חק לישראל - פרשת דברים יום שני

רש״יוָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר. מַהוּ לֵאמֹר? אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶלָּא מִפִּי הַקָּבָּ"ה (שם):
לֹא אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, ה' אלהיכם הרבה אתכם – הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲנִי אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב) "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (ספרי; סנהדרין ז'):

נביאים ישעיהו א׳: ז׳-י׳

רש״יוְנוֹתְרָ֥ה בַת צִיּ֖וֹן. רֵיקָנִית מִיּוֹשְׁבֶיהָ, כִּי יִגְלוּ מִתּוֹכָהּ, כַּאֲשֶׁר תִּוָּתֵר סֻכַּת הַכֶּרֶם שֶׁעֲשָׂאָהּ נוֹצֵר, וּבְעֵת יִבְצֹר הַכֶּרֶם מַנִּיחַ סֻכָּתוֹ וְהוֹלֵךְ, ״בָּתַר דִּקְטָפוּהִי״ (תרגום יונתן) – לְאַחַר שֶׁבָּצְרוּ אוֹתָהּ:
כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה. ״כַּאֲשֶׁר תֵּעָזֵב הַמְּלוּנָה שֶׁעָשָׂה נוֹצֵר בְּרֹאשׁ הַמִּקְשָׁה לִשְׁמֹר קִישּׁוּאִין שֶׁלָּהּ, וּמִשֶּׁתִּלָּקֵט מַנִּיחָהּ וְהוֹלֵךְ. זוֹ שֶׁבַּכֶּרֶם קְרוּיָה סֻכָּה, לְפִי שֶׁהוּא גָּר שָׁם יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּיּוֹם שׁוֹמְרָהּ מִן הָעוֹפוֹת וּבַלַּיְלָה מִן הַגַּנָּבִים. אֲבָל הַקִּישּׁוּאִין קָשִׁין הֵם וְאֵין לִירָא מִן הָעוֹפוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ בַּיּוֹם, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת מְלוּנָה עַל שֶׁהִיא לִינַת הַלֵּילוֹת. ״כְּעַרְסַל מְבָתוּתָא״ – כְּמִשְׁכַּב הַמְּלוּנָה, ״בְּמִקְשָׁיָא בָּתַר דְּאַבְעִיוּהִי״ – לְאַחַר שֶׁלִּקְּטוּהוּ, לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (פאה ד:): ״שָׁלֹשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם:
כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה. כְּעִיר שֶׁצָּרוּ עָלֶיהָ, וְעוֹשִׂים סֻכּוֹת סָבִיב לָהּ לְהִסְתַּתֵּר שָׁם הַחֲיָלוֹת, וּכְשֶׁמִּסְתַּלְּקִים מֵעָלֶיהָ מַנִּיחִין אוֹתָם וְהוֹלְכִין. כָּל זֶה תַּרְגּוּם יוֹנָתָן:

כתובים תהילים מ״ד: ט״ז-י״ט

משנה משנה פסחים י׳

ברטנורהעַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה. קֹדֶם לַמִּנְחָה מְעַט כְּמוֹ חֲצִי שָׁעָה, בִּתְחִלַּת שָׁעָה עֲשִׂירִית. דְּתָמִיד קָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה, וְהוּא זְמַן הַמִּנְחָה, וְקֹדֶם לַמִּנְחָה חֲצִי שָׁעָה הָוֵי בִתְחִלַּת שָׁעָה עֲשִׂירִית:
לֹא יֹאכַל אָדָם. כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל מַצָּה לְתֵאָבוֹן, מִשּׁוּם הִדּוּר מִצְוָה. וְלֶחֶם פְּשִׁיטָא דְלָא מָצֵי אָכֵיל, דְּחָמֵץ אָסוּר מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה. וּמַצָּה נַמִּי הָא אָמְרִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי הָאוֹכֵל מַצָּה בְעֶרֶב פֶּסַח כְּבָא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו. וְלֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִשְׁאָר אֳכָלִין, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא כְרֵסוֹ מֵהֶן:
עַד שֶׁיָּסֵב. בַּמִּטָּה וְעַל הַשֻּׁלְחָן, כְּדֶרֶךְ בְּנֵי חוֹרִין:
וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ. גַּבָּאֵי צְדָקָה הַמְפַרְנְסִים אֶת הָעֲנִיִּים:
מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא, וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי:
וַאֲפִלּוּ הוּא מִתְפַּרְנֵס מִן הַתַּמְחוּי. דְּהַיְנוּ עָנִי שֶׁבַּעֲנִיִּים, דִּתְנַן בְּמַסֶּכֶת פֵּאָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי:

עיקר תוספות יום טוב(א) מִנְחָה קְטַנָּה הִיא, דְּלֹא כְמִשְׁנָה ב'‏ דְּפֶרֶק קַמָּא דְשַׁבָּת. דְּהָכָא טַעֲמָא מִשּׁוּם הִדּוּר מִצְוָה, וְסַגִּי בְהָכִי:
(ב) עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. דְּאָז זְמַן אֲכִילַת מַצָּה כִּדְתַנְיָא בַתּוֹסֶפְתָּא, הַפֶּסַח וּמַצָּה וּמָרוֹר מִצְוָתָן מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, וְטַעֲמָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב [שְׁמוֹת יב] וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְאִינָךְ אִתַּקַּשׁוּ לְפֶסַח. תּוֹסָפוֹת:
(ג) וַאֲפִלּוּ עָנִי. דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ דַּהֲסִבַּת עָנִי לֹא חֲשִׁיבָא הֲסִּבָּה, דְּאֵין לוֹ עַל מַה לְהָסֵב וְאֵין זוֹ דֶרֶךְ חֵרוּת. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּאַדִּלְעֵיל קָאֵי, עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וַאֲפִלּוּ עָנִי כוּ'‏ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא אָכַל כַּמָּה יָמִים לֹא יֹאכַל עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. תּוֹסָפוֹת:
(ד) מִן הַתַּמְחוּי. גְּמָרָא, פְּשִׁיטָא, לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא אֲפִלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, הָכָא מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָּא מוֹדֶה:

ברטנורההֵבִיאוּ לְפָנָיו. הַיְרָקוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר תִּינוֹק וְיִשְׁאַל, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיא יְרָקוֹת קֹדֶם סְעוּדָה:
מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת. לָאו דַּוְקָא חֲזֶרֶת, דְּטִבּוּל רִאשׁוֹן זֶה הָוֵי בִשְׁאָר יְרָקוֹת, אֶלָּא אִם אֵין לוֹ שְׁאָר יְרָקוֹת מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת בִּמְקוֹם שְׁאָר יְרָקוֹת. וְלָשׁוֹן מְטַבֵּל, אוֹכֵל. וּלְפִי שֶׁכָּל אֲכִילָתָן עַל יְדֵי טִבּוּל הָיְתָה, קָרֵי לַאֲכִילָה טִבּוּל. וּמִיהוּ טִבּוּל זֶה לָאו בַּחֲרֹסֶת הוּא, מִדְּקָתָנֵי לְקַמָּן הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת, מִכְּלָל דַּעֲדַיִן לֹא הוּבְאוּ:
עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֵּר אֶת הַפָּת. לַאֲכִילַת מַצָּה. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאֵין אֲכִילָה אַחֶרֶת מַפְסֶקֶת בֵּין אֲכִילַת יְרָקוֹת לַאֲכִילַת מַצָּה, דְּקֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְאוֹתוֹ חֲזֶרֶת שֶׁל מִצְוָה שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו עַל אֲכִילַת מָרוֹר אוֹכֵל מַצָּה תְחִלָּה, כְּדִכְתִיב (במדבר ט) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, מַצּוֹת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר מְרוֹרִים:
וַחֲרֹסֶת. שֶׁעוֹשִׂים מִתְּאֵנִים וְלוּזִים וּבָטְנִים וּשְׁקֵדִים וְכַמָּה מִינֵי פֵרוֹת, וּמְשִׂימִין בָּהּ תַּפּוּחִים, וְדָכִין הַכֹּל בַּמְּדוֹכָה, וּמְעָרְבִין בְּחֹמֶץ, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ תְבָלִין קָנֶה וְקִנָּמוֹן כְּעֵין פְּתִילוֹת דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת זֵכֶר לַקַּשׁ, וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה עָבָה זֵכֶר לַטִּיט:
שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. אֶלָּא לִרְפוּאָה, לְבַטֵּל שְׂרַף הַחֲזֶרֶת שֶׁרַע וְקָשֶׁה לַגּוּף כְּאֶרֶס:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִצְוָה. זֵכֶר לַתַּפּוּחַ שֶׁהָיוּ יוֹלְדוֹת שָׁם בְּנֵיהֶם בְּלֹא עֶצֶב, וְזֵכֶר לַטִּיט:

עיקר תוספות יום טוב(ו) אֲבָל חֲזֶרֶת שְׁנָאוֹ לְעֵיל, דְּמִכְּלַל דִּתְנַן מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהֵבִיאוּ, וְאִלּוּ הָיְתָה בִכְלַל הַהֲבָאָה הַחֲרֹסֶת כְּמוֹ כֵן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר מְטַבֵּל חֲזֶרֶת בַּחֲרֹסֶת, וּדְחָזַר וְתָנֵי חֲזֶרֶת דְּבָרֵישָׁא לֹא פְסִיקָא לֵיהּ, דְּהָא עָדִיף טְפֵי בִּשְׁאָר יְרָקוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) מַשְׁמַע דְּאַף לְתַנָּא קַמָּא מְשִׂימִין בָּהּ תַּפּוּחִים עַל כָּל פָּנִים, מִדְּלֹא כְלָלִינְהוּ בַהֲדֵי תְאֵנִים וְלוּזִים וְכוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) וּלְכָךְ נִקְרָא חֲרֹסֶת, מִלְּשׁוֹן חֶרֶס. בַּגְּמָרָא דַּף קט"ז:
(ט) וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין. רַב יוֹסֵף אָמַר צָרִיךְ שְׁנֵי מִינֵי בָשָׂר, אֶחָד זֵכֶר לְפֶסַח וְאֶחָד זֵכֶר לַחֲגִיגָה:
(י) שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָהֶן מִצְרִים, דִּכְתִיב [שִׁיר הַשִּׁירִים ח] תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ. רַשִׁ"י:
(יא) מִצְוָה. וְטַעֲמָא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְוָה, לְפִי שֶׁהוּא טָפֵל לַמָּרוֹר. טוּר:

ד. מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻלָּהּ:

עיקר תוספות יום טוב(יב) עַכְשָׁיו שֶׁמּוֹזְגִין כּוֹס שֵׁנִי קֹדֶם אֲכִילָה. רַשִׁ"י:
(יג) מָרוֹר. הָא דְּלֹא אָמַר כֻּלּוֹ מָרוֹר, מִשּׁוּם דְּאָכְלִינַן שְׁאָר יַרְקֵי בְּטִבּוּל רִאשׁוֹן. תּוֹסָפוֹת:
(יד) כֻּלּוֹ צָלִי. מוֹקֵי לַהּ בְּפֶרֶק אֵלּוּ דְבָרִים כְּבֶן תֵּימָא דְּאָמַר חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח הֲרֵי הִיא כַפֶּסַח וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא צָלִי. תּוֹסָפוֹת:
(טו) אָנוּ מַטְבִּילִין. מַסִּיק בַּגְּמָרָא דְּהָכִי קָתָנֵי, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת, דְּאַטּוּ כֻלֵּי יוֹמֵי לֹא סַגִּי דְּלֹא מְטַבְּלָא חֲדָא זִמְנָא:

ה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בְּפֶסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּיָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(טז) כָּל שֶׁלֹּא אָמַר. דִּכְתִיב וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא, פֵּרוּשׁ בַּאֲמִירָה, שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר פֶּסַח זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים. וְאִינָךְ אִתַּקְּשׁוּ לְפֶסַח, וְצָרִיךְ לוֹמַר נַמִּי מַצָּה זוֹ מָרוֹר זֶה:
(יז) לֹא יָצָא. כְּלוֹמַר לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כָרָאוּי, אֲבָל לֹא יָצָא כְלָל לֹא קָאָמַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק. וְהָכִי גָרַס הָרֹא"שׁ בְּמִשְׁנָה כוּ'. וְכָתַב הָרַ"ן וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, שֶׁאִלּוּ יָכְלוּ כוּ'‏ הָיוּ מַחְמִיצִין אוֹתוֹ, דְּפֶסַח מִצְרַיִם לֹא נָהַג אֶלָּא לַיְלָה וְיוֹם כוּ', הֶחְמִיצוּ עִסּוֹתֵיהֶם לְצֹרֶךְ מָחָר, שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ בְּבַל יֵרָאֶה, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי אֲפָאוּהוּ מַצָּה, וְזֵכֶר לְאוֹתָהּ הַגְּאֻלָּה נִצְטַוּוּ בַאֲכִילַת מַצָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) לְהוֹדוֹת כוּ'. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבַע הוֹדָאוֹת וְלֹא יוֹתֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים. וְיֵשׁ לִי לְקַיֵּם גִּרְסַת הַסֵּפֶר דְּתִשְׁעָה הֲווֹ, דְּשִׁבְעָה רְקִיעִים לְשִׁבְעָה כּוֹכְבֵי לֶכֶת, וּשְׁמִינִי לַמַּזָּלוֹת וּתְשִׁיעִי הַמַּקִּיף וּמְסַבֵּב בְּכֹחַ בּוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב הֵפֶךְ תְּנוּעָתָם שֶׁמִּמַּעֲרָב לַמִּזְרָח, וְהוּא הַנִּקְרָא רָקִיעַ הַיּוֹמִי כוּ', וְנִקְרָא עֲרָבוֹת, וּבָעֲשִׂירִי הוּא אוֹמֵר לְמִי שֶׁעָשָׂה כוּ'‏ שֶׁהוּא רוֹכֵב עֲרָבוֹת יִתְבָּרַךְ זִכְרוֹ לְנֵצַח נְצָחִים:

עיקר תוספות יום טוב(כ) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כוּ'. נִרְאֶה לִי דְּכֻלֵּי עָלְמָא סָבְרֵי רֹב הַלֵּל אַחַר מְזוֹנוֹ וְכִדְתַנְיָא כוּ', וְקָסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי דְּיֵשׁ לְמַהֵר וְלֹא לוֹמַר קֹדֶם הַמָּזוֹן רַק מִזְמוֹר אֶחָד, וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי כֵּיוָן דְּבַמִּזְמוֹר הָרִאשׁוֹן לֹא נִזְכָּר קְרִיעַת יַם סוּף צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר גַּם הַשֵּׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת קְרִיעַת יַם סוּף, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר אַחַר כָּךְ בִּרְכַּת הַגְּאֻלָּה, כִּי לֹא נוֹשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרַיִם עַד שֶׁנִּקְרַע הַיָּם וְנִטְבְּעוּ הַמִּצְרִים, וְשָׁם נֶאֱמַר וַיּוֹשַׁע וְגוֹ':

עיקר תוספות יום טוב(כא) וְקֹרְאוֹ בִרְכַּת הַשִּׁיר, לְפִי שֶׁבְּשַׁבָּתוֹת אוֹמֵר אוֹתוֹ אַחַר פְּסוּקֵי דְזִמְרָה. תּוֹסָפוֹת:
(כב) כְּלוֹמַר בִּרְכַּת הַשֶּׁבַח, דְּגוֹמְרִין בּוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה'‏ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. רַשְׁבַּ"ם:
(כג) בֵּין הַכּוֹסוֹת. בֵּין שְׁנַיִם רִאשׁוֹנִים לִשְׁנַיִם אַחֲרוֹנִים. רַשְׁבַּ"ם:
(כד) וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף דְּאֶפְשָׁר לוֹמַר דְּאַף בֵּין הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי לֹא יִשְׁתֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר וְיִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת הַסֵּדֶר וּקְרִיאַת הַהַגָּדָה. וְהָא דְנָקַט בֵּין שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי וְלֹא בֵאֵר בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, מִשּׁוּם דְּמִלְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא הִיא לִהְיוֹת אָדָם שׁוֹתֶה כָל כָּךְ קֹדֶם אֲכִילָה. וְהָרִי"כּ כָּתַב דְּיַיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן אֵינוֹ מְשַׁכֵּר. וְכֵן כָּתַב רַשְׁבַּ"ם:

ברטנורהמַפְטִירִין. אֲנִי שָׁמַעְתִּי לְשׁוֹן יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב), כְּלוֹמַר פּוֹתְחִין וְאוֹמְרִים. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ, כְּשֶׁנִּפְטָרִין מִן הַסְּעוּדָה אֵין מְסַיְּמִין אוֹתָהּ בָּאֲפִיקוֹמָן, בְּאַפִּיקוּ מָנַיְכוּ, כְּלוֹמַר תּוֹצִיאוּ כְלֵיכֶם מִכָּאן וְנֵלֵךְ וְנֹאכַל בְּמָקוֹם אַחֵר, לֹא פַת וְלֹא שׁוּם דָּבָר, גְּזֵרָה דִּלְמָא אָתֵי לְמֵיכַל מִן הַפֶּסַח בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אֲבָל לֶאֱכֹל דְּבָרִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן שָׁרֵי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲקֹר מֵחֲבוּרָה זוֹ לְאָכְלָם עִם חֲבוּרָה אַחֶרֶת. וְאִית בַּגְּמָרָא מָאן דְּפֵרֵשׁ אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן, אַפִּיקוּ מִינֵי מְתִיקָה. דִּלְאַחַר שֶׁאָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח אֵין נִפְטָרִין מִן הַסְּעוּדָה בַּאֲכִילַת מִינֵי מְתִיקָה וּפֵרוֹת שֶׁרְגִילִין לֶאֱכֹל לְקִנּוּחַ סְעוּדָה, וַאֲפִלּוּ בִמְקוֹמָן, שֶׁלֹּא יֹאבַד טַעַם הַפֶּסַח מִפִּיו. וְכֵן עִקָּר. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן, כָּךְ אֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה אֲפִיקוֹמָן, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מַצָּה בָאַחֲרוֹנָה בִּזְמַן שֶׁאֵין פֶּסַח, וְאַחַר אוֹתָהּ מַצָּה אֵין נִפְטָרִין מִמֶּנָּה בַּאֲכִילַת דָּבָר אַחֵר:
יָשְׁנוּ כֻּלָּם לֹא יֹאכְלוּ. אִם הִתְחִילוּ לֶאֱכֹל פִּסְחֵיהֶן וְיָשְׁנוּ כֻלָּן, שׁוּב לֹא יֹאכְלוּ, דְּנִרְאֶה כְאוֹכֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, דְּמֵאַחַר שֶׁיָּשְׁנוּ הִסִּיחוּ דַעְתָּם מִלֶּאֱכֹל עוֹד, וְחָשֵׁיב לֵיהּ כַּאֲכִילַת שְׁנֵי מְקוֹמוֹת. וְחֻמְרָא בְעָלְמָא הוּא. וְהוּא הַדִּין נַמִּי לְמַצָּה בַּזְּמַן הַזֶּה:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נִתְנַמְנְמוּ יֹאכְלוּ. אַרֵישָׁא קָאֵי, דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא יָשְׁנוּ מִקְצָתָן יֹאכְלוּ, וְאָתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר הָנֵי מִלֵּי אִם נִתְנַמְנְמוּ, שֶׁלֹּא נִשְׁקְעוּ בְשֵׁנָה, אֲבָל אִם נִרְדְּמוּ מִקְצָתָן לֹא יֹאכְלוּ אֵלּוּ הַנִּרְדָּמִים לִכְשֶׁיֵּעוֹרוּ מִשְּׁנָתָם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(כה) מִשּׁוּם דְּעָבִידֵי זֵכֶר לַפֶּסַח בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. רַשְׁבַּ"ם. וְלֹא מִבָּעֵי לְתַנָּא דְמַתְנִיתִין לְאַשְׁמְעִינַן כוּ'‏ כֵּיוָן דְּלֹא נְפִישׁ טַעֲמַהּ בְּקַל יָכוֹל עֲבוֹרֵיהּ טַעַם מַצָּה, אֲבָל פֶּסַח דִּנְפִישׁ טַעֲמֵיהּ וְלֹא מָצֵי עֲבוֹרֵיהּ הֲוָה אֲמֵינָא לֵית לָן בַּהּ, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא:
(כו) יֹאכְלוּ. פֵּרוּשׁ אוֹתָן שֶׁיָּשְׁנוּ יֹאכְלוּ לִכְשֶׁיָּקִיצוּ. הָרַ"ן:
(כז) כְּגוֹן דְּקָרֵי לֵיהּ וְעָנֵי, וְלֹא יָדַע לְאַהְדּוֹרֵי סְבָרָא, וְכִי מַדְכְּרִי לֵיהּ מִדְּכַר. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורההַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. דְּהָא נוֹתָר הוּא מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ, וְרַבָּנָן גָּזְרוּ עַל הַנּוֹתָר שֶׁיְּטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַצְּלוּ בַּאֲכִילָתוֹ. וּמְנָלָן דְּפֶסַח לְאַחַר חֲצוֹת הָוֵי נוֹתָר, דִּכְתִיב בַּפֶּסַח (שמות יב) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וּכְתִיב הָתָם וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מַה לְּהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת:
בִּרְכַּת הַפֶּסַח. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַפֶּסַח. בִּרְכַּת הַזֶּבַח, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֶאֱכֹל הַזֶּבַח. וְזֶבַח הָאָמוּר כָּאן הוּא חֲגִיגַת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

עיקר תוספות יום טוב(כח) וּבַגְּמָרָא, דְּמַתְנִיתִין רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִיא דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, כִּדְיָלֵיף לְהוּ מִקְּרָאֵי, דְּאִי לָאו הָכִי אֶלָּא מִגְּזֵרַת חֲכָמִים כוּ'‏ לֹא הָוֵי נוֹתָר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כט) הַפִּגּוּל. מִשּׁוּם חֲשָׁדֵי כְהֻנָּה, שֶׁלֹּא יְפַגְּלוּהוּ בְרָצוֹן לְהַפְסִיד אֶת הַבְּעָלִים, גָּזְרוּ עָלָיו טֻמְאָה. גְּמָרָא:
(ל) בִּרְכַּת הַפֶּסַח. כֻּלֵּי עָלְמָא סְבִירָא לְהוּ דְּמַתָּנָה אַחַת דְּפֶסַח בִּשְׁפִיכָה הוּא, שֶׁעוֹמֵד עַל הַיְסוֹד אוֹ בְקֵרוּב וְשׁוֹפֵךְ בְּנַחַת כוּ', וּמַתָּנוֹת דִּשְׁאָר קָרְבָּנוֹת בִּזְרִיקָה מֵרָחוֹק כוּ'. וּבְהָא פְלִיגֵי, דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר זְרִיקָה בִּכְלָל שְׁפִיכָה, וְאִם נָתַן הַנִּזְרָקִים בִּשְׁפִיכָה יָצָא, וְאֵין שְׁפִיכָה בִּכְלָל זְרִיקָה, וְאִם נָתַן הַפֶּסַח בִּזְרִיקָה לֹא יָצָא. וּלְפִיכָךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח פּוֹטֶרֶת וְשֶׁל זֶבַח אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. וְרַבִּי עֲקִיבָא דְּנִזְרָקִים בִּשְׁפִיכָה גַּם כֵּן לֹא יָצָא, וּלְפִיכָךְ לֹא זוֹ פוֹטֶרֶת כוּ'. גְּמָרָא:

גמרא פסחים קי״ז ב: כ׳-קי״ח ב: ט׳

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שְׁלִישִׁי וְכוּ'. אָמַר לֵהּ רַב חָנָן לְרָבָא: שְׁמַע מִינָּהּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס. אָמַר לֵהּ: אַרְבַּע כַּסֵּי תִּיקְּנוּ רַבָּנָן דֶּרֶךְ חֵרוּת כָּל חַד וְחַד נַעֲבִיד בֵּהּ מִצְוָה. רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. מַאי בִּרְכַּת הַשִּׁיר. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: יְהַלְּלוּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נִשְׁמַת כָּל חָי. תָּנוּ רַבָּנָן: רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וְאוֹמֵר הַלֵּל הַגָּדוֹל. אָמַר רַב חַסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב (תהילים קל''ה): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. הוֹדוּ לַה', שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ, עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ, אַלְמָנָה בְּתַרְנְגוֹלְתָּהּ. וְאָמַר רַב שְׁשָׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לה) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָךְ. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר. וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא הַלֵּל הַגָּדוֹל אֲנָן מַאי טַעֲמָא אַמְרִינָן הַאי. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ: יְצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמַתַּן תּוֹרָה וּתְחִיַּת הַמֵּתִים וְחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. יְצִיאַת מִצְרַיִם, דִּכְתִיב (תהלים קיד) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. קְרִיעַת יַם סוּף דִּכְתִיב (שם) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס. מַתַּן תּוֹרָה דִּכְתִיב (שם) הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵלִים. תְּחִיַּת הַמֵּתִים דִּכְתִיב (שם קטז) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: (שם קטו) לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ, זוֹ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. אִיכָּא דְּאַמְרֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ, זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִלּוּט נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים מִגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם קטז) אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי. דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב (שם) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ. בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְוֹת, לְךָ אֲנִי וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד גמרא אמר ליה [לו] רב חנן לרבא: שמע מינה [למד ממנו] כי ברכת המזון טעונה כוס שהרי נאמר כאן שעם כוס שלישי מברך על מזונו. אמר ליה [לו] רבא: אין מכאן ראיה, כי ארבע כסי [כוסות] תיקנו רבנן [חכמים] לשתות דרך חירות, ואף שאכן לא נתקנו הכוסות מעיקרו לצורך זה, מכל מקום כל חד וחד נעביד ביה [אחת ואחת מהם ראוי שתהיה נעשית בו] מצוה שכיון שתיקנו חכמים ארבע כוסות אלו, הצמידו במידת האפשר לכל כוס מצוה מיוחדת. אבל ברכת המזון שבכל ימות השנה אכן אינה צריכה כוס.
ה במשנה שנינו כי כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר.
שואלים: מאי [מהי] "ברכת השיר" שנזכרה במשנה? רב יהודה אמר שהיא הברכה המתחילה ב"יהללוך ה' אלהינו". ור' יוחנן אמר: שאומרים אף "נשמת כל חי" שהיא התפילה הנאמרת לאחר פסוקי דזמרה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כוס רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, אלו דברי ר' טרפון. ויש אומרים: אומר "ה' רעי לא אחסר" (תהלים כג, א), על שם המזון שאכלו בסעודה.
אמר רב חסדא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "הודו לה' כי טוב"? — כוונתו הודו לה' שגובה חובתו (העונש על רשעתו וחטאתו) של אדם על ידי טובתו שמעניש כל אחד לפי ערכו. מעשיר נוטל כעונש את שורו, ואת העני מעניש בנטילת שיו, את היתום מעניש בנטילת ביצתו, ואת האלמנה מעניש בנטילת תרנגולתה — כל אחד ואחד לפי יכולתו, ואינו מעניש אדם למעלה מיכולתו.
כיון שהובאו דברי ר' אלעזר בן עזריה שנמסרו על ידי האמוראים, מביאים עוד מדבריו ואמר רב ששת משום (בשם) ר' אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה ואף זה נלמד מסמיכות הכתובים שנאמר: "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז) וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: "את חג המצות תשמר" (שמות לד, יח), ללמדך שכל מי שאינו שומר את המועדים כהלכתם הרי זה כאילו עושה אלוהי מסכה.
ב שואלים: וכי מאחר דאיכא [שיש] הלל הגדול שיש בו שבח כה גדול של "נותן לחם לכל בשר", אם כן, אנן מאי טעמא אמרינן האי [אנו מה טעם אומרים את ההלל הזה] פרקי התהילים (קיג — קיח) שאומרים בכל שעת שמחה? ומשיבים: משום שיש בו בהלל הרגיל חמשה דברים הללו: זכר יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחית המתים, וחבלו של משיח ומתוך כך חשיבותו.
חבלו של משיח, דכתיב [שנאמר]: "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד" (תהילים קטו, א). ואמר ר' יוחנן "לא לנו ה' לא לנו" וכל הפרק כולו ("למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם" וגו') — זו תקופת שעבוד מלכיות והפדות מהן. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר ר' יוחנן: "לא לנו ה' לא לנו" — זו מלחמת גוג ומגוג שיבואו עלינו צרות ומלחמות רבות וננצל מהן.
א בהמשך לדברים שנאמרו במדרשי הכתובים שבהלל מביאים מה ש אמר ר' שמעון בן לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה" (תהילים קיג, ט) אמרה כנסת ישראל כלומר גדולי ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמוני (החשיבוני) בניך מרוב חטאיהם כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים שאינה חשובה, ומוצאת לה מקום בקושי בבית.
ועוד בכתובים אלה דרש רבא מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני" (תהילים קטז, א) אמרה כנסת ישראל: רבונו של עולם אימת אני אהובה לפניך ויודעת שאני אהובה — בזמן שתשמע קול תחנוני. "דלתי ולי יהושיע" (תהילים קטז, ו), אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אף על פי שדלה אני במצות שאיני מקיימתן כראוי מכל מקום לך אני, ולכן לי נאה להושיע.

זוהר זוהר חדש, מדרש הנעלם על איכה י״ג-י״ח

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד וְגוֹ' רַבִּי לְוִיטַס חוֹזָאָה פָּתַח: וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ דְּבָבוּ סַגִּי הֲוָה מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא עַל עִילָּא דְּעִיטָא דְּנָחָשׁ מֵהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאִתְלַטְּיָא אִתְדַּחְיָא מִקָּמֵי תַּרְעָא דְּמַלְכָּא וַהֲוָה כְּמִין תְּדִיר בֵּין גִּדְרִין דְּעָלְמָא בֵּין אִנּוּן גִּדְרִין דְּאוֹרָיְתָא כָּל אִנּוּן דְּדָשִׁין בֶּעָקֵב בְּאִנּוּן גִּדְרִין נָשִׁיךְ לוֹן וַי דְּאַשְׁכַּח וַי דְּנָשִׁיךְ וַי עַל דְּבָבוּ בִּישָׁא דְּאִתְנָטִיר עַל דְּבָבוּ בִּישָׁא דַּהֲוַת לֵהּ בְּהַאי אִשָּׁה דְּאִתְקַרְיָא אִשָּׁה יִרְאַת ה' דְּבָבוּ בִּישׁ נָטַר לָהּ מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרִית עָלְמָא עַד דְּתָבַר לָהּ בִּתְבִירוּ לְמִשְׁכָּב לְעַפְרָא. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עַם הָיְתָה אִסְתַּכָּל בְּאַתְוָן רֵישׁ כָּל תֵּבָה וְתֵבָה וְתִשְׁכַּךְ נְטִירוּ דְּבָבוּ בִּישָׁא דְּאִתְנַטְּרָא עַל דְּאִתְחָרֵב בֵּי מַקְדְּשָׁא אֵי''בָה רָעָ''ה בְּרֵישֵׁי אַתְוָן אִתְנְטִיר לָהּ לְהַהִיא אֵשֶׁת חַיִל בִּתְבִירוּ בֵּי מַקְדְּשָׁא לְמִשְׁכַּב עַפְרָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס תִּקְרָא לְמַפְרֵעַ בְּרֵישֵׁי אַתְוָן לָ''הּ בְּשִׁבְרָךְ אֵיכָה דְּאִתְדַּבְּקַת לְהַהִיא אֵיבָה רָעָה דָּא קַל נָחָשׁ קַל מְרִירוּ דְּבַכְיָה בִּרְקִיעִין אִלֵּין קְרָאָן אֵיכָא מִסִטְרָא אָחֳרָא קְרָאָן אֵיכָה. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה בֵּין סִטְרָא דָּא וּבֵין סִטְרָא דָּא אִשְׁתְּכַח שְׁמָא בְּחֻרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא וּבִקְרָא קַדְמָאָה אִתְרְשִׁים כֹּלָּא לְמִנְדַּע דְּהַאי אֵיבָ''ה רָעָה אַדְבִּיק לָהּ אֵיבָ''ה רָעָה דְּנָטִיר לָהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא:

תרגום הזוהררַבִּי לְוִיטָס חוֹזָאָה פָּתַח, וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךְ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךְ. שִׂנְאָה גְּדוֹלָה הָיְתָה מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּתְקַלֵּל הַנָּחָשׁ מִסִּבַּת עֲצַת הַנָּחָשׁ, הוּא נִדָּח מִלִּפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהוּא אוֹרֵב תָּמִיד בֵּין גִּדְרוֹת הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ בֵּין הַגְּדָרִים הָאֵלּוּ שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדָּשִׁים בַּעֲקֵב הַגְּדָרִים הָאֵלּוּ, שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים לְשָׁמְרָם, הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁךְ אוֹתָם. אוֹי שֶׁמָּצָא אוֹתָם. אוֹי שֶׁנָּשַׁךְ אוֹתָם. אוֹי עַל הַשִּׂנְאָה הָרָעָה שֶׁנּוֹטֵר. עַל הַשִּׂנְאָה הָרָעָה שֶׁהָיְתָה לוֹ בָּאִשָּׁה הַהִיא, הַנִּקְרֵאת, אִשָּׁה יִרְאַת ה', שִׂנְאָה רָעָה נָטַר לָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, עַד שֶׁשִּׁבֵּר אוֹתָהּ בִּשְׁבִירָה לִשְׁכַּב לֶעָפָר. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה. הִסְתַּכֵּל בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ כָּל מִלָּה וּמִלָּה וְתִמְצָא נְטִירָה שֶׁל אֵיבָה רָעָה שֶׁנָּטַר הַנָּחָשׁ לַמַּלְכוּת, עַד שֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כִּי אֵיבָה רָעָה נִרְשֶׁמֶת בָּאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל אֵיכָה יָשְׁבָה וְגוֹ', שֶׁהַנָּחָשׁ הָיָה נוֹטֵר לָהּ לְאוֹתָהּ אֵשֶׁת חַיִל, בִּשְׁבִירָת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹכֶבֶת לֶעָפָר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. תִּקְרָא לְמַפְרֵעַ בָּאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לָהּ בְּשָׁבְרְךְ. כִּי בִּשְׁבִירָת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּשְׁבִירָת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אֵיבָה רָעָה הִדְבִּיק הַנָּחָשׁ לָהּ, בְּשָׁבְרְךְ. אֵיכָה נִדְבָּק לְאֵיבָה הָרָעָה הַהִיא שֶׁהִיא קוֹל הַנָּחָשׁ, קוֹל מָר שֶׁל הַבְּכִיָּה בָּרְקִיעִים. אֵלּוּ שֶׁבָּרְקִיעִים, קוֹרְאִים אֵיכָה, וּמֵהַצַד הָאַחֵר קוֹרְאִים אֵיבָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךְ וּבֵין הָאִשָּׁה. הָאֵיבָה שֶׁבֵּין צַד זֶה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וּבֵין צַד הָאַחֵר שֶׁל הַקְּלִפּוֹת נִמְצָא בְּחֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּבַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל מְגִלַּת אֵיכָה נִרְשָׁם הַכֹּל בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת, לָדַעַת שֶׁכֹּה זֶה, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, הִדְבִּיק אוֹתָהּ אֵיבָה רָעָה שֶׁהַנָּחָשׁ נָטַר לָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: י״ט-כ׳

א. אֵין שָׁם כֹּהֵן עוֹלֶה יִשְׂרָאֵל וְלֹא יַעֲלֶה אַחֲרָיו לֵוִי כְּלָל. אֵין שָׁם לֵוִי כֹּהֵן שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן חוֹזֵר וְקוֹרֵא הוּא עַצְמוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה בִּמְקוֹם לֵוִי. אֲבָל לֹא יִקְרָא אַחֲרָיו כֹּהֵן אַחֵר שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָרִאשׁוֹן פָּסוּל וּלְפִיכָךְ עוֹלֶה כֹּהֵן אַחֵר. וְכֵן לֹא יִקְרָא לֵוִי אַחַר לֵוִי שֶׁמָּא יֹאמְרוּ אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם פָּסוּל:

ב. כֵּיצַד סֵדֶר הַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה אַחַר הַתְּפִלָּה כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלַּת מוּסָף אַחַר שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרֵא לְאֶחָד אֶחָד מִן הַצִבּוּר וְעוֹלִין וְקוֹרִין בַּתּוֹרָה וּכְשֶׁגּוֹמְרִין מַחֲזִיר סֵפֶר תּוֹרָה לִמְקוֹמָהּ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף. וְיָמִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַפְטִיר וּמוּסָף נָהֲגוּ לוֹמַר קַדִּישׁ קדֶם שֶׁיַּעֲלֶה הַמַּפְטִיר. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר הַמַּפְטִיר:

מוסר ספר חסידים קנ״ג

בִּלְעָם בֶּאֱמוֹר לוֹ הַמַּלְאָךְ עַל מַה הִכִּיתָ אֶת אֲתוֹנְךָ. הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב: מֶה עָוֹן יֵשׁ שֶׁהִכִּיתִי אֶת אֲתוֹנִי וַאֲפִלּוּ צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵין כָּאן, שֶׁלֹּא רָבְצָה מֵחֲמַת מַשּׂוּי גַּם כְּשֶׁלָּחֲצָה רַגְלוֹ וְלָמָּה לֹא הָיָה לוֹ לְהַכּוֹתָהּ אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ לַחֲשֹׁב שֶׁמָּא שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲקַלְּלֵם שֶׁהוּא לֹא נָתַן לִי רְשׁוּת אֶלָּא לְהַגִּיד לָהֶם הָעֲתִידוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לב) אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁתַּגִּיד לָהֶם הָעֲתִידוֹת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָאָה שֶׁשָּׂמַח אִם יִתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם): חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ. וְאַדְּרַבָּא אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא לְפִי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהָיָה נִצָב לִקְרָאתוֹ לֹא חָטָא אֶלָּא כָּךְ אָמַר: חָטָאתִי שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב לָדַעַת שֶׁלֹּא פִּשְׁפַּשְׁתִּי וְחָקַרְתִּי בְּאֵיזֶה עָוֹן הוּא. מִכָּאן, שֶׁיְּהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה הוֹאִיל וּמַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ עַל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת וְלַחֲקֹר שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי הַשַּׁלִּיט לֹא תּוּכַל לֵאמֹר כִּי שְׁגָגָה הִיא. וְלֹא יָכֹל לוֹמַר שִׁמְעִי לִשְׁלֹמֹה שָׁכַחְתִּי שֶׁיָּצָאתִי אֶל נַחַל קִדְרוֹן:

תורה דברים א׳: ז׳-י׳