חק לישראל - פרשת ראה יום ראשון

רש״יהֲלֹא הֵ֜מָּה. נָתַן בָּהֶם סִימָן:
דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ. לְהַלָּן מִן הַיַּרְדֵּן לְצַד מַעֲרָב, וְטַעַם הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁהֵם שְׁנֵי דְבָרִים, שֶׁנִּנְקְדוּ בִשְׁנֵי טְעָמִים, "אַחֲרֵי" נָקוּד בְּפַשְׁטָא, וְ"דֶרֶךְ" נָקוּד בְּמַשְׁפֵּל, וְהוּא דָּגֵשׁ, וְאִם הָיָה "אַחֲרֵי דֶרֶךְ" דִּבּוּר אֶחָד, הָיָה נָקוּד "אַחֲרֵי" בִּמְשָׁרֵת, בְּשׁוֹפָר הָפוּךְ, וְ"דֶרֶךְ" בְּפַשְׁטָא וְרָפֶה:
מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל. רָחוֹק מִן הַגִּלְגָּל:
אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה. שְׁכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י"ב) עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה (ספרי):

נביאים ישעיהו נ״ד: י״א-ט״ז

רש״יכַּֽדְכֹד֙. מִין אֶבֶן טוֹבָה:
שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אַעָךְ״, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם ״יְשַׁמְּשׁוּנֵהּ״ (דניאל ז: י), וְיֵשׁ פּוֹתְרִין לְשׁוֹן ׳שֶׁמֶשׁ׳ – חַלּוֹנוֹת שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בָּהֶן, וְעוֹשִׂין כְּנֶגְדּוֹ מְחִיצָה בְּמִינֵי זְכוּכִית צְבָעִים לְנוֹי, וּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים פּוֹתֵר ״שִׁמְשׁוֹתַיִךְ״ וְ״שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן״ (תהלים פד: יב) שִׁנֵּי הַחוֹמָה:
לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״לְאַבְנֵי גְמַר״, ׳גּוּמְרִין׳ תַּרְגּוּם ׳גֶּחָלִים׳. פָּתַר ׳אֶקְדָּח׳ לְשׁוֹן ״קֹדְחֵי אֵשׁ״ (ישעיהו נ: יא), וְהֵם מִין אֲבָנִים טוֹבוֹת בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים, וְהוּא קרבונקל״א לְשׁוֹן ׳גַּחֶלֶת׳. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין (בבא בתרא עה א) לְשׁוֹן ׳מַקְדֵּחַ׳, אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת שֶׁכָּל חֲלַל הַפֶּתַח קָדוּחַ בְּתוֹכוֹ, וְהַמְּזוּזוֹת וְהַמִּפְתָּן וְהַסַּף כֻּלָּן מִתּוֹךְ הָאֶבֶן הֵם:
לְאַבְנֵי חֵֽפֶץ. ״לְאַבְנֵי צְרוּךְ״ (תרגום יונתן):

רש״ירַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙. כְּמוֹ ״הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר״ (ישעיהו נב: ב), תִּרְחֲקִי מִן הָעוֹשְׁקִים אוֹתָךְ:
רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙. תִּרְחֲקִי מִלַּעֲשׁוֹק בְּנֵי אָדָם כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂים רְשָׁעִים, שֶׁאוֹסְפִים מָמוֹן מִגָּזֵל, אֲבָל אַתֶּם לֹא תִצְטָרְכוּ לִגְזוֹל, כִּי לֹא תִירְאוּ מִדַּלּוּת וַעֲנִיּוּת, וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תָבֹא וְלֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ. אברבנאל.)
בִּצְדָקָ֖ה. שֶׁתַּעֲשֶׂה תִּהְיֶה נְכוֹנָה בִּגְאֻלַּת עוֹלָם, וְתִהְיֶה רְחוֹקָה מֵעֹשֶׁק בְּנֵי אָדָם כִּי לֹא תִירָאִי, אֲפִילּוּ פַּחַד וְיִרְאָה לֹא יִהְיֶה לָךְ מֵהֶם, וְתִהְיֶה רְחוֹקָה מִמְּחִתָּה שֶׁלֹּא תִקְרַב אֵלָיִךְ. איל״ה שלוח״ה.)

רש״יהֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵאוֹתִ֑י. הֵן יָרֵא יִירָא וְיָגוּר מְגוֹרַת רָעוֹת, אוֹתוֹ שֶׁאֵין אֲנִי עִמּוֹ, הוּא שְׂעִיר:
מִי גָ֥ר אִתָּ֖ךְ. מִי אֲשֶׁר נֶאֱסַף עָלֶיךָ לְמִלְחָמָה, אוֹ מִי גָר – מִי שֶׁנִּתְגָּרָה בָּךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (יבמות כד ב) בְּגֵרִים, לוֹמַר שֶׁאֵין מְקַבְּלִים גֵּרִים לִימוֹת מְשִׁיחֵנוּ. וְאַף בִּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא יִתָּכֵן: מִי שֶׁנַּעֲשׂוּ גֵרִים אִתָּךְ בַּעֲנִיּוּתֵךְ, עָלַיִךְ יִפֹּל בְּעֲשִׁירוּתֵךְ, כְּמוֹ ״עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל״ (בראשית כה: יח):

כתובים תהילים ז׳: ז׳-י״ב

רש״יקוּמָה ה׳ בְּאַפֶּךָ. עַל שׂוֹנְאַי, כְּגוֹן יִשְׁבִּי וְאֶחָיו וּפְלִשְׁתִּים (שמואל ב כא: טז), שֶׁלֹּא אֶמָּסֵר בְּיָדָם:
הִ֭נָּשֵׂא. הִתְפָּאֵר לְהַרְאוֹת נִקְמַת עֶבְרָה בְּהִתְעַבֶּרְךָ עֲלֵיהֶם:
וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י. שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט נְקָמָה אֲשֶׁר צִוִּיתָ, וְהֵיכָן צִוִּיתָ? ״תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל״ (תהלים ב: ט), ״וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ״ (שמות כג: כב). זֶה מָצָאתִי בַמִּדְרָשׁ:
ה׳ יָדִין עַמִּים. הֲפוֹךְ הַדִּין מֵעָלֵינוּ וּתְנֵהוּ עַל הָרְשָׁעִים:
שָׁפְטֵנִי ה׳ כְּצִדְקִי. שְׁפוֹט לְפִי מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבְּיָדָם וְלֹא לְפִי הָעֲבֵירוֹת:
זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים:

משנה משנה תרומות ד׳

ברטנורההַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ מֵאָה סְאִין טֶבֶל וְהוֹצִיא מֵהֶן סְאָה תְּרוּמָה וּבְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ עֲדַיִן הַשְּׁאָר, חוֹזֵר וּמוֹצִיא מֵאוֹתוֹ הַכְּרִי עַצְמוֹ עַד שֶׁיַּשְׁלִים שְׁנֵי סְאִין כְּשִׁעוּר הַתְּרוּמָה, דְּהַטֶּבֶל הוּא שֶׁיַּעֲלֶה בְיָדוֹ וְלֹא מַה שֶּׁכְּבָר מְתֻקָּן:
אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. אִם יֵשׁ לוֹ מֵאָה סְאִין אֲחֵרִים שֶׁל טֶבֶל אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵאֵלּוּ שֶׁהוֹצִיא מִקְצַת תְּרוּמָתָן, דִּלְגַבֵּי אֲחֵרִים תָּלִינַן דִּלְמָא מִן הַמְתֻקָּן הוּא מוֹצִיא עֲלֵיהֶן וְלֹא מִן הַטֶּבֶל שֶׁבּוֹ, וְרַבִּי מֵאִיר שָׁרֵי אַף לְמָקוֹם אַחֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

ברטנורהבַּמְּגוּרָה. בָּאוֹצָר, כְּדִכְתִיב (חגי ב) הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה:
וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי. מַתְנִיתִין אַיְרֵי בְּפוֹעֵל חָבֵר הַבָּא לִסְעֹד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְרָאָה הַפּוֹעֵל אֶת בַּעַל הַבַּיִת נוֹתֵן מִמְּגוּרָתוֹ סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר דְּאוֹתוֹ פּוֹעֵל יָכוֹל לֶאֱכֹל מִן הַמְּגוּרָה שְׁמֹנֶה סְאִים, דְּמִסְּתָמָא בְּתוֹרַת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָתַן לַלֵּוִי וּבְתוֹרַת מַעֲשַׂר עָנִי נָתַן לֶעָנִי, וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁמֹנֶה סְאִים מְתֻקָּנִים וּמְעַט יוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָהוּ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְדוֹלָה, לֹא נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ עַל הַתְּרוּמָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא הִפְרִישׁ בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. סְעֻדָּה זוֹ שֶׁרוֹצֶה הַפּוֹעֵל לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ, וְהַשְּׁאָר מַתָּנָה בְּעַלְמָא הוּא דְּיָהֵיב לַלֵּוִי וְלֶעָנִי, הִלְכָּךְ אֵין הַפּוֹעֵל יָכוֹל לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁמֹנֶה סְאִין כְּדִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, אֶלָּא אוֹתָהּ סְעֻדָּה שֶׁהָיָה לוֹ לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ וְתוּ לֹא. פֵּרוּשׁ אַחֵר וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי וְהָלְכוּ לָהֶם, וּכְשֶׁבָּא לְהַפְרִישׁ שְׁמֹנֶה סְאִין מִן הַמְּגוּרָה וְלֶאֱכֹל אוֹתָם עַל סְמַךְ הַשְּׁנֵי סְאִין שֶׁנָּתַן לְבֶן לֵוִי וְלְעָנִי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם אוֹתָן שְׁנֵי סְאִין קַיָּמִים אִם לָאו, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מַפְרִישׁ שְׁמֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן עַל סְמַךְ אוֹתָן שְׁנֵי סְאִין שֶׁנָּתַן לְבֶן לֵוִי וְלְעָנִי בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן הַקַּיָּמִים, אִם כָּל הַשְּׁנֵי סְאִין קַיָּמִים מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן שְׁמֹנֶה סְאִין וּמְעַט יוֹתֵר, וְאִם אֵין קַיָּמִים אֶלָּא חֶצְיָן אֵינוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם אֶלָּא אַרְבַּע סְאִין, לְפִי חֶשְׁבּוֹן מַה שֶּׁנִּמְצָא מֵהֶן קַיָּמִים כָּךְ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם וְלֹא יוֹתֵר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(ב) וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, דִּבְדִיּוּק הַחֶשְׁבּוֹן אֵינוֹ טָעוּן לָתֵת לֶעָנִי אֶלָּא תֵּשַׁע עֲשִׂירִיּוֹת מֵהַסְּאָה, וְיַפְרִישׁ גַּם כֵּן אוֹתָן שְׁמֹנֶה סְאִין וַעֲשִׂירִית סְאָה:
(ג) כְּלוֹמַר וְאֵינוֹ יָכוֹל לִסְמֹךְ שֶׁכֻּלָּם בְּחֶזְקַת קַיָּמִים, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ כַּמָּה קַיָּמִים, וּלְפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁקַיָּמִים כָּךְ יַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם. וְלֹא דָמוּ לְדִתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק ג'‏ דְּגִטִּין הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת כוּ'‏ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִים, דְּהָתָם הַפֵּרוֹת אֶצְלוֹ נִשְׁאָרִים וְאֵין כָּאן חֲשָׁשׁ שֶׁנֶּאֶכְלוּ אֶלָּא שֶׁמָּא נֶאֶבְדוּ, וּלְהָא לֹא חַיְשִׁינַן דְלֹא שְׁכִיחַ, אֲבָל הָכָא שֶׁנּוֹתְנָם לַאֲחֵרִים, לַלֵּוִי וְלֶעָנִי, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא נֶאֶכְלוּ:

ברטנורהעַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. מִי שֶׁהוּא נְדִיב לֵב וְתוֹרֵם בְּעַיִן יָפָה מַפְרִישׁ אֶחָד מֵאַרְבָּעִים:
וְהַבֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. לָאו דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי נִינְהוּ אֶלָּא תַּנָּא קַמָּא קָאָמַר לַהּ. וּמֵעַיִן יָפָה דְּבֵית שַׁמַּאי אַתָּה לָמֵד לְדִבְרֵיהֶם עַיִן רָעָה וּבֵינוֹנִית אַף עַל גַּב דְּלֹא תָנֵי לַהּ בְּמַתְנִיתִין:
וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. כְּגוֹן שֶׁתָּרַם מֵאֹמֶד וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְהוּא עַיִן רָעָה:
חָזַר וְהוֹסִיף חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת. דִּכְבָר נִפְטְרוּ וְאֵין שֵׁם תְּרוּמָה חָל עַל מַה שֶּׁמּוֹסִיף, הִלְכָּךְ הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת הַוְיָא טֶבֶל גָּמוּר וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת:
מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בַכְּרִי שִׁשִּׁים וְאֶחָד סְאִין וְעָלָה בְיָדוֹ סְאָה, אוֹתָהּ סְאָה תְּרוּמָה:
וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹ שֶׁהוּא לָמוּד. [אִם הוּא רָגִיל] לִתְרֹם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים יַפְרִישׁ עֲדַיִן אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּסְּאָה, וְאִם הוּא רָגִיל לִתְרֹם אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים נִמְצְאוּ דְנִשְׁאֲרוּ עֲדַיִן אַחַת עֶשְׂרֵה סְאִין שֶׁלֹּא נִתְרְמוּ:
בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל. כְּלוֹמַר אוֹתוֹ מוֹתָר שֶׁהוּא תוֹרֵם, מֻתָּר לִתְרֹם בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן. דְּלֹא אָמְרוּ לִתְרֹם מֵאֹמֶד (לעיל פ"א מ"ז), אֶלָּא בִּתְחִלַּת הַתְּרוּמָה:
אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. דְּסָבַר רַבִּי יְהוּדָה אֵין צָרִיךְ לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף אֶלָּא בִּתְחִלַּת תְּרוּמָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מֻקָּף. קָרוֹב וְסָמוּךְ וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ד) מֵאַרְבָּעִים. דִּכְתִיב (יְחֶזְקֵאל מה) זֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ שִׁשִּׁית הָאֵפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים. וְחֹמֶר, שְׁלֹשִׁים סְאִין, וְאֵיפָה, שְׁלֹשָׁה סְאִין, נִמְצָא שִׁשִּׁית הָאֵיפָה חֲצִי סְאָה, וְשִׁשִּׁיתֶם הַיְנוּ תְּרֵי שִׁשִּׁית עַל חַד שִׁשִּׁית, הֲוֵי סְאָה וּמֶחֱצָה לִשְׁנֵי חֳמָרִים, לְחֹמֶר חִטִּים וּלְחֹמֶר שְׂעוֹרִים, הֲוֵי אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. יְרוּשַׁלְמִי:
(ה) מִשְּׁלֹשִׁים. וְדָרְשׁוּ שְׁתֵּי שִׁשִּׁית מֵחֹמֶר דְּהַיְנוּ סְאָה מִשְּׁלֹשִׁים סְאִין:
(ו) מֵחֲמִשִּׁים. דִּכְתִיב (בְּמִדְבָּר לא) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה אוֹחֵז הֲרֵי הוּא כָּזֶה, מַה זֶּה מֵחֲמִשִּׁים אַף מַה שֶּׁתֹּאחַז בְּמָקוֹם אַחֵר מֵחֲמִשִּׁים, וְהַיְנוּ מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁהִיא בְּרֹב בְּנֵי אָדָם:
(ז) מִשִּׁשִּׁים. דְּדָרְשִׁינַן נַמִּי שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר חִטִּים לְחוּדֵיהּ, וְשִׁשִּׁית הָאֵיפָה חֲצִי סְאָה וְהוּא חֵלֶק שִׁשִּׁים מֵחֹמֶר שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים סְאִין:

ברטנורהאֶחָד מֵעֲשָׂרָה. יָכוֹל לְהַרְבּוֹת וּלְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה, הוֹאִיל וְאַשְׁכְּחָן שֵׁם תְּרוּמָה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהִיא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. וְאִם רִבָּה יוֹתֵר אֵין שֵׁם תְּרוּמָה עַל אוֹתוֹ רִבּוּי, וְהוּא חֻלִּין הַטְּבוּלִין לְמַעֲשֵׂר, וּמְדֻמָּע בַּתְּרוּמָה. וְזוֹ הִיא תַּקָּנָתוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר וְיִתְּנֵהוּ לַלֵּוִי שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַעֲשֵׂר טֶבֶל שֶׁלּוֹ, וְהַלֵּוִי יִתֵּן לוֹ חֻלִּין כְּנֶגֶד אוֹתוֹ רִבּוּי. וְהָא דְקָאָמַר יַעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר וְלֹא אָמַר יַעֲשֶׂנּוּ תְּרוּמָה לְמָקוֹם אַחֵר, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, אֲבָל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:
מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה. דְּסָבַר יָכוֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת חֲצִי כִּרְיוֹ תְּרוּמָה, דִּכְתִיב (דברים יח) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, דַּיּוֹ לָרֵאשִׁית שֶׁיִּהְיֶה כַדָּגָן, [רֵאשִׁית הִיא תְּרוּמָה], וְדָגָן הוּא הַשִּׁירַיִם:
עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר שָׁם חֻלִּין. לֹא בָעִינַן רַק שֶׁיִּהְיוּ שְׁיָרֶיהָ נִכָּרִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא:

ברטנורההַכַּלְכָּלָה. הַסַּל שֶׁמּוֹדְדִים בּוֹ לְהַפְרִישׁ הַמַּעַשְׂרוֹת וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים אוֹתָן אֶלָּא בְּמִדָּה וּבְמִנְיָן וּבְמִשְׁקָל, כְּדִתְנַן (אבות פ"א מט"ז) וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת. אֲבָל תְּרוּמָה גְדוֹלָה אֵין מַפְרִישִׁים אוֹתָהּ אֶלָּא מֵאֹמֶד כְּדִתְנַן לְעֵיל (פ"א מ"ז):
מְשַׁעֲרִין אֶת הַכַּלְכָּלָה. לֵידַע מַה שֶׁיִּכָּנְסוּ בָהּ מִן הַפֵּרוֹת:
בַּבַּכּוּרוֹת. בִּזְמַן שֶׁהַפֵּרוֹת בְּבִכּוּרֵיהֶן הֵן בְּמִלּוּאָן וְהַכַּלְכָּלָה מְכִילָה מֵהֶן פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהִיא מְכִילָה מֵהֶן בְּסוֹף הַקַּיִץ, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ לְהִצְטַמֵּק וְהֵן צְנוּמוֹת דַּקּוֹת:
וּבְאֶמְצַע הַקָּיִץ. שֶׁהֵן מְבֻשָּׁלוֹת וְאֵינָם מְצֻמָּקוֹת, הַכַּלְכָּלָה מַחֲזֶקֶת מִן הַפֵּרוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּחֲזֶקֶת מֵהֶן כְּשֶׁהֵן מְבֻכָּרוֹת בִּמְלוֹאָן, וּפָחוֹת מִמַּה שֶּׁהִיא מַחֲזֶקֶת מֵהֶן בְּסוֹף הַקַּיִץ כְּשֶׁכְּבָר נִצְטַמְּקוּ. הִלְכָּךְ מְשַׁעֲרִין בִּשְׁלֹשָׁה זְמַנִּים הַלָּלוּ:
וּבַסְּיָפוֹת. פֵּרוֹת שֶׁבְּסוֹף הַקַּיִץ:
הַמּוֹנֶה מְשֻׁבָּח. מִן הַמּוֹצִיא בְּאֹמֶד:
וְהַמּוֹדֵד מְשֻׁבָּח וְכוּ'. וְדַוְקָא בְּמַעַשְׂרוֹת וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, אֲבָל לֹא בִתְרוּמָה גְדוֹלָה כְּדִפְרִישִׁית:

עיקר תוספות יום טוב(יא) מְשַׁעֲרִים. לְאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא יַפְרִישׁ בְּמִדָּה בִּזְמַן אֶחָד עַל זְמַן אַחֵר הַיָּפֶה מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם דִּמְעַשֵּׂר מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה (סִיּוּם דְּבָרָיו הֵם אֶחָד לְפֵרוּשׁ הָרַ"שׁ וְלֹא לְפֵרוּשׁ הָרַ"ב). תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
(יב) מִשְּׁלָשְׁתָּן. פֵּרוּשׁ מִן הַמּוֹדֵד וְהַמּוֹנֶה וְהָאוֹמֵד, וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב דְּאֵין מַפְרִישִׁין מֵאֹמֶד לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּלְמַעֲשֵׂר, לְכָךְ כָּתַב שָׁם מְשֻׁבָּח מִשְּׁנֵיהֶם, וְסוֹבֵר כְּשִׁיטַת הַיְרוּשַׁלְמִי (וּפֵרוּשׁ מִשְּׁלָשְׁתָּן כְּמוֹ בִשְׁלָשְׁתָּן):

ברטנורהתְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאִין שֶׁל חֻלִּין, שֶׁהֵם בֵּין הַכֹּל אֶחָד וּמֵאָה, נוֹטֵל אַחַת מֵהֶן וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּמוֹ שֶׁהָיוּ:
בְּמֵאָה וָעוֹד. אִם נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים סְאִין שֶׁל חֻלִּין וּמַשֶּׁהוּ יוֹתֵר מִתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה, וְזֶה הַמַּשֶּׁהוּ אֵין לוֹ שִׁעוּר, הוֹאִיל וְיֵשׁ כָּאן מֵאָה וְעוֹד מַשֶּׁהוּ, נוֹטֵל סְאָה אַחַת וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּשֶׁהָיוּ:
קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לַמְדַמֵּעַ. אִם נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה בְּתִשְׁעִים וָתֵשַׁע שֶׁל חֻלִּין וְקַב יוֹתֵר, שֶׁהַקַּב הוּא שְׁתוּת לַסְּאָה שֶׁל תְּרוּמָה הַמְדַמַּעַת, שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּים, אָז נוֹטֵל סְאָה אַחַת וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּשֶׁהָיוּ. אֲבָל אִם הָיוּ הַחֻלִּין פָּחוֹת מִתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה וְקַב, הַכֹּל מְדֻמָּע, וְיִמָּכְרוּ כֻלָּם לַכֹּהֵן בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁבָּהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין תְּרוּמָה עוֹלָה בְּפָחוֹת מֵאַחַת וּמֵאָה, דְסָתַם לָן תַּנָּא כְּוָתֵיהּ בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. וְהַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין הַתְּרוּמָה עוֹלָה בְּמֵאָה בִּלְבָד, וְכָל שֶׁכֵּן בְּפָחוֹת מִמֵּאָה, דִּכְתִיב בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר (במדבר יח) מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ, דָּבָר שֶׁאַתָּה תּוֹרֵם מִמֶּנּוּ אִם נָפַל לְתוֹכוֹ מְקַדְּשׁוֹ, וְהַיְנוּ אֶחָד מִמֵּאָה, דְּמִמֵּאָה סְאִין מַפְרִישִׁין עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּמֵאוֹתָן עֲשָׂרָה סְאָה לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְאָמַר רַחֲמָנָא שֶׁאִם חָזְרָה אוֹתָהּ סְאָה לְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מְקַדַּשְׁתָּן וְנַעֲשֶׂה הַכֹּל מְדֻמָּע:

ברטנורהתְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת. תְּאֵנָה שֶׁל תְּרוּמָה, שְׁחוֹרָה אוֹ לְבָנָה, שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה תְּאֵנִים שֶׁל חֻלִּין, חֶצְיָן שְׁחוֹרוֹת וְחֶצְיָן לְבָנוֹת, כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לְבַטְּלָהּ, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה דוֹרְסָן וּמְעָרְבָן הַכֹּל בְּיַחַד. וְאִם שְׁחוֹרָה נָפְלָה, מַעֲלֶה אַחַת מִן הַשְּׁחוֹרוֹת, וְאִם לְבָנָה, מַעֲלֶה אַחַת מִן הַלְּבָנוֹת, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּשֶׁהָיוּ:
עִגּוּלֵי דְּבֵלָה. דְּבֵלוֹת תְּאֵנִים הַנִּדְרָסִים בְּעִגּוּל, גְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, אִם יֵשׁ שָׁם חֲמִשִּׁים עִגּוּלִים קְטַנִּים וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עִגּוּלִים גְּדוֹלִים, וְאֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים כִּשְׁנַיִם מִן הַקְּטַנִּים, וְנָפַל לְתוֹכָן עִגּוּל קָטָן שֶׁל תְּרוּמָה, מְסַיְּעוֹת כֻּלָּן לְבַטֵּל. וְכֵן עִגּוּלִים וּמַלְבְּנִים. עִגּוּלִים הֵם הַנִּדְרָסוֹת בְּעִגּוּל, מַלְבְּנִים, תְּאֵנִים הַנִּדְרָסוֹת בְּצוּרַת רִבּוּעַ כְּמִין דְּפוּס שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ הַלְּבֵנִים מְרֻבָּעוֹת:
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר. אִם שְׁחוֹרָה נָפְלָה הַשְּׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת, וְאִם לְבָנָה נָפְלָה הַלְּבָנוֹת אֲסוּרוֹת, וְכֵן בִּגְדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְעִגּוּלִים וּמַלְבְּנִים, הַדּוֹמִין לְאוֹתָהּ שֶׁנָּפְלָה אֲסוּרִים:
בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה. שְׁחוֹרָה אוֹ לְבָנָה, אֵין מַעֲלוֹת, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל הָאֲחֵרוֹת, וְכֵיוָן דְּמֻתָּרוֹת הֵן אֵין מְסַיְּעוֹת לְבַטֵּל. אֲבָל אִם אֵין יָדוּעַ אִם שְׁחוֹרָה נָפְלָה אוֹ לְבָנָה נָפְלָה, כֵּיוָן דְּכֻלָּן בְּסָפֵק אִסּוּר, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

ברטנורהבְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת. לִיטְרָא שֶׁל תְּאֵנִים יְבֵשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה:
עַל פִּי הַכַּד. שֶׁל חֻלִּין, וְהַרְבֵּה כַּדִּין יֵשׁ:
וְאֵין יָדוּעַ. בְּאֵיזֶה כַּד דְּרָסָהּ, וּבְכָל כַּד יֵשׁ מֵאָה לִיטְרוֹת שֶׁל חֻלִּין, אֲפִלּוּ אֵין כָּאן מֵאָה כַּדִּין, שָׁרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדוּעַ הוּא שֶׁהַלִּיטְרָא שֶׁל תְּרוּמָה הִיא בְּפִי הַכַּד וְאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת עִם הַחֻלִּין, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ נִפְרְדוּ מִמְּקוֹמָן וְנִתְעָרְבוּ הַחֻלִּין בַּתְּרוּמָה, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר כֵּיוָן דְּאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת אֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת מְסַיְּעוֹת לְבַטֵּל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, אֶלָּא הַשּׁוּלַיִם מֻתָּרִים וְהַפּוּמִים אֲסוּרִים, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַדִּין וְיִתְבַּטֵּל פִּי חָבִית זֶה בְּמֵאָה פוּמִין, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

עיקר תוספות יום טוב(טז) וּבְזוֹ כוּ'. וְצָרִיךְ טַעַם בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּבֵין לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַאי שְׁנָא לְבָנוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מִתַּחְתּוֹנוֹת לְעֶלְיוֹנוֹת. וְהַטַּעַם כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת זְבָחִים דַּף ע"ג דְּלֹא דָמִי, דְּהַשְּׁחוֹרוֹת אֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת בִּסְפֵק דִּמּוּעַ, שֶׁלְּעוֹלָם הַשְּׁחוֹרוֹת נִכָּרוֹת מִתּוֹךְ הַלְּבָנוֹת. (וְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּכָאן לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר אִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה דוֹרְסָן וּמְעָרְבָן, כֵּיוָן דִּדְרוּסוֹת וְעוֹמְדוֹת הֵן. בֵּית דָּוִד):
(יז) מַעֲלוֹת כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בִּסְפֵק דִּמּוּעַ, הֵקֵלּוּ בִּתְרוּמַת פֵּרוֹת דְּרַבָּנָן. תּוֹסָפוֹת שָׁם:

ברטנורהמְגוּרָה. אוֹצָר שֶׁאוֹגְרִים בּוֹ הַתְּבוּאָה:
וְקִפְּאָהּ. הֵסִיר מַה שֶּׁלְּמַעְלָה, תַּרְגּוּם וַיִּצֶּף הַבַּרְזֶל (מלכים ב ו) וְקָפָא פַרְזְלָא:
אִם יֵשׁ בַּקִּפּוּי תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. מְפָרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי דְּהָכִי קָאָמַר אִם יֵשׁ בַּקִּפּוּי עִם מַה שֶּׁתַּחְתָּיו אֶחָד וּמֵאָה תַּעֲלֶה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר הַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל גַּב דְּקִפְּאָהּ וְגָלֵי דַּעְתֵּיהּ שֶׁלֹּא נִתְעָרְבָה עִם הַתַּחְתּוֹנוֹת, אַף עַל פִּי כֵן הַתַּחְתּוֹנוֹת מְסַיְּעוֹת לְבַטֵּל:
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא תַעֲלֶה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר לְעֵיל שֶׁאֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת מְסַיְּעוֹת לְבַטֵּל:
סְאָה תְרוּמָה וְכוּ'. סִיּוּמָא דְמִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, וְהָכִי קָאָמַר, כֵּיוָן דְּלֹא תַעֲלֶה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, יַקְפִּיאֶנָּה. יָסִיר מַה שֶּׁצָּף לְמַעְלָה וּמְעַט סָבִיב לָהּ עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֵסִיר כֻּלָּהּ, וְהַשְּׁאָר הַכֹּל חֻלִּין:
אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ. מַתְנִיתִין פָּרֵיךְ עַל מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִם כֵּן בְּאֵיזֶה מָקוֹם אָמְרוּ תְּרוּמָה צְרִיכָה אֶחָד וּמֵאָה, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה בְּקִפּוּי. וּמְשָׁנֵי בְּשֶׁאֵין יָדוּעַ אִם נִבְלְלָה הַסְּאָה בַּמְּגוּרָה אַחַר שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי הַמְּגוּרָה, אִי נַמִּי מִתְּחִלָּה אֵין יָדוּעַ לְהֵיכָן נָפְלָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

ברטנורהשְׁתֵּי קֻפּוֹת. בְּכָל אַחַת חֲמִשִּׁים סְאָה:
וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה. וּשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת מִסָּפֵק, מְסַיְּעוֹת זוֹ אֶת זוֹ לְבַטֵּל, וְאִם רָצָה לְהַעֲלוֹת סְאָה מִזּוֹ מַעֲלֶה, מִזּוֹ מַעֲלֶה, מֶחֱצָה מִזּוֹ וּמֶחֱצָה מִזּוֹ מַעֲלֶה. וּשְׁתֵּי קֻפּוֹת אֲפִלּוּ הֵן בִּשְׁנֵי בָתִּים וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְהִתְפַּנּוֹת, וְהֵן מִטַּלְטְלוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּפְעָמִים שֶׁמִּתְעָרְבוֹת זוֹ עִם זוֹ. אֲבָל שְׁתֵּי מְגוּרוֹת, שֶׁאֵינָן מִטַּלְטְלוֹת, בִּזְמַן שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בְּבַיִת אֶחָד, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וְאִם הֵן בִּשְׁנֵי [בָתִּים] אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ הֵן בִּשְׁתֵּי עֲיָרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

גמרא ברכות נ״ד ב: כ״א-נ״ה א: ג׳

אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלשָׁה צְרִיכִין שִׁמּוּר. וְאֵלּוּ הֵן: חוֹלֶה, חָתָן וְכַלָּה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא חוֹלֶה, חַיָּה, חָתָן וְכַלָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אָבֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בַּלַּיְלָה. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלשָה דְּבָרִים הַמַּאֲרִיךְ בָּהֶן מַאֲרִיכִין יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם. הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וְהַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְהַמַּאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא. הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ מְעַלְיוּתָא הִיא. וְהָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וּמְעַיֵּן בָּהּ סוֹף, בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג) תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִים עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְאֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ לַשָּׁמַיִם. הָא לָא קַשְׁיָא הָא דִּמְעַיֵּן בָּהּ הָא דְּלָא מְעַיֵּן בָּהּ וְהֵיכִי עָבִיד דְּמַפִּישׁ בְּרַחֲמֵי וְהַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ דִּילְמָא אָתִי עַנְיָא וְיָהִיב לֵהּ דִּכְתִיב (יחזקאל מא) הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ. וּכְתִיב (שם) וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'. פָּתַח בַּמִּזְבֵּחַ וְסִיֵּם בַּשֻּׁלְחָן. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַרְוַיְהוּ כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְעַכְשָׁיו שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד ואגב דברי רב יהודה שצרף מקרים אחדים ליחידה אחת, מביאים מאמרים דומים שלו. אמר רב יהודה: שלשה צריכים שימור מפני המזיקים, ואלו הן — חולה, חתן, וכלה. במתניתא תנא [בברייתא שנו]: חולה, חיה (יולדת), חתן, וכלה. ויש אומרים: אף אבל. ויש אומרים: אף תלמידי חכמים בלילה. שאנשים שמחשבתם נתונה לדברים אחרים או שמצבם הגופני אינו כתיקנו יש להשגיח עליהם.
ועוד אמר רב יהודה: שלשה דברים המאריך בהם מאריכין ימיו ושנותיו של אדם. ואלו הם: המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו באכילה, והמאריך בבית הכסא.
ושואלים: וכי המאריך בתפלתו מעליותא [מעלה] היא? והאמר [והרי אמר] ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:
כל המאריך בתפלתו ומעיין בה, שמצפה שתתקבל בקשתו — סוף שהוא בא לידי כאב לב, וכפי שנאמר "תוחלת ממשכה מחלה לב" (משלי יג, יב). ובדומה לכך אמר ר' יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן: אם הוא יושב או עומד ליד קיר נטוי העומד להתמוטט ומסכן את עצמו, ועיון תפלה, שמאחר שהוא מצפה שתתקבל מיד בקשתו, בודקים בדינו אם אמנם ראוי הוא לכך, ומוסר דין על חבירו לשמים, שמתפלל שבשמים יעשו דין באדם אחר, הוא שגורם שיבדקו וישוו את מעשי עצמו עם מעשי אותו אדם. והרי אם כן שהארכה בתפילה הריהי פגם!
ומתרצים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], הא [זה] ששנינו שהארכה בתפילה אינה טובה, הרי זה באופן שמעיין בה בתפילה, והא [וזה] שאמר רב יהודה שהארכה בתפילה מאריכה ימיו ושנותיו של אדם הרי זה באופן שלא מעיין בה. והיכי עביד [ואיך הוא עושה] שיאריך בתפילתו? — על ידי דמפיש ברחמי [שהוא מרבה בתחנונים].
ואת מעלת המאריך על שלחנו שאמר רב יהודה, מסבירים: דלמא אתי עניא, ויהיב ליה [שמא יבוא עני בתוך הסעודה, ויתן לו] מיד. בלא שיצטרך העני להמתין. וכבר אמרו בשבחו של אדם הנוהג כראוי בסעודתו, דכתיב [שנאמר] "המזבח עץ שלוש אמות גבה ואורכו שתים אמות ומקצועותיו לו ואורכו וקירותיו עץ" (יחזקאל מא, כב), וכתיב [ונאמר] בהמשך אותו פסוק "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" ולכאורה לשון הפסוק תמוהה, שכן פתח במזבח וסיים בשלחן! אלא ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כהסבר לדבר: כל זמן שבית המקדש היה קיים — היה המזבח מכפר על ישראל, ועכשיו כשחרב, שלחנו של אדם מכפר עליו.

זוהר ספר הזהר, מקץ י״ב

תְּנָן לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְיִשְׁתְּדַל אֲבַתְרֵהּ אִי אָזִיל מִנֵּהּ יָאוּת וְאִי לָאו יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרָיְתָא דְּהָא לֵית לָךְ מִלָּה לְתָבְרָא יֵצֶר הָרָע אֶלָּא אוֹרָיְתָא, אִי אָזִיל מוּטָב וְאִי לָאו יִדְכַּר לֵהּ יוֹמָא דְּמוֹתָא בְּגִין לְתַבְרָא לֵהּ, הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא דְּהָא דָּא הוּא (קס''א ב) יֵצֶר הָרָע וְדָא הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִתַּבָּר מִקַּמֵּי יוֹמָא דְּמוֹתָא וְהָא אִיהוּ קָטוּלָא דִּבְנֵי נָשָׁא הֲוֵי וְאִשְׁתְּמַע דְּחֶדְוָה הוּא דִּילֵהּ וּבְגִין כָּךְ אַסְטֵי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא תָּדִיר בְּגִין לְאַמְשְׁכָא לוֹן לְדָא, אֶלָּא וַדַּאי מַה דְּאִתְּמַר דְּיִדְכַּר לֵהּ בַּר נָשׁ הַהוּא יוֹמָא דְּמוֹתָא וַדַּאי הָכִי הוּא בְּגִין דְּמִתְבַּר לִבָּא דְּבַר נָשׁ דְּהָא יֵצֶר הָרָע לָא שַׁרְיָא אֶלָּא בַּאֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח חֶדְוָה דְּחַמְרָא וְגַסוּתָא דְּרוּחָא, וְכַד אַשְׁכַּח רוּחָא תְּבִירָא כְּדֵין אִתְפָּרַשׁ מִנֵּהּ וְלָא שַׁרְיָא בַּהֲדֵהּ וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי לְאַדְכְּרָא לֵהּ יוֹמָא דְּמוֹתָא וְיִתְבַּר גּוּפֵהּ וְאִיהוּ אָזִיל לֵהּ, תָּא חֲזֵי יֵצֶר טוֹב בָּעֵי חֶדְוָה דְּאוֹרָיְתָא וְיֵצֶר רָע חֶדְוָה דְּחַמְרָא וְנִיאוּפִין וְגַסוּתָא דְּרוּחָא וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַרְגְּזָא (לֵהּ) תָּדִיר מֵהַהוּא יוֹמָא רַבָּא יוֹמָא דְּדִינָא יוֹמָא דְּחוּשְׁבָּנָא דְּלֵית לֵהּ לְבַר נָשׁ לְאַגָּנָא עֲלֵהּ אֶלָּא עוֹבָדוֹי דְּכַשְׁרָן דְּאִיהוּ עָבִיד בְּהַאי עָלְמָא בְּגִין דְּיָגִינוּ עֲלֵהּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, תָּא חֲזֵי וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵית יוֹסֵף. וּמַה כֻּלְּהוּ הֲווֹ גִּיבָּרִין כֻּלְּהוּ תַּקִּיפִין וְחַד עוּלֵימָא דְּאַיְתִי לוֹן לְבֵיתָא דְּיוֹסֵף דָּחֲלוּ, כַּד יֵיתֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִתְבַּע לֵהּ לְדִינָא לְבַר נָשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, בְּגִין כָּךְ בָּעֵי לֵהּ לְבַר נָשׁ לְאִזדַּהֲרָא בְּהַאי עָלְמָא לְאִתְתַּקְפָא בֵּהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיַשְׁוֵי בֵּהּ רוּחֲצָנֵהּ דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ חָטֵי אִי יַהְדַּר מִנֵּהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא הָא תַּקִּיף אִיהוּ וְיִתְתְּקַף בֵּהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא, דְּהָא שְׁבָטִין בְּגִין דְּחָטוּ עַל גְּנֵבַת יוֹסֵף הֲווֹ דַּחֲלִין דְּאִלְמָלֵא לָֹא חָטוּ לָֹא הֲווֹ דַּחֲלִין כְּלָל בְּגִין דְּחוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ מִתְבָּרִין לִבֵּהּ וְלֵית לֵהּ חֵילָא כְּלָל מַאי טַעֲמָא דְּהָא הַהוּא יֵצֶר הַטּוֹב אִתְבַּר עִמֵּהּ וְלֵית לֵהּ חֵילָא לְאִתְתַּקְפָא עַל הַהוּא יֵצֶר הָרָע, וְעַל דָּא כְּתִיב (דברים כ) מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב הַיָּרֵא (דְּיִרְאָה דָּא) מֵחוֹבִין דִּבְיָדוֹי דְּאִנּוּן תְּבִירָא דְּלִבָּא דְּבַר נָשׁ:

תרגום הזוהרוְלָמַדְנוּ, לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, וְיִשְׁתַּדֵּל אַחֲרָיו. אִם הָלַךְ מִמֶּנּוּ, טוֹב. וְאִם לֹא, יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, כִּי אֵין לְךְ דָּבָר לִשְׁבּוֹר אֶת הַיֵּצֶר הָרַע, אֶלָּא הַתּוֹרָה. אִם הָלַךְ, טוֹב. וְאִם לֹא, יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה כְּדֵי לְשַׁבְּרוֹ. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, הֲרֵי זֶהוּ יֵצֶר הָרָע וְזֶהוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת. וְכִי מַלְאָךְ הַמָּוֶת יִשָּׁבֵר מִלִּפְנֵי יוֹם הַמִּיתָה, וַהֲרֵי הוּא הָהוֹרֵג אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וּמַשְׁמָע שֶׁהַשִׂמְחָה שֶׁלּוֹ, הִיא לְהָמִית אֲנָשִׁים, שֶׁמִּשּׁוּם זֶה הוּא מַסְטֶה אוֹתָם תָּמִיד, כְּדֵי לְהַמְּשִׁיכָם לְמִיתָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ שֶׁהָאָדָם יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, וַדַּאי כֵּן הוּא, כְּדֵי לִשְׁבּוֹר הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם, כִּי יֵצֶר הָרַע אֵינוֹ שׁוֹרֶה אֶלָּא בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָאוֹת שִׂמְחַת הַיַּיִן וְגֵאוּת הָרוּחַ. וּכְשֶׁנִּמְצָא רוּחַ שָׁבוּר בָּאָדָם אָז מִתְפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ שׁוֹרֶה עָלָיו, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, וְיִשָּׁבֵר גּוּפוֹ וְהוּא הוֹלֵךְ לוֹ. בֹּא וּרְאֵה, יֵצֶר הַטּוֹב צָרִיךְ חֶדְוָה שֶׁל תּוֹרָה, וְיֵצֶר הָרַע צָרִיךְ חֶדְוָה שֶׁל יַיִן וְנִיאוּף וְגֵאוּת רוּחַ. וּמִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַפְחִידוֹ תָּמִיד מֵאוֹתוֹ יוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם הַדִּין, יוֹם הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁאֵין מַה שֶּׁיָּגֵן עַל הָאָדָם, אֶלָּא הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיָּגִינוּ עָלָיו בַּשָּׁעָה הַהִיא. בֹּא וּרְאֵה, וַיִרְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ וְגוֹ': וּמַה שֶּׁכֻּלָּם הָיוּ גִּבּוֹרִים, כֻּלָּם חֲזָקִים, וְעֶלֶם אֶחָד שֶׁהֵבִיאָם לְבֵית יוֹסֵף, גָּרַם לָהֶם שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִים. בָּעֵת שֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבּוֹעַ אֶת הָאָדָם לַדִּין, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לִירָא וּלְפַחֵד. מִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְהִתְחַזֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיָשִׂים מִבְטַחוֹ בּוֹ. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָטָא, אִם יַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָזָק, לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְלִסְלוֹחַ לוֹ, וְיוּכָל לְהִתְחַזֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִלּוּ לֹא חָטָא כְּלָל. כִּי הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם שֶׁחָטְאוּ בִּגְנֵבַת יוֹסֵף הָיוּ יְרֵאִים, וְאִם לֹא הָיוּ חוֹטְאִים, לֹא הָיוּ יְרֵאִים כְּלָל. כִּי עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם מְשַׁבְּרִים אֶת לִבּוֹ וְאֵין לוֹ כֹּחַ כְּלָל. מַהוּ הַטַּעַם, כִּי יֵצֶר הַטּוֹב נִשְׁבָּר עִמּוֹ וְאֵין לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַבֵּר עַל יֵצֶר הָרַע. וְעַל כֵּן כָּתוּב, מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְגוֹ', הַיָּרֵא מִן הָעֲוֹנוֹת שֶׁבְּיָדָיו, שֶׁהֵם מְשַׁבְּרִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: י״ד-ט״ו

א. כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן לֹא יַעֲנֶה לֹא אָמֵן חֲטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְצָרָה וְלֹא אֲרֻכָּה אֶלָּא אָמֵן בֵּינוֹנִית. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְכָל מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת הַבְּרָכָה שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ לֹא יַעֲנֶה אָמֵן בִּכְלַל הָעוֹנִים:

ב. כָּל הַמְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא שֵׁם שָׁמַיִם לַשָּׁוְא וַהֲרֵי הוּא כְּנִשְׁבַּע לַשָּׁוְא וְאָסוּר לַעֲנוֹת אַחֲרָיו אָמֵן. הַתִּינוֹקוֹת מְלַמְּדִין אוֹתָן הַבְּרָכוֹת כְּתִקּוּנָן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְבָרְכִין לְבַטָּלָה בִּשְׁעַת לִמּוּד הֲרֵי זֶה מֻתָּר וְאֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן וְהָעוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

מוסר ספר חסידים קע״ג

כְּלָל גָּדוֹל וְתַקָּנָה לִשְׁלֹשָה יְצָרִים. לִהְיוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת רָחוֹק מִשָּׁם שֶׁאֵין שַׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת לָבוֹא מִשָּׁם. וְתַקָּנָה לִרְאִיָּה אַל יְהֵא מָצוּי אֵצֶל נָשִׁים וְיַרְחִיק הֲלִיכָתוֹ מֵהֶן וְיַעֲצֹר רוּחוֹ מִלִּרְאוֹתָן כְּשֶׁהֵן אֶצְלוֹ, כִּי הָעִקָּר מַנִּיחַ מִפְּנֵי הַבֹּשֶׁת לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן וּלְדַבֵּר מְאוֹתָן דְּבָרִים, אֲבָל רְאִיָּה שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים וּרְגִילִים בְּנָשִׁים, מִזֶּה יַעֲצֹר רוּחוֹ וְכָל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ יַחֲשֹׁב אִם הָיוּ גּוֹזְרִים עָלָיו גְּזֵרָה הָיָה נֶהֱרַג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְיֹאמַר זֶה הַדָּבָר קָשֶׁה יוֹתֵר שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן זֶה הַקַּל שֶׁלֹּא אֶחֱטָא. וְעַל הִרְהוּר אִשָּׁה בְּעֵת שֶׁהוּא בָּא לְהַרְהֵר עַל אִשָּׁה בַּתְּפִלָּה יִתְקַע גּוּדְלֵי אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו בָּאָרֶץ וְיִתְלֶה גּוּפוֹ עֲלֵיהֶן וְלֹא יִסְמֹךְ יָדָיו לַכֹּתֶל. וְזֶה הַדָּבָר מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל מִינֵי הִרְהוּרִים וְאִם יָשַׁב וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם. יִנְעַץ גּוּדָלָיו בְּחֹזֶק בָּאָרֶץ. וְעַל יֵצֶר שְׁלִישִׁי אַהֲבַת לִבּוֹ וְאוֹהֵב אִשָּׁה בְּיוֹתֵר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת וְלֹא בְּאַהֲבַת בָּנִים וּבָנוֹת בַּעֲבוּר אַהֲבַת הָאִשָּׁה הַזֹּאת. תַּקָּנָתוֹ לָצֵאת מִן הַמְּדִינָה הַהִיא וְאִם עֲבֵרָה בָּא לְיָדוֹ יִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ בְּכָל לִבּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ שֶׁהֲרֵי עַל יִסּוּרֵי שָׁעָה אָדָם מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, עַל יִסּוּרֵי עוֹלָם שֶׁלָּהֶן אֵין סוֹף וְאֵין חֵקֶר כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּבְכֶּה וְיִתְפַּלֵּל מְאֹד עֲלֵיהֶם. וְאִם עָמַד בַּדָּבָר אַל יַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ לוֹמַר כַּמָּה אֲנִי צַדִּיק שֶׁעָמַדְתִּי בְּדָבָר זֶה אֶלָּא יְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא חָטָא. שֶׁבְּיָדוֹ הַלְּבָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' לְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ. וְנֶאֱמַר (בראשית כ) וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹא לִי:

תורה דברים י״א: כ״ו-ל״א