חק לישראל - פרשת שלח יום ראשון

רש״ישְׁלַח לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִבָּה, שֶׁדִּבְּרָה בְאָחִיהָ, וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר (תנחומא):
שְׁלַח לְךָ֣. לְדַעְתְּךָ, אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ, אִם תִּרְצֶה שְׁלַח; לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" וְגוֹ' (דברים א'), וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בִּשְׁכִינָה, אָמַר, אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וְגוֹ' (שמות ג'), חַיֵּיהֶם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי מְרַגְּלִים, לְמַעַן לֹא יִירָשׁוּהָ (תנחומא):

נביאים יהושע ב׳: א׳-ו׳

רש״יוַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ' עַל כָּרְחִי אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁבְּתוֹךְ יְמֵי אֵבֶל משֶׁה שְׁלָחָם, שֶׁהֲרֵי לְסוֹף ג' יָמִים שֶׁתַּמּוּ יְמֵי אֵבֶל משֶׁה עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁמִּשָּׁם אָנוּ לְמֵדִים שֶׁמֵּת משֶׁה בְּז' אֲדָר כְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה ל"ג לְמַפְרֵעַ מִיּוֹם שֶׁעָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וְעַל כָּרְחָךְ מִשֶּׁנִּשְׁתַּלְּחוּ הַמְרַגְּלִים לֹא עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד יוֹם הַחֲמִישִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלשֶׁת יָמִים עַד־שָׁבוּ הָרוֹדְפִים בּוֹ בַּלַּיְלָה, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן... וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים הֲרֵי יוֹם ד', וַיָּלִינוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ נִמְצָא שֶׁלֹּא עָבְרוּ עַד יוֹם ה'.
חֶרֶשׁ בְּרָז, כָּךְ תִּירְגֵּם יוֹנָתָן, אָמַר לָהֶם: עֲשׂוּ עַצְמְכֶם כְּחֵרְשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסְתִּירוּ דִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר: חֶרֶשׁ חֶרֶס, הַטְעִינוּ עַצְמְכֶם קְדֵרוֹת כְּדֵי שֶׁתִּהְיוּ נִרְאִין כְּקַדָּרִין.
רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַהֲלֹא יְרִיחוֹ בִּכְלָל הָיְתָה וְלָמָּה יָצָאת, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה קָשָׁה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, לְפִי שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַסְּפָר. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (שמואל ב ב ל): וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָּוִד תִּשְׁעָה־עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל, וַהֲלֹא עֲשָׂהאֵל בִּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָא, אֶלָּא שֶׁהָיָה קָשֶׁה כְּנֶגֶד כּוּלָּם, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (מלכים א יא א): וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה, וַהֲלֹא בַּת פַּרְעֹה בִּכְלָל הָיְתָה וְלָמָּה יָצָאת, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְחַבְּבָהּ כְּנֶגֶד כּוּלָּם, וּכְלַפֵּי חֵטְא שֶׁהֶחֱטִיאָה אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכּוּלָּן, כָּךְ שְׁנוּיָיה בְּסִפְרֵי (עקב נב).
אִשָּׁה זוֹנָה תִּירְגֵּם יְהוֹנָתָן: פּוּנְדְּקִיתָא, מוֹכֶרֶת מִינֵי מְזוֹנוֹת.
לַחְפֹּר לְרַגֵּל, כְּמוֹ (איוב לט כט): מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל.
וַתִּצְפְּנוֹ יֵשׁ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים עַל הָרַבִּים כְּיָחִיד, לְפִי שֶׁמִּיהֲרָה בְּהַטְמָנָתָם וּבְמָקוֹם צַר, כְּאִילּוּ הָיָה יְחִידִי, וּמִדְרַשׁ אַגָּדַת תַּנְחוּמָא יֵשׁ (שלח א): פִּנְחָס וְכָלֵב הָיוּ, וּפִנְחָס עָמַד לִפְנֵיהֶם וְלֹא רָאוּהוּ לְפִי שֶׁהָיָה כְּמַלְאָךְ. דָּבָר אַחֵר: וַתִּצְפְּנוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדוּגְמָתוֹ מָצִינוּ (משלי כז ט): שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וְלֹא אָמַר יְשַׂמְּחוּ לֵב.
בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ פִּשְׁתִּים בְּגִבְעוֹלֵיהֶן.

כתובים תהילים ב׳: א׳-ו׳

רש״ילָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם. רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ז:) דָּרְשׁוּ אֶת הָעִנְיָן עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ וּלִתְשׁוּבַת הַמִּינִים יִהְיֶה נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ עַל דָּוִד עַצְמוֹ, כְּעֵין שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם״ (שמואל ב ה: יז), וְנָפְלוּ בְיָדוֹ, וַעֲלֵיהֶם אָמַר לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וְנִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם:
וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ. בְּלִבָּם רִיק:
וּ֝לְאֻמִּ֗ים. מְנַחֵם פָּתַר לְאֻמִּים וְאֻמִּים וְגוֹיִם כֻּלָּם קְרוֹבֵי עִנְיָן:
יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד וְגוֹ׳. וְרוֹזְנִים. שִׁינְיוֹ״רְשׁ בְּלַעַ״ז:
עֲבוֹתֵימוֹ. לוֹיִקוֹרְדוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז:
יִשְׂחָק, יִלְעַג, יְדַבֵּר. לְשׁוֹן הֹוֶה הֵם מְשַׁמְּשִׁין:

משנה משנה שביעית ד׳

ברטנורהבָּרִאשׁוֹנָה. כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מֵחֲבֵרוֹ אֶת הַגַּס הַגַּס. הָכִי מְפָרְשָׁא מַתְנִיתִין בַּיְרוּשַׁלְמִי, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים מְלַקֵּט אָדָם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶת הַגַּס הַגַּס כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּלַקֵּט בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ, בֵּין גַּסִּין בֵּין דַּקִּין, וְאַף עַל גַּב דְּעֵצִים וַעֲשָׂבִים כְּשֶׁמְּלַקְּטִים אוֹתָן מִתּוֹךְ הַשָּׂדֶה מְתַקֵּן הַשָּׂדֶה לִזְרִיעָה, כְּשֶׁמְּלַקֵּט הַגַּס כְּלוֹמַר הָעֵצִים וְהָעֲשָׂבִים הַגַּסִּים וּמַנִּיחַ אֶת הַדַּקִּין, תָּלִינַן דְּצָרִיךְ לָעֵצִים הוּא וְלָאו לְתַקֵּן אֶת הַקַּרְקַע קָעָבֵיד, כְּדֶרֶךְ דְּתָלִינַן בִּמְלַקֵּט בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בֵּין דַּקִּין וּבֵין גַּסִּין, דְּלֹא עָבֵיד אִינָשׁ לְתַקֵּן שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וּמֵידַע יְדִיעַ דְּלָעֵצִים הוּא צָרִיךְ:
מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין בִּשְׂדוֹתֵיהֶן בֵּין דַּקִּים בֵּין גַּסִּין וְהֵן אוֹמְרִים בַּגַּסִּים לִקַּטְנוּ:
שֶׁלֹּא בְטוֹבָה. שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה, דְּהַשְׁתָּא וַדַּאי לֹא אָתֵי לְמִלְקָט הַדַּקִּין כֵּיוָן שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה עַל זֶה:
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת. שֶׁיֹּאמַר לוֹ לְקֹט מִשָּׂדִי הַיּוֹם וְאֶתֵּן לְךָ מְזוֹנוֹתֶיךָ, דִּפְשִׁיטָא דְאָסוּר:

ברטנורהשֶׁנִּתְקַוְּצָה. שֶׁנִּטְּלוּ קוֹצֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית:
שֶׁנִּטַּיְּבָה. שֶׁנֶּחְרְשָׁה הֵיטֵב, שֶׁכָּל הָעוֹלָם חוֹרְשִׁים פַּעַם אַחַת וְהוּא חָרַשׁ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּמַתְנִיתִין אַיְרֵי בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שֶׁהָיְתָה הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת עַל הַמַּס הַמּוּטָל עַל הַקַּרְקָעוֹת וְהִתִּירוּ לַחֲרֹשׁ בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי לִתֵּן הַמַּס הַקָּצוּב מִתְּבוּאָתָהּ לַמֶּלֶךְ, וְאִם חָרַשׁ שְׁתֵּי פְּעָמִים קְנָסוּהוּ רַבָּנָן, דַּחֲרִישָׁה אַחַת הִתִּירוּ וְלֹא שְׁתֵּי חֲרִישׁוֹת:
אוֹ שֶׁנִּדַּיְּרָה. שֶׁעָשׂוּ מִמֶּנָּה דִּיר לַבְּהֵמוֹת שֶׁעָשָׂה בָהּ סַהַר כִּדְאָמְרִינַן בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל, וְלֹא עָשָׂה מִמֶּנּוּ אַשְׁפּוֹת אֶלָּא הִנִּיחוֹ כְּדֵי לְזַבֵּל בּוֹ הַשָּׂדֶה:
בְּטוֹבָה. אָסוּר, דְּאֵין מַחֲזִיקִין טוֹבָה לַבְּעָלִים, דְּרַחֲמָנָא אַפְקְרִינְהוּ:
חִלּוּף הַדְּבָרִים. דְּבֵית שַׁמַּאי לְקֻלָּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

ברטנורההַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים. כְּשֶׁהַזֵּיתִים מְקוֹרָבִים זֶה לָזֶה יוֹתֵר מִדַּאי נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ שְׁנַיִם אוֹ נוֹטֵל שְׁנַיִם וּמַנִּיחַ אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְעַבֶּה. מֵדֵל לְשׁוֹן שְׁלִיפָה וַהֲסָרָה, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן דִּלְדּוּל וְדַלּוּת, שֶׁמְּדַלְדֵּל שָׂדֵהוּ מִן הַזֵּיתִים:
יָגוֹם. גּוֹמֵם וּמְקַצֵּץ הָאִילָן וּמַשְׁאִיר הַשֹּׁרֶשׁ בָּאָרֶץ, וְלֹא יְשָׁרֵשׁ לְגַמְרֵי, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּעוֹבֵד אֶת הָאֲדָמָה:
וּמוֹדִים בְּמַחֲלִיק. כְּגוֹן אִם נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה זֵיתִים זֶה בְּצַד זֶה, שֶׁמַּחֲלִיק פְּנֵי הַקַּרְקַע יוֹתֵר מִדַּאי, יֹאמְרוּ לַעֲבוֹדַת קַרְקַע הוּא מִתְכַּוֵּן וְאָסוּר:
מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ. דְּלֹא עָבֵיד אִינָשׁ שֶׁיְּתַקֵּן קַרְקַע חֲבֵרוֹ, וְיָדוּעַ דְּלָעֵצִים הוּא מְכַוֵּן:

עיקר תוספות יום טוב(ד) וְצָרִיךְ לְחַלֵּק בֵּין מֵדֵל לְזֵרוּד וּפִסּוּל דְּפֶרֶק ב'‏ מִשְׁנָה ג'‏ דְּלֹא שָׁרִינַן אֶלָּא עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּמַה לִּי שֶׁמְּזַמֵּר וְכוֹרֵת מִקְצָת מֵהָאִילָן כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הוּא אוֹ שֶׁכּוֹרֵת אִילָן אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הַשֵּׁנִי. וְנִרְאֶה כְּפֵרוּשׁ הָרַ"מ שֶׁהַמֵּדֵל הוּא שֶׁיִּכְרְתֵם לִהְיוֹת עֵצִים לָאֵשׁ, וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הָרַ"ב סוֹבֵר כֵּן, אֶלָּא דְמֵדֵל דְּעָלְמָא פֵּרְשׁוּ דְהוּא כָּךְ, אֲבָל אֵין הָכִי נַמִּי דְּצָרִיךְ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל שֶׁיְּעַבֶּה וְיִגְדַּל אֶלָּא שֶׁיִּכְרֹת לְעֵצִים. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהלֹא יְחַפֶּה. הַבִּקּוּעַ בְּעָפָר, שֶׁהֲרֵי הוּא מְתַקֵּן בְּכָךְ, שֶׁהֶעָפָר נַעֲשֶׂה טִיט וּמַשְׁבִּיחַ הָאִילָן:
בַּאֲבָנִים וּבְקַשׁ. דַּהֲוֵי כְּמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר שֶׁלֹּא יִיבַשׁ:
בְּתוּלַת שִׁקְמָה. שֶׁלֹּא נִקְצְצָה מֵעוֹלָם:
מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. שֶׁהִיא מֻשְׁבַּחַת בְּכָךְ:
כְּדַרְכָּהּ אָסוּר. שֶׁהִיא מִתְגַּדֶּלֶת וּמִתְעַבָּה בְּכָךְ וַהֲוֵי כְּעֵין זוֹמֵר לַגְּפָנִים:
אֶלָּא מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְעוֹלָם לְכָרְתָהּ אֶלָּא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה:
אוֹ גוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִכְרֹת אוֹתָהּ כָּךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

ברטנורהמֵאֵימָתַי אוֹכְלִים פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. מִשּׁוּם דְּדָרְשִׁינַן לְאָכְלָה וְלֹא לְהֶפְסֵד, וְאִם אוֹכְלָן קֹדֶם בִּשּׁוּלָן הַיְנוּ הֶפְסֵד:
הַפַּגִּים. פַּגֵּי תְאֵנָה כְּדִכְתִיב (שיר השירים ב) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ:
מִשֶּׁהִזְרִיחוּ. הֶאֱדִימוּ, וְזֶהוּ הַתְחָלַת בִּשּׁוּלָן:
אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲבָל לְלַקֵּט וּלְהַכְנִיס לַבַּיִת אֵינוֹ רַשַּׁאי עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ:
בִּחֲלוּ. שֶׁגָּדַל הַרְבֵּה, וְדוֹמֶה לוֹ וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי (זכריה יא). וּבַיְרוּשַׁלְמִי יָלִיף לַהּ מִדִּכְתִיב (ויקרא כה) תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל וּכְתִיב (שם) מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ, בִּשְׁתֵּי תְבוּאוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת מִן הַבַּיִת וְאַחַת מִן הַשָּׂדֶה:

ברטנורהרְבִיעִית לִסְאָה. שֶׁמִּסְּאָה זֵיתִים יָכוֹל לְהוֹצִיא רְבִיעִית הַלֹּג שֶׁמֶן:
פּוֹצֵעַ. דֶּרֶךְ הַזֵּיתִים לְפָצְעָן כְּדֵי לְמַתֵּק מְרִירוּתָן:
וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה. דְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל הוּא. אֲבָל לָסוּךְ לֹא חָזוּ, וְאֵין סָכִין אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ:
הִכְנִיסוּ חֲצִי לֹג. שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עַד שֶׁהוּא יָכוֹל לְהוֹצִיא חֲצִי לֹג מִסְּאָה:
הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ. שֶׁנִּתְגַּדְּלוּ שְׁלִישׁ מִמַּה שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּדֵּל, אִי נַמִּי שֶׁמּוֹצִיא מֵהֶן עַכְשָׁיו שְׁלִישׁ מִמַּה שֶּׁמּוֹצִיא לִסְאָה כְּשֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ יָפֶה:
כָּךְ עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית. אֵין אוֹכְלִין מֵהֶן בַּשְּׁבִיעִית עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְעוֹנַת מַעַשְׂרוֹת הַמְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק קַמָּא דְמַעַשְׂרוֹת, דְּדַוְקָא תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְזֵיתִים רְגִילִים לֶאֱכֹל קֹדֶם בִּשּׁוּלָן, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לֶאֱכֹל מֵהֶם בַּשָּׂדֶה בַּשְּׁבִיעִית קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר פֵּרוֹת:

ברטנורהאֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. מִשּׁוּם דִּלְאָכְלָה אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא לְהֶפְסֵד. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כֵּיוָן דְּאַפְקְרִינְהוּ רַחֲמָנָא לַפֵּרוֹת, אִם יִקְצְצֵם הֲוֵי גּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים:
מִשֶּׁיּוֹצִיא. תְּחִלַּת הֶעָלִין בִּימֵי נִיסָן:
מִשֶּׁיְּשַׁלְשֵׁלוּ. מִשֶּׁיַּתְחִילוּ לְהַכְבִּיד וְלִתְלוֹת כְּעֵין שַׁלְשֶׁלֶת:
מִשֶּׁיְּגָרְעוּ. מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ גַרְעִינִים. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הַבֹּסֶר כְּשֶׁיַּגְדִּילוּ הָעֲנָבִים וְנַעֲשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן נִקְרָא גָּרוּעַ:
מִשֶּׁיָּנֵצוּ. מִשֶּׁיִּגְדַּל עֲלֵיהֶן הַנֵּץ, כְּמוֹ הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ (שיר השירים ב), כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַשִּׁעוּרִים הַלָּלוּ אָסוּר לְקָצְצָן בַּשְּׁבִיעִית:
מֻתָּר לְקָצְצוֹ. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם הֶפְסֵד הַפְּרִי, אוֹ מִשּׁוּם גָּזֵל לְאִידָךְ לִישְׁנָא, שֶׁכְּבָר הַפְּרִי רָאוּי לַאֲכִילָה. וּמִשּׁוּם קוֹצֵץ אִילָנוֹת טוֹבִים לֵיכָּא אִם הוּא מְעֻלֶּה בְּדָמִים, שֶׁדָּמָיו יְקָרִים לְעֵצִים יוֹתֵר מִלְּאִילָן:
וְכַמָּה יְהֵא בַזַּיִת. לָאו אַשְּׁבִיעִית קָאֵי, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא אָסוּר לְקָצְצוֹ מִשּׁוּם קוֹצֵץ אִילָנוֹת טוֹבִים, כְּדִכְתִיב (דברים כ) כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאוֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:
רֹבַע. הַקַּב, מִשּׁוּם דְּחָשִׁיב יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִילָנוֹת, דְּאִלּוּ בְּדֶקֶל מֻתָּר לְקָצְצוֹ עַד דְּטָעִין קַבָּא:

גמרא ברכות ל״ד א: י״ד-ל״ד ב: י״א

תָּנוּ רַבָּנָן אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָהֵן. בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף. בְּהוֹדָאָה תְּחִלָּה וָסוֹף. וְאִם בָּא לָשׁוּחַ בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. וּבִתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁחֶה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא הֶדְיוֹט כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. וְהַמֶּלֶךְ תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי לְדִידִי מְפַרְשָׁא לִי מִינֵיהּ דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֶדְיוֹט כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. כֹּהֵן גָּדוֹל תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה הַמֶּלֶךְ כֵּיוָן שֶׁכָּרַע שׁוּב אֵינוֹ זוֹקֵף שֶׁנֶּאֱמַר (מ''א ח') וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרוֹעַ עַל בִּרְכָּיו. תָּנוּ רַבָּנָן קִידָה עַל אַפַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שם א') וַתִּקּוֹד בַּת שֶׁבַע אַפּיִם אַרְצָה כְּרִיעָה עַל בִּרְכַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שם א') מִכְּרוֹעַ עַל בִּרְכָּיו הִשְׁתַּחֲוָאָה זוּ פִּשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל''ז) הֲבֹא נָבֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְךָ אָרְצָה. אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא חֲזֵינָא לְהוּ לְאַבַּיֵּי וְרָבָא דְמַצְלוּ אַצְלוּיֵי. תָּנֵי חָדָא הַכּוֹרֵעַ בְּהוֹדָאָה הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח. וְתַנְיָא אִידָךְ הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה. לָא קַשְׁיָא הָא בַתְּחִלָּה הָא לִבְסוֹף. רָבָא כָּרַע בְּהוֹדָאָה תְּחִלָּה וְסוֹף. אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן אֲמָאי קָא עָבִיד מָר הָכִי. אָמַר לְהוּ חֲזֵינָא לְרַב נַחְמָן דְּכָרַע. וְחֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב שֵׁשַׁת דְקָא עָבַד הָכִי. וְהָתַּנְיָא הַכּוֹרֵעַ בְּהוֹדָאָה הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה הַהִיא בְּהוֹדָאָה שֶׁבְּהַלֵּל. וְהָתַּנְיָא הַכּוֹרֵעַ בְּהוֹדָאָה וּבְהוֹדָאָה שֶׁל הַלֵּל הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה. כִּי תַנְיָא הַהִיא בְּהוֹדָאָה דְבִרְכַּת הַמָּזּוֹן:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: אלו הן הברכות בתפילת שמונה עשרה שאדם שוחה (משתחווה) בהן: ב"אבות" (ברכה ראשונה), תחלה וסוף. ב"הודאה" ("מודים") תחלה וסוף. ואם בא (ברצונו) לשוח בסוף כל ברכה וברכה מברכות שמונה עשרה, ובתחלת כל ברכה וברכה — מלמדין אותו שלא ישחה. שלא יוסיף על תקנת חכמים.
אמר ר' שמעון בן פזי שכך אמר ר' יהושע בן לוי משום [בשם] התנא בר קפרא: דברים אלה שאמרנו בענין ההשתחוואה בסוף כל ברכה וברכה נוהגים רק בהדיוט (סתם אדם), וכמו שאמרנו, שמלמדים אותו שלא יעשה כן.
ואולם כהן גדול ראוי לו שישתחווה בסוף כל ברכה וברכה, והמלך — בתחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה. לפי שככל שהוא גדול יותר ראוי לו להרבות יותר בסימני כניעה.
על כך אמר ר' יצחק בר נחמני: לדידי מפרשא [לי בעצמי פורש] לי מיניה [ממנו] מר' יהושע בן לוי עצמו בדרך אחרת: הדיוט דינו כמו שאמרנו, ואילו הכהן גדול משתחוה בתחלת כל ברכה וברכה, והמלך — כיון שכרע בתחילת הברכה שוב אינו זוקף עד שיסיים תפילתו. וראיה מן הכתוב, שכן נאמר: "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה והתחינה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו וכפיו פרושות השמים" (מלכים א ח, נד). מאחר שהוזכרה כריעת שלמה מובאת חלוקה בין הסוגים השונים של כריעות.
תנו רבנן שנו חכמים בברייתא : הקידה — הריהי כריעה על אפים, שהקד כופף עצמו כלפי הארץ, שכן נאמר: "ותקד בת שבע אפים ארץ" (שם א, לא). ואילו כריעה — הריהי כריעה על ברכים, שכן נאמר בשלמה לאחר תפילתו "קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו". ואילו השתחואה — זו כריעה שיש בה פשוט (פשיטת ) ידים ורגלים, בהכנעה מלאה. וראיה לדבר שכן נאמר בדברי יעקב ליוסף לאחר חלומותיו: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה" (בראשית לז, י).
ועוד בדינים אלה של כריעה אמר רב חייא בריה בנו של רב הונא: חזינא להו [ראיתי אותם ] את אביי ורבא דמצלו אצלויי [שהיו מטים עצמם], ולא היו משתחווים ממש על הארץ בתפילתם.
א ועוד בענין הכריעות בתפילה, שואלים: תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: הכורע בהודאה (ברכת "מודים" בתפילת עמידה) — הרי זה משובח. ואולם תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: הכורע בהודאה — הרי זה מגונה, והרי זו סתירה בין ברייתות!
ומתרצים: לא קשיא [קשה] שאין כאן סתירה, אלא, הא [בברייתא זו המשבחת את הכורע בהודאה] מדובר בכריעה בתחלה של הברכה, ואילו הא [בברייתא זו המגנה את הכורע בהודאה] מדובר בכריעה לבסוף הברכה.
ונמסר שרבא כרע [היה כורע] בברכת הודאה תחלה וסוף. אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים]: אמאי קא עביד מר הכי? [מדוע עושה אדוני כך?] אמר להו [להם]: כך חזינא [ראיתי] את רב נחמן דכרע [שכורע בברכת ההודאה] וכך גם חזינא ליה [ראיתי אותו] את רב ששת דקא עבד הכי [שהוא עושה כך].
ואולם התניא [הרי שנויה ברייתא] שהכורע בהודאה — הרי זה מגונה!
תירץ רבא: בברייתא ההיא מדובר בהודאה שב"הלל", כשאומר "הודו לה'", שבה אין ראוי לכרוע.
ומוסיפים ושואלים על הנהגתו זו של רבא: והתניא [והרי שנויה ברייתא] האומרת במפורש: הכורע בהודאה ובהודאה של "הלל" — הרי זה מגונה. הרי ש"הודאה" בסתם איננה הודאה של "הלל", ובודאי היא ברכת ההודאה שבתפילה, ונאמר אף בה שהכורע בה הריהו מגונה!
אף קושיה זו נדחית: כי תניא [כאשר שנויה] הברייתא ההיא הריהי עוסקת בהודאה שבברכת המזון (הברכה השניה הפותחת ב"נודה").

זוהר ספר הזהר, שלח לך ח׳

וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹמֵר. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (ישעיה מ''ב) כֹּה אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם. וְגוֹמֵר. כַּמָּה אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בְּפוּלְחָנָא. דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כַּמָּה אִית לְהוּ לְאִסְתַּכְּלָא בְמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא דְכָל מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא כְּאִילוּ מְקָרֵב כָּל קָרְבְּנִין דְּעַלְמָא לְקָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְלֹא עוֹד אֶלָּא דֻקְדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לֵיה עַל כָּל חוֹבוֹי וּמִתַּתְקְנִין לֵיה כַּמָּה כֻרְסְיָין לְעַלְמָא דְאָתֵי. (חסר) רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא בַהֲדֵי רִבִּי אַבָּא שָׁאַל לֵיהּ אָמַר מִלָּה חַד בָּעֵינָא לְשָׁאֲלָה כֵיוָן דְּיָדַע קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֶחֱטֵי קָמֵי וּלְמִגְזַר עָלֵיהּ מִיתָה אֲמָאי בָרָא לֵיהּ דְהָא אוֹרַיְיתָא הֲוָה תְרֵי אַלְפִין שְׁנִין עַד לָא אִבְרֵי עַלְמָא וּכְתִיב בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל (שם כז) אִישׁ כִּי יָמוּת. וַיָּמָת וַיְחִי פְלוֹנִי וַיָּמָת. מַאי קָבָעֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְבָר נָשׁ בְהָאי עַלְמָא דַאֲפִילוּ אִי אִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי יְמוּת וְאִי לָא אִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יְמוּת כֹּלָא בְחָד אָרְחָא בַר פְּרִישׁוּתָא דְהַהוּא עַלְמָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר. (קהלת ט) כַּטּוֹב כַּחוֹטֵא. אָמַר לֵיהּ אוֹרְחוֹי דְמָארָךְ וְגִזְרֵי דְמָארָךְ מַה לָךְ לְמִטְרַח בְּהוּ מַה דְאִית לָךְ רְשׁוּ לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא שָׁאִיל וּדְלֵית לָךְ רְשׁוּ לְמִנְדַּע כְּתִיב (שם ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ דְאָרְחוֹי דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְסִטְרִין גְּנִיזִין עִלָּאִין דְּהוּא סָתִים וְגָנִיז לֵית לָן לְשָׁאֲלָא. אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי הָא אוֹרַיְיתָא כֹלָא סָתִים וְגָנִיז דְּהָא הִיא שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה הֲוֵי וּמָאן דְּמִתְעַסֵק בְּאוֹרַיְיתָא כְּאִלּוּ אִתְעַסָק בִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא וְאִי הָכִי לֵית לָן לְשָׁאֲלָא וּלְאִסְתַּכְּלָא. אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְיתָא כֹּלָא סָתִים וְגַלְיָיא וּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא סָתִים וְגַלְיָיא וּכְתִיב (דברים כא) הַנִּסְתָרוֹת לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ הַנִגְלוֹת לָנוּ דְאִית רְשׁוּ לְשָׁאֲלָא וּלְעַיְינָא וּלְאִסְתַּכְּלָא בְהוּ וּלְמִנְדַּע בְּהוּ. אֲבָל הַנִּסְתָּרוֹת לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ דִילֵיהּ אִינוּן וְלֵיהּ אִתְחַזְיָין דְּמָאן יְכִיל לְמִנְדַּע וּלְאִתְדַּבְּקָא דַעְתּוֹי סְתִימָא. וְכָל שֶׁכֵּן לְמִשְׁאַל. תָּא חֲזֵי לֵית רְשׁוּ לִבְנֵי עַלְמָא לְמֵימָר מִלִּין סְתִימִין וּלְפָרְשָׁא לוֹן בַּר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא רִבִּי שִׁמְעוֹן דְּהָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִסְתְּכַם עַל יְדוֹי וּבְגִין דְּדָרָא דִילֵיהּ רְשִׁימָא הוּא לְעֵילָא וְתַתָּא וְעַל דָּא מִלִין אִתְמָרוּ בְּאִתְגַלְיָיא עַל יְדוֹי וְלָא יְהֵא דָרָא כְּדָרָא דָא דְאִיהוּ שַׁאֲרֵי בְגַוֵּיהּ עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא:

תרגום הזוהרוַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וְגוֹ': רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (ישעיה מ''ב) כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם וְגוֹ'. כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לְהִסְתַּכֵּל בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ מַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, וּמְתַקְּנִים לוֹ כַּמָּה כִּסָּאוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה בַּדֶּרֶךְ עִם רַבִּי אַבָּא. שָׁאַל אוֹתוֹ, אָמַר, דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאוֹל, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָאָדָם עָתִיד לַחֲטֹא לְפָנָיו וְשֶׁיִּגְזוֹר עָלָיו מִיתָה לָמָּה בְּרָאוֹ. וַהֲרֵי הַתּוֹרָה הָיְתָה שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ לִפְנֵי חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְכָתוּב בָּהּ בַּתּוֹרָה (במדבר י''ט) אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל (במדבר כ''ז) אִישׁ כִּי יָמוּת. וַיָמָת. וַיְחִי פְּלוֹנִי וַיָּמָת. מַה רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה יָמוּת, וְאִם אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יָמוּת, וְדֶרֶךְ אַחַת לְכֻלָּם, חוּץ מִמַּה שֶּׁהַחוֹטֵא נִפְרָשׁ מֵהָעוֹלָם הַהוּא. אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה כֻּלָּם שָׁוִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט') כַּטּוֹב כַּחוֹטֵא. אָמַר לוֹ, דְּרָכָיו שֶׁל אֲדוֹנְךְ, וּגְזֵרוֹת שֶׁל אֲדוֹנְךְ, מַה לְּךְ לְהִתְיַגֵּעַ בָּהֶם. מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךְ רְשׁוּת לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל, שְׁאָל, וּמַה שֶּׁאֵין לְךְ רְשׁוּת לָדַעַת, כָּתוּב (קהלת ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לְהַחֲטִיא אֶת בְּשָּׂרֶךְ. כִּי דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִסְתָּרָיו, סִתְרֵי עֶלְיוֹנִים, שֶׁהוּא סָתַם וְגָנַז, אֵין לָנוּ לִשְׁאוֹל. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן הֲרֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ סְתוּמָה וּגְנוּזָה, כִּי הִיא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ עוֹסֵק בִּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְאִם כֵּן אֵין לָנוּ לִשְׁאוֹל וּלְהִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ, הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ סְתוּמָה וּגְלוּיָה, וּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ סָתוּם וְגָלוּי, וְכָתוּב, הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ. הַנִּגְלוֹת לָנוּ, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לִשְׁאוֹל וּלְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְלָדַעַת בָּהֶם. אֲבָל הַנִּסְתָּרוֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ, שֶׁלּוֹ הֵם, וְלוֹ הֵם רְאוּיִם, כִּי מִי יָכוֹל לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג דַּעְתּוֹ הַסְּתוּמָה, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאוֹל. בֹּא וּרְאֵה, אֵין רְשׁוּת לִבְנֵי הָעוֹלָם, לוֹמָר דְּבָרִים סְתוּמִים וּלְפָרְשָׁם, חוּץ מִן הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עַל יָדוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁהַדּוֹר שֶׁלּוֹ מְצוּיָן לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְעַל כֵּן נֶאֱמָרִים הַדְּבָרִים עַל יָדוֹ בַּגָּלוּי, וְלֹא יִהְיֶה דּוֹר כַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁהוּא שׁוֹכֵן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיָּבֹא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳: י״א-י״ב

א. אֵין מְמַנִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר אֶלָּא גָּדוֹל שֶׁבְּצִבּוּר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו וְאִם הָיָה זָקֵן הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר. וּמִשְׁתַּדְּלִין לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר אָדָם שֶׁקוֹלוֹ עָרֵב וְרָגִיל לִקְרוֹת. וּמִי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל לֹא יְהֵא שְׁלִיחַ צִבּוּר מִפְּנֵי כְבוֹד צִבּוּר אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל שְׁמַע מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת אַחַר שְׁלש עֶשְׂרֵה שָׁנִים:

ב. וְכֵן הָעִלֵּג כְּגוֹן מִי שֶׁקּוֹרֵא לְאַלְפִין עַיְינִין אוֹ לְעַיְינִין אַלְפִין וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת הָאוֹתִיּוֹת כְּתִקּוּנָן אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְהָרַב מְמַנֶּה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בַּצִבּוּר. הַסוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וְנַעֲשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר. אֲבָל מִי שֶׁכְּתֵּפָיו מְגוּלוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר לַתְּפִלָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה מְעוּטָף:

מוסר שערי תשובה ב׳: ה׳-ו׳

כָּל אִישׁ וְאִישׁ בְּיוֹם צַר לוֹ יִתֵּן לִבּוֹ לְהָבִין לְהִתְעַנּוֹת עִם הַתְּשׁוּבָה וְהַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁהַצִבּוּר חַיָּיבִים לָצוּם וּלְהִתְעַנּוֹת בְּעֵת צָרָתָם כַּאֲשֶׁר תִּקְּנוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְזֶה צוֹם נִבְחַר וְיוֹם רָצוֹן וְכַאֲשֶׁר יָבֹא מוּסַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא זָךְ וְיָשָׁר יִהְיֶה לְנִסָּיוֹן וּלְהַגְדִּיל שְׂכָרוֹ לְעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח) לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו בְּעֵת צָרָתוֹ וְחִפֵּשׂ וְחִקֵּר וְלֹא מָצָא חֵטְא בְּיָדוֹ הֵן הֵן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה וּמֵעִנְיַן הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹם הַמָּוֶת בִּרְאוֹת הַחוֹטֵא כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה וְאָבְדָה תִקְוָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יא) בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה וְהוּא מִתְוַדֶה בָּעֵת הַהִיא וְשָׁב אֶל ה' בְּלֵב שָׁלֵם וְגַם הַתְּשׁוּבָה הַהִיא מוֹעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה מַשֶׂגֶת לִתְשׁוּבַת הַשָּׁב הֵן בְּעוֹדֶנּוּ חַי וְהוּא בְּכֹחוֹ:

תורה במדבר י״ג: א׳-ו׳