חק לישראל - פרשת דברים יום שלישי

רש״יאֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י. אִם אֹמַר לְקַבֵּל שָׂכָר, לֹא אוּכַל, זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶלָּא מִפִּי הַקָּבָּ"ה:
טׇרְחֲכֶ֥ם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין – הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין:
וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין, הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ; אֵחַר לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת:

רש״יהָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:
אֲנָשִׁ֨ים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:
חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):
וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):
בְּרָאשֵׁיכֶֽם. רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה:

רש״יוָאֶקַּ֞ח אֶת רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם. מְשַׁכְתִּים – אַשְׁרֵיכֶם, עַל מִי בָּאתֶם לְהִתְמַנּוֹת? עַל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ אַחִים וְרֵעִים, חֵלֶק וְנַחֲלָה, וְכָל לְשׁוֹן חִבָּה (שם):
אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים. אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי; זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלוֹשׁ, אנשים צַדִּיקִים, חכמים, וידעים (שם):
רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם. שֶׁתִּנְהֲגוּ בָהֶם כָּבוֹד, רָאשִׁים בְּמֶקַח, רָאשִׁים בְּמִמְכָּר, רָאשִׁים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, נִכְנָס אַחֲרוֹן וְיוֹצֵא רִאשׁוֹן (שם):
שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים. אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אֶלֶף:
וְשֹׁטְרִ֖ים. מִנִּיתִי עֲלֵיכֶם לשבטיכם – אֵלּוּ הַכּוֹפְתִין וְהַמַּכִּין בִּרְצוּעָה עַל פִּי הַדַּיָּנִין (עי' שם):

נביאים ישעיהו א׳: י״א-ט״ו

כתובים תהילים ע״ד: י״ג-י״ז

משנה משנה סוטה ב׳

ברטנורההָיָה מֵבִיא. הַבַּעַל:
אֶת מִנְחָתָהּ. כְּדִכְתִיב (במדבר ה) וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ:
בִּכְפִיפָה מִצְרִית. סַל עָשׂוּי מִצּוּרֵי הַדֶּקֶל מִן (הרך) [זְרָדִים] הַגְּדֵלִים סְבִיבוֹת הַדֶּקֶל:
כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא יִמָּחֶה הַשֵּׁם עַל הַמַּיִם. וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁבִּתְחִלָּה הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא מִנְחָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַק הַשֵּׁם, מְיַגְּעָהּ כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא תָמוּת מִיתָה מְנֻוֶּלֶת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחֲקָה הַמְּגִלָּה אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי אֵינָהּ שׁוֹתָה:
תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלִי שָׁרֵת. לָאו בִּכְלִי שָׁרֵת מַמָּשׁ קָאָמַר, שֶׁאֵין אָדָם מֵבִיא מִנְחָתוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת, אֶלָּא בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב שֶׁהֵם רְאוּיִים לִכְלֵי שָׁרֵת:
וְזוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית. שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה כְּלִי שָׁרֵת, דְּדָמִי לְהַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ (מלאכי א):
כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, וְהָא אִיכָּא מִנְחַת חוֹטֵא דִּכְתִיב בָּהּ (ויקרא ה) לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וְכֵן הָא דִּתְנִינַן כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת חִטִּים, קָשֶׁה, דְּהָא מִנְחַת הָעֹמֶר בָּאָה מִן הַשְּׂעֹרִים. וּמְתֹרָץ בַּגְּמָרָא לֹא תִתְנֵי מִלְּתָא בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אֶלָּא כְּרֹךְ וְתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר, כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה, וְאוֹתָן שֶׁאֵינָם טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבֹנָה בָּאוֹת מִן הַחִטִּין וּבָאוֹת סֹלֶת. מִנְחַת חוֹטֵא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה בָּאָה חִטִּין וּבָאָה סֹלֶת. מִנְחַת הָעֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁבָּאָה מִן הַשְּׂעֹרִין טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה:
וּבָאָה גֶרֶשׂ. וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבֹנָה וּבָאָה מִן הַשְּׂעֹרִים וּבָאָה קֶמַח:
גֶּרֶשׂ. מְבֹרָר וּמְנֻפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה כְּעֵין סֹלֶת בַּחִטִּים:
קֶמַח. הַכֹּל מְעֹרָב כְּמוֹ שֶׁנִּטְחַן:

ברטנורההָיָה מֵבִיא. הַכֹּהֵן:
פְּיָלִי. כּוֹס בִּלְשׁוֹן יְוָנִי:
מִן הַכִּיּוֹר. דִּכְתִיב (במדבר ה) מַיִם קְדוֹשִׁים, וְאֵין קְדוֹשִׁים אֶלָּא שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בִּכְלִי:
כְּשֵׁם שֶׁמְּמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה בִּכְתַב הַמְּגִלָּה, לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין, כָּךְ מְמַעֵט כָּאן בַּמַּיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מָקוֹם הָיָה שָׁם. נִכָּר מִתּוֹךְ שְׁאָר רִצְפַּת הַהֵיכָל:
וְטַבַּעַת קְבוּעָה בָהּ. לְאוֹחֲזָהּ בְּטַבַּעְתָּהּ וּלְהַגְבִּיהָהּ מִשְּׁאָר הָרִצְפָּה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ בְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ:
כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה. צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן בָּהּ שִׁעוּר שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה וְנִכָּר עַל פְּנֵי הַמַּיִם:
וְנָתַן אֶל הַמַּיִם. מִדְּלֹא כְּתִיב וְנָתַן בַּמַּיִם, אֶלָּא אֶל הַמַּיִם, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְלָע בְּתוֹכָן:

ברטנורהמֵאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְגוֹ'. הִנָּקִי. שֶׁהֵן קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת, דְּמַשְׁמַע הָא אִם שָׁכַב לֹא תִנָּקִי:
וְאֵינוֹ כּוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'. שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מִצְוָה עַל הַכֹּהֵן לְהַשְׁבִּיעָהּ:
וְלֹא הָיָה כּוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא קַבָּלָה שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ הָאָלוֹת. וְיָלֵיף לַהּ מִדִּכְתִיב הָאָלוֹת הָאֵלֶּה. הָאָלוֹת, לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. הָאֵלֶּה, לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ מַפְסִיק. מִשֶּׁהִתְחִיל אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ עַד אָמֵן אָמֵן. וְכוֹתֵב צַוָּאוֹת דִּוְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְקַבָּלוֹת דִּוְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן, דְּדָרֵישׁ אֶת, לְרַבּוֹת צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב. כְּלוֹמַר הָיָה זָהִיר בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִכְתֹּב אֶלָּא אָלוֹת בִּלְבַד, וְלֹא קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת, וְלֹא צַוָּאוֹת, וְלֹא קַבָּלוֹת. דְּדָרֵישׁ הָאָלוֹת וְלֹא קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. הָאֵלֶּה, לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(ד) בָּא כוּ'. הָכָא וַדַּאי תְּנַן שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, דְּהָא צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁבִּיעָהּ קֹדֶם שֶׁיִּכְתֹּב כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דַּף י"ז. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) הָכִי סַלְקָא דַּעְתָּא דִּגְמָרָא, אֲבָל לְמַסְקָנָא הֲוָה טַעְמָא דְדָרִישׁ הִנָּקִי (בְּלֹא יו"ד) דְּמַשְׁמַע חִנָּקִי וְקָאֵי אַקְּרָא דְּבָתְרֵיהּ דִּכְתִיב וְאַתְּ כִּי שָׂטִית לְמִשְׁמַע הָכִי, חִנָּקִי מִמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה וְאַתְּ כִּי שָׂטִית. רַשִׁ"י:
(ו) בַּגְּמָרָא. וְהָכִי דָרִישׁ. אָלוֹת אָלוֹת מַמָּשׁ, הָאָלוֹת לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. אֵלֶּה לְמִעוּטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה, הָאֵלֶּה לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת. דְּהֵ"י דְגַבֵּי מִעוּטָא לְמִעוּטָא דָּרְשִׁינַן לַהּ. וְרַבִּי יוֹסֵי הֵ"י דְהָאָלָה אֵינוֹ מְמַעֶטֶת, דְּאוֹרְחֵיהּ הוּא. וְרַבִּי יְהוּדָה הֵ"י דְהָאָלוֹת נַמִּי לְמִעוּטָא דָרִישׁ לַהּ:

ברטנורהאָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה. עַל יְדֵי גִּלְגּוּל שְׁבוּעָה הוּא מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ זְנוּת שֶׁל אֵרוּסִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ בְּקִנּוּי וּסְתִירָה. וּמִכָּאן לְגִלְגּוּל שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה:
שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. וְאִם הָיְתָה יְבִמְתּוֹ וּכְנָסָהּ, וְקִנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה, מְגַלְגֵּל עָלֶיהָ טֻמְאָה שֶׁנִּטְמְאָה כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וּמַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר שׁוֹמֶרֶת יָבָם עֶרְוָה. וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּנְּתָה מֻתֶּרֶת לַיָּבָם, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַתְנֶה עָלֶיהָ אִם זִנְּתָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם:
אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי וְכוּ'. פֵּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ לָאָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה דִּתְנִינַן לְעֵיל. וְהָכִי קָאָמַר, אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי הוּא אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבִּיעָהּ הַכֹּהֵן מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת:
וְאִם נִטְמֵאתִי יָבֹאוּ בִי. הַיְנוּ קַבָּלַת אָלָה, שֶׁאָמַר לָהּ הַכֹּהֵן וְאִם נִטְמֵאת יָבֹאוּ בָּךְ כָּל הַקְּלָלוֹת הַלָּלוּ:
אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא. שֶׁאִם תִּטָּמֵא לְאַחַר זְמַן מַיִם מְעַרְעֲרִים אוֹתָהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

עיקר תוספות יום טוב(יב) הָכִי גָּרְסִינַן לֵיהּ בַּמִּשְׁנָה. וְהָכִי קָאָמַר, לֹא עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס, כְּלוֹמַר אִם בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים הִשְׁבִּיעָהּ אֵינוֹ מְגַלְגֵּל עַל קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס, וְכֵן לֹא מִשֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וְנִסְתְּרָה כוּ'. וְאַחַר כָּךְ הֶחְזִירָהּ וְהִשְׁבִּיעָהּ לְאַחַר נִשּׂוּאִין שְׁנִיִּים לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ עַל אַחַר הַגֵּרוּשִׁין, וּמִלֵּי מִלֵּי קָתָנֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) הַכְּלָל כוּ'. הָא הָיְתָה אֲסוּרָה, כְּגוֹן אִם הִיא יְבָמָה וְאִם זִנְּתָה בְּנִשּׂוּאֵי אָחִיו נֶאֶסְרָה עָלָיו, כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק קַמָּא וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת כוּ', וְאִי נַמִּי בְּמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְאִם זִנְּתָה בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים נֶאֶסְרָה עָלָיו, לְפִיכָךְ יָכוֹל לְהַתְנוֹת עַל כָּל זֶה. גְּמָרָא:

גמרא סוטה י״ז א: ו׳-כ״ד

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ': בְּמַאי קָא מְפַלְגֵי בְּהַאי קְרָא קָמְיפַלְגֵי וְכָתַב אֶת הָאָלוֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר. רַבִּי מֵאִיר סָבַר אָלוֹת, אָלוֹת מַמָּשׁ. הָאָלוֹת, לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. אֵלֶּה לְמִעוּטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. הָאֵלֶּה, לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת אָמֵן. וְרַבִּי יוֹסֵי כֻּלְּהוּ כִּדְקָאָמַרְתְּ אֶת לְרַבּוֹת צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר אֶתִים לָא דָּרִישׁ וְרַבִּי יְהוּדָה כֻּלְּהוּ בְּמִעוּטֵי דָּרִישׁ לְהוּ אָלוֹת, אָלוֹת מַמָּשׁ. הָאָלוֹת, לְמִעוּטֵי קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. אֵלֶּה לְמַעוּטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. הָאֵלֶּה, לְמִעוּטֵי צַוָּאוֹת וְקַבָּלוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר מַאי שְׁנָא הַאי הֵ''י דְּמַרְבֵּי בֵּהּ וּמַאי שְׁנָא הַאי הֵ''י דְּמָעִיט בֵּהּ הֵ''י דְּגַבֵּי דְּרִבּוּיָא רִבּוּיָא הִיא הֵ''י דְּגַבֵּי דְּמִעוּטָא מִעוּטָא וְהָא לֵית לֵהּ לְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: הִנָּקִי כְּתִיב. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. לֹא זָכוּ אֵשׁ אוֹכְלָתָן. אָמַר רָבָא וּדְאִשָּׁה עֲדִיפָה מִדְּאִישׁ. מַאי טַעֲמָא. הַאי מַצְרִיף וְהַאי לָא מַצְרִיף. אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עָפָר לְסוֹטָה. שֶׁאִם זָכְתָה יוֹצֵא מִמֶּנָּה בֵּן כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, כְּדִכְתִיב בֵּהּ: עָפָר וָאֵפֶר. לֹא זָכְתָה, תַּחֲזֹר לַעֲפָרָהּ. דָּרַשׁ רָבָא: בְּשָׂכָר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה. וְהָאִיכָּא נָמֵי עֲפַר כִּסּוּי הַדָּם הָתָם הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא הַנָּאָה לֵיכָּא. דָּרַשׁ רָבָא: בְּשָׂכָר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין. בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, דִּכְתִיב: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ. וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא. דְּתַנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין. מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וּכְתִיב: (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא:

רש״יגמ' אלות ממש - יתן ה' אותך ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו':
קללות הבאות וכו' - הנקי ממי המרים:
אלה - מיעוטא הוא:
שבמשנה תורה - דאי כתב קרא וכתב את האלות בספר הוה משמע אלות שבמשנה תורה יככה ה' בשחפת דאלה איקרו דכתיב והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים כט):
צוואות - והשביע הכהן את האשה דלא תימא לא ידלג הילכך איצטריך למעטינהו:
וקבלת אמן - ולקמיה פריך מ"ש האי ה"י דמרבה ביה ומ"ש האי ה"י דממעט ביה:
כולהו - ריבויא כדקאמרת אלות אלות ממש האלות הקללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים אבל ה"י דהאלה לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות דאתא את ורבינהו וה"י דהאלה אורחיה הוא:
ור"י כולהו - ההי"ן דקרא מעוטי דריש להו:
והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן - דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול דתנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ביה אם יעברו ואם לא יעברו הא לא כפליה מכלל לאו לא תשמע הן:
א"ר תנחום הנקי כתיב - בלא יו"ד דמשתמע הנקי אם לא שכב ותדרוש הכי טומאה תחת אישך חנקי:
זכו - ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת:
שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה:
לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש:
ודאשה עדיפא מדאיש - אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש:
מאי טעמא האי מיצרף - אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת:
הנאה ליכא - ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל:
בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל - שהבריח עצמו מן הגזל:
חוט של תכלת - כנגד מחוט ורצועה של תפילין כנגד שרוך דהיינו רצועה:
בשלמא רצועה של תפילין - קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב וכו' אבל חוט של תכלת של ציצית מאי הנאה איכא:
מה נשתנה תכלת - שהזקיקו הכתוב לציצית:
שהתכלת דומה לים כו' - בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה והכי תניא לה בספרי דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע:
ורקיע דומה לכסא הכבוד - קראי קדריש דכתיב ברקיע כמעשה לבנת הספיר וכתיב בכסא הכבוד כמראה אבן ספיר דמות כסא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב גמרא בביאור המחלוקת במשנה שואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, חלוקים התנאים] שבמשנה? ומסבירים: בהאי קרא קמיפלגי [בכתוב זה הם חלוקים], נאמר: "וכתב את האלת האלה הכהן בספר" (במדבר ה, כג);
ר' מאיר התנא הראשון במשנתנו סבר: "אלות" משמעו אלות (קללות) ממש, "האלות" בתוספת ה"א הידיעה — לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. כלומר, גם ברכות הכתובות בפרשה שהצד השלילי שלהן הוא קללות. שאם אכן חטאה יבוא עליה היפך הברכה — גם את זאת כותב הכהן. "אלה" שהוא לשון מיעוט — למעוטי [למעט] קללות שבמשנה תורה, שאינו כותב אותן למרות שגם הן קרויות "אלות". "האלה" בתוספת ה"א הידיעה — למעוטי [למעט] גם צוואות (חלק המצוות שבפרשה) וקבלות אמן שעל ידי האשה שאינו כותב גם אותן.
ור' יוסי דורש: כולהו כדקאמרת [הכל כפי שאתה, ר' מאיר, אומר], אלא נאמר "את" שהיא לשון ריבוי — לרבות צוואות וקבלות.
ור' מאיר — אתים לא דריש [דורש] כלשון ריבוי.
ור' יהודה — כולהו במיעוטי דריש להו [כולם בדרך של מיעוטים הוא דורש אותם]: "אלות" — הריהן אלות ממש, "האלות" — למעוטי [למעט] קללות הבאות מחמת ברכות, "אלה" — למעוטי [למעט] קללות שבמשנה תורה, "האלה" — למעוטי [למעט] צוואות וקבלות.
ושואלים: ור' מאיר, מאי שנא [במה שונה] האי [זו] ה"י של "האלות" דמרבי ביה [שמרבה בו], שלומד ממנה לרבות קללות הבאות מחמת ברכות, ומאי שנא [ומה שונה] האי [זו] ה"י של "האלה" דמעיט ביה [שממעט בו] צוואות וקבלת אמן?
ושואלים: והא לית ליה [והרי אין לו, אינו מקבל] ר' מאיר את השיטה שמכלל לאו אתה שומע הן, ואם כן מדוע צריך לכתוב ברכות והרי לשיטתו לא משמע מהם קללות?
אמר ר' תנחום: "הנקי" (במדבר ה, יט) כתיב [נאמר], שהוא דורשו כאילו היה כתוב בח', לשון חנק, ומצרף אליה את תחילת הפסוק הבא, והרי זה כאילו נאמר "חנקי ואת כי שטית תחת אישך".
דריש [דרש] ר' עקיבא: איש ואשה הנשואים זה לזו, אם זכו ואין בהם זנות — שכינה ביניהן, כי מצטרפות האות יו"ד שבמלה "איש" והאות ה"א שבמלה "אשה" לשם ה' (י-ה). ואם לא זכו — שם שמים מסתלק מהם, ונשארו בשניהם רק אותיות "אש", ולכן אש אוכלתן.
אמר רבא: והאש של אשה עדיפא [עדיפה, חזקה ומיידית יותר] מזו של האיש, מאי טעמא [מה טעם] הדבר — האי מצרף [זה מצורף] בכתוב, שבמלה "אשה" האותיות "אש" מצויות יחד, והאי לא מצרף [וזה אינו מצורף] שבמלה "איש" יש אות מפרידה ביניהם.
אמר רבא: מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה? שאם זכתה והתברר שלא זינתה — יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה [שנאמר בו]: "ואנוכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז), ואם לא זכתה — תחזור לעפרה, שמתה משתיית מי הסוטה.
ג ועוד דריש [דרש] רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה.
ומקשים: והאיכא נמי [והרי יש גם כן] מצוה נוספת בעפר — עפר כיסוי הדם!
ומשיבים: התם [שם] בכיסוי הדם אמנם הכשר מצוה איכא [יש] בכך, אבל הנאה ליכא [אין], משום שמצוות כיסוי הדם היא לאחר שכבר שחט ואין בה איפוא הנאה של תיקון.
ועוד דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד, כג) וויתר על ממון שאינו שלו, זכו בניו לשתי מצות: חוט של תכלת ורצועה של תפלין.
ושואלים: בשלמא [נניח] רצועה של תפלין יש בה ענין של מעלה וזכות, דכתיב [שכן נאמר]: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י) ותניא [ושנויה ברייתא], ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש. משמע שיש בהם ענין של תפארת וגדולה.
אלא חוט של תכלת מאי היא [מה הוא] הדבר המיוחד בקיומה? ומשיבים: דתניא [שכן שנינו בברייתא], היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין שנבחר לציצית?
— מפני שהתכלת דומה בצבעו לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, וראיה לכך — שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" (שמות כד, י), מכאן שהרקיע הוא כלבנת הספיר, וכתיב [ונאמר]: "כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א, כו), מכאן שכסא הכבוד הוא גם כלבנת הספיר, הרי שיש בתכלת אות של קשר לשכינה.

זוהר זוהר חדש, מדרש הנעלם על איכה י״ט-כ״ג

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד רַבִּי הָרְכִּינַס פָּתַח: וַיְגָרֶשׁ אֵת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן. 'וַיְגָרֶשׁ אֵת', דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֻרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא דְּאִתְתָּרְכַת בְּתִירוּכִין דְּאִשְׁתַּלְּחַת בְּשִׁלּוּחִין כֻּרְסַיָּא דְּמַלְכָּא נְפָלַת. וַיְגָרֶשׁ אֵת, דָּא כֻּרְסַיָּא דְּמַלְכָּא וַי דְּאִתְתָּרְכַת וַי דְּנָפַל הָאָדָם הַהוּא דְּשַׁלִּיט עַל כֻּרְסַיָּא נָפַל כֹּלָּא וַיַּשְׁכֵּן הַהוּא דְּתָרִיךְ לְדָא אַשְׁכִּין וְאַשְׁרֵי יִשּׁוּבָא אָחֳרָא בְּהִפּוּכָא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחְרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא סְלִיק לִכְבוֹד עִלָּאָה לְעֵלָּא וְאַזְעֵיר דִּיּוּקְנֵהּ מִכַּמָּה דַּהֲוַת וְכֻרְסַיָּא נָטִיל מִינֵהּ וְאִתְפָּרֵשׁ כִּבְיָכוֹל, אַשְׁרֵי לְגַן עֵדֶן עִם כְּרוּבַיָּא לְתַתָּא וְאִתְפָּרֵשׁ מֵהַהוּא כָּבוֹד עִלָּאָה וְאַשְׁרֵי לְהַהוּא לַהַט הַחֶרֶב לְמֵיקָם בְּדוּכְתָּא דְּרַבָּנוּתֵהּ לְמִיטַר וּלְמִשְׁאַב וּלְמִסְטֵי הַהוּא אֹרָח דְּאִנְגִיד מֵעֵץ הַחַיִּים וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַח וְאָמַר (משלי ל): תַּחַת שָׁלש רָגְזָה אָרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. שִׁפְחָה לְגוֹ, גְּבִירְתָּהּ לְבַר אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. מַאי בָּדָד. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (ויקרא יג): בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ:

תרגום הזוהראֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד: רַבִּי הָרְכִּינָס פָּתַח, וַיְּגָרֵשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן וְגוֹ'. וַיְגָרֵשׁ אֶת, אֶת, זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּחֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהִיא גֹּרְשָׁה בְּגֵרוּשִׁים וְנִשְׁלְחָה בְּשִׁלּוּחִים, הַכִּסֵּא שֶׁל הַמֶּלֶךְ נָפַל. וַיְגָרֵשׁ אֶת, זֶה הוּא כִּסְאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת, אֶת. אוֹי שֶׁגֹּרְשָׁה, אוֹי שֶׁנָּפְלָה. הָאָדָם, הַיְנוּ, אוֹתוֹ הַשּׁוֹלֵט עַל הַכִּסֵּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֶה אָדָם. נָפַל הַכִּסֵּא נָפַל הַכֹּל. וַיַּשְׁכֵּן, הַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁגֵּרַשׁ אֶת זוֹ, הִשְׁכִּין וְהִשְׁרָה יָשׁוֹב אַחֵר בְּהֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עָלָה לְכָבוֹד הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה, וּמִעֵט דְּמוּתוֹ מִמַּה שֶּׁהָיְתָה. וְהַכִּסֵּא, נָסַע מִמֶּנּוּ וְנִפְרָד. כִּבְיָכוֹל הִשְׁכִּין אֶת גַּן הָעֵדֶן, עִם הַכְּרוּבִים לְמַטָּה, נִפְרָד מֵאוֹתוֹ הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, וְהִשְׁכִּין אוֹתוֹ לַהַט הַחֶרֶב, שֶׁתַּעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ שֶׁל הַגְּבִירָה, לִשְׁמֹר וְלִשְׁאֹב וּלְהַסְתִּיר אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ הַנִּמְשֶׁכֶת מֵעֵץ הַחַיִּים. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צָוַח וְאָמַר, תַּחַת שָׁלֹש רָגְזָה אָרֶץ וְגוֹ' תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְגוֹ' וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. הַשִּׁפְחָה, בִּפְנִים, וְהַגְּבִירָה, מִבַּחוּץ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. מַהוּ בָּדָד. הַיְנוּ כְּדִכְתִיב, בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: כ׳-כ״ב

א. בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחַר שֶׁגָּמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּהִלָּה לְדָוִד וְסֵדֶר הַיּוֹם אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְעוֹלִין וְקוֹרִין בּוֹ וּמַחֲזִירוֹ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מִנְחָה. וְכֵן בְּתַעֲנִית קוֹרְאִין בְּמִנְחָה וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מִנְחָה, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב לֹא נָהֲגוּ לִקְרוֹת בְּמִנְחָה:

ב. וְיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מוּסָף כְּשֶׁגּוֹמֵר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אוֹמֵר קַדִּישׁ וּמוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרְאִין בּוֹ וּמַחֲזִירוֹ וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד וְסֵדֶר הַיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִין בְּכָל יוֹם. וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְכָל הָעָם נִפְטָרִין:

מוסר ספר חסידים קנ״ג

כְּתִיב (יחזקאל ג, יז) וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי בְּאָמְרִי לָרָשָׁע מוֹת תָּמוּת וְלֹא הִזְהַרְתּוֹ וְלֹא דִּבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ הָרְשָׁעָה לְחַיְתוֹ הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק חָיוֹ יִחְיֶה וְאַתָּה אֶת נַפְּשְׁךָ הִצַלְתָּ, שִׁבְעָה אַזְהָרוֹת כְּנֶגֶד תּוֹעֲבוֹת לִבּוֹ וּכְנֶגֶד שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְּשׁוֹ וּכְנֶגֶד שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם וְאַתָּה אֶת נַפְּשְׁךָ הִצַלְתָּ. מִכָּאן, שֶׁכָּל שֶׁנֶּעֱנַשׁ חֲבֵרוֹ וְהוּא אֵינוֹ מַזְהִירוֹ לוֹמַר אַל תַּעֲשֶׂה הֲרֵי כָּל הָעֹנֶשׁ שֶׁמְּקַבֵּל מַעֲלִין עַל זֶה כְּאִלּוּ הֲרָגוֹ לְפִּי שֶׁהָיָה לוֹ לְהַזְהִירוֹ וְלֹא הִזְהִירוֹ וְתוֹבְעִין מִזֶּה דָּמוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה מִיָּדְךָ דָּמוֹ אֲבַקֵּשׁ, עַל כֵּן יִלְמֹד סִפְּרֵי הַיִּרְאָה לְמַעַן יִזָּהֵר לִירָא דְּבַר ה' וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר וְיָבִין הֶחָכָם לְמַעַן תִּירָא אֶת ה' כָּל הַיָּמִים בֶּאֱמֶת.

תורה דברים א׳: י״א-ט״ו