חק לישראל - פרשת וזאת הברכה יום שני

רש״יוְזֹ֣את לִיהוּדָה֮. סָמַךְ יְהוּדָה לִרְאוּבֵן מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹדוּ עַל קִלְקוּל שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְגוֹ' לָהֶם לְבַדָּם וְגוֹ' וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם" (איוב ט"ו); וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מ"ד), אָמַר מֹשֶׁה מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה וְכוּ' (סוטה ז'):
שמע ה' קול יהודה. תְּפִלַּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וְאָסָא מִפְּנֵי הַכּוּשִׁים, וִיהוֹשָׁפָט מִפְּנֵי הָעַמּוֹנִים, וְחִזְקִיָּה מִפְּנֵי סַנְחֵרִיב:
וְאֶל עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ. לְשָׁלוֹם מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה:
יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ. יָרִיבוּ רִיבוֹ וְיִנְקְמוּ נִקְמָתוֹ:
וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה. עַל יְהוֹשָׁפָט הִתְפַּלֵּל עַל מִלְחֶמֶת רָאמוֹת גִּלְעָד, "וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ" (דברי הימים ב' י"ח); דָּ"אַ — שמע ה' קול יהודה, כָּאן רָמַז לְשִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה, וְאַף כְּשֶׁחָלְקוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָטַל שִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ט) "מֵחֵבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן" (וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִחֵד לוֹ בְרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל מַה שֶּׁעָשָׂה בַּשִּׁטִּים, כֵּן כָּתוּב בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים:)

רש״יהָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו. כְּשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל וְאָמַרְתִּי "מִי לַה' אֵלָי" (שמות ל"ב), נֶאֶסְפוּ אֵלַי כָּל בְּנֵי לֵוִי וְצִוִּיתִים לַהֲרֹג אֶת אֲבִי אִמּוֹ וְהוּא מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ אֶת אָחִיו מֵאִמּוֹ אוֹ בֶן בִּתּוֹ, וְכֵן עָשׂוּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אָבִיו מַמָּשׁ וְאָחִיו מֵאָבִיו וְכֵן בָּנָיו מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי לְוִיִּים הֵם, וּמִשֵּׁבֶט לֵוִי לֹא חָטָא אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "כָּל בְּנֵי לֵוִי":
כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ. "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֵרִים" (שמות כ, ב):
וּבְרִיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ. בְּרִית מִילָה, שֶׁאוֹתָם שֶׁנּוֹלְדוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא מָלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְהֵם הָיוּ מוּלִין וּמָלִין אֶת בְּנֵיהֶם:

נביאים מלכים א ח׳: ס׳-ס״ג

כתובים תהילים מ״ו: י״א-מ״ז: ב׳

משנה משנה מועד קטן ב׳

ברטנורהמִי שֶׁהָפַךְ. דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּהַפְּכִין הַזֵּיתִים בְּתוֹךְ הַמַּעֲטָן שֶׁהֵם צְבוּרִים בּוֹ, כְּשֶׁרוֹצִים לְהַכְנִיסָן לְבֵית הַבַּד. וְאִי לֹא מַסִּיק לְהוּ לַבַּד לִטְחֹן לְאַחַר שֶׁהֲפָכָן פָּסְדֵי:
וְאֵרְעוֹ אֵבֶל. שֶׁאָסוּר בִּמְלָאכָה:
אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים. שֶׁלֹּא בָּאוּ לִמְלַאכְתּוֹ. וְהִגִּיעַ הַמּוֹעֵד:
טוֹעֵן. עַל הַזֵּיתִים קוֹרָה שֶׁל בֵּית הַבַּד פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּמַכְבִּיד, כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ קְצָת וְלֹא יַפְסִידוּ, אֲבָל לֹא בְּפַעַם שְׁנִיָּה מִשּׁוּם דְּתוּ לֹא פָּסְדֵי. וּמֵהָכָא שָׁמְעִינַן דִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים בַּמּוֹעֵד אָסוּר לָאָבֵל לַעֲשׂוֹתָם בְּיָדוֹ בִּימֵי אֶבְלוֹ, מִדְּקָתָנֵי וְאֵרְעוֹ אֵבֶל וּמֵחֲמַת הָאֵבֶל עִכֵּב עַד הַמּוֹעֵד טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה בַּמּוֹעֵד, אֲבָל בִּימֵי אֶבְלוֹ הָיָה אָסוּר לִטְעֹן בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ קוֹרָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אֲחֵרִים טוֹעֲנִים לוֹ:
זוֹלֵף. שׁוֹפֵךְ הַזֵּיתִים עַל גַּבֵּי בֵּית הַבַּד. וְכָל מִידֵי דְּשָׁפִיךְ קָרוּי זִלּוּף:
וְגוֹמֵר. סְחִיטָתָם וְעִצּוּרָם בְּבֵית הַבַּד:
וְגָף. סוֹתֵם פִּי הֶחָבִיּוֹת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

ברטנורהאֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. שֶׁהַקּוֹנֶה צָרִיךְ לָהֶם בַּמּוֹעֵד, בָּתִּים לֵישֵׁב בָּהֶם, עֲבָדִים לְשַׁמְּשׁוֹ, בְּהֵמָה לִשְׁחִיטָה:
אֵין מְפַנִּים. כֵּלִים אוֹ תְּבוּאָה:
אֲבָל מְפַנֶּה לַחֲצֵרוֹ. לְבַיִת אַחֵר שֶׁבְּאוֹתוֹ חָצֵר, דְּצִנְעָה הֲוֵי. אֲבָל מִבַּיִת לְבַיִת דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים לֹא:
וְאֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְהַנֵּי מִילֵי כֵּלִים שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲבָל כֵּלִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד כְּגוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת וְכוֹסוֹת וְקִיתוֹנִיּוֹת שָׁרֵי:
וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם. שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ מִבֵּית הָאֻמָּן, אוֹ אִם צָרִיךְ הָאֻמָּן לִשְׂכָרוֹ וְאֵין בַּעַל הַכְּלִי מַאֲמִינוֹ כִּי יָרֵא שֶׁמָּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה:

עיקר תוספות יום טוב(ז) הַמּוֹעֵד. פֵּרְשׁוּ הַתּוֹסְפוֹת דִּרְבוּתָא קָא מַשְׁמָע לָן, דַּאֲפִלּוּ הָנֵי דַּהֲוְיַן בְּפַרְהֶסְיָא שָׁרֵי לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד הוּא הַדִּין שְׁאָר דְּבָרִים דְּאָסוּר, דְּהָא בַּמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן אָסְרוּ לִמְכֹּר פֵּרוֹת אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְצָרִיךְ עִיּוּן אִי צָרִיךְ בְּהַאי צִנְעָא כְּמוֹ בְּהַהִיא דְּפֵרוֹת דִּלְקַמָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) מַה יֹּאכַל. מָצִינַן לְמֵימַר דְּפֵרוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ. וּמִיהוּ בַּגְּמָרָא דִּיֵּק דְּהָכִי קָאָמַר, אִי נַמִּי מִי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל מֻתָּר שֶׁיַּשְׂכִּיר עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. הָרַ"ן:
(ט) שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. טוּר. וְטַעְמָא נִרְאֶה מִשּׁוּם טִרְחָא וְאָתֵי לְאִמְנוּעֵי מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב:
(י) וְהַיְנוּ רֵישָׁא, וּכְבָר פֵּרְשָׁהּ, אֶלָּא דִּלְעֵיל נָקַט סְתָם רָחוֹק, כִּלְשׁוֹן הָרַ"ן בַּמִּשְׁנָה, וְהָכָא נָקַט דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁמְּבָאֵר הָרַ"ן בַּגְּמָרָא:
(יא) אֵין מְבִיאִין כוּ'. שֶׁיַּחְשְׁבוּ הָרוֹאִים שֶׁבַּעַל הַבַּיִת נְתָנָם לְתַקֵּן אוֹתָם בַּמּוֹעֵד, וְיֹאמְרוּ שֶׁהָאֻמָּן תִּקְּנָם בַּמּוֹעֵד. הָרַ"ן:

עיקר תוספות יום טוב(יב) בְּצִנְעָה. וְהַטַּעַם שֶׁכָּל שֶׁאֻמָּנוּתוֹ בְּכָךְ כָּל הַשָּׁנָה, בָּעֵי צִנְעָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וּפֵרֵשׁ בְּצִנְעָה בַּגְּמָרָא, אִם הָיָה חֲנוּתוֹ פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים פּוֹתֵחַ חֶצְיוֹ וּמַנִּיחַ חֶצְיוֹ נָעוּל. וְאִם פָּתוּחַ לִסְטָיו פּוֹתֵחַ כְּדַרְכּוֹ כוּ':
(יג) הַצַּיָּדִין. צַיָּדֵי [חַיָּה] עוֹפוֹת וְדָגִים. הָרַ"ן:
(יד) בְּצִנְעָה. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ זֶה לוֹקֵחַ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַשִׁ"י. וְקָשֶׁה לָמָּה נָקְטִינַן אֵלּוּ. וְהָרַמְבַּ"ם לֹא הִצְרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָה אֶלָּא הָאֻמָּנִים שֶׁעוֹשִׂין מְלָאכוֹת לָרַבִּים, וּפֵרֵשׁ הַבֵּית יוֹסֵף דְּהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהֵן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה בְּיַחַד וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ הֵן עוֹשִׂין אוֹתָהּ לְצֹרֶךְ חֹל:

גמרא מועד קטן י״ב ב: י״ב-י״ז

רִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה נָפַק בְּחוּמְרְתָא דִּמְדוּשָׁא וְאִשְׁתִּי מַיָּא דְּאַחִים קְפֵילָא אַרְמָאָה שָׁמַע רִבִּי אָמֵי אִיקְפַּד אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי טַעֲמָא אִיקְפַּד אִי מִשּׁוּם חוּמְרְתָא דִּמְדוּשָׁא הָא תַּנְיָא הַשִּׁירִין הַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת הֲרֵי הֵן כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בֶּחָצֵר אִי מִשּׁוּם דִּאִשְׁתֵּי מַיָּא דְּאַחִים קְפֵילָא אַרְמָאָה הָא אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: כָּל שֶׁנֶּאֱכַל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים אָדָם חָשׁוּב שַׁאֲנִי. אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ לַיִּיט עֲלָהּ אַבַּיֵי. רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵהּ אִבָּא בִּשְׁלַנְיָיא אָזַל לְמִיקְצְיֵיהּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא אָמַר לֵהּ רַב שִׁילָא מִשְּׁלַנְיָיא לְרַב אָשֵׁי מַאי דַּעְתִּיךְ דְּקָאמַר רַב חֲנִנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ הָא לַיִּיט עֲלָהּ אַבַּיֵי אָמַר לֵהּ לֹא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי אִישְׁתַּמִּיט נַרְגָּא בָּעֵי לְמִיפְסְקֵהּ לְשָׁקֵהּ שַׁבְקֵהּ וְהָדַר אָתָא רַב יְהוּדָה שָׁרָא לְמֶעְקַר כִּתְנָא וּלְמִקְטַל כְּשׁוּתָא וּלְמֶעֱקַר שׁוּמְשְׁמֵי אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף בִּשְׁלָמָא כִּיתְנָא חָזֵי לַחֲפִיפָה כְּשׁוּתָא חָזֵי לְשִׁכְרָא אֶלָּא שׁוּמְשְׁמֵי לְמַאי חָזֵי חָזֵי לִנְזַיֵי דְּאִית בְּהוּ. רִבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵהּ הַהוּא פַּרְדֵּיסָא דְּמָטָא זְמַנֵּיהּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא קְטָפֵהּ. לְשָׁנָה שַׁהְיוּהָ כֻּלֵּי עָלְמָא לְפַרְדֵּיסַייְהוּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא אַפְקְרֵיהּ רִבִּי יַנַּאי לְפַרְדִּיסֵיהּ הַהוּא שַׁתָּא:

רש״ינפק - בחצר בשבת:
בחומרתא דמדושא - טבעת היא של מתכת וחותמה של אלמוג:
שירין - נושקי"א בלעז:
כל שהוא נאכל כמות שהוא חי - ומיא שתו אינשי כמות שהן:
אדם חשוב שאני - יש לו להחמיר על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי:
לנסורת - עצים דקים שנופלין מן החתיכה:
אבא - יער:
בשלנייא - פירוש שם העיר כלומר היה לו יער באותו מקום:
אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה - דרב אשי משום דעבר אדאביי:
שבקיה - לאבא דלא קצציה במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא:
למיעקר כיתנא - בחולא דמועדא:
למיקטל - לחתוך:
כשותא - הומלו"ן:
לחפיפה - לכסות בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך המועד:
לנזיי - כמו נזייתא דשיכרא (ב"ק דף לה.) לנזיי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזו למיעבד בהו משחא:
אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה משום דעל ידו היה תקלה לעלמא דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץמסופר: ר' יהודה נשיאה [הנשיא] נפק בחומרתא דמדושא [יצא בשבת בחותמת של אלמוג שהיתה על גבי טבעתו], ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה [ושתה מים שחימם טבח גוי]. שמע ר' אמי על כך איקפד [והקפיד] על שני הדברים. אמר רב יוסף: מאי טעמא איקפד [מה טעם הקפיד]? אי [אם] משום חומרתא דמדושא [חותמת האלמוג] הא תניא [הרי שנינו בברייתא]: השירין (הצמידים), הנזמים והטבעות — הרי הן ככל הכלים הניטלין (שמותר לטלטלם) בחצר, ואם כן נשאם ר' יהודה הנשיא כדין.
אי [אם] משום דאישתי מיא דאחים קפילא ארמאה [ששתה מים שחימם טבח גוי], הא [הרי] אמר שמואל בר יצחק אמר רב: כל דבר שנאכל כמות שהוא חי, גם אם בישלו אותו גויים אין בו משום איסור בישולי גויים ומים ודאי בכללם. ומותר! ומשיבים על שתי השאלות: אדם חשוב שאני [שונה] וצריך להקפיד יותר משאר אנשים.
אמר רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם דקל במועד, אף על פי שאינו צריך אלא לנסורת שלו היוצאת עם ניסור העץ, ולא יותר. ומעירים: לייט עלה [קילל על כך] אביי מי שעושה מלאכה רבה כזאת רק לצורך זה.
מסופר: רב אשי הוה ליה אבא [היה לו יער] במקום שלנייא, אזל למיקצייה בחולא דמועדא [הלך לקצוץ אותו בחול המועד לצורך מסויים], אמר ליה [לו] רב שילא משלנייא לרב אשי: מאי דעתיך [מה דעתך] במה שאתה עושה, האם סומך אתה על מה דקאמר [שאמר] רב חננאל אמר רב: קוצץ אדם דקל במועד אף על פי שאינו צריך אלא לנסורת שלו — הא לייט עלה [הרי קילל על כך] אביי ומדוע אתה עושה זאת? אמר ליה [לו]: לא שמיע [נשמע] לי, לא שמעתי זאת, כלומר, רצה לומר בלשון עדינה לא סבירא לי [אינני סבור כן]. אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה [נשמט הברזל של הגרזן מידו של רב אשי ורצה, עמד לקטוע את רגלו], שבקיה [הניחו, את היער] ולא קצצו והדר אתא [וחזר ובא] לאחר המועד לקוצצו, משום שהבין שאירע לו הדבר משום שעבר על דברי אביי.
מסופר: רב יהודה שרא למיעקר כיתנא, ולמיקטל כשותא, ולמיעקר שומשמי [התיר לעקור פשתן, ולהרוג, לקצץ כשות, ולעקור שומשומים]. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: בשלמא כיתנא [נניח לגבי הפשתן] חזי [ראוי] הוא אפילו בחול המועד לחפיפה [לכסות] בו דברים, כשותא חזי לשיכרא [כשות ראויה לעשיית שיכר], להשתמש בה מיד, אלא שומשמי למאי חזי [השומשומים למה הם ראויים], שהרי הגבעולים קצרים ואינם ראויים לכיסוי, וגרעיני השומשומים צריכים זמן רב לייבוש עד שיהיה ניתן לעצור מהם שמן. אמר לו: חזי לנזיי דאית בהו [ראויים הם לפחות לשימוש לכוספא היוצאת מהם] לאחר סחיטת השמן מהשומשומים.
מסופר: ר' ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא זמניה בחולא דמועדא [היה לו פרדס אחד שהגיע זמנו לקטיפה בדיוק בחול המועד], קטפיה [קטף אותו] באותו זמן, כיון שאי אפשר היה לאחר הרבה. לשנה הבאה שהיוה כולי עלמא לפרדיסייהו לחולא דמועדא [השהו הכל את פרדסיהם מלקטפם עד חול המועד] כדי שיוכלו לעשות את קטיפם במועד. אפקריה [הפקירו] ר' ינאי לפרדיסיה ההוא שתא [את הכסף שהרויח מפרדסו שבאותה שנה], משום שגרם על ידי קציצתו מכשול לרבים, שלמדו ממנו להקל שלא כדין.

זוהר ספר הזהר, אמור מ״ב

תָּא חֲזֵי כָּל אִנּוּן שְׁנִין דְּקָאִים אַהֲרֹן הֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא תְּחוֹת אִלֵּין עֲנָנִין. בָּתַר דְּמִית אַהֲרֹן אִסְתַּלַּק עֲנָנָא חַד דְּהוּא יְמִינָא דְּכֹלָּא וְכַד הַאי אִסְתַּלַּק אִסְתַּלָּקוּ כָּל שְׁאָר עִמֵּיהּ (נ''א עֲנָנִין) וְאִתְחֲזִיאוּ כֻּלְּהוּ בִּגְרִיעוּתָא וְהָא אוֹקְמוּהָ דִּכְתִיב (במדבר כ) וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירְאוּ מִיָּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים שָׁמַע דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים וּמִית תַּיָּרָא רַבְרְבָא דְּכָל אִנּוּן עֲנָנִים אִתְקַשְּׁרוּ בֵּיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי. וְכַד אָתוּ אִנּוּן מְאַלְּלִין דְּשָׁדַר מֹשֶׁה אָמְרוּ עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב בְּגִין לְתַבְרָא לִבַּיְהוּ דְּהָא בַּעֲמָלֵק אִתְבָּר חֵילֵיהוֹן בְּקַדְּמִיתָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מַאי קָא מַיְרִי הָכָא בָּתַר דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים אֶלָּא כְּנַעַן כְּתִיב בֵּיהּ וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. הָכָא אוֹלִיפְנָא מַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי עֶבֶד לְעַבְדֵי עֲבָדִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (במדבר כא) וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי הוּא נָטַל עָבְדִין מִיִּשְׂרָאֵל לְגַרְמֵיהּ וְעַל דָּא כְּתִיב (ויקרא כג) כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻכּוֹת כָּל מַאן דְּאִיהוּ מִשָּׁרָשָׁא וְגִזְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻכּוֹת תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. וּמַאן דְּלֵיתֵיהּ מִגִּזְעָא וְשָׁרָשָׁא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל לָא יָתִיב בְּהוּ וְיִפּוֹק גַּרְמֵיהּ מִתְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. כְּתִיב (הושע יב) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה דָּא אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וְתָא חֲזֵי כְּתִיב אָרוּר כְּנָעַן. וּבְגִין דְּזָכָה כְּנַעַן דָּא לְשַׁמָּשָׁא לְאַבְרָהָם כֵּיוָן דְּשִׁמֶּשׁ לְאַבְרָהָם יָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא זָכָה לְמֵיפָק מֵהַהוּא לַטְיָא דְּאִתְלַטְיָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּרָכָה. דִּכְתִיב (בראשית כד) וַיֹּאמֶר בֹּא בְרוּךְ יְיָ. מַאי קָא מַיְרִי. דְּכָל מַאן דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אַחֲסִין חֵירוּ לֵיהּ וְלִבְנוֹי לְעָלְמִין וְאִתְבָּרָךְ בִּרְכָתָא עִלָּאָה. וּמַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אַחֲסִין גָּלוּתָא לֵיהּ וְלִבְנוֹי דִּכְתִיב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ הַשָּׁנִים שֶׁנִּמְצָא אַהֲרֹן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵל הָאֱמוּנָה, תַּחַת אֵלּוּ שִׁבְעַת הָעֲנָנִים, אַחַר שֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלֵּק עָנָן אֶחָד, מִדָּתוֹ, שֶׁהִיא הַיָּמִין שֶׁל כֻּלָּם, כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק זֶה, נִסְתַּלְּקוּ כָּל שְׁאָר הָעֲנָנִים עִמּוֹ, וְנִרְאוּ כֻּלָּם בְּחִסָּרוֹן מִיִּשְׂרָאֵל. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁכָּתוּב, וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן, אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיִּירְאוּ, מִיָּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנַנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵת מוֹרֶה דֶּרֶךְ הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל אֵלּוּ הָעֲנָנִים הָיוּ מְקֻשָּׁרִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי, וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶה, אָמְרוּ, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. כְּדֵי לִשְׁבֹּר לִבָּם. כִּי בַּעֲמָלֵק נִשְׁבָּר כֹּחָם תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי, מַה עִנְיָנוֹ שֶׁל כְּנַעֲנִי כָּאן, שֶׁבָּא אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ הָעֲנָנִים. אֶלָּא כְּנַעַן כָּתוּב בּוֹ, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, וְלָמַדְנוּ כָּאן, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹצִיא עַצְמוֹ מִצֵל הָאֱמוּנָה הוּא רָאוּי לִהְיוֹת עֶבֶד, לַעֲבָדֵי עֲבָדִים, זֶ''שׁ, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי, שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ עֲבָדִים מִיִּשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן כָּתוּב כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת. כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ וְגֶזַע קָדוֹשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִגֶּזַע וְשֹׁרֶשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לֹא יֵשֶׁב בָּהֶם, וּמוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִתַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה. כָּתוּב, כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, זֶהוּ אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וּבֹא וּרְאֵה, כָּתוּב, אָרוּר כְּנָעַן. וּמִשּׁוּם שֶׁכְּנַעַן הַזֶּה שֶׁהוּא אֱלִיעֶזֶר, זָכָה לְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם, כֵּיוָן שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם, וְיָשַׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, זָכָה לָצֵאת מֵאוֹתָהּ הַקְּלָלָה שֶׁנִּתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁכָּתוּב, וַיֹּאמֶר בֹּא בְּרוּךְ ה'. מַהוּ מְלַמְּדֵנוּ. הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, מַנְחִיל חֵרוּת לוֹ וּלְבָנָיו לְעוֹלָם, וּמִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה עֶלְיוֹנָה. וּמִי שֶׁמּוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִצֵל הָאֱמוּנָה, מַנְחִיל גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו. שֶׁכָּתוּב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ז׳: ז׳-ח׳

א. הַשַׁמָּשׁ שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמְסֻבִּין אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְדֶרֶךְ רַחֲמָנוּת הוּא לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. וְאִם נָתְנוּ לוֹ יַיִן מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁתִיָּתוֹ תְּלוּיָה בִּרְצוֹנוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנָם:

ב. יָצָא אֶחָד מִן הַמְסֻבִּין לְהַשְׁתִּין מַיִם נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְנִכְנָס. דִּבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְהִפְלִיג נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו וְנִכְנַס. אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה נִכְנָס. וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לְאוֹרְחִין. וְלָמָּה נוֹטֵל בִּמְקוֹמוֹ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לֹא נָטַל יָדָיו מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם אֲכִילָה:

מוסר שערי תשובה ג׳: ר״א-ר״ג

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד שָׁלֹש עֲבֵרוֹת וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָמִים. בַּעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר (שמות לב) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חַטָּאָה גְדוֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת נֶאֱמַר (בראשית לט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים נֶאֱמַר (שם ז) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא וְאִלּוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע נֶאֱמַר (תהלים יב) יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. וְהִנֵּה אָנוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ לָךְ הֵיאַךְ יִתָּכֵן כִּי יִהְיֶה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע יֶתֶר עַל הַשָּׁלֹש הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵהָרֵג אָדָם וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶן וְאָמְרוּ: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בָהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ כִּי הַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכַאֲשֶׁר תָּשִׂים לִבְּךָ לְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּמְצָא לוֹ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וְכַמָּה פָּנִים. כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן הוּא שׁוֹגֶה בְּאִוַּלְתּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים יַכְלִים בְּיוֹם וְיַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר וִידַבֵּר שְׂפַת יֶתֶר וְיַכֶּה בַּסֵּתֶר וּמִי יִתֵּן קֵץ לְעָנְשׁוֹ כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן לֹא יָשִׂים קִנְצֵי לְמִילִין בְּשַׁגָּם עֲבֵרָה קַלָּה כְּבֵדָה מְאֹד עַל הַשָּׂגוֹת הָאִוֶּלֶת פְּעָמִים רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ אַף כִּי חַטָּאָה גְּדוֹלָה וְרָעָה חוֹלָה וּבְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת רוֹצֶה לוֹמַר כְּנֶגֶד עוֹבֵר אוֹתָן לְעֵת שֶׁיִּתְקְפוֹ יִצְרוֹ לֹא כְּנֶגֶד הַמּוּמָר וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן בְּכָל עֵת:

תורה דברים ל״ג: ז׳-י׳