חק לישראל - פרשת שלח יום שני

רש״יאֵלֶּה אֶזְכְּרָה כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ. פַּשְׁוִויָּ״ה בְּלַעַ״ז, אֶת זֹאת אֲנִי זוֹכֶרֶת וְנַפְשִׁי מִשְׁתַּפֶּכֶת בְּזָכְרִי עֲלִיַּת הָרְגָלִים, שֶׁהָיִיתִי עוֹבֶרֶת בִּגְדוּדֵי בְּנֵי אָדָם וּמְדַדָּה עִמָּהֶם עַד בֵּית אֱלֹהִים. סָךְ לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן, סַךְ בְּנֵי אָדָם, דָּבָר אַחֵר: סָךְ לְשׁוֹן סְכָךְ וְסֻכָּה, כְּלוֹמַר בְּעֶגְלַת צָב שֶׁהָיוּ מְחֻפּוֹת כְּמִין סֻכָּה וּשְׁמָן בִּלְשׁוֹן אַגָּדָה סְקַפְּסְטָאוֹת וְאִסְקוֹפִיטִי:
אֶדַּדֵּ֗ם. אֶדַּדֶּה עִמָּהֶם, כְּמוֹ מְדַדִּים עֲגָלִים וּסְיָחִים, וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ (שבת קכח:). וְתֵיבָה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת כִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת, אֶדַּדֶּה עִמָּהֶם, אטוויי״אמוץ שנבל״א בְּלַעַ״ז. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ לְשׁוֹן יְדִידוּת כְּמוֹ ״נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אוֹיְבֶיהָ״ (ירמיה יב: ז). וְדוֹנָשׁ פָּתַר אֶדַּדֵּם לְשׁוֹן דְּמָמָה, וְכֵן ״דּוֹם לַה׳ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ״ (תהלים לז: ז). וּפִתְרוֹן אֶדַּדֵּם אֵאָלֵם וְאַחֲרִישׁ עַד אָבֹא בֵּית אֱלֹהִים בְּרִנָּה, כְּמוֹ ״אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי״ (תהלים לט: ב), וּכְמוֹ ״וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו״ (תהלים לח: יד). וְדָם הוּא שֹׁרֶשׁ בַּתֵּיבָה:
אֶדַּדֵּ֗ם. אֶדְדֶּה עִמָּהֶם, כְּמוֹ ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם״ (בראשית לז: ד) – דַּבֵּר עִמּוֹ בְּשָׁלוֹם:
הָמ֥וֹן חוֹגֵֽג. שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לָחֹג, וְעַל כָּכָה יִסֵּד הַפַּיָּט (בשחרית פרשת שקלים ביוצר של אלה אזכרה עיין שם) ״עֹצֶם הָמוֹן חוֹגֵג וְשׁוֹטֵף כַּנָּהָר״, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְשׁוֹן יְוָנִי, שֶׁקּוֹרִין לִבְרֵכַת מַיִם חוֹגְגִין:
הוֹחִילִי. הַמְתִּינִי וְצַפִּי לַגְּאֻלָּה:

משנה משנה פסחים ג׳

ברטנורהאֵלּוּ עוֹבְרִין. אֵלּוּ מִתְבַּעֲרִים מִן הָעוֹלָם. דְּאַף עַל גַּב דְּאֵין עוֹבְרִים עֲלֵיהֶם עַל בַּל יֵרָאֶה, מִדְּרַבָּנָן מִיהָא צְרִיכִי בִעוּר, דְּהָכִי תְנַן לְקַמָּן (משנה ה) שְׂאֹר יִשָּׂרֵף, וְאַף עַל גַּב דְּהָאוֹכְלוֹ פָטוּר:
כֻּתָּח הַבַּבְלִי. עָשׂוּי מִפַּת מְעֻפָּשׁ וְחָלָב. וּרְגִילִים לְטַבֵּל בּוֹ אֶת הַמַּאֲכָל:
שֵׁכָר הַמָּדִי. שֵׁכָר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בְּמָדַי מֵחִטִּים אוֹ שְׂעוֹרִים שְׁרוּיִים בְּמַיִם:
וְחֹמֶץ הָאֲדוֹמִי. חֹמֶץ שֶׁעָשׂוּי בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, שֶׁנּוֹתְנִים שְׂעוֹרִים [בְּיַיִן] וּמַשְׁהִין אוֹתָם שָׁם כְּדֵי שֶׁיַּחְמִיצוּ:
וְזֵתוֹם הַמִּצְרִי. תִּלְתָּא שְׂעָרֵי וְתִלְתָּא קוּרְטְמֵי, הוּא כַּרְכֹּם מִדְבָּרִי וְנִקְרָא בְּעַרְבִי קַרְטוֹם, וְתִלְתָּא מִלְחָא, וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ לִרְפוּאָה. עַד כָּאן חָמֵץ הָרָאוּי לַאֲכִילָה עַל יְדֵי תַעֲרֹבֶת. מִכָּאן וְאֵילָךְ חָמֵץ נֻקְשֶׁה בְּעֵינֵיהּ:
וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים. מַיִם שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם סֻבִּין, וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם הַצַּבָּעִים לִמְלַאכְתָּן:
וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים. [פַּת] שֶׁעוֹשִׂין מִקֶּמַח תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ בִּשּׁוּלָהּ, וּמְכַסִּים בָּהּ אֶת הַקְּדֵרָה לִשְׁאֹב אֶת הַזֻּהֲמָא:
וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. עֲפַר הָרֵחַיִם מְגַבְּלִין אוֹתוֹ בְּמַיִם, וְסוֹפְרִים מְדַבְּקִים בּוֹ נְיָרוֹתֵיהֶם:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מוֹסִיף, דְּאִלּוּ תַּנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ אֶלָּא חָמֵץ דָּגָן גָּמוּר עַל יְדֵי תַעֲרֹבֶת אוֹ חָמֵץ נֻקְשֶׁה בְּעֵינֵיהּ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹסִיף אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים שֶׁהֵן חָמֵץ נֻקְשֶׁה עַל יְדֵי תַעֲרֹבֶת סַמְמָנִים אֲחֵרִים. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים סָלְקָא דַּעְתָּךְ, אֶלָּא אֵימָא אַף טְפוּלֵי נָשִׁים, סֹלֶת שֶׁנָּשִׁים טוֹפְלוֹת וּמְחַבְּרוֹת עַל בְּשָׂרָן עִם סַמְמָנִין אֲחֵרִים לְהַשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר אוֹ לְהַלְבִּין וּלְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
כָּל שֶׁהוּא מִין דָּגָן. מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, וּמְעֹרָבִין בָּהֶן מַיִם. דְּאִי אֵין בָּהֶם מַיִם אֶלָּא מֵי פֵרוֹת קָיְמָא לָן דְּמֵי פֵרוֹת אֵין מַחְמִיצִין:
הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה. אִם אֲכָלָן עוֹבֵר בְּלָאו:
וְאֵין בָּהֶם כָּרֵת. דְּעַל חָמֵץ גָּמוּר עָנוּשׁ כָּרֵת וְאֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַתַּעֲרֹבֶת, אֲבָל לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ אִם אָכַל כַּזַּיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אֲבָל אִם לֹא אָכַל כַּזַּיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, מִיהוּ אִסּוּרָא מִיהָא אִיכָּא, דְּחָמֵץ בְּפֶסַח אוֹסֵר בְּתַעֲרָבְתּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא:

עיקר תוספות יום טוב(א) וּבְמִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק קַמָּא דְחַלָּה פֵרֵשׁ דְּעוֹבְרִים בְּבַל יֵרָאֶה, הָתָם כְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם נָקַט וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י בְכָאן. וּדְבָרָיו דְּהָכָא מִדִּבְרֵי הָרַ"ן הֵן וְטַעֲמֵיהּ דְּהָא לְאִסּוּר אֲכִילָה בָּעִינַן קְרָא לְרַבִּינְהוּ כְדִלְקַמָּן, אִם כֵּן בַּל יֵרָאֶה מְנָלָן:
(ב) וַאֲפִלּוּ לַטַּעַם הַשֵּׁנִי שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּפֶרֶק קַמָּא דִּבְדִיקָה הוּא כְדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל בַּל יֵרָאֶה, הֶחְמִירוּ חֲכָמִים לְבַעֲרָם מִן הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם כוּ', וְדָיֵיק מִדִּתְנַן שְׂאֹר יִשָּׂרֵף, וַהֲרֵי נֻקְשֶׁה הוּא:
(ג) וְחֹמֶץ סְתָם הַיְנוּ דְיַיִן:
(ד) וְלָשִׁין אוֹתָן בְּמַיִם. הָרַמְבַּ"ם:
(ה) צַבָּעִים. צֶבַע עוֹר אָדֹם. רַשִׁ"י בְּחֻלִּין דַּף כ"ח:
(ו) זֶה הַכְּלָל כוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא דְקָאָמַר לַהּ. תּוֹסָפוֹת:
(ז) וְשָׁאנֵי מִשְּׁאָר אִסּוּרֵי כָרֵת כְּמוֹ חֵלֶב וְדָם דְּיֵשׁ בָּהֶן עֹנֶשׁ כָּרֵת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, דְּגַבֵּי קְרָא דְמַחְמֶצֶת שֶׁהִיא תַעֲרֹבוֹת לֹא כְתִיב וְנִכְרְתָה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהבָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה. וְעָשׂוּי לְחַזֵּק שְׁבָרֶיהָ וּסְדָקֶיהָ. אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד חַיָּב לְבַעֵר, פָּחוֹת מִכָּאן בָּטֵל בְּמִעוּט. וְאִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְחַזֵּק, אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת חַיָּב לְבַעֵר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּלֵךְ וְיִטְּלֶנּוּ מִשָּׁם:
וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה. אִם נָגַע שֶׁרֶץ בְּהַאי בָּצֵק בְּפֶסַח שֶׁאִסּוּרוֹ חוֹשְׁבוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה וְלֹא הָוֵי כָעֲרֵבָה וְלֹא נָחֲתָא לַהּ טֻמְאָה לָעֲרֵבָה. וּבְפָחוֹת מִכַּזַּיִת, אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו בָּטֵל לְגַבֵּי עֲרֵבָה וְהָוֵי כְּאִלּוּ נָגַע הַשֶּׁרֶץ בָּעֲרֵבָה עַצְמָהּ וְהִיא טְמֵאָה:
אִם מַקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ. הָכִי קָאָמַר, וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ חוֹשְׁבוֹ, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּשִׁעוּר אִם יֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת אִם לָאו, אֶלָּא בִּקְפֵידָא תַּלְיָא מִלְּתָא, אִם הִקְפִּיד עָלָיו וְעָתִיד לִטְּלוֹ מִשָּׁם חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה, בֵּין יֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת בֵּין אֵין בּוֹ כַזַּיִת, וְלֹא נָחֲתָא טֻמְאָה לָעֲרֵבָה, וְאִם לֹא הִקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה זֵיתִים הֲרֵי הוּא כָעֲרֵבָה, וּכְשֶׁנּוֹגֵעַ הַשֶּׁרֶץ בַּבָּצֵק הָוֵי כְּאִלּוּ נָגַע בָּעֲרֵבָה מַמָּשׁ:
בָּצֵק הַחֵרֵשׁ. שֶׁמַּכִּין עָלָיו בַּיָּד וְאֵינוֹ מַשְׁמִיעַ קוֹל וְדוֹמֶה לְחֵרֵשׁ שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. פֵּרוּשׁ אַחֵר, בָּצֵק הַחֶרֶס, שֶׁהוּא קָשֶׁה כְחֶרֶס וְאֵינוֹ נִכָּר אִם הֶחְמִיץ:
אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחֱמִיץ. אִם יֵשׁ עִסָּה אַחֶרֶת שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹ נִלּוֹשָׁה וּכְבָר הֶחְמִיצָה, אָסוּר. וְאִם אֵין שָׁם כַּיּוֹצֵא בוֹ, הָוֵי שִׁעוּרָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִיל בַּהֲלִיכָה בֵינוֹנִית. וְשִׁעוּר זֶה כִּזְמַן שְׁנֵי חֻמְשֵׁי שָׁעָה:

עיקר תוספות יום טוב(ח) הָרַמְבַּ"ם בֵּאֵר שֶׁהַבָּצֵק הַמַּשְׁמִיעַ קוֹל כְּבָר הֶחְמִיץ כוּ', וְהָרַאֲבַ"ד כָּתַב בְּהֶפֶךְ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָעִסָּה מַצָּה קוֹלָהּ צָלוּל כְּשֶׁאָדָם מַקִּישׁ עָלֶיהָ, אֲבָל כְּשֶׁהִיא מַחְמֶצֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ סְדָקִים וְלֹא הִכְסִיפוּ פָנֶיהָ קוֹלָהּ מִשְׁתַּקֵּעַ כְּחֵרֵשׁ, וְהַחֵרְשׁוּת גַּם הוּא סִימָן לְחִמּוּץ, וְהוּא אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ. וּלְכֻלֵּי עָלְמָא מִשְׁנָתֵנוּ שֶׁהִגְבִּיהַּ יָדוֹ וְלֹא נִתְעַסֵּק בַּבָּצֵק, דְּכָל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בּוֹ אֵינוֹ בָא לִידֵי חִמּוּץ כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ד', וְכֵן כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים:
(ט) הָרַמְבַּ"ם כָּתַב שֶׁזֶּה מִשְּׁעוֹת הַהַשְׁוָיָה. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא נֶחְשָׁב כַּשָּׁעוֹת הַזְּמַנִּיּוֹת שֶׁהִזְכִּיר בְּמִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק א'‏ דִּבְרָכוֹת, כִּי אֵלּוּ הַשָּׁעוֹת שֶׁבְּכָאן הֵם הַשָּׁוִים בְּשִׁעוּרֵיהֶן, כָּל אֶחָד חֵלֶק מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מֵהַיּוֹם וְלַיְלָה בְשָׁוֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהחַלָּה בְטֻמְאָה. שֶׁנִּטְמֵאת הָעִסָּה וְשׁוּב אֵין הַחַלָּה הַנִּטֶּלֶת מִמֶּנָּה רְאוּיָה לַאֲכִילַת כֹּהֵן, כֵּיצַד מַפְרִישִׁין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, הֲרֵי אֵין יָכוֹל לֶאֱפוֹתָהּ בְּפֶסַח מֵאַחַר שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַאֲכִילָה, וְלִשְׁהוֹתָהּ וּלְשָׂרְפָהּ בָּעֶרֶב אִי אֶפְשָׁר שֶׁמָּא תַחְמִיץ, וּלְהַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאֵין מְבַעֲרִין קָדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יִקְרָא לָהּ שֵׁם חַלָּה עַד שֶׁתֵּאָפֶה. דְּאַכַּתִּי כָּל חֲדָא וַחֲדָא חַזְיָא לֵיהּ, דְּמִכָּל חֲדָא וַחֲדָא מַפְרִישׁ פּוּרְתָא, וּלְאַחַר אֲפִיָּתָהּ אִם רָצָה יַפְרִישׁ חַלָּה שְׁלֵמָה עַל הַכֹּל, דְּקָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָרוֹדֶה מִן הַתַּנּוּר וְנוֹתֵן לַסַּל, הַסַּל מְצָרְפָן לְחַלָּה:
לֹא זֶהוּ חָמֵץ שֶׁמֻּזְהָרִים עָלָיו. דְּלָאו דִּידֵיהּ הוּא לְאַחַר שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ שֵׁם, וּקְרָא כְתִיב (שמות יג) לֹא יֵרָאֶה לְךָ, שֶׁלְּךָ אִי אַתָּה רוֹאֶה אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל גָּבוֹהַּ, וְזֶה אֵינוֹ שֶׁלְּךָ וְלֹא שֶׁל חֲבֵרְךָ, דְּאַכַּתִּי לֹא מְטָא לְיַד כֹּהֵן. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר הוֹאִיל אִי בָעֵי מִתְּשִׁיל עֲלַהּ הַוְיָא הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת, וְאֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ, וְחַזְיָא לֵיהּ לַאֲכִילָה, נִמְצָא דְּשֶׁלּוֹ הִיא וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר לֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

עיקר תוספות יום טוב(י) וּלְהַסִּיקָהּ תַּחַת תַּבְשִׁילוֹ נַמִּי אִי אֶפְשָׁר, וְאַף עַל גַּב דְּהַדְלָקַת הַנֵּר בְּיוֹם טוֹב צֹרֶךְ אֲכִילָה הִיא וּמֻתֶּרֶת, כָּל שֶׁכֵּן הֶסֵּק, מִשּׁוּם דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הוּא דְּאֵין קָדָשִׁים טְמֵאִים מִתְבַּעֲרִים בְּיוֹם טוֹב. רַשִׁ"י, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) טַעֲמָא, דְּלֹא מִחַסְּרָא אֶלָּא דִבּוּרָא בְעָלְמָא אֲבָל לְעֵיל בְּנָכְרִי שֶׁהִלְוָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לִפְדּוֹתוֹ מִשּׁוּם דְּהָתָם מְחֻסַּר מָמוֹנָא. הָרַ"ן:
(יב) בְּצוֹנֵן. סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל, וּסְבִירָא לֵיהּ נַמִּי דְּטוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן, וְהִלְכָּךְ הָוֵי הַךְ חַלָּה כְדִידֵיהּ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ בָּהּ טוֹבַת הֲנָאָה לְתִתָּהּ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה. הָרַ"ן:
(יג) הִלְכָּךְ עַל חִמּוּצָהּ אֵינוֹ עוֹבֵר, אֲבָל עַל אֲפִיָּתָהּ עוֹבֵר, דְּאִיכָּא חֲדָא, דְּלֹא חַזְיָא לֵיהּ. רַשִׁ"י:

ברטנורהשָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת. כָּל אַחַת תַּנּוּר מָלֵא, וְאֵין כָּאן חִמּוּץ, אַף עַל פִּי [שֶׁהָאַחַת] מַמְתֶּנֶת עַד שֶׁיֹּאפוּ הַשְּׁתַּיִם:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין לְהָקֵל כָּל כָּךְ שֶׁיְּהוּ לָשׁוֹת כְּאַחַת, אֶלָּא שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת כָּל אַחַת בַּבָּצֵק שֶׁלָּהּ:
אַחַת לָשָׁה. הָאַחֲרוֹנָה לָשָׁה כְּשֶׁחֲבֶרְתָּהּ הָאֶמְצָעִית מְקַטֶּפֶת, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁלָּשָׁה תְחִלָּה אוֹפָה, נִמְצְאוּ שְׁלָשְׁתָּן עוֹסְקוֹת בְּבַת אַחַת, כָּל אַחַת בַּבָּצֵק שֶׁלָּהּ, אַחַת לָשָׁה שֶׁלָּהּ, וְאַחַת מְקַטֶּפֶת שֶׁלָּהּ, וְאַחַת אוֹפָה שֶׁלָּהּ:
לֹא כָל הַנָּשִׁים. רַבִּי עֲקִיבָא אַמִּלְּתֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל קָא מְהַדַּר וְאָמַר שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו, לְפִי שֶׁיֵּשׁ נָשִׁים עַצְלָנִיּוֹת וּמַחְמִיצוֹת אִם שׁוֹהוֹת כָּל כָּךְ, וְיֵשׁ תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ חַם מַהֵר, וְיֵשׁ עֵצִים שֶׁאֵין נִבְעָרִים מַהֵר. אֶלָּא כְּדִבְרֵי חֲכָמִים רָאוּי לַעֲשׂוֹת, לַעֲסֹק תָּמִיד בַּבָּצֵק, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִין בַּבָּצֵק אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְכֵן הֲלָכָה:
זֶה הַכְּלָל תָּפַח. הַבָּצֵק שֶׁבְּיָדָהּ שֶׁרוֹאָה שֶׁרוֹצֶה לִתְפֹּחַ:
תִּלְטֹשׁ. יָדָהּ בְּמַיִם צוֹנְנִין וּתְקַטְּפֶנָּה וְתִצְטַנֵּן:

ברטנורהשֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ. שֶׁנִּפְסַל בְּיוֹצֵא. שֶׁחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם הִיא מְחִצָּה לְקָדָשִׁים [קַלִּים]:
אִם עָבַר צוֹפִים. שֵׁם מָקוֹם שֶׁמִּשָּׁם רוֹאִים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:
שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ. וְלֹא הִטְרִיחוּהוּ לַחֲזֹר:
וְאִם לָאו חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ. דִּכְתִיב (ויקרא ו) בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, בִּמְקוֹם אֲכִילָתוֹ שְׂרֵפָתוֹ:
זֶה וָזֶה. חָמֵץ דְּאָמְרִינַן לְעֵיל וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכוּ', וּבְשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁעִמּוֹ:
כַּבֵּיצָה. אֲבָל בְּפָחוֹת, חָמֵץ מְבַטְּלוֹ בְלִבּוֹ, וּבְשַׂר קֹדֶשׁ שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ. וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר חֲזָרָתוֹ כְטֻמְאָתוֹ, מַה טֻּמְאַת אֳכָלִין בְּכַבֵּיצָה שֶׁאֵין אֹכֶל מִטַּמֵּא בְּפָחוֹת מִכַּבֵּיצָה, כָּךְ אֵינוֹ חוֹזֵר עַל פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זֶה וָזֶה בְכַזָּיִת. סָבַר חֲזָרָתוֹ כְאִסּוּרוֹ, מָה אִסּוּרוֹ בְּכַזַּיִת, שֶׁעַל כַּזַּיִת חָמֵץ אוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ חַיָּב, כָּךְ עַל כַּזַּיִת חוֹזֵר:
בְּשַׂר קֹדֶשׁ. מִשּׁוּם חֻמְרָא דְקָדָשִׁים חוֹזֵר אַף עַל כַּזַּיִת, חָמֵץ דְּחֻלִּין אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל כַּבֵּיצָה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

גמרא פסחים מ״ט א: י״א-כ״ב

לֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵירוּסִין. תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל סְעוּדָה שֶׁאֵינָה שֶׁל מִצְוָה אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשָׁאי לֵיהָנוֹת מִמֶּנָּה. כְּגוֹן מָאי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּגוֹן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וּבַת תַּלְמִיד חָכָם לְעַם הָאָרֶץ. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל אֵין זִיווּגָן עוֹלֶה יָפֶה מָאי הִיא אָמַר רַב חַסְדָּא אוֹ אַלְמָנָה אוֹ גְרוּשָׁה אוֹ זֶרַע אֵין לָהּ. בְּמַתְנִיתָא תָנָא קוֹבְרָהּ אוֹ קוֹבְרָתוֹ אוֹ מְבִיאָתוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת. אֵינִי וְהָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְעַשֵּׁר יִדָּבֵק בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתּוֹרָה וּכְהוּנָה מְעַשְּׁרָתָן. לָא קַשְׁיָא הָא בְּתַלְמִיד חָכָם הָא בְּעַם הָאָרֶץ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָסִיב כַּהַנְתָּא חָלַשׁ אָמַר לָא נִיחָא לֵיהּ לְאַהֲרֹן דְּאִדָּבֵק בְּזַרְעֵיהּ דַּהֲוֵי לֵיהּ חַתְנָא כִּי אֲנָא. רַב אִידִי בַר אָבִין נָסִיב כַּהַנְתָּא נָפְקוּ מִינֵיהּ תְּרֵי בְנֵי סְמִיכֵי רַב שֵׁשַׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי וְרַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְרַב אִידִי. אָמַר רַב פַּפָּא אִי לָא נָסִיבְנָא כַּהַנְתָּא לָא אִיעְתָּרִית. אָמַר רַב כַּהֲנָא אִי לָא נָסִיבְנָא כַּהַנְתָּא לָא גַלָּאי. אָמְרוּ לֵיה וְהָא לִמְקוֹם תּוֹרָה גָלִיתָ לָא גַלָּאי כִּדְגָלוּ אִינְשֵׁי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַנֶהֱנֶה מִסְעוּדַת הָרְשׁוּת לְסוֹף גּוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו') וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק. וּכְתִיב (שם) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גּוֹלִים. תָּנוּ רַבָּנָן כָּל תַּלְמִיד חָכָם הַמַּרְבֶּה סְעוּדָתוֹ בְכָל מָקוֹם. סוֹף מַחֲרִיב אֶת בֵּיתוֹ. וּמְאַלְמֵן אֶת אִשְׁתּוֹ וּמְיַיתֵּם אֶת גּוֹזָלָיו וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ מִמֶּנּוּ. וּמַחֲלוֹקוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו. וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים. וּמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם וְשֵׁם רַבּוֹ וְשֵׁם אָבִיו. וְגוֹרֵם שֵׁם רַע לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. מָאי הִיא אָמַר אַבַּיֵּי קָרוּ לֵיהּ בַּר מֵחִים תַּנּוּרֵי. רָבָא אָמַר בַּר מְרַקִיד בֵּי כּוּבֵי. רַב פַּפָּא אָמַר בַּר מְלָחִיךְ פִּינְכֵי. רַב שְׁמַעְיָה אָמַר בַּר מָךְ רָבַע. תָּנוּ רַבָּנָן לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַת תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאִם מֵת אוֹ גוֹלֶה מוּבְטָח לוֹ שֶׁבָּנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְאַל יִשָּׂא בַת עַם הָאָרֶץ שֶׁאִם מֵת אוֹ גוֹלֶה בָנָיו עַמֵּי הָאָרֶץ. תָּנוּ רַבָּנָן לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַת תַּלְמִיד חָכָם. וְיַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם. מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן דָבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל:

רש״יבת כהן - צריכה להינשא לכהנים ולא לפגום משפחתה להינשא לישראל:
אין זווגן עולה יפה - במזל טוב:
מאי היא - מה עולה בידן:
או אלמנה או גרושה או זרע אין לה - כדכתיב (ויקרא כ״ב: י״ג) ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וגו':
או קוברה - בלא זמן:
תלמיד חכם - הוא שבח לו אבל עם הארץ ואינו כהן גנאי הוא לו לאהרן ונענשים:
לא גלאי - רב כהנא גלה מבבל לא"י כדאמר בהגוזל ומאכיל (ב"ק קיז.):
לא גלאי כדגלו אינשי - שאר תלמידים יוצאים מדעתן ואני יצאתי על כרחי מחמת מרדין ואימת מלכות:
ומאלמן את אשתו - שמבקש לימודו ואי אפשר לו וגולה למזונות והרי אשתו באלמנות חיות:
גוזליו - יתומין:
ותלמודו משתכח - שאינו עסוק לחזור עליו:
ומחלוקות רבות באות עליו - מחמת ששכח תלמודו או הקפות שמקיף מחנונין לסעודותיו:
קרו ליה - לבנו:
מרקיד בי כובי - כדרך הליצנים שמשחקין ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרן:
מלחיך פינכי - קערות:
מך רבע - מקפל לבושו ורובץ וישן דרך המשתכרין אינו מספיק לילך לביתו ולשכב על מטתו אלא מקפל לבושו תחתיו וישן:
מך - כמו בר חמרא מוך שקיך וגני (תענית דף ו:):

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה כיון שהוזכרה סעודת מצוה ודנו בהגדרתה, מביאים ברייתא בנושא קרוב. תניא [שנינו בברייתא], ר' שמעון אומר: כל סעודה שאינה של מצוה — אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה.
ושואלים: כגון מאי [מה היא] סעודה שאינה של מצוה, אף שהיה מקום להגדירה ככזאת? אמר ר' יוחנן: כגון בת כהן הנישאת לישראל, וכן בת תלמיד חכם הנישאת לעם הארץ. שאף שסעודת נישואין בכלל מצוה היא — אבל כאן אין מצוה, שאמר ר' יוחנן: בת כהן לישראל — אין זווגן עולה יפה, שגנאי הוא לכהונה שתינשא בת כהן לישראל.
ושאלו: מאי היא [מה הוא] מה פירוש שאין זיווגם עולה יפה? אמר רב חסדא: שמתקיים בהם כלשון הפסוק המדבר במקרה של בת כהן הנישאת לישראל וחוזרת לבית אביה "או אלמנה או גרושה או זרע אין לה" (ויקרא כב, יג). במתניתא תנא [בברייתא שנינו]: קוברה בעלה או קוברתו היא בצעירותם, או מביאתו לידי עניות.
ותוהים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] אמר ר' יוחנן עצמו: הרוצה שיתעשר — ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שזכות תורה שלו וזכות הכהונה שלה מעשרתן. ומשיבים: לא קשיא [קשה], הא [זה] שמעשיר — בתלמיד חכם הנושא בת כהן, ששבח לכהונה שנדבק בה תלמיד חכם וזיווגם עולה יפה. הא [זה] שאינו עולה יפה — מדובר בעם הארץ הנושא בת כהן.
מסופר: ר' יהושע נסיב כהנתא [נשא כהנת], וחלש [חלה]. אמר: בודאי לא ניחא ליה [נוח לו] לאהרן הכהן שאדבק בזרעיה [בזרעו], דהוי ליה חתנא כי אנא [שיהיה לו חתן כמוני].
ומסופר גם: רב אידי בר אבין נסיב כהנתא [נשא כהנת], נפקו מיניה תרי בני סמיכי [יצאו ממנו שני בנים סמוכים להוראה], והם: רב ששת בריה [בנו] של רב אידי, ור' יהושע בריה [בנו] של רב אידי. וכן אמר רב פפא: אי [אם] לא נסיבנא כהנתא [הייתי נושא כהנת], לא איעתרי [הייתי מתעשר].
ולצד אחר אמר רב כהנא (שלא היה כהן): אי [אם] לא נסיבנא כהנתא [הייתי נושא כוהנת], לא גלאי [הייתי גולה], שהוכרח רב כהנא לברוח מבבל לארץ ישראל. אמרו ליה [לו]: והא [והרי] למקום תורה גלית ואין זה עונש כלל! והשיב: לא גלאי כדגלי אינשי [גליתי כמו שגולים בני אדם] למקום תורה, אלא ברחתי מפני אימת המלכות.
ו אמר ר' יצחק: כל הנהנה מסעודת הרשות שאין בה מצוה, לסוף גולה, שנאמר "ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק" (עמוס ו, ד), וכתיב [ונאמר] "לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מירזח סרוחים" (עמוס, ו, ז).
ועוד לענין תלמיד חכם הנהנה מסעודה שאינה של מצוה תנו רבנן [שנו חכמים]: כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, גנאי הוא לו, וסוף דרכו נמצא שצרות רבות באות עליו בשל הנהגתו זו: מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו, ומייתם את גוזליו (ילדיו), ותלמודו משתכח ממנו, ומחלוקות רבות באות עליו, ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.
ושואלים: מאי היא [מה הוא] אותו שם רע שגורמת הנהגתו זו לו ולבניו? אמר אביי: קרו ליה בר מחים תנורי [קוראים לו לבנו של איש כזה בן מחמם התנורים] כלומר, בן האיש שתמיד מצוי היה ליד תנור הבישול. רבא אמר: בר מרקיד בי כובי [בן המרקד בפונדק] שנראה שמוזמן לכל סעודה, וחייב לשעשע את הקהל. רב פפא אמר: בר מלחיך פינכי [בן מלקק הקערות]. רב שמעיה אמר: בר מך רבע [בן מקפל הלבוש ורובץ וישן] בכל מקום מתוך שיכרות.
ז כיון שמדובר בנישואין הראויים מביאים מה ש תנו רבנן [שנו חכמים]: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם יזדמן מת או גולה בצעירותו — מובטח לו שבניו תלמידי חכמים משום שאמם תחנכם לכך. ואל ישא בת עם הארץ, שאם מת או גולה — בניו עמי הארץ.
ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא אדם בת תלמיד חכם וידאג להשיא בתו לתלמיד חכם, משל לנישואין שכאלה הוא ענבי הגפן המסתבכות בענבי הגפן, שהוא דבר נאה ומתקבל בעיני אלוקים ואדם. ולא ישא בת עם הארץ, משל לנישואין שכאלה הוא ענבי הגפן בענבי הסנה, שהוא דבר כעור

זוהר ספר הזהר, שלח לך י״א

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּח יְיָ. רִבִּי אַחָא וְרִבִּי יוֹסֵי אַמְרֵי זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל מֵעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דְעַלְמָא. דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְהוּ וְאִתְבְּנֵי בְהוּ וְאִתְפָּאֵר בְּהוּ דְהָא עַלְמָא לָא אִבְרֵי אֶלָּא בְגִינֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְיתָא בְגִין דְּחָד בְּחָד אִתְקַשְׁרָן וְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא בְּהָאי עַלְמָא אִינוּן קִיּוּמָא דִילֵיהּ וְקִיּוּמָא דְכָל שְׁאַר עַמִּין אֵימָתַי בִזְמַן דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְמָארֵיהוֹן. תָּא חֲזֵי כַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא בַר נָשׁ בְּעַלְמָא אַתְקִין לֵיהּ כְּגוֹוָנָא עִלָּאָה (יַקִּירָא) וְיָהַב לֵיהּ חֵילֵיהּ וְתוּקְפֵיהּ בְּאֶמְצָעִיתָא דְגוּפָא דְתַמָּן שַׁרְיָא לִבָּא דְהוּא תוּקְפָא (וּמְזוֹנָא) דְכָל גוּפָא וּמִתַּמָּן אִתְזָן כָּל גּוּפָא (וְכָל אִינוּן שַׁיְיפֵי דְגוּפָא מִתַּמָּן אִתְזָנוּ). וְהָא לִבָּא אָחִיד (דקס''א ע''ב) וְאַתְקַף בְּאָתָר עִלָּאָה דִלְעֵילָא דְאִיהוּ מוֹחָא דְרֵישָׁא דְשָׁאֲרֵי לְעֵילָא (וְאָחִיד בֵּיהּ) וְדָא אִתְקְשָׁר בְּדָא וּבְגוֹוָנָא דְדָא אַתְקִין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא וְעָבַד חָד גּוּפָא וְאַתְקִין שַׁיְיפֵי דְגוּפָא סַחֲרָנֵיהּ דְלִבָּא וְלִבָּא שָׁאֲרֵי בְּאֶמְצָעִיתָא דְכָל גּוּפָא וְכָל אִנוּן שַׁיְיפִין אִתְזָנוּ מֵהַהוּא לִבָּא דְהוּא תוּקְפָא דְכֹלָא וְכֹלָא בֵיה תַּלְיָין וְהַהוּא לִבָּא אִתְקְשָׁר וְאִתְאֲחָד בְּמוֹחָא עִלָּאָה דְשַׁרְיָא לְעֵילָא תָּא חֲזֵי כַּד בְּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא אַשְׁרֵי (ס''א אַסְדַּר) לְיַמָּא דְאוֹקִיָינוֹס דְּאַסְחַר כָּל יִשּׁוּבָא דְעַלְמָא וִישׁוּבָא דְכָל שַׁבְעִין אוּמִין כֹּלָא אַסְחַר לִירוּשָׁלַם. וִירוּשָׁלַםִ בְּאֶמְצָעִיתָא דְכָל יִשּׁוּבָא שַׁרְיָא וְהִיא אַסְחַר לְהַר הַבַּיִת וְהַר הַבַּיִת אַסְחַר לַעֲזָרוֹת דְּיִשְׂרָאֵל וְאִינוּן עֲזָרוֹת סָחֲרָן לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית דְּתַמָּן סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה יַתְבִין וְתָנֵינָן לֵית יְשִׁיבָה בַעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְחוֹדַיְיהוּ וְלִשְׁכַּת הַגָּזִית אַסְחַר לַמִּזְבֵּחַ וְהַמִּזְבֵּחַ אַסְחַר לְבֵית הָאוּלָם וְהָאוּלָם לַהֵיכָל וְהַהֵיכָל לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים דְּתַמָּן שְׁכִינָה שַׁרְיָא וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּבִים וַאֲרוֹן וְהָכָא הוּא לִבָּא דְכָל אַרְעָא וְעַלְמָא וּמֵהָכָא אִתְזָנוּ כָּל אִינוּן אַתְרֵי דִיְשׁוּבָא דְאִינוּן שַׁיְיפֵי דְגוּפָא. וְלִבָּא דָא אַתְזָן מִמּוֹחָא דְרֵישָׁא וְאִתְאֲחִיד דָא בְדָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ט''ו) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ:

תרגום הזוהרוְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' (במדבר י''ד). רַבִּי אֲחָא וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמְרִים, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה בָּהֶם, וְקָרָא שְׁמוֹ בָּהֶם, וְהִתְפָּאֵר בָּהֶם, כִּי הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲסְקוּ בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד בְּאֶחָד מִתְקַשֵּׁר, דְּהַיְנוּ ז''א וּמַלְכוּת, וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם הַקִּיּוּם שֶׁלּוֹ, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים מַעֲלִים מ''ן לְזִוּוּגָם. וְהֵם קִיּוּם כָּל שְׁאָר הָעַמִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁבִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל מִתְקַיְּמִים. מָתַי זֶה. הַיְנוּ בַּזְּמָן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנָם. בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם בָּעוֹלָם, תִּקֵּן אוֹתוֹ כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, וְנָתַן כֹּחוֹ וְתוֹקְפּוֹ בְּאֶמְצַע גּוּפוֹ, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה הַלֵּב, שֶׁהוּא תּוֹקֶף כָּל הַגּוּף, וּמִשָּׁם נִזּוֹן כָּל הַגּוּף, וְהַלֵּב מִתְאָחֵז וּמִתְחַזֵּק בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בַּמֹּחַ שֶׁבָּרֹאשׁ הַשּׁוֹרֶה לְמַעְלָה, וְזֶה נִקְשָׁר בָּזֶה. וּבְאוֹפֶן זֶה הִתְקִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם. וַעֲשָׂאוֹ גּוּף אֶחָד וְהִתְקִין אֵבָרֵי הַגּוּף מִסָּבִיב הַלֵּב, וְהַלֵּב שׁוֹרֶה בְּאֶמְצַע כָּל הַגּוּף, וְכָל הָאֵבָרִים נִזּוֹנִים מֵהַלֵּב הַהוּא שֶׁהוּא הַתּוֹקֶף שֶׁל כֻּלָּם, וְהַכֹּל תְּלוּיִים בּוֹ, וְהַלֵּב הַהוּא מִתְקַשֵּׁר וּמִתְאָחֵד בְּמֹחַ עֶלְיוֹן הַשּׁוֹרֶה לְמַעְלָה. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הִשְׁרָה אֶת יָם הָאוֹקְיָנוּס הַמַּקִּיף כָּל יִשּׁוּב הָעוֹלָם. וְהַיִּשּׁוּב שֶׁל כָּל שִׁבְעִים אוּמוֹת מַקִּיף אֶת יְרוּשָׁלַיִם. וִירוּשָׁלַיִם שׁוֹרֶה בְּאֶמְצַע כָּל הַיִּשּׁוּב. וְהִיא מַקֶּפֶת אֶת הַר הַבַּיִת. וְהַר הַבַּיִת מַקִּיף אֶת עֲזָרוֹת יִשְׂרָאֵל. וְהָעֲזָרוֹת מַקִּיפוֹת אֶת לִשְׁכַּת הַגָּזִית, כְּלוֹמָר מִבְּחִינַת הַחֲשִׁיבוּת, שֶׁשָּׁם יוֹשְׁבִים סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה. וְלָמַדְנוּ, אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבָד. וְעִם כָּל זֶה הֵם מַקִּיפִים אֶת לִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁשָּׁם מוֹשָׁב הַסַּנְהֶדְרִין. וְחוֹשֵׁב כָּאן ז' בְּחִינוֹת, זוֹ חֲשׁוּבָה מִזּוֹ, כְּנֶגֶד שֶׁבַע סְפִירוֹת. וְלִשְׁכַּת הַגָּזִית מַקִּיפָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ. וְהַמִּזְבֵּחַ מַקִּיף אֶת בֵּית הָאוּלָם. וְהָאוּלָם אֶת הָהֵיכָל, וְהָהֵיכָל אֶת בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה הַשְּׁכִינָה וְהַכַּפּוֹרֶת וְהַכְּרוּבִים וְהָאָרוֹן. וְכָאן הוּא הַלֵּב שֶׁל כָּל הָאָרֶץ וְהָעוֹלָם. וּמִכָּאן נִזּוֹנִים כָּל מְקוֹמוֹת הַיִּשּׁוּב שֶׁהֵם אֵבָרִים שֶׁל הַגּוּף הַזֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁל הָעוֹלָם. וְהַלֵּב הַזֶּה, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה וְכוּ', נִזּוֹן מֵהַמֹּחַ שֶׁבָּרֹאשׁ, שֶׁהוּא מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת. וּמִתְאַחֲדִים זֶה בָּזֶה. זֶה שֶׁכָּתוּב (שמות ט''ו) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךְ פָּעַלְתָּ ה'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט׳: א׳-ב׳

א. סֵדֶר תְּפִלּוֹת הַצִבּוּר כַּךְ הוּא. בְּשַׁחַר כָּל הָעָם יוֹשְׁבִים וּשְׁלִיחַ צִבּוּר יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעָם. וּמַתְחִיל וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא בְּכָל כֹּחָן. וְעוֹנִין אָמֵן בְּסוֹף הַקַּדִישׁ וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְהֵם עוֹנִין בָּרוּךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל וּפוֹרֵס עַל שְׁמַע בְּקוֹל רָם וְהֵם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְהַיּוֹדֵעַ לְבָרֵךְ וְלִקְרוֹת עִמּוֹ קוֹרֵא עַד שֶׁמְּבָרֵךְ גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

ב. וְהַכֹּל עוֹמְדִין מִיַּד וּמִתְפַּלְלִין בְּלַחַשׁ וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל עוֹמֵד וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּלַחַשׁ עִם שְׁאַר הָעָם. וְכָל מִי שֶׁיִּגְמוֹר תְּפִלָּתוֹ עִם הַצִבּוּר יַפְסִיעַ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו. וְיַעֲמוֹד בְּמָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו בְּעֵת שֶׁיִּפְסַע:

מוסר שערי תשובה ב׳: ז׳-ח׳

כַּאֲשֶׁר יָבֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה וְהִגִּיעוּ יְמֵי הַשֵׂיבָה וְיִכְלֶה כֹּחוֹ וְיִמָּעֵט וְיִשַּׁח יִצְרוֹ. גַּם יִזְּכוֹר קִצוֹ כִּי קָרוֹב הוּא וְיָבִין לְאַחֲרִיתוֹ וְיָשׁוֹב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה בְּבֹא יְמֵי הַזִּקְנָה יִכְפַּל עוֹנְשׁוֹ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁלֹשָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן דַּל גֵּאֶה. וְעָשִׁיר מְכַחֵשׁ. וְזָקֵן מְנָאֵף. וְנֶאֱמַר (הושע ז) אָכְלוּ זָרִים כֹחוֹ וְהוּא לֹא יָדַע. גַם שֵׂיבָה זָרְקָה בוֹ וְהוּא לֹא יָדַע. וּמִן הַתֵּימָה וְהַפְּלִיאָה כִּי יַעֲמוֹד הָאָדָם בַּחֲצִי יָמָיו וְרוֹאֶה כִּי הַיָּמִים הוֹלְכִים וְדַלִּים וְיָחֵל הֲרִיסוּת הַבִנְיָן. וְיֶחְסַר הַמֶּזֶג בְּטִבְעוֹ. וְתֵרָאֶה בוֹ הַיְבֵשׁוּת כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ. אֵיךְ טָח מֵרְאוֹת עֵינָיו. מֵהַשְׂכִּיל לְבָבוֹ. וְלֹא יִרְאֶה כִי נוֹסֵעַ הוּא אֶל הַמָּקוֹם מְקוֹם בֵּית עוֹלָמוֹ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים רַבִּים יִמְּנַע מֵהֶם אוֹר הַתְּשׁוּבָה. כִּי הֵם זַכָּאִים וּטְהוֹרִים בְּעֵינֵיהֶם. וְלֹא יִתְעַשְׁתוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם. כִּי יִדְמוּ שֶׁהֵם מְתוּקָנִים וְהֵם חַטָּאִים לַשֵּׁם מְאֹד הֲלֹא כָתוּב (קהלת ז) כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. וְהָאֲנָשִׁים הָהֶם מֵאֲשֶׁר הֵם בֹזִים לְדִבְרֵי עֲוֹנוֹת וְלֹא יַרְגִישׁוּ וְלֹא יָבִינוּ לָמוֹ. אוֹ הוֹדַע אֲלֵיהֶם חַטָּאתָם וְנִשְׁכַּח מִלִבָם אַחֲרֵי כֵן. וְהִנָּם כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִישׁ בְּחוֹלְיוֹ וְלֹא יַחֲשׁוֹב עַל הָרְפוּאָה. וְיִכְבַּד חָלְיוֹ תָמִיד עַד אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵא וּפְעָמִים תִּהְיֶה נְסַבָּה לָזֹאת מִקּוֹצֶר בִּינָתָם כִּי לֹא יָבֹאוּ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים וְדַעַת דְּרָכָיו לֹא יֶחְפְּצוּן. עַל כֵּן לֹא יִשְׁקוֹד עַל דַּלְתוֹת חֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכַח לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ:

פרשת שלח יום שני

תורה במדבר י״ג: ז׳-י׳

נביאים יהושע ב׳: ז׳-י׳

כתובים תהילים מ״ב: ה׳-ח׳

משנה משנה פסחים ג׳

גמרא פסחים מ״ט א: י״א-כ״ב

זוהר ספר הזהר, שלח לך י״א

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט׳: א׳-ב׳

מוסר שערי תשובה ב׳: ז׳-ח׳