חק לישראל - פרשת מטות יום שני

ברטנורההָאִשָּׁה. תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵרְשָׁה שֶׁדַּעְתָּהּ בְּשֶׁל אָבִיהָ, דְּמִסְּתָמָא דַּעְתָּהּ לִמָּנוֹת עַל שֶׁל בַּעְלָהּ:
רֶגֶל הָרִאשׁוֹן. שֶׁלְּאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ, שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַנְּשׂוּאוֹת לָלֶכֶת לְבֵית אֲבִיהֶן:
תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. וּכְגוֹן שֶׁאֵינָהּ רְדוּפָה עַד הֵנָּה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ תָּדִיר, הִלְכָּךְ מְסַפְּקָא לָן בְּהֵי נִיחָא לַהּ:
אַפִּטְרוֹפְּסִים. יָתוֹם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפִּיטְרוֹפְּסִין וְהִמְנוּהוּ זֶה עַל פִּסְחוֹ וְזֶה עַל פִּסְחוֹ:
לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם. לֹא מִפִּסְחוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא מִפִּסְחוֹ שֶׁל זֶה, דְּמִי נָתַן רְשׁוּת לַחֵלֶק הָאֶחָד לְהִמָּנוֹת עִם זֶה. וְאֵין לוֹ תַקָּנָה אֶלָּא אִם כֵּן רָצוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁיִּמָּנֶה עִם הָאֶחָד:
לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ. אֲבָל מִשֶּׁל עַצְמוֹ אוֹכֵל, דְּכֵיוָן דְּדִינָא הָוֵי דְּכוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְכוֹתֵב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּחְרֵר הֲרֵי הוּא כְבֶן חוֹרִין, הִלְכָּךְ אוֹכֵל מִשֶּׁל עַצְמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(א) לַעֲשׂוֹת שִׂמְחַת הַחַג:
(ב) בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. מוֹקִים בַּגְּמָרָא שֶׁבֵּרְרָה בִשְׁעַת שְׁחִיטָה לְאֵיזֶה מָקוֹם הִיא רוֹצָה, דְּאִם לֹא כֵן אֵין בְּרֵרָה כוּ'. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאִי לֹא בֵרְרָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת כְּלָל, אַף עַל גַּב דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ דְּבָתַר בַּעְלָהּ גְּרִירָא טְפֵי:
(ג) בִּמְקוֹם כוּ'. אַף עַל גַּב דְּלֹא בֵרֵר, דִּכְתִיב שֶׂה לְבֵית אֲבוֹת, מִכָּל מָקוֹם, וְאֵין צָרִיךְ מִדַּעְתָּן שֶׁל בְּנֵי בֵיתוֹ. גְּמָרָא:
(ד) מִשֶּׁל רַבּוֹ. דְּמִסְּתָמָא שֶׁלֹּא הָיָה דַעַת רַבּוֹ לְהִמָּנוֹת חֵלֶק הַחֵרוּת עַל פִּסְחוֹ. רַשִׁ"י:
(ה) וּבְרֵישׁ חֲגִיגָה מִחַלְּפָא שִׁיטָתֵיהּ, דְּאַדְרַבָּה לְמַאי דְּכוֹפִין לְשַׁחְרֵר לֹא יֹאכַל אַף מִשֶּׁל עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁרַבּוֹ יְמַהֵר לְשַׁחְרְרוֹ שֶׁיּוּכַל הָעֶבֶד לְקַיֵּם הַמִּצְוָה. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהשָׁחַט גְּדִי יֹאכַל. רַבּוֹ מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל גַּב דִּבְכָל שְׁאָר פְּסָחִים רָגִיל תָּדִיר בְּטָלֶה, כֵּיוָן דְּלֹא פֵרֵשׁ לוֹ עֲלֵיהּ סָמֵיךְ:
יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. וְהַשֵּׁנִי יִשָּׂרֵף. וּבַגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ דַּוְקָא בְמֶלֶךְ וּמַלְכָּה, אִית דְּאָמְרֵי מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת, וְאִית דְּאָמְרֵי מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמְכִין עַל עַבְדֵיהֶם וְאֵין מַקְפִּידִים עַל סְעוּדָתָן אִם גְּדָיִים אִם טְלָאִים, הִלְכָּךְ יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן כֵּיוָן דְּלֵיכָּא קְפִידָא, דְּבָרִאשׁוֹן יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל אֱנָשֵׁי דְעָלְמָא דְּקָפְדֵי, לֹא יֹאכַל לֹא מִן הָרִאשׁוֹן וְלֹא מִן הַשֵּׁנִי, דְּקָיְמָא לָן אֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד לֶאֱכֹל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה, דְּאֵין בְּרֵרָה, וְכִי בָעֵי לְמֵיכַל מֵהָא, דִּלְמָא בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה לֹא הֲוָה דַעְתֵּיהּ עֲלֵיהּ:
שָׁכַח מָה שֶּׁאָמַר. שֶׁפֵּרֵשׁ לוֹ גְּדִי אוֹ טָלֶה, וְזֶה שָׁכַח:
וְטָלֶה שֶׁלִּי. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ הָעֶבֶד אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל אֵצֶל רַבּוֹ וְרוֹצֶה בְתַקָּנָתוֹ, וְאָמַר לוֹ, אִם גְּדִי אָמַר לְךָ רַבְּךָ, גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלְּךָ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבְּךָ רְשׁוּת בּוֹ, דִּכְהַאי גַּוְנָא קָנָה הָעֶבֶד. דְּאִי לָאו הָכִי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְנִמְצְאוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל רַבּוֹ:
וּפְטוּרִים מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. דְּאַף עַל גַּב דִּשְׁנֵיהֶם יוֹצְאִים לְבֵית הַשְּׂרֵפָה וְאֵינָן נֶאֱכָלִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמְּנוּיִין נִכָּרִים, מִיהוּ שְׁחִיטָה וּזְרִיקָה מְעַלְיָתָא הִיא, חֲדָא אַהַאי וַחֲדָא אַהַאי, דְּקַמֵּי שְׁמַיָּא גַּלְיָא:

ברטנורהזָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. שֶׁטָּמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֵין טָעוּן קָרְבָּן:
שׁוֹחֲטִין עָלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ. וְהוּא שֶׁטָּבַל בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה, דְּהָא חֲזִי לְמֵיכַל לְאוּרְתָא. דְּדַוְקָא טְמֵא מֵת שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי אַף עַל גַּב דַּחֲזִי לְמֵיכַל לְאוּרְתָא, כְּדִכְתִיב (במדבר ט) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, בַּיּוֹם הַהוּא לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, הָא לָעֶרֶב הָיוּ יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בַּפֶּסַח, וְנִדְחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי. אֲבָל שְׁאָר טֻמְאוֹת אִי חֲזִי לְמֵיכַל לְאוּרְתָא שׁוֹחֲטִים עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ:
רָאָה שָׁלֹשׁ. לָא חֲזִי לְמֵיכַל עַד דְּמַיְתֵי כַפָּרָה:
שׁוֹחֲטִין עָלָיו. אִם חָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח, אֲפִלּוּ לֹא הֵבִיא כַפָּרָתוֹ. וְהוּא שֶׁנָּתַן קָרְבְּנוֹתָיו לְבֵית דִּין:
שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. הָרוֹאָה תּוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה דְּבָעְיָא לִסְפֹּר יוֹם הַמָּחֳרָת, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בְּיוֹם הַסְּפִירָה. דְּכֵיוָן שֶׁסָּפְרָה מִקְצָת הַיּוֹם מֻתֶּרֶת לִטְבֹּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּחֻסֶּרֶת הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ:
וְהַזָּבָה. שֶׁרָאֲתָה שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִים בְּתוֹךְ אַחַד עָשָׂר יוֹם וּצְרִיכָה לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים וּלְהָבִיא קָרְבָּן, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי:

ברטנורההָאוֹנֵן. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר הַמֵּת קָרוּי אוֹנֵן, וּלְאַחַר שֶׁנִּקְבַּר כָּל יוֹם הַמִּיתָה הוּא קָרוּי אוֹנֵן, וְלַיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו הוּא אוֹנֵן מִדְּרַבָּנָן. וְלֹא הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת גַּבֵּי פֶסַח, הִלְכָּךְ שׁוֹחֲטִין עָלָיו, דִּלְאוּרְתָא חֲזִי:
וְהַמְּפַקֵּחַ בַּגַּל. שֶׁנָּפַל עַל אָדָם וְאֵין יָדוּעַ אִם יִמְצָאֶנּוּ חַי אוֹ מֵת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו, דִּבְחֶזְקַת טָהֳרָה עוֹמֵד עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁנִּטְמָא:
שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם. בַּחֲבוּרַת אֲחֵרִים:
שֶׁמָּא יְבִיאוּהוּ לִידֵי פְסוּל. שֶׁמָּא יִטָּמֵא אוֹנֵן לְמֵתוֹ מִתּוֹךְ טִרְדּוֹ. וּמְפַקֵּחַ גַּל שֶׁמָּא יִמְצָאֶנּוּ מֵת וְנִמְצָא שֶׁהֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. וְהֶחָבוּשׁ שֶׁמָּא לֹא יֵצֵא. וּבְחָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים מַיְרֵי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִבְטִיחוּהוּ, שֶׁמָּא לֹא יוֹצִיאוּהוּ, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא. אֲבָל חָבוּשׁ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן לְכוּפוֹ לְהוֹצִיא אִשָּׁה פְסוּלָה אוֹ לְשַׁלֵּם מָמוֹן, שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן אִם הִבְטִיחוּהוּ לְהוֹצִיאוֹ, דִּשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יְדַבְּרוּ כָזָב. וְאִם בֵּית הָאֲסוּרִים בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, אֲפִלּוּ בִידֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם בִּפְנֵי עַצְמָן, דְּאֶפְשָׁר דִּמְעַיְּלֵי לַפֶּסַח לְבֵית הָאֲסוּרִים וְאָכְלֵי לֵיהּ הָתָם. וְחוֹלֶה וְזָקֵן אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן, שֶׁמָּא יִכְבַּד עֲלֵיהֶם הַחֹלִי וְלֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת:
לְפִיכָךְ. הוֹאִיל וּבִשְׁעַת שְׁחִיטָה רְאוּיִין הָיוּ וְנִזְרַק הַדָּם עֲלֵיהֶם, אִם אֵרַע בָּהֶם פְּסוּל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, פְּטוּרִים מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:
חוּץ מִן הַמְפַקֵּחַ בַּגַּל. וְנִמְצָא מֵת תַּחְתָּיו, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ קֹדֶם שְׁחִיטָה, שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה מִשָּׁעָה שֶׁהִתְחִיל לְפַקֵּחַ. וְהוּא שֶׁהָיָה הַגַּל עָגֹל, דְּוַדַּאי הֶאֱהִיל עָלָיו מִתְּחִלָּה. אֲבָל אִם הָיָה הַגַּל אָרֹךְ, שֶׁמָּא בִשְׁעַת שְׁחִיטָה עֲדַיִן לֹא הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְהַיְנוּ כָּל יוֹם הַמִּיתָה קֹדֶם קְבוּרָה וּלְאַחַר קְבוּרָה, דְּאִלּוּ יוֹם קְבוּרָה שֶׁאֵינוֹ יוֹם הַמִּיתָה אֵינוֹ אוֹנֵן אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. וּבַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו אֵין אֲנִינוּת כְּלָל אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם:
(יד) וְהַמְפַקֵּחַ. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים [קֹהֶלֶת ג] מְתַרְגְּמִינַן עִדָּן בְּחִיר לְפַקְּחָא דְּגוֹר אַבְנִין:
(טו) וְקַשְׁיָא דְּהָתִינַח כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר, אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּקְבַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ דְּאֵין שׁוֹחֲטִין עַל הָאוֹנֵן לְכַתְּחִלָּה, שֶׁמָּא לֹא יֹאכַל לְגֹדֶל אֲבֵלוּתוֹ, וְיִוָּתֵר הַבָּשָׂר וְיִשָּׂרֵף:
(טז) שֶׁהוּא טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ. תֵּימַהּ לְרִ"י, מְפַקֵּחַ הַגַּל נַמִּי נִימָא חַי הָיָה כְּשֶׁהִתְחִיל לְפַקֵּחַ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּכֵיוָן דִּמְצָאוֹ מֵת אִית לָן לְמֵימַר שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ הָיָה מֵת, שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. תּוֹסָפוֹת. (הַגָּהָ"ה הַכְּפִירִים מִמְּעוֹנָתָם נָתְנוּ קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסַף, הַגָּאוֹן הֶחָכָם צְבִי סִימָן ג'‏ וְהַנּוֹדָע בִּיהוּדָה בְּאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן ל"א לְהַקְשׁוֹת דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת אַהֲדָדֵי. עַל פִּי שֶׁהֶעֱלוּ בְרֵישׁ נִדָּה וּבְדַף ד'‏ דְּחֶזְקַת שְׁעַת מְצִיאָתָן לָאו דְּאוֹרָיְתָא הִיא רַק מִשּׁוּם חֻמְרָא דְקָדָשִׁים, וְאִם כֵּן הָדְרָא קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת לְדוּכְתַהּ, דְּבִמְפַקֵּחַ נַמִּי נֵימָא דְּחַי הָיָה מִתְּחִלָּתוֹ. וְגַם לְמַעְלָה מֵהֶם נָשְׂאוּ רֹאשׁ רַבּוֹתֵינוּ הַטַּ"ז וְהַנְּקֻדּוֹת הַכֶּסֶף בְּיוֹרֵה דֵעָה סִימָן שצ"ז. וּמִדִּבְרֵי כֻלָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר סְתִימַת הַמִּשְׁנָה דְּאֵיךְ אֶפְשָׁר לְחַיֵּב אֶת הַמְפַקֵּחַ בְּפֶסַח שֵׁנִי, וְלֹא נָחוּשׁ לְחֻלִּין בָּעֲזָרָה. וּבְחִבּוּרִי פִתְחֵי נִדָּה (בְּפוֹתֵחַ ל"ה ל"ו) עָמַדְתִּי עַל רֶגֶל אַחַת בְּעֶזְרַת ה'‏ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּהוּ כָל דִּבְרֵי חֲכָמִים קַיָּמִין. וְהַמְעַיֵּן לַאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה אַל יַשְׁלִיךְ דְּבָרַי אַחֲרֵי גַּוּוֹ):
(יז) כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְעִגּוּל, כָּל שֶׁהוּא אָרֹךְ עַד שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הֶאֱהִיל עַל כָּל הַגַּל מִפְּנֵי אָרְכּוֹ, אָרֹךְ קָרֵי לֵיהּ. וְזֶה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם וְגַל עָגֹל הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְמוֹ עִגּוּל הָעוֹמֵד:

ברטנורהאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח בְּיָחִיד. דִּכְתִיב (דברים טז) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח וְכוּ', כְּלוֹמַר בְּיָחִיד:
אֲפִלּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה. רַבִּי יוֹסֵי קָאָמַר לַהּ, כְּלוֹמַר לֹא תַלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בַאֲכִילָה. יָחִיד וְיָכוֹל לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו, מֵאָה וְאֵין כָּל אֶחָד מֵהֶם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל כַּזַּיִת, אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
אֵין עוֹשִׂין חֲבוּרַת נָשִׁים וַעֲבָדִים. לִשְׁחֹט פֶּסַח, נָשִׁים וַעֲבָדִים בַּחֲבוּרָה אַחַת, מִשּׁוּם הֶרְגֵּל עֲבֵרָה. וְלֹא קְטַנִּים וַעֲבָדִים בַּחֲבוּרָה אַחַת, מִשּׁוּם פְּרִיצוּתָא דְּמִשְׁכַּב זָכוּר. אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים כָּל חֲדָא בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ עוֹשִׂין:

עיקר תוספות יום טוב(יח) מִבְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ דָּרֵישׁ לֵיהּ בְּאֶחָד בְּיָחִיד וּכְדִלְקַמָּן:
(יט) וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. דְּהָא כְתִיב אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ. וּבְאַחַד דָּרֵישׁ לֵיהּ לְזוֹבֵחַ אֶת פִּסְחוֹ בְּבָמַת יָחִיד, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בִשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת, דִּכְתִיב בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד. גְּמָרָא:
(כ) הָכִי אִיתָא בַגְּמָרָא. וּמַשְׁמַע וַדַּאי דִּלְחַבְּרָן נָשִׁים עִם אֲנָשִׁים שָׁרֵי:
(כא) אֲבָל חֲבוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ קְטַנִּים אֵין עוֹשִׂין, שֶׁאֵינָן בְּנֵי דַעַת. הָרַמְבַּ"ם. וְאֶפְשָׁר דְּטַעֲמָא [מִשׁוּם דִּכְשֶׁאֵינוֹ בֶן דַּעַת] דְּאֵין הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהאוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעֶרֶב. דְּאֵין אֲנִינוּת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י) וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, יוֹם אָסוּר, לַיְלָה מֻתָּר. וּטְבִילָה בָעֵי, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱסַר עַד עַכְשָׁיו בְּקָדָשִׁים אַצְרְכוּהוּ רַבָּנָן טְבִילָה. אֲבָל לֹא אָכֵיל אוֹנֵן בִּשְׁאָר קָדָשִׁים לָעֶרֶב, דַּאֲנִינוּת לַיְלָה אֲסוּרָה מִדְּרַבָּנָן. וּלְגַבֵּי פֶסַח לֹא הֶעֱמִידוּ דִבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת. אֲבָל אֲכִילַת שְׁאָר קָדָשִׁים עֲשֵׂה בְעָלְמָא הוּא, וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם (שמות כט):
הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ. יוֹם שְׁמוּעָה הָוֵי אוֹנֵן דְּרַבָּנָן. וְכֵן מִי שֶׁלִּקְּטוּ לוֹ עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ אָמְרִינַן בְּמוֹעֵד קָטָן מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלָעֶרֶב אֵין מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם:
טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים לָעָרֶב. דַּאֲפִלּוּ יוֹם גּוּפֵיהּ מִדְּרַבָּנָן הוּא:
כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקָּבֶר. וְצָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. וְלֹא נֶחֶלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אֶלָּא בְּעָרֵל נָכְרִי שֶׁמָּל בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, דְּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְמָא לְשָׁנָה הַבָּאָה וְיֹאמַר אֶשְׁתָּקַד לֹא טָהַרְתִּי מִכָּל טֻמְאָה עַד יוֹם עֶרֶב פֶּסַח שֶׁטָּבַלְתִּי וְאָכַלְתִּי, הַשְׁתָּא נַמִּי אֶטְבֹּל וְאֹכַל, וְלֹא יָדַע דְּאֶשְׁתָּקַד נָכְרִי הֲוָה וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה, עַכְשָׁיו יִשְׂרָאֵל הוּא וּמְקַבֵּל טֻמְאָה. וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי לֹא גָזְרִינַן. אֲבָל עָרֵל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, דִּבְרֵי הַכֹּל טוֹבֵל וְאוֹכֵל פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, וְלֹא גָזְרִינַן עָרֵל יִשְׂרָאֵל אַטּוּ עָרֵל נָכְרִי:

עיקר תוספות יום טוב(כב) וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְשֶׁמָּא נִטְמָא וְהוּא לֹא יָדַע. הָרַמְבַּ"ם:
(כג) בַּגְּמָרָא, דְּאִי מְלַקֵּט עֲצָמוֹת הָא בָעֵי הַזָּיָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי:
(כד) טוֹבֵל. [דְּכָל גֵּר] צָרִיךְ טְבִילָה, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמַתַּן תּוֹרָה [שְׁמוֹת יט] וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלוֹתָם. וְעַיֵּן בְּרֵישׁ פֶּרֶק ב'‏ דִּכְרֵתוֹת:
(כה) וְאַף עַל גַּב דְּמִשּׁוּם זִיבָה בָּעֵי שְׁמֹנָה מִשּׁוּם כַּפָּרָה, כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר דְּלַיְתֵי כַפָּרָה, דְּהָא לֹא קִבֵּל טֻמְאָה קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר, אִי אָמַרְתְּ נִגְזֹר לֹא מַיְתֵי לְעוֹלָם פֶּסַח, וְכֻלֵּי הַאי לֹא גָזְרוּ. רַשִׁ"י:
(כו) שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו טֻמְאָה הוּא נִזְהָר בָּהּ, שֶׁאַף בְּעָרְלָתוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם, לֵיכָּא לְמִגְזַר בֵּיהּ מִשּׁוּם שָׁנָה הַבָּאָה. רַשִׁ"י:
(כז) גְּמָרָא. וְתֵימַהּ לְרִיבָ"א, דְּלֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם טְבִילָה בְיִשְׂרָאֵל שֶׁמָּל אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן. וְלִי נִרְאֶה לְיַשֵּׁב לְשׁוֹן הַגְּמָרָא, דְּאַף עַל גַּב דִּלְעִנְיַן מִילָה אֵין צָרִיךְ טְבִילָה כְלָל, מִכָּל מָקוֹם לְטָהֳרַת הָרֶגֶל צָרִיךְ טְבִילָה, וַהֲוָה אֲמֵינָא דְּזֶה דְמָל וְטָבַל לִגְזֹר אַטּוּ גֵר דְּמָל נַמִּי וְטָבַל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא פסחים פ״ז א: ג׳-י״א

תֹּאכַל בְּמָקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. שַׁמְעָת מִינָהּ יֵשׁ בְּרֵירָה מָאי רוֹצָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וּרְמִינְהִי אִשָּׁה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ מִכָּאן וְאִילָךְ רוֹצָה אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ רוֹצָה מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּרְדוּפָה לֵילֵךְ כָּאן בְּשֶׁאֵינָה רְדוּפָה דִּכְתִיב (שה''ש ח') אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּכַלָּה שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵימָה בְּבֵית חָמִיהָ. וּרְדוּפָה לֵילֵךְ לְהַגִּיד שְׁבָחָה בְּבֵית אָבִיהָ כְּדִכְתִיב (הושע ב) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְכַלָּה בְבֵית חָמִיהָ וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ (שה''ש ה) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ עֵילָם שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד (שם) אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲנִי חוֹמָה זוּ תּוֹרָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרָבָא אָמַר אֲנִי חוֹמָה זוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׁדַי כַּמִּגְדָלוֹת אֵלּוּ בָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. אָמַר רַב זוּטְרָא בַר טוֹבְיָּה אָמַר רַב מָאי דִּכְתִיב (תהלים קמד) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִיעִים מְגוּדָלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת מְחוּטָבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל. אֲשֶׁר בָנֵינוּ כִּנְטִיעִים אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טַעֲמוּ טַעַם חֵטְא. בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת אֵלּוּ בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעְלֵיהֶן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (זכרי' ט') וּמָלְאוּ כַּמִזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ. אִיבָּעִית אֵימָא מֵהַכָא (תהלים קמד) מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זָן מְחוּטָבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל אֵלּוּ וָאֵלּוּ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילוּ נִבְנֶה הֵיכָל בִּימֵיהֶם:

רש״יגמ' שמעת מינה יש ברירה - קס"ד ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא:
בשעת שחיטה - ששאלנו את פיה בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה:
אוכלת משל אביה - מן הסתם:
מתניתין בשאינה רדופה - לילך תמיד לבית אביה דבית בעלה חביב לה הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה ורגל ראשון ספק וברייתא ברדופה הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך ספק:
כמוצאת שלום - נתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו:
להגיד שבחה - היאך מקובלת היא בבית חמיה:
ושדים - להניק אחרים:
אין לה - שאין הנאה ממנה:
זו עילם - שהיה בה דניאל שנאמר (דניאל ח׳: ב׳) ואני (דניאל הייתי) בשושן אשר בעילם המדינה וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב (עזרא ז׳: י׳) (הוא) הכין לבבו לדרוש (בתורת) [את תורת] ה' [ולעשות] וללמד בישראל חק ומשפט:
ושדי אלו ת"ח - המניקין אחרים כשדיים הללו:
כמגדלות - שמגינין על הדור:
כנטיעים - נטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין ולא אירע בהן שבר:
שאוגדות פתחיהן לבעליהן - סותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן ואינן נבעלות לאחרים לשון אחר שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואע"פ שתאוותן רבה:
וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח - מה זויות דהתם כתיב בהו ומלאו הכא נמי בנותינו כזויות על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן:
כאילו נבנה היכל בימיהן - דהכי משמע מחוטבות בבנין היכל תבנית לשון בנין:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב גמרא על ההלכה שבמשנה שבמקרים מסויימים מקום אכילת הפסח יהא כפי רצון האוכל, אומרים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] שיש ברירה כלומר, שאנו מקבלים את ההנחה שבשעה שהאשה תחליט לאכול מזה או מזה יתברר הדבר למפרע עם איזו חבורה היא נמנית, ושאלה זו בדבר ברירה לא סוכמה בהלכה עדיין. ודוחים: מאי [מה משמע] שתאכל במקום שהיא רוצה כוונתו בשעת שחיטה, שאז עליה להחליט מה היא רוצה.
ורמינהו [משליכים מראים סתירה] ממקור אחר ששנינו בו: אשה, רגל הראשון אחר הנישואין אוכלת בקרבן פסח משל אביה. מכאן ואילך, רוצה — אוכלת משל אביה, רוצה אוכלת משל בעלה,
ומשיבים: לא קשיא [קשה] ואין כאן סתירה אלא שני מקרים הם, כאן שאמרנו שיכולה תמיד לבחור ברדופה לילך באשה הלהוטה תמיד ללכת לבית אביה ומן הסתם שם מוצא חן בעיניה יותר ולכן גם בשאר השנים עדיין סביר לומר שהיא מתלבטת על איזה קרבן להימנות, ולכך אוכלת לפי בחירתה. כאן במשנתנו, שלדבריה רק בשנה הראשונה אוכלת לפי בחירתה, אבל בשאר השנים פשוט הדבר שאוכלת משל בעלה בלבד, מדובר בשאינה רדופה.
וכעין זה מצאנו על מדרש המקראות: "אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" (שיר השירים ח, י), ואמר ר' יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה והכל מרוצים בה, ורדופה (להוטה) לילך להגיד שבחה בבית אביה איך היא מקובלת בבית חמיה. כדכתיב [כמו שנאמר] בדומה לכך: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב, יח), שאמר ר' יוחנן: שתהא ככלה בבית חמיה לאחר נשואיה ולא ככלה בבית אביה שהיא מאורסת עדיין ואין עוד קרבה בין בני הזוג.
ג כיון שהוזכרו כתובים אלה דורשים אף בפסוקים קרובים: "אחות לנו קטנה ושדים אין לה" (שיר השירים ח, ח) אמר ר' יוחנן: זו רמז ליהודי מדינת עילם, שזכתה ללמוד שהיו בין תושביה כאלה שנעשו תלמידי חכמים, אבל לא זכתה ללמד שלא זכו להשפיע וללמד לרבים.
"אני חומה ושדי כמגדלות" (שיר השירים ח, י), אמר ר' יוחנן: "אני חומה" — זו תורה, "ושדי כמגדלות" — אלו תלמידי חכמים המשפיעים לאחרים מחכמת התורה ובכך מגינים הם על דורם כמגדלי שמירה. ורבא אמר: "אני חומה" — זו כנסת ישראל, "ושדי כמגדלות" — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמהם יונקת כנסת ישראל את כוחה הרוחני.
במדרשים בשבח ישראל אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב [שנאמר] : "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל" (תהילים קמד, יב),
"אשר בנינו כנטעים" שלא נפגמו ונשברו, אלא הם כנטיעות בריאות, אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. "בנותינו כזוית" — אלו בתולות ישראל שאוגדות (שומרות) פתחיהן לבעליהן, ואינן נבעלות לאחרים. וראיה לדבר שזויות אלה, הן דבר המלא וסגור? שכן הוא אומר: "ומלאו כמזרק כזוית מזבח" (זכריה ט, טו), הרי שלשון "זווית" מורה על משמעות מילוי, וכן הוא באשה שהיא מלאת תאווה לבעלה איבעית אימא [אם תרצה אמור] ראיה מהכא [מכאן] מפסוק זה "מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן" (תהילים קמד, יג)
"מחטבות תבנית היכל" אלו ואלו כלומר בחורי ישראל ובתולות ישראל השומרים אל צניעותם מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ההיכל בימיהן.

זוהר ספר הזהר, ויגש י״א

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח (ישעי' ס''ו) שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָה כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ וְגוֹמֵר תָּא חֲזֵי כַּד אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא וְגָרְמוּ חוֹבִין וְאִתְגְלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא אִסְתַּלַק קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְעֵילָא לְעֵילָא וְלָא אַשְׁגַח עַל חַרוּב בֵּי מַקְדְשָׁא וְעַל עַמֵּיה דְאְתְגְלִי וּכְדֵין שְׁכִינְתָּא אִתְגַלְיָיא עִמְּהוֹן כַּד נָחַת אַשְׁגַּח עַל בֵּיתֵיהּ דְאִתּוֹקַד. אִסְתַּכֵּל עַל עַמֵּיהּ וְהָא אִתְגְלִי. שָׁאַל עַל מַטְרוּנִיתָא וְאִתְתְּרָכַת כְּדֵין (שם כב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהֶוָֹה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגוֹר שָׂק וְהִיא גַם הִיא מַה כְתִיב בָּהּ (יואל א) אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ כְּמָה דִכְתִיב (ירמי' לא) כִּי אֵינֶנּוּ בְּגִין דְּאִסְתְּלַק מִינָהּ וְאִשְׁתְּכַח פִּרוּדָא. וַאֲפִילוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא כֻלְּהוּ אִתְאַבָּלוּ דִּכְתִיב (ישעי' נ) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם מַלְאֲכֵי עִלָּאֵי כֻלְּהוּ אִתְאַבָּלוּ עָלֵיה דִּכְתִיב (שם לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא אִתְאַבָּלוּ וְחָשְׁכוּ נְהוֹרֵיהוֹן דִּכְתִיב (שם יג) חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹמֵר. וְכֹלָא עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי בָּכוּ עֲלָה וְאִתְאַבָּלוּ מָאי טַעְמָא בְּגִין דְּשָׁלְטָא עֲלָה סִטְרָא אַחֲרָא דְשָׁלְטָא עַל אַרְעָא קַדִּישָׁא וּבְגִין כַּךְ כֵּיוַן דְּמַלְכוּ קַדִּישָׁא מַלְכוּת שָׁמַיִם אִתְכַּפְיָיא וּמַלְכוּת חֲיָיבָא (אָחֳרָא) אִתְגַבָּרַת (כְּדֵין) אִית לֵיה לְכָל בַּר נָשׁ לְאִתְאַבָּלָא עִמָּהּ וּלְאִתְכַּפְיָּיא עִמָּהּ בְּגִין דְּכַד אִיהִי אִזְדַּקְפָא וְעָלְמָא יִתְחַדִּי יִתְחַדֵּי אִיהוּ בַהֲדָהּ דִכְתִיב (שם סו) שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאָבְּלִים עָלֶיהָ:

תרגום הזוהררַבִּי חִיָּא פָּתַח, שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַחַטָּאִים גָּרְמוּ שֶׁהָגְלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הָאָרֶץ, נִסְתַּלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עַל הַחוּרְבָּן שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל עַמּוֹ שֶׁהָגְלוּ, וְאָז הַשְּׁכִינָה הָגְלְתָה עִמָּהֶם. כַּאֲשֶׁר יָרַד, הִשְׁגִּיחַ עַל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה נִשְׂרָף, הִסְתַּכֵּל עַל עַמּוֹ וְהִנֵּה הָגְלוּ, שָׁאַל עַל הַגְּבִירָה, דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה, וְהִיא הָגְלְתָה. אָז וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגוֹר שָׂק. וְהִיא גַּם הִיא, הַשְּׁכִינָה, מַה כָּתוּב בָּהּ, אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגוּרַת שָׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי אֵינֶנּוּ, דְּהַיְנוּ בַּעֲלָהּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, מִשּׁוּם שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנָּהּ, וְנַעֲשֶׂה פֵּרוּד. וַאֲפִלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הִתְאַבְּלוּ כֻּלָּם, שֶׁכָּתוּב, אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשָׂק אָשִׂים כְּסוּתָם. מַלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים כֻּלָּם, הִתְאַבְּלוּ עָלֶיהָ, שֶׁכָּתוּב הֶן אֱרְאֶלָם צָעֲקוּ וְגוֹ'. הַשֶּׁמֶשׁ וְהַלְּבָנָה הִתְאַבְּלוּ וְנֶחֶשְׁכוּ אוֹרוֹתֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב, חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ'. וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים בָּכוּ עֲלֵיהֶם, וְהִתְאַבְּלוּ. מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטָה עָלֶיהָ, שֶׁשָּׁלְטָה עַל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וּמִשּׁוּם זֶה, כֵּיוָן שֶׁהַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, מַלְכוּת שָׁמַיִם הוּשְׁפְּלָה, וְהַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה הִתְגַבְּרָה, יֵשׁ לְכָל אָדָם לְהִתְאַבֵּל עִמָּהּ, עִם הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, וְלִהְיוֹת מוּשְׁפָּל עִמָּהּ. וּבִשְׁבִיל זֶה, כַּאֲשֶׁר תָּקוּם הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, וְהָעוֹלָם יִהְיֶה שָׂמֵחַ, יִשְׂמַח גַּם הוּא עִמָּהּ, שֶׁכָּתוּב שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: כ׳-כ״א

א. כְּשֵׁם שֶׁמּוּתָּר לָהֶם לִמְכּוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת כַּךְ נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה שֶׁאִילוּ לֹא הָיָה לָהֶם לְצִבּוּר הֲנָיָה בְמַתָּנָה זוּ לֹא נְתָנוּהוּ אֲבָל לֹא שׂוֹכְרִין אוֹתָהּ וְלֹא מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ. וְכֵן כְּשֶׁסּוֹתְרִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לִבְנוֹתָן מוּתָּרִין לִמְכּוֹר וּלְהַחֲלִיף וְלָתֵת בְּמַתָּנָה הַלְּבֵנִים וְהָעֵצִים וְהֶעָפָר שֶׁלָּהֶן אֲבָל לְהַלְווֹתָן אָסוּר שֶׁאֵין הַקְּדוּשָׁה עוֹלָה מֵהֶן אֶלָּא בְדָמִים אוֹ בְהַנָיָה שֶׁהִיא כְדָמִים:

ב. רְחוֹבָה שֶׁל עִיר אַף עַל פִּי שֶׁהָעָם מִתְפַּלְלִין בּוֹ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַקִיבּוּץ רַב וְאֵין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְכִילִין אוֹתָן אֵין בּוֹ קְדוּשָׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עֲרָאי וְלֹא נִקְבַּע לִתְפִלָּה וְכֵן בָּתִּים וַחֲצֵירוֹת שֶׁהָעָם מִתְקַבְּצִים בָּהֶם לִתְפִלָּה אֵין בָּהֶם קְדוּשָׁה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָבְעוּ אוֹתָם לִתְפִלָּה בִּלְבַד אֶלָּא עֲרָאי מִתְפַּלְּלִים בָּהֵן כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:

מוסר ספר חסידים קמ״ב-קמ״ג

אִם אַתָּה מִתְוַוכֵּחַ עִם חָכָם אַל יְהִי לָךְ לְצַעַר אִם נִצְחָךְ כִּי מִמֶּנּוּ תִלְמוֹד וְתוֹסִיף חָכְמָה. אִם תְּנַצֵחַ אוֹתוֹ מַה תַּרְוִיחַ אֲבָל אִם נִצְחָךְ בָּזֶה הִרְוַחְתָּ אֲשֶׁר יָדַעְתָּ עַתָּה מַה שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ קוֹדֶם לָכֵן: אֵין גּוֹזְרִין ב' חֲרָמוֹת בְּיוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א') לֹא אוֹסִיף עוֹד לְקַלֵּל לֹא אוֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת. וּכְתִיב בִּתְרֵי עָשָׂר בְּסֵפֶר מַלְאָכִי (ג) כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְסָמִיךְ לֵיהּ בַמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים בַּמְּאֵרָה בְּגִימַטְרִיָּא חֵרֶם וּכְתִיב לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה. וְאֵין גּוֹזְרִין חֵרֶם אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג') וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ אָרוּר הַיּוֹם:

פרשת מטות יום שני

תורה במדבר ל׳: ח׳-י״א

נביאים יהושע י״ג: כ״א-כ״ד

כתובים תהילים מ״ד: ח׳-י״א

משנה משנה פסחים ח׳

גמרא פסחים פ״ז א: ג׳-י״א

זוהר ספר הזהר, ויגש י״א

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: כ׳-כ״א

מוסר ספר חסידים קמ״ב-קמ״ג