוֹ׳. שֵׁם שָׁלֵם וְכִסֵּא שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסְאוֹ; אֲבָל קוֹדֶם שֶׁיִּמָּחֶה כְּתִיב ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז: טז) – כֵּס חָסֵר וְשֵׁם חָלוּק:

משנה משנה תרומות ח׳

א. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵרְשֵׁךְ, וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, מֵת רַבָּךְ, אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה, אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, פְּסוּלִים. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. נוֹדַע שֶׁהוּא בַעַל מוּם, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה:

ברטנורההָאִשָּׁה. בַּת יִשְׂרָאֵל הַנְּשׂוּאָה לְכֹהֵן:
מֵת רַבָּךְ. וִירָשׁוֹ בֶן בִּתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹ בִתּוֹ הַנְּשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל:
שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה. וּפָסוּל מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. בְּכֻלְּהוּ:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ דַּוְקָא בְּאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בְּעֶרֶב פֶּסַח, מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנּוֹ בָּהוּל, שֶׁהַשָּׁעָה דְחוּקָה וְעוֹמֵד לְבַעֵר הֶחָמֵץ שֶׁל תְּרוּמָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. דִּכְתִיב (דברים לג) בָּרֵךְ ה'‏ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה, אֲפִלּוּ חָלָל שֶׁבּוֹ פֹּעַל יָדָיו תִּרְצֶה:

ברטנורההָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל. תָּלַשׁ אֶשְׁכּוֹל מִגֶּפֶן שֶׁבַּגִּנָּה וְהָיָה אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנִּכְנַס לֶחָצֵר, וְחָצֵר קוֹבַעַת לְמַעֲשֵׂר, וַאֲפִלּוּ אֲכִילַת עֲרַאי אֲסוּרָה עַד שֶׁיִּתְרֹם וִיעַשֵּׂר:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמֹר. לֹא שֶׁיֹּאכַל בֶּחָצֵר. אֶלָּא יֵצֵא חוּץ לֶחָצֵר וְיִגְמֹר לֶאֱכֹל הָאֶשְׁכּוֹל בַּגִּנָּה:
לֹא יִגְמֹר. וַאֲפִלּוּ בַּגִּנָּה, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:
חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת. וְהָיָה אוֹכֵל אֲכִילַת עֲרַאי, וְשַׁבָּת קוֹבַעַת לְמַעֲשֵׂר וַאֲפִלּוּ אֲכִילַת עֲרַאי אֲסוּרָה:
יִגְמֹר. לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל בַּשַּׁבָּת עַצְמוֹ מוֹדֶה דְּאָסוּר:
לֹא יִגְמֹר. אֲפִלּוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

ברטנורהיִשָּׁפֵךְ. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם אִבּוּד תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ, שֶׁמָּא שָׁתָה מִמֶּנּוּ נָחָשׁ:
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִים מֻתָּרִים. שֶׁאֵין נָחָשׁ שׁוֹתֶה מֵהֶן. אֶלָּא שֶׁהַדְּבַשׁ וְהַצִּיר וְהַמּוּרְיָס וְשׁוּמִים כְּתוּשִׁים, כָּל אֵלּוּ הֻזְכְּרוּ בַגְּמָרָא לֶאֱסֹר, שֶׁהַנָּחָשׁ שׁוֹתֶה מֵהֶן:
כַּמָּה יִשְׁהוּ. כַּמָּה יַעַמְדוּ מְגֻלִּין:
הָרַחַשׁ. הַנָּחָשׁ, וּלְפִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל גְּחוֹנוֹ קָרוּי רַחַשׁ, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְהַלֵּךְ אֶלָּא כְּרוֹחֵשׁ וּמִתְנַעְנֵעַ:
מִמָּקוֹם קָרוֹב. פֵּרְשׁוּ בוֹ (חולין י:) כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת אֹזֶן הַכְּלִי וְיִשְׁתֶּה וְיַחֲזֹר לְחוֹרוֹ:

ברטנורהשִׁעוּר הַמַּיִם. לִהְיוֹת אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי:
כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶן מָרָה. אִם הָיוּ מְרֻבִּים כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֶרֶס הַנָּחָשׁ יִפָּסֵד וְיֹאבַד בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי. וְיוֹדְעִין הָיוּ כַּמָּה אֶרֶס הַנָּחָשׁ מַטִּיל בְּפַעַם אַחַת:
מָרָה. הָאֶרֶס שֶׁהַנָּחָשׁ מַטִּיל קָרוּי מָרָה:
בְּכֵלִים כָּל שֶׁהֵן. אֲפִלּוּ מְרֻבִּין כָּל שֶׁהֵן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי כְּשֶׁהַמַּיִם בַּכֵּלִים:
וּבַקַּרְקָעוֹת עַד אַרְבָּעִים סְאָה. יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גִּלּוּי, טְפֵי מֵהָכִי אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּלּוּי, שֶׁהָאֶרֶס מִתְבַּטֵּל בָּהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וּמַעְיָן הַמּוֹשֵׁךְ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּלּוּי. וּמַיִם מְגֻלִּים כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹתָן כָּךְ אָסוּר לְהַשְׁקוֹתָן לִבְהֶמְתּוֹ, וְלִרְחֹץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּלְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּשׁוּם תַּשְׁמִישׁ:

ברטנורהסְפֵק טֻמְאָה. כְּגוֹן שְׁתֵּי חָבִיּוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע שֶׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן וְלֹא יְדִיעַ לְהֵי מִנַּיְהוּ, וּשְׁתֵּיהֶן תְּלוּיוֹת:
בִּמְקוֹם הַתֻּרְפָּה. מָקוֹם שֶׁל הֶפְקֵר וְעוֹמֶדֶת לִפָּסֵד שָׁם:
יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע. דַּעֲדַיִן מֻזְהָר עַל שְׁמִירָתָהּ, דִּכְתִיב (במדבר יח) אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, בִּשְׁתֵּי תְרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת תְּרוּמָה תְלוּיָה, דְּתַרְוַיְהוּ בָּעוּ שִׁמּוּר:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר וְכוּ'. דְּסָבַר תְּרוּמֹתָי כְּתִיב בְּלֹא וָי"ו, וְיֵשׁ אֵם לַמָּסֹרֶת:
אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. שֶׁאֵין צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ, וְאַף אָסוּר לִגְרֹם לָהּ טֻמְאָה. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(י) הָכִי מַסִּיק הָרַ"שׁ. דְּאִלּוּ חָבִית אַחַת וְסָפֵק אִם נִטְמֵאת אֵין כָּאן סְפֵק טֻמְאָה, שֶׁאִם הִיא בִרְשׁוּת הַיָּחִיד קַיְמָא לָן דִּסְפֵקוֹ טָמֵא וַדַּאי, וְאִם הִיא בִרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר. אֲבָל כְּשֶׁהֵם שְׁתֵּי חָבִיּוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵין לְטַמֵּא שְׁתֵּיהֶם, דְּמִמָּה נַפְשָׁךְ חַד מִנַּיְהוּ טְהוֹרָה, דְּלֹא יָלְפִינַן מִסּוֹטָה דִּסְפֵק טֻמְאָה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא אֶלָּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת. וְעַיֵּן בְּרֵישׁ פֶּרֶק ח'‏ דְּנָזִיר:
(יא) וְיֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, הַמֵּ"ם בְּחוֹלָ"ם (וְעַיֵּן בְּכוֹרוֹת דַּף לד):
(יב) יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה. דְּמֵעַכְשָׁיו אֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה שֶׁמָּא טְמֵאָה הִיא, וְלֹא לְזִלּוּף שֶׁמָּא טְהוֹרָה וְאָסוּר לְאַבְּדָהּ, הִלְכָּךְ יְגַלֶּנָּה וְתִטַּמֵּא וּתְהֵא רְאוּיָה לְזִלּוּף. רַשִׁ"י:

ברטנורהבַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה. מָקוֹם שֶׁעוֹצְרִים שָׁם:
וְהַתַּחְתּוֹנָה. בּוֹר עַל פְּנֵי הַגַּת שֶׁהַיַּיִן יוֹרֵד לְתוֹכוֹ:
טְמֵאָה. חֻלִּין טְמֵאִים יֵשׁ בָּהּ, וּרְאוּיִין לוֹ בִּימֵי טֻמְאָתוֹ, אוֹ לְמִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה, וְאִם תִּפֹּל לְתוֹכוֹ הַתְּרוּמָה הֲוָה לֵיהּ מְדֻמָּע טָמֵא, וְאַף לַכֹּהֵן לֹא חַזְיָא:
שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית. אִם יָכוֹל לְחַזֵּר אַחַר כֵּלִים וּלְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה קֹדֶם שֶׁתֵּרֵד כֻּלָּהּ וְתִטַּמֵּא:
יַצִּיל. יְחַזֵּר אַחַר כֵּלִים וְיַצִּיל, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ שֶׁיְּחַזֵּר אַחַר כֵּלִים תֵּרֵד מִן הַתְּרוּמָה לַחֻלִּין שֶׁבַּתַּחְתּוֹנָה וְיִפָּסְדוּ הַחֻלִּין, לֹא יְטַמֵּא הַתְּרוּמָה בְּיָדַיִם לְהַצִּיל הַחֻלִּין, כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית הַלֹּג בְּטָהֳרָה, שֶׁהוּא דָּבָר חָשׁוּב:
וְאִם לָאו. שֶׁלֹּא יִמְצָא כְּלִי טָהוֹר, וְסוֹף סוֹף כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה אַזְלָא, בְּהָא פְּלִיגֵי, דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד, לְהַצִּיל אֶת הַחֻלִּין, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אַף עַל גַּב דְּסוֹף סוֹף כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה אַזְלָא, לֹא יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד לְהַצִּיל הַחֻלִּין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

ברטנורהוְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן. טְהוֹרָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה וְכֻלָּהּ הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד, פְּלִיגֵי כְּדִלְעֵיל. וּלְהָכִי קָתָנֵי גַבֵּי שֶׁמֶן נִשְׁפְּכָה וְלֹא נָקַט כְּמוֹ גַבֵּי יַיִן, מִשּׁוּם דִּבְחָבִית שֶׁל שֶׁמֶן [שֶׁנִּשְׁבְּרָה] בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וּבַתַּחְתּוֹנָה חֻלִּין טְמֵאִים, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו תֵּרֵד וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד, מִשּׁוּם דְּשֶׁמֶן רָאוּי לְהַדְלִיק וְלֹא חָשׁוּ לְהֶפְסֵד מֻעָט. וּבְיַיִן נַמִּי לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא דַוְקָא בִּדְאִיכָּא בַּתַּחְתּוֹנָה פָּחוֹת מִמֵּאָה חֻלִּין, שֶׁנַּעֲשִׂין הַחֻלִּין כֻּלָּן מְדֻמָּע וְאִיכָּא הֶפְסֵד, אֲבָל אִי אִיכָּא מֵאָה חֻלִּין כֻּלְּהוּ מוֹדוּ דְּאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד, מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא הֶפְסֵד:

גמרא ברכות ס״ב א: ב׳-ו׳

תַּנְיָא בֶּן עֲזָאי אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר רִבִּי עֲקִיבָא לְבֵית הַכִּסֵּא וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלשָה דְּבָרִים. לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְנִין מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם. וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְרָעִין מְעוֹמֶד אֶלָּא מִיּוֹשֵׁב. וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוּדָה: עַד כָּאן הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ בְּרַבָּךְ. אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. רַב כַּהֲנָא עָאל גָּנָא תּוּתֵהּ פּוּרְיֵהּ דְּרַב שַׁמְעֵהּ דְּשָׂח וְשָׂחַק וְעָשָׂה צְרָכָיו. אָמַר לֵהּ: דָּמֵי פּוּמֵיהּ דְּאַבָּא כִּדְלָא שָׂרִיף תַּבְשִׁילָא. אָמַר לֵהּ כַּהֲנָא הָכָא אַתְּ פּוּק דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא. אָמַר לֵהּ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. מִפְּנֵי מָה אֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּיָמִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לַפֶּה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה בָּהּ טַעֲמֵי תּוֹרָה. כְּתַנָּאֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁאוֹכֵל בָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה בָּהּ טַעֲמֵי תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי: כָּל הַצָנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא נִצוֹל מִשְּׁלשָה דְּבָרִים: מִן הַנְּחָשִׁים וּמִן הָעַקְרַבִּים וּמִן הַמַּזִּיקִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֲלוֹמוֹתָיו מְיֻשָּׁבִים עָלָיו:

רש״יאחר רבי יהושע וכו' – וביהודה הוה:
עד כאן – כלומר כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו:
דשח ושחק – עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש:
ועשה צרכיו – ושימש מטתו:
כדלא שריף תבשילא – כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך:
שריף – הומי"ר בלע"ז:
שקרובה לפה – רגילין להושיטה לפה:
שקושר בה תפילין – בזרוע שמאלו:
טעמי תורה – נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל:
מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין – דמתוך צניעתו מתנהג בנחת ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו ואף המזיקין חסין עליו:
חלומותיו מיושבין עליו – שאין המזיקין מבהילין אותו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא תניא [שנינו] בברייתא במסכת דרך ארץ, אמר ר' עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע, שהיה רבו, לבית הכסא, ולמדתי ממנו, מהתבוננות בהנהגתו שם, שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין (מתפשטים) מעומד אלא מיושב מתוך צניעות, ולמדתי שאין מקנחין ביד ימין אלא בשמאל. אמר ליה [לו] בן עזאי תלמידו של ר' עקיבא: עד כאן העזת פניך ברבך להתבונן כל כך?! אמר ליה [לו]: תורה היא, וללמוד אני צריך.
וכעין זה מסופר שרב כהנא על, גנא תותיה פורייה [נכנס, ושכב תחת מיטתו] של רב. שמעיה [שמע אותו] את רב שהוא שח עם אשתו, ושחק עמה, ועשה צרכיו (שימש מטתו). אמר ליה [לו] רב כהנא לרב: דמי פומיה [דומה פיו] של אבא, רב, כמי שלא שריף תבשילא [אכל תבשיל], שנראה שהוא מתנהג בחמדנות. אמר ליה [לו]: כהנא, הכא את [כאן אתה]? פוק, דלאו ארח ארעא [צא, שאין זה דרך ארץ]. אמר לו רב כהנא: תורה היא, וללמוד אני צריך.
ב ושואלים: מפני מה אין מקנחין ביד ימין אלא בשמאל? אמר רבא: מפני שהתורה ניתנה בימין, וכפי שנאמר: "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב). רבה בר בר חנה אמר: הטעם הוא מפני שהיא, יד ימין קרובה לפה. שהאדם רגיל להשתמש בה לאכילה. ור' שמעון בן לקיש אמר: מפני שקושר בה את התפילין על ידו השמאלית. ורב נחמן בר יצחק אמר: מפני שמראה בה טעמי תורה, שבשעה שקורא בתורה הוא מחווה בידו ומוליך אותה לפי טעם הנגינה.
ומעירים כי דברים אלה הם כתנאי [כמחלוקת תנאים] שכבר עסקו בענין דומה. ששנינו, ר' אליעזר אומר: הקינוח ביד ימין אסור מפני שאוכל בה. ר' יהושע אומר: מפני שכותב בה. ר' עקיבא אומר: מפני שמראה בה טעמי תורה.
אמר ר' תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים — מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין. ויש אומרים שאף חלומותיו מיושבים עליו.

זוהר ספר הזהר, בא ב׳

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (איוב א') וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיְהִי הַיּוֹם דָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים לְמֵידָן עָלְמָא. כְּגַוְנָא דָּא וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה הַהוּא יוֹמָא יוֹם טוֹב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אִנּוּן רַבְרְבִין מְמַנָּן שְׁלִיחָן בְּעָלְמָא לַאֲשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נְשָׁא. לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ אֲבָל לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ בְּהַאי קְרָא אַשְׁכַּחְנָא רְחִימוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּהַנֵּי שְׁלִיחָן דְּאִנּוּן מְמַנָּן לַאֲשְׁגָּחָא עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נְשָׁא אָזְלִין וְשָׁטָאן וְנָטְלִין אִנּוּן עוֹבָדִין כֻּלְּהוּ וּבְיוֹמָא דְּקָאִי דִּינָא לְמֵיקָם לְמֵידָן עָלְמָא אִתְעֲבִידוּ קָטֵגוֹרִין לְמֵיקָם עֲלַיְהוּ דִּבְנֵי נְשָׁא. וְתָא חָזֵי מִכָּל עַמִּין דְּעָלְמָא לָא קַיְּמָא לַאֲשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדֵיהוֹן בַּר יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְהוּ בְּגִין דְּאִלֵּין בְּנִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכַד לָא אִשְׁתַּכָּחוּ עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל כִּדְקָא יָאוּת כִּבְיָכוֹל אִנּוּן מְמַנָּן שְׁלִיחָן כַּד בָּעָאן לְקַיְּמָא עַל אִנּוּן עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל עַל יְיָ וַדַּאי קַיְּמִין דְּהָא כַּד יִשְׂרָאֵל עָבְדִין עוֹבָדִין דְּלָא כַּשְׁרָן כִּבְיָכוֹל מַתִּישִׁין חֵילָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכַד עָבְדִין עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן יָהֲבִין תֻּקְפִּין וְחֵילָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְעַל דָּא כְּתִיב תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים בַּמֶּה בְּעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן וְעַל דָּא בְּהַהוּא יוֹמָא כֻּלְּהוּ רַבְרְבָן מְמַנָּן אִתְכַּנָּשׁוּ עַל יְיָ עַל יְיָ וַדַּאי דְּהָא כֵּיוָן דְּעַל יִשְׂרָאֵל אִתְכַּנָּשׁוּ עֲלֵיהּ אִתְכַּנָּשׁוּ. וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם גַּם לְאַסְגָּאָה עֲלַיְהוּ דְּכֻלְּהוּ אַתְיָן לְמֶהֱוֵי קָטֵגוֹרִין עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וְדָא אִתּוֹסָף עֲלַיְהוּ בְּגִין דְּאִיהוּ דִּלְטוֹרָא רַבְרְבָא מִכֻּלְּהוּ קָטֵגוֹרָא מִכֻּלְּהוּ כֵּיוָן דְּחָמָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּכֻלְּהוּ אַתְיָן לְקַטְרָגָא מִיָּד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאָן הֲוָה אָתֵי אֶלָּא לְאַיְּתָא עוֹבָדָא לִרְעוּתֵיהּ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן וְגוֹ'. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ וַיֹּאמֶר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּיִשּׁוּבָא דְּאַרְעָא אִתְמְּסָר לְסִטְרִין אָחֳרָנִין. בַּר אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדָאָה כֵּיוָן דְּאָמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ אַשְׁגַּח קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי דִּלְטוּרָא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל מִיָּד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן הַשַּׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ חָמָא שַׁעְתָּא לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא בַּמֶּה דְּיִתְעַסַק וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וְהָא אוֹקְמוּהָ:

תרגום הזוהררַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (איוב א') וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים לְהִתְיַצֵב וְגוֹ'. וַיְהִי הַיּוֹם, זֶהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָם לָדוּן אֶת הָעוֹלָם. כְּעֵין זֶה, וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה, יוֹם הַהוּא, יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים: אֵלּוּ הֵם הַשָּׂרִים הַמְּמוּנִים הַשְּׁלִיחִים בָּעוֹלָם לְהַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם. לְהִתְיַצֵב עַל ה', כְּדִכְתִיב וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אֲבָל, לְהִתְיַצֵב עַל ה', בַּמִּקְרָא הַזֶּה מָצָאתִי אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁלִיחִים שֶׁהֵם מְמֻנִּים לְהַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם, הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם וְלוֹקְחִים אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם, וּבַיּוֹם שֶׁהַדִּין עוֹמֵד לָקוּם, לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, נַעֲשׂוּ מַשְׂטִינִים לַעֲמֹד לְהַשְּׂטִין עַל בְּנֵי הָאָדָם. וּבֹא וּרְאֵה, מִכָּל הָעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָם עוֹמְדִים הַמְּמֻנִּים לְהַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂיהֶם, חוּץ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בָּנִים אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכַאֲשֶׁר לֹא נִמְצְאוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, כִּבְיָכוֹל, אֵלּוּ מְמֻנִּים הַשְּׁלִיחִים, כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲמֹד עַל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֵם עוֹמְדִים עַל ה'. כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם טוֹבִים, כִּבְיָכוֹל, מַחֲלִישִׁים כֹּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים, נוֹתְנִים גְּבוּרָה וְכֹחַ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב, תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים. בַּמֶּה נוֹתְנִים עֹז. בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל הַשָּׂרִים הַמְּמֻנִּים הִתְקַבְּצוּ עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי, כִּי כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַבְּצוּ לְהַשְּׂטִין עַל יִשְׂרָאֵל, נִמְצָאִים מִתְקַבְּצִים עַל ה'. וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם הַמִּלָּה גַּם רוֹמֵז לְרַבּוֹת עַל בְּנֵי הָאֱלֹקִים, כִּי כֻּלָּם בָּאִים לִהְיוֹת מַשְׂטִינִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְזֶה, הַשָּׂטָן, נִתּוֹסָף עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַלְשִׁין הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ לְהַשְּׂטִין, מִיָּד, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא. וְכִי לֹא יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאַיִן הָיָה בָּא, אֶלָּא לְהָבִיא הַדָּבָר לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן וְגוֹ': וַיַּעַן הַשָׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ. מִכָּאן לָמַדְתִּי, שֶׁיִּשּׁוּב הָאָרֶץ נִמְסָר לְצַד הָאֲחֵרִים, דְּהַיְנוּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, חוּץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַדָּהּ, שֶׁהִיא בִּקְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, שֶׁאֶרֶץ סְתָם, פֵּרוּשָׁהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁרָצָה לִהְיוֹת מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל אִיּוֹב אוֹ אֲחֵרִים הַנֶּחֱשָׁבִים עַל הָאֻמּוֹת יוֹשְׁבֵי שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, מִיָּד וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הַשַּׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב וְגוֹ'. רָאָה שֶׁעַתָּה הוּא הַשָּׁעָה לָתֵת לַשָּׂטָן חֵלֶק בַּמֶּה שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ, וְיִתְרַחֵק מִן יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בֵּאֲרוּהוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ה׳: ח׳-י׳

א. אֵין מְזַמְּנִין אֶלָא עַל מִי שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת פַּת וּלְמַעְלָה. שִׁבְעָה שֶׁאָכְלוּ פַּת וּשְׁלֹשָה אָכְלוּ עִמָּהֶן יָרָק אוֹ צִיר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְטָרְפִין לְזַמֵּן בְּשֵׁם וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ מֵאוֹכְלֵי הַפַּת אַבָל שִׁשָּׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת אַרְבָּעָה יֶרֶק אֵין מִצְטָרְפִין עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלֵי הַפַּת רֹב הַנִּכָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אְמוּרִים. עְשָׂרָה אַבָל בִּשְׁלֹשָה צָרִיךְ שֶׁיֹּאכְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן כַּזַּיִת פַּת וְאַחַר כָּךְ מְזַמְּנִין.

ב. שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וְגָמְרוּ מִלֶאֱכֹל וּבָא שְׁלִישִׁי וְאָכַל אִם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל עִמּוֹ כָּל שֶׁהוּא וַאְפִלוּ מִשְּׁאָר אוֹכְלִין מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. וְחָכָם גָּדוֹל שֶׁבַּמְסֻבִּין הוּא שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בָּא אֶלָא בָּאַחְרוֹנָה.

ג. שְׁלֹשָה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד אֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק עַד עֶשְׂרִים שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵחָלְקוּ וְתִהְיֶה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן לְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק בְּזִמּוּן הַכֹּל יֵשׁ לָהֶם לֵחָלֵק.

מוסר שערי תשובה ג׳: קע״ז

הַקּוֹבֵע עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּדֶרֶךְ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שְׁתַּיִם רָעוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה. הָאֶחָד כִּי כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְהַשֵּׁנִי כִּי הוּא בָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי אֵיךְ לֹא זָכַר וְלֹא שָׂם עַל לִבּוֹ כִּי בָּעִתִּים הָהֵם אְשֶׁר הוּא מַשְׁחִיתָם יוּכַל לְהַשִׂיג הַנְּעִימוּת וְלִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָם אִם יִקְבַּע הָעִתִּים הַמְזֻמָּנִים הָהֶם לַתּוֹרָה אְשֶׁר הוּא פָּנוּי בָּהֶם מִמְּלַאכְתּוֹ וַעְסָקָיו וְאֵין זֶה כִּי אִם בְּבוֹז לִבּוֹ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא וּמִלְבַד אְשֶׁר אָבַד טוֹבָה הַרְבֵּה יִשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ כִּי אַשְׁמַת הַבִּטּוּל מִן הַתּוֹרָה בְּעֵת הַיְכֹלֶת לַעְסֹק בָּהּ אֵשׁ הִיא עַד אְבַדּוֹן תֹּאכֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ (במדבר טז) כִּי דְבַר ה' בָּזָה. כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעְסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לָךְ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַהוֹלֵךְ לְמָקוֹם אְשֶׁר אָסְפוּ שָׁמָּה אְסִיפָה לִשְׂחוֹק זֶה הוּא מוֹשַׁב לֵצִים וְעָלָיו אוֹמֵר הַכָּתוּב (תהילים א) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. וְנֶאֱמַר אַחְרָיו. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. לָמַדְתָּ, כִּי מוֹשַׁב לֵצִים מֵבִיא לִידֵי בִּטּוּל תּוֹרָה. וַאְשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לַעְסֹק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעוֹתָיו הַבְּטֵלוֹת יִתְעַשֵּׁת לְנַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאבַד וְיִתְבּוֹדֵד בָּהֶן לַחְשֹׁב עַל קִצוֹ וּלְהָבִין לְאַחְרִיתוֹ וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וְלִקְנוֹת מַעְלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

תורה דברים כ״ט: ט׳-י״ד