חק לישראל - פרשת דברים יום רביעי

רש״יוָאֲצַוֶּה֙ אֶת שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם. אָמַרְתִּי לָהֶם הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין – אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת, שְׁתַּיִם, וְשָׁלוֹשׁ, אַל תֹּאמַר כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם):
בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא. מִשֶּׁמִּנִּיתִים אָמַרְתִּי לָהֶם אֵין עַכְשָׁיו כִּלְשֶׁעָבַר, לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם, עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר (שם):
שָׁמֹ֤עַ. לְשׁוֹן הֹוֶה, אודנ"ט בְּלַעַז, כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר:
וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ. זֶה בַּעַל דִּינוֹ שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים; דָּ"אַ ובין גרו, אַף עַל עִסְקֵי דִּירָה בֵּין חֲלֻקַּת אַחִים, אֲפִלּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם (שם; סנהדרין ז'):

רש״ילֹֽא תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט. זֶה הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב הַדַּיָּנִים, שֶׁלֹּא יֹאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹ גִּבּוֹר, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן בָּעִיר, וְהוּא אֵינוֹ בָּקִי בְדִינִין, נִמְצָא מְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב, מַעֲלֶה אֲנִי עַל מִי שֶׁמִּנָּהוּ כְּאִלּוּ הִכִּיר פָּנִים בַּדִּין:
כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹן. דָּ"אַ — כקטן כגדל תשמעון כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁלֹּא תֹאמַר זֶה עָנִי הוּא וַחֲבֵרוֹ עָשִׁיר וּמְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּה אֶת הֶעָנִי וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת; דָּ"אַ — שֶׁלֹּא תֹאמַר הֵיאַךְ אֲנִי פּוֹגֵם כְּבוֹדוֹ שֶׁל עָשִׁיר זֶה בִּשְׁבִיל דִּינָר, אֲזַכֶּנּוּ עַכְשָׁיו, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לַחוּץ אֹמַר לוֹ תֵּן לוֹ שֶׁאַתָּה חַיָּב לוֹ (שם):
לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי אִ֔ישׁ. לֹא תִּירְאוּ; דָּ"אַ — לא תגורו לֹא תַכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ, לְשׁוֹן "אֹגֵר בַּקַּיִץ" (משלי י'):
כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא. מַה שֶּׁאַתָּה נוֹטֵל מִזֶּה שֶׁלֹּא כַדִּין, אַתָּה מַזְקִיקֵנִי לְהַחֲזִיר לוֹ, נִמְצָא שֶׁהִטֵּיתָ עָלַי הַמִּשְׁפָּט (סנהדרין ח'):
תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י. עַל דָּבָר זֶה נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מִשְׁפַּט בְּנוֹת צְלָפְחָד (שם); וְכֵן שְׁמוּאֵל אָמַר לְשָׁאוּל (שמואל א ט') "אָנֹכִי הָרוֹאֶה", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה, וְאֵימָתַי הוֹדִיעוֹ? כְּשֶׁבָּא לִמְשֹׁחַ אֶת דָּוִד (שמואל א ט"ז) "וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה וְלֹא אָמַרְתָּ אָנֹכִי הָרֹאֶה? "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ" (ספרי):

נביאים ישעיהו א׳: ט״ז-כ״א

רש״ירַֽחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ. פַּתַּח הוּא, לְשׁוֹן צִוּוּי, לְפִי שֶׁהוּא מִגִּזְרַת רְחַץ, אֲבָל רָחֲצוּ קָמַץ לְשׁוֹן עָבַר שֶׁהוּא מִגִּזְרַת רָחַץ:
רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ, הָסִירוּ, חִדְלוּ, לִמְדוּ, דִּרְשׁוּ, אַשְּׁרוּ, שִׁפְטוּ, רִיבוּ, לְכוּ. עֶשֶׂר אַזְהָרוֹת שֶׁל לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה יֵשׁ כָּאן, כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת:
חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ. חִדְלוּ מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים:
הָרֵֽעַ. כְּמוֹ לְהָרֵעַ, אֵין צָרִיךְ לִכְתּוֹב מֵהָרֵעַ, שֶׁכֵּן לְשׁוֹן הַמִּקְרָא נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן חֲדָלָה, ״וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח״ (במדבר ט: ג), ״עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר״ (בראשית מא: ט), כְּלוֹמַר: חָדְלָה הַסְּפִירָה, חָדְלָה הָעֲשִׂיָּה, אַף כָּאן תַּחְדְּלוּ הָרָעָה:
לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יַחַד, אֲנִי וְאַתֶּם, וְנֵדַע מִי סָרַח עַל מִי; וְאִם אַתֶּם סְרַחְתֶּם עָלַי, עוֹדֶנִּי נוֹתֵן לָכֶם תִּקְוָה לָשׁוּב:
יֹאמַר ה׳. תָּמִיד הוּא אוֹמֵר לָכֶם כֵּן, כְּמוֹ ״עַל פִּי ה׳ יַחֲנוּ״ (במדבר ט:). דָּבָר אַחֵר: לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה – מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ? ״חִדְלוּ הָרֵעַ לִמְדוּ הֵיטֵב״ (ישעיהו א: ז-יז), וְאַחַר שֶׁתָּשׁוּבוּ אֵלַי לְכוּ וְנִוָּכְחָה יַחַד לְהוֹדִיעֵנִי: ״עָשִׂינוּ מַה שֶׁעָלֵינוּ, עֲשֵׂה מַה שֶׁעָלֶיךָ״, וַאֲנִי אוֹמֵר ״אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג״ וְגוֹ׳:
כִּי פִּי ה׳ דִּבֵּר. וְהֵיכָן דִּבֵּר? ״וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב״ (ויקרא כו: ה):

רש״ילִמְד֥וּ. רָפֵי נָקוּד, וְהוּא מִגִּזְרַת ״לָמוֹד״ – הָיוּ לְמֵדִין לְהֵיטִיב. הַמְּלַמֵּד לְעַצְמוֹ הוּא מִמִּשְׁקוֹלֶת לָשׁוֹן קַל, לְפִיכָךְ צִוּוּי לָשׁוֹן רַבִּים שֶׁלּוֹ נָקוּד בְּחִירִק כְּמוֹ ״אִמְרוּ״, ״שִׁמְעוּ״, אֲבָל הַמְּלַמֵּד לַאֲחֵרִים הוּא מִמִּשְׁקוֹלֶת לָשׁוֹן כָּבֵד הַמַּדְגִּישׁ, וְאִם בָּא לְצַוּוֹת אֶת הָרַבִּים הוּא נָקוּד ״לַמְּדוּ״. וְכֵן ״דִּרְשׁוּ״ מִגִּזְרַת ״דָּרוֹשׁ״, אֲבָל ״אַשְּׁרוּ״ שֶׁהַשִּׁי״ן מֻדְגֶּשֶׁת מִמִּשְׁקוֹלֶת לָשׁוֹן כָּבֵד וּמִגִּזְרַת ״אַשֵּׁר״, לְפִיכָךְ לָשׁוֹן צִוּוּי לְרַבִּים נָקוּד פַּתַּח כְּמוֹ ״דַּבְּרוּ״, ״סַפְּרוּ״, ״בַּשְּׂרוּ״:
אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ. הַחֲזִיקוּ אֶת הַגָּזוּל, וְהוּא לְשׁוֹן מִשְׁנָה: ״אֲשַׁרְנוּהִי״ (כתובות כא.), ״אִי אֲיַשֵּׁר חֵילִי״ (גיטין ל:), ״יִישַׁר כֹּחֲךָ״ (שבת פז.). לָשׁוֹן אַחֵר: הַדְרִיכוּהוּ בִּנְתִיב אֱמֶת לִזְכּוֹת בְּשֶׁלּוֹ, לְשׁוֹן ״בַּאֲשׁוּרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי״ (איוב כג: א), ״וְאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ לִבֶּךָ״ (משלי כג: ט):
שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם. פְּלוֹנִי זַכַּאי, פְּלוֹנִי חַיָּב:
רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה. הִשְׁתַּדְּלוּ בְּרִיבָהּ לְהִתְוַכֵּחַ בַּעֲדָהּ, שֶׁאֵינָהּ יוֹצֵאת לַחֲזוֹר אַחֲרֵי בַּעֲלֵי דִינָהּ (סא״א):
חָמ֑וֹץ. גָּזוּל, וְדוֹמֶה לוֹ ״מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ״ (תהלים עא: ד):

רש״ילְזוֹנָ֔ה. תּוֹעָה מֵעַל אֱלֹהֶיהָ:
קִרְיָ֖ה. שֶׁהָיְתָה נֶאֱמָנָה וּמְלֵאָה מִשְׁפָּט, וְצֶדֶק הָיָה לָן בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
מְלֵֽאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט. כְּגוֹן ״רַבָּתִי עָם״ (איכה א:):
צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ. תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל שֶׁל הַיּוֹם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיוּ מְלִינִים בָּהּ דִּינֵי נְפָשׁוֹת, כְּשֶׁלֹּא הָיוּ מוֹצְאִין לוֹ זְכוּת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לֹא הָיוּ גּוֹמְרִין אֶת דִּינוֹ עַד לְמָחָר, אוּלַי יִמְצְאוּ לוֹ זְכוּת, וְעַתָּה נַעֲשׂוּ רוֹצְחִין. וּמָצִינוּ בִּפְסִיקְתָּא (פרק טו: ז): רַבִּי מְנַחֵם בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: תפ״א (אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַחַת) בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּמִנְיַן מְלֵאֲתִי בְּגִימַטְרִיָּא:
וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים. הָרְגוּ אֶת אוּרִיָּה, הָרְגוּ אֶת זְכַרְיָה:

כתובים תהילים צ״ב: ט״ז-צ״ג: ה׳

רש״יה׳ מָלַךְ. יֹאמְרוּ לֶעָתִיד:
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה׳. לְשׁוֹן צְעָקָה וְקוֹבְלָן הוּא זֶה: אֲהָהּ ה׳, הִנֵּה הָאֻמּוֹת הַשּׁוֹטְפִים כַּנְּהָרוֹת נָשְׂאוּ קוֹלָם יֶהֱמָיוּן, וְאֶת דּוּךְ עָמְקֵי נִבְכֵיהֶם יִשְׂאוּ וְיַגְבִּיהוּ תָּמִיד לְהִתְגָּאוֹת נֶגְדֶּךָ. כָּל לְשׁוֹן דָּכָא לְשׁוֹן עֹמֶק וְשִׁפְלוּת:
מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים וְגוֹ׳. יָדַעְתִּי אֲנִי, כִּי יוֹתֵר מִקּוֹלוֹת הַמַּיִם הָרַבִּים אֲשֶׁר יֶהֱמָיוּן עָלֵינוּ (ישעיה יז: יב), וּמֵאַדִּירֵי מִשְׁבְּרֵי הַיָּם הַזֶּה, אַתָּה אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳, וְיָדְךָ תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם:
נַאֲוָה. כְּמוֹ ״נְאוֹת אֱלֹהִים״ (תהלים פג: יג), לְשׁוֹן נָוֶה. וְתֵדַע שֶׁכָּל נָאוֶה שֶׁבַּמִּקְרָא אֵינָן מְפִיקִין אָלֶ״ף, לְפִי שֶׁהֵם לְשׁוֹן נוֹי, וְזֶה מֵפִיק אָלֶ״ף:

משנה משנה מכות ג׳

ברטנורהאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין. אֵלּוּ לָאו דַּוְקָא, דְּתָנָא וְשִׁיֵּר לוֹקִין טוּבָא. אֶלָּא תָנָא חַיָּבֵי כְרֵתוֹת, לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּיֵשׁ מַלְקוֹת בְּחַיָּבֵי כְרֵתוֹת. וְתָנָא אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, לְאַשְׁמוֹעִינַן אַלְמָנָה וְהִיא גְרוּשָׁה חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. וְתָנָא טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, דְּלֹא מִפָּרְשָׁא אַזְהָרָה דִידְהוּ בְהֶדְיָא. וְכֵן הֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדָּה. וְאַיְדֵי דְתָנָא הֶקְדֵּשׁ, תָּנֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, דְּתַרְוַיְהוּ מַלְקוֹת דִּידְהוּ מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי פְדִיָּה. וְכֵן בְּרֻבָּן אִיכָּא צַד חִדּוּשׁ:
נְתִינָה. מִן הַגִּבְעוֹנִים הִיא. וּמַלְקוֹת דִּידָהּ מִלֹּא תִתְחַתֵּן בָּם:
אַלְמָנָה. שֶׁנִּתְאַלְמְנָה מֵאִישׁ אַחֵר, וְהִיא גְרוּשָׁה, חַיָּב עָלֶיהָ שְׁתֵּי מַלְקֻיּוֹת:
גְּרוּשָׁה. וְהִיא חֲלוּצָה, אֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. שֶׁהַחֲלוּצָה אֵינָהּ כְּתוּבָה, אֶלָּא מֵרִבּוּיָא מַיְתִינַן לָהּ, דְּתַנְיָא, גְּרוּשָׁה, אֵין לִי אֶלָּא גְרוּשָׁה, חֲלוּצָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִשָּׁה:

עיקר תוספות יום טוב(א) פֵּרוּשׁ אִם הִתְרוּ בָהֶן מִשּׁוּם מַלְקוֹת. שֶׁאִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה, בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מוֹחֲלִין לָהֶם. אֲבָל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵינָן בִּכְלַל מַלְקוּת אַרְבָּעִים, שֶׁאִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה אֵין בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מוֹחֲלִין לָהֶם אֶת הַמִּיתָה, וּכְתִיב כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ, מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּבוֹ וְאִי אַתָּה מְחַיְּבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. אֲבָל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת כֵּיוָן דְּאִי עֲבִיד תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ, הִלְכָּךְ לָקוּ. וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא מִיהַת לֹא עֲבִיד תְּשׁוּבָה וְאַכַּתִּי עֹנֶשׁ כָּרֵת עָלָיו, לֹא פְסִיקָא מִלְּתָא לְכָרֵת הוֹאִיל וְהוּא תָלוּי בִּתְשׁוּבָה. גְּמָרָא:
(ב) זוֹ הִיא שִׁיטַת הַתּוֹסָפוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפֶרֶק קַמָּא דְשַׁבָּת (אוֹת כד). וְהָא דְלָא תָנֵי לָאו דִּבְגֵיוּתָן מִלֹּא תִקַּח, דְּתָנָא וְשִׁיֵּר. וּלְשִׁיטַת הָרַמְבַּ"ם, תָּנֵי נְתִינָה אַגַּב גְּרָרָא דְּמַמְזֶרֶת. כֵּן כָּתַב הַמַּגִּיד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע דְּבַחֲלוּצָה לְחוֹדָא אִיכָּא מַלְקוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּפֶרֶק ט'‏ דִּיבָמוֹת דַּחֲלוּצָה לֹא מִתַּסְּרָא כְלָל מִדְּאוֹרַיְתָא:

ב. הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, וְטָמֵא, הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּב, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזַּיִת. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִבְרִיָּתָהּ. אָמַר לָהֶן, אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּתָהּ:

ברטנורההַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן. הָעוֹשֶׂה שֶׁמֶן דֻּגְמַת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה:
וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:
אָכַל טֶבֶל. אַזְהָרָתֵיהּ מִלֹּא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ (ויקרא כב), בַּעֲתִידִין לִתְרֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ. שֶׁאַף הוּא בְמִיתָה כְּטֶבֶל, דִּכְתִיב (במדבר יח) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְגוֹ'‏:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלֹּא נִפְדָּה. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא וַאֲפִלּוּ הוּא בִירוּשָׁלַיִם אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד שֶׁיִּפָּדֶה, וְהָאוֹכְלוֹ בִירוּשָׁלַיִם עַד שֶׁלֹּא נִפְדָּה לוֹקֶה. וְאַזְהָרָתוֹ מִוְּלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא (דברים כו), בֵּין שֶׁאֲנִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר בֵּין שֶׁאֲנִי טָהוֹר וְהוּא טָמֵא. וּמִנַּיִן לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא שֶׁפּוֹדִין אוֹתוֹ בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ, פֵּרוּשׁ, לֹא תוּכַל לְאָכְלוֹ, כְּדִכְתִיב (בראשית מג) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו:
וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדָּה. לֹא כְתִיב בֵּיהּ לָאו בְּהֶדְיָא, אֶלָּא אָתְיָא אַזְהָרָה דִידֵיהּ גְּזֵרָה שָׁוָה דְּחֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה. וְאַף עַל גַּב דְּמִעֵט רַחֲמָנָא וּמֵתוּ בוֹ, וְלֹא בִמְעִילָה, מִמִּיתָה מִעֲטֵיהּ וְלֹא מֵאַזְהָרָה:
בְּאוֹכֵל נְמָלָה שֶׁהוּא חַיָּב. מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא), וְאַף עַל גַּב דְּלֵית בָּהּ כַּשִּׁעוּר:
אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּתָהּ. וְלֵית הִלְכָתָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּלֹא קָרִינַן בְּרִיָּה אֶלָּא לִבְרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ נְשָׁמָה בִלְבַד:

עיקר תוספות יום טוב(ד) הַטָּמֵא כוּ'. כֻּלְּהוּ לָאוֵי דְמַתְנִיתִין מַיְתֵי לְהוּ קְרָאֵי לְאַזְהָרָתָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) וְהַמְפַטֵּם. מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי מְפַטֵּם. אִישׁ בָּרִיא, גְּבַר פָּטִים. עָרוּךְ:
(ו) הָכִי יָלְפִינַן בַּגְּמָרָא מִדִּכְתִיב וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ, מֵאוֹתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְעוֹד תַּנְיָא הָתָם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נַעֲשָׂה שֶׁמֶן אַחֵר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכֻּלּוֹ קַיָּם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ז) שְׁקָצִים. נִרְאֶה לִי דְּבִשְׁקָצִים נִכְלָל דָּג טָמֵא וְכֵן שֶׁרֶץ הַמַּיִם, וְהוּא הַבְּרִיּוֹת שֶׁבַּמַּיִם שֶׁלֹּא בְצוּרַת דָּג טָהוֹר וְלֹא דָג טָמֵא, כְּגוֹן כֶּלֶב הַמַּיִם וְהַצְּפַרְדְּעִים. וְעוֹף טָמֵא וְשֶׁרֶץ הָעוֹף, וְהַיְנוּ כְּגוֹן זְבוּב אוֹ יַתּוּשׁ אוֹ דְבוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְשֶׁרֶץ הָאָרֶץ, הַיְנוּ כְּגוֹן הַחֹלֶד וְהַצָּב נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְחַפָשִׁים וְנַדָּל וְכַיּוֹצֵא בָהֶן כוּ'‏ דִּבְכֻלָּן נֶאֱמַר בָּהֶן שֶׁקֶץ, דּוֹק בַּפָּסוּק. וְיִתָּכֵן שֶׁהַחֲכָמִים כּוֹלְלִים גַּם כֵּן בִּלְשׁוֹן שְׁקָצִים בְּהֵמָה טְמֵאָה וְחַיָּה טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֵּן בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה, דִּלְשׁוֹן חֲכָמִים לְחוּד. וְגַם בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים לָאו כְּלָלָא הוּא כוּ':
(ח) וּרְמָשִׂים. וְהֵן הַמִּינִין הַנִּבְרָאִים בָּאַשְׁפָּה וּבְגוּפֵי הַנְּבֵלוֹת כְּגוֹן רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, שֶׁאֵינָם נִבְרָאִים מִזָּכָר וּנְקֵבָה אֶלָּא מִן הַגְּלָלִים שֶׁהִסְרִיחוּ וְכַיּוֹצֵא, וּבִכְלַל זֶה הַמִּינִין הַנִּבְרָאִים בָּעוֹפוֹת וּבְמַאֲכָלָם, אִם פָּרְשׁוּ וְיָצְאוּ לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לְתוֹךְ הָאֹכֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל הַשֶּׁרֶץ:
(ט) וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּתִיב, בְּסוֹף פָּרָשַׁת קֹרַח:
(י) שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מַלְקוֹת עַד שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ בִירוּשָׁלַיִם. דְּאָמַר רַחֲמָנָא בִּבְכוֹר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם, בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, וְאָמְרוֹ בְכָאן לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, וּבָאָה הַקַּבָּלָה גַּם כֵּן בָּזֶה [הַתּוֹסֶפְתָּא] לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם כְּבִשְׁעָרֶיךָ, כְּלוֹמַר לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר בְּטֻמְאָה בִירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁתֹּאכַל בְּכוֹר בְּטֻמְאָה בִּשְׁעָרֶיךָ. הָרַמְבַּ"ם:
(יא) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ, דְּמַאי אַזְהָרָה שַׁיָּךְ בְּמַה שֶּׁהוּא עַצְמוֹ אוֹמֵר וּמִתְוַדֶּה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן, וְדִלְמָא לֹא הֻזְהַר עָלָיו בְּלָאו אֶלָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה וְהָוֵי עֲשֵׂה. וּבַגְּמָרָא, וְהֵיכָן מֻזְהָר עַל אֲכִילָה, לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם כוּ'. וְקָאָמַר רַחֲמָנָא הַאי טָמֵא דְשָׁרֵי לָךְ גַּבֵּי בְכוֹר, הָכָא לֹא תֵיכוּל:
(יב) וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ עַל זֶה מִגִּיד הַנָּשֶׁה. וּמַסְּקֵי דְּרַבָּנָן לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרֵי, לְדִידָן כָּל דְּפָרֵישׁ הַכָּתוּב לֹא תֹאכַל גִּיד לֹא תֹאכַל עוֹף טָמֵא, כְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֵמִים, אֲבָל בְּטֶבֶל לֹא כָתַב חִטָּה. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּחָשַׁבְתְּ חִטָּה בְּרִיָּה אַלְמָא לֵית לָךְ טַעֲמָא דִמְפָרֵשׁ, מִכָּל מָקוֹם לֹא דָמֵי לִנְמָלָה דְּאִיכָּא נְשָׁמָה:

ברטנורהעַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶם. אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי וְגוֹ'. אֲבָל לְאַחַר שֶׁקָּרָא עֲלֵיהֶם, אֵינוֹ לוֹקֶה אִם אֲכָלָן, לְפִי שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן. וְזוֹ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּכּוּרִים הַנָּחָה מְעַכֶּבֶת בָּהֶן, קְרִיאָה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן, וְהָאוֹכְלָן אַחַר הַנָּחָה בָעֲזָרָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרָא עֲלֵיהֶן אֵינוֹ לוֹקֶה. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְאַזְהָרָתָן מִדִּכְתִיב (דברים יב) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעֲשַׂר דְּגָנְךָ וְגוֹ'‏ וּתְרוּמַת יָדֶךָ, וְאָמַר מַר, וּתְרוּמַת יָדֶךָ אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, דְּאִלּוּ תְרוּמָה אֵינָהּ טְעוּנָה הֲבָאַת מָקוֹם. וּבִכּוּרִים נַמִּי אֵינוֹ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן אֶלָּא אִם אֲכָלָן אַחַר שֶׁרָאוּ פְנֵי יְרוּשָׁלַיִם קֹדֶם הַנָּחָתָן בָּעֲזָרָה, אֲבָל אֲכָלָן בַּגְּבוּלִין קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ לוֹקֶה:
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים קָדָשִׁים קַלִּים חוּץ לַחוֹמָה. כָּל הָנֵי אַזְהָרָתָן מִלֹּא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ וְגוֹ'‏ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר. שֶׁכָּל אֲכִילָה חוּץ לַמָּקוֹם הַקָּבוּעַ לָהּ מִקְּרֵי אֲכִילַת שְׁעָרֶיךָ:
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. לְעֵיל תְּנַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָמֵא שֶׁלֹּא נִפְדָּה, כִּדְפָרְשִׁינַן, וְהָכָא תְנַן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי טָהוֹר שֶׁאֲכָלוֹ חוּץ לַחוֹמָה. וְדַוְקָא שֶׁאֲכָלוֹ חוּץ לַחוֹמָה אַחַר שֶׁרָאָה פְנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוּא שֶׁלּוֹקֶה, אֲבָל הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַגְּבוּלִים קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ לוֹקֶה, דִּכְתִיב (שם) לִפְנֵי ה'‏ אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, וְאַחַר כָּךְ לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ:
הַמּוֹתִיר. אֵינוֹ לוֹקֶה, דִּכְתִיב (שמות יב) לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ, בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַעֲשֶׂה, לוֹמַר אִם עָבַרְתָּ עַל לָאו, קַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ וְאֵינְךָ לוֹקֶה. וְעוֹד, לֹא תוֹתִירוּ הָוֵי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו:
וְהַשּׁוֹבֵר. עֶצֶם בְּפֶסַח טָמֵא אֵינוֹ לוֹקֶה. דְּאָמַר רַחֲמָנָא (שם) וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, בַּכָּשֵׁר וְלֹא בַפָּסוּל:

ברטנורהלוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַח מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אַחַר לֹא תִקַּח, לָאו לְמֵימְרָא דְאִם לָקַחְתָּ תְּשַׁלַח, אֶלָּא לֹא תִקַּח אֲבָל שַׁלְּחֶנָּה קֹדֶם לְקִיחָה. וְאֵין זֶה לָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה:
כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה. שֶׁאָמְרָה תוֹרָה אִם עָבַרְתָּ עַל לָאו קַיֵּם הָעֲשֵׂה, כְּגוֹן לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִם לָקַחְתָּ שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ, וְאִם בָּאתָ וְהַעֲבַטְתָּ עֲבֹטוֹ הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט. כָּל אֵלּוּ, אִם קִיֵּם הָעֲשֵׂה, אֵינוֹ לוֹקֶה. אֲבָל לֹא קִיֵּם הָעֲשֵׂה, כְּגוֹן שֶׁלָּקַח הָאֵם עַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָהּ אוֹ שֶׁמֵּתָה, לָקַח הָעֲבוֹט מִבֵּיתוֹ וְנִשְׂרַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם הָעֲשֵׂה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה:

ברטנורההַקּוֹרֵחַ קָרְחָה. מִשּׁוּם דְּמִחַיַּב עַל כָּל קָרְחָה וְקָרְחָה וְעַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה וְעַל כָּל פֵּאָה וּפֵאָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאוֹכֵל חֵלֶב וְחֵלֶב, מִשּׁוּם הָכִי תְּנִינְהוּ בְמַתְנִיתִין. אֲבָל שְׁאָר לָאוֵי גְרֵידֵי שֶׁאֵין בָּהֶן חִדּוּשׁ לֹא תָנָא:
קָרְחָה. עַל מֵת. כְּדִכְתִיב (דברים יד) וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. וְאַף עַל גַּב דְּגַבֵּי כֹהֲנִים לֹא כְתִיב עַל מֵת, כְּבָר לָמְדוּ בִגְזֵרָה שָׁוָה מִקָּרְחָה קָרְחָה, מַה בְּיִשְׂרָאֵל עַל מֵת, אַף בְּכֹהֲנִים עַל מֵת. וְשִׁעוּר קָרְחָה כִגְרִיס:
הַמַּקִּיף אֶת רֹאשׁוֹ. מַשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ וּפַדַּחְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ עַל גִּלּוּחַ שֶׁבְּמִסְפָּרַיִם שֶׁאֵין בּוֹ הַשְׁחָתָה חַיָּב עַל פְּאַת הָרֹאשׁ, דְּדַוְקָא בְזָקָן כְּתִיב הַשְׁחָתָה וְאֵינָהּ אֶלָּא בְּתַעַר, אֲבָל בִּפְאַת הָרֹאשׁ הַקָּפָה כְתִיב, בְּכָל עִנְיָן שֶׁהוּא מַקִּיף חַיָּב:
שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד. דִּכְתִיב (ויקרא יט) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ, לְחַיֵּב עַל כָּל שְׂרִיטָה וּשְׂרִיטָה וְעַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ, וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא הַתְרָאָה אַחַת וְהָיוּ כָל חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת בְּבַת אַחַת, חַיָּב:
וְעַל הַזָּקָן שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן. מְקוֹם חִבּוּר הַסַּנְטֵר לָעֶצֶם, אַחַת מִימִין הַסַּנְטֵר וְאַחַת מִשְּׂמֹאלוֹ, וְשִׁבֹּלֶת הַזָּקָן בָּאֶמְצַע, הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וְחִבּוּר הַצְּדָעַיִם מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי חָמֵשׁ. לֶחִי הָעֶלְיוֹן הַמְחֻבָּר לַצְּדָעַיִם וְלֶחִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁבַּיָּמִין, וְלֶחִי הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן שֶׁבַּשְּׂמֹאל, הֲרֵי שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן, וְסוֹף הַזָּקָן שֶׁהַשֵּׂעָר יוֹצֵא מִמֶּנּוּ כְּעֵין שִׁבֹּלֶת, לְפִיכָךְ נִקְרָא שִׁבֹּלֶת הַזָּקָן, הֲרֵי זֶה חָמֵשׁ:
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. דְּכֵיוָן דְּלָאו אֶחָד הוּא, הֲרֵי הוּא כְּאוֹכֵל שְׁנֵי זֵיתִים שֶׁל חֵלֶב בְּהַתְרָאָה אַחַת:
עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְתָעַר. אַפְּאַת זָקָן קָאֵי, דִּכְתִיב בֵּיהּ גִּלּוּחַ וְהַשְׁחָתָה:
מַלְקֵט. כְּלִי הֶעָשׂוּי כְּעֵין מֶלְקָחַיִם, לִלְקֹט אֶת הַשֵּׂעָר:
רְהִיטְנִי. הוּא מַעֲצָד בִּלְשׁוֹן מִקְרָא. כְּלִי שֶׁבּוֹ מַחֲלִיק חָרַשׁ עֵצִים פְּנֵי הַלּוּחַ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

עיקר תוספות יום טוב(יג) כִּדְיָלְפִינַן מִדִּכְתִיב קָרְחָה יְתֵרָה, דַּהֲוָה מָצֵי לְמִכְתַּב לֹא יִקְרְחוּ בְרֹאשָׁם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) וְדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב'‏ וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאוֹכֵל חַיָּב כָּרֵת, וּתְנִינְהוּ לְחַיָּבֵי כְּרֵתוֹת מִטַּעַם שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּרֵישׁ פִּרְקִין:
(טו) אֲחוֹרֵי אָזְנוֹ אֵין שֵׂעָר כְּלוּם, וְכָךְ בְּמִצְחוֹ אֵין שֵׂעָר כְּלוּם, אֲבָל בִּצְדָעָיו שֶׁבָּאֶמְצַע יֵשׁ שֵׂעָר, וְאִם הוּא מַשְׁוֶה וְנוֹטֵל כָּל הַשֵּׂעָר שֶׁבִּצְדָעָיו לְמִדַּת אֲחוֹרֵי אָזְנָיו וּפַדַּחְתּוֹ זֶהוּ מַקִּיף פְּאַת הָרֹאשׁ. לְשׁוֹן רַבִּי יְהוּדָה בְרַבִּי נָתָן תַּלְמִיד רַשִׁ"י זַ"ל:
(טז) אַחַת. הָכָא לָאו דַּוְקָא נָקַט שְׂרִיטָה אַחַת, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְפַלּוֹגֵי לְקַמֵּיהּ בֵּין שְׂרִיטָה אַחַת לִשְׁתֵּי שְׂרִיטוֹת, נָקֵיט לֵיהּ נַמִּי הָכָא. וְכִמְדֻמֶּה דְּלֹא גָרְסִינַן לֵיהּ. רִיבָ"ן הַנִּזְכָּר לְעֵיל:
(יז) דְּמָצֵי לְמִכְתַּב לְנֶפֶשׁ לֹא תִשְׂרְטוּ. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא מֵרִבּוּיָא דְּוָי"ו. רִיבָ"ן. וְמִדְרַבִּינַן מִלָּנֶפֶשׁ לְחַיֵּב עַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ, נִרְאֶה לִי מִדְּלֹא כְתִיב לָמֵת כְּדִכְתִיב גַּבֵּי קָרְחָה, וּכְתִיב לָנֶפֶשׁ, אַף עַל גַּב דְּעִנְיָנוֹ לְנֶפֶשׁ הַמֵּת, אֶלָּא מִשּׁוּם הָכִי אַפְּקֵיהּ בִּלְשׁוֹן נֶפֶשׁ, לְחַיְּבוֹ עַל כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ אֲפִלּוּ לֹא שָׂרַט עַל כֻּלָּן אֶלָּא שְׂרִיטָה אַחַת:
(יח) שְׁתַּיִם. דִּשְׁתֵּי פֵאוֹת יֵשׁ לוֹ לָרֹאשׁ, שֶׁהָרֹאשׁ בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, מְקוֹם שֵׂעָר חֲתִיכָה אַחַת, וּמְקוֹם הַפָּנִים וְהַזָּקָן חֲתִיכָה אַחַת, וּמִתְחַבְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּצַד הָאֹזֶן מִלְּפָנָיו מָקוֹם שֶׁלּוֹעֲזִין טנפל"א (בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שלא"ף), וְשָׁם נִקְרָא פֵאָה, שֶׁשָּׁם סוֹף הָרֹאשׁ מְקוֹם חִבּוּר הַפְּרָקִים. וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פֵאוֹת, צִדְעָה מִכָּאן וְצִדְעָה מִכָּאן, וְחַיָּב עֲלֵיהֶן שְׁתַּיִם אֲפִלּוּ נְטָלָן בְּבַת אַחַת בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְאַף עַל גַּב דְּחַד הַתְרָאָה קָא מַתְרֶה לֵיהּ, אַל תַּקִּיף, דְּזִיל הָכָא הָאִיכָּא פֵאָה וְזִיל הָכָא פֵּאָה אִיכָּא. רִיבָ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) כְּדֵי לְהַסְבִּיר הָעִנְיָן יָפֶה הֶעְתִּיק שְׁנֵי לְשׁוֹנוֹת, וּשְׁנֵיהֶם לְדָבָר אֶחָד נִתְכַּוְּנוּ. הַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן עַד הֲרֵי חָמֵשׁ, הוּא מִדִּבְרֵי הָרַ"ן בְּשֵׁם רַשִׁ"י זַ"ל. וְהַלָּשׁוֹן דְּמִלֶּחִי הָעֶלְיוֹן עַד וְסוֹף הַזָּקָן, הוּא מֵהָרַמְבַּ"ם. וְסַנְטֵר פֵּרֵשׁ הַתִּשְׁבִּי בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז קי"ן:
(כ) אֲבָל בְּמִסְפָּרַיִם מֻתָּר, דְּלֵית בְּהוּ הַשְׁחָתָה, שֶׁהֲרֵי נִכָּר שָׁם הַשֵּׂעָר. הָרַ"ן:
(כא) וּבְרֵישׁ פֶּרֶק י"ב דְּשַׁבָּת פֵּרֵשׁ דְּמַעֲצָד הוּא קוֹפִיץ קָטָן. וְזֶהוּ לֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ בְּכָאן. וְעַיֵּן בְּפֶרֶק י"ג דְּכֵלִים מִשְׁנָה ד'‏ כוּ'. וְהָרַ"ן פֵּרֵשׁ, רְהִיטְנִי הוּא דֻּגְמַת הַמְּלַקֵט. וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא רָץ בְּגִלּוּחוֹ וְקַל, נִקְרָא כָךְ, כְּדִמְתַרְגֵּם וַיָּרָץ וּרְהַט:
(כב) חַיָּב. דְּהָנֵי נַמִּי עוֹשִׂין הַשְׁחָתָה וְדֶרֶךְ לְגַלֵּחַ בָּהֶן וַעֲבִיד בְּהוּ הַשְׁחָתָה וְגִלּוּחַ. וְתַנָּא קַמָּא סְבִירָא לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּמַשְׁחִיתִים אֵין דֶּרֶךְ לְגַלֵּחַ בָּהֶן. גְּמָרָא:

ברטנורהכְּתֹבֶת קַעֲקַע. מְקָרֵעַ בְּסַכִּין עַל בְּשָׂרוֹ כְּעֵין אוֹתִיּוֹת, וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת הַקְּרָעִים דְּיוֹ אוֹ כְּחֹל:
כָּתַב. עַל בְּשָׂרוֹ בִּדְיוֹ אוֹ בִּכְחֹל וְלֹא קָרַע בְּסַכִּין, אוֹ קָרַע בְּסַכִּין וְלֹא מִלֵּא בִדְיוֹ אוֹ בִּכְחֹל,
אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעְקֵעַ. לִישְׁנָא דִקְרָא נָקַט, דִּכְתִיב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כְּתִיבָה בָרֵישָׁא וַהֲדַר קַעֲקַע. אֲבָל לְעוֹלָם הַקַּעֲקַע תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּתָב. וּקְרָא הָכִי מַשְׁמַע, וּכְתֹבֶת בְּתוֹךְ הַקַּעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם:
שֶׁכָּתוּב שָׁם הַשֵּׁם. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה קָאָמַר. הָכִי מְפָרֵשׁ לַקְּרָא, לֹא תִתְּנוּ בָכֶם שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי אֲנִי ה'‏ וְלֹא תְשַׁתְּפוּ אֲחֵרִים עִמִּי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(כד) כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּהַתְרָאַת מִיתַת בֵּית דִּין כוּ'‏ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר וְיַעֲשֶׂה תֵכֶף לַהַתְרָאָה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר, אֲבָל אַחַר תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר צָרִיךְ הַתְרָאָה אַחֶרֶת כוּ'. וְהֻצְרַךְ הָרַ"ב לְפָרֵשׁ זֶה בְכָאן שֶׁלֹּא נִטְעֶה בִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה דְּאַחַת מִיהָא מִחַיַּב עַל אֵיזֶה שְׁתִיָּה שֶׁתִּהְיֶה בְּכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא מִחַיַּב אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁהִיא תוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. וּמַתְנִיתִין הָא קָא מַשְׁמַע לָן, דַּאֲפִלּוּ שָׁתָה כָל הַיּוֹם בְּלֹא הֶפְסֵק אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל הַתְחָלַת הַשְּׁתִיָּה בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר בָּעִינַן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמֹנָה לָאוִין. וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל כֻּלָּם:
וְהֵן מֻקְדָּשִׁים. שׁוֹר קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וַחֲמוֹר קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת. וּבְשׁוֹר אִית בֵּיהּ לָאו דְּלֹא תַּעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וּבַחֲמוֹר אַזְהָרָה דִמְעִילָה, וְנָפְקָא לָן חֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה, וְלָאו דְּלֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, הֲרֵי כָאן שְׁלֹשָׁה לָאוִין:
וְכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם. עַל יְדֵי שֶׁחוֹרֵשׁ מְחַפֶּה חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְחַרְצָן בְּעָפָר, וְעוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. דְּקַיְמָא לָן הַמְחַפֶּה בְכִלְאַיִם לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זְרָעָן, אֶלָּא חִפָּה עָפָר עֲלֵיהֶן, הֲרֵי זֶה אַרְבָּעָה לָאוִין. וְהָרַמְבַּ"ם חָשַׁב כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם, שְׁנֵי לָאוִין, אֶחָד מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים, שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים, חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְחַד מִשּׁוּם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם בִּשְׁבִיל הַחַרְצָן, וְלֹא חָשֵׁיב מֻקְדָּשִׁים שֶׁל שׁוֹר וַחֲמוֹר אֶלָּא לְלָאו אֶחָד:
שְׁבִיעִית. שַׁבָּת לַה'‏ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע:
כֹּהֵן וְנָזִיר. וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְקָעָבַר לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו הָאָמוּר בַּכֹּהֲנִים, וְעַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא הָאָמוּר בַּנָּזִיר:
אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאָיִם. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה חוֹרֵשׁ:
אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם. לָאו שֶׁל לְבִישַׁת כִּלְאַיִם אֵינוֹ בִשְׁבִיל הַתֶּלֶם:
אַף כֹּהֵן וְנָזִיר. דְּחָשְׁבִיתוּ לָאו, אֵינוֹ בִשְׁבִיל חֲרִישָׁה אֶלָּא בִשְׁבִיל הֲלִיכָה לִמְקוֹם טֻמְאָה. וּמִיהוּ תַּנָּא קַמָּא חָשֵׁיב לְהוּ בִּכְלַל לָאוֵי הַתֶּלֶם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲרֹשׁ בִּשְׁוָרִים אֶלָּא אִם כֵּן הוֹלֵךְ עִמָּהֶם וּמַנְהִיגָם:

עיקר תוספות יום טוב(כח) יֵשׁ כוּ'. בַּגְּמָרָא פָרֵיךְ טוּבָא דְּמָצֵי לְמִחְשְׁבִינְהוּ נַמִּי, וְאִפְּרִיךְ דְּלֹא מְשָׁנֵי מִידֵי, וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּתָנָא וְשִׁיֵּר. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם, אֵין בְּכָל אֵלּוּ אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר. אֲבָל הֵם אִסּוּרִים הַרְבֵּה נִכְפְּלוּ בִזְמַן אֶחָד, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּצְטָרְפוּ אֶל אֵלּוּ הַלָּאוִין זוּלָתָן הַרְבֵּה בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בְּעַצְמוֹ:
(כט) וְלָמַדְנוּ עַל כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁהֵם אֲסוּרִים בַּעֲבוֹדָה. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ כוּ'‏ דְּתֵיפּוּק לֵיהּ בְּשׁוֹר נַמִּי מִשּׁוּם מְעִילָה כְּגוֹן שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כוּ'. וּלְכָךְ מַסְּקֵי הַתּוֹסָפוֹת כְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא חָשֵׁיב נַמִּי מְעִילָה, מִשּׁוּם דְּלֹא לָקֵי בֵיהּ עַד שֶׁיַּחֲרֹשׁ בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, וְלֹא קָחָשֵׁיב אֶלָּא הָנָךְ דְּלָקֵי אַחֲרִישָׁה כָל שֶׁהוּא:
(ל) וּמֻקְדָּשִׁין מַתְנִיתִין לָאו דַּוְקָא דִשְׁנֵיהֶם מֻקְדָּשִׁין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) וְחוֹרֵשׁ תּוֹלָדָה דְזוֹרֵעַ, כְּגוֹן חוֹרֵשׁ לְכַסּוֹת הַזְּרִיעָה. רַשִׁ"י:
(לב) וְיוֹם טוֹב. וְשַׁבָּת לֹא תָנָא, מִשּׁוּם דְּלָאו שֶׁנִּתָּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין הוּא, דְּאֵין לוֹקִין עָלָיו. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לג) וּלְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, אַף נָזִיר. נָזִיר וְכֹהֵן קָאָמַר, וְלֹא דָיֵיק:

ברטנורהמִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים. שֶׁגּוֹרֵם לוֹמַר אַחֲרָיו אַרְבָּעִים, דְּהַיְנוּ תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים. אִי הֲוָה כְתִיב אַרְבָּעִים בְּמִסְפָּר, הֲוָה אֲמֵינָא אַרְבָּעִים בְּמִנְיָנָא, הַשְׁתָּא דִכְתִיב בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים, בְּמִסְפָּר הַגּוֹרֵם לוֹמַר אַחֲרָיו אַרְבָּעִים, דְּהַיְנוּ תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים:
וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה. שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. דְּתֵשַׁע וּשְׁלֹשִׁים רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ, שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת אַחַת עַל כָּתֵף זוֹ וְאַחַת עַל כָּתֵף זוֹ, וְזוֹ שֶׁל אַרְבָּעִים הֵיכָן לוֹקֶה אוֹתָהּ:
בֵּין כְּתֵפָיו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(לד) סָמוּךְ. הָרַמְבַּ"ם יָהֵיב טַעֲמָא, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה יַכֶּנּוּ בְמִסְפָּר, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יַכֶּנּוּ בְלֹא שִׁעוּר אֶלָּא בְּמִנְיַן מְשֹׁעָר כְּפִי כֹחַ שֶׁיּוּכַל לִסְבֹּל, וּמַה שֶּׁאָמְרָה אַרְבָּעִים, הוּא שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים אֲפִלּוּ הָיָה חָזָק וּבָרִיא כְּשִׁמְשׁוֹן, וּלְפִיכָךְ אֵין מְשַׁעֲרִין לְהַכּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע. שֶׁאִם יֶאֱרַע שֶׁהוֹסִיף וְהִכָּה עוֹד אַחַת, נִמְצָא שֶׁלֹּא הִכָּהוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים הָרְאוּיוֹת לוֹ, וְלֹא עָבַר עַל פֶּן יוֹסִיף:
(לה) כְּתֵפָיו. דִּכְתִיב (זְכַרְיָה יג) מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית מְאַהֲבָי. וְרַבָּנָן הַהוּא בְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוּא דִכְתִיב. גְּמָרָא:

ברטנורהעַל הָעַמּוּד. שֶׁהוּא נָעוּץ בַּקַּרְקַע זָקוּף וְגָבוֹהַּ כְּדֵי לְהִשָּׁעֵן עָלָיו:
וְחַזַּן. שַׁמָּשׁ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין:
נִפְרְמוּ. נִקְרְעוּ חוּטֵי הַתְּפִירָה:
מֵאֲחוֹרָיו. שֶׁל הַלּוֹקֶה:
וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל. שֶׁנֶּאֱמַר אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, וּסְמִיךְ לֵיהּ לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ:
כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. אַרְבַּע רְצוּעוֹת תְּפוּרוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ:
עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. כְּעֵין קִלְקְלֵי שֶׁל אֻכָּף. וְטַעֲמָא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב (ישעיה א) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָבֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו וְיִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו:

עיקר תוספות יום טוב(לח) וְזֶה לְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, נָעוּץ בַּקַּרְקַע וְגָבוֹהַּ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי אַמּוֹת אוֹ אַמָּה וָחֵצִי, וְהוּא כָפוּף וּמֻטֶּה עַל אוֹתוֹ הָעַמּוּד כְּאָדָם הַסּוֹמֵךְ עַל בְּרִיחַ דֶּלֶת וְתוֹלֶה יָדָיו לְמַטָּה וְכוֹפְתִין לוֹ יָדָיו בְּצִדֵּי הָעַמּוּד:
(לט) מְגַלֶּה כוּ'. שֶׁאֵינוֹ מַכֵּהוּ עַל כְּסוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִכָּהוּ, וְלֹא לִכְסוּתוֹ. הָרַמְבַּ"ם:
(מ) וְאֵינוֹ בְמַשְׁמַע לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. וְזֶה לְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, כְּפוּלָה אַחַת לִשְׁתַּיִם, וְעוֹד רְצוּעָה אַחֶרֶת כְּפוּלָה לִשְׁתַּיִם, הַיְנוּ שְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע. וּבַגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(מא) וְזֶה לְשׁוֹן הָרִיבָ"ן, כֵּן דֶּרֶךְ תְּפִירָה שֶׁל רְצוּעָה, תּוֹחֵב רֹאשׁ רְצוּעָה בַּנֶּקֶב כְּנֶגֶד מַטָּה, וְחוֹזֵר וְתוֹחֵב בְּנֶקֶב אַחֵר דֶּרֶךְ מַעְלָה, וְנִרְאֶה כְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד:

ברטנורהיָדָהּ טֶפַח. בֵּית יָד שֶׁהָרְצוּעָה תְלוּיָה בָהּ, אָרְכּוֹ טֶפַח:
וְרָחְבָּהּ. שֶׁל רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל טֶפַח:
וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ. לְכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּבֵית יָד שֶׁל רְצוּעָה נֶקֶב, שֶׁהַחַזָּן הַמַּלְקֶה יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ וּלְקַצֵּר הָרְצוּעָה כִרְצוֹנוֹ. שֶׁאֵין מַלְקִין לָאָדָם אֶלָּא בִרְצוּעָה שֶׁרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ שֶׁהוּא טִבּוּרוֹ:
שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו. דִּכְתִיב (דברים כה) וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ, לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ אַחַת, וּלְאַחֲרָיו כְּדֵי שְׁתַּיִם. מִלְּפָנָיו, עַל לִבּוֹ. מֵאַחֲרָיו. שְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ וּשְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ:
מַכֶּה בְיָדוֹ אַחַת. אֲבָל כְּשֶׁמַּגְבִּיהַּ הָרְצוּעָה מַגְבִּיהַּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו:
בְּכָל כֹּחוֹ. דִּכְתִיב (שם) מַכָּה רַבָּה:

ברטנורהוְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא. דִּכְתִיב (ויקרא יט) בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה, בִּקְרִיאָה תְהֵא, שֶׁקּוֹרִין עָלָיו אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ'. וְגָדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים קוֹרֵא, וְהַסָּמוּךְ לוֹ מוֹנֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר עַל כָּל הַכָּאָה וְהַכָּאָה. וּמִצְוָה עַל הַקּוֹרֵא לְצַמְצֵם לְהַשְׁלִים הַמִּקְרָאוֹת בְּסוֹף הַמַּלְקוֹת, וְאִם לֹא צִמְצֵם חוֹזֵר וְקוֹרֵא פַּעַם שְׁנִיָּה וּמְמַהֵר לִקְרֹא וּלְהַשְׁלִים כְּשֶׁיַּשְׁלִים הַמַּלְקֶה לְהַלְקוֹת:
הוֹסִיף לוֹ. כְּגוֹן דְּטָעָה בְמִנְיָנָא:
נִתְקַלְקֵל. שֶׁהוֹצִיא רֶעִי מֵחֲמַת הַהַכָּאָה:
פָּטוּר. דִּכְתִיב (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, וַהֲרֵי נִקְלָה, שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ:
וְאִשָּׁה אַף בְּמַיִם. דְּבָשְׁתָּהּ מְרֻבָּה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

טו. כָּל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ', וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר, גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן, הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת:

ברטנורהנִפְטְרוּ מִידֵי כְרֵתָתָן. אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה:
הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִית דִּמְפָרְשֵׁי דְּעַל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ קָאָמַר, מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַדִּין וְעָשָׂה מִצְוָה כְּשֶׁלָּקָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ וְיִפָּטֵר מִידֵי כָרֵת, שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי דְּמִלְּתָא בְאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ קָאָמַר, לְהוֹדִיעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, קַל וָחֹמֶר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲבֵרוֹת:
מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד. מֵחַיָּבֵי כְרֵתוֹת דְּאָיְרֵי בְהוּ אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה מַעֲלִין עָלָיו שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. דִּכְתִיב בָּעֲרָיוֹת (ויקרא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת, וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וּסְמִיךְ לֵיהּ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה, הֲרֵי שֶׁמִּי שֶׁיּוֹשֵׁב וְאֵינוֹ מְגַלֶּה עֶרְוָה הַכָּתוּב קוֹרְאוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה, וּכְתִיב בֵּיהּ וָחַי בָּהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱנִישׁ כָּרֵת בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה. וְזֶה דַוְקָא בְּמִי שֶׁבָּא עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ וְלֹא עֲשָׂאָהּ, כְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק וְכַיּוֹצֵא בוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(מז) דִּבְרֵי כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁבַּמִּשְׁנָה אֵין מַחֲלֹקֶת, הָא אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא חֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵרָיו עַל רַבִּי חֲנַנְיָא בֶן גַּמְלִיאֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(מח) כְּמוֹ שֶׁאִיתָא פֶּרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ז'‏ דִּבְמִדַּת פֻּרְעָנוּת כוּ'‏ וּבְמִדָּה טוֹבָה כְתִיב וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים, וּמְתַרְגְּמִינַן לְאַלְפֵי דָרֵי, אַרְבָּעָה דוֹרוֹת כְּנֶגֶד אַלְפַּיִם דּוֹרוֹת הַיְנוּ אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת. מִעוּט לַאֲלָפִים אֵינוֹ פָחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים. וְכָל שֶׁכֵּן אִם כִּפְשׁוּטוֹ דְּמַשְׁמַע אֲלָפִים עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת:
(מט) שָׂכָר. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'‏ אֱלֹהֶיךָ. הָרַמְבַּ"ם:

גמרא מכות כ״ג א: א׳-י״ב

אוֹחֵז בִּבְגָדָיו וְכוּ'. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם נִקְלָה. אָמַר רַב שֵׁשַׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא. מִנַּיִן לִרְצוּעָה שֶׁהִיא שֶׁל עֵגֶל. דִּכְתִיב (דברים כה) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ. וְסָמִיךְ לֵהּ לֹא תַּחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. וְאָמַר רַב שֵׁשַׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא: כָּל הַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (שמות לד) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָךְ. וְסָמִיךְ לֵהּ: אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר. וְאָמַר רַב שֵׁשַׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְכָל הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, וְכָל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, דִּכְתִיב (שם כב) לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ. וְסָמִיךְ לֵהּ: לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא וְגוֹ'. קְרִי בֵּהּ נָמֵי לֹא תַשִּׂיא. וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת וְכוּ'. תָּנָא שֶׁל חֲמוֹר כִּדְדָרִישׁ הַהוּא גְּלִילָאָה עָלֵהּ דְּרַב חַסְדָּא יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע וְגוֹ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא מִי שֶׁמַּכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו וְיִפְרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֵבוּס בְּעָלָיו. מַלְקִין אוֹתוֹ וְכוּ'. מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רַב כַּהֲנָא דְּאָמַר קְרָא (דברים כה) וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפַּר רִשְׁעָה אַחַת מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי רִשְׁעִיּוֹת מֵאַחֲרָיו וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ וְכוּ'. אָמַר רַב חַסְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לִרְצוּעָה שֶׁהִיא מֻכְפֶּלֶת. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִפִּילוֹ. וְהָא מִבְּעֵי לֵהּ לְגוּפֵהּ אִם כֵּן לִכְתֹּב קְרָא יַטֵּהוּ. מַאי הִפִּילוֹ. שְׁמַע מִינָהּ תַּרְתֵּי. הַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מַעֲמִידִין חַזָּנִים אֶלָּא חַסְרֵי כֹּחַ וִיתִירֵי מַדָּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ חַסְרֵי מַדָּע וִיתִירֵי כֹּחַ. אָמַר רָבָא: כַּוָּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב: לֹא יוֹסִיף פֶּן יוֹסִיף. אִי אָמַרְתְּ בִּשְׁלְמָא חַסְרֵי מַדָּע, הַיְנוּ דִּצְרִיךְ לְאַזְהוּרֵיהּ, אֶלָּא אִי אָמַרְתְּ יְתִירֵי מַדָּע מִי צָרִיךְ לְאַזְהוּרֵיהּ. וְרַבָּנָן אֵין מְזָרְזִין אֶלָּא לִמְזֹרָז. תָּנָא כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ מַגְבִּיהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּכְשֶׁהוּא מַכֶּה, מַכֶּה בְּיָדוֹ אֶחָת, כִּי הֵיכִי דְּלֵיתֵהּ מִדִּידֵיהּ:

רש״יאין חוסמין - אין מגערין בה שלא תאמר אי אפשי בו:
את המועדות - חולו של מועד:
חג המצות תשמור - מפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה:
במספר - שתי רשעיות מאחריו:
אפילו יתירי כח ואפילו חסירי מדע - דאין להקפיד בכך:
אי אמרת בשלמא דאפילו חסירי מדע - יכולין להעמיד בהן היינו דאיצטריך כו' למזרז:
שהוא מכה רבה - שניתן להכותו. בעל כורחו כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי: ה"ג ת"ר אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים וחכמים אומרים אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים והתניא רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האשה בריעי אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי הכי קאמר שניהן שוין בריעי דמשנתקלקל בריעי פטורין אבל במים איכא פלוגתא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא גמרא שנינו במשנה שקורעים את בגדיו של הלוקה בבית הדין. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] — משום "נקלה", שהרי נאמר על הלוקה "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה, ג), ואף קריעת בגדיו היא מענין קלונו.
ועל מה ששנינו במשנה שמכים אותו ברצועה של עגל, מביאים מה שאמר רב ששת משום (בשם) ר' אלעזר בן עזריה: מנין לרצועה שמלקים בה את הלוקים בבית דין שהיא מעור של עגל — דכתיב [שנאמר] "ארבעים יכנו" (שם), וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה, ד), לרמז שמלקים אותו בדבר הנעשה מעור שור. כיון שהוזכרה דרשת סמוכים של ר' אלעזר בן עזריה שהביא רב ששת, מביאים דרשות דומות נוספות שאמרן רב ששת בשם ר' אלעזר בן עזריה.
ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לייבום לפני יבם מוכה שחין, שאין חוסמין אותה כלומר, אין מכריחים אותה להתייבם — דכתיב [שנאמר] "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה, ד), וסמיך ליה [וסמוך לו] "כי ישבו אחים יחדו" וגו' (דברים כה, ה) המדבר בדיני יבום.
ועוד אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדים הריהו כאילו עובד עבודה זרה, דכתיב [שנאמר] "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז), וסמיך ליה [וסמוך לו] "את חג המצות תשמר" (שמות לד, יח).
ועוד אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע, וכל המקבל (מאמין) בלשון הרע, וכל המעיד עדות שקר — ראוי להשליכו לכלבים, דכתיב [שנאמר] "לכלב תשלכון אתו" (שמות כב, ל), וסמיך ליה [וסמוך לו] מיד "לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כג, א), ומסבירים שכתוב זה כולל בתוכו בנוסף לעדות שקר ("עד חמס"), ולמקבל לשון הרע ("לא תשא"), גם איסור סיפור לשון הרע, שכן קרי ביה נמי [קרא בו גם כן] "לא תשיא" כלומר, לא תגרום לאחר להאמין בשמועת שוא.
ג שנינו שמלקין אותו שליש מהמלקות מלפניו ושני שלישים מהמלקות מאחוריו. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב כהנא: שאמר קרא [הכתוב] "והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" (דברים כה, ב) כלומר: מכה אותו כדי רשעה אחת מלפניו, שתי רשעיות מאחריו.
ועוד שנינו שאין מלקין אותו כשהוא יושב אלא כשהוא מוטה, שנאמר "והפילו השופט" (דברים כה, ב). ותחילה מביאים בענין זה מה שאמר רב חסדא אמר ר' יוחנן: מנין לרצועה שהיא מוכפלת — שנאמר "והפילו", שאנו מפרשים כמו בארמית, משורש עיף=כפול. ושואלים: והא מיבעי ליה לגופיה [והרי צריך אותה לגופו] כמו שדרשנו במשנתנו, שיהיה מוטה! ומשיבים: אם כן לכתוב קרא [שיכתוב המקרא] "יטיהו", מאי [מה לשון] "הפילו" — שמע מינה תרתי [למד מכאן שתים], גם לענין המוכה שיהא מוטה, וגם רמז לרצועה.
ד שנינו במשנה שהמכה מכה בידו אחת ובכל כוחו. תנו רבנן [שנו חכמים]: אין מעמידין חזנין (שמשים) למלקות אלא מי שהם חסירי כח ויתירי מדע מרובים בידיעה, בעלי תורה. ר' יהודה אומר: אפילו חסירי מדע ויתירי כח.
אמר רבא: כוותיה [כשיטתו של] ר' יהודה מסתברא [מסתבר], דכתיב [שנאמר] "ארבעים יכנו לא יוסיף... פן יוסיף להכותו" (דברים כ״ה: ג׳, בד), אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שמדובר פה גם באנשים שהם חסירי מדע — היינו [זהו] שצריך לאזהורי [להזהיר] שלא יכה יותר, שהרי האיש אינו יודע כלל בהלכה. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שמדובר דווקא ביתירי מדע — מי צריך לאזהורי [האם צריך להזהיר] אותם כל כך? ומכאן משמע שאפשר לקחת גם אדם שאיננו יודע. ורבנן [וחכמים] אומרים: אין מכאן ראיה, שכן אין מזרזין אלא למזרז, ולכן נאמרה אזהרה זו לאנשים הבקיאים ומדקדקים במצוות.
ובפרטי ענין זה תנא [שנה החכם]: כשהוא המלקה מגביה את הרצועה על מנת להלקות — מגביה אותה בשתי ידיו, וכשהוא מכה — מכה בידו אחת בלבד, כי היכי דליתא מדידיה [כדי שתגיע המכה משלו, ממנו, במכה מכוונת].

זוהר זוהר חדש, מדרש הנעלם על איכה ב׳-ח׳

שָׁלְחוּ לְהוּ בְּנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא יָאוּת דְּאַתּוּן אִתְבַּדַּרְתּוּן בְּנֵי עַמְמַיָּא וְאַתּוּן לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא וְיָאוּת לְכוּ לְמִבְכֵּי עָלַיְכוּ וְעַל גַּרְמַיְכוּ דִּנְפַקְתּוּן מִנְּהוֹרָא לַחֲשׁוֹכָא כְּעַבְדָּא דְּנָפִיק מִבֵּי מָארֵי אֲבָל אֲנָן אִית לָן לְמִבְכֵּי וּלְמֶעְבַּד הֶסְפֵּדָא וְלָן שָׁדַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִפְרָא דְּהֶסְפֵּדָא דַּאֲנָן בְּנָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא וַאֲנָן מִבְּנֵי בֵּיתָהּ וְיַדְעִין יְקָרָא דְּמָארֵי עָלְמָא וְלָן יָאוּת לְמִבְכֵּי וּלְפָרָשָׁא אִנּוּן אַלְפָא בֵּיתִין וַאֲנָן יַתְמִין בְּלָא אַבָּא וְאִמָּא וּמִסְתַּכְּלִין עֵינִין לְכָתְלֵי בֵּיתָא דְּאִמָּנָא וְהָא אִתְחָרַב וְלָא אַשְׁכַּחֲנָא לָהּ דַּהֲוַת יָנְקָא לָן בְּכָל יוֹמָא בְּיוֹמִין קַדְמָאִין מִשְּׁפִּירוּ דִּילָהּ וַהֲוַת נְחִימַת לָן וּמְמַלְּלַת עַל לִבָּנָא כְּאִימָּא לִבְרָהּ, כַּנֶּאֱמַר: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ. וְהַשְׁתָּא אִסְתַּכְּלָן עֵינִין לְכָל סְטָר וַאֲתַר בֵּית מוֹתְבָא דְּאִמָּנָא אִתְבַּלְבַּל וְהָא אִתְחָרַב וּבָטַשׁ רֵישָׁא לְכָתְלֵי בֵּיתָא וּמוֹתְבָא. מָאן יְנַחֵם לָן וּמָאן יְמַלֵּל עַל לִבָּנָא וְיָגִין עֲלָנָא קָמֵי מַלְכָּא מַלְכָּא כַּד הֲוֵינָן חָטְאָן קָמֵי אֲבוּנָא וְסָלִיק רְצוּעָה לְאַלְקָאָה לָן אִיהוּ קְיָמָא לְקַמָּן וּמְקַבְּלָא מַלְקִיּוּתָא דְּמַלְכָּא בְּגִין לְאַגָּנָא עֲלָנָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וְהַשְׁתָּא אִמָּא לֵית לָן וַי לָן וַי לְכוּ (ס''א לבתר לית) לָן יָאוּת לְמִבְכֵּי לָן יָאוּת לְמִסְפֵּד לָן יָאוּת לְפַתְרָא אִנּוּן מִלִּין דִּמְרִירוּ וּלְאוֹדָעָא לְהוּ לְאִנּוּן דְּיָדְעֵי לְמִבְכֵּי מִילִין דְּהֶסְפֵּדָא נְקָרֵב בְּכָל יוֹמָא לְגַבֵּי עַרְסָא דְּאִמָּנָא וְלָא נִשְׁכַּח לָהּ תַּמָּן נְשָׁאַל עָלַהּ לֵית מָאן דְּיַשְׁגַּח עָלָן. נְשָׁאַל לְעַרְסָא דִּילָהּ אִתְבַּלְבְּלָא נְשָׁאֵל לְכֻרְסַיָּא נְפָלַת. נְשָׁאֵל לְהֵיכְלִין דִּילָהּ אוּמָאָן אִנּוּן דְּלָא יַדְעִין מִנָּה. נְשָׁאֵל לְעַפְרָא רְשִׁימוּ דְּעִקְּבְתָא לֵית תַּמָּן נְשָׁאִלִ לְאִגָּרָא הָא אִגָּרָא אָתִיב לָן דְּתַמָּן יָתְבָא מְבַכָּא וּמְיַלֶּלֶת וְאָזְלַת מְבַכָּה צַוְחַת בְּקַל מְרִירוּ עָלָן מֵאִגָּרָא לְאִגָּרָא כַּמָּה דְּאַתְּ אָמֵר מַה לָּךְ אֵיפֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לְגַגּוֹת. נְשָׁאֵל לְאָרְחִין וּשְׁבִילִין כֻּלְּהוּ אָמְרִין דְּשָׁמְעוּ קָל מְרִירוּ דְּבֶכִיָהּ דִּמְבַכָּה עַל בְּנָהָא וְלָא יַדְעִין לְאָן אִסְתַּכְּלַת. לָן יָאוּת לְמִבְכֵּי לָן יָאוּת לְמִסְפֵּד וּלְנַשֵּׁק עַפְרָא דְּרַגְלָהָא נְנַשֵּׁק אֲתַר בֵּי מוֹתְבָא נְנַשֵּׁק לְכָתְלֵי דְּהֵיכָלָא וְנִבְכֵּי בִּמְרִירוּ. אֲנָן נִפְתַּח בְּהֶסְפְּדָא דְּנֶחֱמֵי בְּכָל יוֹמָא כָּל הַאי נִבְכֵי תָּדִיר וְלָא אִתְנְשֵׁי מְרִירוּ דִּבְכִיָּה מִינָן:

תרגום הזוהרשָׁלְחוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֱמֶת הִיא שֶׁאַתֶּם נִתְפַּזַּרְתֶּם בֵּין הָעַמִּים, וְאַתֶּם מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְרָאוּי לָכֶם לִבְכּוֹת עֲלֵיכֶם וְעַל עַצְמְכֶם, שֶׁיָּצָאתֶם מֵאוֹר לְחֹשֶךְ, כְּעֶבֶד הַיּוֹצֵא מִבֵּית אֲדוֹנוֹ. אֲבָל אָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לִבְכּוֹת וְלַעֲשׂוֹת הֶסְפֵּד, וְלָנוּ שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר הַהֶסְפֵּד, שֶׁאָנוּ בְּנֵי הַמַּלְכָּה, וְאָנוּ מִבְּנֵי בֵּיתָהּ, וְיוֹדְעִים כָּבוֹד אֲדוֹן הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן לָנוּ רָאוּי לִבְכֹּת וּלְפָרֵשׁ אֵלּוּ הָאַלְפָא בֵּיתוֹת, שֶׁבְּסֵפֶר אֵיכָה. וְאָנוּ יְתוֹמִים בְּלִי אָב וָאֵם, וְהָעֵינַיִם מִסְתַּכְּלוֹת לַכֹּתֶל, בֵּיתָהּ שֶׁל אִמֵּנוּ, וְהִנֵּה נֶחֱרָב, וְלֹא מָצָאנוּ אוֹתָהּ. שֶׁהָיְתָה מֵינֶקֶת אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מִשֶּׁפַע הַמֻּבְחָר שֶׁלָּהּ. וְהָיְתָה מְנַחֶמֶת אוֹתָנוּ וּמְדַבֶּרֶת עַל לִבֵּנוּ כְּמוֹ אֵם לִבְנָהּ. כְּדִכְתִיב כָּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנוּ וְגוֹ'. וְעַתָּה הָעֵינַיִם מִסְתַּכְּלוֹת לְכָל צַד, וּמָקוֹם בֵּית מוֹשָׁבָהּ שֶׁל אִמֵּנוּ נִתְבַּלְבֵּל וְהִנֵּה נֶחֱרָב. נַכֶּה רֹאשֵׁינוּ בְּכָתְלֵי בֵּיתָהּ וּמוֹשָׁבָהּ, מִי יְנַחֵם אוֹתָנוּ, וּמִי יְדַבֵּר עַל לִבֵּנוּ, וְיָגֵן עָלֵינוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹטְאִים לִפְנֵי אָבִינוּ, וְהֵרִים אֶת הַשּׁוֹט לְהַכּוֹת אוֹתָנוּ, הִיא עָמְדָה לְפָנֵינוּ, וּמְקַבֶּלֶת הָהַכָּאָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהָגֵן עָלֵינוּ. כְּדִכְתִיב, וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְגוֹ'. וּבַחֲבוּרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וְעַתָּה אֵין לָנוּ אֵם, אוֹי לָנוּ, אוֹי לָכֶם. לָנוּ רָאוּי לִבְכֹּת, לָנוּ רָאוּי לְהַסְפִּיד. לָנוּ רָאוּי לְבָאֵר אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמָּרִים שֶׁבְּסֵפֶר אֵיכָה, לְהוֹדִיעַ לָהֶם, לְאוֹתָם הַיּוֹדְעִים לִבְכּוֹת, אֶת דִּבְרֵי הַהֶסְפֵּד. אָנוּ קְרֵבִים בְּכָל יוֹם לְמִטָּתָהּ שֶׁל אִמֵּנוּ, וְאֵין אָנוּ מוֹצְאִים אוֹתָהּ שָׁמָּה. אָנוּ שׁוֹאֲלִים עָלֶיהָ, וְאֵין מִי שֶׁיַּבִּיט עָלֵינוּ. נִשְׁאַל אֶת מִטָּתָהּ, וְהִנֵּה מִתְבַּלְבֶּלֶת. נִשְׁאַל אֶת כִּסְאָהּ, וְהִנֵּהוּ נוֹפֵל. נִשְׁאָל אֶת הֵיכָלוֹתֶיהָ, וְהֵם נִשְׁבָּעִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מִמֶּנָּהּ. נִשְׁאַל אֶת הֶעָפָר, וְרֹשֶם עִקְּבוֹתֶיהָ אֵינֶנוּ שָׁם. אָנוּ שׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּג, וְהִנֵּה הַגָּג מֵשִׁיב לָנוּ, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת שָׁם מְבַכָּה וּמְיַלֶּלֶת עָלֵינוּ, וְהוֹלֶכֶת מִגָּג אֶל גָּג, וּמְבַכָּה וְצוֹעֶקֶת בְּקוֹל מָר עָלֵינוּ. כְּדִכְתִיב, מַה לָךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלְּךְ לַגַּגּוֹת. נִשְׁאַל לַדְּרָכִים וְלַשְּׁבִילִים, כֻּלָּם אוֹמְרִים, שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל מָר שֶׁל בְּכִיָּה שֶׁבּוֹכָה עַל בָּנֶיהָ, וְאֵינָם יוֹדְעִים אֵיפֹה הִיא הָלְכָה. לָנוּ רָאוּי לִבְכֹּת, לָנוּ רָאוּי לְהַסְפִּיד. נְנַשֵּׁק עֲפַר רַגְלֶיהָ, נְנַשֵּׁק מָקוֹם בֵּית מוֹשָׁבָהּ, נְנַשֵּׁק כָּתְלֵי הָהֵיכָל, וְנִבְכֶּה מָרָה. אָנוּ נִפְתָּח בְּהֶסְפֵּד מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ רוֹאִים כָּל כָּךְ בְּכָל יוֹם. נִבְכֶּה תָּמִיד, וּמְרִירוּת הַבְּכִיָּה לֹא תִּשָּׁכַח מִמֶּנּוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: כ״ג-כ״ד

א. אֵין קוֹרְאִין בְּחֻמָּשִׁין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר וְאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי טֹרַח הַצִבּוּר שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם לִהְיוֹתָן עוֹמְדִין עַד שֶׁיִּגְלל סֵפֶר תּוֹרָה. לְפִיכָךְ אִם יִצְטָרְכוּ לִקְרוֹת שְׁנֵי עִנְיָנִים מוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרוֹת. וְלֹא יִקְרָא אִישׁ אֶחָד עִנְיָן אֶחָד בִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת שֶׁמָּא יֹאמְרוּ סֵפֶר רִאשׁוֹן פָּגוּם הָיָה וּלְפִיכָךְ קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי:

ב. כָּל הַגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה גּוֹלְלוֹ מִבַּחוּץ וּכְשֶׁהוּא מְהַדְּקוֹ מְהַדְּקוֹ מִבִּפְנִים. וְצָרִיךְ לְהַעֲמִידוֹ עַל הַתֶּפֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרַע מָקוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחַר שֶׁקּוֹרְאִין בּוֹ וּמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לְבַיִת אַחֵר לְהַצְנִיעוֹ אֵין הַצִבּוּר רַשָּׁאִין לָצֵאת עַד שֶׁיֵּצֵא סֵפֶר תּוֹרָה וִילַוּוּ אוֹתוֹ וְהֵם אַחֲרָיו עַד הַמָּקוֹם שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ בּוֹ:

פרשת דברים יום רביעי

תורה דברים א׳: ט״ז-כ״א