חק לישראל - פרשת נצבים יום שני

רש״יוְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ. לְשׁוֹן בְּרָכָה, יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ לֵאמֹר, לֹא יְבוֹאוּנִי קְלָלוֹת הַלָּלוּ, אַך שלום יהיה לי:
וְהִתְבָּרֵ֨ךְ. בנדי"רא שו"יא בְּלַעַז, כְּמוֹ וְהִתְגַּלָּח, וְהִתְפַּלֵּל:
בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ. בְּמַרְאִית לִבִּי, כְּמוֹ (במדבר כ"ד) "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב", כְּלוֹמַר, מַה שֶּׁלִּבִּי רוֹאֶה לַעֲשׂוֹת:
לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה. לְפִי שֶׁאוֹסִיף לוֹ פֻּרְעָנוּת עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עַד הֵנָּה בְשׁוֹגֵג, וְהָיִיתִי מַעֲבִיר עֲלֵיהֶם, וְגוֹרֵם עַתָּה שֶׁאֲצָרְפֵם עִם הַמֵּזִיד וְאֶפָּרַע מִמֶּנּוּ הַכֹּל, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס "בְּדִיל לְאוֹסָפָא לֵהּ חֶטְאֵי שָׁלוּתָא עַל זְדָנוּתָא" — שֶׁאוֹסִיף לוֹ אֲנִי הַשְּׁגָגוֹת עַל הַזְּדוֹנוֹת:
הָרָוָ֖ה. שׁוֹגֵג, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְאָדָם שִׁכּוֹר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא מִדַּעַת:
הַצְּמֵאָֽה. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִדַּעַת וּבְתַאֲוָה:

נביאים ישעיהו ס״ב: ה׳-ח׳

כתובים תהילים מ״ה: י״ז-מ״ו: ב׳

משנה משנה ביצה ד׳

ברטנורההַמֵּבִיא. מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. בְּתוֹךְ הַתְּחוּם:
לֹא יְבִיאֵם וְכוּ'. לָתֵת שָׁלֹשׁ וְאַרְבַּע כַּדּוֹת בְּתוֹךְ סַל אוֹ קֻפָּה וְיִשָּׂאֵם, מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כְּמַעֲשֵׂה חֹל לָשֵׂאת מַשָּׂאוֹת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁנּוֹת מֻתָּר:
אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ. אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, דְּמוּכַח דִּלְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב:
אוֹ לְפָנָיו. בְּיָדוֹ:
וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן. לְהֶסֵּק אוֹ לִבְהֵמָה:
וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זִמְּנָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וְלֹא הָיָה רָגִיל לְהַסִּיק מִמֶּנָּה, דְּלֵית לֵיהּ לְהַאי תַּנָּא מֻקְצֶה:
אֲבָל לֹא בָעֵצִים [שֶׁבַּמֻּקְצֶה]. רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים קְרוּיָה מֻקְצֶה, עַל שֵׁם שֶׁהִיא מֻקְצָה לְאָחוֹר וְאֵין נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים לָהּ תָּדִיר. וְהָנָךְ עֵצִים דְּאָיְרֵי בְּהוּ הָכָא הֵן קוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל אֲרָזִים הָעוֹמְדוֹת לְבִנְיָן, דְּמֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס נִינְהוּ, שֶׁדְּמֵיהֶן יְקָרִים, וּבְהָא אֲפִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלֵית לֵיהּ מֻקְצֶה מוֹדֶה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וּמְסַיֵּם רַשִׁ"י אוֹ עַל יְדֵי עֵרוּב. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף דְּמַשְׁמַע מִדְּבָרָיו דִּבְמוֹלִיךְ הַכַּדִּים בַּחוּץ בִּמְקוֹם הָרוֹאִים דַּוְקָא הוּא דְּאָמְרִינַן דְּלֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה, אֲבָל לְטַלְטֵל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין רוֹאִין כְּגוֹן מִזָּוִית לְזָוִית בְּאוֹתוֹ בַּיִת, מֵבִיא כִּי הֵיכִי דְבָעֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ב) אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט, דְּעַל כְּתֵפוֹ מֵבִיא אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, וּבְסַל וּבְקֻפָּה מֵבִיא שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה, וְהוּא הַדִּין אִיפְּכָא, דִּלְעוֹלָם אִסּוּרָא בְּסַל וְקֻפָּה וְהַהֶתֵּר בִּכְתֵפוֹ, דִּבְשִׁנּוּי תַּלְיָא מִלְּתָא, לֹא בַּמִּסְפָּר:
(ג) וְשָׁם נוֹתְנִין עֵצִים וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לִטֹּל עַד זְמַן מְרֻבֶּה. רַשִׁ"י:

ברטנורהאֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה. אֲפִלּוּ סֻכָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן בְּפֶסַח אוֹ בַּעֲצֶרֶת, אֵין נוֹטְלִים מִמֶּנָּה עֵצִים בְּיוֹם טוֹב, מִשּׁוּם סְתִירַת אֹהֶל:
אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. כְּגוֹן קָנִים הַזְּקוּפִים סָמוּךְ לַדְּפָנוֹת וְלֹא נֶאֶרְגוּ עִם הַדֹּפֶן, דְּלֹא בָּטְלוּ לְגַבֵּי דֹּפֶן, לְפִיכָךְ נוֹטְלִים מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב:
מְבִיאִין עֵצִים. תְּלוּשִׁים:
מִן הַשָּׂדֶה. שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם, מִן הַמְּכֻנָּס:
וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְּפֻזָּר. מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא הִלְכָתָא אֵין מְבִיאִין עֵצִים אֶלָּא מִן הַמְּכֻנָּסִים שֶׁבַּקַרְפֵּף. וּמִן הַשָּׂדֶה לֹא יָבִיא כְּלָל, וַאֲפִלּוּ מִן הַמְּכֻנָּסִים, דְּלָאו דַּעְתֵּיהּ עִלָּוָיְהוּ הוֹאִיל וְאֵינָן מִשְׁתַּמְּרִים שָׁם. אֲבָל מִן הַקַּרְפֵּף שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּר וּמֻקָּף סָבִיב, כְּשֶׁהֵן מְכֻנָּסִין דַּעְתֵּיהּ עִלָּוָיְהוּ:
כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר. מַמָּשׁ. וְהוּא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת מִפֶּתַח שֶׁמִּשְׁתַּמֵּר, דְּרַבִּי יְהוּדָה תַּרְתֵּי בָעֵי, סָמוּךְ לָעִיר וּפוֹתַחַת. וּמִשּׁוּם דְּקָסָבַר סְתָם קַרְפִּיפוֹת יֵשׁ לָהֶם פּוֹתַחַת, מִשּׁוּם הָכִי לֹא חָשׁ לְהַזְכִּירָהּ:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת. כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת לֹא בָּעִינַן סָמוּךְ, אֶלָּא אֲפִלּוּ רָחוֹק עַד קָרוֹב לְסוֹף תְּחוּם שַׁבָּת. וְאִם הוּא סָמוּךְ לֹא בָּעִינַן פּוֹתַחַת. וּבְסָמוּךְ בְּלֹא פּוֹתַחַת אוֹ פּוֹתַחַת בְּלֹא סָמוּךְ שָׁרֵי. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(ד) דִּבְשֶׁל מִצְוָה אָסוּר לֵהָנוֹת כָּל יְמֵי הַסֻּכּוֹת כִּדְיָלְפִינַן בַּגְּמָרָא:
(ה) וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לַסָּמוּךְ לַסְּכָךְ, שֶׁהַסְּכָךְ אֵינוֹ אָרוּג, לְפִיכָךְ הַכֹּל שָׁוֶה הָעֶלְיוֹן כַּתַּחְתּוֹן סְכָךְ הוּא. רַשִׁ"י:
(ו) הַמְכֻנָּס. אִם כִּנְסָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, דְּגָלֵי דַעְתֵּיהּ דַּעֲלַיְיהוּ סָמַךְ. רַשִׁ"י. וְלָאו דַוְקָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֶלָּא כָּל שֶׁהֵם מְכֻנָּסִים קֹדֶם יוֹם טוֹב דַּעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ:
(ז) וְטַעְמָא מִשּׁוּם דְּכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִסְגֶּרֶת מֵחֲזֵי כְּחָצֵר וְלֹא הָוֵי עֵצִים שֶׁבְּתוֹכוֹ כְּמֻקְצִים. בֵּית יוֹסֵף:
(ח) וּשְׁמַע מִנָּהּ דְּבָעִינַן מִיהַת שֶׁלֹּא יְהוּ מֻקְצִים דְּהָא חֲדָא מִתַּרְתֵּי מִיהוּ בָעֵי רַבִּי יוֹסֵי:

ברטנורהאֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת. הַסְּדוּרוֹת בָּאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַקְּמוּ, וְעוֹמְדוֹת לְבִנְיָן:
וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְקַרְדֹּם. מַתְנִיתִין חִסּוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, אֲבָל מְבַקְּעִין מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּכְשֶׁהֵן מְבַקְּעִין אֵין מְבַקְּעִין לֹא בַקַּרְדֹּם:
וְלֹא בִמְגֵרָה. כְּעֵין סַכִּין אָרֹךְ מָלֵא פְּגִימוֹת וְקוֹצְצִין בּוֹ עֵצִים עָבִים. וּכְלִי אֻמָּן הוּא:
מַגָּל. אַף הוּא כְּלִי אֻמָּן, וְנִרְאֶה כְּרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה:
אֶלָּא בְקוֹפִיץ. סְתָם קוֹפִיץ הוּא סַכִּין שֶׁל קַצָּבִים, וְאֵינוֹ כְּלִי אֻמָּן. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שְׁנֵי רָאשִׁין, רֹאשׁ אֶחָד רָחָב וְנִקְרָא צַד נַקְבוּת, וְרֹאשׁ אֶחָד צָר וְנִקְרָא צַד זַכְרוּת, וְאֵין מְבַקְּעִין בּוֹ אֶלָּא בְּצַד זַכְרוּת שֶׁלּוֹ:
נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. וְלֹא אָמְרִינַן מֻקְצִים מֵחֲמַת אִסּוּר הֵן דְּאֵין יָכֹל לְפָחֲתוֹ בְּיוֹם טוֹב וַאֲסַח דַּעְתֵּיהּ מִנַּיְהוּ, דְּבַיִת דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין מַיְרֵי שֶׁאֵינוֹ בָּנוּי בְּטִיט וּבְסִיד אֶלָּא סָדוּר שֶׁל לְבֵנִים זוֹ עַל זוֹ בְּלֹא טִיט, וְהַשְׁתָּא אֵין בִּפְחִיתָתוֹ אִסּוּרָא דְּאוֹרַיְתָא, הִלְכָּךְ לָאו מֻקְצִים נִינְהוּ, כִּי הֵיכִי דְאָמְרִינַן גַּבֵּי טֶבֶל דְּלָאו מֻקְצֶה הוּא שֶׁאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ מְתֻקָּן:
אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה. דְּהוֹאִיל וְאֵין שָׁם טִיט אֶלָּא לְבֵנִים סְדוּרִין זוֹ עַל זוֹ, לֹא הָוֵי סוֹתֵר, וְשָׁרֵי לִפְחוֹת לְכַתְּחִלָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

עיקר תוספות יום טוב(ט) וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְטַעְמָא מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֻקְצִים מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס דְּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן. בֵּית יוֹסֵף:
(י) וְכֵיוָן דְּאִתְקְצַאי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִתְקְצַאי לְכֻלֵּי יוֹמָא. רַשִׁ"י. וּשְׁמַע מִנָּהּ דְּמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמֻקְצֶה אָסוּר, וְאַף עַל גַּב דִּבְשַׁבָּת [פֶּרֶק כד מִשְׁנָה ד] סָתִים לָן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן (עַיֵּן שָׁם), הַיְנוּ טַעְמָא דְּשַׁבָּת חֲמִירָא וְלֹא אָתְיָא לְזִלְזוּלֵי בֵּיהּ, סָתַם כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמֵקֵל. יוֹם טוֹב דְּקִיל וְאָתוּ לְזִלְזוּלֵי בֵּיהּ, סָתַם כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמַחְמִיר. גְּמָרָא:
(יא) וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם וְלָמָּה לֹא נֶאֱסַר הַבִּקּוּעַ כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּפְגַּע בְּעֵץ עָבֶה וְלֹא יוּכַל לְהַבְעִירוֹ וְיִמָּנַע מִלְּבַשֵּׁל לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לְבַקֵּעַ בְּשִׁנּוּי. וְכָל הַדְּבָרִים הַדּוֹמִין לָזֶה, מִזֶּה הַטַּעַם הִתִּירוּ מַה שֶּׁהִתִּירוּ וְאָסְרוּ מַה שֶּׁאָסְרוּ. וְהָרַאֲבַ"ד כָּתַב כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לְבַשֵּׁל וְלֶאֱפוֹת בְּלֹא עֵצִים, עָשׂוּ הַבְּקִיעָה כְּדִיכַת מֶלַח שֶׁהִתִּירוּ אוֹתוֹ עַל יְדֵי שִׁנּוּי:
(יב) בְּקַרְדֹּם. סְתָם קַרְדֹּם עָשׂוּי כְּמִין כְּלִי אֻמָּנוּת שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֻכָּפוֹת וְסָרָגוֹת כוּ', וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי פִיּוֹת. רַשִׁ"י:
(יג) מַגָּל. פֵּרֵשׁ בָּעָרוּךְ מַגָּל יָד עָשׂוּי לְשַׁבֵּר עֲצָמוֹת וְעֵצִים, וְהוּא חָלָק:
(יד) שֶׁזֶּה הַצַּד עָשׂוּי לְבַקֵּעַ בּוֹ עֵצִים, וְצַד הָרָחָב קוֹצְצִין בּוֹ הָעֵץ לְרָחְבּוֹ, דְּדָמֵי לִמְלֶאכֶת הָאֻמָּן. רַשִׁ"י:
(טו) וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת מִמָּעוֹת שֶׁעַל הַכַּר דְּמִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק כ"א דְשַׁבָּת, דְּאִם הוּנְחוּ שָׁם מֵעֶרֶב שַׁבָּת הָוֵי בָּסִיס וְאָסוּר, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא הֲוָה אֶלָּא מֻקְצֶה מִדְּרַבָּנָן. וְתֵרְצוּ הָרַמְבַּ"ן וְהָרַ"ן דְּהָכָא הַפֵּרוֹת עַצְמָן רְאוּיִן וְלֹא נַעֲשׂוּ בָּסִיס לַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁדָּבָר אַחֵר גּוֹרֵם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לֵהָנוֹת מֵהֶן, וְאֵינוֹ אֶלָּא כְּאִלּוּ הָיָה פֵּרוֹתָיו בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַהֲלוֹךְ שָׁם, וְהָכִי נַמִּי גַּבֵּי טֶבֶל:

ברטנורהוְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר. שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ שֶׁמֶן, וְעוֹמֵד בִּפְנֵי הָאֵשׁ כָּל זְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶן בְּתוֹכוֹ, וְאֵינוֹ נִשְׂרָף: מליח. דג
מָלִיחַ. דָּג:
אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם. אִם נָפַל לְתוֹכָן מִטְּפוּלָהּ שֶׁל תַּנּוּר וּמִן הַטִּיחַ, אֵין גּוֹרְפִין אוֹתָן, דִּמְתַקֵּן מָנָא הוּא. וְאָתְיָא כְּרַבָּנָן דְּאָמְרֵי מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ אֲסִירֵי:
מְכַבְּשִׁין. מַשְׁכִּיבִין אֶת הָאֵפֶר וְאֶת הֶעָפָר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חָלָק. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱפוֹת אֶלָּא אִם כֵּן גָּרַף, מֻתָּר:
מַקִּיפִין. מְקָרְבִין זוֹ אֵצֶל זוֹ. כְּמוֹ אֵין מַקִּיפִין בְּרֵיאָה:
לִשְׁפֹּת. לַעֲרֹךְ וּלְהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶם קְדֵרָה, וְהָאוּר בֵּין שְׁתֵּי הֶחָבִיּוֹת. וְאָסַר לַהּ מִשּׁוּם דְּדָמֵי לְבִנְיָן:
[וְאֵין סוֹמְכִין] אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת. דְּלֹא נִתְּנוּ עֵצִים אֶלָּא לַהַסָּקָה. וּבְקַעַת, עֵצִים שֶׁנִּתְבַּקְעוּ:
וְכֵן הַדֶּלֶת. אֵין סוֹמְכִין אוֹתָהּ בִּבְקַעַת, דְּעֵצִים מֻקְצִים הֵם אֵצֶל כָּל תַּשְׁמִישׁ חוּץ מִן הַהַסָּקָה:
וְאֵין מַנְהִיגִים אֶת הַבְּהֵמָה בְּמַקֵּל. מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כְּמוֹלִיכָהּ לִמְכֹּר בַּשּׁוּק:

עיקר תוספות יום טוב(יז) אֵין שׁוֹבְרִין. כְּשֶׁצּוֹלִין דָּגִים עַל הָאַסְכָּלָה חוֹתְכִים קָנִים אוֹ קַשׁ שִׁבָּלִין אוֹ שׁוֹבְרִים חֲרָסִים אוֹ חוֹתְכִין נְיָר כוּ'‏ וְסוֹדְרִים עַל גַּבֵּי הָאַסְכָּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּתֶּכֶת מִתְחַמֵּם וְשׂוֹרֵף אֶת הַדָּג. רַשִׁ"י:
(יח) מְסַיֵּם רַשִׁ"י מַשְׁפִּילוֹ וּמַשְׁוֵהוּ שֶׁלֹּא יִגַּע בַּפַּת שֶׁמְּדֻבָּקִין בְּדָפְנוֹתָיו וְיִשְׂרְפֶנּוּ:
(יט) וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא, כְּמוֹ שְׁפֹת הַסִּיר (מְלָכִים ב ד):
(כ) מִדְּרַבָּנָן, מִשּׁוּם דְּמִתְחַזֵי כְּאָהֳלָא. רַשִׁ"י:
(כא) גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְיֻחָדִין אֶלָּא לַהַסָּקָה בִּלְבַד אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם וְיֵשׁ לָהֶם דִּין מֻקְצֶה גַבֵּי שְׁאָר מְלָאכוֹת:
(כב) גְּמָרָא, וְכִי תֵימָא וְלָמָּה לָן הַאי טַעְמָא, תֵּיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם מֻקְצֶה דְהָעֵצִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אִיכָּא לְמֵימַר נָפְקָא מִנָּהּ דַּאֲפִלּוּ אַזַמְּנֵיהּ מֵאֶתְמוֹל דְּלָאו מֻקְצֶה הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי אָסוּר מִשּׁוּם דְּנִרְאֶה כוּ'. הָרַ"ן:

ברטנורהמִשֶּׁלְּפָנָיו. מִמַּה שֶּׁלְּפָנָיו בַּבַּיִת:
לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו. לִטֹּל בָּשָׂר הַחוֹצֵץ בֵּין שִׁנָּיו. וּמִשֶּׁלְּפָנָיו לָאו דַוְקָא, דִּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף מִן הֶחָצֵר נַמִּי מֻתָּר לִטֹּל, דְּקָאָמַר כָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וְהָא דְּנָקַט מִשֶּׁלְּפָנָיו, מִשּׁוּם רַבָּנָן דִּפְלִיגֵי דַּאֲפִלּוּ מִשֶּׁלְּפָנָיו לְהַדְלִיק אֵין, לַחֲצֹץ לֹא, דְּסָבְרֵי לֹא נִתְּנוּ עֵצִים אֶלָּא לַהַסָּקָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק. אֲבָל מִן הֶחָצֵר לֹא, דְּהוֹאִיל וְקִסְמִין דַּקִּין הֵן וְטוֹרֵחַ לְקוֹשְׁשָׁן וּלְגַבְּבָן, מֵאֶתְמוֹל לָאו לְהָכִי קַיְמֵי. וּדְקָאָמַרְתְּ נוֹטֵל קֵיסָם לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, אֲנַן אִית לָן דְּאַף מִשֶּׁלְּפָנָיו לֹא יִטֹּל אֶלָּא לְהַדְלִיק, דְּלֹא נִתְּנוּ עֵצִים אֶלָּא לַהַסָּקָה. וּבְתַרְתֵּי פְלִיגֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְאֵין מֻתָּר לִטֹּל קֵיסָם לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו אֶלָּא מֵאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה. וְלֹא יְחַתְּכֶנּוּ וִיתַקְּנֶנּוּ לְכָךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לַח וְרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, שֶׁכָּל דָּבָר הָרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לְחָתְכוֹ בֵּין בְּיוֹם טוֹב בֵּין בְּשַׁבָּת, וְאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי:

ברטנורהאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר. מִשּׁוּם דְּמוֹלִיד וְדָמֵי לִמְלָאכָה, שֶׁבּוֹרֵא הָאֵשׁ הַזֶּה בְּיוֹם טוֹב:
מִן הֶעָפָר. יֵשׁ קַרְקַע כְּשֶׁחוֹפְרִין אוֹתָהּ מוֹצִיאָה אוּר מִמְּקוֹם מַחְפֹּרֶת שֶׁלָּהּ:
וְלֹא מִן הַמַּיִם. נוֹתְנִים מַיִם בִּכְלִי זְכוּכִית לְבָנָה וְנוֹתְנוֹ בַּחַמָּה כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חַם מְאֹד וְהַזְּכוּכִית מוֹצִיאָה שַׁלְהֶבֶת, וּמְבִיאִים נְעֹרֶת וּמַגִּיעִים בַּזְּכוּכִית וְהִיא בּוֹעֶרֶת:
רְעָפִים. כְּלֵי חֶרֶס חֲלוּלִים בְּאֶמְצָעָן שֶׁמְּכַסִּים בָּהֶן הַגַּגּוֹת:
אֵין מְלַבְּנִין. בָּאוּר:
אֶת הָרְעָפִים. דַּוְקָא בִּרְעָפִים חֲדָשִׁים, מִשּׁוּם דְּמַשְׁוֵי לֵיהּ מָנָא בְּהֶסֵּק זֶה, שֶׁהֵן מִתְחַסְּמִין וּמִתְחַזְּקִים עַל יְדֵי הָאוּר:
עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה. הַצָּרִיךְ הַזְמָנָה, וְהַזְמָנָה מוֹעֶלֶת לוֹ:
עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית. שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר נוֹהֵג בָּהּ וְאֵין מְחֻסָּר אֶלָּא הַזְמָנָה. וְהוּא הַדִּין בִּמְעֻשָּׂר וּבִשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ. אֶלָּא אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט, דִּסְתָם מֻקְצֶה לָאו מְעֻשָּׂר הוּא, דִּגְרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים הֵן סְתָם מֻקְצֶה וְאֵין רְגִילִין לְעַשֵּׂר קֹדֶם גְּמַר מְלָאכָה:
מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר. וְסַגִּי בְּהָכִי, דְּיֵשׁ בְּרֵרָה:
עַד שֶׁיִּרְשֹׁם. בְּסִימָן, דְּאֵין בְּרֵרָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(כד) הָעֵצִים. כְּגוֹן שֶׁחוֹכְכִין אוֹתָן זוֹ בְזוֹ אוֹ מַכִּין זוֹ בְזוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא הָאֵשׁ. הָרַמְבַּ"ם:
(כה) עֶרֶב שַׁבָּת. לִרְבוּתָא נָקַט עֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל גַּב דְּסָתִים לָן תַּנָּא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלֵית לֵיהּ מֻקְצֶה, אֲפִלּוּ הָכִי בְּהַךְ מֻקְצֶה דִּגְרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דְּדָחִינְהוּ בַּיָּדַיִם וְלֹא חֲזוּ, שֶׁמַּסְרִיחוֹת כְּשֶׁמִתְיַבְּשִׁין קֹדֶם שֶׁיָּבְשׁוּ:
(כו) וּגְמַר מְלֶאכֶת הַגְּרוֹגָרוֹת בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּמַעַשְׂרוֹת, וַאֲפִלּוּ הָכִי שַׁבָּת קוֹבַעַת לַמַּעַשְׂרוֹת לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. גְּמָרָא:
(כז) עַד שֶׁיִּרְשֹׁם. כְּבֵית הִלֵּל דִּלְעֵיל, וְהָכָא מַחְמִירִין וּבָעֵי שֶׁיִּרְשׁוֹם מִשּׁוּם דְּאַקְצֵיהּ בַּיָּדַיִם. וְדַע דְּמַסְקִינַן בַּגְּמָרָא דְּלַחֲכָמִים אֵין שַׁבָּת קוֹבַעַת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּמַהֲנֵי לֵיהּ דְּלָא בָּעִינַן שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת, וְהָכָא שָׁאנֵי דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר מִכָּאן כוּ'‏ קָבְעָה לֵיהּ. וְהוּא הַדִּין בְּחֹל, אֶלָּא דְגַבֵּי שַׁבָּת קָא מַשְׁמַע לָן דְּטֶבֶל מוּכָן הוּא, שֶׁאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ מְתֻקָּן, וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא ביצה ל״ב א: ט״ו-ל״ב ב: ו׳

וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִים פְּשִׁיטָא לְמַאי חָזֵי תָּנֵי רִבִּי חִיָּיא לֹא נִצְרָכָה אֶלָּא לְמוֹסְרָן לְאוּלַיְירִין לְבוֹ בַּיּוֹם. וּבוֹ בַּיּוֹם מִי שָׁרֵי כִּדְאָמַר רָבָא לְהַזִּיעַ וְקוֹדֶם גְּזֵרָה הָכָא נָמֵי לְהַזִּיעַ וְקוֹדֶם גְּזֵרָה. וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם. מַאי שְׁנָא בְּסַכִּין דְּלָא דְּקָמְתַקֵּן מָנָא בָּאוּר נָמֵי קָא מְתַקֵּן מָנָא תָּנֵי רִבִּי חִיָּיא חוֹתְכָהּ בָּאוּר בְּפִי שְׁתֵּי נֵרוֹת. אָמַר רַב נָתָן בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מוֹחֲטִין אֶת הַפְּתִילָה בְּיוֹם טוֹב. מַאי מוֹחֲטִין. אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר שְׁלֶמְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב לְעִדּוּיֵי חוּשְׁכָא. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּפְּתִילָה שְׁלשָׁה לְהַחְמִיר וּשְׁלשָׁה לְהָקֵל. לְהַחְמִיר אֵין גּוֹדְלִין אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין מְהַבְהֲבִין אוֹתָהּ בָּאוּר וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם. לְהָקֵל מְמַעֲכָהּ בְּיַד וְשׁוֹרָהּ בְּשֶׁמֶן וְחוֹתְכָהּ בָּאוּר בְּפִי שְׁתֵּי נֵרוֹת. וְאָמַר רַב נָתָן בַּר אַבָּא, אָמַר רַב: עֲתִירֵי בָּבֶל יוֹרְדֵי גֵּיהִנָּם הֵם כִּי הָא דְּשַׁבְּתָאי בַּר מְרִינוּס אִקְלַע לְבָבֶל בָּעָא מִינַיְיהוּ עִסְקָא וְלָא יַהֲבוּ לֵהּ מְזוֹנֵי מֵיזָן נָמֵי לָא זַיְינוּהוּ. אָמַר הָנֵי מֵעֵרֶב רַב קָא אָתוּ דִּכְתִיב (דברים ג) וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ. כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאָמַר רַב נָתָן בַּר אַבָּא, אָמַר רַב: כָּל הַמְצַפֶּה עַל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו) נוֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חשֶךְ. רַב חַסְדָּא אָמַר: אַף חַיָּיו אֵינָם חַיִּים. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלשָׁה חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים וְאֵלּוּ הֵן: הַמְצַפֶּה לְשֻׁלְחַן חֲבֵרוֹ וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו וּמִי שֶׁיִּסּוּרִין מוֹשְׁלִין בְּגוּפוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד. וְתַנָּא קַמָּא אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּין בְּמָאנֵיהּ:

רש״ילאוליירין - מחמי חמין ומרחצאות ואע"ג דלצורך י"ט הן עושין:
מי שרי - להחם והלא גזרו על הרחיצה במסכת שבת (דף לח: ודף מ.) ואפילו הוחמו מבעוד יום וכל שכן להחם חמין לא הותר מעולם:
להזיע - מכניס הפחמים לתוכו ובני אדם נכנסין ומזיעין וקודם שגזרו על הזיעה נשנת משנה זו:
דקמתקן מנא - אחת היתה ועושה אותה שתים:
בפי שתי נרות - נותן שני ראשיה בתוך שתי נרות אם צריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע דלא מוכח דלתקוני מנא מכוין אלא להדלקה בעלמא:
לעדויי חושכא - כשהיא נעשית בראשה פחם מעבירה:
לעדויי - להסיר:
חושכא - פחם המחשיך אורה:
נאמרו בפתילה - ביו"ט:
ממעכה ביד - תקון כלאחר יד הוא:
יורדי גיהנם הן - שאינן מרחמים לעשות צדקה:
עסקא - סחורה להשתכר למחצית שכר:
מזוני - שאל מהם מזונות מיזן נמי לא זינוהו:
ונתן לך רחמים - שתרחם על הבריות:
כאשר נשבע לאבותיך - מי שיש לו רחמים מזרעו של אבות:
בעדו - כנגדו כמו שכת בעדו (איוב א׳: י׳) כלומר חשך פרוס לפניו הכל עליו כחשך:
נכון בידו - מזומן אצלו:
מי שאין לו אלא חלוק אחד - אין יכול לכבסו וכנים מצערין אותו:
דמעיין במניה - מפלה את כליו מן הכנים:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג שנינו במשנה: ואין עושין פחמין ביום טוב. ומקשים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאסור לעשות מלאכת עבודה, כי למאי חזי [למה ראויים] הפחמים לצורך אוכל נפש ביום טוב? תני [שנה] ר' חייא: לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין (בלנים) המחממים את המרחץ לבו ביום, שיכולים היינו לחשוב שכיון שהוא לצורך רחיצת החג — מותר.
ושואלים: ובו ביום מי שרי [האם מותר] לחמם מים לרחיצה? והרי גזרו חכמים שלא ירחצו במרחץ ביום טוב ואפילו נתחממו מימיו מבעוד יום, וכל שכן אם נתחממו ביום טוב עצמו! ומתרצים: כדאמר [כפי שאמר] רבא לענין אחר, שאין מדובר שם לרחוץ ממש, אלא להזיע להכנס למרחץ כדי להזיע בלבד, וקודם הגזרה שאסרו אף על ההזעה במרחץ. הכא נמי [כאן גם כן] אפשר לפרש שמדובר היה בענין להזיע וקודם הגזרה.
ד שנינו במשנה שאין חותכין את הפתילה לשנים, ור' יהודה מתיר לחותכה באור (באש). ושואלים: מאי שנא [מה שונה], מדוע בסכין דלא [שאין] חותכים פתילה
— משום דקמתקן מנא [שעל ידי כך הוא מתקן כלי], ואם כן באור נמי קא מתקן מנא [באש גם כן הוא מתקן כלי]! תני [שנה] ר' חייא לבאר: חותכה באור בפי שתי נרות. כלומר: אין חותך את הפתילה להתקינה לעצמה, אלא מכניס פתילה ארוכה בתוך שני נרות ומדליק את האש באמצע, ועל ידי כך נוצרות אמנם שתי פתילות נפרדות, אך דבר זה נעשה אגב הדלקת שני נרות. אמר רב נתן בר אבא אמר רב: מוחטין את הפתילה ביום טוב. המלה "מוחטין" לא היתה מובנת, ושאלו: מאי [מה פירוש המלה] "מוחטין"? אמר רב חנינא בר שלמיא: לעדויי חושכא [להסיר את החושך], כלומר: מותר להסיר את החלק המפוחם, השרוף, כדי שיאיר אור הנר יותר.
תני [שנה] בר קפרא: ששה דברים נאמרו בדיני פתילה ביום טוב, שלשה מהם להחמיר ושלשה אחרים להקל. שלושת הדברים להחמיר: אין גודלין (טווים, פותלים) אותה לכתחלה ביום טוב, ואין מהבהבין אותה (חורכים אותה מעט) באור קודם הדלקתה כדי שתבער יפה, ואין חותכין אותה לשנים. ושלושת הדברים להקל: ממעכה ביד, שאף שאסור לגודלה, מותר מכל מקום לעצב את צורתה כלאחר יד, ושורה בשמן כדי שתבער יפה אחר כך, וחותכה באור (באש) בפי שתי נרות.
א כיון שהזכרנו דבר בשם רב נתן בר אבא מביאים דברים נוספים שנאמרו בשמו. שמאחר שאין שמו נזכר הרבה, צרפו כמה מדבריו כדי להזכירם. וכך מסרו, אמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי [עשירי] בבל, יורדי גיהנם הם. לפי שאינם מרחמים על הבריות. כי הא [כמו מעשה זה] שהיה בשבתאי בר מרינוס אקלע [שהזדמן] לבבל, בעא מנייהו עסקא [בקש מהם לעשות עמו עסקה], כלומר, שילוו לו כסף והוא יתעסק בו ויתן להם מחצית מן הרווחים — ולא יהבו ליה [נתנו לו]. ואולם כשביקש מהם מזוני מיזן [שיזונו אותו במזונות] — נמי לא זינוהו [וגם כן לא זנוהו, לא פירנסוהו],
אמר: הני [אלה], אותם עשירים, אינם מזרע האבות אלא מערב רב קאתו [הם באו]! דכתיב [שכן נאמר]: "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך" (דברים יג, יח), ודרשו מכאן: כל המרחם על הבריות — בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות — בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. ואלה, עשירי בבל, שאינם מרחמים — משמע שאינם מבני אברהם יצחק ויעקב.
ועוד אמר רב נתן בר אבא אמר רב: כל המצפה על שלחן אחרים להתפרנס מהם — עולם חשך בעדו, שהכל נראה לו כחושך וכמחוסר תקווה. שנאמר: "נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך" (איוב טו, כג). רב חסדא אמר: אף חייו אינן חיים, כלומר: אין בהם טעם.
ולחיזוק אימרה זו מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: שלשה, חייהן אינם חיים. ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו להתפרנס ממנו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו. ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד שאינו יכול לכבסו כראוי, וסובל מחמת הכינים והליכלוך. ומעירים, ותנא קמא, שלא מנה דבר זה, סבור: אפשר דמעיין במניה [אפשר לו שיבדוק בבגדיו] ויוציא מהם את הכינים ולא יסבול כל כך.

זוהר ספר הזהר, ויקרא מ״ד

זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּיַדְּעִין לְכַוְּנָא רְעוּתָא לְקָמֵּי מָארֵיהוֹן וְיַדְּעִין לְתַקְּנָא עָלְמָא בְּהַאי יוֹמָא בְּקַל שׁוֹפָרָא וְעַל דָּא כְּתִיב (תהלים פ''ט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יוֹדְעֵי וְלָא תּוֹקְעֵי בְּהַאי יוֹמָא בָּעוּ עַמָּא לְאִסְתַּכָּלָא בְּבַר נַשׁ שְׁלִים מִכֹּלָּא דְּיָדַע אָרְחוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא דְּיָדַע בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא דְּיִבְעֵי עֲלַיְהוּ בָּעוּתָא בְּהַאי יוֹמָא וּלְזַמְּנָא קַל שׁוֹפָרָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּכַוָּנָא דְּלִבָּא בְּחָכְמָתָא בִּרְעוּתָא בִּשְׁלִימוּ בְּגִין דְּיִסְתַּלַּק דִּינָא עַל יְדוֹי מִן עָלְמָא וַוי לְאִנּוּן דִּשְׁלִיחָא דִּלְהוֹן לָא אִשְׁתַּכַּח כִּדְקָא יָאוּת דְּהָא חוֹבֵי עָלְמָא (נ''א עַמָא) אַתְיָן לְאַדְכָּרָא בְּגִנֵּיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא דְּהוּא שְׁלִיחָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל לְאַשְׁמַת הָעָם הוּא בְּגִין דְּדִינָא שַׁרְיָא עֲלַיְהוּ וְכַד שְׁלִיחָא הוּא זַכָּאָה כִּדְקָא יָאוּת זַכָּאִין אִנּוּן עַמָּא דְּכָל דִּינִין מִסְתַּלְּקִין מִנַּיְהוּ עַל יְדֵיהּ כָּל שֶׁכֵּן כַּהֲנָא דַּעֲלֵיהּ מִתְבָּרְכָאן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְעַל דָּא כֹּהֵן וְלֵוִי עַד לָא יְסַלַּק לְפוּלְחָנָא בָּדְקִין אַבַּתְרֵיהּ וְיַדְּעוּן אָרְחוֹי וְעוֹבָדוֹי וְאִי לָא לָא סָלִיק לְפוּלְחָנָא וְכֵן בְּסַנְהֶדְרִין לְמֵידָן דִּינָא וְאִי אִשְׁתַּכַּח כִּדְקָא יָאוּת יָהֲבִין עֲלֵיהּ חוּמְרָא דְּמַקְדְּשָׁא וְאִי לָא לָא סָלִיק לְפוּלְחָנָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים לג) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶיךָ. מִפְּנֵי מַה זָּכָה (אַהֲרֹן) לְאוּרִים וְתוּמִים וּלְמִפְלָח פּוּלְחָנָא הֱוֵי אוֹמֵר אֲשֶׁר נִסִיתוֹ וְגוֹ' הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְגוֹמֵר. וְכֵיוָן דְּאִשְׁתַּכָּחוּ בְּאִלֵּין דַּרְגִין כְּדֵין יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְגוֹמֵר. יָשִׂימוּ קְטוֹרָה וְגוֹמֵר לְשַׁכְּכָא רֻגְזָא וּלְזַמְּנָא שְׁלָמָא. וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ בְּגִין דְּיִתְבַּסְמוּן כֹּלָּא וְיִשְׁתַּכְּחוּן בִּרְכָאָן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין כְּדֵין בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וְגוֹ':

תרגום הזוהראַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִיקִים שֶׁיּוֹדְעִים לְכַוֵן רְצוֹנָם אֶל בּוֹרְאָם, וְיוֹדְעִים לְתַקֵן הָעוֹלָם בַּיּוֹם הַזֶּה בְּקוֹל הַשּׁוֹפָר, וְלָכֵן כָּתוּב (תהלים פ''ט) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה יוֹדְעֵי וְלָא תּוֹקְעֵי. בַּיּוֹם הַזֶּה צָרִיךְ הָעוֹלָם לִרְאוֹת, שֶׁאָדָם שָׁלֵם בַּכֹּל, הַיּוֹדֵעַ דְּרָכָיו שֶׁל מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְיוֹדֵעַ יְקָרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּפִלָּה בַּיּוֹם הַזֶּה, וְשֶׁיְּזַמֵּן קוֹל שׁוֹפָר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּכַוָּנַת הַלֵּב, בְּחָכְמָה, בְּרָצוֹן, בִּשְׁלֵמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַדִּין עַל יָדוֹ מִן הָעוֹלָם. אוֹי לָאֵלּוּ, אֲשֶׁר הַשָּׁלִיחַ שֶׁלָּהֶם לֹא נִמְצָא כָּרָאוּי, כִּי עֲוֹנוֹת הָעוֹלָם יָבֹאוּ לְהַזְכִּיר בִּשְׁבִילוֹ. זֶה שֶׁאָמַר אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא, שֶׁהוּא שָׁלִיחַ כָּל יִשְׂרָאֵל, הוּא לְאַשְׁמַת הָעָם. מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה עַל הָעָם. וְכַאֲשֶׁר שָׁלִיחַ הַצִבּוּר, הוּא זַכַּאי כָּרָאוּי, אַשְׁרֵיהֶם הָעָם, שֶׁכָּל הַדִּינִים מִסְתַּלְּקִים מֵהֶם עַל יָדוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן הַכֹּהֵן, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ מִתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְעַל כֵּן, כֹּהֵן וְלֵוִי מִטֶּרֶם שֶׁעוֹלֶה לַעֲבוֹדָה בּוֹדְקִים אַחֲרָיו, וְרוֹאִים דְּרָכָיו וּמַעֲשָׂיו. וְאִם לֹא אֵינוֹ עוֹלֶה לַעֲבוֹדָה. וְכֵן בְּסַנְהֶדְרִין לָדוּן דִּין. וְאִם, הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי, נִמְצָא כָּרָאוּי, נוֹתְנִים עָלָיו חֹמֶר הַמִּקְדָּשׁ, וְאִם לֹא, אֵינוֹ עוֹלֶה לַעֲבוֹדָה. זֶה שֶׁאָמַר וּלְלֵוִי אָמַר תּוּמֶיךְ וְאוּרֶיךְ לְאִישׁ חֲסִידֶךְ. מִפְּנֵי מַה זָּכָה לְאוּרִים וְתוּמִים וְלַעֲבֹד עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ וְגוֹ'. הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְגוֹ', וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא בְּאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת, אָז, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךְ לְיַעֲקֹב וְגוֹ', יָשִׂימוּ קְטוֹרָה וְגוֹ', שֶׁיַּקְרִיבוּ קְטֹרֶת לְשַׁכֵּךְ הַכַּעַס וּלְזַמֵּן אֶת הַשָּׁלוֹם. וְכָלִיל עַל מִזְבָּחֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּשֵׂם הַכֹּל, וְהַבְּרָכוֹת תִּמָּצֶאנָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. אָז בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ה׳: י״א-י״ב

א. שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּאוּ מִשָּׁלשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה שְׁלשָה אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק. וְאִם כְּבָר זִמֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בַּחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ רַשָּׁאִין לֵחָלֵק וְאֵינָן חַיָּבִין בְּזִמּוּן שֶׁכְּבָר זִמְּנוּ עֲלֵיהֶן. שְׁלשָה שֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל פַּת אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ אֵינָן רַשָּׁאִין לֵיחָלֵק:

ב. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד בִּזְמַן שֶׁמִּקְּצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן אֶחָד. וְאִם לָאו אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וְאִם יֵשׁ שַׁמָּשׁ אֶחָד בֵּינֵיהֶם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׁמֵּשׁ מֵחֲבוּרָה זוֹ לַחֲבוּרָה זוֹ מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִקְּצַת אֵלּוּ רוֹאִין אֶת אֵלּוּ וְהוּא שֶׁיִּשְׁמְעוּ שְׁתֵּיהֶן כָּל דִּבְרֵי הַמְבָרֵךְ בְּבֵאוּר:

מוסר שערי תשובה ג׳: קע״ז

הַמִּתְלוֹצֵץ בִּדְבַר שְׂפָתַיִם עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּבָרִים לֹא שֶׁיָּבוֹז לָהֶם בְּלִבּוֹ אַךְ מִדֶּרֶךְ הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָּבָר וְחֹק הַשְּׂחוֹק וּפְעָמִים שֶׁגּוֹרֵם לָזֶה מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהַשִּׁכְרוּת שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ) לֵץ הַיַּיִן הוֹמֶה שֵׁכָר כָּל שׁוֹגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. פֵּרוּשׁ לֵץ אִישׁ הַיַּיִן הוֹמֶה אִישׁ שֵׁכָר כָּל שׁוֹגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם, כְּמוֹ (תהלים קט) וַאֲנִי תְּפִלָּה. אִישׁ תְּפִלָּה. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי מִשְׁתֵּה הַיַּיִן גּוֹרֵם לְשָׁלשׁ דְּבָרִים רָעִים, הָאֶחָד לִהְיוֹת אִישׁ מִתְלוֹצֵץ וְהַשֵּׁנִי לִהְיוֹת הוֹמֶה וּבַעַל דְּבָרִים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא לִידֵי חֵטְא. וְנֶאֱמַר (קהלת ה) וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים. וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל שׁוֹגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. וְדַע כִּי לֹא יִהְיֶה מִנְהַג הַלֵּיצָנוּת קָבוּעַ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם עַד שֶׁהוּא פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו. עַל כֵּן יֵעָנֵשׁ לָתֵת עָלָיו עֹל הַיִּסּוּרִין מִדָּה כְּנֶגֶד מִידָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצְצוּ פֶּן יֶחֶזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. וְהַחֲכָמִים הָיוּ מַזְהִירִים לְתַלְמִידֵיהם שֶׁלֹּא לְהִתְלוֹצֵץ גַּם עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה וַעֲרַאי וְעַל הַחֵלֶק הַזֶּה הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר כִּי רַבִּים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ עַל דֶּרֶךְ מִקְרֶה:

תורה דברים כ״ט: ט״ו-י״ח