חק לישראל - פרשת וישב יום שני

ברטנורהאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מִנַּיִן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁמְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא. אַיְדֵי דְּאָיְרֵי לְעֵיל בְּאַסְמַכְתָּא גַּבֵּי חֶרֶס, נָקַט נַמִּי לְהָנֵי קְרָאֵי דְּאַסְמַכְתָּא. וּקְרָא דְּתִזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה הוּא סָמוּךְ לִקְרָא דְּלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶס דְּאַיְתֵי לְעֵיל. אִי נַמִּי מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנָא מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה וְכוּ'‏ תָּנָא לְהָנָךְ מִנַּיִן דְּדָמוּ לַהּ:
מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא. הַנּוֹשֵׂא אוֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וַאֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בְּקֻפָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְאִיפְלִיגוּ רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאָמְרֵי אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֶלָּא בְּמַגָּע כְּשֶׁרֶץ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
תִּזְרֵם כְּמוֹ (אשה) דָוָה. כְּלוֹמַר יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּזָרִים, כְּמוֹ דָּוָה, כְּאִשָּׁה נִדָּה, כְּדִכְתִיב (ויקרא טו) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ, וּבַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִשְׁתַּעֵי קְרָא:

ברטנורהשֶׁהִיא טְהוֹרָה. שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:
בְּלֶב יָם. וּפְשִׁיטָא דָּאֳנִיָּה בְּלֵב יָם הִיא, אֶלָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן דִּסְפִינָה הֲרֵי הִיא כְּיָם, מַה יָּם טָהוֹר, אַף סְפִינָה טְהוֹרָה, וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס, וַאֲפִלּוּ טְעָנוּהָ בַּיַּבָּשָׁה וְהוֹרִידוּהָ לַיָּם:
שֶׁזּוֹרְעִים בָּהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים. וְיֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַפְרִישׁ בֵּינֵיהֶן הֶפְרֵשׁ הָרָאוּי וְלֹא הֲוֵי עִרְבּוּב:
אַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה. מְמַלֵּא אֶת כָּל הָרוּחַ עַד סָמוּךְ לַקֶּרֶן, וּבָאֶמְצַע אֵינוֹ זוֹרֵעַ אֶלָּא גַּרְעִין אֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגַּרְעִין שֶׁבְּאֶמְצַע רָחוֹק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִן הַזָּרוּעַ שֶׁבְּכָל רוּחַ, דְּשִׁעוּר יְנִיקַת כָּל זֶרַע טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵצֶל הַקְּרָנוֹת שֶׁבָּרוּחוֹת הַזְּרָעִים קְרוֹבִים זֶה לָזֶה וְאֵין בֵּינֵיהֶם הַרְחָקָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְיוֹנְקִין זֶה מִזֶּה, אֵין כָּאן בֵּית מֵחוֹשׁ, דְּאַכִּלְאַיִם בִּלְבַד קָפֵיד קְרָא דְּלֹא לֵיהֱוֵי עִרְבּוּב, וְלִיְנִיקָה לֹא חָיְשִׁינַן, כְּדִתְנָן (בבא בתרא פ"ב מי"ב) הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַיִם זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְאַף עַל גַּב דְּיָנְקֵי מִתַּתָּאֵי. וְכָאן יֵשׁ הֶכֵּר גָּדוֹל, שֶׁרוּחַ זוֹ זְרוּעָה צָפוֹן וְדָרוֹם, וְרוּחַ זוֹ זְרוּעָה מִזְרָח וּמַעֲרָב, אֲבָל בֵּין זֶרַע הָאֶמְצָעִי לְזֵרְעוֹנֵי הָרוּחוֹת אֵין הֶכֵּר, וְאִי מְקָרְבֵי הֲוֵי עִרְבּוּב, הִלְכָּךְ צָרִיךְ הֶרְחֵק כְּדֵי יְנִיקָה:
שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ. תּוֹצִיא חַד, צִמְחָהּ חַד, זֵרוּעֶיהָ תְּרֵי, תַּצְמִיחַ חַד, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וְשִׁשָּׁה טְפָחִים לֵיכָּא לְמֵילַף מִקְּרָא, אֶלָּא קִים לְהוּ לְרַבָּנָן דַּחֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים בְּשִׁשָּׁה טְפָחִים לֹא יָנְקֵי הָרוּחוֹת מִן הָאֶמְצָעִי, וְלֹא הָאֶמְצָעִי מִן הָרוּחוֹת, דְּשִׁעוּר יְנִיקַת כָּל זֶרַע טֶפַח וּמֶחֱצָה, הִלְכָּךְ כִּי רָמִיז לִקְרָא חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, בַּעֲרוּגָה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים קָאָמַר. וּבְמַסֶּכֶת כִּלְאַיִם פֵּרַשְׁתִּי הִלְכוֹת עֲרוּגָה וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, וְכָאן קִצַּרְתִּי:

ברטנורהשֶׁהִיא טְמֵאָה. דְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי אַכַּתִּי לֹא מַסְרְחָא שִׁכְבַת זֶרַע, וּרְאוּיָה לִקְלֹט וְלִהְיוֹת וָלָד נוֹצָר מִמֶּנָּה, וְקָרִינַן בָּהּ שִׁכְבַת זֶרַע הָרָאוּי לְהַזְרִיעַ:
לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים. דְּהִקְפִּיד הַכָּתוּב עַל טְמֵאֵי קֶרִי בְּמַתַּן תּוֹרָה, לְכָךְ הִפְרִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְלֹא חָשׁ אִם יַפְלִיטוּ אַחַר כָּךְ בְּיוֹם רְבִיעִי לַהַפְרָשָׁה, דְּמַסְרִיחַ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַזְרִיעַ. וּפְסַק הַהֲלָכָה שֶׁהַפּוֹלֶטֶת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי טְהוֹרָה, וּמַתְנִיתִין מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא, וְתָנֵי מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְלִשְׁלֹשֶׁת יָמִים דְּאָמַר קְרָא הַיְנוּ לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, דִּבְיוֹם שְׁלִישִׁי לַהַפְרָשָׁה נִתְּנָה תּוֹרָה. אִי נַמִּי לֹא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא אֶלָּא [רַבָּנָן דְּרַבִּי] אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִיא, דִּסְבִירָא [לְהוּ] הַפּוֹלֶטֶת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי טְמֵאָה, וְלֵית הִלְכְתָא [כְּוָתַיְהוּ]:
מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין וְכוּ'. אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחְמוּ בְּשַׁבָּת, דְּאַף בְּיוֹם שְׁלִישִׁי מְסֻכָּן הוּא, וְכָל שֶׁכֵּן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. וְהַמַּיִם חַמִּין מַחְזִיקִין לְגוּף הַתִּינוֹק וּמַבְרִיאִין אוֹתוֹ:
לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית. כְּמִין לָשׁוֹן שֶׁל צֶמֶר אָדֹם, הָיוּ קוֹשְׁרִין חֶצְיוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל וְחֶצְיוֹ בַּצּוּק, וּכְשֶׁהָיָה דּוֹחֶה הַשָּׂעִיר לְמַטָּה הָיָה הַלָּשׁוֹן הַהוּא מַלְבִּין וְיוֹדְעִין שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם:

עיקר תוספות יום טוב(ב) וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן טְפֵי הֲוָה לֵיהּ לְמִנְקַט קְרָא דִּוְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר. וְאוֹמֵר רִ"י דְּנִיחָא לֵיהּ לַאֲתוֹיֵי הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מִשּׁוּם דְּמוּכַח דְּמִשּׁוּם פְּלִיטַת זֶרַע הִקְפִּיד דִּכְתִיב בֵּיהּ אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה. תּוֹסָפוֹת:
(ג) וְאִם תֹּאמַר וְהָא כְּתִיב בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, אַלְמָא טְפֵי מִסְתַּכֵּן בַּשְּׁלִישִׁי מִבַּשֵּׁנִי, וְיֵשׁ לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁסַּכָּנַת יוֹם שֵׁנִי גְּדוֹלָה מִשְּׁלִישִׁי, אֲפִלּוּ הָכִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיוּ חֲלוּשִׁים בְּיוֹתֵר וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִבְרֹחַ וּלְהִלָּחֵם, אֲבָל בְּיוֹם שֵׁנִי עֲדַיִן לֹא תָּשַׁשׁ כֹּחָם. הָרַ"ן:

ברטנורהבֵּיצָה קַלָּה. בֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת שֶׁהִיא קַלָּה לְבַשֵּׁל יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר בֵּיצִים, וְלֹא כְּדֵי לְבַשֵּׁל כֻּלָּהּ אֶלָּא כִּגְרוֹגֶרֶת מִמֶּנָּה, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִלְפָּס:
וּמִצְטָרְפִין. כָּל מִינֵי תְּבָלִין זֶה עִם זֶה:
אִסְטִיס. ני"ל בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי, וְצִבְעוֹ דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת:
וּפוּאָה. שָׁרְשֵׁי עֵשֶׂב שֶׁצּוֹבְעִין בָּהֶם אָדֹם, וּבָעֲרָבִי אלפו"ה:
בַּסְּבָכָה. בְּרֹאשׁ הַסְּבָכָה שֶׁעֲשׂוּיָה כִּקְלִיעָה נוֹתְנִים מְעַט בֶּגֶד:
נֶתֶר. מִין אֲדָמָה הוּא, וּמַזְהִיר, וְקוֹרְאִים לוֹ אלו"ם בְּלַעַ"ז:
בֹּרִית. מִין צֶמַח שֶׁמְּנַקֶּה וּמְטַהֵר:
קִמּוֹנְיָא. עֵשֶׂב שֶׁמְּנַקִּים בַּעֲפָרוֹ אֶת הַיָּדַיִם לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָא, וּבִלְשׁוֹן תַּלְמוּד קָרוּי שְׁלוֹף דּוּץ, וּבָעֲרָבִי קוֹרִין לוֹ אלקל"י:
וְאַשְׁלָג. לֹא אִתְפָּרֵשׁ לִי מַה הוּא:
עַל הַכָּתֶם. הַנִּמְצָא בַּבֶּגֶד, וְאֵין יָדוּעַ אִם דַּם נִדָּה הוּא אִם לָאו, מַעֲבִירִין עָלָיו שִׁבְעָה דְּבָרִים לִבְדֹּק אוֹתוֹ בָּהֶם. וּמִכְּלָלָם אַרְבָּעָה סַמָּנִין הַלָּלוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(ה) כְּדֵי לְבַשֵּׁל. אַף עַל גַּב דִּתְנַן בְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ח'‏ קָנֶה שֶׁהוּא עָב כוּ'‏ כְּדֵי לְבַשֵּׁל כוּ'‏ אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן בְּעֵצִים, דְּלֹא תֵּימָא דְּחָזוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שֵׁן שֶׁל מַפְתֵּחַ וּבְכָל שֶׁהוּא לִחַיַּב, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא:
(ו) תְּבָלִין. כְּמוֹ הַפִּלְפֵּל וְהַזַּנְגְּבִיל וּגְלַנְגַּאן וְקִדָּה וְדוֹמֵיהֶן, וְכֻלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְפִי שֶׁפְּעֻלָּתָן אַחַת. הָרַמְבַּ"ם. וְכָל אֵלּוּ הֵם מִינֵי מִרְקָחוֹת וּדְבָרִים שֶׁרֵיחָן טוֹב, וְלַאֲפוֹקֵי שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁמְּתַבְּלִין בָּהֶם הַתַּבְשִׁיל כְּמוֹ הַשּׁוּם וְהַבָּצָל. וּתְמֵהַנִּי דִּבְפֶרֶק ב'‏ דְּעָרְלָה מִשְׁנָה ט"ו מְפָרֵשׁ תְּבָלִין כָּל דָּבָר שֶׁמְּתַבְּלִין בּוֹ וַאֲפִלּוּ שׁוּם כוּ', וְכָל שִׁעוּרֵי שַׁבָּת הוֹלְכִין אַחַר דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת בַּדְּבָרִים הָהֵם, הָכִי נַמִּי כֵּיוָן שֶׁהַשּׁוּם וְדוֹמָיו בִּכְלַל תְּבָלִין לְעִנְיַן נוֹתֵן טַעַם הָכָא נַמִּי שֶׁיִּהְיוּ בִּכְלַל תְּבָלִין לְעִנְיַן הוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאִי אֵין מְתַבְּלִין לְבֵיצָה אֶלָּא בְאֵלּוּ שְׁזָכַר הָרַ"מ נִיחָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן שָׁם:
(ז) כְּלוֹמַר שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתוֹ וְכוֹתְשִׁין הַדֵּק הַדֵּק עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כְּעָפָר:

ברטנורההָרוֹכְלִין. מוֹכְרֵי בְשָׂמִים לְקִשּׁוּטֵי נָשִׁים, וְיֵשׁ לָהֶם קֻפּוֹת קְטַנּוֹת לִצְרוֹרוֹת הַבְּשָׂמִים:
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. דְּכֻלָּן חֲדָא הוֹצָאָה הִיא:
פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגָרֶת. אַף עַל גַּב דְּכָל הָאֳכָלִין שִׁעוּרָן כִּגְרוֹגֶרֶת, הָנֵי כֵּיוָן דְּלִזְרִיעָה קַיְּמֵי, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת נַמִּי מִחַיַּב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא שֶׁאוֹמֵר חֲמִשָּׁה:
זֶרַע קִשּׁוּאִין. חָשׁוּב מִשְּׁאָר זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה, וְכֵן זֶרַע דְּלוּעִין, וְזֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי, וְהוּא שֶׁקּוֹרִין לוֹ פאסל"י בְּלַעַ"ז:
חָגָב חַי כָּל שֶׁהוּא. שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לְקָטָן לְשַׂחֵק בּוֹ:
מֵת כַּגְּרוֹגֶרֶת. כְּדִין שְׁאָר אֳכָלִין:
צִפֹּרֶת כְּרָמִים. עוֹף שֶׁמָּצוּי בֵּין הַדְּקָלִין הַבַּחוּרִים:
בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה כָּל שֶׁהוּא. שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ רְפוּאָה לִפְקֹחַ וּלְהַחְכִּים:
חָגָב חַי טָמֵא כָּל שֶׁהוּא. וְתַנָּא קַמָּא סָבַר טָמֵא אֵין מַצְנִיעִין אוֹתוֹ לַתִּינוֹק, דִּלְמָא מָיֵת וְאָכֵיל לֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(ט) וּמַשְׁמַע דִּרְאוּיִין גַּם כֵּן לָאֲכִילָה, אֶלָּא כֵּיוָן דְּלִזְרִיעָה קַיְמָא הֲוָה שְׁכִיחָא וּשְׁכִיחָא, דְּאָזְלִינַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְחֻמְרָא כְדִלְעֵיל [וּלְשׁוֹן הָרַ"מ זֵרְעוֹנֵי גִנָּה הֵם הַזְּרָעִים שְׁאֵינָם רְאוּיִם לַאֲכִילָה]. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם אָמַר קָרוֹב לִגְרוֹגֶרֶת, וְטַעֲמוֹ נִרְאֶה דְּמִדְּלֹא פֵּרֵשׁ הַשִּׁעוּר שְׁמַע מִינַּהּ דִּבְפָחוֹת מְעַט קָאָמַר:
(יא) חֲמִשָּׁה. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם אֲפִלּוּ לֹא הוֹצִיא אֶלָּא חֲמִשָּׁה בִּלְבַד:
(יב) שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְאָכְלוֹ כְּשֶׁמֵּת [וְאֵינוֹ טָעוּן שְׁחִיטָה כַדָּגִים], וּמִשּׁוּם הָכִי בְּטָמֵא לְקַמָּן מְפָרֵשׁ הָרַ"ב דְּאֵין מַצְנִיעִין לְתִינוֹק דִּלְמָא מָיֵת וְאָכִיל לֵיהּ, שְׁמַע מִינַּהּ דִּבְטָהוֹר לֹא אִכְפַּת לַן אִי אָכִיל לֵיהּ:
(יג) אַף עַל גַּב דְּאֵין מְצֻוִּין עַל קָטָן הָאוֹכֵל אִסּוּר לְהַפְרִישׁוֹ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּמִכָּל מָקוֹם בַּיָּדַיִם לֹא יָהֲבִינַן לֵיהּ כִּדְתַנְיָא כוּ'. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא שבת פ״ט ב: ב׳-ה׳

כַּשָׁנִים (ישעי' א') כַּשָּׁנִי מִבָּעֵי לֵיהּ אָמַר רִבִּי יִצְחָק אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם יִהְיוּ חַטָּאֵיכֶם כַּשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁסְדוּרוֹת וּבָאוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעַד עַכְשָׁיו כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. דָּרַשׁ רָבָא מָאי דִּכְתִיב (שם) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' לְכוּ נָא בּוֹאוּ נָא מִבָּעֵי לֵיהּ. יֹאמַר ה' אָמַר ה' מִבָּעֵי לֵיהּ. לְעָתִיד לָבֹא יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְכוּ נָא אֵצֶל אֲבוֹתֵיכֶם וְיוֹכִיחוּ אֶתְכֶם וְיֹאמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵצֶל מִי נֵלֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ יָדוֹעַ תֵּדַע וְלֹא בִקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ. אֵצֶל יִצְחָק שֶׁבֵּירַךְ אֶת עֵשָׂו וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וְלֹא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ. אֵצֶל יַעֲקֹב שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְגוֹ' וְלֹא בִקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֵינוּ. אֵצֶל מִי נֵלֵךְ עַכְשָׁיו יֹאמַר ה' אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וּתְלִיתֶם עַצְמְכֶם בִּי אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ס''ג) כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה ה' אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ לְעָתִיד לָבֹא אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי. אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִמָּחוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֶךָ. אוֹמֵר אִימָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב דַּהֲוָה לֵיהּ צַעַר גִּידוּל בָּנִים אֶפְשַׁר דְּבָעֵי רַחְמֵי עֲלַיְיהוּ אוֹמֵר לוֹ בָּנֶיךָ חָטְאוּ אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִמָּחוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֶךָ. אָמַר לֹא בְסָבֵי טַעְמָא וְלֹא בְּדַרְדְּקֵי עֵצָה אוֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק בָּנֶיךָ חָטְאוּ לִי אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע קָרָאתָ לָהֶם בְּנִי בְּכוֹרִי עַכְשָּׁיו בָּנַי וְלֹא בָּנֶיךָ. וְעוֹד כַּמָּה חָטְאוּ כַּמָּה שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם שִׁבְעִים שָׁנָה. דַּל עֶשְׂרִים דְּלָא עַנְשֶׁת עֲלַיְיהוּ פָּשׁוּ לְהוּ חַמְשִׁין דַּל חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִין דְּלֵילְוָותָא פָּשׁוּ לְהוּ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִין דַּל תַּרְתֵּי סָרֵי וּפַלְגָּא דִּצְלוּיֵי וּמֵיכַל וּדְבֵית הַכִּסֵּא. פָּשׁוּ לְהוּ תַּרְתֵּי סָרֵי וּפַלְגָּא אִם אַתָּה סוֹבֵל אֶת כֻּלָּם מוּטָב וְאִם לָאוּ פַּלְגָּא עָלַי וּפַלְגָּא עֲלָךְ. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כּוּלָם עָלַי הָא קְרִיבִית נַפְשִׁי קַמָּךְ פָּתְחוּ וְאָמְרוּ כִּי אַתָּה אָבִינוּ. אוֹמֵר לָהֶם יִצְחָק עַד שֶׁאַתֶּם מְקַלְּסִין לִי קַלְּסוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַחֲוִי לְהוּ יִצְחָק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעֵינַיְיהוּ. מִיָּד נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְאוֹמְרִים אַתָּה ה' אָבִינוּ גּוֹאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא שנינו במשנה: מנין שקושרין לשון של זהורית לשעיר המשתלח — שנאמר: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א, יח) ותוהים: מדוע נאמר "כשנים"? "כשני" מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אמר ר' יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אף אם יהיו חטאיכם מרובים כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו — כשלג ילבינו. דרש רבא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] באותו פסוק: "לכו נא ונוכחה יאמר ה'"מדוע נאמר "לכו נא"? "בואו נא" מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! וכן מדוע נאמר "יאמר ה'"? הלא דברי נבואה הם ממה שכבר אמר, ו"אמר ה'"מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אלא פירוש הדברים הוא, שלעתיד יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם.
ויאמרו ישראל לפניו: רבונו של עולם, אצל מי נלך? האם נלך אצל אברהם שאמרת לו "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג) ולא בקש רחמים עלינו?! או שמא נלך אצל יצחק שבירך את עשו ואמר לו: "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך" (בראשית כז, מ), ולא בקש רחמים עלינו?! או נלך אצל יעקב שאמרת לו: "אנכי ארד עמך מצרימה" (בראשית מו, ד), ולא בקש רחמים עלינו?! ואם כן אצל מי נלך? שהרי האבות אינם חסים עלינו. אלא עכשיו יאמר ה' בעצמו מה העונש הראוי לנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא: הואיל ותליתם עצמכם בי — "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו".
ב כיון שדובר בישראל הבאים ומעריכים את אבותיהם מביאים דרשה דומה: אמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יונתן: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" (ישעיהו סג, טז) — שלעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, אם כן ימחו על קדושת שמך. אמר ה': אימר ליה [אומר לו] ליעקב שכיון דהוה ליה [שהיה לו] צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו [שאולי יבקש רחמים עליהם]. אמר ליה [לו] ליעקב: בניך חטאו. אמר לפניו יעקב: רבונו של עולם, אם כן ימחו על קדושת שמך. אמר הקדוש ברוך הוא לא בסבי טעמא [בזקנים טעם] ולא בדרדקי [בעצה] עצה, שגם אברהם וגם יעקב אינם יודעים לענות כראוי. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו יצחק: רבונו של עולם, וכי בני הם ולא בניך?! הלא בשעה שהקדימו לפניך במעמד הר סיני "נעשה" ל"נשמע" קראת להם "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב) ועכשיו משחטאו בני הם ולא בניך?!
ועוד, כמה בעצם חטאו? כמה שנותיו של אדם — שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו [הסר עשרים ראשונות שאינך מעניש עליהן], שבדיני שמים אין עונשים אלא מגיל עשרים ומעלה. פשו להו חמשין [נשארו להן איפוא חמישים שנה]. דל עשרין וחמשה דלילותא, פשו להו עשרין וחמשה [הסר עשרים וחמש שנה של לילות נשארו להם עשרים וחמש]. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל [הסר שתים עשרה וחצי שנים של תפילה ואכילה] ושל בית הכסא — פשו להו תרתי סרי ופלגא [נשארו שתים עשרה וחצי שנים], אם אתה סובל את כולם ויכול לסלוח עוון של שנים אלה — מוטב, ואם לאו [לא] — פלגא [חצי] עלי ופלגא [וחצי] עליך. ואם תמצא לומר כי כולם, כל שתים עשרה השנים ומחצה שנותרו, עלי יהיו — הא קריבית נפשי קמך [הרי הקרבתי את עצמי לפניך] וראוי שתמחול בזכותי להם. פתחו ישראל ואמרו: אתה אבינו, כלומר, רק יצחק הוא המסנגר על ישראל כרחם אב על בנים. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין (משבחים) לי, קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו [ומראה להם] יצחק את הקדוש ברוך הוא בעינייהו [בעיניהם] מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים: "אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך".

זוהר ספר הזהר, וישב י״ג

וַיִּקָחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (תהלים י''ט) תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (מַאן דְּבָטִיל מִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא כְּאִלּוּ חָרִיב עָלְמָא שְׁלִים), כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נְשָׁא לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתַא לֶהֱוֵי לֵיהּ חַיִּים בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וְזָכֵי בִּתְרֵין עָלְמִין וַאֲפִלּוּ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא וְלָא יִשְׁתַּדַּל בָּהּ לִשְׁמָהּ כִּדְקָא יָאוּת זָכֵי לַאֲגַר טָב בְּעָלְמָא דֵּין וְלָא דַּיְּנִין לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְתָא חֲזֵי כְּתִיב (משלי ג') אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד, אֹרֶךְ יָמִים בְּהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ דְּאִית לֵיהּ אֹרֶךְ יָמִים בְּהַהוּא עָלְמָא דְּבֵיהּ אוֹרְכָא דְּיוֹמִין וְאִנּוּן יוֹמִין אִנּוּן יוֹמִין וַדַּאי, תַּמָּן אִיהוּ רוּחַצְנוּ דִּקְדֻשָּׁה דִּלְעֵילָא דְּאִתְרָחִיץ בַּר נַשׁ בְּהַאי עָלְמָא לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא לְאִתְתַּקָּפָא בְּהַהוּא עָלְמָא בִּשְׂמֹאלָה עוֹשֶׁר וְכָבוֹד אֲגַר טָב וְשַׁלְוָה אִית לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא וְכָל מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא אוֹרַיְתָא אָזְלָא קַמֵּיהּ וְאַכְרָזַת קַמֵּיהּ וְאַגִּינָת עֲלֵיהּ דְּלָא יִקְרְבוּן בַּהֲדֵיהּ מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, כַּד שָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא הִיא נָטְרָת לֵיהּ, כַּד נִשְׁמָתָא אָזְלָא לְאִסְתַּלָּקָא לְמֵיתָב לְאַתְרָהּ אִיהִי אָזְלָא קַמָהּ דְּהַהִיא נִשְׁמָתָא וְכַמָּה תַּרְעִין אִתְבָּרוּ מִקַּמָּהּ דְּאוֹרַיְתָא עַד דְּעָאלַת לְדוּכְתָּהּ וְקַיְּמָא עֲלֵיהּ דְּבַר נַשׁ עַד דְּיִתְעָר בְּזִמְנָא דִּיקוּמוּן מֵתַיָּא דְּעָלְמָא וְאִיהִי מַלְפָא סָנֵגוֹרָא עֲלֵיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ו') בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ כְּמָה דְּאִתְמָר, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ בְּשַׁעְתָּא דְּשָׁכִיב גּוּפָא בְּקִבְרָא דְּהָא כְּדֵין בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְדָן גּוּפָא בְּקִבְרָא וּכְדֵין אוֹרַיְתָא אַגִּינָת עֲלֵיהּ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ כְּמָה דְּאִתְמָר בְּזִמְנָא דְּיִתְעֲרוּן מֵתֵי עָלְמָא מִן עֲפָרָא, הִיא תְּשִׂיחֶךָ לְמֶהֱוֵי סָנֵגוֹרְיָא עֲלָךְ:

תרגום הזוהרוַיִּקָּחֻהוּ וְגוֹ' רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כִּי כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יִהְיֶה לוֹ חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא זוֹכֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל בָּהּ כָּרָאוּי, הוּא זוֹכֶה לְשָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין דָּנִים אוֹתוֹ בְּעוֹלָם הָאֱמֶת. וּבֹא וּרְאֵה כָּתוּב (משלי ג') אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וְגוֹ'. אֹרֶךְ יָמִים הוּא לְאוֹתוֹ הַמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ. שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹרֶךְ יָמִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲרִיכַת יָמִים, דְּהַיְנוּ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי. וְאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁבּוֹ הֵמָּה יָמִים בְּוַדַּאי. שָׁם הוּא בִּטָּחוֹן הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָאָדָם בּוֹטֵחַ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כְּדֵי לִהְיוֹת מְאוּשָׁר בָּעוֹלָם הַהוּא הַנִּצְחִי. בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד: שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂכָר טוֹב וְשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, בָּעֵת שֶׁנִּפְטָר מֵעוֹלָם הַזֶּה, הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו, וּמַכְרֶזֶת לְפָנָיו, וּמַגֶּנֶת עָלָיו שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ אֵלָיו בַּעֲלֵי הַדִּין. כְּשֶׁהַגּוּף שׁוֹכֵב בַּקֶּבֶר הִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ. כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת לְהִסְתַּלֵּק וְלָשׁוּב לִמְקוֹמָהּ, הִיא הוֹלֶכֶת לִפְנֵי הַנְּשָׁמָה, וְהַרְבֵּה שְׁעָרִים סְתוּמִים, נִשְׁבָּרִים מִלִּפְנֵי הַתּוֹרָה. עַד שֶׁמֵּבִיאָהּ אֶת הַנְּשָׁמָה לִמְקוֹמָהּ. וְהַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל הָאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִתְחִיַּת הַמֵּתִים בַּזְּמָן שֶׁיָּקוּמוּ הַמֵּתִים שֶׁל הָעוֹלָם, וְהִיא מְלַמֶּדֶת זְכוּת עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ו') בְּהִתְהַלֶּכְךְ תַּנְחֶה אוֹתְךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל, שֶׁהַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו בְּעֵת הַפְּטִירָה, בְּשָׁכְבְּךְ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךְ, הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהַגּוּף שׁוֹכֵב בַּקֶּבֶר, כִּי אָז בַּזְּמָן הַהוּא נִדּוֹן הַגּוּף בַּקֶּבֶר, וְהַתּוֹרָה מַגֶּנֶת עָלָיו. וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךְ, הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל, שֶׁהוּא בַּזְּמָן שֶׁיָּקִיצוּ מֵתֵי הָעוֹלָם לִתְחִיָּה מִן הֶעָפָר. הִיא תְּשִׂיחֶךְ, לְלַמֵּד זְכוּת עָלֶיךְ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ה׳: י׳-י״ב

א. כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁדֵּעוֹתָיו מְכֻוָּנוֹת אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶנּוּ בְחָכְמָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹא לָמַד מִמֶּנוּ כְּלוּם:

ב. הָרַב הַמּוּבְהָק שֶׁרָצָה לִמְחוֹל עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הַדְבָרִים הָאֵלוּ אוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן לְכָל תַּלְמִידָיו אוֹ לְאֶחָד מֵהֶן הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁמָחַל חַיָּיב הַתַּלְמִיד לְהַדְּרוֹ וַאֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁמָחַל:

ג. כְּשֵׁם שֶׁהַתַלְמִידִים חַיָּיבִין בִכְבוֹד הָרַב כָּךְ הָרַב צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת תַּלְמִידָיו וּלְקָרְבָן כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים יְהִי כְבוֹד תַלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָךְ וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָהֵר בְּתַלְמִידָיו וּלְאוֹהֲבָם שֶׁהֵם הַבָּנִים הַמְּהַנִים לָעוֹלָם הַזֶה וּלָעוֹלָם הַבָּא:

מוסר

ספר חרדים דף ס"ז ע"ב

הַמְּאַכְסֵן הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ כַּמָּה מְכַבֵּד הַבַּיִת וּמַרְבִּיצוֹ וְהוֹאִיל וְלִבּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בֵּיתוֹ יִתְבָּרַךְ רָאוּי לְכַבְּדָן מִכָּל אָבָק וְעָפָר הִרְהוּרֵי עֲבֵירוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת בְּטֵילוֹת וּלְהַרְבִּיץ בְּמַיִם טְהוֹרִים מֵי שׁוֹשַׁנִּים הֵם דִמְעוֹת עֵינַיִם גַם לְרָחְצָן כְּדֶרֶךְ שֶׁרוֹחֲצִין הָרִצְפָּה לִפְנֵי הַמְּלָכִים וְיִמְנַע רֶגֶל זָר עָרֵל מְטוּנָף הוּא יֵצֶר הָרָע. כִּדְאִיתָא בְּזוֹהַר דְהַיְינוּ דִּכְתִיב (משלי כ''ה) הוֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ. שֶׁרַגְלְךָ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע הַמְּרַגֵל הָאָרֶץ הַלֵזוּ רְצוֹנוֹ לוֹמַר הָאָדָם שֶׁהוּא מֵהָאֲדָמָה לְלוֹכְדָם רֵעֶךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְדִכְתִיב (משלי כ''ז) רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזוֹב לָשׁוֹן חֶבְרָה שֶׁאֵינוֹ בּוֹדֵל מִמְּךָ כְּרֵעַ וְחָבֵר תָּמִיד לָךְ גַם בָּעֲנָוָה מִתְנַהֵג עִמָּךְ דְכָל מָקוֹם שֶׁמָּצִינוּ גְּדוּלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצִינוּ עַנְוְתָנוּתוֹ וּבְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם מֵאֵין כָּמוֹךָ אֲבָל בְּחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מַגְדִּילִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ כִּדְאִיתָא בַּזּוֹהַר וְעוֹד רֵעֲךָ לָשׁוֹן רָצוֹן וְרַעֲוָא שֶׁאוֹהַבְךָ בְּחִבָּה רַבָּה וְלָכֵן גַם אַתָּה אַל תַּעַזְבֵהוּ וְהוֹקַר וּמְנַע רֶגֶל שׂוֹנְאֲךָ הַמְּרַגֵּל בָּךְ וּמְבַקֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וּבֵית רֵעֲךָ הַיְינוּ לִבְּךָ וְנִשְׁמָתְךָ:

פרשת וישב יום שני

תורה בראשית ל״ז: ז׳-י׳

נביאים עמוס ב׳: י״ב-ט״ו

כתובים משלי ח׳: י״ג-ט״ז

משנה משנה שבת ט׳

גמרא שבת פ״ט ב: ב׳-ה׳

זוהר ספר הזהר, וישב י״ג

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ה׳: י׳-י״ב

מוסר